לפני
התובעת:
הנתבעת:
כבוד השופט יונה אטדגי
רקע עובדתי
.2
.3
בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
Cba
פר
נגד
שי-לי אבנבך
עייי בייכ עוייד ראובן בילט
פסק דין
1. מחלוקת על הזכות במחצית מגרש בשטח של דונם בראשון לציון, שהיה בבעלות המנוח, בין
התובעת, ידועתו בציבור ויורשתו על פי דין, ובין הנתבעת, שלה הוריש המנוח את המגרש
בצוואה שקוימה.
דינה שאולי
עייי בייכ עוייד אברהם שולביץ
נושא המחלוקת: מגרש בשטח של דונם בנחלת יהודה ראשון לציון, בגוש 6090 חלקה 38 (להלן
– “המגרש”), שהיה בבעלותו של שמעון שחר (להלן – “המנוח”), שנפטר ביום 12.4.2013.
המגרש הוא חלק (פחות מ- 5%) מחלקה 38, שלא עברה פרצלציה, ולה בעלים רבים נוספים
(במושע).
המנוח לא היה נשוי מעולם ולא היו לו ילדים.
התובעת הכירה את המנוח בשנת 1999 (התובעת, עמ’ 12 לפרוטוקול), ומאז הם חיו כבני זוג
(בייכ הנתבעת אישר זאת בדיון, עמ’ 5 לפרוטוקול), והיא נהייתה ידועתו בציבור.
4. אין חולק שהמגרש נרכש על-ידי המנוח לפני שהתובעת הכירה את המנוח (בייכ התובעת אישר
זאת בדיון, עמ’ 5 לפרוטוקול).
בהתאם לנסח שצורף לתצהירו של גיא שאולי, בנה של הנתבעת (להלן – “גיאיי), המגרש נרכש
בשנת 1982 (עמ’ 3 לנסח, נספח 2 לתצהיר. הרישום שם מופיע על שמו הקודם של המנוח, שמס
שמעון, ובאותו נסח, עמ’ 4, מופיע אותו רישום על שמו החדש, שחר שמעון).
1 מתוך 10
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
.5
.7
בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
Cba
6. בצוואה בפני עדים שעשה המנוח בשנת 1996 הוא הוריש את המגרש לנתבעת.
נכסים וכספים נוספים הוא הוריש לאחרים (בין היתר, הוא הוריש לגיא את מכוניתו ותכולת
ביתו(.
.9
פר
הנתבעת הייתה שכנתו של המנוח והיא גם עבדה בחנות בגדים שלו (גיא, סעיף 2 לתצהירו).
המנוח וגיא היו בקשרי חברות שבאו לביטוי בדרכים שונות (הדברים מתוארים בהרחבה
בתצהיר גיא).
לדברי גיא, המנוח התייחס אל הנתבעת (שהייתה גרושה) כאל אחותו ואליו כאחיינו.
מתוך הצוואה יצוין עוד (והדבר רלוונטי להמשך הדיון), כי הוא הוריש לכל אחד מארבעת אֶחיו,
סך של 1 ”
התביעה ותמצית טענות הצדדים
(הצוואה כלולה בתוך מסמכי ת/1, להלן – “הצוואה”).
ביום 30.4.2015 ניתן בבית המשפט לענייני משפחה מחוז תל-אביב (כב’ השופט נפתלי שילה)
בתיק 22256-06-13 צו קיום לצוואה (כלול במסמכי ת/1, להלן – ייצו קיום צוואה”).
בהתאם לצו קיום הצוואה, נרשם המגרש בלשכת רישום המקרקעין על שם הנתבעת ביום
1.12.2016 (העמוד הראשון לנספח א’ לכתב התביעה).
ביום 5.8.2018 במסגרת תיק אחר בבית המשפט לענייני משפחה מחוז תל-אביב (כב’ השופט
יהורם שקד), ניתן צו ירושה, המצהיר כי היורשת על-פי דין של המנוח היא הנתבעת (כלול
במסמכי ת/1, להלן – ייצו הירושה”).
