המאשימה
הנאשמים
תוכן עניינים
פתח דבר.
כללי -.
כתב-האישום.
ר
בית המשפט המחוזי בחיפה
מדינת ישראל
1.נאשם 1
2. נאשם 2
נגד
הכרעת דין
העובדות אשר מרכיבות את כתב האישום
תשובת הנאשמים לכתב האישום.
מבנה הכרעת הדין.
ראיות התביעה –
סקירת עדויותיהם של עדי התביעה הרלוונטיים –
מר ד.ה.א. רמ’.
מר נ.א.ו. רמי
הגב’ נ.י.נ רמ’.
הגב’ י.ס.נ. רמי
מר ס.ר.א. רמ’
הגב’ נ.א.מ. רמ’.
הגב’ נ.י.ד. רמ’.
הגב’ ה.י.ד.רמ’.
הגב’ ה.י.נ. רמ’.
מר י.ד.שקי
מר ל.י.א. שקי
4
4
4
4
7
8
10
12
–
12
16
1 מתוך 95
24
25
28
30
30
221222223
33
נאשם 1
ר
בית המשפט המחוזי בחיפה
נאשם 2
הגב’ ס.א.נ שקי
עיקרי סיכומי הצדדים
דיון והכרעה
קביעת ממצאי מהימנות
מהימנות עדותו של נ.א.ו. רמ’.
מהימנות עדותו של ד.ה.א. רמ’.
מהימנות עדותה של נ.י.נ רמי
מהימנות עדותה של נ.י.ד. רמ’.
מהימנות עדותה של י.ס.נ. רמי
מהימנות עדותה של ה.י.נ. רמי
מהימנות עדותו של ס.ר.א. רמ’.
הסרטון שצילם ס.ר.א. בזמן אמת.
מהימנות עדותה של נ.א.מ. רמי
מהימנות עדותה של ה.י.ד.רמ’.
בחינת מהימנות עדות הנאשמים ועדי ההגנה
התאמת התרמילים שנמצאו באזור האירוע המקדים לאלו שנמצאו במתחם לאחר הירי.
מציאת התרמילים באזור ה”אירוע המקדים” ותפיסתם.
איסוף תרמילים ממתחם האירוע העיקרי.
ממצאי בדיקת התרמילים שנתפסו באזור מתחם האירוע העיקרי.
ממצאי השוואת תרמילי האירוע המקדים לתרמילי מתחם האירוע העיקרי.
בחינת טענת “השתלת” תרמילים באזור האירוע המקדים
תרחיש חלופי.
חוות הדעת של מומחה מטעם ההגנה ועדותו
עדותם של ל.י.א. וי.ד.שק’ (ונשותיהם) בראי התרחיש החלופי
טענות בדבר מחדלי חקירה.
טענת אכיפה בררנית.
קביעת ממצאי עובדה
ממצאים ביחס לאירוע המקדים.
2 מתוך 95
33
33
34
34
36
37
38
38
39
40
41
41
48
51
52
52
53
54
54
70
70
70
62
59
58
א א א א * * * *
70
71
71
71
72
79
81
84
85
85
בית המשפט המחוזי בחיפה
נבהיר כבר בשלב זה של הכרעת הדין, כי ההגנה לא חלקה על תקינות “שרשרת העברת המוצגים”,
על דיוקה ועל האפשרות להסתמך עליה ככתבה וכלשונה, על דו”חות פריקה (של מצלמות ומכשירים
סלולריים), מה שמאפשר הסתמכות בטוחה על תוכן הפריקות, ככזה המשקף נאמנה את תכולת
המכשירים למיניהם והנחזה מהם, על דו”חות תפיסה (המתייחסים למצלמות, למכשירים
סלולריים ולתרמילים שנתפסו בזירה ועל אופן העברת המנוח למכון לרפואה משפטית – ראו לעניין
זה בהרחבה בפרוטוקול הדיון מיום 30.1.23 עמ’ 1043). מכאן, שבמסגרת קביעת ממצאי עובדה
בהכרעת דין זו, אין כל קושי להסתמך על המוצגים הללו כראיות לאמיתות תוכנן, דהיינו כראיות
קבילות, הזוכות לייחוס משקל ראייתי מירבי. מכאן, שבמסגרת הכרעת הדין נפנה אל המוצגים הללו
כראיות המהוות ראיה לאמור בהן בלא להתייחס לעדותם של עדים הקשורים לדרך גבייתן והפקתך.
כמו כן, לא הועלו טענות זוטא כלשהן באשר לאמרות הנאשמים; אלו התקבלו כקבילות, דהיינו
כמשקפות את שנאמר על ידי הנאשמים בחקירתם מרצונם הטוב והחופשי.
ההליך כולו התנהל בדלתיים סגורות, נוכח הכללתו של נאשם 1 הקטין בכתב האישום וביושבנו כבית
משפט לנוער. מכאן, שחל איסור פרסום מלא על תוכן הכרעת הדין. לפיכך ומטעמי נוחות, במסגרתה
של הכרעת הדין ננקוב בשמותיהם של כל המעורבים (גם קטינים) במלואם. הדבר יקל כמובן על
קריאת הכרעת הדין והבנת האמור בה.
נציין אפוא כך – הקטין, אשר זכה לכינוי א’ בכתב האישום הוא ד.ל.א; הקטין ב’ הוא ד.ו.מ., ג’ הוא
ר.א.ש, ואילו ד’ היא י.ס.נ.
להקלת הבנת הקשר בין הנפשות הפועלות באירועים המתוארים כאן יוצג להלן באופן חלקי העץ
המשפחתי ביחס למעורבים באירוע בלבד, ובהתאם לכתב האישום –
עדי הראייה (עדי התביעה הרלוונטיים), משפחת רמ’ (המתלוננים) –
המנוח זייל
(אחיו של
ד.ה.א.
/ה.י.ד.(אשתו)
ד.ה.א.)/
אשתו היא
ה.נ.י אמו
ה.ר.א.
אמו
ה.ר.א.
המנוחה
זייל
(אחותו
של
ד.ה.א.)
/אמה
היא
ה.ר.א.
ס.ר.א. – בנו
נ.א.ו. (בנו)
של
נ.י.נ (בתו(
המנוח(אחיינו
נ.י.ד. (בתו)
של ד.ה.א.) די – י.ס.נ. (בתו)
/3.א.מ. היא
אשתו
11 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
*רמי שק’ –
בנו של המנוח
(שאינן עד
ראייה)
משפחתם של הנאשמים (הדמויות הרלוונטיות לאירוע בלבד)
י.ל. / אשתו (פ.ר.)
נאשם 2 (בנו של י.ל.) פ.ר.ש (בנו של י.ל.)
ד.מ.ח. (בנו של נאשם 2) נאשם 1 (בנו של פ.ר.ש )
ד.ל.א (בנו של נאשם 2) ד.ו.מ. (בנו של פ.ר.ש )
ר.א.ש (בנו של פ.ר.ש )
סקירת עדויותיהם של עדי התביעה הרלוונטיים –
מר ד.ה.א. רמ’
עד זה הוא למעשה אבי משפחת רמי, שעל חבריה נמנים הנפגעים באירוע זה (ה.י.ד., רעייתו; המנוחה
והמנוח זייל, אחותו ואחיו). בחקירתו הראשית, ציין כי הוא בן 49 שנים ומתגורר בכפר * * * * * *. העד
הוסיף כי אשתו, הגב’ רמי ה.י.ד., נפצעה באופן קשה במהלך אותו אירוע. העד ציין, כי הוא מכיר את
נאשם 1 מאז יום היוולדו של האחרון ואף את נאשם 2 מכיר היכרות טובה ומעמיקה. העד הבהיר, כי
סבו ואביו של י.ל. הם אחים. העד ציין, כי עובר לאירועים הנדונים כאן, התגלע סכסוך בין פ.ר.ש לבין
י.ח.ב.(בנו של העד) בנוגע למעבר בכביש הסמוך לביתו של פ.ר.ש . עד זה נזקק לריענון זכרונו כאשר
נשאל האם היו סכסוכים נוספים בין הצדדים מלבד זה המתואר לעיל. לבסוף, אישר, כי עובר לאירוע
מושא כתב האישום י.ל. ופ.ר. שחשדו בבני משפחתו שהם אלו ששרפו את רכבו של י.ל. (ג’יפ – עמ’ 50
שורה 13). אירוע זה התרחש, לפי גרסת העד, כשבועיים עובר ליום 10.7.21 (תאריך קרות האירועים
המתוארים בכתב האישום).
בהתייחס לאירועים הנדונים כאן, ציין העד כי בליל האירועים, שהה בביתו עם ילדיו בשעת ליל, כאשר
לפתע הוא שמע דפיקות בדלת וצעקות. בנו, נ.א.ו, שעמד בפתח ייצעקיי כי יינאשם 1 ירה י.ל.י..” (עמ’
50 שורה 31). העד ציין, כי בנו טען לפניו שהוא עבר באזור עם רכבו וירו לעברו; הבן טען ש- “…ברח
ובא הביתה” (עמ’ 51 שורה 7).
12 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
”
לטענתו של העד, מיד לאחר מכן בני משפחתו (ה.י.ד.- אשתו, נ.א.ו., בנו ובנותיו – נ.י.ד. וי.ס.נ.) יצאו
למרפסת. לטענתו, הבחין ממרפסת ביתו בי.ל., פ.ר.ש, נאשם 1, ד.מ.ח. (בנו של נאשם 2) ור.א.ש (בנו
של פ.ר.ש ) עומדים במרפסת של סבם, י.ל. (רחבה קטנה ומקורה בחזית הבית) בעוד סבם ייצורחיי
ופוקד י.ל.הם יהרוג אותם תחסל אותם”. צוין, כי גם פ.ר. שצעק ” אל תשאיר מישהו בחיים…”( עמי
52, שורה 9). העד הסביר, כי המרחק בין המרפסת שלו לבין המרפסת של י.ל. מוערך על ידיו ב- 15-20
מטרים. העד הוסיף, כי על המרפסת של י.ל. מורכבים שני פנסים (ייפרוז’קטורים”), כך שניתן היה
להבחין בדמויות הניצבות על גביה חרף שעת החשיכה. עוד פירט כי הוא עצמו עמד על המרפסת בביתו
בצדה השמאלי וכך הבחין בי.ל., פ.ר., פ.ר.ש, ד.ו.מ. ור.א.ש (עמ’ 54 שורה 33). הוא הוסיף, כי נאשם
1 ונאשם 2 עמדו על מדרגה, שעולה מן המרפסת לרחוב (עמ’ 55 שורה 1) במתחם. בשלב זה תואר, כי
היו צעקות וקללות מצדו של פ.ר.ש “אנחנו נזיין אתכם” (עמ’ 55 שורה 11). לאחר ששמע צעקות הגיעו
אל מרפסת ביתו גם המנוח, ס.ר.א., והמנוחה זייל (אחותו המנוחה). לאחר מכן הבחין בפ.ר.ש וב ד.ל.א
זורקים אבנים (עמ’ 56 שורה 31). “לאחר זמן קצר אחותי נפלה על הרצפה כתוצאה מהאבן שפגעה
בהיי. העד טען כי האבן פגעה בה בכתף ימין. בשלב זה, ייה.י.ד. התחילה לצרוח שהמנוחה מתה על מנת
שיפסיקו לזרוק אבנים..” (עמ’ 57 שורה 15) ו – ייפתאום שמענו קולות ירי… לכיווננו” (שם, שורה 28).
פורט, כי ה.י.ד.נפגעה מקליע בידה. לטענתו של העד, הוא הבחין בנאשם 2 יורה וכך (ה.י.ד.) נפגעה
מירי זה (עמ’ 58 שורה 6) – ייראיתי את נאשם 2 שיש לו אקדח, גם נאשם 1 היה לו אקדח, גם היה לו
אם 16″ (שם, שורה 25); “נאשם 1 היה לבוש מכנס ג’ינס וחולצה שחורה” (שם, שורה 25 ואילך).
