בפני
כבוד השופט רמי אמיר
מבקשים
1. אילן גל
2. עמי הלברסברג
ע"י ב"כ עוה"ד דוד מזרחי ורון סולן
נגד
משיבות
1. דלק מוטורס בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יואב הירש וגיא אריאלי
ממשרד אגמון ושות'
2. FORD MOTOR COMPANY
ע"י ב"כ עוה"ד דפנה צרפתי ואורי בלש
ממשרד גולדפרב גרוס זליגמן ושות'
החלטה
1. בפניי בקשה לאישור הסדר פשרה שהוגשה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית בגדרו של חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 ("החוק").
באופן ראשוני לא פסלתי את ההסדר, הוריתי על פרסומו, והעברתי אותו לתגובת היועמ"ש. למרות זאת, ולמרות שהיועמ"ש לא התנגדה להסדר לגופו, שבתי ושקלתי בדברים ונוכחתי כי לא אוכל לאשר את ההסדר. הצגתי בפני הצדדים את עמדתי ואת הקשיים שמצאתי, נתתי להם הזדמנות להשיב, ואף הצעתי להם "פתרון מקיים", אלא שזה נדחה.
בסופו של דבר, לאחר עיון מעמיק בתשובות הצדדים, נותרתי בדעה כי אין בידי לאשר את ההסדר, ולכן אני דוחה בזאת את הבקשה לאישורו. להלן אפרט את טעמיי.
השתלשלות ההליכים בתיק
2. הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה ביום 21.9.20, ועניינה בטענה לפגם סדרתי ברכבים מסוימים מתוצרת המשיבה 2, שתוצאתו דליפת נוזל קירור המנוע לתוך הצילינדרים.
מלכתחילה היה מדובר ברכבי פורד קוגה 2019-2015 ופורד פוקוס 2018-2016 בהם מותקן מנוע מסוג אקובוסט 1.5 ליטר, ורכבי פורד אדג' 2019-2015 בהם מותקן מנוע מסוג אקובוסט 2.0 ליטר.
המשיבה 1 היא יבואנית הרכבים ("דלק מוטורס"), והמשיבה 2 היא היצרנית ("פורד").
3. ביום 15.7.21 הגישו המשיבות את תשובותיהן לבקשה לאישור, במסגרתן דחו את טענות המבקשים לגופן.
תגובה לתשובות הוגשה ביום 26.9.21.
4. ביום 21.6.22 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסתלקות חלקית ביחס לחברי הקבוצה שברכבם מותקן מנוע 2.0, מהטעם שלרכבים אלה יש בלאו הכי אחריות מוארכת של 5 שנים, ומשום שדלק מוטורס ערכה כבר ממילא TSB ביחס אליהם.
ביום 2.8.22 אישרתי את ההסתלקות החלקית כמבוקש.
5. ביום 22.9.22 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה ביחס לרכבים הנותרים בהם מותקן מנוע 1.5.
ביום 2.11.22 הגישו הצדדים הסדר פשרה מתוקן בהתאם להנחייתי, וזאת בשל אי-בהירות מסוימת בעניין שכה"ט שהומלץ.
ביום 3.11.22 הוריתי על פרסום ההסדר לעיון הציבור ועל העברתו למנהל בתי המשפט, לממונה על הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, וליועצת המשפטית לממשלה ("היועמ"ש").
6. ביום 4.1.23 הגיש מר מנחם ונזיה בקשה ליציאה מהקבוצה בהתאם לסעיף 18(ו) לחוק, וביום 8.1.23 התרתי את יציאתו כמבוקש.
7. ביום 15.2.23 הגישה היועמ"ש הערות להסדר, שעניינן בבקשת הצדדים לפטור מאגרה וממינוי בודק. לעצם ההסדר לא היו ליועמ"ש כל הערות.
הצדדים השיבו להערות היועמ"ש ביום 19.2.23, ומטבע הדברים שגם התשובות לא התייחסו לתוכנו של ההסדר אלא רק לסוגיות הפריפריאליות.
8. בבואי להחליט בבקשה לאישור הסדר פשרה, נוכחתי בקשיים מסוימים בהסדר, שעיקרם בהפליה לרעה של חלק ניכר מחברי הקבוצה שאינם זוכים לכל טובת הנאה מההסדר, וזאת כאשר הם מושתקים מכל תביעה אישית בשל תחולת מעשה בית-דין.
הסבתי את תשומת ליבם של הצדדים לכך בהחלטות מהימים 20.2.23 ו-1.3.23, פרטתי את השגותיי, והתרעתי בפניהם כי לא אוכל לאשר את ההסדר כפי שהוא. כן הצעתי לצדדים לבצע תיקון מסוים בהסדר, שייתן מענה מסוים לקושי האמור.
ביום 28.2.23 השיבו כל הצדדים יחדיו מדוע אינם רואים את הקושי עליו עמדתי, ומדוע ההסדר צודק, הוגן ובלתי-מפלה.
ביום 17.4.23, הוסיפו המשיבות והודיעו, בהסכמת המבקשים, כי לא תוכלנה לקבל את הצעתי לתיקון ההסדר. המשיבות שבו וביקשו לקבל את הסדר הפשרה במתכונתו הנוכחית, וחזרו ונימקו מדוע יש לעשות כן ומדוע דווקא הצעת בית המשפט מעוררת קשיים. לחלופין עתרו המשיבות לקיים דיון בעל-פה כדי להצביע שוב על הקשיים בהצעת בית המשפט, וכדי לנסות ולהגיע להסכמות אחרות.
