רמ"ש 29225-11-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
בפני
כבוד השופט סארי ג'יוסי
בעניין הקטינים
לי
מ'
המבקשת
א.
ע"י ב"כ עוה"ד י. נקר
נגד
המשיב
ב.
ע"י ב"כ עוה"ד י. קניר ואח'
עו"ד א. ליפסקר (אפוטרופוס לדין)
פסק-דין
בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופט ט. פפרני) ב-
תלהיים 58976-12-16, מיום 08.11.2021, במסגרתה נקבע, כי המומחה, דייר שרי (להלן :
"המומחה") יגיש בכתב, תוך שבעה ימים, את התייחסותו באשר לצמצום זמני השהות של הבנות,
לי ומי עם המבקשת והעברת המפגשים לסביבה מפוקחת, בהתאם להמלצת האפוטרופוס לדין.
עוד נקבע, כי אין מקום להתיר למבקשת להגיש חוות דעת נוספת מטעמה, כפי שאף נקבע כבר
בהחלטה מיום 04.08.2021.
הנסיבות הצריכות לענייך
1. הצדדים, בני-זוג לשעבר, הם הוריהם של הקטינים כי, לי ו-מי: כי יליד 2008; לי ילידת
2012; מי ילידת 2015 (להלן: "הילדים"). המבקשת מתגוררת ב-ני, ואילו המשיב מתגורר
ב-ס'.
3. ליבת הסכסוך בין הצדדים נטועה בסוגיית משמורתם של כי, לי ו-מי, וכן המעגלים הנסובים
סביב המשמורת, לרבות זמני השהות של הילדים עם כל אחד מן ההורים, והכל בצילה של
טענת המשיב להסתה וניכור של המבקשת.
4. בקליפת אגוז יצוין, כי בתחילה, התקיימו בין המשיב לבין הילדים זמני שהות מצומצמים
ללא לינה במהלך השבוע. המשיב עתר להרחבת הסדרים אלו, ובקשתו התקבלה על-ידי
בית המשפט קמא.
האם מיאנה להשלים עם ההחלטה, והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי,
אשר התקבלה חלקית. בהמשך, הורחבו זמני השהות של הילדים עם המשיב, אולם, כי,
מיאן לקיים הסדרים אלה; בשל כך טען המשיב, לניכור ולהסתה מצידה של המבקשת.
5. ביום 15.05.2019 קבע בית משפט קמא, כי משמורתן הזמנית של ל' ו-מ' (להלן: "הבנותיי)
תועבר לידי המשיב, על רקע התרשמותו, כי המבקשת פועלת במישרין ובעקיפין להחלשה
משמעותית של הקשר שבין המשיב לבין שלושת ילדיהם המשותפים, וכן על-מנת למנוע
התדרדרות בקשר שבין המשיב לבין שתי בנותיו, בדומה לניתוק המתמשך בין המשיב לבין
בנו, כי.
6. המבקשת מיאנה להשלים עם החלטה זו, והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט
המחוזי. בהחלטתי מיום 14.08.2019, דחיתי את בקשתה,בין היתר, בשל העובדה, כי
מדובר היה בסעד זמני שהתקבל בהליך ביניים. ערעורה של המבקשת לבית המשפט העליון
נדחה אף הוא.
7. בפסק-דינו של בית משפט קמא, מיום 19.07.2020 נקבע, כי הואיל והמבקשת עושה כל
שלאל ידה, על-מנת לערער, לפגוע, להחליש ואף לנתק את הקשר שבין הבנות לבין המשיב,
בעוד שלא נמצאה כל ראיה לכך שהמשיב מסית את הבנות, וכי עולה חשש ממשי, שככל
שמשמורת הבנות תינתן בידי המבקשת, ימשיך תהליך ההדבקה" בין כי לבין הבנות, יש
להורות שמשמורתן של הבנות תועבר לידי המשיב.
עוד נקבע בפסק-הדין של בית משפט קמא, כי חלוקת זמני השהות בין הבנות ל' ומ' לבין
האם תתקיים במועדים כדלקמן: בימים א' ו-ה', תאסוף האם את הבנות מבית האב
בשעה 16:00, ותשיב אותן לבית האב בשעה 19:00. לאחר תחילת שנת הלימודים, יודיע
האב את השעות בהן מסיימות הבנות ללמוד ובהתאם, ככל הדרוש, תינתן החלטה
משלימה אודות שעת איסוף הבנות מבית האב. בסופי שבוע לסירוגין, תאסוף האם את
"
"אם זה יקרה, אנחנו קרובים מאוד. אם הילדים יחזרו לאמא כאשר
להורים יהיה קשר ויהיה, יכול להיות. יכול להיות, אני לא שולל. אני
לא שולל את זה" (עמ' 45 לפרוט'). (ההדגשות אינן במקור).
והנה, על אף דברים ברורים אלו, בהמשך העדות, משנה המומחה את עמדתו, וכעת מבקש
הוא שלא להשיב לשאלה ולאפשר לו כלשונו יילחשוב על זה מספר ימים". ר' תשובותיו של
המומחה לחקירתו הנגדית של האפוטרופוס לדין:
עו"ד איתן ליפסקר: אין טיפול ב-כ', אין הסדרי קשר של כי עם האבא,
יש תלונות אלימות של א' כנגד האבא, יש החרפה בהתנהגות במעבר של
הבנות מהאמא לאבא כפי שתואר, ויש את ההתנהגות של הבנות במפגש
איתי כפי שאני תיארתי. בכל המכלול הזה שהוא מתייחס רק לאירועים
שקורים בחודש האחרון, בחודש וקצת האחרונים, האם אתה חושב, אני
הבנתי שאתה רוצה עוד להתייעץ, אבל אני מחדד את הצורך בלעשות
שינוי במצב הקיים ובעצם להעביר באופן זמני את המפגשים של הבנות
עם האמא למקום שהוא מפוקח מקצועית? אגב, לא מרכז קשר. בעיניי,
קליניקה טיפולית.
ת: אז כמו שאמרתי, אני מבקש לחשוב על זה מספר ימים ולתת
תשובה מסודרת לבית המשפט.
ערייד איתן ליפסקר: השאלה שלי היא כזאת. בהינתן העובדה שהילדים
האלה ראו במשך חמש שנות הסכסוך, אני ספרתי כאנשי מקצוע,
ובהינתן העובדה שלא התחיל עדיין שום הליך טיפולי וגם לא נראה
שמשהו מתחיל מעבר לפינה, האם יהיה נכון שאתם כגורם מקצועי
שכבר מכיר את הנפשות הפעולות וכבר נפגש עם הילדים, יהיו אלה
שבמסגרת שלכם יתקיימו המפגשים של האם והילדים לתקופה שבית
המשפט יגדיר אותה ?….
ת: אני ברצון רב אעשה קצת עבודת שטח ואני אמליץ לבית המשפט.
(ההדגשות אינן במקור)
וכן תשובותיו המהוססות של המומחה, לעניין צמצום זמני השהות והעברתם למסגרת
מפוקחת, והוא אף מבקש להיוועץ באחרים. ר' עמ' 64-66 לפרוט':
:57"
בעצם הפיתרון של מרכז קשר, הפגישות בין הבנות לאמא,
יתקיימו במרכז קשר ?….
