לפני
כבוד השופטת תמר אברהמי
מערערת
קנאשור בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רהב עוז ועו"ד אריאל אבייט
נגד
משיבה
טריכום בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אייל נחשון ועו"ד עידו וקשי
[ברנע, ג'פה, לנדה ושות']
פסק דין
לפני ערעור על החלטת כב' השופטת רחל ערקובי (בסמכותה כרשמת) מיום 6.6.2024 בת"א 67241-12-23, בה חויבה המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה בסך של 500,000 ₪ (ההחלטה).
התביעה בה ניתנה ההחלטה, הוגשה על ידי המערערת כנגד המשיבה ועוסקת בעיקרה (לפי האמור בערעור) בטענה כי המשיבה הפרה הסכם מיום 16.3.2021 לאספקת תוצרת קנאביס, במסגרתו התחייבה המשיבה לספק במשך 24 חודשים 2,400 ק"ג קנאביס רפואי מזן שייבחר על ידי המערערת. בתביעה נטען כי בפועל חדלה המשיבה מלספק תוצרת לאחר שסיפקה 400 ק"ג, והסבה ומסבה למערערת נזקים במיליוני שקלים. בתביעתה עותרת המערערת לאכוף על המשיבה לספק את יתרת הכמות ולחילופין לשלם לה פיצויי קיום בסך 12 מיליון ₪. המשיבה הגישה תביעה שכנגד בהיקף של כ-2.5 מיליון ₪.
המשיבה עתרה לחיובה של המערערת בהפקדת ערובה להוצאות שלא תפחת מסך של 600,000 ₪. המערערת הגישה תשובה (התנגדות) לבקשה.
בהחלטה מיום 30.5.2024 הוצע לצדדים, בין השאר על רקע סכום התביעה, העדר נתונים חשבונאיים מטעם התובעת (המערערת) וקיומה של תביעה שכנגד, להסכים על הפקדת ערובה בהיקף של 300,000 ₪ בתביעה העיקרית ואי דרישת הפקדת ערובה בתביעה שכנגד.
הצעת בית המשפט לא התקבלה, תוך שהמערערת מציינת כי לנוכח האמור בהחלטה לגבי העדר נתונים כלכליים, היא מציעה ("מוצע") להציג מסמכי הנהלת חשבונות במעטפה סגורה לעיני בית המשפט בלבד.
בהחלטה מיום 6.6.2024 צוין כי בהתאם לכלל, על המערערת מוטל להוכיח את יכולתה הכלכלית, ונקבע כי זו "לא המציאה נתונים שבגינם ניתן יהיה לפטור אותה מהפקדת ערובה" שכן "לא הציגה כל נתון חשבונאי בנוגע למצבה הכספי" ובכלל זה "לא הוצגו מאזן, אישורי יתרות, דפי חשבון וכו'". עוד צוין כי אין הליך של הגשת מסמכים לאחר הגשת תשובה וככל שהייתה המערערת סבורה שתשובתה חסרה, היה עליה להגיש בקשה מתאימה להשלמת טיעון וזו הייתה עוברת לתשובה ונשקלת. כן נכתב, כי התנהלות המערערת אינה עולה בקנה אחד עם דרישת התקנות ועם חובת ניהול ההליך בתום לב. בסיכומו של עניין וגם על יסוד סכום התביעה, הועמד סכום הערובה על סך של 500,000 ₪.
על כך הוגש הערעור שלפני.
לאחר עיון בערעור ובתשובה מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ולדון בערעור על יסוד החומר הכתוב.
כידוע, החלטות שעניינן הפקדת ערובה וקביעת גובה הערובה הן מסוג ההחלטות הדיוניות המובהקות המסורות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, והתערבות ערכאת הערעור שמורה למקרים חריגים ביותר שבהם ניתנה ההחלטה בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין (ר' למשל: רע"א 4341/24 פלוני נ' פלוני (4.6.2024), סע' 6). מקרה אינו בא בגדר המקרים החריגים בהם מוצדק להתערב בהחלטה.
המערערת היא חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת ואין חולק כי בשאלת חיובה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד חלות הוראות סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999.