8. בתביעה זו, שהוגשה לאחר שהמגרש נרשם על שם הנתבעת ולאחר מתן צו הירושה, מבקשת
התובעת, יליתן פסק דין בו יוצהר, כי התובעת זכאית למחצית הזכויות בנכס [המגרש] וינתן
צו לרשם המקרקעין לרשום את התובעת כבעלת מחצית מהזכויות בנכס”.
התובעת טוענת, כי היא זכאית להירשם כבעלת מחצית מהזכויות במגרש מתוקף היותה ידועתו
בציבור של המנוח, וכי אין בכוחה של הצוואה ובכוחו של צו קיום הצוואה לבטל או לפגוע
בזכותה זו.
לדבריה, המנוח והיא תכננו לבנות את בית מגוריהם במגרש והם אף התחילו בהכנות לכך.
הנתבעת מתנגדת לסעד המבוקש.
2 מתוך 10
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
הדיון בתביעה
Cba
פר
בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
לטענתה, הבקשה לצו קיום הצוואה הוגשה על-ידי התובעת עצמה, במסגרת מאבקה המשפטי
עם אחֵי המנוח, וכדי להוכיח שהמנוח לא רצה להוריש להם מאומה, ולכן היא איננה יכולה
להתכחש כיום לזכותה של הנתבעת, הכלולה בצוואה, על כל המגרש.
הנתבעת טוענת עוד, שמאחר שהמגרש נרכש שנים רבות לפני היכרותם של המנוח והתובעת,
אין לתובעת כל זכות בו, גם אם היא הוכרה כידועתו בציבור.
לדבריה, צו הירושה יכול לחול רק על נכסי המנוח, שאינם כלולים בצוואה, ולכן הוא אינו יכול
לחול על המגרש.
10. ניסיון גישור שנעשה קודם לדיון נכשל.
גם הצעות הפשרה של בית המשפט לא התקבלו.
לפיכך, הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית ועל קיום הוכחות.
דיון והכרעה
11. התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית, שלה ושל המהנדס רמי שמש (להלן
שאודותיו יורחב להלן.
שניהם גם נחקרו בבית המשפט.
הנתבעת הגישה תצהירים שלה ושל בנה, גיא.
בדיון מיום 2.11.2022 (עמ’ 5 לפרו’) הודיע ב”כ הנתבעת: “אני מוותר על העדות של הנתבעת,
היא לא חשה [בטעות תומלל ייחשבהיי] בטוב. נסתפק בעדות של הבן”. בהתאם לכך, הוריתי
על משיכת תצהירה של הנתבעת מחומר הראיות.
גיא נחקר על תצהירו.
12. המוצגים שסומנו ת/1 ו- ת/2, הבקשה שהגישה התובעת לצו קיום צוואה וצו ירושה ותביעה
שהגישה התובעת לבית המשפט לענייני משפחה, הומצאו על ידי ב”כ התובעת בהתאם
להחלטותי מיום 29.9.2021 (עמ’ 36 ו- 39 לפרו’).
13. רובן של העובדות אינו שנוי במחלוקת, כאמור:
התובעת הייתה ידועתו בציבור של המנוח;
המגרש נרכש על-ידי המנוח שנים רבות לפני היותה של התובעת ידועתו בציבור
יישמש”י(,
3 מתוך 10
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
תייא 44399-02-19 אבנבך נ’ שאולי
פר
בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
בהתאם לצוואה שעשה המנוח, הוא הוריש את המגרש לנתבעת ;
ניתן צו קיום צוואה ביום 30.9.2015 ;
המגרש נרשם על שם הנתבעת בלשכת רישום המקרקעין ביום 1.12.2016
ביום 5.8.2018 ניתן צו ירושה, לפיו, התובעת היא יורשתו על פי דין של המנוח.
לאור כך שרובן של העובדות אינו שנוי במחלוקת, אינני מוצא כל צורך לדון בפרטים העובדתיים
הרבים שפורטו בתצהירי הצדדים, בעיקר בתצהירה של התובעת, ביחס לקשר שהיה בינה לבין
המנוח, וכן בפרטים שנכללו בתצהיר גיא אודות הקשר שהיה בין אמו, הנתבעת, ובינו, לבין
המנוח, לכל אלה אין נפקות ממשית לצורך ההכרעה הנדרשת.
לכן, הדיון להלן, יתמקד במסקנות המשפטיות הנגזרות מהעובדות שתוארו.
