רמ"ש 58498-10-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
בפני
מבקשת
כבוד השופט סארי ג'יוסי
א.
ע"י ב"כ עוה"ד ע. צדיקה
נגד
משיב
ב.
ע"י ב"כ עוה"ד מ. סמון
פסק-דין
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ה. גורביץ
עובדיה) ב- תלהיימ 58862-06-20, מיום 12.10.2021, במסגרתה נקבע, כי הסעד הזמני שניתן ביום
23.05.2021, אשר אסר על המשיב או מי מטעמו, לרבות חברת ייג' בעיימיי, למכור מוצרים אשר
נמכרים או נמכרו בעבר על-ידי חברת יידי בע'ימיי – יעמוד בתוקפו עד החלטה אחרת או מתן פסק-
הדין.
בנוסף אסר בית משפט קמא על הצדדים לבצע שינוי במצב הזכויות של חברת יידי בעיימיי או
ברכושה או בהתחייבויותיה או במלאי, למעט במהלך עסקים רגיל ולשם פעילותה השוטפת של
החברה, וכפי שהיה נהוג עד למועד הצו.
לצד זאת לא התקבלה בקשת המבקשת לסעדים אחרים, בין היתר, מינוי מנהל מיוחד לעסק
המשותף.
הנסיבות הצריכות לענייך
1. ביום 30.06.2015, חתמו הצדדים על הסכם יחסי ממון, אשר אושר על-ידי בית משפט
קמא, וקיבל תוקף של פסק-דין, ביום 09.09.2015.
2. נוכח מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים, מתנהלת בפני בית משפט קמא מסכת ארוכה של
הליכים הנוגעים לתביעה הרכושית שהגיש המשיב.
"ניתן בזה צו המורה למשיב להימנע, בעצמו או באמצעות מי מטעמו, מלבצע כל
שינוי במצב הזכויות או במצב הדברים (לרבות מכר או שעבוד של זכויות או
רכוש; נטילת התחייבות או הוצאת מלאי שלא באמצעות מכר קמעונאי) ביחס
לחברת ד' בע"מ ("החברה"), וביחס לנכס המקרקעין המשמש את החברה
המצוי ב-ח'.
מובהר, כי צו זה נועד לשמר את המצב הקיים כפי שהוא במועד בו ניתן הצו ואין
בו כדי לשנות את מצב הזכויות או מצב הדברים כפי שהם במועד זה.
נוסף על האמור מובהר, כי הצו לא יחול על ביצוע פעולות הנהוגות במהלך
העסקים הרגיל בחברה ואשר כרוכות בפעילותה השוטפת של החברה, כפי
שהיה נהוג עד למועד הצו".
טענות הצדדים בפני בית משפט קמא
4. המבקשת הגישה ביום 04.03.2021, בקשה במסגרתה עתרה לצו מניעה, שינוי מצב קיים,
בקשה לפי פקודת בזיון, מינוי מנהל-חיצוני, עיון במסמכים, קבלת פרטים וסעדים
נוספים.
בבקשה נטען, כי בהסכם הממון עליו חתמו הצדדים, וניתן לו תוקף של פסק-דין בתאריך
09.09.2015, הוסכמה בעלותם וקניינם בעסק המשותף שהקימו, חברת ייד' בע'ימיי – חנות
לממכר ….ב-ח', ואשר מניותיה רשומות על שם המשיב בלבד. (להלן: "העסק המשותף").
עוד נטען, כי על אף שלשון צו המניעה אינה משתמעת לשתי פנים, נודע למבקשת, כי
המשיב פעל לשכור את החנות הצמודה לעסק המשותף של הצדדים, ובמסגרת חנות
צמודה זו (להלן: "העסק החדש") הציע המשיב למכירה מוצרים שהצדדים נהגו למכור
בעסק המשותף ונטל התחייבויות שלא במהלך עסקים רגיל.
