לפני
כבוד השופט חננאל שרעבי, אב"ד
כבוד השופטת אספרנצה אלון
כבוד השופט אריה נאמן
מערערים
1. ח. ש
2. ל. ש
3. מ. ש
4. נ. ש
ע"י ב"כ עוה"ד ויטולד איראני וניזאר שוקייר
נגד
משיבה
ל. ש
ע"י ב"כ עו"ד בן ציון ראם
פסק דין
השופט אריה נאמן:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש קמא מיום 24.10.23 (סגן הנשיאה, כב' השופט טל פפרני), במסגרתו התקבלה טענת המשיבה כי ההסכם מושא התובענה בצירוף התשריט המצורף אליו, הינו הסכם חלוקה קנייני מחייב בין שותפים ולא רק הסכם שיתוף המסדיר שימוש בלבד, ועל כן הורה בימ"ש קמא על פירוק השיתוף במקרקעין המשותפים ע"י חלוקתם בדרך של רישום בית משותף בהתאם להסכם החלוקה ולתשריט המצורף אליו.
[הערה: ההדגשות בכל ציטוטים שיובאו להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד]
רקע עובדתי בתמצית
המערערים 1-3 הינם אֶחיו של המנוח ג. ש שהיה בעלה של המשיבה, שהלך לעולמו בשנת 2000, כאשר האלמנה-המשיבה הינה יורשתו הבלעדית לעניין הנכס מושא התובענה.
מערערת 4 הינה אלמנתו של אח נוסף שהלך לעולמו ושהינה יורשתו.
לשם הנוחות-
המערערים, לרבות מערערת 4 שהינה אלמנתו-יורשתו של האח הנוסף, ייקראו להלן: "האחים";
המשיבה תיקרא להלן: "האלמנה";
בעלה המנוח של האלמנה, ג' ייקרא להלן: "האח המנוח";
האחים והאח המנוח ביחד ייקראו להלן: "כלל האחים";
יצויין שקיימים שני אחים נוספים, אשר אינם צד להליכים המשפטיים – ייקראו להלן בשמם: "האח מו"; "האח ט";
כלל האחים לרבות האחים מו' וט' היו/הינם בעלים במשותף של מספר נכסי מקרקעין, הכוללים גם את המגרש מושא התובענה ברח' XXX בעיר XXX [שהיה ידוע בעבר כחלקה … בגוש ….; כיום המגרש ממוספר במספרי גוש וחלקה חדשים], (להלן: "המגרש").
על המגרש בנויים מבני מגורים, כאשר האלמנה-המשיבה מתגוררת בבית חד-קומתי הבנוי בחלק העורפי של המגרש, ואילו האחים-המערערים מתגוררים בבניין בן 4 דירות הבנוי בחזית המגרש.
המגרש נרכש בשנת 1970 ע"י כלל האחים לרבות האחים מו' וט', כאשר בסופו של יום הזכויות במגרש נרשמו והינם רשומים כך עד היום- ע"ש כלל האחים, ללא האחים מו' וט' ועל כן הם אינם צד להליך המשפטי העוסק כולו אך ורק במגרש.
ביום 16.2.1980 נחתם בין כלל האחים "הסכם" (להלן: "ההסכם") שהתייחס לאופן חלוקת נכסי המקרקעין לרבות המגרש בין כלל האחים, כשבהתייחס למגרש מפנה ההסכם בסעיף 5 לתשריט חלוקה מצורף שהוכן ביום 23.1.1980 (להלן: "התשריט") וקובע שהתשריט המצורף הינו חלק בלתי נפרד מההסכם.
מפאת חשיבות הדברים אצטט להלן את לשונם של הסעיפים הרלוונטיים להסכם, כשההדגשות אינן במקור אלא לצורך הבנת תוצאת פסק דין קמא ופסק דין זה:
"5. בשמם של שאר האחים יבצע האח ג' את ההליכים הדרושים כדי לרשום את המבנים בשכונת XXX כ"בתים משותפים" על פי חוק "הבתים המשותפים", וכמו כן הוא יכין מפות רשמיות וירשום את הבתים במחלקת רישום המקרקעין ב… .
