אנדי שוורץ, עו"ד, לימור דוידי, עו"ד, נ' מ' ט',ע"י ב"כ עוה"ד משה פרידל ויעל פרידל, מ' ט', פסק דין

לפני

כבוד השופט נפתלי שילה – אב"ד

כבוד השופט גלעד הס

כבוד השופט יעקב שרביט

המערערים

1. אנדי שוורץ, עו"ד

2. לימור דוידי, עו"ד

נגד

משיבים

1. נ' מ' ט'

ע"י ב"כ עוה"ד משה פרידל ויעל פרידל

2. מ' ט'

3. ע' א' ט'

4. ש' ג'

5. ב' ט'

ע"י עו"ד אנדי שוורץ

6. ר' ט'

ע"י עו"ד לימור דוידי

פסק דין

השופט נפתלי שילה – אב"ד:

לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 4.12.23 (כב' השופט שמואל בר יוסף בתמ"ש 32713-06-19) שפסק למערערים שכר טרחה בסך של 133,333 ₪ בתוספת מע"מ בגין פעולותיהם ככונסי נכסים.

א. רקע עובדתי

1. המשיבים הם אחים (להלן: האחים) שירשו מהוריהם בניין בתל אביב (להלן: הנכס). לאור חילוקי דעות בין האחים, הגישו המשיבות 3-4 באמצעות בא כוחן המערער 1, תביעה לפירוק שיתוף כנגד שאר המשיבים.

2. ביום 26.9.19 התקיים דיון והצדדים הגיעו להסכמות אלו שקיבלו תוקף של פסק דין:

"מוסכם כי השיתוף בדירות מושא התביעה יפורק על דרך מכירתן, כפנויות, לצד ג', וזאתבאמצעות בא כוח התובעות ככונס נכסים מטעם כל הצדדים.

מוסכם כי בית המשפט ימנה שמאי שיישום את שווי הדירות.

במהלך 3 החודשים ממועד קבלת השמאות, ינסו הצדדים למכור את הדירות, או איזו מהן, שלא במסגרת כינוס נכסים.

ככל שאיזו מן הדירות לא תימכר על ידי הצדדים במהלך התקופה האמורה, כי אז יבוצע המכר על ידי כונס הנכסים.

לכל אחד מהשותפים שמורה הזכות להשתתף בהתמחרות, ובתנאי שייעשה כן בתנאים שמשתתף בהתמחרות צד ג'.

בשכר טרחת השמאי יישאו השותפים לפי חלקיהם".

3. ביום 1.3.20 מונתה המערערת 2, שייצגה את המשיבה 6, לכונסת נכסים נוספת יחד עם המערער 1.

4. האחים לא הצליחו למכור את הנכס ובדיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 13.9.21 הסכימו הצדדים כי:

"נקבל את המלצת בית המשפט, לפיה עו"ד עמית מזור יקבל העתק של מפתחות הדירות, ויחזיק בהן כנאמן בית המשפט. ההחזקה במפתחות הינה אך ורק לצורך הצגת הדירות לרוכשים פוטנציאלים. להסרת כל ספק, הדירות לא תושכרנה לתקופה כלשהי ולא תתאפשר החזקה כלשהי בדירות או באיזו מהן. עד ליום 12/12/21 יתאפשר לבעלי הזכויות להגיע להסכמה באשר לרוכש/ים של הדירות.

בהיעדר הסכמה, יחלו כונסי הנכסים לפעול, ללא צורך בהחלטה נוספת".

להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה.

5. חלק מהמשיבים איתרו רוכשים (להלן: הרוכשים) שחתמו על הסכם לרכישת הנכס בתמורה לסך של 10 מיליון ₪ בתוך המועד שנקבע, דהיינו עד ליום 12.12.21. כל האחים חתמו על בקשה לאישור ההסכם עם הרוכשים והיא הוגשה לאישור בית המשפט.