אציין כבר כעת, כי אין לצדדים זכות מוקנית לדיון בעל-פה, לא לעצם האישור של הסדר הפשרה ולא כל שכן לצרכי מו"מ לפשרה. על הבקשה לאישור הסדר פשרה לדבר בעד עצמה, ובית המשפט רשאי לקבלה או שלא לקבלה. ואולם בענייננו לא הסתפקתי בכך, הצבתי בפני הצדדים את הקשיים שאני רואה, נתתי להם הזדמנות להשיב לכך, והם ניצלו זאת ועשו כן פעם אחר פעם בכתובים.
9. לשם השלמת התמונה אציין, כי בימים 18.4.23 ו-29.5.23, לאחר "השיח בכתובים" עם המשיבות (והמבקשים) אותו תיארתי לעיל, הוגשו שתי התנגדויות להסדר, ע"י ה"ה אופיר שטויאר ("שטויאר") ומשה סיאני ("סיאני"). שתי ההתנגדויות לקוניות, הן מציגות את עניינם הפרטני של אותם מתנגדים ללא כל הכללה, אך הן מדגימות את הקושי עליו עמדתי: חברי קבוצה שניזוקו ואינם מקבלים מענה בהסדר, אך מנועים מכוחו לתבוע את נזקיהם. לא העברתי את ההתנגדויות לתשובת הצדדים, שכן אין הן מחדשות דבר, בוודאי לא ברמה עקרונית ומשפטית, ותשובת הצדדים לנושא זה כבר ניתנה. מכל מקום, הצדדים לא השיבו ולא ביקשו להשיב להתנגדויות אלה, אף שחלף זמן מאז שהוגשו.
עיקרי הסדר הפשרה
10. הקבוצה המיוצגת הוגדרה בהסדר הפשרה כדלקמן:
"כל מי שרכש/ שכר/ חכר/ השתמש/ נסע/ החזיק בישראל, כלי רכב מתוצרת פורד, בו מותקן מנוע מסוג GDTI בנפח 1.5 ליטר ("מנוע 1.5") המצוי בכלי הרכב הבאים: פורד קוגה (2019-2015) או פורד פוקוס (2018-2016), בין אם הרכב נרכש מהמשיבה 1 או מיבואנים מקבילים אחרים, או שיובא בייבוא אישי, או רכב שנרכש בשוק יד שנייה בישראל".
11. לעצם העניין הסכימו הצדדים בהסדר הפשרה לתוכנית, שאלו עיקריה:
חברי הקבוצה שחווים ברכבם מפלס נמוך של נוזל קירור המנוע (בין אם מבדיקה ויזואלית ובין אם מהתרעה בלוח השעונים), או הופעת עשן לבן מהאגזוז, או התחממות מנוע, יוכלו להגיע למרכזי השירות המורשים של דלק מוטורס במשך תקופת ההסדר כהגדרתה להלן, וזאת לצורך בדיקה ללא עלות של רכבם.
אם יתברר שברכבם של אותם חברי קבוצה קיימת תקלת מנוע הנגרמת ע"י חדירת נוזל קירור לצילינדרים כתוצאה משחיקה, קורוזיה או גימום של שטח בלוק המנוע ("התקלה"), אזי היא תתוקן ללא עלות ובאופן חד-פעמי ע"י החלפת חצי מנוע, ובמקרה הצורך ולפי שיקול דעתה המקצועי של דלק מוטורס ע"י החלפת ראש מנוע ("התיקון").
הזכאות לתיקון תהא למשך שנתיים מתום האחריות המקורית או עד 100,000 ק"מ ממועד תחילת האחריות המקורית (לפי המוקדם).
פורד תיתן הודעה לדלק מוטורס על פרטיה של התכנית והנחיות טכניות ליישומה, בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין המאשר את הסדר הפשרה.
חברי קבוצה שברכבם הוחלף כבר חצי מנוע או ראש מנוע במוסך מורשה של דלק מוטורס, יהיו זכאים לתיקון נוסף במקרה של חזרת התקלה בתקופת התכנית ובהתאם לתנאי התכנית.
חבר קבוצה שברכבו בוצע התיקון נשוא התקלה עובר למועד תחילת התכנית יהיה זכאי להחזר כספי בגובה עלות ההחלפה ששילם, בכפוף להצגת קבלה על תשלום באחד ממרכזי השירות המורשים של דלק מוטורס, וזאת בין אם התיקון נעשה במוסכים המורשים של דלק מוטורס או בכל מוסך אחר שהוא מורשה מטעם משרד התחבורה, ובלבד שהתיקון בוצע ברכב עד חמש שנים מיום תחילת האחריות המקורית או 100,000 ק"מ (לפי המוקדם) ובקשר לתקלה. זכאות זו תהא למשך 18 חודשים ממועד תחילת התכנית.
בתוך 14 ימים ממועד הודעת פורד ועד תום תקופת ההסדר, יפורסם נוסח ההודעה על הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה באתר האינטרנט של דלק מוטורס בישראל (ככל הנראה הכוונה להודעה על אישור הסדר הפשרה בפסק דין – ר.א.).
