מספר בקשה: 1
לפני
כבוד השופטת הילה גורביץ עובדיה
בעניין הקטינים:
המבקש:
ש.ל.א. ת”ז ——– יליד xx/xx/2014
ש.מ.ר. ת”ז ——– יליד xx/xx/2018
ש.א.מ. ת”ז ——– יליד xx/xx/2020
ש’ ש’ ת”ז ———
ע”י ב”כ עוה”ד איריס מנור
נגד
המשיבה:
נ’ מ’ ש’ ת”ז ——-
ע”י ב”כ עוה”ד דורית ענבר – סברדליק
החלטה
בקשה לפסיקת מזונות זמניים.
המבקש עתר לחיובו עבור מזונות הקטין ש.א.מ. סך 600 ₪ לחודש החל מחודש 11/23 מועד פרידת הצדדים ועל הגיעו לגיל 6 וזאת בקיזוז הסכומים שכבר שולמו ועל חיוב הצדדים בצרכי הקטינים ש.ל.א. ש.מ.ר., כל אחד בעת שהותו עימם. ובהתאמה גם לגבי הקטין ש.א.מ., מעת שימלאו לו 6 שנים. עוד עתר המבקש לחייב את הצדדים, בחלקים שווים, בהוצאות הבריאות והחינוך של הקטינים החל מחודש 11/23 לרבות, חיוב המשיבה להשיב למבקש את חלקה (מחצית) בהוצאות הצהרונים חוגים וקופת חולים ששולמו על ידי המבקש בלבד וגם את ההוצאות שטוען המבקש כי שילם ביתר . המבקש הודיע כי הוא מסכים שחיוב המשיבה יעשה בתשלומים חודשיים, ובקיזוז מחיוב המזונות בו יחויב.
המבקש טען כי הוא נושא בתשלומים שונים נוכח המחאות שמסר מראש; עבור הדירה בה מתגוררת המשיבה, סך 4,400 ₪ לחודש עד לחודש 11/24; סך 667 ₪ לחודש עבור חוגים לקטינים; עבור צהרונים סך 1,920 ₪ לחודש וגם משלם קופת חולים עבור המשפחה, כולל למשיבה, בהוראת קבע, סך 400 ₪ לחודש וכן סך 500 ₪ לחודש, סכום המהווה מחצית מהתשלום שנפסק לחובת המשיבה בהליך חדלות פירעון.
המשיבה בתגובתה לא הכחישה טענות המבקש אך עתרה להסדיר את מזונות הקטינים בהסדר קבוע ולא זמני. נטען כי למעט השוני במספור, התובענה העיקרית והבקשה הזמנית זהים, ולא ניתן נימוק בדבר הצורך בפסיקת סעד זמני. עוד נטען כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית או תשתית משפטית לשאלה מה הדחיפות הנטענת, אם קיימת, בהינתן שגם לטענתו מזונות הקטינים וצורכיהם מסופקים.
עוד טענה המשיבה כי בין הצדדים נחתם הסכם, אמנם בהליך התה”ס ההסכם לא אושר לאחר שבית המשפט בחן את הסכומים והתשתית הכלכלית, אבל המבקש התחייב לסכום המוסכם. נטען כי הבקשה אינה מקיימת את התכלית שמאחורי פסיקת מזונות זמניים – סיפוק צורכי הקטינים, שהרי צרכיהם מסופקים כפי שניתן ללמוד מזה כ-10 חודשים, פרק זמן שיש בו להעיד על היעדר הצורך בסעד זמני דחוף או בכלל. עוד נטען כי סעד זמני יש לבקש בסמיכות למועד הרלוונטי וזאת לא נעשה.
בבואו של בית המשפט לקבוע מזונות זמניים, עליו לנקוט זהירות שכן מדובר בסעד זמני, “סיוע ראשוני” שנועד להבטיח את סיפוק צרכי הקטינים עד למתן פסק הדין בעניין מזונותיהם. זה הוא שלב ראשוני של ההליך בו מצויים בפני בית המשפט כתבי טענות ההורים וטרם נשמעו ראיות בתיק. בשלב זה בית המשפט אינו נכנס בעובי הקורה. ראו ע”א 542/68 בן סירה נ’ בן סירה, פ”ד כד(1) 169, ע”א 342/83 גלוזמן נ’ גלוזמן לח(4) 105. כאשר בית המשפט שוקל חיוב במזונות זמניים עליו לבחון האם צרכיהם ההכרחיים של הקטינים נפגעו בשל פרידת ההורים.
במקרה כאן המשיבה עותרת שלא יפסקו מזונות וישמר המצב הקיים, היינו, המבקש נושא לבדו במדור הקטינים ובמרבית ההוצאות החריגות כחלף מזונות אמירה דומה נאמרה על ידי המשיבה בדיון מיום 28/12/20023, בהליך תה”ס 35106-11-23, שם אמרה המשיבה, לפרוטוקול, כי תשלום דמי השכירות הוא חלף מזונות. יוער כי בדיון הנ”ל התבקש בית המשפט לאשר הסכם שנחתם בין הצדדים ובין הוראותיו חיוב האב בסך 6,000 ₪ לחודש עבור מזונות הקטנים. נוכח התשתית הכלכלית שפורטה באותו מועד בפני בית המשפט, ההסכם לא אושר אלא בית המשפט הפנה את הצדדים ליח”ס. בהמשך הצדדים זנחו את ההליך ולאחר מכן עתרה המבקשת לאישור הסכם בבית הדין הרבני, שם חיוב המזונות היה 4,950 ₪. גם הסכם זה לא אושר בשל התנגדות המשיב.