עוד ובנוסף נטען, כי אם החנות החדשה פועלת תחת עוסק מורשה או התאגדות אחרת,
הרי שמדובר בהעתקת פעילות העסק המשותף לצדדים ובכך הופר הצו שניתן. הואיל
ומדובר, כך נטען, במהלך מכוון של פגיעה בקניין המבקשת, והצבת מכשול בפני
ההתמחרות הצפויה בין הצדדים בהליך BMBY כאמור בהסכם הממון, הווה אומר שגם
אם תזכה המבקשת בהתמחרות, תפגענה זכויותיה, וכי מטרתו של המשיב היא לעקוף
בדרך מתוחכמת את צו המניעה ולרוקן מתוכן את העסק המשותף.
בחג …., למשל, כל תצוגת ה…. הועברה לחנות החדשה, אליבא דמבקשת. נטען כי
המשיב, בפועל, אינו מבחין בין העסקים ותכלית האבחנה לכאורה, בין שני העסקים, היא
סארי ג'יוסי, שופט
–
אגב מצג
5. מנגד טען המשיב, כי יש לדחות את בקשת המבקשת הואיל ואין היא מגלה עילה. תכלית
הבקשה, כך נטען, היא קשירתו אל המבקשת, תוך פגיעה חמורה ובלתי מידתית
בזכויותיו. הבקשה הוגשה, כך נטען, ממניעים זרים ופעולותיו אינן מהוות דיספוזיציה
והפרת צו-המניעה.
עוד נטען, כי בקשת המבקשת עומדת בניגוד לזכות היסוד העומדת לו מכוח חוק יסוד
חופש העיסוק התשנ"ד-1994 וגם מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו התשנ"ב-1962, וכי
העסק החדש הוא ישות משפטית נפרדת, חברת ייג' בע'ימיי, והוקם לאחר פרידת הצדדים,
במימון המשיב לבדו שלא מרכוש משותף.
עוד ובנוסף נטען, כי מועד הקרע בין הצדדים הוא ביום 10.04.2020, החנות החדשה
מתנהלת תחת חברה שהוקמה בתאריך 10.09.2020, וחשבון הבנק שלו נפתח כשבועיים
לאחר מכן. מחוות-דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, כך נטען, לא עולה
התנהלות כלכלית בלתי-תקינה, כשלים או פעולות חריגות.
"….
וכי
העסק המשותף, כך נטען, הוא חנות …., ואילו העסק החדש הוא חנות המוכרת
הסמיכות הפיזית בין שתי החנויות נוצרה בשל הזדמנות, ונוחות. אליבא דמשיב,
המבקשת אינה יכולה לנהל את העסק המשותף ואף לא עשתה כן קודם לכן.
לתשובת המבקשת צורף דויים חקירה של חוקר פרטי, לפיו נטל פריטים מהעסק החדש
ושילם עבורם, יחד עם מוצר שנטל ממדף בעסק המשותף, וכי החשבונית שהונפקה
לחוקר באותו מועד לא הפרידה בין העסקים.
בהמשך, המבקשת ביקשה להציג סרטון, אשר נועד יילשקף באופן מלא את תמונת המצב
העובדתית בנוגע לעסק החדש", ועל אף התנגדות המשיב, התיר בית משפט קמא את
הצגת הסרטון האמור. בנוסף ניתן, ביום 09.05.2021, במעמד הצדדים, צו ארעי האוסר
על המשיב או חברת ייג' בעיימיי למכור מוצרים, אשר נמכרים או נמכרו על-ידי חברת יידי
בע'ימיי.
6. בדיון מיום 23.05.2021, נחקר החוקר מטעם המבקשת מר ליעד אלקובי והצדדים, אולם
בנסיבות שנוצרו, כך קבע בית משפט קמא, בהן בשל עימות בין באי-כוחם של הצדדים,
לא ניתן היה לאפשר חקירה חוזרת או להמשיך את הדיון, ונקבע, כי צו המניעה הארעי
שניתן ביום 09.05.2021 יעמוד בתוקפו, וכי למעט הצו-הארעי שהפך לזמני, לא יינתן סעד
נוסף על דרך של מחיקת שאר עתירות המבקשת שבבקשתה.
