לפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
מבקשת
ש. ל. ר. מ
ע”י ב”כ עו”ד רחל ממן
נגד
משיבים
1. ר. ר. מ
2. עו”ד דלית דרורי – אפוטרופא לדין של הקטינה
בעניין הקטינהא’, ילידת 2011
פסק דין
1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב’ השופט ניר זיתוני) בתיק תלה”מ 44131-02-21 מיום 29.8.24 (להלן: “התיק קמא” ו- “ההחלטה קמא”, בהתאמה), במסגרתה נקבע כי הקטינה תלמד בשנה”ל תשפ”ה בבית הספר “ק.” בישוב … , והכל כפי שיפורט להלן.
רקע וההחלטה קמא
2. המבקשת (האם) ומשיב 1 (האב, להלן יחד גם: “הצדדים”) ניהלו קשר זוגי, ממנו הביאו לעולם שלושה קטינים, לרבות הקטינה שפרטיה בכותרת.
3. יחסי הצדדים עלו על שרטון והם נפרדו. האב (להלן גם: “המשיב”) הגיש את התובענה קמא ביום 21.2.2021, להעברת משמורת שלושת הקטינים מידי המבקשת לידיו וקביעת זמני שהות.
4. במסגרת התובענה קמא, הגיש ביום 31.5.2024 את הבקשה קמא, להורות כי הקטינה תתחנך החל משנת הלימודים תשפ”ה בבית הספר “ק.” ב… , כאשר בשנה החולפת ובשנים האחרונות למדה הקטינה בבית הספר “ח. ” ביישוב אחר.
5. כעולה מההחלטה קמא, בימים 6.6.24 ו- 9.6.24 התקיימו ישיבות הוכחות בתביעות האב קמא, שעניינן העברת משמורת וזמני הורות. ביום 24.6.24 הוגשה תגובת האם לבקשת האב, לשמוע את הקטינים א’ ו-ש’, ולשנות את מסגרת החינוך של א’.
עו”ס לסדרי דין מסרה כי הקטינה אמביוולנטית ולחוצה בנוגע לסוגיה של מעבר בית ספר.
6. ביום 26.6.24, לאחר קבלת עמדת האפוט’ לדין, ניתנה החלטה בתיק קמא, לפיה אין מקום לשמוע בשלב זה את הקטינה, שאינה מעוניינת להישמע. לגבי מעבר מסגרת חינוך, נקבע כי יש לאפשר לאפוט’ לדין להשלים עמדתה.
7. ביום 5.8.24 הוגשה תגובת האם, לפיה המסגרת בה מעוניין האב אינה מתאימה לקטינה. ביום 5.8.24 הגיש האב עדכון לתגובתו, לפיו מנהל השפ”ח ב…, מר … , סבור כי על הקטינה לעבור לבית הספר “ק.” וכי אין צורך באבחון לקטינה.
8. ביום 6.8.24 התקבלה בקשת האם לקבוע, כי הקטינים א’ ו-ש’ יקבלו טיפול רגשי במשכ”ל והקטינה תעבור אבחון דידקטי אצל מאבחנת. ביום 19.8.24 ביקש האב מתן החלטה בנוגע למסגרת החינוך של הקטינה ושמיעת הקטינים בפני המותב קמא.
ביום 20.8.24 הוגשה עמדת האפוט’ לדין לפיה יש לשמוע את הקטינים בלשכת השופט קמא, ולקבל את עמדת מנהל השפ”ח בכתב. ביום 22.8.24 תואם מועד לשמיעת הקטינים בלשכת השופט בנוכחות האפוט’ לדין, והקטינים אכן שוחחו עם המותב קמא ביום מתן ההחלטה קמא – 29.8.24.
9. כפי שצוין בהחלטה קמא, לאחר שמיעת הקטינה התרשם בית משפט קמא, כי הרצון של הקטינה ללמוד ב”ק.” הוא רצון אותנטי של הקטינה ולא רק תולדה של הסכסוך המתמשך בין הצדדים, הורי הקטינה. כן התרשם בית משפט קמא כי הקטינה מודעת לקשיים הטמונים במעבר מקום חינוך, ובראשם הצורך בקימה מוקדמת בבוקר ונסיעות ממושכות מבית ההורים לבית הספר ובחזרה. כן התרשם כי הקטינה מוטרדת מהסכסוך המתמשך בין הוריה ומשקיעה מאמצים רבים כדי לרצות את שני הוריה ולעשות כל שביכולתה כדי לסייע ביישוב המחלוקות בין ההורים או לפחות לסייע בהקטנת גובה להבות הסכסוך; נקבע כי מדובר בנטל כבד על כתפיה של הקטינה, שעוד לא מלאו לה 13 שנים ועולה בשנה הבאה לכיתה ז’.