דלק מוטורס תיידע את הבעלים של רכבי ההסדר אודות התכנית באמצעות הודעה בנוסח המקובל במשרד התחבורה ובתיאום עם המבקשים, ובהתאם למנגנון היידוע המקובל במשרד התחבורה.
12. הצדדים המליצו לשלם למבקשים גמול בסך של 20,000 ₪ כולל מע"מ לכל אחד מהם (ובסה"כ 40,000 ₪); ושכ"ט עו"ד בסך 163,800 ₪ כולל מע"מ.
מלוא הגמול ישולם בתוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין.
שכה"ט ישולם בשני שיעורים, כך ש-75% ממנו ישולמו בתוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין; ויתרת 25% תשולם תוך 30 ימים ממועד ההודעה על השלמת יישום הסדר הפשרה ובכפוף לאישור בית המשפט לביצוע התשלום.
הצדדים אף ביקשו פטור ממינוי בודק ופטור מתשלום חלקה השני של האגרה.
דיון והכרעה
13. לאחר שעיינתי שוב ושוב בהסדר הפשרה ובתשובות הצדדים להשגותיי, הגעתי למסקנה כי לא אוכל לאשרו.
אשוב ואדגיש, כי החלטה זו ניתנת רק לאחר שהסבתי את תשומת ליבם של הצדדים לקשיים שמצאתי בהסדר; רק לאחר שנתתי לצדדים זכות תשובה, והם ניצלו זאת פעמיים; ורק לאחר שהצעתי לצדדים פתרון מקיים להסדר בדרך של תיקונו בעניין מסוים, והמשיבות לא הסכימו לכך.
14. סעיף 19 לחוק מורה לנו, כי אל לו לבית המשפט לאשר הסדר פשרה, אלא אם מצא כי הוא "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה". זהו התנאי הבסיסי והחיוני לכל הסדר פשרה, ובלתו אין.
בחנתי את הדברים, ולדידי הסדר הפשרה המוצע אינו עומד בתנאי הבסיסי והעיקרי הזה. ההסדר אינו ראוי והוגן כלפי חברי הקבוצה בכללותה, משום שהוא מפלג בין חברי הקבוצה, מפלה לרעה חלק ניכר ומשמעותי מביניהם ומקפח אותם, ואף שולל מהם תביעות טובות-לכאורה מכוח מעשה בית-דין שבהסדר.
15. הסדר הפשרה המוצע טומן בחובו הפליה לרעה של חלק ניכר מחברי הקבוצה, המחזיקים ברכבים משנת 2015 עד מחצית 2018 ("הרכבים הראשונים") לעומת אלה המחזיקים ברכבים ממחצית 2018 ועד שנת 2019 ("הרכבים האחרונים"). מחזיקי הרכבים הראשונים לא יקבלו כל הטבה במסגרת הסדר הפשרה, בוודאי לא מכאן ולהבא, ומרביתם אף לא לעבר – וזאת בשונה מהמחזיקים ברכבים האחרונים, שיקבלו הטבות מכוחו של ההסדר גם לעתיד וגם לעבר.
יתרה מכך, על אף שמחזיקי הרכבים הראשונים מופלים לרעה בהסדר ואינם נהנים מטובו, הרי שההסדר מסב להם נזק נוסף, דיוני, המשנה את מצבם לרעה. ההסדר חוסם את מחזיקי הרכבים הראשונים במעשה בית-דין ומונע מהם לתבוע ולממש את זכויותיהם בגין נזקיהם (ככל שיוכחו).
להלן אסביר ואוכיח את עמדתי זו.
16. ברקע הדברים עומדת תקלת מנוע מוכרת ברכבים נושא התובענה הייצוגית וההסדר. מדובר ברכבי פורד מסוימים משנים מסוימות בעלי מנוע 1.5. התקלה המתרחשת לעיתים נגרמת ע"י חדירת נוזל הקירור לצילינדרים כתוצאה משחיקה, קורוזיה או גימום של שטח בלוק המנוע. ולעיתים גורמת התקלה לנזק המחייב תיקון של החלפת חצי מנוע או ראש מנוע. כך הוגדרו הדברים בהסדר הפשרה.
ייאמר לזכות המשיבות כי הן לא התעלמו מכך, אף שחלקו על הפגם הסדרתי הנטען ברכבים כמו גם על אחריותן לנזק המתרחש לעיתים.
מכאן גם באה הצעתן של המשיבות, הראויה באופן עקרוני, לפתרון הבעיה: הארכת תקופת האחריות בשנתיים. תקופת האחריות המקורית לרכבים היא שלוש שנים ממסירת הרכב, ולכן התקופה המוארכת הכוללת תעמוד על חמש שנים ממסירת הרכב.
וכיצד ייושם הדבר? כאן הוצע בהסדר הפשרה פתרון שלם, צופה פני עתיד וצופה פני עבר גם יחד.
בעל רכב רלבנטי שיסבול מהתקלה האמורה יהיה זכאי לתיקון המתאים במרכז שירות מורשה של דלק מוטורס באופן חד-פעמי וללא תמורה משך כל תקופת האחריות המוארכת, קרי חמש שנים ממסירת הרכב. כך לעתיד לבוא.