לטענתו של העד, קליעים נורו גם באמצעות רובה האם 16 על מנת “להפחיד” (עמ’ 59 שורה 18). העד
טען שהוא הבחין בנאשם 2 יורה לעבר אשתו, שכן המרחק לא היה רב ( 15 מטרים) וייהיה אוריי (עמי
60, שורה 13). כמו כן, טען, שבזמן זה האקדח של נאשם 1 היה בידו. הוסבר, שלאחר הירי, העד,
ס.ר.א. (אחיינו) והמנוח הכניסו את המנוחה לרכב של אחיינו, שחנה מול הבית של ס.ר.א.. הם פינו
אותה אל עבר רכב ההצלה שהמתין במרחק של חצי קילומטר בערך ממקום הימצאם (עמ’ 61 שורה
5). לטענתו של העד, רק נאשם 2 ונאשם 1 אחזו נשקים באותה העת (עמ’ 62 שורה 11). לשאלת בית
המשפט, העד הבהיר כי המרפסת שלו ממוקמת גבוה יותר (“ימטר, מטר וחצי”י) מן המרפסת של
משפחת י.ל. (שם שורה 15). העד תיאר, כי המנוח(המנוח) עזר להניח את המנוחה ברכב כפי שתואר,
לאחר מכן הוא נעמד ליד עץ תות, בעוד הנאשמים עמדו בין הבתים בסמוך לביתו של י.ל.. מייד אחר
כך “אני ראיתי את נאשם 2 התחיל לירות לכיוון המנוח, ס.ר.א. עמד במרפסת שלו, ס.ר.א. התחיל
לצעוק אבי ימת” (עמ’ 63, שורה 6). לשאלת בית המשפט העד הבהיר, כי אשתו נפגעה לאחר שהמנוחה
פונתה מן המקום (עמ’ 63 שורה 33). העד הסביר, כי יי ראיתי את נאשם 1 צועק והתחיל לירות, בזמן..
בזמן הירי הזה ס.ר.א. צעק אבא שלי מת הלכתי למנוח היכן שעץ התות הוא כבר נפל על האדמה, אני
החזקתי אותו בידיים, הרגשתי משהו, זה היד שלי ראיתי צבע אדום..” (עמ’ 64 שורה 6 ואילך). העד
השיב, כי אינו זוכר את מספר היריות שנורו באותה העת. העד חזר שוב על כך שהוא הצליח להבחין
במתרחש שכן ייהפרוז’קטורים היו מראים איפה כל אחד היה, לא היה חושך, אם היה חושך הייתי
אומר לך לא ראיתי” (עמ’ 65 שורה 25)… ” ברגע שהייתה ירייה המנוח נפל, ברגע שהמנוח נפל ראיתי
13 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
שהוא נופליי (שם, שורה 17). כאשר נשאל האם י.ל. נהג אף הוא באלימות באותם רגעים השיב העד –
יילא, לא ראיתי, מה שראיתי רק נאשם 2, מה שראיתי שנאשם 2 ונאשם 1 החזיקו נשק חוץ מזה י.ל.
היה במרפסת…”( עמ’ 67, שורה 27).
כאשר העד נשאל מה עשה ד.ו.מ. באותם רגעים השיב: “זה רימון שנזרק לעבר המרפסת שלי שזה היה
בום… אני לא יודע איזה סוג רימון… כשהוא זרק את זה הוא זרק את זה מתחת למרפסת שלי…
שמעתי בום” (עמ’ 68 שורה 3 ואילך). העד נשאל האם ראה שד.ו.מ. או ר.א.ש נשאו נשק והשיב שלא
ראה שיש להם נשק. העד ציין, כי שמע את נאשם 2 (לאחר הירי) אומר לאביו (י.ל.) לשלוף מן המקום
את המצלמות השייכות לי.ל.. הוא הוסיף, שלאחר שי.ל. נפגע, הנאשמים ובני משפחותיהם ברחו
לכיוון ההר (עמ’ 70 שורה 33). העד עמד על כך שלא ייתכן שהירי בוצע מכיוון ההר ולא על ידי
הנאשמים (עמ’ 71). הוא הוסיף, כי בעת בריחת הנאשמים הוא הבחין בנאשם 2 יורה ייעל מנת שאף
אחד לא ירדוף אחריו..” (עמ’ 72, שורה 21). הוא הכחיש את הטענה, לפיה מי מבני משפחתו אחז בנשק
– ייכל האנשים בישוב יודעים שאנחנו אנשים שלא רוצים בעיות” (עמ’ 73 שורה 21 ואילך).
לעד הוצג באולם בית המשפט סרטון שחזור שנערך עמו במהלך חקירתו. העד הצביע על מקטע סמוך
לביתו של י.ל. וכינה אותו “מרפסת”י(רחבה קטנה ומקורה בחזית הבית).צוין, כי כאשר העד אמר
יימדרגותי (המקום שבו עמדו הנאשמים) הוא הצביע על “מעין גדר שתוחמת את החצר של הבית של
י.ל. בסמוך לדרך עפר, זה לא כביש, דרך עפר…” (עמ’ 75). העד הצביע על המקום שבו הוא עמד (י.ל.ו
הצביע גם בדקה 37 :3 לשחזור). לטענתו של העד בני משפחתו התקשרו למשטרה מייד כאשר המנוחה
נפגעה. לעד הוצג שרטוט שהוא ערך בחקירה (ת/3); העד טען שהוא איננו יודע מדוע התנגדו הנאשמים
ובני משפחתם לכך, שהוא ובני משפחתו ישתמשו בכביש הסמוך לביתם (הממוקם בין הרפתות).
השחזור שנערך בידי העד ותצלום האוויר שי.ל.ו סימן הוגשו כחלק מעדותו הראשית, ואילו אמרותיו
הוגשו לבקשת ההגנה (סומנו ת/20, ת/22-34).
במסגרת חקירתו הנגדית ד.ה.א. טען, כי בני משפחתו אינם עבריינים (עמ’ 84 שורה 13). העד עמד על
כך שלאחר הפגיעה באשתו (ה.י.ד.) היא איננה יכולה לתפקד כרגיל וכי היא נתונה במצב נפשי לא טוב.
ייהיא שוכבת בבית ואני מטפל בהיי (עמ’ 87, שורה 9). העד תיאר, כי ה.י.ד., אשתו, נפגעה באמת יד
ימין ובירך האחורי משמאל (עמ’ 93). העד לא יכול היה לאשר ולתאר היכן ובאיזה אופן פגע הקליע
באחיו המנוח. העד עמד על כך, שהירי בוצע בידי הנאשמים ולא בידי אחרים. גם כנשאל הכיצד זה
ייתכן, שכן המרפסת שלו גבוהה ממקום הירי הנטען, הוא השיב שאינו בקיא בענייני בליסטיקה
ובכיווני ירי (עמ’ 94). העד לא ידע לפרט כמה קליעים נוספים פגעו בביתו או נמצאו בו (עמ’ 99). העד
הסביר שבנו (נ.א.ו.), דפק על דלת ביתו לאחר שנאשם 1 ירה לכיוונו; הוא התעורר משנתו ובנו סיפר
לו על כך. מייד לאחר מכן הוא יצא למרפסת (עמ’ 100).
14 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
העד עמד על כך שמי שירה בה.י.ד. היה נאשם 2. הוא נשאל אם הוא מודע לעובדה, שבני משפחת
הנאשמים טוענים, שהירי בוצע בידי צד שלישי מכיוון ההר. על כך השיב: “אני לא יודע, אני לא יודע
להגיד לך בעניין הזה למשהו שאני לא יודע” (עמ’ 116 שורה 11).
העד עמד על כך שלא היה מסוכסך עם הנאשמים (עמ’ 122 שורה 1). העד עומת עם כך, שבשנת 2020
הוא התלונן על ירי שביצעו לעברו, בין היתר, בני משפחת הנאשמים (עמ’ 123). הוא נשאל האם כעת
הוא עומד על תשובתו, שלפיה אין סכסוך בינו לבין משפחת הנאשמים. על כך השיב – ”אבל הסכסוך
הזה הסתיים” (עמ’ 129 שורה 28).
העד פירט, לאחר ניסיונות בירור ממשיים מצדו של בית המשפט (עמ’ 133-131) כי הסכסוך בין
המשפחות נבע מכך שבמשפחת הנאשמים חשבו, ככל הנראה, שמשפחת העד היא זו ששרפה בעבר
לי.ל. שקי את רכב הג’יפ שהיה ברשותו (עמ’ 133). עוד טען כי כשציין במסגרת חקירותיו במשטרה,
כי נאשם 2 ירה לעבר משפחתו היה זה באמצעות האקדח שנשא ולא באמצעות רובה אם 16, עמו הוא
ירה בעת בריחתו “…לכיוון מעלהיי (עמ’ 139 שורה 15). הוא טען שאמר בחקירתו לשוטר, שנאשם 2
ירה באמצעות שני כלי הנשק שהיו ברשותו. הסנגור חזר מספר פעמים על השאלה, אם ייתכן כי עובר
ליום האירוע מישהו ממשפחה אחרת ירה לעבר ביתו של העד ( עמ’ 141). העד השיב לשאלה זו כי יי
יכול להיות שאני לא זוכריי.
העד טען שר.א.ש, בעודו עומד בין נאשם 2 לבין נאשם 1, זרק רימון על ביתו וברח. העד עומת עם
אמרותיו בחקירה בעניין זה. הוא עמד על כך שלא טען שי.ל. בעצמו ירה או זרק אבנים במסגרת
האירוע, אלא שהוא שלהב את היצרים של בני משפחתו. העד טען שלא זכר כמה זמן נמשך אירוע
הירי: “זה היה מקוטעי (עמ’ 151); כמו כן, טען שאינו יכול לאמוד את מספר הקליעים שנורו. העד
ציין, כי ה.י.ד.שהתה כל אותה העת על המרפסת עם בנו נ.א.ו. ובתו. בעניין זה הקשה הסנגור על העד
ושאל, הכיצד מופיעות בפלט שיחות של בנו (נ.א.ו.) בליל האירוע שיחות, שלכאורה ערך עמו העד
בשעות 1:25 ו – 1:28. על כך השיב, “לא אמרתי שהיה נשאר איתי במרפסת, הוא הלך לדוד שלי,
התקשרתי לא היה אתי כל הזמן…” (עמ’ 158 שורה 18). העד אישר שקיים קו ראייה ישיר בין המיקום
שבו עמד לבין הבית של ס.ר.א..
”
העד העריך, כי המרחק שבין בתי משפחתו לחצרו של י.ל. עומד על 15-20 מטרים לערך (עמ’ 284 שורה
33). העד הוסיף, כי הבית של ס.ר.א. צמוד לביתו שלו. העד אישר, שקיים קיר קטן (המשמש כמעקה)
ייקיר רגיליי למרפסת שלו. העד לא הסכים להתחייב על משך הזמן שבו שהה עמו בנו, נ.א.ו., במרפסת
(עמ’ 289). הוא ציין, כי ביום האירוע לא התנהל יריב מקדים” בין המשפחות (עמ’ 20). לשאלות
הסנגור, העד לא זכר לאזכר את זמני ההתקשרות למדייא ולא ידע לתאר את סדר האירועים מרגע
הפגיעה בה.י.ד. ואחריה במנוח. הוא לא זכר כמה זמן עבר בין רגע הפגיעה בה.י.ד. לבין זמן הפגיעה
במנוח(עמ’ 297).
15 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
במסגרת חקירתו החוזרת, חידד העד כי הבחין באחיו המנוח שרוע על הרצפה לאחר שדיווח באמצעות
שיחת טלפון שאשתו (ה.י.ד.) נפגעה. העד הסביר, שלאחר האירוע הוא סר לבית החולים (חדר הלם)
שם טופלה אשתו אך הוא לא יכול היה לשוחח עמה שם (עמ’ 303).
מר נ.א.ו. רמ’
***
במסגרת חקירתו הראשית, ציין העד, כי הוא בן 22 שנים ועובד כנהג רכב-גרר. העד ציין שהוא גר
בבית הוריו שב****** ; עמם מתגוררים בנוסף יייב.ח., נ.י., נ.י.ד., ., י.ס.נ., *, ד.מ.ח. ****” (עמ’ 173).
העד פירט שהבית מצד ימין לביתו שייך לבן דודו ס.ר.א., כאשר מימין לבית של ס.ר.א. מצוי הבית של
הגב’ ה.ר.א., סבתו. פורט, כי המנוח(המנוח) התגורר ליד ביתה של ה.ר.א.: ייהוא עשה כמו בית קטן
ככה בשבילו” (עמ’ 174). השחזור שערך והתציא, שעליה סימן הוגשו כחלק מעדותו הראשית, ואילו
אמרותיו הוגשו לבקשת ההגנה (ת/36-43, ת/45-53).
העד הסביר, כי מול ביתו מתגורר י.ל., מעבר לכביש “..בצד שמאל ליד הכביש”. העד אישר, כי הוא
מכיר את משפחתו של י.ל. מהיום שבו נולד וכי הוא מכיר גם את בניו של י.ל.. הוא מכיר גם את נאשם
1 ונאשם 2, הנאשמים. “לא טוב טוב אבל מכיר אותם” (עמ’ 17 שורה 6) ויכול לזהותם בתמונות (שם,
שורה 9).
העד תיאר, כי עובר לאירוע הוא נהג לעיתים לשבת עם נאשם 1 ולעשן נרגילה. העד תיאר שכאשר רכבו
של י.ל. נשרף הוא היה זה, שגרר אותו לשטחים לבקשתו של פ.ר.ש
.