עוד התרשם בית משפט קמא כי עמדת הקטינה לא מבוססת רק על תמיכת האב במעבר המסגרת החינוכית, אלא גם על ביקור שביצעה הקטינה במוסד “ק.” יחד עם האב ועל רשמים שקיבלה מחברות, המתגוררות ביישובים שונים, שאמורות ללמוד במוסד חינוכי זה בשנת הלימודים הקרובה בכיתות ז’ וח’.
בית משפט קמא התרשם כי השינוי במסגרת החינוכית הוא ביטוי לרצון האותנטי של הקטינה ומתיישב עם טובתה. כמו כן האפוט’ לדין לא התנגדה למעבר של הקטינה ללמוד בק.
עוד צוין בהחלטה קמא, כי בבחינת מכלול השיקולים, מסקנת בית משפט קמא היא, כי הסיכוי שהמעבר יטיב משמעותית את מצבה הרגשי והחינוכי של הקטינה, עולה על הסיכון כי המעבר לא יעלה יפה. כן צוין, כי שיקול מרכזי בענין זה הינו התרומה הרגשית לקטינה הנובעת מהעובדה כי הקטינה נשמעה במישרין ע”י השופט קמא, ורצונה קיבל משקל רב במסגרת ההחלטה קמא.
בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
10. למחרת יום מתן ההחלטה קמא, ביום 30.8.24, הגישה המבקשת כאן, בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה קמא בתיק קמא. מאחר שהמועד היה הן יום ו’ בשבוע והן פגרת הקיץ, הועברה הבקשה לטיפולה של השופטת התורנית בבית משפט קמא, כב’ השופטת לירון זרבל קדשאי.
11. בהחלטתו מאותו יום (30.8.24), דחה בית משפט קמא את בקשת עיכוב הביצוע. נימוקיו היו כדלקמן:
א. ההחלטה הקונקרטית לגבי מוסד הלימודים מצויה בליבת שיקול הדעת הנתון למותב ולערכאה הדיונית. ההחלטה ניתנה בסמוך לאחר שני דיוני הוכחות בסוגיית המשמורת ולאחר שמיעת הקטינים. נדרשות נסיבות מרחיקות לכת להתערבות בשיקול הדעת, ואין מקום להתערבות. סוגיית הקטינים תפסה ועודנה תופסת נפח רב בסכסוך בין הצדדים ומצויה במחלוקת חריפה. ברקע מצוי מעברה של המבקשת עם הקטינים ל… ומנגד, עתירת המשיב להעברת המשמורת לידיו. סוגיית מוסדות החינוך והצרכים הפדגוגיים אפוא היא רק אחת מתוך סוגיות רבות ובעלות משקל השזורות זו בזו ומצויות במחלוקת חריפה, ונותנות אותותיהם על מצבם של הקטינים ותפקודם.
ב. המותב הדן בבקשת עיכוב הביצוע קמא לא התרשם שטענות המבקשת מערערות את היסודות עליהן מונחת ההחלטה ומצביעות על סיכויים של ממש לקבלת בקשת רשות הערעור. בבסיס ההחלטה מצויה התרשמותו האישית של המותב כי רצונה של הקטינה אותנטי ואינו פרי רצונה לרצות את אביה. עוד עמד המותב על קשיים אובייקטיביים שחוותה הקטינה בביה”ס ב…, קשיים שהמבקשת מודעת אליהם. נמצא כי ביה”ס החדש מותאם יותר לצרכיה. לאחר שמיעת הקטינה, האפוט’ לדין לא התנגדה למעבר. ההחלטה נטועה אפוא היטב בנסיבות המקרה, ומבוססת בין היתר על התרשמותו האישית של המותב מרצונה של הקטינה באופן בלתי אמצעי.
