בפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
מבקש
משיבה
י. ז
ע”י ב”כ עוה”ד ז’קלין סוויד כרכבי
נגד
א. ז
ע”י ב”כ עו”ד סוהיר זידאן
החלטה
1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב’ השופטת רויטל באום) מיום 3.7.22 בתיק תמ”ש 27681-01-21 (להלן: “ההחלטה קמא” ו- “התיק קמא” בהתאמה), אשר במסגרתה הורה בית המשפט קמא לצדדים, להודיע תוצאות ההתמחרות ביניהם עד ליום 31.7.22, והכל כפי שיפורט להלן.
רקע בזעיר אנפין
2. המבקש והמשיבה (להלן גם: “הצדדים”) הם אחים, אשר ירשו מאביהם המנוח את זכויותיו בנכס המצוי ברחוב … בעיר …, הידוע כגוש … חלקה .. (להלן: “הנכס” או המקרקעין”).
האב המנוח החזיק ב-50% מהזכויות בנכס, אשר לאחר פטירתו התחלקו בין הצדדים באופן שכל אחד מהם החזיק ב-25% מהזכויות בנכס. 50% נוספים מהזכויות בנכס היו רשומים על שם אשת המנוח – גב’ ב’ (להלן: “האם”).
כאמור בבקשת רשות הערעור, בנכס קיימת דירת מגורים וכן מכולת.
3. כנטען בבקשת רשות הערעור, ביום 12.2.2018 העבירה האם את זכויותיה בנכס למבקש, ללא תמורה, ובכך הפך המבקש לבעלים של 75% מכלל הזכויות במקרקעין. 25% הנותרים מוחזקים בבעלות המשיבה.
4. עוד נטען בבקשת רשות הערעור, כי ביום 18.11.2020 חתמו האם והמבקש על הסכם, לפיו התחייב המבקש להבטיח את מגוריהם של האם ובנה ר’ בנכס לכל ימי חייהם, ללא תמורה שתיגבה מהם לזכות המבקש, או לזכות חליפיו, יורשיו או רוכשי זכויותיו בנכס.
5. ביום 14.1.2021 הגיש המבקש כאן את התובענה בבית משפט קמא, לפירוק השיתוף במקרקעין הנ”ל. הצדדים לתובענה קמא הם המבקש והמשיבה.
6. ביום 18.8.2021 הוגשה חוות דעת שמאית שהוכנה על ידי השמאי דן ברלינר, שמונה כשמאי מוסכם מטעם בית משפט קמא. בחוות הדעת העריך השמאי את שווי המקרקעין למכירה, הן כפנויים והן כתפוסים.
7. בישיבת יום 25.4.22 הציעה המשיבה לרכוש את חלקו של המבקש בנכס לפי שוויו כתפוס, ותאפשר לאם ולאחיה ר’ להתגורר בנכס עד אריכות ימים.
בית משפט קמא הציע לצדדים, כי ככל שהמשיבה תהיה מעוניינת לרכוש את חלקו של המבקש בנכס בתנאים הנ”ל, יערכו התמחרות (בסיוע באי כוחם), במסגרתה המחיר שכל צד ישלם למשנהו תמורת רכישת חלקו יעלה ב – 5,000 ₪ בכל פעם. בית משפט קמא קבע כי עד ליום 31.5.22 יוגשו לו תוצאות ההתמחרות.
8. לטענת המבקש בבקשת רשות הערעור, לאחר שנודע לאם על ההתמחרות הצפויה, היא הגישה ביום 16.6.22 הודעה דחופה מטעמה בתיק קמא, במסגרתה ציינה כי היא מעבירה למבקש באופן בלתי חוזר את כל זכויותיה בדיירות המוגנת נשוא ההסכם מיום 18.11.20, וכי היא מבקשת לפעול למכר הנכס בשוק החופשי או בהתמחרות בין הצדדים.
9. לטענת האם, נוכח סכסוך קשה הקיים בינה לבין בתה, המשיבה, היא לא מסכימה להיות דיירת מוגנת בנכס שיהיה בבעלות המשיבה.