14. אפתח בכך שקיומם של צו קיום צוואה ושל צו ירושה אינם סותרים זה את זה.
היחס בין צוואה לירושה מוסדר בסעיף 66 (ב) לחוק הירושה, התשכ”ה- 1965 (להלן – “יחוק
הירושה”), לפיו ייציווה המוריש חלק מנכסיו, יינתן על אותו חלק צו קיום, ועל הנותר – צו
ירושה” (ראו שוחט, גולדברג ופלומין, דיני ירושה ועיזבון (להלן – “שוחט”י), עמ’ 144).
לפיכך, דחה בית המשפט העליון בפסק דינו ב-ע”א 239/89 שרש נ’ גלילי, פייד מ(1) 861, את
טענת המשיב, “כי צו הירושה החלקי, שניתן לבקשתו, מהווה מעשה בית דין, החוסם את
טענות המערערתי שהסתמכו על צוואת המוריש, וקבע כי ייצו הירושה ניתן איפוא בכפוף
לצוואה. לפיכך אין בכוחו לחסום הליך, שמטרתו לפרש את הצוואה ולקבוע את תחומי
תחולתהיי (עמ’ 871).
15. לאור כך, בענייננו, מאחר והמוריש ציווה בצוואתו את המגרש לנתבעת, מובן שאין בקיומו של
צו הירושה כדי לשלול את זכותה של הנתבעת על המגרש, והתובעת איננה מבקשת זאת.
אולם, גם העובדה שהמוריש ציווה בצוואתו את המגרש לנתבעת איננה שוללת, עקרונית, את
זכותה של התובעת לטעון שהיא זכאית למחצית המגרש, כידועתו בציבור של המוריש, ומכוח
הלכת השיתוף בנכסים, כפי שנכתב בשוחט (עמ’ 67):
ייעל פי הלכת השיתוף בנכסים (החלה על זוגות שנישאו לפני 1.1.1974 ועל ידועים
בציבור), לבן הזוג הנותר בחיים זכות בעלת אופי קנייני על נכסים שנצברו על שם בן
הזוג שנפטר, ועם פטירת בן הזוג, נכסים אלו אינם בגדר עיזבונו. מכאן שגם אם עשה
המנוח צוואה, אין ביכולתו אלא לצוות על חלקו שלו בלבד ברכוש המשותף (ע”א
3563/92 עיזבון גיטלר נ’ דבורה גיטלר, פייד מח (5) 489; ע”א 749/82 מוסטון נ’ וידרמן,
מג (1) 278), ואין נפקא מינה על שם מי רשום הרכוש (ע”א בראלי נ’ מנהל מס עיזבון,
4 מתוך 10
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
תייא 44399-02-19 אבנבך נ’ שאולי
פר
בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
פייד כג (1) 278). על בן הזוג הנותר בחיים לעתור להכרה בחלקו על פי הלכת השיתוף
בנכסים על מנת שהיקף העיזבון ייקבע אך ורק על חלקו של בן הזוג שנפטר”.
16. בענייננו, האם התובעת זכאית למחצית מהזכויות במגרש?
אני סבור שיש להשיב לשאלה זו בשלילה, משני נימוקים:
א- השתק שיפוטי הנובע מהתביעה ומהבקשה שהגישה התובעת בהליכים משפטיים קודמים;
ב- התובעת לא הוכיחה את זכות השיתוף שלה ביחס למגרש, שנרכש שנים רבות לפני היותה
ידועתו בציבור של המנוח.
ודוק : כל אחד מהנימוקים עומד בפני עצמו, וכל אחד מהם מצדיק לבדו את דחיית התביעה.
17. אפתח בנימוק הראשון הנוגע להשתק השיפוטי.
כאמור לעיל, התובעת היא שהגישה את הבקשה לצו קיום צוואה.
האינטרס שהיה לה בבקשה זו הוסבר על-ידי התובעת עצמה בחקירתה (עמ’ 22- 23 לפרו’):
אֶחָיו של המנוח ניהלו עמה מאבק משפטי על כל נכסי ירושת המנוח, שכללו גם את בית
המגורים (בזכויות דמי מפתח), חנות ועוד. מאחר שבצוואה הוריש המנוח לכל אחד מאחיו יי1
שיחיי, היה בכך כדי להוכיח שהוא ביקש לנשל את אחיו מכל זכות שהיא בנכסי הירושה.