בכל הנוגע לליל האירוע (10.7.21), תיאר העד, כי שהה בתחילה אצל ייהמשפחה למעלהיי ב****** “אצל
ל.י.א.” (שקי ) (עמ’ 178). בבית היו נוכחים ל.י.א., אמו ואחיו של ל.י.א. (י.ד., סאלח, ד.מ.ח. ורמי, עמי
179). העד עמד על כך, שהוא ל.י.א. וי.ד. הם חברים הנוהגים לסייע זה לזה. העד טען שעזב את המפגש
לקראת חצות שכן היה צריך ללכת לישון”. מאחר והגיע למפגש הנייל עם רכבו הוא עזב באמצעות
רכבו מסוג “מזדה 6 שחורה” (עמ’ 181). העד הבהיר, כי בעת חזרתו לכיוון ביתו הוא היה לבד ברכבו
י אני יורד את הירידה כמו סיבוב, מגיע למעבר ואני ממשיך ישר.. מתחת לגשר איפה שאתה לוקח
ימינה… יש כאילו פניה ימינה אלינו ויש פניה שמאלה למשפחה השנייה שגרה מולנו..” (עמ’ 183). העד
הבהיר, כי לא ניתן לחזור לביתו (מביתו של ל.י.א.) מבלי לעבור במעבר המצוי מתחת לכביש *. העד
המשיך לתאר את נסיעתו בליל האירוע יימתי שפניתי ימינה יש בצד שמאל ליד הכביש רפת, זה הרפת
של פ.ר.ש . וליד הרפת יש עץ שם גדול. מי שאני ראיתי ישב מתחת לעץ מתי שעברתי בלילה הוא נאשם
1″ (עמ’ 185). במרחק שני מטרים לערך. העד הוסיף, כי האורות שנבעו מהכביש אפשרו לו לזהות כי
נאשם 1 ייהיה עם עוד אנשים” (עמ’ 185 שורה 28). כשנשאל מי היו אותם אנשים נוספים השיב- יילא
זיהיתי, כי הם מתחת לעץ אתה לא רואה טוב אבל מתי שהוא יוצא מהעץ לכיוון.. נאשם 1 מתי הוא
יצאיי (שם שורה 32). “… מי שיוצא מתחת לעץ מתקרב לכיוון הכביש מתי שאתה עובר אתה רואה
אותו”. זיכרונו של העד רוענן כאשר נשאל כמה אנשים נוספים היו באזור זה מלבד נאשם 1 והשיב –
ייאם אני לא טועה 4″. כאשר הופנה לחקירתו במשטרה שם טען שהיו 3 אנשים נוספים מלבד נאשם 1
16 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
השיב – ייעם נאשם 1 נראה לייי. העד הבהיר, שככל הנראה, מה שטען במשטרה הוא מדויק יותר, שכן
אז האירוע עוד היה ייטרייי בזיכרונו (עמ’ 186). העד אמר, שנאשם 1 רץ לעברו (עמ’ 187) – יילכיוון
שלייי. העד אישר כי נאשם 1 התקרב אליו מן העץ לכיוון מושב הנהג, בו ישב. ייבדיוק מתי שאני הגעתי
אז אני ראיתי את נאשם 1 צעק לכיוון שלי מי זה? אז הרמתי, הוצאתי את הראש מהחלון ואמרתי לו
מה יש לך? אתה לא מכיר אותי? זה אני”; “הוא הגיע אלי בריצה .. שראיתי את הנשק בצד שלו” (עמ’
189). העד פירט, כי זיהה שנאשם 1 נושא את האקדח ייעל החגורה ואתה רואה את זה” (עמ’ 190 שורה
1). כאשר נשאל העד מדוע סיטואציה זו הפחידה אותו הסביר, כי “איך שהוא בא אלי, היה זה מפחיד
ולפני זה ביום, שעברתי משם ואני עובר משם היה הבית של י.ל., איפה שהבית של י.ל. בצד שמאל,
ליד הבית י.ל. שהיה, יש מרפסת, במרפסת נאשם 1 הרים אקדח ודרך אותו ושם אותו י.ל., אני פתחתי
חלון ישר… ואני פתחתי את החלון מהפחד וצעקתי י.ל.ו, אמרתי לו מה אתה מראה אקדח? מה יש
לך?”י (עמ’ 190).
העד פירט, כי בליל האירוע שאל את נאשם 1 יימה קרה”? למה אתה כועס עליי? למה אתה מאיים
עליי?” וזה האחרון השיב – “אתה לא יודע מה שקרה איתנו?” (עמ’ 194). העד השיב: “אבל זה לא
כוונה לבוא לרכב כזה ככה מהר ולפני יום וזה אתה עצרת אותי ואתה יודע את הרכב שלי ואני כבר
הרכב הזה לא פה יומיים או שלוש שאתה כל פעם אתה ככה…והעצבים שלי עשיתי פרסה, לא דיברתי
איתו, לא כלום נסעתי… ואיך שהתחלתי לחזור מתחת לגשר נאשם 1 התחיל לירות לכיוון שלייי (עמי
194). “…אחרי שירדתי מתחת לגשר, נאשם 1 הרים אקדח והתחיל לירות” (עמ’ 195 שורה 18). העד
תיאר ששמע את הירי והבחין ייבאור של הנשקיי (שם).
לטענתו של העד, כאשר נשאל מה הרקע למעשהו של נאשם 1 השיב העד – “… שמעתי שהם רבו עם
מישהו מהכפר אבל אני לא מתערב בזה” (עמ’ 197 שורה 18). העד הסביר שלא ספר את מספר הקליעים
שנורו אך ציין ” לא יודע, 9 לא יודעי. העד המשיך לתאר, כי לאחר מכן “.. אחרי שעברתי את המנהרה
הגעתי לצומת, חשבתי עם עצמי טיפה איך שחשבתי, הסתכלתי במראה מאחורה ראיתי אור של הרכב.
אז מה אני עשיתי? באותו הרגע עשיתי פרסה וחזרתי לכיוון הבית, איך שאני עשיתי הפרסה מתחת
לגשר אז היה רכב עבר מהר. בדיוק שהרכב עבר מולי ישר נתתי גז ונסעתי לכיוון הבית. כיביתי את
הרכב. עליתי, פתחתי את הדלת, נכנסתי לבית, הערתי את אבא, אמרתי לו קרה איתי עם נאשם 1
1,2,3. שאני עברתי מה יש ביננו עם נאשם 1 שהוא ירה י.ל.?….” (עמ’ 198)… וישר אחרי שאני אמרתי
לאבא פתחתי את הדלת, יצאתי למרפסת בחוץ, מי שהיה ראשון שראיתי הוא י.ל.” (עמ’ 199 שורה
20). העד המשיך – “סיפרתי לאבא שאני עברתי מתחת לגשר, עליתי למעלה, ראיתי את נאשם 1
ודיברנו, אחרי שדיברנו הוא הרים את האקדח והתחיל לירות י.ל. כאילו ואמרתי לו עשיתי פרסה,
חזרתי. אחר כך נכנסתי לכיוון הבית ואמרתי לו מה יש? מה הם רוצים ממני? מה יש ביניהם ובין
נאשם 1 שהוא יעשה ככה ?” (שם, שורה 25). העד עמד על כך שלא היה בינו לבינם כלום. ייאף פעם לא
רבנו, אף פעם לא היה כלום” (עמ’ 200). העד תיאר, כי לאחר שדיווח לאביו על התקרית הוא יצא מן
הבית ונעמד במרפסת – “כאשר עמדתי במרפסת היה בית של י.ל. והבית של י.ל. היה לו גם מרפסת,
”
17 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
שראיתי את י.ל. אמרתי לו מה יש ביני וביניכם שנאשם 1 יורה י.ל. ?יי (שם). י.ל. בתגובה יילא אמר
כלום בכלליי.. העד המשיך ותיאר, כי לאחר מכן הגיעו הרכבים שלהם מלמעלה”; “יש להם עוד בית
למעלהיי (עמ’ 202 שורה 20).
העד תיאר את סוגי כלי הרכב שהגיעו למקום כגרסתו. “קאיה ריוי; ייטנדר טויוטה” ו- “הונדה
אקורדי. אלו לגרסתו ייסגרו את הכבישי. העד עמד על כך שהוא אינו זוכר את מספרם המדויק של
האנשים שהגיעו אך העריכו בשישה (עמ’ 205).
לאחר מכן, החלו צעקות לעברו “אני אזיין אותך אם תעבור מהכביש הזה ככה”; “אם אתה תעבור
מהכביש הזה, אנחנו נהרוג אותך” (עמ’ 206); “אם אתה גבר בוא תעבור מהכביש הזה עכשיו”. העד
הגיב לדברים אלו ושאל “למה? מה יש ביני וביניכם שאתם תעשו אותי ככה? וראיתי שדוד יצא ואמר
מה קרה?” (עמ’ 207).
העד הבהיר, שדודו הוא המנוח שיצא למרפסת ביתו; או אז, התחילו הצעקות מהצד שלהם, התחילו
לזרוק אבנים” (עמ’ 208). העד נשאל מי יידה אבנים והשיב: “נאשם 1, בן של נאשם 2, ד.ל.א ור.א.ש,
בן של פ.ר.ש וד.מ.ח. ” (שם). בשלב מסוים “…י.ל. התחיל לצעוק לא, לא, תמשיכו ותלכו תהרגו אותו
שלא יישאר אף אחד”. וזאת לנוכח ניסיונות הרגעה מצדו של פ.ר.ש . העד תיאר כי יידו אבנים בגודל
של אגרוף לערך- ייפגע בדודה והאבנים .. נפלו על המרפסת…כשהייתי שם ראיתי זה פגע בדודה…
כשבאתי אליה ראיתי יורד לה דם מהראש…היה קשה לה לדבריי. (עמ’ 212). העד המשיך לתאר, כי
לאחר שדודתו המנוחה נפגעה מן האבן, “אני ואחות שלי נ.י.נ התחלנו לצעוק המנוחה נפגעה. ואיך
שהתחלנו ככה, התחיל הירי, אחרי כמה דקות התחיל הירי מהכיוון שלהם לכיוון שלנו”. העד תיאר
כי הבחין בס.ר.א. מזמין את כוחות מד”א ואביו אמר לו להזמין משטרה למקום (עמ’ 214). העד השיב
כי הבחין בנאשם 1 יורה באמצעות אקדח (עמ’ 215 שורה 8).
והוסיף, “נאשם 2 ראיתי אותו עם אקדח ועם 16 M; “שנאשם 1 ירה, נאשם 2 היה עם הנשק שלו וגם
ראיתי, שמעתי יריות של 16 Mיי. ייראיתי אחרי שירה נאשם 1 איפה המרפסת ליד המרפסת של י.ל.,
ראיתי אותו עם הנשק שלו, כן, ליד..”. לאחר מכן “…ראיתי מתי שהתחיל הירי, ראיתי דוד נפל בזמן
שאנחנו היינו מזמינים אמבולנס לדודה, ושדוד נפל, התחלנו לצעוק “המנוח נהרגיי. העד הבהיר, כי
דודו המנוח עמד ליד שני עצי הלימון, ונפגע בעודו מנסה להרגיע את הרוחות (עמ’ 217, שורה 27).
העד הוסיף “אני אגיד לך, מתי שקרה את הירי, מתי שהלכתי לכיוון דודה אני בא לאמא לתת לה
משהו, כאילו לשים אותה על הראש שלה כי אנחנו…אני מסתכל על הרגל שלה, אני אומר לה יורד לך
דם.. אז פתאום אני ראיתי שגם אמא נפצעה” (עמ’ 218). נ.א.ו. הסביר, כי אמו עמדה בתחילה על
המרפסת, אך לאחר שהמנוחה נפגעה היא הבחינה בו ובאחותו (נ.י.נ) מטפלים בה, ואז הגיעה לכיוונם.
העד הסביר שירד בתחילה מן המרפסת עם ס.ר.א. בשביל לפנות את המנוחה לאוטו ורק לאחר מכן
כשחזר למרפסת הבחין שהמנוח נפגע (עמ’ 220 שורה 31).
18 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
העד עמד על כך שהבחין רק בנאשם 2 ונאשם 1 אוחזים בנשק – יירק הם” (עמ’ 221 שורה 5). העד
הוסיף, כי נאשם 2 פנה לאביו (י.ל.) ואמר לו בעת האירוע יתוריד את המצלמות יי(עמ’ 221 שורה 16).
עוד אמר: “ראיתי שי.ל. נכנס פנימה והוציא בחוץ DVRככה מרובע בצבע שחור”י; יילקח אותו ושיצא
מהמרפסת הלך מסביב לבית, אחרי שהוא הלך מסביב לא ראיתי” (עמ’ 221 שורה 29). לשאלת בית
המשפט כיצד הבחין בנעשה השיב העד “..היה אורות אצלם והיה אורות אצלנו”. העד פירט, כי קיים
צילום חלקי של האירוע – “טלפון של בן דוד, הוא צילם את הבלאגן. אבל לא צילם עד הסוף. שהוא
היה מצלם אני הייתי לידויי ( עמ’ 222 שורה 21).
