בפני
כבוד השופט טל פפרני, סגן הנשיאה
התובעים
1. פלוני ת"ז XXXXXXXXX
2. פלונית ת"ז XXXXXXXXX
ע"י ב"כ עוה"ד יניב ערבה
נגד
הנתבעים
1. אלמונית ת"ז XXXXXXXXX
ע"י ב"כ עוה"ד גילי שחמון
2. אלמוני ת"ז XXXXXXXXX
פסק דין
עניינו של פסק דין זה, תביעה שהוגשה ע"י התובעים- אב ובת זוגו, להחזר הלוואה שניתנה לנתבעים- בני זוג לשעבר לצורך רכישת דירה מס' X בבניין מס' XX גו"ח XXXXXXX ביישוב XXXXXXX, הרשומה אצל רמ"י (להלן: "הנכס") .
רקע
הצדדים הינם בני משפחה: פלוני (להלן:"התובע"), פלונית (להלן: "התובעת") הינה בת זוגתו של התובע. אלמוני (להלן:"הנתבע") בנו של התובע, אלמונית (להלן: "הנתבעת") כלתו של התובע וגרושתו של הנתבע.
הנתבעים התגרשו זמ"ז ביום 22.7.2021 .
ביום 2.11.2021 הגישו התובעים את התביעה להחזר הלוואה שנתנו לנתבעים על סך 1,042,566 ₪ כמפורט להלן:
סך של 529,796 ₪ מהון עצמי של התובעים
סך של 429,111 ₪ הלוואה מובטחת במשכנתא, אשר במועד הגשת התביעה יתרת הסילוק עמדה ע"ס 406,237 ₪.
סך של 106,533 ₪ בגין תשלומי המשכנתא ששולמו על ידם של התובעים.
תמצית טענות התובעים
בשלהי שנת 2012 ראו התובעים פרסום של עמותת "XXXXX" בדבר רכישת דירות בXXXXXXX במסגרת קבוצת רכישה. התובעים עניינו את הנתבעים בפרויקט, והאחרונים ציינו כי אין באפשרותם הכלכלית לרכוש דירה בפרויקט. התובעים הציעו לסייע להם ברכישת הדירה. ביום 17.1.2013 חתמו הנתבעים על הסכם רכישת דירה כחלק מקבוצת רכישה. עד לסוף שנת 2015 שילמו התובעים עבור הנתבעים, כ- 324,000 ₪ .
במהלך שנת 2016 נדרשו הנתבעים ליטול הלוואה מובטחת במשכנתא, על מנת להשלים את יתרת התמורה הדרושה לרכישת הדירה, אולם, לא היה באפשרותם לעשות זאת.התובעים נרתמו לעזרתם, והסכימו ליטול עבורם הלוואה מובטחת במשכנתא, שנרשמה על ביתה של התובעת בזיכרון יעקב, ע"ס של 429,111 ₪, זאת כפוף לשני תנאים: התחייבות הנתבעים לשאת בהחזר המשכנתא החודשי. בנוסף, חתימת הנתבעים על הסכם הלוואה המסדיר את כל ענייני הכספים אשר משולמים ע"י התובעים לצורך רכישת הדירה עבור הנתבעים. ביום 23.8.2016 חתמו הנתבעים על הסכם הלוואה, שבמסגרתו אישרו הנתבעים כי קיבלו מהתובעים עד למועד חתימת ההסכם ההלוואה סכום של 324,000 ₪. בנוסף, התחייבו כלפי התובעים כי הם ישאו ויעבירו להם את התשלום החודשי של המשכנתא. בנוסף התחייבו כי אם ימכרו את הנכס או יתגרשו, ישיבו לידי התובעים את מלוא הכספים ששילמו עבור הנכס.
הנתבעים הפרו את הסכם הלוואה, נמנעו מלשלם את תשלומי המשכנתא השוטפים וכן נמנעו מלהשיב לתובעים את מלוא הכספים ששילמו לצורך רכישת הנכס וזאת חרף התחייבותם לעשות כן במקרה של מכירה או גירושין.
בסיכומיהם חזרו התובעים על טענותיהם. בנוסף, טענו כי הנתבעת מנועה / מושתקת מלתבוע סעדים ולטעון טענות הפוכות וסותרות להצהרות ולהתחייבויות שנטלה על עצמה, כפי שהצהירה בדיון מיום 2.8.2021, בהליך אחר שהתנהל בבית המשפט השלום בראשון הציון בפני כב' השופט אסולין. עוד נטען, כי כלל טענותיה של הנתבעת ביחס לעילות לביטול הסכם, חתימה תחת כפייה או עושק, מהוות הרחבת חזית אסורה.
תמצית טענות הנתבעת
הנתבעת מכחישה את הסכומים הנטענים בכתב התביעה וטוענת כי הסכומים אינם משקפים את החבות בפועל. הכספים שניתנו למימון רכישת הדירה, ניתנו מחלקו של הנתבע, מכוח הבטחתו של התובע לסייע ולרכוש לו נכס. התביעה נולדה כתוצאה מהתערערות היחסים בין הנתבעת לבין הנתבע ואינה נובעת מרצונו האמתי של התובע להחזר הכספים.
לעניין הסכם הלוואה, נטען כי עצם העובדה שהתובע אינו חתום על הסכם ההלוואה מעידה כאלף עדים כי היה בדעתו להעניק את הסיוע הכלכלי כמתנה לנתבעים ולא כהלוואה עסקית. התביעה נולדה אך ורק כתוצאה מהעובדה כי הנתבעים התגרשו, וללא טענות ענייניות בדבר אי פירעון החוב. הנתבעת הציעה לתובעים הצעת פשרה, לרבת הסכמתה לשלם את תשלומי המשכנתא או לחילופין מכירת הנכס והשבת החוב, אם ישנו כזה, אולם התובעים השיבו בשלילה.
כתב התביעה, מתארים התובעים כיצד הם ראו את מודעת הפרסום של הקבלן, וביוזמתם עניינו את הנתבעים לרכישת הדירה. כל הסיוע בשלב הזה התבסס על רצונו של התובע לסייע לנתבעים מתוך ידיעה כי לפחות חלק מהכספים שייכים לנתבע דה פקטו.
התביעה נסמכת על הסכם "הלוואה" אשר נחתם בין הצדדים. אולם עיון בהסכם ההלוואה מעלה שאלות רבות, שיש בהן כדי להעיד כי התובע כלל לא חשב לדרוש את החזר הכספים. התובע אינו חתום על הסכם ההלוואה למרות ששמו מופיע בכותרת ההסכם. סכומי ההלוואה לא מולאו בשדות המתאימים. בסעיף 10 בהסכם ההלוואה נרשם כי התובעים ירשמו הערת אזהרה על הנכס כאות וכסימן לרצינות והתחייבות של הנתבעים. עיון באישור הזכויות של רמ"י מעלה כי לא נרשמה כלל הערת אזהרה כזו לטובת התובעים.
בסיכומיה, טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות על הסף בשל היותה תביעה סחטנית וקנטרנית, כל כולה ניצול לרעה של הליכי משפט. סכום התביעה מופרך ומנופח, בלתי מבוסס, אופן חישובו לא הוכח ע"י התובעים ואינו נתמך באסמכתאות לתשלום ואינו עולה אף מההסכם הלוואה הנעדר סכום הלוואה שצורף ע"י התובעים.
הסכם ההלוואה חסר פרטים מהותיים כגון סכום הלוואה, מועד חתימתו, תאריך נוסף בכתב יד במועד לא ידוע דבר המעיד על היותו מלאכותי ובלתי אכיף. בתביעתם התובעים דורשים השבה של סכום בסך 324,000 ₪ ששולם על ידם לצורך רכישת דירה 3 שנים טרם חתימת הסכם הלוואה סכום זה ניתן כמענק משפחתי לנתבעים בגין כספים השייכים לנתבע מירושתו של אמו המנוחה.
התובעים לא דרשו את החזר ההלוואה במשך כל השנים בהם הנתבעים חיו יחדיו. רק בשנת 2021 עת יצא הנתבע מהבית בשל אלימות כנגד הנתבעת, רק אז, הגישו התובעים תביעה להחזר הלוואה. התובעים נהגו לסייע לנתבעים עת חיו בשלום ורק לאחר קרע ביניהם "נזכרו" שנתנו לצדדים הלוואה ושהם נדרשים להשיב את הכספים. בין היתר ציינה הנתבעת כי הציעה פשרה לצורך מניעת הליך זה דרך מכירת הנכס וחלוקת כספים, עוד ציינה כי אינה מכחישה כי עליה להחזיר סכום מסוים לידי התובעים אך לא הסכום הנתבע.
