תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
לפני הרכב השופטים:
כב' השופט אבי לוי [אב"ד]
כב' השופט ערן קוטון
כב' השופט איל באומגרט
המאשימה
הנאשם
פתח דבר
מדינת ישראל
נגד
נור אלדין מחאמיד (עציר) ת.ז. 028362903
הכרעת דין
1. זינב מחאמיד זייל, ילידת 1936 (להלן: "המנוחה") התגוררה בדירה בקומה השנייה, בבניין בן
שלוש קומות בעיר אום אל פחם (להלן: "ידירת המנוחה" וייבניין המנוחה" בהתאמה). יחד
עמה התגוררו בנה הנאשם, נור אלדין מחאמיד, יליד 1971 (להלן: "הנאשם"), ובתה בכריה
מחאמיד (להלן: "בכריה"). בני משפחה שונים התגוררו בבניין הצמוד לבניין המנוחה וכן,
בבניין המנוחה עצמו. על כך עוד נפרט בהרחבה בהמשך.
2. גורלה של המנוחה לא שפר עליה ובליל יום 27.7.19 (יום שבת), היא נרצחה באכזריות (להלן :
"ליל האירוע").
3. גופת המנוחה התגלתה על ידי הבת בכריה ועל ידי אניס מחאמיד (להלן: "אניס"י) הנשוי
לאחותה (ובתה של המנוחה) אינשרח מחאמיד (להלן: "אינשרחיי). עת הגיעו אניס ובכריה
לדירת המנוחה ונכנסו למרפסת השירות, נגלה לעיניהם מחזה בְּעוּתִים כאשר הבחינו בגופת
המנוחה – מוטלת על הרצפה מתבוססת בשלולית דם, חפצים שבורים סביבה, ראשה כרות
כריתה כמעט מלאה ועל גופתה סימני חבלה רבים.
1 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
4. יום למחרת האירוע, 28.7.19 (יום ראשון), נעצר הנאשם, בחשד לרצח המנוחה. נגד הנאשם,
הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת רצח בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 301א(א)(7)
לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"). הנאשם כפר נחרצות באשמה וטען,
כי לא שהה בדירת המנוחה בזמן גרימת מותה.
5. במסגרת הכרעת הדין, עלינו לעמוד על השאלה האם צבר הראיות הנסיבתיות שהגישה
המאשימה, יש בהן כדי להוכיח שהנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו. כמו כן, אנו נדרשים
לעמוד על נפקות מצבו הנפשי של הנאשם במועד האירוע, והאם יש בו כדי להפחית מאשמתו
או לקבוע דרגת אשמה שאינה חמורה במיוחד.
כתב האישום
6. טרם מותה, התגוררה המנוחה בדירתה, הממוקמת בקומה השנייה של בניין מגורים בעיר
אום אל פחם, יחד עם שניים מילדיה, בכריה והנאשם. ימים ספורים לפני יום שבת שחל
בתאריך 27.7.19, עזבה בכריה את דירת המנוחה ועברה להתגורר בבית אחותה, אינשרח,
זאת בשל חששה מהנאשם.
7. ביום 27.7.19 בשעות הערב, בסמוך לשעה 21:15, על רקע שאינו ידוע, ניצתה חמתו של הנאשם
במרפסת השירות שבדירת המנוחה, והוא החליט לגרום למותה של המנוחה. הנאשם החל
להכות את המנוחה בכל חלקי גופה, בכוונה לגרום למותה, באמצעות חפצים שונים ותוך כדי
הטחת ראשה במשטחים קשים. כן שיסף הנאשם את גרונה באמצעות חפץ חד עד כריתה
כמעט מלאה של ראשה מהצוואר, עד שגרם למותה.
8. לטענת המאשימה, הנאשם גרם בכוונה למות המנוחה באכזריות מיוחדת ותוך התעללות
גופנית.
תשובת הנאשם
9. בדיון שנערך ביום 30.10.19, השיב הנאשם לאשמה וכפר בכל המיוחס לו, למעט בעובדה
שהתגורר בדירת המנוחה. הנאשם הכחיש הטענה כי בימים אשר קדמו לליל האירוע, עזבה
אחותו בכריה את דירת המנוחה ועברה להתגורר בבית אחותם אינשרח וגיסם אניס (להלן :
יבית אניס ואינשרחיי), משום שחששה ממנו. לטענתו, בכריה המשיכה להגיע לדירת המנוחה
לבקר אותה ולדאוג לצרכיה, ואף לנה במקום מדי פעם.
2 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
של הבניין בו התגוררה (ת/2). בהמשך, סיפר כי מאז הלך לבית אניס ואינשרח באותו היום
בשעה 18:30, לא פגש עוד במנוחה.
בחקירתו השלישית שינה הנאשם גרסתו, זאת לאחר שעומת עם העולה מסרטוני האבטחה,
לפיו נצפה במצלמות נכנס לבניין המנוחה אף ביום שלאחר האירוע, וטען כי – במהלך שעות
היום נכנס לחדר המדרגות בבניין המנוחה כדי לקחת את הסיגריות שלו, וזאת מפני שאניס
ישן באותה שעה. אף במסגרת חקירתו הנגדית, כאשר עומת הנאשם עם המידע מסרטוני
מצלמות האבטחה לפיו, נצפה הולך לכיוון דירת המנוחה עם כפכפים בשעות הבוקר
המוקדמות שלמחרת האירוע ושב עם נעליים – הנאשם שב על גרסתו האמורה ומסר ביתר
פירוט, כי באותו הבוקר בין השעות 8:00-07:30, ניגש לחדר המדרגות בבניין המנוחה על מנת
לקחת את הסיגריות שלו מארון החשמל, ושב לבית אניס ואינשרח לאחר מכן.
219.האמור אינו מתיישב כלל עם המידע העולה מסרטוני מצלמות האבטחה, לפיו הנאשם שם
פעמיו לכיוון בניין המנוחה כשהוא נעול בכפכפים ושב משם כשהוא נעול בנעליים, בשעות
הבוקר המוקדמות (בשעה 5:40 בקירוב). כמו כן, גרסה זו סותרת עדותו הראשונית של
הנאשם במסגרת חקירתו הראשונה לפיה, ביום שלאחר האירוע, התעורר בבית אניס
ואינשרח בשעה 7:30, פגש במוחמד אחיו של אניס ולווה ממנו 20 ₪, באמצעותם קנה סיגריות
וקפה ולאחר מכן, החל לחפש עבודה באזור. יצוין, כי במסגרת חקירתו החמישית במשטרה,
עמד הנאשם על גרסתו האמורה באשר לשעה שבה התעורר ואולם טען כי היה זה אניס
ממנו לקח את עשרים השקלים.
בחקירתו החמישית במשטרה, הרחיב הנאשם גרסתו באשר למפגש עם המנוחה ביום האירוע
בחדר המדרגות. הנאשם סיפר כי לאחר שאמו הובאה לדירתה ביום האירוע על ידי אדם בשם
אמין עיג'אב (התעקש כי לא היה זה אניס), ליווה אותה למדרגות המובילות לדירתה, שם פגש
את מוהנד, ונתן לו סכום כסף לקנות נייס גאיי. משמע, לטענת הנאשם, הוא כלל לא נכנס
לדירת המנוחה באותה העת.
במסגרת עדותו הראשית, העיד הנאשם בסתירה גמורה לאמור לעיל, כי שהה עם המנוחה
בדירתה במקביל לזמן שמוהנד הגיע לשם, היינו בין השעות 19:00-18:00 בערב האירוע, ואף
טען כי הייתה עדה לפציעתו מהתריס בדירה.
101 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
220. למקרא האמור עולה, כי הנאשם מסר גרסאות סותרות ופתלתלות בניסיון להתאימן
לראיות שהוצגו לפניו תוך ניסיון מובהק להרחיק עצמו ממעורבות ברצח המנוחה. בתחילה
הכחיש הנאשם כל קרבה למנוחה או לבניין מגוריה ב-24 השעות עובר לאירוע. אולם, לאחר
שנחשף, בין היתר, למידע העולה מסרטוני מצלמות האבטחה ולעדויות בני המשפחה,
לרבות מוהנד וסוהיל – בחר לספק גרסאות חדשות בניסיון ליישבן עם כלל הראיות נגדו.
בדיעבד השקרים והפרכות בגרסאות הנאשם, מסבכים אותו אף יותר, כפי שיובהר בהרחבה
בהמשך.
מתי הנאשם הלך לישון בבית אניס ואינשרח וקורותיך עד אז?
221.בגרסה הראשונה שנמסרה למשטרה, הכחיש הנאשם כי רצח את המנוחה וטען, כי יש לו
הוכחות היכן שהה באותו המועד, בציינו כי: "יש לי הוכחות איפה הייתי". עם זאת, בד בבד,
הכחיש הנאשם ידיעתו בדבר מועד קרות האירוע ומסר כי ביום השבת (27.7.19), שהה בבית
אניס ואינשרח. הנאשם לא ידע להצביע על השעה המדויקת במהלכה הגיע לבית אניס
ואינשרח.
אולם, בחקירתו השנייה במשטרה, דייק הנאשם ומסר כי הגיע לבית אניס ואינשרח בשעה
30 :19:00-18 בקירוב, ועלה לקומה השנייה שם נרדם. כשהוטח בנאשם כי הוא משקר והוא
עומת עם המידע העולה ממצלמות האבטחה, לפיו נצפה חוזר מכיוון דירת המנוחה אך בשעה
30 :22 בקירוב – שינה הנאשם גרסה והפך נסער. הנאשם טען, כי באומרו שהלך לבית אניס
ואינשרח, לא התכוון ממש לתוך חדר השינה של אחותו אינשרח, אלא לאזור הסובב את בית
אניס ואינשרח, וכי הלך למכון שטיפת הרכב. בסערת הרגשות שנקלע אליה, עת חש כנראה
כי נלכד ברשת שקריו, חדל הנאשם מלהשיב לשאלות החוקרים באשר לשעה בה הגיע לבית
אניס ואינשרח, תוך שביקש לשמור על זכות השתיקה, בטענה כי אינו יודע ואינו זוכר דבר.
בהמשך החקירה מסר הנאשם, כי על אף שאינו זוכר את השעה המדויקת להגעתו לתוך בית
אניס ואינשרח, זוכר כי כשהגיע לשם כבר החל להחשיך.
בחקירתו השלישית במשטרה, כאשר עומת הנאשם עם המידע העולה ממצלמות האבטחה
לפיו, נצפה יוצא מדירת המנוחה סמוך לשעה 21:30, היינו לאחר שמיעת הרעשים על ידי בני
משפחתו, מידע אשר הוביל את החוקרים למסקנה הבלעדית כי הנאשם הוא הרוצח – הציג
הנאשם לפתע גרסה מורחבת חדשה למעשיו ביום האירוע. לפי אותה גרסה, לאחר שעזב את
דירת המנוחה, הסתובב בשכונת המנוחה, נכנס לשתות קפה אצל השכן בסופרמרקט (אבו
חאלד), זאת עת החלה לרדת החשיכה ורק אז, שם פעמיו לכיוון בית אניס ואינשרח.
102 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
אולם – חרף גרסה נחרצת זו בחקירתו הרביעית במשטרה, לקה' הנאשם בשכחה ומסר כי
אינו זוכר אם שוחח עם מישהו לאחר שיצא מדירת המנוחה שעה שייעוד לא היה חושך פחות
או יותר". עם זאת, הודה כי ניגש למכון שטיפת הרכב ושהה זמן קצר שם, טרם הגעתו לבית
אניס ואינשרח, שם נרדם בטעות.
בחקירתו החמישית במשטרה, סיפר הנאשם כי לאחר שפגש במנוחה בחדר המדרגות ולאחר
שמוהנד שב מקניית ה'נייס גאיי עבורם, אותו הם חילקו ביניהם, נכנס לשכן בעל
הסופרמרקט, כדי לשתות קפה וביקש לקחת סיגריות אך סורב כיוון שהיה לו חוב במכולת.
לאחר מכן, הלך לביתם של אניס ואינשרח שם נרדם הואיל והתעייף – וזאת לדבריו, למרות
שמעולם לא ישן שם בעבר (הנאשם סתר דבריו בנקודה זאת כפי שיפורט בהמשך).
בחקירתו הנגדית, הציג הנאשם גרסה סותרת לפיה, השכן הואיל ליתן לו את הסיגריות
שביקש, חרף חובו אשר עמד על 600-500 (בחקירה במשטרה טען כי עמד על כ-300 ₪). כן
העיד הנאשם בניגוד לחקירתו במשטרה, כי כאשר יצא מהסופרמרקט עדיין היה אור בחוץ.
הנאשם הבהיר כי לאחר הביקור אצל השכן, שם פעמיו לכיוון בית אניס ואינשרח בשעה
19:30 בערך. עוד העיד הנאשם, כי זמן קצר לאחר מכן, נגמרה לו חפיסת הסיגריות וזו הסיבה
שפנה לאנס לבקש ממנו סיגריה.
הנאשם אף הודה לפתע במסגרת חקירתו הנגדית בכך שאנס הבחין בדם על רגליו באותו היום,
תוך שסיפק גרסה חדשה אשר לא נשמעה מפיו עד אותו המועד, לפיה ביום האירוע נכנס
למכון שטיפת הרכב של אנס פעמיים באותו היום (!) פעם ראשונה בשעה 18:30 בקירוב,
כשהוא נועל כפכפים, והשנייה – בשעה 19:30 בקירוב, אזי החליף לנעלי ספורט.
הנאשם העיד במסגרת חקירתו הראשית, כי נרדם בבית אניס ואינשרח בשעה 21:00 בקירוב,
כאשר עד אז טייל בשכונה והשתמש בסמים שהביא לו מוהנד, במטע הזיתים ועקב כך
שיהתמסטל',
לי, נכנס לבית אניס ואינשרח עלה לקומה השנייה ונרדם. במסגרת חקירתו הנגדית,
שב הנאשם על הטענה, כי מפני שהתמסטל' בליל האירוע, ובגין המרחק לדירת המנוחה, עלה
לקומה השנייה בבית אניס ואינשרח, שם נשכב על המיטה ונרדם עד לבוקר למחרת. לטענתו,
זו לא הייתה הפעם הראשונה שנשאר ללון בבית אניס ואינשרח. אולם, עדות זו עומדת
בסתירה גמורה לדבריו במשטרה במסגרת החקירה החמישית, לפיהם הייתה זו הפעם
הראשונה שלן בבית אניס ואינשרח (בהמשך שינה גרסה וטען ההפך).
103 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
עובר לעדותו, אז כשהתבקש לנקוב בשעה מסוימת טען כל העת כי אינו זוכר. שקרי הנאשם
ועדותו הכבושה עומדים לרעתו.
224.מנגד, לגרסאותיו השונות של הנאשם, עומדות הראיות והעדויות השונות אשר יש בהן ללמד
על לוח הזמנים של ההתרחשויות הרלוונטיות ביום/ליל האירוע ובבוקר המחרת :
מדויית הצפייה (ת/24) עולה, כי בשעה 18:11 ביום האירוע, המנוחה לוותה בידי בחורה
צעירה, אשר זוהתה במסגרת עדותו של אניס כבתו, לרכב לבן מסוג 'סיטרואן ברלינגו' אשר
אניס זיהה כי הוא באחזקתו (ת/80).
אניס העיד כי ביום האירוע, בשעות אחר הצהריים, הסיע את המנוחה לדירתה, יחד עם בתו
הקטנה והיא סייעה למנוחה להיכנס לדירה. בנוסף העידה אינשרח, כי בין השעות 18:00-
18:30, אניס בעלה הסיע המנוחה חזרה לביתה.
כן עולה מדויית הצפייה המבוסס על סרטוני מצלמות האבטחה, כי הנאשם שם פעמיו מכיוון
בית אניס ואינשרח לכיוון בניין המנוחה בשעה 18:58 ביום האירוע כשהוא לבוש בחולצת
פסים תכלת לבן, מכנסי אימונית שחורים וכפכפים, ושב לכיוון בית אניס ואינשרח בשעה
22:29, כשהוא לבוש בחולצה שונה.
מוהנד העיד, כי פגש את הנאשם בסמוך לשעה 21:15 בדירת המנוחה, והבחין בכתמי דם על
חולצתו. עדותו נמצאה מהימנה והתקבלה במלואה, כפי שפורט בהרחבה למעלה.
הנאשם טען, כי שתה קפה אצל בעל הסופרמרקט אבו-חאמד בשעות בין ערביים ביום
האירוע, אולם לא זימן את הלה לעדות כתימוכין לגרסתו. למותר לציין כי בעדות שכזו, היה
כדי לתמוך בגרסתו הסותרת של הנאשם ומשלא הובאה, הנחה היא כי דברי העד היו עשויים
לחזק גרסת התביעה.
הלכה היא כי ייאי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו
וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגדי (ע"א 465/88 הבנק
למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991), סעיף 11)). במסגרת פסהייד נפסק כי
אי-הבאת עד כזה יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, לפיה עדותו הייתה עלולה
לחזק את עמדת הצד שכנגד. אמת המידה להחלת ההנחה האמורה היא הציפייה ההגיונית
והמתבקשת, בנסיבות המקרה, כי בעל הדין אכן ישמיע את העד המסוים, שלא הובא על-ידיו
105 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
לעדות, לשם גילוי האמת וחקר העובדות, כפי שאותו בעל-דין טוען להן. לשון אחר, אם נמנע
בעל דין מהבאת ראיה רלבנטית אשר הנה בהישג ידו מבלי ליתן לכך הסבר המניח את הדעת,
ניתן להגיע לכלל מסקנה כי אילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו.
הדברים יפים גם בנוגע למר אמין עיג'אב, לדידו נטען, כי ליווה את המנוחה לבניין מגוריה
ביום האירוע ופגש בנאשם שם בצהריי היום, ואף בנוגע לאחיו של אניס, שלטענת הנאשם,
פגש אותו בבוקר מחרת האירוע.
225.בחקירתו השנייה במשטרה טען הנאשם, כי בין יציאתו מכיוון דירת המנוחה לאחר שסיים
המפגש עם אבו-חאמד, לכיוון בית אניס ואינשרח, נכנס למכון שטיפת הרכב אשר היה
בבעלותו של אחיינו אנס, בין השעות 19:30-18:00, ביום האירוע.
אנס העיד, כי בליל האירוע הנאשם הגיע למכון שטיפת הרכב אשר היה בבעלותו וביקש
סיגריה. לאחר שהעובד שלו הבחין בכתמי דם על רגליו של הנאשם, הפנה תשומת לבו לכך
ואף הוא הבחין בכך. אנס הסביר בעדותו, כי מדובר היה בכתמי התזה. אנס אף העיד כי
הנאשם לבש מכנסיים קצרים באותה העת ונעל כפכפים.
הנאשם טען מנגד במסגרת חקירתו השישית, כי לא נעל כפכפים בליל האירוע ולא היה לו דם
על רגליו. כמו כן, במסגרת חקירתו הראשית, טען הנאשם כי לא יתכן שאנס הבחין בדם על
רגליו וכנראה היה מדובר בלכלוך מהיער שנדמה היה כדם, או דם שזב מציפורניו עקב
כסיסתן.
ברם במסגרת חקירתו הנגדית, הנאשם הודה שאנס הבחין בדם על רגליו באותו היום, תוך
שסיפק גרסה חדשה אשר לא נשמעה מפיו עד לאותו המועד, לפיה ביום האירוע נכנס למכון
שטיפת הרכב של אנס פעמיים באותו היום (!) פעם ראשונה – בשעה 18:30 בקירוב, כשהוא
נועל כפכפים, והשנייה
בשעה 19:30 בקירוב, אזי החליף לנעלי ספורט. כאמור, במסגרת
חקירתו השישית במשטרה, הכחיש הנאשם שנעל כפכפים עת פגש את אנס בליל האירוע.
–
עוד העיד הנאשם בחקירתו הנגדית, כי התרחיש בו ניגש לאנס, ביקש סיגריה והלה אמר לו
שיש לו לכלוך על הגב אכן קרה. אולם, בד בבד, הכחיש הנאשם שהוא המצולם בסרטון
האבטחה, המעיד על התרחשות תרחיש זהה, בטענה כי יתכן שמדובר בתרחישים נפרדים
106 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
אשר התרחשו בזמנים שונים. הנאשם לא ידע להשיב לשאלה מדוע אותם האנשים היו
לבושים באופן זהה.
באשר למקור הדם על רגליו – טען הנאשם כי לא היה דם על הרגל אלא על אצבעות כף הרגל
בלבד, משום שהוא נוהג לקלף את ציפורני הרגליים עם ציפורני הידיים, ללא מספריים וזה
גורם לפציעה לדבריו במסגרתה ממש זורם דם.
כאשר עומת הנאשם עם המידע מסרטון מצלמות האבטחה לפיו, נצפה נכנס למכון שטיפת
הרכב של אנס בשעות הליל ביום האירוע, הכחיש הנאשם כי הוא הדמות המופיעה בסרטון
וטען, באופן תמוה ביותר, כי יתכן והמפגש התרחש פעמיים באותו היום, היינו עמו ועם דמות
הנחזית להיות הוא הלבושה בבגדים זהים בדיוק באותו היום.
226. טענת הנאשם, מנוגדת לכל הגיון ואינה מהווה תרחיש סביר והגיוני כלל לנצפה בסרטון,
המוכיח כי בליל האירוע, נצפה אדם הנראה והלבוש בדיוק כמו הנאשם, נכנס למכון שטיפת
המכוניות ויוצא משם תוך זמן קצר. לא בכדי סיפק הנאשם גרסה חלופית.
בגרסה זו אין כדי לרפא את הממצאים הברורים העולים מעדותו של אנס ומכלול הראיות
לפיהן, הנאשם נכנס למכון שטיפת הרכב לאחר שרצח את המנוחה והסותרות גרסאות
הנאשם ביחס להגעתו למכון השטיפה ולבית אניס ואינשרח עד לשעה 21:00, טענות אשר
נועדו להרחיק הנאשם מזירת האירוע ושעת האירוע.
התרחיש שהציג הנאשם לראשונה במסגרת חקירתו הראשית לפיו, ביום האירוע ניגש למכון
השטיפה פעמיים, הן בשעה 18:30 בערך כשהוא נועל כפכפים והן בשעה 19:30 בערך כשהוא
נועל נעלי ספורט – הנו תרחיש היפותטי גרידא אשר נסתר על ידי גרסת אנס ואינו עולה בקנה
אחד עם תצלומי האבטחה (ת/24) וסרטוני מצלמות האבטחה (ת/23ב), לפיהם בשעה 18:58
צעד הנאשם לכיוון בניין המנוחה ושב משם בשעה 22:29, ורק לאחר מכן, ניגש למכון השטיפה
של אנס.
מכל מקום, ממכלול העדויות, לרבות עדות הנאשם והתמונות מיום המעצר (ת/17+ת/79),
עולה כי הנאשם לבש בליל האירוע מכנסים ארוכים. אף אם נניח כי אנס הבחין בדם על רגלי
הנאשם למרות שלבש מכנסיים ארוכים, ומתוך הנחה שהיה נעול בכפכפים, אין לשלול
התרחיש שהעלה הנאשם, לפיו מקור הדם בפציעות שנגרמו לו במטע הזיתים, בשים לב כי
107 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
אנס העיד שהנאשם היה מלוכלך ודבקו בו עשבים ובתמונות מדויים המעבדה הניידת
(ת/17+ת/79), המלמדות כי על גופו של הנאשם ביום המעצר, נמצאו פציעות רבות בחלקי גוף
שונים.
אשר על כן, בכל הנוגע למהות המפגש והשעה בה פגש אנס את הנאשם, נוכח הראיות
הפורנזיות והסתירות המהותיות בגרסאותיו של הנאשם, מתקבלת עדותו של אנס.
עם זאת, לא הוכח כי הדם שנצפה על רגלי הנאשם הוא דם המנוחה. אף אנס עצמו סבר באותה
העת, כי מקור הדם מפציעה שארעה לנאשם במטע הזיתים. במשטרה העיד אנס, כי סבר
שמקור הדם היה בכסיסת ציפורני הנאשם. הנאשם העלה תרחישים חלופיים סבירים למקור
הדם על רגליו בעת המפגש, שאף לא נשללו על ידי העד בזמן אמת. ללמדנו, כי מקור הדם היה
בספק למן ראשית הדרך. בהעדר ראיה תומכת לכך שנצפה דם על רגלי הנאשם שמקורו
במנוחה עם מעצרו, ובשים לב לתצלום 13 בת/79, המעיד כי רגליו של הנאשם היו מלוכלכות
באופן הנדמה כדם (לעין בלתי מזוינת) – המסקנה האמורה מקבלת משנה תוקף.
227.אדם נוסף שפגש הנאשם בליל האירוע הוא אחיינו סוהיל.
סוהיל העיד, כי פגש בנאשם במטע הזיתים שליד ביתו (בית אניס ואינשרח), בשעות החשיכה,
והלה ביקש ממנו מכנסיים ומקטורן. עוד העיד סוהיל, כי הנאשם ביקש ממנו לא לספר שהוא
נמצא במקום. כששב סוהיל לאחר שסייע לחבר להשליך פסולת, הוא פגש שוב בנאשם בחצר
הבית והנאשם ביקש ממנו שמיכה. סוהיל, לטענתו, נכנס לבית אניס ואינשרח וחזר עם
השמיכה, אך הנאשם לא היה במטע הזיתים. משכך, הניח עבורו שמיכה, על הספה במטע
הזיתים ושב לביתו.
עדות סוהיל נתמכת בדויים הצפייה ת/24 לפיו, נצפה סוהיל נכנס למטע הזיתים בשעה 23:28,
בליל האירוע וכחצי שעה לאחר מכן נצפה הנאשם יוצא מן המטע. כן נצפה סוהיל בשעה
32 :00, כשהוא אוחז בחפץ הנחזה לשמיכה ושם פעמיו לכיוון מטע הזיתים (כאמור, דויים
הצפייה מבוסס על סרטוני מצלמות האבטחה ת/23ב). בנוסף, עדות סוהיל, נתמכת במזכר
צילום המקום בו שהה הנאשם בסמוך לאירוע ולמקום בו ישן לאחר האירוע מיום 27.7.19
(ת/25). בתמונה בעמ' 2, צולמה ספה הממוקמת במטע הזיתים אשר, כאמור, בהתאם לעדותו
של סוהיל, ישב עליה הנאשם בליל האירוע. נוסף על כך, נמצאה באותו אזור שמיכה (עמ' 3),
אשר על פי הטענה, סוהיל הביא לנאשם בליל האירוע. בעמ' 6-5, ישנן שתי תמונות של מבנה
108 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
שלד שמעל בית אניס ואינשרח, המקום אשר העיד סוהיל כי צפה בנאשם ישן בליל האירוע
וזאת על פי תיעוד הווידאו ממצלמות האבטחה.
228.הנאשם טען מנגד בחקירתו השנייה במשטרה, כי אינו זוכר שפגש בסוהיל בליל האירוע.
אולם, לאחר מכן בחקירתו הרביעית במשטרה, גרסתו נפרמה כאשר הודה שפגש בסוהיל בליל
האירוע, תוך שהבהיר כי ביקש ממנו חולצה בלבד ולא שמיכה. אף בחקירתו החמישית
במשטרה, הודה הנאשם שפגש בסוהיל בערב/ליל האירוע במטע הזיתים בשעות גמר רדת
החשיכה וטען, כי ביקש ממנו חולצה ארוכה שכן, הרגיש מקורר ומשלא הביא לו סוהיל את
החולצה, כעבור חמש דקות נכנס לבית אניס ואינשרח כדי להביא החולצה. אולם, בהיותו
חולה, נשכב על המיטה ונרדם בטעות. בחקירתו השישית במשטרה, כאשר הוצג לנאשם קטע
סרטון מליל האירוע בשעה 23:28, ונאמר לו כי מדובר בסרטון המציג את סוהיל הנעצר ליד
הנאשם ושואל אותו למעשיו, טען הנאשם כי אינו מזהה את הדמות ושב על הגרסה שהציג
בחקירתו החמישית.
229. הנאשם טען בחקירתו הראשונה כי אינו זוכר אם שהה במטע הזיתים בליל האירוע. אין
חולק כי הנאשם, כפי שהודה אף הוא (!) שהה בערב/ליל האירוע במטע הזיתים, על אף
שקיימת מחלוקת באשר לשעה. למעשה הפער בגרסאות הצדדים, נעוץ בשעת המפגש.
בדיעבד, בעוד שהנאשם מציג גרסאות סותרות וכוזבות באשר למועד בו הגיע לאזור בית אניס
ואינשרח בליל האירוע, המידע העולה מסרטוני מצלמות האבטחה, מלמד כי טענותיו
משוללות כל יסוד ותומך בטענותיו של סוהיל. מכאן – מסקנה היא כי הנאשם הגיע לאזור
בית אניס ואינשרח בשעה 22:29, בהמשך נכנס למטע הזיתים ולקראת חצות נכנס לתוך בית
אניס ואינשרח.
–
מסקנה זאת, מטבע הדברים, מאיינת גרסת הנאשם, לפיה לכל המאוחר נרדם בקומה השנייה
בבית אינשרח בשעה 21:00. גרסה זו התפתחה ונולדה, תוך ניסיון להרחיק עצמו ממיקומו
בזירת האירוע, בשעת האירוע, בחישוב זמנים שיקנו אליבי המתיישב עם שעת הרצח, ביודעו
היטב לוח זמני האירוע.
מכאן כי אף עדותו של גורם נוסף מקרב בני משפחתו של הנאשם, יש בה כדי להזים גרסת
הנאשם לציר הזמן שניסה לשרטט באשר לליל האירוע ומהווה ראיה נסיבתית מסבכת
נוספת כנגד הנאשם, המשתלבת כדבעי במארג הראייתי אשר נטווה עד כה.
109 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
230. זאת ועוד, בעוד שהנאשם טען פעם אחר פעם בחקירותיו במשטרה כי התעורר בשעה 07:30
-08:00 ביום שלאחר האירוע (28.7.19), המידע העולה מסרטוני מצלמות האבטחה
(ת/23ב+ת/24) וכן, עדויות בני המשפחה מספרים אחרת:
על פי דויית הצפייה, בשעה 5:28, נצפה הנאשם יוצא ממטע הזיתים והולך לכיוון דירת
המנוחה. כן נצפה הנאשם שב בשעה 5:40 כשהוא נעול בנעלי ספורט, במקום הכפכפים איתם
הלך לכיוון דירת המנוחה קודם לכן, ונכנס לבית אניס ואינשרח.
מעדותו של אניס עולה, כי סמוך לשעה 06:00, הנאשם נכנס לחדר השינה בביתו וביקש
מאינשרח אשתו צעיף. מעדותה של אינשרח עולה, כי בשעה 06:30 בערך, נכנס הנאשם לחדר
השינה שלה וביקש כובע. מעדותו של סוהיל עולה, כי בשעה 06:00 בקירוב, הנאשם עמד מחוץ
לחדרו וביקש ממנו מעיל וסיגריות.
בנסיבות האמורות, לאחר בחינת כלל העדויות והראיות באשר לסדר הזמנים הכרונולוגי של
מעשי הנאשם בליל האירוע ובבוקר המחרת, אין בידינו לקבל את גרסת הנאשם באשר לציר
הזמן ביום האירוע.
סיכום ביניים
231.עד לשלב זה בחינת מכלול העדויות והראיות מצביעות לכאורה, כי סדר הזמנים לאירוע
הרצח התרחש כדלקמן :
ביום 27.7.19, רצח הנאשם את המנוחה בשעה 21:15 בערך. בסמוך לשעה זו פגש את מוהנד
בפתח דירת המנוחה שהבחין בדם על חולצתו. הנאשם עזב את דירת המנוחה בשעה 22:29,
וצעד לכיוון בית אניס ואינשרח, בתוך כך פגש את אנס במכון שטיפת המכוניות, הסתובב
באזור ביתם של אניס ואינשרח, לרבות כניסה ויציאה ממטע הזיתים שם פגש את סוהיל
בשעה 23:30 בקירוב, וביקש ממנו מקטורן ומכנסיים. זמן קצר לאחר מכן, בשעה 00:01
בערך, פגש שוב את סוהיל בחצר בית אניס ואינשרח וביקש ממנו שמיכה. משסוהיל בושש
לחזור, נכנס הנאשם לבית אניס ואינשרח. בסמוך לשעה 00:32, סוהיל הביא לנאשם את
השמיכה המבוקשת למטע הזיתים. אולם, הנאשם לא נכח במטע הזיתים שכן, כבר עלה
לקומה השנייה בבית אניס ואינשרח, שם שהה למשך הלילה.
110 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
כמו כן, נקבע כי מקור הדנייא, בדגימה מדם על גב כף יד ימין של החשוד וציפורן קמיצה ימין,
יכול להיות בחשוד.
25. במסגרת חוות הדעת השנייה נדגמו פריטים נוספים, ונמצא כי מקור הדנ"א מכתמי הדם
בטביעות שסומנו כי "ט.א.1" ו"ט.א.3", הוא במנוחה, או בכל אשה אחרת בעלת פרופיל
גנטי זהה.
טביעות אצבע
26. בהתאם לדויים תיעוד פיתוח טביעות אצבע, דויים שנערך בידי מפקח סער הירש מצוות
המעבדה הניידת (ת/78, צורף גם לת/32אי צילום תיק עבודה של מומחה מעבדת השוואה
ט.א.) – נלקחו 4 דגימות של החייד מהקירות בחדר השירות, סמוך לגופת המנוחה. טביעה
ט.א.1 נדגמה מהקיר הצפוני בגובה של כ-140 סיימ מהרצפה וכ-85 ס"מ מהקצה המערבי של
הקיר. טביעה ט.א.3 נדגמה מהקיר מזרחי בגובה של כ-85 ס"מ מהרצפה ובסמוך לפינה עם
הקיר הצפוני.
כמפורט בחוות דעתו של פקד אמר (ת/79), הדגימות נלקחו מכתמי ההעברה אשר היו
ממוקמים על הקיר הצפוני והמזרחי בדירת המנוחה, ושלוש תצורות ההעברה הנדמות
כטביעת אצבע צולמו, תועדו וסומנו; ט.א. 3-1 בהתאמה.
27. דניים בדיקת טביעות אצבע שערך אריה אחיעד (ת/30), מלמד כי בבדיקה שנערכה מול האפיס,
נבדקו טביעות האצבע ונמצאה התאמה לנאשם. במסגרת דוייח זיהוי ט.א. שערכה ורד
לובשיץ (ת/31), אושר זיהוי טביעת אצבע כשייכת לנאשם, תוך שהיא מציינת כך: "הזהות
מבוססת על התאמה ב-12 נקודות השוואה רצופות לפחות".
28. הגושפנקא הסופית בעניין טביעת האצבע, ניתנה בחוות הדעת להשוואת טביעות אצבעות
וכפות ידיים מטעם רס"ב מיכל בית יוסף (ת/32) (להלן: "רס"ב בית יוסף"), מיום 7.10.19
(להלן : "חוות דעת ט'איי), ממנה עלו המסקנות הבאות:
1. טביעה ט.א.1 נמצאה זהה לטביעת כף יד ימין של הנאשם.
2. טביעה ט.א.3 נמצאה זהה לטביעת כף יד שמאל של הנאשם.
11 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
לגבי שתי דגימות נוספות, קבעה רסייב בית יוסף בחוות דעתה, כי הן אינן ניתנות להשוואה.
חקירתה הנגדית של רס"ב בית יוסף
29. רסייב בית יוסף נחקרה על חוות דעתה (עמ' 209 ש' 9, עד עמ' 225 ש' 29).
בחקירתה הנגדית, העידה רסייב בית יוסף על סדר העבודה ותהליך הבקרה בעת ביצוע
ההשוואה והזיהוי; אחיעד אריה, המשווה שישב מול האפיס המשווה הראשון, ביצע
הבדיקה הראשונית. לאחר מכן, הבדיקה הועברה למשווה בכיר – ורד לובשיץ אשר אישרה
הגילוי. במסגרת התהליך היה מעורב אף עידו חפץ, מומחה במעבדה. בסופו של יום, הזיהוי
הגיע אליה לחוות דעת עם טופס טייא חדש שהוטבע והיא בדקה התיק שוב. כלומר ארבעה
גורמים מקצועיים היו מעורבים בזיהוי, ואישרו אותו.
רסייב בית יוסף הוסיפה והסבירה, כי מחשב האפיס נותן אפשרויות להשוואה ואילו המשווה
עושה את הבדיקה ובודק אם הנקודות מתאימות. לדבריה, המומחה בודק התיק מתחילתו
ועד סופו, ובמקרה זה נעשתה בדיקה ספציפית באפיס מול תעודות הזהות של הנאשם, הליך
שנקרא יקלוסץ'. האפיס נותן את טביעת האצבע, מציג את טופס הט"יא של החשוד מול
הטביעות מהזירה. ככל שהמשווה קובע כי אין זהות לטביעת הנאשם, נעשה חיפוש של
הטביעות במאגר הארצי. במקרה דנן, הסבירה בית יוסף, המשווה קבע כי קיימת זהות
ומשכך, עברה לבודק בכיר ומשם אליה.
30. כן הבהירה רסייב בית יוסף, כי את המעתק מהדירה היא בדקה מול טופס טייא בזכוכית
מגדלת, וזוהי דרך עבודתה. במקרה דנן, לא הוגדלה טביעה מהזירה במסגרת ההשוואה היות
ולא היה צורך בכך (נעשה כאשר מתקשים לערוך את ההשוואה). עם זאת, הטביעה מהזירה
הוגדלה מול טופס טייא המצוי בתיק העבודה, לצורך המחשה לבית משפט. לדעתה, הטביעה
בתיק לא הייתה קלה מאוד אולם הבהירה, כי אף על פי שמסכימה שמציאת הנקודות ואפיונן,
תלויה בבודק והיא סובייקטיבית, כפי שנעשה בתיק דנן, קיים תהליך בקרה לצורך חיזוק
הזיהוי.
רסייב בית יוסף ציינה, כי כאשר תיק מונח לפניה, היא מודעת לכך שמושא הבדיקה הנו חשוד
בעבירה ואת טביעותיו בודקים. כמו כן, אף החומר חשוף לפניה ביחס לעובדות המקרה.
12 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
ביום 28.7.19, בשעות הבוקר המוקדמות, צעד הנאשם לכיוון בניין המנוחה והחליף את
הכפכפים שנעל בנעלי ספורט, וחזר לבית אניס ואינשרח בשעה 5:40. בני המשפחה; אינשרח,
אניס וסוהיל, פגשו לראשונה בנאשם בשעה 6:00 בערך ותהו לפשר מעשיו בבית אניס
ואינשרח.
ראיות פורנזיות
232. נוסף על האמור, הוצגו לפנינו ראיות נסיבתיות מסבכות בדמות הראיות הפורנזיות הקיימות
בתיק:
דם המנוחה על מכנסי הנאשם
233. בעת מעצרו, נמצא כתם דם על מכנסי הנאשם אשר זוהה כדם המנוחה. עובדה זו הובאה
לידיעת הנאשם בחקירתו השנייה במשטרה. הנאשם הכחיש כי היה דם על מכנסיו או כי
הבחין בו. הנאשם ניסה ליתן הסבר חלופי, לפיו יתכן כי המכנסיים היו מוכתמים בדם עובר
ללבישתם.
באשר לעיתוי לבישת המכנסיים, הציג הנאשם גרסאות סותרות. בחקירתו השנייה במשטרה
טען, כי החליף בגדים בדירת המנוחה. בחקירתו השלישית במשטרה, טען כי המכנסיים ניתנו
לו על ידי אחותו אינשרח. בחקירתו השישית במשטרה, שוב הציג הנאשם תזה לפיה יתכן כי
הדם היה על מכנסיו עובר ללבישתם, הואיל והוא מקבל בגדיו מקרובי משפחה והוא נוהג
ללבוש פריט לבוש שצד את עיניו.
–
במסגרת חקירתו הראשית עמד הנאשם על הטענה כי לא הבחין בכתם הדם על המכנסיים.
הנאשם טען בנוסף, כי יתכן שמדובר בכתם דיו. משהובהר לו כי אין מדובר בכתם דיו, העלה
השערה כי יתכן שהדם נמרח על המכנסיים בעת שאמו סידרה את בגדיו לאחר שקיפלה אותם,
באשר אף היא כוססת ציפורניים.
בחקירתו הנגדית, הסביר הנאשם, כי המכנסיים עליהם נמצא כתם הדם הם המכנסיים אשר
לבש עת פתח למוהנד, את דלת דירת המנוחה ביום האירוע, מכנסיים אשר היו נקיים אחרי
כביסה. הנאשם טען, כי לא הבחין בכתם הדם על המכנסיים בעת לבישתם וכי אינו יודע איך
הגיע דמה של המנוחה לשם "אולי אמא שלי קיפלה אותו".
111 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
234. הנה כי כן, הנאשם טוען, כי בזמן אמת לא הבחין בכתם הדם על מכנסיו. אולם, בה בעת טוען
הנאשם, כי אינו שולל התכנות דמה של אמו על המכנסיים עמם נעצר, אותו זוג מכנסיים אשר
הנאשם הודה, שלבש בזמן שביקש ממוהנד להמתין עד לפתיחת הדלת על ידו בליל האירוע.
235. טענת הנאשם בסיכומיו נסבה סביב העובדה, כי אותרה כמות מזערית של דם המנוחה על
מכנסיו. לשיטת הנאשם, המצאות כמות מזערית של דם על מכנסיו מלמדת על ערכה האפסי
של הראיה, או מצביעה על כך שזוג מכנסיים אלו לא נלבשו על ידו בזמן האירוע. לטענת
הנאשם, אילו היה לובש את המכנסיים בזמן הרצח, היה מצופה כי חלק נרחב יותר במכנסיו
היה מוכתם בדם.
זאת ועוד לטענת הנאשם, בהעדר יכולת לתארך את גילוי של הדם ובשים לב, כי הנאשם
התגורר עם המנוחה שנים רבות – לא ניתן לשלול האפשרות כי הדם על מכנסי הנאשם מקורו
בפציעה כלשהי של המנוחה, בעטיה, עת קיפלה בגדי הנאשם או סידרה בגדיו, זב דם על
מכנסיים אלה.
236. בחינת טענות הנאשם מלמדות כי הנן בבחינת חרב פיפיות עבורו. מחד מודה הנאשם כי
החליף מכנסיו טרם פתח למוהנד דלת דירת המנוחה. מאידך טוען הנאשם, כי לא יתכן
שנלבשו בעת ביצוע הרצח מושא כתב האישום, שהרי, לשיטתו, אם היה לובשם באותה העת,
ודאי היו מוכתמים בחלק נרחב יותר בדם.
למעשה מבלי משים, הנאשם מיישב הסתירות בטענותיו ומוביל למסקנה אפשרית אחת
הנאשם החליף מכנסיו בסמוך לפתיחת הדלת למוהנד. העובדה כי אך כתם דם אחד דבק
במכנסי הנאשם מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. כלומר, בדוחק החלפת הבגדים, סביר כי
לא הצליח הנאשם לטשטש עקבותיו לחלוטין. דווקא העובדה כי הנאשם לא הבחין בכתם
הדם, מובילה לכך כי לא טרח להחליף מכנסיו בשנית. משכך, הותיר הנאשם על גופו ראיה,
המסבכת אותו בגרימת מות המנוחה.
יתרה מזו, ההיפותזה כי הדם היה קיים על מכנסי הנאשם עובר ליום האירוע והנאשם קיבלם
ימן המוכן', מופרכת מעיקרא. טענה זו אינה מתיישבת עם האמור בעדות בני המשפחה כמו
גם בעדויות הנאשם. עדויות אלה מלמדות, שהמנוחה אשר גילה עמד על כ-83 במועד האירוע,
נזקקה לסיוע והשגחה בכל מישורי חייה וקל וחומר שלא נהגה לכבס ולקפל את בגדי הנאשם.
112 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
הנאשם עצמו הודה כי בכריה היא זו שדאגה לתחזוקת הבית השוטפת, ואף בחקירתו
הראשונה הבהיר כי: "אמא כל הזמן במיטה".
כמו כן, הנאשם טען בחקירתו השלישית במשטרה, כי קיבל את זוג המכנסיים מאינשרח. אם
כך, אין לנאשם כל הסבר כיצד דבק דם המנוחה על המכנסיים אותם, לטענתו, קיבל
מאינשרת.
לפיכך, המסקנה היחידה בנסיבות העניין היא – כי הנאשם, לאחר שרצח את המנוחה, החליף
את מכנסיו. אולם, טיפה מדמה הכתימה את המכנסיים.
טביעות אצבע של הנאשם מוכתמות בדם המנוחה
237.על פי חווייד המעבדה הניידת מטעם פקד אמר (ת/79), נצפו על הקיר הצפוני והמזרחי בחדר
השירות בדירת המנוחה, כתמי העברה הנראים כהטבעת אצבעות ידיים" ושלוש תצורות
העברה הנראות כטביעת אצבעות. אלה צולמו ותועדו (ת/78) וסומנו ייט.א. 1יי, ייט.א. ליי,
ייט.א. 3"י. כל טביעה נדגמה באמצעות מטוש ובחוות דעתו של ניר שרון (ת/2) נמצא כי מקור
הדם בט.א. 1 +ט.א. 3, הוא במנוחה.
הנאשם נשאל אודות הטביעה, במסגרת חקירתו האחרונה במשטרה (החקירה השישית) מיום
22.8.19 והשיב, שהדבר לא נכון ולא יתכן, ותמה הכיצד זה יכול להיות.
במסגרת חקירתו הראשית, הנאשם טען, כי מדובר בדיו אדום, אך כשעומת עם העובדה כי
מדובר בדם, לא הייתה לו תשובה לכך.
בחקירתו הנגדית, טען הנאשם כי בחקירותיו במשטרה אינו זוכר שנשאל לגבי הטביעות או
כי הוצגו לו תמונות וכי אם היה נשאל לדידן, היה מסביר כי נהג לצייר ולכתוב בדיו אדום על
קירות דירת המנוחה.
הנאשם עומת עם המידע כי בטביעת האצבע נמצא דמה של המנוחה, והוצגה לפניו תמונה של
אחד מכתמי הדם על קיר דירת המנוחה. הנאשם נשאל, כיצד יתכן כי קיימת טביעת אצבע
שלו בתוך דמה של המנוחה. באשר לכך, הציג הנאשם תזה לפיה, יתכן שבעת שסייע למנוחה
113 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
עינינו הרואות, כי בייכ הנאשם לא הצליח לבסס את טיעוניו על ידי סתירת מסקנות המומחה,
אשר עמד על מסקנותיו ואף הבהיר ביתר פירוט, כיצד הגיע אליהן. ככל שהנאשם סבור כי
חוות דעתו של פקד אמר, שהנו מומחה בעל ותק, בין היתר, בנושא ניתוח תצורת כתמי דם,
אינה מבוססת מדעית – היה עליו להביא חוות דעת נגדית ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא
על עצמו.
239. יודגש כי עדותו של פקד אמר, הייתה קוהרנטית וחוות דעתו מפורטת כדבעי. כעולה מחוות
דעתו של פקד אמר ומעדותו, הוא עתיר ניסיון ועבר הכשרות רבות בתחום מומחיותו.
מסקנותיו וממצאיו של פקד אמר מעוגנים היטב בחומר ואין לנו אלא לאמצן, אף ביחס
למסקנות באשר לכתמי הדם על קיר המנוחה והליך הדגימה, כאמור. כמו כן, גם בעדותה של
רסייב בית יוסף באשר להליך זיהוי טביעת האצבע, אין למצוא כל פגם והיא מתקבלת על
דעתנו כמשקפת את המתואר בה נאמנה. מחווהייד ועדותה של רס'יב בית יוסף, עולה כי
תהליך הזיהוי בוצע על פי הנהלים, כי לא נפל פגם בתהליך זה וכי ממצאיו מדויקים.
כן יודגש, כי הנאשם אשר ביקש לחלוק על מסקנות המומחים הנייל, לא הציג לפנינו כל חוות
דעת נגדית אשר יש בה לערער כהוא זה על מסקנותיהם וממצאיהם המקצועיים של
המומחים. על כן, אנו דוחים השגות ההגנה נגד מסקנות המומחים, מכל וכל.
240.על כן, המסקנה הבלעדית העולה מחוות דעתם של פקד אמר ורס"יב בית יוסף, היא כי
הנאשם, אשר כף ידו הייתה מגואלת בדם המנוחה, אותה רצח, הטביע את טביעות אצבעותיו
על קיר חדר השירות/המרפסת.
המשמעות הראייתית של טביעות אצבע בזירה וכתמי דם של המנוחה על הבגדים
241.על משקלן הראייתי של טביעות אצבע אשר נמצאו בזירת אירוע, עמד כב' השופט קדמי בעייפ
517/86 שמואל בן דויד ברוקס נ' מדינת ישראל, פייד מג(3) 441, כדלקמן :
–
"ככלל, משקלה הראייתי של טביעת אצבע נעוץ בשניים: ראשית במיקומה המסבך בזירת
העבירה; ושנית בהעדר הסבר שבכוחו להקים ספק לפחות, שמא הוטבעה הטביעה
בנסיבות שאינן מסבכות את בעליה באחריות לביצועה של עבירה. היה המיקום מסבך ולא
ניתן הסבר כאמור – רשאי בית המשפט לבסס הרשעה על-פי טביעת אצבע מפלילה כראיה
יחידה".
115 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
242.בפסייד קייס (פסקאות 14-13), בדומה למקרה דנן, על בגדי הנאשם נמצאו סימני דם
המיוחסים למנוח, ובית המשפט הקביל ראיה זו כראיה חפצית המסבכת את הנאשם
וממקמת אותו בזירת האירוע – לראיית טביעות אצבעות של נאשם אשר נמצאו בזירת עבירה
וכך נפסק:
"בגדי נאשם, אשר עליהם נמצאים כתמי דם של קורבן רצח, מהווים ראייה חפצית
המפלילה את הנאשם, בכך שהיא מצביעה על הימצאותו בזירת האירוע. במובן זה,
דומה ראייה כזו לראייה של הימצאות טביעות אצבעות של נאשם בזירת עבירה.
ראיות מסוג אלו הן ראיות חזקות במיוחד, אשר יש בכוחן להקים מעין "חזקה
שבעובדה" לעניין אשמתו של הנאשם, והמטילות על כתפיו את החובה להמציא
הסבר מתקבל על הדעת לקיומן של ראיות אלו או להביא ראיות שיש בכוחן כדי
לגרוע מכוחן המרשיע. דברים אלה נקבעו בצורה מפורשת ביחס לטביעות אצבע,
והפסיקה הנוגעת לכתמי דם נזקקת למבחנים דומים ביחס לכוחם הראייתי של
ממצאים אלה.
אשר לטביעות אצבע, אלה משמשות ראייה מספקת להימצאות בעליהן במקום בו
נמצאו, ולמגע הנאשם עם החפץ עליו נתגלו: "הכלל הוא כי ניתן לבסס הרשעה
בפלילים על טביעת אצבעות כראיה יחידה; ובלבד, שאין בראיות שבאו בפני בית-המשפט
הסבר "תמים" להימצאותה המרשיעה של הטביעה, במידה המקימה לפחות ספק
לזכותו"…לעניין הסברו של הנאשם, אין די בהפרחת השערות סתם או הצגת
הסברים דמיוניים או תיאורטיים… הסברו של הנאשם צריך שיהיה גם סביר וגם
אמין … עם זאת, טביעת אצבע אינה אלא ראייה נסיבתית, המבססת מעין "חזקה
שבעובדה" ועדיין התביעה היא הנושאת בנטל השכנוע…דרישת הפסיקה לענין
כתמי דם דומה, ונקבע כי הימצאותם על בגדי הנאשם מחייבת את הסברו…בהעדר
הסבר סביר, תהפוך ראייה זו לראיית תביעה בעלת משקל ניכר…".
243. בעייפ 1624/04 צלאח ג'לבוש נ' מדינת ישראל (נבו 14.5.2009), נדון מקרה זהה כמעט למקרה
שלפנינו במסגרתו, נתגלתה טביעת אצבע של הנאשם מוכתמת בדם המנוחה בזירת הרצח
ונפסק בזו הלשון:
ידם המנוחה שנתגלה באחת מטביעות האצבע והחומר הגנטי של המערער שזוהה בזירה,
כולם יחד מבססים חזקה שבעובדה בדבר מעורבותו של המערער ברצח. בהקשר זה לא
למותר להזכיר את ההלכה לפיה די במציאת טבעת אצבע של נאשם, בהיעדר הסבר הגיוני
116 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
מטעמו לעובדה זו – כדי להרשיעו…מכאן עובר אפוא אל שכמו הנטל לספק הסבר חלופי
לממצאים אלו. אין די בהפרחת השערות סתם, או הצגת הסברים דמיוניים או תיאורטיים,
אלא שעל הנאשם לספק הסבר סביר לממצאים, שיש בכוחו להקים ספק סביר בדבר
אחריותו…מובן כי אין בית המשפט פטור מלבחון גם הסברים תמימים שלא הועלו על-ידי
הנאשם מסיבות מיוחדות, כגון החשש מפני הפללת קרובי משפחה, אולם אין זה המקרה
בענייננו (שם, בעמ' 231). נותר איפוא לבחון, האם סיפק המערער הסבר תמים, שיש בכוחו
להקים ספק סביר במסקנה העולה מהראיות שלעיל".
244.הנה כי כן, הגם שטביעות האצבע המוכתמות בדם וכתם דם המנוחה על מכנסי הנאשם, הן
ראיות נסיבתיות, המדובר בראיות כבדות משקל המסבכות הנאשם והמעידות על מעורבותו
ברצח ומיקומו בזירת הרצח. על הנאשם לספק הסבר סביר לממצאים להמצאות טביעות
האצבע בזירה, המוטבעות בדם המנוחה, או כתמי הדם על בגדיו, שיש בו כדי להעלות ספק
סביר באשמתו, לאור מארג הראיות נגדו.
כפי שפורט לעיל, הסברי הנאשם באשר למקור דם המנוחה על מכנסיו, והימצאותן של
טביעות אצבע המוטבעות בדם המנוחה, על קירות מרפסת השירות (זירת הרצח) – לא
מתיישבים כלל וכלל עם צבר הראיות נגדו. אדרבה, ראיות אלו מסבכות את הנאשם מעבר
לספק סביר, והופכות לראיות בעלות משקל ניכר נגדו.
הסברי הנאשם, כי הדם אינו אלא כתם דיו, אינם מתיישבים עם הראיות המדעיות שהוצגו.
הנאשם אמנם התגורר בדירת המנוחה וברי שטביעות אצבעותיו תמצאנה שם. אולם,
המצאות כתמי הדם בזירת הרצח, בהם מוטבעות טביעות אצבעו של הנאשם, מלמדת כאלף
עדים כי הוא זה שרצח אותה.
בחינת הסברים חלופיים סבירים אחרים אשר יכולים לעמוד לנאשם ולעורר ספק בדבר
אחריותו, מגלה כי אין כאלה המתיישבים עם מכלול הראיות. הנאשם לא העלה טענה או
הצביע על אדם מבני המשפחה, או בכלל, אחר אשר יכול והטביע טביעות האצבע בזירה, עובר
לאירוע או לאחריו.
אשר על כן, גם הפסיקה בעניין זה מלמדת, כי בחינת הראיות הללו, בהעדר תרחיש חלופי
– קושרות הנאשם בקשר בל ינותק לזירת האירוע ומסבכות אותו
המקים ספק סביר
–
במעורבות ברצח המנוחה.
117 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
זיהוי הנאשם במצלמות אבטחה
245.החוקר רועי וינברגר אשר ערך את דויית הצפייה (ת/24), העיד כי ניתן לראות בתמונות
התקריב בדויים בעמ' 3-2 שמדובר בנאשם, אותו הוא מכיר מהחקירה.
לפני העדים אינשרח ואניס, הוצגו תמונות מסרטוני מצלמות האבטחה שהותקנו בביתם
(ת/24). אניס ואינשרח זיהו הנאשם במצלמות האבטחה תוך שהבהירו כי הם בטוחים בזיהוי;
אניס הבהיר כי כבן דודו של הנאשם יש לו הכרות בת 30 שנה עמו והוא אף משמש
כאפוטרופוסו. אינשרח, אחות הנאשם, הבהירה באופן חד משמעי כי אף אם לא רואים את
פני הדמות בבירור, מדובר בנאשם ואף הקבילה הזיהוי לזיהוי בנה.