קביעת הזכויות המשותפות בנכס אשר נמצא בחלקה מספר … בגוש מספר … בשכונת XXX ברחוב XXX בעיר … ובבניינים אשר בנויים על חלקה זו והדברים אשר שייכים לבניינים אלו – תהיה על פי המפה בנספח א' אשר הוכנה ע"י המהנדס סוהייל סאבא למטרה זו בתאריך 23 בחודש ינואר 1980 והיא מהווה חלק בלתי נפרד מן ההסכם הזה. המפה הזו הינה מפה מחייבת וסופית ולאף אחד מן האחים אין כל זכות להביע התנגדות לפיצול ולחלוקה על פי המפה האמורה לעיל.
…..
10. כל האחים מתחייבים לחתום על כל המסמכים, התצהירים, הטפסים והוויתורים הדרושים כדי להוציא לפועל את סעיפיו של הסכם זה ולפנות את החלקים אשר שייכים לכל אחד מהאחים, כפי שהוא קיבל אותו או כפי שהוא ויתר עליו על פי הסכם זה.
לשם השלמת הדברים יצויין כי האח ט' לא חתום על ההסכם אך לעניינינו אין הדבר רלוונטי שכן בהתייחס למגרש- כל בעלי הזכויות במגרש שהינם כלל האחים, חתומים הן על ההסכם והן על התשריט.
במועד חתימת ההסכם נחתם הסכם נוסף, שעליו חתומים כלל האחים וגם האחים מו' וט' – להלן: "ההסכם המשלים" – וגם כאן מפאת חשיבות הדברים אצטט להלן את לשונם של הסעיפים הרלוונטיים בהסכם המשלים, כשגם כאן ההדגשות אינן במקור אלא לצורך הבנת תוצאת פסק דין קמא ופסק דין זה:
"מאחר שהאחים חיים חיים משותפים כדוגמת הקיבוצים מאז פטירת אביהם בשנת 1963 והם מעוניינים להסדיר את האינטרסים שלהם ואת קשריהם הכספיים, החברתיים והאחרים ולקבוע ולהגדיר את חלקו של כל אחד מהאחים ברכוש המשותף וכמו כן את קשרי העבודה והתכנון בעתיד;
….
2. על פי בקשת האחים הכין האח ג' רשימה מפורטת של הרכוש המפורט והגיש אותה לאחים, אשר בחנו ולמדו אותה לאחר שאימות את נכונותה ווידאו כי היא רשימה כוללת והם חתמו עליה. הרשימה מצורפת להלן והיא מהווה חלק בלתי נפרד מההסכם הזה. הרשימה מזוהה להלן ולמטרות ההסכם הזה כ- "רשימת הרכוש".
כמו כן הכין המהנדס סוהייל סאבא מפה של הקרקע, המבנה ודירות המגורים בשכונת …, אשר מפרטת את חלקו של כל אחד מהאחים ברכוש הנ"ל. מפה זו מצורפת להסכם בחלק בלתי נפרד ממנו והיא מחייבת את כל האחים, כשחתימתם על הסכם זה היא בבחינת אישור ואימות לקבלת החלקים שלהם כפי שהבהירה המפה.
3. לאחר דיון והבנה בין האחים הוסכם על חלוקת הרכוש המובהר ברשימת הרכוש בצורה הבאה:
א. חלקו של האח ג':
1) המבנה…המסומן כמבנה מספר 1 במפה המצורפת…בצבע אדום במפה האמורה לעיל …
[בהמשך מפורטים נכסים אחרים המחולקים בין כלל האחים]
….
6. כל אחד מן האחים מתחייב לחתום על כל המסמכים, התצהירים, הניירות והפעולות הנדרשות לשם השלמה ומימוש של סעיפי ההסכם הזה.
7. כל אחד מן האחים מצהיר, כי בחתימתו על הסכם זה הוא קיבל את חלקו בשותפות של האחרים במלואו והוא מוותר בוויתור מוחלט על כל טענה או דרישה או זכויות של צד שלישי אשר ניתנו לו על פי הסכם זה."
בנוסף, ביום 14.7.08 אושר הסכם פשרה בהליך משפטי אחר שהתקיים בין אחד מהאחים לבין יתר האחרים כולל עיזבון האח המנוח, ובו נרשם כדלקמן:
"3. דיירי הבית ברחוב XXX, ל. ש, ח. ש, א. ש, ל. ש ומ. ש (להלן: "הדיירים") יפעלו במשותף לרישום הבית כבית משותף בפרק זמן שלא יעלה על 18 חודשים.
…..