בסיכומיה עמדה הנתבעת על טענתה כי מדובר במתנה שנתנו התובעים, אשר ידעו מראש כי אין ביכולתם של הנתבעים להחזיר סכומים אלו, לרבות הלוואת המשכנתא והפירות מהנכס. התובעים ויתרו על הבטוחה המפורטת בסעיף 10 להסכם, קרי זכותם לרשום הערת אזהרה, דבר אשר מוכיח כי כוונתם של התובעים הייתה ליתן מתנה ולא הלוואה. התובעים לא דרשו את אכיפת הסכם ההלוואה במשך שנים עד למועד הגירושין. טענת הנתבעת במסגרת עש"א 27617-07-21 בבית המשפט השלום בראשון לציון, שהנכס שייך לתובעים, אינה מהווה השתק שיפוטי מאחר שכאן ענייננו בחוב כספי ובהליך האחר נשאלה למי שייכת הדירה. אלו טענות שונות שאינן סותרות.
תמצית טענות הנתבע
הנתבע מאשר כי התובעים נתנו לו ולגרושתו את הכספים המפורטים בכתב התביעה, כהלוואה לרכישת דירת גן ביישוב XXXXXXX אשר רשומה על שמו ועל שם גרושתו. על פי הסכם ההלוואה התחייבו הנתבעים לשלם את הלוואת המשכנתא שנטלו עבורם מידי חודש. במקרה של גירושין או מכירת הדירה, התחייבו להחזיר לידיהם את כל הכספים שנתנו התובעים עבור רכישת דירה והלוואת המשכנתא באופן מיידי.
הנתבעים לא נשאו בתשלום כל שהוא עבור רכישת הדירה. למרות שהצדדים התגרשו בשנת 2021 ההנתבעת מסרבת למכור את הדירה ולהחזיר את הכספים לתובעים, ומסרבת להשכיר את הדירה לשם העברת דמי השכירות לידי התובעים עבור כיסוי תשלומי המשכנתא.
בסיכומיו, טען כי ב"כ ההנתבעת ויתרה על חקירתו בביהמ"ש, ויש בכל כדי לחזק את גרסת התובעים.
דיון והכרעה
גדר המחלוקת והרחבת חזית- השתק שיפוטי
תחילה אדגיש כי בכתב הגנתה, הנתבעת אינה מתכחשת לעצם החובה להחזיר כספים לתובעים. המחלוקת טמונה בסכום שיש להחזירו (ראו: סע' 13 ד' לכתב ההגנה מיום 31.1.2022). בהתאם, עתרה לחייבה בתשלום החזר המשכנתא בלבד החל מיום שהנתבעים הודיעו על רצונם בכך. במקביל טענה נגד תקפות הסכם ההלוואה ולפגמים שנפלו בו. בדרך זו, טענה להעדר חתימת התובע על ההסכם, דבר אשר מחזק לדבריה, כי כוונתו הייתה מתן סיוע לנתבעים ולא מתן הלוואה. בנוסף טענה, כי ההסכם חסר פרטים חיוניים – לא צוין סכום ההלוואה. נטען כי סעיפים בהסכם לא קוימו, כדוגמת סעיף 10 המזכה את התובעים ברישום הערת אזהרה – דבר שלא נעשה מעולם ומחזק את גרסתה. בהמשך, במסגרת תצהיר עדות ראשית ובסיכומים, נטען, לביטול ההסכם מכוח עילות הביטול הקיימות בחוק החוזים, לרבות העדר גמירות דעת ומסוימות ופגמים אחרים, לרבות חוזה למראית עין, כפייה ועושק, כאשר לטענות אלו אין כל בסיס בכתב ההגנה. מנגד, התובעים עמדו על גרסתם לקיום ההסכם וקבלת הסכומים לכיסם. וטענו בסיכומים כי טענות שלא הובאו בכתב ההגנה מהווים הרחבה אסורה.
לא בכדי הדגשתי את הטענות שוב בפתח פרק זה, שכן כתבי הטענות גודרים את חזית המחלוקת שבין הצדדים. ככל שמי מבעלי הדין מבקש לפרוץ את גדר המחלוקת המפורטת בכתבי הטענות, עליו לבקש תיקון כתב טענות. כל עוד לא עשה כאמור, יש להיצמד לחזית המחלוקת העולה מכתב הטענות בלבד, אלא אם כן, הצד שכנגד מוותר על טענותיו בכל הקשור להרחבת חזית או לשינויה. (ראו: עע"מ 9317/05 משאבות השלום בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "יזרעאלים" (26/10/10)). קביעת גדרי המחלוקת על פי כתבי הטענות מבהירה לנתבע מהן הסוגיות מפניהן הוא צריך להתגונן במישור העובדתי והמשפטי כאחד. היא מגדירה לבית המשפט מהם העניינים שבמחלוקת שיש לדון בהם, לשמוע ראיות לגביהם, ולהכריע בעניינם. האיסור על הרחבת חזית מעבר לחזית הדיונית שנקבעה בכתבי הטענות כפוף רק להיתר בית המשפט לתקן את כתב הטענות, או להסכמה מפורשת או מכללא לכך של הצד שכנגד (ראו: ע"א 759/76 פז נ' נוימן, פ"ד לא(2) 169, 173 (1977); ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות, פ"ד מט(2) 843, 874 (1995); ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, סניף בורסת היהלומים, פ"ד נח(2) 145, 152-151 (2003); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 91-88 (מהדורה עשירית, 2009)). עוד נקבע בפסיקה, כי בעלי דין המנהלים הליך משפטי חייבים להבין שעליהם להציג גרסה עובדתית אחת ויחידה, אם לא כך, אמינותם נפגעת, ובית המשפט יטה שלא לקבל את גרסתם, שכן צד המזגזג בין גרסאות נתפס כבלתי אמין, מה גם שהפסיקה קובעת כי אין להעלות באותו הליך גרסאות עובדתיות שונות.
בענייננו, הנתבעת טענה תחילה כי היא אינה חולקת על חובתה להשבת כספים לתובעים. המחלוקת מצומצמת ביחס לסכום שיש להחזירו. בהמשך טענה נגד ההסכם עצמו, תקפו, עילות ביטול פגמים ועוד, טענות הסותרות את גרסתה הראשונית שיש להחזיר כספים לידי התובעים. להלן אתייחס לכלל הטענות.
בכל הנוגע לטענת השתק שיפוטי שנטענה ע"י התובעים בסיכומיהם ביחס לגרסת הנתבעת – לפני ערכאה אחרת (בית משפט בראשון לציון) לפיה התובעים הם בעלי הנכס עסקינן – בעניין זה כבר נקבע בפסיקה, כי רק כאשר בעל דין טוען טענה בהליך אחד, וטענתו התקבלה – אזי קם " השתק שיפוטי" המונע ממנו מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחֵר. לכלל זה בדבר "השתק שיפוטי", המוֹנע מצד שזכה בתביעה על סמך טענה מסוימת מלטעון טענה סותרת לטענתו זו בהליך אחֵר, יש ללמוד מחובת תום הלב הקבועה בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), אשר הורחבה בסעיף 61(ב) – לכלל החיובים. והפּסיקה הרחיבה אותה אף יותר, וראתה בה עיקרון אוניברסלי המתפרשׂ על כל תחומי המשפט. ההלכה בנוגע ל"השתק השיפוטי" מכוונת, לקיוּמם של שני תנאים מצטברים. העלאת טענות סותרות כתנאי הכרחי, אך לא מספיק; תנאי נוסף הוא, שהטענה שנטענה בהליך הראשון הצמיחה לטוען טובת הנאה. רק אם מתקיימים שני התנאים הללו – יושתק הצד הטוען. בענייננו, הוגשו פרוטוקולים חלקיים ובשום שלב לא הוגשו כתבי טענות ואת פסק הדין המלא. על כן, אין בידי לדון בטענה ויש לדחות אותה. לא נעלם מעיניי כי הנתבעת הודתה בחקירתה לפניי, כי אכן טענה שהנכס מושא ההסכם הלוואה שייך לתובעים, אך עדיין אין בכך כדי לקיים התנאים שהובאו לעיל.
ההסכם תקף ואינו למראית עין – הוכח קיומם של גמירת דעת ומסוימות- העדר חתימת התובע וסכום ההלוואות אינם מהווים פגם המוביל לביטול ההסכם
ראשית אתייחס להוראות סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים") אשר קובע כי חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל. חוזה למראית עין הנו חוזה אשר ביטויו החיצוני שונה מכוונת הצדדים, נוצר פער בין המצב החיצוני הגלוי שמקבל ביטויו בהסכם לבין הכוונה האמתית מאחורי הדברים, בין שמדובר במטרה חוקית ובין שמדובר במטרה בלתי חוקית. בחוזה למראית-עין מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמתית שונה. נמצא, כי מתקיימות בעניין זה שתי מערכות משפטיות. המערכת האחת, החיצונית והגלויה, הקובעת הסדר מסוים המוסכם על הצדדים, והמערכת השנייה, הפנימית והנסתרת, המבטלת בהסכמה הסדר זה או משנה אותו.
