עפ"יג 50840-03-22 מדינת ישראל נ' סלאמה (עציר)
תיק חיצוני: 558054/2021
בפני
כבוד השופט לוי
כבוד השופטת ציגלר
כבוד השופט מנדלבום
מערערים
מדינת ישראל
נגד
משיבים
עלאא סלאמה (עציר)
כללי
פסק דין
זהו ערעור המדינה על גזר הדין, שניתן ביום 20.2.22, על ידי בית משפט השלום בחדרה, מפי
השופט הנכבד אלכס אחטר, בתיק פלילי 64632-08-21.
במסגרת גזר דין זה הוטלו על המשיב, עלאא בן חסן סלאמה מאום אל פאחם 15 חודשי מאסר
לריצוי בפועל; 9 חודשי מאסר על – תנאי ופיצוי בסך 500 ₪ (לטובת שוטר שנפגע פועל יוצא
ממעשיו). העונשים האמורים הוטלו לאחר שהמשיב הורשע, על סמך הודאתו, בביצוען של עבירות
שעניינן החזקת נשק שלא כדין, בניגוד לסעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977
(להלן: "חוק העונשין" או "החוק"י ) ותקיפת שוטר, בניגוד לסעיף 273 לחוק העונשין.
הערעור הופנה כלפי קולת העונש ובפרט התייחס למידת עונש המאסר בפועל, אשר הוטל על המשיב
לשאת.
הערעור הוגש ביום 23.3.22; טיעוני הצדדים נשמעו לפנינו ביום 30.3.22. לא למותר לציין,
שבמסגרת הודעת הערעור התבקשנו להקדים ולדון בערעור בשים לב לכך, שמועד הבאתו של המשיב
לפני ועדת שחרורים לצורך שקילת שחרורו מהמאסר צפוי היה להיות ביום ה-1.4.22.
נפתח בעיון בעובדות, אשר היוו התשתית להרשעת המשיב בידי הערכאה קמא ולגזירת דינו.
עובדות ההרשעה
המשיב נתן את הדין לפני בית המשפט קמא בגין עובדות אשר נכללו בכתב – אישום מתוקן, אשר
הוגש נגדו במסגרת הסדר – טיעון, שנכרת בין מרשו לבין בייכ המאשימה. יצוין, כי הסדר הטיעון
לא כלל הסכמות ביחס לעונש, הראוי, לדעת הצדדים, להיות מוטל עליו.
1 מתוך 12
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
עפ"יג 50840-03-22 מדינת ישראל נ' סלאמה(עציר)
תיק חיצוני: 558054/2021
מהעובדות אשר ביססו את כתב – האישום המתוקן עלה, שבמהלך תקופה בלתי – ידועה, שסופה
ביום 16.8.21 סמוך לשעה 08:30 (עת המשיב נעצר), החזיק המשיב שלא כדין בחצר ביתו שני תתי
מקלע מאולתרים, מחסנית ריקה תואמת ותרמיל 9 מ"מ פאראבלום.
במועד הנייל, במהלך חיפוש משטרתי אשר נערך בביתו של המשיב ובחצר – הבית, נתפס תת מקלע
אחד בבור בחצר. בהמשך החיפוש, בחצר הבית, נתפס תת המקלע הנוסף (עם המחסנית והתרמיל)
כשהללו עטופים בשקית (אותה החביאה אמו בבגדיה) כדי להסתירם מפני השוטרים המחפשים.
במהלך עריכת החיפוש, בזמן שהשוטרים משוחחים עם אימו, הגיע המשיב למקום תוך שהוא קורא
בשמה של האם. השוטר אלעד, אשר היה במקום לרגל מילוי תפקידו, ניסה להרחיק את המשיב;
או אז, תקף המשיב את השוטר כשהוא קופץ עליו ובועט ברגלו השמאלית. בשל מעשיו של המשיב
נפלו השוטר והמשיב יחדיו על הניידת ומשם לקרקע. כתוצאה ממעשיו של המשיב, נחבל השוטר
בירכו השמאלית ונגרמה לו נפיחות בירך. השוטר נזקק לטיפול רפואי והתקשה להזיז את רגלו
מהלך מספר ימים.
מכאן, נפנה לבחינת ההליך שהתנהל לפני הערכאה קמא.
הדיון לפני הערכאה הראשונה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
במסגרת טיעוניו לעניין העונש של ב"כ המערערת בבית – המשפט קמא, הוא עמד על כך, שבהתאם
להנחיות החלות עליו ראוי לעתור, במקרה של החזקת נשק אוטומטי (תת מקלע מאולתר או רובה)
להטלת מאסר הנע בין שתי שנות מאסר לבין 4 שנות מאסר כייעונש מוצאי. הוא עמד על כך,
שהנחייה זו מקורה במציאות החיים היומיומית, המשתקפת גם בפסיקת בית – המשפט העליון,
שלפיה, עבירות הנשק הפכו מכת מדינה ממש; כי אנו מצויים במצב חירום בעניין עבירות נשק
והדבר אף בא לביטוי בחקיקת תיקון לחוק העונשין (במסגרת הוראת שעה למשך שלוש שנים),
שקבע חובת הטלת עונשים מזעריים על מבצעי עבירות – נשק. בייכ המערערת היה ער לכך שהוראת
השעה איננה חלה על עניינו של המשיב אך טען, כי הרוח המנשבת מהחוק, ברורה; יש לנהוג לפי
רוחה ולהשית עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה ומשמעותית על המשיב.
בהתחשב באמור לעיל, עתר בייכ המערערת לכך שבית המשפט יקבע מתחם עונש הולם, הנע בין 3.5 25
ל-7 שנות מאסר בפועל לצד עונשי מאסר על – תנאי ופיצוי לשוטר. בכל הנוגע לעונש הראוי להיות
מוטל על המשיב, עמד בייכ המערערת על כך, שלחובת המשיב רשומה עבירה קודמת אחת בתחום
הרכוש; שלא הוצגו ראיות ביחס לתהליך טיפולי או שיקומי מעמיק; שלא הוצגו המניעים לביצוע
העבירות; ואף לא הוצג הפוטנציאל השיקומי המדויק הטמון במשיב.