בחקירתו השישית במשטרה, הוצגו לנאשם קטעי סרטונים ממצלמות האבטחה שהותקנו
בבית אניס ואינשרח. הנאשם סרב להודות כי הוא הדמות המצולמת, בטענה כי יתכן שהראש
שלו הורכב בווידאו, באשר זה לא היה ולא יכול היה להיות הוא. אמנם הודה הנאשם כי
הבגדים שלובשת הדמות המצולמת זהים לבגדים עמם נעצר, אולם תלה זאת בהתכנות שיש
אדם נוסף הלובש בגדים זהים והוא זה שנצפה במצלמות. במסגרת חקירתו הראשית, הכחיש
הנאשם כי הוא הדמות שנצפתה בסרטונים שנפרקו ממצלמות האבטחה, בטענה כי לדמות
יש יישיער גדוליי שעה שלו הייתה קרחת.
בחקירתו הנגדית, הכחיש הנאשם בעקביות כי מדובר בו, הנאשם עמד על הטענה כי לדמות
המצולמת יישיער גדולי ואילו לו יש קרחת. כן טען הנאשם, כי ההליכה שלו ושל הדמות שונה.
עם זאת, הנאשם הודה כי הדמות המצולמת לבושה בחולצה וסנדלים הזהים לשלו. באשר
לזיהוי אינשרח את הנאשם בסרטוני מצלמות האבטחה, מסר הנאשם שהדבר לא ייתכן,
משום שהתמונות אינן ברורות דיין. הנאשם הוסיף, כי אינשרח מדמיינת. הנאשם אף הכחיש
כי התמונות שצולמו ביום המעצר (ת/17) הנכללות בת/79 הן שלו. בנוגע לטענותיו במשטרה
כי התמונות מורכבות התחמק הנאשם מלהשיב מדוע העלה טענה זו.
246.הנאשם טוען כי אין לתת כל משקל לזיהויו על ידי אינשרח אניס והשוטר וינברגר במצלמות
האבטחה. לשיטת הנאשם, הזיהוי אינו ודאי שכן, לא ניתן להבחין באופן ברור; בתווי פניו,
צבע עיניו, אורך אפו, מבנה פניו ועוד. בהעדר מאפיין זיהוי ייחודי לנאשם – הזיהוי, לסברת
הנאשם, נובע, מהידיעה כי הנאשם הוא החשוד ברצח המנוחה והצורך במתן עדות בעניינו.
118 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
אלה, לשיטת הנאשם, יצרו הנחה סובייקטיבית תת-הכרתית לפיה, הנאשם הוא הדמות
שנצפתה בתמונות. הנאשם סומך ידיו על הלכת אבו רקייק, הקובעת מבחן דו-שלבי לקביעת
משקלה של ראיית הזיהוי, וטוען כי בנסיבות, אינה צולחת את המבחן החיצוני ומשכך, אין
ליתן לה משקל כלשהו.
247.עולה, אפוא, כי המחלוקת נסובה בעיקרה על זיהוי הנאשם בתור הדמות הנצפית בסרטוני
מצלמות האבטחה. הלכה היא, כי רשאי בית המשפט לסמוך על מראה עיניו והתרשמותו
ממראה הנאשם בכל הנוגע לזיהויו, אף "מתוך השוואה לראיה חפצית כלשהי כגון תמונה,
סרט וידיאו או הקלטת קול". כן נקבע, כי תפקידו השיפוטי של בית המשפט מחייבו להיעזר
במראה עיניו וכל אימת ש"לא מדובר בהתרשמות הדורשת מומחיות – אין בכך כל פסוליי.
עם זאת, על בית המשפט בהכרעה במחלוקת כגון דא, לנהוג זהירות יתרה בשימוש בכוחו זה
משום שהתרשמותו אינה עומדת למבחן חקירה שכנגד.
(ראו: עייפ 4204/07 סוויסה נ' מדינת ישראל, פסקה 10 [נבו 23.10.2008]; וראו גם: עייפ
6244/12 סבאענה נ' מדינת ישראל, פסקה 30 [נבו 11.11.2015]; ע"פ 7679/14 זהאדה נ'
מדינת ישראל, פסקה 63 לחוות דעתו של השופט נ' סולברג [נבו 15.8.2016]; עייפ 3162/17
זייצב נ' מדינת ישראל, פסקה 15 [נבו 19.10.2017]; עייפ 7007/15 שמיל נ' מדינת ישראל,
פסקה 28 [נבו 5.9.2018], ועייפ 3834/20 אליהו קלפון נ' מדינת ישראל [נבו 29.7.2021]).
248. יתר על האמור, נקבע בפסיקה מבחן דו-שלבי הנועד לסייע לעוסקים במלאכת ההכרעה
בעניין מהימנותם ומשקלם של תכנים שנפרקו ממצלמות אבטחה, לרבות תמונות וסרטונים.
ודוקו דברי כב' הש' הנדל ב-עייפ 3055/18 אבו רקייק נ' מדינת ישראל [נבו 4.8.2020] (להלן :
ייעניין אבו רקייקיי) בפסקה 5:
"כדי לגשת למלאכה נראה לי שנכון יהיה להסתייע במבחן כפול
–
פנימי וחיצוני. המבחן
הראשוני הוא בחינה פנימית של עדות הזיהוי. השני, בחינה חיצונית. הראשון יחייב כניסה
לתוך פרטי העדות: מידת בהירותה, קיומן של סתירות או היעדרן, תוכן העדות ובאיזה מידה
בית משפט מאמין שהעד מתאר את מה שאכן ראו עיניו. לא הרי עד שטען כי הוא בטוח
בעדותו ב-"30%" כהרי עד שבטוח בעדותו ב-"99%". בית המשפט יכול לדחות את עדותו
של עד מזהה על פי המבחן הפנימי, כגון קביעה שהעד מטעם התביעה משקר וכלל לא היה
במקום הזיהוי. במקרה כזה העדות לא תסייע לתביעה.
119 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
ברם, אף אם העדות מתקבלת מבחינה פנימית, עדיין יש צורך במבחן השני – בחינה
חיצונית. דרכה בית משפט בוחן, בהנחה שהעד אומר אמת, מה המשמעות שיש לתת לעדות
ומשקלה: נתונים אישיים של העד, נסיבותיו אירוע הזיהוי, היכרות מוקדמת בין העד
לחשוד, תנאי הראות והתאורה, המרחק והזווית ממנה בוצעה הזיהוי ועוד".
בהמשך פסהייד (פסקה 10), עמד כב' השופט הנדל על ההבדלים בין המקרה שלפניו שם שוטר
זיהה את המערער וההיכרות הייתה שטחית, לבין מקרים בהם יש היכרות קודמת בין נאשם
לעד שזיהה אותו, במקרים אלו הוכר זיהוי המבוסס על תנועות גוף ועל צללית. הובהר כי אין
מקום להשוואה בין המקרים, שכן, אין דינה של היכרות דלה וקצרת מועד כדינה של היכרות
ארוכה ומבוססת, על מנת לזהות מעבר לספק סביר את הנאשם בסרטון על פי תנועות גופו.
בנוסף, הודגש כי ממילא היות ועדות הזיהוי מהווה אך אחד מן הפרמטרים לסייע לבית
המשפט להעריך עדות הזיהוי, אף במקרים של היכרות מוקדמת יהא צורך בבחינת הנסיבות
האובייקטיביות הנוספות. במקרה שם, נפסק כי על בסיס הסרטונים, נסיבות ההיכרות
וטיבה, העדר אפשרות להבחין בברור בפני החשוד והעדר סימני זיהוי ייחודיים המסקנה
כי הזיהוי אינו עומד בבחינה החיצונית של עדות הזיהוי.
–
כן נפסק כי: "הרובד החיצוני, על ממצאיו ומסקנותיו, הוא המפרש את הרובד הפנימי
ומעניק לעדות כולה את משמעותה. יכול שהרובד החיצוני יחזק ויאמת את הרובד הפנימי
ויכול שיחליש" (פסקה 11). בנסיבות שם, נקבע כי הרובד החיצוני מאיין הרובד הפנימי
והערכתו העצמית של השוטר שזיהה את הנאשם. עוד נקבע, כי ביקורתו העצמאית של בית
המשפט ביחס לנסיבות החיצונית מלמדת; כי פני החשוד לא נחשפים במלואם, צילומי
האבטחה מוגבלים, התאורה אינה מיטבית וההיכרות בין המזהה למזוהה אינה בהכרח
כזאת. אשר על כן נקבע כי במצרף הביקורת העצמאית שהפעיל בית המשפט ובחינת
הנסיבות החיצוניות, אין להעניק משקל לעדות הזיהוי של השוטר.
249.אלא מאי, המקרה הנדון, שונה מהותית מעניין אבו רקייק. בעניין אבו רקייק התקבל ערעור
על הרשעת בית המשפט המחוזי את המערער בעבירת שוד, ונקבע כי יש לזכותו מן הטעם;
שזיהוי המערער על ידי השוטר, אשר נסמך על צפייה בצילומי אבטחה על סמך פניו ואופן
הליכתו – אין בו כדי להוות בסיס לתשתית הראייתית – באשר עסקינן בזיהוי מתוך צילום,
פני המערער הוסתרו ולא היה כל ייחוד באופן הליכתו. כמו כן, טיב היכרותו של השוטר עם
הנאשם לא היה ברור ומכל מקום, ברי היה כי לא היה מדובר בהיכרות קרובה.
120 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
בענייננו, אף אם לא תילקח בחשבון, עדותו של השוטר רועי וינברגר שזיהה הנאשם בתמונות
שנלקחו מסרטוני מצלמות האבטחה, הרי שאין כל מחלוקת כי בני משפחה קרובים המכירים
את הנאשם כל חייו, ואשר אין להם כל רצון ועניין בהפללתו, זיהו אותו בוודאות כדמות
המצולמת בתמונות. כאמור בעניין אבו רקייק, אין דינה של היכרות שטחית כדינן של מערכות
יחסים ארוכות שנים. במקרים אלה הכף נוטה לקבל את ראיית הזיהוי, אף במקרים שהזיהוי
אינו זיהוי פנים מובהק, למשל על בסיס תנועות גוף.
בחינת עדותם של אניס ואינשרח באשר לזיהוי הנאשם; הוודאות בזיהויים, עדותם
הקוהרנטית, ההתרשמות כי אין להם כל רצון לפגוע או להפליל את הנאשם, על אף החשד
שרצח את האם המנוחה, וזאת כעולה מתוכן עדותם במסגרתה אף ניסו ללמד זכות על
הנאשם – מביאה לכלל מסקנה כי ראיית הזיהוי צולחת את המבחן הפנימי.
1
אשר למבחן החיצוני, כאמור, אניס ואינשרח מכירים את הנאשם שנים רבות, מתגוררים
בסמיכות ונפגשים על בסיס קבוע. ברי כי אין המדובר בקשר שטחי ולא בכדי, הקבילה האחות
אינשרח את זיהוי הנאשם לזיהוי בנה, ללמדנו על טיב ומהות הקשר ביניהם.
בקציר האומר נציין, כי מעדותם של הנייל עולה, כי זיהוי הנאשם בתמונות בוצע תוך ודאות
מלאה שמדובר בו. למרות שהעדים הודו, כי לא ניתן להבחין בוודאות בפני הנאשם, מאפייניו
הייחודיים, לטענתם, מלמדים כי מדובר בו; צלו, צורתו, מבנה גופו, מבנה ראשו ולבושו
(אינשרח עמ' 77-74, אניס עמ' 133-128). כמו כן, לא זו בלבד שזיהו אניס ואינשרח את
הנאשם בוודאות, הם אף זיהו את בגדיו ואת המקום בו צולמו התמונות; אזור מגוריהם
והכניסה לביתם.
250.באשר ללבוש הנאשם, הנאשם נצפה לובש חולצות שונות בתמונות (ת/24):
1. חולצת פולו עם פסים רחבים בתכלת ולבן. 2. חולצת פולו עם צווארון כחול כהה, עם פסים
צרים בצבע כחול כהה ופסים רחבים בצבע תכלת. 3. חולצת אימונית המחובר אליה ברדס
(קפוצ'ון) בצבע צהוב בהיר עם סמל אדום וכחול על החולצה וכן על הברדס. המדובר בחולצות
בעלות מראה מובחן, וזאת להבדיל מחולצה פשוטה בצבע אחיד ללא כל סימני זיהוי. די
במראה עיניים כדי לקבוע כי החולצות אשר נצפתה הדמות בתמונות לובשת (חולצת הפולו
זהות לבגדים אשר לבש הנאשם בעת מעצרו, כעולה מת/79;
והאימונית עם הברדס)
תצלומים 3-1 ותצלום 15.
–
121 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
ויודגש – אין מדובר בזיהוי אקראי של אדם מתוך קבוצה אקראית של אנשים, אלא אדם
שזוהה בוודאות בסביבת בית אניס ואינשרח ובחצר/כניסת ביתם. ההסתברות ששני אנשים
היו לבושים בפרטי לבוש זהים, שהו באופן אקראי באותו המקום ובאותה סמיכות הזמנים
– היא אפסית.
ביחס לזיהוי על פי פרטי לבוש, צוין בתפיים (חי') 24510-09-15 מדינת ישראל נ' ראג'י גורבאן
(נבו 26.4.2018):
"כידוע, הלכה היא כי "אין מניעה לבסס את זהותו של נאשם על-פי: מבנה גופו, בגדיו,
צורת הליכתו וכיוצ"ב סימנים מאפיינים" (ע"פ 4912/96 רחמימוב נ' מדינת ישראל,
[פורסם בנבו] (20/07/1999); יעקב קדמי על הראיות כרך שלישי 1241 (2009))".
–
אין לכחד כי הדמות המופיעה בסרטוני מצלמות האבטחה (ת/23ב), עליהם מבוססות
התמונות המופיעות בדויים הצפייה (ת/24), אינה ברורה באופן שאפשר להבחין בתווי פניו,
ברם זיהוי הנאשם על ידי מי שמכיר אותו מינקות או מילדות על סמך היכרות רבת השנים,
ועל בסיס: בגדיו, צורתו, מבנה גופו וראשו די בו כדי לקבוע כי המבחן החיצוני יושם
בנסיבות המקרה וכי, הרובד החיצוני מחזק ומאמת את הרובד הפנימי.
באשר לטענות הנאשם בנוגע לתמונה העליונה בעמ' 7 לדויית הצפייה (ת/24) המבססת,
לשיטתו, את העובדה הנאשם לא זוהה על סמך מאפיינים ייחודיים, באשר מלבושו של
הנאשם אינו ייחודי בשכונה בה התגורר, נעיר כי צפינו בסרטון מס' 13 (ת/23ב), על בסיסו
הועתקה התמונה המופיעה בעמ' 7 לדויית הצפייה, והגענו לכלל מסקנה, כי בטענות אלו אין
כדי לבסס הטענות האמורות.
נבהיר, כי בסרטון האמור ניתן להבחין שהדמות הנוספת (גבר) הלובשת חולצת פסים בסרטון,
חובשת כובע לבן וכי בה בעת שהיא מסתובבת מחוץ למכון שטיפת הרכבים, מופיעה דמותו
של הנאשם הלובש חולצת פסים בצבעים אחרים וללא כובע, צועד נמרצות לסמטה הסמוכה
למכון ולאחר מכן נכנס, היישר למכון וכעבור כדקותיים נצפה שוב צועד לסמטה הסמוכה.
כל העת הזו, ניתן לחזות בבירור בדמות הנוספת צועדת הלוך ושוב מחוץ למכון השטיפה.
מכאן, ברי כי ניתן להבחין בין הדמויות בנקל וכי הגם ששתיהן לובשות חולצת פסים, דווקא
הדמיון מצביע על השונות ביניהן; השיער, מבנה הגוף וההליכה.
251. זאת ועוד, התרשמות בית המשפט היא כי הדמות המופיעה בתמונות דויית הצפייה (ת/24),
ובסרטונים ממצלמות האבטחה (ת/23ב) היא הנאשם. ההתרשמות נשענת, על בחינת חומר
122 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
הראיות, לרבות דויים המעבדה הניידת הכולל תמונות הנאשם מיום המעצר (ת/79+ת/17),
וכן על צפייה בנאשם במהלך הדיונים הרבים שהתנהלו לאורך ההליך.
כאן המקום להבהיר, כי אין מקום לטענות החוזרות, והבלתי מתפשרות מטעם הנאשם,
באשר לפער בינו לבין הדמות הנצפית בסרטונים, בייחוד בנוגע לשיערו לדידו, טען כי הדמות
המצולמת בתמונה עם שיער גדולי שעה שהוא היה עם קרחת. מבט משווה בין התמונות
מדויית הצפייה, לתמונותיו מיום המעצר (תצלומים 3-1 ב-ת/79), מגלה כי אין בטענותיו ולא
כלום. למעשה דווקא העובדה ששיערו של הנאשם לא היה סטנדרטי, אלא מראה של שיער
מלא בצדי הראש ומעין קרחת במרכזו – מסייעת לזיהויו ביתר שאת.
252.מן המקובץ עולה, כי לא נותר ספק סביר, שהנאשם הוא הדמות המופיעה
בתמונות/סרטונים ממצלמות האבטחה. משמע כי ראיית הזיהוי צלחה את שני המבחנים.
משכך, נוכח המפורט לעיל ולאחר שעדויות הזיהוי, אף עברו תחת שבט ביקורתו העצמאית
של בית המשפט, תוך בחינת הנסיבות החיצוניות, בהתאם להלכת אבו רקייק – ניתן משקל
מלא לעדותם של אניס ואינשרח באשר לזיהוי הנאשם.
אשר על כן, ובבחינת "איכות הראייה". – דהיינו היחס בין עדות הזיהוי ליתר הראיות בתיק
(ראו פסקה 12 לעניין אבו רקייק), יש לצרפה למארג הראייתי נגד הנאשם בהיותה בעלת
משקל עצמאי. בנסיבות העניין, מסכת הראיות עד כה, מצביעה כי הנאשם הוא זה שביצע את
רצח המנוחה.
253. לצד עדויות הזיהוי של אניס ואינשרח; קיימות עדויות בני המשפחה אשר פגשו את הנאשם
בליל האירוע, המאיינות הכחשתו אודות מקום המצאו במועד האירוע (מוהנד, אנס וסוהיל).
כמו כן, ישנן ראיות המחזקות המצאות הנאשם בזמן ובמקום זירת האירוע; קיימים סרטוני
מצלמות אבטחה המפריכים טענות הנאשם באשר למקום המצאו בזמן האירוע וממחישים
ההזדמנות שהייתה לנאשם לבצע הרצח בטווח הזמנים בו נצפה הולך לכיוון דירת המנוחה
ושב ממנה; קיימות ראיות פורנזיות הממקמות הנאשם בזירת הרצח ומסבכות אותו במעשה
(כתם דם המנוחה על מכנסיו, טביעות אצבע), וכן הגרסאות הסותרות הנאשם ושקריו הרבים,
כפי שפורטו לעיל ועוד יפורטו להלן.
חשיבות זיהוי הנאשם, הן באמצעות סרטוני האבטחה והן, על ידי עדים אשר ראו את הנאשם
פיזית; מביאה לידי מסקנה חד משמעית לפיה בין השעות 21:15 עד השעה 22:29 לכל היותר,
123 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
השעות בהן נרצחה המנוחה, שהה הנאשם בדירת המנוחה. בכך, טענת הנאשם לפיה בשעת
הרצח שהה בבית אניס ואינשרח ולא נכח כלל בזירה, נסתרה מניה וביה.
שקרי הנאשם ועדותו הכבושה
254. לא אחת נפסק, כי שקרי נאשם בחקירתו או במשפטו, יש בהם כדי לספק חיזוק ואף סיוע
פורמאלי לראיות התביעה, כאשר עסקינן בשקרים מהותיים; ברורים וחד-משמעיים; אשר
נועדו לסכל החקירה ולהטעות את בית המשפט; אשר הוכחו כשקריים באמצעות עדות
חיצונית עצמאית, שעניינים בעבירה עליה נסב המשפט והמצביעים על תחושת אשם מצד
הנאשם וניסיון להרחיק עצמו מהמעשה נושא כתב האישום.
(ראו: עייפ 814/81 אל שבאב נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(2) 833,826 (1982); עייפ 557/06 עלאק
נ' מדינת ישראל, פסקה 28ה [נבו 11.4.2007], עייפ 3731/12 סוילם נ' מדינת ישראל, פסקה
75 [נבו 11.11.2004]; יעקב קדמי, על הראיות, חלק ראשון 305-298 (2009)) ועייפ 5864/19
פלוני נ' מדינת ישראל [נבו 22.8.2021]).
על מהותם של שקרים מצד הנאשם, עמד כב' הנשיא שמגר (כתוארו אז) בעייפ 497/92 עמוס
נחום נ' מדינת ישראל (נבו 24.10.1995) כהאי לישנא:
"שורת ההיגיון מחייבת כי אדם הנחשד בביצועה של עבירה כה חמורה, יהא עברו אשר
יהא, לא יסבך עצמו בשקרים וכזבים מקום בו האמת עשויה להיטיב עמו ולהסיר מעליו כל
חשד".
עם זאת, הודגש בפסיקה כי יש בבחינת הכזבים בגרסת הנאשם, יש לנקוט משנה זהירות
הואיל וייכול והנאשם יעלה טענה כוזבת לאו דווקא בשל כך שהוא ביצע את העבירה
המיוחסת לו, אלא בשל טעמים אחרים, יהיו אלה טעמים הכרוכים בביצועה של עבירה
אחרת או טעמים אישיים, אשר אינה דבקה בהם תווית עבריינית" (ראו: עייפ 543/79 נגר נ'
מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 113, 141-140; עייפ 8002/99 בכר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 135,
142 (2001); עייפ 1645/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (נבו 3.9.2009); וכן פסייד ג'בר,
פסקה 21).
בעייפ 6813/16 סמסון נחמני נ' מ"י (נבו 17.9.2018), ציין כב' הש' הנדל:
124 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
יימספר טעמים עומדים בבסיס הדוקטרינה לפיה ניתן לראות בשקרי הנאשם כראיה
מסייעת. ראשית, תחושת האשם העולה מההתנהגות המפלילה שבשקר…בחירת נאשם
לצעוד בדרך זו חושפת את רצונו להסתיר את האמת. על בסיס זה עולה התהייה מדוע רצה
להסתיר את אותה אמת."
255.באשר לעדות כבושה, היא תחשב ככזו אם ניתנה לאחר הזמן שבו יכלה להינתן. היינו עת
נאשם לא מסר עדות בעת חקירתו כחשוד, אף שלא הייתה לו כל מניעה לעשות כן (עייפ 395/06
חליסטוב נ' מדינת ישראל (נבו 16.11.2006)). בעייפ 5874/00 לזרובסקי נ' מדינת ישראל, פייד
נה(4) 249 – צוין כי ייאך טבעי כי לרוב, מי שכובש את עדותו, חשוד על דבר אמיתותה". עם
זאת, הכלל הוא כי כבישת עדות לא תהווה ראיה נסיבתית מפלילה לחובת הנאשם אלא, תביא
לידי פגיעה במשקל העדות עצמה, ולעתים אף תביא לידי ביטולה כליל (יעקב קדמי, על
הראיות, חלק ראשון, בעמ' 500 (2009)).
הלכה היא כי על הכובש עדותו מוטלת החובה ליתן הסבר מתקבל על הדעת, על שום מה
נכבשה עדותו. בהסבר יש להבהיר מדוע העד כבש עדותו וכן, מדוע החליט לפתע למסור גרסתו
ולשבור שתיקתו (ראה: עייפ 202/56 פרקש ואח' נ' היועמ"ש, פייד יא(1) 677 (1957)). אמירה
כללית כי עתה הנאשם דובר אמת בעוד שדבריו הקודמים היו שקר, לא תיחשב להסבר, אף
אם הנאשם יטען כי נבצר ממנו במישור הנפשי, למסור עדות מדויקת ומפורטת (ראה: עייפ
5927/11 הררי נ' מדינת ישראל, (נבו 23.8.2019).
כמו כן, קיימת חובה שההסבר יהא מעוגן בנסיבות המקרה ויתייחס לזמן כבישת העדות
והזמן שבו העדות נמסרת (קדמי בעמ' 504). בנוסף, על העד למסור הסבר המניח את הדעת,
באשר לפשר המניעה למסור עדות בזמן המוקדם יותר והפסקת המניעה בשלב המאוחר יותר,
והעדר ההזדמנות למוסרה בתוך פרק הזמן שביניהם (ראה: עייפ 677/84 שמש ואח' נ' מדינת
ישראל, פ"ד מא(4) 33 (1987)).
זאת ועוד, ביחס לבחינת עדות כבושה, הפסיקה קובעת כי יש לבוחנה בזהירות ובחשדנות, וכי
ישנן השלכות ראייתיות ממשיות לכבישת גרסת נאשם. ודוקו; דברי כב' הש' ברון בעייפ
2960/14 איציק חזן נ' מ"י (נבו 18.1.2017), שם נפסק כי כבישת עדותו של נאשם משך זמן רב
עד עליה לדוכן העדים, במסגרת הרשעה על סמך ראיות נסיבתיות: "פוגעת באפשרות לראות
בגרסתו הכבושה כהסבר סביר לראיות שהתגבשו נגדו. זאת, משהגרסה נמסרה רק לאחר
125 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
שהמערער נחשף לכלל החומר הראייתי שנאסף נגדו, ובכך נתאפשר לו לעצב באופן מלאכותי
ובדיוק רב את גרסתו ולהתאימה לראיות הנסיבתיות".
כמו כן, בנסיבות העניין שם, בדומה לנסיבות המקרה שלפנינו, נקבע כי העובדה שגרסת
הנאשם בבית המשפט הייתה רצופה כזבים, חרף העובדה שנכבשה זמן רב, מחזקת את
המסקנה כי הגרסה נולדה אך לצורך העניין, בייחוד עת גרסתו נשענת על גרסתו שלו גרידא,
ללא שהציג ראיה חיצונית כלשהי לעדותו אשר בכוחה לחזק אמינות גרסתו, או לכרסם
בגרסת המשיבה (ראו גם עייפ 5386/05 אלחורטי נ' מ"י (נבו 18.5.2006) והאזכורים שם)).
לא זו אף זו, בעייפ 1081/14 חאלד צעלוק נ' מ"י (נבו 18.12.2016), פסק כב' הש' סולברג
(להלן: "פסייד צעלוקיי), כי עדות כבושה, בבסיסה עומד החשש כי הותאמה לראיות התביעה,
עשויה לשמש ראיית סיוע בנסיבות מסוימות.
יובהר כי אף להמשך כבישת גרסה בבית המשפט, קיימת משמעות ראייתית. ראה פסיקתו
של כב' הש' מזוז במסגרת עייפ 8739/12 מחאמיד מוחמד נ' מ"י ישראל (נבו 09.06.2015):
ילכך יש להוסיף את העובדה שהמערער שיקר בחקירותיו ובמהלך המשפט. גם אם שקריו,
כשלעצמם, לא מספקים חיזוק לראיות האחרות, הרי שהם מקשים מאוד על קבלת הגרסה
הכבושה והמאוחרת שהעלה הסנגור. נאשם שמסרב לספר את האמת, ולא מפנה אצבע
מאשימה כלפי חשוד אפשרי אחר, על אף שאלות מפורשות שמופנות אליו בנושא במספר
הזדמנויות וחרף הידיעה שצפוי לו מאסר עולם, אינו מעורר אמון, בלשון המעטה. בנסיבות
אלה, כבישת הגרסה משך זמן כה ארוך מערערת את אמינותה ואף מחזקת את הראיות
האחרות נגד המערער…".
ומן הכלל אל הפרט;
256. יתרה על שקרי הנאשם הרבים אשר ניסה להרחיק עצמו מזמן האירוע ומנוכחותו בזירת
האירוע, על ידי מסירת גרסאות רבות וכוזבות, כפי שפורט בהרחבה לעיל, סתירות רבות
נמצאו אף בנקודות נוספות בעדויותיו של הנאשם כפי שיפורט להלן:
בריחה מהשוטרים
126 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
257.בחקירתו הראשונה במשטרה, הודה הנאשם כי עת הבחין בשוטרים נכנסים למטע הזיתים
ביום שלאחר האירוע, ניסה לברוח שכן, היו במקום שרידי סמים. בחקירתו השנייה
במשטרה, הכחיש הנאשם כי ניסה להימלט מהשוטרים. במסגרת חקירתו הנגדית, טען
תחילה הנאשם כי נמלט מן השוטרים עקב השימוש בסמים, לאחר מכן בהתאם לריענון
זכרונו באשר לטענתו בחקירה השנייה לפיה לא ברח, שוב שינה הנאשם גרסתו טען כי לא
נמלט מהשוטרים אלא התקדם כדי להשליך את הסמים בסתר, ולאחר שהשליכם הם תפסו
אותו. הנאשם הכחיש את דויים פעולת השוטר במקום (ת/7) ומסר כי השוטר לא רדף אחריו
ואף לא צעק לעברו יעצור משטרה". הנאשם ציין בנוסף, כי בין המועד בו השליך הסמים לבין
תפיסתו על ידי המשטרה, הוא מעד ובן דודו עמיד תקף אותו והטיח אותו אל הקרקע.
עישון סיגריות
258.בחקירתו השנייה במשטרה, טען הנאשם כי הפסיק לעשן וכי ביום האירוע לא עישן סיגריות
(ת/2א, עמ' 9). טענה זו עומדת בסתירה גמורה לקו ההגנה של הנאשם באשר לליל האירוע
לפיו, טען כי כל העת חיפש סיגריות במקומות שונים וכי עישן באותו היום, לרבות 'נייס גאיי
ללא הרף ;
1). בחקירה השנייה במשטרה, מסר הנאשם כי ביום האירוע (27.7.19), טרם נרדם בבית אניס
ואינשרח עישן סיגריה או חיפש אחת. 2) בחקירה החמישית במשטרה, לדברי הנאשם, עת
הגיע לבית אניס ואינשרח, הכין קפה אך לא היו ברשותו סיגריות ומשכך, המתין לאחד מבני
אניס שיגיע, נשכב במיטה ונרדם. 3) במסגרת החקירה הנייל מסר הנאשם כי ביום שלאחר
האירוע (28.7.19) התעורר מוקדם והלך לקנות סיגריות וקפה. 4) במסגרת החקירה הנגדית
טען הנאשם, כי קיבל חפיסת סיגריות מבעל המכולת וכי עישן את כולה בתוך זמן קצר
ולפיכך, נאלץ לפנות לאנס לבקש עוד.
דלת דירת המנוחה
259.הנאשם טען בחקירתו השנייה במשטרה מחד, שדלת דירת המנוחה נותרה תמיד פתוחה, לא
הייתה לו שליטה עליה ולא נהג לנעול אותה כלל. מאידך, הודה הנאשם באותה חקירה, כי
כשניסה מוהנד להיכנס לדירת המנוחה ביום האירוע נעל הדלת לצורך החלפת בגדים.
לינת בכריה בדירת המנוחה עובר לאירוע
260.במסגרת חקירתו הרביעית במשטרה, טען הנאשם, כי הרגלי השינה שלו כלל אינם סדירים
וכי לעתים נותר ער עד השעות הקטנות של הלילה הואיל והוא מדבר עם עצמו'. אולם, בעדות
127 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
מוקדמת יותר בחקירתו השנייה במשטרה, העלה הנאשם טענה סותרת, עת נשאל האם ידוע
לו שבכריה לא לנה בדירת המנוחה עובר לאירוע, והשיב כי לא שם לב הואיל ונרדם מוקדם
באופן תדיר. בסופו של יום בחקירתו החמישית במשטרה, הודה הנאשם, כי בכריה ישנה
מחוץ לדירת המנוחה בימים שקדמו לאירוע כנראה משום שפחדה ממנו.
הקצבה היומית שקיבל הנאשם מאניס
261.בחקירתו החמישית במשטרה, סיפר הנאשם, כי ביום שלאחר האירוע (28.7.19), הלך לחפש
עבודה היות והקצבה שקיבל מאניס מדי יום בסך כ-20 עד 40 ₪, לא הספיקה לו. אולם,
בעדותו בבית המשפט במסגרת חקירתו הראשית העיד, כי הקצבה היומית שקיבל מאניס
עמדה על 150 ₪. הנאשם חזר על כך אף במסגרת חקירתו הנגדית והוסיף, כי את התקציב
היומי היה מבזבז' לקניית סמים.
שימוש בסמים
262.הנאשם העיד במסגרת חקירתו הראשית בבית המשפט, כי בשבוע שלפני המעצר השתמש
מדי יום בינייס גאיי ונטל כדורי קלונקס', לרבות ביום המעצר. אולם, בחינת גרסאות הנאשם
אשר ניתנו בסמוך למעצרו, חושפות כי מסר גרסאות סותרות באופן מהותי בנקודה זו, הכל
בהתאם לחומר הראיות אליו נחשף וקו ההגנה בו נקט :
בחקירתו הראשונה במשטרה ביום 28.7.19 (יום המעצר), סיפר הנאשם שהשתמש ב'נייס גאיי
כיומיים טרם מעצרו (היינו כי ביום האירוע לא השתמש בסמים). מנגד, במועד בדיקתו
במלרייד רמביים (29.7.19), טען הנאשם כי השימוש האחרון שלו בסמים היה ביום שקדם
לבדיקה (ת/76). בחקירתו השנייה במשטרה (31.7.19), טען הנאשם כי אינו זוכר אם צרך
סמים ביום האירוע והוא לא ממש' מכור ליינייס גאיי. בחקירתו החמישית במשטרה
(18.8.19), סיפר הנאשם כי עישן עם מוהנד נייס גאיי ביום האירוע, טרם הגעתו לבית אניס
ואינשרח. דא עקא, הנאשם העיד בבית המשפט, כי השתמש בסמים לאורך כל היום והסיבה
שנכנס לבית אניס ואינשרח, שם נרדם, היא כי התמסטל מעישון ינייס גיאי במטע הזיתים
קודם לכן.
סתירה נוספת ביחס לעישון הסמים ביום האירוע, ניתן למצוא בין דברי הנאשם בחקירתו
הנגדית שם מסר, כי את הסמים שרכש במשותף עם מוהנד ביום האירוע, עישן בבית אניס
ואינשרח. בחקירתו במשטרה טען הנאשם – כי שלח את מוהנד לרכוש הסמים עבורם, המתין
לו בחדר המדרגות והם עישנו ביחד ורק לאחר מכן עזב והלך לבית אניס ואינשרח.
128 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
הנעליים שנעל הנאשם ביום האירוע
263. בחקירתו השנייה במשטרה, לאחר שעומת הנאשם עם העולה ממצלמות האבטחה לפיו נצפה
הולך לבניין המנוחה ביום שלאחר האירוע נעול בכפכפים ושב משם נעול בנעלי ספורט, ציין
הנאשם כי הביא את נעליו החלופיות מחדר המדרגות בבניין המנוחה. הנאשם הבהיר, כי לא
היה מדובר בכפכפים באשר לא מצא אותם ולפיכך, למעשה החליף בין נעליים סגורות מסוג
מסוים לנעליים סגורות מסוג אחר. בהמשך החקירה, לאחר שעומת הנאשם עם עדותו של
אנס לפיה הבחין בטיפות דם על גב כף רגלו של הנאשם ביום האירוע, משום שהנאשם נעל
כפכפים – הכחיש הנאשם כי נעל כפכפים.
חרף ההכחשה הגורפת של הנאשם במסגרת החקירות במשטרה ביחס לנעילת כפכפים ביום
האירוע, דווקא במסגרת חקירתו הנגדית, הודה הנאשם כי נעל כפכפים באותו היום. לטענתו,
החליף הכפכפים עת עזב את דירת המנוחה בין השעות 19:30-19:00 ביום האירוע וכשהלך
לשכן בעל הסופרמרקט כבר נעל נעליים וכן, עת צעד לכיוון בית אניס ואינשרח.
בהמשך להודאתו כי נעל כפכפים, הודה אף הנאשם בחקירה הנגדית, בכך שאנס הבחין בדם
על רגליו באותו היום, והעלה גרסה חדשה לחלוטין – לפיה ביום האירוע נכנס למכון שטיפת
הרכב של אנס פעמיים באותו היום (!) פעם ראשונה בשעה 18:30 בקירוב, כשהוא נועל
כפכפים, והשנייה – בשעה 19:30 בקירוב, אזי החליף לנעלי ספורט.
זיכרונות הנאשם מיום האירוע ויום המחרת
264.הנאשם העיד (ביום 7.1.21), כי כאשר היה במצב נפשי מעורער, לא זכר את כל מעשיו. עם
זאת, לא זכר כי עשה משהו רע. לטענתו, זכרונו חזר אליו עם קבלת הטיפול בבית הסוהר,
בייחוד כאשר קיבל זריקה. עוד העיד הנאשם, כי אינו זוכר ממש כיצד התרחש מעצרו וכן,
אינו זוכר את כל שהתרחש ביום שקדם למעצר (עמ' 292 ש' 18, עד עמ' 293 ש' 6) ואולם – את
המפגש עם מוהנד הוא זוכר: "הוא דפק בדלת, ביקש ממני ממתקים הוציא מהמקרר, זהו,
לא חשבתי על זה" (עמ' 293, ש' 21). יצוין, כי אף במסגרת חווייד פאנל המומחים, נכתב כי
במסגרת בדיקה שנערכה לנאשם ביום 9.3.21, מסר הנאשם כי אינו זוכר מה קרה ביום
האירוע משום שהשתמש ב'נייס גאיי. הנאשם אף מוטט את קו ההגנה שלו עת טען כי יתכן
שהיה בדירת המנוחה (עמ' 12). כמו כן, הנאשם שינה גרסתו באשר למקום שהייתו בליל
האירוע, פעם אחת סיפר שהיה בבית אניס ואינשרח, ופעם אחרת סיפר שהיה בדירת המנוחה
ואמו המנוחה היא זו שהייתה בבית אניס ואינשרח.
129 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
דא עקא, הגם שבחקירותיו במשטרה, הרבה הנאשם להשתמש במילים; לא יודע, לא זוכר,
בייחוד עת עומת עם מידע הסותר גרסאותיו בניסיונו להתחמק מתשובות, הנאשם לא טען
מעולם כי בגין מצבו הנפשי או בגין שימוש בסמים, אינו זוכר את שארע ביום האירוע וביום
למחרת. אדרבא, הנאשם תיאר בהודעותיו ובעדויותיו מעשיו ביום האירוע, והרחיק עצמו
מכל קשר לנוכחותו בזירה. הנאשם אף ידע להרחיב באשר למחלתו, וטען ארוכות אודות
נושאים שונים הקשורים בחייו, לרבות מערכת היחסים עם אניס והתלות הכלכלית בו.
265. סקירת שקרי הנאשם לעיל, ושינוי הגרסאות והסתירות בהן, כפי שפורטו לעיל, מלמדים
כי יש בהם כי לחזק את ראיות התביעה.
דומה כי אין נקודה מהותית, ואף שולית, לדידה הנאשם הציג גרסה עקבית וברורה. גרסאות
הנאשם נשתנו ללא הרף, הן במסגרת חקירותיו במשטרה בניסיונו להתאים את עדותו
לראיות אשר נמצאו נגדו, בייחוד סרטוני מצלמות האבטחה, והן במסגרת עדותו בבית
המשפט; שם הציג הנאשם גרסה שונה ומאוד ברורה המכוונת להרחיק עצמו מזירת האירוע
בשעת האירוע. זאת לאחר שנחשף למלוא החומר הראייתי נגדו, וביודעו היטב מהן העדויות
והראיות הניצבות נגדו, וזאת שעה שגרסאותיו עדיין אינן עומדות בקנה אחד עם החומר
הראייתי והעדויות, המוכיחים שקריות טענות הנאשם.
266.באשר לעדות הכבושה, בהמשך למפורט בהרחבה לעיל, יצוינו הנקודות העיקריות בהן מסר
הנאשם עדות כבושה ;
הפעם האחרונה שפגש הנאשם את המנוחה והיכן.
המפגש עם מוהנד והדם על החולצה.
שעת הגעת הנאשם לבית אניס ואינשרח ושעת פרישתו לישון בליל האירוע.
נעילת כפכפים ביום האירוע.
שימוש בסמים ביום האירוע.
זיכרונות הנאשם מיום האירוע ויום המחרת.
הנאשם כלל לא סיפק הסבר, וקל וחומר לא הסבר המניח את הדעת באשר לכבישת עדותו.
עדותו הכבושה של הנאשם נמסרה לאחר שנחשפו מלוא הראיות והעדויות נגדו, וניתן לזהות
כי באופן מלאכותי עיצב הנאשם גרסתו בהתאם לחומר הראייתי והמידע שנחשף בפניו,
130 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
אולם, לטענתה לרוב אינה קוראת את עובדות המעשה, שכן אלה אינן צריכות לתהליך
ההשוואה.
דו"ח צפייה בתיעוד ממצלמת אבטחה (ת/24)
31. במסגרת החקירה נתפס מכשיר DVR המצוי בבית אניס ואינשרח, ופורקו ממנו קבצים
(ת/23). הקבצים הללו הוגשו כסרטונים באמצעות כונן נייד (ת/23 ב). סרטונים אלה שימשו
כבסיס לדויים צפייה שהוגש ואשר סומן ת/24. הדריים נערך על ידי רועי וינברגר. כמו כן, הוגש
תצלום אוויר של אזור בית אניס ואינשרח, תוך סימון מקום המצלמה וכיוון הצילום (ת/21).
מנתוני הדויים ת/24, ניתן ללמוד, כי מצלמת האבטחה חולשת על מספר שטחים, הקרובים
לבית אניס ואינשרח. בין היתר, ניתן לראות את הכניסה לאזור עצי הזית (להלן: "ימטע
הזיתים"). עם זאת, את בניין מגורי המנוחה ואת הכניסה אליו לא ניתן לראות. עובדה זו
מתיישבת עם המזכר המשטרתי (ת/24א), לפיו המרחק בין בניין המנוחה לבית אניס ואינשרח
הנו 313 מטרים וזמן ההליכה בין הבתים עומד על כ-3.5 דקות.
32. הממצאים העיקריים העולים מהדו"ח (ת/24), יפורטו להלן:
ביום שבת 28.7.19, בשעה 14:02 הנאשם יצא מבית אניס ואינשרח והלך לכיוון דירת
המנוחה כשהוא לבוש בחולצת פסים קצרת שרוולים, בצבעים כחול לבן, מכנסיים
ארוכים בצבע שחור, וכשהוא נועל כפכפים.
בשעה 18:11 המנוחה יצאה מבית אניס ואינשרח מלווה בבחורה צעירה, והשתיים
צעדו לכיוון רכב מסוג 'סיטרואן ברלינגו' בצבע לבן.
בשעה 18:40 הנאשם הגיע לבית אניס ואינשרח מכיוון דירת המנוחה, ו-18 דקות
לאחר מכן (בשעה 18:58), יצא מבית אניס ואינשרח והלך לכיוון דירת המנוחה.
בשעה 22:29 הנאשם הלך מכיוון דירת המנוחה לכיוון בית אניס ואינשרח, ובשעה
34 :22 נכנס למטע הזיתים הסמוך לבית אניס ואינשרח. ניתן להבחין כי הנאשם
החליף חולצה, לחולצת פסים קצרת שרוולים, בצבעים אחרים ופסים דקים יותר.
בשעה 23:28 סוהיל נכנס למטע הזיתים.
13 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
בשעה 00:01 הנאשם יצא ממטע הזיתים, לכיוון בית אניס ואינשרח. 3 דק' לאחר
מכן שוב יצא לכיוון מטע הזיתים, ובשעה 00:16 שוב חזר לבית אניס ואינשרח.
בשעה 00:32 סוהיל יצא מביתו וכעבור חצי דקה נכנס לכיוון מטע הזיתים, כשהוא
אוחז בשמיכה בידו.
מספר פעמים בשעות שונות במהלך הלילה, ניתן לראות שאור חלש מאד מאיר
מהקומה השנייה בבית אניס ואינשרח (כנראה אור ממכשיר הנייד של הנאשם, על פי
מסקנת כותב הדרייח).
בשעה 05:26 (יום ראשון), הנאשם יצא לראשונה מבית אניס ואינשרח לכיוון דירת
המנוחה, נעצר בדרך, חוזר והולך לכיוון מטע הזיתים.
בשעה 05:28 הנאשם יוצא ממטע הזיתים והולך לכיוון דירת המנוחה.
בשעה 05:40 הנאשם חוזר מכיוון דירת המנוחה כשהוא נעול בנעלי ספורט חדשות
במקום הכפכפים איתם הלך לכיוון דירת המנוחה קודם לכן, ונכנס לבית אניס
ואינשרת.
בשעה 06:09 הנאשם יוצא מבית אניס ואינשרח, מסתובב במתחם (מכולת, מכון
שטיפת רכב) וחוזר אך לא נכנס לבית אניס ואינשרח. בשעה 06:23 הוא שוב יוצא
להסתובב במתחם וחוזר.
בשעה 06:48 נראה הנאשם יוצא מבית אניס ואינשרח, לבוש חולצה בהירה עם ברדס,
ארוכת שרוולים ועליה הדפס והולך לכיוון הפוך מדירת המנוחה.
בשעה 07:00 הנאשם חוזר לבית אניס ואינשרח. בשעה 07:32 הוא יוצא שוב לכיוון
הפוך מדירת המנוחה ושב עם דבר מה בידו. בשעה 07:38 דקה לאחר מכן, יוצא
הנאשם שוב לכיוון מטע הזיתים וחוזר כעבור דקה.
בין השעות 08:04 ועד 09:42, יצא הנאשם מבית אניס ואינשרח לכיוון מטע הזיתים
וחזר לשם כ-16 פעמים!
בשעה 09:42 יצא הנאשם למטע הזיתים והלך למכון שטיפת הרכבים וחזר למטע.
14 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
ועדותו התפתחה בהתאם להם, זאת שעה שלא הביא ראיה חיצונית כלשהי לחזק את עדותו
היחידה, שיש בה לחזק טענותיו או לכרסם בטענות המאשימה.
יוצא, אפוא, כי הנאשם כבש גרסתו במשך זמן ארוך ללא הסבר. משכך ובשים לב, כי גרסתו
הכבושה אינה מתיישבת עם חומר הראיות ולוקה בחוסר הגיון פנימי, וכן העובדה ששיקר
בחקירותיו ובבית המשפט, קיים קושי ממשי לקבל גרסתו הכבושה או ליתן לה משקל כלשהו
– ולפיכך נקבע כי משקלה אפסי ואין לבסס עליה ממצאים כלשהם.
סיכום:
267. בבחינת מכלול הראיות הנסיבתיות יש להעיד כי הן משתלבות לכדי מארג הדוק, כה הדוק,
עד שלא ניתן אלא להסיק, כי הנאשם הוא אשר ביצע את רצח אמו המנוחה בדירתה, תוך
שנקט במעשי אלימות בל יתוארו כלפיה וזאת במטרה אחת – להמיתה.
יפים לעניין זה, הדברים האמורים בעייפ 2624/03 זכריה עמרם ז"ל נ' מדינת ישראל (נבו
: (24.2.2005
יעל הראיות הנסיבתיות להוביל למסקנה הגיונית יחידה, כי הנאשם ביצע את המעשה
שיוחס לו, וכל אפשרות אחרת הינה דמיונית בלבד. מטבע הדברים, הראיות הנסיבתיות
אינן נבחנות כל אחת בפני עצמה, אלא כולן כמקשה אחת."
268.וכן, דברי כב' הש' סולברג בפסייד צעלוק:
:
"בחינת הראיות הנסיבתיות, אשר מטבען אינן מוכיחות את מעשה העבירה, אלא משמשות
יסוד להסקת מסקנה לוגית בדבר קיומה של עבירה, נעשית לא ביחס לכל ראיה וראיה באופן
מבודד, אלא אל מול השאלה מה ניתן להסיק מן המכלול הראייתי. "עיקר כוחן של הראיות
הנסיבתיות הוא במשקלן הכולל ובהצטרפותן למארג אחד"…המארג האחד הנפרש לעינינו
מעלה תמונה לפיה חאלד הוא מבצע הרצח".
חיזוק לפסיפס הראייתי אשר יצר המארג האמור, מצוי בשקרי הנאשם ובעדותו הכבושה,
העומדים בניגוד גמור לצבר הראיות נגדו.
131 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
וראה דברי כב' הש' זילברטל בעייפ 6427/10 דגון נ' מדינת ישראל (נבו 06.08.2013), אשר פסק
כי אף אם כל אחת מן הראיות התקבלה בדוחק רב, ברם הצטרפותן אינה מותירה מקום
לספק, אזי יש להסתכל על התמונה כמכלול: "כדי שאותם ספקות שהתעוררו לגבי כל נתון
בנפרד יוכלו להוסיף ולהתקיים וליצור ספק במארג הראייתי הכולל שהניחה התביעה, צריך
לקבוע שגם האפשרות של הצטברות הספקות אינה מותירה מקום לספק".
–
269.ביחס למבחן השלישי במודל התלת-שלבי הנאשם לא הציג כל היפותזה חלופית סבירה
אשר יש בה כדי להסביר מכלול הראיות הנסיבתיות נגדו, באופן המתיישב עם חפותו.
בהמשך לדיון הארוך והמקיף שהובא לעיל, בנוגע לכל ראיה ועדות בתיק אל מול הטענות
החלופיות של הנאשם. נוסיף בקצרה, כי בעוד שפרשת ההגנה הסתמכה על עדות הנאשם
בלבד, ללא חיזוק בעדויות נוספות או בראיות אובייקטיביות, וקו הגנתו התבסס על הטענה,
כי לא היה נוכח בזירת האירוע בשעת האירוע, באשר ביום האירוע שהה בבית אניס ואינשרח
– העדויות והראיות בתיק לימדו אחרת. משכך, גרסאות הנאשם נשתנו ללא הרף, בהתאם
למארג הראיות שנחשף אליו.
בחינת גרסאות הנאשם המוקדמות והמאוחרות אל מול מארג הראיות מביאה לכלל מסקנה,
כי הן נועדו, להרחיקו מזירת האירוע בשעת האירוע, תוך שהנאשם החזיק בידיעה באשר
לשעת האירוע, ולא בכדי הקפיד בשלל גרסאותיו לכוון שעת השינה שלו ביום האירוע לשעה,
שלא תאוחר משעת האירוע.
מכל מקום, הנאשם לא סיפק הסברים היאך טענותיו מתיישבות עם העולה מסרטוני מצלמות
האבטחה וכל שדבק בו, היא הכחשתו כי הדמות הנצפית בהן אינה הוא, חרף זיהויו על ידי
בני משפחתו הקרובים, וחרף הלבוש הזהה של הדמות ללבושו בעת המעצר.
כמו כן, באשר לדם על המכנסיים, טביעות האצבע המוכתמות בדם, הדם על החולצה והמידע
העולה ממצלמות האבטחה – קבענו כי הנאשם לא הציג הסברים אמינים ומניחים את הדעת
כדי לעורר ספק סביר בדבר הקשר שלהם לנאשם, וסיבוכו במעשה העבירה נושא כתב
האישום.
מכאן כי גרסת הנאשם למעשיו ביום האירוע, על שלל השינויים בה והשקרים הכרוכים בה,
אינה מתיישבת עם מארג העדויות והראיות.
132 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
270.הלכה ידועה היא כי לא די בשקרי הנאשם וגרסתו הכבושה כדי להרשיעו, אלא, שבענייננו
אם לא די בכך שהנאשם לא עמד בנטל לספק הסבר סביר שיש בו להפריך המסקנה ההגיונית
הסבירה היחידה, העולה מצבר הראיות הנסיבתיות נגדו, שקריו הם כה מהותיים שהם
נוגדים את ליבת הראיות בתיק.
וראה לעניין דברי כב' הש' הנדל בעניין קריאף:
"[כאשר] הוכחו עובדות המסבכות את הנאשם במעשה העבירה, ויוצרות לכאורה ראייה
לחובתו, והנאשם אינו מנסה כלל להמציא הסבר מצידו לעובדות שהוכחו, או שהוא בודה
מליבו דברים שאין להם שחר, רשאי בית המשפט, בתנאים מסוימים, לקבוע על סמך כל זה
את אשמת הנאשם…לא כל דבר שקר היוצא מפיו של הנאשם, נהפך לו לרועץ בעת מתן
פסק הדין – רק הכחשות כוזבות ושקרים פוזיטיביים כאלה, אשר בנסיבות העניין, ומטבע
הדברים, עשויים להגביר עוד יותר את החשדות הכבדים, שהיו מוטלים בלאו הכי על
שכמו… הכל תלוי במסיבות הענין, ובמשקל ההגיוני המצטבר, אשר יש לייחס לעובדות
שהוכחו ולשקרי הנאשם (או שתיקתו) גם יחד".
מניע?
271.הנאשם שב וטען כי לא היו לו כל סכסוך עם אמו המנוחה וכי לא היה מעלה בדעתו לפגוע
בה. מנגד, מעדויות שונות מטעם בני המשפחה, ניתן ללמוד כי אף האם המנוחה פעלה
להוצאת צווי הרחקה כנגד הנאשם וכי סיפרה לאחיה ומשפחתו על מעלליו של הנאשם כלפיה
וכלפי הבת בכריה, ואין המדובר במעשים זניחים ולא בכדי פעלו הן להוצאת צווי הרחקה
כנגד הנאשם.
בפסיקה נקבע מחד, כי במקרים של ביסוס התשתית הראייתית על ראיות נסיבתיות גרידא,
העדר מניע עשוי לעורר ספק באשמת הנאשם, ומאידך נקבע כי יש לבחון כל מקרה על פי
נסיבותיו ובהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, וכי במקרים בהם הראיות הנסיבתיות
מוצקות, לא יהא בהעדר מניע כדי לערערן (ראו: עייפ 8948/12 נמר נ' מדינת ישראל, פסקה
50 [נבו 1.2.2016]; עייפ 4656/03 מירופולסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 16 [נבו 1.12.2004])).
133 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
בנסיבות העניין, הראיות הנסיבתיות כפי ששנינו לעיל, הן חד משמעיות ומוצקות דיין כדי
לקבוע כי אף אם לא הוכח כי לנאשם היה מניע מבוסס, לרצוח המנוחה – אין בכך כדי לעורר
ספק סביר באשמתו.
סיכומם של דברים
272. בחינת ליבת גרסתו של הנאשם, לרבות גרסתו הכבושה בבית המשפט, לפיה לא נכח בדירת
המנוחה בשעת האירוע אלא שהה בבית אניס ואינשרח או באזור ביתם – תוך מתן גרסאות
סותרות שהתגלו כשקריות והופרכו כמעט בכל נושא בעדותו, לרבות בראיות חיצוניות אשר
אף להן לא סיפק גרסה חלופית שיש בה כדי לעורר ספק סביר, ועת אף בית המשפט לא מצא
ביוזמתו תרחיש חליפי סביר העולה מכלל הראיות הנסיבתיות, אשר יש בו לזכות הנאשם או
לטעת ספק סביר כלשהו – מובילה לכך שמתקיים "מבחן המסקנה הסבירה היחידה"י – היינו
נשלל כל תרחיש המזכה את הנאשם ומתיישב עם הראיות באופן סביר. לשון אחר, מארג
הראיות הנסיבתיות מוביל לכך כי המסקנה הסבירה היחידה היא המסקנה – המפלילה (ראה
פסייד ג'בר).
עבירת הרצח בנסיבות מחמירות
273.לאחר הרפורמה בעבירות ההמתה אשר יושמה במסגרת תיקון 137 לחוק העונשין, עבירת
הרצח הוגדרה במסגרת סעיף 300(א) לחוק העונשין – "הגורם בכוונה או באדישות למותו של
אדם, דינו – מאסר עולם".
לצד עבירת הרצח שורטטה עבירת הרצח בנסיבות מחמירות. במסגרת סעיף 301א(א) לחוק
העונשין, נכללות 11 חלופות שונות לפיהן, מעשה המתה יחשב כרצח בנסיבות מחמירות אשר
העונש בצדן הוא – "מאסר עולם ועונש זה בלבד".
274.במקרה הנדון יוחסה לנאשם בכתב האישום, החלופה המופיעה במסגרת סעיף 301א.(א)(7)
המורה: "המעשה נעשה באכזריות מיוחדת, או תוך התעללות גופנית או נפשית בקורבן',
אשר העונש הקבוע לצדה, כאמור, הוא מאסר עולם חובה, למעט אם מתקיימות נסיבות
חריגות (סעיף 301א(ב)).
הואיל והתיקון נכנס לתוקף ביום 10.7.2019, הוא חל על העבירה מושא כתב האישום.
134 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
275.ניתן לעמוד על כוונת המחוקק בחוקקו הסעיף המחמיר, מדברי הסבר אלה:
"הנסיבות המחמירות שמוצע לכלול בסעיף כוללות את מקרי הרצח החמורים ביותר, כאלה
המבטאים חומרה מוסרית מיוחדת, וזאת בהתבסס בין השאר על החקיקה במדינות אחרות
בעולם. קביעת עבירה של רצח בנסיבות מחמירות מבטאת את משקלם המיוחד של שיקולי
האשם וההוקעה בגינו במקרים אלה, הבאים לידי ביטוי הן בדרך של תיוג מיוחד של מעשה
הרצח כרצח בנסיבות מחמירות והן בדרך של ענישת חובה" (הציים הממשלה 972, התשע"ו,
16.11.15, עמ' 170 להצעת החוק).