איני סבורה שהסמכות אלו יש בהן לשמש “קנה מידה” בעת מתן החלטתי זו, שהרי מדובר בהסכמים שנחתמו עובר להליך המשפטי ובנסיבות הרלוונטיות שם, מה גם שאם כך הסכימו הצדדים, אין בכך בכדי לחייב את המבקש בתשלומים ביתר, שהרי הוא אינו חב במדור המשיבה ואינו חב לבדו בכל הצרכים החריגים של הקטינים.
על כן, ולאחר שבחנתי את הדין אישי החל, גיל הקטינים, זמני השהות המצומצמים שמתקיימים בבית המשיבה לבקשתה, התשתית הכלכלית החלקית שהונחה בפני; טענתו כי שכרו הממוצע החודשי של המבקש מעבודתו בחברת פז גז הוא סך 8,000 ₪ נטו, לאחר תוספת שעות נוספות וניכוי החזרי הלוואה של הצדדים ולטענתו צפויה ירידה בשכרו, על פי הודעת מעסיקו נוכח העדר פרויקטים, אך בהתאם לתלושי שכרו לתקופה 7/23-6/24 שכרו הממוצע החודשי סך 9,221 ₪ נטו, טענת המבקש כי המשיבה מעבודה בסוכנות ביטוח שכרה החודשי הממוצע סך 8,500 ₪, כפי שגם הצהירה בדיון מיום 28/12/2023 בתה”ס 35106-11-23, ובפרט העובדה כי המשיבה לא הגישה תלושי שכר, לא טענה דבר בנוגע להכנסתה או הוצאותיה ולא הכחישה טענות המבקש בעניין זה, וגם מגורי המבקש ביחידה בבית הוריו, הדברים שנאמרו לפרוטוקול בדיון מיום 28/12/2023 בהליך תה”ס 35106-11-23, וגם העובדה כי נוכח התחייבות הצדדים, ככול הנראה, רמת החיים של המשפחה הייתה נמוכה, ושאר נסיבות העניין, אני מחייבת את המבקש בתשלום, על חשבון מזונות הקטין ומדור ש.א.מ. סך של 1,700 ₪ ועל חשבון מזונות ומדור הקטינים ש.מ.ר. וש.ל.א., סך 1,300 ₪ כל אחד. הסכומים כוללים צרכים תלויי שהות, צרכים שאינם תלויי שהות ומדור.
שני ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך החריגות, לרבות מעון, צהרון, מועדונית, לאחר קיזוז קצבת הילדים וקצבת החינוך שתשולם על ידי המוסד לביטוח לאומי לידי המשיבה, נוסף על המזונות. מחובה של המשיבה למצות זכאותה לקבלת הקצבאות ואם לא תעשה כן, המבקש בכל מקרה יחויב במחצית מההוצאות בקיזוז רעיוני של הקצבאות. נוסף על כך, שני ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות הבריאות החריגות של הקטינים ובלבד שההוצאה עולה על 100 ₪.
נוכח התשלומים ששילם המבקש עד כה, והעובדה כי המשיבה טענה כי התשלום לשכ”ד הוא חלף מזונות, החיובים יחלו מיום 02/06/2024 והמבקש רשאי לקזז מחוב עבר, את התשלומים ששילם עד כה עבור מזונות או מדור או הוצאות חינוך חריגות או הוצאות בריאות חריגות או חוגים או צהרון ותשלומים ביתר אחרים הכוללים את חלקה של המשיבה. יתרה, אם תיוותר, תשולם על ידי המשיבה בתשלומים חודשיים שווים בסך 150 ₪ לחודש.
אשר לחיוב ממועד ההחלטה ואילך, כל עוד משכיר הדירה פורע את השיקים שניתנו מחשבון המבקש, המבקש רשאי לקזז את כל ההפרש (היינו 4,400 ₪-1,800 ₪=2,600 ₪) וכן כל עוד השיקים לצהרון ולחוגים נפרעים, רשאי המבקש לקזז את התשלום ששילם עבור חלקה של המשיבה (מחצית) וכך גם לגבי ביטוח בריאות וקופ”ח של הקטינים.
ככול שיוגש כתב הגנה ויקבע מועד לדיון, 14 יום טרם המועד שיקבע, יגישו הצדדים הרצאות פרטים מעודכנות ותלושי שכר.
במועד הקבוע ישמעו כלל טענות הצדדים, לרבות לעניין החיוב וגובהו.
הואיל ואני סבורה שלא היה מקום לעמדת המשיבה כי המצב יוותר כפי שהוא, כאשר המבקש נושא גם בהוצאותיה, והיה מקום לבחון הסדר הכולל השבת שיקים וחלוקת הוצאות, הרי שהמשיבה תשלם למבקש הוצאות הליך זה סך 1,800 ₪. מועד התשלום יקבע בפסה”ד.
ההחלטה מותרת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא לצדדים.
ניתנה היום, ו’ תשרי תשפ”ה, 08 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