ת:
כן. אה, זו שאלה לא פשוטה, כי בזה אנחנו רואים גם כשאנחנו
מצמצים לחלוטין את זמני השהות של הבנות עם אמא, אלא אם אין
לינה, אלא רק במרכז קשר, שם תהיה הזה, מתוך מחשב שבמקום
בפיקוח אז אין הסתה ואין,".
ת:
זאת שאלת מיליון הדולר כרגע, כי באמת, השאלה שאני שואל
את עצמי אם הנקרא לזה "ניתוק" של הבנות ממה שקיים היום מהקשר
עם האמא ועדיין הקשר עם האבא הוא כמו שהוא, עם כל הדברים, אם
אנחנו לא משאירים אותן, את הבנות, קירחות מכאן ומכאן באיזשהו
מקום. אם כל הדברים שאנחנו מייחסים, אני מייחס, אנחנו מייחסים
לאמא, העברת מסרים, כאלה, דברים שראינו וכו', היכן תהיה החזקה
שלכם? האם ההחזקה של האבא תספיק כדי לפצות על? אני חושב על
הבנות. אני חושב על הבנות כרגע, האם האחזקה של האבא בסיטואציה
הנכונה שיש התנגדות כזאת לאבא תוכל להיות עבורם מספיק, ההחזקה
תהיה מספיקה מבחינת הבנות? אני באמת מרגיש שבאמת בית משפט,
ת:
אבל זה המצב, הבנתי. אני אהיה מוכן להתייחס לזה אבל אני
אצטרך לבקש מבית המשפט לשבת עם, לפחות מספר ימים לתת
תשובה לשאלה הזאת, כי אני מרגיש שאני רוצה לשתף את הצוות שכתב
את חוות הדעת כי יש פה, זאת החלטה לא פשוטה. זאת החלטה שהיא
יכולה להיות חיובית אבל קשה לי, אני לא רוצה עכשיו או יכול לנבא
כרגע את התגובה של הבנות לניתוק כזה מהאמא….
ת: כן, לא חשוב, גם אם זה לזמן קצוב וגם אם זה קצוב וגם אם זה
שלוש פעמים בשבוע להיפגש עם האמא לשעתיים, עדיין זה מעלה את
השאלה איך הבנות באמת יגיבו ואם האבא, אם החזקה שלו נכונה לו
תהיה מספקת בקונסטלציה שלי בועטת בו וא' אני לא יודע מה.
זו שאלה שהיא, אני לא יודע מה המשמעות של זה אבל אני
ת:
אצטרך לפחות….
ת:
אני חושב, אני מצטער שאני לא נותן תשובה חד משמעית. זאת
שאלה, אחת השאלות הבאת מורכבות או הלא פשוטות. יכול להיות
שאני מעריך כרגע את המצב של הבנות, אני צריך לראות ואני מבקש
מספר ימים כדי לתת תשובה מנומקת ומסודרת לשאלה הזאת"….
(ההדגשות אינן במקור).
17. חומרה יתרה, אני רואה בכך, שהניסיון של האפוטרופוס לדין לשנות מן המסקנות ומן
ההמלצות של המומחה בחוות-דעתו, נעשתה שעה שהמומחה התבקש לעשות כן מבלי
שפגש בלי ו-מי, מאז חודש פברואר 2021, היינו קרוב לשנה, ובהסתמך על דברי
האפוטרופוס לדין בלבד, אשר הגה את הרעיון ומנסה במסגרת חקירתו יילשווקויי. הדברים
האמורים מקבלים משנה תוקף בשים לב לקביעתו של בית משפט קמא בהחלטת מינוי
המומחה, ביום 29.12.2020: "קביעותיו ומסקנותיו של המומחה חייבות להיות מנומקות".
יתרה מכך, במסגרת הניסיון לשנות מן המסקנות וההמלצות של המומחה, על דרך של
חזרה, פעם אחר פעם, על אותה שאלה הן על-ידי בית משפט קמא, והן על-ידי האפוטרופוס-
לדין, אף לא נלקחה בחשבון, עמדתו של כי, והמשמעות של עמדת האפוטרופוס לדין על
היחסים בין שלושת האחים שעה שברי, כי צמצום זמני השהות של ל' ו-מי עם המבקשת
משפיע ישירות גם על זמנם של שלושת האחים יחדיו.
18. עוד ובנוסף, סבור אני, כי הגם שקיימת חשיבות לא מבוטלת לתפקידו של האפוטרופוס-
לדין בהליכים כגון אלו שבענייננו, גדרי תפקידו ברורים, והם אינם טומנים בחובם את אלו
של מומחה, אשר ממונה על-ידי בית המשפט. דומני, כי אין צורך להכביר מילים על
ההבדלים בין הכשרתו של מומחה מתחום הפסיכולוגיה לאלו של עורך-דין שמייצג
קטינים, ולכלים המצויים בידי כל אחד מהם, וברי, כי זו הסיבה בעטיה ממונים מומחים
בתיקים כבענייננו, ולא מסתפקים במינוי אפוטרופוס לדין.
אין בידי לקבל מצב בו מובל מומחה על-ידי אפוטרופוס לדין לשנות מן ההמלצות שניתנו
בחוות-דעת, מבלי שהמומחה יבדוק את עמדתו עם הילדים, ויסתמך בעת שינוי מסקנותיו
על עמדתו של האפוטרופוס לדין בלבד.
לעניין זה אפנה לדברים שכתבתי בעניינם של הצדדים ב-עמייש 51165-07-20 (פסקה 26),
והדברים יפים לענייננו בשינויים המתבקשים:
"אין בידי לקבל, כי ניתן לבכר חוות-דעת בה המומחה לא נפגש עם
הקטין, על פני חוות-דעתו של מומחה שעשה כן. לא בכדי קבע בית
המשפט העליון בפסיקה עקבית ורבת שנים, כי יש לבחון את טובתו של
הקטין הספציפי, ותמוה כיצד ניתן לעשות כן, מבלי לפגוש אותו….
בנוסף, אגזור גזירה שווה מעולמות אחרים של המשפט, אולם משבדיני
נפשות עסקינן, סבורני כי ההשוואה במקומה, ואידך זיל גמור.
אפנה לדברי כב' השופט נ. סולברג ב-רע"פ 7052/18 מדינת ישראל נ'
רפי רותם, 05.05.2020:
"הכלל האוסר עדות מפי השמועה, נחשב לאחד
ממאפייניו הבולטים של המשפט האנגלו-אמריקאי
(דנ"פ 4390/91 מדינת ישראל נ' חג' יחיא, פ"ד מז(3)
661, פסקה 3 לפסק דינו של הנשיא מ' שמגר (1993)).
הטעמים המרכזיים העומדים ביסודו, הם החשש
למהימנותה של עדות שנמסרה יעד מפי עדי, מבלי שיש
יכולת לעמוד על טיבה; וכן חשש מפני פגיעה בזכויותיו
של נאשם, אשר אינו יכול להיות מעורב באופן מלא
בהליכים המתנהלים נגדו, שעה שחלקם מבוססים על
הודעות שנמסרו שלא בפניו מבלי שניתנה לו האפשרות
לחקור את מוסרי ההודעות…"
19. יצוין, כעולה מקריאת פרוטוקול הדיון מיום 08.11.2021, כי בית משפט קמא גילה מעורבות
יתרה, בחקירתו של המומחה, שאל שאלות רבות, ואף חזר על אותן שאלות מספר רב של
פעמים (ר' עמ' 64-66 לפרוט').