6. סמוך לאחר מכן, איתרו המשיבים 1-2 מציעים אחרים שהגישו הצעה גבוהה יותר והם ביקשו לקיים התמחרות בין המציעים. בית המשפט קמא נעתר לבקשה ואולם הרוכשים עמדו על זכותם לרכוש את הנכס במחיר שהציעו והגישו בקשת רשות ערעור (רמ"ש 58181-03-22). ביום 1.6.22 קיבלתי את בקשת הרוכשים וקבעתי שלא הייתה הצדקה לאפשר קיום התמחרות לאחר שהרוכשים חתמו על ההסכם בתוך המועד שנקבע, והצעתם הייתה ההצעה הגבוהה ביותר שהוגשה עד ליום 12.12.21 (להלן: הערעור הראשון).

7. לאחר שההסכם עם הרוכשים אושר, הגישו המערערים בקשה לפסיקת שכר טרחתם בגין פעולתם ככונסי נכסים. ברם, בית המשפט קמא קבע שמאחר שהנכס נמכר בסופו של דבר "כמכר פרטי ולא במסגרת כינוס נכסים", לא מגיע למערערים שכר טרחה ככונסים.

8. המערערים הגישו ערעור על ההחלטה הנ"ל ובמסגרת דיון שהתקיים בערעור ביום 7.9.23 הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט לפיה הערעור יתקבל ו"בית המשפט קמא יידרש וידון בבקשת המערערים לתשלום שכר הטרחה שהוגשה על ידם ומנגד לתגובה שהוגשה לבקשה זו, לגופה" (להלן: הערעור השני).

9. ביום 4.12.23 ניתנה החלטת בית המשפט קמא בבקשת המערערים לפסיקת שכר טרחת הכונסים (להלן: ההחלטה). בהחלטה נקבע שמינוי המערערים נכנס לתוקף רק ביום 13.12.21 ולפיכך הם לא זכאים לשכר טרחה בתקופה שקדמה למועד זה. בית המשפט קבע בהחלטה בין היתר כי:

"ברור, שהמבקשים לא זכאים לשכר כונסי נכסים, לגבי פעולות בתקופה בה לא היו כאלה. יתירה מזו, היה ידוע לצדדים כולם, כמו גם למבקשים, שטרם מועד המינוי הם אינם כונסי נכסים. ממילא היה ברור, שלא יגיע למבקשים שכר ככונסי נכסים, אפילו יקדמו מכר. הדברים קל וחומר, שעה שהמבקשים ייצגו בעלי זכויות בנכס, ופעולותיהם קידמו (גם) אינטרסים של מרשיהם".

בית המשפט בחן את הפעולות שביצעו המערערים וקבע ש"רובן המכריע של פעולות כונסי הנכסים לאחר מועד המינוי הן פעולות לביצוע הסכם המכר. משכך, הן משקפות להערכתי, כשליש הפעולות, שנדרשות בכינוס, המבוצע במלואו". לאור זאת, פסק בית המשפט קמא למערערים שכר טרחה בגובה של שליש מ – 4% משווי הנכס, כשאחוז זה הוא התקרה המקסימאלית בהתאם לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ"א – 2020 (להלן: התקנות). מאחר ששווי הנכס עמד על 10 מיליון ₪, נפסק למערערים שכר טרחה ככונסים בסך של 133,333 ₪ בתוספת מע"מ.

10. המערערים לא השלימו עם ההחלטה והגישו את הערעור שלפנינו. רק המשיב 1 הגיש תשובה לערעור.

ב. תמצית טענות המערערים

1. על בסיס ההחלטה מיום 26.9.19 הנ"ל ומשחלף המועד שבמסגרתו "הוקפאה" פעולתם, דהיינו בחלוף שלושה חודשים ממועד עריכת השמאות, החלו המערערים לפעול ככונסי נכסים. בין היתר הם רשמו הערת אזהרה על דבר מינויים, פתחו חשבון נאמנות, טיפלו בשיפוץ תקרה שקרסה בנכס, טיפלו בהשכרת הדירות, הגישו בקשות ותגובות לבית המשפט, הכינו טיוטת הסכם מכר, סיירו בנכס עם מציעים שונים, ערכו התמחרות, רשמו את הנכס ע"ש היורשים, הגישו דיווחי מס, טיפלו בהסרת צו הריסה, העבירו ליורשים את כספי התמורה ועוד.