על ההבחנה בין עבירות ההמתה עובר לתיקון ולאחריו, והביקורת על הרפורמה; ראו בועז
סנג'רו, ביקורת דיני העונשין הישראליים, הוצאת נבו התשייפ 2020 (בפרק כח), אשר סבור
שמדרג העבירות על פי התיקון משקף מעבר ממדרג לפי היסוד הנפשי למדרג על פי הנסיבות.
באשר לכוונה הנדרשת, הוא מציין:
"בחקיקה החדשה מוגדרת עבירת הרצח כך שלא נדרשת בה כוונה תחילה ואפילו כוונה
(רצון בתוצאה) איננה הכרחית, אלא די באדישות של המבצעת כלפי התוצאה. והעונש
המרבי הוא מאסר עולם. לצדה נקבעה עבירה חמורה יותר של רצח בנסיבות מחמירות,
שעונשה מאסר עולם חובה. אך אפילו בעבירה החמורה ביותר לא נעשתה הבחנה בין כוונה
לאדישות".
276.בדברי ההסבר לתיקון באשר לסעיף 301א(א)(7) צוין כך:
"בנסיבה זו נכללים מצבים שבהם לרצח התלוותה פגיעה נוספת בקרבן, והיא נועדה לבטא
את הסלידה החברתית המוגברת כלפי רצח שנעשה תוך התעללות גופנית או נפשית, או
באכזריות רבה. השימוש בביטוי 'אכזריות מיוחדת' מגלם דרישה לאכזריות החורגת מזו
הגלומה בעצם מעשה ההמתה" (דברי ההסבר לתיקון מס' 124, בעמ' 172).
277. בעייפ 8363/19 רם גרנות נ' מדינת ישראל (נבו 8.6.2021) (להלן: "פס"ד גרנות"), אשר ניתן
אך לאחרונה, עמד כב' השופט הנדל על מהותה של האכזריות המיוחדת" הנדרשת בסעיף
301א(א)(7) לחוק העונשין, תוך סקירת עבירת הרצח לאורך השנים והשוואה לסעיף 30ב לחוק
שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001, בעטיו נדרשה הפסיקה להבחנה בין עבירת הרצח
ייהבסיסיתי לעבירת הרצח ייבנסיבות מחמירות". כב' השופט הנדל פסק, כי אחד ההבדלים
המהותיים בין הסעיפים הוא; הזרקור המופנה על קורבן העבירה, בהתאם לו יש לבחון מעשה
135 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
הרצח על פי החוויה שהקורבן עבר. כמו כן, צוין כי מן ההתעללות, ניתן ללמוד על התנהגות
הרוצח, ברם אף על עוצמת הפגיעה בקורבן העבירה ובכבודו (שם, בפסקה 13).
בהמשך פסייד גרנות בפסקה 14, כב' השופט הנדל ערך דיון המסייע להגדרת מהות המונח
ודרך יישומו, תוך הסבת תשומת הלב לכך שאחת ממטרות החוק היא; לבטא את הסלידה
החברתית ממעשה ההמתה, סלידה שהנה תוצר של האכזריות הרבה המאפיינת ביצוע
המעשה. נפסק כי הגם שכל רצח טומן בחובו מימד של אכזריות, ההבחנה בין רצח יירגיליי
לרצח ייבאכזריות מיוחדת" נעוצה בדרך האכזרית בה בוצעה ההמתה. כב' הש' הנדל הפנה
לדויים הוועדה אשר בחנה את יסודות עבירות ההמתה, לפיהם: "סיווגו של רצח ככזה הנעשה
בנסיבות מחמירות חייב לטמון בחובו מימד מיוחד שאיננו נחלת כל מקרי הרצח. על כן,
מתפקידו של בית המשפט לייחד את עבירת הרצח שנעשית באכזריות מיוחדת" למקרים
חריגים, הכוללים שימוש באלימות ברף גבוה במיוחד".
כב' השופט הנדל, אף עמד על משמעות החלופה השנייה שנקבעה בסעיף: "התעללות גופנית
או נפשית בקורבן", תוך הפניה לדבריו בפסייד מרגולין בפסקאות 8-7 (עייפ 7704/13 מרגולין
נ' מדינת ישראל (נבו 8.12.2015)), בציינו כי הפירוש שהובא שם למונח התעללות מתאים
למקרה שלפניו וכי התעללות עשויה לכלול את המעשים המאפיינים הבאים:
"מצאתי כי התעללות כוללת לרוב, אך לא בהכרח, סדרת מעשים מתמשכת. עוד מצאתי כי
היא מאופיינת בהתנהגות בעלת פוטנציאל לגרימת סבל או נזק לקורבן; המערבת אכזריות
או הטלת אימה, ביזוי, השפלה או דיכוי, ולעיתים כוללת גם פערי כוחות בין הקורבן
לנאשם".
הכלי שהוצע על מנת לזהות המקרים שיחול עליהם סעיף 301א(א)(7) לחוק העונשין, הוא
שימוש בגישה המשפטית הידועה במשפט וספרות על ידי ירידה לפרטי הסיפור ועלילתו:
"עלינו לשאול אם זהו מקרה אשר ביחס אליו יש לומר כי המבצע נהג באכזריות מיוחדת או
תוך התעללות גופנית או נפשית? האם קורבן העבירה חווה אכזריות מיוחדת או התעללות
כאמור ? מידת האכזריות או ההתעללות חייבת להיות כזו שמצדיקה הבחנה בין מקרים
אחרים של רצח אשר גם בהם קיים מימד מסוים של אכזריות או התעללות נוכח טיב
המעשה, ומגלה כי מדובר ב"רצח בנסיבות מחמירות". לשם כך, שומה עלינו להיכנס לעובי
הקורה של סיפור המעשה על כלל פרטיו".
136 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
הואיל ותיקון 137 נכנס לתוקף אך ב-10.7.2019, מטבע הדברים, הסעיף הנדון טרם יושם
במקרים רבים בפסיקה, והוא נבחן עקב בצד אגודל, יחד עם מיהותה ומהותה של הרפורמה
בעבירות ההמתה. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט הנדל בפסייד גרנות (פסקה 16):
יגידורה המדויק של עבירת ההמתה ב"אכזריות מיוחדת" עתיד להיתוות ולהתהדק בחלוף
השנים, עם הצטברותן של פסיקות נוספות בעניינה. כללי האצבע שניתן לדלות מן האמור
לעיל מגבשים רשימה אינדוקטיבית התחלתית, אך ודאי לא סגורה, עבור סוגי המקרים
אשר עשויים להיכלל באמתחתה".
ומכאן לעניינו של הנאשם.
278.במקרה דנן, פסקנו כי הנאשם גרם למות המנוחה. משכך, עלינו לבחון האם ביצע זאת בכוונה
ותוך גיבוש החלטה להמית, והאם התקיימה הנסיבה המחמירה של גרימת המוות "באכזריות
מיוחדת" שבסעיף 301א(א)(7) לחוק.
279.בעייפ 1130/19 נאצר שוא נ' מדינת ישראל (נבו 27.12.20), נדון מקרה בו בעל רצח את אשתו
באכזריות רבה תוך שימוש בחפצים שונים. נסיבות המקרה שם על אף שמדובר בבן אשר רצח
את אמו, דומות לנסיבות המקרה דכאן, ושם נפסק (פסקאות 18-17) כי: "נסיבות המתתה
של המנוחה בידי המערער מעידות באופן ברור ומפורש על התקיימותה של "חזקת הכוונה",
קרי, כי המערער התכוון לתוצאה הטבעית של מות המנוחה כתוצאה מהאלימות הקשה
שהפעיל כלפיה". נסיבות המקרה שם, לימדו על אלימות קשה כנגד המנוחה; הכאת ראשה
בחוזקה באמצעות אבנים ומשקולת כבדה, עד גסיסתה, ולאחר רציחתה, הוכתה המנוחה
ונחנקה באמצעות אזיקון. למנוחה נגרמו למעלה מ-30 פצעי קרע בראשה ושברים רבים
בגולגולתה. זאת בצירוף מראה החבלות בתמונות אשר הוצגו לפני ביהמ"ש הביאו את כבוד
השופט אלרון לכלל מסקנה, כי המערער ביקש להמית המנוחה באכזריות ובדם קר.
נפסק, כי יש לדחות את טענת המערער לאי כוונה בשל העדר מניע מצדו להמתת המנוחה,
בהתאם להלכה הפסוקה, לפיה מניע אינו מהווה יסוד מבין יסודות העבירה. עם זאת, צוין
כי: "מניע והיעדר מניע יכולים להוות ראיה נסיבתית, שעוצמתה משתנה ממקרה למקרה
על פי נסיבותיו". עוד נפסק, כי אף אם כוונות המערער בביצוע הרצח נותרו עלומות, אין בכך
לסתור את חזקת הכוונה לפיה, התכוון לתוצאה הטבעית והמצערת של מעשיו וחפץ כי יגשימו
את המטרה. כן נקבע, כי בהעדר מניע, אין כדי להחליש את הראיות הברורות העומדות לחובת
המערער, המצביעות על האלימות הקטלנית שהפעיל כלפי המנוחה.
137 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
בהמשך פסק הדין, מצא לנכון כב' השופט אלרון להותיר הרשעתו של המערער על כנה, על פי
סעיף 301א(א)(7) לחוק העונשין, בקובעו כי במעשה הרצח התקיימה הנסיבה המחמירה של
גרימת המוות באכזריות מיוחדת", תוך שפירט כי (פסקאות 35-34): ריבוי מעשי האלימות
כלפי המנוחה וריבוי הפגיעות במנוחה, הכוללים שימוש באבנים ובמשקולת לצד חנק
באזיקון, אורך הזמן של מעשי האלימות, והעובדה כי המערער עשה את כל אלו לאשתו, אם
ילדיו – ממלאים דרישת הסעיף, באשר צירוף המאפיינים הללו, מעלה דרגת אכזריות הנאשם
לדרגה הגבוהה יותר מדרגת האכזריות הננקטת ברוב מעשי הרצח, הבאים לפני בתי המשפט.
במסגרת פסה"ד הודגש, כי: "המונח "באכזריות מיוחדת" מעניק שיקול דעת רב לבתי
המשפט, ואפשר כי רצוי לקבוע אמות מידה מנחות ליישומו. זאת רצוי לעשות לאחר שבתי
המשפט יצברו ניסיון ביישום נסיבה מחמירה זו".
280.במקרה שלפנינו, עת קבענו כי הנאשם שם פעמיו לדירת המנוחה בשעה 18:58 בקירוב,
וכעבור כשעתיים ורבע ביצע את מעשה הרצח במנוחה, הדעת נותנת כי עמד לרשותו פרק זמן
מספק על מנת לשקול מעשיו היטב כדי להחליט, בסופו של יום לרצוח את אמו המנוחה.
מעשה הרצח אשר בוצע באלימות בל תתואר, משתקף מחווהייד של דייר גיפס ומחוות דעת
המעבדה הניידת.
א. בקצרה יתוארו מנגנוני הפגיעה אצל המנוחה, כעולה מחוות הדעת של דייר גיפס (ת/26)
אשר ניתחה את גופת המנוחה.
בגופתה של המנוחה, נמצאו פצעי קרע ודימומים תת עוריים נרחבים אשר נגרמו מחבלות
קהות בקרקפת ובפנים. החבלות גרמו לשברים בעצמות הפנים, לדימומים בין קרומי
המוח וברקמת המוח, המתיישבים עם נזק בעל פוטנציאל קטלני לתאי ושלוחות העצבים
במוח. הנזקים נמצאו בכמה מוקדים נפרדים ובמישורים שונים, ולכן מתיישבים עם
מכות או עם הטחת הראש כלפי משטח נוקשה.
כמו כן, נמצאה כריתה כמעט מלאה של הראש מהצוואר, שכללה קטיעה של כלי דם
ראשיים, הקנה וחוט השדרה הצווארי. הכריתה נגרמה מחפץ חד (כגון סכין). בנוסף,
נמצאו בגופת המנוחה דימומים תת עוריים נרחבים בגפיים ובגב, כולל שברים בצלעות,
שנגרמו מחבלות קהות – מכות או נפילות.
138 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
ב.
מסקנתה של דייר גיפס הנה כי הדימומים הנרחבים שנגרמו עקב החבלות בקרקפת
ובפנים, מצביעים על כך שהחבלות נגרמו כאשר המנוחה הייתה בחיים, ולאור
הדימומים ברקמות הרכות בצוואר יתכן שהקטיעה נגרמה בעוד המנוחה בחיים.
החיוורון הניכר שנמצא באברים הפנימיים תומך במנגנון של איבוד דם נרחב מכלי הדם
הצווארים, שהיו כלי הדם הראשיים שבהם נמצאו נזקים.
במסגרת חוות הדעת מטעם המעבדה הניידת אשר ערך פקד נועם אמר (ת/79) עלו
המסקנות הבאות:
המנוחה הוכתה בראשה בזמן שהייתה ממוקמת בנקודת החיבור של קירות
מרפסת השירות, כך שראשה סמוך לפינה ובגובה של כ- 149 סיימ מהרצפה.
המנוחה הוכתה שם בעודה במנח שכיבה או כריעה, כך שראשה סמוך לפינה
ובגובה של 30 סיימ מהרצפה. כן הוכתה בראשה בסמוך לפינה הדרום מערבית
של המרפסת, בעודה במנח שכיבה או כריעה, כך שראשה סמוך לרצפה.
חלק מהמכות שספגה המנוחה בראשה קדמו לחיתוך צווארה.
שואב האבק ושולחן הקפה השבורים שימשו לתקיפת המנוחה, יתכן באופן פעיל
– הוטחו בה, או באופן סביל – הוטחה לעברם.
281. בהסתמך על הממצאים שפרטנו לעיל, להלן מסקנותינו באשר להתנהלות הנאשם:
הנאשם צעד לכיוון דירת אמו המנוחה, מה הייתה כוונתו, האם לרוצחה או האם לשהות
בביתו לעולם לא נדע. אולם, מעשיו בחלוף כשעתיים מהגעתו יש בהם ללמד על כך שבסופו
של יום, גמר אומר בליבו להמיתה, ולהמיתה בלבד.
תמונותיה של המנוחה מוטלת על הרצפה, מתבוססת בדמה, בשילוב עם מסקנות המומחים
לפיהן חפצים אשר היו מוטלים במרפסת השירות שימשו את הנאשם כדי לפגוע בה או להטיח
אותה עליהם, חבלות רבות בכל חלקי גופה שגרמו לשברים ובעיקר בראשה – מביאנו לכלל
מסקנה כי גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה הברורה והחד משמעית להמית המנוחה בכל
מחיר ולוודא מותה בכל דרך.
139 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
יתרה מזו, אם לא די בחבלות הקשות והחפצים שהטיח הנאשם באמו או שהטיח אותה
לעברם, החליט הנאשם אף לכרות את צווארה כדי להשלים את מלאכת הרצח. כעולה מחווייד
דייר גיפס, מעשה הכריתה בוצע בעוד המנוחה בחיים, לאחר שהוכתה מכות נמרצות. לנאשם
עמדה נגד עיניו המטרה היחידה באותה העת – להמית את אמו, בכל אמצעי שהוא, ברמת
אכזריות בל תתואר. ללמדנו על אכזריותו הרבה של הנאשם כלפי אמו המנוחה.
–
בקור רוח, עת נקש מוהנד על דלת דירת המנוחה, הנאשם ביקש שהות להסתיר מעשיו ופתח
את הדלת כאילו לא היו דברים מעולם.
282.מה עבר על המנוחה בזמן הרצח? קשה אפילו לדמיין את הסבל הרב שהיה מנת חלקה של
המנוחה ברגעיה האחרונים. ניתן לשוות בנפשנו, כי מעבר להלם הרב שאחז במנוחה עת בנה,
בשר מבשרה, תקף אותה באכזריות אין קץ (אשה קשישה, חולה ונכה המוגבלת בתנועותיה),
הייסורים שסבלה עת הוכתה באכזריות והוטחו בה חפצים שונים רבים או שהוטחה לעברם,
היו ייסורי גיהינום. אולם, שעה שהמנוחה ודאי שיוועה למותה או למזור לסבלה, בנה הוסיף
חטא על פשע והחליט באופן המלמד על אכזריות וברוטליות ברמות הגבוהות ביותר – לכרות
את צווארה טרם נפחה את נשמתה. על כך אף ניתן ללמוד מזעקות השבר והיללות ששמעו בני
המשפחה הקרובים לדירתה.
283.בכל אלה, יש ללמד על אכזריות אין קץ שנהג הנאשם כלפי אמו המנוחה, והתעללות גופנית
קשה מאוד שחוותה המנוחה. משכך, הרי שאין כל מקום לספק באשר לכוונותיו של הנאשם
ופעולותיו המעידות כאלף עדים על רצונו להמית את אמו המנוחה באכזריות ובדם קר,
ובהתאם לדברי ההסבר לחלופה זו – הרי שיש לבטא הסלידה החברתית המוגברת כלפי
רצח כגון דא שהאכזריות הטבועה בו מגלמת דרישה לאכזריות החורגת מזו הגלומה בעצם
מעשה ההמתה.
קרי כי הנאשם ביצע רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף 301(א)(א)(7) לחוק העונשין.
טענות ההגנה החלופיות
140 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
284.הנאשם העלה טענה חלופית לפיה, ככל שיורשע יש להחיל בעניינו הוראת סעיף 301ב(ג) לחוק
העונשין, נוכח ההתדרדרות במצבו הנפשי של הנאשם עובר לאירוע ועל רקע שימושו בסמים.
כן העלה הנאשם טענה חלופית נוספת לפיה, ככל שלא יוחלו הוראות הסעיף האמור, עומדת
לו ההגנה הקבועה בסעיף 301א(ב) לחוק העונשין, בשים לב לגישת השופט גרוסקופף בהלכת
וחידי, באשר המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד.
להלן הוראות החוק הרלוונטיות:
"301א(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), התקיימה נסיבה מחמירה כאמור באותו סעיף
קטן, אך מצא בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות
שבשלהן המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד, רשאי הוא להרשיע את הנאשם
בעבירה לפי סעיף 300".
"301 ב. (ב) על אף האמור בסעיפים 300 ו-301א, הגורם בכוונה או באדישות למותו של
אדם באחת מהנסיבות המפורטות להלן, דינו – מאסר עשרים שנים:
=
(ג) על אף האמור בסעיפים 300 ו-301א, מי שגרם למותו של אדם ורואים אותו כמי שעשה
את המעשה באדישות לפי סעיפים 34א(א)(1), 3ט(ב) או 34יד(ב) רישה, דינו
עשרים שנים".
–
מאסר
285.המאשימה סבורה, כי אין כל מקום לבחון מעשי הנאשם ברוח הסייגים החוסים תחת
סעיפים 34 ו-34ט(ב) לחוק העונשין, באשר הנאשם לא העלה טענות אלו בעקיפין או במישרין
באילו משלבי ההליך. הגנת הנאשם התבססה על טענה אחת בלבד והיא – כי לא ביצע המעשה
ולא היה נוכח במקום בשעת האירוע, אלא בקרבת בית אניס ואינשרח.
לשיטת המאשימה, לנוכח העובדה הבלתי מעורערת כי הנאשם חולה בתחלואה כפולה, יש
לבחון שאלת כשירותו וסוגיית ההמתה בנסיבות של אחריות מופחתת, בצל סעיף 301ב(ב)(2)
לחוק העונשין, שלשונו:
(ב) על אף האמור בסעיפים 300 ו-301א, הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם באחת
מהנסיבות המפורטות להלן, דינו – מאסר עשרים שנים:
141 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
(2) המעשה נעשה במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי,
הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף
– n34
(א) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או
(ב) להימנע מעשיית המעשה"
286. להלן הסעיפים הצריכים לעניין באשר להגנות עליהן נשענים סעיפי האחריות המופחתת:
יאי שפיות הדעת (תיקון מס' 39) תשנ"ד-1994
–
34ח. לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה
שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש –
(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או
(2) להימנע מעשיית המעשה.
שכרות (תיקון מס' 39) תשנ"ד-1994
34ט. (א) לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה במצב של שכרות שנגרמה שלא
בהתנהגותו הנשלטת או שלא מדעתו.
(ב) עשה אדם מעשה במצב של שכרות והוא גרם למצב זה בהתנהגותו הנשלטת ומדעת,
רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית, אם העבירה היא של התנהגות, או
באדישות אם העבירה מותנית גם בתוצאה.
–
(ג) גרם אדם למצב השכרות כדי לעבור בו את העבירה, רואים אותו כמי שעבר אותה
במחשבה פלילית אם היא עבירה של התנהגות, או בכוונה אם היא מותנית גם בתוצאה.
(ד) בסעיף זה, "מצב של שכרות" מצב שבו נמצא אדם בהשפעת חומר אלכוהולי, סם
מסוכן או גורם מסמם אחר, ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין
את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה.
(ה) סעיפים קטנים (א), (ב) ו-(ג) חלים גם על מי שלא היה חסר יכולת כאמור בסעיף קטן
(ד), אך עקב שכרות חלקית לא היה מודע, בשעת מעשה, לפרט מפרטי העבירה".
טענת האחריות המופחתת על פי סעיף 301ב(ג) לחוק העונשין
287.הנאשם טוען, כי מעשיו חוסים תחת סייג השכרות, ואולם אינו טוען כי סייג השכרות הקבוע
בסעיף 34ט לחוק העונשין חל בעניינו, אלא כי יש להחיל האחריות המופחתת, ולהשקיף על
142 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
מעשיו תחת השפעת הסמים הברורה. לשיטתו, יש לראותם ככאלה שנעשו באדישות ובהתאם
להפחתת עונש המאסר על פי סעיף 301ב(ג) לחוק העונשין.
הנאשם עומד על הטענה, כי הוא מוכר כמכור לסמים, ועובר ליום האירוע ואף ביום האירוע
עצמו, צרך סמים מסוג 'נייס גאיי ונטל כדורי קלונקס. כן טוען הנאשם, שהוכח כי חלה
התדרדרות במצבו הנפשי עובר לאירוע.
288.מלשון סעיף 301 ב(ג) לחוק העונשין, עולה כי כדי לחסות תחת הגנת הסעיף, יש להוכיח כי
המקרה נכנס בגדר המקרים המנויים 34ט(ב) לחוק העונשין (החלופה המתאימה בענייננו). על
פי סעיף זה, במצב דברים בו אדם עשה מעשה במצב של שכרות, אשר הוא גרם לו בהתנהגותו
הנשלטת ומדעת" יראוהו כמי שעבר אותה באדישות (במקרה שנדרשת תוצאה, כבמקרה
דנן).
289. נטל ההוכחה להוכיח כי בנסיבות העניין מתקיימת "המתה בנסיבות של אחריות מופחתת"י
מוטל על הנאשם. על הנאשם הנטל הראשוני להציג ראיה המעוררת ספק ועל המאשימה,
הנטל לסלק הספק הסביר שהעלה הנאשם.
290.חומר הראיות מלמד, כי לנאשם היסטוריה ארוכה של שימוש בסמים והוא מאובחן כלוקה
בסכיזופרניה בעטיה אושפז פעמים רבות, לעתים למשך תקופות ארוכות. באשר לצריכת
סמים ביום האירוע או בסמוך לו, גרסאות הנאשם סותרות ושקריות גם בנקודה זו. תחילה
טען הנאשם, שאינו זוכר אם עישן סמים ביומיים שקדמו לאירוע. בגרסתו הכבושה בבית
המשפט, טען הנאשם כי צרך סמים לאורך היום כולו ובגין כך נרדם בבית אינשרח ואניס.
לגרסתו הכבושה של הנאשם ניתן משקל אפסי בנסיבות. למעשה, הנאשם מסר גרסאות
מתפתחות ומתגלגלות, בהתאם לצורך.
ראשית ועיקר נזכיר – כי הנאשם לא נמצא בגלישה פסיכוטית בעת האירוע. משמע, מעשיו
לא נבעו מהתקף פסיכוטי בגין מחלת הסכיזופרניה ממנה סובל. בנוסף, בעת ביצוע העבירות
המיוחסות לו, נמצא כי הנאשם היה אחראי למעשיו – וזאת כמפורט בהרחבה בחוות הדעת
השונות של דייר טל, דייר שינקרנקו, וחוות הדעת של פאנל המומחים, אשר אף קבעו כי
הנאשם כשיר לעמוד לדין למעצר. יוער, כי דייר טל הסבירה כי לכל היותר הסמים גרמו אצל
הנאשם לשלהוב יצרים ולהפחתת עכבות והפאנל ציין, כי מעשיו נבעו מהשילוב שבין אישיותו
הבסיסית ושימוש בסמים.
143 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
למול טענת הנאשם בדבר מצב נפשי שהתדרדר או שהיה אפוף סמים ביום האירוע, אין אלא
להפנות לעדות מוהנד, אשר העיד כי נקש בדלת בשעת או בסמוך לאחר ביצוע הרצח. הנאשם,
בקור רוח, ביקש שהות מספקת על מנת להעלים עדות לרצח, לרבות החבאת החפץ החד עמו
השתמש לשסף את גרונה של אמו המנוחה, ולעמוד בסופו של יום, מול אחיינו מוהנד אשר
הבחין בדם על בגדיו. הנאשם בשיקול דעת, המציא תירוץ המתקבל על הדעת, לעניין מקור
הדם, ואף אפשר למוהנד להיכנס לדירת המנוחה, שעה שהיא שרועה מתבוססת בדמה
במרפסת השירות, על מנת לקחת השוקולד בו חפץ מן המקרר.
אף מעשי הנאשם לאחר שעזב את דירת המנוחה אין בהם ללמד על התנהלות שונה
מהתנהלות שקולה וקרת רוח, כשל מי שמכלכל צעדיו ואינו מצוי תחת השפעת סמים;
הנאשם נכנס לבקר את אחיינו אנס במכון שטיפת הרכב, הלך לאחר מכן למטע הזיתים שם
פגש את אחיינו סוהיל וביקש ממנו בתחילה בגדים ובהמשך שמיכה וכשזה בושש מלהגיע,
ככל הנראה אכן כגרסתו הראשונה במשטרה, התעייף וכצעד לא אופייני לו בייחוד עת
בכריה אשר ברחה מדירת המנוחה מפני חששה ממנו לנה אצל בבית אניס ואינשרח, נשכב
לישון בקומה השנייה בבית אניס ואינשרח.
–
אם לא די בהחלטות המושכלות וקרות הרוח שקיבל הנאשם לאחר הרצח, בחר הנאשם
להוסיף חטא על פשע ובעוז צעד לזירת הפשע, שם רצח את אמו ללא שמצפונו ינקוף אותו,
אך כדי להחליף מכפכפים לנעלי ספורט.
291.מן המקובץ לעיל, ובהעדר הוכחה לכך שהנאשם השתמש בסמים עובר לאירוע ובאיזו כמות,
חזקה היא שככל שהנאשם היה תחת השפעת סמים במועד האירוע, לא הייתה להם השפעה
עד כדי שהותירה את הנאשם ייחסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה
או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה" כהגדרת ס' 34ט(ד) לחוק העונשין,
ואף אין עסקינן בשכרות חלקית במידה המעוררת ספק באשר למודעות הנאשם בשעת מעשה,
לפרט מפרטי העבירה כנדרש בסעיף סעיף 34ט(ה) לחוק העונשין.
292. בנסיבות העניין, נוכח מכלול הראיות, לא בכדי לא עתר הנאשם להגנות מכוח סעיף 34ט
לחוק העונשין, שהרי הוכחת סייג השכרות או הטענה לשכרות חלקית מעבירה את הנטל
לכתפי הנאשם הטוען זאת להגנתו אשר עליו להוכיח:
יכי התעורר ספק סביר כי אכן פעל תחת השפעת חומר משכר בעת ביצוע העבירה; כי לא
היה מודע לפרט מפרטי העבירה, קרי, לאפשרות גרימת המוות כמו גם לרצונו בגרימת
144 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
התוצאה הקטלנית; וכי מתקיים קשר סיבתי בין צריכת האלכוהול לבין היעדר מודעותו
כאמור." ראה עייפ 7722/19 היילמייקל טספאי זרסנאי נ' מדינת ישראל (נבו 19.4.2021)
ועייפ 865/18 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (נבו 3.11.2019).
293. הנאשם טוען, כי יש לקבוע שבעניינו יחול הסעיף, מכוחו יושת עליו העונש המופחת על פי
סעיף 301ב(ג) לחוק העונשין. מכאן, טענתו היא כי למעשה, יש לראותו כמי שביצע הרצח
במצב נפשי של אדישות לתוצאה בהתאם לס' 34ט(ב) לחוק העונשין. משמע, כי הנאשם אינו
טוען כי השכרות הנטענת נגרמה שלא בהתנהגותו הנשלטת או שלא מדעתו.
סעיף 34 ה לחוק העונשין קובע:
"מלבד אם נאמר בחיקוק אחרת, חזקה על מעשה שנעשה בתנאים שאין בהם סייג לאחריות
פלילית".
סעיף 34כב(ב) לחוק העונשין, משלים את הסעיף האמור, בזו הלשון:
"התעורר ספק סביר שמא קיים סייג לאחריות פלילית, והספק לא הוסר, יחול הסייג".
דא עקא, קיים קושי בקבלת הטענה האמורה שכן, על מנת שיושת העונש המופחת מפאת
שהמעשה נעשה באדישות יש להוכיח תחילה את טענת השכרות על ידי הנחת תשתית
ראייתית ממשית בין אם מדובר בטענת שכרות מלאה או חלקית. זהו תנאי בל ינותק.
אנו סבורים כי בנטל הוכחה זה לא עמד הנאשם. להלן נימוקינו:
294.להלן פסיקת בית המשפט העליון בסוגיה:
בעייפ 7164/10 אברהם ג'אן נ' מדינת ישראל (נבו 1.12.2011), נקבע מפי כב' השופט עמית כך:
הנטל להוכחת מצב השכרות ולקיומם של התנאים הנדרשים לשם החלת סייג השכרות
מוטל על הנאשם. אם הניח הנאשם תשתית ראייתית מספיקה כדי לעורר ספק סביר בדבר
התקיימותו של הסייג, יחול סעיף 34כב(ב) לחוק ולפיו "התעורר ספק סביר שמא קיים סייג
לאחריות פלילית, והספק לא הוסר, יחול הסייג' (פסקה 7).
בהמשך פסק הדין, הוסבר כי על מנת לעמוד בתנאי המקדמי לתחולת ההגנה בסעיף 34ט(ב)
סיפא, על הטוען לכך – להוכיח כי היה נתון במצב שכרות כהגדרתו בסייק (ד), על ידי עמידה
בשלושה תנאים מצטברים שפורטו שם (פסקה 12). לאחר ניתוח הפסיקה בסוגיה, עמד כב'
145 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
השופט עמית על הרף הנדרש לצורך הכרה במצב שכרות, בציינו כי מדובר ברף גבוה מאוד וכי
גם במקרים בהם הוכח שהשכרות הייתה גבוהה ועמוקה, נדחתה תחולת הסייג, ללמדנו כי
הרף הגבוה נובע משיקולי מדיניות משפטית (פסקה 14).
אף לעניין טענת שכרות חלקית בהתאם לסעיף 34 ט(ה) נקבע במסגרת פסהייד – כי יש להניח
תשתית ראייתית והרף להוכחתה גבוה מאוד (פסקה 17).
בעייפ 7020/17 אלכסנדר מכניצקי נ' מדינת ישראל (נבו 26.11.2018) נקבע: "המערער נדרש
אפוא להביא ראיות שבכוחן לסתור את החזקה האמורה על ידי יצירת ספק סביר … לא כל
ראיה תעורר ספק סביר לגבי התקיימות התנאים המצטברים אשר מקימים את הסייג של
שכרות…".
בעניין מכניצקי לעיל נקבע, כי דרך ביצוע הרצח על ידי המערער, ודקירת המנוחה פעמיים
במקום רגיש בצוואר: "מעיד כמאה עדים על כוונתו להביא למותה. על מעשים כגון זה חלה
חזקה כי אדם מתכוון להביא לתוצאות הטבעיות של מעשהו…חזקה זו חלה גם על מעשהו
של אדם שיכור זולת אם נסיבותיו מצביעות על היעדר כוונה ברמה של ספק סביר,
לפחות…משכך, ולאחר שראינו כי ראיותיו של המערער מראות, אם בכלל, כי הלה שתה
משקאות חריפים, הא ותו לא, לא נותר לנו אלא לקבוע כי הלה נכשל בהבאת ראיות בנוגע
לכך שלא הבין את פשר מעשהו או שלא התכוון לתוצאותיו בשל היותו שיכור".
ראו גם תפיים 26738-11-19 מדינת ישראל נ' מלול סלה (נבו 6.10.2021), והפסיקה המובאת
שם. בנסיבות המקרה שם, להן דמיון מסוים לעניין שלפנינו, לא עלה בידי הנאשם כדי לבסס
טענתו כי לאחר שנדקר על ידי המנוחה, שתה לשכרה שלושה בקבוקי וויסקי ובהשפעת
האלכוהול דקר את המנוחה 11 פעם כשהוא אינו מבין את הפסול במעשיו ואין לו מודעות
לפרט מפרטי העבירה, לרבות ההחלטה להמית. נקבע, כי הנאשם לא הניח התשתית
הראייתית הנדרשת, באשר התשתית שהונחה דלה היא ואין בכוחה ללמד, כי אכן שתה עובר
לרצח "זאת בשים לב למשקלה הנמוך של גרסת הנאשם, הנובע מכבישתה, מהשמעת גרסה
שונה לשכנתו, מהתנהלותו המניפולטיבית בחקירה, וכן נוכח דחיית טענתו כי צרך
אלכוהול…". טעם נוסף לדחיית טענת הנאשם הוא, כי לא הוגשה ראיה מטעם ההגנה
המוכיחה את יסודות הסייג.
295.הנה כי כן, בשים לב להכחשתו של הנאשם במשטרה דבר צריכת סמים ביום האירוע, לשינוי
הגרסאות בהמשך חקירותיו במשטרה באשר לשימוש בסמים היכן ועם מי, ולגרסתו הכבושה
146 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
לפיה צרך סמים במשך כל יום האירוע, עד שהוכרע על ידם, לדידה קבענו כי משקלה אפסי –
לא הרים הנאשם את הנטל כי היה תחת השפעת סמים במועד האירוע. ויודגש, הנאשם אף
לא עמד בנטל ההוכחה המופחת המוטל עליו ולא הצליח לעורר ולו ספק סביר בעניין זה.
–
296.למעלה מן הצורך נבהיר כי ככל שהנאשם היה תחת השפעת סמים כלשהי, העובדה כי
במסגרת מעשה הרצח, בקור רוח מקפיא חבט באמו המנוחה ללא רחם בחפצים שונים, ושיסף
את גרונה עד כדי כריתה כמעט מלאה – מעידה כאלף אלפי עדים על כוונתו להמיתה ומאיינת
טענתו לאדישות לתוצאה, או אי הכוונה לתוצאות המעשה בשל היותו תחת השפעת סמים.
טענת ההגנה בדבר חומרת דרגת האשמה על פי סעיף 301א(ב) לחוק העונשין
297.טענה חלופית נוספת אשר העלה הנאשם ובה יש להכריע – היא האם נתקיימו בעניינו
"נסיבות מיוחדות שבגינן המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד", כאמור בסעיף
301א(ב) לחוק העונשין, ובכך להרשיעו בעבירת הרצח הבסיסית ולא בעבירה של רצח
בנסיבות מחמירות.
לעניין זה טען הנאשם, כי בהעדר פסיקה ברורה ואחידה ביחס לפרשנות הסעיף האמור, יש
לדחות טיעון המאשימה לפיו, אין להתחשב בנסיבותיו המיוחדות של הנאשם אשר השפיעו
על ביצוע הרצח ולאמץ דבריו של כב' השופט גרוסקופף בהלכת וחידי, על פיהם – ניתן להעלות
על הדעת כי נסיבותיו האישיות של נאשם ישליכו על הפחתת האשמה במקרי רצח.
אליבא דנאשם, מעשה הרצח הושפע מנסיבותיו המיוחדות; מחלת הסכיזופרניה ממנה סובל
בעטיה אושפז פעמים רבות, השימוש בסמים ביום האירוע, וכן ההתדרדרות במצבו הנפשי,
הסכמתו לאשפוז וזעקת המשפחה לעזרה אשר לא נענתה – ולפיכך יש להחיל בעניינו את
הוראת סעיף 301א(ב) לחוק העונשין, ולקבוע שהמעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה
במיוחד.
סעיף 301א(ב) לחוק העונשין – המתווה הנורמטיבי
298.סעיף301א(ב) לחוק העונשין קובע:
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), התקיימה נסיבה מחמירה כאמור באותו סעיף קטן, אך
מצא בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן
147 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד, רשאי הוא להרשיע את הנאשם בעבירה
לפי סעיף 300.
הנסיבות המיוחדות
299. בעייפ 3308/17 וחידי נ' מדינת ישראל (נבו 15.1.2020) (להלן: "עניין וחידייי), קבע כב' השופט
שטיין כדלקמן:
"…סעיף 301א(ב) לחוק העונשין החדש לא מונה נסיבות מיוחדות שלאורן מעשה הרצח
אשר בוצע באחת הנסיבות מחמירות אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד. ברם, הלשון
"נסיבות מיוחדות", לצד החובה המוטלת על בית המשפט לרשום את הנימוקים המיוחדים
שמובילים למסקנה כי נסיבות כאמור מתקיימות, מלמדת על כך שהפעלת הסעיף תיעשה
במקרים חריגים במיוחד…ראשית, נסיבות מיוחדות אליהן מפנה סעיף 301א(ב) לחוק
העונשין החדש, צריכות להתקיים במעשה הרצח גופו. נסיבות החיצוניות לאותו מעשה,
כגון מצבו האישי של הנאשם, אינן מעלות ואינן מורידות לעניינו של הסעיף; וכך הוא גם
לגבי התנהלות החקירה הפלילית שהתקיימה לאחר המעשה. כך עולה בבירור מלשון
הסעיף; ודבר זה גם זכה להדגשה בדברי ההסבר להצעת החוק".
(שם, בעמ' 174-173, ההדגשות אינן במקור).
במסגרת עניין וחידי, קבע כב' השופט שטיין כי מרבית הנסיבות להן טען המערער כנכללות
בגדר הסעיף, כלל אינן נוגעות למעשה הרצח עצמו, וכי הנסיבה היחידה אשר ראויה להישמע
בגדר הסעיף – קשורה ליחסי הכוחות והדינמיקה שבין המערער ובין שאר המעורבים בפרשה.
נקבע כי בהעדר פרטי הדינמיקה אף אם יונח לטובת המערער, כי פעל בהשפעת שותפיו
הבכירים, לא יהא ניתן להסיק שנסיבות הרצח היו מחמירות פחות.
כב' השופט גרוסקופף לעומת זאת, קבע כדלהלן :
"…חברי נדרש לפרשנותו של סעיף 301א(ב) לחוק העונשין החדש, וקובע כי "הנסיבות
המיוחדות" אליהן מתייחס הסעיף, הן נסיבות הצריכות להתקיים במעשה הרצח גופו".
לכך אני מסכים, שכן לשונו של הסעיף מבהירה כי עלינו לבחון "נסיבות מיוחדות שבשלהן
המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד" (ההדגשה הוספה). עם זאת, אינני סבור
שבשלב זה נכון לתחום מעבר לכך את גבולותיו של הסעיף. תחימה שכזו טוב שתיעשה לאחר
שיירכש ניסיון בהפעלתו. כך, למשל, לא ניתן לקבוע מיניה וביה כי "מצבו האישי של
148 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
הנאשם", אינו מעלה או מוריד לעניין הסעיף, כדעת חברי. ניתן להעלות על הדעת אירועי
רצח, בהם נסיבותיו האישיות של הנאשם מפחיתות את דרגת האשם שבמעשה הרצח, כגון
כשמדובר באדם בעל יכולות קוגניטיביות מוגבלות, או ניסיון חיים שיש בו כדי להאיר בצורה
ייחודית את אשמתו – אלה עשויים להשליך באופן ישיר על נסיבות המעשה עצמו…".
(ההדגשות אינן במקור)
נטל ההוכחה
300. בעניין וחידי לעיל, קבע השופט שטיין כך:
"… מבלי לקבוע מסמרות ובמאמר מוסגר, אעיר בעניין זה כי ההקלה המיוחדת לפי סעיף
301א(ב) איננה דומה לסייג כללי לאחריות פלילית, שביחס אליו ספק סביר פועל לטובת
הנאשם, כאמור בסעיף 34כב(ב) לחוק העונשין הישן והחדש. לדעתי, ככל שהנימוקים
המיוחדים והנסיבות המיוחדות, עליהם מדבר סעיף 301א(ב), תלויים בהתקיימותו של
עובדות, יהא על הנאשם להוכיח עובדות אלו לפי מאזן ההסתברויות. ספק סביר, אין בכוחן
לאשש את הטענה בדבר קיומם של נימוקים מיוחדים ונסיבות מיוחדות כאמור. דעתי זו
איננה נסמכת רק על לשונו של סעיף 301א(ב). ביסודה מונחת מדיניות משפטית ראויה: אם
נתיר לנאשמים שביצעו מעשי רצח בכוונה תחילה או בנסיבות מחמירות אחרות להפחית
את אחריותם מכוחו של ספק, נמצא את עצמנו מורידים את רף האחריות הפלילית ללא
הצדקה תוך שאנו פוגעים בעיקרון ההלימה ובהרתעה כאחד…".
–
(ההדגשות אינן במקור).
כמפורט בעניין וחידי – פרשנות המונח "נסיבות מיוחדותיי ושאלת נטל הראיה טרם הוכרעו
במסגרת פסיקת בית המשפט העליון. אולם למקרא פסק הדין, אנו למדים כי גישתו של
השופט שטיין הנשענת על אדני דברי ההסבר להצעת החוק – היא כי פרשנות המונח
יינסיבותיי, מתייחסת לנסיבות הקשורות למעשה ואילו הנסיבות החיצוניות לאותו מעשה,
כמות מצבו האישי של הנאשם, אינן מעלות ואינן מורידות לעניינו של הסעיף. השופט
גרוסקופף, הביע דעתו כי קיימת אפשרות שנסיבות חיצוניות הנובעות מנסיבותיו האישיות
של הנאשם – תוביל להפחת האשם במעשי הרצח.
באשר לנטל ההוכחה, כאמור, סבור כב' השופט שטיין כי הוא מוטל על כתפי הנאשם, להוכיח
התקיימות הנימוקים והנסיבות המיוחדות בהתאם לסעיף 301א(ב), דרך עובדות על-פי מאזן
ההסתברויות.
149 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
301.עולה, אפוא, כי סוגיית פרשנות סעיף 301א(ב) לחוק העונשין, הקרוי אף ייפתח המילוט" הנה
מורכבת ותוצאתה הרשעת הנאשם בעבירת הרצח הבסיסי לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין.
הלכה למעשה – כל עוד אין הכרעה בשאלת פרשנות הסעיף, אנו צועדים על קרקע בתולה ויש
לנקוט במשנה זהירות בניתוח הסעיף, וזאת בהעדר הלכה מנחה ובפרט כאשר השופט השלישי
בעניין וחידי הליך לא הביע דעתו בעניין כלל.
מכל מקום, אין חולק כי בעניין וחידי נקבע, כי הנסיבות המיוחדות שיש בהן כדי לסלול הדרך
לפתח המילוט, הן נסיבות חריגות וקיצוניות. דהיינו, כי הפעלת הסעיף תיעשה במקרים
חריגים במיוחד.
מהתם להכא, אם נצעד לאורה של גישת כב' השופט שטיין, לא ניתן לומר כי נסיבות ביצוע
הרצח בשעת המעשה, אינן מבטאות דרגת אשמה חריגה במיוחד. אדרבא, פעולות הרצח;
הטחת המנוחה בחפצים או הטחת החפצים בה, כריתת הצוואר וניסורו על ידי חפץ חד,
מלאכה הדומה לשחיטה ממש ומראה זירת האירוע העקובה מדם – מלמדים על אכזריות
חריגה במטרה להמית.
אף אם נצעד לאורה של גישת כב' השופט גרוסקופף, בחינת הנסיבות החיצוניות לרצח, אינה
מלמדת על נסיבות אישיות מיוחדות של הנאשם, המשליכות על נסיבות המעשה ויש בהן כדי
להפחית אשמתו. אם נאמר אחרת, התוצאה תהא שכל מי שצרך סמים עובר לאירוע רצח או
לוקה במחלת נפש יזכה להקלות. לטעמנו, נסיבות העניין בהן הנאשם לא הוכיח שצרך סמים
והתנהל לאחר אירוע הרצח בקור רוח מקפיא ושקול מלמדות במקרה דנן, כי מחלת הנפש לא
השפיעה עליו עת נטל את חייה של המנוחה. לא די בקיום מחלת נפש על מנת לזכות בהקלות
שהעניק המחוקק. יש להוכיח, ולו במאזן ההסתברות, שלמחלת הנפש הייתה השפעה על
מעשי הנאשם. על ההשפעה להיות כזו עד כדי קרבה ממשית לפטור מאחריות פלילית שהעניק
המחוקק.
302. בנדון, בחוות הדעת השונות נקבע, כי בעת ביצוע הרצח – הנאשם לא היה בגלישה פסיכוטית
בגין מחלת הסכיזופרניה ממנה סובל. כמו כן, לא הונחה תשתית ראייתית מספקת באשר
לשימוש בסמים בסמוך לאירוע ואף, הוכח כי במהלכו או בסמוך לאחר ביצוע הרצח, עמד
הנאשם מול אחיינו מוהנד בקור רוח מקפיא, תוך שהוא מקפיד להסתיר את חטאו – ללמדנו
כי נסיבותיו של הנאשם לא היו כה חריגות על מנת להחיל בעניינו הוראות הסעיף ולקבוע
אשמה מופחתת.
150 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
משעה 13:07 עד 14:09 הנאשם הלך מבית אניס ואינשרח למטע הזיתים, הלוך ושוב
כ-10 פעמים.
בשעה 14:09 הנאשם יצא מבית אניס ואינשרח לכיוון דירת המנוחה, עצר והסתובב
בחזרה, הוציא דבר מה מהכיס, הניח משהו בצד הדרך והלך לכיוון דירת המנוחה.
בשעה 14:13 חזר מכיוון דירת המנוחה כשהוא מחזיק שקית ניילון שקופה בידו והלך
למטע הזיתים.
בשעה 33 :16 נצפה הנאשם בפעם האחרונה כשהוא יוצא ממטע הזיתים ונכנס לבית
אניס ואינשרח.
חקירתו הראשית של רועי וינברגר
33. מר וינברגר נחקר על הדריים ת/24 שערך וכן, אישר מוצגים נוספים שהוגשו באמצעותו :
ת/49 (מזכר העברת מוצגים מארון בימייר למכון לרפואה משפטית), ת/55 א (דויים חיפוש
חיצוני בגוף החשוד מיום 1.8.19
דגימת תאי לחי), ת/56 (מזכר דגימת דנייא מהנאשם
שנלקחה ביום 1.8.19), ת/58, ת/59 (מזכרי הבהרות שיחה עם סועאד וסג'א).
–
חקירתו הנגדית של רועי וינברגר
34. מר וינברגר העיד, כי ניתן לראות בתמונות התקריב בדויים בעמ' 3-2, שמדובר בנאשם, אותו
הוא מכיר מהחקירה (עמ' 57) ולמרות שלא עשה השוואת סימנים על פי המצלמות, ועדויות
לפיהן הנאשם הסתובב ליד הבית הלוך וחזור, מדובר בנאשם (עמ' 58).
מר וינברגר ידע לזהות הכיוונים אליהם הלך הנאשם, מהטעם שהוא ביקר הן באזור דירת
המנוחה והן באזור בית אניס ואינשרח, כך שאף אם לא ניתן לראות בת/24 את דירת המנוחה,
הוא ידע לזהות את הדרך המובילה אליו. הוא אף ציין, כי בהתאם למדידה שבוצעה בנוכחותו,
דירת המנוחה מרוחק כ-200 עד 400 מטר מבית אניס ואינשרח ולכן לא ניתן היה לצפות
בנאשם במצלמות בקרבת דירת המנוחה (עמ' 59 ש' 12, עד עמי 60 ש' 10).
עוד העיד מר וינברגר, כי מסקנותיו מבוססות על התרשמותו מהראיות, וכי הוא בעל ניסיון
בדוחות צפייה. מר וינברגר הוסיף כי הוא כותב את שרואה, לדוגמה חולצת פסים כחול לבן
15 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
(עמ' 60 ש' 23, עד עמ' 61 ש' 10). כן העיד מר וינברגר, כי אינו חוקר מחשבים מוסמך ומשכך,
לא בדק תקינות מצלמת האבטחה (עמ' 61).
ב. עדויות בני המשפחה
35. למען הסדר הטוב ועל מנת להקל על הקורא, יפורטו בני המשפחה שהעידו והקשר למנוחה.
כמו כן, יפורט מבנה בית המגורים של המנוחה, העדים והמרחק ביניהם.
ילדי המנוחה: בכריה, אינשרח (הנשואה לאניס), ופואד מחאמיד (להלן: "פואד"י).
אחי המנוחה : אחמד מחאמיד (להלן: "אחמדיי) הנשוי לסועאד מחאמיד (להלן: "סועאדי).
נכדי המנוחה: ילדיהם של אינשרח ואניס מוהנד מחאמיד (להלן: "מוהנדי), אסלאם
מחאמיד (להלן: "אסלאם"), אנס מחאמיד (להלן: יאנס"י), אינאס מחאמיד (להלן :
ייאינאס"י), וסוהיל מחאמיד (להלן: "סוהיליי).
אחייני המנוחה : ילדיהם של מוחמד וסועאד – פיאד מחאמיד (להלן: "פיאדיי), סג'א מחאמיד
(להלן: ייסג'איי), עמיד מחאמיד (להלן: "יעמידיי) ורחיק מחאמיד (להלן: "ירחיקיי).
בבניין בו התגוררה המנוחה שלוש קומות. בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, הקומה
הראשונה לא אוכלסה. בדירה בקומה השנייה התגוררו המנוחה וילדיה, בכריה והנאשם.
מוהנד, בנם של אינשרח ואניס, נכדה של המנוחה, התגורר בדירה הממוקמת בקומה
השלישית בבניין המנוחה.
אחמד, אחי המנוחה ואשתו וסועאד מתגוררים בבניין הצמוד לבניין בו ממוקמת דירת
המנוחה. לבניינים אלה קיר משותף וכניסותיהם מרוחקות כחמישה מטרים זו מזו (ת/33).
ילדיהם של אניס ואינשרח, למעט מוהנד, מתגוררים בבית אניס ואינשרח. מוהנד, כאמור,
מתגורר בקומה השלישית בבניין המנוחה.
להלן עדויות בני המשפחה ופרוט הראיות התומכות בעדויותיהם.
16 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
יפים לעניין זה, דברי כב' השופט אלרון בפסייד היילמייקל לעיל (בפסקה 26):
"לא בכדי נמנע המחוקק מלמנות בגדרו של סעיף 301א(ב) הנ"ל רשימת נסיבות
שבהתקיימן תופחת דרגת אשמתו של מבצע עבירת הרצח, על אף היותה החמורה בספר
החוקים. קשה לשער מראש את כל אותן נסיבות, ונכון הוא להשאיר שיקול דעת לבית
המשפט להפחית מאשמת הנאשם במקרים המתאימים, בבחינת "פתח מילוט". יחד עם
זאת, אך מובן הוא כי מדובר במקרים חריגים בלבד, מסקנה הנתמכת בכך שעל בית המשפט
להצביע על הנימוקים המיוחדים שהביאו אותו להורות כן".
גם אם סעיף 301א(ב) לחוק העונשין טומן בחובו הגבלת כשירות הנאשם עצמו ולא רק למקרה
הרצח, יש לעשות בו שימוש זהיר, מושכל ובמקרים חריגים. תוצאה אחרת לטעמנו, יהא בה
כדי לרוקן את הסעיף מתוכן ופריצת הסכרים.
במקרה דנן, נסיבותיו של הנאשם, אינן חורגות מעניינם של נאשמים אחרים הלוקים במחלת
נפש. אם די בקיום מחלת נפש לשם שימוש בסעיף 301א(ב) לחוק העונשין, יש בכך כדי לאיינו.
303.אשר על כן, אין בידינו לקבל טענת הנאשם כי מתקיימות בעניינו, נסיבות מיוחדות בגינן
המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד, בהתאם לאמור בסעיף 301א(ב) לחוק
העונשין.
304.מן הראוי לציין כי אכן כטענת המאשימה, הנאשם אכן לא העלה טענה של העדר שפיות
הדעת, אף לא בסיכומיו, למעט במסגרת עדותו הכבושה אשר קבענו כי יש להעניק לה משקל
אפסי. אולם למעלה מן הצורך, נדון בסעיף 301ב(ב)(2) לחוק העונשין, בקשר לעניינו של
הנאשם.
אחריות מופחתת עקב הפרעה נפשית
305.סעיף 301ב(ב)(2) לחוק העונשין, קובע אחריות מופחתת להמתה בנסיבות שלהלן:
"על אף האמור בסעיפים 300 ו-301א, הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם באחת
מהנסיבות המפורטות להלן, דינו – מאסר עשרים שנים:
151 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
"המעשה נעשה במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי,
הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף
-n34
(א) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או
(ב) להימנע מעשיית המעשה".
306.המלומדים מרדכי קרמניצר וחאלד גנאים, עמדו על משמעות הסעיף בספרם: הרפורמה
בעבירות ההמתה (2019) לאור עקרונות היסוד של המשפט ומחקר היסטורי והשוואתי (2020)
(להלן : ""
: "קרמניצר וגנאים"). לשיטתם, מדובר בהמתה במצב של אחריות מופחתת בשל מצב
הקרוב לאי שפיות הדעת (שם, בעמ' 445).
ההקלה בשל מצב הקרוב לאי שפיות הדעת, קיבלה בעבר גושפנקא בסעיף 300א(א) לחוק
העונשין, עובר לחקיקת תיקון 137. שם בשונה מן המצב שלאחר התיקון, ניתן לבית המשפט
שיקול דעת להקל בעונשו של נאשם שביצע מעשה רצח ועמד בתנאים המפורטים.
היינו, כי בעוד הסעיף הישן עסק בהפחתת העונש במישור העונשי בלבד, עסק סעיף 1301
שנחקק במסגרת תיקון 137, גם במישור האחריות (ראו: עייפ 3567/20 עשור נ' מדינת ישראל,
פסקה 11 לפסק דינו של השופט י' אלרון (נבו 20.1.2021)). כמו כן, נטל ההוכחה הנדרש היה
הטלת ספק סביר (ראו גם; עייפ 7535/17 הרב אליהו בקשי דורון נ' מדינת ישראל (נבו
25.5.21) (להלן: "פס"ד בקשי דורון"), בעמ' 90 והפסיקה המובאת שם)).
הסעיף האמור, חל במקרי ביצוע המתה במצב הפרעה נפשית או ליקוי בכושרו השכלי של
העושה, שהקטינו במידה ניכרת יכולתו של העושה לפעול, עם התקיימות שלושה תנאים:
האחד קיומה של הפרעה נפשית חמורה או ליקוי בכושר השכלי. השני – הגבלה ניכרת
ביכולת העושה להבין אשר הוא עושה, או הפסול במעשהו, או להימנע מעשיית המעשה.
קשר סיבתי בין הליקוי השכלי או ההפרעה הנפשית החמורה, לבין ההגבלה
השלישי
הניכרת ביכולתו הנפשית של העושה.
בנוגע להגבלה ביכולת הנפשית של העושה
–
הפסיקה אליה מפנים המלומדים קרמניצר
וגנאים מלמדת, כי מדובר במצבים גבוליים, מקום בו היכולת אינה נשללת כליל, והגם שאין
מדובר בפטור מלא מאחריות בהתאם לסעיף 34 לחוק העונשין מדובר במצבים
המתקרבים לגדרי הסייג אך אינם עוברים אותו (שם, בעמ' 341-343).
152 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
בעייפ 2149/20 שלמה מרזן נ' מדינת ישראל (נבו 22.7.2021), צוין כי עריכת השוואה בין הדין
החדש לישן, היינו בין סעיף 300א לחוק הישן, לסעיף 301ב לחוק החדש – מלמדת כי המחוקק
לא שינה מדרישותיו. מכאן, שמדובר בתיקון שנקבע לאותה עבירה, המהווה עונש מקל ביחס
אליה, אף אם תויגה בתיוג פלילי מקל יותר.