4. הדיירים מתחייבים לשתף פעולה בכל הקשור לרישום הבית המשותף ולחתום על כל מסמך אשר יידרש לשם השלמת ההליך. ….
5. מעבר לאמור בהסכם זה ובכפוף לביצועו, מצהירים הצדדים כי אין ולא תהיינה להם כל תביעות ו/או טענות מכל מין וסוג שהוא, האחד כלפי משנהו, וכי הסכם זה מהווה הסדר סופי ומוחלט של כל תביעותיהם ההדדיות באשר הן".
ביום 2.12.20 הגישה האלמנה את תביעתה כנגד האחים לבימ"ש קמא ועתרה לאכוף את הוראות ההסכם והתשריט המצורף אליו, כאשר בסעד העיקרי ציינה "לרשום את הסכם השיתוף והמפה בלשכת רישום מקרקעין" וכסעד חילופי ביקשה "להורות על פירוק שיתוף במגרש ולהורות על רישום הסכם השיתוף והמפה בלשכת רישום מקרקעין" ובהמשך "ליתן כל הוראה משלימה לצורך רישום הבית כבית משותף".
בכתב הגנתם טענו האחים בין היתר כי התשריט הינו מזוייף, ובכל מקרה אין המדובר בהסכם חלוקה קנייני מחייב אלא לכל היותר בהסכם שיתוף המסדיר את אופן השימוש במגרש, מבלי להסדיר חלוקה קניינית במגרש.
עיקרו של פס"ד קמא
תחילה הסיר בימ"ש קמא מעליו את המכשול של טענת הזיוף וזאת באמצעות חוו"ד מומחית מטעם ביהמ"ש, אשר שללה את טענת הזיוף; האחים לא ראו לנכון לזמן את המומחית לחקירה, ולאחר קיום הוכחות בתיק, במהלכו שמע בימ"ש קמא עדויות שונות ורבות, לרבות עדותו של המהנדס עורך התשריט וכן עדותו של עו"ד מטאנס אשר ערך את ההסכם, קבע בימ"ש קמא באופן חד משמעי כי לא עלה בידי האחים להוכיח את טענת הזיוף ועל כן הינו דוחה טענה זו. האחים אינם מערערים על קביעה זו של בימ"ש קמא.
לאחר שבימ"ש קמא שלל את טענת הזיוף, בחן בימ"ש קמא את ההסכמים והתשריט, ולאחר שסקר בפסה"ד באריכות ובאופן מפורט את העובדות בתיק בצד החוק והפסיקה, הגיע למסקנה כי כוונת הצדדים בהסכם הייתה ליצור חלוקה קניינית ולא רק להסדיר את אופן השימוש, ועל כן הכריע וקבע כי ההסכם הינו הסכם חלוקה קנייני מחייב ולא הסכם שיתוף בלבד, הסכם שלמעשה מגדיר את חלקם הקנייני של כלל האחים במגרש, תוך שיוך חלקים ספציפיים; ובלשונו של בימ"ש קמא בסעיפים 78-80 לפסק הדין:
"לסיכום – כלל הראיות שהוצגו על יד הצדדים מובילות למסקנה כי תשריט החלוקה מהווה מעין הסכם בין הצדדים לצורך חלוקה סופית של המקרקעין (פירוק השיתוף). התשריט אינו עומד לבד ומלווה בהסכם בכתב.
אכן התוכנית לא אושרה בהתאם להוראות הדין ויש צורך בהשגת אישורים נוספים. בנסיבות העניין, החלוקה תוכל להמשיך ולהתקיים בכפוף לאישורים הנדרשים על פי חוק. כלל הנימוקים והראיות שהובאו בתיק זה כוחם יפה להוכיח כי תשריט החלוקה מהווה חלוקה סופית בין הצדדים ולא הסכם שימוש בלבד. הדבר מתיישב עם הוראות ההסכם לפיהן על ג' הוטלה משימת השלמת הרישום, בדרך של הכנת תשריט נוסף או השגת אישורים והדבר אינו נוגד כלל את היות החלוקה סופית.
אדגיש שוב, לא נמצא כל הסבר אחר מניח את הדעת שפעולות הוויתור שנעשו על ידי הצדדים המתבטאות בהסכמי 1980 נעשו למטרה אחרת מלבד התאמת המצב הקיים (השטחים המוחזקים על ידי הצדדים) בהתאם להקצאות בתשריט החלוקה, בהמשך למצב בספרי לשכת רישום המקרקעין.