לעומתו, טען ב"כ המשיב טען לפני בית – המשפט קמא, שאין אחיזה למתחם העונש ההולם, אשר
אותו הציע ב"כ המערערת; הוא טען, כי האמור במתחם מופרז, כזה העומד בסתירה מהותית
לפסיקה הנוהגת ואף לעמדת הפרקליטות בתיקים דומים.
הסנגור המלומד אבחן פסיקה שהוצגה על – ידי המערערת על רקע אופי העבירות שיוחסו לנאשמים
באותם מקרים (נשיאת נשק ולא החזקתו; נשק מסוג רוסייר 16-M ולא מקלע מאולתר); הוא אבחן
=
26
27
28
29
30
31
32
33
34
2 מתוך 12
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
עפ"יג 50840-03-22 מדינת ישראל נ' סלאמה (עציר)
תיק חיצוני: 558054/2021
–
ראוי להמשיך במגמת ההחמרה בענישה וליישמה גם במקרה שלפנינו כך שייאמר בקול חד וברור,
כי כל המעורב בעבירות נשק שלא כחוק: מי שרוכשם, מי שסוחר בהם, מובילם, נושאם או
משתמש בהם יישא בגין כך במלוא חומרת הדין. אולי כך יופר מאזן הכדאיות של העבריינים
והחזקת נשק בלתי – חוקי (בשים לב לסיכוי להיתפס בגינה) תהפוך להיות מסוכנת ובלתי
כדאית.
כידוע, בתי – המשפט אינם נוהגים להסלים את רמת – הענישה באבחה אחת. נקוט בידיהם תמיד
כלל ההדרגתיות בהחמרת הענישה, כפועל יוצא של הכלל בדבר האזהרה טרם ענישה.
תיקון 140 איננו בעל תחולה על העניין שלפנינו. במאמר מוסגר נציין כי לעמדתנו, עונש מזערי יהלום
את המקרים הקלים: עת מדובר בהחזקה של כלי – נשק שרמת קטלניותם נמוכה; כלי – נשק
שהוחזקו למשך זמן קצר; כלי – נשק שהוסגרו בידי בעליהם. עונשים מזעריים אינם רלבנטיים
למקרים החמורים. אין הם רלבנטיים למקרים שבהם מוחזקים מספר כלי – נשק; אין הם נוגעים
למקרים בהם הנשק המוחזק הוא נשק שקטלניותו רבה; נשק התקפי; נשק שאין ניתן כל הסבר
מקל להחזקתו.
מקרה, כמו זה שלפנינו, איננו נמנה על המקרים הקלים. אין ענין לנו במי שהחזיק נשק שמידת
קטלניותו נמוכה. אין אנו דנים במי שהחזיק כלי נשק בודד למשך פרק זמן קצר; לא הושמע, כאמור
לעיל, ולו ראשיתו של הסבר להחזקת כלי – הנשק.
המשיב הוסיף חטא על פשע כשעירב את אימו על – מנת שתסתיר עבורו את אחד מכלי – הנשק
וכאשר תקף את השוטר אשר ביצע את החיפוש בביתו וגרם לו לכאב ולאי – נוחות שאיננה רגעית
באופירה.
–
–
לפיכך, מתחם הענישה אשר נקבע על – ידי השופט הנכבד של הערכאה קמא איננו הולם כלל
ועיקר את מכלול נסיבות האירוע.
מכלול נסיבות האירוע הנדון כאן מחייבות קביעת מתחם ענישה, אשר ספו התחתון עומד על 24
חודשי מאסר ואשר הרף העליון שלו עומד על 50 חודשי מאסר, הכל לצד עונשי מאסר על – תנאי
ופיצויים לשוטר שנפגע.
בבואה של ערכאת ערעור לדון בערעור תביעה, בו מתבקשת החמרת העונש, היא משתדלת, ככלל,
להימנע מהתערבות בעונש שהוטל אלא במקרים חריגים; כך ראוי לנהוג מתוך כיבוד שיקול דעתה
של הערכאה הדיונית אשר שקלה ובחנה את מכלול השיקולים הצריכים לדבר. עם זאת, כאשר
הפגיעה באינטרס הציבורי הניבטת מקולת העונש היא ממשית ומשמעותית והעונש אשר הוטל
סוטה באופן ניכר מהראוי, היא נאלצת להתערב ולהחמיר.
המקרה שלפנינו הוא מהמקרים בהם בית – משפט שלערעור רואה עצמו אנוס להתערב בעונש
בהיותו חורג באורח מהותי מרמת הענישה הראויה.
–
אכן, המשיב הודה באשמה ובכך חסך זמן שיפוטי; דא עקא, לא התרשמנו מחרטה רבה מצדו ואף
לא התרשמנו מתהליך שיקומי שבו החל.
11 מתוך 12
עפ"יג 50840-03-22 מדינת ישראל נ' סלאמה(עציר)
תיק חיצוני: 558054/2021
עם זאת, בשים לב לכך, שאין דינה של ערכאת מערעור למצות את הדין, מצאנו לנכון להטיל עליו
28 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו.
אין שינוי ביתר רכיבי הענישה.
ניתן היום, ג' ניסן תשפ"ב, 04 אפריל 2022, בנוכחות הצדדים.
جهد
4.
א. לוי, שופט
[אב"ד]
ג. ציגלר, שופטת
ש. מנדלבום, שופט
12 מתוך 12
10
1128
13
123456780
9
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
25
24
222322
26
27
28
29
30
31
32
33
34
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
עפ"יג 50840-03-22 מדינת ישראל נ' סלאמה (עציר)
תיק חיצוני: 558054/2021
את אותה פסיקה גם על רקע העבר הפלילי המכביד, אשר ליווה את אותם נאשמים ועל רקע
התנהלות ההליך (הרשעה לאחר כפירה ושמיעת ראיות ולא לאחר הודאה באשמה במסגרת הסדר
טיעון כבעניינו של המשיב כאן).