2. ההחלטה בדבר מינוי המערערים לכונסי נכסים מעולם לא בוטלה או "הוקפאה". בהחלטה מיום 13.9.21 הוסכם שהאחים יוכלו להגיע להסכמות עם רוכש בתוך שלושה חודשים ואולם "בהיעדר הסכמה יחלו כונסי הנכסים לפעול, ללא צורך בהחלטה נוספת". כל הפעולות שהמערערים ביצעו מעת שמונו, נעשו מכוח תפקידם ככונסי נכסים ולכן טעה ביהמ"ש קמא כשקבע שהמערערים החלו את פעולתם רק מיום 13.12.21.

3. ההסכמה בין הצדדים אודות הקפאת פעילות הכונסים למשך שלושה חודשים הייתה בגדר תנאי מפסיק ולא תנאי מתלה. משעה שהתנאי לא התמלא, אזי תוקף המינוי נותר מעת המינוי, קרי מיום 26.9.19 ולא מהמועד שנקבע בטעות בהחלטה – יום 13.12.21.

4. לא יעלה על הדעת שכונסי הנכסים שפעלו עבור כל בעלי הנכס, לא יקבלו שכר עבור פועלם. לא ניתן לבטל את המינוי בדיעבד, כשהמערערים פעלו בהתאם לצו מינוי תקף. פעולות המערערים חרגו מפעולות שגרתיות, לאור העובדה שחלק מהמשיבים הערימו קשיים ולא שיתפו עמם פעולה. המערערים נאלצו בין היתר להתמודד עם קריסת תקרה בקומה השנייה של הנכס ולולי פעלו לתיקון הליקוי, לא היה נמצא רוכש לנכס.

5. לא הייתה הצדקה לפסוק למערערים רק שליש מתקרת שכר הטרחה אף ביחס לפעולות שמיום 13.12.21. רק בזכות פועלם של המערערים ניתן היה לבצע את הסכם המכר עם היורשים. המערערים פעלו לתקן את התקרה והם פינו את הדיירים במועד, ועקב כך ניתן היה למכור את הנכס.

6. גם במסגרת הדיון בערעור השני, הודגש ע"י בית המשפט שיש לראות בפעולות המערערים ממועד המינוי ועד ליום 13.9.21 כפעולות שבוצעו במסגרת תפקידם ככונסי נכסים. בנוסף, לא ניתן היה ללמוד מפסק הדין בערעור הראשון שבית המשפט סבר שמינוי הכונסים לא היה בתוקף בתקופה שעד ליום 13.9.21. בפסק הדין בערעור הראשון רק נקבע שההסכם גובש בתקופה של שלושת החודשים שבה המערערים לא פעלו ככונסים ואולם לא נקבע שבתקופה שקדמה לכך, הם לא פעלו ככונסים.

7. יש לבטל את ההחלטה לעניין המועד הקובע באופן שייקבע כי מועד המינוי של המערערים הוא 26.9.19 ובהתאם לקבוע שהיקף שכרם של הכונסים צריך להיות מלא ולא רק שליש מארבעה אחוז מהתמורה ויש גם לחייב את המשיבים בהוצאות.

ג. תמצית טענות המשיב 1

1. משנקבע בפסק הדין בערעור הראשון כי: "המכירה נערכה במסגרת מכירה חופשית של בעלי הנכס ולא במסגרת כינוס נכסים וזאת בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 13.9.21 שניתנה בהסכמת הצדדים, לפיה עד ליום 12.12.21 רשאים בעלי הנכס למכור אותו בעצמם ללא מעורבות כונסי הנכסים", אזי צדק בית המשפט קמא שלא פסק למערערים שכר ביחס לתקופה שקדמה ליום 13.9.21.

2. בתקופה שקדמה ליום 13.9.21 המערערים פעלו כבאי כוח הצדדים שהם ייצגו. מטרת האחים כשהסכימו להקפאת הליכי הכינוס לשלושה חודשים הייתה לחסוך את שכר טרחת הכונסים. פעילות המערערים ככונסי נכסים לא יכולה הייתה להתחיל לפני יום 13.12.21, שזה היום שבו הסתיימה תקופת המכר מרצון והם לא זכאים לשכר בגין התקופה שקדמה לאותו מועד.