העד נשאל האם ראה מי ירה בה.י.ד.(אמו) או במנוח והשיב ” זה אני אגיד לך, מתי שקרה הירי רק
היה נאשם 1 ומתי שנאשם 1 ירה ראיתי אמא ודוד נפלו. אני לא ראיתי באותו רגע ירי אחר. אחרי
כמה שניות אחרי שנפצעו שמעתי את הירי של ה 16-M (עמ’ 223 שורה 16).
העד הסביר, שס.ר.א. היה זה שפינה את המנוחה באמצעות רכבו מן המקום. העד הוסיף, פעם נוספת,
כי יימתי שהגיע פ.ר. שהתחיל להרגיע אותם, אני מאמין מיליון אחוז לא היה קורה רצח אם י.ל. בא
ואומר תרצחו אותם הרצח לא היה קורה אם לא י.ל. בא ואמרי’ (עמ’ 224).
העד נשאל מה הייתה מידת המעורבות של הנוכחים הנוספים בזירה וענה בקשר לד.ו.מ. : “יהיה באמצע
זריקת אבנים אם אני לא טועה ראיתי ד.ו.מ. זרק רסס הלם. זרק משהו שעשה רעש. שמעתי רעש אבל
לא שראיתי פיצוצים גס” (עמ’ 226). בכל הנוגע לר.א.ש ציין העד, כי ייראיתי את ר.א.ש זרק אבנים”
( עמ’ 227 שורה 11) בעוד ייד.ל.א סגר את הכביש”י (עמ’ 229).
הפרקליט המלומד הפנה את העד לשחזור שערך. העד נשאל על כך שבמסגרת השחזור טען שבמפגש
ליד העץ לאחר אירוע הירי הראשון, הוא יילקח רברסי ומיד נסע לביתו והשיב: “לא הסברתי ככה?
אמרתי, לא היה כלום שם אחרי שחזרתי מתחת לגשר ועשיתי פרסה וחזרתי חזרה לכיוון הבית” (עמ’
232). העד עמד על כך שבזמן שהמנוח נפגע הוא הבחין בנאשם 1 כמי שירה (עמ’ 232 שורה 25).
העד התייחס למחקר התקשורת שהוצג לו בחקירתו שלפיו קיים שיחה עם אדם בשם ר.ד. בליל
האירוע בשעה 1:13, זמן הסמוך לאחר ביצוע הירי הראשוני לעבר מכוניתו. על כך השיב: ” אני אמרתי
לו כן 1,2,3 נאשם 1 ירה עליי עם אקדחי. העד נשאל מדוע התקשר אל ר.ד. וציין, כי “אם אתה תחזור
לשיחות, מתי שיצאתי מאצלהם הוא אמר לי בוא נלך לאכול אמרתי לו אני אחשוב, אני רוצה עכשיו
ללכת הביתה ואני אחזור אליך” (עמ’ 234).
העד הופנה אל שיחה נוספת שערך בשעה 01:14 אל חברו בשם ר.ק.. הוא הסביר: “התקשרתי אליו
אמרתי לו קרה איתי 1,2,3, אמרתי לו קרה ירי וזה וזה וגם אמר לי תלך לבית ואל תעשה בלאגן והוא
היה נמצא בקריית חיים, אמר לי עוד מעט חוזר הביתה” (עמ’ 234).
19 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
בשעה 1:25 קיים העד שיחה נוספת עם אביו (ד.ה.א.) העד הסביר -“יהלכתי לכיוון סבתא שהיא הייתה
ישנה במרפסת שלה… אני רצתי לכיוון שלה מהר כי שמעתי אותה בוכה ויורדת במדרגות” (עמ’ 235).
******
לעד הוצג סרטון מצלמות תיעוד מטעם כביש *. במונה 5:34 העד זיהה את רכבו יורד מכיוון
ייהנה הרכב אחרי שדיברנו וזה. אני ישר נסעתי רברס, בדיוק איפה שאתה רואה עכשיו כמה שניות..
אני שראיתי אורות של רכב, ישר נסעתי מתחת לגשר והרכב עכשיו הוא ייכנס ואנחנו נפגשים מתחת
לגשר, אחד מהשני.. הנה הירי וחזרתי חזרה ישר. הנה אתה רואה סיבוב, לאט לאט נסעתי וחזרתייי.
העד נשאל פעם נוספת האם מישהו מצד בני משפחתו השתמש אף הוא בנשק וטען: ייבכלל לא נכון.
בכלל לאיי ( עמ’ 241 שורה 15). העד עמד על כך שחזה מן המרפסת בנאשם 1 יורה (עמ’ 242).
במסגרת חקירתו הנגדית נשאל העד אם הוא זוכר שירו על ביתם בעבר והשיב “כן”. כאשר נשאל מי
היה זה שירה אז, השיב – יילא (זוכר)” (עמ’ 246). העד נשאל מספר פעמים על אודות אופיו של הסכסוך
הקודם והשיב – “..כי י.ל. החליט שאחי י.ח.ב. לא יעבור מהכביש הזה… הוא כאילו היה רוצה לסגור
את הכביש בדרך כלל על כולם” (עמ’ 249); העד הוסיף והסביר את אופי הסכסוך – “…פעם י.ח.ב היה
עובד אצל מישהו מרכסים על המשאית של ירקות אז זה גדול.. אז כשהוא היה עובר משם, יש שם כבל
של חשמל. ובטעות בסוף, כשהוא עובר משם, לא בכוונה, כל פעם שהוא היה רוצה לעבור היה מצפצף
בוא תרים את הכבל.. לי שאני אבוא.. יש כאילו הכבל שעובר ככה ועובר מהכביש וכאילו איך שאתה
עובר את הכביש אתה רואה אותו מלמעלה. אז בטעות י.ח.ב. עובר, שכח שיש כבל ואז הוא משך אותו
איתו. לא יודע מי קיבל חשמל, הבת שלו והם התעצבנו על זה… לא קרה לה כלום זה בקטנה.. יש עוד
דבר אחד הם לא אוהבים את המשפחה של אבו י.ל….” (שכנו ששמו הוא י****י; עמ’ 254). העד נשאל
מדוע במסגרת חקירותיו במשטרה לא הזכיר את הסכסוכים עם נאשם 1 והשיב: “כי לא, אני לא היה
לי עם נאשם 1 כלום” (עמ’ 254 שורה 29). כאשר נשאל מדוע לא סיפר על כך שיום לפני האירוע, נאשם
1 איים י.ל.ו בנשק השיב: “אני אגיד לך, לא אולי זה טעות שלי שאני לא אמרתי אבל הסברתי לאבא
בבוקר מה שקרה ואמר לי אנחנו לא רוצים בלאגן” ( עמ’ 255 שורה 7).. אין תשובהיי (עמ’ 256 שורה
5). העד אישר כי עמד ליד ס.ר.א. במרפסת של ד.ה.א. כשס.ר.א. צילם את הסרטונים.
העד הבהיר: “אני אחרי שעזרתי למנוחה, ראיתי את אמא גם נפגעה ביד וזה. שס.ר.א. לקח את
המנוחה, אני ראיתי את דודה יורדת.. וכן איך שס.ר.א. לקח אותה, אז אני הלכתי והחזרתי אותה,
הרגעתי אותה טיפה וחזרתי חזרה”. העד לא זכר כמה זמן שהה עם סבתו לאחר החזרה (עמ’ 260).
בעד הוטח, כי הוא לא היה כלל ועיקר בזירת האירוע, שכן בחקירתו הוא טען שאביו התקשר אליו
בשעה 1:58 ולא ענה לו שכן היה עסוק בנהיגה להגיע מהר הביתה. על כך השיב: יינראה לי אספתי…
לא זוכר …לא זוכר ..אני הייתי ועוד איך. מההתחלה ועד הסוף” ( עמ’ 265).
העד אישר כי במסגרת אירוע הירי הראשוני, לאחר שנאשם 1 עצר אותו הוא אכן נבהל וסובב את
רכבו, והוסיף: “ימי שמחזיק נשק ובא אליך לכיוון שלך מהר, אז זה לא מפחיד!” (עמ’ 266 שורה 9).
20 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
העד נשאל מדוע לאחר מכן בחר לחזור באמצעות רכבו דרך אותו המקום שבו לכאורה ארב לו נאשם
1 עם נשקו והשיב “כי זה הכיוון של הבית שלייי; עוד הסביר, כי בתחילה, לא המשיך ישירות לביתו :
יימהפחד הזה חשבתי אם אני הולך לכיוון שלו יעשו משהו…” (עמ’ 266).
העד אישר כי דיבר עם ל.י.א. לאחר אירועי הירי בבוקר (עמ’ 269); העד הכחיש את הטענה, שלפיה
ל.י.א. סיפר לו לאחר מכן שהוא היה זה שאיתר את הקליעים בזירה וטען, כי הבחין מן המרפסת
(ייצמוד ליד הדלת של הבית”) בנאשם 2 יורה הן באמצעות אקדח הן באמצעות רובה סער (אם 16).
העד עמד על כך, שכשיצא מן המפגש עם חבריו נסע הישר לכיוון ביתו וכי היה זה אחר חצות; הוא
אישר, שהנסיעה לביתו משם אורכת 2-3 דקותיי ועמד על כך שלא שהה במקום אחר (יימיליון אחוזי)
עובר להיתקלות עם נאשם 1. באשר לכיוונים שמהם בוצע הירי, טען העד: “יהירי היה לכל מקום לא
יכול לזכור בדיוק איפה” (עמ’ 311 שורה 14). בהתייחסו לאירוע הירי הראשון, טען, שאת הירי ביצע
נאשם 1 “אולי באוויר אולי לכיוון שלייי ( עמ’ 313 שורה 24). העד נשאל לאן פנה לאחר שנאשם 1 ירה
במסגרת אירוע הירי הראשון והשיב – “לכיוון המנהרה.. אני זוכר בזמן הזה שאחרי שיצאתי התקשר
אלי בן דוד שגרים שם למעלה אמר לי נלך לאכול אחרי שנאשם 1 ירה והלכתי לכיוון המנהרה נראה
לי היה מתקשר רוצה לדעת אם יוצאים או לא, אולי בזמן הזה אני עניתי ואמרתי מה שקרה..”. העד
נשאל, מדוע לא התקשר למשטרה אחרי שנאשם 1 ירה והשיב ייטעות… לא היה לי מחשבה בזמן
הזה.. כשקי ה ירי המשפחה סוגרים את זה בבית בלי להוציא החוצה…” (עמ’ 317). הוא חזר על כך,
שהמנוח(המנוח) נפל, כשעמד מתחת לעץ התות. “איך שהסתכלתי על הדוד כאילו אחרי שהוא קיבל
את הכדור הוא התחיל ליפול … כמה שניות לא יכול להגידיי.
העד עומת עם אמרתו בחקירה, שלפיה הוא שהה אצל חברים “כשהתחיל הבלגן” והשיב, בהתייחסו
לשאלות החוקר ולתשובותיו שלו – ” כשהתחיל הבלגן הייתי בבית, הבלגן התחיל איתי, לא עם מישהו
אחר. זה לא שקר, אולי התכוונתי על משהו אחר והוא רוצה משהו אחר…לא שיקרתי, אולי זה טעות
לא שקר.. טעות שלא הבנתי שהוא שאל את השאלה אולי לא הבנתי בדיוק…” (עמ’ 336).
בהמשך חקירתו הנגדית של העד נ.א.ו. (פרוטוקול מיום 14.6.22) הוא הבהיר, בכל הנוגע למצבה
הרפואי של אמו לאחר האירוע (שכן היא נצפתה בזירה נעזרת בכיסא גלגלים) כי יילפעמים היא
הולכת, אבל לא תמידי (עמ’ 353). העד נשאל מי פינה את המנוחה לאחר שנפגעה והשיב, כי ס.ר.א.
הוא שפינה אותה (עמ’ 361); הוא הבהיר, כי המנוח נפגע עובר לחזרתו של ס.ר.א. לזירה. העד עומת
עם הנתון שלפיו פ.ר.ש נצפה במצלמות ביום האירוע ****. העד עמד על כך שהגיע לזירה יילאחר שהחנו
את הרכבים והתחילו צרחות ואבנים.. ראיתי את הטנדר מגיע.. הישן”.
במסגרת חקירתו החוזרת חידד העד פעם נוספת בכל הנוגע לשעת חזרתו לביתו לאחר ישיבתו עם
חבריו -“… יש שם גם מצלמות של השכנים, גם אתם יכולים להסתכל, משיצאתי אצלהם עד הבית.