בענייננו, למעט הטענה כי הסכם ההלוואה הינו למראית עין, הנתבעת לא הביאה כל גרסה עובדתית מפורטת מה בדיוק המטרה שעמדה מאחורי החתימה על ההסכם ואיזה תכלית נועד לקדם. מכל מקום, לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירי עדות ראשית על נספחיהם, ובחקירות הצדדים לפניי, לא עלתה כל אינדיקציה כי ההסכם שימש את הצדדים למטרה אחרת שלשמה נועד. מכאן דין הטענה להידחות.
כאשר באים לבחון תוקפו של ההסכם המוקדם יש לבדוק אם נתקיימו בו שתי המידות הנדרשות ליצירתו של חוזה, דהיינו גמירת דעתם של הצדדים לכרות חוזה ומסוימות. יסודות אלה שלובים וכרוכים וכמעט שאין להפריד ביניהם. מבחן גמירת הדעת הוא אפוא מבחן אובייקטיבי. גמירת דעתם של הצדדים לחוזה נלמדת על פי אמות המידה של האדם הסביר. בדיקת נסיבות העניין; התנהגות הצדדים; דברים שאמרו לפני כריתת החוזה ולאחריה ותוכן החוזה עצמו, הם הנתונים שעל פיהם יקבע האדם הסביר את קיומה או היעדרה של גמירת דעת (ראו: ע"א 1932/90 פרץ בוני הנגב- אחים פרץ בע"מ נ' יששכר (יצחק) בוחבוט ). סעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי), קובע גם פנייה שאינה מפורטת יכולה להיחשב כמסוימת. וזאת כאשר ניתן להשלים אותה באחד מערוצי ההשלמה שבחוק החוזים. מנגד, כאשר לא ניתן להיעזר בערוצי ההשלמה, אין מנוס מהמסקנה שחסרה מסוימת ולכן לא ניתן לקיים את החוזה. מידה מינימלית של פירוט היא הכרחית שכן אין חוזה יכול להיווצר אלא כאשר הצדדים הסכימו על מסגרתו ועל העניינים החיוניים והמהותיים שבו (ראו: ע"א. 431/82 חסיד נ. פרזות חב' ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים בע"מ פד"י לט (4) 451).
לא בכל מקרה יכול בית המשפט להשלים פרטים החסרים בהסכם, ואין הוא עורך הסכם תחת הצדדים (ראו: ע"א 651/82 מ"י נ. החברה האילתית לשירותים באניות בע"מ ואח' פד"י מ (2) 785בעמ' 793). בהעדר פרטים חיוניים יקבע בית המשפט כי ההסכם אינו מחייב. לכן, במקרה בו הצדדים לא קבעו כלל מועדים לתשלום התמורה נקבע כי לא ניתן להשלים החסר (ראו: ע"א. 530/84 יערות נ. חסון ראובן עבודות בניה ופיתוח בע"מ ואח' פד"י מא (1) 162). כך נקבע כי לא ניתן לאכוף הסכם שאינו ברור וחסר פרטים מהותיים (ע"א. 536/89 פז בע"מ נ' לויטין פד"י מו (3) 617, ע"א. 545/77 פלוני נ. פלונית פד"י לב (2) 393, 398).
בענייננו, לגבי הפרטים החסרים, אף שלא צוין סכום ההלוואה, הרי הצדדים לא חלוקים ביחס לסכום ההלוואה, הנתמכת במסמכי הבנק או בנוגע לסכום המקדמה שצוין במפורש בהסכם. לגבי תאריך חתימת המסמך, הנתבעת הודתה בחקירתה כי ההסכם נחתם ביום נטילת הלוואת המשכנתא (בבנק) ולא נטען אחרת. בנוגע להעדר חתימת התובע, הרי התובע העיד לפניי ואינו מכחיש דבר מתנאי ההסכם. עם זאת, הוכח לפניי כי הדמות הדומיננטית הינה התובעת, היא זו ששעבדה את דירתה נגד נטילת המשכנתא והיא זו שנשאה בתשלום ההחזר החודשי, ואין מחלוקת כי היא חתומה על ההסכם. אם לא די בכך, חשוב להבין כי חוזה יכול להיעשות במגוון רב של דרכים. מסמך כתוב עם חתימה בסופו אמנם נחשב לצורה המזוהה ביותר ואולם, חוק החוזים קובע כי חוזה יכול להיעשות בין צדדים בכל צורה שהם מוצאים לנכון. החריג הידוע ביותר הוא ביחס לדרישת הכתב בהסכם לפי חוק המקרקעין. על פי הפסיקה, על מנת לשכנע קיומו של הסכם מחייב על הצדדים לחתום עליו. אך ייתכנו יוצאים מן הכלל, בהם ישתכנע בית המשפט, על סמך חומר הראיות המובא לפניו, שאמנם הייתה גמירות דעת בין הצדדים, למרות העובדה, שחתימתם או חתימת אחד מהם חסרות על גבי ההסכם הכתוב. ( ראו: ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' ג'רבי, פ"ד לז(1) 589, 604). בפסק דין מאוחר יותר נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי חתימתו של צד על גבי חוזה כתוב, מהווה ראיה חזקה לגמירת דעתו. רוב האנשים המתקשרים בחוזה בכתב אמנם מקפידים שהחוזה ייחתם בידי המתקשרים ( ראו: ע"א 692/86 יעקב בוטקובסקי ושות' – חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' גת, פ"ד מד(1) 57.
במקרה עסקינן, חרף העדר חתימת התובע על גבי ההסכם, דומני כי מדובר בהסכם תקף. אעבור למבחן האובייקטיבי (גמירת דעת), אף הוא מתקיים לכאורה, למצער ביחס לתובעת והנתבעת, שהרי חתימתן מתנוססת על גבי הסכם ההלוואה. עם זאת, קביעה כאמור תתעלם ממהותו של המבחן האובייקטיבי – מבחן נסיבות העניין: יש לבחון התנהגות הצדדים בטרם ולאחר חתימת הסכם ההלוואה.
לא הוכחו עילות הביטול – כפיה ועושק
סע' 17 לחוק החוזים מאפשר ביטולו של הסכם שנכרת מחמת הכפייה, ובלשונו:
"מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה".
בהתאם לאמור, על הטוען לכפיה להוכיח, עצם מעשה הכפיה והיותו פרי מעשיו של הצד המופנית אליו הטענה או מי מטעמו, לרבות את הקשר הסיבתי בין המעשה לבין כריתת ההסכם. (ראו: א. גריידי, הסכם ממון וגירושין- אישור וביטול, הוצאת המחבר, 2007, עמ' 242; ה"פ 310/91 שחם נ' מנס; ותמ"ש (ת"א) 78119/98 ג.ח נ' י.ח ואח' ).
עוד סע' 18 לחוק החוזים מאפשר ביטולו של הסכם אם זה נכרת מחמת עושק, ובלשונו:
"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה"
בבסיס עילת העושק עומדים שלושה יסודות שלהלן:
א. מצבו הירוד של העשוק – מחמת מצוקתו, חולשתו השכלית או הגופנית, או חוסר ניסיונו.
ב. קשר סיבתי בין התנהגות העושק להתקשרותו של העשוק בהסכם.
ג. היותו של ההסכם – בלתי סביר וחורג מן המקובל .
התנאים הנזכרים הינם מצטברים והנטל להוכחתם מוטל על הטוען להם (ראו: ע"א 403/80 סאסי נ. קיקאון, פ"ד ל"ו (1) 762,767; ע"א 1912/93 שחם נ. מנס פד"י נ"ב (1) 119, 130-131; ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים , כרך ב' (תשנ"ג), 976-986).
בענייננו, לאחר שעיינתי בטענות הנתבעת, כפי שהן עולות מתצהירי עדות הראשית שהוגשו ומעדותה לפניי, לא מצאתי כי עלה בידיה להוכיח התקיימותם של היסודות הנזכרים של עילת הביטול מחמת עושק או כפייה והוכחה גמירת דעת ביחס לחתימה על ההסכם.
הוכח לפניי כי הנתבעת ידעה על הסכם ההלוואה, ליתר דיוק על דרישת התובעים להבטחת השבת כספם לידם, בדרך זו, הנתבעת הודתה כי עו"ד גרינוולד היה מעורב לצורך יישוב הסכסוך בין הצדדים, לפני החתימה הפורמאלית על ההסכם. אביא את החלק הרלוונטי מהעדות להלן:
"…
ש: ידעת שאם עו"ד גרינוולד היה פה היום הוא היה אומר שהיה בידיו הסכם הלוואה
ת: לא היה בידיו הסכם הלוואה
ש: שאת הבאת לו והוא קרא להם כדי לשכנע אותם שלא יחתימו אותכם על הסכם הלוואה.
ת: לא היה הסכם הלוואה, את ההסכם ההלוואה ראיתי פעם ראשונה לפני החתימה בבנק.
ש: אני אומר לך
ת: זה לא היה הסכם הלוואה, זה היה רק לדבר, אנחנו היינו צריכים לשכנע אותם לדבר ואלמוני זה שיכנע אותם לבוא לדבר.