החלטת בית משפט קמא
8. לאחר ששב בית משפט קמא ועיין בעמדות הצדדים בכתב ובעל-פה, ובעדותם של החוקר
והצדדים, נקבע, כי מלבד הסעד הזמני שניתן ביום 23.05.2021 יש להוסיף "הוראה
הקובעת דיספוזיציה במצב הזכויות, על ניהול או מהלך העסקים הרגיל בחברת יידי
בע"מ", וביחס למקרקעין בהם מנהלת החברה עסקיה ב-חייי.
בית משפט קמא קבע, כי המבקשת לא הניחה בפניו תשתית ראייתית נאותה להוכחת
טענותיה בהקשר של פתיחת העסק החדש על-ידי המשיב. באשר לטענות, לפיהן פתיחת
העסק החדש מהווה הפרת צו שיפוטי נקבע, כי הואיל והסעד הזמני ניתן במסגרת יייס
18470-05-20 ביום 20.05.2020, ובשים לב לסעיף 3 לחוק הסדר התדיינויות וסכסוכי
משפחה תשע"ה-2014, הצו עליו נסמכת המבקשת בבקשתה פקע לכאורה עוד קודם
הגשת הבקשה.
אשר לטענות לריקון מתוכן של העסק המשותף – "חברת די בעיימיי על-ידי העסק החדש,
חברת ייג' בע'ימיי, נקבע, כי מצפייה בסרטון ומעדויות הצדדים לא עולה כי זהו המצב.
המוצרים הנמכרים בעסק המשותף, כך נקבע, אינם זהים למוצרים הנמכרים בעסק
החדש, ואינם מתחרים בו.
עוד נקבע, כי גם אם מדובר בתחומים משיקים, אין בהם כדי להגביל את עיסוקו של
המשיב. כל אזרח, כך קבע בית משפט קמא, זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח-יד
ולא ניתן לפגוע בזכותו זו אלא בתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או על-פי
חוק עם הסמכה מפורשת, וחששה של המבקשת לא עומד בתנאים אלו.
בית משפט קמא דחה את עתירת המבקשת לקבל מידע ומסמכים, לרבות, חוזה שכירות
של החנות החדשה, פירוט השיפוצים וההשבחות שבוצעו בנכס בו פועלת החנות החדשה,
רשויות ואנשי מקצוע, פירוט המלאי אשר נרכש לעסק החדש, מקורות המימון
והתשלומים שבוצעו, וקבע, כי לא זו בלבד שמידע זה אינו מידע שמחובתו של המשיב
למסור למבקשת, אלא, שלא ניתן במסגרת סעד זמני לעתור בעתירה יידרקונית ורחבה
שכזו הפוגעת בפרטיות צד ג' והמשיב, על-מנת לנסות ולייצר, יש מאין, טענות. עתירה
זו היא בבחינת מסע דיג'י.
עוד ובנוסף קבע בית משפט קמא, כי על-פי הסכם הממון הסכימו הצדדים על מנגנון
BMBY, וכי בהקשר זה, הוגשה חוות-דעת מומחה. משכלל הנתונים הרלוונטיים
להכרעה במחלוקת, כך נקבע, מונחים בפני בית המשפט, ואין משמעות כיום – לעניין
על יסוד האמור, קבע בית משפט קמא, כי הסעד הזמני שניתן ביום 23.05.2021, אשר
מהווה המשך של הסעד הארעי מיום 09.05.2021, והאוסר על המשיב או מי מטעמו,
לרבות חברת ייג' בע'ימיי, למכור מוצרים אשר נמכרים או נמכרו בעבר על-ידי חברת יידי
בעיימיי, יעמוד בתוקפו עד החלטה אחרת או מתן פסק הדין.
נוסף על כך, אסר בית משפט קמא על הצדדים לבצע שינוי במצב הזכויות של חברת יידי
בעיימיי או ברכושה או בהתחייבויותיה או במלאי, למעט במהלך עסקים רגיל ולשם
פעילותה השוטפת של החברה, וכפי שהיה נהוג עד למועד הצו.
טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור
9. המבקשת מיאנה להשלים עם תוצאת ההחלטה, ומונחת בפני בקשת רשות הערעור
שהוגשה על-ידה.