21 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
אני לא זוכר שיצאתי למקום אחר בכלל. אולי יצאתי מאצלהם לפני השעה אחת (אחר חצות) וכמה
דקות, לא יודע אבל אני זוכר שאני יצאתי מאצלהם ישר לביתי (עמ’ 381) (הטעויות במקור). העד
הבהיר בנוסף, כי הוא לא השתמש בדרך החלופית בדרכו הביתה לאחר האירוע הראשון, שכן ייהרכב
לא עובר משם” הדרך הייתה דרך עפר, רצו לעשות משהו מבטון, הם ממלאים אותה”.
הגב’ נ.י.נ רמי
עדה זו, בתו של ד.ה.א., פירטה במסגרת חקירתה הראשית, כי היא עצמה לומדת לימודי תואר שני
בניהול מערכות בריאות ומתגוררת בבית הוריה. אמרותיה הוגשו לבקשת ההגנה (ת/68-73).
העדה הוסיפה, כי בניו של י.ל. שקי הם – נאשם 2, פ.ר.ש, * * * * * * * וד.ל.א. צוין, כי היא יכולה לזהות
את פניהם במאת האחוזים (עמ’ 410).
*******
העדה ציינה, כי היא מכירה את נאשם 1 שנים רבות. הקשר הסתכם ב “.. שלום שלום ” (עמ’ 411).
היא אף זיהתה את נאשם 1 באולם הדיונים. באשר לנאשם 2 ציינה העדה, כי יינאשם 2 הוא מאותה
משפחה, הוא בא תמיד לבית ההורים שלו ואני רואה אותו כאילו תמידי (עמ’ 412). העדה עמדה על
כך כי לא ידוע לה על סכסוך בין משפחתה לבין משפחתו של י.ל..
בכל הנוגע ליום האירוע סיפרה, כי “…ביום שישי לשבת, כאילו בלילה בשעה 1:05 משהו כזה, אני
יודעת את השעה כאילו אני משתמשת בטלפון הייתי. רציתי ללכת לשירותים, שמעתי ירי מבחוץ
ולצעוק. בא אח שלי נ.א.ו. והוא אמר שנאשם 1 ירה י.ל.ו ועל האוטו שלנו, היו כולם בבית בדרך, כאילו
ברחוב ליד הבית של סבא שלהם והם צועקים ודיברו דיבורים רעים מאוד, כאילו…הלכתי לחוץ כאילו
לראות מאיפה זה…”. היא פירטה, כי נאשם 1 ור.א.ש החלו לצעוק ולקלל ולאחר מכן יצאו י.ל. ואשתו
“…י.ל. התחיל לקלל יחד איתם. אתם שקרנים, אתם בוגדים, אתם חזירים … לאחר מכן נאשם 1
התחיל לירות באוויר.. היה אתו נשק… אני חושבת שחור” (עמ’ 419). העדה נשאלה האם זיהתה את
נאשם 1 בעת ביצוע הירי והשיבה שהבחינה בו ממרחק של “12 מטר משהו כזהיי יורה “בהתחלה
באוויר.. הייתי במרפסת ראיתי אותו” (עמ’ 419). העדה נשאלה עוד על אודות מספר היריות שירה
נאשם 1 והשיבה – יילא לא, משהו פחות, 5 ככה” (עמ’ 420 שורה 11).
עוד נשאלה היכן הייתה היא ממוקמת על גבי המרפסת – “אני הייתי ליד הקיר שפונה לכיוונם.. באמצע
כאילו …. הסתכלתי לכיוון הבית שלהם … היו פרוז’קטורים, שניים אצלם היו דלוקים וגם אצל הבן
דוד שלי יש…ס.ר.א…. אנחנו היינו צועקים מה אתם רוצים מאיתנו” (עמ’ 420). העדה טענה, כי י.ל.
ונאשם 1 המשיכו לקלל אותם ייאתם כלבים, אתם חזירים. אתם בני זונות” (עמ’ 421 שורה 21).
העדה תיארה כי הצעקות נמשכו 5- 6 דקות; לאחר מכן, הגיעו לבית של י.ל. נאשם 2 וד.ל.א. בהמשך
המנוחה, המנוח ואשתו ה.י.נ. הגיעו למרפסת שבה שהתה העדה באותה העת (עמ’ 422). העדה
הדגישה כי בזמן הזה לא היה ירי, כאשר ייס.ר.א. צילם וידאו מה שהם עושים מקללים. לאחר מכן
התחילו לזרוק אבנים… מסביב לבית יש אבנים, היו זורקים עלינו.. שהיו זורקים אבנים, האבנים היו
22 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
נופלות על המרפסת שלנו (שם). לטענתה של העדה, היא הבחינה באחת מן האבנים פוגעת פגיעה ישירה
בראשה של המנוחה, זכרה לברכה. כאשר נשאלה האם הבחינה מי זרק את האבן הנייל ציינה יילא
הסתכלתי, אבל ראיתי את האבן” (עמ’ 423 שורה 25). העדה הוסיפה כי באופן כללי ראתה את ר.א.ש,
ד.ל.א וד.ו.מ. מיידים אבנים (עמ’ 423).
תואר על ידי העדה, כי המנוחה נפלה על הרצפה – ניסינו לעזור לה, התחילה פשוט לא לנשום כמו
שצריך, קשיי נשימה, אני וס.ר.א. התחלנו לעזור לה. לאחר מכן הרימו אותה דודי ואבא שלי, דודי
ס.ר.א. ואבי. לאחר מכן לקחו אותה לרכב ולאחר מכן הזמינו אמבולנס, לאחר מכן לקחו אותה לרכב
של העזרה ראשונה. בזמן הזה שהם עצרו, בשלב הזה הגיע פ.ר.ש והתחיל לזרוק מילים, התחיל לקלל..
בשלב הזה התחיל לצעוק ואמר להם תירו בכולם” (עמ’ 424).
העדה המשיכה ותיארה, כי בשלב הזה עמדה במרפסת וחזתה במתרחש: “…לנאשם 2 היה נשק ארוך,
הוא כיוון אותו לכיוון דודי והרג אותו”. הוא עמד, לדבריה, “בין הרחבה שלהם והכביש… ליד הרכב
של ס.ר.א., ליד עץ התותיי.
לדבריה, היא לא נכנסה לפנים הבית אלא ייזה היה מפחיד. לא זזתי כלום.. הייתי בטראומה מהמצב”
(עמ’ 425). העדה נשאלה פעם נוספת האם חזתה בנאשם 2 יורה בדודה וטענה, כי “..ראיתי אותו יורה.
הוא שם הנשק לפניו וירה בויי .. “לאחר מכן נאשם 1 ירה לכיווננו ברגע שהוא התחיל לירות, הוא פגע
באימי.. לאחר דקה..”. העדה חידדה, כי נאשם 1 “.. ירה אלינו למרפסת. והירי שהוא ירה פגע באימי.
היריות פגעו באימי.. ביד שלה וברגל שלה”. העדה תיארה, כי אמא החלה לצעוק “.. והדם מתחיל
לנזול ממנה, היא התחילה לדמם”.
העדה הבהירה שהיא הייתה עדה גם לאירוע הראשון, שבמסגרתו ירה נאשם 1 לעבר רכבו של אחיה
(נ.א.ו.). העדה ציינה, שהיא יצאה ראשונה למרפסת בעודה חוזה באחיה הנוסע עם רכבו לכיוון ביתם,
כאשר נאשם 1 ייהוא היה מאחוריו, רץ מאחורי נ.א.ו… בעודו יורה לכיוון הרכבי (עמ’ 429 שורה 15).
העדה תיארה, כי אחיה מיד החנה את רכבו והגיע לבית כאשר ר.א.ש (שהיה מצוי במרחק מה מאחורי
נאשם 1) הגיע אף הוא יחד עם נאשם 1 למקום. העדה הבהירה, כי יצאה למרפסת ראשונה, שכן ייברגע
ששמעתי קול של ירי ישר יצאתי. בזמן הזה בדיוק הלכתי לשירותים ומיד כששמעתי, יצאתי.” (עמ’
.(430
העדה חזרה על כך שראתה אך ורק את נאשם 1 ונאשם 2 יורים. היא עומתה עם העובדה שבמסגרת
שחזור שערכה, כאשר שהתה בבית החולים (על מנת לתמוך באמה) טענה שגם ר.א.ש ירה – יייכול
להיות בגלל הטראומה הזאת לא הייתי ערנית אבל מי שירה זה נאשם 1 ונאשם 2יי(עמ’ 434).
23 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
העדה נשאלה על העימות שנערך בחקירה בינה לבין ד.ו.מ. ד.ו.מ. בזמן חקירה ושבמסגרתו היא טענה
שגם ד.ו.מ. ירה לעברם. על כך השיבה – ” הייתי בהתחלה מתבלבלת. לא הבנתי מה לדבר.. אבל מה
שאני ראיתי רק נאשם 2 ונאשם 1, הם ירו. מה שאני בטוחה מאה אחוז ממנו. התבלבלתי בהתחלה,
כאילו לא הסתדרתי מה לדבר. אבל מה אני בטוחה ממנו שרק נאשם 2 ונאשם 1 הם ירו…אני בגלל
שאני ראיתי אותם באירוע. התבלבלתי מי ירה, מי יש לו נשק, מי ירה על השני מי יש לו אבנים, מי יש
לו נשק. כאילו התבלבלתי, אמרתי שמות שונים” (עמ’ 445-446). העדה הבהירה, כי בעת האירוע
שמעה מישהו צועק ייתסגרו את המצלמות, תיקחו אותם”, אך לא יכולה הייתה להצביע מי אמר
דברים אלו, יינראה לי חשבתי שזה י.ל., זה הקול שלו”י ( עמ’ 455 שורה 13).
–
העדה פירטה כי לאחר שהמנוח נפגע, בני משפחתו של י.ל. נמלטו מן המקום לאחר ששמעו את זעקות
השבר מצד משפחתו של המנוח (עמ’ 456) “…אתם הרגתם אותו, המנוח הרגתם אותו” (עמ’ 457 שורה
6). העדה הבהירה, כי רק י.ל. ואשתו נותרו במקום לאחר מכן. העדה סימנה על גבי תצלום אוויר
שהוצג לה באולם בית המשפט את נתיב הבריחה – י היא תיארה חצייה של הדרך שמובילה בין הבית
(השייך לאם אשתו של י.ל.) לבית של בני המשפחה שלה ועלייה מימין לכיוון ההריי (עמ’ 460 שורה
28). העדה חזרה והצביעה על המיקומים של כל אחד מן המעורבים כפי שהצביעה עליהם במסגרת
חקירתה (עמ’ 461 שורה 18).
במסגרת חקירתה הנגדית, העדה הבהירה, כי הבחינה בפעם הראשונה בנאשם 1 יורה בשלב, שבו “…
אחרי שנ.א.ו. בא לבית, ירה באוויר, אחר כך ראיתי אותו יורה עוד פעם, כאילו אחרי שלקחו את דודה
שלי (עמ’ 467). העדה חידדה, כי בפעם השנייה שנאשם 1 ירה הוא היה ממוקם במרפסת ביתו של י.ל.
(עמ’ 468).
העדה הסבירה, לשאלת הסנגור, כי מאז פציעתה, אמה נעזרת בכיסא גלגלים והיא אינה מסוגלת
לצעוד ללא עזרה (עמ’ 474). היא חזרה על כך שחזתה רק בשני כלי נשק שבהם עשו שימוש במסגרת
האירוע (עמ’ 481 שורה 9); העדה הבהירה שוב כי במסגרת חקירתה היא הייתה נתונה ללחץ ועל כן
לא הייתה בטוחה מי ירה במסגרת האירוע “לא. בטוחה. כשהתרכזתי ונרגעתי אז אני זוכרת בדיוק
מי ירהיי. העדה עמדה על כך כי הירי בוצע אך ורק מכיוון מיקום משפחת שקי ולא מכיוון אחר כלשהו
(עמ’ 489 שורה 19).