הסנגור עמד על כך שהמשיב הודה בהזדמנות הראשונה; חסך זמן שיפוטי יקר; נטל אחריות מלאה
על מעשיו מיד עם עיכובו; הוא התעכב על כך, שלמשיב משפחה ובה אישה ושני ילדים הסמוכים על
שולחנו; הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי ועבד באורח סדיר עד למעצר; הרשעתו הקודמת איננה,
לפי הנטען, רלוונטית לענייננו (באשר היא עוסקת בעבירת רכוש). עוד עמד הסנגור בטיעוניו על כך,
שעניין לנו בעבירה של החזקת נשק (ולא נשיאתו או הובלתו); על כך, שפוטנציאל הסיכון הנשקף
מכלי – הנשק הללו מצומצם מאוד בשים לב לכך, שכלי נשק אחד היה ללא מחסנית כלל ואילו
האחר היה נטול כדורים; הסנגור ציין, כי לא נעשה שימוש בנשק. בהתייחסו לעבירה שעניינה
תקיפת שוטר, הרי שזו, כך נטען, נעשתה מתוך סערת – רגשות ולא מתוך כוונת פגיעה מה גם שלא
נגרמה חבלה ממשית לשוטר; השוטר הנפגע לא אושפז; לא הוצגה כל תעודה רפואית, המתעדת את
פציעתו. עוד עמד הסנגור על כך, שהמשיב שהה במעצר תקופה ארוכה עד לגזירת – דינו והוא חש
ייסורי מצפון על כך שסיבך את אמו, מה שהביא למעצרה למשך מספר ימים. כמו כן, נמנעה
השתתפותו של המשיב בחתונת אחיו לנוכח מעצרו. זהו עונש נוסף אשר, לפי הנטען, המשיב ספג
כתוצאה מהתנהלות ההליך הפלילי נגדו. הסנגור אף הפנה אל אישור משבייס (נ/2), אשר הוגש לתיק
ולימד, כי המשיב הוא עצור חיובי, המשתתף בקבוצות טיפוליות ואף תומך בעצורים, המצויים
בהשגחתו. במסגרת טיעוניו אף ביקש הסנגור מבית – המשפט להתעלם מהוראת – השעה הנייל
לנוכח העדר תחולתה על עניינו של המשיב.
הסנגור הגיש לפני בית המשפט אסופה של גזרי – הדין, שבמסגרתם הוטלו עונשי מאסר קצרים
יחסית (10 חודשי מאסר; 12 חודשי מאסר) בגין עבירות דומות ואף חמורות יותר. הוא עתר, אפוא,
לקביעת מתחם, אשר הרף העליון שלו עומד על 12 חודשי מאסר וביקש שיוטל עונש החופף את
תקופת מעצרו של המשיב.
=
–
הנאשם, במסגרת ההזדמנות להביע "דבר אחרון" אמר – "אין לי הרבה מה להגיד אבל התקופה של
המעצר הייתה מאוד קשה לייי.
מכאן, נפנה לעיין בנימוקי בית משפט קמא בגזירת דינו של המשיב.
נימוקי גזר דינו של בית – משפט קמא
בית
המשפט קמא עמד על חומרת מעשיו של המשיב, על הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה
מהם ועל מידת הפגיעה בהם. בית המשפט עמד על כך שנפגעו הערכים החברתיים שעניינם שלום
הציבור ובטחונו, ההגנה על חיי אדם ועל הסדר הציבורי (בהתחשב בחשש שנשק המוחזק שלא כדין
יביא לפגיעה בשלטון החוק ובנושאי שלטון החוק המבצעים תפקידם).
בית – המשפט קמא עמד על כך, שהפסיקה של השנים האחרונות חייבה החמרה בענישת עבירה של
החזקת נשק שלא כחוק על רקע החשש להתגלגלות נשק לידיים עברייניות או כאלה המעוניינות
לפגוע בביטחון תושבי המדינה או בשלומם.
3 מתוך 12
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
עפ"יג 50840-03-22 מדינת ישראל נ' סלאמה(עציר)
תיק חיצוני: 558054/2021
בית – המשפט קמא עמד על כך, שמצוות בית – המשפט העליון היא כי על מערכת בתי –
המשפט
לתרום חלקה במיגור תופעה מסוכנת זו על דרך של החמרת עונשים של המחזיקים בנשק שלא כדין.
בהקשר זה הוא הפנה אל דברי ביהמ"ש העליון במסגרת עייפ 8416/09 מדינת ישראל נ' חרבוש (ניתן
ביום 09.06.2010) ואל עייפ 147/21 מדינת ישראל נ' ירין ביטן (ניתן ביום 14.02.2021).
המשפט קמא הנכבד עמד על כך, שהערכים החברתיים הנייל כולם נמצאים בסיכון ממשי
בית
בבית
–
–
מקום בו מחזיק הנאשם בשני תתי – מקלע מאולתרים (האחד בחצר ביתו והשני מוסתר בבגדיה
של אמו). מכאן, עבר בית – המשפט הנכבד קמא לעמוד על מדיניות הענישה המחמירה המוכתבת
המשפט העליון בכגון דא. כך, הפנה אל דברי השופט י. עמית ב-ע"פ 2398/14 אלהזייל נ'
מדינת ישראל, (ניתן ביום 08.07.2014); אל הקריאה להעלות את רף הענישה בכגון דא שנשמעה
במסגרת עייפ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח (ניתן ביום 05.11.2019) וכן עייפ 6183/21 קריף נ'
מדינת ישראל (ניתן ביום 13.02.2022); שם נקבע שהצורך בהעלאת רף הענישה נעוץ בהיות העבירות
יימכת מדינה" הן בשל אופיין של העבירות והסכנה הכרוכה בהן. כן דובר שם על תופעת הרתעת
ייהנפגע הפוטנציאלייי מניצול חופש התנועה הנתון לו על רקע החשש מפני שימוש בנשק בידי רבים,
שברשותם הוא מצוי שלא כחוק. הורחב באותו פסק – דין גם על הצורך להרתיע עבריינים בכוח
מפני שימוש בכלי – נשק כדי ליישב סכסוכים ועל התופעה שבמסגרתה מחזיקים בלתי – חוקיים
של נשק אינם נענים לקריאות ואינם מוסרים את הנשק שבידיהם לרשויות החוק.