לאור האמור הורה בימ"ש קמא:
"ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף במקרקעין על ידי חלוקתם בדרך של רישום בית משותף, כמפורט בתשריט החלוקה החתום, בכפוף להשגת האישורים הנדרשים או הכנת תשריט משלים.
הצדדים ידאגו להגיש את התשריט מושא התביעה לאישור הועדה לתכנון ובנייה בהתאם להוראת ס' 38(א) לחוק המקרקעין וס' 143 לחוק התכנון והבניה."
האחים-המערערים אינם מקבלים את תוצאות פסה"ד והגישו ערעורם זה.
תמצית טענות האחים-המערערים ודחיית טענותיהם
המערערים משיגים על מסקנת בימ"ש קמא כי מדובר בהסכם חלוקה קנייני מחייב ולא בהסכם שיתוף המסדיר את אופן השימוש בלבד ללא חלוקה קניינית. אלא שכאמור מסקנת בימ"ש קמא כי הצדדים התכוונו ליצור הסכם חלוקה קנייני, ולא רק הסכם שיתוף המסדיר את אופן השימוש בלבד, מבוססת על ממצאי עובדה ומהימנות בדבר כוונת הצדדים בעריכת ההסכמים ויישומם בשטח במשך השנים, כוונה הנלמדת- הן מהנסיבות העובדתיות כפי שהוכחו לבימ"ש קמא, והן מלשון ההסכמים:
על כוונת הצדדים בעריכת ההסכמים ויישומם בשטח במשך השנים- למד ביהמ"ש קמא מהראיות והעדויות כפי שהובאו בפניו (ראה הפירוט הנרחב המופיע החל מסעיף 67 לפסה"ד) ומהם גזר את מסקנתו כי אכן מדובר בהסכם חלוקה קנייני, ולא רק בהסכם שיתוף.
אמנם המערערים תוקפים את ממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו בפסה"ד, ברם בפסיקה נאמר לא אחת, כי הליך הערעור לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בטענות העובדתיות שנדונו והוכרעו על ידי הערכאה הדיונית, והתערבות ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות תיעשה בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות בלבד, בהן מתגלה שגיאה בולטת על פני החלטתו של בימ"ש קמא. כך למשל כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים כלל בחומר הראיות, או מקום שבו הגרסה העובדתית שאותה אימץ בימ"ש קמא אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם מבחנים של היגיון ושכל ישר (ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב (15.1.2004); ע"א 826/21 הימנותא בע"מ נ' יוסף שדאד (3.3.2021)).
יפים לענייננו דבריו של כב' השופט מינץ ב-ע"א 8191/16 דיאליט נ' אברהם הרר (17.06.2019):
"כאמור, הלכה נושנה היא שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. זאת, מפני שבידה של הערכאה הדיונית האפשרות להתרשם מהעדים ומחקירתם על דוכן העדים, ולבחון כל ראיה וחוות-דעת לעומק. התערבות ערכאת הערעור תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל פגם בהכרעתה של הערכאה הראשונה היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1026 (מהדורה שתים עשרה, 2015); ע"א 4175/12 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' גדיר (10.3.2014); ע"א 3894/03 דויטש נ' ישראפלאורס בע"מ (23.8.2012)).
סבורני כי המקרה דנן אינו נכלל באותם מקרים "חריגים קיצוניים". עיון בפסק הדין לכל אורכו, נימוקיו וקביעותיו, בפרט ניתוח העדויות והראיות בסעיפים 67 ואילך, מלמד כי בימ"ש קמא דן באופן יסודי בטענות הצדדים, בחן היטב את חומר הראיות שהונח לפניו, והתרשם מחקירותיהם של המצהירים מטעם הצדדים וכן מהעדים שהובאו בפניו. על יסוד כל אלה קבע בימ"ש קמא ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות (לרבות אי-מהימנות המערערים – ראה למשל סע' 45 רישא לפסה"ד ועוד). בחינת הראיות המפורט בפסה"ד מעלה כי ממצאי העובדה מעוגנים היטב בחומר הראיות ולא מצאתי בטענות המערערים כל בסיס להתערבות בקביעות אלה.