לטענת המבקשת, יש לקבוע שהמשיב הפר את צו המניעה מיום 20.05.2020, לחייבו בשל
האמור בקנס ובפיצוי כספי, וכן להורות על מינוי של מנהל מיוחד לעסק המשותף עד
לקיומו של הליך BMBY ופירוק השיתוף בעסק המשותף בפועל. עוד עתרה המבקשת
ליתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיב להמשיך ולהפעיל את העסק החדש, ולהורות
למשיב להמציא למבקשת את מלוא המידע והמסמכים, כפי שאלו התבקשו בפני בית
משפט קמא.
לטענת המבקשת, על אף שבהסכם יחסי הממון שנחתם בין הצדדים נקבעה בעלותם
המשותפת בעסק, היא הורחקה מן העסק המשותף על-ידי המשיב בסמוך למועד פרוץ
הסכסוך, וכפועל יוצא המשיב מנהל את העסק המשותף כרצונו ועושה בו כל שעולה על
רוחו. יתרה מכך, אליבא דמבקשת, בחר המשיב ביודעין להפר את צו המניעה, שעה
ששכר חנות סמוכה, אשר צמודה לעסק המשותף, וכי כעולה מן התשתית הראייתית
שהונחה והוכחה בפני בית משפט קמא, לרבות סרטון וחשבונית, מכר מלאי וסחורה של
העסק המשותף בעסק החדש.
נטען, כי שגה בית משפט קמא, עת קבע, כי צו המניעה פקע, לכאורה, חמישה חודשים
לאחר שניתן, וזאת הן בשים לב לעובדה, כי טענה מעין זו לא נטענה בפניו, והן נוכח לשון
החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה-2014 (להלן: "החוק להסדר
התדיינויות"), אשר קובעת, כי הצו יעמוד בתקפו חמישה חודשים או לתקופה אחרת
שנקבעה, כפי שקרה בעניינם של הצדדים, שעה שבית משפט עצמו קבע בהליך העיקרי,
ביום 07.06.2020, שצו המניעה יעמוד בתוקפו ייעד מתן החלטה אחרת בתביעות
שהוגשו".
העברת מלאי מן העסק המשותף לעסק החדש, כפי שקבע בית משפט קמא בפסקה 8
להחלטה מושא בקשת רשות הערעור, כך נטען, פוגעת פגיעה אנושה בקניינה של
המבקשת, מסכלת את ההליך המשפטי ואת מנגנון ה- BMBY, אשר נקבע בהסכם יחסי-
הממון, שעה שהמשיב מרוקן מתוכן את העסק המשותף.
10. ביום 08.11.2021, הוריתי למשיב להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור.
החל מיום 01.12.2021 הוגשו מספר בקשות מוסכמות למתן אורכה להגשת תשובת
המשיב הואיל ונטען, כי הצדדים מצויים בהליך גישור ומקווים להגיע להסכמות, וביום
05.1.2022, הוגשה תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור.
במסגרת תשובתו, טען המשיב מספר טענות מקדמיות, לרבות טענה בדבר אי-צירוף
תצהיר תומך של המבקשת לבקשת רשות הערעור, וכן טענה, לפיה בקשת רשות הערעור
הוגשה בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, שעה שהיא מסורבלת, לא
ברורה, וחלק מן הסעדים שהתבקשו כלל לא נדונו בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור.
עוד נטען, כי בקשת רשות הערעור אינה מעלה כל עילה לדון בה כבערעור הואיל ומלבד
שתי השגות בעניין הפרת צו המניעה על-ידי המשיב, ומינוי מנהל מיוחד, אין למבקשת
השגות ביחס לקביעותיו הנוספות של בית משפט קמא בהחלטה מושא בקשת רשות
הערעור.
יש לדחות השגות אלו, כך נטען, הואיל ובנוגע לקנס בגין הפרה, לכאורה, של צו המניעה
קבע בית משפט קמא, כי "אין עונשין אלא אם כן מזהירין", וכי אין כל סיבה בעטיה יש
למנות כעת מנהל מיוחד וזאת בשים לב לכך שמדובר בסעד שהתבקש בעבר ונדחה, ונוכח
העובדה שהמבקשת לא הצביעה על שגיאה בקביעה שאין מקום לסטות מן המנגנון
שנקבע בהסכם יחסי הממון של הצדדים, ולא הוכיחה פגיעה בעסק המשותף.