בית – המשפט קמא הנכבד הפנה אל פסיקת בית משפט זה (עפ"ג (חי') 23157-02-20) מדינת
ישראל נ' אלנילאני (ניתן ביום 28.07.2020) שבה נקבע חד – משמעית שעונש מאסר לריצוי בעבודות
שירות אינו הולם עבירה מהסוג בו קא עסקינן.
מהמכלול, למד בית – משפט קמא על כך שבכגון דא, קיים טווח ענישה רחב, התלוי בנסיבותיו של
כל מקרה והציג פסיקה, שבה נקבעו רמות ענישה הנעות בין 10 חודשי מאסר לבין 18 חודשי מאסר,
בפועל בגין עבירות הדומות לאילו הנדונות כאן.
המשפט קמא הנכבד הזכיר שעניין לנו בהחבאת שני תתי – מקלע מאולתרים שבכוחם להרוג
ואשר פוטנציאל ההרג הטמון בהם רב; גם אם לא נעשה בהם שימוש, אין הדבר מפחית מחומרת
העבירה. מכל אלה למד בית – המשפט קמא שמתחם העונש ההולם בעניינו של המשיב נע בין 12
לבין 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
מתחם זה נקבע גם בשים לב למגמת ההחמרה ההדרגתית של בית – המשפט העליון בעבירות נשק
ולאור העובדה שהמאשימה לא התייחסה הלכה למעשה בטיעוניה לעבירת תקיפת השוטריי. בבואו
לקבוע את העונש המתאים לנאשם שבפניו, התחשב בית – המשפט הנכבד קמא באופייה הקל של
הסתבכותו הקודמת של הנאשם בפלילים, בהודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, ובחיסכון בזמן
שיפוטי רב הכרוך בה, בכך שריצוי עונש מאסר יפגע בנאשם בבני משפחתו ובפרנסתם, בניסיון
לשקם את הנאשם במהלך כליאתו.
בית
–
כן התחשב בית – המשפט קמא בכך שהמשיב נתון היה בתנאי מעצר משך תקופה לא – קצרה כאשר
ידוע, שתנאי מעצר קשים המה מתנאיו של אסיר המרצה עונש שנגזר לו.
4 מתוך 12
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
עפ"יג 50840-03-22 מדינת ישראל נ' סלאמה(עציר)
תיק חיצוני: 558054/2021
כעת, נעבור לעיין בנימוקי המערערת בערעורה אשר הופנה כלפי קולת העונש שהוטל על המשיב.
נימוקי הערעור
בייכ המערערת טען, בפתח ערעורו, כי מתחם העונש ההולם שנקבע בבית – משפט קמא הוא נמוך
מאוד ואינו מבטא את חומרת מעשי המשיב. נטען, כי ראוי היה לשקלל במתחם את כמות כלי הנשק
שנתפסה, את סוגם ואת נסיבות תפיסתם. עוד נטען, שהמתחם איננו משקף כראוי את הצורך
במגמת ההחמרה בעבירות נשק המבוטאת באחרונה.
–
לפי הנטען, העונש שנגזר (15 חודשי מאסר בפועל) אינו הולם את חומרת המעשים, את נסיבות
ביצועם, ואת פוטנציאל הנזק הגלום בהם. צוין, כי עניין לנו בכלי – נשק בעלי פוטנציאל קטלני
גבוה; האמור בכלי – נשק התקפיים שהוחזקו באופן העלול היה להביא לשימוש עתידי. (בצדק העיר
הסנגור בעניין זה ששגגה נפלה מלפני ב"כ המערערת כשסבר בטעות שנתפסה תחמושת עם כלי
הנשק ולא היא…). נטען גם, כי עבירת תקיפת השוטר לא באה לידי ביטוי כנדרש גם כן, בהתחשב
בהיותה פעולה אלימה אשר גרמה לכאב ולאי – נוחות לשוטר למשך מספר ימים.
בייכ המערערת שב והפנה אל תיקון 140 לחוק העונשין אשר קבע כהוראת שעה עונש מזערי בעבירות
נשק. ברקע לחקיקת הוראת השעה עמד היקף תופעת עבירות הנשק אשר תוארה על ידי בית –
המשפט העליון כיימצב חירום של ממש". בעניין זה הופנינו אל עייפ 2251/21 אבו – ערער נ' מדינת
ישראל (ניתן ביום 15.12.2021).
נטען גם, שלמרות שבית המשפט סבר, שראוי להטיל עונש שיהא בו כדי להרתיע את הרבים מפני
עבירות – נשק, לא הביא שיקול זה לכלל ביטוי בתוצאה המעשית. ב"כ המערערת עמד על כך,
שבניגוד לסברת בית משפט קמא, התייחסה גם התייחסה התביעה בטיעוניה לפניו לעבירה שעניינה
תקיפת שוטר ועתרה להחמרה בענישה בגינה.
במסגרת הודעת הערעור טרח והפנה ב"כ המערערת אל שורה של פסקי דין אשר במסגרתם הוטלו
עונשים חמורים יותר מזה שהוטל כאן בגין מעשים שבוצעו בנסיבות ייקלות יותר מנסיבותיו של
תיק זה וזאת מתוך מטרה ללמוד על מדיניות הענישה הראויה".