לשון ההסכמים כולל הסכם הפשרה- גם הוא תומך במסד העובדתי בדבר כוונת הצדדים לערוך הסכם חלוקה קנייני, ולא רק הסכם שיתוף המסדיר שימוש בלבד ללא חלוקה קניינית: הציטוטים מתוך ההסכמים השונים אותם הבאתי בסעיפים 5-8 לעיל, מעידים כאלף מונים שאכן כוונת הצדדים בהסכמים הייתה במפורש ליצור חלוקה קניינית ולא רק "הסכם שיתוף/שימוש" – להלן החלקים הרלוונטיים מתוך הציטוטים לעיל (כאשר את הציטוטים המלאים ניתן לראות בסעיפים 5-8 לעיל):
"בשמם של שאר האחים יבצע האח ג' את ההליכים הדרושים כדי לרשום את המבנים בשכונת XXX כ"בתים משותפים" על פי חוק "הבתים המשותפים", וכמו כן הוא יכין מפות רשמיות וירשום את הבתים במחלקת רישום המקרקעין ב….
קביעת הזכויות המשותפות בנכס…תהיה על פי המפה בנספח א'…המפה הזו הינה מפה מחייבת וסופית ולאף אחד מן האחים אין כל זכות להביע התנגדות לפיצול ולחלוקה על פי המפה האמורה לעיל."
"כל האחים מתחייבים לחתום…ולפנות את החלקים אשר שייכים לכל אחד מהאחים, כפי שהוא קיבל אותו או כפי שהוא ויתר עליו על פי הסכם זה."
"מאחר שהאחים…מעוניינים להסדיר…ולקבוע ולהגדיר את חלקו של כל אחד מהאחים ברכוש המשותף וכמו כן את קשרי העבודה והתכנון בעתיד."
"כמו כן הכין המהנדס סוהייל סאבא מפה של הקרקע…אשר מפרטת את חלקו של כל אחד מהאחים ברכוש הנ"ל. … כשחתימתם על הסכם זה היא בבחינת אישור ואימות לקבלת החלקים שלהם כפי שהבהירה המפה."
"כל אחד מן האחים מצהיר, כי בחתימתו על הסכם זה הוא קיבל את חלקו בשותפות של האחרים במלואו והוא מוותר בוויתור מוחלט על כל טענה או דרישה או זכויות של צד שלישי אשר ניתנו לו על פי הסכם זה."
"דיירי הבית ברחוב… יפעלו במשותף לרישום הבית כבית משותף…"
"הדיירים מתחייבים לשתף פעולה בכל הקשור לרישום הבית המשותף…"
הנה כי כן, מקבץ הביטויים: לרשום כבית משותף; חוק הבתים המשותפים; שייכות; קביעת הזכויות; פיצול וחלוקה; לקבוע ולהגדיר את חלקו של כל אחד; קבלת חלקו; קיבל את חלקו בשותפות; כל זה ועוד מעיד כאלף מונים שכוונת הצדדים בהסכמים הייתה במפורש לחלק את הזכויות באופן קנייני ולרשום את הבית כבית משותף. (הכיצד ניתן לרשום "בית משותף" כפי שהצהירו הצדדים בהסכמים ללא שיוך קנייני?…)
המסד העובדתי-הראייתי כפי שהונח לפני בימ"ש קמא, בשילוב לשון ההסכמים, הביא את בימ"ש קמא להסיק את המסקנה הברורה בסעיף 76 לפסה"ד:
"בענייננו, הגילוי החיצוני של הרצון סביב תשריט החלוקה ברור. הרצון מתבטא בחתימת הצדדים, הן החתימה על ההסכם משנת 1980 והן החתימה על תשריט החלוקה המהווה חלק בלתי נפרד מההסכם, וכוחה יפה להעיד על גמירת דעת והחלטיות. זאת ועוד, התנהגות הנתבעים לאורך כל התקופה האירועים שתוארו לעיל מעידה על הבנתם וגמירות דעתם ביחס לכל מה שנעשה."