אדגיש, כי הגם שמעורבותו של בית המשפט לענייני משפחה בהליכים המתקיימים בפניו
עשויה להיות חיונית ולעיתים אף הכרחית, שומה לעשות כן בזהירות וברגישות הראויות
הואיל ולא זו בלבד שעסקינן בדיני נפשות אלא שאף יש לזכור, כי ריסון המעורבות היתרה
מהווה אחד מנדבכיה של השיטה האדוורסרית.
יוזכר, , כי העברת משמורתן של ל' ו-מי למשיב נטועה הייתה בטענות בדבר התנהלותה של
המבקשת, ובעיקר חשש מניכור והסתה של הבנות, זאת על אף שטענות אלו לא הוכחו,
ובשים-לב לסברה, כי צמצום זמני השהות של לי ומי עם אימן תחזק את הקשר שלהן עם
אביהן, המשיב. דעת הרוב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי סברה, כי בשל העדר הוכחה
לדברים אלו, יש למנות מומחה, אשר יבחן, בין היתר, את הטענות האמורות.
מקריאה מעמיקה של חוות-דעת המומחה, כמו גם מעדותו לא עולה, כי הוכחה התנהלות
מכוונת ומסיתה של המבקשת :
"יש: נשאלת על המחיקה, האם הגורם שמוחק את דמות האב בחייה
של ל' זאת האם ?
ת:
אני לא מאמין שיש פעולה אקטיבית בעניין הזה, אבל כמו אצל
הרבה ילדים, הם מנסים לנחש מה ההורה רוצה מהם, וכאשר הבנות
מנחשות או סבורות שהדבר הטוב ביותר זה רק אמא ולא אבא, אז ככה
הן יחשבו. איך הן יבינו את זה? הם יכולים להבין את זה בשיח, באיך
אמא רואה את אבא, באיך היא חווה אותו. הילדות הן כמו, הן מסתכלות
אל האמא כדי להבין מה הן צריכות להרגיש. עכשיו, האם יש הסתה?
אתה לא שואל אותי על זה, אבל האם יש הסתה ישירה מצד האמא של
"אתן לא צריכות אבא ובואו תמחקו את אבא וזה"? אני לא מאמין שזה
ככה. זה לא עובד ככה, אבל הילדות מסתכלות על העיניים של האמא
כדי לדעת איך להתייחס לאבאיי.
"אתה לא תשמע ממני כי אני לא יודע על הסתה ישירה כזאת ואחרת, לא
שאני יודע על זה…." (עמ' 54 לפרוט').
ובהמשך :
"יש:
ת:
לאבא אין זכות לקבל את הבנות מבחינתה של האמא?
אני לא יכול להזדהות עם האמירה הזאת במאה אחוז. בוא נגיד
ככה, בתנאי שהקלפים רובם ככולם יהיו אצלה, אני לא בטוח שהיא
חושבת שאין זכות לאב לחלוטין לגדל את הילדים".
אף עולה, כי המומחה סבור, כי לשני ההורים קיימת אחריות למצב אליו הגיעו הילדים,
ולמצבה של לי בפרט :
"האמירה הזאת עומדת בפני עצמה. אגב, אנחנו גם ראינו במפגש בין
אבא ללי עם שלושת הילדים שהיא בעטה באבא, במפגש עצמו ל' בעטה
באבא, וטוב, זה מדבר בעד עצמו. ההתנהגות היתה באמת מאוד אנטי
מצד ל'. ראו שהיא לא רוצה להיות עם אבא בחדר, היא לא רוצה לתקשר
איתו, היא לא רוצה שאחרים יתקשרו איתו וכו'. היא מאוד כועסת על
אבא. לי חווה את אבא שלה כרע, כאלים. זאת החוויה שלה, אי אפשר
להכחיש את זה, זאת החוויה. אני לא נכנס עכשיו לעניין אם אבא נתן
לה בעיטה או, אלה דברים שאני אמרתי שצריך לבדוק אותם. יש את כל
האמצעים, חקירת ילדים וכל הדברים האלה, אבל זה ברור שמבחינת
ל', האבא הוא חצי מפלצת. איך זה נוצר? האם זה נוצר מההתנהגות
וכן בעמ' 60 לחוות-הדעת :
"נכון להיום שני ההורים הולכים עם הראש בקיר. מצב זה חייב
להשתנות באופן מיידי….ל' משמשת כלי במאבק ההורי….אף אחד, לא
האב ולא האם, לא מדבר ומסביר לל' ומדברר לה את העולם…."
21. יתרה מכך, מדבריו של המומחה עולה, כי אין כל קשר בין הזמן בו מצויה לי עם המשיב
לבין התחושות שהיא חווה כלפי אביה, המשיב (עמ' 43-44 לפרוט'):
יכב' הש' טל פפרני: שואל אותך עורך דין נקר, איך זה עולה בקנה אחד?
לי נמצאת רוב הזמן אצל אבא, אדוני אמר שדמותו הולכת ומתיישבת.
איך זה מתיישב?….
ת: רק רגע אחד. ל' מעמידה חומה רגשית בינה ובין אבא שלה, הוא הופך
לדמות פחות משמעותית למרות הזמן. היא יכולה להיות עם האבא 24/7
ועדיין להיות פנימית מנותקת ממנו, לא רוצה בקשר איתו וכו'. יש,…
מה שלי עוברת זה תהליך מורכב. התהליך הוא שככל שהניתוק מאמא,
הפיזי, הניתוק הפיזי מהאמא מתארך, מה שקורה אצלה בפנים ולא
משנה כמה שעות היא עם האמא, האבא נתפס כזה שמפריד בינה לבין
אמא שלה".
לפיכך לא ברור כיצד נטועה טובתן של הבנות בכלל, וטובתה של לי בפרט באותה בקשה
שיזם האפוטרופוס לדין יילהורות למומחה לחוות את דעתו לעניין שינוי מתכונת
המפגשים – כך שהמפגשים יתקיימו לעת עתה במסגרת מפוקחת מקצועית -זאת בשים
לב להתנהלות הבנות כמתואר בדו"ח זה".
הדברים האמורים נכונים ביתר-שאת שעה שמול קביעתו של המומחה, כי לי יייכולה להיות
עם האבא 24/7 ועדיין להיות פנימית מנותקת ממנו, לא רוצה בקשר איתו", ולפיכך אין
כל תועלת בצמצום זמני השהות של המבקשת עימה, עולה בבירור הנזק ההולך וגדל הן
במצבה הנפשי של לי, והן ביחסיה עם המשיב, ככל שזמני השהות שלה עם המבקשת
הולכים ומצטמצמים.
"
דומה, כי במצב דברים זה, שעה שלי יכולה להיות עם האבא 24/7 ועדיין להיות פנימית
מנותקת ממנו, לא רוצה בקשר איתו", " ל' מעמידה חומה רגשית בינה ובין אבא שלה,
הוא הופך לדמות פחות משמעותית למרות הזמן" וכן, כי הניתוק הפיזי מהאמא מתארך,
מה שקורה אצלה בפנים ולא משנה כמה שעות היא עם האמאי, הרחקתה מן המבקשת-
אימה, מהווה, הלכה למעשה, ניסיון לעצב את תודעתה, ודומני, כי אין צורך להכביר מילים
על משמעות האמור בימינו אנו.
