לפני
כבוד השופטת אירית קלמן ברום
מבקשים
1. פלוני (קטין)
2. פלונית
3. פלוני
ע”י ב”כ עו”ד ישראל קלינמן, זהרה שטיינברג-חטין
נגד
משיבים
1. אייל קאופמן
ע”י ב”כ עו”ד צחי גרוסמן
2. מדינת ישראל
ע”י ב”כ עו”ד פרקליטות מחוז תל אביב, שמואל צור
3. עיריית גבעתיים
ע”י ב”כ עו”ד אבנר קלוזנר
החלטה
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא מיום 15.10.24 (ת”א 30196-09-22; ת”א 21426-06-18, כב’ השופטת מלכה ספינזי-שניאור) בגדרה נדחתה בקשת המבקשים להמציא למומחית הפסיכיאטרית שמונתה, את חוות הדעת הראשונה שניתנה על ידי מומחית קודמת בהליך הקודם, ולאחר מכן נפסלה.
תמצית העובדות וטענות הצדדים
המבקש מס’ 1 הינו קטין (להלן: “המבקש”) והמבקשים 2 ו-3 הינם הוריו.
המשיב מס’ 1 (להלן: “המשיב”) הינו אביו של קטין בן גילו של המבקש. המשיב תקף את המבקש בשל סכסוך בין שני הקטינים.
המבקשים הגישו תביעה לקבלת פיצוי בגין הנזק שנגרם לטענתם למבקש.
התביעה הראשונה הוגשה בחודש יוני 2018 ונתמכה בחוות דעת מומחה פסיכיאטר. המשיבים התגוננו ותמכו את הגנתם בחוות דעת נגדית. בית המשפט קמא מינה כמומחית מטעמו, את ד”ר גלילי ויסטוב.
המומחית בדקה את המבקש וקבעה לו נכות זמנית.
המבקשים ביקשו למחוק את כתב התביעה על מנת להגישה בשנית כשהנזק יתגבש.
ביום 12.9.22 הוגשה התביעה בשנית. המומחית בדקה את המבקש בשנית קבעה לו נכות בשיעור 15%, תוך שציינה שכנראה יחול שיפור במצב.
למשיבים התברר שהמומחית לא התייחסה לחומר ששלחו לה, ובהחלטת בית המשפט קמא, החומר נשלח בשנית, המומחית התבקשה להתייחס לחומר הרפואי שנשלח לגבי עברו של המבקש. לאחר פניה זו, המומחית תיקנה את חוות דעתה וקבעה ששליש מהנכות שנקבעה אינו קשור לאירוע מושא התביעה.
בשל אי בהירות בחוות הדעת נשלחה למומחית, נשאלה שאלת הבהרה נוספת, האם הנכות קבועה או שמא עדיין זמנית. המומחית לא השיבה לשאלת ההבהרה.
המבקשים ביקשו לפסול את המומחית ולמנות תחתיה מומחה אחר. המשיבים הסכימו ומונתה ד”ר פנינג.
המבקשים ביקשו לשלוח לד”ר פנינג את חוות הדעת הראשונה של המומחית אשר קבעה למבקש נכות זמנית. המשיבים התנגדו ובית המשפט קמא אסר על שליחת חוות הדעת. מכאן בקשת רשות הערעור.
המבקשים טוענים כי בית המשפט קמא טעה בהחלטתו מאחר ובהחלטה על מחיקת התביעה הראשונה צוין במפורש שההליכים בתביעה הראשונה יחייבו בהליכים חדשים. בית המשפט קמא, לטענתם, שגה בכך שלא הפריד בין פסילת חוות הדעת האחרות שהוגשו בתביעה החדשה שהוגשה, לבין חוות הדעת הראשונה מההליך הקודם אשר מחייבת. הפסילה לדידם הייתה מסיבה טכנית לאחר שהמומחית לא השיבה לשאלות ההבהרה.
המשיבים מצדם סומכים ידם על החלטת בית המשפט קמא, לטענתם לא ניתן להפריד בין חוות הדעת. הם לא מסכימים עם חוות הדעת של המומחית אשר לא התייחסה למצב קודם, ככל שלא היתה ניתנת החלטה על פסילת המומחית היו מזמנים אותה לחקירה, לכן בשלב זה אין לאפשר למומחית החדשה שמונתה לעיין בחוות הדעת. אין אפשרות להפריד בין חוות הדעת ולהציג רק חוות דעת אחת.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשה ובתגובה לבקשה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
ראשית, מדובר בהחלטה דיונית, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות בעלות אופי דיוני ובכללן החלטות בעניין מינוי מומחים. לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בנוגע לניהול ההליך ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור, אלא כאשר נמצא כי מדובר במקרה חריג או כי ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין. ביקורת ערכאת הערעור על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית תיעשה ככלל במסגרת ערעור על פסק דין (ככל שיוגש) למעט במקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית או מקרים שבהם נחוצה התערבות בשלב מוקדם כדי למנוע נזק בלתי הפיך או ניהול הליך מיותר (רע”א 5037/23 גיל עם מזרחי נ’ יחזקאל מועלם, פסקה 15 (4.9.2023); רע”א 2961/17 דגנית אלפרין נ’ מדינת ישראל, בפסקה 8 (19.4.2017); רע”א 4471/21 מדינת ישראל נ’ פלוני, פסקה 10 (26.12.2021)). לא מצאתי כי מקרה זה נמנה עם החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.
גם לגופו של ענין מצאתי כי החלטה נכונה ואין מקום להתערב בה. אכן ניתנה החלטה עם מחיקת ההליך הקודם, לפיה ההליכים שהתקיימו עד כה יחייבו. יחד עם זאת, חלו התפתחויות בהליך החדש, וחוות הדעת של המומחית נפסלו. הפסילה כוללת את כל חוות הדעת גם מההליך הקודם, על כן החלטה זו אינה סותרת את ההחלטה על המשך ההליכים. ההליך המשיך להתנהל, נעשתה פנייה לאותה מומחית בהמשך לחוות דעתה הקודמת, חרף הסתייגויות המשיבים, ורק לאחר מתן חוות דעת נוספת ומתן תשובה נוספת, התעוררה בקשת הפסילה, תהא סיבתה אשר תהא, בין אם מסיבה טכנית ובין אם מסיבה עניינית. המומחית נפסלה ועם פסילה זו נפסלו כל תוצרי הלוואי שערכה ובכללם חוות הדעת הראשונה, שאינה מהווה עוד ראיה בתיק, על כן לא ניתן לעשות בה שימוש על ידי צד כלשהו (ר’ והשוו: רע”א 2101/14 עתניאל מדאר נ’ רות משעול, בפסקה 15 (8.4.2014)).
גם לו התביעה היתה ממשיכה להתנהל באותו התיק, לאור ההתפתחויות, עם פסילת המומחית, רשאי בית המשפט להורות על פסילת כל חוות הדעת לרבות חוות הדעת הראשונה, על כן לא היה מקום להמציא את חוות הדעת הראשונה למומחית החדשה. בכל מקרה, דינה של החלטה עדכנית זו, שניתנה על ידי הערכאה הדיונית שדנה בתיק, גוברת על ההחלטה הקודמת לפיה ההליכים הקודמים מחייבים.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪. המשיבים רשאים לגבות את הסכום מכספי העירבון שהופקדו, באמצעות בא כוחם.
יתרת הפיקדון, ככל שנותרה, תושב למבקשים באמצעות בא כוחם.
ניתנה היום, כ”ד כסלו תשפ”ה, 25 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