ככל שבעל הרכב כבר נדרש לכך בעבר בתוך תקופת האחריות המוארכת האמורה, ושילם עבור התיקון במוסך מורשה מטעם משרד התחבורה (גם אם לא מוסך מורשה של דלק מוטורס) – הוא יקבל החזר מלא כנגד הצגת קבלה על תשלום.
וככל שתיקון עבר כאמור בוצע במוסך מורשה של דלק מוטורס, והתקלה חזרה ויש צורך בתיקון נוסף בתוך תקופת האחריות המוארכת האמורה – הוא יהיה זכאי לכך ללא תשלום במרכז שירות מורשה של דלק מוטורס, אף שמדובר בתיקון שני.
17. זהו הפתרון שהוצע ואומץ בהסדר הפשרה. וזהו לב ליבו של ההסדר.
לכאורה פתרון הגון, המיטיב עם הקבוצה כולה ובאופן שוויוני.
ולא היא.
להלן אציג מספר דוגמאות לדבר, ובהמשך לכך אבהיר את הכשל שבהסדר המוצע.
18. אם ניקח לדוגמה מי שמחזיק באחד הרכבים האחרונים – רכב משנת 2019 שנמסר לו במרץ 2019 – אזי ההסדר המוצע אכן מגן עליו במידה טובה ומלאה.
תקופת האחריות המקורית שלו הסתיימה במרץ 2022, אך תקופת האחריות המוארכת שלו תסתיים רק במרץ 2024. לכן מרגע מסירת הרכב הוא עודנו ברצף של אחריות מוארכת לפי ההסדר. אם יסבול תקלה כזו בשנה הקרובה עד מרץ 2024, יהיה זכאי לתיקון בחינם. אם סבל את התקלה בעבר עד מרץ 2022 הרי זכה לתיקון ללא תשלום מכוח האחריות המקורית. ואם סבל את התקלה מאז מרץ 2022 (פקיעת האחריות המקורית) ועד היום, ונדרש לשלם בעד התיקון – הוא יהיה זכאי להחזר כספי. ובכל מקרה כזה, אם התיקון הראשון היה במוסך מורשה של דלק מוטורס והתקלה תחזור עד מרץ 2024 – הוא יהיה זכאי לתיקון חוזר בחינם במרכז שירות של דלק מוטורס.
19. אך מה עם מי שרכבו הוא משנת 2015, והרכב נמסר לו (או לקודמו) ביוני 2015?
האחריות המקורית שלו תמה ביוני 2018, והאחריות המוארכת שלו מכוח ההסדר תמה ביוני 2020.
לכן, אם התקלה תתרחש ברכבו היום – הוא לא יהיה זכאי לתיקון בחינם לפי ההסדר, כיוון שהאחריות המוארכת פקעה כבר.
אם התקלה התרחשה ברכבו בשנת 2021 או בשנת 2022 או במחצית הראשונה של שנת 2023, עד היום, והוא תיקן ושילם – הוא לא יהיה זכאי להחזר כספי, משום שאפילו האחריות המוארכת פקעה בעת שתיקן ושילם. לכן גם לא יהיה זכאי לתיקון חוזר אם התקלה תחזור מחר בבוקר.
רק אם התקלה התרחשה ברכבו והוא תיקן ושילם לפני יוני 2020 ואחרי יוני 2018, קרי לפני למעלה משלוש שנים אך לא לפני יותר מחמש שנים – רק אז הוא יהיה זכאי להחזר כספי, משום שרק אז האחריות המוארכת שלו תיראה כאחריות שהייתה בתוקף.
וגם במקרה כזה הוא לא יהיה זכאי לתיקון חוזר בחינם אם התקלה תחזור מחר בבוקר, משום שבינתיים תמה כבר תקופת האחריות המוארכת שלו.
20. המקרה של בעל הרכב משנת 2015 איננו מקרה קיצון ייחודי.
זהו המקרה האופייני של מרבית בעלי הרכבים נושא ההסדר או של חלק ניכר מהם. וכולם חברי הקבוצה שבהסדר!
זהו המקרה של המתנגד סיאני, שרכבו משנת 2016 ונמסר באוגוסט 2016, והתקלה התרחשה לפני כחודש, במאי 2023. סיאני לא יזכה לתיקון חינם משום שהאחריות המוארכת שלו פקעה כבר בעת שניתנה, ואף קודם לקרות התקלה.
זהו המקרה של המתנגד שטויאר, שרכבו משנת 2017 ונמסר בין ינואר למרץ 2017, והתקלה התרחשה לפני כשלושה חודשים, במרץ 2023. והנה, גם שטויאר לא יזכה לתיקון בחינם, משום שגם האחריות המוארכת שלו פקעה כבר בעת שניתנה, ואף קודם לקרות התקלה.
וזהו המקרה של כל בעלי הרכבים הראשונים, מהשנים 2015, 2016, 2017 ו-2018, שנמסרו עד יוני 2018. כל אלו אינם זכאים לתיקון לעתיד לפי ההסדר, משום שהאחריות המוארכת שלהם פקעה בעת שניתנה ואף קודם לכן. מרביתם אף אינם זוכים להחזר בגין תיקון בעבר, משום שהאחריות המוארכת שלהם פקעה בטרם קרות התקלה וביצוע התיקון – כך למעט בודדים מביניהם, כשהתיקון היה בחלונות זמן מצומצמים בעבר.
