בפני
כב’ השופטת הבכירה רבקה מקייס
תובעים
1. פלוני
2. פלונית
נגד
נתבעים
1. משרד הרווחה – לשכה משפטית ירושלים
2. פרקליטות מחוז מרכז אזרחי משרדי ממשלה 570000757
פסק דין
ההליך שבפניי הינו בקשת המבקשים, ה”ה XXX וXXX לביטול פסיקתא שנחתמה על ידי בית משפט זה ביום 7.6.17, במסגרתה הורה בית המשפט לחלט את דירתם של הצדדים בעיר XXX.
ההליכים כולם קשורים לקהילת “לב טהור” אשר נקבע בפסק דין חלוט של בית משפט זה מיום 25.4.2017 (להלן: “פסק הדין”) כי היא כת פוגענית הפוגעת קשות בחברי הקהילה ובפרט בנפשם ובגופם של ילדי הקהילה.
העובדות נשוא ההליך שבפניי
אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות אשר הביאו לחתימת הפסיקתא ואלה יפורטו בקצרה.
החל משנת 2014 התנהלו הליכים שונים בפני בית משפט זה בנוגע למשפחות אשר חברו לקהילת “לב טהור” כאשר הוגשו הליכי נזקקות לגבי ילדי המשפחה לאור החשש של השפעת החברות בקהילה זו על ילדי הצדדים.
חשוב לציין כי חלק מילדיהם של המבקשים היו כבר אז ועדיין משתייכים לכת זו.
למבקשים שלושה עשר ילדים, כאשר בשנת 2014 היו במשמורתם שלושה ילדים קטינים בגילאים 10-15 כאשר בתם הקטינה XXX לא הגיעה עם הוריה לארץ.
המבקשים הגיעו למדינת ישראל, לאחר התערבות של בית משפט בקנדה, אשר אישר את חזרת הקטינים למשמורת הוריהם בתמורה להתחייבותם כי יתנתקו מהכת ועל כן תחילה הוצא כנגד הקטינים צווי עיכוב יציאה מן הארץ אשר הוארכו מפעם לפעם.
במהלך שנת 2015 התנהל בפני הליך לגבי אופייה של קהילת “לב טהור” כאשר לטענת המבקשים אין מדובר בכת פוגענית אלא בקהילה חרדית ככל קהילה חרדית אחרת.
הסכם הפשרה
ביום 6.12.15 נחתם הסכם פשרה בין נציגי המדינה לבין המבקשים לפיו כי כל יציאה מהארץ של המבקשים עם ילדיהם תהיה בכפוף לאישור בית המשפט. כמו כן נקבע מפורשות לגבי הנכס בXXX כך:
“7. באשר לדירה בXXX (הנ”ל בסע’ 3) מוסכם כי הדירה הנ”ל בXXX תועבר כולה (במצבה AS IS) לבעלות מלאה של מדינת ישראל באחד מן המקרים הבאים:
א. במקרה שבו XXX ו/או XXX ו/או מי מן הקטינים יצאו מגבולות מדינת ישראל ללא קבלת אישור כב’ בית המשפט כאמור בס’ 5 הנ”ל.
ב. במקרה שXXX ו/או XXX ו/או מי מן הקטינים לא ישובארצה במועד אשר נקבע ע”י כב’ בית המשפט (במסגרת ביטולזמני של צו עיכוב היציאה ), שלא מחמת כח עליון ח”ו.
(1) מובהר כי במקרה של כח עליון המונע חזרתם של ה”ה XXX
ו/או מי מן הקטינים למדינת ישראל, מתחייבים ה”ה XXX לשוב לישראל ו/או להשיב לישראל את מי מן הקטינים, בסמוך ככל הניתן לאחר הסרת המניעה לשוב לישראל.”
על פי הסכם זה ובהתאם למתווה שסוכם, התקיים ביום 25.2.16 דיון בבקשת המבקשים לצאת מהארץ יחד עם שלושת ילדיהם הקטינים לביקור בגוואטמלה שם מתגוררים תשעת ילדיהם הנוספים ובני משפחותיהם במסגרת הכת. הביקור בקהילה בגוואטמלה תוכנן להתקיים בתאריכים 1.7.2016-17.8.2016 והמבקשים היו אמורים לשוב לישראל עם סיום הביקור.
בפועל, המבקשים לא חזרו עם ילדיהם במועד, וביום 7.6.17 נחתמה הפסיקתא נשוא הליך זה.