3. הפעולות שבגינן ביקשו המערערים שכר טרחה הן פעולות המבוצעות כדבר שבשגרה ע"י עורכי דין המייצגים לקוחות בעסקת מכר, כשכל צד נושא בשכר טרחת בא כוחו. הטענה שללא מינוי המערערים לכונסי נכסים לא היה אפשר לבצע את הפעולות הכרוכות בעסקה אינה נכונה.

4. המשיבים 1-2 הם אלו שאיתרו את הרוכשים וזו הפעולה המשמעותית ביותר במסגרת מכר של נכס. פעולה זו הצריכה השקעת זמן רב וניהול מו"מ מפרך שבוצעה על ידי המשיבים 1-2 בלבד. המשיבים 1-2 התקשרו עם סוכנות תיווך ופעלו להצגת הנכס בפני רוכשים פוטנציאלים. כעולה מההחלטה מיום 13.9.21, מפתחות הנכס נמסרו לעו"ד מזור שייצג את המשיבים 1-2.

5. משהוסכם על הצדדים לנסות לערוך מכר מרצון ללא כונסי הנכסים ושעה שהאחים הביאו למציאת רוכשים וחתימה על הסכם מכר, אין מקום לתשלום עבור פעולות שבוצעו קודם למועד זה, פעולות שהמערערים ביצעו כעורכי דין עבור לקוחותיהם ולא במסגרת כינוס נכסים.

6. הפעולות שפורטו בבקשת המערערים לפסיקת שכר טרחה הן פעולות שגרתיות שמבצע עו"ד עבור לקוחו בעסקת מכר. לא התנהלו בתיק דיונים רבים והיה שיתוף פעולה בין ב"כ הצדדים לתיק. המערערים מייצגים 66% מבעלי הזכויות בנכס והדעת נותנת שהם יידרשו לפעול יותר מב"כ הצדדים האחרים. למרות זאת, ביהמ"ש קמא אישר שכ"ט למערערים על כרבע מהפעולות שהם ביקשו עבורם שכר טרחה.

7. הואיל ושכר הטרחה המקסימאלי לו זכאים הכונסים עומד על 400,000 ₪ (4% מהסך של 10 מיליון ₪), חסד עשה ביהמ"ש קמא שפסק להם שכר טרחה בשיעור של שליש מהסכום המקסימאלי הקבוע בתקנות. פעולות הכונסים היו פחות משליש מהפעולות המבוצעות ע"י כונסי הנכסים כדבר שבשגרה. העובדה שבסופו של דבר בוצע מכר מרצון, היה בו בכדי להפחית באופן משמעותי, מלכתחילה, את שכר הכינוס. לפיכך, שכר הטרחה שנפסק הוא "על הצד הגבוה" והמערערים לא זכאים לכל שכר טרחה נוסף.

8. ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בשכר טרחת כונסי נכסים אלא במקרים חריגים ביותר. הערכאה הדיונית שהכירה את הצדדים ופעולות הכונסים, אמדה את השכר המגיע להם ואין להתערב בהחלטה. במקרה דנן יש לקחת בחשבון שבוצע מכר מרצון והמערערים אף ייצגו את החלק הארי של בעלי הזכויות בנכס. לפיכך, יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערים בהוצאות.

ד. דיון והכרעה

1. כפי שנקבע בע"א 2886/00 הקרן לטיפול בחסויים נ' היועמ"ש, פ"ד נה(5) 62 בעמ' 70:

"הלכה פסוקה היא …כי אין בית המשפט נוטה להתערב בשכר הטרחה שנקבע לכונסי נכסים, מפרקים ודומיהם על ידי הערכאה הראשונה, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן… כאשר בית המשפט התערב בעניינים מסוג זה, היה זה באותם מקרים בהם טעה השופט קמא בעקרונות אותם הפעיל ולא באופן בו יישם את אותם עקרונות…".

2. בע"א 6166/07 צחי פלדמן עו"ד נ' א.י.ע יובלים השקעות בע"מ (10.1.10) מציין בית המשפט כי:

"…מטבע הדברים, מירב המידע בנוגע למאמצים שהושקעו, הטרחה שנדרשה והמהלכים שננקטו על ידי בעל התפקיד, מצוי בדרך כלל בידי הערכאה הדיונית… חזקה על ערכאה זו כי היא יודעת טוב יותר מערכאת הערעור מה גודל המאמץ שנדרש מבעל התפקיד והאם אכן מדובר במאמץ חריג המצדיק פסיקת תוספת לשכרו. רק במקרים חריגים, למשל אם התברר כי הערכאה הדיונית התעלמה מנתונים מסוימים או כאשר פסיקתה חורגת מהסביר, תתערב ערכאת הערעור בקביעותיה של הערכאה הדיונית בעניין שכרו של בעל התפקיד".