ג. בהמשך לאמור בדבר סיכויי הערעור, לא שוכנע בית משפט קמא כי הנזק לכאורה הצפוי בעקבות המעבר עולה על הנזק הצפוי מעיכוב הביצוע. אמנם נסיבות בהן יתקבל הערעור ויקבע כי הקטינה תשוב ללמוד ב…, אינן אידיאליות; עדיפות הן על פני אפשרות של מעבר הקטינה לבית ספר חדש, שלא עם תחילת שנת הלימודים, אלא רק לאחר דחיית בקשת רשות הערעור. שמיעת הרמ”ש בסוגיה כגון זו, והכרעה בה, עלולות לארוך זמן. יצירת מצב דברים כגון זה, עלולה להביא לסיכול ההחלטה כליל.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור
12. להלן תמצית טענות המבקשת:
א. טעה בית המשפט קמא, עת חזר בו מהחלטות קודמות באותו עניין בהסתמך על רצונה של הקטינה ללא תמיכה של גורם מקצועי מוסמך, ובניגוד להמלצות שהונחו בפניו. סטייה זו לא נומקה כנדרש.
ב. האפוט’ לדין הביעה בעמדה הראשונית מיום 31.7.24, את הצורך בשילוב הקטינים א’ ו-ש’ במסגרת טיפולית, וכן צורך מיידי בביצוע אבחון פדגוגי לא’ – והכל קודם לביצוע שינויים במסגרות החינוך. טעה בית משפט קמא, עת נתן משקל להיעדר התנגדות האפוט’ לדין לבקשת הקטינה לכאורה, תוך התעלמות מדברי האפוט’ לדין בדיווחים קודמים.
ג. למעשה ההחלטה קמא ניתנה בהסתמך על קולה של הקטינה בלבד, חרף היות ההחלטה מהותית וחשובה הנוגעת לעתיד הקטינה, ללא חוות דעת מקצועית תומכת. לא עמד בפני בית משפט קמא תסקיר עו”ס לס”ד, שיבדוק את השלכות המעבר על הקטין ש’ שהופרד מאחותו, והיתכנות המעבר אף מבחינה טכנית.
ד. בית משפט קמא לא וידא כי הצדדים ביצעו את כל ההכנות המוקדמות לשם ביצוע המעבר, לרבות רישום והסדרת הסעות. הקטינה גם לא נפרדה כראוי מחברותיה ומהצוות בבית הספר הקודם בו למדה שש שנים, מה שיצר אצלה קושי.
ה. ההחלטה קמא יצרה מציאות אותה יהיה קשה לשנות, ואשר היה נכון לבצע בזהירות יתרה ובצניעות הנדרשת, תוך ליווי אנשי מקצוע וגורמים מקצועיים, ולא כפי שקרה. ההחלטה קמא היא בבחינת “לרתום את העגלה לפני הסוסים” כאשר מצבה הרגשי של הקטינה לא מאפשר התנהלות זו, ולא ניסוי וטעייה או כישלון חלילה, שהיה ניתן למנוע אם היו מבוצעות כל הבדיקות הדרושות קודם לכן.
13. יחד עם בקשת רשות הערעור דנן, הגישה המבקשת אף בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה קמא. בהחלטתי מיום 1.9.24 קבעתי, כי לנוכח הגשת בקשת עיכוב ביצוע זהה בבית משפט קמא, אשר נדונה והוכרעה כאמור לעיל, אין למבקשת זכות מוקנית להגשת בקשה נוספת לעיכוב ביצוע בבית משפט זה, והוריתי על דחייתה (לאחר מכן הגישה המבקשת רמ”ש נפרד על ההחלטה קמא הדוחה את בקשת עיכוב הביצוע, רמ”ש 6660-09-24, אותה דחיתי ללא צורך בתשובה).
תשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור
14. ביקשתי, וקיבלתי את תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור דנן, להלן עיקריה:
א. לא נפלו כל פגם או טעות בהחלטה קמא, במסגרתה קבע בית משפט קמא את החלופה המתאימה ביותר לחינוך הקטינה, תוך ראיית טובת הקטינה בלבד. ציין בית משפט קמא, כי שוחח עם הקטינה והתרשם עמוקות כי זה רצונה האמיתי, וכי מודעת היא לכלל ההשלכות הנלוות למעבר. כן ציין כי נותר לשיחה בלשכתו עם האפוטרופא לדין, אשר נתנה גם היא את הסכמתה למעבר.