כך, הופנינו אל רעייפ 6265/20 אבו אל קיעאן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 15.09.2020). במסגרת
פסק דין זה, בגין החזקת אקדח חצי אוטומטי עם מחסנית וכדורים, אושר (על ידי הימנעות ממתן
רשות לערער) עונש מאסר בפועל בין 12 חודשים; הוצג לנו עפ"יג 2024-04-21 (מחוזי נצרת) מדינת
ישראל נ' חוסיין מנדורי (ניתן ביום 29.06.2021). שם, בגין החזקת רובה דמוי – סער מסוג 16-M
(איר סופט) וחלק תחתון של רובה 16-M ומחסנית תואמת עם 30 כדורים נגזרו 20 חודשי מאסר.
צוטט גזר הדין שניתן בתייפ 55185-02-20 (מחוזי ביש) מדינת ישראל נ' אלנבארי (ניתן ביום
30.01.2022). באותו מקרה, בגין החזקת אקדח חצי אוטומט טעון במחסנית וכדורים הוטלו 20
חודשי מאסר; כן התבקשנו לעיין בתייפ (מחוזי ביש) 54607-07-19 מדינת ישראל נ' גבור (ניתן ביום
12.01.2020). באותו מקרה, בגין החזקת רוסייר 16-M ומחסנית ריקה הוטלו 22 חודשי מאסר
והופעל עונש מאסר על תנאי בן 4 חודשים.
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
;
29
30
33
33
31
32
5 מתוך 12
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
עפ"יג 50840-03-22 מדינת ישראל נ' סלאמה(עציר)
תיק חיצוני: 558054/2021
בטיעוניו בעייפ לפנינו, הרחיב בדברים בייכ המערערת, עוייד נמירובסקי וביקש שנטיל עונש כבד
בהרבה" מזה שהוטל על – ידי בית – המשפט קמא. הוא עמד על כך, שכלי הנשק המוחזקים שלא
כדין מגיעים לגורמים פליליים ולאומניים; לפיכך, ראוי להחמיר. לדעתו, ראוי היה להטיל עונש
כפול מזה שהוטל. אין מקום, לטעמו, להסתפק בהעלאת העונש במספר חודשי מאסר. לא יהא בכך,
לדבריו, כדי להעביר את המסר או כדי להרתיע. כשנשאל ביחס לפסיקה אשר צוטטה בהודעת
הערעור, כמפורט לעיל, הוא ציין, שפסיקה זו הובאה לא כאמת מידה לעונש הראוי אלא על – מנת
להמחיש את מגמת ההחמרה, אשר צריך שתימשך והדרך היחידה להילחם בתופעת הנשק הבלתי
חוקי. הוא ציטט את דבריו של נשיא ביהמ"ש, השופט שפירא באחד מפסקי – הדין עת עמד על גל
כתבי – האישום המציף את בתי – המשפט ואשר עניינם עבירות נשק, מה שמלמד על קיומה של
"מכת מדינהיי המחייבת התייחסות של ממש בהיבט החמרת הענישה.
תשובת ב"כ המשיב במענה לערעור
בייכ המשיב עתר לדחיית הערעור.
–
–
–
הוא עמד על כך, שאין אנו מצויים בשלב של גזירת עונשו של המשיב מחדש. לדבריו, בית – המשפט
קמא שקל את השיקולים הראויים והרלוונטיים; לא נפלה טעות בגזר – הדין; לא הוצבע על חריגה
קיצונית ממתחמי הענישה הנקבעים כעניין של יום ביומו בעבירות שכאלה. גם הנסיבות האישיות
שוקללו, לדבריו, כנדרש.
ב"כ המשיב הפנה אל גזרי הדין שניתנו לפני בית המשפט המחוזי בעבירות חמורות יותר של
נשיאת כלי נשק, כאלה, שעסקו בעיסוק בכלי – נשק התקפיים יותר. חרף כל זאת, נקבעו באותם
מקרים מתחמי ענישה נמוכים מזה שקבע בית המשפט קמא. הוא הצביע על כך, שלמרות זאת,
לא הוגשו ערעורים על קולת העונש בידי הפרקליטות. ב"כ המשיב עמד על כך, שלא נתפסה
תחמושת ברשות המשיב; לכך, אליבא דב"כ המשיב, נודעת משמעות רבה; לאור זאת, סבר
הסנגור שהמתחם שנקבע בבית משפט קמא נטה לחומרה ביחס למקובל. הוא התייחס פרטנית אל
פסקי – הדין שצוטטו על – ידי ב"כ המערערת בערעורו וטען שהמתחמים שנקבעו בהם תואמים או
אף מקלים בבחינה פרופורציונית אל מול המתחמים שנקבעו בתיק זה. לדעת הסנגור, העונש שהוטל
על מרשו הוא סביר גם במתחמים שנקבעו בבית-המשפט המחוזי במקרים דומים ואף חמורים יותר.
הוא הפנה בהקשר זה אל תייפ 17376-05-20 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ' ג'מיל חליל (ניתן ביום
10.3.2021), שעסק בנשיאה והובלה של שני כלי-נשק מסוג תמייק קרלו עם כדורים; הוטלו 12 חודשי
מאסר ולא הוגש ערעור.
הוא הציג לעיון את גזר הדין שניתן במסגרת תייפ 17413-05-20 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ'
דסוקה ואח' (ניתן ביום 12.7.2021), הקשור לפרשה הנייל. באותו מקרה, עתרה הפרקליטות לאימוץ
המתחם שנקבע בעניין ג'מיל חליל הנייל והוטלו 10 חודשי מאסר בלבד.
כן הופנינו אל תייפ 52828-03-19 (שלום חדרה) מדינת ישראל נ' אבו הלאל ואח' (ניתן ביום
12.1.2021), שעניינו החזקת שני תתי-מקלע מסוג קרלו עם מחסניות; שם, במסגרת ערעור הוטלו
10 חודשי מאסר לאחר קביעת מתחם הנע בין 10 ל-24 חודשי מאסר.