ש: אם אנחנו מזמינים את עו"ד חיים גרינוולד
עו"ד שחמון: אבל אי אפשר להציק לה, היא ענתה, תעבור לשאלה הבאה.
ש: אם אנחנו
ת: אתה אומר לי שאני שקרנית אני לא משקרת.
ש: אני אומר לך אני אומר לך שעו"ד חיים גרינוולד
עו"ד שחמון: אתה אומר והיא אמרה לך שלא.
ת: למה לא הזמנת אותו?
ש: לא ראיתי דבר כזה אדוני חייבים לעשות לזה סוף
עו"ד שחמון: אבל הוא מציק לה, היא ענתה.
ש: היא לא יכולה להתערב באמצע חקירה נגדית.
כב' השופט: גברתי, עו"ד ערבה בוא נתקדם
ת: אז למה לא הזמנת?
כב' השופט: נתקדם
ת: למה לא הזמנת אותו?
אני
כב' השופט: סליחה
ת: יודעת
כב' השופט: סליחה הגברת תקשיבי לשאלות.
ת: טוב.
ש: את אמרת, כל אורך התצהיר שלך את טוענת שההורים בכלל לא התכוונו לתת הלוואה, לא רצו לתת הלוואה, לא דיברו איתך על מתן הלוואה והכל נפל עלייך כרעם ביום בהיר ביום החתימה על המשכנתא.
ת: לא, זה נפל עליי כרעם כשהם הודיעו לי שהם מבקשים שאני אוריד את את הזכויות שלי בדירהף אז אלמוני זה פתאום כשהוא לא מדבר איתי זה כבר חרה לו ואמר איך אתם לא מתביישים זה אמא של הילדים שלי אז מה היא אמורה להיות ברחוב.
ש: הוא אמר את זה בפני עו"ד חיים גרינוולד?
ת: לא, הוא אמר את זה להורים שלו, גם שם הוא הגיע איתי, הוא בא איתי ואנחנו חיכינו בגמזו לאבי ופלונית שהגיע עם א.מ'.
ש: כן.
ת: או-קיי? שהוא היה צריך לשכנע אותם בואו חבל לצאת מהעסקה, חבל לצאת מהעסקה וגם עו"ד גרינוולד אמר חבל לצאת מהעסקה.
ש: לא הבנתי גם א.מ' היה בפגישה?
ת: כן.
ש: בואי תגידי לי איפה זה כתוב בתצהיר שלך בבקשה, תקראי.
ת: לא יודעת אם זה כתוב אבל כן הוא היה…".
(ראו: תמלול מיום 26.1.2023 , עמ' 58, שו' 1-28)
מהמצוטט לעיל עולה, כי אף אם לא היה בידי עורך דין גרינוולד את ההסכם עצמו או טיוטה של ההסכם, הרי אין ספק כי מדובר בפגישה לצורך משא ומתן לשכנע את התובעים שלא לחייב את הנתבעים בתשלום או החזר תשלום עבור הנכס, כאשר המעורבים ייעצו לתובעים אודות כדאיות העסקה של רכישת הנכס ושלא לבטלה. הנתבעת מודה כי המטרה של הפגישה לגרום לתובעים לחזור בהם מדרישתם. מכאן- לא נותר ספק, כי מדובר בתקופה טרם חתימת ההסכם, ובה הנתבעת יודעת אודות דרישת התובעים, מתייעצת ומערבת את עו"ד גרינוולד, אף אם לא שולמה לו תמורה. בנוסף, התקיימה פגישה שנוכח בה מר א.מ', והיו לנתבעת שיחות נוספות עם נתבע 1 והתובעים יחד. גם אם אקבל את גרסתה במלואה, הייתה לבידי הנתבעת הזדמנות סבירה, טרם חתימת ההסכם, לנהל מו"מ עם התובעים אף ללא שתהיה בידיה טיוטה של ההסכם. גרסתה הנ"ל של הנתבעת אינה נתמכת בראיות נוספות. הוכח כי היה באפשרותה להזמין את עו"ד גרינוולד או מר א.מ', או אף להעיד את נתבע 1 מטעמה. חרף האמור הנתבעת לא עשתה כן. הלכה רבת שנים קבעה, כי אי-הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. אי-הבאת עד כזה יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, לפיה עדותו הייתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד, אולם זאת הנחה שניתנת לסתירה (ראו:.ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נגד סלימה מתתיהו). כאמור, בית המשפט פסק, כי אי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר ומניח את הדעת, מערערת את גרסתו של אותו צד ולפעמים אף שוללת את מהימנותה. מעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו, וכך בענייננו.
לכך אוסיף, כי אין מחלוקת שהנתבעים מעולם לא התגוררו בנכס. על כן, קשה לקבל את הטענה כי הנתבעת הייתה בצרה או תחת כפייה או לחץ. זאת ועוד, אם אכן, הנתבעים היו בקשר רעוע במיוחד באותה תקופה כשיטת הנתבעת, הרי השכל הישר מחייב אותה להימנע מהתחייבויות עתידיות הקושרות את גורלם יחד, ולאו דווקא להניע אותה לחתום על התחייבות כספית בסדר גודל כזה. נסיבות אלו, אין מתקיימות יסודות עילת העושק. היסוד הראשון : "מצוקתו של העשוק –היא מצב של צרה ודוחק לו נקלע המתקשר בחוזה. הכוונה לשינוי פתאומי המביא ללחץ – כלכלי או פסיכולוגי חמור. המועד הקובע לעניין מצבו של העשוק הוא מועד ההתקשרות ולכן, אין צורך שהמצוקה תהיה מתמשכת, גם מצב ארעי יכול להיות מצב של מצוקה". (ראו: גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה בעמ' 248) והתקיימותו של היסוד השני: "התנהגות העושק משמעה, כי זה ידע על מצוקתו, חולשתו או חוסר ניסיונו של העשוק, כאשר גם אי אכפתיות או עצימת עיניים יחשבו כידיעה. המצוקה, החולשה או חוסר הניסיון לא תלויים בעושק ויתכן ונובעים ממקור אחר לחלוטין". (בעמ' 247)). זאת ועוד, שיקולים של כיבוד הרצון המוצהר של הצדדים להסכם, ובטרם יכיר בית המשפט באפשרות של ביטול חד-צדדי של חוזה בעילת העושק, עליו להשתכנע כי המצוקה, החולשה הגופנית או השכלית או חוסר-הניסיון היו כבדי משקל והסיטו את שיקול דעתו של העשוק סטייה של ממש מנתיבו הנכון (ראו: ע"א 593/79 מימוני נ. פרלמן, פד"י ל"ו(329 ,319 ,(2( ולא כך בענייננו, מדובר בנתבעת בגירה, מנהלת חנות, ללא חולשה שכלית מוכרת או נטענת. היות יחסי בני הזוג מעורערים באותה עת,גם אם הטענה נכונה, אינה מהווה טעם, לכשעצמו, על מנת להוביל לביטול ההסכם. הרי, אם כך הם פני הדברים, כל הסכמי הגירושין ניתן לבטלם בקלות. עוד חשוב לציין, כי הנתבעת עצמה העידה כי לא התלוננה למשטרה רק איימה להתלונן (ראו: תמלול מיום 26.1.2023, עמ' 51, 22-33) .
כזכור מדובר בתנאים מצטברים ונראה כי לא מתקיימים השניים הראשונים, עם זאת, אתייחס גם ליסוד השלישי הנדרש להוכחת טענת עושק, היינו – היותו של ההסכם בלתי סביר וחורג מן המקובל. במקרה דנן, לא מדובר בהסכם חריג או בתנאים מקפחים כלל ועיקר. הדרישה להחזר הלוואה בעת גירושי בני הזוג או בעת מכירת הנכס הינה סבירה.
בנוסף, אם נכונה טענת הנתבעת כי התקשרה בהסכם עקב טעות שנבעה מעושק או כפיה כטענתה, הרי קמה לה כביכול הזכות לבטל את ההסכם. אביא את סעיף 20 לחוק החוזים קובע מפורשות את הדרך הקבועה בחוק לביטול חוזה:
"ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה."
במילים אחרות, רשאי הצד הנפגע לשלוח הודעה על ביטול החוזה, הודעה זו צריך שתוגש בתוך "זמן סביר" לאחר שגילה הצד הנפגע את עילת הביטול. המושג "זמן סביר" נידון לא אחת בפסיקת בית המשפט, דרך המלך היא להודיע לצד המפר מיד לאחר הגילוי .
ביטול ההסכם תלוי איפה ברצון המתקשר ובפעולתו. עד לפעולת הביטול, ההסכם תקף. פעולת הביטול הנדרשת היא הודעה. מדובר ביסוד קונסטיטוטיבי, שבלעדיו ההסכם נשאר תקף. על הודעת הביטול להעיד באופן ברור וחד- משמעי על רצון לביטול מוחלט של ההסכם ( ראו: ע"א 1 1 /84 רבינוביץ נ' שלב, פ"ד מ (4) 545) ועל ההודעה להינתן תוך זמן סביר – אחרת אין לה תוקף ( ראו: ע"א 338/85 ש פ יגלמן נ' צ'פניק, פ"ד מא).