3.האם צדק בית המשפט קמא כשקבע שכונסי הנכסים פעלו רק מיום 13.12.21 ולכן הם זכאים לשכר טרחה רק ממועד זה ואילך ולא ממועד מוקדם יותר?

4. אני סבור שבקביעה זו נפלה שגגה. אכן, פעולתם של כונסי הנכסים הוקפאה לתקופה של שלושה חודשים מיום 13.9.21 ועד יום 12.12.21 ואולם, ממועד מינויים בשנת 2019 (בניכוי תקופה של שלושה חודשים ממועד קבלת חוו"ד שמאי) ועד ליום 13.9.21 המערערים פעלו כונסי נכסים ולא ניתן להתעלם מתקופה זו ולא לפסוק להם שכר בגינה. לא נקבע בפסק הדין הראשון שהמערערים לא פעלו עד ליום 13.9.21 ככונסים. כל שנקבע הוא שהמכירה עצמה נערכה כמכירה מחוץ למסגרת הכינוס, מאחר שהיא התבצעה בתוך תקופת שלושת החודשים שבה "הוקפאה" פעילות הכונסים והתאפשר לאחים למכור את הנכס ישירות ולא באמצעות הכונסים. דברים אלו אף נאמרו על ידי בית המשפט במסגרת הדיון בערעור השני כשציין כי: "אם בית המשפט קמא היה בוחן את הפעולות וקובע שהן נעשו על ידם ככונסים הוא היה צריך לשקול לפסוק להם שכר טרחה" (עמ' 4 שורות 14-15 לפרוטוקול הדיון).

5. קיימות אינדיקציות רבות לכך שהמערערים פעלו ככונסי נכסים לפני יום 13.9.21 ונביא כמה מהן: ביום 5.6.20 נחתמה פסיקתא שבמסגרתה הורה בית המשפט ללשכת רישום המקרקעין לרשום הערה אודות מינוי המערערים לכונסים על הנכס. ביום 29.7.20 ניתנה החלטה בבקשה למתן הוראות שבה נאמר בין היתר כי: "אין מקום לביטול מינוי כונסי הנכסים. המבקשים היו מיוצגים בדיון בו מונו כונסי הנכסים, ואף נכחו בעצמם. החלפת פרקליט איננה עילה לשינוי החלטה מוסכמת".

6. בנוסף, ביום 19.10.20 התקיים דיון בבית המשפט קמא שבסיומו הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה לפיה:

"1. שכר הדירה בגין כל הדירות בבניין יועבר לידי כונסי הנכסים מהיום.

2. בטוחות שיש בידי מי מהצדדים בגין חוזי שכירות תקפים, יועברו לכונסי הנכסים.

3. תאושר העסקתו של הקבלן ש.מ. קוסטה על מנת לתקן את התקרה שקרסה. עלות התיקון תמומן מהכספים שמצויים בידי כונסי הנכסים, וככל שאין בהם די, על ידי בעלי הזכויות לפי חלקיהם בנכס. ככל שמי מבעלי הזכויות ישלם יותר מחלקו, יהפוך החלק העודף לפסק דין לטובתו.

4. לאחר ביצוע התיקון, יפנו כונסי הנכסים למר וגנר על מנת שיגיש חוות דעת.

5. תינתן הוראה לגב' ח' להעביר לכונסי הנכסים העתקים של כל חוזה השכירות שנחתמו ועודם בתוקף וכן בטוחות (מקור), ככל שמצויות בידה."

7. כמו כן, המשיבים 1-2 הגישו בקשה למתן הוראות לכונסי הנכסים וביום 20.1.21 הורה בית המשפט לכונסי הנכסים להגיב לבקשה.

