בפני
כבוד השופטת אספרנצה אלון
המבקש
ב’
באמצעות עוה”ד אילנית האס- ארד
נגד
המשיבים
1. א’
באמצעות עוה”ד יהודית מייזלס
2. ש’
3. י’
באמצעות עוה”ד רוני שושן
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב’ השופטת הדס גולדקורן) מיום 29.12.2022 בתיק תמ”ש 1276-02-21 במסגרתה דחתה את בקשת המבקש למחיקת התביעה נגדו ובתמצית בשל כך:
“4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.
עיון בטענות הצדדים, והמסמכים שצורפו, מחזקים את טענת התובעת, לפיה לנתבע 3 קיימת זיקה לנחלה, אף אם הוא אינו בעל זכויות בה.
כך, לדוגמא, טוען הנתבע 3, כי מלוא הזכויות בנחלה רשומות על של אביו, נתבע 2, והוא אף צירף אישור המאשר את טענתו. מנגד, התובעת צירפה מסמך משנת 2019 המופנה לרמ”י, שכותרתו “בקשה לרישום בן ממשיך”, במסגרתו מבקש האב לרשום את הנתבע 3 כ”בן ממשיך” בנחלה. מסמך זה, כשלעצמו, יש בו כדי ללמד כי לנתבע 3 ישנו קשר לנחלה, כאשר הדבר יתברר במסגרת התביעה לגופה.
יתירה מכך, הצדדים העלו טענות ועובדות רבות בכתבי טענותיהם, כאשר נתון זה לבדו עשוי להעיד כי יש לברר טענות אלו במסגרת הדיון בתביעה לגופה ולא במסגרת בקשה זו.
5. מכל מקום, ככל שבסופו של ההליך יתברר כי לא היה מקום להגשת התביעה- יבוא הדבר לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות.”
(להלן: “ההחלטה”)
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה. בתמצית טען כי שגה בית משפט קמא שגיאה מהותית בקובעו כי למבקש “זיקה” לנחלה עת אין ומעולם לא הייתה לו זכות קניינית או אובליגטורית בנחלה, אין ומעולם לא ניתן לו מעמד של בן ממשיך בנחלה, מעמד שאינו מוכר ביחס לנחלה נשוא ההליך. עיקר טענתה של המשיבה היא ל”הסתמכות” ו/או “הבטחה ערטילאית” והיא אינה עומדת ברף המינימלי ביותר כדי להצביע על כך שלמבקש יש זכויות או עתידות להיות לו זכויות כאמור. זאת ועוד, משהסעד היחיד שתבעה המשיבה 1 (התובעת בבית משפט קמא) הוא קבלת מחצית מהזכויות בנחלה, אין עילה ואין יריבות ביניהם אלא טקטיקה נפסדת של המשיבה בהגשת תובענה קנטרנית וטורדנית זו ולפיכך שגה בית משפט קמא משקבע כי למבקש יש “זיקה” לנחלה, הגם שלדבריו אינה מהווה זכות במקרקעין ומשדחה את בקשתו למחיקתו.
לאחר שקראתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה, החלטתי שלא ליתן רשות ערעור לבקשה וזאת אף מבלי לבקש את תשובת המשיבים. ואלו בתמצית נימוקיי:
המחלוקת שבין הצדדים סבה בעיקרה סביב המתח בין זכות הקניין של משיבים 2-3 בנחלה, הם הורי המבקש, אל מול טענת השיתוף הספציפי וטענת הסתמכות ו/או הבטחה לה טוענת משיבה 1.
מוכנה אני לצאת מנקודת הנחה כי הרף אותו צריכה המשיבה 1 להוכיח (התובעת בהליך קמא) הינו רף גבוה ומשמעותי, שכן נגיסה בזכות הקניין אינה דבר של מה בכך, גם בסכסוכים משפחתיים. אוסיף, כי ספק אם הייתי משתמשת בתיבה “זיקה לנחלה” בה השתמש בית משפט קמא, שכן חוק המקרקעין (והפסיקה בהתאם) אינו מכיר בזכות קניינית הנוצרת מטעמי “זיקה למקרקעין”, זאת למעט “זיקת הנאה”, אשר לא בה עסקינן במקרה דנן.
לטענת המשיבה, המבקש והוריו, הביאו לכך שהמשפחה עברה להתגורר בבית הישן הנמצא בנחלה ששופץ והותאם למגוריהם, וכן שולמו כספים לתכנון הבית על הנחלה כנטען בכתב תביעתה וכיו”ב. השאלה אם די בכך כדי להקים “הסתמכות” ו/או “הבטחה לזכויות במקרקעין” היא לב העניין, שיתברר בהליך גופו. אלא, שהמבקש אינו אדם זר אלא הוא מהווה למעשה “בריח-תיכון” / “החוליה המקשרת” בתביעתה של המשיבה 1 נגדו וכנגד משיבים 2-3, הם הוריו.
זאת ועוד, תקנה 26 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018 (להלן: “התקסד”א”) מלמדת כי מותר לצרף בכתב תביעה אחד, כתובע או כנתבע, כל אדם הדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה, ובלבד שהתובענה מעוררת שאלה עובדתית או משפטית משותפת לכל בעלי הדין. תובע שיש לו ספק באשר לזהות אדם שממנו הוא זכאי לסעד, רשאי לצרף כמה נתבעים, כדי ששאלת החבות והיקפה בנוגע לכל אחד מהם תתברר במהלך הדיון. לפיכך נראה לי כי צדק בית המשפט קמא משדחה את הבקשה למחיקתו של המבקש, מבעוד מועד, מטעם של היעדר עילה או יריבות. הדבר קיבל ביטוי בהחלטת בית משפט קמא בסיפא של פסקה 4, כי עצם העלאת הטענות והעובדות הרבות בכתבי הטענות היא לבדה עשויה להעיד כי יש מקום לברר את טענות הצדדים במסגרת הדיון בתביעה לגופה ולא במסגרת בקשה למחיקת התביעה כנגד המבקש.
בנוסף לאמור, הרי שהחלטה בעניין תיקון כתבי טענות, לרבות באשר למחיקת בעלי דין מכתב התביעה (סעיף 46 לתקסד”א), הינה החלטה הנוגעת במובהק לאופן ניהול ההליך, מסורה היא לשיקול דעתה הרחב של הערכה הדיונית, וככזו ערכאת הערעור נמנעת מלהתערב בה, למעט באם יימצא כי הן עשויות לגרום לעיוות דין או כי הן חורגות ממתחם הסבירות (עיינו רע”א 5278/18 ממון נ’ אוסטיס בע”מ, (7.8.2018); רע”א 5060/21 נחל אשכול השקעות בע”מ נ’ מנורה נכסים והשקעות בע”מ, (18.8.2021), רע”א 8908/21 שומרי משקל בע”מ נ’ WEIGHT WATCHERS INTERNATIONAL INC , (נבו 07.02.2022). במצב דנן ולאור האמור לעיל, לא נראה כי החלטת בית משפט קמא גורמת לעיוות דין או שהינה חורגת ממתחם הסבירות.
משכך, מצאתי שאין ליתן רשות ערעור לבקשה.
משלא נתבקשה תשובת המשיבים, אין אני עושה צו להוצאות.
ההחלטה מותרת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיק.
ניתנה היום, ב’ שבט תשפ”ג, 24 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.