אולם, התובעת לא הסתפקה בכך והגישה בקשת צו קיום צוואה יחד עם בקשה לצו ירושהי
(ת/1), כשביחס לצו הירושה היא טענה שהיא ייאלמנתו”.
לבקשה צורפו, בין היתר, תצהירים של הנתבעת ושל גיא שניתנו לבקשתה, המאמתים את
היותה בת זוגו של המנוח.
בבקשה שהגישה התובעת היא ביקשה לקבוע, כי “הצוואה הינה לגבי מנות ספציפיות,
ואלמנתו יורשת את יתרת העיזבון, שלא צוין בצוואה” (סעיף ד).
18. בתביעה שהגישה התובעת בבית המשפט למשפחה, יום לאחר שהיא הגישה את בקשתה לצו
קיום צוואה ולצו ירושה (תמייש 50937-05-13, ת/5), היא פירטה את הנכסים שהמנוח ציווה
בצוואתו לאחרים, בין היתר את המגרש שהוא ציווה לנתבעת (סעיף 2), וציינה כדלהלן (סעיפים
7- 8): “מהצוואה ניתן ללמוד, כי הרכוש שהיה למנוח היה זה שפורט בצוואתו, וכל מה שנצבר
לאחר מכן, היה לאחר שהתובעת והמנוח היו לבני זוג ידועים בציבור, והרכוש משותף
לשניהם.
כמפורט להלן, התובעת והמנוח שהיו ידועים בציבור, ובתוקף היותם בני זוג במשך כ- 15
שנים, חלה עליהם הילכת השיתוף בין בני זוג, כשלתובעת הזכות למחצית מנכסי העיזבון,
ולגבי המחצית השנייה היא היורשת, למעט המנות שקבע המנוח בצוואתויי
5 מתוך 10
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
תייא 44399-02-19 אבנבך נ’ שאולי
פר
בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
19. העובדה שגם בבקשה למתן צו ירושה וצו קיום צוואה וגם בתביעה הנזכרת תבעה התובעת את
זכויותיה ביייתרת עיזבון המנוח שלא מוזכר בצוואהיי צוינה גם בפסק דין שניתן בתביעות
שהגישו אחֶי המנוח וילדיהם בבית המשפט לענייני משפחה (תמייש 51009-07-13 ואח’, נ/1,
סעיפים 8 ו- 10 לפסק הדין).
20. המסקנה הנובעת מהמתואר לעיל, היא, שהתובעת טענה בהליכים משפטיים קודמים שהיא
זכאית רק לנכסים שאינם כלולים בצוואה, כלומר, היא לא תבעה כל זכות במגרש הכלול
בצוואה.
אם היא סברה שהיא זכאית למחצית הזכויות במגרש, היה עליה לתבוע זכות זו כבר בבקשה
ובתביעה שהגישה. במיוחד אמורים הדברים, כשהתובעת נעזרה לשם קבלת הבקשה והתביעה
בתצהירים של הנתבעת ושל בנה, ובמיוחד אמורים הדברים כשהתובעת זכתה גם בבקשתה וגם
בתביעתה.
21. “הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי הדין מעלה טענות
עובדתיות או משפטיות אחרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים” (רע”א 4228/04 בית
ששון בע”מ נ’ שיכון עובדים והשקעות בע”מ, פייד נט (4) 625, 633).
“כידוע, המקרה הפרדיגמטי לקבלת טענה בדבר השתק שיפוטי הוא כאשר בעל דין מתכחש
בהתדיינות מאוחרת לטענה שטען בהתדיינות קודמת, והתקבלה על דעת בית המשפט” (רע”א
1971/23 אליהו נ’ פור (26.7.2023, פורסם בנבו, פסקה 25)). יצוין, כי בהמשך (באותה פסקה)
הוסיף בית המשפט ייכי נשמעו קולות המהרהרים בנחיצותה של “הצלחה קודמת” בהתדיינות
הראשונה, לצורך החלת השתק שיפוטי”. שאלה זו לא מתעוררת בענייננו, כשהתובעת קיבלה,
כאמור, את שביקשה בבקשה ובתביעה (ניתנו צו קיום צוואה וצו ירושה ונקבע שהיא יורשת
המנוח על פי דין).