טענות המבקשים
הודאה בהפרה של ההסכם שאושר
ראשית יאמר כי המבקשים אינם מתכחשים בשום שלב לעובדות המקרה ולחתימתם על ההסכם עם המדינה. הם מכים על חטא ומביעים התנצלותם העמוקה על הפגיעה בבית המשפט אשר נתן בהם אמון.
עם שובם לארץ בשנת 2017 המבקשים השתקמו לאחר תהליך הבראה ממושך אשר דרש מהם שיתוף פעולה מלא עם רשויות הרווחה ועם המשטרה.
השפעת הכת הפוגענית על שיקול דעתם
לטענתם, במועד בו לא שבו ארצה הם היו שבויים בהשפעתה השלילית של הכת ובעצם ניטלה מהם האפשרות לקבל החלטות אשר יטיבו עמם ועם ילדיהם.
במכתב שנכתב על ידי המבקשים ונשלח לביהמ”ש נכתב:
“מי יותר ממך שכתבה את פסק הדין המוצדק שקבע כי קהילת לב טהור היא כת פוגענית, יכול להבין את מה שלא הבנו בזמן אמת. היינו נתונים תחת מערכת נסיבות שלא איפשרה לנו לחשוב בצלילות ולא השכלנו לקבל החלטות טובות בזמן אמת. אלמלא ההשתלטות הפוגענית של הכת באותה התקופה, היינו עומדים איתן על החזרה מיידית של כל הקטינים לישראל. למען האמת גם בפני עצמנו אין לנו שום הסבר מניח את הדעת מדוע נהגנו כך בזמן אמת, זולת ההסבר שנעוץ בפסק הדין-ההשפעה השלילית של הכת הפוגענית.”
(מכתבם של המבקשים מיום 18.5.2022).
המבקשים מדגישים כי אינם מתכחשים להסכם אשר נחתם בינם ובין המדינה ביום 3.12.2015 והם אינם מבקשים לבטל את פסק הדין מהטעם שלא הבינו על מה חתמו או שנפל פגם בהסכם. אלא שלטענתם במועד הפרתם את ההסכם- המועד בו היו אמורים לשוב חזרה ארצה עם ילדיהם- במועד זה היו המבקשים מצויים תחת השפעתה של הכת שהשלכותיה של השפעה זו פורטו בהרחבה בפסק הדין של בית המשפט.
השפעתה של הכת הפוגענית, שתחת מרותה שהו המבקשים בגואטמלה, פגמה בשיקול הדעת ההורי שלהם וביכולת שלהם לקבל החלטות נכונות והיא שגרמה להם לא לשוב ארצה במועד.
טענה לחוסר יכולת של המבקשים להבין את משמעות פעולתם
בטיעוניהם טוענים המבקשים כי ניתן להקיש מהוראות חוק העונשין הקובע סייג לאחריות הפלילית למעשה שאדם עשה אם בשעת המעשה הוא היה חסר יכולת של ממש להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה (סעיף 34ח לחוק העונשין, תשל”ז-1977)
כך באופן דומה, המבקשים אשר שהו במשך ביקורם בגוואטמלה בתוך הכת ועם חבריה, לא היו במצב שמאפשר להם להבין לא את ההפרה ולא את השלכותיה החמורות. הם היו נתונים למרותה של כת אלימה ופוגענית ומעשיהם לרבות ההחלטה שלא לשוב לארץ נעשו שלא מתוך הבנה מלאה והכרה בהשלכות של מעשה זה.
וכך מעיד מר XXX בפני:
“תבינו אותנו. היינו בתוך כת פוגענית ולא ידענו את זה, לא הכרנו את זה, כשזה חלחל בתוכנו עשינו כל מאמץ לעזוב ולהגיע לכאן. אני מתייסר מצפונית על כל מה שנעשה. כב’ השופטת עשתה כל מה שיכולה ומעבר, על מנת לשקם את משפחת XXX ועל זה אנו מודים לה, אין מילים בפי, כל מה שאת עושה למען משפחת XXX.
…..לא מגיע לכב’ השופטת, באמת לא מגיע, אבל מה נעשה התגלגל לנו הגורל הזה ולא ידענו מה זה כת, לא ידענו, אם הייתי יודע דבר כזה מהיום הראשון לוקח את הילדים וחוזר לארץ אבל זה כמו מגנט רע שאי אפשר לתאר את זה, את ידעת ודיברת על זה אבל המוח הזה לא חלחל לתוך הלב הזה.”