הגב’ י.ס.נ. רמי
עדה זו, אחותה הצעירה של נ.י.נ, בתם של ד.ה.א. וה.י.ד., אחותו של נ.א.ו., ציינה שהיא מתגוררת
ב* * * * * * עם הוריה. העדה הבהירה, כי היא יודעת את שמות הבנים של י.ל. – ייפ.ר.ש, נאשם 2,
***וד.ל.איי ( עמ’ 495). וכן את אלו של בניו של נאשם 2 – ייד.ל.א, ד.מ.ח., * * * * * * * *
ובנוסף את אלו
של פ.ר.ש יינאשם 1, ר.א.ש, ד.ו.מ., ** ***”. העדה ציינה, כי היא מכירה את נאשם 2 ופ.ר.ש. שכן הם
שכנים שלהם – ייהיינו מדברים לתקופה מסוימת והפסקנו לדבר. וגם היו בבית ספר שלנו… כולם יותר
24 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
צעירים ממני”. העדה אישרה שנאשם 1 הוא בן גילה ולמד עמה באותה הכיתה – “לתקופה ואחר כך
הוא עבר למקום”. היא תיארה, כי ביום האירוע היא ונ.י.נ אחותה, היו ערות, בעוד שאר בני המשפחה
בבית היו ישנים: “ישבנו אני ואחותי בחדר, שמענו קול של ירי, נשארנו בחדר ובא אח שלי לכיוון שלנו,
אמר לנו שנאשם 1 יורה. התעוררו ההורים שלי, אבא ואמא. יצאו כולם החוצה אבא ואמא אחותי
נ.י.נ…” (עמ’ 497 שורה 28). העדה המשיכה וסיפרה, כי בני משפחתה יצאו למרפסת ופירטה: “… אני
הלכתי אחריהם, ד.ו.מ. ונאשם 1 קיללו וד.ו.מ. היה לו, היה זורק אבנים ונאשם 1 היה לו נשק…
אקדחי’ (עמ’ 498). עוד תואר על ידה, כי נ.י.נ (אחותה הגדולה) היא זו שיצאה ראשונה למרפסת. הוסף,
שמכיוון שהיו במקום פרוז’קטורים שהאירו היא אכן הצליחה להבחין במתרחש ובנאשם 1, האוחז
בידו באקדח. לאחר מכן תואר, כי ” ..היו נאשם 1 וד.ו.מ., היו מקללים, ובאותו רגע יצא סבא שלו
ויצאו דודה שלי ודוד שלי.. כאן ד.ו.מ. התחיל לזרוק אבנים אני נכנסתי פנימה ואחר כך שמעתי
צעקות. כולם היו צועקים” (עמ’ 500). “.. כשיצאנו כולנו, עמד ד.ו.מ. ונאשם 1 ליד, עמדנו במרפסת
אני, אבא שלי, אמא אחותי נ.י.נ ונ.א.ו., התחיל נאשם 1 לירות ונכסנו הביתה. כשנרגע נאשם 1 הפסיק
לירות אז ד.ו.מ. המשיך לזרוק אבנים, אזי יצאו עוד פעם ההורים שלי ונ.א.ו. ודוד שלי ודודה שלי ובן
דוד שלי. אני נשארתי בפנים.. לפני שנכנסתי, ד.ו.מ. זרק אבנים אז באותו רגע אני נכנסתי בפנים, אז
שמעתי צעקות ודודה שלי המנוחהנפלה, יצאתי החוצה ומצאתי נ.י.נוס.ר.א. עוזרים לה…” (עמ’ 504).
“1
תואר, כי לאחר מכן פ.ר.ש, נאשם 2 וד.ל.א הגיעו לזירת האירוע באמצעות רכבם.
”
העדה עומתה עם כל שסיפרה במסגרת חקירתה, כי נאשם 2 נתן לד.ל.א וד.מ.ח. גם לירות (ורק
במסגרת חקירותיה המאוחרות טענה שרק נאשם 1 ירה) והשיבה על כך: “כשנכנסתי לבית החולים
פחדתי, לא ידעתי מה לספר ולהגיד. בהתחלה טעיתי בסיפורי (עמ’ 508 שורה 26). העדה תיארה כי
היא פינתה את המנוחה(דודתה) יחד עם ס.ר.א. (בן דודה) יינסענו ברכב ואחרי 2 דקות ראינו אמבולנס
בא לכיוון שלנו”. העדה נשאלה האם יכול להיות שירו מכיוון ההר. משמע, שמישהו אחר ירה ממקום
אחר ועל כך השיבה – ילאי (עמ’ 525 שורה 24).
מר ס.ר.א. רמ’
עד זה פירט כי הוא בן 34, בעל עסק (פנצ’רייה בקריית אתא). השחזור שערך והתציא עליה סימן הוגשו
כחלק מעדותו הראשית, ואילו אמרותיו הוגשו לבקשת ההגנה (ת/84, ת/86-95). עמו מתגוררים אשתו
ושלושת ילדיו הקטנים. אביו המנוח (המנוח) התגורר בסמוך אליו “אנחנו בית אחד שמחולק
לשלושה חלקים, אבא שלי בסוף, אני באמצע וד.ה.א. בקצה השנייי.
–
העד ציין, כי ד.ל.א, נאשם 1, ד.ו.מ., פ.ר.ש מצויים “…. 24 שעות למטה: מול ביתם”, שכן יש ברשותם
רפתות.
העד נשאל על אודות טיב יחסיו עם הנאשמים וענה – ” פעם היה שלום שלום אחרי זמן היה ריב
במשפחה לא אתנו אנחנו, הם התלוננו י.ל., נעצרתי, נעצרתי מאז לא שלום ולא כלום, עובר את הכביש
25 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
וזהו, הולך וחוזר אין לי בעיות אתם” (עמ’ 534). כשנשאל מדוע התלוננו י.ל.ו, ציין, כי י.ל. התלונן
שהוא ירה י.ל.ו (עמ’ 534 שורה 12). והוסיף “אבל השתחררתי מבית המשפט אחרי שראו במצלמות
שהייתי בעבודה באותו רגע..”. העד פירט, כי הרקע לסכסוך כלל לא נובע מן המשפחה שלו אלא מן
“הבית של ד.מ.ח. שקי ” (עמ’ 535 שורה 8) בעוד אותה תלונה הוגשה על ידי י.ל. לפני שנתיים.
בכל הנוגע ליום האירוע, פירט העד, כי אשתו (נ.א.מ.) העירה אותו משנתו ואמרה לו שיש ירי בחוץ
וככל הנראה כדור פגע בביתם (עמ’ 539 ). העד המשיך ותיאר, כי הוא פתח את הדלת ושמע מן
המרפסת הסמוכה אליו את בנותיו של ד.ה.א. צועקות ייפ.ר.ש והבן שלו יורים עלינו” (שם). העד פירט,
כי הבחין בנעשה שכן הייתה קיימת תאורה בביתו של י.ל. וברפת – “…היה על העץ תלוי לכיוון הבית
של י.ל., ק
, לפי הסרטון תכף תראה שלא היה חושך מלא וחוץ מזה אני דיווחתי תשע פעמים למשטרה,
הייתי במדרגות שדיווחתי, הייתי במרפסת שלי פעם שדיווחתי, הייתי במרפסת של ד.ה.א. וצילמתי
את הסרטון מהמרפסת של ד.ה.א. גם, הסרטון שיש לי צילמתי מהמרפסת של ד.ה.א. מהפינה” (עמ’
541); והמשיך “.. אני ניסיתי להכניס את החבריה שלנו כאילו להכניס אותם את אבא שלי, את סבתא
שלי, להרגיע אותן כי אני יודע מה יקרה בצד השני, הם עם נשקים, אנחנו בלי, אז אני מנסה, בסרטון
אתה תראה שאני מנסה להכניס את סבתא שלי הביתה, אבא שלי זייל גם אני מנסה להכניס אותו
הביתה” (עמ’ 542).
העד תיאר, כי עובר ליום האירוע, נאשם 2 נהג להתרברב על אודות יכולות הירי שלו וכן על כך שיש לו
אקדח מסוג יריחו (עמ’ 543). באשר לנאשם 1 ציין העד, כי עובר ליום האירוע יהיה בא לרפת עם גלוק
כל הזמן מסתובב עם כולם כאילו עושה לעצמו רושם כולם מפחדים ממנו בשכונה שם כל הזמן
מסתובב עם אקדח גלוק לא מוריד אותו, לא מוריד אותו ממנו, עד היום אח שלו והבן של נאשם 2 גם
אותו דבר מסתובבים עם רכבים ונשקים..” (עמ’ 544). העד המשיך – ” מה שראיתי בעיניים זה שבא
נאשם 2.. מתחת לסככה אצל אבא שלו אמר לו תכבה את המצלמות, הלך הביא את האם 16.. י.ל.
נכנס לקח את הדי. וי. אר. ויצא ימינה… אחרי זה הילדים התקהלו מלמעלה … ד.ו.מ., ד.ל.א, ד.מ.ח.
ר.א.ש באו מלמעלה…”(עמ’ 547).
,,
העד תיאר כי, בשלב זה החל לצלם סרטון מן המרפסת של ד.ה.א.. הסרטון הוצג באולם בית המשפט.
על רקעו הסביר העד, כי המנוחה נפגעה כאשר לא הייתה על המרפסת – יילמטה מתחת למרפסת של
ד.ה.א. … היא חזרה מלמטה עם דימום בראש ואז נפלה… היא אמרה דפקו לי אבן .. וזהו התמוטטה,
התחילה נ.י.נ לצעוק הדודה הדודה.. הבאתי את האוטו שלי זה היה מזדה שחורה, אבא שלי ז”ל
וד.ה.א. הרימו אותה איתי, שמנו אותה בכיסא הקדמי עד עכשיו ולקחתי אותה למדייא, מדייא חיכו
כמו 700 מטר מהבית לא רצו להיכנס” (עמ’ 549). העד המשיך ותיאר כי האמבולנס המתין “לפני
הגשר למעלהיי. רכב ההצלה פינה את המנוחה בעוד העד חזר לזירה באמצעות רכבו.
26 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
העד המשיך ותיאר, כי כאשר חזר עם רכבו לאחר פינויה של המנוחה “איך שעליתי מהעלייה עם האוטו
”
ככה התחיל לירות… אבא שלי נפל טסתי עם האוטו, זרקתי את האוטו נסעתי לאבא..” העד אישר
שראה את אביו “נופל איפה המדרגות שלי .. ליד עץ התות”. העד אישר, כי לא ראה את הירי אלא
שמע שהירי קרוב אליו : ” אני שומע את זה קרוב לידי יעני אין מרחק אני באמצע בינתיים ואם הייתי
עובר והיו רואים אותי גם היו הורגים אותי..” (עמ’ 552). העד נשאל האם ייתכן שירו עליהם מכיוון
אחר וטען – י אף אחד לא ירה הם ברחו לכיוון ההר והתחילו לירות מההר שלא נרדוף אחריהם..
נאשם 1, נאשם 2, פ.ר.ש, כולם, כל אלה שהיו שם חוץ מי.ל. ואשתו נשארו בבית.. מי שאומר לך שהיה
ירי מההר שקרן שיבוא יגיד לי.. בין הרפת לבית יש עלייה ככה, בין הבית הנטוש הזה לרפת של פ.ר.ש
יש עלייה למעלה, עלו מהעלייה הזאתי” (עמ’ 553).
,,
העד התייחס לקטעים הרלוונטיים בסרטון שצילם. העד זיהה את י.ל. שק’ במסגרת הסרטון (אדם
מבוגר, שיער לבן, לבוש חולצה כחולה); ברקע נשמעות צעקות של אישה: “אוי לי יא אמאיי, פירט
העד כי זו סבתו “המתחננת להם שיפסיקו” (עמ’ 555). נ.י.נ זוהתה שאמרה יימה הם רוצים מאתנו”.
העד זיהה את עצמו כאומר לסבתו ייכנסי בפנים הנה הם הגיעו..”. העד ציין, כי התכוון לד.ל.א, ר.א.ש,
ד.ו.מ. ונאשם 1 ייהם הגיעו לכיוון שלנו הם מתחת למרפסת.. הם לא הגיעו למרפסת שלנו, מתחת
למרפסת של ד.ה.א. היו כל הזמן וממול לבית שלהם..” (עמ’ 556).
העד ציין, כי הוא מזהה את הדמות הקרובה ביותר כי.ל. והמרוחקת יותר כנאשם 2 (נאשם 2) – ייעם
החולצה הירוקה מאחורי דמות שהוא זיהה כי.ל…”; העד פירט, כי במהלך הסרטון, הבן של פ.ר.ש
נשמע אומר שהוא יהרוג אותם ושאף אחד מעתה לא יעבור בכביש (עמ’ 559). העד זיהה בשנייה 43
לסרטון את הדמות עם החולצה הירוקה כנאשם 2 וזו שליד דלת ביתו של י.ל. כנאשם 1 (ייעם חולצה
שחורה ביניהם ישנה אשה.. אמא של נאשם 2″). משפט נוסף שנשמע במהלך הסרטון שנאמר מפיו של
ד.ו.מ.: “אני הבן של פ.ר.ש… אני אמחק את כל משפחת … יא בני שרמוטה זה מי אמר את זה עם
המכנס הקצר הכחול.. “. ומן הצד של המרפסת נ.א.ו. הוא זה שצעק – “…אינעלק רבאק היום אני
אזיין אותך זה, משהו שנאמר מהצד שלכם במרפסת…” (עמ’ 561).
