מספר בקשה:13
בפני
כבוד השופט חננאל שרעבי, אב"ד
כבוד השופטת אספרנצה אלון
כבוד השופט אריה נאמן
מבקש
א. ח
ע"י ב"כ עוה"ד זכי כמאל
נגד
משיב
א. א. ח
ע"י ב"כ עוה"ד מרואן מויס
החלטה
1. בפנינו בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן על ידינו ביום 16.5.23 לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: "סעיף 79א") לאחר שמיעת הצדדים בדיון בערעור מיום 15.5.23 (להלן: "הדיון"), לרבות הכתבת הסכמותיהם לפרוטוקול הדיון, שניתנו לאחר קיום דיון לא פורמלי בהסכמת הצדדים והפסקת התייעצות, כפי שיפורט להלן.
רקע וטענות הצדדים
2. בתיק זה הוגש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת שירי היימן), בתיק תמ"ש 44995-02-18, מיום 19.12.22. במוקד הערעור שהגיש המערער (הוא המשיב בבקשה זו) קיים סכסוך משפחתי ארוך שנים ורב הליכים משפטיים, שמקורו בירושת אביו המנוח של המשיב (המבקש בבקשה דנן).
למען הנוחות, בהחלטה זו המערער/המשיב בבקשה ייקרא "הבן" והמשיב בערעור/המבקש בבקשה ייקרא "האב".
3. הערעור דנן עסק בפסק הדין קמא, אשר קבע כי לאב קיימות זכויות במקרקעין המריבה בשיעור של 50%. במסגרת הערעור, ביקש הבן לקבוע כי שיעור זכויותיו של האב יעמוד על שמינית בלבד.
4. בדיון מיום 15.5.2023 הגיעו הצדדים לידי הסכמות, שקיבלו תוקף של החלטה (להלן: "ההסכמות") כדלקמן:
"פסק דינו של בית המשפט קמא ישאר על כנו במובן שזכותו הקניינית של המשיב בחלקה נשוא המחלוקת מקבלת גושפנקא של ערכאת הערעור.
יחד עם זאת, כדי לחסוך בהתדיינויות נוספות בין הצדדים מוסכם כי למערער ניתנת זכות ראשונים לרכוש את חלקו של המשיב במקרקעין והמשיב מסכים למכירת חלקו למערער כבר עתה.
מוסכם כי קביעת שווי זכותו של המשיב תעשה על ידי בית המשפט במסגרת סעיף 79א' על יסוד החומר שבפניו, לרבות חוות הדעת ושיקול דעתו של בית המשפט להתחשב במכלול הנסיבות ועליית מחירי הנדל"ן.
מוסכם כי המערער ירכוש את חלקו של המשיב בחלקה וישלם את התמורה תוך 30 ימים מיום מתן פסק דין בבית משפט זה.
ככל שהמערער לא יעמוד בתשלום במועד זה, תהיה למשיב הזכות לרכוש את חלקו של המערער במקרקעין, במחיר שבית המשפט יקבע.
ככל שגם המערער לא ישלם את סכום הרכישה תוך 30 ימים, החלקה תעמוד למכירה לכל המרבה במחיר.
תשלומי המס של המכירה האמורה יהיו בהתאם להוראות הדין.
כל צד ישא בהוצאותיו.
העירבון שהפקיד המערער יוחזר לידיו באמצעות בא-כוחו".
5. בפסק הדין שניתן על ידינו ביום 16.5.23 על פי סעיף 79א, קבענו כהאי לישנא:
"לאחר שעיינו בכל החומר שעמד לפנינו, ובהתאם להסכמות וסמכותנו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984, אנו קובעים שהמערער ירכוש את חלקו של המשיב בחלקה נשוא פסק הדין קמא, בסכום של 225,000 ₪, אשר ישולמו למשיב תוך 30 ימים מהיום.
לאחר תשלום התמורה ידווחו הצדדים על העסקה לרשויות המס, ויפעלו בהתאם להסכמות כי תשלומי המס של המכירה הנדונה יהיו בהתאם להוראות הדין.
ככל שהמערער לא יעמוד בתנאי הרכישה דלעיל, יודיעו על ב"כ הצדדים, או מי מהם, לבית משפט זה, ויינתן פסק דין משלים בהתאם להסכמות.