וזאת בשונה מבעלי הרכבים האחרונים, אלה מהמחצית השנייה של שנת 2018 ומשנת 2019 כולה, אשר יהיו זכאים לתיקון התקלה בעתיד וגם להחזר כספי עבור תיקון שנעשה בעבר, משום שהאחריות המוארכת שלהם בתוקף במשך כל התקופה.
רוצה לומר, רוב הרכבים נושא ההסדר, או לפחות חלק ניכר מהם (אין בפניי נתונים על התפלגות כמותית של המכירות והמסירות במשך השנים), אינם זוכים בזכויות תיקון עתידי של התקלה, ואף אינם זוכים להחזר בגין תיקון עבר במרבית הזמן ובמרבית המקרים.
21. ואם לא די באמור לעיל, הרי ההסדר כופה מעשה בית-דין על כל חברי הקבוצה, ובכלל זה על מי שאינם מקבלים דבר מכוח ההסדר.
כל אותם מחזיקי הרכבים הראשונים שאינם זוכים בכל הטבה לפי ההסדר, לא לעתיד ולא לעבר – כל אלו יהיו מושתקים מלתבוע מימוש כל זכויות בגין אותה תקלה מוכרת ברכביהם, בין זכויות לתיקון עתידי, ובין זכויות להחזר בגין תיקון עבר.
וכל אותם מחזיקי הרכבים הראשונים שאינם זוכים בכל הטבה – הם הרוב או למצער חלק ניכר מחברי הקבוצה.
22. מדובר, אפוא, בכשל כפול בהסדר הפשרה המוצע.
מצד אחד, הפליה לרעה של מרבית מחברי הקבוצה, עד כדי שלילת כל הטבה לפי ההסדר. ומצד שני, השתק מכוח מעשה בית-דין החוסם בעדם של אותם חברי הקבוצה שמופלים ונפגעים כאמור, מלממש תביעות טובות-לכאורה שיש להם.
23. כמוצא אפשרי הצעתי לצדדים "פתרון מקיים", לפיו יתוקן ההסדר באופן כזה, שבכל מקרה לא תסתיים תקופת האחריות המוארכת לפני חלוף שנה מאישור ההסדר.
כך סברתי, כי ניתן יהיה לאזן את הקשיים האמורים, אמנם לא באופן אבסולוטי אך באופן שמשקלל את הנסיבות. סברתי שנוכל להגיע לדרך ביניים מסוימת, שאין בה מי שיוצא וידיו על ראשו באופן מוחלט, כשהוא אף מנוע מלתבוע.
24. הצדדים לתיק, ובעיקר המשיבות, לא ראו עימי עין בעין. לגישתם יש מענה לכל הקשיים שהעליתי, והפתרון שהצעתי אף גרוע מההסדר המוצע ולוקה כשלעצמו בהפליה פסולה.
חלקם של טיעוני הצדדים כלליים ואינם משיבים במישרין לקשיים שהעליתי. חלקם של הטיעונים מתייחסים לכך במישרין. הצגתם לא הייתה בסדר מתודי. לכן דומני כי נכון יהיה להציגם כדלהלן:
ראשית (ודבר זה נטען רק בבקשה לאישור ההסדר, ולא בתשובות להשגותיי), הפגם הסדרתי ברכבים שנטען בתובענה לא הוכח עדיין, והמשיבות מכחישות אותו; ולכן ההסדר משקף הערכת סיכויים וקניית סיכונים, והוא הוגן וראוי.
שנית, פורד היא חברה בינלאומית, היא מחויבת לאחידות גלובלית, וכל חריגה מההסדר תהווה מבחינתה תקדים חוצה יבשות, ותגרור אותה להוצאות ענק בכל העולם.
שלישית, ההסדר המוצע שוויוני, משום שההטבה המהותית ניתנה בו באופן אחיד לכול: הגדלת תקופת האחריות בשנתיים, משלוש שנים לחמש שנים. בהתאם לכך זכאי גם כל אחד מחברי הקבוצה ללא כל הפליה לכל הזכויות בתקופת האחריות המורחבת שלו.
רביעית, ההסדר מעניק בעיקרו זכות תיקון חד-פעמית, בין שהיא צופה פני עתיד (תיקון בעין) ובין שהיא צופה פני עבר (השבה כספית בגין תיקון); אין לתת משקל בכורה למי מפניה של זכות התיקון; כל אחד מחברי הקבוצה נהנה לפחות מאחת מהן; ולכן אין כאן כל הפליה.
חמישית, ובכל מקרה, לא ניתן לטעון כאן להפליה בין שווים, גם לא מבחינת אפשרות ואופן היישום של ההטבה הניתנת, משום שאין להשוות בין בעלי מכונית בת 7 שנים לבעלי מכונית בת 3 שנים. ישנה חזקה עובדתית שאם התקלה לא ארעה עד היום ברכב בן 7 אז היא לא קיימת, וגם אם תתרחש אז היא לא קשורה לפגם הסדרתי הנטען.
