לפני כבוד השופט סארי ג’יוסי
המאשימה:
מדינת ישראל
ע”י ב”כ עוה”ד ל. מטר – פרקליטות מחוז חיפה – פלילי
תקציר גזר-דין
הנאשם, יליד שנת 1982, הורשע על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב-אישום מתוקן בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות כנגד בת משפחה – עבירה לפי סעיף 33 + 335(א1) לחוק העונשין התשל”ז-1977, בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
בקליפת-אגוז יצוין, כי מעובדות כתב-האישום עולה, כי הנאשם היה בן-זוגהּ של המתלוננת, עת בחודש נובמבר 2021, החלו הנאשם והמתלוננת להתווכח ולצעוק אחד על השני, והמתלוננת ביקשה מן הנאשם שיעזוב את הבית, אולם הלה סירב. בהמשך, נוכח סירובו של הנאשם לעזוב את הבית, הודיעה המתלוננת לנאשם שהיא עוזבת את הבית, ויצאה את ביתהּ לכיוון ביתהּ של חברתהּ.
בהמשך למתואר לעיל, יצא הנאשם מן הבית ונסע ברכבו לכיוונה של המתלוננת, עצר את הרכב סמוך אליה, יצא מן הרכב ותקף את המתלוננת באופן שתפס בחוזקה את שערות ראשהּ, והשליך אותה בחוזקה לאזור מושב הנוסע הקדמי בתוך הרכב, ותוך שראשהּ פוגע בבלם-היד. כמו-כן איים הנאשם על המתלוננת, ואמר לה, כי ייקח אותה כעת ליער ויהרוג אותה, כל זאת בעת שהמתלוננת צועקת לעזרה. בהמשך לאמור לעיל, ובעוד המתלוננת נמצאת בתוך הרכב והנאשם עומד מחוץ לרכב, בעט הלה בפניה, בעוד שהמתלוננת זועקת לעזרה ודם זב מפיה.
לאחר מכן, השליך הנאשם החוצה את המתלוננת מן הרכב, ואמר לה שאם “תלשין” עליו למשטרה אזי יגיעו חבריו ויהרגו אותה, עלה הנאשם חזרה לרכב ונמלט מן המקום תוך שהוא מותיר את המתלוננת חבולה ומדממת ברחוב. כאשר ביקשה המשטרה לחקור את הנאשם על האירוע, נמלט הלה מן הבית, עד אשר נעצר ביום מספר ימים לאחר מכן. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נעקרו למתלוננת 4 שיניים תחתונות קדמיות בלסת התחתונה בפיה, נגרם לה שטף דם בזרוע שמאל, נזל דם מפיה והיא חשה כאבים בראשהּ ובפיהּ.
בית המשפט קבע, כי במעשיו, פגע הנאשם בערכים החברתיים המוגנים ביותר, ובהם שמירה על החיים ועל שלמות הגוף והנפש, כמו גם פגיעה בשלטון החוק, שעה שלא זו בלבד שהנאשם נהג באלימות כלפי המתלוננת וחבל בה שוב ושוב, אלא שהוא אף איים עליה, ושיבש מהלכי משפט עת ביקש לברוח מאימת הדין.
מעשיו של הנאשם, כך קבע בית משפט, מעידים, כי הלה לא הפנים, ולו בדוחק, את חובותיו כאדם, כבן-זוג וכאזרח, משקפים את עומק הזילות בערכים החברתיים הבסיסיים והמוגנים ביותר, וכי עובדות כתב-האישום המתוקן מצביעות על כך שלנאשם היו הזדמנויות למכביר לעצור את התנהלותו הפושעת ונעדרת-הרסן, אולם בחר שלא לעשות כן – ועל כך עליו ליתן את הדין – ובחומרה.
באשר למדיניות הענישה הנוהגת, צוין במסגרת גזר-הדין, כי מפסיקת בית המשפט העליון, עולה, כי שופטיו התוו מדיניות ענישה מחמירה בעבירות אלימות במשפחה. לפיכך, ובהתחשב במכלול הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות, נקבע, כי מתחם הענישה הראוי, הוא מאסר בפועל לתקופה שנעה בין 34-60 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים, כי לא נמצאה כל סיבה לסטות מן המתחם האמור.
בגזירת העונש המתאים לנאשם, נקבע, כי בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, יש להביא בחשבון כשיקול לקולא את העובדה שהנאשם הודה במעשיו, אם כי לא בהזדמנות הראשונה, וכן את מצבו הרפואי. הודגש, כי אין לקבל את הטענה לעניין הקלה משמעותית בעונשו של הנאשם, וזאת בין היתר, הואיל ושירות בתי-הסוהר ערוך לטפל במצבים אלו.
מנגד, כך נקבע, יש להתחשב כשיקול לחומרא בעקרון ההרתעה בעבירות אלימות ואיומים במשפחה, ובצורך ההולך וגובר למגרן, שעה שדומה, כי תופעה, לפיה ויכוחים בין בני-זוג מסתיימים במעשי אלימות שנוקט החזק כלפי החלש, צוברת תאוצה. בית המשפט הדגיש, כי גדיעת תופעה זו, באמצעות ענישה מחמירה, עשויה להיות הפסע הראשון במסע הארוך להחזרת התחושה, כי ביתו של אדם הוא מבצרו, וביתהּ של אישה הוא מבצרהּ, וכי מרגע שביקשה אישה לנתק קשר, תוך שהיא מרחיקה עצמה מבן-זוגהּ ועוזבת את הבית, עליו לכבד את רצונה ובחירתה. בענייננו אף הודגש, כי יש ליתן את הדעת לעברו הפלילי המכביד ביותר של הנאשם, הכולל עבירות אלימות גם כלפי המתלוננת, וכי דבריו של הנאשם שנאמרו במסגרת אותם הליכים היו מן הפה אל החוץ, מבלי שהנאשם התכוון – ולו בדוחק – להתחרט על מעשיו.
על הנאשם הוטלו העונשים הבאים: מאסר למשך 56 חודשים, לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו החל מיום 03.01.2022, הפעלת המאסרים המותנים (10 חודשים) באופן מצטבר. משמע, הנאשם ירצה בגין גזר-דין זה 66 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו החל מיום 03.01.2022, מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים שיופעל במידה והנאשם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו, עבירת אלימות מסוג עוון או פשע, ופיצוי למתלוננת בסך 12,000 ₪.
