לפני
כבוד השופטת אספרנצה אלון
המבקש/המערער
ג'
נגד
המשיבה
א'
ע"י ב"כ עוה"ד גילה ליברמן
פסק דין
1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט טל פפרני) בתלה"ב 27247-01-24 מיום 27/03/24 (להלן: "בית משפט קמא") בגדרה חויב המבקש בדמי מזונות זמניים עבור קטין על אף שלא בוצעה בדיקת אבהות ולא נקבע כי המשיב הינו אבי הקטין (להלן: "החלטת בית משפט קמא").
2. בבקשת רשות הערעור טען המבקש כי שגה בית משפט קמא משחייבו במזונות זמניים מבלי שהוכחה אבהותו, שכן הסדר הנכון הוא שקודם קובעים אבהות ורק לאחר מכן קובעים את דמי המזונות. לטענתו, גם למשיבה קיים ספק בעניין אבהותו על הקטין ומטעם זה מחקה את כתב התביעה שהגישה להוכחת אבהות. הצדדים סיכמו כי רק לאחר קבלת תוצאות בדיקת האבהות וקביעת בית המשפט כי המשיב הינו אבי הקטין, יערכו הצדדים הסכם בכל הקשור למשמורת הקטין, מזונותיו וכיו"ב והוא הופתע מכך שהמשיבה הגישה רק תביעת מזונות, בניגוד למוסכם ביניהם. לגרסתו טעה בית משפט קמא משקבע כי הוא אינו מעוניין לברר את עניין האבהות ולפיכך יש להורות על ביטול החלטת בית משפט קמא.
3. בהחלטתי מיום 15/05/24 הצעתי לצדדים להגיש תביעה משותפת לבדיקת אבהות לבית משפט לענייני משפחה, כאשר שני הצדדים יישאו בתשלום האגרה.
4. המבקש חזר על עמדתו כי סוכם בינו לבין המשיבה כי היא זו שתגיש תביעה לבדיקה ורק לאחר מכן ייקבעו מזונות וזו למעשה תכלית בקשת רשות הערעור שהגיש. בתגובה משלימה טען המבקש כי לא ניתן לכפות עליו להגיש תביעה על אבהות, זהו תהליך שחייב להתבצע מרצון ולא בכפייה ואין לבית המשפט סמכות לעשות כן, גם בשל כך שהחלטה זו מנוגדת להחלטה קודמת שניתנה ולהסכמות שבין הצדדים. המבקש הדגיש כי ככל שתגיש המשיבה תביעת אבהות, הוא מוכן לבצע את הבדיקה.
5. המשיבה טענה כי מדובר בניסיונות חוזרים ונשנים של המבקש לחמוק מאחריותו, כמו גם מאבהותו, כפי שפירט בהרחבה בית משפט קמא בהחלטתו. בין השאר הפנתה המשיבה לכך שבית משפט קמא קבע כי המבקש לא הגיע לדיונים, התחמק מביצוע בדיקת אבהות, למרות שבמסגרת כתב הגנתו לא הכחיש את אבהותו על הקטין ואף ציין שהוא בקשר עמו. המשיבה הפנתה לתסקיר המשלים, בו צוין כי הקטין היה בקשר עם המבקש מגיל 3 לערך ועד גיל 7, מייחל לחידוש הקשר עם המבקש אותו הוא רואה כאביו. המשיבה אמנם הגישה תביעה לבירור אבהות, אך בשל היעדר שיתוף פעולה של המבקש, מחקה את התביעה ותחתיה הוגשה תביעה למזונות. נראה כי תהליך של בירור אבהות בשנית לא ישנה את התנהלות המבקש ויוביל לבזבוז זמנו של בית משפט הנכבד. עם זאת, ככל שהמבקש יפעל להגיש תביעת אבהות ולקדמה, המשיבה לא תתנגד ובלבד שהחלטת בית משפט קמא למזונות זמניים לא תעוכב.
6. ניתן לסכם ולומר שכל צד הטיל על רעהו את האחריות והנטל להגשת התביעה לאבהות, ובפועל איש מהם לא הגישה.
7. לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא, אני נותנת בזאת רשות ערעור לבקשה, דנה בבקשה כערעור ודוחה את הערעור. מעתה ייקרא המבקש – המערער. להלן נימוקיי.
8. בית משפט קמא היה ער לטענות המבקש והביע את דעתו כפי שקבע כדלקמן:
"
אמנם נכון כי ע"פ רוב ובדרך כלל, אין מקום לקבוע חיוב במזונות, ולו זמניים, שעה שסוגיית האבהות טרם הוכרעה [ר' עמ"ש 45491-01-16 (מחוזי ת"א), רמ"ש 12274-02-17 (מחוזי חיפה)].