הערבון שהופקד יוחזר לידי המערער באמצעות בא כוחו".
6. ביום 31.5.23 הודיע האב על נטילת ייצוג חדש, וביום 15.6.23 הגיש האב את הבקשה שלפנינו, במסגרתה טען כדלקמן:
א. הוא יליד שנת 1936, איננו דובר את השפה העברית והיה נוכח באולם בעת קיום הדיון בליווי בא כוחו (דאז) ורופאו האישי, ד"ר ג' (להלן: "ג'"). הוא לא נשאל כלל על ידי בית המשפט ו/או על ידי מי מבאי כוח הצדדים, לרבות בא כוחו שלו, באם הוא מודע למה שנאמר בדיון הלא פורמלי שנערך באולם, ו/או תוכן הצהרת באי כוח הצדדים על ההסכמות אליהן הגיעו.
ב. נודע לו לראשונה על פסק דינו של בית משפט זה כאשר הבן פרסם את תכנו ברבים בכפר מגוריו, ולאחר מכן קיבל מכתב מבא כוחו של בנו, בצירוף המחאה בנקאית ע"ס 191,250 ₪ בניכוי 33,750 ₪ עבור מס שבח (להלן: "ההמחאה"). הוא לא פרע את ההמחאה ואיננו מתכוון להפקידה לצורך פירעונה, אלא הודיע לבא כוחו של בנו על החזרת ההמחאה ללא פירעונה.
ג. הוא עומד על כך כי אינו מעוניין למכור את זכויותיו הקנייניות שירש מהוריו, במיוחד שהבית בעל ערך היסטורי ואישי שהוא לא יכול לבטלו על ידי מכירה לבנו, אשר משפיל ומבזה אותו קבל עם ועדה.
ד. הוא לא היה מודע להסכמות שהתקיימו בין באי כוח הצדדים בדיון, ולא הוסברו לו ולא תורגמו לו דברי הצדדים במהלך הדיון שהתקיים מחוץ לפרוטוקול; אף לאחר שיצאו הצדדים מאולם בית המשפט לצורך הגעה להסכמות, לא התבקש להביע הסכמתו ולאשר מכירת הזכויות הקנייניות שלו לבנו.
ה. הוא לא חתם על מסמך כלשהו שהוא מסכים להותיר לבית המשפט את הסמכות לפעול לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") ולא נדרש ליתן את הסכמתו לכך, הן על ידי בא כוחו והן על ידי בית המשפט, בניגוד לאמור בפרוטוקול הדיון.
ו. הוא נפגע קשות כאשר תורגמו לו פסק הדין ותוכן ההסכמות, על כן הפסיק את ייצוגו של בא כוחו הקודם ופנה כעת לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין.
ז. הוא עומד על מימוש זכויותיו הקנייניות כפי שימצא לנכון ולא דווקא למכור אותן לבנו, אשר מתעלל בו וחייב אותו לנקוט בהליכים משפטיים מאז חזר ארצה, כדי לחיות את שארית חייו בבית בו נולד, עם בני עדתו.
ח. טענותיו מופנות לחלק ההסכמי בפסק הדין, אשר טעות ביסודו בהיעדר הסכמת האב להצהרות באי כוח הצדדים נשוא פסק הדין. הוא לא היה שותף להסכמות ולא נתן ידו להצהרות הללו.
7. ביום 1.7.23 הגיש הבן את תגובתו לבקשת האב, ועיקריה כדלקמן:
א. יש לדחות את הבקשה על הסף לאור עקרון "גמר המלאכה", לפיו עם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו ואין הוא מוסמך עוד לפתוח את ההתדיינות מחדש אלא במסגרת מצומצמת לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט (תיקון טעות בפסק הדין).
ב. יש לדחות את הבקשה בשל כך שלא נפלה שום טעות גם אליבא דהאב – עסקינן בבקשה שאיננה רלוונטית מאחר שהאב דיבר על מקרקעין אחרים שעניינם לא נדון כלל בבית משפט קמא ולא עמד בפני ערכאת הערעור. האב מניח כי מדובר במכר זכויותיו בבית הסב ז"ל, אולם מה שנדון בהליך זה הם מקרקעין אחרים בעוד עניינו של בית הסב ז"ל נדון בהליכים שתמו בפסק דין חלוט (ת"א (מח – חי) 0000-12-16 ו- ע"א 0000/19).