אדגיש, כי הגם שאין אני רואה בעין יפה את העובדה שהמבקשת אינה פועלת לקידום
ההליך הטיפולי, למרות החלטות שיפוטיות, בל-נשכח, כי זכותם הבסיסית ביותר של
ילדים היא לגדול אצל הוריהם ולהיות בקשר עם כל אחד מהם. ניתוק ילד, על-ידי צמצום
זמני שהות למינימום עם אחד מן ההורים, או לחלופין העברת הקשר למסגרת מפוקחת,
אינם יכולים להוות סנקציה עונשית נגד מי מן ההורים.
22. יתרה מכך, בענייננו סבור אני, כי זכויותיה של לי להשתתפות ולמתן משקל ראוי לדעתה,
כפי שאלו מנויות בסעיף 12 לאמנה בדבר זכויות הילד, נמחקו כליל.
אפנה, לדוגמה, לדבריו של האפוטרופוס לדין בתשובתו לבקשה לעיכוב ביצוע בסעיף 12
א:
יהח"מ מסכים כי העברת הקשר של לי עם האם למסגרת מפוקחת
יגרום לה צער. ל' קשורה מאוד לאמה – למעשה מתפקדת במידה רבה
כעושת דברה – והיא מצפה להרחבת הקשר עמה".
ודומני, כי הפער בין דבריה של לי לבין בקשתו של האפוטרופוס לדין, מדבר בשם עצמו, וכי
לא ניתן להישאר שווה נפש למקרא דברים אלו :
"אני לי
הדבר הכי חשוב לי לומר
אני רוצה לחזור לני
אני רוצה להיות עים אמא שלי
והחברות שלי בני.
אני מתגעגעת לאח שלי.
אני רוצה לחזור לני
למקום שטוב לי בו ואני לא רוצה
להיות במקום שצוחקים עלי
ושלא מתנהגים אלי יפה….
אני כמעט לא רואה את אמא שלי אנחנו
כמעט שלא מדברות בטלפון
והשיחות מתנתקות….
אני אוהבת את אח שלי…."
זאת ועוד, והדברים נוגעים לשאלה השנייה שהצגנו לעיל, גם אם הילד
הוסת או הושפע על ידי הורה אחד, אין זה אומר בהכרח שהדעה שהוא
מביע אינה משקפת כלל את רצונו האמיתי ייתכן שההסתה הזינה או
חיזקה רגשות שליליים שכבר התקיימו. נוסף לכך, יש לזכור שגם דעות
של מבוגרים אינן מתגבשות בחלל הריק, והן מושפעות מדעותיהם של
אלה הסובבים אותם. אמת נכון הדבר, שילד נתון להשפעה יותר מאשר
מבוגר, אבל מדובר בעניין של דרגה ולא בהבדל מוחלט. לפיכך, גם אם
קיימות ראיות שהילד הוסת או הושפע, אין לפסול את רצונו לגמרי….
לפיכך, עדיין אנו סבורים שהדרך היחידה ליצוק תוכן ממשי לזכות הילד
להשתתפות הינה להניח שרצונו הברור של ילד מתבגר משקף את טובתו,
אלא אם כן קיימות ראיות ברורות שכיבוד רצונו יגרום לו נזק ממשי
ובלתי הפיך. במיוחד יש להביא בחשבון, שגם אם, באופן תיאורטי,
רצונו אינו הברירה הטובה ביותר בשבילו, הנזק שייגרם לו על ידי
רמיסת רצונו וכפיית ההסדר עליו, שהוא אינו חפץ בו, עלול, בסופו של
דבר, לעלות על הנזק שייגרם על ידי אישור הדרך ה"פחות טובה "
בהתאם לרצונו. (ההדגשות אינן במקור).
עוד אפנה לדברים שכתבתי אמנם בעניין אמנת האג ב-עמיש 6426-07-21 ט. נ' ט
(28.07.2021), פסקה 30, אולם נכונים גם לענייננו, ואף ביתר-שאת:
יסבור אני, כי קביעת בית משפט קמא בפסקה 41 לפסק-דינו, ולפיה
מהווה ת' "שופר" עבור אימה" היא מוקשית במיוחד, ועלולה לרוקן
מתוכן לא רק את הוראות אמנת האג, כי אם גם את כברת הדרך שעברה
דוקטרינת זכויות הילד, ואפנה לדבריי ב-עמ"ש 58108-06-21 א. נ' ב.
(08.07.2021), פסקה 17:
"הגם שרצונו של קטין אינו חזות הכול", הוא וודאי
אינו "חזות הלא-כלום", ויש לשקול את רצונו, כפי
שאף קובעת הוראת החוק בענייננו.
לא אכביר מילים על כברת הדרך הארוכה שעברה
דוקטרינת זכויות הילד מן הימים בהם לא היה הילד
ישות משפטית, כי אם רכושו של האב, עובר לתנועה
להצלת ילדים, התנועה לשחרור ילדים ועד ימינו אנו.
במהלך תקופה זו עבר המשפט ממצב בו הוכר הילד
כ"אובייקט" למצב שונה בו הוא מוכר כ"סובייקט"
הילדיייי.
23. עוד ובנוסף, אפנה לדברים שאמרתי ב-רמייש 44364-01-21 ב. נ' ב. (09.03.2021), פסקה 11,
לעניין העברת קשר בין הורים לילדיהם למסגרת מפוקחת, ואשר נכונים גם לענייננו:
"יש להדגיש, כי החלטה לפיה ילדים יוכלו לפגוש את הוריהם במרכז-
קשר אינה ברירת-מחדל היא "נשק יום הדין'. עמדה לפיה כל מורכבות
ביחסי הורים-ילדים תגרום להעברת המפגשים למרכז קשר, עלולה
לפגוע אנושות לא רק בטובתם של הילדים שהופנו למרכז הקשר מבלי
שיהא צורך בכך, כי אם גם בטובתם של ילדים שחייבים את המפגשים
עם הוריהם במרכז הקשר.
בענייננו נכונים הדברים ביתר-שאת שעה, כי ברי, שהעברת המפגשים של לי ומי עם
המבקשת למסגרת מפוקחת משפיעים באופן ישיר הן על כי, והן על מערכת היחסים
החשובה בין האחים.
24. בשולי דברים אלו, אולם לחלוטין לא בשולי חשיבותם, מצאתי לציין, כי על אף שאין אני
מקבל את טענות המבקשת בדבר התנהלות האפוטרופוס לדין ייככתבם וכלשונם", קיים
לטעמי קושי רב לקבל מצב לפיו הקטינים אותם מייצג האפוטרופוס לדין מביעים התנגדות
כה נחרצת לייצוגם על-ידו, ולמרות זאת הם ממשיכים להיות מיוצגים על-ידו.
קבלת מצב מעין זה אינו מהווה רק פטרנליזם פסול, אלא שהוא פוגע באופן מובהק בזכויות
ילדים וילדות, ומנוגד לחלוטין לתכליות המצויות בבסיס האמנה בדבר זכויות הילד, שהרי
לא היינו מעלים על הדעת מצב בו ימשיך עורך-דין פלוני לייצג אדם אלמוני, אשר מתנגד
נחרצות לייצוג על-ידו או מסרב לנהל עימו שיח.