8. מכאן, שברור שהמערערים פעלו ככונסי נכסים גם בתקופה שקדמה ליום 13.9.21 ולא ניתן היה לקפח את שכרם. אין לקבל את עמדת המשיבים לפיה המערערים פעלו בתקופה זו כבאי כוח של לקוחותיהם ולא ככונסי נכסים. שהרי, כל הצדדים ואף בית המשפט ראה אותם ככונסי נכסים גם בתקופה זו ואף אחד לא ערער על כך "בזמן אמת".

9. לפיכך, יש לבחון מה שכר הטרחה המגיע למערערים בגין התקופה שקדמה ליום 12.12.21 וזאת תוך התחשבות בשכר הטרחה שנפסק החל מאותו מועד וכן בעובדה שהמשיבים 1-2 הם אלו שאיתרו את הרוכשים והמכירה עצמה בוצעה מחוץ להליך הכינוס.

10. תקנה 36(ב) לתקנות קובעת כי שכר טרחת כונסי נכסים "לא יעלה על 4 אחוזים מתקבולי מימוש בדרך של מכירה ולגבי ניהול נכס אחר שאינו כרוך במכירה, לא יעלה על 2 אחוזים מתקבולי הכנסה".

11. משהמשיבים לא טענו שבמקרה דנן יש לפסוק את שכר הכונסים לפי החלופה של ניהול נכס שאינו כרוך במכירה, מאחר שאת ביצוע המכירה בפועל לא ביצעו הכונסים, נבחן את טענת המערערים תוך הנחה שתקרת שכר הכונסים היא ארבעה אחוזים מתמורת הנכס, כפי שקבע בית המשפט בהחלטה.

12. מעיון בבקשה לפסיקת שכר הטרחה שהמערערים הגישו לבית המשפט קמא עולה שבגין התקופה שקדמה ליום 13.9.21 יש לקחת בחשבון פעולות אלו שביצעו הכונסים (סעיפים 3.1-3.8 ו – 3.12-3.14 לבקשה): רישום הערת אזהרה על מינויים, פתיחת חשבון נאמנות, סיוע לשמאי בהכנת שמאות, איתור שוכרים לדירות, טיפול בתיקון תקרת דירה שקרסה, ביטול צו מבנה מסוכן, הכנת טיוטת הסכם מכר, קיום שלושה סיורים עם מציעים. בנוסף, המערערים הגישו לבית משפט קמא בתקופה שקדמה ליום 13.9.21 בקשות שונות ותגובות לבקשות של המשיבים 1-2 והשתתפו בכמה דיונים.

13. כמו כן, יש לקחת בחשבון את העובדה שהאחים הסכימו בדיון מיום 26.9.19 שהם ינסו למכור את הנכס בכוחות עצמם בתקופה של שלושה חודשים לאחר שתוגש חוות דעת השמאי שימונה.

14. בהתחשב בעובדה שחלק מרכזי ומהותי בהליך כינוס – מציאת הרוכש – לא ביצעו המערערים, בהתחשב בכך שבית המשפט קמא פסק כבר למערערים שכר כונסים בשיעור של שליש מהתקרה המקסימאלית בגובה 4% משווי הנכס ובהתחשב בכך שמדובר בנכס שנמכר בעשרה מיליון ₪ והפעולות שנעשו בתקופה זו לא היו מורכבות, אציע שלשכר הכונסים שנפסק על ידי בית המשפט קמא יתווסף סכום של 45,000 ₪ בתוספת מע"מ כך ששכר הכונסים הכולל יעמוד על 178,333 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. בנסיבות העניין, סכום זה משקף תגמול ראוי וסביר עבור מכלול פעולות הכונסים בכל תקופת המינוי.

15. בהתחשב בעובדה שהערעור התקבל בחלקו בלבד, אציע לחייב את המשיב 1 בהוצאות הליך זה בסך של 5,000 ₪. הערובה שהפקידו המערערים, על פירותיה, תושב להם.

_______________

נפתלי שילה, שופט

אב"ד

השופט גלעד הס:

אני מסכים.

______________

גלעד הס, שופט

השופט יעקב שרביט:

אני מסכים.

______________

יעקב שרביט, שופט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נפתלי שילה.

פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

ניתנה היום, ב' אב תשפ"ד, 06 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.

נפתלי שילה, שופט, אב"ד

גלעד הס, שופט

יעקב שרביט, שופט