שישית, וזאת בהתייחס להצעתי לתיקון ההסדר – דווקא הצעה זו יוצרת הפליה בין בעלי הרכבים, משום שככל שהארכת האחריות תהא לפחות לשנה מיום אישור ההסדר, אזי רכב בן 8 שנים היום (רכב משנת 2015) יזכה ל-9 שנות אחריות, בעוד שרכב בן 5 שנים היום (רכב משנת 2018) יזכה ל-6 שנות אחריות.
25. בחנתי את הטענות, ואולם אינני נכון לקבלן. אשיב להן לפי סידרן דלעיל, תחילה לטענות הכלליות שאינן ישירות, ובהמשך לטיעוני התשובה הישירים.
26, ראשית, הטיעון של קניית סיכונים הוא אמנם טיעון-מפתח בדרך לכל אישור של הסדר פשרה בתביעה ייצוגית. הוא נותן הצדקה מדוע יש להסתפק בפיצוי או בסעד כזה ולא אחר.
אבל הטיעון הזה אינו נותן ואינו יכול לתת "היתר עסקה" להעדיף חלק אחד של הקבוצה על חשבון חלקה האחר; בוודאי שלא באופן קיצוני המגיע עד לשלילת כל זכות מחלק מהקבוצה בד בבד עם חסימתה מכל תביעה עצמאית. המנגנון של הסדר פשרה בתביעה ייצוגית לא נועד לאפשר להוציא חלק מחברי הקבוצה קרחים מכל הכיוונים.
27. שנית, הטיעון של פורד למדיניות של "אחידות גלובלית" אינו רלבנטי ואף מקומם.
האם התנהלותה של פורד בארה"ב צריכה ויכולה להצדיק הסדר מפלה ומקפח בישראל? האם הישגים שהשיגה פורד בטריטוריה אחת, למשל עקב דינים מצמצמים של תביעות ייצוגיות או מבחינה מהותית, יפעלו נגד ציבור הצרכנים הישראלי? דומני שהתשובות לכך ברורות מאליהן, והן תשובות שליליות.
ובהקבלה לכך, האם פורד מוכנה לקבל, שכל הסכם שהגיעה אליו בארה"ב או כל תכתיב של הרגולטור האמריקאי יחייבו אותה גם כאן בישראל בתביעות ייצוגיות המוגשות נגדה? התשובה לשאלה האחרונה ברורה וידועה לכל העוסק בתביעות ייצוגיות, אך לא צריך להרחיק לכת. כבר בתשובה שנתנה פורד בתיק הזה לבקשה לאישור התובענה הייצוגית היא טענה, שמנועי 1.5 בארה"ב שונים ממנועי 1.5 בישראל, ולכן הנעשה שם אינו רלבנטי לכאן.
זאת ועוד, כיצד ניתן לטעון לפגיעה ב"אחידות הגלובלית" מבלי לפרט ולהוכיח מה נעשה ומה ניתן ע"י פורד בחו"ל, ומבלי לומר באופן קונקרטי האם גם מעבר לים נתנה פורד אחריות מוארכת שפוקעת מיד עם נתינתה?
28. שלישית, באשר לטיעון השוויוני בשל אחידות תקופת האחריות בהסדר: חמש שנים לכול.
בכל הכבוד, הסוגיה איננה מתמצה בבחינה תיאורטית מה ניתן לכאורה בהסדר, אלא גם בשאלה הקונקרטית מה התקבל בפועל. אחריות ש"נכתבת על הקרח" אינה שווה לאחריות ממשית. אם בעל רכב "מקבל" אחריות, אבל באותו מעמד של "קבלת" האחריות מסתבר שהוא "קיבל" אחריות שפקעה ולא ניתן לממשה, אז הוא לא קיבל דבר.
וזהו מצבם של מרבית בעלי הרכבים הראשונים, ש"קיבלו" אחריות מוארכת ריקה מתוכן – בניגוד לבעלי הרכבים האחרונים, שקיבלו אחריות ממשית.
29. רביעית, אכן גם זכות תיקון בדיעבד, שמשמעה השבה כספית בגין תיקון שבוצע בתשלום, היא טובת הנאה המתקבלת מההסדר. לכן אילו כל חברי הקבוצה היו נהנים באופן מלא לפחות מאחת מפניה של זכות התיקון, היה מקום לבחון שמא יש כאן הסדר מאוזן וסביר.
אך מניתוח הנתונים הפשוט למדנו, שרבים מבעלי המכוניות הראשונות אינם נהנים ואינם יכולים ליהנות מאף אחת מהשתיים – לא מזכות התיקון העתידית (משום שהאחריות המוארכת כבר פקעה), ולא מזכות התיקון בדיעבד (משום שהתיקון שנעשה בפועל היה גם הוא אחרי פקיעת האחריות המוארכת).
ואם לא די לנו בחישוב "התיאורטי" האמור, הוכיחו זאת המקרים האקטואליים של שני המתנגדים שטויאר וסיאני, ששניהם סבלו מהתקלה נושא ההסדר, ושניהם אינם זכאים לממש כל זכות לתיקון, לא בעין ולא בכסף.
בשולי דברים אלו אציין, כי מדובר בחשבון פשוט ביותר לפי לוחות זמנים נתונים, של מועדי מסירת רכב ושל תקופת האחריות, ובהוראות חוזיות חד-משמעיות לגבי תחולת האחריות. לכן לא היה צורך וטעם במינוי בודק לעניין זה, מה עוד שהצדדים עצמם סברו שאין צורך בבודק ועתרו לפטור אותם מכך.