(עמ’ 1 ש’ 32 לפרוטוקול מיום 15.12.22).
מועד מתן פסק הדין
טענה נוספת של המבקשים מתייחסת למועד מתן פסק הדין בעניין “לב טהור” דהיינו ליום 25.4.2017 . פסק הדין ניתן לאחר חתימת ההסכם בין המבקשים ולאחר שהמבקשים נסעו עם ילדיהם לכת ולא שבו במועד.
יש בפסק הדין פירוט כל היסודות המתקיימים בכת לרבות ובין היתר יסוד הציות והצייתנות העיוורת, ויש בו כדי לקבוע כי בעת הפרת ההסכם – לא היו המבקשים במצב המאפשר להם להבין את משמעות ההפרה והשלכותיה החמורות.
לממד ההשפעה של הכת על שיקול הדעת של המבקשים ניתן למצוא תימוכין בדו”ח “צוות משרד הרווחה והשירותים החברתיים לבחינת תופעת הכתות בישראל” (להלן: “הדו”ח”) נקבעה הגדרה לכת פוגענית בלשון זו:
“כתות פוגעניות הן קבוצות המתלכדות סביב אדם או רעיון, תוך שימוש בשיטות של שליטה בתהליכי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות, לצורך יצירת זהות נבדלת מהחברה ותוך שימוש במצגי שווא. קבוצות אלה מעודדות לרוב תלות נפשית, נאמנות, ציות וכפיפות למנהיג הכת ולמטרותיו, מנצלות את חבריהן לצורך קידום מטרות הכת וגורמות לנזקים נפשיים, פיזיים, כלכליים וחברתיים (באחד או יותר מהתחומים) בקרב חברי הקבוצה, משפחותיהם והקהילה הסובבת.”
הבקשה למינוי מומחה
ב”כ המבקשים העלה אף את בקשתו למנות מומחה אשר יבחן את מצבם של המבקשים בעת קבלת ההחלטה שלא לחזור לארץ דבר הדומה לטענתו להליך של מינוי מומחה אשר מתחקה אחר מצבו הקוגניטיבי של אדם בעת עריכת צוואה על מנת לבחון האם היה כשיר לערוך אותה והאם ניתן לומר שהיה תחת השפעה בלתי הוגנת בעת עריכתה.
מאחר והמדינה התנגדה לבקשה זו בטענה כי לא ניתן להתחקות אחר מצבם הנפשי של המבקשים בעת ההפרה טוען ב”כ המבקשים כי משול הדבר לוויתור על חקירה נגדית שכן חוות הדעת יכולה הייתה לשפוך אור על טענת המבקשים “להעדר כשירות” בעת קבלת ההחלטה על אי חזרתם לארץ.
המאמצים לשיקום המשפחה
ב”כ התובעים מציין כי התובעים מכים על חטא, מתנצלים עמוקות בפני ביהמ”ש ולאחר שעשו את מירב המאמצים להשתקם ואכן השתקמו, ומבקשים את השבת הדירה לידיהם שכן מצבם הכלכלי קשה והם ממילא נשענים על רשויות הרווחה כך שאולי יוכל הדבר לסייע ולו במעט למצבם הכלכלי וכן מתוך דאגה אף לעתיד ילדיהם.
כמו כן טוען ב”כ התובעים כי השבת הדירה לידיהם של המבקשים הינה שיקול ראוי של עידוד השיקום של המבקשים כנפגעי השפעתה של כת פוגענית והינה בגדר אינטרס ציבורי חשוב שיש לקחת אותו בחשבון במכלול השיקולים.
בנוסף, ציין ב”כ המבקשים כי הדירה, המוחזקת על ידי מנהל הדיור הממשלתי, הינה במצב רעוע ואין כל אפשרות למכור אותה בשל מגבלות של רישום.
טענות ב”כ היועמ”ש
אין סמכות לבטל את פסק הדין
ב”כ המדינה סבור כי נקודת הזמן הרלבנטית להליך זה הינה מועד חתימת ההסכם דהיינו 3.12.2015 (להלן: “פסק הדין”) ולא ניתן לבטל החלטה שבאה בעקבות פסק הדין החלוט (ההחלטה על מימוש הדירה ).