הדרך לבחינת בקשה להפקדת ערובה לפי דין זה בוארה לא פעם בפסיקת בית המשפט העליון. לצורך הקיצור יובאו הדברים כפי שתוארו בפסיקה עדכנית למדי:
"ברירת המחדל במקרה של תובעת שהיא חברה בעירבון מוגבל, היא שמוטלת עליה החובה להפקיד ערובה כנגד הוצאות משפט; ואילו מתן פטור מערובה הוא בגדר החריג. בבסיסה של ברירת מחדל זו עומד החשש שנתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מאת תובעת המסתתרת מאחורי אישיות משפטית נפרדת של חברה בערבון מוגבל (ראו: […]).
בהתאם נקבע שיש לבחון את שאלת הפטור של חברות מערובה במבחן תלת שלבי, כאשר הנטל מוטל על כתפי החברה להראות מדוע אין מקום להטיל עליה ערובה. בשלב הראשון תיבדק מסוגלותה הכלכלית של החברה, ובתוך כך "בית המשפט יביא בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי, לרבות מורכבותו, הצורך במומחים או גילויים חריגים, שכר הטרחה הצפוי וסיכויי התביעה" על מנת לאמוד את יכולת החברה לעמוד בהוצאות ככל שייפסקו ([…]). בשלב השני, ואם לא הוכח שהחברה תוכל לשלם את הערובה אם תפסיד בדין – תיבחן השאלה אם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה. בשלב זה ייבחנו הזכויות החוקתיות של הצדדים (זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין), תום ליבם של הצדדים, ולעתים גם סיכויי ההליך (במקרים בהם סיכויי ההליך גבוהים ביותר או קלושים ביותר). בשלב השלישי ייבחן גובה הערובה (ראו: רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקאות 13-12 (11.2.2009); […])".
רע"א 882/24 רם אדרת מגורים בע"מ נ' פרוספריטי נ.ש. בע"מ (2.4.2024), סע' 7.
לעניין מצבה הכלכלי הפנתה המערערת לכך ששילמה אגרת בית משפט וצרפה לתשובתה לבקשה שני מסמכים קצרים: האחד, תצהיר של מורשית חתימה בו נטען באופן כוללני כי המערערת (החברה) סולבנטית, עומדת בהתחייבויותיה, אינה חדלת פירעון והיא רווחית; ומכתב לקוני בן 4 שורות של רואי חשבון של החברה ולפיו החברה "פעילה ומדווחת לרשויות כדין", כי לפי מאזן בוחן בלתי מבוקר לשנת 2023 החברה רווחית, וכי "לפי הצהרת החברה", היא אינה חדלת פירעון. זהו מכלול התשתית הראייתית שהוצבה. מסמכים אלה אינם כוללים נתונים של ממש (אף לא של שיעור הרווח הנטען), לא צורפו אסמכתאות או מסמכים רלוונטיים כגון דו"חות, מאזנים, דפי יתרות, או מסמכים אחרים ואין בחומר פירוט התחייבויות, הכנסות, שעבודים וכדומה. בנסיבות אלה אכן לא הוצגו נתונים לגבי חוסנה הכלכלי של המערערת, ולא הורם הנטל להראות כי יש ביכולתה לשלם הוצאות ככל שיפסקו וכי מצבה הכלכלי מצדיק לחרוג מהכלל של חיוב חברה-תובעת בהפקדת ערובה להוצאות.
הערה: לנוכח ברירת המחדל בדין לגבי חיוב תובע-תאגיד שאחריות בעלי המניות בו מוגבלת בהפקדת ערובה ועת הנטל מוטל על המערערת, אין רבותא בכך שלבקשת החיוב בהפקדה לא צורף תצהיר, ואין הדבר מוביל לדחיית הבקשה. כמו כן, לא ירדתי לסוף דעתה של המערערת בטענתה כי המשיבה לא העמידה "ולו נימוק אחד" מדוע על המערערת להפקיד ערובה להוצאות "למעט הפנייה לסעיף החוק". כמבואר לעיל, לפי הדין, ברירת המחדל היא כי על תובע-תאגיד להפקיד ערובה להוצאות, ופטור מכך הוא החריג.