עוד ובנוסף נטען, כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור הואיל והמבקשת עושה שימוש
לרעה בהליכים המשפטיים כדי להיטיב עם עצמה אף במחיר של רמיסת זכויותיו של
המשיב, ותוך הטעייה של בית המשפט והעלאת טענות כזב.
המשיב הדגיש, כי לא נפלה כל שגיאה בהחלטת בית משפט קמא, וכי אין לקנוס את
המשיב בגין הפרה של צו המניעה הואיל והמבקשת לא הניחה תשתית ראייתית נאותה
להוכחת הטענה. פרשנות המבקשת, כך נטען, להוראות החוק להסדר התדיינויות, בכל
11. ביום 12.01.2022, ולאחר שעיינתי הן בבקשת רשות הערעור, והן בתשובה מצאתי לנכון
לזמן את הצדדים לדיון בפני.
בדיון שהתקיים ביום 20.01.2022, הדגיש בא-כוחה של המבקשת, כי יש לאכוף את צו-
המניעה שניתן על-ידי בית משפט קמא הואיל וההליכים בפניו צפויים להתארך, ובשים-
לב לעובדה כי בעוד המבקשת אינה לוקחת חלק בניהול העסק המשותף מזה שנתיים,
עושה המשיב בעסק המשותף כבשלו ומסכן את מכירת העסק המשותף על-ידי העברת
פעילות לעסק החדש.
על יסוד האמור לעיל, ובשים לב לשיקולי היגיון וצדק, סבר בא-כוח המבקשת, כי יש
למנות לניהול העסק המשותף מנהל מיוחד.
מנגד טענה באת-כוחו של המשיב, כי הערכת שווי העסק המשותף על-ידי מומחה בית
המשפט הייתה שגויה, וכי המבקשת מעולם לא ניהלה את העסק המשותף, ולפיכך אין
מקום שתעשה זאת כעת.
אין כל סיבה, כך נטען, למנות מנהל מיוחד לעסק המשותף הואיל ואין למבקשת כל טענה
קונקרטית לגבי ניהול העסק. יתרה מכך, אליבא דבאת-כוחו של המשיב, למבקשת קיימת
גישה לכלל המצלמות בעסק. בעסק החדש, כך נטען, מוכרים מוצרים שונים בתכלית
מאלו שנמכרים בעסק המשותף, ואין בכך כדי לפגוע בניהול העסק המשותף או
בהתמחרות העתידית בין הצדדים, וזאת אף בשים לב לעובדה, כי נקבע מועד קרע, וכי
המשיב הוכיח שהמקורות הכספיים להקמת העסק החדש היו מימון בנקאי.
דיון והכרעה
12. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי במלוא החומר שהניחו לפני הצדדים, אני
מחליט לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות
שניתנה. כמו-כן אני מחליט לקבל את הערעור חלקית, כפי שאפרט להלן.
כלל ידוע הוא, כי אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות ובקביעת
עובדות, אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, והיא אינה מעמידה עצמה במקום הדרגה
הראשונה בבחינת המערכת הראייתית שנפרשה בפניה, בעיקר עת מדובר בסעדים זמניים.
שונה הדבר, עת בולטת על-פני הפסק טעות משפטית שורשית או כשהדברים מופרכים על
פניהם ובלתי-סבירים (ר' בספרם של ט' חבקין וח' בן-נון הערעור האזרחי מהדורה
שלישית עמודים 475-474).
"כאמור, הלכה נושנה היא שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור
להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה
הדיונית. זאת, מפני שבידה של הערכאה הדיונית האפשרות
להתרשם מהעדים ומחקירתם על דוכן העדים, ולבחון כל ראיה
וחוות דעת לעומק. התערבות ערכאת הערעור תיעשה במקרים
חריגים וקיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל פגם בהכרעתה
של הערכאה הראשונה היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים
אינם מבוססים על פניהם (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1026
(מהדורה שתים עשרה, 2015); ע"א 4175/12 תעשית אבן וסיד
בע"מ נ' גדיר [פורסם בנבו] (10.3.2014); ע"א 3894/03 דויטש נ'
ישראפלאורס בע"מ [פורסם בנבו] (23.8.2012)).