עם זאת, המקרה לפנינו אינו מקרה רגיל ויוצא מגדר הכלל. להלן אנמק.
במסגרת תמ"ש 59373-06-21 הגישה המבקשת תביעה לבירור אבהותו של המשיב. עיון באותו תיק, בפרוטוקולים, ובהחלטות שניתנו, מעלה בבירור כי המשיב התחמק, כך באופן שיטתי, וביצע כל פעולה אפשרית על מנת שלא ניתן יהיה לברר את התביעה. המשיב לא התייצב לדיון מיום 7/9/22, לא התייצב לדיון מיום 29/1/23, ועקב כך הוצא כנגדו צו הבאה. לדיון מיום 5/3/23 התייצב המשיב באיחור ניכר של 40 דקות, וטען ארוכות כנגד הצו שהוצא כנגדו, וכן העלה טענת פסלות שנדחתה. דיון שנקבע ליום 11/6/23 נדחה לבקשת המשיב. לדיון שנקבע ביום 3/7/23 הנתבע לא התייצב, וסופו של דבר, המבקשת התייאשה ועתרה למחיקת התביעה.
בכתב ההגנה אותו הגיש המשיב בתיק תמ"ש 38129-101-2 הודע המשיב כי קיים עם המבקשת מערכת יחסים אינטימיים, ולא הכחיש, באופן מפורש, את אבהותו הנטענת [ס' 5 ס' 22[ד]].
לנוכח האמור, מצטיירת תמונה, לפיה המשיב אינו מכחיש כי קיים עם המבקשת מערכת יחסים אינטימיים, ועם זאת, מסרב לשתף פעולה עם תביעת האבהות, והליך בדיקת רקמות, ואף מתחמק, בכל דרך אפשרית, מניהול ההליך. עוד ניתן ללמוד מתסקיר העו"ס, שהוגש במסגרת תביעה האבהות, כי הקטין מכיר את המשיב, ויודיע כי הוא אביו. בנסיבות אלו, דומני כי ניתן לראות באופן התנהלותו של המשיב עצמו, ראיה נוספת, התומכת ומחזקת את גרסת המבקשת. אינני מתעלם מהעובדה כי המבקשת הגישה בעבר מספר תביעות, אשר נמחקו על ידה, מסיבות אלו ואחרות, ואולם, דומני אין מקום לזקוף התנהלות זו של המבקשת, לחובתו של הקטין, אשר הוא זה הזכאי לדמי המזונות. לנוכח כלל האמור, הגעתי למסקנה, כי לעת הזו, ובמסגרת בקשה זמנית, עלה בידי המבקשת לעמוד ברף הנדרש, ויש לחייב את המשיב לשלם למבקשת דמי מזונות זמניים.
בפסיקת מזונות זמניים מדובר בסעד זמני הניתן לפי שיקול דעתו של בית המשפט להבטחת קיומו של הזכאי למזונות עד שתתברר תביעתו. קביעת דמי המזונות נעשית בלי להיכנס לעובי הקורה, דבר שיעשה במהלך בירור המשפט ושמיעת ראיות הצדדים. קביעת צרכיהם של הקטינים, כמו גם יכולתו של האב, תעשה בזהירות רבה … ".
9. צא ולמד, בית משפט קמא היה מודע היטב להלכה כי ראשית יש לקבוע את אבהותו של קטין, ולאחר מכן לקבוע את שיעור החיוב במזונותיו. אלא שאין מדובר באקסיומה, כל מקרה לגופו ועל פי נתוניו הספציפיים של כל מקרה ומקרה.
10. בענייננו, בית משפט קמא קבע נחרצות כי המערער התחמק באופן שיטתי מבירור תביעת האבהות שהוגשה בחודש יוני 2021, היינו לפני כשלוש שנים, והתנהלותו זו חיזקה בעיני בית משפט קמא את גרסת המשיבה. (ראו סעיפים 13 ו-15 להחלטת בית משפט קמא). בית משפט קמא הפנה לכתב ההגנה כי המערער הודה בקיום מערכת יחסים אינטימית עם המשיבה ולא הכחיש באופן מפורש את אבהותו הנטענת (סעיף 14 להחלטת בית משפט קמא).