לטענת ב”כ המדינה בבסיס השיקולים באשר לצמצום המקרים בהם יבוטל פסק דין חלוט עומד העיקרון של סופיות הדיון והאינטרס הציבורי בסופיותם של ההליכים המשפטיים.
המקרים החריגים בהם ניתן לבטל את פסק הדין
המשיבים לא הוכיחו כי נסיבות המקרה נמנות על המקרים החריגים והנדירים אשר בהן מכיר הדין באפשרות לביטול פסק דין חלוט.
אפשרויות אלה כוללות שלושה סוגים של מקרים:
מקרים המבוססים על טענת מרמה ועל עילת התרמית.
מקרים אשר מבוססים על ראיות חדשות אשר התגלו ואשר בכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה ואשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין.
מקרים בהם ניתן פסק דין במעמד צד אחד בלא שניתנה לצד השני הזדמנות להתגונן ומבלי שקיבל את יומו בפני ביהמ”ש.
לטענת ב”כ המדינה המבקשים לא הוכיחו כי התקיים בעניינם אחד המקרים אשר מנויים לעיל ואשר הוכרו על ידי הפסיקה כעילות לביטול פסק דין חלוט.
זאת ועוד, גם אם יתקבל הסעד של ביטול ההחלטה מיום 7.6.17 אשר במסגרתה נחתמה הפסיקתא המורה על העברת הדירה לבעלות המדינה, לא יביא הדבר לביטול פסק הדין ואף לא יביא באופן אוטומטי להשבת רישום המבקשים כבעלי הזכויות בדירה.
הפסיקתא נחתמה לאחר מתן פסק הדין בנושא “כת לב טהור”
מוסיף ב”כ המדינה כי טענה נוספת אשר מעלה ב”כ המבקשים הינה כי במועד חתימת הפסיקתא כבר עמד לנגד עיני ביהמ”ש פסק הדין בעניין לב טהור אשר ניתן חודשיים קודם לכן, דהיינו הייתה הכרה בכך כי ישנה לכת השפעה שלילית על החברים בה . משכך ניתן להסיק כי לא עמדה בפני ביהמ”ש ראיה חדשה טרם חתימתו על הפסיקתא בעניין חילוט הדירה ולכן המבקשים לא יכולים להסתמך על טענה זו.
הסכם הפשרה
עוד מציין ב”כ המדינה כי הסכם הפשרה עליו חתמו המבקשים מעיד בדיוק את ההיפך מהנטען על ידם. ההסכם מעיד כי המבקשים היו בטוחים שימלאו אחר פסק הדין וישובו עם ילדיהם הקטינים לישראל שאחרת חזקה שלא היו מסכימים לחתום על סנקציה כה משמעותית בדמות איבוד דירתם לטובת המדינה במקרה של הפרה.
בנוסף, במועד החתימה, התרשם בית המשפט ממצבם של המבקשים, וזהו המועד הקובע לעניין ההליך שבפניי בית משפט.
שיקולי צדק ומדיניות
טעם נוסף לדחיית בקשת המבקשים נשען על שיקולי צדק ושיקולי מדיניות משפטית וציבורית ראויה. לטעמו, אם ייעתר ביהמ”ש לבקשה, ייהפך פסק הדין לפלסתר ולאות מתה ואף יפגע אמון הציבור בבתי המשפט, יעביר מסר שלילי לציבור וכו’. כמו כן מציין הוא כי אם ייעתר ביהמ”ש לבקשה יתברר כי המדינה עמלה לחינם על הסכם הפשרה ולחינם הושקעו זמן יקר ומשאבים לצורך עריכתו.
זאת ועוד, במקרה שיבוטל פסק הדין נפגעת זכות הקניין של המדינה משמע זכות הציבור כולו בדירה מושא הבקשה ואין כל הצדקה לפגיעה שכזו.
דיון
ראשית אקבע כי דין העתירה להתקבל וחבל כי ב”כ המדינה נמנע מלקבל את המלצת בית המשפט להשאיר את הנושא לשיקול דעת בית המשפט.
אופי הכת לב טהור
חשוב כאן להזכיר את הקביעות שנקבעו בפסק הדין הדן בכת הפוגענית הזו – פסק דין שהינו פסק דין חלוט.