בענייננו לא אמורה לקום מחלוקת כי הנתבעת לא עשתה דבר במשך 5 שנים, מיום החתימה על ההסכם ועד הגשת התביעה עסקינן.
עד כאן, נראה כי כלל טענות הנתבעת נגד תקיפות ההסכם ועילות הביטול לא הוכחו ונדחו. משנמצא כי ההסכם תקף, נותר לבחון את טענת הנתבעת לפיה, הסכומים שהועברו מהתובעים ניתנו במתנה.
העברת כספים בין קרובים (מתנה או הלוואה)-חרף קיומו של הסכם בכתב יש לראות בחלק מהסכומים ששולמו על ידי התובעים לבנק, לצורך החזר הלוואת המשכנתא, כמתנה לנתבעים
כידוע, בהתאם לפסיקה, קיימת חזקה, הניתנת לסתירה, ולפיה כספים המועברים בין קרובים מהווים מתנה: "מבוססת על ניסיון החיים ומשתנה בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. פועלה של החזקה בכך שהיא משיתה את הנטל לסתירתה ממקבל המתנה לטוען לבטלותה. נטל זה, אין להרימו בהטלת דופי גרידא, אלא יש להראות כי בנסיבותיו של העניין, הקניית המתנה משוללת כל הגיון" (ראו: החלטתה של כב' השופטת ברק ארז, בע"מ 2101/13 פלוני נ' פלוני פ (21.05.13) ). שם נקבע, כי החזקה חלה במקום בו מתקיימים יחסי קרבה מיוחדים; והחלטתו של כב' השופט רובינשטיין בפסק דין יוסף סולימן נ' נעמה גולן [פורסם במאגרים המשפטיים ] 23.8.2012).
בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק החוזים, ככל שניתן להפריד חוזה לחלקים, ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד; אולם, אם יש להניח שהצד הרשאי לבטל לא היה מתקשר בחוזה לולא העילה, רשאי הוא לבטל את החלק האמור או את החוזה כולו. (שניים הם התנאים לביטול חלקי של חוזה: היות החוזה ניתן להפרדה לחלקים והתייחסות עילת הביטול רק לאחד מחלקי החוזה ( ראו: ג. שלו, דיני החוזים (החלק הכללי), (תשס"ה) בעמ' 357).
להשלמת התמונה יצוין עוד, ניתן לבטל הסכם נוכח התנהגות הצדדים המאוחרת להסכם, כאשר, הלכה למעשה, הצדדים לא פעלו בהתאם להוראות ההסכם והתעלמו מקיומו (ראו: ע"א 4946/94 אגברה נ' אגברה, פ"ד מט(2) 508).
בענייננו, ניתן לראות את ההסכם ככולל יותר מחלק אחד, כאשר ניתן להבחין ולהפריד בין חלקי ההסכם. הפרק הראשון להסכם כותרתו: "תיאור ההלוואות" ובו, בסעיפים 1-3 התייחסות להלוואות שניתנו לנתבעים כדלקמן:
ניתן לראות כי ההסכם מתייחס למעשה לשתי הלוואות, הלוואה ראשונה הנה מקדמה בסך של 324,000 ₪ [להלן: "הלוואת המקדמה"], וכן הלוואה נוספת, באמצעות נטילת משכנתא ששימשה אף היא לצורך רכישת הדירה [להלן: "הלוואת המשכנתא"].
הפרק השני בהסכם כותרתו: "פרעון ההלוואות" – סעיף 4 מתייחס לפירעון הלוואת המשכנתא, זאת באמצעות תשלום חודשי "גב לגב", כאשר הנתבעים מתחייבים להעביר לתובעים מידי חודש בחודשו, את הסכום ששולם על ידם לבנק, באותו חודש. סעיף 5 מתייחס למועד החזר הלוואת המקדמה על סך 324,000 ₪, שחל אם בני הזוג החליטו למכור הנכס או התגרשו. להלן אביא את החלק הרלוונטי מההסכם להלן:
לעתים מתעוררת מחלוקת בדבר משמעות הוראות מסוימות בהסכם, ביחס לפרשנות הנכונה שיש לתת להה. סעיף 25 לחוק החוזים (שכותרתו "פירוש של חוזה"), הינו הסעיף העיקרי שנועד להסדיר סוגיה זו. בסעיף 25 לחוק המקורי היו 4 סעיפי משנה, וכיום ישנם 5 סעיפי משנה – סעיף 25(ב1) לחוק (שנוסף בשנת 2011). יתר סעיפי המשנה (אשר בחלקם נותרו ללא שינוי משנת 1973, ובחלקם חלו מאז שינויים מסוימים).
נוסחו המקורי של סעיף 25(א) לחוק החוזים, היה "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות"; בשנת 2011 תוקן נוסח סעיף 25(א), שכיום קובע כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות הענין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו" .כלומר, אם "אומד דעתם" של הצדדים להסכם "משתמע מתוך החוזה" –לא נזדקק בדרך כלל להוראותיהם של יתר סעיפי המשנה של סעיף 25 לחוק החוזים. אחד הכללים הפרשניים, שנוצרו בפסיקה, מוכר בשם "פרשנות חוזה כנגד המנסח" שאומץ על ידי המחוקק – ובא לידי ביטוי בסעיף 25(ב1) לחוק החוזים. גם במקרה זה, אין על פי רוב צורך לעשות שימוש בכלל של "פרשנות חוזה כנגד המנסח", אלא במקרים חריגים, כלומר, כאשר מדובר בהוראה חוזית שאינה ברורה.
במקרה עסקינן, לשון ההסכם ברורה ואין צורך להידרש לנסיבות לכאורה. סעיף 5 להסכם מעלה כי מתקיים מועד פירעון הלוואת המקדמה על סך 324,000 ₪.אין מחלוקת כי הצדדים התגרשו עובר למועד הגשת התביעה. המחלוקת ביחס לרכיב זה טמונה בטענת הנתבעת כי מדובר במתנה (שניתנה נגד חלקו של נתבע 1 בירושת אמו ז"ל). לדבריה, לאם המנוחה היה נכס, והתובע החתים את הנתבע על ויתור. בבואו העת התובע רצה לתת את הסכום הנ"ל כנגד הוויתור שבצע הנתבע בעבר. עוד נטען, כי הסכום שולם כשלוש שנים עובר למועד חתימת ההסכם, דבר המוכיח, לטענתה, כי מדובר במתנה.
סעיף 22 לחוק המתנה, התשכ"ח -1962 קובע כי :
"מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה."
הקניית המתנה כרוכה בשני יסודות: האחד, כוונה להקנות. השני, ביטוי חיצוני לפעולה ( ראו: ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך ג) [11], בעמ' 494). היסוד המכריע הוא כוונתו של הצד הנותן, השאלה אם במקרה ספציפי נלוותה למעשה החיצוני כוונה להקנות את הנכס במתנה היא שאלה שבעובדה ( ראו: ע"א 712/74 פרומן נ' עזבון אני פרומן [פורסם במאגרים המשפטיים] [3], בעמ' 112). על מנת להוכיח קיומה של (ראו: תמ"ש (חי') 4324-02-10 ד.א נ' א. ק. [פורסם במאגרים משפטיים] (מיום 14.7.13), תמ"ש (נצ')2140/05ס.פ. נ' י.פ [פורסם במאגרים משפטיים] (מיום ' ע"א 180/51 גולדקורן נ' ויסוצקי, פ"ד ח' 262,16.11.11)).
כידוע, טענה בעל פה נגד מסמך בכתב אסורה בהתאם לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העות'מנית. טענות נגד מסמך מתאפיינות איפוא בכך שהן מערערות על תוכנו של המסמך בזמן עשייתו; שעיקרן בכך שהתוכן אינו מבטא את מה שהוסכם בין הצדדים עובר לעשיית המסמך. הן טענות שאין להוכיח אותם בעדות בעל פה, אלא – במסמך אחר או בהודאתו או בספריו של היריב ( ראו את דברי המלומד י. קדמי בספרו " על הראיות", חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת דיונון (תשס"ד – 2003) בעמוד 1312).
בענייננו, מעיון בעדויות וראיות ההצדדים, עולה כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי תשלום המקדמה הנה מתנה, אף אם הסכום הועבר זמן רב טרם חתימת ההסכם. עצם העלאת הנושא על גבי הכתב, כפי שבא לידי ביטוי בהסכם, וקביעת התנאי ומועד השבתו, קרי בעת מכירת הנכס או בגירושין, מעידים כי התובעים לא התכוונו לתת את הסכום כמתנה. (ראו: ע"א 3821/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת, פ:ד מ"ח 01) 801 – וע"א 34/88 רייס נ. עזבון אברמן ז"ל, פ:ד מ"ד 019 278).