ג. יש לדחות את הבקשה אף בשל העלאת טענת כשל בייצוג, משלא צורף בא כוחו הקודם של האב, עו"ד שנאן, לבקשה. האב לא יכול להטיל רפש בעורך הדין שייצגו רק מאחר שתוצאת פסק הדין אינה לרוחו. בבקשה דנן נטענו טענות נגד עוה"ד שנאן ואף נגד בית משפט זה, כאילו עו"ד שנאן לא קיבל את הסכמת מרשו למתווה הפשרה שהוגש או לא הסביר לו את תוכן ההסכמות. טענות אלה יורדות ללב לבו של מקצוע עריכת הדין והנאמנות בה חב עו"ד ללקוחו. לא יעלה על הדעת כי טענות כה קשות תועלינה נגד עורך דין מבלי שתינתן לו הזדמנות להגיב.
ד. יש לדחות את הבקשה אף לגופם של דברים. הדיון התקיים בנוכחות ג' שהוא רופאו של האב שאף העיד לטובתו בבית משפט קמא, והאב שם מבטחו ואמונו ב-ג'; אולם נמנע מלתמוך את בקשתו בתצהיר מאת ג'.
תוך כדי הדיון פנה עו"ד שנאן לאב ושוחח עמו בערבית. לאחר מכן יצאו הצדדים מחוץ לאולם וכל עו"ד שוחח עם לקוחו, כאשר ג' התלווה לאב ולא עזבו. עו"ד שנאן שוחח עם האב גם לאחר שהצדדים הסכימו כי מחיר הזכויות ייקבע על ידי בית המשפט שיוסמך לפסוק על דרך הפשרה. לאחר מכן חזרו הצדדים לאולם והכתיבו את נוסח ההסכמות.
ה. האב ידע כי הוא מוכר את זכויותיו במקרקעין כפי שנקבעו בפסק הדין קמא, אך לא ידע את גובה התמורה כי עניין זה הושאר לפסיקת בית משפט זה על דרך הפשרה. ההסכמה על המתווה ניתנה לאחר שגם בית המשפט פנה לאב בשפה פשוטה והסביר לו זאת, וכן ביקש כי עו"ד שנאן יסביר לאב. ככל שנפלה טעות מצד האב – טעותו אינה אלא טעות בכדאיות הפשרה (גובה התמורה שנקבעה בפסק דינו של בית משפט זה).
ו. עיון בייפוי הכח שהגיש עו"ד שנאן מלמד כי הוסמך על ידי האב "לבוא לידי פשרות והסכמים" וכי האב מאשר מעשי בא כוחו אלה מראש. לפי זה ברי כי מעשי עו"ד שנאן נעשו בסמכות ובהרשאה.
דיון והכרעה
8. לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה, נחה דעתנו כי דין הבקשה להידחות. להלן ננמק את החלטתנו.
9. עסקינן אמנם ב"בקשה לביטול פסק דין", אולם כפי שפורט לעיל, "פסק הדין" אליו מתייחסת הבקשה איננו מקשה אחת אלא מורכב משניים: ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במהלך הדיון בפנינו להן ניתן תוקף של החלטה, ופסק הדין שניתן על יסוד אותן הסכמות – לאחר שבאי כח הצדדים הסמיכונו לפסוק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.
ודוק – האב בבקשתו, ואף הבן בתגובתו, לא ערכו כל הבחנה בין השניים אלא העלו טענותיהם כלפי שני הרכיבים כאילו חד הם – אולם סבורים אנו כי יש מקום להבדיל בין שני הרכיבים, וכי יש לדון בהם בנפרד, כפי שנפרט להלן.
10. ראשית נדון בטענותיו של האב לעניין ההסכמות שהושגו במהלך הדיון בפנינו. נזכיר כי הסכמות אלו אושרו באותו דיון וניתן להם תוקף של החלטה, תוך שצוין כי פסק דין יינתן במהלך הימים הקרובים.