30. חמישית, אכן מכונית בת 7 שנים אינה שקולה למכונית בת 3 שנים. ואולם אין בדברים אלו כדי להצדיק "חזקה" לגבי רכב בן 7 שנים, שאם עד היום לא התגלתה התקלה אז היא לא קיימת, ואם בכל זאת נמצאה תקלה אז היא אינה נובעת מאותו פגם סדרתי נטען.
נשוב למתנגדים שטויאר וסיאני, ועניינם יוכיח זאת. התקלה לא נגלתה במשך 6 ו-7 שנים, אך כשהתרחשה כעת היא נבדקה במוסך, ונמצאה נובעת מהכשל נושא התביעה וההסדר.
לשון אחר, "החזקה" הנטענת הופרכה, ואין לה כל בסיס והצדקה, מה גם שהמשיבות לא תמכו אותה בכל חוות דעת.
זאת ועוד. מדוע להתמקד רק במכוניות בנות 3 ו-7? ומה בין מכונית בת 4.9 למכונית בת 5? האם גם כאן תחול אותה חזקת-שווא, שתקלה שהתגלתה בתוך 4 שנים ו-11 חודשים נובעת מהפגם הסדרתי, בעוד שתקלה שהתגלתה אחרי 5 שנים ויום אחד אינה נובעת מכך?
מובן שכל אחריות חוזית היא לזמן קצוב, והמעבר מאחריות להיעדר אחריות הוא נקודתי. אך הדבר אינו נובע מ"חזקה" לעניין הגורם הטכני לתקלה, אלא מטיבם של הסכמי אחריות שקוצבים תקופות בתמורה לזכויות. ואולם כאשר באים להסדיר דברים בהסכמה, ובמיוחד בהסדר פשרה – אין זה נכון לשלול את זכות התביעה בגין פגם סדרתי בייצור, כאשר שלילת הזכות נכפית גם על מי שלא מקבל שום דבר מכוחו של ההסדר.
31. שישית, לעניין התייחסותן של המשיבות להצעת בית המשפט לתיקון ההסדר.
ברור שהוספה של תקופת מינימום ממועד תחילת ההסדר משנה מהמתכונת של תקופות אחריות אחידות. אך פתרון זה נועד לענות לבעיה אחרת וחמורה יותר, של מתן אחריות ריקה מתוכן, אחריות "זמן אפס", כפי שנעשה עם חלק ניכר מבעלי הרכבים בהסדר המוצע. אלה אינם באמת "מועדפים לטובה" בהתאם להצעת בית המשפט, כפי שטענו המשיבות. וכל שנעשה בעניינם בהצעת בית המשפט הוא צמצום של הפלייתם לרעה בהסדר המוצע.
32. עד כה התייחסתי לטיעוני התשובה של הצדדים במענה להשגותיי ביחס להסדר הפשרה. ואולם כעת יש להתייחס גם למה שאין למצוא בתשובות הצדדים – מענה לקושי הנובע מתחולת מעשה בית-דין על חברים רבים בקבוצה שאינם מקבלים דבר בהסדר.
הפכתי והפכתי בתשובות הצדדים ולא מצאתי כל התייחסות לתחולת מעשה בית-דין על כל בעלי הרכבים הראשונים, ובפרט על כל אלה מהם שאינם מקבלים דבר בהסדר הפשרה, לא לעתיד ולא לעבר, למרות שיכול ונגרם להם נזק והם סבלו או יסבלו מהתקלה נושא התובענה וההסדר.
הצבעתי על עניינם של המתנגדים שטויאר וסיאני. הראיתי שאין הם חריגים ויחידים. המקרה שלהם הוא מקרה אופייני לתת-קבוצה שלמה של בעלי הרכבים הראשונים. אכן, ישנם בודדים שלמרות הכול יזכו בפיצוי לעבר. אך דווקא אלו הם החריגים.
ואותה תת-קבוצה של מחזיקי הרכבים הראשונים מהווה חלק ניכר אם לא רוב מתוך הקבוצה הכוללת שבהסדר.
33. אינני רוצה שישתמע מדבריי, כאילו התחולה של מעשה בית-דין היא רעה חולה באופן כללי. ההיפך הוא הנכון. עקרון מעשה בית-דין עומד למעשה בליבו של מכשיר התביעה הייצוגית, ושל הסדרי פשרה בפרט. ללא מעשה בית-דין והגבלת הקבוצה ייקשה על נתבעות בתביעות ייצוגיות לגדר סיכונים, והדבר ייצור תמריץ שלילי להסדרי פשרה.
ואולם לכל הסדר יש שני צדדים, ואם האפקט החוסם של מעשה בית-דין פוגע באופן דרסטי בתת-קבוצה משמעותית שכלל אינה מקבלת דבר בהסדר – אז לא ניתן יהיה להגיע להסדר, ואף אין זה ראוי להגיע להסדר.
34. במצב בעייתי כזה אמורים התובעים הייצוגיים וב"כ הקבוצה לשמש כשומרי סף ראשונים. אך בסופו של דבר, גם אם ההסדר "עובר" אותם, הרי זה תפקידו של היועמ"ש להתריע, ותפקידו של בית המשפט לעצור הסדר פוגעני כזה. וכך הוא במיוחד כשהפגיעה מתעצמת בשל מעשה בית-דין החוסם חברי קבוצה רבים שנפגעים מההסדר באופן דרסטי.