גרסת הנתבעת כי סכום המקדמה מהווה מתנה כנגד חלקו של הנתבע בירושת אמו המנוחה, לא הוכחה. גרסת הנתבעת לא נתמכה בראיות. לא זומנו עדים מטעמה להוכחות הטענה. מדובר בעדות שמועה. הנתבעת לא נכחה בעת האירוע ולא הייתה נשואה לנתבע 1 באותה עת.אביא את החלקים הרלוונטיים מעדות הצדדים :
מתוך עדות נתבעת 2:
"…
ש: נעבור עכשיו לתצהיר, בסעיף 3 לתצהיר אני מפנה שאת טוענת שאמו של אלמוני נפטרה כשהוא היה בן 3 שאנחנו מדברים על 1981 נכון?
ת: כן.
ש: אוקיי. אחר כך את טוענת שהתובעת, גברת פלונית רעייתו השנייה של אביו התעמרה באלמוני בילדותו והוא נטש את ביתו כנער והתגורר לבדו בחוף דוגית בטבריה. האם את היית איתו באותם שנים?
ת: לא.
ש: מה המקור שלך לאמירה הזאת בתצהיר?
ת: הייתי נשואה לאלמוני 20 שנה.
ש: זאת אומרת איך את יודעת שזה היה או לא היה?
ת: מהיום שהכרתי את אלמוני ופלונית היא המשיכה להתעמר בו.
ש: הבנתי, אז.. אז זה לא קשור לזה שהוא היה ילד בילדותו אלא את יודעת מאיזה גיל את הכרתי אותו בן כמה היה?
ת: הכרתי את אלמוני בגיל 15 בפעם הראשונה ואחר כך ראיתי אותו עוד פעם בגיל 19.
ש: הבנתי, או-קיי. עכשיו את אומרת שכשמלאו לו 18 שזה היה ב-1996 בסדר? אנחנו מדברים לפני כמה שנים? אני כבר לא יכול לספור מרוב שזה הרבה שנים
ת: אוקיי.
ש: את אומרת שאת יודעת שלקחו אותו והחתימו אותו באיזה מסעדה כשמפעילים עליו לחץ כדי שיוכלו למכור את הדירה ברחוב גורדון, מה המקור שלך לידיעה הזאת?
ת: אלמוני.
ש: תודה. אין לך ידיעה אישית? לא היית שם?
ת: לא, יש לי גם את הדודים שאמרו לי.
ש: היית שם?
ת: לא.
ש: תודה.
ת: ויש את אלמוני ויש את הדודים שלו שאמרו.
ש: הבנתי או-קיי….".
(ראו: תמלול מיום 23.1.2023, עמ' 47-48)
הדגשות שלי טל פפרני
מתוך עדות תובע 1:
"….
ש: 100%, תגיד לי זה נכון שאלמוני ירש חלק בדירה של אשתך הראשונה?
ת: אלמוני בגיל 3 אמו נפטרה וכשהגיע לגיל 18 הדירה הייתה שלי כי אחר כך היא שימשה בהמשך לתחזוקה מה שנקרא לכל מיני מקומות וזה נבנה, זה לא דבר שזה שלי אני חי אני מבין שזה שלי אני אפוטרופוס יכול לעשות עם זה מה שאני רוצה. במהלך השנים
ש: איפה זה כתוב שאתה יכול לעשות עם זה מה שאתה רוצה?
ת: בבקשה?
ש: איפה כתוב?
ת: לא כתוב אבל ככה זה שלי כי אני כל הזמן שאני חי אני הבנתי
ש: איפה שלך? הוא לפי חוק הירושה ירש את אמו המנוחה.
ת: כרגע את אומרת לי, לא ידעתי בזמנו זה המצב היה.
ש: היית אצלו בטבריה והחתמת אותו על מסמכים?
ת: לא החתמתי לו כי הגיע לגיל 18 רציתי למכור גרתי בXX רציתי להתנתק מכל העבר שלי וזה היה טבעי שאני אלך לשם
ש: אתה החתמת אותו אצל עו"ד על מסמך?
ת: ברשותו בעצמו הוא כן כי רציתי למכור, לא בגלל ש.. רציתי למכור את הבית.
ש: והאם כשמכרת את הדירה, עד שמכרת את הדירה הדירה הושכרה?
ת: מה פתאום אני לא נכנסתי לדירה כל זמן שהייתי בבית חולים עם אמא שלו ז"ל לא התקרבתי לדירה וגם לא יכולתי לפנות מישהו אחר בפינה
ש: ומה קרה בדירה מגיל 3 עד גיל 18, 15 שנה? מה היה בדירה?
ת: סגורה.
ש: 15 שנה?
ת: לא יודע כמה שנים אבל היא הייתה סגורה כי לא הושכרה בואי נתחיל מזה, היא לא הזכירה אז לכן אני לא יודע מה מה
ש: אני שואלת, מה קרה בדירה 15 שנה, 15 שנה מגיל 3 עד גיל 18?
ת: או-קיי היא לא הושכרה מעולם.
ש: אתה גרת בדירה?
ת: מה פתאום.
ש: בגיל 3
ת: לא נכנסתי לא העזתי להיכנס.
ש: כשהוא היה בן 3
ת: נו?
ש: איפה הוא עבר לגור?
ת: עם ההורים שלי, גם אני עם ההורים שלי עם 15 אחים ואחיות גרו בחדר וחצי עם אלמוני
ש: כמה זמן?
ת: שוב פעם?
ש: 4 שנים.
ת: עד שהכרתי התחתנו אבל
ש: ואז עברת לגור אצל פלונית
ת: עברתי עם אלמוני.
ש: לגור אצל פלונית.
(ראו: תמלול מיום 23.1.2023, עמ' 25-26)
עוד מתוך חקירת תובע 1
"…
ש: הבטחת לו שבכסף הזה אתה תתן לו נכס אחר?
ת: לא הבטחתי לו כלום חוץ מהמילה יהיה בסדר זה אני יכול להגיד לך לעודד אותו להרים אותו כי אני חוויתי איתו חוויתי איתו את כל הפילות. אני אפילו אני חייב לציין איזה משהו אחד כרגע אבל תקשיבי לי עד הסוף, אני אלמונית יודעת שאני מקבל שבעת אלפים שקל לחודש, היא כל הזמן יודעת זה היה בשיא, אנחנו שנינו עובדי הוראה בחינוך מיוחד 40 שנה 33 שנה בחינוך מיוחד, שבעת אלפים שקל אני יכול עכשיו להגיד שרוב הכסף, רובו ככולו כולו הלך לחווה הזאת, זה בנייה של בית 120 מטר זה לא אמרה לך, רכבים 7,8 רכבים טיפלת במוסכים בקנייה, ביטוחים, טסטים הכל. והאירועים שהילדים שלהם בר מצוות הכל אנחנו הבאנו
ש: ועכשיו אתה רוצה לזרוק
ת: (מדברים ביחד) לא רוצה לזרוק באהבה, באהבה גדולה, חס וחלילה
ש: (מדברים ביחד) הלוא אם תקח היום את הבית הילדים ילכו
ת: לי אין בית, לי אין בית
ש: אבל יש 2 בתים.
ת: שלה, מה, שלה, אני גמרתי את הכסף את המשכורת שלי כל חודש נתתי להם את זה.
כב' השופט: סליחה לא להתפרץ 1 לדברי השני.
ת: בגדים הבאתי להם, אוכל כל חודש אוכל, סליחה
כב' השופט: אדון פלוני אדוני שב בבקשה במקום.
עו"ד ערבה: שב שב.
ש: אז שואלת שאלה כזו, אתה יודע
עו"ד ערבה: אבי שב ,שב.
ש: אתה יכול לשבת.
ת: אני צריך להתרגל לזה… אני גדלתי עם 15 אחים ואמא עשתה לנו ככה ישר ישר כל הזמן פתאום אני אני נתקל פה בדברים כאלה אני לא..
כב' השופט: תקשיב לשאלה
ת: אני לא מצליח להירגע מזה.
כב' השופט: אדון פלוני תקשיב לשאלה.
ש: אז אתה בעצם מתאר אין לי מצב שאתה אומר שהבן שלך וכלתך לא היה להם כסף להם בעצם הכנסה.
ת: היא עבדה יפה מאוד מאוד מאוד, הרוויחה טוב בלי עין רעה שתצליח ותמשיך חנות משגשגת
ש: (מדברים ביחד) היא פרנסה אותו?
ת: לא לא לא, היה .. לא, היה סידור שהוא יטפל בילדים ואכן טיפל אותן מעל ומעבר והיא יצאה לעבודה הסידור יפה מאוד במסגרת החווה גם אי אפשר להתרחק, אי אפשר להתרחק מהחווה מישהו צריך
עו"ד ערבה: שנייה איך זה קשור ל..
ת: מישהו צריך להיות שם.