6 מתוך 12
2
3
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
עפ"יג 50840-03-22 מדינת ישראל נ' סלאמה(עציר)
תיק חיצוני: 558054/2021
הסנגור ציטט גם את תייפ 63018-05-18 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ'חמדוני (ניתן ביום
23.4.2018); במסגרתו הורשע הנאשם בנשיאת נשק (קרלו, רימון הלם, מחסנית וקופסה בת 50
כדורים) ובעבירה של הפרעה לשוטר; דובר שם בנאשם בעל עבר פלילי ואשר מאסר מותנה היה תלוי
ועומד נגדו, ונגזרו עליו 22 חודשי מאסר תוך הפעלת עונש מותנה בתוקף.
בכל הנוגע לעבירה שעניינה תקיפת שוטר, טען ב"כ המשיב כי בפועל, זנחה המערערת את בקשתה
להחמיר בגין עבירה זו במהלך טיעוניה בערכאה הראשונה. הוא עמד על כך, שלא נגרמו לשוטר
חבלות; לא הייתה זו תקיפה "מכוונת"; השוטר לא נזקק לטיפול רפואי.
בייכ המשיב הדגיש – עניין לנו כאן במשיב המצוי לקראת ועדת שחרורים, הצפויה להתכנס בעניינו
בקרוב; במי שמתפקד בצורה חיובית; במי שמצוי בהליך שיקום העלול להיקטע. מדיניות הענישה
מוכרת וידועה. לזכות המשיב עומדות שורה של נסיבות אישיות, לקולה – ההודאה בהזדמנות
הראשונה ; שחרורו הקרוב.
לאור כל אלה, טען בא כוחו המלומד של המשיב שוודאי שאין למצוא חריגה קיצונית לקולה מן
הראוי בעונש שנגזר למשיב. לפיכך, עתר לדחיית הערעור בהיעדר נימוק המצדיק קבלתו.
הגיעה השעה להכריע את גורל ערעור זה.
דיון והכרעה
ייאמר מיד, ערעור זה בדין יסודו.
אכן, האדם מן הישוב הבוחן את התוצאה הסופית, אשר עדיה הגיע בית המשפט הנכבד קמא עת
גזר עונשו של המשיב כאן בגין החזקת שני כלי נשק אוטומטיים שלא כחוק ובלי הסבר כלשהו וכן
בגין תקיפת שוטר במהלך מילוי תפקידו, מגיע מיד לכלל דעה, כי האמור בעונש אשר איננו נותן
מענה ראוי לצורכי ההלימה, ההרתעה והמניעה הניבטים בבירור מעובדות המקרה וממצב
הביטחון והסדר הציבורי השורר במקומותינו בימים אלו ובשנים האחרונות.
בית המשפט קמא אכן פעל בהתאם למתווה אשר נקבע בתיקון 113 לחוק העונשין (שעניינו הבניית
שיקול הדעת השיפוטי בענישה). הוא אף נזקק לפסיקה המהווה, לפי מיטב שיפוטו, את מדיניות
הענישה הנוהגת בכגון דא. דא עקא, שכאמור לעיל, אין בתוצאה הסופית אליה בא כדי להוות מענה
הולם לעבירות, אשר בגינן נדרש להטיל עונש.
אכן, עבירות הנשק: החזקתו, רכישתו, נשיאתו, הובלתו והשימוש בו הפכו זה מכבר למכת מדינה
(ראו לעניין זה למשל: עייפ 1695/22 מדינת ישראל נ' גנאים, פסקה 11, ניתן אך לאחרונה, ביום
29.3.22) פעם אחר פעם בשנים האחרונות, חוזר ושונה בית-המשפט העליון: נשק בלתי-חוקי,
המוחזק בידיים בלתי-מוסמכות, סופו להגיע לכלל שימוש בלתי חוקי ומסוכן. בין אם יהא זה
במסגרת סכסוכי שכנים או סכסוכי נהגים; סכסוכים בין חברים בארגוני פשיעה; בין אם זה
לצרכים פליליים, כגון גביית דמי חסות, ביצוע מעשי שוד; ובין אם נעשה הדבר ממניעים ולצרכים
טרוריסטיים. מתאימים לעניין זה הדברים שנכתבו במסגרתו של עייפ 4406/19 מדינת ישראל נ'
סובח, פסקאות 17-16 (ניתן ביום 5.11.2019) ולפיהם –
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
23
7 מתוך 12
1234567∞
8
9
10
11
עפ"יג 50840-03-22 מדינת ישראל נ' סלאמה(עציר)
תיק חיצוני: 558054/2021
"השימוש בנשק חם ככלי ליישוב סכסוכים הפך לרעה חולה, וכמעשה של
יום ביומו גובה חיי אדם ולעיתים אף את חייהם של חפים מפשע אשר כל
חטאם היה כי התהלכו באותה עת ברחובה של עיר. בשנים האחרונות אף
חלה עליה מתמדת במספר אירועי הירי המדווחים למשטרה (ראו למשל:
דו"ח מבקר המדינה התמודדות משטרת ישראל עם החזקת אמצעי לחימה
לא חוקיים ואירועי ירי ביישובי החברה הערבית וביישובים מעורבים 28
(2018)). על רקע המציאות אותה אנו חווים למרבה הצער מדי יום, אנו
עדים לקריאה ציבורית נרגשת להגברת האכיפה כלפי עבירות נשק –
ולהחמרה במדיניות הענישה הנוהגת.
[…]
בהתאם לכך ולנוכח ריבוי מקרי הירי, יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה
כלפי ביצוע עבירות החזקת נשק שלא כדין, ועל אחת כמה וכמה שימוש
בנשק חם ופציעתם של קורבנות שונים עקב כך. הצורך במדיניות ענישה
מחמירה נחוץ במיוחד כאשר השימוש בנשק גורר פגיעה בגוף ובנפש,
וכאשר מבצעי העבירות אינם מוסרים את כלי הנשק לידי רשויות החוק –
ובכך מוסיפים לפגוע בביטחון הציבור וקיים חשש תמידי לשימוש עברייני
חוזר בנשק זה, כמו גם להגעתו של נשק זה לגורמים עויינים ובכללם גורמי
טרור. נמצא אפוא כי בנסיבות דהיום, ראוי ונכון להחמיר את מדיניות
הענישה הנוהגת, זאת בין היתר על מנת להרתיע עבריינים פוטנציאליים
משימוש בו כאמצעי ליישוב סכסוכים" (ההדגשות אינן במקור).