10. ביום 23.6.22 ניתנה החלטה בתיק קמא, כהאי לישנא:
“אמם של הצדדים אינה צד להליך, והחלטותיה אינן רלוונטיות לאופן ניהולו. ההליך ימשיך כפי שהתחיל ועפ”י המצב העובדתי והמשפטי שהיה עם פתיחתו. ככל שהתובע מבקש לשנות מהמצב העובדתי והמשפטי – יחזור בו מהתביעה, ישלם הוצאותיה של הנתבעת בעטיו של ההליך שננקט לשווא, ויגיש תביעה חדשה אשר תידון עפ”י התור, ככל שהתובע מבקש לעשות כן, יודיע עד ליום 30.6.22 ויינתן צו להגשת טיעון בשאלת ההוצאות. ככל שהתובע מבקש להמשיך בהליך כפי שהתחיל, כי אז בדיון שהתקיים לפניי ביום 25.4.22 ניתנה הצעתי לביצוע התמחרות, ועל הצדדים לפעול בהתאם ולהודיע תוצאות ההתמחרות עד ליום 31.7.22”.
11. ביום 29.6.22 הגיש המבקש הודעה ובקשה לפירוק שיתוף בנכס, במסגרתה הבהיר כי אין בכוונתו לשנות את תביעתו, בפרט כשאין שינוי בטענותיו הן העובדתיות והן המשפטיות. לטענתו, בהודעת האם יש לפטור את המבקש מפירוק שיתוף עתידי נוסף בנכס, כי זכויות האם אמורות לשוב למבקש לאחר אריכות ימי האם.
עוד טען, כי המשיבה עושה כל שלאל ידה לעכב את פירוק השיתוף בנכס ולמשוך ההליכים; מאז ההחלטה מישיבת יום 25.4.22 המשיבה מסרבת לבצע את ההתמחרות. המבקש מעוניין למכור את זכויותיו לכל המרבה במחיר, ומעולם בכתב התביעה לא דרש את מכר זכויותיו כתפוסות, אלא אך הציג את המצב העובדתי הקיים והתחייבותו כלפי האם, ואין בכך פסול.
המבקש ביקש למנות כונס נכסים לצורך פירוק השיתוף בנכס ומכירתו לכל המרבה במחיר.
12. ביום 3.7.22 ניתנה ההחלטה קמא:
“הצדדים יודיעו תוצאות ההתמחרות ביניהם עד ליום 31.7.22, כפי שנקבע בהחלטה מיום 23.6.22”.
בגין החלטה זו, הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
13. להשלמת התמונה נציין כי ביום 10.7.22 הגישה המשיבה בקשה לקביעת מועד דיון בתיק קמא, במסגרתו תיערך ההתמחרות בפיקוח בית המשפט. ביום 12.7.22, ולאחר שהתבקש על ידי בית משפט קמא, הגיש המבקש רשימת מועדים מתאימים לדיון.
ביום 14.7.22 ניתנה החלטת בית המשפט קמא כדלקמן:
“אני קובעת ישיבת קדם משפט לצורך התמחרות בין הצדדים בפיקוח בית המשפט ביום 24.10.22 בשעה 10:00”.
טענות המבקש בבקשת רשות הערעור
14. המבקש חזר בבקשת רשות הערעור על טענותיו שהובאו בבקשה קמא מיום 29.6.22, והוסיף כדלקמן:
א. טעה בית משפט קמא עת חסם את דרכו של המבקש מקבלת סעד שפורט באופן ברור בכתב תביעתו. המבקש דרש פירוק שיתוף בנכס לפי סעיפים 37(א) ו- 40(א) לחוק המקרקעין, תשכ”ט- 1969, בדרך של מכירת המנכס לכל המרבה במחיר וחלוקת הפדיון בין השותפים בהתאם לחלקם היחסי בזכויות בנכס.
ב. המבקש לא דרש בתובענה קמא את מכירת הנכס כתפוס, באף סעיף מסעיפי התביעה. לכן טעה בית משפט קמא עת קבע כי חלקו של המבקש יימכר כתפוס בעוד שחלקה של המשיבה יימכר כפנוי, ושני החלקים אינם אלא דירת מגורים אחת שלא ניתנת לחלוקה כלשהי.
ג. טעה בית משפט קמא עת החיל דיירות מוגנת על חלק (75%) מדירת המגורים, ופטר את החלק האחר (25%) מדיירות מוגנת. עסקינן כאמור ביחידת מגורים אחת שלא ניתנת לפיצול.