המערערת טוענת כי שגתה כב' הרשמת כאשר לא התירה לה להגיש מסמכי הנהלת חשבונות לעיונה. אינני סבורה כך. ראשית, כפי שציינתי במקרים אחרים, על צדדים להליך להגיש טיעונים וראיות במועד הדיון בבקשה הרלוונטית והדיון נערך על יסוד מה שמצא צד קונקרטי לטעון ולהציג אותה עת; המועד להוכיח איתנות כלכלית של תובע-תאגיד הוא בעת הגשת התשובה, ובית המשפט אינו נוהג לאפשר "מקצה שיפורים" לאחר שהוגשו עמדות הצדדים (ת"א 15582-06-14 מסר עשר בע"מ נ' פרומוטרס אינטראקטיב בע"מ (4.1.2016), סע' 17; ת"א 5232-04-15 דורי בניה בע"מ נ' עידו'ס גרופ בע"מ (28.11.2016), סע' 17). שנית, המערערת לא הגישה בקשה כדין לצירוף ראיות, להבדיל משילוב משפט במסמך הודעה שהיה עליה להגיש לגבי הצעה של בית המשפט. שלישית, המערערת טוענת כי היא חפצה להגיש ראיות במעמד צד אחד לעיון בית המשפט בלבד, אולם לא ברור – גם לאחר עיון בהפניות שנזכרו בערעור – מכח איזה דין ניתן היה להיעתר לבקשה כזו שלא תאפשר לצד שכנגד לבחון את התשתית המובאת לגבי בקשה להפקדת ערובה להוצאות (ר' ת"א 15582-06-14 הנ"ל, שם).
בכל הנוגע לסיכויי ההליך – משלא בוססה כדבעי איתנות כלכלית, יש להיזקק לעניין זה רק מקום בו הסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. לא ראיתי כי בנסיבות העניין יש בסיכויי ההליך מובהקות אשר תצדיק החלת חריג לכלל הפקדת ערובה ע"י תובע-תאגיד.
המערערת טוענת כי עצם העלאת הצעת בית המשפט בהחלטה מיום 30.5.2024 מהווה פגם היורד לשורשו של עניין המצדיק את התערבות ערכאת הערעור ומטיל צל על ההחלטה. ולא היא. לפי הפסיקה, אין פגם בכך ששופט יציע לצדדים הצעת פשרה בהליך שמתנהל לפניו, אף לא הצעה כי תובע יחזור בו מתביעתו; על בית המשפט להחזיק במושכות ההליך, עליו לגלות יוזמה ויצירתיות והוא מוסמך להציע הצעות, לרבות הצעות פשרה, מתוך רצון לחסוך במשאבים של בעלי הדין ובזמנו של בית המשפט (ר' למשל: ע"א 1054/24 פלוני נ' פלונית (25.3.2024), סע' 7; ע"א 7545/22 פלוני נ' פלוני (13.12.2022), סע' 10; ע"א 7176/16 דכה נ' ברדוגו (6.12.2016), סע' 7; ע"א 2344/15 רובין נ' נחמיאס (28.4.2015), סע' 4; ע"א 3324/14 פלונית נ' ד"ר טוגנדרייך (8.6.2014), סע' 8).
לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות לפטור את המערערת מחיוב בהפקדת ערובה להוצאות או מצדיקות התערבות בשיעור הערובה שנקבע, שאינו חורג מהטווח הנהוג בכגון דא (המערערת טוענת כי מדובר בסכום "אסטרונומי" אך יש לזכור בין השאר כי אחד הסעדים המבוקשים על ידה ולו באופן חילופי, עומד על 12 מיליון ₪). כך גם לאחר שנתתי דעתי לטענת המערערת בעניין סעד האכיפה כסעד ראשי; טענתה כי לנוכח המתואר בכתב התביעה (כי המשיבה הפרה את ההסכם מטעמי כדאיות כלכלית) מדובר בנסיבות המהוות כשלעצמן טעם לדחיית הבקשה (יוער כי המשיבה טוענת בין השאר, כי בייחורים שנשתלו לבקשת המערערת ועל אחריותה נתגלתה מחלה, וכי בפגישה מיום 6.7.2022 סוכם על סיום ההתקשרות במתכונתה); הטענות לגבי היקף ההנמקה בהחלטה; ועוד.
סוף דבר, הערעור נדחה. המערערת מחוייבת בהוצאות המשיבה בסך 4,500 ₪.
לנוכח צו עיכוב ביצוע שניתן (אליו לא התנגדה המשיבה), נקבע בזאת כי על המערערת להפקיד (בתיק הת"א) את הערובה עד ליום 22.9.2024.
עותק זה מותר לפרסום.
ניתן היום, י"ח אב תשפ"ד, 22 אוגוסט 2024, בהעדר.
____________________
תמר אברהמי, שופטת