אילו הייתה הפגיעה נחזית להיות פגיעה תיאורטית בבודדים וחריגים, ייתכן וניתן היה לומר שהפתרון לדבר טמון באופציית היציאה האישית שלהם, או בהגשת התנגדות שתאפשר לבית המשפט לבחון את היקף הפגיעה והנפגעים.
אך בענייננו מדובר בפגיעה מוכחת בחלק ניכר אם לא ברוב חברי הקבוצה, כשהפגיעה היא ודאית ואבסולוטית בהתייחס לתיקוני עתיד, והיא גדולה ורבה מאד בהתייחס לפיצוי על תיקוני עבר.
ואם לא די בכך, אזי קיומו של מעשה בית-דין מכוח הסדר הפשרה ימנע את כל אותם רבים וטובים מחברי הקבוצה, קרי מרבית מחזיקי הרכבים הראשונים משנת 2015 ועד מחצית 2018, מלהגיש כל תביעה למימוש זכויותיהם בגין נזקיה של תקלת המנוע נושא ההסדר.
לזאת אין להסכים.
35. הצעתי לצדדים להוסיף תנאי להסדר, כך שהאחריות המוארכת לא תפחת משנה ממועד אישור ההסדר. בעיניי זהו פתרון חוקי ובלתי מפלה. ייתכן שזהו פתרון טוב, וייתכן שלא. אך בכל מקרה, אין לכפות על הצדדים פתרון הסכמי כלשהו, גם אם מדובר בהצעה של בית המשפט. המשיבות סרבו לכך, ורצונן כבודן.
ייתכן וניתן היה לחפש פתרון אחר בכיוון של צמצום הקבוצה, כך שמעשה בית-דין לא יחול על היוצאים ממנה [לעניין זה ראו: רע"א 4129/14 דור כימיקלים בע"מ נ' גילמן (2.4.15)]. אלא שהנושא לא עלה; ובשים לב לשלב בו מצוי התיק – ספק בעיניי אם ראוי לאפשר זאת, כשהמשמעות היא "התנערות" בשלב זה מחלק ניכר מהקבוצה לטובת אלה שהמשיבות "מוכנות לשלם להם". ואמנם, התובעים הייצוגיים וב"כ, בהגינותם, לא הציעו זאת ולא ביקשו זאת.
36. התרשמותי היא, שנקיטת הקו הנוקשה בענייננו היא אך ורק מצד המשיבות, ובעיקר פורד, כשבשורה התחתונה ברור שהיא זו שתישא בעלות הנדרשת לתיקונים עקב פגם בייצור. יתכן שזהו הגבול הכספי שעד אליו מוכנות המשיבות (ובעיקר פורד) להגיע, וייתכן שלא. אך בכל הכבוד, הגבולות המסחריים של המשיבות אינם יכולים להיות הצדקה לאישור הסדר פשרה פוגעני כלפי חלק ניכר מהקבוצה.
37. אינני מתעלם מכך, שבעקבות דחיית הבקשה לאישור ההסדר והמשך ההליכים בתיק, אפשר בהחלט שבסופו של יום הבקשה לאישור התובענה תידחה, או שהתובענה תאושר אך בהמשך ההליכים היא תידחה לגופה. במקרה כזה יימצאו חלק מחברי הקבוצה "מפסידים" את ההטבות שאותן היו אמורים לקבל מכוחו של ההסדר.
אלו הם שיקולים נכונים וראויים מהתחום של קניית סיכונים, שאותם יש לשקול במסגרת הדילמה האם לאשר הסדר פשרה אם לאו; והם משמשים, כמובן, כשיקולים בעד אישור ההסדר. אלו שיקולים שיכולים להצדיק את בחירת הצדדים להגביל בהסדר הפשרה את גובה או היקף הפיצוי, או את בחירתם בסוג סעד מסויים, בין מבחינת מהותו ובין מבחינת הגבלתו בזמן.
ואולם אין אלו שיקולים שיכולים להצדיק הסדר מפלה ומקפח, החוצה את הקבוצה המייצגת ופוגע בחלקה הגדול באופן אנוש בדרך של שלילת כל סעד והטבה הלכה למעשה; והכול כשאותו חלק משמעותי מהקבוצה אף מנוע ממימוש זכויותיו הנטענות בשל מעשה בית-דין מכוחו של אותו הסדר פשרה.
סוף דבר
38. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לאישור הסדר הפשרה.
39. המזכירות תעביר את החלטתי זו לב"כ הצדדים, לשני המתנגדים, וכן לפמ"מ עבור היועמ"ש והממונה על הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן.
40. לנוכח החלטתי דלעיל, יש לקדם את התיק לשמיעת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. ואולם עקב פרישתי מהשיפוט ממש בימים אלה לא אוכל לשמוע את התיק.
לפיכך אני מורה על העברת התיק לשופט רמי חיימוביץ', הממונה על מחלקת התובענות הייצוגיות, לשם ניתוב התיק לשופט שיישמע אותו.
ניתנה היום, י"ט סיוון תשפ"ג, 08 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