יפים לענייננו הדברים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון (כב' השופטת גילה כנפי שטייניץ) ב- רע"א 7609/22 מסורת התורה בני ברק נ' ישיבת פוניבז' בע"מ (23.4.2023) (להלן: "עניין ישיבת פוניבז'"):
"17. … הרקע הנורמטיבי לבחינתה של הבקשה האמורה עניינו בביטול החלטה שיפוטית שניתנה על יסוד הסכמת הצדדים. בהקשר זה, הכירה הפסיקה בכך שפסק דין שניתן בהסכמה, ניתן לביטול ככל שנפל פגם בכריתת ההסכם העומד ביסודו. ביטול כזה מתאפשר מכוח דיני החוזים, בשים לב להיבט החוזי של פסק דין כזה (ראו: ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטרש, פ"ד נא(1) 557, 589-588 (1997) (להלן: עניין בן לולו)). הדברים יפים גם להחלטה מן הסוג הנדון בענייננו, שאמנם לא מסיימת באופן סופי את ההליך בין הצדדים, אך שורשיה נטועים בפשרה והסכמה של בעלי הדין. עם זאת, בקשה לביטול החלטה או פסק דין מחמת פגם שנפל בהסכמת בעל דין, תיבחן במשנה זהירות ורק טעמים כבדי משקל יצדיקו ביטולה של ההחלטה. הטעם המרכזי לכך נעוץ בתכליתו העיקרית של מוסד הפשרה – ציפייתם של הצדדים כי באמצעות הוויתורים ההדדיים שנעשו בגדר הפשרה, תסתיים המחלוקת ביניהם, אם לא באופן סופי, למצער ביחס לעניין העומד על הפרק. ביטול בדיעבד של החלטה שיפוטית שניתנה בהסכמה, ופתיחת העניין לדיון מחדש – חותרים תחת ציפייה זו, ופוגעים בתמריץ להגיע להסכמות מלכתחילה. בכך, יוצא נפסד האינטרס הציבורי בדבר קידומן ועידודן של פשרות בהליכים משפטיים (ראו: ע"א 11750/05 שמר נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 9 [פורסם בנבו] (15.11.2007) (להלן: עניין שמר); עניין בן לולו, בעמ' 593-590).
18. טעם נוסף שבגינו מכביד בית משפט ידו על בקשות לביטול החלטות שניתנו בהסכמת הצדדים, נעוץ בטיבה של הסכמה המושגת במסגרת הליך שיפוטי. כאשר מדובר בפשרה שאליה הגיעו הצדדים תחת פיקוחו של בית המשפט, ותוך מעורבותו בהליך המשא ומתן – מתחזקת ההנחה כי הצדדים הבינו את תוכנו של ההסכם, וגמרו בדעתם להתקשר בו. בנסיבות אלה, נדרש להציג טעם משמעותי ומשכנע, על מנת שתתקבל טענה לפגם שנפל בהסכמה (ראו: רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577, 586 (2001)). אך מובן כי אין לבטל את תוקפן של פשרות בכל מצב שבו מי מהצדדים סבור, בדיעבד, כי הפשרה לא הייתה כדאית מבחינתו. גישה כזו אינה מתיישבת עם דיני החוזים הכלליים, שלפיהם טעות בכדאיות העיסקה אינה עולה כדי פגם בכריתת החוזה, והיא מערערת את הוודאות והסופיות שהן כאמור מסימניו המובהקים של מוסד הפשרה (עניין שמר, בפסקה 9)".
דרושים אם כן, "טעמים כבדי משקל" שיצדיקו ביטול החלטה מחמת פגם שנפל בהסכמת מי מבעלי הדין, כפי שטען האב בבקשתו דנן. נפנה לבחון האם מתקיימים בענייננו טעמים אלו.
11. טען האב בבקשתו, כי חוץ מעורך דינו דאז, עו"ד שנאן, אף ליווה אותו בעת הדיון בערעור, ואף נכח באולם בעת הדיון בערעור, ג', ידידו ורופאו האישי. היינו האב לא היה לבדו בדיון ו-ג' התלווה אליו כל העת, גם בעת שיצאו הצדדים ובאי כוחם להתייעצות מחוץ לאולם (כך גם זכור לבית המשפט). טענתו המרכזית של האב בבקשתו בפנינו היא כאמור, כי לא הוסבר לו באף שלב תוכנם של ההסכמות. יכול היה האב לתמוך את טענותיו אלה בתצהיר מאת ג' (שהרי ליווהו כל העת ויכול היה להעיד על אמיתות טענות האב), אולם הוא נמנע מלעשות כן.