עם זאת, כב' השופט קרא בפסייד בקשי דורון, סבור כי קיים הבדל בין הסעיפים הללו ומדובר
בהבדל מהותי (מפנה לעייפ 1828/14 דהאן נ' מדינת ישראל, פסקאות 6-4 [נבו 27.6.2019],
ולדנייפ 5196/19 דהאן נ' מדינת ישראל [נבו 30.12.2019]), אשר יצריך בעתיד להידרש לשאלת
הפרשנות הראויה של סעיף 301ב(ב)(2) לחוק העונשין, ואף לשאלה האם השתנה רף ההוכחה
הנדרש עם ביטול הסעיף הישן וחקיקת סעיף 301ב לחוק העונשין, במסגרת תיקון מס' 137
לחוק.
307.כב' השופט גרוסקופף בעייפ 2531/19 פלונית נ' מדינת ישראל (נבו 26.5.2021) (להלן: ייפסייד
פלונית"), מציין כי מטרת הסעיף הנה לקבועי: יידרגת ביניים שלישית, בין ה"שפוי" אשר
נושא באחריות פלילית מלאה למעשיו, לבין זה הסובל מאי שפיות הדעת, הפטור לחלוטין
מכל אחריות פלילית; הכוונה היא לנאשמים הלוקים בנפשם, אשר אחריותם הפלילית
מצטמצמת אך אינה נשללת כלילי (פסקה 5).
מהי, אפוא, דרגת הביניים האמורה ?
308. בפסייד פלונית לעיל, אשר עסק באם שהטביעה תינוקה בן מספר השבועות בג'קוזי, נדונה
שאלה זאת ביחס לסעיף בו הואשמה (ס' 303 לחוק העונשין), הקובע כי העונש בצד עבירה זו
הנו 5 שנים, מקום בו יוכח כי שיקול דעתה של האם היה מעורער בעת ביצוע המעשה.
נפסק כי שיקול דעת מעורער, ודאי אינו עולה כדי אי שפיות הדעת כמשמעותה בסעיף 34
לחוק העונשין, באשר הגישה המקובלת בפסיקה הנה, כי מחלת נפש בהקשר של פטור
מאחריות פלילית, מחייבת פגיעה קשה בכושר השיפוט ובתפיסת המציאות של נאשם ומשכך,
מצבים המערבים פסיכוזה בלבד יכנסו בגדר הסעיף. מצבי פסיכוזה הוגדרו, כמצבים בהם;
"החולה מעריך בצורה מוטעית את נכונות תפיסותיו ומחשבותיו, ומסיק מסקנות מוטעות
לגבי המציאות החיצונית, ללא התחשבות בראיות נוגדות ברורות. הוכחה ישירה להתנהגות
הפסיכוטית הם דלוזיות (מחשבות שווא) או הלוצינציות (תחושות שווא), ללא כל תובנה
153 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
לטבען הפתולוגי. הפגיעה בכושר תפיסת המציאות יכולה להתבטא בדיבור מבולבל, בלי
שהחולה ער לכך שדיבורו הוא בלתי מובן" (שם, בפסקה 19).
–
כב' השופט הנדל, עמד על הקושי הטמון בין הפרשנות המצמצמת שניתנה לסעיף 34
בפסיקה, לבין מצב של שיקול דעת יימעורעריי, והגיע, בין היתר, לכלל מסקנה כי עבירת המתת
תינוק מצוי במדרג חומרה של אחריות מופחתת, אך לא של אי שפיות הדעת. במקרה שם,
הנאשמת זוכתה מכוח סעיף עפ"י סעיף 34ח המעניק פטור מאחריות פלילית, ולא הורשעה
בסעיף עבירת המתת תינוק באשר בחוות הדעת נקבע כי הנאשמת הייתה שרויה במצב
פסיכוטי בעת ביצוע העבירה ובנתק קשה מן המציאות ומהשלכות מעשיה. כן נקבע, כי
העובדה שהלידה היוותה טריגר לפרוץ ההתקף הפסיכוטי, אין בה כדי לגרוע מחומרת מצבה
של המערערת – היעדר שיפוט, פגיעה קשה בבוחן המציאות, היעדר יכולת להבדיל בין טוב
לרע ובין מותר לאסור, וניתוק מהמציאות בעת המעשה. לפיכך נפסק, כי המערערת אינה
אחראית למעשיה או כשירה לעמוד לדין (שם, בפסקה 26).
על אף שהמקרה שלפנינו שונה נסיבתית מן המקרה בפסייד פלונית, הקווים המשיקים
מלמדים כי במקרה דנן, שעה שכל חוות הדעת קובעות באופן חד משמעי כי הנאשם לא היה
בגלישה פסיכוטית בעת ביצוע הרצח מעשי הנאשם לא נכנסים בגדר סעיף 34 לחוק
העונשין, ואף לא בגדרי דרגת הביניים.
309.נמשיך לבחון הפסיקה ביחס לפרשנות סעיף 301ב(ב)(2) לחוק העונשין.
במסגרת פסייד בקשי דורון, ציינה כב' השופטת וילנר, כי רף ההוכחה הנדרש להוכחת תחולת
סעיף 301ב(ב)(2) לחוק העונשין, הנו מאזן הסתברויות, באשר הסעיף מאפשר: "הפחתה
בעונשו של נאשם אשר נמצא על סף העמידה בתנאי סעיף 34 לחוק העונשין" (שם, בפסקה
.(36
כמו כן, עמדה כב' השופטת וילנר, על הקשר ההדוק בין סעיף האחריות המופחתת לסייג
היעדר השפיות הקבוע בסעיף 34 לחוק העונשין, וכן, על ההבדל ביניהם המוביל להבחנה
בתוצאות החלתם, היינו זיכוי לעומת הבחנה בעונש ופסקה כי הוא נובע;
"אך מעוצמת ההשפעה של ההפרעה הנפשית או הליקוי השכלי על יכולתו של הנאשם
להבין את מעשיו ואת הפסול שבהם. כך למשל צוין כי:
154 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
"סעיף 300א(א) בא ליתן מענה למבצעי רצח שמצבם הנפשי גובל במצב של אי-שפיות הדעת
כהגדרתו בסעיף 34ח; אלה שמצבם הנפשי מוציאם, לכאורה, מקהל השפויים בדעתם, אך
אינו מכניסם לקהל הבלתי שפויים. השוני בין יסודותיהם של סעיפים 34ח ו-300א(א)
מתבטא, אל נכון, בעוצמת הפגם ובחומרת סיבתו" (שם, בפסקה 37).
בסופו של יום פסקה כב' הש' וילנר, כי על הטוען לתחולת סעיף 301ב(ב)(2) לחוק העונשין,
לפיו יוטל עונש מופחת על הנאשם, לעמוד ברף הוכחה של מאזן הסתברויות וכי המרחק בין
סעיף 301ב(ב)(2) "המאפשר הפחתה בעונשו של מי שנפגעה יכולתו הרצונית
להימנע מעשיית המעשה אך במעט מחוסר יכולת של ממש", לבין סייג העדר השפיות – אינו
רב כלל וכלל ולמעשה מדובר במרחק יפסע בלבדי ביניהם.
בעניין נטל ההוכחה, כאמור, חלוק כבוד השופט קרא בנקודה זאת, בסוברו כי בתי המשפט
טרם יצקו תוכן לסעיף 301ב(ב)2 לחוק העונשין, הן ביחס לפרשנותו והן ביחס לנטל הראיה
הנדרש מכוחו.
310. בעייפ 5581/17 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 26.3.2019), הורשע המערער, על-פי הודאתו,
שניתנה במסגרת הסדר טיעון, ברצח, לפי סעיף 300(א) (2) לחוק העונשין (עובר לתיקון 137)
ובהסכמה, הוחל לגביו סעיף 300(א)(א) לחוק העונשין (שבוטל עם התיקון), זאת בשל גילו
הצעיר בעת ביצוע המעשה והפגיעות הפגיעות הקוגניטיביות והרגשיות מהן הוא סובל.
על המערער נגזרו 12 שנות מאסר בפועל ועל תנאי והוא ערער על העונש.
מגוריך
בית המשפט העליון קבע, כי יש לדחות הערעור, באשר בית המשפט המחוזי שקל השיקולים
הראויים בנסיבות העניין וחוות דעת הגורמים שטיפלו במערער, בהן; חוות הדעת
הפסיכיאטרית לפיה המערער אינו מבין את השלכות מעשיו לעומקם, והפגיעה המוחית
האורגנית, הקשיים בוויסות העצמי, החסכים הנפשיים מהם סבל, והמצוקה שחש במקום
פגעו ביכולת השיפוט שלו בעת ביצוע הרצח, וכן, חוות הדעת שהוגשה מטעם ועדת
האבחון לפיה – "המערער אינו סובל מפיגור שכלי, אך רמת התפקוד שלו גבולית. עוד צוין,
כי במצבים מסוימים יכול המערער לפעול בצורה אימפולסיבית ולא שקולה" – קבעו כי הוא
כשיר לעמוד לדין, אף כי הבנתו את המעשה שביצע אינה עמוקה, ויכולת השליטה העצמית
שלו בעת ביצועו לא הייתה מלאה.
–
–
155 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
ומן הכלל אל הפרט;
311.כאמור לעיל, קבענו כי הנאשם לא הוכיח התשתית הראייתית הנדרשת, להוכיח כי השתמש
בסמים ביום האירוע כדי להיכנס תחת סייג השכרות, ואף לא תחת האשמה המופחתת
המגעת כדי סייג זה. כן קבענו, כי בהתאם לחוות דעת כלל המומחים בתיק אשר חוו דעתם
באשר למצבו הנפשי של הנאשם במועד/יום אירוע הרצח הנאשם לא היה מצוי בגלישה
פסיכוטית בעת הרצח או בסמוך לו. בנוסף, לא הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית נגדית מטעם
הנאשם אשר יש בה ללמד על מצב נפשי מסוים בעת ביצוע המעשה, אשר היה בו כדי קרבה
לסייג הקבוע בסעיף 34 לחוק העונשין.
יוצא, אפוא, כי בעת ביצוע הרצח, הנאשם היה מודע לטיב מעשיו ולא היה נתון להשפעות
חומרים משני תודעה או סבל מהפרעות נפשיות, ודאי לא כאלו שיעמידוהו במצב אשר אינו
יכול בעטיין להבין טיב מעשיו, בייחוד עת, כאמור, הרף הנפשי הדרוש לשם עמידה בתנאי
הסעיף, הוא הרף המצוי אך במעט מתחת למצב נפשי של העדר אחריות מוחלטת המוחל
במצבי פסיכוזה.
אין זה מצב הדברים בענייננו; מעבר לעובדה כי נקבע שהנאשם לא היה שרוי במצב פסיכוטי
בעת ביצוע הרצח, התנהלותו מול בני המשפחה המעידים כי פגשוהו בסמוך ממש לביצוע
הרצח, מלמדת על קור רוח ובוודאי שאינה מעידה על מצב נפשי מעורער ניכר שסבל ממנו
הנאשם באותה העת, שלא כדוגמת פסייד פלוני לעיל, שם הוכח כי הנאשם סובל מפגיעה
מוחית אורגנית, קשיים בוויסות עצמי, חסכים נפשיים אשר גרמו לו שלא להבין השלכות
מעשיו לעומקם ופגעו ביכולת השיפוט שלו בעת ביצוע הרצח, שם הופחת העונש על פי הסעיף
הישן בחוק העונשין המקביל לסעיף בו עסקינן.
אשר על כן, אנו קובעים כי הנאשם לא הרים את נטל ההוכחה, להחלת האחריות המופחתת
בעניינו בהתאם לסעיף 301ב(ב)(2) לחוק העונשין; לא ברמת מאזן הסתברויות ואף לא על ידי
הקמת ספק סביר להוכיח כי הוגבלה יכולתו במידה ניכרתי להבין אשר עשה או הפסול
במעשהו, או להימנע מכך.
;
יובהר, כי אין אנו מתעלמים מדיווחיהם של בני המשפחה; אניס, אינשרח ובכריה, אודות
ההתדרדרות, לטענתם, במצבו הנפשי של הנאשם לפני אירוע הרצח. אולם, לטעמנו, לאחר
בחינת מכלול הראיות, אף אם חלה התדרדרות במצבו של הנאשם, אין היא עולה כדי הרף
156 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
הנדרש בסעיף 301ב(ב)2 לחוק העונשין. לעניין זה נזכיר את התנהלותו השקולה וקרת הרוח
של הנאשם, מיד בסמוך לרצח ואף בחקירות המשטרה.
312. משכך, אנו דוחים גם את טענת הנאשם להגנה מכוח סעיף 301ב(ב)2 לחוק העונשין.
313.הערה חשובה לסיום:
בשולי הכרעת הדין, נבקש להסב תשומת הלב להתנהלות, אשר הובאה לידיעתנו במסגרת
ההליך ואשר לכאורה נפל בה פגם; מצאנו לנכון להביאה לידיעת הגורמים הנוגעים בדבר
לבדיקתם ולטיפולם.
במהלך שמיעת העדויות בתיק, נגלה לפנינו, כי כיומיים עובר לאירוע הרצח, גיסו של המנוח
אניס, בנוכחות אחות הנאשם בכריה ובהסכמת הנאשם, פנה טלפונית אל בית החולים
הפסיכיאטרי יישער מנשה", שבמסגרתו טופל הנאשם בעבר. אניס הפציר בפני גורמים מטעם
ביה"ח לקבל את הנאשם לאשפוז במוסדם, מפאת התדרדרות ממשית במצבו הנפשי.
למרבה הצער, זעקת המשפחה זכתה להתייחסות שהיא לכאורה בלתי מספקת וחלף אשפוזו
או הזמנתו לבדיקה מידית, לנאשם נקבע תור לבדיקה בבית החולים רק כחודש לאחר מכן.
אנו סבורים כי הואיל והנאשם היה מוכר היטב לבית החולים מאשפוזים קודמים ומהטיפול
השוטף בו, מן הראוי לבחון התנהלות בית החולים האמורה, ולבחון אם היא עולה, כדי
מחדל.
נבהיר, כי המלצתנו זאת מושמעת במנותק משאלת אחריותו הפלילית של הנאשם לביצוע
מעשה קטילת אמו. תפקידנו הראשי כערכאה הדנה בפלילים היא לבחון אחריות נאשם
המובא לפנינו למעשה עבירה שבעשייתו הואשם. במסגרת הכרעת דין זו, מצאנו לקבוע, לאחר
בחינת מכלול טענות הצדדים, כי הנאשם אכן עבר את העבירה שיוחסה לו, כמפורט לעיל.
עם זאת, בית משפט זה איננו יכול לצמצם את מוטת אחריותו הציבורית ולהתפרק מחובתו
כערכאה שיפוטית בישראל לעשות צדק, במובנו הרחב של מונח זה. על כתפינו מונחת אחריות
כבדה, מעבר להכרעה בסוגיית האחריות הפלילית של הנאשם. מקום בו נתקל בית המשפט
במעשים הנדמים בעיניו כעוולות או כמחדלים, וכאלו באים למודעותו במסגרת הליכים
המתנהלים לפניו, עליו להציפם לתודעה הציבורית, להביאם לידיעת הגורמים הממלכתיים
157 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
הממונים על העניין ולהתריע על קרותם כמו גם לפעול למניעת הישנותם, ולו במבט הצופה
פני עתיד.
אשר על כן, אנו סבורים כי מן הראוי, שטענות המשפחה דלעיל ייבדקו לגופן לעומק בידי
גורם אובייקטיבי מטעם משרד הבריאות. כמו כן אנו סבורים, שראוי שיופקו הלקחים
הנדרשים על מנת שמקרים דוגמת זה הנדון כאן לפנינו לא יישנו עוד ככל שניתן למונעם.
לצורך שקילת הדרך הראויה לבחינת הטענות הללו, אנו מורים על העברת הכרעת הדרך לערוך
שר הבריאות ומנהל האגף לבריאות הנפש במשרד. לצורך זה תעביר מזכירות בית המשפט
העתק מהכרעת הדין אל נשיא בית המשפט כמו גם אל הגורמים הנ"ל במשרד הבריאות.
נבקש מאותם גורמים לעדכן את בית המשפט באופי פעולתם בנושא תוך חודש ימים מיום
קבלת הכרעת הדין.
סוף דבר
314.נוכח כל האמור, מצאנו להרשיע הנאשם בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות, על פי סעיף
301א(א)(7) לחוק העונשין.
ניתנה היום, טו באדר א', התשפ"ב (16.2.2022) במעמד הצדדים.
سم
Canvas
אי לוי, שופט
[אב"ד]
ע' קוטון, שופט
א' באומגרט, שופט
158 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
עדותו של אחמד מחאמיד
חקירתו הראשית של אחמד
36. אחמד אחיה של המנוחה, התגורר בדירה הצמודה לדירת המנוחה יממש קיר לקיר" (עמ' 27,
שורות 20-15) במועד האירוע.
על פי עדותו, מספר ימים לפני האירוע גיסו של הנאשם, אניס, פנה אליו (לאחמד) בבקשה
לסייע לו להכין צו הרחקה נגד הנאשם בגין סיכון חיי אם הנאשם (המנוחה), אחות הנאשם –
בכריה, ואשתו של אניס, אינשרח. אחמד הציע לסייע לו, אך אניס לא פנה אליו עוד והוא הניח
כי העניין הסתדר (עמ' 29 שורות 6-3).
אחמד העיד, כי הוא ואחותו המנוחה היו קרובים פיזית ורגשית. עוד העיד אחמד, כי המנוחה
נהגה לבקר בביתו חדשות לבקרים, שיתפה אותו במתחולל בין כתלי ביתה, והוא סייע לה
מספר פעמים להוציא צווי הרחקה כנגד הנאשם, אשר הפר צווים ואף נאסר בגין כך (עמ' 29
שי 32-8).
כן העיד אחמד, כי יחסיו עם הנאשם כמו גם של יתר בני המשפחה מעורערים, וכי הנאשם
השתחרר מבית הסוהר מספר ימים בלבד עובר למועד האירוע, ולאחר מכן נהג לישון בחורשה.
אחמד העיד בנוסף, כי למרות שביקשו ממנו לשוחח עם הנאשם, כדי שיחזור הביתה, הוא לא
יצר עמו קשר (עמ' 30 ש' 28, עד עמ' 31 ש' 10).
באשר לליל האירוע, העיד אחמד כי שמע באותו ערב מכיוון דירת המנוחה; "חבטות דפיקות
שימוש משהו פיזי" (עמ' 28, שורה 21), כאשר בבית נכחו אשתו ובתו (שם, שורות 26-14).
כאשר שאל את אשתו מה מתרחש בדירת המנוחה, מתוך חשש לאלימות כלפי בכריה
והמנוחה, היא הרגיעה אותו בכך שבכריה נמצאת אצל אחותה אינשרח ושאחותו (המנוחה)
הוסעה לדירתה על ידי אניס (עמ' 26, ש' 26-11). לדברי אחמד, אשתו ובתו למעשה מסרו לו
את שנמסר להן על ידי מי מבני משפחת אניס ואינשרח (עמ' 28-27).
חקירתו הנגדית של אחמד
17 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
37. אחמד שב על העובדה לפיה התגורר בבניין הצמוד לבניין המנוחה, ובקומה המקבילה לדירת
המנוחה וטען, כי קרוב לוודאי ששמע את הרעשים מדירת המנוחה, המקום שמתרחשת בו
תמיד אלימות. הוא עמד על דעתו לפיה, הוא מאמין שהרעשים הגיעו מדירת המנוחה והשיב,
כי היה מדובר בחבטות שנשמעו ולא צעקות או זעקות, אשר נשמעו בפרק זמן קצר כחמש
דקות לערך. אחמד לא השיב אם יכול היה לזהות כי מדובר בחבטות של אדם החובט באדם
אחר, אך ידע בוודאות לומר כי לא מדובר ברעש של אדם השובר את הקיר (עמ' 32 ש' 1, עד
עמ' 34 ש' 26).
אחמד אישר דבריו במשטרה, לפיהם מוהנד סיפר לו כי ירד ובדק את דירת המנוחה. עם זאת,
טען שמוהנד סיפר לו יותר מזה כיומיים-שלושה לאחר האירוע. לדבריו, מוהנד סיפר לו
שלאחר שירד לקומת דירת המנוחה, הוא דפק בדלת אשר הייתה נעולה, הנאשם פתח לו את
הדלת ומוהנד ראה שבגדי הנאשם מגואלים בדם (עמ' 36 ש' 19, עד עמי 37 ש' 4). לשאלה מדוע
לא סיפר דברים אלו במשטרה, השיב כי הוא לא נשאל על כך וכי ענה אך על דברים שנשאל
(עמ' 37, ש' 26-19).
אחמד אישר בעדותו כי אדם העושה שימוש במקלחת המצויה בדירת המנוחה, לא יראה את
מרפסת השירות שם מצאה המנוחה את מותה (עמ' 34 ש' 21, עד עמ' 36 ש' 2). על חשיבות
הנושא נעמוד בהמשך.
עדותה של סועאד מחאמיד
חקירתה הראשית של סועאד
38. סועאד, רעייתו של אחמד, אחי המנוחה העידה (עמ' 39 ש' 23, עד עמ' 46 ש' 27), כי ביום שבת
27.7.19, בתה סג'א, אשר הייתה במטבח, נגשה אליה ואמרה לה שהיא שומעת קולות של
צעקות וצרחות. על כן, ניגשה סועאד למטבח ושמעה אף היא קולות מכיוון דירת המנוחה.
משכך, התקשרה סועאד לאינשרח, בתה של המנוחה, וזו הרגיעה אותה שבכריה נמצאת עמה
ואת המנוחה השיבו לדירתה. סועאד העידה, כי התקשרה אף לבכריה אשר לא ענתה לה.
עוד העידה סועאד, כי את שיחת הטלפון לאינשרח, ערכה כחמש עד עשר דקות מהרגע בו
שמעה את הרעשים בוקעים מדירת המנוחה. כן העידה, כי לאחר ששמעה הרעשים, נשמעה
תפילת המואזין ועל כן, העריכה שהרעשים נשמעו בסמוך לשעה 20:30.
18 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
39. חקירתה הנגדית של סועאד
סועאד העידה, כי אחמד שהה עמה בבית אך לא באותו חדר והיא מסרה לו ששמעה צעקות.
לדבריה, היא לא שמעה חבטות כפי שאחמד שמע. היא שבה והבהירה, כי שמעה הרבה צעקות
אך לא ייחסה להן בסופו של יום חשיבות, מאחר ונרגעה לאחר שיחתה עם אינשרח.
עדותו של פיאד מחאמיד
חקירתו הראשית של פיאר
40. פיאד, בנו של אחמד אחי המנוחה ואחיינה של המנוחה, העיד (עמ' 64 ש' 12, עד עמי 70 ש' 1),
–
כי הבניין בו מתגוררת משפחתו בן שלוש קומות; בקומה הראשונה מתגוררים כל בני
המשפחה (הוריו, אחותו סג'א, אחות נוספת בשם רחיק, ואחיו עמיד). בקומה השנייה – חנות,
ואילו הקומה השלישית – אינה מאוכלסת.
41. באשר לליל האירוע, העיד פיאד כי בשעה 19:00 בקירוב, עת התעמל בדירתו (הממוקמת
בבניין הצמוד לבניין המנוחה) בקומה השלישית, שמע קול יללה נשי. הוא פתח את החלון ואז
החלה תפילת המואזין (המסגד ממוקם מול ביתם). משלא הבחין במשהו "מיוחד" כדבריו,
סגר את החלון והמשיך באימון הגופני. כשעתיים לאחר שהחל באימון התקשרה אחותו סגיא
ושאלה אם שמע משהו. הוא השיב שכן "אבל זה לא מעניין" (עמ' 65, ש' 1). עוד שאלה אותו
סג'א, אם יואיל לבדוק האם הרעש הגיע מדירת המנוחה, אחרת היא תלך לבדוק, והוא ביקש
ממנה שלא תלך לדירה.
פיאד העיד, כי לא זכר מתי בדיוק התקשרה אליו סג'א ביחס לצעקות ששמע, אך לאחר
שהופנה לפלט השיחות מהטלפון הנייד של סג'א (ת/70) לפיו, התקשרה אליו ביום 27.7.19
בשעה 21:17 ולאחר שרוענן זיכרונו מול הודעתו במשטרה, אישר כי לכל היותר, עברו עשר
דקות מהרגע ששמע את הצעקות ועד לשיחת הטלפון עם סג'א.
לדברי פיאד, שיחת הטלפון עם סגיא התקיימה שעה שהוא שהה בקומה השלישית, ובהמשך
לאחר שסיים להתאמן בשעה 21:00 בקירוב, שב לדירת משפחתו שבקומה הראשונה, שם פגש
באחיו עמיד ובבן דוד – קרוב משפחה. לשאלתו, אם שמעו מישהי צועקת, השניים השיבו
בשלילה, ומסרו לו כי הלכו לדוכן פיס. לאחר מכן ישבו השלושה בחצר הבית, הצמודה לדירת
19 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
המנוחה, אכלו פיצה, ובמשך כחצי שעה שמעו לסירוגין דפיקות בקיר או בארונות. לאחר
שסיימו לאכול בן הדוד הלך לביתו ופיאד לדבריו הלך לישון.
חקירתו הנגדית של פיאר
42. פיאד אישר כי בחקירת המשטרה מסר שהיללות נשמעו לו כמו בכי של ילדה, בגילאים 10-5,
והוא לא ייחס לדבר חשיבות רבה, שכן מדובר בשכונה גדולה.
עדותה של ארנשרח מחאמיד
חקירתה הראשית של אינשרח
43. אינשרח היא אחות הנאשם ובתה של המנוחה.
44. אשר ליום האירוע, העידה אינשרח, כי בנה מוהנד הביא את המנוחה לביתה בשעות הבוקר,
ובין השעות 18:00- 18:30 בקירוב, אניס בעלה הסיע את המנוחה חזרה לדירתה. לדבריה,
היא לא רצתה שהמנוחה תחזור לדירתה, אך המנוחה התעקשה לשוב. אינשרח העידה כי
באותו הערב, בטרם נסעה לבן נוסף שלה המתגורר ביישוב אחר, התקשרה אליה סועאד
ומסרה לה שהיא שומעת צרחות של ילדה קטנה ושאלה אותה אם בכריה נמצאת בבית אניס
ואינשרח. אינשרח השיבה לסועאד, כי בכריה אכן נמצאת בביתה (בית אניס ואינשרח), ואילו
המנוחה שבה לדירתה (עמ' 71, ש' 17-7). לדברי אינשרח, סועאד סיפרה לה כי בנוסף לצרחות,
היא שומעת גם קול זכוכיות נשברות ואינשרח, סברה כי יתכן שהתגלעה מחלוקת בין בנה
מוהנד לבין הנאשם (עמ' 71, ש' 20-18). כעולה מעדות אינשרח השיחה התקיימה בשעה 21:00
(עמ' 73, ש' 16-8).
כן העידה אינשרח, כי לאחר השיחה בינה ובין סועאד, נסעה עם חלק מבני משפחתה, לרבות
בכריה, לבקר את בנה המתגורר ביישוב אחר, והותירה את הטלפון הנייד שלה בביתה. משכך,
כאשר סועאד התקשרה לטלפון הנייד שלה שוב, שוחחה סועאד עם בתה של אינשרח, ומסרה
לה כי היא שומעת שוב קול צרחות וזכוכיות נשברות'. אודות השיחה הזו נודע לאינשרח רק
למחרת מבתה (עמ' 71, ש' 24-20). כאשר אינשרח התבקשה להבהיר האם גם סג'א צלצלה
20 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
אליה בליל האירוע, מסרה כי היא התקשרה אך היא לא שוחחה עמה, משום שנסעה לבנה
והשאירה הטלפון הנייד בבית, ובתה היא זו ששוחחה עמה (עמ' 73, ש' 19-3).
45. עוד העידה אינשרח כי יום למחרת, דהיינו ביום ראשון בתאריך 28.7.19, בשעה 06:30,
הנאשם נכנס לחדרה וביקש ממנה כובע כדי ללכת לעבודה. לאחר שיצאה מחדרה כדי לנעול
את דלת הבית (בסוברה כי מישהו פתח עבור הנאשם את הדלת) ומצאה כי דלת הבית נעולה,
הבינה שהנאשם לן בביתה, בקומה העליונה, בלילה שבין שבת לראשון (לדבריה מדובר
בקומה בביתה שבנייתה טרם הושלמה). כמו כן העידה אינשרח, כי בשעה 07:00 בקירוב,
הנאשם עזב את ביתה, וחזר בשעה 10:00. לדברי אינשרח, בצהריי אותו יום, בשעה 12:00
בקירוב, הגיע הנאשם פעם נוספת לביתה, והיא מסרה לו כסף שמשכה מהדואר, לקניית קפה
(עמ' 71 ש' 30, עד עמי 72 ש' 14).
46. באשר לבכריה (אחותה ואחות הנאשם) ציינה אינשרח, כי בכריה לנה בבית אניס ואינשרח
במשך שלושת הימים שקדמו לאירוע, משום שבכריה חשה שהנאשם אינו במצב טוב'.
לדבריה, בכריה הרגישה שיש לנאשם בעיה והואיל ופחדה ממנו, עזבה את דירת המנוחה (עמ'
72, ש' 20-15).
אינשרח הוסיפה והעידה, כי בשעות הצהריים המוקדמות בתאריך 28.7.19 (יום ראשון), שב
אניס בעלה לבית אניס ואינשרח, ויחד עם בכריה הלך לדירת המנוחה, על מנת להביאה
לביתם. בין השעות 16:00-15:30 בקירוב, התקשרה אליה סג'א, סיפרה לה על מות המנוחה,
וביקשה ממנה להגיע. לדברי אינשרח, באותו יום ראשון הנאשם נכנס ויצא מביתה כשלוש
עד ארבע פעמים. כשהיא שאלה אותו מדוע לא הגיע אליה יחד עם המנוחה, תשובתו הייתה
שלא ישן בבית (עמ' 72, ש' 30-21).
47. באשר למצבו הנפשי של הנאשם עובר לאירוע, העידה אינשרח, כי מספר ימים עובר למות
המנוחה מצבו הנפשי היה "קשה". התנהגותו לא הייתה טבעית ורגילה, ולפיכך ייהם"
התקשרו למרכז לבריאות הנפש-בית חולים שער מנשה (להלן: "בי"ח שער מנשה") (הכוונה
כנראה אליה ואל בעלה אניס), בידיעת הנאשם והתריעו כי מצבו לא טוב וכי הוא זקוק לטיפול
תרופתי בגין מחלת הסכיזופרניה ממנה סובל. לטענתה, מבית החולים נמסר להם, כי אין
באפשרותם לטפל בנאשם באותה העת ועל כן, נקבע לו תור לחודש הבא. לדבריה, כ-24 שעות
לאחר מכן המנוחה נרצחה (עמ' 75, ש' 25-17).
21 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
48. בעדותה, זיהתה אינשרח את הנאשם בת/24, הן בתמונות מליל האירוע והן מהיום למחרת.
כמו כן, זיהתה את בעלה ובתה מובילים את המנוחה חזרה לדירת המנוחה ביום האירוע,
וזיהתה הכניסה לביתם (בית אניס ואינשרח) ואת הרכב של אניס בכניסה לבית (עמ' 73 ש'
27, עד עמי 75 ש' 13). אינשרח הותירה רושם כי היא בטוחה בזיהוי הנאשם בתמונות:
"ש: לפי מה את אומרת שזה אחיך?
ת: אחי, צורתו, הביגוד שלו. אפילו אם הייתי רואה את הצל שלו הייתי מכירה אותו.
ש: אולי זה מישהו דומה לו?
ת: לא. זה אחי, נור." (עמ' 74 ש' 20-24).
"כב' הש' לוי: לפי מה את יודעת שזה אח שלך?
העדה, גב' א' מחאמיד: זה אחי, אין לפי מה. זה אחי, אני מכירה.
כב' הש' לוי: ואת מכירה את החולצה הזאת?
העדה, גב' א' מחאמיד: כן, זה הבגדים שלו.
כב' הש' לוי: אבל אפילו לא רואים את הפנים שלו, איך אפשר לזהות שזה הוא?
העדה, גב' א' מחאמיד: לך זה לא ברור כבודו, לי זה ברור. בשבילי זה מאוד ברור."
(עמ' 75, ש' 13-9).
חקירתה הנגדית של אינשרח
49. אינשרח העידה, כי היא בטוחה בוודאות שהדמות בתמונות היא אחיה (הנאשם), וכדבריה:
"הצורה שלו, הצל שלו, גופו. נניח שזו תמונה של הבן שלך, אתה, יש לך חשש שזה לא הבן
שלך כי לא רואים את האף שלו?" (עמ' 77, ש' 5-4).
50. אינשרח שבה על טענתה, כי בליל האירוע, סועאד התקשרה אליה ומסרה כי היא שומעת קול
זכוכית נשברת וצרחות של ילדה קטנה, ולכן סועאד התקשרה אליה לברר היכן בכריה
נמצאת. עת עומתה אינשרח עם הטענה לפיה סועאד לא מסרה במשטרה כי שמעה קול זכוכית
נשברת, היא לא נסוגה מעדותה והתעקשה שכך נאמר לה על ידי סועאד. אינשרח הוסיפה, כי
השיחה התקיימה בין השעה 20:30 לשעה 21:00 בליל האירוע, וכי התנהלה שיחה קצרה
ממנה הסיקה, כי הבעיה הנה בין בנה ובין הנאשם, ולפיכך לא הלכה לבדוק העניין. לדבריה,
לא העלתה בדעתה כי ישנה בעיה בין הנאשם לבין המנוחה, באשר הנאשם כיבד את המנוחה
ומטבעו היה אדם רגוע, מלבד כאשר לא נטל תרופותיו בקביעות, אז היה מתחיל לדמיין
דברים (עמ' 77 ש' 18, עד עמי 79 ש' 13).
22 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
51. עוד העידה אינשרח, כי מצבה הבריאותי של המנוחה, בטרם מותה, לא היה מיטבי, ובין היתר,
התניידה המנוחה בעזרת מקל או הליכון. לדבריה, אניס, בכריה והיא נהגו לטפל במנוחה
באופן יומיומי, אך בתקופה האחרונה (עובר לאירוע), בשל מגבלה פיזית אשר מנעה ממנה
להגיע לדירת המנוחה, בני המשפחה היו אחראים להבאת המנוחה לביתה (בית אניס
ואינשרח).
לדבריה, בימים שקדמו לאירוע, שעה שבכריה שהתה בביתה (בית אניס ואינשרח), מוהנד,
בנה, נהג להכין למנוחה את ארוחת הבוקר. אולם, בבוקר שלמחרת האירוע (יום ראשון), בנה
מוהנד היה בעבודה ואניס, בעלה, לא היה בבית. לפיכך, ביקשה מבכריה, שתיגש לדירת
המנוחה ותעזור לה להתנייד לעבר בית אניס ואינשרח, אך בכריה לא רצתה ללכת לבד שכן,
חששה מהנאשם. בנוסף, אינשרח שבה על הטענה לפיה, כששאלה את הנאשם ביום למחרת
האירוע (28.7.19), מדוע לא הביא המנוחה לבית אניס ואינשרח, השיב כי לא היה בדירת
המנוחה (עמ' 79 ש' 19, עד עמ' 81 ש' 15).
52. לשאלת הסניגור כיצד התנהג הנאשם בימים שקדמו לאירוע, השיבה כי התנהגותו הייתה
רגילה אך הדיבור לא. לדבריה, בכריה סיפרה לה שהנאשם התנהג בצורה לא נורמלית, דיבר
לעצמו בקול רם תוך כדי שהוא הולך וחוזר, ונשמע כאילו הוא רב עם עצמו (עמ' 81 ש' -31
27). אינשרח ציינה, כי בכל פעם שהנאשם הפסיק ליטול את הטיפול התרופתי, הוא היה
מתנהג באותה צורה, דהיינו; "מדבר גם בעצבים וגם לעצמו […] מדבר לעצמו תוך כדי
הליכה, המצב שלו היה קשה, מצב שמצריך טיפול" (עמ' 82, ש' 10-5).
עדותה של סג'א מחאמיד
חקירתה הראשית של סגיא
53. סג'א בתו של אחמד אחי המנוחה העידה (עמ' 86 ש' 1, עד עמ' 91 ש' 21), כי במוצאי השבת
של יום 27.7.19 (ליל האירוע), עת שהתה עם אמה בחדרה, בעוד האם מתפללת, שמעה צעקות
חזקות של כאב. את הצעקות, לדבריה, שמעה על אף שחלון חדרה היה סגור והמזגן פעל.
כעולה מעדותה, הצעקות נשמעו כמו זעקות שבר או בכי תמרורים. לדברי סג'א, שמעה שני
קולות חזקים, אחד גברי והשני נשי ילדותי.
23 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
סגיא התקשרה לעמיד אחיה אולם הטלפון הנייד שלו היה סגור. לאחר מכן התקשרה לאחיה
פיאד ד, אשר התאמן באותה העת בקומה מעל ביתם, ושאלה אותו אם שמע או שהוא שומע
קולות, והלה השיב בחיוב. כמו כן, סג'א שאלה את פיאד, האם הוא רוצה ללכת עמה לדירת
המנוחה לבחון מה קורה, אך הוא השיב שהוא מעדיף שלא להתערב ואמר שמוטב כי תתקשר
לבתה של המנוחה, אינשרח, כדי לוודא שהכל בסדר.
סג'א העידה כי התקשרה לאינשרח, ברם ענתה לה בתה אינאס, אשר מסרה לה שהוריה יצאו
עם בכריה ועם המנוחה לבקר את אחיה מוחמד. סג'א שאלה את אינאס האם היא בטוחה
שבכריה והמנוחה אינן שוהות בדירת המנוחה, וזו השיבה בחיוב, אך מסרה לה שבכל מקרה,
עדיף שתתקשר לאניס כדי לוודא שהכל תקין. לדבריה, היא חששה בעיקר לשלומה של בכריה,
משום שבעבר הנאשם נקט כלפיה באלימות.
חקירתה הנגדית של סגיא
54. סג'א העידה, כי אחיה פיאד סרב שתלך לבדה לבניין המנוחה, משום שיש שם אנשים
המשתמשים בסמים, שהם הנאשם, מוהנד וחבריהם. על זאת, לדבריה, היא שמעה מאחרים
אך לא הייתה עדה לכך בעצמה. בנוסף, הבהירה סגיא כי הקולות נשמעו במשך כעשר דקות,
וכי היא שמעה אותם בזמן שהתקשרה לאחיה ולאינשרח, ולאחר שיצאה מחדרה הפסיקו
הקולות. סג'א העידה ביחס לאמה, כי כאשר סיימה האם התפילה בחדרה, היא שאלה אותה
האם שמעה אף היא את הקולות ואמה השיבה בחיוב (עמ' 90-89).
עדותו של עמיד מחאמיד
חקירתו הראשית של עמיד
55. עמיד בנו של אחמד, אחי המנוחה, העיד (עמ' 92 ש' 9, עד עמ' 98 ש' 2), כי בערבו של יום השבת
27.7.19 (יום האירוע), הוא ובן דודו עבדאללה (להלן: "עבדאללה"), הגיעו ברכב לדוכן פיס
הממוקם ליד בניין המנוחה, על מנת למלא טפסי לוטו וטוטו.
ו. עבדאללה החנה את הרכב ליד
בניין המנוחה, עמיד יצא מהרכב, ועבדאללה אמר לו שהוא מפחד לצאת, משום ששמע קול
דפיקות בוקע מבניין המנוחה וחושש כי יזרקו עליהם דבר מה מלמעלה.
24 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
לאחר שהרגיע עמיד את עבדאללה ושכנע אותו לרדת מהרכב, הלכו השניים ברגל אל דוכן
הפיס ואז שבו לחצר, הממוקמת בין בניין המנוחה לבניין משפחת אחמד וסועאד. שעה
שהשניים ישבו בחצר ומילאו טפסי לוטו, הגיע פיאד ושאל אותם אם שמעו קול צעקות, הם
השיבו בשלילה. עוד פיאד מדבר, העיד עמיד כי שמע, "דפיקות כמו על הקיר" (עמ' 93, ש'
18-10). לדברי עמיד, לאחר שהוא ועבדאללה סיימו למלא הטפסים הם חזרו לדוכן הפיס
לצורך שליחתם, בהמשך הלכו לקנות פיצה ושבו לחצר הבניין. בעת אכילת הפיצה יחד עם
פיאד, נשמעו שוב (בפעם השלישית) קול הדפיקות. לאחר שסיימו לאכול, שב כל אחד לביתו.
עמיד לא ידע לומר בוודאות כמה זמן עבר מהפעם הראשונה שבה הוא ועבדאללה שמעו את
קול הדפיקות, ועד לפעם האחרונה שבה הקול נשמע, אך העריך כי מדובר בפרק זמן שנע בין
חצי שעה לשעה (עמ' 95, ש' 25-7).
56. לדברי עמיד, ביום למחרת האירוע, דהיינו ביום 28.7.19, נודע לו מבכריה כי המנוחה ינשחטה'
והוא התקשר למוהנד ואנס, בניהם של אניס ואינשרח. עמיד העיד, שכאשר הנאשם ראה את
ניידת המשטרה הוא החל להימלט, עוד לפני שהשוטרים הספיקו להגיד לנאשם יתעצור". עוד
העיד עמיד, כי תפס הנאשם, ריתק אותו לרצפה ואז הגיעו ניידת ושוטרים, אשר אזקו את
הנאשם והובילו אותו לניידת. כאשר הנאשם היה בתוך הניידת הוא פתח החלון פנה לעמיד
ואמר לו "אני גבר ואמות גבר" (עמ' 93 ש' 28, עד עמ' 95 ש' 6).
57. עמיד העיד, כי בדייך הנאשם נהג ללון בדירת המנוחה. אולם, עם שחרור הנאשם מהכלא,
בתקופה שקדמה לאירוע, לן הנאשם ביער. עוד העיד עמיד, כי הנאשם שב ללון בדירת המנוחה
בימים שקדמו לאירוע, לאחר שהושגה פשרה עם בני ביתו (עמ' 95 ש' 27, עד עמ' 96 ש' 3).
חקירתו הנגדית של עמיד
58. לשאלה כיצד יתכן שסגיא אחותו ששהתה בביתם (הממוקם מספר מטרים מדירת המנוחה)
לא שמעה את קול הדפיקות אלא קול יללות, השיב עמיד:
"…סג'ע הייתה בתוך הבית, אני הייתי מחוץ לבית, בחצר, אני הייתי יותר קרוב לבית, אתה
מבין? יש הבדל, היא בתוך הבית, אני בחוץ. אני שמעתי יותר. החצר איפה שישבתי, החצר
שלנו, זה קיר הבית של הדודה וזה החצר. כאילו אני ליד הקיר של הבית שלהם.
כב' הש' באומגרט: ממש צמוד.
העד, מר ע. מחאמיד: כן, אין מרחק". (עמ' 96, ש' 23-18).
25 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
עמיד העיד, כי הוא יכול להצביע בוודאות על כך שהקולות בקעו מדירת המנוחה, שכן החנה
הרכב כשהיה עם עבדאללה, ליד החדר בו נרצחה המנוחה והקולות הגיעו משם. משנשאל
מדוע לא ניגש לדירת המנוחה לברר לפשר הרעש, השיב כי לא חשד בכלום וסבר למשמע
הדפיקות, כי מישהו עובד, יתכן כי מוהנד או הנאשם (עמ' 97, ש' 15-3).
עדותו של מוהנד מחאמיד
עדותו הראשית של מוהנד
59. מוהנד בנם של אינשרח ואניס, אשר התגורר בדירה מעל דירת המנוחה, העיד (עמ' 98 ש' 20,
עד עמ' 106), כי בשבוע שקדם למות המנוחה, סיפרה לו בכריה שעזבה את דירת המנוחה, עקב
התנהלות הנאשם כלפיה. מוהנד לא היה עד להתנהגות זו.
60. אשר ליום האירוע 27.7.19, העיד מוהנד, כי בבוקר הלך ברגל יחד עם המנוחה מדירתה לבית
אניס ואינשרח ובשעות הלילה שהה לבד בדירתו. לדבריו, בין השעות 22:00-21:00 צלצל
הטלפון הנייד שהיה מונח בביתו, והשייך לבכריה. מוהנד, לטענתו לא ענה, שכן אינו עונה
לטלפון שאינו שייך לו. מוהנד, שמע קול של דפיקות "כמו מישהו שנותן דפיקות בפטיש
ושובר דברים" (עמ' 99, ש' 19-18), החליט לרדת למטה, לדירת מגורי סבתו המנוחה, כדי
לבחון מהיכן מגיע קול הדפיקות, ויצא מדלת דירתו לדירת המנוחה.
לדברי מוהנד, באותו שלב סבר שמקור הקול הוא בשכונת המגורים, אולם בכל אופן, רצה
להיכנס לדירת המנוחה בכדי לקחת שוקולד. מוהנד העיד, כי הוא דפק על דלת דירת המנוחה
וזו הייתה נעולה. מעבר לדלת ענה הנאשם יחכה אני אפתח לך, אני מתלבש" (עמ' 99, ש' 27).
מוהנד סיפר, שהמתין כ-20-15 דקות מחוץ לדלת דירת המנוחה וכשהנאשם פתח הדלת, הוא
הבחין בטיפות דם בקדמת החולצה שלבש הנאשם, ושאל אותו "מה זה הדם שעל הסוודר
שלך?" והנאשם השיב שנשרט מהתריס (עמ' 100, ש' 23-22). עוד העיד מוהנד, כי הנאשם לבש
באותו זמן יסוודר' עם פסים, אם כי לא זכר את סוג הפסים ואם השרוולים היו ארוכים או
קצרים.
מוהנד העיד כי, האמין לדברי הנאשם, לפיהם נחבל מהתריס, משום שידע שהתריסים בדירה
בעייתיים, ולא ייחס לדבר חשיבות. עוד העיד מוהנד, כי נכנס לדירת המנוחה, ניגש למקרר
26 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
לקח שוקולד, ועלה חזרה לדירתו לישון. כעולה מעדות מוהנד, עת נכנס לדירת המנוחה, דלת
המרפסת בה נמצאה גופת המנוחה, הייתה סגורה, כך שלא ניתן היה לראות המתרחש שם.
חקירתו הנגדית של מוהנד
61. מוהנד העיד, כי עובר לפתיחת דלת דירתו, שמע קול של דפיקות "יכול להיות של מישהו
ששובר משהו" (עמ' 104, ש' 21-20), אולם, עת פתח את דלת דירתו ויצא לכיוון דירת המנוחה
קול הדפיקות נדם.
62. אשר לכתמי הדם על הסוודר של הנאשם, הבהיר כי הבחין בטיפות דם, וכי אינו יודע כמה
טרפות היו. בהמשך העיד, כי בבוקר יום מחרת האירוע, היינו ביום ראשון, בשעה 05:00
בקירוב, נכנס לדירת המנוחה אשר דלתה הייתה פתוחה, התקלח והלך לעבודה. לדברי מוהנד,
כשנכנס לדירת המנוחה בליל האירוע, הדירה הייתה מסודרת. כמו כן, הן בליל האירוע והן
בבוקר שלמחרת, לא הבחין העד לדבריו בדבר מה יוצא דופן בדירת המנוחה.
63. עת עומת מוהנד עם גרסת הנאשם, לפיה המפגשים היחידים שלהם ביום שבת 27.7.19, היו
לצורך רכישה ועישון סמים, וכי כל גרסתו מעולם לא התרחשה, התעקש מוהנד כי אמת דיבר,
אם כי לא שלל הטענה, לפיה הוא והנאשם עישנו סמים יחד ביום שבת.
,
עדותו של פואד מחאמיד
64. פואד בן המנוחה ואחיהם של הנאשם ושל בכריה העיד (עמ' 115 ש' 27, עד עמ' 119 ש' 3), כי
לנאשם היו בעיות עם המנוחה ובכריה מאז ומעולם, שכן הנאשם הוא נרקומן שדרש כספים.
על רקע האמור, לטענתו, אף איים הנאשם על בכריה באיומי סכין. אולם, לדבריו, זאת הפעם
הראשונה שהנאשם נוהג באלימות כלפי האם המנוחה.
לדברי פואד, היחסים בינו לבין הנאשם עם השנים התדרדרו ונותק הקשר והוא מיעט לבקר
את אמו בגלל הנאשם. עוד העיד פואד, כי פגש את הנאשם כשבועיים לאחר שחרור הנאשם
ממעצר ונתן לו בגדים. כן סיפר, כי הנאשם נהג לבקש ממנו כספים והוא שמע מאמו ואחותו,
כי הנאשם אף ביקש כספים מהן. בנוגע למנהגי לינת הנאשם, השיב פואד כי, למיטב ידיעתו,
הנאשם נהג לישון בדירת המנוחה, ובשבוע שקדם לרצח, על פי השמועה, הוא לן מחוץ לבית.
27 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
עדותו של אניס מחאמיד
חקירתו הראשית של אניס
65. אניס הנשוי לאינשרח, בתה של המנוחה, גיסו של הנאשם, העיד (עמ' 120 ש' 4, עד עמ' 142 ש'
27) כי ביום האירוע 27.7.19, בשעות אחר הצהריים, הסיע המנוחה לדירתה, יחד עם בתו
הקטנה אשר סייעה למנוחה להיכנס לדירה. עוד העיד אניס, כי מאוחר יותר; ; הוא, אשתו
אינשרח, כמה מבנותיו ובכריה נסעו לבקר את בנו המתגורר ביישוב אחר. אניס הסביר, כי
בכריה שהתה בביתם בשבוע שקדם לאירוע, בשל סכסוך בינה לבין הנאשם, זאת על רקע
העובדה כי הנאשם היה זקוק לטיפול נפשי.
66. באשר למחרת האירוע ביום 28.7.19, העיד אניס כי הגיע יחד עם בכריה לדירת המנוחה, על
מנת להביאה לביתו (בית אניס ואינשרח) לארוחה משפחתית. בכריה עלתה לבדה לדירה והוא
נשאר למטה. זמן קצר לאחר מכן, בכריה יצאה מהדירה ומסרה לו שהמנוחה נפטרה. הוא
התקשה להאמין ועלה לדירה, קרא בשמה של המנוחה, נכנס למרפסת הדירה שם מצא את
גופתה של המנוחה מוטלת על הרצפה כאשר ראשה כרות ועליו פצע פתוח, כן חזה בכתמים
כחולים על גופה. לדברי אניס, התקשר מיד למשטרת אום אל פחם, אך לדבריו לא נענה כמו
שצריך. לפיכך, התקשר למוקד 100 של המשטרה, דיווח על מות המנוחה וביקש שיוזמן
אמבולנס.
67. בכל הנוגע למצבו הנפשי של הנאשם, העיד אניס כי הנאשם מקבל טיפול נפשי מזה עשר שנים
ומספר ימים עובר למות המנוחה, מצבו של הנאשם היה "לא נכון"י מפאת שייהוא עושה
בעיות" (עמ' 122, ש' 1). לדבריו, הנאשם דמיין דברים, דיבר לעצמו, ולא ישן. בשל מצבו הגרוע
של הנאשם באותה עת, לטענת אניס, הוא צלצל מספר פעמים למשטרה בבקשה שייקחו את
הנאשם. כך עשה אניס, לדבריו, גם ביום 25.7.19, עת יצר קשר טלפוני עם בייים שער מנשה.
אניס העיד, כי התחנן לגורמים בבית החולים, שאלה יעניקו לנאשם טיפול, בטענה כי הוא
מזיק לעצמו ולסביבתו. תגובת בייים שער מנשה, לדברי אניס, הייתה כי ניתן לקבוע תור רק
לעוד חודש. לגרסת אניס, בעת ההתקשרות, הנאשם היה עמו והסכים לקבלת טיפול.
עוד העיד אניס, כי יצר קשר טלפוני עם המשטרה, ומסר להם שהנאשם בעל רקע פסיכיאטרי
וכי הוא מסוכן לעצמו ולאחרים, ובבייים שער מנשה, לא ניתן לו טיפול. אניס, לטענתו, אף
28 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
סיפר למשטרה כי בכריה עברה להתגורר בביתו, בשבוע שקדם לשיחה, זאת על רקע פחדה
מהנאשם, בעטיו נמלטה ממנו לבית אניס ואינשרח. לטענת אניס, עובר לאירוע, ידע שמשהו
לא תקין עם הנאשם, אך לא שיווה בנפשו כי הנאשם ירצח את אמו.
אניס העיד בנוסף, כי בתקופה שקדמה למות המנוחה, הנאשם נהג ללון בדירת המנוחה וכי
לא עבד במשך שנים.
68. במהלך חקירתו הראשית, הוגשה בהסכמה הודעתו של אניס במשטרה, מיום 26.8.19 (ת/81),
במסגרתה הוצגו לעד תמונות ממצלמת אבטחה. כעולה מההודעה, אניס זיהה את הנאשם
מחוץ ובקרבת בית אניס ואינשרח. אותן התמונות הוצגו לעד גם במסגרת חקירתו הנגדית,
והוא זיהה שוב הנאשם וסביבת הבית. כן הוצגה לאניס תמונה נוספת (ת/80) ממצלמת
אבטחה, והוא זיהה המנוחה המלווה בבתו הקטנה. הוסכם, כי מדובר בתמונה בה נצפית
המנוחה, כשהיא יוצאת מבית אניס ואינשרח ונכנסת לרכב מסוג 'סיטרואן ברלינגו' בצבע לבן
(עמ' 127, ש' 20-18), אשר הנו באחזקתו של אניס.
יוער כי התמונות שהוצגו במסגרת ת/80 ו- ת/81, הן חלק קטן מתמונות שתועדו במצלמות
אבטחה וצורפו לראיות המאשימה כחלק מת/24, כפי שפורט בהרחבה לעיל.
חקירתו הנגדית של אניס
69. אניס הבהיר, כי הוא בטוח בזיהוי הנאשם בתמונות ממצלמות האבטחה שהוצגו לפניו (ת/24).
לדברי אניס, הוא מכיר את הנאשם שהוא גם בן דודו, למעלה משלושים שנה, ובמהלך עשר
השנים האחרונות הוא אף משמש כאפוטרופוס שלו. לטענתו, הזיהוי כלל אינו מושפע מכך
שהנאשם חשוד ברצח וסובל מבעיות נפשיות.
70. לשאלת בייכ הנאשם מדוע לא ציין בפני המשטרה עת הזעיקה לדירת המנוחה, כי התריע
בפניהם קודם לכן בדבר מצבו של הנאשם, השיב כי "אני פשוט לא הייתי מרוכז בשום דבר"
(עמ' 134, ש' 33). ביחס לאפוטרופסות הסביר אניס, כי לפני כעשר שנים התחייב בכתב בפני
ועדה שהתקיימה בבייים שער מנשה, לקחת אחריות על ענייני הנאשם, הן הכספיים והן
אחרים (אותם לא פירט) וכך עשה; "בכל מצב ואני מקבל כסף שלו ואני עושה לו כל מה
שהוא רוצה" (עמ' 135, ש' 21-20). כן סיפר אניס, כי כל אימת שהנאשם ביקש ממנו כסף
בתקופה שקדמה לאירוע הוא נתן לו, כך שלנאשם לא חסר כסף.
29 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
אשר למגורי הנאשם בימים שקדמו למות המנוחה, העיד אניס, כי בשבועות שקדמו לאירוע,
הנאשם "היה יוצא מחוץ לבית לישון מתחת לעצים" (עמ' 138, ש' 13).
חקירתו החוזרת של אניס
71. אניס העיד בנוגע למקום לינת הנאשם בימים שקדמו לאירוע, כי הנאשם נהג לישון הן בדירת
המנוחה והן ביער יימתחת לעצים".
לדברי אניס, בליל האירוע הנאשם ישן בביתם (בית אניס ואינשרח), דהיינו, בלילה שבין יום
27.7.19 ליום 28.7.19 ובבוקר בסביבות השעה 06:30-06:00, הנאשם נכנס לחדר השינה
שלהם והעיר את אשתו כדי לבקש צעיף ללכת לעבודה, שעה שכלל אינו עובד. עוד העיד אניס,
כי הבין שהנאשם לן בביתם בקומה השנייה, הן מהטעם שהנאשם נצפה במצלמות, והן נוכח
העובדה שהנאשם התייצב בחדר השינה שלהם מוקדם בבוקר, ומכך הסיק כי לא יתכן שהוא
לא לן בביתם, הואיל והם נוהגים לנעול דלתות הבית בלילה.