כלי-נשק נועדו לזרוע הרס, חורבן ואובדן. הם נועדו להרוג. ככל שמדובר בכלי-נשק התקפי יותר,
דוגמת מקלע, תת-מקלע או רובה סער, מידת ההרס וההרג אשר יש בכוחם לזרוע רבה יותר.
מדינה ריבונית איננה יכולה לקבל כ"מכת-גורלי תופעה של החזקת כמות אדירה של נשק בלתי-
חוקי בקרב אזרחיה ותושביה. תופעה שכזו פוגעת בעצם משילותה; היא פוגעת בסדר הטוב שבה;
היא חותרת תחת שלומם וביטחונם של אזרחיה. לבסוף, היא אף עלולה להקים סימן שאלה על
עצם קיומה.
ועדת המנכ"לים להתמודדות עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, ציינה, במסגרת הדויים
המפורט שאותו פרסמה, שאחד המאפיינים של תופעת הפשיעה בחברה הערבית והגורמים לה הוא
הימצאותם וזמינותם של כלי-נשק מסוגים שונים בקרב החברה הערבית בהיקפים גדולים מאוד.
ההערכות מדברות על החזקה של עשרות ומאות אלפי כלי-נשק לא חוקיים; השימוש בכלים הללו
פוגע קשות בביטחון האישי של האזרחים ובאמון בכוחות אכיפת החוק. עצם החזקת הנשק מגבירה
את החשש לשימוש בו ומפגיעה בחיי-אדם, וכך גדל הביקוש הגובר בהתחמשות ובמספר מקרי הירי
והרצח. הוועדה המליצה על העלאת רמת הענישה ובכך חיזוק אמון הציבור הערבי במדינה בכלל
וברשויות האכיפה בפרט. דויים הוועדה אומץ במסגרת הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 143) (עבירות
בנשק), התשפייב-2021 (הצייח הממשלה 1466, יח' כסלו התשפ"ב, 22.11.2021). במסגרת תיקון 140
לחוק העונשין (שנכנס בתוקף בהוראת שעה למשך שלוש שנים ביום 8.12.2021) אף אימצה כנסת
ישראל את ההמלצות הללו.
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
25
2222222
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
37
38
8 מתוך 12
עפ"יג 50840-03-22 מדינת ישראל נ' סלאמה(עציר)
תיק חיצוני: 558054/2021
הדברים ידועים וברורים. אין ביכולתן של רשויות האכיפה להגיע אל כל אחד ואחד ממחזיקי הנשק
הבלתי חוקי מפאת כמותם והתנהלותם החשאית ומפאת מגבלותיהם הידועות והברורות.
לפיכך, רק ענישה חמורה וכואבת, שתוטל על מתי המעט מן המעט, אשר נתפסים כשהם רוכשים,
מחזיקים, נושאים ומובילים נשק, עשויה לשנות במשהו את מאזן הכדאיות של מי ששוקל לעבור
עבירות שכאלו.
הפיתוי לעבור את העבירות הללו הוא רב. למכירת נשק לא חוקי עשוי להילוות רווח נאה בשים לב
למחיריו המאמירים כל העת; מחזיקי נשק נהנים מיימעמדיי ומיכולת לאיים ולהרתיע את הזולת.
גורמי הפשע והטרור עושים בו שימוש תדיר להוצאה לפועל של פעולותיהם, תוך קיפוד חיי-אדם
שוב ושוב (לעיתים גם כאלו שאינם קשורים כלל לסכסוך ואך נקלעו לקו האש שלא בטובתם).
הוראת השעה, אשר נחקקה זה מקרוב (הקובעת עונש מזערי לעבירות דוגמת זו שבעשייתה הורשע
המשיב) איננה חלה בעניינו. עם זאת, רוחה שורה עלינו זה מכבר. אין היא אלא אמירה חקיקתית,
המצהירה את המובן מאליו. הצהרות דוגמתה בוטאו פעם ועוד פעם בפסיקת בתי המשפט.
לכל ברור, כי מיגור תופעת ההחזקה של אמל"ח בלתי-חוקי יוכל לצאת מגדר המילה הנאמרת או
הנכתבת אל הפועל בעולם המציאות רק אם העבירות המרכיבות אותה יזכו להכרה כעבירות
חמורות ומסוכנות, כאלו הראויות לעונש חמור ומכביד.
העונש המרבי הקבוע לצד עבירה שעניינה החזקת נשק הוא 7 שנות מאסר. העונש המרבי איננו
אות מתה בשיטתנו המשפטית. הוא מהווה סמן, אשר נשתל בידי המחוקק על גבי דפי ספר החוקים
על-מנת לאותת לבית-המשפט מה עשוי להיות העונש הראוי להיות מוטל על העבריין במקרים
החמורים. מובן, כי לא בכל מקרה הבא בפניו, על בית-המשפט להטיל את העונש המרבי. מתאימים
לעניין זה דבריו של כב' השופט שטיין, שנכתבו במסגרתו של ע"פ 2352/19 דנילוב נ' מדינת ישראל
(ניתן ביום 15.10.19) בציינו כדלהלן –
”…עונשי המקסימום הקבועים בצד עבירות אינם רק מגדירים את גבולה
העליון של סמכות הענישה שבידי בתי המשפט, אלא גם מבטאים את
עמדת המחוקק ביחס לחומרת העבירות. כפי שציינתי שם, בקבעו את
עונשי מקסימום אלו המחוקק לא דיבר לריק – שומה עלינו להתאים
את הענישה הנוהגת לעמדתו זו..".