וכך נקבע בפסק הדין תמ”ש (משפחה פתח תקוה) 15801-05-15 היועץ המשפטי לממשלה (רווחה) נ’ ע.ח. ואח’ (נבו 25.04.2017)
“מצבם של חברי קהילת לב טהור
17.הוכח בפניי כי גם חברי הקהילה הבגירים חשופים לעונשים גופניים קשים, גזירות של תענית דיבור וצום, וזאת במשך חודשים כעונש על התנהלות שאינה מתאימה להוראות ראשי הקהילה, דרישה לציות מלא ובלתי מתפשר אחר כל הוראה של ראשי הקהילה, מניעת קשר עם העולם החיצון, התערבות של ראש הקהילה בנישואין ובגירושין של חברי הקהילה, כך שהוא הקובע מי יתחתן עם מי ומי יתגרש ממי, שליטה כלכלית של ראש הקהילה בחברי הקהילה, נתק מהעולם החיצון וממשפחות המוצא ומניעת עזיבתם של חברי הקהילה את הקהילה כרצונם עד כדי דרישה כי חבר קהילה הרוצה לעזוב, עליו לגרש את אשתו ולעזוב את ילדיו.”
עוד קודם לכך נקבע בפסק הדין כך:
“5.לצערי, מדובר לכאורה אך לכאורה בלבד, בפסק דין אקדמי שניתן בחלקו במעמד צד אחד, כאשר אין בפועל אפשרות לרשויות המדינה לבצע את פסק הדין, לאור העובדה כי שתי המשפחות, אשר היו משיבות בכל ההליכים האלה, פעלו שלא כדין – תוך הפרה בוטה של צווי בית המשפט – ואינן נמצאות כיום בתחומי מדינת ישראל. שתי המשפחות, יחד עם ילדיהן הקטינים, נמצאות במסגרת קהילת לב טהור, באזור מגודר ומבודד בג’ונגל של גוואטמלה.”
וגם נקבע כך:
“ו.5. שיקול הדעת הלקוי של ההורים חברי הקהילה
136. נושא נוסף שעלה בדיונים בפניי הוא שאלת שיקול הדעת הלקוי של ההורים, השייכים לקהילת לב טהור. לכאורה ניתן לטעון כי בדרך זו הולכים חברי הקהילה, שהינה קהילה חרדית קיצונית, אחרי האמור בפרקי אבות: “עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות” (משנה, מסכת אבות, פרק א’, משנה ו’).
ואולם כפי שיפורט להלן, מתעוררת השאלה האם בדווקנות של ההורים בקהילת לב טהור ללכת אחרי פסיקותיו של ראש הקהילה, לא מעלו הם בתפקידם לדאוג לעתיד ילדיהם, זכויותיהם ורווחתם וכפי שניסחה זאת העו”ס אפרת שרעבי (עמ’ 91 ש’ 9 – 14 לפרוטוקול מיום 28.7.15):
“.. לא יכול להיות מצב שהורים שולחים את הילדים שלהם בעיניים פתוחות ועם יכולת החלטה בהירה ושכלתנית למקום שכל כך פוגעים בהם שמחתנים אותם בגיל 14 שהם לא מקבלים לשיטתנו לשיטת מדינת ישראל ושירותי הרווחה במדינת ישראל את מינימום קיום הרווחה המתאים ל איכול (טעות במקור – ר.מ.) להיות שבן אדם בעיניים פקוחות לוקח את הילדים שלו לתופת הזאתי ואומר זה מבחירה ולא באופן כפוי…”.
ולאחר מכן בהתייחס להתנהלות המבקשים נקבע כך:
“145. לבסוף, אין ספק כי בריחתם לחו”ל של כל בני המשפחה, בניגוד לצווי בית המשפט במהלך חודש 9/2015, הינה הוכחה נוספת לשיקול דעת לקוי של ההורים בכמיהתם להצטרף לקהילה, מבלי להמתין להכרעת בית המשפט.”
וגם:
“151. פעולה זו, וכך גם פעולתם של משפחת ב’, כפי שצוין לעיל – מחזקת באופן חד משמעי את טענות המבקשים לגבי “ליקוי מאורות חמור” בשיקול דעתם של חברי הקהילה או אלה המבקשים להצטרף לשורותיה.”