ד. טעה בית משפט קמא עת התעלם מפניית האם ורצונה לוותר על זכויותיה כדיירת מוגנת והעברתן למבקש. טעמי האם להגשת ההודעה היו טעמים קשים שעל בית משפט לענייני משפחה היה להתחשב בהם עקב הנסיבות שתוארו. הודעת האם כן רלוונטית מאחר שהעברת זכויותיה בדיירות מוגנת למבקש, משנה את קביעת בית משפט קמא לגבי היותה דיירת מוגנת, וזכותה של האם להעביר זכויותיה למבקש בכל שלב בתיק.
ה. טעה בית משפט קמא עת קבע כי מכר הנכס כפנוי מהווה שינוי עובדתי ו/או משפטי, וכי על המבקש לחזור בו מתביעתו, תוך חיובו בהוצאות, בעוד שלא התבקש כל שינוי בסעדי כתב התביעה.
ו. בהחלטה קמא מיום 3.7.22, לא נימק בית משפט קמא את ההחלטה ולא הבהיר מהי סיבת דחיית הסעד העיקרי של תובענת המבקש –מתן צו פירוק שיתוף;
כן לא ניתנה החלטה כלשהי בבקשת המבקש למינוי כונס נכסים ואך נקבע כי הצדדים ימשיכו בהתמחרות כפי שנקבע, שהיא בבחינת תוצאה בלתי רצויה מצד המבקש.
דיון והכרעה
15. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018.
להלן אנמק החלטתי.
16. קריאת בקשת רשות הערעור וכן עיון בתיק קמא מלמדים, כי רוב טענות המבקש (ראו סעיף 14(ב-ה) לעיל) מופנות כלפי קביעותיו של בית משפט קמא בהחלטה קמא מיום 23.6.22, ולא כלפי ההחלטה קמא מיום 3.7.22.
נזכיר כי ההחלטה מיום 23.6.22 וחלף המועד להגיש בקשת רשות ערעור בגינה, ולא ניתן לערער עליה כיום (אלא רק במסגרת פסק הדין הסופי בתיק).
ההחלטה קמא מיום 3.7.22, בגינה הוגשה בקשת רשות הערעור דנן, מפנה למעשה את הצדדים להחלטה קמא מיום 23.6.22. אולם לא ניתן לערער עליה בדרך זו, “בדלת האחורית”, קל וחומר משחלף המועד להגיש בקשת רשות ערעור בגינה, כקביעתנו דלעיל.
17. מעבר לצורך, אף אם נדון בטענות המבקש שהופנו כלפי שתי ההחלטות קמא הנ”ל, דין בקשת רשות הערעור להידחות. במה דברים אמורים?
18. שאלת מכר הנכס כולו (להבדיל מחלקו של המבקש בו) כתפוס הועלתה לראשונה בבקשת רשות ערעור זו. מן הראוי כי שאלה זו תוכרע תחילה על ידי בית משפט קמא, בבקשה שיפנה אליו המבקש בנדון, ככל שיבחר לעשות כן.
19. בכל הקשור להוראות בית משפט קמא בהחלטתו מיום 23.6.22, הרי שלגבי הוראות אלה חלף המועד הערעורי עליהן כאמור; יחד עם זאת, לא ראיתי כי נחסמה דרכו של המבקש בהחלטה האמורה להגיש בקשה בתיק קמא לצירוף האם ו/או האח ר’ המתגוררים בנכס, כצדדים נדרשים לתובענה דנן.
20. בכל הקשור לבקשת המבקש למינוי כונס נכסים למכר הנכס, חרף העובדה כי בית משפט קמא לא דן בה בהחלטו מיום 3.7.2022, סבורני כי אין מקום למינוי כונס נכסים בתיק קמא, שעה שנראה כי עסקינן בפירוק שיתוף בנכס שאיננו מורכב או מסובך, ואין צורך להכביד על הצדדים בהוצאות בנדון.
בכל מקרה בעתיד, וככל שהנסיבות יצריכו זאת, יוכל בית משפט קמא לדון בבקשה נוספת שתוגש לו בנדון על ידי מי מהצדדים, ולהכריע בהתאם.
סוף דבר
21. לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.
22. משלא נדרשה תשובה, אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.
החלטה זו מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתנה היום, כ”ה אלול תשפ”ב, 21 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.