לגבי טענת המערערים כי מאחר והאח ט' (שאיננו צד להליך) לא חתם על ההסכם ולפיכך לא ניתן להכשיר את ההסכם כהסכם קנייני >> ראשית טענה זו נטענה לראשונה בערעור. לא מצאתיה בכתבי הטענות, לא בכתב ההגנה ואף לא בתצהירי עדות ראשית, אלא רק בסיכומים (סע' 29(ב) לסיכומי המערערים) וגם שם בסיכומים נטענה טענה זו של אי-חתימת ט' על ההסכם בהקשר אחר לחלוטין (שכביכול אי-חתימת ט' מעידה שתוכן התשריט מתייחס לתקופה מאוחרת), וכלל לא בהקשר שאי-חתימתו מונעת מלהכיר בהסכם כהסכם חלוקה מחייב. אדרבא, בסעיף 29(ד) לסיכומיהם טוענים המערערים כי "ט' לא נדרש לחתום על גבי המפה שבמחלוקת".
שנית, ט' העיד בבימ"ש קמא (תמליל 8.1.23) ושם הינו מודה שהוא חתם על ההסכם – כנראה כוונתו להסכם המשלים, המאשרר למעשה את ההסכם הראשון, ואף הינו מודה שם שבהתאם להסכם המשלים קיבל את אחד הנכסים האחרים מבחינה קניינית. זאת ועוד טוען שם ט', כי הסיבה לאי-חתימתו על ההסכם הראשון לא הייתה מפני שאיננו מסכים להסכם אלא "שברגע שחתמו האחים על זה, אני הייתי נוכח בבית חולים X ואח היה מאושפז ואז הזמין את האחים…" (עמ' 5 לתמליל 8.1.23 ש' 2 ואילך).
כך או כך, בכל הקשור למגרש ט' ממילא איננו רשום כבעל זכויות במגרש ולפיכך ובכל הקשור למגרש, כלל לא נדרשת חתימתו של ט' לחלוקה קניינית כזו או אחרת של המגרש.
טענה נוספת בפי המערערים: גם אם ביהמ"ש הגיע למסקנה כי מדובר בהסכם חלוקה קנייני, הוא לא היה מוסמך להעניק לאלמנה-המשיבה את הסעד של הגדרת ההסכם כהסכם חלוקה ופירוק השיתוף בהתאם להסכם, שכן כפי שהזכרנו כבר בסעיף 9 לעיל, הסעד הראשון שהופיע בכתב התביעה היה רישום ההסכם כ'הסכם שיתוף' בלבד, בעוד הסעד של פירוק השיתוף בהתאם להסכם (היינו הסעד הקנייני) הופיע רק כסעד חלופי, ועל כן – כך לשיטת המערערים – לא היה רשאי/מוסמך ביהמ"ש "לדלג" על הסעד העיקרי אותו תבעה האלמנה (רישום הסכם השיתוף בלבד) ולהעניק לה את הסעד החלופי הוא הסעד הקנייני.
דין טענה זו להידחות. יתכן והיה מקום מצד האלמנה-התובעת להחליף את סדר הסעדים בכתב התביעה, או לחילופין לוותר כליל על הסעד הראשון שכן ממילא הסעד הראשון נכלל בסעד השני. ברם העובדה שסדר הסעדים מופיע בכתב התביעה באופן כזה או אחר, איננו שולל מבית המשפט להעניק דווקא את הסעד החלופי הנתבע, שכן בסופו של יום מונחים בפני בית המשפט בכתב התביעה מספר סעדים, וסמכותו הטבועה של בית המשפט הינה לבחור בסעד הנראה לו הנכון ביותר מבין הסעדים הנתבעים. משהגיע בית המשפט למסקנה כי מדובר בהסכם חלוקה קנייני, ולא רק בהסכם שיתוף המסדיר שימוש בלבד, נכון עשה בימ"ש קמא משהורה על פירוק השיתוף בהתאם להסכם החלוקה הקנייני, שכן מה הטעם להכריע שמדובר בהסכם חלוקה מחייב ומאידך להסתפק ב"סעד ביניים" של רישום ההסכם כהסכם שיתוף בלבד, שלאחריו תצטרך המשיבה להגיש תביעה נוספת לפירוק השיתוף על סמך ההסכם שהוכרע כהסכם חלוקה מחייב? > ובלשונו של בימ"ש קמא בסעיף 51 לפסה"ד: "התובעת עתרה למתן סעד הצהרתי לאכיפת ההסכם משנת 1980 – אם כי במהות, קבלת גרסתה מביאה להצהיר כי החלוקה בהתאם להסכם משנת 1980 הייתה סופית לקראת פירוק שיתוף."