לעניין זה אפנה לדויים שהגיש האפוטרופוס לדין לבית משפט קמא, וסבורני, כי הדברים
ברורים:
ר' סעיף 12:
יכי אומר "אני לא רוצה לדבר איתך כאן…
אני שואל את כ' למה?
יילא בא לייייי
בהמשך, סעיף 30-31 :
"מיד כשאני נכנס ל' מסובבת את הפנים. מ' אומרת "לך מפה לא רוצות
לדבר איתך"
למה?
"ככה"
לי אומרת למ' "אל תדברי איתך"
אני שואל אותה למה לא לדבר איתי?
"כי אתה לא מקשיב לי. אתה חוצפן. לא הראית לשופט מה שכתבתי".
אני מסביר לל' שבאתי לשמוע אותה וגם להסביר מה קורה.
"לא רוצה לשמוע"…
ובהמשך, בסעיף 41:
"אני אומר לבנות שנקיים את השיחה בהזדמנות אחרת ועוזב את
המקום".
25. אין בידי אף לקבל את טענת המשיב, לפיה יש לאפשר את הגשת עמדתו של המומחה, וכי
אי-מתן אפשרות זו מהווה, הלכה למעשה, צו חוסם נגד בית משפט קמא, שעה שכפי
שפירטתי בהרחבה לעיל, מתן אפשרות למומחה לענות על שאלה, אשר מנוגדת לחלוטין
לחוות-דעתו, מבלי שהלה יבחן את מצבם של הילדים, ויתבסס רק על עמדתו של
האפוטרופוס לדין, אינה רק שגויה משפטית, אלא אף מנוגדת לטובתם של הילדים.
לא למותר לציין, כי על התייחסותו של המומחה לשאלות עתידיות שתועלנה בפניו,
להיעשות בראי טובתם של הילדים, באופן שמשרת את צרכיהם, ובהתאם לכלל הסוגיות
שעולות לאורכו ולרוחבו של פסק-דיני.
26. על יסוד כל האמור לעיל, וזאת בשים לב לפן הדיוני, כמו גם המהותי, שעה שטובתם של
הילדים היא המגדלור לאורו יש להכריע, אני מקבל את ערעורה של המבקשת באשר
להחלטה זו של בית משפט קמא, ומורה על ביטולה.
27. לצד הדברים האמורים, לא מצאתי, כי כיום יש מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא,
לפיה לא הותר למבקשת להגיש חוות-דעת נוספת או לחלופין דויים שנכתב על-ידי מומחית
מטעמה.
ראשית, יצוין, כי בית משפט קמא דן באריכות בבקשת המבקשת בעניין זה בדיוק, במסגרת
החלטתו מיום 04.08.2021, ומצא, כי לא התקיימו בענייננו אותן נסיבות חריגות
המאפשרות את קבלת בקשת המבקשת. במסגרת ההחלטה מיום 08.11.2021, הפנה בית
המומחה.
שנית, וזה העיקר, אין אני סבור, כי לחוות-דעת או דויים של המומחית מטעמה של
המבקשת קיים משקל בענייננו הואיל והיא לא פגשה את הקטינים, ועל משמעות האמור
עמדתי זה עתה בהרחבה.
יחד עם זאת, אדגיש, כי לא נעלמו מעיניי הקשיים שעולים מחוות-דעת המומחה, כמו גם
מתשובותיו מיום 01.09.2021 לשאלות ההבהרה, ועדותו בפני בית משפט קמא.
כך לדוגמה, סבורני, כי קיים קושי ניכר, בלשון המעטה, לעובדה, כי על אף מצבה הרגשי
והנפשי המורכב של לי, כפי שהדבר עולה לאורכו ולרוחבו של התהליך בענייננו, הייתה זו
מתמחה בפסיכולוגיה קלינית של ילדים שערכה לה את האבחון.
יודגש, כי אין נפקא מינה שהמומחית הקלינית, דייר ליסה ליוטרוביץ' הדריכה וליוותה
אותה לאורך כל תהליך האבחון (ר' תשובה מס' 18 לשאלות ההבהרה), וזאת אף בשים-לב
לעובדה, כי דייר ליוטרוביץ' היא מומחית קלינית למבוגרים (ר' תשובה מס' 18 לשאלות
ההבהרה).
עוד אעיר, כי מוקשית בעיניי, לא פחות, העובדה, כי היה זה המומחה, דייר שרי, אשר מונה
על-ידי בית משפט קמא נוכח כישוריו וניסיונו, ובשים לב לדעת-הרוב בפסק-דינו של בית
המשפט המחוזי, כאשר הלכה למעשה בוצעו האבחונים על-ידי שלל גורמים אחרים, לרבות
מתמחה בפסיכולוגיה קלינית של ילדים. נכונים הדברים מקל וחומר שעה שאין – ולא יכול
להיות חולק על המורכבות היתרה של המקרה שבענייננו. יוער, כי אין נפקות, לטעמי,
לעובדה, כי היה זה המומחה שסיכם את הממצאים הואיל וחלק מן האמור בפרק זה הוא
"ייבוא" של האמור בפרקים האחרים של חוות-הדעת, אשר לא נכתבו על-ידו, וחלקו האחר
נסמך באופן מוחלט על התרשמות גורמי הבדיקה האחרים, ולא התרשמותו של המומחה
עצמו.
עוד ובנוסף, אני מוצא קושי משמעותי עם העובדה, כי הגם שבעמ' 60 לחוות-דעתו של
המומחה נכתב "ימן השיחות עם אנשי הטיפול עולה….ברגע שהילדות יחזרו לני יתנתק
הקשר עם האב – [משפט זה באופנים דומים חזר אצל מרבית המטפלים]", מן העדות של
המומחה עולה שדברים אלו נאמרו מפיה של גב' תמר מויאל, אשר דומה, כי כלל לא פגשה
את לי.
יחד עם זאת, כאמור, איני סבור, מן הטעמים שפירטתי לעיל, כי יש מקום להתערב
בהחלטה האמורה של בית משפט קמא, וחזקה, כי כלל הנתונים, יילקחו בחשבון על-ידי
בית משפט קמא בעת מתן ההחלטות ופסק-הדין, בעניינם של הצדדים.
29. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את המשיב לשלם לבייכ המבקשת, עבור המבקשת
5,000 ₪ הוצאות משפט ושכייט עוייד.
ניתן היום, ב' שבט תשפ"ב, 04 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.
סארי ג'יוסי, שופט
"20:00
המבקשת מיאנה להשלים עם תוצאת פסק-דינו של בית משפט קמא, והגישה ערעור לבית
המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי קיבל, ביום 30.11.2020 פה-אחד את הערעור, וקבע, כי יש לבטל את
פסק-דינו של בית משפט קמא בעניין המשמורת הקבועה של ל' ו-מ'. עוד הוחלט ברב דעות,
כי לי ו-מ' תהיינה במשמורתו הזמנית של המשיב, וכן הוחלט למנות בדחיפות מומחה
מטעם בית משפט (להלן: "פסק-הדין").