22. לאור זאת, אני סבור שבענייננו קם השתק שיפוטי המונע מהתובעת לתבוע בתביעה זו מחצית
מהזכויות במגרש, כאשר בהליכים הקודמים היא תבעה זכויות רק ביחס לנכסים שלא נכללו
בצוואה, והמגרש ביניהם.
23. הנימוק השני לדחיית התביעה הוא מהותי, ועניינו בשאלה, האם חזקת השיתוף של התובעת
בנכסי המנוח, כמי שהייתה ידועתו בציבור, חלה גם על המגרש, שנרכש כ – 17 שנים לפני
היכרותם?
6 מתוך 10
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
תייא 44399-02-19 אבנבך נ’ שאולי
פר
בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
24. המגרש מוגדר בפסיקה כיינכס חיצונייי.
נכסים חיצוניים” הם “נכסים שלא נוצרו ביגיעת בני הזוג במהלך תקופת הנישואים” (ע”א
4151/99 בריל נ’ בריל, פייד נה (4) 709, 715).
ייבמילים אחרות, נכסים חיצוניים הם נכסים שנצברו לבן הזוג האחר לפני הנישואין או שבאו
לו במתנה או בירושה במהלך הנישואין” (ניסים שלם, יחסי ממון ורכוש, הדין והפסיקה,
מהדורה שנייה, להלן “שלם”, עמ’ 173).
25. כמובא בהרחבה בשלם (עמ’ 173 ואילך), בפסיקת בית המשפט העליון הובאו דעות שונות באשר
לתחולת הלכת השיתוף בנכסים חיצוניים והשאלה לא זכתה להכרעה שיפוטית חד-משמעית
גם לאחר פסק דין בריל.
שלם (עמ’ 175): “פסק הדין בעניין בריל הנ”ל קבע הלכה עקרונית, אם כי היא אינה חדמשמעית, אלא טעונה יישום על כל מקרה נתון מבחינת נסיבותיו הקונקרטיות. ההלכה היא,
כי השיתוף בנכסי בני הזוג עשוי לחול, בעיקרון, גם על נכסיהם החיצוניים, אך הלכת השיתוף
לא תחול “אוטומטית” על נכסים אלה. משמעות ההלכה היא, כי האדם הטוען לשיתוף – עליו
נטל ההוכחה כי מן הדין לשתפו בנכסים החיצוניים של בן זוגו. מנגד, בן הזוג, בעל הנכסים
החיצוניים לא יוכל לבקש את דחיית תביעת בן זוגו על הסף, אך ורק על סמך העובדה כי
המדובר בנכסים חיצוניים. בן הזוג, בר הנכסים החיצוניים, יצטרך להתמודד עם טענות בדבר
הסכם מכללא בדבר שיתוף, עם טענות ערכיות של צדק, יושר, שיוויון וכיוצ”ביי.
26. למרות זאת, בפסיקה ובספרות, נעשו הבחנות בין סוגי הנכסים החיצוניים.
למשל, הבחנה בין נכסים שהיו בבעלות בן הזוג ערב הנישואין, מצד אחד, לבין נכסים שקיבל
בן הזוג במתנה במהלך הנישואין, מצד שני, ולבין נכסים שבאו בירושה במהלך הנישואין, מצד
שלישי (שלם, עמ’ 175 והפסיקה המובאת שם), או הבחנה בין נכסים עסקיים ונכסי פרישה
שנצברו במהלך הנישואין לבין נכסים שנרכשו שלא במאמץ משותף של בני הזוג, כגון נכסים
מלפני נישואין, ירושות ומתנות (שחר ליפשיץ, “הידועים בציבור – בראי התיאוריה האזרחית
של דיני המשפחה”, להלן – “ליפשיץ”, עמ’ 162- 163, והפסיקה המובאת שם).