ב. המבקשת שלחה את הקטינה לבית הספר הישן ב… ביום 1.9.24, בניגוד חמור להחלטות בתי המשפט, תוך שמבזה אותן, במטרה ברורה לא לקבל את הדין ולקבוע עובדות בשטח. הקטינה נאלצה להישאר במסגרת הלימודית הישנה עד תום כל היום, כאשר אפילו אינה מבוטחת, לא נדרשת אליה לפי הוראות הדין, ונגרם לה בלבול ועוגמת נפש.
ג. טענות המבקשת הן כוזבות ומטעות. למשל, משך הנסיעה למסגרת הוא חצי שעה או פחות; המבקשת ובן זוגה מקיימים אורח חיים דתי ולא חילוני כטענתה; קוד הלבוש בבית הספר מותאם הן לתלמידות הדתיות והן לחילוניות, והוא ליברלי ומכבד.
ד. הקטינה לומדת בכיתה ז’ בית הספר ק., והינה אחת מתוך 13 תלמידות בכיתה. עובדה שאין לה אח ורע, ויש בה כדי לסייע לקטינה להשתקם לימודית, רגשית וחברתית, מכישלונה המוכח בביה”ס הקודם בו למדה. גם לזאת נתן בימ”ש קמא התייחסות בהחלטתו. הטענה כי אין שילוב בין בנות לבנים היא כוזבת, שעה שביה”ס משלב בנים ובנות יחד, ויש תחומי דעת אותם לומדים יחד באותה כיתה.
ה. בפתח השנה, יועצת ביה”ס הציעה לקטינה טיפול רגשי על בסיס קבוע. אולם המבקשת מנסה להכשיל זאת, ממניעים זרים. אם חוששת היא לקליטת הקטינה במסגרת זו, הרי שעליה לקבל את הליווי הרגשי המקצועי שמוענק לקטינה, בשתי ידיים. מבוקש מביהמ”ש הנכבד בבואו ליתן החלטתו, כי יורה על מתן טיפול רגשי לקטינה במסגרת ביה”ס ק., כפי שהוצע ע”י היועצת. הדבר הוא לטובת הקטינה ולא סותר דבר ואינו פוגע בה, אלא רק יכול להיטיב עימה.
כן מבוקש כי ביהמ”ש יורה כי האב יקבע לקטינה תור לנוירולוג במסגרת קופ”ח, לשם בדיקת הפרעת קשב, אישושה או שלילתה.
ו. כעולה מדיווחי היועצת והמחנכת, הקטינה מאושרת ומשגשגת בבית הספר החדש, מוקפת חברות ומצבה טוב. טענות המבקשת לאי מוכנות הקטינה, ניתוקה מסביבתה או הרעת מצבה, חסרות אחיזה במציאות.
15. אף האפוטרופא לדין של הקטינה מסרה את תשובתה לבקשת רשות הערעור, ביום 6.10.24. להלן תמציתה:
א. המבקשת והמשיב מנהלים סכסוך בעוצמה גבוהה. במאבק אליו נקלעו שלושת הקטינים, הם משמשים כלי ניגוח בידי הצדדים. יש לאפשר לקטינים סביבה שקטה ומיטיבה לצורך המשך התפתחותם התקינה.
ב. בהתאם להמלצות גורמי המקצוע והחלטת בית משפט קמא, נשלחו הקטינים לטיפול רגשי מיידי, וכן התקבלה החלטה על הפניית הקטינה לאבחון דידקטי. למיטב ידיעת האפוט’ לדין, הקטינים טרם החלו בטיפול הרגשי בשל אי הסכמה על זהות המטפל. כמו כן האבחון הדידקטי טרם נעשה לקטינה.
ג. הקטינה שוחחה עם השופט קמא ביום 29.8.24 בליווי האפוט’ לדין. תוכן השיחה חסוי, אך צוין כי הקטינה נשמעה זמן ממושך ובמלוא תשומת הלב והסבלנות של השופט קמא. הקטינה הביעה בשיחה את רצונה לעבור לבית הספר “ק.”, תוך פירוט סיבותיה.