בענייננו סבור אני, כי מלבד בסוגיה אחת, אותה אפרט להלן, עניינה של בקשת רשות
הערעור שבפני היא החלטת ביניים של בית משפט קמא, אשר אין בה כדי לחרוץ את גורל
התביעה כולה. לא מצאתי כי קיימת בחלקן הארי של קביעות בית משפט קמא מושא
הערעור שבפני, טעות כלשהי, לא בחוק ולא בהלכה הפסוקה באופן שמחייב את התערבות
ערכאת הערעור, כבר בשלב זה, וממילא תוכל המבקשת לערער בזכות על תוצאת פסק-
הדין, ככל שזו לא תעלה בקנה אחד עם עמדתה.
13. אציין, כי אין בידי לקבל את עמדת המבקשת, לפיה בית משפט קמא פטר עצמו מלדון
בשאלה אם הפר המשיב את צו המניעה הואיל וסבר, בטעות, כי צו המניעה פקע לפני
הגשת הבקשה, ולפיכך, אליבא דמבקשת, נשמטת הקרקע תחת כל רכיבי ההחלטה מושא
בקשת רשות הערעור הואיל וזו נסמכה על אותה נקודת מוצא שגויה.
גם אם שגה בית משפט קמא עת קבע בפסקה 9 להחלטה, כי "….משמעות הדבר כי,
לכאורה, הצו עליו נסמכת המבקשת בבקשתה פקע עוד קודם הגשת הבקשה" (ההדגשה
אינה במקור) ואיני קובע כך, הרי שמקריאה מעמיקה של ההחלטה עולה, כי יתר
ההכרעות שהתקבלו בגדרי ההחלטה לא נסמכו על קביעה זו, וזאת אף בשים לב לקביעתו
בפסקה 13 להחלטה מושא בקשת רשות הערעור: "אשר על כן, הסעד הזמני שניתן ביום
23.05.2021 (המשכו של הסעד הארעי מיום 09.05.2021) והאוסר על המשיב או מי
מטעמו, לרבות חברת "ג' בע"מ", למכור מוצרים אשר נמכרים או נמכרו בעבר על-ידי
חברת "יד' בע"מ" – יעמוד בתוקפו עד החלטה אחרת או מתן פסק הדין".
14. יחד עם זאת, סבורני, כי יש לקבל את בקשת המבקשת למנות לעסק המשותף מנהל
מיוחד עד לקיומו של הליך BMBY ופירוק השיתוף בעסק המשותף בפועל, וזאת תוך 60
הותרת המצב על כנו, בנסיבות העניין, כפי שאלו פורטו לעיל, והמשך ניהול ההליכים,
מעבר לזמן שהתארך ממילא עד לעת הנוכחית, במסלול שהתווה בית משפט קמא, עלולים
לפגוע שלא לתכלית ראויה, ובמידה העולה על הנדרש, למצער באחד מן הצדדים – אם לא
בשניהם גם יחד.
אכן, חופש העיסוק הוא אחד מן הזכויות הבסיסיות והמשמעותיות של הפרט, והוא קבוע
בסעיף 3 לחוק-יסוד: חופש העיסוק:
יכל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או
משלח יד".
בד-בבד, יש לזכור, כי זכותו של המשיב לחופש העיסוק, אינה נבחנת בחלל-ריק, ומולה
יש לאזן את זכותה של המבקשת לשמירה על קניינה, כקבוע בסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד
האדם וחירותו:
"אין פוגעים בקנינו של אדם".
בפסקה 8 להחלטה מושא בקשת רשות הערעור קבע בית משפט קמא, כהאי לישנא:
"המבקשת לא הניחה בפניי ראיות, למעט בעניין ה…., כי כיום מועבר
מלאי מהעסק המשותף לעסק החדש או כי העסק החדש מוכר מוצרים
שנמכרו בעסק המשותף – למעט בעניין ה….. בעניין זה, הוכח כי מלאי
מהעסק המשותף נמכר לעסק החדש וכי שני העסקים מכרו אביזרי
….. בהקשר זה אפנה לעמוד 28 שורות 19-26 שם מאשרת המבקשת כי
למעט הסרטון, אין לה ראיות נוספות לבסס טענותיה…."