העד פירט פעם נוספת את השתלשלות האירועים, עובר ליציאתו מן הבית לצורך פינויה של המנוחה-
ייהירי שאמרו לי שהיה ירי שהייתי ישן אשתי העירה אותי שיש ירי, שיצאתי לבחוץ הירי השני זה היה
נאשם 1 ליד הטנדר ירה 3 כדורים…” העד טען כי בשלב זה גם נאשם 2 היה עם אקדח (עמ’ 562). העד
ציין, כי בשלב זה נאשם 1 ירה שלושה כדורים באוויר (שם שורה 14). העד הדגיש, כי נאשם 2 אמר
לי.ל. לכבות את המצלמות לאחר שובו ולאחר שנוצרה “ההתקהלותיי במקום. העד הסביר, כי מייד
לאחר שהקיץ משנתו כשהבין שיש ירי הוא התקשר למשטרה (נרשמו ביומן השיחות שיחות סמוכות
– שתי שיחות שנערכו בשעה 1:15 ושיחות נוספות בזמנים הבאים: 1:18, 1:19, 1:22, 1:27, 1:32,
1:34). העד עמד על כך שבמהלך השיחה השנייה שבה אמר יייש ילד שיורהיי הוא התכוון לנאשם 1 –
27 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
ייזו השיחה השנייה שנאשם 1 ירה, אתה יכול גם לשמוע את האיומים ברקע של השיחה” (עמ’ 565).
מרגע השיחה הראשונה ועד הגעת המשטרה לזירה חלפה יותר מחצי שעה.
במהלך השיחה השביעית (שנערכה בשעה 1:32) העד ביקש ממד”א שיגיעו מהר, שכן המנוחה נפגעה;
העד נשמע אומר בהקלטת השיחה: “מהר מהר בואו אדם מת פהיי (עמ’ 568). העד תיאר כי נ.י.נ נשמעת
ברקע בוכה. העד המשיך ותיאר, כי בעת חזרתו לאחר פינויה של המנוחה, אביו הביט לכיוון אורות
רכבו “… ואז נפל היה יריות ונפל, הרגליים שלו לכיוון מטה והראש שלו לכיוון הבית שלי לכיוון
המדרגות” (עמ’ 570). העד עומת עם העובדה שבמסגרת חקירתו במשטרה טען שמנח הגוף של אביו
היה הפוך מן המתואר על ידו בעדות בבית המשפט; לכך השיב: “מה שאני בטוח שאבא שלי נפל
הרגליים לכיוון למטה הראש שלו לכיוון הביתי. בהתייחס לשאלה אם הבחין במי מהמעורבים יורה
באביו ציין: “ראיתי את נאשם 2 וראיתי את ד.ל.א, ד.ו.מ., ר.א.ש ופ.ר.ש אבל לא ראיתי מה עשו,
היו ברחו איך שאבא שלי נפל הם בבריחה היו..” (עמ’ 573). העד התייחס גם למעורבותו של נאשם 2
באירועים ותיאר כי “י נאשם 2 הסתובב כל הזמן מתחת לרעפים במרפסת וירד למטה… נאשם 2 היה
מסתובב במרפסת היה לו אקדח, אחרי שביקש מאבא שלו לכבות את המצלמה פתאום הופיע פה
בתמונה עם אם 16”. העד הדגיש: “נאשם 2 לא ראיתי אותו יורה, נאשם 2 ראיתי אותו עם נשק
מסתובב שם” (עמ’ 573 שורה 26; עמ’ 586 שורה 10). העד טען, שבנוסף, לא הבחין בנאשם 1 יורה
באמצעות רובה ה אם – 16. העד עמד על כך שלא היה ירי מצד משפחתו ולא היה ברשות איש מהם
נשק כלל (עמ’ 577). במסגרת חקירתו הנגדית, אישר העד פעם נוספת את הנתון, שלפיו לא הבחין
בנאשם 2 יורה אלא הבחין בו כשברשותו כלי הנשק (רובה אם – 16 ואקדח, עמ’ 588).
העד תיאר, כי כאשר צילם את הסרטון היה שרוי בתחושת פחד: “.. אתה תראה את התזוזות שהייתה
זריקת אבנים וחפצים שאני יורד ולא מצלם, אפילו הצילום היה כלפי הרצפה באיזשהו שלביי ( עמ’
599). לשאלת הסנגור על אודות טיב ההתרחשויות שקלט העד בחושיו השיב – ייר.א.ש לא אמרתי
שהיה עם נשק, נאשם 1 היה לו את הנשק בצד פה כל הזמן בזמן שצילמתי את הסרטון היה לו נשק
בצד וגם נאשם 2 היה עם נשק, אין לי שום אינטרס, אני אם הייתי יודע שמישהו אחר הרג את אבא
שלי הייתי בא לפה ואומר שמישהו אחר (הרג) את אבא שלי אבל אלו שהרגו את אבא שלייי. העד עמד
על כך, כי בזמן צילום הסרטון היה בחזקתו של נאשם 1 אקדח (עמ’ 605 שורה 11).
הגב’ נ.א.מ. רמ’
עדה זו, אשתו של ס.ר.א., ציינה, כי היא מכירה את הנאשם 2, שהוא בנו של י.ל. (המתגורר מול בית
משפחתה) ואת הנאשם 1 (נכדו של י.ל. ובנו של פ.ר.ש ). העדה תיארה את מיקום ביתה בין ביתו של
ד.ה.א. (מצד שמאל) לבין ביתם של הורי בעלה (מצד ימין). העדה תיארה, כי ביום האירוע היא ובעלה
היו ישנים כאשר נכנס מהחלון כאילו התפוצץ משהו בבית, הרגשתי את זה שמעתי אז התעוררתי,
פתחתי את הדלת רציתי לראות מה הולך בחוץ מצאתי אותם בחוץ.. ראיתי את נאשם 2 הבן שלו
ד.ל.א, ראיתי את נאשם 1, י.ל., אשתו של י.ל., ד.ו.מ., ר.א.שיי; לאחר מכן, המשיכה ותיארה, כי “…
28 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
לא עשיתי כלום, נכנסתי, הערתי את בי.ל., בי.ל. התקשר למשטרה, אחר כך יצאתי ראיתי את דודה
של בי.ל. (המנוחה) צועקת ושואלת אותם מה אנחנו עשינו לכם, מה אנחנו עשינו לכם, התחילו לזרוק
י.ל.נו אבנים, התחילו לזרוק י.ל.ה אבנים ואבן פגעה לה בראשי. העדה עמדה על כך שהיא ראתה את
האבן פוגעת בהמנוחה, וכאשר נשאלה מי זרק את האבנים ציינה שאלו היו בניו של פ.ר.שר.א.ש
וד.ו.מ. – עמ’ 624).
העדה נשאלה מי עוד היה לצדה בעת הפגיעה במנוחה וציינה, כי היו במרפסת עמה בעלה, ה.י.ד.,
המנוח, י.ס.נ., ונ.י.נ. העדה הבהירה, כי כאשר השתמשה במונח “חצר” התכוונה למעשה למרפסת
ביתה (עמ’ 626 שורה 11). העדה הבהירה, כי המנוחה נפגעה עת שהתה על מרפסת ביתו של ד.ה.א..
פורט, כי כאשר המנוחה נפגעה, העדה קפצה מעבר לחומה קטנה המפרידה בין שתי המרפסות על מנת
לעזור לה (עמ’ 628).
עוד פירטה כי חזתה בנאשם 2 שהחזיק נשק יילנאשם 2 היה נשק ארוך לצד שלו היה לו אקדחיי. ייהיה
על המותן”; לאחר מכן, לגרסתה, נאשם 1 קילל את ה.י.ד. וירה לעברה ינאשם 1 קילל אותה וירה
בה”. העדה הבהירה, כי כאשר יצאה מביתה בפעם הראשונה, הבחינה בנאשם 1 מחזיק באקדח,
מאיים על ה.י.ד. וצועק (עמ’ 630). בשלב הזה, לדבריה, (בשלב הראשון שיצאה מביתה לפני שהעירה
את בעלה) היו בחוץ רק “…קללות, צעקות וזריקת אבנים, אחר כך נכנסתי להעיר את בי.ל.י. לאחר
שהעירה את בעלה משנתו פירטה העדה, כי “… נאשם 2 ונאשם 1 ירו והם היו קרובים… לכיוון שלנו…
הפסיקו את הירי אחרי שירו על חמי והתחלנו…” (עמ’ 631 שורה 26). “.. כשהמשיכו לירות וכשחמי
נפגע ונפטר התחלנו להגיד המנוח נפטר אז רצו לכיוון ההר” (עמ’ 632). העדה עומתה עם הנתון, שלפיו
בחקירתה במשטרה ציינה, כי ר.א.ש אף הוא אחז בנשק וירה באוויר, והשיבה, שאיננה זוכרת עניין
זה. היא המשיכה והוסיפה, בהתייחסה לדבריה במשטרה שנזרק רימון, כי ראתה את ד.ו.מ. מחזיק
ומשך משהו ביד וזרק (עמ’ 632). “… אני ראיתי אותו מחזיק משהו ביד, סוגר את היד, משך משהו,
אני התחבאתי, נכנסתי וזרק את זה על הבית… כאילו משהו התפוצץ ונהיה רעדיי. העדה תיארה, כי
לא עפו רסיסים וחתיכות מן החפץ שנזרק (עמ’ 633). לדברי העדה, התאורה בחוץ הייתה טובה דיה
על מנת להבחין בנפשות הפועלות במקום – היו שני פרוז’קטורים: אחד של הבית של ד.ה.א. ואחד של
הבית שלהם ונתן אור מספיק לראות מי היו וזה היה ברור”. (עמ’ 634). העדה העידה שהיא אף הבחינה
בפ.ר.ש מיידה אבנים (עמ’ 635). העדה הוסיפה, שה.י.ד. נפגעה לאחר שס.ר.א., בעלה (של העדה), יצא
לפנות את המנוחה. ייה.י.ד. עמדה בחצר באמצע המרפסת שלהם, הם התקרבו אליה צעקו ואיימו
ונאשם 1 התקרב אליה וירה, באותו זמן יצאו שני הילדים שלי החוצה תפסתי אותם הכנסתי אותם
הביתה וסגרתי את הדלת ויצאתי, סגרתי את הדלת, בא לכיוון שלנו חמי, חזר לראות את ה.י.ד. נאשם
2 התקרב ורצח אותו”.
העדה ציינה שעמדה כשני מטרים לערך מה.י.ד. כאשר האחרונה נפגעה. העדה טענה שנאשם 1 הוא
שירה בה, “…כי הכיוון היה לעברה וירה בה והיה צועק ואני בדיוק נכנסתי הביתה להכניס את
29 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
הילדים” (עמ’ 640). באשר לירי שנורה, לטענתה, על ידי נאשם 2, ציינה כי זה נעשה מכיוון המרפסת
של י.ל., מאחורי רכב שנמצא מחוץ למרפסת. העדה נשאלה על אודות מספר הנשקים שהבחינה בהם
במהלך האירוע והשיבה יייכול להיות 4, נאשם 2 שניים, נאשם 1 1, לא זוכרת כמה היה לו אבל 1,
אני לא זוכרת טובי (עמ’ 642 שורה 13). העדה הוסיפה, כי ראתה שסידרו על הדשא אצל י.ל. נשקים
ורימונים (שם). העדה עמדה על כך שלא התבצע ירי מכיוון אחר כלפי בני משפחתה והדגישה כי
לס.ר.א. לא היה אקדח. במסגרת חקירתה הנגדית, אישרה העדה כי בעלה תפס את י.ל. בחולצתו
לאחר סיום האירוע ואמר לו שהוא הרג את המנוחים ואז עצרו אותו השוטרים וי.ל. נסע לדרכו (עמ’
.(650
הגב’ נ.י.ד. רמ’
עדה זו היא בתם של ד.ה.א. וה.י.ד.. העדה אישרה, כי היא מכירה את ילדיו של י.ל. וזיהתה את
הנאשמים באולם הדיונים כנאשם 1 ונאשם 2. העדה ציינה, כי לא הייתה מודעת לסכסוך בין בני
משפחתה לבין בני משפחתו של י.ל.. בתיאורה את יום האירוע, ציינה כי “הייתי בבית, שמעתי קול של
צעקות, יצאתי החוצה, יצאתי החוצה אחי (נ.א.ו.) היה צועק” (עמ’ 659). לדברי העדה, בתחילה,
ד.ו.מ., ד.ל.א, ר.א.ש, פ.ר.ש, נאשם 1 ונאשם 2 כולם יידו אבנים לעבר בני משפחתה: “אבנים שהיו
על האדמה אבנים גדולות” (עמ’ 660). העדה, ציינה, כי ראתה שידה של המנוחה הייתה מלאה בדם.