72. לדברי אניס, הוא היה אחראי על מתן קצבה יומית לנאשם, בה עשה הנאשם שימוש לרכישת
סמים. לטענת אניס, אלמלא השימוש בסמים ומצבו הנפשי, הנאשם לא היה הורג את אמו,
שכן כלל לא היה במצבו הטבעי. אניס העיד, כי מערכת היחסים בין הנאשם למנוחה הייתה
לרוב תקינה, אך לעתים היה מדבר אליה בצורה אלימה ובוטה, אם כי לא היה ביניהם סכסוך.
לדבריו, בין הנאשם לאחותו בכריה היו סכסוכים מדי פעם.
עדותה של בכריה מחאמיד
חקירתה הראשית של בכריה
73. בכריה, בתה של המנוחה ואחות הנאשם, העידה (עמ' 143 ש' 8, עד עמ' 148 ש' 6), כי בימים
אשר קדמו למות המנוחה התגוררה אצל אחותה אינשרח (בבית אניס ואינשרח), שכן פחדה
מהנאשם. לדבריה, מצבו הנפשי של הנאשם עובר לאירוע לא היה תקין, וכלשונה "הוא לא
היה נורמלי" (עמ' 143, ש' 16), בשל כך, ידעה שמשהו לא טוב יקרה. לדבריה: "אני אמרתי
לו עכשיו אתה חולה והמצב שלך חוזר אלייך, או שאתה תהרוג מישהו או שאתה תיהרג"
(עמ' 143, ש' 18-17).
30 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
ביחס לאליבי
–
הנאשם טען, כי בליל האירוע שהה בבית אניס ואינשרח. כלומר, לטענת
הנאשם הוא לא שהה בדירת המנוחה עת נגרם מותה.
מהלך המשפט
10. מטעם המאשימה העידו בני משפחת הנאשם והמנוחה, אודות השתלשלות העניינים בליל
האירוע. חלק מבני המשפחה העידו על רעשים וקולות שבקעו מדירת המנוחה, חלק העידו על
מפגשם עם הנאשם בליל האירוע וביום למחרת, וחלק העידו על מצבו הנפשי של הנאשם
בימים שקדמו לאירוע. עוד העידו בני משפחת הנאשם והמנוחה, על עזיבת בכריה את דירת
המנוחה, על מערכת היחסים שבינה לבין הנאשם באותם ימים, ועל טיב הקשר בין הנאשם
לאמו ואחותו (בכריה).
כן העידו אנשי משטרה שביצעו פעולות חקירה שונות בתיק, העידו עורכי חוות הדעת
הפורנזיות, והוגשו ראיות רבות בהסכמה. נוסף על אלו העידו דייר טל ודייר שינקרנקו, שניהם
פסיכיאטרים, אשר בדקו את הנאשם וחיוו דעתם על מצבו הנפשי בסמוך ולאחר האירוע.
11. מטעם ההגנה העיד הנאשם.
12. בטרם נשמעה פרשת ההגנה, בתאריך 27.12.20, החלטנו על מינוי פאנל מומחים לבחינה
נוספת של כשירותו הנפשית של הנאשם בפן הדיוני ובפן המהותי.
סברנו שנכון יהא לבחון פעם נוספת את מצבו הנפשי של הנאשם, נוכח עדויות שבאו לפנינו
בדבר מצבו הנפשי של הנאשם עובר לאירוע מושא הכרעת הדין. עוד סברנו, כי נכון יהא שגורם
אובייקטיבי מנוטרל מכל השפעה ייתן חוות דעת נוספת פסיכיאטרית אודות הנאשם. פאנל
המומחים התבקש לחוות דעתו בשאלות הללו: האם הנאשם כשיר לעמוד לדין, האם במועד
בו ארע האירוע מושא כתב האישום עשויה הייתה לעמוד לו הגנת אי שפיות הדעת הקבועה
בסעיף 34ח' לחוק העונשין, היינו האם קיימת אפשרות סבירה יישבשל מחלה שפגעה בכוחו
היה חסר יכולת של ממש להבין את אשר הוא עושה או את הפסול במעשיו או להימנע
מעשיית המעשה".
הנחינו את הפאנל כי לצורך הכנת חוות הדעת, יצאו חברי הפאנל מתוך הנחה לפיה, הנאשם
ביצע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום.
3 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
חוות הדעת הוגשה לתיק בית המשפט בתאריך 30.3.21, לאחר סיום עדות הנאשם.
להלן ייסקרו העדויות והראיות המרכזיות שהובאו.
ראיות המאשימה
א. ראיות פורנזיות
חוות דעת רפואית משפטית
13. בהתאם לחוות דעתה של דייר הדס גיפס (ת/26, להלן: "חוות דעת גיפס'י), אשר ניתחה את
–
גופת המנוחה, מותה של המנוחה נגרם מאחד או שילוב של שני מנגנונים עיקריים, והם:
האחד, ממצאים בראשה של המנוחה בקרקפת ובפנים נמצאו פצעי קרע ודימומים תת
עוריים נרחבים אשר נגרמו מחבלות קהות. בין היתר, בקרקפת משמאל נמצא פצע קרע פעור
שגרם להפרדה מלאה של הקרקפת מהגולגולת ומעיכה של שריר הרקה השמאלי עם דימום
בו. בצד הקדמי של הפצע תלויה האפרכסת השמאלית שהיא כמעט מנותקת לחלוטין מהראש
ומחוברת באמצעות פיסת עור ברוחב כ- 1 ס"מ. החבלות גרמו לשברים בעצמות הפנים
(שברים מרוסקים בזיגומות משני הצדדים, בסינוס המקסילרי הימני, בדופן הלטרלי של שתי
ארובות העיניים), לדימומים בין קרומי המוח וברקמת המוח, המתיישבים עם נזק בעל
פוטנציאל קטלני לתאי ושלוחות העצבים במוח. לפי האמור בחוות הדעת, הנזקים נמצאו
בכמה מוקדים נפרדים ובמישורים שונים, ולכן מתיישבים עם מכות או עם הטחת הראש כלפי
משטח נוקשה.
השני, נמצאה כריתה כמעט מלאה של הראש מהצוואר, שכללה קטיעה של כלי דם ראשיים,
הקנה וחוט השדרה הצווארי. לפי חוות הדעת: "הראש כרות כריתה כמעט מלאה מגובה
בסיס הצוואר והוא מחובר אל החזה ברצועת עור ושריר ברוחב כ- 12 ס"מ בצידו האחורי.
בהיקף הקטיעה השוליים ישרים למדי, בחלקם עם סימני ניסור עדינים ויבשים. דרכם
נראית קטיעה של עמוד וחוט השדרה הצוואריים, כלי הדם הצוואריים, הקנה והוושט עם
דימומים נרחבים ברקמות סביביי (ס' 4 בחוות הדעת). שרירי הצוואר נראו מרוטשים
וקטועים, כן נמצאה קטיעה חבלתית מלאה של וורידי הצוואר ועורקיו. נמצאה הפרדה מלאה
בין החוליות הצוואריות 4 ו- 5, ונראית קטיעה מלאה של חוט השדרה הצווארי בגובה זה.
4 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
74. בכריה העידה, כי לנאשם בעיה רפואית ובשל כך, פנתה אליו להבהיר לו שעליו להתאשפז
בבייים שער מנשה, על מנת שיירגע ויקבל טיפול תרופתי. אולם, הנאשם השיב לה כי אין צורך
והוא בסדר, לפיכך פנתה לאניס הגיס, והתריעה לפניו שמשהו לא תקין אצל הנאשם ויש
לאשפזו בבי"ח שער מנשה.
לדברי בכריה, כשנה עובר לאירוע, אכן הגיעו מבייים שער מנשה, לקחת הנאשם וזאת לבקשת
המשפחה, שכן מצבו לא היה נורמלי והוא היה חולה. גם הפעם, לטענתה, אניס התקשר
בנוכחותה ובנוכחות המנוחה לבייים שער מנשה, ומסרו לנציג בית החולים שהנאשם במצב
לא נורמלי ושהוא יהרוג או שייהרג, תוך שהתחננו שייקחו הנאשם לאשפוז, אך זה לא קרה.
75. עוד העידה בכריה, שביום שישי שקדם לאירוע, הנאשם רב אתה הואיל ולא מצא את
הסיגריות שקנה. היא חששה לשהות עמו לבד. באשר ליום האירוע 27.7.19 (יום שבת) העידה
בכריה, כי סועאד התקשרה ואינשרח ענתה לה, והיא שמעה את השיחה. סועאד מסרה, כי
מדירת המנוחה בוקעים רעשים של שבירת חפצים וצעקות, ושאלה היכן בכריה. אינשרח
אמרה לסועד שהיא (אינשרח) ובכריה נמצאות אצל מוחמד (בנה של אינשרח), והמנוחה
נמצאת בדירתה ולסועאד הוקל כששמעה זאת.
חקירתה הנגדית של בכריה
76. בכריה איששה הטענה לפיה נכחה במעמד שיחת הטלפון שביצע אניס לבית החולים שער
מנשה, ושמעה את הנאמר, לרבות השימוש בביטוי או שהוא יהרוג או שהוא ייהרג'. ביחס
למצבה הנפשי לאחר גילוי גופת אמה, העידה כי הייתה מאושפזת בבייים שער מנשה, כשנה
מאז האירוע וכי היא נוטלת תרופות פסיכיאטריות (עמ' 147 ש' 7, עד עמ' 148 ש' 3).
עדותו של אנס מחאמיד
חקירתו הראשית של אנם
77. אנס בנם של אניס ואינשרח, ונכדה של המנוחה, העיד (עמ' 148 ש' 29, עד עמ' 165 ש' 3) כי
במועד הרלוונטי לאירוע היה בעל עסק שטיפת רכבים והעסק מוקם סמוך לבית הוריו.
31 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
78. באשר לליל האירוע 27.7.19, העיד אנס, כי בשעות הלילה המאוחרות פנה אליו הנאשם, ביקש
סיגריה והוא זיהה על גופו לכלוך שמקורו ביער כמו קש. משכך, ביקש אנס לסייע לנאשם
ולנקות אותו באמצעות לחץ אוויר. אולם, הנאשם דחה ההצעה והסתובב ללכת.
,
אנס הוסיף, כי עובד שלו ששהה עמו במקום, הבחין בטפטופי דם על רגלי הנאשם והסב
תשומת לבו לכך. אנס העיד כי את טפטופי הדם על רגליו של הנאשם הוא ראה בעצמו
ולטענתו, הנאשם היה לבוש במכנסיים קצרים. לאחר מכן תיקן והעיד, כי ראה טפטופי דם
על אחת מרגליו של הנאשם בלבד וסבר, כי מקורם ביער, נוכח הלכלוך שדבק בבגדי הנאשם
וכי יתכן שנשרט שם. אנס העיד בביטחון, כי היה מדובר בכתמי דם ולא צבע מאחר ויודע
להבחין ביניהם, אך לא ידע לספר האם ראה דם גם על הכפכפים שנעל הנאשם. באשר למהות
הטפטופים שראה אנס בניסיון לקבל אבחנה מדויקת יותר, הובן כי מדובר על טפטופים
שמקורם בהתזה (עמ' 152, ש' 13-2).
חקירתו הנגדית של אנס
79. אנס העיד, כי נעצר מספר רב של פעמים, בגין נהיגה ללא רישיון, אלימות במשפחה כלפי אחיו
ויריות, נשפט כשלוש פעמים וריצה עונש מאסר בן כשנתיים-שלוש במצטבר.
80. לשאלת בייכ הנאשם, מדוע אמר שראה טיפות ולא טפטופי דם על רגליו של הנאשם, השיב
אנס – כי לא דיבר עברית היטב. כשהתבקש לחדד בעניין, הבהיר אנס: "אני שמתי את היד
שלי בתוך דם ועשיתי ככה על הרגל פעמיים שלוש" (עמ' 159, ש' 7-6). דהיינו, הכוונה להתזה
כפי שעולה מדבריו של כב' הש' לוי אשר הפנה לתנועות ידיים של העד והסביר שהוא מתאר
עם הידיים התזה (עמ' 160, ש' 3).
כשנשאל אנס מדוע בחקירתו לא הסביר עניין ההתזה, השיב כי נחקר כיומיים לאחר האירוע
ולכן לא היה מרוכז. כשעומת אנס עם העובדה שנחקר במשטרה כשבועיים לאחר האירוע ולא
יומיים כטענתו, ואף נשאל מדוע לא ידע להסביר כי היה מדובר בדם שהותז – השיב אנס שזה
היה הניסוח שלו בתור אדם ערבי מוסלמי שניסה לדבר עברית ומבחינתו, טפטוף וטיפות זה
אותו דבר (עמ' 160 ש' 26, עד עמ' 161 ש' 4).
באשר לטפטופי הדם על רגלו של הנאשם, חזר והעיד אנס כי באותה העת, סבר שמקורם
בפציעת הנאשם ביער. אנס הוסיף, כי לא שיער שקיימת סיבה אחרת לפציעה. כאשר עומת
עם הודעתו במשטרה, שם מסר שחשב שמקור הדם בציפורני הנאשם עקב כסיסה, חזר אנס
על גרסתו לפיה סבר שהנאשם נפל ביער והוסיף, כי הוא לא שאל אותו מאיפה הדם מאחר
32 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
וזה לא היה משהו נדיר, וכי הנאשם ממילא הסתובב והלך. לגבי זמן המפגש ביניהם ציין אנס
כי ארך כ-5-3 דקות (עמ' 162 ש' 15, עד עמ' 164 ש' 28).
עדותו של אסלאם מחאמיד
81. אסלאם בנם של אניס ואינשרח, נכדה של המנוחה העיד (עמ' 166 ש' 19, עד סוף עמ' 167), כי
על מות המנוחה נודע לו דרך אחותו אינאס, ביום שלאחר האירוע. לדבריו, באותו היום שהה
בביתו, בית אניס ואינשרח, משום שהיה חולה. את הנאשם אסלאם פגש זמן קצר טרם מעצרו,
עת הגיע לבית אניס ואינשרח, להכין לעצמו קפה.
אסלאם העיד, כי שאל הנאשם לפשר מעשיו בבית אניס ואינשרח היות והסבתא מתה, וכן
שאל את הנאשם מדוע אינו נמצא בדירת המנוחה. הנאשם השיב לו כי היה בעבודה והצביע
על העשבים שדבקו באחורי מכנסיו. עוד העיד אסלאם, כי התפלא מדברי הנאשם שכן,
הנאשם לא עבד באותה התקופה. נהפוך הוא, הנאשם היה מגיע מדי יום לבקש כסף מאביו
אנים.
ז. לדברי אסלאם, כשסיפר לנאשם כי המנוחה מתה, הוא הגיב בקרירות והוא הופתע
מתגובתו וכן, כאשר אחיו הגיע וסיפר כי היא נרצחה, הוא מיד הביט לכיוונו של הנאשם
לבדוק תגובתו.
אסלאם לא נחקר נגדית.
עדותו של סוהיל מחאמיד
חקירתו הראשית של סוהיל
82. סוהיל בנם של אניס ואינשרח, נכדה של המנוחה, העיד (עמ' 180 ש' 13 עד עמ' 193 ש' 10), כי
בליל האירוע דודתו בכריה לנה בביתם שכן, פחדה שהנאשם ייהרוג אותה" (עמ' 181 ש' 1).
באותו הלילה לדבריו, כשחזר מהעבודה בשעות החשיכה, פגש את הנאשם ביער שליד ביתו
(בית אניס ואינשרח), ישוב על ספה. הנאשם ביקש ממנו מכנסיים ומקטורן וכן, ביקש שלא
יספר כי הוא נמצא שם (עמ' 181 ש' 7-4). סוהיל סיפר, כי לאחר מכן הלך לסייע לחבר
בהעמסת פסולת לטנדר שלו וזריקתה. כאשר שב, לדבריו, הוא פגש בנאשם בחצר ביתם של
אניס ואינשרח, שם ביקש ממנו הנאשם שמיכה. עוד העיד סוהיל, כי הוא נכנס לביתו לזמן
קצר, לקח שמיכה והלך לכיוון מטע הזיתים המרוחק כ-30-20 מטר מביתו, אך הנאשם לא
היה שם. משכך, הניח השמיכה על הספה ביער ושב לביתו.
33 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
באשר לבוקר מחרת האירוע (28.7.19), העיד סוהיל כי פגש את הנאשם, בשעה 06:00 בקירוב,
מחוץ לחדרו. הנאשם ביקש מעיל וסיגריות. סוהיל לטענתו, תהה כיצד הנאשם שהה בביתו
(בית אניס ואינשרח) שכן, הם נוהגים לנעול את כל הדלתות בלילה. סוהיל הוסיף והעיד, כי
לאחר שצפה בתיעוד ממצלמות האבטחה, הבין שהנאשם לן בביתם בקומה השנייה באותו
הלילה. לדברי סוהיל, במסגרת הצפייה במצלמות, הבחין בנוסף, כי בעת שהנאשם היה
בקומה השנייה, החזיק בידו דבר מה שהאיר הנראה כמו טלפון נייד. עם זאת, לא ידע להגיד
בוודאות מהו אותו חפץ, שכן לנאשם לא היה טלפון נייד.
83. לדברי סוהיל, לאחר מעצרו של הנאשם, ולאחר שהמשטרה סיימה הטיפול בזירת האירוע,
הוא נכנס לדירת המנוחה וזרק מספר דברים. בין היתר, זרק שולחן שבור, בגדים של הנאשם,
והחשוב לענייננו, חולצת הנאשם, שלדבריו הייתה מגואלת בדם ורטובה. לטענת סוהיל, הוא
הודיע למשטרה כי זרק החולצה. לשאלת בייכ המאשימה מדוע לא מסר החולצה למשטרה,
השיב: "בגלל הם אמרו לי שאנחנו סיימנו העבודה, תעשה מה שאתה רוצה" (עמ' 185, ש'
24). סוהיל סיפר, כי זרק החולצה משום שלא רצה שאמו תכנס לדירת המנוחה ותראה חולצה
מגואלת בדם. סוהיל העיד בביטחון, כי החולצה שנזרקה הייתה שייכת לנאשם וכי הוא ראה
את הנאשם לובש אותה בעבר לפחות פעמיים, ואף העיד כי הנאשם לבש החולצה ברצף במשך
חודש חודשיים. החולצה, לדבריו, הייתה חולצת פסים, בעלת שרוול קצר, עם צווארון פולו
ומספר כפתורים. הוא זכר שהפסים היו לרוחב, וביניהם הפריד צבע לבן, אך לא זכר את צבע
הפסים. כן זכר שבשלב מאוחר יותר באותו יום, כשהוא ראה את הנאשם בלילה, הוא היה
לבוש בחולצת פסים בצבע אחר (עמ' 187, ש' 15-6).
סוהיל העיד, כי הנאשם ניסה להרוג את בכריה כמה פעמים וכי, כאשר נזקק לכסף היה הופך
להיות עצבני ואלים, לרבות כלפי המנוחה (עמ' 187 ש' 26, עד עמ' 188 ש' 5).
חקירתו הנגדית של סוהיל
84. סוהיל העיד, כי כאשר הוא ואחיו תפסו את הנאשם, הם ניסו לרתק אותו עד להגעת
השוטרים, שכן הלה ניסה לברוח. עוד העיד, כי עם קבלת הודעה מהמשטרה כי זו סיימה
עבודתה – הוא, מוהנד ואסלאם נכנסו לדירת המנוחה לנקותה.
את החולצה המדוברת, לטענתו, מצא בתוך סל הכביסה במקלחת. כמו כן, לדבריו, בשלב
מאוחר יותר, השוטרים שבו למקום והוא מסר להם שמצא החולצה וזרק אותה ביימזבלה".
34 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
הם הלכו ביחד לחפש את החולצה, אך מאמציהם עלו בתוהו והחולצה לא נמצאה. לשאלת
בייכ הנאשם, מדוע לא מסר לשוטר החולצה שחשד כי היא מוכתמת בדמו של הנאשם, השיב
סוהיל: "בגלל שהוא אמר לי שאנחנו סיימנו. אני לא מלמד המשטרה מה הם יעבדו. אמר
לי שאני סיימתי" (עמ' 191, ש' 20-19).
עדותה של ארנאס מחאמיד
חקירתה הראשית של אינאס
85. אינאס, בתם של אינשרח ואניס, נכדתה של המנוחה, העידה (עמ' 194 ש' 25, עד עמ' 195 ש'
19), כי ביום האירוע 27.7.19, המנוחה שהתה בבית אניס ואינשרח, ובשעה 18:00 בקירוב
ביקשה לשוב לביתה, ועל כן אחותה ליוותה אותה.
לדבריה, באותו הערב הוריה תכננו לבקר את אחיה המתגורר ביישוב אחר, עם המנוחה ועם
בכריה, ולכן סברה שכולם הלכו יחדיו. אינאס הוסיפה, כי בשעה 21:00 בקירוב, התקשרה
סג'א לטלפון הנייד של אמה אשר נותר בבית. היא ענתה לה וסג'א, לדבריה, מסרה לה שהיא
שומעת קולות של דברים נשברים וצעקות, וביקשה ממנה שתיצור קשר עם המנוחה ועם
בכריה כדי לברר אם הן בביתן (קרי דירת המנוחה). בתגובה אמרה לה אינאס כי היא בטוחה
שהמנוחה ובכריה נסעו יחד עם הוריה לאחיה.
עוד העידה אינאס, כי לאחר מכן, התקשרה לאמה וסיפרה לה על שיחת הטלפון מסג'א.
בבוקר המחרת, היא שאלה את אמה האם זוכרת כי סיפרה לה על הצעקות והדברים שנשברו,
אך האם השיבה לה כי אינה זוכרת.
ג. עדויות וראיות מטעם בעלי תפקיד
86. מאיסור אבו זידאן, הנו סייר בתחנת אום אל-פאחם וערך את ת/11, דויים פעולה מס'
90916264 מיום 29.7.2019. מאיסור שימש כראש משמרת במועד מציאת גופת המנוחה.
מאיסור העיד, כי הגיע לדירת המנוחה לאחר שאניס דיווח על רצח חמותו וכי עת נכנס
למרפסת דירת המנוחה, הבחין במנוחה שוכבת עם מכת ראש וקרע בצוואר, אך לא הבחין
35 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
בסכין אלא בחפצים שונים. הוא והצוות סגרו את הזירה עד להגעת צוות רפואי אשר קבע את
מות המנוחה, וכן זימן זיהוי פלילי.
87. מת/7 – דרייח פעולה מטעם רסיימ אימן חראנבה ממשטרת אום אל פחם, עולה כי אימן הבחין
בנאשם בתוך מטע הזיתים וכאשר הנאשם הבחין בניידת, החל לרוץ, כאשר רסיימ חראנבה
דולק אחריו וצועק "לעצור משטרה", אולם הנאשם המשיך לברוח. מנוסת הנאשם נעצרה
על-ידי בני משפחתו אשר ביקשו לבצע בו שפטים, וכוחות המשטרה ששהו במקום נאלצו
לחלצו. רסייב חראנבה לא נחקר על ידי הצדדים.
88. רסייב דן אברמוביץ הנו חוקר במפלג פשיעה בימייר חוף, באמצעותו הוגשו המוצגים; ת/24
א, ת/62, ת/72, ת/73, ולאחר שהוצגו בפניו הוא אישר כי ערך אותם וכן, אישר את תוכנם.
רסייב אברמוביץ נחקר נגדית אודות ת/72, תמונות טופס הלוטו אשר מילאו עמיד ועבדאללה,
המעיד על מסגרת הזמנים בה אירע הרצח, בהתאם לעדותו של עמיד, מהם ניתן ללמוד כי
טפסי הלוטו נשלחו בליל האירוע בין השעות 21:56- 21:57, ובכך יש כדי לבסס את שעת
האירוע. לשאלת בייכ הנאשם, מדוע לא הלך לבדוק כי מכונת הטוטו/לוטו שהנפיקה את
הכרטיס, מדויקת מבחינת הזמנים, השיב כי לא עשה כן מפני שלא התבקש לכך (עמ' 198 ש'
27, עד עמ' 234 ש' 30).
89. באמצעות העד חוסיין ספדי הוגשו המוצגים הבאים: ת/6, ת/21, ת/23, ת/33-36 ו-ת/61.
העד נחקר בחקירה נגדית אודות ההודעה שגבה מהנאשם (ת/6) בלבד. לשאלת בייכ הנאשם,
מדוע לא הציג בפני הנאשם את המקום שבו נתפסה טביעת האצבע, או את הדם על
המכנסיים, השיב כי הוא כחלק מצוות חקירה פעל על פי הוראות ראש הצוות האחראי על
התנהלות החקירה, ליאור הררי (עמ' 249 ש' 24, עד עמ' 253 ש' 33).
ד. חוות דעת
חוות הדעת בדבר מצבו הנפשי של הנאשם
סיכום בדיקה במלר"ד רמב"ם (ת/76)
36 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
90. על פי סיכום מלרייד בבית החולים רמביים מיום 29.7.19, הובא הנאשם למיון בליווי שוטרים
לבדיקה לפני מעצר בהיותו חשוד ברצח אמו. הייעוץ כונה ייהערכת עצירי.
תחילה נבדק הנאשם על ידי דייר עאטף ג'ובראן, אשר ציין כי הנאשם אינו עובד ומתקיים
מקצבת ביטוח לאומי ובעברו מספר אשפוזים פסיכיאטריים, חלקם בכפיה בבייים שער מנשה,
שהאחרון בהם הוא בשנת 2014. דייר ג'ובראן הוסיף וציין מפי הנאשם, כי בארבעת החודשים
ששהה בבית הסוהר, היה הנאשם בטיפול או מעקב פסיכיאטרי, ובתקופה האחרונה אינו נוטל
הטיפול התרופתי. כמו כן, צוין כי הנאשם אינו יודע מדוע מאשימים אותו ברצח ומדוע הובא
למיון. עוד צוין, כי הנאשם דיווח על מצב רוח ירוד, ללא מחשבות שווא מכל סוג, וכן דיווח
כי מדי פעם שומע קולות (ללא הסבר מה הקולות אומרים), וכי השימוש האחרון שלו בסמים
היה ביום שקדם לבדיקה.
בפרק האנמנזה נכתב: "לפי טלפון משער מנשה ב2014 אשפוז בצו ל 3 שנים, אבחנת
סכיזופרניה. מאז 3 אשפוזים בהסכמה" (עמ' 2).
91. לאחר מכן, נבדק הנאשם על ידי דייר ורד טל (להלן: ייד"ר טליי). מפי הנאשם ציינה דייר טל
כי לנאשם רקע פסיכיאטרי מזה 10-9 שנים, והוא אינו מודע לשם מחלתו אך סובל מייקולות
מדבר לעצמי" ואושפז מספר פעמים, חלקם בכפיה ולחלקם פנה מרצונו. כן צוין, כי לדברי
הנאשם, בעיותיו החלו על רקע שימוש בסמים מסוג הרואין, וינייס גאיי בהם עשה שימוש
יומיומי. כן מסר הנאשם לדייר טל, כי עת שהה במאסר עד לחודש שקדם לבדיקה קיבל טיפול,
אולם מאז לא נטל טיפול תרופתי כלשהו.
הנאשם מסר בבדיקתו, כי אינו יודע "יעל התיקיי דבר. לדבריו: "ישהה אצל אחותו ובאו לקחת
לחקירה. לא ראה את אמא, אין לו שום ידע על מה שקורה" (עמ' 2). הנאשם הסביר לדייר
טל, כי נכלא על רקע דחיפת אחותו אשר מזמינה לו לעתים משטרה כאשר הוא מרים קול או
דוחף.
92. התרשמותה של דייר טל מהנאשם תוארה כך: "מאורגן לגמרי. אפקט קהה אך יש גוון וצבע.
אין עדות לצער או עצבות. מתגון לעתים גם לחיוך…".
דייר טל ציינה כי במסגרת הבדיקה הנאשם דיווח:
37 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
ייש לו קולות והוא מדבר איתם אך דיווחו על כך מאוד לא ספציפי, ללא דוגמאות, ללא תוכן,
ללא תיאור. אינו מסביר על מה מדברים…משנה גירסה ואומר כי מזמן לא קיבל זריקות
(כאשר אני שואלת האם הזריקות לא עוזרת ל"מחלתו"). משנה שוב גרסה ואומר כי כאשר
קיבל טיפול בשע"מ לא היו קולות ודיבורים"…סביב נושא מחלתו ההסברים נעשים לא
מאורגנים – לא ברור אם בשל ערפול והפרעת חשיבה, טנגנציאליות – או בשל ערפול מכוון
מתוך התחמקות" (עמ' 3-2 בסיכום הבדיקה).
עוד ציינה דייר טל, כי הנאשם מבין הליכים משפטיים וכי התנהגות הנאשם בעת הבדיקה
הייתה מותאמת ורגועה, וכן כי אין עדות לפגיעה משמעותית בשיפוט או בוחן מציאות.
93. דייר טל סיכמה כי במועד הבדיקה לא נמצאה עדות לפסיכוזה פעילה. עם זאת, צוין:
"סימנים שליליים קיימים אולי במידה קלה. למשל בספק טנגנציאליות. קשה לשפוט בשל
נטייתו להסתיר" (עמ' 3).
דייר טל התרשמה כי הנאשם מתמצא היטב בהליכים חוקיים ומכוון את דבריו לפי מה
שמנסה להשיג בתשובתו. בנוסף ציינה, כי פירוט תסמיני מחלת הנאשם נשמע סימולטיבי,
עם מגמה להראות כי הוא חולה. לא תסמינים דיכאוניים או מאנים.
לסיכום – קבעה דייר טל כי לא נצפה סיכון מידי בעת הבדיקה וקבעה כי אין מניעה למעצר
וכן, המליצה על מעצר בתנאי השגחה (בשל דיווח על מחלת נפש קודמת).
חקירתה הראשית של דייר טל
94. דייר ורד טל, העידה ביום 22.11.20 (עמ' 254 ש' 32, עד עמ' 265 ש' 22), ובאמצעותה הוגש
ת/76. דייר טל ציינה כי היא מנהלת את מרפאות החוץ פסיכיאטריות בבית החולים
יירמביים". בהתייחס לסיכום המלרייד ציינה, כי נערכה לנאשם בדיקה מקדימה קצרה על ידי
דייר עאטף אשר היה מתמחה בתורנות. אולם, במקרה שנחשד כרצח הנוהל הוא כי הבדיקה
לא תתבצע על ידי מתמחה אלא על ידי כונן. משכך הגיעה דייר טל, לדבריה, לבדוק את
הנאשם. הואיל והחלק המכריע של הבדיקה בוצע על ידה, אישרה כל הכתוב בדויים.
חקירתה הנגדית של ד"ר טל
38 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
95. דייר טל הסבירה, כי מטרת הבדיקה במיון נועדה לזהות שאין מצב חירום המחייב אשפוז
פסיכיאטרי יימסוכנות מידית שצריך לתת לה מענה" (עמ' 259, ש' 30) ואין מדובר על קביעת
כשירות לעמוד לדין. נוסף על כך, הבהירה דייר טל, כי הבדיקה שנערכה היא בדיקה שטחית
שלא נועדה לצורך מתן אבחנה ואינה בבחינת "חוות דעת משפטית" (עמ' 259 ש' 22, עד עמי
261 ש' 1). לדבריה, מטרת הבדיקה לתת אינדיקציה ראשונית האם הנאשם יכול להיות נתון
במעצר עד לבירור מעמיק יותר (עמ' 264 ש' 21, עד עמ' 265 ש' 7). לשאלת כב' השופט לוי,
השיבה דייר טל, כי בשלב הבדיקה היא למעשה מעריכה מסוכנות הנאשם כלפי הציבור וכלפי
עצמו.
96. דייר טל העידה, כי אינה זוכרת את המקרה, אולם על פי הנוהל משך הבדיקה הוא 45 דק'.
כשנשאלה לגבי אמרתה; "הוא מתמצא היטב בהליכים חוקיים ומכוון דבריו לפי שהוא
מנסה להשיג בתשובתו", העידה כי מתוך ניסיונה רב השנים, היא קשובה לראות כיצד הנבדק
משתמש במונחים של מעצר. במקרה דנן, לדבריה, מתוך השימוש במושגים המשפטיים,
הבינה את יכולת הנאשם להבין ולהיעזר במערכת המשפטית. עוד העידה, כי טרם ביצוע
הבדיקה, לא עמד לפניה חומר רפואי קודם של הנאשם, ואת המידע הרשום בת/76, קיבלה
בשיחה טלפונית מהמתמחה.
–
לשאלת בית המשפט, האם קביעותיה, בדבר העדר פסיכוזה פעילה והתמצאות הנאשם
בהליכים החוקיים, מהוות המרכיבים הנדרשים לקביעת כשירות לדין השיבה כי אכן
ההתרשמות שלה באותו מעמד הייתה כי הנאשם כשיר לעמוד לדין. עם זאת, הבהירה
שהפרקליטות אינה מסתמכת על בדיקתם לעניין כשירות לעמוד לדין, שכן הפסיכיאטר
המחוזי שולח אחייכ לבדיקה ובעת הצורך הם אף מפנים להסתכלות בתנאי אשפוז. במקרה
זה לדבריה, היא לא הפנתה את הנאשם להסתכלות בתנאי אשפוז כי לאור עברו של הנאשם
והאבחנה שלו היה לה ברור שיגיע להסתכלות, והיא לא סברה שבדיקתה שוללת הסתכלות.
97. לדברי דייר טל, התזה כי הנאשם היה במצב פסיכוטי בשבועיים הקודמים לאירוע, אינה
מפתיעה אותה. זאת, לאור שימוש יומיומי בסמים מסוג "נייס גאייי והעובדה שהיו לנאשם
36 שעות להתנקות טרם הגעתו אליה. לדבריה, אף הסבירות שהנאשם היה במצב פסיכוטי
טרם המעשה אין בה כדי להפתיע אותה; "גם מעצם האבחנה ההיסטורית וגם מעצם
השימוש בסמים" (עמ' 26, ש' 27). דייר טל הסבירה, כי הבדיקות הליליות נעשות על ידי
מתמחים שאינם יכולים לתת חווייד ונדיר שפסיכוזה נצפית בבדיקות, אשר הן לרוב קצרות
ותחת השפעת סמים.
39 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
98. כאשר נתבקשה דייר טל להתייחס לתזה של דייר שינקרנקו, מנהל המחלקה הפסיכיאטרית
בבייים שער מנשה, אשר ערך את חוות הדעת, לפיה שלל אפשרות כי פסיכוזה טהורה גרמה
לנאשם לבצע את המעשה, אולם טען כי קיימת הסתברות מהותית ששימוש בסם הביא
הנאשם למצב שבו לא שלט ולא הבין מה עושה – ציינה כי התרשמה שאלימות נראתה חלק
סביר בחיים של הנאשם והסבירה כי פסיכוזה מסמים והחלשה של עכבות הם דברים שונים,
בשתיית אלכוהול השיפוט מעט מתערער ואילו בפסיכוזה:
יקול אומר לי לעשות את זה או שיש לי מערכת מחשבתית שבה המעשה עכשיו הוא מאוד
הגיוני בתוך הסיפור הפסיכוטי שאני חי כרגע, או אפילו מתוך זה שההתנהגות שלי כל כך
לא מאורגנת שאני…דוחף בן אדם בכוח כי אני פשוט לא בדיוק יודע, לא שולט בתנועות שלי
כרגע" (עמ' 262, ש' 21-16).
99. באשר לאפשרות כי הנאשם היה תחת השפעת יינייס גאייי בעת המעשה, לשאלת ביהמ"ש
האם השימוש יכול לגרום לו לאלימות? השיבה דייר טל כי זה יתכן, ועם זאת:
ייהייתי מבדילה בין אם ה'נייס גאי' גרם לו לפסיכוזה ובעטיה הוא עשה, הוא חשב שהוא
יציל את העולם אם כרגע הבן אדם הזה השטן הזה ימות למשל, לבין זה שהוא פשוט 'יאללה
מגיע לי, אני לא בדיוק חושב על ההשלכות של המעשים שלי' אלא משהו שהוא יותר
אינטוקסיקציה לפגיעה בשיפוט ולא פסיכוזה" (עמ' 262, ש' 32-28).
לדברי דייר טל, אף אירוע כזה של רצח האם באכזריות, יכול להיות על רקע כעס והסרת
עכבות, ולאו דווקא ממניעים פסיכוטיים, כלומר מחלת נפש טהורה. האינטוקסיקציה יכולה
לשלהב יצרים ולהפחית עכבות (עמ' 263, ש' 21-1).
100.באשר לאמור בסיכום חווהייד, שם צוין כי אצל הנאשם אובחנו; "סימנים שליליים קיימים
אולי במידה קלה. למשל בספק טנגנציאליות. קשה לשפוט בשל נטייתו להסתיר" הסבירה
דייר טל, כי במחלת הסכיזופרניה קיימים סימנים חיוביים וסימנים שליליים. סימנים
חיוביים, הם למשל קולות, מחשבות על רדיפה ועוד. סימנים שליליים באים לידי ביטוי,
למשל, במנעד רגשי מצומצם, בפגיעה במוטיבציה של החולה, בהתייחסות לנורמות חברתיות
ועוד. ביחס לנאשם, העידה דייר טל, כי לא הגיעה למסקנה קונקלוסיבית האם הוא מערפל
מידע או שיש לו ליקוי בתהליך החשיבה (עמ' 263 ש' 28, עד עמ' 264 ש' 13).
דייר טל נשאלה ביחס לבדיקות סמים שנערכו לנאשם והשיבה, כי לא נערכו לו כאלה.
40 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
חוות דעת בית חולים שער מנשה
101.ביום 23.9.19, הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית מאת המרכז לבריאות הנפש שער מנשה
(ת/77), שנערכה על-ידי הפסיכיאטר דייר יבגני שינקרנקו, מנהל מחלקה פסיכיאטרית בבית
החולים (להלן: "חוות דעת שער מנשה" ו- יידיר שינקרנקוי בהתאמה). מסקנות חוות הדעת
הן, כי בזמן ביצוע המעשים המיוחסים, הנאשם לא היה שרוי במצב פסיכוטי ולכן אחראי
למעשיו. כמו כן, נקבע שמצבו הנפשי של הנאשם מאפשר לו להבין ההאשמות נגדו ולעקוב
אחרי ההליך המשפטי – משכך נמצא הנאשם כשיר לעמוד לדין.
102.בקליפת האגוז יתואר, כי לנאשם היסטוריה רבת שנים של שימוש בסמים. בחוות הדעת
צוין: "הנבדק מוכר למערכת פסיכיאטרית מזה שנים. עבר שבעה אשפוזים קודמים
במוסדנו" (עמ' 2). מחוות הדעת עולה, כי בחלק מהמקרים התקבל הנאשם לאשפוז מתוקף
הוראת אשפוז, ובחלק מהמקרים הגיע ביוזמתו. בנוסף, בחוות הדעת פורט בהרחבה אודות
כל אשפוז של הנאשם בבייים שער מנשה. בחווהייד נקבע, כי בעת האשפוזים המרובים, אובחן
הנאשם כמי שלוקה בסכיזופרניה פרנואידית, וכן כמי שצורך סמים.
על פי חווהייד, בחודש 2/19 נעצר הנאשם, בגין עבירות שונות שקדמו לעבירה מושא כתב
האישום. במסגרת חווייד שנערכה מטעם בייים שער מנשה, נקבע כי בעת ביצוע העבירות לא
היה הנאשם במצב פסיכוטי ומשכך, כשיר לעמוד לדין.
103.בחוות הדעת צוין, כי מספר ימים טרם מות המנוחה, בני משפחת הנאשם יצרו קשר עם בייים
שער מנשה, ודיווחו כי האחות שהתגוררה עמו בבית (בכריה), ברחה מהבית ועברה להתגורר
בבית אחות אחרת, בשל התנהגות מוזרה מצד הנאשם. התנהגות זו באה לידי ביטוי, בין
היתר, בכך שצחק ודיבר עם עצמו. לדברי בני המשפחה, הנאשם לא נטל טיפול תרופתי
והשתמש בסמים (עמ' 4). בחוות הדעת לא צוין מה היה המענה שקיבלה המשפחה לפנייתה.
מחוות הדעת עולה, כי לאחר האירוע נבדק הנאשם במלרייד רמביים שם נקבע, כי אין מניעה
למעצר אך רצוי בתנאי השגחה עקב מצבו הנפשי של הנאשם, וכי יממה לאחר מכן נבדק על
ידי פסיכיאטרית במעצר, אשר ציינה כי אין עדות למחשבות שווא, אובדנות ולהתנהגות
הלוצינטורית.
41 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
עוד עולה מחוות הדעת, כי במסגרת האשפוז לאחר האירוע (מתוקף צו הסתכלות במסגרת
ההליכים דכאן), דיווח הנאשם על התמכרותו רבת השנים לסמים ועל שימוש אינטנסיבי
ביינייס גאי" במשך השנים האחרונות, לרבות בחודש שקדם לאירוע (עמ' 6). כן דיווח הנאשם,
שלאחר שחרורו הקודם מאשפוז, הפסיק הטיפול התרופתי ומאז, לעתים, יישומע קולותיי ו-
יימדבר לעצמו". לדבריו הקולות לא משפיעים עליו והוא מנהל את חייו לצדם.
הנאשם מסר, כי מדבר לעצמו הרבה, בטלוויזיה מדברים עליו וחוזרים על דברים שדיבר
עליהם לאחרונה. הנאשם חש שאנשים מסתכלים עליו לפעמים בצורה מיוחדת. עוד מסר, כי
טרם מעצרו הנוכחי, השתמש מספר ימים ברצף בסם מסוג יינייס גאי", כמה פעמים ביום,
וזאת לאחר שנטל כדורי הרגעה מסוג "קלונקס". לטענת הנאשם, חזר לשימוש ביינייס גאייי
חרף העובדה כי "זה לא עושה לי טוב, מבלבל אותי…" (עמ' 7).
104.בבדיקות פסיכיאטריות שנערכו לנאשם, שיתף הנאשם פעולה באופן חלקי, התמצא בנעשה
במחלקה ובהליך המשפטי, מסר שהבין במה מואשם אך המשיך לטעון שלא היה כלל בדירת
המנוחה. לא נצפתה התנהגות המעלה חשד לקיום מצב פסיכוטי פעיל, דיווחיו על הזיות
שמיעה היו לעתים לא עקביים, התנהגותו לא הושפעה על ידי חוויות אלו והוא לא נראה
הזייתי. לא נצפתה התנהגות שהעלתה חשד לקיום מצב פסיכוטי פעיל. נוכח דברים אלו
נרשמו בסיכום חוות הדעת הדברים הבאים (עמ' 9):
–
ייהנ"ל נבדק ע"י פסיכיאטרים שונים בסמוך לאירוע המיוחס לו יום ויומיים אחרי.
בבדיקות אלו לא תוארו סימנים המעידים על קיום מצב פסיכוטי פעיל או סימנים
אפקטיביים מאג'וריים.
לאור האמור ועל סמך מידע שהתקבל במהלך אשפוזו הנוכחי, להערכתי, בזמן ביצוע מעשים
המיוחסים לו לא היה שרוי במצב פסיכוטי ולכן אחראי למעשיו. כעת במצבו הנוכחי, מבין
את ההאשמות המיוחסות לו, יכול לעקוב אחרי הליכים משפטיים, ליצור קשר עם עוייד
ולקחת חלק הנדרש במהלך המשפט. לכן כשיר לעמוד לדרך"
(ההדגשות אינן במקור).
עוד צוין בחוות הדעת, כי הנאשם לא זקוק להמשך אשפוז פסיכיאטרי אלא למעקב וטיפול
פסיכיאטרי מרפאתי במסגרת בה יימצא.
חקירתו הראשית של ד"ר שינקרנקר
42 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
105.דייר שינקרנקו העיד ביום 22.11.20 (עמ' 228 ש' 25, עד עמ' 248 ש' 8). דייר שינקרנקו ציין כי
הוא מנהל את מחלקת ביטחון מרבי בבייים שער מנשה, ואישר האמור בת/77 שהוגש
באמצעותו.
חקירתו הנגדית של ד"ר שרנקרנקר
106.דייר שינקרנקו העיד, כי אינו מודע לעובדת היות אניס אפוטרופסו של הנאשם וכי למידע זה
ישנה חשיבות, ברם זה תלוי נסיבות; "אתה בהחלט יודע שלא כל בן אדם שיש לו אפוטרופוס
הוא לא כשיר לעמוד לדין או לא אחראי למה שהוא עושה" (עמ' 232, ש' 19-17).
107.ביחס לפניית בני משפחת הנאשם לבייים שער מנשה, העיד דייר שינקרנקו, כי לא ניסה לברר
אודותיה שכן, הדבר אינו אפשרי, נוכח ריבוי הפניות. עם זאת, עובדת סוציאלית במחלקה
ניהלה שיחה עם משפחת הנאשם, במסגרתה נמסר לה, כי חלה החמרה במצב הנאשם בימים
הקודמים לאירוע (עמ' 233, ש' 15-10).
108.עוד העיד דייר שינקרנקו, כי בעת כתיבת חוות הדעת לא היה מודע לתסמיני הנאשם השונים
אודותיהם דיווחו בני המשפחה במשטרה, למשל כי הנאשם הרגיש שמישהו יוצא מן הקירות.
בד בבד, הבהיר דייר שינקרנקו, כי בעת כתיבת חוות הדעת נלקחה בחשבון ההחמרה שדווחה
ביחס למצבו הנפשי של הנאשם :
"אבל זה שהייתה לו החמרה לפני האירוע הזה זה בהחלט נלקח בחשבון ונבדק איתו לא
פעם ולא פעמיים ולא שלוש פעמים במהלך האשפוז" (עמ' 234, ש' 27-26)..זה שהוא התנהג
בצורה לא רגילה ומוזרה בהחלט ידעתי" (עמ' 235 ש' 7-6).
109. באשר למצבו הנפשי של הנאשם בליל האירוע, הדגיש דייר שינקרנקו, כי יש להבדיל בין מצב
פסיכוטי שנגרם בשל מחלת הסכיזופרניה, לבין מצב שניתן לתארו כפסיכוזה על רקע שימוש
בסמים – פסיכוזה שלפי הפסיכיאטריה האדם המשתמש בסמים הוא האחראי לה. נוכח
חשיבותם יובאו דברי העד להלן במלואם :
ייהעד דייר שנקרנקו: אוקי, אז צריך להבהיר פה, אנחנו כל הזמן מדברים על סכיזופרניה
ואנחנו לא מדברים על פן בעצם שהוא עובר מגיל התבגרות בחיים
של הנאשם, וגם שימוש בחומרים פסיכואקטיביים,
כב' הש' לוי:
נכון,
43 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
העד דייר שנקרנקו: וזה, אי אפשר להתעלם מזה. ואם אנחנו, אם, בוא נגיד אם זה לא
כב' הש' לוי:
היה קיים והיו שואלים אותי אם יכול להיות באופן (לא ברור)
שמישהו שהוא סכיזופרן החמיר לפני שבועיים ובסוף השבוערים
רצח את אימא שלו ולמחרת יצא לפסיכוזה הייתי אומר לא
בסבירות של 10, הרבה,
יותר מזה?
העד דייר שנקרנקו: הרבה יותר שזה נראה לי לא סביר לחלוטין. אם אני לוקח בחשבון
כב' הש' לוי:
את הנושא של שימוש בסמים אז הסיפור שם אחר לגמרי. אם
מישהו שהוא משתמש בסמים כמובן שהוא יכול לעשות גלישה
פסיכוטית גם מאוד קצרה ופה במקרה הזה יש לפחות מצדו
מספיק את, לא רק מצדו כי גם היו, הוא היה מאושפז במחלקה
לתחלואה כפולה והוא הופנה למרכז גמילה, יש את הפן הזה. אם
אני רוצה לחשוב שאולי קרה משהו כזה אז זה היה יכול, יכול היה
לקרות על רקע שימוש בסמים. עכשיו, לזה גם אין הרבה עדויות,
אני לא יכול לבסס את זה, אני לא יכול כל כך טוב לבסס את זה כי
בבדיקה למחרת הוא כבר היה לא פסיכוטי וגם, ולא, לא תוארו
בעבר שלו גם מצבים קצרים פסיכוטיים על רקע סמים. בדרך כלל
כשהוא מתאשפז יש לו פסיכוזה סכיזופרנית אם אפשר להגיד
שנמשכת מספיק זמן, כמו שאמרת צריך להיות תיקון בשביל
שהיא תחלוף, לא זוכר באשפוזים קודמים שמתואר איפשהו
איזושהי פסיכוזה קצרצרה שבגללה הוא הגיע וזה נגמר.
סליחה, סליחה אני קוטע אותך, אני לא רוצה לקטוע לך את חוט
המחשבה אבל אתה מדבר על פסיכוזה קצרצרה ואם נלך אחורה,
לא קדימה, אחורה לכאורה הדיווחים שלנו הם לפחות שבוע
אחורה כי האחות שגרה איתו ועם האימא פשוט עזבה את הבית
נדמה לי שבוע ימים קודם או חמישה ימים קודם,
עוייד נמירובסקי:
העד ד"ר שנקרנקו: כן,
כב' הש' לוי:
העד דייר שנקרנקו: נכון.
ביהמ"ש:
שבוע, כן,
כדי לא, כדי לא להיות בסביבתו,
כלומר יכול להיות שאתה לוקח את זה קדימה אבל תחשוב אולי
שצריך לקחת את זה אחורה.
44 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
העד דייר שנקרנקו: נכון, אבל אם אני אקח את זה אחורה זה גם תקופה שהוא כל הזמן
משתמש ב- 'נייס גאי', לפחות לפי מה שהוא אומר לי באשפוז,
כב' הש' לוי:
ולא פעם אחת ולא פעמיים, וכנראה בדברים נוספים מ- 'נייס גאי',
ומה קורה באותה תקופה? יכול להיות שהוא, שהוא מתנהג מאוד
מאוד מוזר כשהוא תחת השפעת סמים. עכשיו, גם אם זו הסיבה
לכל מה שקורה זה עדיין לא עושה אותו לא אחראי כפי שכמובן
שאתם יודעים. גם אם זו פסיכוזה על רקע שימוש בסמים עדיין זו
פסיכוזה שלמיטב ההבנה בפסיכיאטריה הבן אדם אחראי לה.
כלומר, בעצם מה שאתה אומר לנו, אתה אומר לנו תראו, יכול
להיות שההתנהגויות האלה שאנחנו מדברים עליהם, כולל
ההתנהגות בליל הרצח, הייתה התנהגות שאם לא היה סיפור של
סמים בתמונה בהחלט יכול להיות שזה היה מעורר אצלך יותר
מאשר ספק סביר שמא מדובר במישהו שעשה את מה שהוא עשה
כשהוא לא, נקרא לזה, כשהוא במצב של אי שפיות נקרא לזה
לצורך העניין.
העד דייר שנקרנקו: כן.
כב' הש' לוי:
אבל בשים לב לכך שהוא כנראה השתמש בסמים בתקופה הזאת,
ושימוש בסמים בהחלט יתכן שהביא אותו להתנהגויות שהן
התנהגויות פסיכוטיות, אבל שהן לא פסיכוטיות מה שנקרא נקיות
אלא פסיכוטיות שמובלות על ידי סמים, אזי אני לא מגדיר אותו
כלא שפוי אלא כמישהו שפעל תחת השפעת סמים. ואז זה מוביל
אותנו לשאלה אחרת והיא האם במצב כזה אפשר לומר או צריך
לומר, או יכול להיות שצריך לומר, שהשימוש בסם גרם לאיזשהו
שינוי ביכולת שלו לשלוט במעשים שלו, להבין את ההבדל בין טוב
לרע וכו'. אגב, זאת לא הגנה במשפט הפלילי אבל זאת מגבלה
מסוימת במשפט הפלילי, גם זאת שאלה שחייבים לתת עליה
מענה.
העד ד"ר שנקרנקו: זה, אני לא חושב שיש לי כלים לעשות את זה כי אני צריך להסתמך
על משהו. מה שאתה אומר תיאורטית, בהחלט, זאת סיטואציה
שיכולה לקרות, מישהו שלקח 8 מנות של נייס גאי', הוסיף
קלונקס והשתבש, השתבשה דעתו לגמרי ועשה דברים כאלו
שהוא לא זוכר בכלל מה הוא עשה למחרת. אבל עוד הפעם אני לא
יודע, אין לי, אין לי עובדות לבסס את זה כי הפסיכוזה נגמרה
45 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
באותו יום ולמחרת כשבודקים אותו ברמב"ם הוא כבר לא פסיכוטי
ואין, אין רופא שבדק אותו ברמב"ם לאיזשהם מחשבות לגבי, זאת
סיטואציה, זאת לא סיטואציה שלא מהעולם, אנחנו רואים את זה
לפעמים, אני חושב, אני חושב שהרופא גם ברמב"ם היה כותב
משהו על זה, בכיוון".
(עמ' 241 ש' 27 עד עמ' 243 ש' 25, ההדגשות אינן במקור).
110. לסיכום הסוגיה, על-פי עדותו של דייר שינקרנקו, לא נמצאה עדות לכך שהנאשם היה במצב
פסיכוטי בליל האירוע. אף אם נניח שהנאשם היה נתון במצב של פסיכוזה, עובר לליל האירוע,
המדובר בפסיכוזה שנגרמה עקב שימוש בסמים. הסיכוי שהפסיכוזה (ככל שהייתה כזו באופן
תיאורטי) לא הייתה קשורה לסמים הוא מאד נמוך. עם זאת, דייר שינקרנקו לא שלל אפשרות
כי שימוש בסמים על ידי הנאשם, סמוך לפני האירוע, גרם לפגיעה ממשית ביכולתו לשפוט
המציאות ואף פגע ביכולתו להימנע מלבצע המעשה (עמ' 244, ש' 29-20).
חוות דעת פאנל המומחים
111.בהסכמת הצדדים, בתאריך 27.12.20, הורנו על קבלת חוות דעת פסיכיאטרית נוספת בעניינו
של הנאשם, שתיערך על ידי פאנל מומחים בתחום הפסיכיאטריה, שזהותם תקבע על ידי
הפסיכיאטר המחוזי במחוז מרכז. בהתאם להחלטה התבקש הפאנל להביע דעתו ביחס למצבו
הנפשי של הנאשם ולחוות דעתו בשתי שאלות:
האחת, האם הנאשם כשיר לעמוד לדין; השנייה, האם במועד הצריך לכתב האישום, עשויה
לעמוד לנאשם הגנת אי השפיות הקבועה בסעיף 34ח' בחוק העונשין. דהיינו, אם קיימת
אפשרות סבירה יישבשל מחלה שפגעה ברוחו היה חסר יכולת של ממש להבין את אשר הוא
עושה או את הפסול במעשיו או להימנע מעשית המעשה".
בעקבות ההחלטה, ביום 28.2.21, אושפז הנאשם במחלקה הפסיכיאטרית הסגורה במרכז
הרפואי לבריאות הנפש והמערך הקהילתי באר-יעקב נס-ציונה, מביין שביים (להלן :
יימב"ן"), מתוקף צו הסתכלות. בתאריך 30.3.21, התקבלה בעניינו חוות הדעת הפסיכיאטרית
שנערכה ונחתמה בידי מנהל מביין – דייר משה בירגר, שתי פסיכיאטריות בכירות – דייר נירה
מנור ודייר לילה צ'איקין, וקרימינולוגית קלינית – הגב' צליל פלאם (להלן: "חוות הדעת של
הפאנל"י).
46 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
112.הפאנל בדק את הנאשם וכן בחן את החומרים הדרושים, ובכלל זה חקירותיו של הנאשם
ובני משפחתו במסגרת ההליך דכאן וחוות דעתו של דייר שינקרנקו. בבדיקה שנערכה לנאשם
ביום 9.3.21, על ידי מנהל מביין, דייר בירגר, מסר הנאשם שלאחר שהפסיק ליטול טיפול
תרופתי באופן תמידי, הוא שומע קולות של השטן שאומרים לו להתאבד. הנאשם שלל
אפשרות לפיה הקולות אמרו לו לרצוח או להרוג את אמו. הנאשם מסר שהוא לא זוכר מה
קרה ביום האירוע יילקחתי נייס גאי לא זוכר… יכול להיות שהייתי בבית" (עמ' 12). צוין כי
הנאשם שינה את גרסתו לגבי מקום שהייתו בליל האירוע, פעם אחת סיפר שהיה בבית אניס
ואינשרח, ופעם אחרת סיפר שהיה בדירת אמו המנוחה ואמו המנוחה היא זו שהייתה בבית
אניס ואינשרח.
113.בסיכום הבדיקה נרשם כי הנאשם "מתמצא בכל המובנים, ממוקד, מדבר לעניין. אפקט עם
גוון דיספורי קל, תואם, ללא הפרעות בקצב או מהלך החשיבה". לא נמצאה התנהגות
הלוצינטורית ואין עדות למחשבות שווא או יחס.