לביהמ"ש נתונה הסמכות לבחור עפ"י שיקול דעתו מבין סעדי התביעה, את הסעד הנכון והצודק:
"בית משפט, באשר בית משפט הוא, קונה הוא מתוך עצמו סמכות וכוח לשקול בדעתו אם יעניק לתובע סעד שהוא מבקש או אם יעניק לו סעד אחר. תנאי מוקדם והכרחי הוא, כמובן, שתובע יוכיח כי קנויה לו זכות שהדין מכיר בה וכי הנתבע פגע בזכות זו. ואולם, משהוכיח תובע את זכותו, שאלת הסעד נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. כוחו זה לשקול בדעתו מה סעד יעניק לתובע, שואב בית המשפט מתוך עצמו. … סמכות זו שאנו מדברים בה קנויה לבית משפט באשר בית משפט הוא. אחת משלוחותיה של סמכות-תשתית זו היא אותה סמכות שיש המכנים אותה "סמכות טבועה" או "סמכות טבעית"" (רע"א 6339/97 משה רוקר נ' משה סלומון (1999), סע' 19).
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ…וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק (דברים, טז, יח)
"הסמכות הטבעית שמדובר בה במשפט זה אינה אלא אותה סמכות מינימלית בענייני נוהל, יעילות המשפט, וצדקתו הדרושה לבית המשפט כדי שיוכל למלא את התפקיד שלמענו הוא קיים: עשיית משפט צדק. סמכות זו היא הביטוי החיצוני לחוש הצדק הפנימי שהשופט ניחן בו והנותן לו פורקן בעשיה היומיומית שלו" (ד"נ 22/73 יגאל בן שחר נ' יוסף מחלב (1974), עמ' 97).
ובעניינינו; חלק מעשיית הצדק במסגרת תפקידו של בית המשפט בהכרעת סכסוכים, קל וחומר בסכסוכי משפחה שהינו המקרה דנן, הינו לתת את הסעד שמסיים את הסכסוך (ובלבד כמובן שהסעד נתבע בכתב התביעה), ואין זה משנה אם הסעד נתבע כסעד עיקרי או כסעד חלופי. בפרט בנידונינו כאשר כלל האחים הצהירו באופן מפורש בהסכם המשלים, ש"מטרתו של הסכם זה למנוע את הבעיות אשר עלולות להיגרם בעתיד עקב מערכת היחסים שבה חיו האחים עד היום, מערכת יחסים שהייתה מוצלחת בעת שהאחים היו רווקים. המצב כיום שונה לעומת אתמול ונהיה הכרחי לתקן את המערכת הזו ע"י מערכת אחרת אשר תבטיח את המשך העבודה ואת התקדמות האחים בכל התחומים והשטחים." >> הנה כי כן, כלל האחים צפו שיכולות להיות בעתיד מחלוקות ומסיבה זו הם ערכו את ההסכמים מתוך מטרה למנוע מחלוקות עתידיות, כך שבחירת בימ"ש קמא בסעד הסופי של פירוק השיתוף בהתאם להסכם החלוקה הקנייני, תואם גם את כוונתם של כלל האחים ואת מטרתם בעריכת ההסכמים- לסיים את המחלוקות באופן סופי ולמנוע בעתיד היווצרותן של מחלוקות, קל וחומר הליכים משפטיים מיותרים, שנמנעים עם מתן הסעד של צו פירוק השיתוף בהתאם להסכם החלוקה, עליו הצהיר ביהמ"ש לאחר שהגיע למסקנה כי אכן מדובר בהסכם חלוקה, ולא בהסכם שיתוף בלבד.
טענה נוספת בפי המערערים – בימ"ש קמא לא היה רשאי לקבוע כי מדובר בהסכם חלוקה קנייני, מאחר ולא ניתן, לשיטתם, ליישם את הסכם החלוקה ולרשום אותו בפועל כ'הסכם חלוקה' ובשל מניעות זו היה מנוע בימ"ש קמא מלקבוע כי מדובר בהסכם חלוקה מחייב ו/או לתת הוראות לרישומו.