מחדל זה פועל לחובת גרסתו של האב בנדון, מכח הכלל שבפסיקה הקובע לאמור, כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו, וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה נגדית. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגרסת הצד הנגדי. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד (לעניין זה ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע – 2009).
בכך חיזוק לטענת הבן, כי עו"ד שנאן הסביר לאב את תוכן ההסכמות בעת ששוחחו בחוץ ובטרם הכתיבו אותן לפרוטוקול, ואף יידע את האב כי את שווי הזכויות יפסוק בית משפט זה על דרך הפשרה.
12. טען האב בבקשתו כי הסכמתו לפשרה לא ניתנה, וכי לא חתם על מסמך כלשהו שהוא מסכים להותיר לבית המשפט את הסמכות לפעול לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט – ובתגובה טען בנו, כי עו"ד שנאן הוסמך מראש על ידי האב בייפוי הכח עליו חתם, להגיע לפשרות ולהסכמים; וכי אין לשעות לטענות האב היות שכלל לא התבקשה עמדתו של עו"ד שנאן לטענות הקשות שהעלה האב נגדו.
סבורים אנו כי יש טעם של ממש בטענות הבן, בייחוד נוכח העובדה כי עמדתו של עו"ד שנאן לא הובאה לפתחנו על ידי המבקש, מכח הכלל שבפסיקה שהוזכר לעיל. לפיכך אנו דוחים את טענות האב בנקודה זו.
13. גם טענתו של הבן בתגובתו, כי חרטותיו של האב אינן אלא "טעות בכדאיות הפשרה", וזאת משלמד האב על גובה הסכום בו הוערכו שווי זכויותיו במקרקעין (עם מתן פסק דיננו), אינה "קלוטה מן האוויר".
כידוע טעות בכדאיות הפשרה לא מהווה טעם משמעותי ומשכנע, על מנת שתתקבל טענה לפגם שנפל בהסכמה (ראו עניין ישיבת פוניבז' לעיל).
14. מהמקובץ לעיל אנו סבורים כי לא הוכחו בפנינו "טעמים כבדי משקל" שיש בהם כדי לבטל את ההחלטה, מחמת פגם שנפל בהסכמת האב בדיון שנערך בפנינו, ועל כן יש לדחות את בקשת האב בעניין זה.
15. כעת נעבור לדון בטענות האב בקשר לביטול פסק דיננו מיום 16.5.23, שניתן לאחר שהצדדים הסמיכונו לפסוק על דרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט במסגרת דיון שהתקיים במעמד הצדדים.
16. נעיר כי מדובר בנקודה אשר איש מהצדדים לא התייחס אליה בכתבי טענותיהם, והיא כי "דרך המלך" הדיונית "לתקוף" פסק דין שלא ניתן במעמד צד אחד, היא הגשת ערעור לערכאת הערעור (במקרה דנן – הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בגין פסק דיננו שניתן ביום 16.5.23).
בקשה לביטול פסק דין הוכרה בתקנות היא אך לגבי פסק דין שניתן במעמד צד אחד – והיא מוסדרת בתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, על תנאיה (ראו לעניין זה: ע"א 3255/19 טליה פבזנר נ' יונתן שפר (30.5.2021), פסקאות 15-16).
כאמור, בכל הקשור ל"תקיפת" פסק דין שניתן במעמד הצדדים, כבענייננו, הרי שלא מוכר הליך של "בקשה לביטול פסק דין" ויש לערער עליו, או לבקש לערער עליו, לערכאת הערעור המתאימה ובכפוף להוראות התקנות לסדרי דין.
17. אם כן, יש לדחות את בקשת האב אף ברכיב זה.
סוף דבר
18. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הבקשה לביטול פסק הדין.
19. המבקש יישא בהוצאות המשיב בבקשה זו בסך כולל של 3,000 ₪. סך זה ישולם למשיב באמצעות בא כוחו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן החלטה זו ועד יום התשלום בפועל.
המזכירות תעביר החלטה זאת לצדדים.
החלטה זאת מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים, וכל פרט מזהה אחר.
ניתנה היום, ט"ו תמוז תשפ"ג, 04 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
ח. שרעבי, שופט
אב"ד
א. אלון, שופטת
א. נאמן, שופט