בחוות הדעת של הפאנל אובחנו אצל הנאשם הבעיות הבאות:
Schizophrenia – Residual – Chronic
Substance Use Disorder
Antisocial Personality Disorder
עוד צוין בחוות הדעת, כי בבדיקות פסיכיאטריות חוזרות במחלקה, הנאשם לא גילה
תסמינים פסיכוטיים פעילים, קיבל טיפול תרופתי, היה רגוע ושיתף פעולה. הנאשם אמר כי
בליל האירוע היו קולות שאמרו לו להתאבד, אולם הוא שלל כל קשר בין הקולות למותה של
המנוחה. הנאשם דיווח מדי פעם על הזיות, אולם דיווחים אלו לא היו עקביים, התנהגותו לא
הושפעה מכך ולא נצפתה כחריגה או מסוכנת, והוא לא נראה הזייתי.
להתרשמות עורכי הבדיקה, בעת העבירות המיוחסות לו, הנאשם לא סבל מתסמינים פעילים
של מחלת נפש, פסיכוטית או אפקטיבית, ומעשיו נבעו מהשילוב שבין אישיותו הבסיסית
ושימוש בסמים. לפיכך, נמצא כי בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו, הנאשם היה אחראי
למעשיו. כן כשיר הנאשם לעמוד לדין, הוא מתמצא בכתב האישום, מכיר את עורך דינו ואת
תפקידי בית המשפט, מסוגל לעקוב אחר ההליך המשפטי ולבנות קו הגנה.
47 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
ה. חקירות הנאשם במשטרה
החקירה מיום 28.7.19 (להלן: "החקירה הראשונה")
114.במסגרת הודעת החשוד שסומנה כת/1, נחקר הנאשם ביחס לאירוע והצהיר כי הוא מודע
לטיב החשדות נגדו, אך הכחישם. הנאשם מסר כי פגש את אמו המנוחה יום לפני המעצר,
קרי ביום שבת 27.7.19, בשעות אחר הצהריים (17:00-16:00) בדירתה וכן טען, כי הוא דואג
לה ולא היה רוצח אותה בעבור כסף. הנאשם הסביר כי כל בני המשפחה; הוא, אמו ואחותו
בכריה מתקיימים מקצבאות הביטוח הלאומי.
115.באשר ליום המעצר 28.7.19, העיד הנאשם, כי בלילה הקודם לן בבית אניס ואינשרח בקומה
השנייה והתעורר בשעה 7:30, פגש את אניס, אינשרח ואת אחיו של אניס ולאחר שלווה ממנו
כסף, הלך למכולת וגם לחפש עבודה. את ההודעה על פטירת אמו הוא שמע, לדבריו, כאשר
חזר לבית אניס ואינשרח וזמן קצר לאחר מכן, עת שהה במטע הזיתים המרוחק כ-3 מטרים
מבית אניס ואינשרח, בזמן שישב בצל ושתה קפה הגיעה המשטרה. כשעומת הנאשם עם
העובדה שברח מהמשטרה, אמר כי עשה זאת משום שהיו שם שרידי סמים. הנאשם הוסיף,
כי לא הספיק להתרחק ונעצר.
בכל הנוגע לשימוש בסמים, העיד הנאשם כי השתמש בנייס גאי כיומיים לפני מעצרו, וכן נטל
שני כדורי קלונקס' בימים האחרונים ייכדי לישון" (עמ' 6).
בנוגע לבכריה ואמו, הכחיש הנאשם הפעלת אלימות כלשהי (מילולית או פיזית) כלפיהן אך,
הודה כי דחף את בכריה "סתם דחיפה קטנה" (עמ' 7).
116.הנאשם טען, כי ביום המעצר (28.7.19) לא ביקר בדירת המנוחה. אולם, באשר ליום האתמול,
היינו יום האירוע 27.7.19, הודה כי לפני שיצא מדירת המנוחה החליף בגדים והלך לאחותו,
אך שב הביתה והחליף לחולצה שלבש במועד החקירה (חולצת פסים לרוחב בצבע תכלת עם
צווארון כחול לפי הערת החוקר) (עמ' 4).
לשאלת החוקר מהו המרחק בין דירת המנוחה לבית אניס ואינשרח, השיב הנאשם: יי400 מ'
בערך, לא יודע בדיוק, ככה לפי העין" (עמ' 6).
48 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
לשאלת החוקר למקור פציעותיו, השיב כי נחתך מעצי הזית שליד בית אניס ואינשרח ביום
המעצר. הנאשם ידע לספר כי הוא חולה במחלת נפש וכי הוא לא כשיר לעמוד לדין וכן, סרב
להמשך חקירה היות וזה נוגד את החוק לפיו מותר לחוקרו רק למשך 30 דק'.
117.הנאשם נשאל אם היה עד לפציעת אמו בתקופה שלפני האירוע והשיב, כי לא היה מצב שנגע
באמו כשהיא פצועה יילא, אף פעם. אמא כל הזמן במיטה" (עמ' 7).
הנאשם סרב לחתום על ההודעה.
הקלטת ותמלול החקירה מיום 28.7.19 (ת/1 א + ת1/ב)
118. הנאשם דחה את הטענה כי רצח את המנוחה ואמר "יש לי הוכחות איפה הייתי" (עמ' 3 ש'
32). אולם, בד בבד טען, כי אינו יודע מתי קרה האירוע וכי שהה בבית אניס ואינשרח מיום
האירוע 27.7.19. כשנשאל מאיזו שעה אתמול, השיב כי אינו יודע הואיל והלך ושב אליהם כל
הזמן (עמ' 17 ש' 37-32).
הנאשם טען, כי בבוקר המעצר התעורר בבית אניס ואינשרח ופגש במוחמד אחיו של אניס
גיסו, לווה ממנו 20 ₪ והלך לקנות במכולת סיגריות ערביות שעולות 5 ₪ והחל לחפש עבודה.
את שם המכולת לא ידע הנאשם למסור.
באשר לחולצה שעל גופו מסר כי אינו זוכר מתי לבש אותה, אך מודה כי שעה לפני שיצא
מדירת המנוחה לכיוון בית אניס ואינשרח, החליף מכנסיו למכנסי אימונית בצבע כחול.
119.כשהוטח בנאשם שרצח את המנוחה, הוא הכחיש וטען, שהוא מופתע מההאשמות נגדו וכי
אך מספר דקות מהרגע שנודע לו שאמו נפטרה, הוא נעצר בשכונת 'אל דרווה' (עמ' 30-29).
בנוגע לשריטות על גופו, טען הנאשם כי מקורן בעצי הזיתים שליד בית אניס ואינשרח (עמי
35-34). בהמשך החקירה, הנאשם שב והכחיש כי רצח את המנוחה ותהה; "למה אני ארצח
אותה, למה? כסף?" (עמ' 38, ש' 2) וטען כי היה בבית אניס ואינשרח כל העת.
ביחס למטע הזיתים, מסר הנאשם כי מדובר באדמה של בני משפחתו, הממוקמת סמוך לבית
אניס ואינשרח במרחק כ-3 מייר וכי בעת מעצרו הוא ישב שם בצל ושתה קפה, אך כשראה
את השוטרים מיד זרק אותו וניסה לברוח כי היו במקום שרידי סמים (עמ' 42-41). הנאשם
49 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
סיפר כי הוא הולך למטע הזיתים כמעט כל יום, שותה קפה ויושב בשמש וכי "כל השכונה
יושבת שם" (עמ' 54, ש' 1).
הנאשם ציין, כי לא היה מסוכסך עם אמו וכי רק פעם אחת בודדה ב-40 השנים האחרונות
הוא צעק עליה (עמ' 7-6). הנאשם הכחיש אלימות כלשהי כלפי אמו המנוחה (עמ' 45-44).
120.במהלך חקירה זו ביקש הנאשם להפסיקה לאחר 30 דק' בטענה שזהו פרק הזמן המירבי, על
פי דין לחקירה, ללא מתן הפסקה.
החקירה מיום 31.7.19 (להלן: "החקירה השנייה") ת/2
121.באשר לליל האירוע, עומת הנאשם עם הטענה שפגש את מוהנד באותו לילה:
"ש: יום שבת בלילה בן אחותך דפק לך בדלת כי רצה משהו מהמקרר ואתה פתחת לו את
הדלת והיה לך דם על החולצה מי מה היה הדם הזה?
ת: לא יודע איזה דם.
ש: אתה אמרת לו שתיקנת את התריסים ונחתכת זה נכון?
ת: לא יודע לא זוכר לא יודע מה הוא מדבר הוא בן אדם סטלן". (עמ' 2 ש' 13-9).
כמו כן, כשנשאל הנאשם מה יש לו לומר על הדברים הבאים:
"הכנסתי עכשיו את אחיין שלך מוהנד שהוא אומר שבלילה של שבת הוא שמע רעש של
מכות וירד למטה לבדוק מה קורה וכשרצה להכנס לקומה שלך ושל אמא שלך הדלת היתה
נעולה ולקח לך רבע שעה לפתוח לו וכשפתחת לו היה לך דם על החולצה ואמרת לו שהדם
זה מתריס של הבית" (עמ' 4, ש' 73-71), השיב הנאשם, כי אינו זוכר שדיבר או ראה את
מוהנד, אך ניסה לספק הסבר לדם בכל אופן ואמר: "אולי לבשתי חולצה מהארון שמישהו
שם אותה עם דם אני לא יודע" (עמ' 4, ש' 75-74).
הנאשם המשיך להכחיש כי פגש באחיינו בליל האירוע בשעה 22:00, בדירת המנוחה והשתהה
ארוכות בפתיחת הדלת. באשר לחולצה שלבש ביום האירוע, טען כי אינו זוכר היכן השליך
אותה יילא יודע ברצפה בארון בבית מדרגות" (עמ' 3, ש' 56). כן הכחיש הנאשם את הטענה
50 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
14. דייר גיפס הסבירה בחוות הדעת, כי קטיעה של חוט השדרה פוגעת בעצבוב שרירי הנשימה
וכך בפעולת הנשימה התקינה. קטיעה של כלי הדם הצווארים גורמת לאיבוד דם נרחב ויתרה
מזו להפסקה מידית של זרימת הדם למוח ולמוות. לפי חוות הדעת, הכריתה נגרמה מחפץ חד
(כגון סכין) ולא הראתה מאפיינים מיוחדים היכולים להצביע על חפץ מסוים. נוסף למנגנונים
אלו, נמצאו בגופת המנוחה דימומים תת עוריים נרחבים בגפיים ובגב, כולל שברים בצלעות,
שנגרמו מחבלות קהות – מכות או נפילות.
דייר גיפס ציינה בחוות דעתה, כי הדימומים הנרחבים שנגרמו עקב החבלות בקרקפת ובפנים,
מצביעים על כך שהחבלות נגרמו כאשר המנוחה הייתה בחיים, ולאור הדימומים ברקמות
הרכות בצוואר יתכן שהקטיעה נגרמה בעוד המנוחה בחיים. החיוורון הניכר שנמצא באברים
הפנימיים תומך במנגנון של איבוד דם נרחב מכלי הדם הצווארים, שהיו כלי הדם הראשיים
שבהם נמצאו נזקים.
בסוף חוות הדעת צוין, שלא ניתן להעריך את מועד המוות משום שהגופה לא נבדקה במקום
מציאתה בידי רופא משפטי.
חוות דעתה של דייר גיפס הוגשה בהסכמה והיא לא נחקרה עליה.
חוות דעת המעבדה הניידת
15. את חוות דעת המעבדה הניידת מיום 30.7.19 (ת/79), ערך פקד נועם אמר (להלן: "פקד
אמר"), אשר ערך אף את דוחות תפיסת המוצגים מהזירה ומהנאשם (ת/15 ו-ת/16 בהתאמה).
כן הוגש באמצעות פקד אמר ת/17, תקליטור תמונות מהזירה, אשר צולמו על ידי פקד סהר
הירש, בהנחיית פקד אמר. בנוסף הוגש באמצעות פקד אמר, דויים תיעוד פיתוח טביעות אצבע
ת/78. דויים ת/78 הוגש באמצעות פקד אמר, כמי שפיקד על מפקח סהר הירש (איש צוות של
המעבדה הניידת).
על פי חוות הדעת, פקד אמר הגיע לזירה ביום 28.7.19 בשעה 18:45, ביחד עם שלושה אנשי
צוות נוספים של המעבדה הניידת, שם נצפתה גופת המנוחה שכובה על גבה, על רצפת מרפסת
השירות שבדירתה. מתחת לראשה ולפלג גופה העליון שלולית דם, ושמלת הבית שעל גופתה
ספוגה בדם בחלקה העליון ומוכתמת בחומר החשוד כדם (להלן: "חח"ידיי) בחזיתה. במרפסת
5 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
השירות, סמוך ומתחת לגופת המנוחה, נמצאו פריטים שבורים ומוכתמים בחחייד, אשר
יפורטו להלך
:
כוננית פלסטיק אשר נמצאה צמוד לקיר הדרומי, סמוך לפינה הדרום מערבית ולראש
המנוחה, חלקה התחתון מוכתם בכתמי חחייד
;
;
ארבע פיסות עץ הנראות שמקורן במקל הליכה שנשבר
שולחן קפה מעץ בעל פלטה שבורה. בפינת הפלטה ועל קו השבר שלה נמצאו סיבים הנראים
כשיער המנוחה ;
שש פיסות עץ ;
שואב אבק שבור נמצא סמוך לרגל ימין של המנוחה, גלגל השואב ובית הגלגל נמצאו סמוך
לראשה. בתחתית שואב האבק נמצאו סיבים הנראים כשיער המנוחה ;
סכין בעלת ידית אחיזה מפלסטיק אדום.
נוסף על חפצים אלו, נמצאה סכין בעלת ידית אחיזה בצבע שחור, מוכתמת בחחייד ועליה
שערות, אשר אותרה בארון הבגדים שבחדר שינה הורים (ס' 5. כו לחווהייד).
על גופת המנוחה אובחנו, פצע הנראה כפצע/פצעי קרע בצד ראשה הימני של המנוחה, מאזור
רקה ועין ימין ועד לצד הראש (ס' 5.ד לחווהייד), ופצע הנראה כפצע/פצעי קרע באפרכסת אוזן
שמאל ובבסיסה, כך שהיא תלושה מנותקת בחלקה מהראש (ס' 5.ו לחווהייד). לא נמצאו
פצעים מדממים פרט לפצעים בראש המנוחה.
כמו כן, נצפו כתמי התזות חחייד על חלקו התחתון של הקיר המערבי, סמוך לפינה הדרום –
מערבית במרפסת, סמוך לפלג גופה העליון שמאלי של המנוחה ועל דופן פנימי של רפרפות
תריסי ההזזה בקיר המערבי – חלקם מאפיינים תצורת פגיעה, וחלקם תצורת התזה עורקית,
המתאימה להתזות חחייד מכלי דם (עורק) חתוך (ס' 5.י לחווהייד).
בנוסף נצפו, כתמי חחייד, לרבות כתמי מריחה, העברה והתזה על הקיר הצפוני והקיר המזרחי
במרפסת השירות, סמוכים לפינת החיבור בין הקירות, כאשר חלק מכתמי ההתזה יוצרים
תצורת פגיעה על שני הקירות (ס' 5.יט לחווהייד) – וחלק מכתמי ההעברה על הקיר הצפוני
והמזרחי "נראים כהטבעת אצבעות ידיים" ושלוש תצורות העברה הנראות כטביעת אצבעות
צולמו ותועדו (ת/78) וסומנו "ט.א. 1", "ט.א. 2", "ט.א. 3" וכל טביעה נדגמה באמצעות
מטוש (תצלומים 72-67+62-61) (ס' 5 כא').
6 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
כי ביקש מבן אחותו חולצה ארוכה ביום האירוע, וכן טען, כי אינו זוכר אם היה בליל האירוע
במטע הזיתים.
122.כשהוטח בנאשם כי הוא הגיע לבית אניס ואינשרח, רק אחרי 22:00 ולא ב-18:30 (ביום
האירוע) השיב: "אני לא זוכר כלום אני זכות שתיקה" (עמ' 3, ש' 34). כמו כן, כשנשאל אם
הלך לישון בבית אניס ואינשרח בקומה למעלה השיב: "לא זוכר זכות שתיקה אני לא יודע
כלום אין לי מה להגיד יותר" (עמ' 3, ש' 36).
לשאלת החוקר, כיצד מתיישבת טענת הנאשם כי בליל האירוע נרדם מוקדם בבית אניס
ואינשרח, עם דברי האחיין לפיהם הנאשם ביקש ממנו שמיכה וחולצה לישון במטע הזיתים,
ענה הנאשם: "אני לא זוכר שאני ראיתי אותו ובקשתי ממנו בבית המשפט נראה" (עמ' 4, ש'
.(79
123. ביחס למפגש האחרון עם המנוחה, הנאשם שב על גרסתו לפיה לא היה בדירת המנוחה
משעות אחה"צ ביום האירוע ועד למעצרו למחרת. הנאשם טען, כי לא שב לביתו (דירת
המנוחה), מהטעם שחיפש עבודה וחיכה שגיסו ייתן לו כסף והן מהטעם, שהוא נהנה שם.
בהמשך החקירה חזר הנאשם על הטענה כי פגש את אמו בצהרי יום האירוע, אך הוסיף כי
ראה אותה בחדר המדרגות וכי מעבר לכך יכלום זהו לא זוכר כלום מתי איפה אני לא יודעי
(עמ' 3, ש' 45).
124.כשנשאל הנאשם מדוע נמלט מהמשטרה ביום המעצר, טען הפעם כי לא נמלט. כמו כן,
כשנשאל הנאשם מה לבש ביום הקודם ליום מעצרו, השיב: "לא זוכר כלום" (עמ' 3, ש' 47).
ביחס לשריטות בידיו, מסר הנאשם כי אינו זוכר היכן נשרט. כשעומת עם העובדה כי בחקירה
קודמת מסר כי מקורן במטע הזיתים הוא השיב: "אז כתוב" (עמ' 4, ש' 83-80).
בסוף החקירה, הנאשם נשאל אם מוכן להשבע בקוראן על כך שלא רצח את אמו והוא ענה:
יעזוב את הקוראן בצדי (עמ' 4, ש' 89).
אף על הודעה זו, סרב הנאשם לחתום.
הקלטת ותמלול החקירה מיום 31.7.19 (ת/2 א + ת/2ב).
51 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
125.בחקירה זו טען הנאשם פעמים רבות, כי אינו זוכר את שארע או כי הוא שומר על זכות
השתיקה.
במהלך החקירה עמד הנאשם על זכותו לדיון בפני שופט, שכן לטענתו הדבר יסייע לו, בציינו
כי הוא חמש שנים עצור ללא בית משפט. עוד ציין הנאשם, כי יש לו רקע פסיכיאטרי (עמ' -6
5). כשהחוקר טען כי הוא מדבר לעניין ואינו נראה כמו מישהו עם בעיות פסיכיאטריות, השיב
הנאשם כי זה לא קשור לדיבור.
126.בנוגע ליום האירוע, מסר הנאשם כי הגיע לבית אניס ואינשרח בשעה 19:00-18:30 בקירוב,
ועלה לקומה השנייה ושם נרדם. כשהטיח בו החוקר "אתה לא מפסיק לשקר", טען כי אינו
יודע את השעה המדויקת וכך הוא מאמין (עמ' 7, ש' 34-6).
כשהחוקר הטיח בנאשם כי הלה הגיע לבית אניס ואינשרח בליל האירוע 27.7.19, אחרי השעה
22:00 ולא בשעה 18:30 כפי שטען הנאשם, אלא כפי שנצפה במצלמות – השיב הנאשם כי
הגיע לשם בחושך אך לא ב-23:00 (עמ' 12, ש' 32-13). הנאשם אף טען, כי יתכן שהיה במקום
אחר אצל מישהו אחר (עמ' 13). החוקר התעמת עמו וכדי להבין את התנהלות הנאשם, יובאו
הדברים במלואם :
"חוקר מס' 1, אבי אלשיך: לא, אמרת אצל אחותך, אל תשקר כל שניה…
נחקר, נור אלדין מחמיד: לא.
חוקר מס' 1, אבי אלשיך: אתה משנה לי.
נחקר, נור אלדין מחמיד: אז לא, לא, לא.
חוקר מס' 1, אבי אלשיך: אמרת אצל אחותך תהייה גבר, אמרת שאתה גבר תהייה גבר.
נחקר, נור אלדין מחמיד: אני הייתי אצל אחותי שם, לא נכנסתי אצלה בבית, הייתי שם
במ… בשטיפה של רכב.
חוקר מס' 1, אבי אלשיך: אז היית בשטיפה של הרכב או אצל אחותך?
נחקר, נור אלדין מחמיד: אצל אחותי זה הבית שלה.
חוקר מס' 1, אבי אלשיך: נו?
נחקר, נור אלדין מחמיד: מה זה אצל אחותי, אני צריך להיות בחדר שינה שלה אצל אחותי ?!
חוקר מס' 1, אבי אלשיך: ששש…תירגע.
נחקר, נור אלדין מחמיד: מה זה אצל אחותי?! בחדר שינה שלה?!
חוקר מס' 1, אבי אלשיך: תירגע. תירגע.
52 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
נחקר, נור אלדין מחמיד: אצל אחותי בבית! באזור! אצל אחותי באזור!
חוקר מס' 1, אבי אלשיך: לא היית אצל אחותך בבית ב…
נחקר, נור אלדין מחמיד: אה? מה זה אצל אחותי? אני צריך בחדר שינה אצל אחותי ?!
חוקר מס' 1, אבי אלשיך: אז איפה היית? לא אצל אחותך, אצל אחיך, לא אצל אחיך אצל
(מילים לא ברורות) דבר!
נחקר, נור אלדין מחמיד: אני לא זוכר, אני לא זוכר כלום. זהו אין לי מה להגיד. זהו אין מה
ל-ה-ג-י-ד. זכות שתיקה.
חוקר מס' 1, אבי אלשיך: תגיד לי אז באת לאחותך והלכת לישון אצלה בקומה למעלה?
נחקר, נור אלדין מחמיד: אני לא זוכר, לא יודע כלום.
חוקר מס' 1, אבי אלשיך: אז מה? אבל בחדר אמרת.
נחקר, נור אלדין מחמיד: לא זוכר. לא זוכר. זכות שתיקה.
נחקר, נור אלדין מחמיד: אין לי מה להגיד יותר".
(עמ' 13 ש' 1, עד עמ' 14 ש' 6, ההדגשות אינן במקור).
כשנשאל הנאשם פעם נוספת בהמשך החקירה, מתי הגיע לאזור בית אניס ואינשרח; האם
בשעה 18:30 כפי שמסר, טען הנאשם, כי זוהי השעה בערך, אולם אינו יודע במדויק מפאת
שאין לו שעון. לשאלה מדוע במצלמות נצפה כשהוא מגיע בשעת לילה מאוחרת, השיב כי אינו
זוכר (עמ' 20, ש' 12-1). לטענת הנאשם, כשהגיע לבית אניס ואינשרח, שתה כוס מים וכוס
קפה המתין למישהו מבני הבית שיגיע, כי לא היה שם אף אחד, ובינתיים נשכב במיטה ונרדם
(עמ' 20, ש' 14-12). בשלב מאוחר יותר בחקירה, שב הנאשם על הגרסה הנייל והוסיף, כי חיפש
סיגריה וכי אינו זוכר את השעה המדויקת, אולם זוכר שכבר התחיל להחשיך (עמ' 74-73).
יתרה מזו, הנאשם הכחיש כי ביקש מבן דודו (הכוונה לסוהיל) חולצה ושמיכה בליל האירוע.
לדבריו כלל אינו זוכר מפגש מעין זה, ואף אינו זוכר אם היה במטע הזיתים באותו הלילה
(עמ' 24-23+ 73).
המפגש עם מוהנד בליל האירוע
127.באשר לטענה שהנאשם פתח לאחיינו (מוהנד) את דלת דירת המנוחה, ומוהנד ראה את
חולצת הנאשם מוכתמת בדם, השיב הנאשם כי אינו זוכר האירוע (עמ' 3 ועמ' 9-8). באשר
53 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
לטענה כי סיפר למוהנד שנחתך בעת תיקון התריסים, ענה הנאשם: "לא יודע לא זוכר, לא
יודע על מה אתה מדבר, לא יודע על מי הוא מדבר הוא בן אדם סטלן" (עמ' 9, ש' 16-15).
במהלך החקירה הובא מוהנד לעימות עם הנאשם. לאחר החקירה ציין הנאשם, כי מוהנד
איים עליו שיחתוך לו את האוזניים וכי הוא משקר בכך שהוא מאשים אותו ברצח המנוחה,
מאחר והוא אדם שקרן ומשתמש (עמ' 11-10). הנאשם הצהיר כי מעולם לא הרים קולו על
אמו. ביחס לדם לכאורה על החולצה טען, כי יילא יודע כלום על החולצה הזאת" (עמ' 12).
הנאשם שב וטען, כי מוהנד הוא אדם סטלן ושקרן וכי לא ניתן לסמוך על דבריו (עמ' 13).
בהמשך, ציין הנאשם שהאירוע במסגרתו מוהנד הגיע ולקח לו כ-20 דק' להחליף בגדים אכן
אירע, אך בשעות הצהריים.
באשר לטענת מוהנד, לפיה דלת דירת המנוחה הייתה נעולה כשירד מדירתו לדירת המנוחה,
השיב הנאשם כי אין זה מתפקידו לדאוג לדלת ולבדוק אם היא פתוחה או סגורה, ובוודאי
לא לנעול. יתר על כן, בנוגע לטענת מוהנד שהנאשם מסר לו בליל האירוע כי הדם על החולצה
מקורו בתריס, השיב הנאשם – כי אינו זוכר שהיה מפגש ביניהם (עמ' 28-26). לגבי הדם על
החולצה, טען הנאשם: "אולי שמתי חולצה עליה דם, והיא הייתה בארון, מאיפה אני יודע,
מישהו לבש את זה שם את זה בארון, מאיפה אני יודע…" (עמ' 28, ש' 21-18).
צריכת סמים ומצב נפשי
128.באשר לפעם האחרונה בטרם מעצרו בה השתמש ב'נייס גאי', מסר הנאשם כי אינו זוכר
המועד המדויק, בו צרך ינייס גאי', ואף לא זכר אם צרך ביום האירוע. לטענתו, הוא אינו מכור
לסמים. לדברי הנאשם, בין השנים 97-93, הוא השתמש בהרואין ולאחר מכן הפסיק וחזר
להשתמש בשנת 2003 (עמ' 21 ש' 13, עד עמ' 22 ש' 38).
ביחס לטיפול התרופתי למצבו הנפשי, הודה הנאשם כי לא נטל אותו עובר לאירוע (עמ' 26).
בהמשך החקירה, דחה הנאשם ניסיונות לברר מצבו הנפשי והפנה החוקר לעיין בתיקו
הרפואי, בטענה כי אינו לא זוכר דבר ואינו יודע דבר. לטענתו, הרופא מסר לו שהוא חולה
בסכיזופרניה והוא צריך תרופות וזריקות. כשנשאל כיצד מרגיש ענה, "אני לא יודע,
יש…דיבורים עם עצמי כל הזמן מדבר עם עצמי" (עמ' 58). עוד אמר הנאשם, כי אינו יודע מה
זה שטנים או לא שטנים ואף חלם בתקופה האחרונה חלומות רעים, חלומות שטניים בהם
כולם לובשי שחורים והוא לבוש לבן והם מושכים אותו וצוחקים (עמ' 60-59).
54 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
לדברי הנאשם, לחלומות האלה אין קשר לסמים והוא חולם חלומות מוזרים כשהוא נרדם
אך הם מעירים אותו (עמ' 61), "שטנים ביום בלילה, כל הזמן. חלומות, דיבורים ביום,
דיבורים בלילה, לא יודע" (עמ' 62 ש' 2-1). לדבריו, החלומות החלו מאז נישואיו והוא כל
הזמן מדמיין, אך לא חלם ולא חשב כלל לרצוח את אמו (עמ' 62).
כשהתבקש הנאשם להסביר מהי התחושה שאי נטילת התרופות מותירה בו, טען כי אינו יודע
וכי הוא מאבד זיכרון, ברם אינו יודע מהי סוג המחלה ממנה סובל (עמ' 32 ש' 32, עד עמ' 33
ש' 10).
129.בהקשר להכחשת הנאשם המפגש עם מוהנד בליל הרצח, נשאל הנאשם על ידי החוקר אם
מדמיין דברים והשיב: "בן אדם חולה, היו לי דמיונות, כל הזמן דמיונות. מחלה של
זיכרופניה, אני יודע מה זה?" (עמ' 42, ש' 36-35). לדברי הנאשם, אינו יודע כיצד המחלה
גורמת לו להרגיש.
130.הנאשם טען בנוסף, כי לא נטל את התרופות הואיל וידו לא הייתה משגת לרכוש אותן. אולם,
כשהחוקר עימת את הנאשם עם הטענה שאניס נותן לו כסף, החל לענות תשובות מבולבלות
וטען לפתע, כי אינו יודע למה הפסיק, ואז כי לפעמים אין לאניס לתת לו כסף, וכי המנוחה
הייתה נותנת לו בעבר, עד שאינשרח הפכה להיות האפוטרופוסית של המנוחה.
כן טען הנאשם, כי אחותו אינשרח לא נותנת לו כסף אלא לעתים רק עד שאניס חוזר, כלומר
כהלוואה קצרת טווח. מדובר לדבריו בסכומים נמוכים כ-20 ₪ ולטענתו, הוא אינו נלחם על
סכומים כאלה (עמ' 43, עד עמ' 48 ש' 3).
המפגש האחרון עם המנוחה
131. לשאלות החוקרים בניסיון לדלות המידע מתי הנאשם פגש במנוחה עובר לאירוע, בתחילה
התחמק הנאשם מלהשיב וטען פעם אחר פעם כי אינו זוכר, ברם החוקרים הצליחו לחלץ
מהנאשם שפגש את המנוחה בשעות אחר הצהריים בשעה 16:00 בקירוב, בחדר המדרגות של
בניין דירתה ביום הקודם ליום מעצרו, היינו ביום האירוע 27.7.19 (עמי 31-29).
55 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
בהמשך טען הנאשם, כי אינו זוכר כלום "אני לא זוכר כלום. לא זוכר. אני לא זוכר מה אכלתי,
לא זוכר מה שתיתי" (עמ' 31, ש' 29-28). כן טען הנאשם "אני לא זוכר כלום. אני בן אדם
חולה, לא זוכר כלום. יש דברים…" (עמ' 32, ש' 36-35).
בשלב מאוחר יותר בחקירה, סיפר הנאשם כי פגש את המנוחה בפעם האחרונה בצהריים
ולאחר מכן, בשעה 18:30 בערך, הלך לבית אניס ואינשרח ומאז לא פגש אותה.
תקיפות קודמות ומערכות יחסים
132.הנאשם הכחיש האשמות לפיהן הוא אדם אלים. כמו כן, טען שבימים אשר קדמו לרצח
בכריה היא לא ישנה בדירת המנוחה, אך לא היה בטוח בדבריו (עמ' 17-16).
הנאשם טען כי אינו מסוכסך עם איש (עמ' 36). כאשר החוקר הטיח בנאשם כי בני משפחתו
כבר העידו, השיב הנאשם: "…בבית משפט, נראה" (עמ' 37, ש' 17).
לאחר מכן, טען הנאשם כי לא היה בבית משפט בהארכת מעצר וכשיעמוד בפני שופט, הוא
יבקש שישחרר אותו, שכן הוא לא רצח את אמו ואף, לטענתו, לא איים עליה והם היו ביחסים
טובים ואת זה ידעו כל האנשים סביבם. כן טען הנאשם, כי הוא ביחסים טובים עם כולם
ומעולם לא איים על אף אדם, לרבות בכריה (עמ' 41-37).
הנאשם שב וטען, כי הוא מעולם לא צעק על אנשים או איים על אנשים (עמ' 63).
בנוגע ללינת בכריה בדירת המנוחה עובר לאירוע, מסר הנאשם, כי בכריה התגוררה בדירת
המנוחה יחד עמו ועם אמו והוא לא שם לב אם היא ישנה בבית או לא, הואיל והוא נרדם
מוקדם באופן תדיר (עמ' 69).
כנשאל הנאשם על החלפת הבגדים טרם ההגעה לבית אניס ואינשרח ומה עשה בשעות הערב
באותו היום, איבדי הנאשם את הזיכרון והחל לטעון, שאולי יש לו סכסוכים חרף טענותיו
הקודמות (עמ' 54 ש' 37, עד עמ' 55 ש' 32).
דם המנוחה על מכנסי הנאשם
56 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
133.באשר למקור הדם שנמצא על מכנסיו, השיב הנאשם כי אינו יודע מהיכן הגיע כתם הדם
למכנסיו, ואם מדובר בדם של אמו, יתכן כי הגיע לשם בשלב מוקדם יותר. כשהתבקש
להסביר ענה: "מאיפה אני יודע? זה…אני מחליף בגדים, כל בן אדם מחליף. מאיפה אני
יודע? אני שמתי מכנסיים, מאיפה אני יודע הדם הזה מאיפה בא?" (עמ' 7, ש' 5-1). בהמשך
החקירה, כאשר נדרש הנאשם שוב להסביר כיצד הגיע דם המנוחה למכנסיו, הכחיש כי היה
עליהם דם או כי ראה אותו וניסה ליתן הסבר חלופי, לפיו אולי היה דם לפני שהוא לבש את
המכנסיים, והחל לפתע לטעון כי הוא לא יודע כלום ולא זוכר כלום (עמ' 49).
יתר על כן, לשאלת החוקר אודות מנהגי הלבוש של הנאשם טרם השינה, השיב הנאשם כי
נוהג לישון עם בגדים. אולם, כשעומת עם גרסת מוהנד, לפיה הנאשם ביקש ממנו ביקש
ממנו להמתין מחוץ לדלת הנעולה מפאת היותו ערום, טען כי אינו זוכר כל מפגש שכזה (עמ'
72-70). בנוגע לדלת דירת המנוחה, מסר הנאשם כי מעולם לא נעל הדלת, וכי אין ברשותו
מפתחות הדירה והדלת תמיד נשארה פתוחה (עמ' 27 ש' 13, עד עמ' 28 ש' 38).
החקירה מיום 5.8.19 (להלן: "החקירה השלישית")
134.הודעת חשוד מיום 5.8.19, סומנה ת/3.
מן החקירה עולה, כי הנאשם; הכחיש שהרג את המנוחה, אינו יודע של מי היה הדם על
מכנסיו בטענה כי ניתנו לו על ידי אחותו, אינו יודע מתי החליף מנעלי ספורט לכפכפים. כמו
כן, נמסר מידע חדש מפי הנאשם, לפיו ביום שלאחר האירוע (28.7.19) הלך לבניין המנוחה,
ולקח סיגריות מחדר המדרגות מבלי להיכנס לתוך הדירה ובנוסף, כי ביום האירוע ביקר אצל
השכן (בסופר מרקט הסמוך לדירת המנוחה) לקראת רדת החשיכה.
הנאשם סרב לחתום, אף על הודעה זו.
הקלטת ותמלול החקירה מיום 5.8.19 (ת/3א +ת/13)
135.הנאשם הכחיש שוב ושוב כי רצח את המנוחה, למרות שהחוקרים טענו כי יש ראיות רבות
נגדו. כן הכחיש הנאשם כי נעל את בכריה בדירת המנוחה, אך הודה שצעק עליה (עמ' 6-3).
136.באשר למכנסיים שלבש בעת המעצר עליהם נמצא דם, ציין הנאשם כי אינו זוכר מתי לבש
אותם וכן טען, כי אחותו אינשרח נתנה לו את המכנסיים. כאשר עומת הנאשם עם עדותו
57 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
–
המוקדמת לפיה, החליף הבגדים בדירת המנוחה – השיב, כי אינו יודע ואינו זוכר כלום (עמי
8-6). כשנשאל הנאשם בהמשך החקירה, כיצד הגיע הדם למכנסיו, השיב כי אינו יודע כלום
וכי אינו זוכר מתי לבש אותם (עמ' 15-14).
137.לאחר שהחוקר הטיח בנאשם שהוא נצפה במצלמות האבטחה יוצא מדירת המנוחה בשעה
21:30 לאחר שנשמעו רעשים, והצביע כי לאור כך המסקנה הבלעדית היא כי הנאשם ביצע
את הרצח, הנאשם טען לראשונה כי ביום האירוע – הסתובב בשכונה והלך לשתות קפה אצל
השכן, אבו חאלד בסופר מרקט בעת החלה לרדת החשיכה, ומשם הלך לבית אניס ואינשרח
לשתות קפה (עמ' 18-16 ועמ' 23-22).
138.באשר להחלפת נעלי הנאשם מכפכפים לנעלי ספורט, עת עומת הנאשם עם העובדה שנצפה
במצלמות האבטחה, נכנס לדירת המנוחה ביום שלאחר האירוע, טען הנאשם "אולי נכנסתי
בבית מדרגות לקחת את הסיגריות למטה, לקחתי את הסיגריות ויצאתי" (עמ' 10). לטענתו,
אניס ישן בשעה זו ומשכך, הלך לקחת הסיגריות שלו. הנאשם לא זכר את השעה המדויקת
אך ידע להצביע על כך שזה אירע בשעות היום.
בהמשך החקירה הודה הנאשם כי הביא נעליים חלופיות מבניין המנוחה, וטען כי לקחן מחדר
המדרגות, ברם לטענתו לא זכר באיזה יום זה ארע. כמו כן, הסביר הנאשם כי לא מצא
כפכפים ונעל נעליים ואף כי קודם לכן נעל נעליים (עמ' 27-25). הנאשם הבהיר ביחס לדירת
המנוחה, כי הדלת הייתה פתוחה כל הזמן (עמ' 12).
בסיום החקירה סרב הנאשם להישבע בקוראן.
הנאשם סרב לחתום על ההודעה.
החקירה מיום 6.8.19 (להלן: "החקירה הרביעית")
139.הודעת חשוד בגין חקירה שבוצעה לנאשם ביום 6.8.19, הוגשה כת/4.
הנאשם שוב הכחיש שרצח את המנוחה והבהיר כי אף אחד לא אמר לו לעשות כן, וכי לא היה
שרוי בדמיונות וכלל לא נכח בדירת המנוחה במועד באירוע. עוד טען הנאשם, כי למרות שהוא
תמיד רואה חלומות ושטנים הוא אינו האדם שרצח המנוחה.
58 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
140.באשר ליום האירוע, 27.7.19, לדברי הנאשם, כשיצא מדירת המנוחה ייעוד לא היה חושך
פחות או יותר" (עמ' 3) ומשם הלך לבית אניס ואינשרח, ואינו זוכר אם דיבר עם אנשים או
הלך למכון שטיפת הרכב, אך בסופו של יום, הגיע לבית אניס ואינשרח ונרדם בטעות מפאת
שהיה עייף.
באשר לגרסת מוהנד לפיה פגש בנאשם בליל האירוע בשעות הערב המאוחרות בדירת המנוחה,
טען הנאשם פעם נוספת, כי גרסתו שקרית וכי הוא ייסטלן'. בנוגע לגרסת האחיין סוהיל
לפיה, ביקש ממנו הנאשם חולצה ושמיכה, טען הנאשם כי לא ביקש שמיכה אלא חולצה
בלבד, וכי ביקש את החולצה מפני שהתקרר.
141.באשר למקור הדם על ידיו, הסביר הנאשם "לא יודע מאיפה הגיע אולי תפסתי משהו
בטעות" (עמ' 2, ש' 20-19).
ביחס לפציעה אפשרית קודמת של המנוחה עובר לאירוע, השיב הנאשם שהמנוחה לא עדכנה
אותו בדבר פציעה כלשהי, וכי לא הבחין בתחבושת על גופה.
הנאשם סרב לחתום אף על הודעה זו.
הקלטת ותמלול החקירה מיום 6.8.19 (ת/4 א + ת/4 ב)
142.באשר ליום האירוע – כשנשאל הנאשם מדוע בחר לישון בבית אניס ואינשרח בליל האירוע
27.7.19, בעוד שבשאר הימים נהג לישון בדירת המנוחה, הסביר כי נרדם שם בטעות; לאחר
שדפק על דלת חדר אחיינו המצוי בקומה העליונה של הבית, ומשלא היה מענה, נכנס, נשכב
על המיטה ונרדם עד הבוקר. כשנשאל מדוע לא הלך הביתה אם היה עייף, השיב כי לא תכנן
להירדם. (עמ' 4-3).
143. בנוגע לשעה בה עזב את דירת המנוחה ביום האירוע, סיפר הנאשם כי "לא היה חושך חושך"
(עמ' 17, ש' 21). כן טען הנאשם, כי אינו זוכר אם בדרך מדירת המנוחה לבית אניס ואינשרח
עצר בדרך ושוחח עם אנשים. לדברי הנאשם, הוא הלך למכון שטיפת הרכבים השייך לאנס
שהה שם זמן קצר, ואז הלך לבית אניס ואינשרח ונרדם בטעות. כנשאל בהקשר אם לא תכנן
לישון שם, מדוע ביקש מאחיינו שמיכה, הסביר הנאשם כי ביקש רק חולצה, שכן התקרר וכי
59 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
כלל לא ביקש שמיכה, אותה אחיינו אכן הביא לו, אולם הוא לא לקחה משום שכבר היה
בקומה העליונה (עמ' 18-17).
144.באשר להרגלי השינה שלו, הסביר הנאשם כי אינם סדירים :
"לפעמים בשעה חמש, שמונה, תשע, עשר…לפעמים לא ישן בכלל ימים […] לא יודע. אני
כל הזמן שוכב מדבר עם עצמי […] אנחנו ככה במשפחה שניים, אני ואחותי…אני ואחותי
מדברים עם עצמנו ככה" (עמ' 4, ש' 28-13).
145.ביחס לפציעה אפשרית קודמת של המנוחה עובר לאירוע, סיפר הנאשם כי היא לא סיפרה לו
אודות פציעה שכזאת ואף לא הבחין בתחבושת על גופה (עמ' 11).
146.לשאלת החוקר ביחס למקור הדם על ידי הנאשם, השיב הנאשם איננו יודע מהיכן הגיע וכי
לא הבחין כלל בדם על ידו ומיד הכחיש כי היה דם וטען, כי אינו זוכר אילו דגימות נלקחו
ממנו ביום המעצר (עמ' 7-6). החוקר שאל הנאשם, האם מישהו מנסה להפליל אותו? והנאשם
השיב כי אינו יודע (עמ' 14-13).
147.בהמשך החקירה, הנאשם שב והכחיש כי רצח את המנוחה. לטענתו הוא אוהב אותה, לא
הרים עליה קול מעולם או על יתר בני המשפחה, ולמרות שהשתמש בסמים עדיין היה טוב עם
כולם. משנת 1997 עד 2005, לדבריו, חזר בתשובה עד שהתדרדר שוב לשימוש בסמים לאחר
שהתחתן והחל לראות שטנים. לשאלה אם העובדה שרואה שטנים בלבלה אותו ובעטיה רצח
את המנוחה – השיב הנאשם כי הדבר אינו יתכן וכי הבית פתוח 24 שעות (עמ' 16, ש' 39-11).
עוד טען הנאשם, כי יש לו חלומות והוא רואה שטנים ומדבר לעצמו באופן קבוע, אבל לא רצח
את המנוחה.
החקירה מיום 18.8.19 (להלן: "החקירה החמישית")
148.הודעת חשוד בגין חקירה שבוצעה לנאשם ביום 18.8.19, סומנה כת/5.
ביחס לימים שקדמו לאירוע, הודה הנאשם כי בכריה ישנה מחוץ לדירת המנוחה כיומיים
שלושה וכי: ייתכן שיש אנשים שפוחדים ממני מרחוק"י (עמ' 5, ש' 98).
149.בנוגע ליום האירוע (27.7.19) – לדברי הנאשם, פגש במנוחה בבית אניס ואינשרח באותו היום
ולטענתו, הוא נכח בדירת המנוחה כאשר המנוחה שבה אליה, אך זה לא היה בשעות הלילה.
60 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
הנאשם הסביר, כי את המנוחה ליווה בחור בשם אמין עיג'אב ובדיוק כשהיא הגיעה, הגיע גם
מוהנד והוא נתן לו כסף לקנות נייס גאיי.
לאחר מכן, לדבריו, עזב את דירת המנוחה והלך למכולת של אבו ח'אלד, אשר סרב לתת לו
סיגריות מאחר שהיה קיים לו חוב אצלו. מאוחר יותר, הוא הלך לבית אניס ואינשרח וישן
עד הבוקר כי התעייף זאת למרות שלטענתו מעולם לא ישן שם.
150.הנאשם הודה, כי באותו היום, אכן היה אירוע במסגרתו מוהנד דפק בדלת והוא אמר לו
שהוא מתלבש. לדברי הנאשם, מוהנד המתין כ-20 דקות, נכנס, לקח את מה שהיה צריך, לא
הבחין במשהו חשוד ויצא יחד עם הנאשם מדירת המנוחה. הנאשם מסר, כי הפגישה עם
מוהנד התרחשה בשעות הערב ולא בלילה (עמ' 3).
באשר לשלב הבא באותו הערב; לשאלה מתי ביקש מסוהיל (הקרוי גם מואייד בפי המשפחה),
להביא לו חולצה ארוכה עת מצא אותו ישן על הספה מחוץ לבית אניס ואינשרח, השיב כי
הוא אינו יודע וכי לא יתכן שהמפגש התרחש בשעה 23:00 (עמ' 4).
151.לדברי הנאשם, הוא נכנס לבית אניס ואינשרח באמצעות הדלת, עת אחיינו סוהיל הלך
להביא לו את הסריג שביקש. כשעומת הנאשם עם העובדה שסוהיל כלל לא חזר לבית אלא
נסע מהמקום, טען כי הדלת לא הייתה נעולה וכי הוא ישב (ולא ישן) על הספה בחוץ, וכששם
לב לכך כי סוהיל אינו מביא את הסריג שביקש – הוא קם לבדוק מה התרחש ונכנס לבית
אניס ואינשרח (עמ' 5).
=
152.באשר למחרת האירוע (28.7.19), סיפר הנאשם כי קם בבוקר לקח כסף מאניס הלך לקנות
קפה וסיגריות, שהה באזור ביתם, ואז שב לבית ולקח כסף מאינשרח לקנות קפה ובשעה
שתיים נעצר. לדבריו, הוא לא שב לדירת אמו המנוחה, משום שהמתין לאניס לקבל ממנו כסף
(עמ' 5).
הנאשם סרב לחתום אף על הודעה זו.
הקלטת ותמלול החקירה מיום 22.8.19 (ת/5 א + ת/5ב)
61 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
153. בנוגע לעזיבת בכריה את דירת המנוחה עובר לאירוע, הנאשם שוב הכחיש כי עזבה וטען, כי
היא הלכה ושבה לדירה כל העת, שכן השתעממה בדירת המנוחה. הנאשם אף הכחיש כי תקף
אותה מאז ששוחרר. עם זאת, הודה כי יתכן שהרים עליה קול והתעצבן עליה, מתוך רצון
ליצור עניין. לדבריו, בכריה לא פחדה ממנו ולראיה, היא שבה הביתה לנקות ואף שוחחה עמו,
ובמסגרת השיחה היא לא אמרה לו שהיא מפחדת ממנו (עמ' 16-15).
בהמשך החקירה, שינה הנאשם גרסה והודה כי בכריה לא ישנה בדירת המנוחה בשלושת
הימים שקדמו לאירוע. עם זאת, הבהיר כי חרף האמור, הגיעה בכריה מדי יום לנקות את
דירת המנוחה והוא אף שוחח עמה. לדברי הנאשם, בכריה כנראה פחדה ממנו על אף, שלא
הפחיד אותה והיא אף לא אמרה לו שהיא מפחדת ממנו (עמ' 59-58).
154.באשר ליום האירוע (27.7.19), מסר הנאשם כי המנוחה שבה לדירתה לאחר ששהתה בבית
אניס ואינשרח בשעות הצהריים, בשעה 14:00 לערך. כן מסר הנאשם, כי מי שהביא את
המנוחה היה אדם בשם אמין עיג'אב, מלווה באשתו (הנאשם התעקש כי לא היה זה אניס
שהביא אותה), וכשהיא הגיעה הוא ליווה אותה למדרגות והיא עלתה לבדה.
באותה העת, לדברי הנאשם, מוהנד הגיע והוא נתן לו סכום כסף לרכישת ינייס גאיי. לאחר
שמוהנד שב, הם חילקו ביניהם את הסמים. לאחר מכן, הלך הנאשם לשכן ושתה קפה,
והאחרון סרב לתת לו חפיסת סיגריות עקב חוב שהיה לנאשם אצלו, ואז הלך לבית אניס
ואינשרח (עמ' 44 עד 47).
הנאשם טען, כי כאשר הגיע לבית אניס ואינשרח, הכין קפה ורצה סיגריות ומשום שלא היו
ברשותו, עלה לקומה השנייה, נכנס להמתין עד שהבן של אניס יגיע (לא ברור מי מהם), נשכב
על המיטה עד לבואו ובזמן זה, משום שהיה עייף מאוד נרדם עד הבוקר. לדברי הנאשם, זו
הייתה הפעם הראשונה שנרדם בבית אניס ואינשרח (עמ' 47). בהמשך החקירה שינה
הנאשם גרסה וטען, כי ישן בעבר בבית אניס ואינשרח בחדרו של אנס, אך לא באופן מתוכנן,
אם שתה כוסית ובילה אצלם עד מאוחר, לטענתו, נשאר לישון שם. לדברי הנאשם מלבד
משפחתו אין לו אף אחד בשכונה וחייהם קשורים יחד (עמ' 85).
155.בנוגע למפגש עם סוהיל, הנאשם הודה כי אכן פגש אותו ביום האירוע וכי ביקש ממנו חולצה
ארוכה, מפני שהרגיש חולה ומקורר. הנאשם טען, כי אינו זוכר את השעה המדויקת; "אני
לא זוכר בדיוק בדיוק, אבל בערך בערך, כמעט היה חושך, או חושך…כלומר קצת…" (עמ' 6
62 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
ש' 13-11 וגם בעמ' 51). עוד טען הנאשם, כי סוהיל טועה באמירתו שהנאשם ביקש ממנו
חולצה בשעה 23:00; הן מהטעם שהנאשם הגיע אותה העת מהמכולת של השכן אשר אינה
פתוחה בשעות מאוחרות, והן מחמת חוסר ההיגיון בעובדה שחבר של סוהיל (הקרוי גם
מואייד בפי המשפחה) יזעיק אותו לעבודה בלילה, הואיל וסוהיל עובד בשעות הבוקר (עמ'
.(55-54
לדברי הנאשם, לאחר שעברו כחמש דקות מהרגע שביקש מסוהיל הסוודר (עת היה ישוב על
הספה במטע הזיתים), נכנס לבית אניס ואינשרח מהדלת הראשית, אשר לא הייתה נעולה,
כדי להביא הסוודר, נשכב במיטה ומשום שהרגיש חולה והיה עייף, נרדם. לדבריו, ההרדמות
בבית אניס ואינשרח, קרתה בטעות מוחלטת הואיל ואם היה מתכנן להישאר לישון היה
מבקש אף שמיכה או כרית (עמ' 62-59).
156.באשר למפגש עם מוהנד ביום האירוע (27.7.19), סיפר הנאשם כי מוהנד אכן דפק בדלת דירת
המנוחה והוא אכן ביקש ממנו שימתין כיוון שהוא מתלבש, ועם זאת, המקרה לא אירע ב-
22:00. לדברי הנאשם, מוהנד נכנס לדירת המנוחה, לקח השוקולד מהמקרר ושניהם יצאו
יחד מדירת המנוחה (עמ' 51-48).
157.בנוגע ליום המחרת (28.7.19), לדברי הנאשם התעורר בשעה 07:30 בבית אניס ואינשרח,
כשהוא מופתע לאחר שנרדם בטעות, ירד לקומה התחתונה, פגש את אניס ולקח ממנו דמי
כיס. לאחר מכן, קנה קפה וסיגריות וחיפש עבודה, כיוון שלטענתו, 20 ₪ אינם מספיקים לו
עבור מחיה יומית. משלא מצא עבודה, שב לבית אניס ואינשרח ולקח עוד 20 ₪ מאינשר
משום שאניס טרם שב מעבודתו, וקנה קפה וסיגריות (עמ' 5-4).
158.בהמשך החקירה, תהה הנאשם מדוע לא חושדים בזר שביצע את הרצח תוך שציין, כי באום
אל פחם יש כ- 120,000 אנשי גדה שמבצעים מעשי גניבה בבתים, ומכאן יתכן שמישהו מהם
רצה לגנוב מאשה זקנה שביתה תמיד פתוח ושבדיוק קיבלה את הכסף מהביטוח הלאומי (עמ'
18). החוקר הסביר לנאשם, כי הראיות נגדו ברורות וקושרות אותו לרצח והניסיון לטפול
האשמה על אדם חיצוני לא יצלח לו. הנאשם השיב, כי יש להמתין ולראות מה יעלו הראיות.
עוד הבהיר החוקר לנאשם, כי הוא החשוד המידי והראיות נגדו הלכו והתחזקו (עמ' 20-19),
בהן המצלמות שהוכיחו השעה בה הגיע לבית אניס ואינשרח בליל האירוע. בהקשר לכך טען
הנאשם, כי יתכן שביקר אצל השכן, ממנו קנה סיגריות (עמ' 21).
63 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
159.בנוגע לרעשים שבני המשפחה שמעו אשר בקעו מדירת המנוחה, שאל הנאשם מדוע אף ולו
אחד מבני המשפחה התקשר למשטרה להתריע אם התעורר חשדם, בייחוד עת מדובר באדם
(הוא) המוכר למשטרה, מעשן סמים ורוצה לכאורה כסף. באשר לאלימות כלפי בכריה, טען
הנאשם; "אני לא אלים, האלימות לא בטבע שלייי. עם זאת, הודה כי פעם דחף את בכריה
וכן, צעק עליה. לטענתו, לא מדובר באלימות. הנאשם לגלג ומסר כי החוק זה פרויקט שמכניס
הרבה כסף למדינה (עמ' 95).
החקירה מיום 22.8.19 (להלן: "החקירה השישית")
160.הודעת חשוד בגין חקירה שבוצעה לנאשם ביום 22.8.19, הוגשה כת/6.
לנאשם הוצגו קטעי סרטונים ממצלמות האבטחה מבית אניס ואינשרח. הנאשם זיהה את
כניסת בית אניס ואינשרח וכן את סביבת הבית, לרבות מכון שטיפת הרכב ומטע הזיתים ואת
הכיוון הפונה לדירת המנוחה. עם זאת, הכחיש הנאשם, שהאדם שצולם בהם זה הוא. הנאשם
טען, בין היתר, כי הדמות כלל אינה ניתנת לזיהוי. אף כשהוצגה לו תמונה מוגדלת של פני
המצולם, טען הנאשם כי אינו מצליח לזהות את הפנים (עמ' 5).
כן טען הנאשם, כי אינו מצליח להבחין אילו נעליים נועלת הדמות שהוצגה לו וכי אינו מצליח
להבחין בצבעי בגדי דמות זו. הנאשם אף פקפק בטיב התמונות שהוצגו לו; טען כי כלל לא
ידע שהותקנו מצלמות וכי התמונות מורכבות', "יכול להיות שהראש שלי מורכב בווידאויי
(עמ' 3), "אני לא יודע כלום על המצלמות זה הכל מורכב" (עמ' 7). כן טען הנאשם, כי אינו
יודע את מיקום המצלמה ומה שנקלט בה "אולי זה באירופה" (עמ' 7, ש' 141).
הנאשם הוסיף וטען, כי הדמות שנצפתה בסרטוני האבטחה אינה יכולה להיות הוא וכי
התמונות מורכבות, הואיל ולא יתכן כי הוא היה ער במשך 24 שעות ונצפה הן בשעה 24:00
והן בשעה 5:00, שעה שהיה חולה וביקש חולצה ונשכב לישון בקומה העליונה בבית אניס
ואינשרח. לטענתו הוא התעורר אך בשעה 8:00-07:30 (עמ' 9). באשר לתמונות בהן נצפה
הנאשם (לכאורה) לבוש בבגדים עמם נעצר, תמה הנאשם הכיצד ניתן לדעת בוודאות כי אכן
מדובר בו וטען "ייתכן שיש עוד בנאדם שלובש אותם בגדים" (עמ' 12).
161.הנאשם נשאל בנוגע למכנסיים אשר לבש בעת מעצרו, עליהם נמצא דם המנוחה, עובדה
המגובה במסמך, והשיב:
64 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
"לא נכון שאני אלבש מכנס שיש עליו דם. ובאותו זמן אני מוציא מהארון ולובש מכנסיים,
דבר שני הבגדים שיש לי בארון זה לא שלי.