ד. בשיחה אחרונה שערכה האפוט’ לדין עם הקטינה, סמוך למועד הגשת תשובתה לרמ”ש זה, ציינה הקטינה כי היא שמחה על המעבר, הכירה חברות חדשות וכי לא קיימים קשיים. לדברי הקטינה, היא נפרדה מחבריה בבית הספר הקודם, מרגישה השלמה, לא חוששת מבעיה חברתית ותרצה להמשיך להיפגש עם חברותיה מ… בשעות אחה”צ.
ה. לעמדת האפוט’ לדין, קול הקטינה נשמע באופן ברור, כאשר לנוכח גילה של הקטינה קיימת חשיבות רבה להבעת רצונה, כאמור בהחלטה קמא.
יש להבטיח את רווחת הקטינה באמצעות ביצוע האבחון הדידקטי כפי שהומלץ, וקבלת טיפול רגשי מיידי כאמור בהחלטה קמא, בין אם במסגרת בית הספר ובין אם מחוצה לו.
דיון והכרעה
16. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיב, האפוטרופא לדין של הקטינה ובתיק קמא, שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור, ולדחות את הערעור מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות.
להלן אנמק את החלטתי.
17. ההחלטה קמא נטועה היטב בנסיבות התיק והקטינה. לא מצאתי כי בית משפט קמא שגה עת קבע כי הקטינה תלמד בשנת הלימודים הנוכחית בבית הספר “ק.”, ותשובות האב וכן האפוט’ לדין מחזקות קביעתי זו.
18. מאז ניתנה ההחלטה קמא, הקטינה פוקדת את בית הספר החדש (ק.) ומעמדת האב/המשיב, שהוגשה ביום 29.9.24 וכוללת אף את דיווחי המחכנת והיועצת, ניתן ללמוד כי בחלוף כחודש מתחילת הלימודים, הקטינה הסתגלה למעבר, השתלבה בבית הספר ותפקודה משביע רצון.
19. אף מעמדת האפוט’ לדין ניתן ללמוד דברים דומים. מדיווחה עולה כי רצונה של הקטינה, נערה בכיתה ז’, לעבור ל”ק.” הובע על ידה באופן ברור ורם בשיחה עם השופט קמא. נזכיר כי המבקשת יצאה נגד ההחלטה קמא בבקשת רשות ערעור זו, בין היתר כי ניתנה לטענתה “בהתבסס על רצון הקטינה בלבד”.
בכך המבקשת מתעלמת מהעיקרון שנקבע בפסיקה, כי רצון הקטינה אינו שיקול יחיד אך הוא בהחלט שיקול רב משקל, וכי יש ליתן לרצונה זה של הקטינה את המשקל הראוי.
ראו לעניין זה:
בע”מ 10480/05 פלוני נ’ פלוני (5.12.2005);
בע”מ 9773/16 פלונית נ’ פלוני (11.6.2017).
20. האפוט’ לדין אף שוחחה עם הקטינה טרם הוגשה תשובתה לרמ”ש זה ביום 6.10.24, ואף משיחתה זו עולה כי הקטינה מרוצה מהמעבר ולא קיימים כל קשיים.
21. לנוכח זאת לא מצאתי ממש בטענות המבקשת בדבר קשיים בביצוע המעבר, פרידתה מהחברות, מעבר ללא הכנה ועוד (כפי שפורטו בסעיף 12 לעיל).
ההיפך, במצב הדברים הנדון, סבורני כי טובת הקטינה היא המשך לימודיה ב”ק.”, ובכך נמנע מ”בלבול” הקטינה במעבר בין בתי ספר באמצע שנת לימודים.
22. הן המשיב והן האפוט’ לדין ציינו בתשובותיהם כי הקטינה מיועדת לטיפול רגשי וכן אבחון דידקטי, אשר לא מתקיימים עקב קשיים והיעדר הסכמות בין הצדדים – בכל הקשור לביצוע הטיפולים והאבחון יש לפנות לבית משפט קמא שידון ויכריע בנושא.
23. לאור כל האמור לעיל, ומשלא מצאתי טעות בהחלטה קמא המחייבת את התערבות ערכאת הערעור, שוכנעתי לדחות את הערעור.
24. לאחר ששקלתי את הדברים ובנסיבות הענין, אני מורה כי המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 1000 ₪, שיועברו לידיו מתוך הערבון שהופקד בתיק.
יתרת הערבון שהפקידה המבקשת יושב לידיה, באמצעות באת כוחה.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים, וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, ה’ תשרי תשפ”ה, 07 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