כב' השופט: סליחה הגברת שחמון, אני אמרתי מקודם משהו, אני לא יודע כמה גברתי מופיע בדיוני ההקלטות ברגע שמדברים 1 עם השני התוצאה של.. של.. התוצאה היא שאי אפשר לתמלל את זה וכל החקירה יורדת לטמיון, אז אם גברתי חושבת שהדברים חשובים תקפיד לא להתפרץ בדברים של העד, תמתין עד שהוא ישלים את התשובה שלו. וממך אבקש אדון פלוני אדוני לענות בקצרה, לענות בקצרה לשאלות לענות בקצרה לשאלות.
ת: כן.
כב' השופט: כן לא זה הכי טוב, שב, תודה.
ש: תגיד לבן המשותף שלך ושל פלונית רכשת נכס?
ת: חס וחלילה בכוחות עצמו.
ש: לא עזרת לו בכלום?
ת: בשקל
ש: אף פעם?
ת: שקל, שקל.
ש: אוקיי הבנתי, שאלה אם אתה יודע כמו שתיארת הרגע שהמצב של אלמונית ושל אלמוני כל השנים לא איפשר להם לקנות בעצמם דירה מדוע לא רשמת על שמך את הדירה שרכשתם עבורם ב2012?
ת: מדוע לא רשמתי על שמנו?
ש: על שמך.
ת: על שמי ? קודם כל הנושא הזה לא עלה ועכשיו את
ש: אני שואלת אותך עכשיו.
ת: אני אז אני שואל אותך, אני אומר לך שזה לא עלה ולכן יכול להיות שזו הטעות והטיפשות הגדולה שעשיתי…"
(ראו: תמלול מיום 23.1.2023, עמ' 27-28)
הדגשות שלי טל פפרני
כפי שניתן להתרשם מהאמור לעיל, הנתבעת לא נכחה בעת החתימה על הויתור (הסתלקות), מדובר באירוע שהתרחש בהיות הנתבע בן 18. דבריה של הנתבעת הנם עדות מפי השמועה. הנתבעת לא עתרה לזמן את דודי הנתבע ולא הבהירה אם יש מניעה כלשהי לזמנם לעדות. כמו כן עמדה לזכותה הזדמנות לחקור את הנתבע אך היא ויתרה. משכך הם פני הדברים, דין טענתה כי הלוואת המקדמה הייתה מתנה להידחות. מדובר בגרסה בע"פ מול מסמך בכתב. לנוכח העובדה כי הצדדים התגרשו, ובהתאם להוראות תנאי הסכם ההלוואה, קמה לתובעים זכות הפרעון, כך בהתאם לאמור בסעיף 5 להסכם.
הדברים שונים ביחס להלוואת המשכנתא.עיון בסעיף 4 להסכם, מעלה כי מועד פירעון הלוואת המשכנתא חל, כך למעשה מידי חודש בחודשו.בהתאם לתנאי ההסכם, על הנתבעים היה להעביר את הסכום החודשי 3 ימים לפני תחילת כל חודש לחשבון התובעת. אין מחלוקת, כי מאז נחתם ההסכם, ועד מועד הגשת התביעה, משך כחמש שנים תמימות, הנתבעים לא החזירו לתובעים ולו תשלוםפ אחד (ההסכם נחתם 2016 התביעה הוגשה 2021), והתובעים נשאו בהחזר המשכנתא, ללא כל דרישה להשבה.
עולה השאלה האם, חרף התנהגותם של התובעים כאמור, אשר לא הביעו כל כוונה או רצון להשבת הסכומים, זאת משך שנים ארוכות, האם ניתן וראוי להתייחס לסכומים אלו כאל הלוואה??לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים, ועיינתי בחומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי התובעים ויתרו, בהתנהגות, על זכותם להשבת הכספים, ששולמו עד מועד הגשת התביעה, אשר הפכו מהלוואה למתנה.בין יתר השיקולים, הבאתי בחשבון את העובדה כי מועד הפרעון הנו חודשי, וחלף זה מכבר (כמעט 5 שנים), וכי התובעים לא ביצעו פעולה כלשהי המלמדת על רצונם להשבת ההלוואה. לא נשלחה כל התראה בכתב לנתבעים בהתאם ללשון ההסכם (סעיפים 6,8,9).אינני מקבל את טענתם של התובעים לפיה ניתנה התראה בעל פה, זאת בפרט לנוכח העובדה כי לאורך כל עדותם של התובעים, חזרו והצהירו כי הם תמכו בנתבעים, שהיו מחוסרי אמצעים לאורך תקופה ארוכה, וכן כי בשנת 2019 ארעה שריפה בחווה שהתגוררו בה, ולאחריה לא נותר להם מאומה. לצורך הבהרת התומנה אביא חלקים מעדות הצדדים להלן:
מתוך עדות התובעת
"…
ש: אז אני שואלת למה אם פניתם ואמרת רגע שפניתם תראי לי את הפניה.
ת: פניה? פניה בפה אני יכולה להראות לך?
ש: בכתב.
ת: פניתי ב… זה לא זה לא
ש: שלחת מכתב?
ת: אין רשמיות, לא
ש: גברת שלחת מכתב התראה?
ת: אני אמרתי להם, את תקשיבי גם לי
ש: אפשר לענות בכן או בלא, שלחת מכתב התראה?
ת: לא.
ש: סיימנו, שאלה הבאה.
ת: דיברתי איתם
ש: היית
ת: דיברתי איתם
ש: הבנתי.
ת: זה לא רלוונטי מה שאת שואלת.
עו"ד ערבה: אבל תעני
ת: במשפחה מה שקורה מדברים.
כב' השופט: גברת פלונית, תקשיבי הגברת פלונית, תראי את הגשת תצהיר, בתצהיר את כתבת את כל מה שהיה לך להגיד, עכשיו שואלים אותך שאלות
ת: או-קיי ואני צריכה לענות?
כב' השופט: רגע סליחה, ואת צריכה לענות אבל לענות על מה ששואלים אותך.
ת: אוקיי בבקשה.
כב' השופט: עכשיו השאלה הייתה אם כתבת מכתב.
ת: לא.
כב' השופט: לא כתבת מכתב. או-קיי שאלה הבאה.
ש: זה הכל, אנחנו נעבור בבקשה לשאלה הבאה. בהסכם הלוואה את היית מיוצגת ע"י עו"ד גלר שהעידה פה לפני כמה דקות, ז"א שיכולת לפנות כפי שפנית אליה לערוך את ההסכם יכולת לפנות אליה בעם ההפרה כדי שתעמוד על קיומו של ההסכם ותשלח מכתב התרעה, מדוע לא עשית זאת?
ת: משום שזאת המשפחה שלי ואלמונית היא כלתי הייתה, ואלמוני הוא הבן שלי ואני חושבת שבזה למה לפנות ישר? אנחנו משפחה אנחנו הולכים לחיות ביחד כל החיים.
ש: גם היום
ת: כן
ש: אתם עומדים לחיות ביחד כל החיים יש לכם נכדים משותפים.
ת: נכון.
ש: כאשר יהיה לילדים האלה אירועים, בר מצווה, בת-מצווה, החתונות מן הסתם תאלצו להיפגש, אז איך המועד ההוא משתנה עם המועד העכשווי?
ת: כי עכשיו סליחה
ש: אנחנו באותה סיטואציה.
ת: אנחנו לא באותה סיטואציה
ש: למה את פועלת היום ולא פעלת אז? איפה השתנה המעמד המשפחתי?
ת: המעמד המשפחתי השתנה ברגע שהם התגרשו גברתי.
(ראו: תמלול מיום 26.1.2023, עמ' 9 שו' 13-38, עמ' 10 שו' 1-19)
הדגשות שלי טל פפרני
בהתאם להוראות ההסכם, על הנתבעים היה להעביר לתובעים מידי חודש את הסכום ששולם על ידם [סעיף 4]. סעיף 9 מתייחס לפיגור בתשלומים של הלוואת המשכנתא, ולזכותם של התובעים לדרוש פרעון מלוא ההלוואה. למרות שהנתבעים לא קיימו אחר תנאי ההסכם, ולא השיבו לתובעים את הסכום החודשי, אין מחלוקת כי במשך שנים רבות לא עתרו התובעים ולא פעלו להגשת התראה בכתב לנתבעים לצורך השבת התשלום החודשי. התובעים שילמו את ההחזר החודשי, משנת 2016 ועד שנת 2021 ללא מתן כל התראת תשלום מצדם לנתבעים ולא הוכח כי דרשו את הסכומים בהתראה בעל פה. למעשה, ע"פ תנאי ההסכם, ניתן להסיק כי מדובר במספר רב של הלוואות חודשיות, ולא בהלוואה אחת בלבד.
לנוכח כלל האמור, הגעתי למסקנה לפיה יש לראות בהתנהגותם של התובעים ביטול חלקי לאמור בסעיף 4 וזאת, בכל הנוגע לסכומים ששולמו החל מהתשלום הראשון (בשנת 2016) ועד ליום הגשת התביעה, היינו 112021. מסקנתי מתחזקת במיוחד לאור נסיבות הנתבעים ומצבם הכלכלי הקשה, כפי שהעידו התובעים. מייד אביא את החלקים הרלוונטיים:
מתוך עדות התובעת
"…
ש: אז הגברת תעני בבקשה ,אני בטח לא אשיב במקומה.