–
הדברים בוודאי נכונים עת בתי-המשפט חוזרים ועומדים על מסוכנות תופעת עבירות הנשק; על
נזקן הרב; על היותן מכת מדינה; על הצורך למגרן ועל הקושי לעשות כן.
במקרה שלפנינו, המשיב הורשע בהחזקת שני כלי-נשק, לא אחד. בשום שלב לא נשמעה מפיו או
בשמו הצהרה, המסבירה מדוע החזיק בנשק? כיצד הגיע הנשק לרשותו? מה התכוון לעשות בנשק?
כאשר עניין לנו בעבירה מסוג זה, אשר כורכת בחובה סכנה מוחשית לציבור, פועל יוצא של עשיית
שימוש בנשק או בהפצתו, אזי אין להניח הנחות מקלות לזכות הנאשם. ואכן, בין אם התכוון המשיב
לסחור בנשק, בין אם בחר להחזיקו לצורך שימוש פלילי או אחר, אין בכך כדי להוות טעם להקל
עמו.
9 מתוך 12
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
222222222
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
34
33
33
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
עפ"יג 50840-03-22 מדינת ישראל נ' סלאמה(עציר)
תיק חיצוני: 558054/2021
יותר מכך, עניין לנו כאן בכלי-נשק מסוג התקפי – תת-מקלע (ולא רק אחד אלא שניים). מקום בו
עסקינן בכלי-נשק מסוג זה, נטל ההסבר המוטל לפתחו של העבריין כבד יותר.
מזדהים אנו, אפוא עם טענות ב"כ המאשימה, שלפיהן, הגיעה השעה לעלות שלב נוסף במעלה
המדורג בסולם הענישה המוטל על עבריינות הנשק.
–
–
יש לזכור, מדיניות הענישה הנוהגת היא אך אחד מהשיקולים המשמשים בידי בית המשפט
בקביעת מתחם העונש, לצד שיקולים נוספים הכוללים בין היתר, את רמת הפגיעה בערכים
המוגנים ונסיבות הקשורות בביצוע העבירה (ראו למשל: ע"פ 9954/17 זילברשטיין נ' מדינת
ישראל, פסקה 9 (ניתן ביום 22.4.18).
לצד זאת אעיר, כי אך לפני מספר ימים, במסגרתו עייפ 1695/22 מדינת ישראל נ' גנאים ואח' (ניתן
ביום 29.3.22) שהוזכר לעיל, שב ועמד בית – המשפט העליון על "החומרה היתרה שיש לעבירות
נשק, אשר הפכו זה מכבר למכת מדינה, ושמאיימות באופן ממשי על שלום הציבור ועל ביטחונוי.
בית-המשפט העליון הצהיר במסגרת הפרשה הנייל, כי ייניכרת בפסיקה מגמה עקבית של החמרה
בענישה הנוהגת כלפי מבצעי עבירות נשק במטרה לשדר מסר מרתיע מפני ביצוען". אמנם
במסגרת פרשה זו, תיקון 140 לחוק העונשין לא חל על עניינם של המשיבים. חרף האמור, באותו
מקרה מצא לנכון בית המשפט להחמיר בענישה תוך שימת דגש על כך שערכאת הערעור אינה
ממצה את חומרת הדין) וכאשר מובאים בחשבון את השיקולים הבאים – "מדיניות ההחמרה
בענישה, היות הנשק ארוך, אוטומטי ובעל פוטנציאל קטלני גבוה וכן את נסיבות ביצוע העבירה".
דומה "שטוחה" של הפסיקה של בית – המשפט העליון חייבת לשרות גם על העניין המונח לפנינו.
זאת ועוד, לא נעלמה מעינינו העובדה שבשום שלב, ואף לא בדברו האחרון, לא הביע המשיב צער
על מעשיו; לא נשמעה חרטה מפיו. הוא הודה במיוחס לו. הוא נטל אחריות על המעשה. היה כאן
חיסכון (מסוים) בזמן שיפוטי. אמרנו יימסוים", שכן מקום בו נתפסו כלי-נשק בחצריו של הנאשם
והוא קשר עצמו מיד אליהם (בשים לב לכך שאמו הסתבכה כתוצאה מהמעשה – ועל כך, אגב, הביע
צער), יקשה עליו מאוד לשכנע את בית-המשפט שהוא לא עבר את העבירה המיוחסת לו.
עניין לנו במקרה בו המשיב, כאשר נתפס בכף ואנשי משטרה הגיעו אל ביתו ומצאו את כלי הנשק
שהוסתרו בו, תקף שוטר, היכה אותו וגרם לו לכאב ולאי-נוחות מהלך מספר ימים. בין אם התביעה
שמה דגש על כך בטיעוניה, בין אם לאו, המדובר בעבירה חמורה, המצדיקה ומחייבת, בנסיבותיה,
הטלת עונש גם בגינה. איננו מקבלים בהקשר זה את טענת הסנגור, שלפיה יש להתייחס אל מעשה
תקיפת השוטר (בנסיבות שבהן בוצע) כאל דבר של מה בכך, בבחינת זוטי דברים כמעט. גם בגין
תקיפת השוטר המבצע תפקידו ראוי המשיב להיענש.
אנו סבורים, שמתחם העונש ההולם שאותו קבע בית – המשפט קמא הנכבד (12-36 חודשי מאסר
בפועל) אינו יכול לתת מענה לצורכי ההלימה, המניעה וההרתעה שהם בעלי משמעות עצומה בכגון
דא. אין הוא הולם את רוח התקופה ואת מגמת ההחמרהיי שעליה מדברים בפסיקה מזה שנים.
אין במתחם, שתחתיתו ניצבת על 12 חודשי מאסר כדי להלום את המאבק הנדרש במכת המדינה
המתבטאת בהחזקת עשרות אלפי כלי – נשק בלתי – חוקיים בידי אזרחי ישראל ותושביה.
=
10 מתוך 12