11. המערער מרכז את ערעורו בהתנהלות המשיבה שלטענתו הינה חסרת תום לב, שבניגוד למוסכם הגישה רק תביעת מזונות ומחקה את תביעת האבהות. אלא שבכך טועה המבקש. לא התנהגות המשיבה, בין אם יש ממש בטענתו ובין אם אין, היא בלב העניין, אלא זכותו של הקטין וטובתו כי בנוסף על אמו יחויב במזונותיו משנחזה כאביו על פי הראיות שעמדו בפני בית משפט קמא, והוא כובש את הראייה המכרעת המסורה בידו, להוכיח במידה הקרובה לוודאות כי הוא אביו אם לאו. שוכנעתי כי לא נפלה כל שגגה במסקנת בית משפט קמא משקבע "… כי לעת הזו, ובמסגרת בקשה זמנית, עלה בידי המבקשת לעמוד ברף הנדרש, ויש לחייב את המשיב לשלם למבקשת דמי מזונות זמניים" (הסיפא לסעיף 15 להחלטת בית משפט קמא).
12. בדיקה גנטית הינה "דרך המלך" להוכחת "הורות גנטית" (עיינו למשל בג"צ 566/11 דורון ממט נ' משרד הפנים (2014)). אלא שכאמור המערער מסכל את בירור האבהות. הוא אינו שולל ואינו מאשר את אבהותו על הקטין ובפועל פרט לאמירות "מוכן אני" אין הוא עושה דבר ואינו משתף פעולה להמצאת הראייה הטובה ביותר לקביעת אבהות. גם להצעותיי, שניתנו במסגרת הליך זה, לא שעה המבקש והוא עומד על כך כי המשיבה תגיש תביעת אבהות. בנסיבות אלו הדעת נותנת כי אם קיים ספק בליבו כי הקטין הינו בנו, היה מזדרז מיוזמתו לבצע בדיקת אבהות או פונה לבית המשפט קמא בתביעה מתאימה ולבטח לא היה בקשר עם הקטין שנים רבות, ומשמש לו כדמות אב, כפי שעולה מהתסקיר המשלים.
13. לעת הזו המערער חויב במזונות זמניים לקטין, בסך של 1,850 ₪ לחודש, וכן במחצית הוצאות חינוך ובריאות חריגות, ועדיין ממשיך המערער להתעקש שלא להסיר את הספק בדבר אבהותו על הקטין, שמזכיר שאין ספק כי הוא והמשיבה קיימו יחסים אינטימיים בתקופה הקריטית להורתו של הקטין. במילים אחרות בידי המבקש האפשרות המהירה והקלה להציג את הראייה הטובה ביותר לשלילת אבהות ו/או אימות אבהותו, והוא מסרב לעשות כן באמתלה כי סיכם עם המשיבה אחרת. בנסיבות אלו ראוי גם ראוי לפסוק מזונות זמניים לקטין, כפי שעשה בית משפט קמא ובצדק.
15. לפני סיום וזה העיקר, דעתי אינה נוחה מכך שלקטין, יליד 2/2/2011, כבן 13.5, נותר 'שתוקי'. זו זכותו הבסיסית של כל אדם, לרבות ובמיוחד קטין, להיחשב כבן לאב ידוע. זכותו מעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ויש לה גם היבטים חברתיים ופסיכולוגיים – קביעת הזהות העצמית, ייחוס משפחתי, דימוי עצמי ואפילו מידע על מחלות גנטיות ותורשתיות ועוד (ראו לעניין זה ע"א 5942/92 פלוני נ' אלמוני ואח' (1994)). בתסקיר המשלים מיום 01.05.2022, מעריכה עו"ס לסדרי דין כי "ביצוע הבדיקה הנדרשת לוידוא אבהותו של האב הנטען, תביא לוודאות אצל הקטין ותחזק את החוסן הנפשי שלו. ביצוע הבדיקה לאב הנטען עדיפה גם בהיבט רישום הורי לקטין – גם במידה ויימצא כי האב הנטען אינו אביו של הקטין אדם, הרי שרישומו של האב הרשום XXX, יישאר על כנו, והקטין לא יוותר ללא זהות אב רשומה".
בית משפט קמא יפעל על פי חוכמתו כי הקטין לא יישאר 'שתוקי', שכן הפגם באי הצהרה הוא רב דורי, ותקף כלפי כולי עלמא.
16. סוף דבר, הערעור נדחה.
אני מחייבת את המערער בהוצאות בקשה זו בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו למשיבה תוך 30 יום מהיום, אלא אם כן יפנה המערער לבית משפט קמא בבקשה לביצוע בדיקת רקמות – בין אם על ידי הגשת תביעה חדשה ובין על ידי בקשה "לפתוח" את תביעת האבהות שנמחקה. ככל שהופקד פיקדון, יועבר סך של 5,000 ₪ לידי המשיבה, והיתרה תושב למשיב.
17. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים, תפעל בהתאם לעירבון ותסגור התיק.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ד סיוון תשפ"ד, 30 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