ת: לשאלה שלך?
כב' השופט: כן.
ת: מאחר ולא היה להם אמצעים אנחנו ידענו בדיוק, אנחנו היינו מביאים להם אוכל, היינו מביאים להם מצרכים, היינו עושים להם קניות, אנחנו תמכנו בהם לאורך כל השנים, לא יכולנו לבוא בתביעה ובדרישה כי … אנחנו כל פעם שילמנו קצת ושילמנו קצת ושילמנו וכשהיינו פונים לאלמוני היה אומר וכשהיינו פונים לאלמונית הייתה אומרת השם יעזור, כל אחד מהם היה שולח אותנו ואנחנו חיכינו שכאשר הם יתחילו לקבל את השכירות אז אנחנו בעצם נוכל לקבל מהם את המשכנתא לשלם את המשכנתא ונתקזז בשאר מהכסף ששילמנו להלוואה, זאת הייתה המטרה שלנו, לא להקשות עליהם, לא לשגע אותם, פשוט מאוד לעבוד בצורה שאנחנו לא נהרוס בין בני הזוג, ופנינו יותר לאלמוני היה לנו קל להידבר איתו, אלמונית בכל זאת היא כלה ואנחנו יודעים שהיא יכולה גם להתנהג אליו בתוך
ש: זה נאומים שהם לא רלוונטים בעצם אם את רוצה
ת: כן לא אם את רוצה שנעלה את הקול אז נעלה את הקול…".
(ראו: תמלול מיום 26.1.2023, עמ' 11, שו' 33-39, עמ' 12: שו' 1-9).
הדגשות שלי טל פפרני
מתוך עדות תובע 1
"…
כב' השופט: אמרת את זה, היינו עוזרים להם בסלים של אוכל, לא היה להם כסף, אתה אמרת את זה, שהמצב של אלמוני והגברת לא היה טוב.
ת: אבל פרנסה אותם כל החיים (מדברים ביחד)
כב' השופט: רגע סליחה
עו"ד ערבה: אבי אבי תקשיב לשאלה.
ש: (מדברים ביחד).
כב' השופט: אלמוני ואלמונית אדוני, אלמוני ואלמונית המצב הכלכלי שלהם היה טוב? אלמוני ואלמונית המצב הכלכלי שלהם היה טוב? היה טוב המצב הכלכלי שלהם?
ת: לא.
כב' השופט: לא לא אתה אמרת מקודם שעזרת להם נכון? הבאת להם סלים של אוכל ועכשיו היא שאלה אותך עוה"ד אדוני תצא החוצה בבקשה מהאולם, תרשמי הערת בית המשפט המשפט מוציא מהאולם את אלמוני לאחר שלא מפסיק להפריע. תקשיב אדוני, אמרת המצב הכלכלי שלהם לא היה טוב, הלכת הבאת להם סלים של אוכל עזרתי להם, שואלת אותך עוה"ד אם המצב הכלכלי שלהם לא היה טוב מאיפה חשבת שהם יחזירו לך מיליון שקל?ד
ת: אז לענות לה על זה?
כב' השופט: כן.
ת: או-קיי ממתי שיצא המכרז על הדירה זה המון שנים עד עד שיקבלו אותה, זה בתחילה זה היה קבוצת רכישה על האזכור על הנייר קנינו לא היה כלום בשטח, זו הייתה חשיבה שיהיה להם כי התחילו לעבוד וראיתי יש תנועה של העבודה שלה עם המון המון תנועה וכסף בלי עין הרע זה הקו זו המחשבה, זה הכל. אפשר לחשוב קצת לאחורה לא יודע מה בתור אבא בתור חם לא יודע מה, מההיבט שלך זה נראה הכל פלילי, הכל עברייני הכל לכסח, זה לא ככה.
ש: לא הבנתי מה התשובה אבל טוב
ת: טוב לא משנה גם אני לא מבין הרבה דברים.
ש: (מדברים ביחד) אז גם אומר משהו
ת: סליחה אני רוצה לשתות בבקשה.
ש: פעם ביקשת מהם את דמי השכירות?
ת: דמי שכירות?
ש: פעם דרשת מאלמונית? מאלמוני?
ת: מה זה דרשנו? מאלמוני כל הזמן אמרתי לו מה זה הדבר הזה.
ש: תראה לי מכתב ששלחת לאלמוני.
ת: לשלוח מכתב לאלמוני? אה באמת?
ש: היום הגשת תביעה נגדו
ת: אני הגשתי בעזרת מישהו אני מצטער אני במקרה בנושא הזה מכתבים להתלונן וכל זה אני קצת בצד השני, זה הכל, יש גם אנשים כאלה.
ש: לא הבנתי, להגיש תביעה זה בסדר ולשלוח מכתב זה לא?
ת: באמצעות.. יכול להיות אני לא יודע מה את חושבת שהכל על כל המסלול?
ש: אני שואלת אותך, אתה לא שואל אותי. אני שואלת אותך להגיש תביעה זה לא יותר חמור מלשלוח מכתב?
ת: בעל פה או-קיי או-קיי בעל פה בעל פה ואם היה מכתב אז היית אומרת לי למה לא אמרת בעל פה…".
(ראו: תמלול מיום 26.1.2023, עמ' 32, שו' 29-38, עמ' 33 שו' 1-33) הדגשות שלי טל פפרני.
נוכח העולה מעדויות הצדדים, כמפורט לעיל, במשך שנים, לא הייתה לתובעים כל כוונה או צפייה כי הנתבעים יחזירו להם את התשלום החודשי מהלוואת המשכנתא שמועד פירעונה חל מידי חודש בחודשו. היה ברור כי מצבם הכלכלי של הנתבעים אינו מאפשר זאת, והתובעים לא ציפו לכך.לפיכך, כל חודש בו שילמו התובעים את הסכום לבנק, ולא דרשו את ההחזר מהנתבעים, מהווה, למעשה, ויתור בהתנהגות, ומתן הסכום במתנה לידי הנתבעים. זו בדיוק אותה חזקה עליה דובר בפסיקה, במסגרתה מקובל כי הורים מסייעים לילדיהם ומעבירים להם כספים. הסכם הלוואה אמנם מחזק את הטענה כי מדובר בהלוואה ולא במתנה, ואולם שעה שמדובר בהסכם שאינו מקוים חודש אחר חודש, שנה אחר שנה, והתובעים אינם עומדים על זכותם, ואינם פועלים לגביית הסכומים או לתיקון הסכם, דומני כי המסקנה המתבקשת הנה כי התובעים ידעו והבינו היטב כי מדובר במתנה ולא בהלוואה. לנוכח כלל האמור, אני קובע כי ביחס לכלל התשלומים ששולמו על ידי התובעים, עד מועד הגשת התביעה, מדובר במתנה שניתנה לנתבעים.
לפיכך, אין מקום לחייב את הנתבעים בהחזר תשלום הלוואת המשכנתא, החל מיום התשלום הראשון ועד ליום הגשת התביעה. החל מיום הגשת התביעה ואילך, יש לחייב את הנתבעים להשבת כלל הסכומים ששולמו על ידי התובעים, וזאת עד מועד התשלום בפועל, ועד לסילוק מלוא הלוואת המשכנתא.
סוף דבר:
התביעה מתקבלת ביחס להשבת הלוואת המקדמה על סך 324,000 ₪.
התביעה נדחית ביחס להשבת סכום הלוואת המשכנתא החודשי החל מהתשלום הראשון ועד ליום הגשת התביעה.
התביעה מתקבלת ביחס להשבת מלוא יתרת הלוואת המשכנתא, כפי שהיתה במועד הגשת התביעה.
הצמדה – בהתאם להוראות סעיף 7 להסכם, רשאים התובעים לדרוש כי הסכומים המגיעים להם, יוצמדו למדד המחירים לצרכן או לדולר. לאחר מתן פסק הדין, ככל ולא יעלה בידי הצדדים להגיע להבנות אודות הסכומים לגבייה, ומועדי התשלום, רשאים התובעים לפעול לגביית הסכומים באמצעות לשכת הוצל"פ, שם גם ייערך התחשיב המדויק של הסכומים לגביה כולל הצמדה.
למען הסר ספק, אינני סבור כי יש מקום לחייב את הנתבעים יחד ולחוד. אין חולק כי התביעה הוגשה לנוכח גירושי הנתבעים. הנתבע הנו עד מעוניין, אשר כל מהלך המשפט תמך וחיזק את גרסת התובעים. לפיכך, חובם של כל אחד מהנתבעים הנו מחצית סכום החוב הכולל.
הוצאות – לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות.
זכות ערעור כחוק.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, י"א תשרי תשפ"ד, 26 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