כן צוינו אמות מידה ושיקולים שנועדו להשיב על שאלת השיתוף בנכסים חיצוניים, וביניהם:
תרומה כלכלית או זיקה כלכלית של בן הזוג הטוען לשיתוף לנכס חיצוני וסוג הנכס ככל
שהנכס מסווג כנכס יימשפחתייי יותר כך תהיה נטייה לייחס לגביו שיתוף (שלם, עמ’ 176,
והפסיקה המובאת שם. וראו ע”א 2280/91 אבלוף נ’ אבלוף, פייד מז (5) 596; ע”א 806/93 הדרי
נ’ הדרי, פייד מח (ד) 686; בעיימ 5939/04 פלוני נ’ פלונית פייד נט (1) 665; בעיימ 1913/05 פלונית
נ’ עיזבון המנוח פלוני (16.10.2005, פורסם בנבו); ע”א 3352/07 בנק הפועלים בע”מ נ’ הורש
(7.12.2009, פורסם בנבו); בעיימ 1983/23 פלוני נ’ פלונית (10.8.2023, פורסם בנבו); ת.א (מחוזי
7 מתוך 10
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
ת”א 44399-02-19 אבנבך נ’ שאולי
פר
בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
תייא) 11/96 המלי נ’ המלי (23.10.96, פורסם בנבו); תמ”ש (ת”א) 70030/98 א.ט. נ’ ל.ט.
(19.1.200, פורסם בנבו)).
27. הלכת השיתוף חלה גם על בני זוג הידועים בציבור (פסק דין הורש, פסקה 28).
מכאן שגם אמות המידה והשיקולים שהובאו ביחס להחלת הלכת השיתוף חלים גם על ידועים
בציבור.
ליפשיץ סבור (עמ’ 163), “שכאשר מדובר בידועים בציבור, הנכונות להחיל את חזקת השיתוף
על נכסים עסקיים ועל נכסי פרישה חייבת להיות רבה יותר מן הנכונות להחיל אותה על
נכסים שלא נרכשו במאמץ משותף”, והוא מבסס את דעתו על מספר נימוקים, שהראשון
שבהם, הוא שמאחר וחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג- 1973, החל על בני זוג שנישאו אחרי
שנת 1974, אינו כולל נכסים שאינם פרי מאמץ משותף, ומאחר וחזקת השיתוף חלה על ידועים
בציבור גם אחרי שנת 1974, “מצב שבו היקף השיתוף בין ידועים בציבור רחב מהיקף השיתוף
בין בני זוג נשואים לא נראה לי מתאים אפילו מנקודת ראותם של התומכים המובהקים
בזכויותיהם של ידועים בציבור”, אך הוא מוסיף (עמ’ 164) כי ייעמדה אחרת משתמעת
לאחרונה בפסיקה הישראלית, המשווה את הידועים בציבור לנשואים גם ברציונאל
הקישוריי, תוך הפנייה לפסק דין הדרי.
28. אני סבור כי בענייננו, ובהתאם לכל הפסיקה והספרות שהובאו לעיל, אין להחיל את הלכת
השיתוף על המגרש, בהתחשב בכל הנתונים הבאים:
א- המגרש נרכש על-ידי המנוח שנים רבות, כ- 17 שנים, לפני תחילת היכרותו את התובעת;
ב- הצוואה, במסגרתה הוא ציווה את המגרש לנתבעת, נעשתה בשנת 1996, כשלוש שנים לפני
היכרותם של המנוח והתובעת בשנת 1999, כך שיש להניח שתוכן הצוואה היה בזיכרונו של
המנוח בעת היכרותם, אך הוא לא מצא לנחוץ לשנות את הוראת הצוואה הנוגעת להורשת
המגרש לנתבעת, בכל תקופת חייו עם התובעת, עד פטירתו בשנת 2013;
ג- במשך כל התקופה הזו, המנוח לא פעל לרישום זכותה של התובעת על המגרש ;
ד- אין מדובר בדירת מגורים, אלא במגרש ריק, שעדיין לא נעשה בו כל שימוש ;
ה- לא הוכחה כל זיקה של התובעת למגרש. נתון אחרון זה דורש הרחבה.
29. טענתה היחידה של התובעת בקשר לזיקתה למגרש היא, שהמנוח אמר לה, יישעל המגרש הזה
נבנה את ביתנו”, שהמנוח הפנה אותה למהנדס שמש כדי להכין את תכניות הבית וששמש ייערך
סקיצות של הבית, הראה לי אותן לאחר שהערתי עליהן הוא שינה אותו” (סעיפים 49- 55
לתצהירה).