המערערים טענו באריכות והצביעו על קשיים רבים לשיטתם, מדוע אין כל אפשרות ליישם את רישום ההסכם כהסכם חלוקה (חלק ניכר מכתב הערעור הוקדש לפירוט הקשיים המונעים לשיטת המערערים את רישום ההסכם כהסכם חלוקה), ברם אינני רואה צורך להידרש ולבחון האם אכן יש בכוחם של אותם קשיים למנוע את רישום ההסכם כהסכם חלוקה, שכן אף אם נצא מנקודת הנחה כי הצדק עם המערערים ולא ניתן יהיה לרשום את הסכם החלוקה, סבורני שהמערערים מערבבים בין הכרעת פסה"ד לבין יישום פסה"ד, בפרט כשהיישום מתבצע אל מול הרשויות הרלוונטיות (המפקח על בתים משותפים ועוד): משהגיע ביהמ"ש קמא למסקנה שמדובר בהסכם חלוקה מחייב, תפקידו היה להכריע ולקבוע כי מדובר בהסכם חלוקה מחייב וליתן במסגרת סמכותו צו לפירוק השיתוף בהתאם להסכם החלוקה המחייב. שאלת אופן היישום של פסה"ד אל מול הרשויות, איננה רלוונטית לעניין ההכרעה; בפרט בנידונינו, כאשר בימ"ש קבע במפורש בסעיף 86 לפסה"ד כי פירוק השיתוף בהתאם להסכם החלוקה הינו "בכפוף להשגת האישורים הנדרשים…" > היינו ככל שלא יושגו האישורים הנדרשים בהתאם לדין, יתכן שלא ניתן יהיה ליישם את פסה"ד בפועל מול הרשויות, אך אי-האפשרות ליישם פסק-דין מול הרשויות איננה שוללת את תוקפו ההצהרתי.
ואכן גם מעיני ביהמ"ש לא נעלם כי נדרשות פעולות מול הרשויות על מנת ליישם את פסה"ד – סעיפים 81-83 לפסה"ד:
לא נעלם מעיניי, כי נדרשות פעולות נוספות, במישור היחסים בין הנתבעים לתובעת, ובינם לבין עצמם, להתאמת חלקו של כל אחד מהם בלשכת רישום המקרקעין. על אף האמור, אי השלמת ההעברות אלו אינו פוגע בגמירת דעתם של הצדדים לפיה תשריט החלוקה מהווה חלוקה קניינית ביניהם.
אני ער לכך, כי תשריט החלוקה לא אושר על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה לפי דרישת סעיף 137 לחוק התכנון והבניה, ולא אושר על ידי המפקח על רישום מקרקעין על פי דרישת סעיף 38 (א) לחוק המקרקעין, אולם, נתלווה אליו, מלבד החזקה הבלעדית בקרקע, האקט החשוב ביותר
אבהיר בהקשר זה, כי אף אישורו של תשריט כאמור על ידי רשויות התכנון, אינו יכול להקנות לו מעמד קנייני. אם כי, יכול להוות אינדיקציה מתוך מכלול, לגבי אומד דעתם של הצדדים בעת עריכת התשריט.
אכן הכרעה לחוד, ויישום ההכרעה מול הרשויות לחוד.
מסיבה זו גם אינני מוצא לנכון להידרש ל"ראיות החדשות" שהמציאה האלמנה-המשיבה בכתב תשובתה המוכיחות לשיטתה את אפשרות יישום פסק הדין.
בית משפט קמא הכריע בענין נפקותו המשפטית של ההסכם וקבע כי הוא הסכם חלוקה קנייני ומשכך נתן צו פירוק שיתוף כפוף לכל הפעולות והאישורים הנדרשים .
ככל שימציא מי מהצדדים החלטה מאת הגורם הממונה על הרישום על פי הדין והתקנות כי לא ניתן לרשום את החלוקה מושא פסק הדין קמא , כי אז יפנו הצדדים לבית משפט קמא אשר יחליט בדבר על פי חוכמתו .
סוף דבר ולאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות תוך חיוב המערערים בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ₪.
השופט חננאל שרעבי, אב"ד:
אני מסכים.
השופטת אספרנצה אלון:
אני מסכימה.
לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה פה אחד.
המערערים, יחד ולחוד, ישאו בהוצאות המשיבה בערעור זה בשיעור של 15,000 ₪, באמצעות הערבון שהפקידו בתיק הערעור דנן, שיועבר לידי המשיבה, באמצעות בא כוחה.
פסק דין זה מותר לפרסום בהשמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, ז' סיוון תשפ"ד, 13 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
ח. שרעבי, שופט
אב"ד
א. אלון, שופטת
א. נאמן, שופט