בהמשך לפסק-הדין, מינה בית משפט קמא, ביום 29.12.2020 את דייר מרדכי שרי ממכון
שלם, וקבע, בפסקה 2.ב. להחלטה, כי ייעל המומחה לערוך חווייד ובה יבחן את מכלול
הסוגיות העולות מטענות הצדדים, לרבות ההורה המשמורן המועדף, וכן חלוקת הזמן
ההורי בין הקטינות ל' ומ' לבין הוריהן, תוך התייחסות לחלוקת הזמן הקבועה כיום
ולהשפעתה על הקטינות".
בהמשך החלטה זו נקבע, כי "קביעותיו ומסקנותיו של המומחה חייבות להיות מנומקות".
יצוין, כי ביני לביני, מונה עורך-הדין א. ליפסקר כאפוטרופוס לדין של הקטינים (להלן :
ייהאפוטרופוס לדין'), והחליף את עורכת-הדין ג. ביטון לנקרי.
ביום 13.01.2021, קבע בית משפט קמא, כי חוות-דעתו של המומחה תתייחס לשלושת
הילדים: כי, לי ו-מ', ותיתן מענה גם בכל הנוגע לקשרי האחאות. בקשת רשות ערעור
שהוגשה בעניין זה נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי.
ביום 26.05.2021 הוגשה חוות-דעתו של המומחה, וביום 21.06.2021 התיר בית משפט
קמא, את העברת חומרי הגלם למבקשת, וכן אפשר לה לשלוח שאלות הבהרה למומחה,
כפי שאכן עשתה המבקשת. תשובות המומחה לשאלות ההבהרה ניתנו ביום 01.09.2021.
ביום 04.08.2021 דחה בית משפט קמא את בקשתה של המבקשת להגשת דרייח של מומחית
מטעמה, לאחר שחומרי הגלם של המומחה נבדקו על-ידה, וחייב את המבקשת בהוצאות
בסך 4,500 ₪, בגין הבקשה.
8. והנה, ביום 27.10.2021 הגיש האפוטרופוס לדין יידויים עדכון ועמדה" מטעמו, במסגרתו
התבקש בית משפט קמא "להורות למומחה לחוות את דעתו לעניין שינוי מתכונת
המפגשים – כך שהמפגשים יתקיימו לעת עתה במסגרת מפוקחת מקצועית -זאת בשים
לב להתנהלות הבנות כמתואר בדו"ח זה", וביום 01.11.2021 הגיש האפוטרופוס לדין
בקשה לבית משפט קמא, במסגרתה חזר על בקשתו האמורה.
עוד נקבע, במסגרת הדיון, כי אין מקום להתיר למבקשת להגיש חוות דעת נוספת מטעמה,
כפי שאף נקבע כבר בהחלטה מיום 04.08.2021.
טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור
10. המבקשת מיאנה להשלים עם החלטות אלו, ובקשת רשות הערעור שהגישה מונחת בפני.
לטענתה, יש להתיר לה הגשת דויים של מומחית מטעמה, הואיל ולאחר בחינת חומרי הגלם
שהועברו אליה נמצא, כי פלט המחשב ממבדקי MMPI של המשיב, אשר מצביעים על
עדות לנטייה אלימה והתפרצויות זעם הוסתרו מחוות-הדעת של המומחה. מדובר במבחן
אובייקטיבי, כך נטען, אשר אמור להנפיק פלט מחשב אחיד לכל המומחים, ואינו נתון
לפרשנות. המומחה, כך נטען, לא הצליח במסגרת חקירתו, ליישב את הסתירה שהתעוררה
בין הממצאים שלו לבין אלו שהתקבלו על-ידי המומחית מטעם המבקשת.
עוד נטען, כי בדיקת חומרי הגלם על-ידי המומחית מטעמה של המבקשת העלתה, כי
המומחה אף הסתיר את תוצאות מבחניה ההשלכתיים של לי, מהם עולה תמונה עגומה
ביותר לגבי מצבה הנפשי של לי. המומחה, כך נטען, לא התייחס בחוות-דעתו לדרייחות
הקשים והחריגים שהתקבלו מבית-ספרה של לי.
עוד ובנוסף נטען, כי כעולה משאלות ההבהרה, את האבחון ל-לי במכון שלם, ערכה מתמחה
ולא פסיכולוגית קלינית.
נטען, כי הסיבות בעטין דחה בית משפט קמא, ביום 04.08.2021, את בקשת המבקשת
להגשת דויים של המומחית מטעמה, אינן רלוונטיות לענייננו כיום הואיל וגם מתשובותיו
של המומחה לא ניתן להבין את הסיבות לפגמים הרבים שנפלו בחוות-דעתו. ענייננו, כך
נטען, הוא בגדר אותם מקרים יוצאים מן הכלל, בהם יש לאפשר הגשת חוות דעת נוספת,
וזאת בשים לב לכך שהמומחה הסתיר במסגרת חוות-דעתו ממצאים ונתונים, אשר יש
להם נפקות להכרעה, וכי משמורתן של הקטינות היא סוגיה עקרונית. עוד נטען, כי
ההוצאות שהושתו על האם, במסגרת ההחלטה מיום 04.08.2021 הן בלתי-מידתיות
ועונשיןת.
בית משפט קמא.
לטענת המבקשת, החלטת בית משפט קמא להורות למומחה להגיש תוך שבעה ימים את
עמדתו לצמצום זמני השהות של המבקשת עם לי ומי והעברתם לסביבה מפוקחת, ניתנה
ללא כל נימוק, מבלי שהמומחה פגש בקטינות במשך תקופה ממושכת, ותך התעלמות
מוחלטת מכל שמדובר בבקשה שהוגשה על-ידי האפוטרופוס לדין, ייעל בסיס נתונים
שקריים, שהוכחו ככוזבים וממוצאים" (סעיף 12 לבקשת רשות הערעור).
עוד נטען, כי המומחה הגיש במסגרת חוות-דעתו, עמדה הפוכה לעמדה, אשר נתבקשה ממנו
על-ידי האפוטרופוס לדין. המומחה, כך נטען, חזר בחקירתו בבית משפט קמא על המלצתו
להרחבת זמני השהות של לי ומי עם אימן, וזאת על אף, שעובר לחקירתו נחשף לדויים
שהוגש על-ידי האפוטרופוס-לדין.
זאת ועוד, כך נטען, המומחה חזר בחקירתו מספר רב של פעמים על כך שלגישתו המבקשת
אינה פועלת באופן אקטיבי על-מנת לנכר ולהסית את לי ומי נגד המשיב. אם כך, אליבא
דמבקשת, אין כל סיבה להורות על מפגשים מפוקחים שלה עם בנותיה. רק לאחר שהופעל
לחץ על המומחה, כך נטען, ועל אף שהדגיש, כי הוא מתקשה להמליץ על צמצום זמני-
השהות של המבקשת עם הקטינות, ביקש לחשוב על סוגיה זו עם הצוות שלו.
לטענת המבקשת, מדובר בהתערבות חיצונית ופסולה הן של בית משפט קמא, והן של
האפוטרופוס לדין בחוות-דעתו של המומחה ובהמלצותיו על-מנת שהלה ישנה המלצות
אלו. התערבות זו, כך נטען פסולה בעיקר בשל מצבן ההולך ומדרדר של לי ומי במשמורתו
של המשיב. במקום להטיל את האחריות, אליבא דמבקשת, על המשיב, שהבנות מצויות
במשמורתו ועימו במרבית זמנו, קיים ניסיון להטילה עליה, שעה שזמני השהות של לי ומי
עימה מצומצמים ביותר, והיא בקושי רואה אותן.