8 מתוך 10
1
2
3
4
5
6
7
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
Cba
.(55
פר
בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
כך סיפר גם שמש בתצהירו.
אולם, בחקירתה אישרה התובעת כי עניין התוכניות לא קודם במאומה, וכאשר היא התקשרה
לשמש לשאול אותו בנוגע לתכניות, “הוא אמר לי שיש בעיה שאין כרגע פרצלציה” (עמ’ 42),
וגם שמש אישר בחקירתו (עמ’ 52): “זו לא הייתה תכנית והיות ואין עדיין פרצלציה לשטח, אז
השטח אמורפי שטח כללייי, כי הוא איננו יכול להראות את הסקיצות שנעשו (עמ’ 54), וכי ייזה
היה בהחלט משהו רעיוני… עם פונקציות של מה שהיא מבקשת שיהיה לה בבית וזהויי (עמי
30. סבורני, שגם אם דבריה של התובעת בקשר להבטחתו של המנוח כי בעתיד הם יבנו את ביתם
במגרש, הם נכונים – וניתן להטיל ספק בדברים אלה, לאור זאת שכאמור המנוח לא שינה בכל
שנות חייו עם התובעת את הוראת הצוואה המצווה את המגרש לנתבעת ולא פעל כדי לרשום
את הזכויות במגרש על שם התובעת – אין די בכך כדי ליצור את הזיקה הנדרשת לצורך יצירת
חזקת השיתוף, כאשר מעבר לאותה הבטחה לא קודם ולא נעשה כל דבר למימושה.
31. טענתה הנוספת, לפיה, על-פי עצתה, המנוח שיעבד את המגרש למלווה שהלווה להם כספים
למימון ביניים לתשלומים עבור קרקע שרכשנו בגיאורגיה” (סעיף 56 לתצהירה) לא הוכחה
בשום צורה.
נספח כז’ שצורף לתצהירה מצביע על משכנתא שנעשתה בשנת 2009 לטובתו של ג’וסף מאייר
הנושא דרכון בריטי.
ג’וסף מאייר לא זומן לעדות, מסמכי המשכנתא שנעשו לטובתו לא הוצגו, ולא הובאה כל ראייה
שתקשור בין המשכנתא שנעשתה לבין קרקעות שנרכשו על-ידי בני הזוג בגאורגיה.
32. בשולי הדברים, יש לדחות את הטענה שבה פתחה התובעת את סיכומיה, לפיה, משנמשך
תצהירה של הנתבעת, “יש להוציא (מן התיק) גם את העתק הצוואה עליה הסתמכה הנתבעת
בתצהירה, כך שאין לנתבעת כל הגנה מפני התביעה”.
ראשית, הצוואה וצו קיום הצוואה נכללו במסמכים שהמציא בייכ התובעת, בהתאם להחלטה,
כאמור לעיל, ת/1.
שנית, הצוואה וצו קיום הצוואה צורפו לתצהירו של גיא, שגם העיד ונחקר בבית המשפט. לא
הייתה כל מניעה להוכיח את קיומה ותוקפה של הצוואה וכן כל עובדה רלבנטית לתביעה
באמצעות בנה של הנתבעת, ולא היה הכרח בעדותה האישית.
שלישית, והעיקר, קיומה של הצוואה ותוכנה לא היו שנויים כלל במחלוקת, והתובעת עצמה
ציינה בתצהירה (סעיף 62) כי המנוח ערך צוואה, שבה הוא הוריש את המגרש לנתבעת.
9 מתוך 10
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
תייא 44399-02-19 אבנבך נ’ שאולי
פר
בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
תוצאה
33. כל אחד מהנימוקים שצוינו לעיל מצדיק, כשלעצמו, את דחיית התביעה.
לפיכך, התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבעת שכייט עוייד בסך 20,000 ₪ והוצאות בסכום כולל של 5,000 ₪.
ניתן היום, כ”א חשון, 5.11.2023, בהעדר הצדדים.
יונה אטדגי, שופט
10 מתוך 10
1234no ∞ 22
5
6
7
8
9
10
11
12
13
1561
14
17