ש: אבל זה המכנס שנתפסת עליו?
ת: בסדר מאיפה אני יודע שיש עליו דם או אין עליו דם, אני לובש מה שאני מוצא.
ש: אתה טוען שהבגדים שיש בארון בתוך הבית הם לא שלך? אתה גר שם? לא הבנתי למי
הבגדים שיש בתוך הארון?
ת: אני יצאתי מהכלא לא מזמן, אני מקבל אותם מקרובי משפחה שלי, כי אין לי איך לקנות
בגדים.". (עמ' 13-12).
162.כאשר הוטח בנאשם הממצא לפיו טביעת אצבעו נמצאה מוכתמת בדמה של המנוחה על קיר
דירת המנוחה, השיב: "זה לא נכון, ואני לא יודע, ואין דבר כזה מאיפה טביעת אצבע שלי
תהיה בתוך דם" (עמ' 13, ש' 257).
בנוגע למפגש עם אנס בליל האירוע, כאשר עומת עם טענתו של אנס, לפיה הבחין בטיפות דם
על רגליו של הנאשם, ביקש הנאשם להבין כיצד והיכן הבחין בכך אנס. כאשר נמסר לנאשם
כי הדם נצפה בחלק העליון של כף רגלו בעת היה נעול בכפכפים, טען הנאשם כי לא נעל
כפכפכים ולא היה לו דם על רגליו (עמ' 13).
הנאשם סרב לחתום אף על הודעה זו.
הקלטת ותמלול החקירה מיום 22.8.19 (ת 6/א + ת/6ב)
163.במסגרת החקירה, הוסבר לנאשם כי יוצגו לו חלקים מסרטון שנלקח ממצלמות אבטחה
שהותקנו בבית אניס ואינשרח, תוך ציון כי ישנה שעת מחשב וזמן אמתי. להלן התייחסות
הנאשם בתמצית לכל סרטון/תמונה שהוצגו לו.
קטע סרטון מיום 27.7.19 שעה 13:58 – הנאשם הבחין באדם הולך ברגל לכיוון בית
אניס ואינשרח (עמ' 3-4).
קטע סרטון מיום 27.7.19 שעה 14:00 – הנאשם הבחין באדם שאינו מוכר לו הלובש
סריג (לא הצליח להבחין בצבע לטענתו) אשר נכנס לבית אניס ואינשרח (עמ' 6-5).
קטע סרטון מיום 27.7.19 שעה 14:22
הנאשם הבחין באדם הנכנס לבית אניס
–
ואינשרח. כשנשאל אם זה הוא, טען שאולי הורכב ראשו על גוף אדם אחר, באשר
65 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
הבגדים הללו אינם שלו, ברם הכחיש כי אלו הבגדים שלו או הפנים שלו תוך הבהרה,
כי אינו מזהה את האדם וכלל אינו רואה את פניו. כשהציגו לו תמונת תקריב של
הדמות מסר כי אינו רואה טוב (עמ' 7-6).
קטע סרטון מיום 27.7.19 שעה 14:26 – הנאשם טען כי אינו יודע מי הבחור המצולם
וכי אלו אינם הבגדים שלו. הנאשם הבחין כי האדם לבוש בחולצה בצבע כחול או
שחור ובמכנסיים שחורים, אך לא הצליח להבחין בסוג הנעליים והכחיש כי הוא נועל
כפכפים בציינו כי בעת המעצר, הוא נלקח כאשר נעליו לרגליו ולא כפכפים. כשהוצגה
לנאשם תמונת תקריב, טען כי אינו רואה את פני הדמות, כי מדובר בחולצה קצרה
שהדמות לובשת בצבע כחול לבן, ובמכנסיים שחורים. באשר לנעליים טען, כי אינו
רואה טוב (עמ' 15-7).
,
קטע סרטון מיום 27.7.19 שעה לא ברורה – הנאשם הבחין באדם ההולך מכיוון
בית אניס ואינשרח, לכיוון ההפוך שם מצוי מסגד אל מחאמיד אבו בכר (עמ' 21-17).
קטע סרטון מיום 27.7.19 שעה 18:40 – הנאשם הבחין באדם המתהלך לצד שמאל,
אינו רואה את פניו, ההולך לכיוון המנוחה או דודו, היות שקיר הכניסה משותף. יצוין
כי הנאשם הופתע לגלות כי משפחתו התקינה את המצלמות (עמ' 26-22).
קטע סרטון מיום 27.7.19 שעה 18:58 – הנאשם הבחין בבחור, אך טען כי אינו רואה
את פניו, ההולך מכניסת בית אניס ואינשרח לכיוון מסגד אבו בכר.
קטע סרטון מיום 27.7.19 שעה 22:29 – הנאשם מסר כי הבחין באיש המצוי באזור
העלייה לבית אחיו פואד, לטענתו לא הבחין בפריט הלבוש (מלבד משהו לבן) ולא
ברור לו מהיכן הגיע איש זה אשר את פניו אינו רואה ואינן מוכרות לו. הנאשם
הסביר, כי בכניסה לעלייה מצוי מכון שטיפת הרכב (עמ' 31-29).
קטע סרטון מיום 27.7.19 שעה 22:43 – הנאשם טען כי המצולם אינו הוא, וכן כי
אינו מזהה את האזור המצולם (עמ' 32-31).
–
תמונה מיום 27.7.19 שעה 23:28 הנאשם הבחין באדם נכנס לרכב, אך לא זיהה
מיהו. כשעומת הנאשם עם העובדה כי מדובר באחיינו אשר עולה בעלייה ליד בית
אניס ואינשרח ואשר פגש את הנאשם, שאל אותו למעשיו ולאחר מכן נסע מהמקום,
השיב הנאשם כי אכן ישב במקום ועישן שם חשיש, ברם אינו זוכר תאריכים ושעות
וכלל אינו יודע אם זהו אותו אזור. לדברי הנאשם – הוא פגש באחיין במקרה
ב'אדמה' הוא ביקש ממנו להביא לו סריג ומשהאחיין בושש להגיע, הלך לביתו לחפש
אותו ומשלא מצא לבש סריג ונרדם בבית אניס ואינשרח בחדר האורחים בקומה
השנייה (מדובר על ליל האירוע). עם זאת הנאשם מכחיש כי התמונה משקפת את
המפגש ביניהם ולטענתו מקורה יכול להיות גם באירופה" (עמ' 35-33).
66 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
–
קטע סרטון מיום 28.7.19 שעה 00:01 –
הנאשם הבחין באדם עולה למעלה מצד
מסוים. כשניסה החוקר לקשור הסרטון לסיפור הנאשם, לפיו ביקש מהאחיין סוהיל
שיביא לו סריג מביתו, טען הנאשם כי אינו יודע מי האדם, מה הכיוון ובאיזה אזור
מדובר. כן טען, כי אינו יודע דבר על המצלמות ועל התמונות אשר לטענתו הנן תמונות
'מורכבות' (עמ' 37-36).
קטע סרטון מיום 28.7.19 שעה 00:04 – הנאשם הבחין בבחור הולך, אך טען כי לא
זיהה את האדם, או את האזור (עמ' 39-38).
קטע סרטון מיום 28.7.19 שעה 00:32 – הנאשם הכחיש כי היה בשעות כאלו בבית
אניס ואינשרח. הנאשם הבחין באדם שהולך, אך לא זיהה אותו לטענתו. כשעומת
עם המידע כי מדובר באחיינו מחזיק בשמיכה אשר הנאשם ביקש ממנו, מסר הנאשם
כי אינו יודע דבר על התמונות הללו. בנוסף הנאשם הצביע על כך כי לסברתו, הסיפור
שסופר לגבי סוהיל לפיו הלך לעזור לחבר להעמיס רהיטים ושב תוך חצי שעה, אינו
הגיוני ולפיכך, הצילום מזויף, או שסוהיל משקר וכלל לא הלך לפגוש את החבר (עמ'
.(46-40
קטע סרטון מיום 28.7.19 שעה 06:48 – החוקר טען, כי הדמות היוצאת מבית אניס
ואינשרח הוא הנאשם, תוך שציין כי האיש לבוש בבגדים שלבש הנאשם בעת המעצר.
הנאשם הכחיש כי הוא המצולם וטען, כי הוא אינו רואה את הפנים של הדמות
המצולמת וכי ייתכן שיש עוד בן אדם שלובש אותם בגדים" (עמ' 63-61).
בהמשך, נשאל הנאשם מהו הסברו בנוגע לכך שהמכנסיים אשר נתפס עמם היו מוכתמים
בדם אמו והשיב, כי זה לא יתכן שהוא יבחר ללבוש מכנסיים עם דם וכי בגדיו אינם שלו ואינו
שם לב מה יש עליהם. הנאשם נשאל בנוסף מהו הסברו ביחס למציאת טביעת האצבע שלו
ועליה דם והשיב כי זה לא נכון וכי הוא לא יודע, היות ולא יתכן דבר כזה, תמוה בעיניו מהיכן
הגיע הדם (עמ' 66).
פרשת ההגנה
164.מטעם ההגנה העיד הנאשם בלבד (עמ' 271 ש' 1, עד עמ' 357 ש' 5) וזוהי תמצית עדותו.
חקירתו הראשית של הנאשם
השימוש בסמים
67 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
165. לדברי הנאשם, הוא משתמש בסמים מסוגים שונים (נייס גיא, קלונקס, קוקאין והרואין),
מזה 30 שנה ומטופל פסיכיאטרית כ-15 שנה. הנאשם התגרש לפני כ-18 שנה, ילדיו בני כ-19
שנים, הוא לא בקשר עמם, ונאסר עליו להתקרב למקום מגוריהם. לטענתו, בשנת 2019 קנה
מדי יום ינייס גאי' בכל התקציב היומי שגיסו אניס נתן לו כ-150 ₪ ליום, בהתאם לקצבת
נכות שקיבל מביטוח לאומי בסך כ-3,300 מדי חודש. הנאשם טען כי בנוסף, נטל שניים עד
שלושה, כדורי ייקלונקס' ביום. הנאשם העיד, כי ביום המעצר ובשבוע שלפני המעצר השתמש
בינייס גאיי ובקלונקס וכי מוהנד אחיינו, השתמש עמו. הנאשם הסביר, כי מוהנד מתגורר
בקומה השנייה בבניין המנוחה.
לגבי התשלום החודשי מביטוח לאומי, הסביר הנאשם כי קיבל קצבה יותר גבוהה משל אמו,
אך הודה כי מרבית הכסף שימש לרכישת סמים (עמ' 289).
166.עוד העיד הנאשם, כי יחסיו עם אחותו בכריה היו טובים. עם זאת, מסר שבכריה פחדה ממנו
והוא אינו יודע למה "כאילו שאני שדי (עמ' 274, ש' 23). הנאשם העיד בתחילה שאף פעם לא
דחף או צעק על בכריה. אולם, לאחר מכן הודה כי צעק עליה מספר פעמים וכי דחף אותה
פעם אחת לפני כשנתיים שלוש, ואף צעק עליה. הנאשם שב וטען, כי אינו יודע מדוע בכריה
מפחדת ממנו, הואיל והיא מכינה לו אוכל וקפה ומכבסת לו את הבגדים ואף אינו יודע מדוע
עזבה את הבית. לדבריו, כבר כ-7 שנים שהיא קוראת לו שד הוא מרחם עליה כי יש לה בעיה
בראש, הוא נותן לה כסף אבל גם לוקח ממנה.
167.באשר למנוחה, מסר הנאשם כי היו לו יחסים טובים עמה, אהב אותה, נתן לה כסף, ונהג
לקנות לה מצרכים לחודש שלם.
168. לדברי הנאשם, במנוחה טיפלו אחיותיו בכריה ואינשרח, אשר היו מגיעות לקחת אותה מדי
בוקר בשעות 9:00-8:00. ביום שלאחר האירוע (28.7.19), הן לא הגיעו ולטענתו זה משהו לא
רגיל.
יום האירוע 27.7.19
169.ביחס לטענה כי היה מעורב בגרימת מותה של המנוחה בשעה 21:15 ביום 27.7.19, טען
הנאשם כי שהה באותה העת אצל אחותו, בבית אניס ואינשרח.
68 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
לדברי הנאשם, באותו היום הוא השתמש בסמים כל היום, אותם קנה בכסף שלקח מאניס
בבוקר כ-150 ₪; קנה קלונקס ב-20 ₪ ונייס גאי ב-50 ₪, הוא התמסטל, ישן בבית אניס
ואינשרח ונשאר שם עד הבוקר, בקומה העליונה (לדבריו, דירת המנוחה הייתה מרוחקת כ-
800 מטר מבית אניס ואינשרח – עמ' 26).
הנאשם העיד, כי הלך לישון בשעה 21:00, כאשר עד אז טייל בשכונה והשתמש בסמים – קנה
עוד נייס גאי' ב-50 ₪ והשתמש בו מתחת לעצים בחלקת האדמה ליד בית אניס ואינשרח.
לדבריו, לאחר שהתמסטל עלה לקומה שניה ונרדם מהשעה 21:00. עוד טען, כי זכור לו
שבסביבות שעה זו, שלח את מוהנד לקנות סמים, נתן לו כמעט 40 ₪ ומוהנד השלים את
הסכום הדרוש, והביא שתי שקיות של יינייס גאייי.
מסר הנאשם
–
170.בנוגע לטענה שמוהנד ירד מדירתו וראה את הנאשם בדירת המנוחה וזיהה דם על החולצה
כי מוהנד משקר, סטלן. הנאשם הסביר, כי הוא אינו זוכר שהיה דם על
חולצתו, אך יתכן כי מרח עליה דם שזב מציפורניו עקב כסיסתן, דבר שכיח אצלו. לראיה
הדגים בבית המשפט בזמן אמת, כי יורד לו דם מהציפורניים והסביר, כי הדבר נובע מן ההרגל
המגונה שלו לכסוס ציפורניים (עמ' 285-284).
כשעומת הנאשם עם טענת מוהנד לפיה, עת פגש הנאשם בדירת המנוחה, מסר לו הנאשם כי
מקור הדם על חולצתו הנו בתיקון תריס בדירה, השיב כי אכן נשרט בידו (באמה) מן התריס
בדירת המנוחה, כאשר ניסה לסגור אותו והפעיל לשם כך כח, בהיותו תריס עתיק (המחובר
לגלגלים) אשר היה קשה לסוגרו. הנאשם הסביר, כי בעת סגירת התריס בכח, היד שלו
החליקה והוא נשרט, פציעה כואבת מאוד, לדבריו, בעטיה דימם. הנאשם ציין כי למרות שלא
הבחין באותו המועד בכתמי דם על חולצתו, יתכן שכתמי דם הגיעו לחולצה עקב פציעה זו
(עמ' 287-285).
לדברי הנאשם, בזמן שמוהנד נכנס לדירה, המנוחה הייתה במרפסת הבית, מוהנד לא שוחח
עמה, הוא לקח ממתקים מהמקרר ויצא. לטענת הנאשם, הפעם האחרונה בה ראה את אמו
המנוחה היא ביום 27.7.19 בשעות 19:00-18:00, עת הייתה ישובה במרפסת הדירה ואף
הייתה עדה לפציעתו מהתריס. הנאשם מסר כי מוהנד הגיע לדירה באותן שעות, דהיינו בין
18:00 ל-19:00 (עמ' 287 ש' 10, עד עמ' 288 ש' 12).
69 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
171.בנוגע לדברי אנס אחיינו של הנאשם אשר טען, כי ראה טפטוף דם על רגלו של הנאשם בליל
האירוע, שלל הנאשם טענה זו כליל ומסר כי יתכן שהיה מדובר בלכלוך מהיער שנדמה היה
כדם, או דם שיקפץ קצתי מציפורניו על הרגל (עמ' 288). באשר לדברי סוהיל אחיינו של
הנאשם, אשר טען כי מצא בדירת המנוחה את חולצת הנאשם מגואלת בדם, שאל הנאשם אם
כך, מדוע לא הזמין משטרה (עמ' 288).
בהתייחס לראיות הפורנזיות
172. לגבי דם המנוחה על מכנסי הנאשם, לטענת הנאשם, הוא לא ראה ואינו יודע. בתוך כך, העלה
השערה כי יתכן ומדובר בדיו. כאשר הובהר לנאשם כי מדובר בדם, טען כי הואיל ואמו גם
כוססת ציפורניים אזי יתכן כי בעת שסידרה את בגדיו לאחר שכיבסה אותם, דם מאצבעותיה
נמרח על מכנסיו (עמ' 288 ש' 30, עד עמ' 290 ש' 4).
173.באשר להטבעת כף היד של הנאשם עם דם המנוחה שנמצאה על קיר המרפסת, טען הנאשם:
ייתכן דיו שאני שם על כף היד שלייי (עמ' 290). לדבריו, הוא אדם סקרן אשר משחק עם כל
דבר, והבהיר כי מדובר היה בדיו בצבע אדום.
כשהוסבר לנאשם כי הדבר נבדק ומדובר בדם, טען הנאשם, כי אינו יודע וכי מעולם לא היה
לו עימות עם אמו. להלן העדות המורחבת:
יכב' הש' לוי: רגע לא הבנתי אבל שאל אותך הסניגור, כן הסניגור, שמצאו, ככה אומרים
טביעת יד של היד שלך על הקיר בתוך דם זאת אומרת שהיד הייתה עם דם
וזה הגיע לקיר.
העד, מר מחאמיד:
לא היה על היד שלי דם.
כב' הש' לוי : אבל זה מה שיש בראיות.
העד, מר מחאמיד:
יכול להיות שזה דיו אדום.
כב' הש' לוי: אבל מה אפשר לעשות שבדקו שזה דם, אומר התובע שזה דם.
העד, מר מחאמיד:
אני לא יודע.
כב' הש' לוי: לזה אין תשובה.
העד, מר מחאמיד:
לא יודע.
כב' הש' לוי: כי אני אגיד לך מה התובע פה תכף ישאל אותך, ואולי אפשר לקצר
את זה הוא אומר ככה הוא אומר תראה, ראה עליך אחיין שלך אחד
טיפות של דם, אחיין אחר ראה אצלך על הרגל דם, מצאו טביעת
70 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
זאת ועוד, על הקיר הצפוני לכל רוחבו נצפו כתמי התזות, מריחה והעברת חחייד (ס' כ
לחווה'יד).
באשר לחדר השינה (הורים) – נמצאו כתמי מריחת חחייד על הדופן הפנימית בדלת הצפונית
במחיצה המרכזית, של ארון הבגדים הממוקם בחדר שינה הורים, כתמי החייד על הדפנות
החיצוניות של דלתות המחיצה הצפונית ועל הדופן הפנימית של הדלת הצפונית, וכתמי
העברת חחייד על ידית דלת הכניסה (ס' כה, כז-כט לחווהייד).
16. על בסיס הממצאים שפורטו בחוות הדעת הסיק פקד אמר, בסבירות גבוהה מאד, המסקנות
כדלקמן :
א.
המנוחה הוכתה בראשה בזמן שהייתה ממוקמת בנקודת החיבור של קירות מרפסת
השירות (בפינה הצפון-מזרחית), כך שראשה סמוך לפינה ובגובה של כ- 149 ס"מ
מהרצפה (ס' 9 ב לחווהייד). המנוחה הוכתה שם בעודה במנח שכיבה או כריעה, כך
שראשה סמוך לפינה ובגובה של 30 סיימ מהרצפה (ס' 9 ג לחווהייד). כן הוכתה בראשה
בסמוך לפינה הדרום מערבית של המרפסת, בעודה במנח שכיבה או כריעה, כך שראשה
סמוך לרצפה (ס' 9 ד לחווהייד).
ב. חלק מהמכות שספגה המנוחה בראשה קדמו לחיתוך צווארה של המנוחה, אשר נחתך
באזור המקום בו נמצאה גופתה (ס' 9 ה-9 ו לחווהייד).
ג.
ד.
שואב האבק ושולחן הקפה השבורים שימשו לתקיפת המנוחה, יתכן באופן פעיל – הוטחו
בה, או באופן סביל – הוטחה לעברם (ס' 9 א לחווהייד).
בנוסף פורטה בחוות הדעת בדיקת הנאשם בעת מעצרו, הבגדים אותם לבש ומספר
דגימות שנלקחו. הנאשם נבדק ביום 29.7.19 בשעה 17:30, על ידי פקד אמר ואנשי צוות
נוספים מהמעבדה הניידת. צוין כי הנאשם היה לבוש במכנסי בד ארוכים, חולצת מיזע
ארוכת שרוולים בעלת ברדס ("קפוצ'ון") עם הדפס, תחתיה לבש חולצה קצרת שרוולים
בעלת צווארון (לפי התמונות החולצה בעלת פסים בצבע כחול בהיר וכחול כהה וכן
צווארון כהה). לרגליו נעל הנאשם נעלי ספורט בצבע אפור-לבן.
7 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
על גופו של הנאשם נמצאו מספר פצעים ושריטות במצח, באף, בשורש כף יד ימין, וזרת
כף יד ימין, ושריטות נוספות על הגב. כן נמצאו כתמי חחייד במקומות שונים בכף ידו
הימנית (ראו: ת/16 ו- ת/17) מהם נלקחו דגימות. בבדיקה שנערכה לדגימות נמצא כי
מקור הדם בנאשם.
ה. צוין, כי על צד ימין של מכנסי הנאשם נמצאו כתמי חח"ד, שנשלחו לבדיקת מעבדה,
לגביהם התברר כי מדובר בדם שמקורו במנוחה (ראו פירוט להלן).
חקירתו הראשית של פקר אמר
17. פקד אמר נחקר על חוות דעתו (עמ' 169 ש' 3, עד עמ' 179 ש' 17). בעדותו הסביר כיצד הגיע
למסקנות שפורטו לעיל, ועל סמך מה ביסס את חוות דעתו. פקד אמר נשאל ביחס למהותם
של כתמי העברה, תוך הפניה לס' 5 כאי לחוות דעתו, ולמען הסדר הטוב יובאו דבריו במלואם :
יעוייד נמירובסקי: הסעיף מתחיל במילים חלק מכתמי העברה. אתה יכול להסביר לנו
למה הכוונה בכתמי העברה?
העד, מר עמר: כתמי, ספיציפית הכתמים, נתחיל מההסבר. כתמי העברה הם
כאשר משטח שהוא נקי מדם או חומר חשוד כדם בא במגע עם
משטח אחר שהוא, שעליו יש את הדם. במקרה המסוים הזה
מדובר בכף יד מוכתמת בדם שנוגעת בקיר שלא היה עליו לפני כן.
קיצור העברת נוזל ממשטח שהוא מוכתם למשטח נקי.
העד, מר עמר: נכון." (עמ' 172 ש' 31-24, ההדגשות אינן במקור).
כב' הש' לוי:
חקירתו הנגדית של פקר אמר
18. פקד אמר הופנה לתצלומי כתמי הדם אודותיהם נשאל – ת/79 צילום 70, אשר לדבריו, אופיין
ככתם העברה והסביר, כיצד הגיע למסקנה כי מדובר בכתם העברה:
"ניתן למשל לראות שהשוליים של אותה נגיעה תחומים ויש בהם רכסים, כלומר אם היה
שם כתם מבעוד מועד שעליו הייתה הנגיעה, לא היינו רואים, לא היינו מקבלים את אותם
שוליים ברורים ואת אתם קווים שמאפיינים את רכסי כף היד של האדם" (עמ' 173 ש' 32,
עד עמ' 174 ש' 2).
8 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
דם שלך על הקיר ואתה בעצמך אומר כשאתה משתמש בסמים
אתה לא זוכר מה אתה עושה. אז אולי אתה לא זוכר והיה לך איזה
עימות אלים עם אימא שלך?
העד, מר מחאמיד: לא לא לא. אף פעם לא היה לי עימות עם אימא שלי.
כב' הש' לוי: אולי שאתה תחת השפעת סמים?
העד, מר מחאמיד: לא לא. לא, אני לא חושב." (עמ' 290, ש' 30-13).
בהמשך החקירה, נשאל הנאשם מדוע לא סיפר במסגרת החקירה במשטרה על האפשרות כי
ההטבעה היא דיו אדום והלה השיב: "לא דיברו לא אמרו לי להעיד כלום, לא הראו לי
הטבעות אצבע. הם לא אומרים לי, לא אמרו לי על זה" (עמ' 296, ש' 15-14). לאחר מכן טען
הנאשם כי לא זכור לו שנאמר לו שמצאו טביעות אצבעות.
מצבו הנפשי של הנאשם
174.הנאשם נשאל, מדוע אושפז בבית חולים לחולי נפש והשיב, כי בהיותו חולה נפש הוא מטופל
תרופתית. הנאשם הוסיף כי, בעת שמפסיק את הטיפול, הוא מתחיל להרגיש לא טוב, והדבר
מתבטא בדמיונות, במסגרתם רואה אנשים על הקיר, אנשים מסתובבים ליד המנורה, ושומע
קולות.
לדבריו, הדמיונות הללו החלו עובר לאירוע, ולגביהם הסביר הנאשם: "הייתי רואה אנשים
מדברים חושב מדברים עליי, רואה בטלוויזיה מדברים חושב מדברים עליי" (עמ' 291, ש'
14-13). הנאשם הוסיף והסביר, כי כאשר אינו נוטל תרופותיו הבעיה היא שהמחשבות הללו
תקפות גם לגבי הקרובים לו ביותר כגון אחותו, ואניס (שם, ש' 33-15). מחד טען הנאשם, כי
אף פעם לא חש שאמו חושבת עליו דברים לא טובים (עמ' 292, ש' 8) ומאידך, העיד כי
בדמיונותיו יתכן כי חשב שאמו חושבת עליו דברים לא טובים (שם, ש' 17-15).
עוד העיד הנאשם, כי כאשר היה במצב הנפשי המתואר, לא זכר את כל מעשיו. עם זאת,
לטענתו, לא זכר כי עשה משהו רע. זכרונו חזר אליו עם קבלת הטיפול בבית הסוהר, בייחוד
כאשר קיבל זריקה. כך למשל העיד הנאשם כי אינו זוכר ממש כיצד התרחש מעצרו וכן, אינו
זוכר את כל שהתרחש ביום שקדם למעצר (עמ' 292 ש' 18, עד עמ' 293 ש' 6). אולם, הנאשם
71 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
הבהיר כי את המפגש עם מוהנד הוא זוכר: "הוא דפק בדלת, ביקש ממני ממתקים הוציא
מהמקרר, זהו, לא חשבתי על זה" (עמ' 293, ש' 21).
הנאשם הוסיף ופירט הדמיונות שהיה שרוי בהם, כל אימת שלא היה מקבל טיפול: "אני רואה
אנשים הולכי על הקיר, אנשים מסתובבים מסביב למנורה […] טלוויזיה מדבר עליי, אנשים
מדברים עליייי (עמ' 293, ש' 31-29). "רואה אנשי הולכים על הקיר, פותח את הטלוויזיה
לשמוע סרט, חשבתי שמדברים עליי, ברחוב שניים מדברים בצד אני חושב מדברים עליי
אני הולך לשאול אותם מה ישי (עמ' 295, ש' 8-6).
175.לדברי הנאשם, עת היה שרוי בדמיונות הוא נלחץ, ובמצב כזה, לדבריו, נהג לפנות לאניס
לספר לו תחושותיו. לפיכך, עובר לאירוע, אניס התקשר לבייים שער מנשה וביקש כי ייקחו
את הנאשם. הנאשם לא שלל אפשרות כי דחף את בכריה בעטיים של הדמיונות, ואפשרות כי
בגינם היא עזבה את הבית עובר למועד האירוע (עמ' 293 ש' 32, עד עמ' 294).
הנאשם העיד כי את הטיפול התרופתי הנדרש לו למצבו הנפשי, נטל בפעם האחרונה במאסרו
שקדם לאירוע, כאשר שהה בכלא, דהיינו בחודש יוני של שנת 2019 (עמ' 295 ש' 22, עד עמי
26 ש' 6).
זיהוי הנאשם במצלמות האבטחה
176.כאשר נשאל הנאשם אודות הדמות שנצפתה בסרטונים שנפרקו ממצלמות האבטחה, השיב,
כי האדם שצפה בו היה עם שיער גדולי שעה שלו הייתה קרחת, ולכן זה לא היה הוא (עמ'
296, ש' 33-28).
חקירתו הנגדית של הנאשם
יום האירוע (27.7.19)
177. הנאשם עמד על הטענה, לפיה נפגש עם מוהנד ביום האירוע בין השעות 19:00-18:00, ולא
מאוחר מכך, הואיל ולא היה חשוך בחוץ. עוד סיפר הנאשם, כי לאחר מכן עזב את מוהנד
בדירת המנוחה והלך לשכן מהסופרמרקט לשוחח עמו על חובו כלפיו. לדבריו, הם שוחחו
כחצי שעה ולאחר מכן הוא הלך לבית אניס ואינשרח (עמ' 305-304). בהמשך העיד הנאשם,
72 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
כי למרות חובו, קיבל מבעל הסופרמרקט קופסת סיגריות כנגד החוב. כן העיד, כי כאשר יצא
מהסופר מרקט, שרר עדיין אור בחוץ (עמ' 306).
בהסתמך על זיהוי אניס ואינשרח את הנאשם בתמונות ממצלמות האבטחה, נשאל הנאשם
הכיצד מתיישבת טענתו לפיה, פגש את מוהנד בדירת המנוחה בשעה 19:00-18:30, מול העולה
מסרטוני האבטחה לפיהם, בשעה 18:58 בערב האירוע, נצפה הולך לכיוון בניין המנוחה ושב
משם בשעה 22:29, בשעת חושך מוחלט, לבוש בבגדים אשר נעצר עמם.
הנאשם עמד על גרסתו לפיה, יצא מדירת המנוחה לאחר שפגש את מוהנד אשר לקח ממתקים
מדירת המנוחה, בין השעות 19:00-18:30, הלך לסופרמרקט, שוחח עם השכן ואז בשעה
19:30 בקירוב, הלך לבית אניס ואינשרח. הנאשם הוסיף, כי הוא ומוהנד יצאו ביחד מדירת
המנוחה והסביר, כי למרות שלא היה לו שעון, יכול לדעת מהי השעה בהתאם לקול המואזין
(עמ' 326-324).
בהמשך החקירה, עומת הנאשם שוב עם המידע האמור, והלה שב על גרסתו והוסיף כי
הסיגריות שלקח מהשכן בסופר מרקט, בשווי 5 ₪, נגמרו לו בזמן קצר, כך שנאלץ לבקש
מאנס סיגריה לאחר מכן (עמ' 336 ש' 17, עד עמ' 338 ש' 15).
178.באשר לדברי מוהנד לפיהם, בליל האירוע ירד מוהנד מדירתו לדירת המנוחה לקחת שוקולד
בשעה 21:15 בקירוב, וזאת בהסתמך על השיחה שלא נענתה למכשיר הטלפון הנייד של בכריה
אשר הוחזק על ידו באותה העת, לא התייחס הנאשם עניינית לנושא הפער בשעות. עם זאת,
אישש הנאשם את גרסת מוהנד בנוגע להתרחשות הדברים, סיפק גרסה מורחבת למפגש
באותו הערב, ואף הודה לראשונה כי מוהנד שאל אותו למקור הדם שהבחין בו על גופו.
וכך עולה מעדותו:
"עו"ד נימרובסקי: בסביבות 9 ורבע. ואז הוא (מוהנד, התוספת שלנו) אומר היה רעש של
דפיקות גם, דפיקות מהבית שלך. דפיקות חזקות. ואז הוא יצא, הוא
אמר הפסיקו הדפיקות אבל הוא כבר אמר אני ארד אני אדפוק בדלת
רצה לקחת את הממתקים נכון? הוא לקח ממתקים נכון?
העד, מר מחאמיד: כן.
73 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
ש:
והוא שאל אותך מה זה הדם, אתה רק אומר לא על החולצה, פה ופה
נכון? הוא שאל אותך מה זה נכון? ואתה אמרת לו זה תריס נכון? זאת
אומרת שכל מה שמוהנד מספר לנו,
כב' הש' קוטון: הוא לא ענה.
הוא אמר כן כן.
מתורגמן:
עו"ד נימרובסקי: אתה חייב לענות בקול רם. והוא שאל אותך מה זה ואמרת לו זה
מהתריס נכון?
אוקי, אז כל מה שמוהנד סיפר לנו פה זה אמת. נכון?
העד, מר מחאמיד: כן.
ש:
ת:
ש:
למה אמת ?
כי מוהנד אומר שהוא דפק על הדלת הוא אומר שהוא בא לקחת
ממתקים הוא אומר שהוא לקח ממתקים, הוא אומר שהוא שאל אותך
מה זה הדם הזה, אמרת לו זה בגלל שפתחתי את התריס נכון?
ת:
נכון.
ש:
אוקי אז כל הדברים האלה זה אמת נכון?
ת:
נכון.
ש:
ת:
5 2
ש:
אוקי. אתה אומר מה שלא אמת ממה שמוהנד אמר זה שהוא אמר שיש
לך דם על החולצה ואתה אומר שהיה לך דם רק פה ועל האצבעות נכון?
כן.
פה בפרק כף היד. נכון?
כב' הש' לוי: לא, לא שומעים אותך.
העד, מר מחאמיד: כן כן.
כב' הש' לוי:
התשובה היא כן.
עו"ד נימרובסקי: מוהנד עכשיו כולנו יודעים שהוא אומר את האמת, אמר עוד משהו,
מוהנד אמר שהוא חיכה רבע שעה עד שפתחת לו את הדלת,
העד, מר מחאמיד: עשר דקות.
ש:
ת:
אוקי לא רבע שעה, עשר דקות. האמת מוהנד אמר רבע שעה 20 דקות
אבל אתה אומר 10 דקות.
10 דקות דפק בדלת הייתי מחליף בגדים היית ערום, אמרתי לו חכה אני
מחליף בגדים, הייתי בוחר בגדים, מחליף בגדים, החלפתי בגדים
ופתחתי לו את הדלת."
(עמ' 326 ש' 15, עד עמ' 327 ש' 15, ההדגשות אינן במקור).
74 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
ש:
ת:
כן.
ת:
5 25 25
ש:
ת:
ש:
ת:
5
ש:
ת:
הבנתי. ואם אני גם רואה שהחלפת מכפכפים לנעליים אז יכול להיות שכבר
באותו הזדמנות החלפת?
לא זוכר אם זה באותו יום.
אבל אתה זוכר בוודאות שהלכת לקחת את הסמים שנשארו?
הבנתי, למה איפה משמת (צ.ל. שמת – התוספת שלנו) את הסמים שנשארו?
שם בארון של החשמל.
הבנתי. זה לא סיפרת לנו קודם אמרת הייתי בסופר, ואז הלכתי לאינשראח.
כן אבל זה בבוקר היה בשעה 8. 7 וחצי 8 יצאתי מאצל אחותי לכיוון הבית לקחתי
את הסמים מהארון וחזרתי.
מתי השארת את הסמים בארון?
השארתי קצת בערב.
בערב?
2 5 2 5
ת:
ת:
כן.
אחרי שהיית במכולת או לני שהיית במכולת?
לפני שהייתי במכולת." (עמ' 341 ש' 19, עד עמ' 342 ש' 3).
180.הנאשם העיד, כי לא יתכן שהוא המצולם אשר נצפה במצלמות האבטחה הולך לכיוון דירת
המנוחה נועל כפכפים וחוזר לאחר כ-12 דק' כשהוא נועל נעליים – הואיל והוא התעורר רק
בשעה 08:00-07:30, בבוקר שלאחר האירוע (28.7.19) ורק אז הלך לכיוון דירת המנוחה.
לטענתו, יש עדים לכך שהתעורר בשעה הנייל, ובהם; אחמד אח של אניס ממנו לווה כסף, וגם
אניס. הנאשם הסביר כי, לא סיפר לאף אחד שהלך לבניין המנוחה באותו הבוקר (עמ' 342 ש'
14, עד עמ' 345 ש' 8).
181.הנאשם העיד, כי את כל התקציב היומי אשר קיבל מאניס בסך 150 ₪, הוציא לקניית סמים,
וביום האירוע נשארו ברשותו 50 ₪, לאחר שנתן למוהנד 40 ₪ לצורך קניית ינייס גאיי. לטענת
הנאשם, את הסמים שרכש במשותף עם מוהנד, עישן בבית אניס ואינשרח (עמ' 306-305).
182.באשר למרחק בין בית אניס ואינשרח לדירת המנוחה, עומת הנאשם עם הסתירה בדבריו
בחקירתו במשטרה; שם טען כי המרחק הוא כ-400 מטר, בעוד שבעדותו מסר כי המרחק הנו
כ-800 מטר. הנאשם טען, כי מדובר אך בהערכה והוא לא מדד את המרחקים כפי שהמשטרה
עשתה, וכי המרחק לדידו אינו תירוץ מדוע לן בבית אניס ואינשרח ולא שב לדירת המנוחה
76 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
(עמ' 298). לדבריו: "התמסטלתי, עישנתי הרבה סמים, התמסטלתי, ראיתי שרחוק לבית
ללכת, הלכתי לקומה שניה, ישבתי על המיטה נרדמתי עד הבוקר" (עמ' 299 ש' 2-1). הנאשם
טען כי זו אינה הפעם הראשונה שלן בבית אניס ואינשרח.
183 באשר לבריחתו מהמשטרה ביום המעצר, טען הנאשם כי זו הייתה על רקע החזקת סמים
יישם היה לי סמים והייתי משתמש בסמים, באו, ברחתי הברחתי את הסמים" (עמ' 345,
ש' 31). כשעומת הנאשם עם דבריו בחקירתו השנייה במשטרה, במסגרתה טען כי לא ברח,
השיב: "לא ממש ברחתי אני כאילו התקדמתי בשביל לזרוק את הסמים. יהיה זמן לזרוק
את הסמים שלא יראו אותי. אבל לא ברחתי מהם, לאיפה אני אברח" (עמ' 346, ש' 5-4).
הנאשם הסביר, כי השוטרים לא רצו אחריו ברם, הם היו זריזים ולאחר שהשליך הסמים,
תפסו אותו. ב"כ המאשימה ציין, כי במסגרת חקירתו הראשונה במשטרה, מסר הנאשם
שהוא ברח מהשוטרים וכן ציין, כי במסגרת דרייח פעולה (ת/7) – נכתב כי לאחר שהנאשם
הבחין בניידת הוא החל לרוץ וכי השוטר צעק ייעצור משטרה". לשאלת בייכ המאשימה, האם
הנאשם אכן החל לרוץ כשראה את השוטרים – טען הנאשם כי מדובר בטענה שקרית, מפני
שהשוטר לא רץ אחריו אלא תפס אותו במקום עומדו.
–
הנאשם אף טען, כי גם הטענה שהשוטר צעק לעברו יעצור משטרהיי היא שקרית. לדברי
הנאשם, טרם תפסו אותו השוטרים, בן דודו עמיד תקף אותו והטיח אותו אל הקרקע ורק אז
המשטרה הגיעה. הנאשם הבהיר, כי תחילה ראה את המשטרה, אז התקדם כשלושה ארבעה
מטרים, זרק את הסמים, נתפס לו שריר ברגל והוא נפל ארצה. מיד לאחר מכן, בן דודו עמיד
תקף אותו והמשטרה הגיעה לקחת אותו (עמ' 347 ש' 2, עד עמ' 350 ש' 32).
טביעות האצבע של הנאשם על כתמי דם של המנוחה
184.הנאשם טען, כי אינו זוכר שבמסגרת חקירותיו במשטרה נשאל לגבי טביעות האצבע או
הציגו לפניו תמונות. לשאלת בייכ המאשימה השיב, כי אם היה נשאל לדידן היה מסביר
לחוקרים את עניין הדיו האדום, אשר לטענתו נהג לשחק עמו רבות; לכתוב עמו על היד,
לכתוב ולצייר על חלק מהקירות בדירת המנוחה (לא זכר אזור מדויק) (עמ' 301-299).
בנוגע להתכנות להותיר טביעת אצבע במסגרת צביעת הקיר בדיו, העיד הנאשם כי לא נהג
להטביע את כף ידו כולה על הקיר במסגרת האומנות שלו, אלא כי נהג לקשקש על ידיו בעט
77 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
עם דיו אדום, ויתכן כי לאחר מכן, בשוגג, נגע בקיר והטביע את טביעות האצבע (עמ' 301 ש'
19, עד עמ' 302 ש' 7).
בהמשך, ב"כ המאשימה הציג לפני הנאשם אחת מתמונות טביעות האצבע שצולמו בזירה,
תמונה 686 של טביעת אצבע מס' 1, והסביר לנאשם כי היא צולמה בקיר דירת המנוחה וכי
היא שייכת לו וכן, כי בדגימה שנלקחה ממנה נמצא דם המנוחה ולא דיו אדום. הנאשם נשאל,
הכיצד מסביר העובדה שקיימת טביעת אצבע שלו בתוכה דמה של המנוחה, והשיב: "אולי
היא הייתה פצועה פעם ואני עזרתי לה…ונגע על היד שלי דם…ובא על הקיר לא יודע". (עמ'
303, ש' 26-21).
לשאלה אם יתכן שהמנוחה נפצעה, ירד לה דם והוא סייע לה על ידי חבישתה או הדבקת
פלסטר ולאחר מכן, שם אצבעו על הקיר לאחר שדבק דם באצבעותיו – השיב הנאשם בחיוב
(עמ' 303 ש' 31, עד עמ' 304 ש' 3).
דם המנוחה על מכנסי הנאשם
185.בנוגע לכתם הדם שמקורו במנוחה שנמצא על מכנסי האימונית שלבש הנאשם, העיד
הנאשם, כי את מכנסי האימונית השחורים, לבש עת פתח למוהנד דלת דירת המנוחה וכי
לקחם מהארון כשהם נקיים אחרי כביסה. לשאלה: "איך הגיע הדם" השיב, כי אינו יודע
יאולי אמא שלי קיפלה אותו' וכי לא שם לב שיש נקודת דם (עמ' 329).
לאחר שהציגו לנאשם תמונות מהזירה בה נמצא דם בארון הבגדים, מסר הנאשם, כי אינו
יודע מאיפה הגיע הדם הזה (עמ' 330). הנאשם נשאל, האם יש סיבה שמוהנד יטען כי את
כתמי הדם ראה דווקא על חולצת הנאשם, והשיב כי אינו יודע וכי הם היו ביחסים טובים ולא
הסתכסכו (עמ' 331).
הדם על הרגליים
186. לטענת אנס באשר לטיפות הדם בהן הבחין על רגלי הנאשם בליל האירוע (27.7.19), כאשר
הגיע הנאשם למכון שטיפת הרכב אשר היה בבעלותו, כדי לבקש מאנס סיגריה – טען הנאשם,
כי לא היה דם על הרגל אלא על אצבעות כף הרגל בלבד, משום שהוא נוהג לקלף את ציפורני
הרגליים עם ציפורני הידיים, ללא מספריים דבר הגורם לפציעה (עמ' 334-333). הנאשם טען,
כי בחקירותיו במשטרה לא נחקר אודות גרסת אנס.
78 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
לפני הנאשם הוצג סרטון מס' 13 (ת/23ב) על פיו, לכאורה נכנס למכון שטיפת הרכב ונפגש עם
אנס. הנאשם הכחיש כי הוא המצולם בסרטון וטען: "זה עם שיער גדול אני אמרתי לך אני
עם קרחת" (עמ' 335, ש' 33-14). כשהתבקש הנאשם לצפות שוב בעיון בסרטון, טען: "לא יכול
להיות שזה אני" (עמ' 336, ש' 13).
עם זאת, הנאשם הודה שהסיטואציה במסגרתה ניגש לאנס וביקש סיגריה והלה אמר לו שיש
לו לכלוך על הגב התרחשה. לשאלת בייכ המאשימה, האם יתכן שזה קרה פעמיים; פעם אחת
עם הנאשם ופעם אחת עם האדם בסרטון השיב הנאשם בחיוב ושכשנשאל לפשר העובדה
שהאנשים השונים לכאורה היו לבושים אותו דבר השיב הנאשם: "לא יודע מאיפה אני יודע"י
(עמ' 336 ש' 31, עד עמ' 338 ש' 12).
מערכת היחסים של הנאשם עם בני המשפחה
187.הנאשם העיד, כי אינו מסוכסך עם מי מבני המשפחה. לדבריו, יחסיו עם המנוחה היו מצוינים
וכל בני המשפחה התגייסו לעזור לה; בכריה ואינשרח טיפלו בה, רחצו אותה ונתנו לה
תרופות, מוהנד נהג להכין אוכל למנוחה, והוא, אינשרח ובכריה (לסירוגין) היו מלווים
המנוחה לבית אניס ואינשרח (עמ' 308). לדברי הנאשם, מצב בו לא טיפל במנוחה יום שלם,
לא היה חריג, היות שהתפקיד נועד לאחיותיו והוא אינו יודע אילו תרופות היא נוטלת ואף
לא להכין אוכל (עמ' 309).
בנוגע ליחסיו עם בכריה, טען הנאשם כי אין לה סיבה אמתית לפחד ממנו, הגם כי דחף אותה
וצעק עליה. לטענתו, אין מדובר בסיבה מוצדקת לפחד ממנו ולכך שלא תישן בבית. יתרה מזו,
הנאשם מסר כי הוא כלל אינו מבין מדוע אינשרח ואניס חשו כי נשקפת ממנו מסוכנות כלפי
בכריה, בייחוד עת לא פנו אליו מעולם בנושא (עמ' 309 ש' 28, עד עמ' 310 ש' 19). מכל מקום,
לדבריו, אף בימים שלפני האירוע בהם בכריה ישנה בבית אניס ואינשרח, היא הגיעה לדירת
המנוחה מדי יום לשטוף את הבית, לשטוף כלים, לכבס, ואף הכינה אוכל וקפה עבורו ביום
האירוע.
לשאלת בייכ המאשימה, הנאשם השיב כי הוא נהג לשבת מעת לעת במכון שטיפת הרכב אשר
היה בבעלות אנס אחיינו וכי נהג אף לבלות ולשתות קפה, בזולה המצויה במטע הזיתים
(ת/25). יתר על כן, לדברי הנאשם, נהג לישון בבית אניס ואינשרח לעתים ללא נטילת רשותם
ולעתים היה מיידע אותם (עמ' 313-311).
79 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
זיהוי הנאשם במצלמות האבטחה
188.הנאשם הכחיש כי הדמות המצולמת בעמ' 2 בת/24 (דויית הצפייה ממצלמות האבטחה) אשר
הוצג לפניו, זה הוא, לטענתו: "אני הייתי עם קרחת זה שיער גדול" (עמ' 313 ש' 20, עד עמי
314 ש' 1). הנאשם העיד, כי ברשותו חולצת פסים זהה לחולצה שלבש האיש בתמונות, כמו
כן, זיהה הנאשם כי האיש המצולם נועל סנדלים ואף זיהה את המקום בו צולם (עמ' 314,
ש/2-31). לנאשם הוצג בנוסף, סרטון ממצלמת האבטחה (סרטון 254 מתוך ת/23 ב') הנאשם
זיהה את השכונה, ברם טען כי ההליכה של הדמות בסרטון אינה ההליכה שלו וכי למרות
שהאיש המצולם לובש חולצה ונועל סנדלים זהים לשלו – אין מדובר בו (עמ' 315 ש' 25, עד
עמ' 316 ש' 12). באשר לעובדה כי אחותו אינשרח זיהתה אותו בתמונות, טען הנאשם כי זה
לא יתכן, משום שהתמונות אינן ברורות דיין, וכך השיב לשאלות בית המשפט :
"כב' הש' לוי:
העד, מר מחאמיד:
כב' הש' לוי:
יש לה סיבה לשקר אינשראה?
יכול להיות שהיא טועה.
לא אבל תראה, היא יודעת היא מבינה אחותך שהעדות שלה מאוד
חשובה. זה משפט של אח שלה נכון? והיא מבינה שיכול להיות
שהעדות שלה בתנאים מסוימים יכולים לגרום לך להיות מואשם
ברצח, מבין? זאת אומרת שאני מניח שאם אין לה משהו נגדך אז
בטח היא תיזהר מאוד לפני שהיא אומרת זה אח שלי.
העד, מר מחאמיד: נכון אבל היא מדמיינת שזה אני.
כב' הש' לוי:
יש לה גם בעיה של דמיונות?
העד, מר מחאמיד: לא, אולי היא מדמיינת שזה אני." (עמ' 316, ש' 26-18).
על מנת לא להלאות את הקורא, יצוין בקליפת אגוז כי הוצגו בפני הנאשם תמונות רבות
מדויית הצפייה ת/24, וכן הוצג לו סרטון נוסף ממצלמת האבטחה (סרטון מס' 47 מתוך
ת/23ב) הנאשם הכחיש בעקביות כי מדובר בו, אם כי זיהה את המקומות בהם צולמו
הסרטונים (עמ' 319-316).
בהמשך, הוצגו לפני הנאשם תמונות מיום מעצרו (יצוין כי התמונות שהוצגו בת/79, מבוססות
על תקליטור התמונות ת/17). לדברי הנאשם, שיערו של המצולם בתמונה 3 בת/17, קצר יותר
משיער המצולם בסרטוני האבטחה. באשר לתמונה 15 בת/17, מסר הנאשם כי הבגדים
80 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
שהדמות לובשת, אינם שייכים לו זאת על אף שהוסבר לו כי צילם אותו פקד במשטרה
לאחר שנעצר (עמ' 319 ש' 22, עד עמ' 321 ש' 32). לאחר שטען לגבי תמונה 15 בת/17, כי אינו
רואה פנים, הנאשם הופנה לתמונה 1 בת/17 שם רואים את פניו בברור, הנאשם נשאל אם
מדובר בו והשיב בחיוב. כאשר נשאל הנאשם מדוע טען לפני כן, כי אין ברשותו בגדים מסוג
זה ומעולם לא לבש הבגדים האלה, השיב הנאשם כי הוא לא זוכר שלבש כאלה בגדים (עמ'
עמ' 321 ש' 33, עד עמ' 322 ש' 12). בייכ המאשימה הציג לנאשם את תמונה 63 מתוך הדיסק
(ת/17). הנאשם הודה, כי מדובר בחולצה השייכת לו אשר קיבל מבן דודו – חולצת פולו עם
צווארון טריקו ופסים תכלת ושחור כחול כהה (עמ' 322 ש' 13, עד עמ' 323 ש' 5).
בהסתמך על מכלול הנתונים, נשאל הנאשם כדלקמן :
ייש:
מבן דוד שלך. אוקי. עכשיו נור, אותו אדם עם אותם בגדים שאחותך מזהה שזה
אתה ועניס (צ.ל. אניס – התוספת שלנו) מזהה שאתה, רואים כל היום מסתובב
באזור של הבית של אינשראח, כמו שאמרת אתה שהסתובבת כל היום באזור
של הבית של אינשראח, אתה עדיין אומר שזה לא אתה בסרטונים שהראיתי
לך ?
והשיב:
ת:
לא רואים את הפנים שמה. לא רואים פנים. זה מי שייצר את החולצה חוץ ממנה
הרבה חולצות אותו דבר." (עמ' 323, ש' 11-6).
באשר לטענות החוזרות והנשנות של הנאשם במסגרת חקירותיו במשטרה, אודות היותן של
התמונות מורכבות', נשאל הנאשם האם התכוון לכך שראשו הורכב על גוף אחר בווידאו.
הנאשם השיב תשובות מתחמקות ונמנע מלהודות כי זיהה את פניו (עמ' 323 ש' 12, עד עמי
324 ש' 15).
מצב נפשי
189. לדברי הנאשם, כיום לאחר נטילת הטיפול התרופתי, הוא שומע קולות רק בלילה. הנאשם
העיד, כי הפסיק לנטול התרופות אשר נזקק להן, כדי לחסוך את הכסף לצורך קניית סמים
(עמ' 307).
תמצית סיכומי הצדדים
81 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
טענות המאשימה
190. לשיטת המאשימה, צירוף מכלול הראיות מוביל למסקנה הבלעדית כי הנאשם אחראי למות
המנוחה. לטענתה, מהראיות הנסיבתיות בתיק הכוללות, בין היתר, עדויות בני המשפחה,
ניתן ללמוד אודות שעת האירוע, זאת על בסיס הקולות השונים (החל בדפיקות וכלה בזעקות
שבר) שנשמעו מכיוון דירת המנוחה, על ידי בני משפחה אשר התגוררו סמוך לדירת המנוחה.
המאשימה טוענת, כי עדויות בני המשפחה עוגנו בראיות אובייקטיביות, התומכות בעדויות
הללו והמבססות את שעת האירוע, כגון פלטי שיחות מהטלפונים הניידים של העדים.
יתרה מזו, לטענת המאשימה, בעדויות בני המשפחה, בייחוד עדותו של מוהנד, ובסרטוני
מצלמות האבטחה שנפרקו מבית אניס ואינשרח, וכן בראיות פורנזיות שונות, יש כדי לבסס
נוכחות הנאשם בזירה בשעת הרצח ולקושרו למעשה הרצח, כמפורט בכתב האישום:
א. מדויית הצפיה (ת/24) וסרטוני מצלמות האבטחה (ת/23ב), בהתאם לזיהוי הנאשם על ידי
שני בני משפחה (אניס ואינשרח) והחוקר (וינברגר) – למדים בברור, כי במסגרת לוח
הזמנים לביצוע הרצח כפי שהתבסס מכוח העדויות השונות, הלך הנאשם לדירת המנוחה
בשעה 19:00 בקירוב, ושב כעבור שלוש וחצי שעות, כשהוא לבוש בחולצה שונה.
ב.
ג.
מוהנד, נכדה של המנוחה, ממקם בעדותו את הנאשם בדירת המנוחה סמוך לזמן שמיעת
הרעשים על ידי יתר בני המשפחה, קרי שעת התקיפה והרצח, ומצביע על כתמי דם על
חולצת הנאשם, עדות המתיישבת עם העובדה כי הנאשם החליף חולצה כאשר שב לבית
אניס ואינשרח.
עדויות בני המשפחה מלמדות, כי הנאשם הסתובב עד שעות הלילה המאוחרות בקרבת
בית אניס ואינשרח, תוך שהוא פוגש בבני משפחה שונים ובסופו של יום, לן שלא כדרך
קבע בבית אניס ואינשרח הנתמכות בדויים הצפיה (ת/24) – מעידות כי הנאשם הרחיק
עצמו מהזירה.
ד.
העובדה כי כתם דם שנמצא על מכנסי הנאשם בעת מעצרו, הוכח כשייך למנוחה (ראה
ת/79 ו-28), בשילוב עם עדות בן המשפחה אנס, לפיה הבחין בליל האירוע בטפטופי דם
על רגליו של הנאשם, עדות אשר נתמכה בדויים הצפיה (ת/24) וסרטוני מצלמות האבטחה
(ת/23ב) – מחזקים המסקנה כי הנאשם נכח בזירת האירוע ואף ביצע את הרצח.
82 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
ה.
טביעת האצבע שנמצאה בתוך כתמי העברה של הטבעת אצבעות ידיים בדירת המנוחה
(ת/78/+ת/79), השייכים למנוחה (ת/29) ואשר נמצאו תואמות לטביעת כף יד ימין וכף
שמאל של הנאשם. לאלה יש לצרף את העובדה שעדויות המומחים לא נסתרו. כמו כן,
לא ניתן על ידי הנאשם הסבר, אשר יש בו כדי להעלות ספק סביר ביחס להמצאות הראיה
בזירה. כל אלה, סבורה המאשימה, עומדים בקנה אחד עם הוראות הפסיקה, לפיהן
ראיות כגון דא מהוות נסיבות משמעותיות לחובת הנאשם, המבססות מעורבות ישירה
של הנאשם ברצח ומצביעות על קיומה של זיקה הדוקה בין מעשה הרצח לבין הנאשם,
אשר די בה כדי להביא להרשעת הנאשם.
191.סקירת עדויות הנאשם במשטרה וכן, העדות שהובאה בבית המשפט – מלמדת על סתירות
רבות בעדויותיו וכן, כי הנאשם לא הצליח ליתן הסברים המניחים את הדעת לראיות
הנסיבתיות שהצטברו נגדו, ולפיכך, המסקנה הגיונית היחידה בנסיבות האמורות, היא כי:
"בתאריך 22.7.19 בסמוך לשעה 21:15, הנאשם הוא זה אשר הכה את המנוחה בכל חלקי
גופה בכוונה לגרום למותה, וזאת באמצעות חפצים שונים ותוך הטחת ראשה במשטחים
קשים, הוא זה אשר שיסף את גרונה באמצעות חפץ חד עד כריתה מלאה של הראש
מהצוואר, כאשר בסמוך לכך הוא שומע קולות דפיקה על הדלת של מוהנד, הנאשם לא פותח
לו, ורק לאחר פרק זמן ארוך בו הוא גם מחליף בגדים ומותיר את הסכין בארון הוא פותח את
הדלת הכל כפי שתיאר מוהנד בעדותו".