היינו, עולה מקביעתו העובדתית של בית משפט קמא, כי המבקשת הניחה בפניו ראשית
ראייה לכך שמלאי מן העסק המשותף נמכר לעסק החדש, ולפיכך, קשה להלום את
קביעתו, בהמשך ההחלטה, פסקה 9, לפיה:
"אשר לטענות לריקון מתוכן של העסק המשותף – "חברת ד' בע"מ"
על-ידי העסק החדש, חברת "ג' בע"מ", הרי שמצפייה בסרטון
ומעדויות הצדדים לא עולה כי זהו המצב. המוצרים הנמכרים בעסק
סבורני, כי "ניצוץ ראייתייי מעין זה, בהשאלה ממחוזות משפט אחרים, מעלה חשש
לפגיעה בקניינה של המבקשת, ולפיכך סבור אני, כי עריכת איזונים ראויים מובילה
למסקנה, לפיה מנהל מיוחד, ייתן מענה ראוי הן לזכותו של המשיב לחופש העיסוק, והן
לזכותה של המבקשת לשמירה על קניינה, וכך אני מורה.
אין בידי לקבל את טענת המשיב, לעניין זה, ולפיה המבקשת לא הצביעה על סיבה למנות
מנהל מיוחד ולסטות מהוראות הסכם יחסי הממון, עליו חתמו הצדדים. דומני, כי
הנסיבות המיוחדות של העניין שבפנינו, כמפורט לעיל, הימשכות ההליכים באופן לא
פרופורציונלי, בשים לב למחלוקת המצומצמת שקיימת בין הצדדים, והחשש לפגיעה
בלתי מידתית במי מן הצדדים, מהווה איזון ראוי לכלל טענות הצדדים.
יוער, כי אין לעניין זה נפקות לקביעת בית משפט, בפסקה 12 להחלטתו, לפיה: "המומחה
נחקר והמחלוקת בעיקרה, כפי שציינתי גם בעבר, היא שווי העסק המשותף אשר יונח
בבסיסה של ההתמחרות שמבקשים הצדדים לעשות. משניתנה כבר חוות הדעת,
הומצאו כל הנתונים הרלוונטיים וגם המומחה מטעם בית המשפט נחקר – הרי שכלל
הנתונים הרלוונטיים להכרעה במחלוקת מונחים בפני בית המשפט, ואין משמעות כיום
– לעניין השווי – לטענות אלו. שווי העסק המשותף ייקבע לפי הנתונים עד מועד הקרע
לפי כללי חשבונאות והערכת שוויי, וזאת, בין היתר, הואיל וחלוף הזמן והתמשכות
ההליכים עלולים ליצור נזקים ראייתיים, וזאת אף בשים לב לכך, שככל הנראה, תוגשנה
לבית משפט קמא, חוות דעת נוספות מטעמם של הצדדים.
יתרה מכך, יצוין, כי הגם שברישא של ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, ציין בית
משפט קמא, כי "המבקשת הגישה בקשה במסגרתה התבקש: צו מניעה, שינוי מצב
קיים, בקשה לפי פקודת בזיון, מינוי מנהל חיצוני, עיון במסמכים, קבלת פרטים
וסעדים נוספים", לא ניתנה לכך התייחסות מפורשת במסגרת ההחלטה, ולא ניתן כל
נימוק ראוי, שלא לומר לא ניתן כל נימוק לדחיית הבקשה.
15. על יסוד כל האמור לעיל, אני מקבל חלקית את ערעורה של המבקשת, וקובע, כי ככל
שהצדדים לא יגיעו להסכמות או לחלופין לא תיערך התמחרות ביניהם, ימנה בית משפט
קמא, בחלוף 60 ימים לאחר מתן פסק-דין זה, מנהל מיוחד לעסק המשותף עד לקיומו של
הליך BMBY ופירוק השיתוף בעסק המשותף בפועל.
16. המשיב ישלם למבקשת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.
פסק-הדין מותר לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים אחרים.