המבקשת הדגישה, כי אין להמתין עם ההחלטות עליהן ביקשה רשות לערער עד למתן פסק-
הדין הסופי הואיל ושגיאתו של בית משפט קמא עלולה לפגוע באופן בלתי-הפיך בזכויות
הצדדים.
11. בד-בבד עם בקשת רשות הערעור, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע החלטות בית
משפט קמא.
ביום 12.11.2021, הוריתי על עיכוב ביצוע ההחלטות לגביהן הוגשה בקשת רשות הערעור,
עד להגשת תשובת הצד השני וקבלת התייחסות האפוטרופוס לדין.
עוד נטען, כי המבקשת מונעת, בכל דרך אפשרית, טיפול מיטיב לבנות, מתוך מחשבה, שאם
יומר מצבן, היא תשיג הישג כלשהו, וכי היא אף מנסה להכמין מערכאת הערעור עובדה זו.
גם האפוטרופוס לדין התנגד לבקשה לעיכוב הביצוע, וטען, כי לא זו בלבד שהוראת בית
משפט קמא למומחה ניתנה בדין, אלא שהוראה זו אף מתחייבת מן הדיווחים אודות
ההידרדרות הכוללת במצבם של הקטינים, התנהלותה של המבקשת, ומן העובדה, כי לא
החל כל תהליך טיפולי בעניינם של הצדדים.
עיכוב ביצוע החלטות בית משפט קמא, כך נטען, מזיק ללי ומי, ואין כל בסיס לטענת
המבקשת, לפיה החלטת בית משפט מושא בקשת רשות הערעור עומדת בסתירה להמלצות
המומחה.
עוד נטען, כי המומחה לא המליץ על הרחבה בלתי מותנית של זמני השהות של הקטינות
עם המבקשת, כי אם בהרחבתם, בכפוף לקיום תהליך טיפולי מוצלח, אשר יביא לשינוי
משמעותי לטובה. אלא שבפועל, כך נטען, לא מתקיים כל תהליך טיפולי, ובנוסף אף חלה
החמרה נוספת במצבן של לי ומי. התנהלותן של הבנות, כך התרשם האפוטרופוס לדין, הן
כלפיו והן כלפי המשיב היא פועל יוצא של הנחיות המבקשת. עוד ובנוסף נטען, כי ברקע
אף ניכרת החרפה גם בהתנהלותו של כי.
האפוטרופוס לדין דחה את כלל טענות המבקשת, וסבר, כי אין כל נפקות לעובדה
שהמומחה לא פגש את הקטינים מאז חודש פברואר 2021 לענייננו. בנוסף דחה
האפוטרופוס לדין את טענות המבקשת, לפיהן הגיש דויים כוזב ומלא בשקרים.
עוד ובנוסף נטען, כי על אף שהעברת הקשר של לי עם המבקשת למסגרת מפוקחת יגרום
לה צער, וכי והיא מצפה להרחבת הקשר עמה, יש להורות כן בראי טובתה של לי.
האפוטרופוס לדין הדגיש, כי קשייה המתמשכים של לי בבית-הספר, והקשיים בהתנהלות
היומיומית הבסיסית כגון: לבוש, תסרוקת והיגיינה ועוד, נטועים בהתנהלות המבקשת,
וכי על אף שלא עלה מעדותו של המומחה, כי המבקשת פועלת באופן אקטיבי לנכר ולהסית
את הקטינות, הוא סבור, כי קיימים סימנים המעידים על כך.
ביום 18.11.2021, נעתרתי לבקשת עיכוב הביצוע, וקבעתי, כי יילא שוכנעתי כי ביצוע
ההחלטה הינו דחוף, וכי מאזן הנזק נוטה לטובת המשיב. כמו כן, מצאתי כי בקשת רשות
הערעור מצריכה תשובה".
12. האפוטרופוס לדין לא מצא מקום להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור למרות שניתנה לו
האפשרות לעשות כן, וביום 20.12.2021, הוגשה תשובתו של המשיב.
המשיב הקדיש חלק ניכר מתשובתו לבקשת רשות הערעור להשתלשלות האירועים
הקשורים לחגיגת בר-המצווה של הבן כי, ואשר בה, לטענתו, הוא לא לקח חלק בשל
התנהלות המבקשת.
עוד טען המשיב, כי גם הבת לי עוברת תהליך זהה לתהליך שעבר כי, במסגרתו נמחקת
דמותו, וכי גם אליבא דמומחה, האשמה לכך מוטלת על כתפיה של המבקשת. אליבא
דמשיב, המבקשת משרבבת לטיעוניה גם את מי, וזאת על אף שמכלל הדיווחים עולה, כי
מצבה של מי אצלו מעולה.
עוד ובנוסף נטען, כי "המערכת המשפטית והתמיכתית לא עושה את מלאכתה ולא עוצרת
את שידוד המערכת של האם. במקום להפנים שלאם יש אג'נדה, יש לה מטרה, לדחות
ולעכב הכול כמה שניתן, כל זמן שהיא יכולה למחוק, לרסק ולשמר מצג של ארעיות בחיי
הבנותיי (ר' עמ' 3 לתשובה), וכי ניתן להמשיל את ענייננו לתיק חטיפת ילדים.
לטענת המשיב, לא זו בלבד שמחוות-הדעת של המומחה עולים סימני שאלה רבים באשר
למסוגלתה של המבקשת, אלא אף עולה באופן חד-משמעי, כי מסוגלותו ההורית של
המשיב טובה יותר. לא ניתן, כך אליבא דמשיב, לאפשר לקטינים לגדול בלי אב ובלי
המשפחה מצד האב, רק משום שההורים נפרדו. עוד נטען, כי המלצות המומחה, בניגוד
לטענת המבקשת, לא היו הרחבה מידית של זמני השהות של הקטינות עימה, אלא הרחבה
עתידית ומותנית בהתקדמות הטיפול.
בקשת המבקשת שלא לאפשר למומחה ליתן את תגובתו לשאלת בית משפט היא הלכה
למעשה מתן צו חוסם. לא יעלה על הדעת, כך נטען, שעוד טרם ידועה תשובתו של המומחה,
יינתן צו האוסר על בית משפט לקבל תשובה. משתינתן תשובת המומחה, כך אליבא דמשיב,
תישמר לכל צד האפשרות לטעון נגד תשובתו.
המומחה, כך נטען, נשאל לגבי צמצום זמני השהות של הקטינות עם המבקשת במהלך
עדותו. העובדה, כך אליבא דמשיב, כי המומחה ביקש שהות לחשוב על תשובה ולא ליתן
אותה מיד, אינה מקימה רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא לאפשר למומחה לעשות
כן.
יש לדחות את טענות המבקשת, כך אליבא דמשיב, לפיהן דחיית בקשתה לצירוף חוות-דעת
מטעמה במסגרת הדיון שנערך ביום 08.11.2021, אינה מנומקת הואיל ובית משפט קמא
נימק באריכות את הסיבות בעטיין דחה בקשה זו.