וכן נקבע בסעיף 345 לפסק הדין כך:
“345. העו”ס א’ ש’ עומתה עם טענותיו של פרופ’ ר’ בתצהירו ובעדותו לפיהן בביקוריו בקהילה, קיבל גישה חופשית לחברי הקהילה והתרשם כי מדובר בקהילה חסידית חרדית נורמטיבית, וטענה כי איננה מופתעת מכך היות והדבר המתעתע בכתות הוא שכאשר מגיע אדם מבחוץ, הכת יוצרת בפניו מצג שווא, מייפה את המציאות אבל זו מעין מלכודת דבש, שכן תוך זמן קצר אתה, לדבריה (עמ’ 90 ש’ 13 – 16 לפרוטוקול מיום 28.7.15):
“טובע בתוך ביצה של נאמנות עיוורת של צייתנות של קושי בקבלת החלטות אתה פשוט הופך להיות מי שאתה לא, לכן חוקר שבא מבחוץ לא יכול להבין את כל הניואנסים שרק מי שבתוך הכת מספר חודשים כבר מבין היטב על בשרו…”
דיון בטענות הצדדים
שיקולי צדק ומדיניות
כמותב אשר בחן את נבחי הכת בפוגענית, אין לי ספק כי שיקולי צדק ומדיניות דורשים להיעתר לבקשת המבקשים.
ראשית, יש להכיר במאמץ העילאי שעשו המבקשים על מנת להתנתק מהכת, תוך שהם משלמים מחירים קשים מנשוא – לרבות ניתוק מאחד עשר מילדיהם, ומכל נכדיהם שעדיין שם וזאת מתוך מטרה להציל לפחות שניים מילדיהם אשר חזרו עמם לארץ.
אני תקווה כי ההכרה במאמצים אלה של המבקשים תפתח את הדרך גם לשאר חברי הכת המתלבטים אולי האם הם מסוגלים לשלם את המחיר של עזיבת הכת, ויעודד אותם לשקול צעד זה שהינו כ”קריעת ים סוף” עבורם, כאשר המסר הינו כי המדינה תוכל להכיר במחיר שיש לשלם לביצוע צעד שכזה.
מצבם של המבקשים במועד חתימת הסכם הפשרה
אני סבורה כי במועד החתימה על הסכם הפשרה, סברו המבקשים כי יוכלו לעמוד בלחצים של אנשי הכת, ולחזור בהתאם להתחייבותם. כך גם התרשם בית משפט זה במועד אישור ההסכם.
ואולם, מקבלת אני את טענות המבקשים כי במועד הפרת ההסכם, שם בגואטמלה כשהם שוהים עם כל ילדיהם בכת, לא יכלו הם להבין את משמעותה ההרסנית של אי חזרתם לארץ בהתאם להסכם, ולא עמדו בלחצים הקשים כל כך של ראשי הכת.
יש להעריך מאד את העובדה כי לאחר שהייה בכת, הצליחו למרות זאת המבקשים לעזוב יחד עם שני הבנים ולחזור לישראל.
סמכות בית משפט זה
סבורני כי המקרה שבפניי הינו מקרה בו מוסמך בית המשפט לבטל את פסק הדין שאישר את הפסיקתא וזאת על בסיס הראיות החדשות שהן העובדה כי המבקשים – אמנם לאחר תקופה לא קצרה, הצליחו להשתחרר מכבלי הכת.
הנכס נשוא פסק הדין
כאן המקום לציין כי הנכס נשוא הבקשה הינו דירה בעיר XXX אשר הושכרה – חלק מהתקופה תמורת דמי שכירות נמוכים ביותר (ראה עדותו של עוה”ד צייגר עמ’ 6 לפרוטוקול שורה 10 ואילך), דירה שלא ניתן למכור ולא ניתן לרשום על שם המדינה מאחר ותקופת החכירה הסתיימה ויש קושי לחדשה.
מכאן שאין כמעט כל אינטרס כלכלי למדינה בהליך זה.
הכרעה
לאור כל המפורט לעיל, אני סבורה כי נכון הוא להורות על ביטול בפסיקתא שניתנה על ידי ביום 7.6.17 לחילוט הנכס שהיה רשום על שם המבקשים, כמסר חשוב וחיוני למי שעדיין נמצא בכת כי הרשויות מכירות במאמציהם של אלה המצליחים להשתחרר מכבלי הכת הכה פוגענית או כל כת אחרת.
פסיקתא מתאימה תוגש לחתימתי.
הוצאות משפט
בנסיבות העניין, ולמרות שהיה מצופה כי עמדת המדינה תהא למנוע את הצורך במתן פסק דין בסוגיה זו – לא אחייב בהוצאות.
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, כ’ כסלו תשפ”ד, 03 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