–
לשיטת המאשימה, בנסיבות העניין על בסיס מכלול הראיות והעדויות, הניתוח המשפטי של
עבירת הרצח, בהתאם לחוק העונשין והפסיקה הרלוונטית בעניין – מוביל לכלל מסקנה כי
מעשי הנאשם חוסים תחת סעיף 301א(א)(7) לחוק העונשין – היינו רצח בנסיבות מחמירות
שדינו מאסר עולם חובה.
| –
192.באשר לטענות ההגנה השונות היכולות לעמוד לנאשם, טענה המאשימה כדלקמן:
–
א. בנסיבות, אין כל מקום לבחון מעשיו של הנאשם ברוח ההגנות החוסות תחת סעיפים 34
ו-34 ט(ב) לחוק העונשין, היינו העדר שפיות הדעת או שכרות באשר הנאשם לא העלה
טענות אלו בעקיפין או במישרין, באף שלב במסגרת ההליך. אדרבא, הגנת הנאשם
התבססה אך על הטענה כי לא ביצע את המעשה וכי לא היה נוכח במקום בשעת האירוע,
אלא בקרבת בית אניס ואינשרח.
83 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
ב. אליבא דמאשימה, למצער, נוכח העובדה הבלתי מעורערת כי הנאשם חולה בתחלואה
כפולה, יש לבחון את שאלת כשירותו וסוגיית ההמתה בנסיבות של אחריות מופחתת,
לאור סעיף 301ב(ב)(2) לחוק העונשין.
המאשימה סקרה את עדויות בני המשפחה והמומחים אשר בדקו הנאשם ביחס למצבו
הנפשי של הנאשם עובר לאירוע, וכן סקרה את אישיות הנאשם והתנהגותו בסמוך לרצח.
כעולה הן מן העדויות השונות שנשמעו במסגרת ההליך והן מחוות הדעת טענה
המאשימה כדלהלן :
–
"הראיות שהובאו אינן מותירות ספק, כי בעת ביצוע העבירה, הנאשם לא סבל
מתסמינים הקשורים במחלת הנפש כאמור בחוות הדעת השונות, הנאשם לא היה במצב
פסיכוטי או מנותק מהמציאות או בגלישה פסיכוטית, או חסר יכולת של ממש בהשפעת
סמים באופן המצדיק מתן הגנת השכרות או השכרות החלקית כאמור בסעיף 34 (ט)(ב)
או (ה)."
לשיטת המאשימה, הנאשם אינו יכול להבנות מההקלה הקנויה לו בסעיף 301א(ב) לחוק
העונשין, ואין להרשיע את הנאשם בעבירת רצח מכח סעיף 300(א) לחוק העונשין. לטענת
המאשימה, מעשי הנאשם אינם מקימים נסיבה מיוחדת שאינה מבטאת דרגת אשמה
חמורה במיוחד.
193.נוכח כל האמור עותרת המאשימה להרשיע הנאשם במיוחס לו – רצח בנסיבות מחמירות
לפי סעיף 301א(א)(7) לחוק העונשין.
טענות ההגנה
194.הנאשם עותר לזיכויו. לחלופין, עותר הנאשם להרשעה בחלופה המקלה לרצח בנסיבות
מחמירות. לטענת הנאשם, המאשימה לא הצליחה לבסס המיוחס לו בכתב האישום מן
הטעמים שיפורטו להלן:
א. אין בעדויות שנשמעו כדי לבסס שעת הרצח כנטען (סמוך ל-21:15), באשר תיאור הקולות
והחבטות לא היה עקבי מבחינת פרק הזמן שנשמעו על ידי כל עד.
84 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
ב.
ג.
ד.
המאשימה לא הצליחה להוכיח את אופן קרות הרצח: לא הוכיחה כי בפריטים; שואב
אבק, שולחן שבור ומקל ההליכה, נעשה שימוש בעת תקיפת המנוחה באופן פעיל או
סביל, ואף לא הוכיחה, כי יש בשימוש בהם כדי לגרום לרעש רב. בהעדר בסיס מדעי לכך
וחוות דעת תומכת, אין לראות בפריטים אלה כחלק מביצוע המעשה – בייחוד שעה שלא
נסתרה האפשרות, כי הפריטים היו שבורים עובר לאירוע בשים לב, כי במרפסת שירות
מאוחסנים חדשות לבקרים פריטים אשר יצאו מכלל שימוש. אליבא דנאשם, ניתן היה
לברר בנקל עניין זה במסגרת עדותה של בכריה.
הטענה כי הנאשם בילה את ליל האירוע מחוץ לדירת המנוחה, אינה יכולה לעמוד בפני
עצמה כראיה נסיבתית המשמשת לביסוס אשמת הנאשם, באשר עסקינן בנסיבה
ניטראלית, שהרי הוכח על דוכן העדים כי אין מדובר במעשה חריג.
אין לקבל עדות וטענות אנס, בנוגע לטפטופי הדם שהבחין בהם לכאורה על רגלי הנאשם
בליל האירוע. מדובר בעד לא אמין, לא עקבי, הנעדר מומחיות בזיהוי חומר דם ואשר
עלתה סתירה מהותית בעדותו בקשר למכנסיים שלבש הנאשם. מכל מקום, ככל שהטענה
כי נצפה דם על רגלי הנאשם בליל האירוע נכונה, לא ניתן לשלול כי מקורו בנאשם ולא
במנוחה, וזאת נוכח העובדה כי הנאשם מרבה לפצוע עצמו, כעולה מתמונות המעצר
ומעדותו.
ה. בהעדר החולצה שלבש הנאשם, לכאורה, במועד האירוע, שאבדה בשל נזק ראייתי הרובץ
על כתפי המאשימה אין לקבל עדותו של מוהנד באשר לדם שהבחין בו, לכאורה, על
חולצת הנאשם בליל האירוע. מה גם, שלא הוכח כי מוהנד מומחה לזיהוי דם וממילא,
לא ניתן לשלול בנסיבות כי מקורו של הדם בנאשם.
ו.
ז.
אין לכלול הימצאות דם המנוחה על מכנסי הנאשם בשרשרת הראיות הנסיבתיות, אלא
לראותה כנסיבה ניטראלית. זאת, בשים לב למגורי הנאשם עם המנוחה בדירתה
ולהתכנות כי היא נגעה במכנסיו עת דיממה. יתרה מזו, העובדה שהמכנסיים עמם נתפס'
הנאשם לא היו מוכתמים בדם המנוחה, אלא נמצא עליהם כתם דם קטן בלבד, מאיינת
הטענה כי נעשה בהם שימוש בעת האירוע או בסמוך לו.
בהעדר בסיס מדעי וחוות דעת מפורטת, יש לשלול הקביעה כי כתמי הטבעת טביעות כף
היד מהווים כתמי העברה. כמו כן, הדגימה שנלקחה משולי ההטבעה, אינה מהווה ערובה
85 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
להוכחת הטענה כי מדובר בדמה של המנוחה, בייחוד שעה שקיימת התכנות כי המקום
ממנו נלקחה הדגימה זוהם בזירה בכך, שדמה של המנוחה ינדדי למקום הדגימה. זאת
ועוד, במסגרת חקירותיו במשטרה לא הוצגה לנאשם ההטבעה ומשכך, לא ניתן לשלול
טענת הנאשם כי מדובר בהטבעת דיו.
ח.
סרטוני מצלמות האבטחה או התמונות מכוחם, אין בהם כדי לבסס זהות הנאשם כמופיע
בהם. בנסיבות, קיים חשש סביר שזיהוי על סמך לבוש ומבנה גוף, יוביל לזיהוי שגוי. עיימ
לבסס טענתו, בייכ הנאשם הפנה לתמונה המופיעה בעמ' 7 בת/24, בה נצפו שני אנשים
הלבושים בחולצת פסים.
ט. לחלופין, ככל שיורשע הנאשם, יש להחיל בעניינו הוראת סעיף 301ב(ג) לחוק העונשין –
המתה בנסיבות של אחריות מופחתתי, נוכח ההתדרדרות במצבו הנפשי של הנאשם עובר
לאירוע ועל רקע שימושו בסמים.
י.
לחלופי חלופין, ככל שלא יוחלו הוראות הסעיף האמור, תעמוד לנאשם ההגנה הקבועה
בסעיף 301א(ב) לחוק העונשין, כלומר המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד.
195.גדר המחלוקת
א. האם הנאשם ביצע את מעשה הרצח ;
ב.
ככל שהנאשם ביצע את הרצח, האם עומדות לו ההגנות הקבועות בסעיף 301ב(ג) לחוק
העונשין, או זו בסעיף 301א(ב) לחוק העונשין;
ג.
האם יש להרשיע בעבירה לפי סעיף 301א(א)(7) לחוק העונשין.
דיון והכרעה
ראיות נסיבתיות
מעמדן של ראיות נסיבתיות
86 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
196.הבחנה בין ראיות ישירות לנסיבתיות רווחת בפסיקה באשר לדרכי הוכחה, ועל פיה, ראיות
נסיבתיות: "…אינן מוכיחות במישרין את העובדות הטעונות הוכחה, אלא הן מוכיחות
עובדות אחרות, מהן ניתן להסיק מסקנה בדבר התקיימות העובדות הטעונות הוכחה…"
(עייפ 2102/04 סלים קייס נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה
(נבו 28.5.2007) (להלן: "פסייד קייס"י) –
העובדות שבמחלוקת.
–
בעוד שראיות ישירות, מוכיחות במישרין את
באשר לקשיים הטמונים בהסתמכות על ראיות נסיבתיות, ניתן ללמוד מן האמור בעייפ
6167/99 יעקב בן שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 577 (2003) (להלן: "פס"ד בן שלוש"י):
"ראיה ישירה מוכיחה עובדה מסוימת במישרין, באמצעות הצגת חפץ, מסמך, או עדות אדם
אשר קלט אותה בחושיו. הראיה הנסיבתית נבדלת מן הראיה הישירה בכך שהיא אינה
מוכיחה במישרין עובדה מן העובדות הטעונה הוכחה, אלא מוכיחה קיומה של נסיבה
שממנה, על דרך היסק הגיוני, ניתן להסיק את דבר קיומה של העובדה הטעונה הוכחה.
שתי צורות ההוכחה, הישירה והנסיבתית, הינן דרכים קבילות להוכחת עובדות. עליונותה
של הראיה הישירה על פני הראיה הנסיבתית משתקפת בכך שנילווה לה אך יסוד אחד של
קושי – החשש מפני שיקריות הראיה. קושי זה נילווה גם לראיה הנסיבתית, אולם לכך
מצטרף קושי נוסף הטעות האפשרית שבהיסק ההגיוני מהראיה הנסיבתית לעובדה
שמבקשים להוכיחה".
–
197. הגם שהראיה הנסיבתית מעצם טיבה וטבעה, אינה מוכיחה במישרין את העובדות הטעונות
הוכחה, היא משמשת להסקת מסקנה בנוגע לאפשרות לקיומן, באמצעות עקרונות לוגיים,
ניסיון חיים ושכל ישר (ראה עייפ 2960/14 חזן נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (נבו 1.8.2017)
ופסייד בן שלוש בעמ' 587)).
חרף הקושי האמור נקבע לא אחת בפסיקה, כי כוחן הראייתי של הראיות הנסיבתיות אינו
נופל מכוחן הראייתי של הראיות הישירות ועל בסיסן, ניתן להשתית הרשעה בפלילים. כוחן
הראייתי של הראיות הנסיבתיות למעשה, מושג על ידי בדיקת הראיה לגופה, וכן אף על בסיס
כמות הראיות, צירופן ובחינת משקלן המצטבר (פסייד קייס, בפסקה 23).
198.עם זאת, הליך הסקת המסקנה המפלילה בצל ראיות אלו, מורכב יותר משל ראיות ישירות
וכדרך התמודדות להכריע בתיק פלילי המבוסס על ראיות נסיבתיות גרידא, כבמקרה דנן,
87 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
פיתחה הפסיקה את המבחן התלת-שלבי לצורך הכרעה, בבג"ץ 2534/97 יונה יהב נ'
פרקליטת המדינה, פ"ד נא(3) 1. מבחן זה השתרש בפסיקה לאורך השנים.
בשלב הראשון – יש לבחון כל ראיה נסיבתית בפני עצמה, כדי לקבוע אם ניתן להשתית עליה
ממצא עובדתי.
בשלב השני – יש לבחון את התמונה הכוללת העולה ממכלול הראיות הנסיבתיות ולקבוע, אם
היא מסבכת לכאורה את הנאשם בביצוע העבירה, בהתבסס על ניסיון החיים והשכל הישר.
אין הכרח כי כל אחת מהראיות הנסיבתיות לבדה, תבסס הרשעת הנאשם.
בשלב השלישי מתבקש הנאשם לספק גרסה מזכה המתיישבת עם הראיות הנסיבתיות
שהציגה התביעה, היינו להציע הסבר חלופי למערכת הנסיבות הראייתיות נגדו. על בית
המשפט לקבוע, בהתאם למכלול הנסיבות, אם החלופה שהנאשם מציע סבירה אם לאו. אם
גרסת הנאשם אינה מתיישבת עם מכלול הנסיבות, אזי הדבר יעמוד לחובת הנאשם והוא
יורשע. מנגד, על מנת להביא לזיכוי, על בית המשפט לקבוע אך כי גרסת הנאשם תיתכן ולא
כי הוכחה מעבר לספק סביר. בשלב השלישי, בית המשפט מעמת התזה המפלילה של התביעה
עם האנטיתזה של ההגנה ובוחן – האם יש במכלול הראיות הנסיבתיות, כדי לשלול את גרסתו
והסברו של הנאשם, מעבר לספק סביר.
'
ויודגש, נטל ההוכחה המוטל על הנאשם אינו נטל של מעבר לספק סביר ודי שיקים ספק סביר.
רוצה לומר – אם מכלול הראיות הנסיבתיות יעלה בקנה אחד עם תרחיש חלופי סביר, אשר
יכול להתיישב עם חפותו של הנאשם, אזי יקבע כי אשמת הנאשם לא הוכחה מעבר לספק
סביר. השלב השלישי תלוי בשלבים הקודמים ומטבע הדברים, לא בכל מקרה יגיע בית
המשפט לשלב זה; סוג ההסבר שיידרש בשלב השלישי עומד בקשר ישיר עם עוצמת ביסוסו
של השלב השני.
(ראו גם: עייפ 497/72 נחום (קנדי) נ' מדינת ישראל, בפסקה 5 (20.03.1973), עייפ 9372/03
עמוס פון וייזל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(745) 753-754, פסייד קייס בפסקה 7, עייפ 5706/11
רוני רון נ' מדינת ישראל (נבו 11.12.2014) ע"פ 6392/13 מדינת ישראל נ' קריאף (נבו
21.01.2015) (להלן: "פסק-דין קריאף) ועייפ 8808/14 פחימה נ' מדינת ישראל (נבו
10.01.2017) (להלן: "פס"ד פחימה")).
88 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
199.בפסק-דין קריאף, עמד בית המשפט על מהותם ויישומם של שלבי המבחן ביתר פירוט, כהאי
לישנא:
"השלב הראשון אינו שונה למעשה מן הבחינה הנעשית ביחס לראיות ישירות, והוא מטפל
ביסוד הקושי המשותף לשני הסוגים החשש כי הראייה אינה אמת. בשלב הראשון
נבחנות עוצמתן, מהימנותן ודיותן של הראיות שהובאו בכדי לבסס ממצא עובדתי מסוים.
השלב השני והשלישי הם השלבים המיוחדים לבחינתן של הראיות הנסיבתיות, והם אֵלו
שנועדו לטפל בקושי הנוסף המיוחד להן – זה המתייחס למסקנה הלוגית הנובעת
מהממצאים העובדתיים שנקבעו. לעניין זה ראוי לזכור ולהזכיר כי אין הכרח להראות שכל
אחת מהראיות הנסיבתיות מספיקה כשהיא לעצמה להרשעת הנאשם.
המסקנה המרשיעה יכולה להיות תולדה של צירוף כמה ראיות נסיבתיות, אשר כל אחת
בנפרד תהיה "מחשידה" בלבד…יתכן מצב שבו לכל ראיה כשלעצמה ינתן הסבר תמים
ופשוט, שיש בכוחו לנקות מחשד במה שנוגע לאותה ראיה. ואולם, ככל שתהיינה הראיות
מגוונות יותר, חזקות יותר ומשתלבות האחת עם רעותה, יחברו יחדיו חלקיו של התצרף
("פאזל") עד לקבלת התמונה הכוללת, אשר אף אם אינה שלמה ואין בה מענה לכל שאלה
ושאלה, עדיין היא מאפשרת הסקת מסקנה הגיונית ברמה שמעבר לספק סביר בהתבסס
על הגיון החיים והשכל הישר, כאשר הצטברותן של כל הראיות הללו באופן שאינו אלא
צירוף מקרים איננה מתקבלת על הדעת …על-פי התפיסה שהשתרשה בפסיקה, במסגרת
השלב השני די בכך שכלל הראיות יסבכו את הנאשם, באופן המקים מסקנה לכאורית לפיה
הוא אכן ביצע את העבירות שיוחסו לו, כמסקנה סבירה מפשוטם של דברים…בשלב זה
יועבר הנטל הטקטי לכתפיו של הנאשם, על מנת שיוכל להעלות ספק סביר בדבר אשמתו".
(ההדגשות אינן במקור)
וראה הרחבה ביחס למבחני המודל התלת-שלבי גם בעייפ 2697/14 חדאד נ' מדינת ישראל,
פסקאות 72-71 (נבו 6.9.2016).
הספק הסביר ביחס לראיות נסיבתיות
200.כידוע, הכלל במשפט הפלילי הוא כי על מנת להטיל אחריות על נאשם, יש להוכיח אשמתו
מעבר לספק סביר. לא בכדי במסגרת תיקון מספר 39 לחוק העונשין, בסעיף 34כב(א) נקבע
כלל זה מפורשות. כלל זה חל בין אם מדובר בראיה ישירה או נסיבתית. עם זאת, יישום הכלל
89 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
משתנה בהתאם לסוגי הראיות. כאשר עסקינן בראיה נסיבתית הוכחה מעבר לספק הסביר,
דורשת שלילת כל תרחיש מזכה המתיישב עם הראיות באופן סביר.
בעייפ 2884/12 אופיר חביבה נ' מדינת ישראל (נבו 18.6.2014) (להלן: "פס"ד חביבה"),
נקבע בעניין זה מפי השופט הנדל (בהסכמת יתר השופטים) כך:
"תנאי לקביעת ממצא מרשיע על בסיס ראיות נסיבתיות הוא כי אותו תהליך של הסקת
מסקנות מוביל למסקנה הגיונית וסבירה אחת בלבד, המפלילה את הנאשם. על בית המשפט
לבחון את התרחישים האפשריים בהתאם לראיות הנסיבתיות, ולבדוק אם ניתן להצביע על
תרחיש מזכה המתיישב אף הוא עם חומר הראיות. מציאת תרחיש כזה מחייבת כמובן זיכוי
של הנאשם, שכן נמצא שהמסקנה המרשיעה שוב אינה המסקנה ההגיונית היחידה.
ואולם, על תרחיש חלופי זה להיות סביר. אין די באפשרות תיאורטית ונעדרת כל אחיזה
בראיות, אלא נדרש כי התרחיש המזכה יהיה הגיוני וריאלי…עיקרון זה מתחייב מתוך יסוד
"הספק הסביר" המנחה את בית המשפט בהליך הפלילי. לעניין דוקטרינת "הספק הסביר"
… תרחיש חלופי אינו יכול לעורר "ספק סביר" במסקנות העולות מתוך מארג של ראיות
נסיבתיות, אלא בהיותו בעצמו "סביר"…אם מתקיימת מסקנה אפשרית אחרת מתוך בחינת
הראיות הנסיבתיות, שאין בה כדי הפללת הנאשם, גם אם מסקנה זו הינה פחות סבירה
מהמסקנה המפלילה, אך היא בכל זאת בגדר הסביר ולא תיאורטי בלבד – דין הנאשם לצאת
זכאי…"
בפסק דין קריאף, סקר בית המשפט ההלכה בעניין והדגיש, כי על הסבר שיעלה הנאשם להיות
מתקבל על הדעת ולא מאולץ או תאורטי. על ההסתברות לקיום התרחיש החלופי, להיות
מהותית ולא זניחה, בעלת אחיזה סבירה בחומר הראיות אשר יכולה לעמוד במבחני השכל
הישר וניסיון החיים.
כן הודגש, כי הואיל והמסקנה המרשיעה מושתתת על בחינת הראיות כמכלול – אין להסתפק
בהסבר תמים לכל נסיבה ראייתית. על הנאשם להציע גרסה שלמה המתייחסת למכלול
הראיות נגדו. לצד זאת הבהירה הפסיקה, כי אף אם נאשם לא יציע הסבר מזכה, מוטלת
החובה על בית המשפט, לבחון מיוזמתו הסברים מזכים אפשריים, לרבות גרסאות שאינן
עולות בקנה אחד עם טענות ההגנה. (וראה גם: עייפ 16/82 מלכה נ' מדינת ישראל, פייד לו(4)
309, 317-316 (1982), עייפ 3914/05 איתן אלחרר נ' מדינת ישראל, פסקה 14, [נבו
10.11.2008], עייפ 2661/13 יחייב נ' מדינת ישראל, פסקה 37 [נבו 18.2.2014], (להלן: ייפסייד
יחייב") ופסייד פחימה, פסקה 41)).
90 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
כשנשאל פקד אמר, הכיצד יכול לדעת כי לא הייתה הטבעה מוקדמת בזירה ענה: "אין לי דרך
לדעת. אני לא יכול לתארך" (עמ' 174, ש' 7-3).
לשאלת הסניגור האם בעת דגימת מטוש נדגמת נקודה מסוימת מהכתם או מכולו, ענה פקד
אמר כי הדגימה נלקחת מנקודה מסוימת, מתוך הנחה כי שעה שמדובר בכתם תחום באותו
המקום, נקודה אחת שנדגמת מן החומר החשוד כדם, מקורה יהא זהה לכל נקודה אחרת
באותו הכתם.
פקד אמר לא ידע להצביע על הנקודה המסוימת ממנה נלקחה הדגימה, אך הסביר כי סדר
העבודה הוא שדוגמים את שולי הטביעה, על מנת לא לפגוע באותם רכסים של קווי השוואה
(עמ' 174 ש' 10, עד עמ' 175 ש' 19).
פקד אמר הוסיף והסביר, כי לגבי כתם הדם בתצלום 70; "מדובר רק בכתם אחד של אותה
נגיעה, ואין פה עוד התזות משנה או התזות נוספות."
19. ביחס לתמונה 61 בת/79 במסגרתה נכתב: "המרובע המקווקו מקיף כתמי התזות חח"יד
בתצורת פגיעה" מעליו נמצא ט.א. 3, הסביר פקד אמר מהי המשמעות של כתמי ההתזה
כדלקמן :
:
"באזור של אותו חיבור קירות, הקיר הדרומי והקיר המערבי של המרפסת בה נמצאה
הגופה, באזור הזה יש את הצורה של איפקט. כלומר, אני אסביר, צורת פגיעה כאשר מקור
דם חשוף בא במגע עם כוח חיצוני, לדוגמה כף יד, רהיט כל שהוא, התוצאה של אותן התזות
כתמי דם תהיה בתצורת מניפה. התצורה היא מאוד, לעין המיומנת, אנחנו נדע לזהות
שמדובר בתצורת פגיעה […] צורה אופיינית למקור דם חשוף שקיבל מכה או שהופעל עליו
כוח חיצוני." (עמ' 176, ש' 10-3).
לשאלת הסניגור, האם ניתן לדעת כי הנקודה שנדגמה היא אכן מט.א. 3 הממוקמת, כאמור,
מעל לכתמי ההתזה, ולא מכתמי ההתזה – השיב פקד אמר בחיוב, הפנה לתצלום 72 בחווהייד
והבהיר:
9 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
ייהעד,
מר עמר: וניתן להתרשם שבמרכז אותה הטביעה מתייחסת לחלק המרכזי,
וניתן לראות שאין עלייה כתמי התזה. כתם התזה הוא כתם ברור
כב' הש' לוי:
עם כיווניות.
מניפתי.
העד, מר עמר: ולכן אני יכול להגיד שעל תא-3 אין כתמים של מנגנון הפגיעה."
(עמ' 176 ש' 32, עד עמ' 177 ש' 2).
20. אף בנוגע לכתם בט.א.1, הסביר פקד אמר כי הגם שיש בקרבתו כתמי התזה, הם ממוקמים
סביב ולא בתוך כתם ההעברה. פקד אמר שב על דבריו לגבי התכנות של כתמים
מיקרוסקופיים שניתזו מכתמי ההתזה אל הטביעה (עמ' 179-178).
21. באשר לאפשרות להמצאות כתמי התזה מיקרוסקופיים בתוך טביעת כף היד (כתם העברה)
אשר לא ניתן לראות, שלל פקד אמר אפשרות כזו, באשר לא נתקל בכך בעבר בכל שנות ניסיונו
(עמ' 177, ש' 21-7).
22. פקד אמר ציין, כי הוא בעל ותק של 14 שנה במעבדה ניידת. טיפל אך בתיקי פשיעה חמורים,
וכן עבר במסגרת הכשרתו קורסים רבים הן בארץ והן בחו"ל ומדי שנה עובר מבחני הכשרה
בינלאומיים בנושא ניתוח תצורת כתמי דם (עמ' 177, ש' 33-23).
חוות דעת המעבדה הביולוגית
23. שתי חוות הדעת שערך המומחה ניר שרון מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית, הוגשו
בהסכמה, ללא שנחקר בחקירה נגדית. חוות הדעת הראשונה מיום 12.8.19 (ת/28, להלן :
ייחוות הדעת הראשונה") והשנייה מיום 8.9.19 (ת/29, להלן: "חוות הדעת השנייה").
24. בחוות הדעת הראשונה נדגמו 18 פריטים שונים ונמצא, בין היתר, דמה של המנוחה או של
אישה אחרת בעלת פרופיל גנטי זהה, על הפריטים הבאים:
דגימת בד שנלקחה ממכנסיו של הנאשם ביום מעצרו – ויודגש, מדובר במכנסיים
אותם לבש הנאשם בעת שנעצר;
פינת שולחן העץ עם שערות ודם ;
שואב האבק;
קצה להב הסכין עם הידית השחורה, שנמצאה בחדר ההורים ;
פאות צרות של ידית הסכין האדומה שנמצאה במרפסת שירות.
10 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
201.על הבדיקה במסגרת השלב השלישי למבחן התלת-שלבי, עמד כב' הנשיא א' גרוניס (כתוארו
אז) בפסייד יחייב (פסקה 39). כב' הנשיא גרוניס קבע, כי על התרחיש העובדתי המפליל להיות
היחיד המתיישב עם הראיות. לשם כך, יש להעמידו מול התרחישים האלטרנטיביים ולבחון
ייתכנותו של כל אחד מהם לאור המארג הראייתי הנסיבתי, וזאת ביחס לכלל הראיות
הנסיבתיות. אם המסקנה תהא כי התרחיש המרשיע הוא התרחיש היחיד המתיישב עם חומר
הראיות הנסיבתי, הדרך להרשעה תהא פתוחה. כב' הנשיא גרוניס הדגיש כי חרף האמור, על
מנת ליצור ספק סביר, על התזה העובדתית החלופית להיות סבירה ומעוגנת בחומר הראיות
(ראו גם: עייפ 517/19 אבו עמאר נ' מדינת ישראל, פסקה 26 [נבו 6.7.2020]).
כלומר, ניתן להרשיע על יסוד ראיות נסיבתיות מקום בו "המסקנה המרשיעה העולה מהן
גוברת באופן ברור והחלטי על כל תזה חלופית כך שלא נותרת מסקנה סבירה אחרת"י (עייפ
8279/11 מור נ' מדינת ישראל, פסקה 57 (נבו 1.7.2013)).
ודוק; דברי השופט הנדל בסעיף 7 בעייפ 8328/17 ג'בר נ' מדינת ישראל ואח' (נבו 28.7.2019)
(להלן: "פסייד ג'בריי), אשר כתב, בין היתר, אודות הראיות הנסיבתיות הדברים הבאים:
"ניתן להרשיע על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, רק לאחר שלילת כל תרחיש המזכה את
הנאשם ומתיישב עם הראיות באופן סביר. במילים אחרות, כדי להרשיע אדם על בסיס
ראיות נסיבתיות בפלילים, נדרש כי מארג הראיות הנסיבתיות יוביל לכך שהמסקנה
הסבירה היחידה היא המסקנה המפלילה. בהתקיים מסקנה אפשרית וסבירה אחרת,
המזכה את הנאשם דינו לצאת זכאי (שם). מבחן זה מכונה "מבחן המסקנה הסבירה
היחידה". הנה כי כן, בעוד שבשדה הראיות הישירות תפקידו של בית המשפט הוא לברר
את מהימנות הראיה, בשדה הראיות הנסיבתיות תפקידו של בית המשפט, לצד בחינת
מהימנות הראיה, הוא לשלול כל תרחיש סביר המזכה את הנאשם".
–
מהימנות הראיות
202. בטרם נשתית הכרעתנו, אשר תבוסס, בין היתר, על עדויות בני משפחת הנאשם, יש לקבוע
מהימנות הראיות הרלוונטיות לאורם של המבחנים שנקבעו בפסיקה. על מהות המבחנים
91 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
לקביעת מהימנות העדים, עמד בקצרה כב' השופט י' טירקל, במסגרת עייפ 1258/03 פלוני נ'
מדינת ישראל (נבו 1.4.2004), כדלהלן :
המבחנים שעל-פיהם בית המשפט קובע מהימנות של עדים מעוגנים בסעיף 53 לפקודת
הראיות…שקובע כי "ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם עניין של בית
המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים
במשך המשפט". כלי המדידה העיקריים המיושמים בעת הפעלתם הם הכושר השיפוטי,
ניסיון החיים והתבונה האנושית…הפעלת מבחנים אלה נעשית, בראש ובראשונה, על-ידי
התרשמות ישירה ובלתי אמצעית של בית המשפט מהופעת העד במהלך מסירת העדות וכן
על-ידי השוואה של העדות לראיות אחרות ולמכלול הנתונים העובדתיים הנפרסים
לפניו…".
מהתם להכא, באשר לעדויות העדים אשר העידו, יש לייחס משקל להתרשמות הבלתי
אמצעית מן העדים בכלל זה;
לאורח מסירת העדות, ההתנהלות על גבי דוכן העדים, דרך ההתמודדות עם השאלות אשר
הופנו אליהם במסגרת חקירתם הנגדית, עקביות הדברים במסגרת עדותם, מניעים אפשריים
למסירת גרסה שאינה אמת, סתירות בין העדות בבית המשפט לחקירות המשטרתיות,
סבירות הגרסה והגיונה הפנימי והשתלבותה מול המארג הראייתי בתיק (הן הראיות
החפציות והן אלה שנמסרו בעל-פה). הפעלת המבחנים האמורים, נועדה להביא לזיקוק
הראיות המהימנות, אשר צירופן יחדיו יאפשר ליצור את התמונה המלאה באשר לליל האירוע
ומעורבות הנאשם ברצח.
מהימנות עדויות בני המשפחה
203.על פי מכלול העדויות, הן של בני המשפחה אשר שמעו קולות בליל האירוע, והן של בני
המשפחה אשר פגשו את הנאשם בליל האירוע (מוהנד, אנס וסוהיל), אנו למדים כי אין למי
מבני המשפחה מניע או רצון לטפול על הנאשם אשמה לא לו. הנאשם, עקב מצבו הנפשי לאורך
השנים ואי היציבות הכלכלית והמשפחתית בעטיה, טופל בכפפות של משי על ידי בני
המשפחה.
92 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
מן העדויות, לרבות עדויותיהם של אניס והנאשם עולה, כי אניס היה אפוטרופוס על הנאשם
לפחות 10 שנים עובר לאירוע. טענה זו לא הוכחה במסמכים, ואולם עדותו של הנאשם כמו
גם חקירותיו במשטרה, במסגרתן חוזר על טענה זו שוב ושוב ומסביר כיצד היה תלוי באניס
בתקציב היומי – יש בהן כדי לאמת עובדת אפוטרופסות אניס.
מכל מקום, אף אם אין מדובר במינוי אפוטרופסות על ידי בית משפט, העדויות מלמדות
באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי הנאשם היה תלוי באניס בכל ענייניו הכספיים. לאחר
בחינת עברו של הנאשם, כעולה מחוות הדעת הרפואית (ת/77), וכן מעדויות הנאשם ואניס,
קרוב לוודאי שאף על ענייניו הרפואיים של הנאשם היה אמון אניס. שכן, מת/77 עולה, כי
לאורך השנים היו אלה בני המשפחה שהתריעו בדבר מצבו הנפשי של הנאשם, כל אימת
שהתדרדר וכמסתמן מעדויות בני המשפחה, אניס הוא יראש השבט'.
לטעמנו, לא בנקל פורש בן משפחה חסות על בן משפחה אחר ומנהל עבורו את ענייניו. הדעת
נותנת, כי מתן חסות לאדם כבן 50, וטיפול תדיר הן בענייניו הכספיים והן הרפואיים, דורש
מידה רבה של מסירות ואכפתיות. כעולה מן העדויות, הגם שיש בני משפחה שהתרחקו
מהנאשם עקב התנהגותו (ראה עדותו של פואד האח), מרבית בני המשפחה נשארו עמו בקשר
הדוק, ועקב הקרבה הפיזית בין בתי מגוריהם, הם הרבו להיפגש.
כמו כן, כעולה מעדויות הנאשם, אניס ובכריה – עובר לאירוע היה זה אניס שהתקשר לבייים
שער מנשה בניסיון להתריע כי מצבו הנפשי של הנאשם מתדרדר וכי יש לאשפזו (בהסכמת
הנאשם). משמע כי בני המשפחה הביעו דאגה למצבו אך ימים ספורים לפני האירוע, ללמדנו
כי מערכת היחסים ביניהם הייתה תקינה ומבוססת על דאגה וטיפול.
אמנם עולה מן העדויות, כי בני המשפחה נאלצו להוציא צווי הגנה כנגד הנאשם על רקע
אלימות כנגד בנות ביתו, קרי המנוחה ובכריה. אולם, בד בבד עולה, כי עשו זאת מתוך רצון
להגן עליהן ולא מתוך תחושת נקם כנגד הנאשם. עדויות בני המשפחה לימדו כי הם מרחמים
על הנאשם, אשר מצבו לא אפשר לו לחיות חיים מלאים וטובים.
כפי שהראינו לעיל, לבני המשפחה לא היה מניע להפליל הנאשם ולהציגו באור שלילי.
עדויותיהם נמצאו מהימנות, עקביות וקוהרנטיות. עדים רבים מסרו, כי למרות שעם היוודע
להם עובדת הרצח חשדו מיד בנאשם, וזאת, בין היתר, על רקע מפגשיהם בליל הרצח, הם
התקשו לעכל זאת, שכן חלקם רחשו כבוד לנאשם נוכח היכרותם רבת השנים והקרבה אליו.
93 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
ניכר היה בבני המשפחה שהעידו, שהם כואבים את המצב בו נרצחה המנוחה והחשד נופל על
הנאשם. בני המשפחה לא העידו באופן מוטה, וניכר היה, שכל רצונם הוא להגיע לחקר האמת.
204.עתה משקבענו כי עדויות בני המשפחה נמצאו מהימנות, ניגש לבחון ולהכריע, בין היתר,
כיצד הן משתלבות במארג הראיות הנסיבתיות.
מארגן הכולל של הראיות הנסיבתיות
פרק הזמן בו התרחש האירוע
205.ביום 27.7.19, סמוך לשעה 21:15, נשמעו על ידי בני משפחתו של הנאשם, הגרים בסמיכות
או בצמידות לדירת המנוחה קולות שונים; יש ששמעו דפיקות וחבטות, יש ששמעו צעקות
וצרחות, יש ששמעו יללות ובכי של ילדה קטנה ויש ששמעו זעקות שבר.
כל אחד מהעדים שהה במקום אחר כאשר נשמעו הקולות; בביתם של אחמד וסועאד – אחמד
שהה בחדר העבודה ושמע קולות וחבטות, סג'א שהתה עם אמה בחדר אחר ושמעה זעקות
שבר, ואמה סועאד שמעה צעקות וצרחות, פיאד התעמל בקומה השלישית ושמע יללות
שנדמות כבכי של ילדה. מוהנד שהתגורר בקומה מעל דירת המנוחה, שמע קול דפיקות פטיש.
בחצר הבניין הממוקמת בקומה ראשונה וצמודה לדירת המנוחה – עמיד ובן הדוד עבדאללה,
מילאו טפסי לוטו ושמעו דפיקות, לאחר ששלחו את הטפסים, אכלו פיצה יחד עם עמיד,
ושמעו דפיקות וזאת לסירוגין במשך כחצי שעה-שעה.
לאמור ישנה נפקות היות וכפי הנראה, מיקום העדים שינה את מהות הקולות כפי שהסביר
אף עמיד בחקירתו הנגדית (עמ' 97-96).
206. מרבית העדים ידעו להצביע כי החשד המידי שעלה במוחם ולבם למשמע הקולות, הוא שהם
נובעים מדירת המנוחה ויתכן שמתחוללת שם אלימות. הם חששו כי הנאשם פוגע באחותו
בכריה אשר נהגה להתגורר כדרך קבע בדירת המנוחה, זאת על רקע קודם של אלימות או
איומים מצד הנאשם, בעטיים אף נמלטה על נפשה לבית אניס ואינשרח כשבוע לפני האירוע.
94 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
כל עדויות בני המשפחה, באשר לכך שבכריה עזבה את דירת המנוחה עובר לאירוע על רקע
חששה מהנאשם, לרבות עדותה של בכריה, לא נסתרו. אף הנאשם עצמו הודה בכך על אף,
שבתחילה הכחיש זאת.
207. זאת ועוד, על אף שהנאשם הכחיש שנקט באלימות כלפי אמו ובכריה, הודה בהמשך כי דחף
את בכריה, נקט נגדה באלימות מילולית ונענש בגין כך. מכאן, לית מאן דפליג כי חשש בני
המשפחה שמתרחשת אלימות בדירת המנוחה עם השמע הקולות, לא נולד בחלל ריק.
208.לא זו אף זו, פלטי השיחות שהופקו מן הטלפונים הניידים של בני המשפחה אשר בהתאם
לעדויותיהם, התקשרו האחד לשני כדי לברר מקור ופשר הקולות ולהביע חששותיהם
תומכים בעדויותיהם ומבססים את שעת האירוע במסגרת שעה 21:16 בקירוב (ת/56, ת/64,
ת/65, ת/68, ת/70). כמו כן, מת/72 ניתן ללמוד כי טפסי הלוטו נשלחו בליל האירוע בין השעות
.21:57-21:56
–
היו
209.עדויות בני המשפחה; אחמד, סועאד, עמיד, סג'א, אינשרח, פיאד, אסלאם ובכריה
עקביות, נהירות וללא כל התחמקות. ניכר היה בהם שהם מבקשים לומר אמת. משכך ניתן
לקבוע, כי מעשה רצח המנוחה, בוצע ביום 27.7.19, בין השעות 21:15 ועובר לשעה 22:29, אז
נצפה הנאשם במצלמות האבטחה צועד חזרה לכיוון בית אניס ואינשרח.
מיקום הנאשם בזירה והדם על החולצה
210. מוהנד, נכדה של המנוחה שהתגורר בקומה מעל דירתה, העיד כי באותו הלילה, דהיינו ליל
האירוע – הקיץ משנתו עקב שיחת טלפון שהתקבלה בטלפון הנייד של בכריה שהיה מונח
בדירתו (מת/68 עולה כי התקבלה שיחה בטלפון הנייד של בכירה מסועאד בשעה 21:16).
לדבריו, כאשר שמע קולות של דפיקות פטיש ושבירת חפצים, ביקש לבחון מהיכן מגיעים
הקולות ושם פעמיו לכיוון דירת המנוחה. מוהנד מצא כי דלת דירת המנוחה נעולה, והנאשם
ביקש ממנו להמתין עד שיתלבש, מעשה שארך כחמש עשרה עד עשרים דקות. כשהדלת
נפתחה, הבחין מוהנד בכתמי דם על חולצת הנאשם ושאל אותו למקורם. הנאשם השיב לו כי
נפצע מהתריס. מוהנד באותה שעה לא חשד בדבר, קיבל את גרסת הנאשם, לקח את השוקולד
ממקרר המנוחה, לא הבחין בדבר מה חשוד, ושב לביתו. יצוין כי עדות מוהנד, חוזקה אף
בעדותו של אחמד, לפיה מספר ימים לאחר האירוע, מוהנד סיפר לו את אשר אירע וציין, כי
בגדי הנאשם בליל האירוע היו מגואלים בדם (עמ' 36).
95 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
ביום 31.7.19, נערך עימות בין מוהנד לנאשם (ת/2א, עמ' 9-4), במסגרתו סיפר מוהנד כי בליל
האירוע לאחר ששמע קולות של חבטות ולאחר שפתח דלת דירתו ופסק הרעש, החליט לרדת
לדירת המנוחה כדי לקחת שוקולד. מוהנד הטיח בנאשם כי עת גילה שהדלת נעולה הוא דפק
על הדלת, והנאשם ביקש ממנו להמתין עד שיסיים להתלבש. מוהנד חיכה 20-15 דק' עד
שהנאשם פתח את הדלת, או אז הבחין כי על חולצת הנאשם ימלאיי כתמי דם (שם בעמ' 6,
ש' 2). הוא שאל את הנאשם מניין הדם, וזה השיב לו שהוא נפצע מתריס החלון. בעימות
הכחיש הנאשם לחלוטין את דברי מוהנד, וטען כי האירוע המתואר אירע בצהריים והדלת
כלל לא הייתה נעולה ולא היו מעורבים כתמי דם כלשהם. לאחר שמוהנד נקב בשעת האירוע
(בין 21:30 ל-30 :22), טען הנאשם כי הוא משקר היות וכבר בשעה שמונה הלך לישון בבית
אניס ואינשרח ובשעות הללו היה רדום. בנוגע לדם על החולצה, תחילה טען הנאשם כי מקורם
בעצי הזית, ברם באותה נשימה שינה גרסה וטען שלא היה דם על חולצתו. מוהנד התעקש
ועימת הנאשם שוב עם גרסתו, אך הנאשם הכחישה לחלוטין.
211. גרסת מוהנד הייתה עקבית, קוהרנטית וסדורה, והוא שב עליה במשטרה, ובעדותו בבית
המשפט. מאידך, גרסת הנאשם הייתה רצופה בהכחשות וסתירות בעדויותיו, באשר למפגש
עם מוהנד ביום האירוע והדם שנצפה על חולצתו :
א. בחקירתו השנייה במשטרה, כשהוצגה גרסת מוהנד לפני הנאשם, הגם שלא צוין
באיזה אחיין מדובר הכחיש הנאשם המפגש ואת הדם על החולצה, וטען כי מדובר
באדם ייסטלן". יובהר, כי הייחוס המידי של המילה 'סטלן' לאחיין העלום, מעידה
כי הנאשם ידע היטב באיזה אחיין מדובר.
ב.
בעימות שנערך במסגרת החקירה השנייה בין מוהנד לנאשם (ת/2א עמ' 9-4), השמיע
מוהנד גרסה זהה לגרסה שהשמיע במסגרת עדותו בבית המשפט. הנאשם, בתחילה,
ניסה להמעיט בערכו של מוהנד ובערך דבריו, תוך שהאשימו כי הוא שקרן וסטלן.
עם זאת, למרות שטען כי אינו יודע דבר אודות החולצה, הנאשם ניסה לספק גרסאות
למקור הדם על החולצה, וטען כי יתכן שהדם כבר היה על החולצה עת לבש אותה.
הנאשם אף לא שלל את גרסת מוהנד לאירוע לפיה, מוהנד הגיע לפתח דירת המנוחה
ונאלץ להמתין כ-20 דק' עד שהנאשם יפתח לו הדלת וזאת מהטעם שהחליף בגדים
ואולם טען כי האירוע התרחש בצהריים. בחקירה מאוחרת יותר (החקירה
6 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)
ג.
ד.
החמישית), אישש הנאשם הגרסה האמורה והסביר, כי לאחר שמוהנד לקח השוקולד
שחפץ מדירת המנוחה, הם יצאו יחד מדירת המנוחה.
במהלך חקירתו הראשית, עמד הנאשם על גרסתו לפיה מוהנד שקרן וסטלן וכי לא
הבחין בכתמי דם על חולצתו. בד בבד, הציג הנאשם תזות חלופיות למקור הדם על
החולצה; דם שזב מציפורניו עקב כסיסתן, או דם שעבר לחולצה בהיסח הדעת עקב
פציעתו ביום האירוע מהתריס בדירת המנוחה, עת ניסה לסגור אותו בכוח. בנוגע
לשעת המפגש עם מוהנד, השתנתה גרסת הנאשם וחלף הטענה הראשונית, כי
המפגש אירע בשעות הצהריים, טען הנאשם כי המפגש למעשה אירע בין השעות
18:00 ל-19:00 ביום האירוע (הנאשם עמד על כך גם בחקירתו הנגדית).
במסגרת חקירתו הנגדית, סיפר הנאשם, כי לאחר שמוהנד לקח הממתקים מהמקרר
בדירת המנוחה, הוא עזב הדירה ואילו מוהנד נשאר שם. אולם, במסגרת אותה
חקירה ממש, הציג הנאשם גרסה סותרת לפיה לאחר סיום המפגש ביניהם, מוהנד
יצא עמו מדירת המנוחה (בדומה לעדותו בחקירתו החמישית במשטרה).
הנאשם הוסיף והציג גרסה מורחבת למפגש עם מוהנד ביום האירוע, וסיפר כי פתח
למוהנד את דלת דירת המנוחה אשר הייתה נעולה, כעבור כ-10 דקות מרגע שנקש
עליה, וזאת כיוון שהחליף בגדים לבגדים עמם נעצר. כמו כן, הנאשם הודה לראשונה
כי מוהנד אכן שאל אותו למקור הדם והוא השיב לו, שהוא נפצע בגין פתיחת התריס.
,
212. דא עקא, גרסה מאוחרת זו אשר הציג הנאשם במסגרת עדותו, כלל אינה עולה בקנה אחד
עם גרסאותיו המוקדמות בחקירותיו במשטרה;
מעדות הנאשם עולה, כי עת שהה בדירת המנוחה, ובעודה נוכחת במקום, בין השעות 18:00
ל-19:00 ביום האירוע, הגיע לשם מוהנד דפק על הדלת, הנאשם ביקש ממנו להמתין ולאחר
מכן, מוהנד נכנס לקח את הממתקים ועזב עם הנאשם, או נשאר בדירה (קיימת סתירה בעדות
הנאשם בנקודה זו). גרסה זאת עומדת בסתירה מוחלטת לגרסה שמסר הנאשם במסגרת
חקירתו השנייה לפיו, נרדם בבית אניס ואינשרח בין השעות 19:00-18:30 בערך, ביום
האירוע.
–
זאת ועוד, במסגרת חקירתו החמישית במשטרה טען הנאשם, כי כלל לא שהה עם אמו
בדירה, אלא ליווה אותה עד למדרגות המובילות לדירתה בלבד, אז פגש במוהנד (בחדר
97 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
המדרגות), נתן לו סכום כסף לקנות נייס גאי', המתין לו שישוב ולאחר שחילקו הסמים
ביניהם נכנס לשכן בעל הסופרמרקט, ומשם הלך לבית אניס ואינשרח.
213.הלכה למעשה, הנאשם לא שלל גרסתו של מוהנד ואף לא ההתכנות שחולצתו הייתה
מוכתמת בדם עת מוהנד פגש אותו. הנאשם טען, כי אותו אירוע התרחש בשעות הצהריים וכי
הדם על החולצה מקורו או בדם הזב עקב כסיסת ציפורניו או בפציעה מהתריס. מכל מקום,
עדויותיו של הנאשם כמכלול, מלמדות כי הגם שהכחיש בתחילה האפשרות שמוהנד הבחין
בדם על חולצתו, בשלב מאוחר יותר, סיפק הסברים מהיכן מקור הדם ומכאן – ברי כי אינו
מכחיש טענה זו עוד, וחזקה, אף כפי שהודה הנאשם במסגרת חקירתו הנגדית, כי מוהנד אכן
הבחין בדם על חולצת הנאשם ביום האירוע.
כלומר, הגם שמוהנד אינו מומחה לזיהוי דם, מגרסאותיו המתפתחות והפתלתלות של
הנאשם, יש להסיק כי אמת העיד מוהנד. דהיינו, שעה שהנאשם פתח לו את דלת דירת
המנוחה, חולצתו הייתה מוכתמת בדם. יש לזכור, כי בסופו של יום הנאשם אינו מכחיש קיומו
של כתם דם על חולצתו, הגם שהוא מכחיש כי מדובר בדם המנוחה.
יש לתהות בנסיבות, הכיצד יכול להיות הנאשם בו זמנית הן בדירת המנוחה, והן בחדר השינה
בבית אניס ואינשרח, והיאך, שעה שלגרסת הנאשם שניתנה זמן קצר לאחר האירוע בחודש
8/19 לפיה, נותר בחדר המדרגות בבניין המנוחה ופגש שם את המנוחה ואת מוהנד – לפתע
כשנתיים לאחר מכן (!) צצה גרסה לפיה, שהה עם המנוחה בדירתה והיא אף צפתה בו נפצע
ובדיוק באותה העת מוהנד הופיע.
מדובר בסתירות רבות, אשר אינן מתיישבות האחת עם רעותה ואין דרך ליישבן. המסקנה
ההגיונית היחידה בנסיבות אלו, היא כי עדותו הכבושה של הנאשם, נועדה לתרץ את עדותו
המוצקה של מוהנד אשר אף גובתה בראיות חיצוניות.
לסיכום:
214.צירוף הראיות והעדויות האמורות יחד עם העולה מדו"ח הצפייה (ת/24) בעמ' 6-7,
המבוסס סרטוני מצלמות האבטחה (ת/23ב), לפיו הנאשם שם פעמיו לכיוון דירת המנוחה
בשעה 18:58 ביום האירוע, ושב לכיוון בית אניס ואינשרח בשעה 22:29 – מצביע לכאורה
98 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
ואף למעלה מכך, כי הרצח התבצע החל מהשעה 21:15 ולמצער, עד למפגש עם מוהנד, אשר
התרחש עובר לשעה 22:29, וכי הנאשם נכח בדירת המנוחה בשעות הללו.
האם הדם על החולצה יכול להיות ממקור אחר?
215.על פי מזכר שערך רס"ב אברמוביץ (ת/62) אשר בדק את מצב התריסים בדירה (בהתאם
לאמירות מוהנד כי הנאשם סיפר לו שנפצע בכפות ידיו בעקבות תיקון התריסים בדירת
המנוחה), מצבם הכללי של התריסים בדירת המנוחה אינו תקין. עם זאת, לא ניתן להבחין
בתריסים שבורים או חדים שעלולים לחתוך ולפצוע וכן, לא ניתן להבחין בתיקון כלשהו
שנעשה לאחרונה (המזכר מיום 5.8.19). המזכר הנייל מלמד, כי חרף העובדה שהתריסים לא
היו במצב תקין, לא היה בהם פגם חריג כלשהו אשר היה בו כדי לגרום לפציעת הנאשם.
על שורש כף יד ימין של הנאשם נצפו שריטות, כפי שעולה מת/79 (תצלום 11). גרסת הנאשם
באשר למקור הפציעה מלאת פרכות; בחקירתו הראשונה, טען כי מקור הפציעה במטע
הזיתים ובחקירתו השנייה, טען לפתע, שאינו זוכר היכן נשרט והתחמק ממתן תשובה עת
עומת עם גרסתו הקודמת.
עובדה מוגמרת היא, בהתאם לחומר הראיות (ת/37), וכפי שעולה מעדותו של סוהיל; כי
החולצה שלבש הנאשם בליל האירוע ובעת הרצח, נזרקה למזבלה וחרף חיפושים מאומצים
לא אותרה. כאן המקום לציין, כי סוהיל תיאר החולצה בעדותו, כחולצה מגואלת בדם אשר
הייתה ספוגה במים (כנראה עקב ניסיון לרחוץ את הדם).
אולם, אין להתעלם מהעובדה כי הנאשם החליף חולצה טרם שב לבית אניס ואינשרח, כפי
שנצפה במצלמות האבטחה (ת/24, בעמ' 7) ובסרטון 47 בת/23ב, וכי ניסה להתחמק תדיר
ממתן תשובה קונקרטית מתי ומדוע החליף בגדים, והיכן הניח את החולצה שהחליף.
יובהר, עדות מוהנד, המפורטת לעיל, הייתה עקבית וסדורה, נמצאה מהימנה, ונתמכה הן
בפלט השיחות מהטלפון הנייד של בכריה (ת/68) והן בדויית הצפייה (ת/24), וסרטוני מצלמות
האבטחה (ת/23ב) המעידים כי הנאשם עזב את דירת המנוחה רק בשעה 22:29.
כמו כן, עדויות בני המשפחה באשר לקולות שנשמעו, תומכות אף הן בעדות מוהנד. מכל
מקום, למעט שעת המפגש, הנאשם אישר את גרסתו של מוהנד – ומכאן ותוך התרשמות כי
לא הייתה למוהנד כל סיבה להעליל על הנאשם עלילת שווא, וזאת נוכח עדות הנאשם כי לא
99 מתוך 158
תפ"ח 57826-08-19 מדינת ישראל נ' מחאמיד (עציר)
היו ביניהם סכסוכים וכן, עדותו של מוהנד לפיה רחש לנאשם כבוד וניהל עמו קשר תקין –
מצאנו לתת אמון מלא בגרסתו של מוהנד ולקבלה כמשקפת את האירועים המתוארים בה
כהווייתם.
ויודגש, הנאשם מאשר בעדותו (עמ' 329-327) כי שעה שמוהנד המתין בפתח דירת המנוחה,
החליף את בגדיו.
216. חיבור כלל הראיות הללו מצביע, כי מוהנד נקש על דלת דירת המנוחה עת הנאשם היה מצוי
במהלך המעשה או בסמוך לאחריו, ונדרשה לו שהות על מנת לנקות עצמו מן הדם שדבק בו
וכן, להסתיר החפץ החד ששימש אותו, בין היתר, לביצוע המעשה. התמונות שצולמו בזירת
הפשע (ת/17+ת/79) מעידות כאלף אלפי עדים, כי מדובר היה בזירה עקובה מדם.
217.אמנם הנאשם טען בתחילה שעזב דירת המנוחה או בניין המנוחה בצהריים, ולאחר מכן שינה
גרסתו וטען, כי עזב בשעות הערב 19:00-18:00, אולם, לא הציג תרחיש אפשרי הסותר
הימצאותו בדירת המנוחה או באזור בניין המנוחה בשעות הערב המאוחרות/בשעות הליל,
של יום האירוע. כל שטען הנאשם היה כי היה בבית אניס ואינשרח בזמן האירוע הנטען (אולם
גם ביחס לכך, הוצגו גרסאות סותרות ומופרכות, כפי שיובהר בהמשך).
יוצא, אפוא, כי הנאשם מוקם על ידי מוהנד בזירת האירוע בשעת האירוע הנטענת או בסמוך
אליה, ונצפה דם על חולצתו. הנאשם החליף חולצה ושם פעמיו לכיוון בית אניס ואינשרת
בשעה 22:29. הגם שהנאשם ניסה להציג תזות חלופיות באשר למקור הדם, צבר הראיות
מציג תמונה ברורה וחד משמעית המעידה שחולצת הנאשם הוכתמה בדם עת רצח את אמו.
מועד עזיבת הנאשם את דירת המנוחה ביום 27.7.19
218.הנאשם הציג גרסאות רבות, באשר למועד האחרון בו פגש במנוחה עובר למותה, השעה בה
הגיע לבית אניס ואינשרח ונרדם בביתם, טענות המלאות סתירות ופרכות של ממש.
הנאשם טען בחקירתו הראשונה וכן השנייה במשטרה, כי לא נכח בדירת המנוחה החל משעות
אחה"צ של יום האירוע ועד למעצרו, אשר התרחש ביום למחרת. לאחר הפצרות חוזרות
ונשנות מצד החוקרים במסגרת חקירתו השנייה וניסיונות התחמקות מצד הנאשם, הואיל
הנאשם לפרט כי פגש את המנוחה בצהרי יום האירוע (בשעה 16:00 בקירוב), בחדר המדרגות
100 מתוך 158