דיון והכרעה
13. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתב, קראתי את מלוא החומר שהונח לפני, לרבות
חוות-הדעת שהוגשו בתיק, החלטות בית משפט קמא, עמדת האפוטרופוס לדין והצדדים
אני מחליט לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות
שניתנה. בנוסף אני מחליט לקבל את הערעור חלקית, כפי שאפרט להלן.
14. עניינה של בקשת רשות הערעור שבפני היא החלטת ביניים של בית משפט, במסגרתה נקבע,
כי המומחה, יגיש בכתב, תוך שבעה ימים, את התייחסותו באשר לצמצום זמני השהות של
הבנות, לי ומי עם המבקשת והעברת המפגשים לסביבה מפוקחת, בהתאם להמלצת
האפוטרופוס-לדין.
עוד נקבע, כי אין מקום להתיר למבקשת להגיש חוות דעת נוספת מטעמה, כפי שאף נקבע
כבר בהחלטה מיום 04.08.2021.
הגם שכלל ידוע הוא, כי אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות
ובקביעת עובדות, אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, מקל וחומר שעה שמדובר בסעד
זמני, אשר אינו חורץ את גורל התביעה כולה. שונה הדבר, עת נראה, כי נפל פגם בקביעות
הערכאה הדיונית באופן היורד לשורשו של עניין, או עת הגרסה העובדתית שהתקבלה אינה
עומדת במבחן השכל הישר.
יפים לענייננו דבריו של כב' השופט ד. מינץ ב-ע"א 8191/16 דיאליט נ' אברהם הרר
: (17.06.2019)
הערכאה
"כאמור, הלכה נושנה היא שאין זה מדרכה של ערכאת
הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי
הדיונית. זאת, מפני שבידה של הערכאה
בענייננו, סבור אני, כי נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא, וכי בקשת רשות
הערעור שבפני, נמנית עם אותם מקרים חריגים ויוצאי-דופן, בהם על ערכאת הערעור
להתערב, וזאת בשל קשיים משפטיים שנפלו בהחלטת בית משפט קמא, מקל וחומר שעה
שמדובר בהחלטות הקשורות בטבורן קשר בל ינותק לטובתם של כי, לי ו-מ' וצרכיהם.
15. כאמור כבר לעיל, בקשת רשות הערעור של המבקשת נסובה סביב שתי החלטות של בית
משפט קמא, מיום 08.11.2021. להלן אתייחס לכל אחת מן ההחלטות, דבר דבור על אופניו.
אומר כבר עתה, כי מצאתי קושי ניכר, הן מן הפן הדיוני והן מן הפן המהותי, בהחלטת בית
משפט קמא, לפיה על המומחה להגיש את התייחסותו בכתב, תוך שבעה ימים, בנוגע
לצמצום זמני השהות של לי ומי עם המבקשת והעברת המפגשים לסביבה מפוקחת, וזאת,
לאחר שהמומחה לא הצליח לתת מענה לסוגיה זו במסגרת עדותו, ובשים לב לעובדה, כי
ההליך בבית משפט קמא מצוי בישורת האחרונה, היינו: לאחר סיום ההוכחות ולקראת
הגשת הסיכומים.
16. ראשית אתייחס לפן הדיוני של החלטה זו.
על-מנת לעשות כן, אזכיר בקליפת אגוז, כי בהמשך לדעת הרוב בפסק-הדין של בית
המשפט המחוזי, מינה בית משפט קמא, ביום 29.12.2020 את המומחה, וקבע, בפסקה 2.ב.
להחלטה, כי ייעל המומחה לערוך חווייד ובה יבחן את מכלול הסוגיות העולות מטענות
הצדדים, לרבות ההורה המשמורן המועדף, וכן חלוקת הזמן ההורי בין הקטינות ל' ומ'
לבין הוריהן, תוך התייחסות לחלוקת הזמן הקבועה כיום ולהשפעתה על הקטינות",
ובהמשך נקבע, כי ייקביעותיו ומסקנותיו של המומחה חייבות להיות מנומקות".
ביום 26.05.2021 הוגשה חוות-דעתו של המומחה, במסגרתה, בין היתר, המליץ המומחה
כך :
והנה לפתע, חודשים לאחר שהונחה חוות-דעתו של המומחה על שולחנו של בית משפט
קמא, הגיש האפוטרופוס לדין ביום 27.10.2021 יידויים עדכון ועמדה" מטעמו, במסגרתו
התבקש בית משפט קמא "להורות למומחה לחוות את דעתו לעניין שינוי מתכונת
המפגשים – כך שהמפגשים יתקיימו לעת עתה במסגרת מפוקחת מקצועית -זאת בשים
לב להתנהלות הבנות כמתואר בדו"ח זה". יתרה מכך, ביום 01.11.2021, הגיש
האפוטרופוס לדין בקשה לבית משפט קמא, במסגרתה חזר על עתירתו האמורה.
במהלך חקירת המומחה על חוות-דעתו, אשר במסגרתה, יוזכר, לא זו בלבד שלא עלתה
חלופה של צמצום הסדרי-השהות של לי ומי עם המבקשת, או עריכתם תחת פיקוח – נהפוך
הוא – הומלץ על "הרחבה הדרגתית של הסדרי השהות לבנות בהתאם להתקדמות
הטיפולי. למרות האמור, נשאל המומחה, במהלך עדותו, פעם אחר פעם אודות חלופה זו,
אשר הועלתה לראשונה על-ידי האפוטרופוס לדין, וכאמור, כלל לא הומלצה על-ידי
המומחה, וממילא לא נבדקה על-ידו כדבעי.
קריאה מעמיקה של תמלול הדיון, מעלה, כי המומחה הועמד במצב בלתי-אפשרי, שעה
שהיה ניסיון לנטוע בפיו ובמוחו את עמדת האפוטרופוס לדין, וכי לאחר שלא נותרה לו כל
ברירה, הוא ביקש לשקול שלא במקום, את סוגית צמצום זמני השהות של הבנות עם
המבקשת, אשר מנוגדת לחלוטין להמלצותיו שלו עצמו, וזאת למרות שלא המומחה ולא
כל גורם מטעמו, פגשו ושוחחו עם הבנות במשך קרוב לשנה.
בשל חשיבות העניין אביא להלן את הדברים בשם אומרם:
"אני לא המלצתי על פיקוח, אני המלצתי על תהליך טיפולי, תיאום
הורי, שיתחילו לדבר ההורים, המלצתי על מפגשים דיאליים, על כל
הדברים שיכולים להוריד, להוריד באופן הדרגתי" (עמ' 41 לפרוט מיום
.(08.11.2021
"….האם הדבר הזה יכול לחזור, כן או לא? אם אתה שואל אותי בתור
פסיכולוג, אם זה דבר שייתכן שאותו מצב שבגללו העבירו את הבנות
לאבא יחזור? ושוב הקשר עם האבא יהיה משובש ושוב כו' וכו', ולכן אני
כן סבור שכדבר ראשון אגב, כדבר ראשון, ברגע שיש אמירה, כאילו
התחלה של טיפול, אני כבר שהבנות האלה יהיה להן יותר זמן עם אמא,
הרבה יותר משמעתי. אם אנחנו רואים שזאת הכוונה ואין מטרה לטרפד
את זה או אני לא יודע מה, אני כבר רוצה שיוחלט שבמידה וזה, ככה