לאחר פינויה של המנוחה על ידי בן דודה ס.ר.א. החלו נאשם 1 ונאשם 2 לירות. העדה אישרה שראתה
את שני הנאשמים יורים יינאשם 2 היה לו רובה, נאשם 1 אני חושבת היה לו אקדח”י (עמ’ 661). ייהם
ירו לדוד שלי ואת אמא שלי לאחר מכן ירדו (ברחו) להרי. לטענת העדה, נאשם 1 החל לירות לעברם,
שכן אביו (פ.ר.ש ) אמר לו להרוג אותם (עמ’ 670). “קודם כל ירו באמא שלי, לאחר מכן ראינו את
הדוד שלי ירוי על האדמה. העדה ציינה, כי בזמן הזה גם נאשם 1 וגם נאשם 2 ירו לעברם”. העדה
טענה, כי לא ראתה אדם אחר יורה באמצעות כלי הנשק. העדה אישרה את שאמרה בחקירה, כי ד.ו.מ.
זרק רימון בעת האירוע: “הוא זרק איפה הכביש לידינו זה היה רעש קול של רעש ומה שנקרא כתם
שחור” (עמ’ 673). העדה הבהירה, כי ברגע שאמה נפגעה היא הסיטה מבטה לכיוון צד שמאל ושם
ראתה את דודה (המנוח) “…שוכב על הרצפה, על האדמה מתחת לעץ” (עמ’ 675). במסגרת החקירה
הנגדית הבהירה העדה כי – “ברגע שהם ירו הם היו יורים לכיווננו על הבית שלנו, לאחר שירו על
הבתים שלו והם ירו לכיווונו והם ירו באמא שלי ולאחר מכן ירו בדוד שלי וראיתי את הדוד שלי זרוק
על האדמה” (עמ’ 681).
הגב’ ה.י.ד.רמ’
עדה זו, בת 45, רעייתו של ד.ה.א.,אמם של י.ח.ב, נ.א.ו. נ.י.נ, י.ס.נ., נ.י.ד., *******. העדה זיהתה את
הנאשמים באולם בית המשפט, וציינה שנאשם 1 הוא נכדו של י.ל. ואילו נאשם 2 הוא בנו. העדה
תיארה כי בנה הגיע נסער לביתם בליל האירוע “הוא אמר לי מה יש לי, מה ביני לבינו, למה שהוא
יירה י.ל.? למה הוא ירה י.ל.?…”. לאחר מכן, היא יצאה למרפסת וגם בעלה (ד.ה.א.) אשר פנה לכיוון
30 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
ממצאים ביחס לאירוע המתחם
האם ממצאי העובדה ממלאים את יסודות העבירות המיוחסות לנאשמים?
עבירת הרצח
חבלה בכוונה מחמירה.
חבלה בכוונה מחמירה – ניסיון לפגוע .
עבירות בנשק – החזקה ונשיאה
ירי מנשק חם שלא כדין.
סוף דבר
3 מתוך 95
85
87
89
90
92
92
94
94
בית המשפט המחוזי בחיפה
פתח דבר
שני בני משפחת רמי, המתגוררים בפאתי הכפר ****** מצאו את מותם במסגרת הפרשה, אשר סיפורה
מגולל בהכרעת דיננו שלהלן. אחת, המנוחה זייל, נפגעה מיידוי אבנים אך אין לדעת מה היה הגורם
הישיר למותה. האחר, המנוח זייל נורה למוות בראשו עת עמד סמוך לפתח ביתו. בת משפחה נוספת,
ה.י.ד., נפצעה ותישא על גופה את תוצאות אותה פציעה עד יומה האחרון. טרגדיה נוראה זו אירעה
בשעות הלילה שבין ה – 9 לבין ה – 10 ביולי 2021. היא ארעה בשעה שבה ניצת והתלקח עימות בין שני
פלגי משפחה אחת בני משפחת רמי ובני משפחת שקי. שני הנאשמים אשר הובאו לפנינו נמנים על
בני משפחת שקי, האחד הוא בגיר – נאשם 2; והאחר, אחיינו, קטין – נאשם 1. נטען כי הם לקחו חלק
באותו עימות רב משתתפים. אליבא דהתביעה השניים אף אחזו בנשק אותו הפנו אל עבר בני משפחת
רמי וירו מספר יריות. לפי עמדת המדינה, כנטען בכתב האישום, אשר אליו נתייחס, להלן, בהרחבה
ירי זה גרר את מותו של המנוח ז”ל ואת פציעת ה.י.ד. ההגנה טענה כי מדובר בעלילת שווא פרי תאום
גרסאות והמצאת מציאות שקרית. במסגרת הכרעת הדין נבחן, אם יש בראיות, אשר הוצגו לפנינו כדי
לתמוך בעמדת המדינה ברמה הנדרשת בפלילים שמא לא עמדה התביעה בנטל הכבד המוטל י.ל.ה
בכגון דא.
כללי –
,
ביום 13.8.21 הוגש כתב אישום נגד שני הנאשמים שלפנינו, נאשם 1 קטין בעת ביצוע העבירה ונאשם
2 בגיר . לכתב האישום צורף (כמתחייב על פי דין – לפי סעיף 4(א) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי
טיפול), תשל”א-1971) מסמך הסכמה מטעם היועץ המשפטי לממשלה לשפיטת קטין ובגיר יחדיו.
להלן יובאו עובדותיו של כתב-האישום אשר הוגש נגד הנאשמים הללו.
כתב-האישום
“החוק”);
–
סעיפי האישום המשותפים אשר יוחסו לשני הנאשמים, עניינם ברצח, בצוותא חדא (עם יסוד נפשי של
אדישות), לפי סעיפים 300 (א) ו 29 לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: “חוק העונשין” או
חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(1) ו
29 לחוק העונשין; חבלה בכוונה
מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(2) ו – 29 לחוק העונשין (ריבוי מעשים) ועבירות בנשק, לפי סעיפים
144(א) ו- (ב) רישא וסיפא בצירוף לסעיף 29 לחוק העונשין.
לנאשם 1 בלבד יוחסה עבירה נוספת שעניינה ירי מנשק חם, לפי סעיף 340א(א) לחוק העונשין.
העובדות אשר מרכיבות את כתב-האישום –
י.ל. שקי הוא אביהם של נאשם 2 ושל פ.ר.ש שקי. נאשם 2 הוא אביהם של ד.מ.ח. שקי, ואי, פ.ר.ש.
הוא אביהם של נאשם 1, של ב’, ושל ג’.
4 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
ביתו של י.ל. ושאל “מה קרה, למה אתם יריתם על הבן שלי?” (עמ’ 704). העדה ציינה כי לא היה
סכסוך בין בני משפחתה לבין בני משפחתו של י.ל.. היא ציינה, כי בשלב הראשון זיהתה את ד.ו.מ.,
נאשם 1, ר.א.ש וד.ל.א; לדבריה, ייהם באו בזמן הבעיה שהייתה וגם רגמו אותנו באבנים… שהתחילו
לרגום אותנו באבנים … גם נאשם 2 הגיע…” (עמ’ 705). העדה הוסיפה שבני משפחתו של י.ל. לא שעו
לניסיון להידבר איתם; הם התחילו ישירות בקללות וזרקו אבנים.. קודם כל יידו אבנים, אחר כך
זמן קצר המנוחה נפלה על הקרקע, באנו לטפל בה והיא התעלפה. הבת שלי י.ס.נ. רצתה לקחת אותה
לבית החולים. אחרי שלקחו את המנוחה החלו לירות..” (עמ’ 707). העדה ציינה, כי ראתה בעיניה את
הנאשמים וגם את ד.ו.מ. יורים לעברם (שם); “… אני הייתי במרפסת, המנוחה והמנוח, הגיס שלי היה
ליד העץ מולנו, אני היית עם בי.ל. והבנות שלי, כולם היו, כולם היויי. העדה ציינה, כי נפגעה בידה
וברגלה כתוצאה מן הירי (יד ימין ורגל שמאל). “אני אמרתי לגיס שלי תכנסו בפנים, יש יריות”. לדברי
העדה, היא לא יודעת בדיוק מהו השלב שבו נפצעה – “אני לא יודעת בדיוק, כשעליתי למרפסת ראיתי
את הדם. ראיתי את הדם על המרצפות.. אני לא יודעת מה, זה הכול היה מהר”י.
בשלב זה העדה החלה לדמוע; ניכרה סערת הרגשות בה הייתה נתונה, והיא המשיכה בדברים: “…
ראיתי את הדם על היד שלי. הסתכלתי בחוץ, ראיתי המנוח נפל על הרצפה.. אמרתי לבנות שלי אני
לא חשוב תבדקו מה קרה לדוד שלכן…” (עמ’ 715).
העדה פירטה, כי לאחר שהמנוחה נפגעה הם ניסו לטפל בה – “…לעזור לה רפואית כאילו שתנשום.
התקשרנו לאמבולנס. ס.ר.א. וי.ס.נ. לקחו אותה. נתתי לבת שלי שתיקח אותה. הם יצאו והתחילו
היריות עלינו” (עמ’ 721). העדה עומתה עם העובדה, שבמסגרת השחזור, אמרה שסיפרו לה שהמנוח
שכב, אך במסגרת עדותה לפנינו טענה, כי חזתה בנופלו. על כך השיבה העדה: “הייתי כאילו, כן, היד
שלי כאבה והיה לי קשה לדבר. הכאב היה חזק ביד. באותו זמן, כן, זה הכול מרוב כאב בקושי דיברתי
איתם. אני מספרת מה שראיתי בעיניים שלייי (עמ’ 726 שורה 22).
העדה עמדה על כך שראתה את נאשם 1 ונאשם 2 יורים באמצעות הנשקים שבהם אחזו (עמ’ 732).
העדה הבהירה, כי בתחילת האירוע “קודם כל הגיעו הבנים של פ.ר.ש, רדפו אחרי נ.א.ו.. זמן קצר
אחרי זה הגיע פ.ר.ש . לא היה. אחר כך הוא הגיע” (עמ’ 734).
העדה הבהירה, כי לאחר פינוייה לבית החולים הגיעו אליה שוטרים (בתחילה שוטר בשם תומר);
בשלב זה לא ידעה מה מצבם של המנוחה והמנוח; מצבם הובא לידיעתה רק לאחר שנ.י.ד. (בתה)
הגיעה לבקרה. היא חזרה על כך שאת כל הפרטים שסיפרה ראתה במו עיניה ושמעה במו אוזניה.
העדה שללה את הטענה, שהירי בוצע על ידי אנשים אחרים. כמו כן, תיארה שהירי גופו לא נמשך זמן
רב (עמ’ 739 שורה 14).
31 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
העדה חידדה, כי מייד כשנפגעה גם המנוח נפגע – ייכמעט ולא היה זמן בין זה לזה. אמרתי לבת שלי
שנפגעתי, אני הסתכלתי וראיתי את המנוח פגוע. נופל על הרצפה” ( עמ’ 724); עוד עמדה העדה על כך,
כי נ.א.ו. היה נוכח במרפסת לכל אורך האירוע (לדבריה, הייתה עמו בקשר עין עד שנפגעה; עמ’ 776).
העדה חידדה הדברים ואמרה, שקודם לירי יידו אבנים לעברם ורק לאחר מכן התרחש הירי: ייראיתי
נשקים נכון ראיתי נאשם 1 עם נשק וראיתי אותם זורקים אבנים, לאחר שיידו אבנים התחילו לירותיי
( עמ’ 772).
הגב’ ה.י.נ. רמ’
עדה זו, אלמנתו של המנוח, שפכה מעט אור על אודות סכסוך בין י.ל. לד.ה.א. יייש איזה חלקת אדמה
של ד.ה.א. וי.ל. לקח אותה” (עמ’ 798); בתחילה, סיפרה שהבחינה אך ורק בנאשם 2 יורה במהלך
האירוע (עמ’ 789); לאחר מכן שינתה טעמה והוסיפה שראתה גם את נאשם 1 יהוא ירה בה.י.ד., הוא
ירה בה.י.ד., מי שירה לכיוון ה.י.ד. זה נאשם 1″ (עמ’ 821). במסגרת חקירתה הנגדית נשאלה העדה
על אודות תלונה שהגישה ביום 8.3.20; היא פירטה: “אני עובדת אצל הדוד של בי.ל., כאשר חזרתי
הביתה נאשם 1 פוגש אותי ונתן לי מכה וגם נתתי לו מכה, נאשם 1…”. העדה עומתה עם העובדה
שהתלוננה אז, כי נאשם 2 החל לירות מכיוון השלוחה של ההר לכיוונם, אך בסופו של יום התברר, כי
הוא שהה בעבודה והתיק נסגר. על כך השיבה: “אני אמרתי פ.ר.ש נאשם 1 וי.ל.; לא אמרתי נאשם
2יי.
מר י.ד.שקי
עד זה התבקש להגיב, במסגרת חקירתו הראשית, לטענה שלפיה הוא ואחיו (ל.י.א.) הם היורים. לפי
הטענה, שילמו לו ולאחיו כסף על מנת לפגוע במשפחתו של י.ל., אך בטעות הם ירו בה.י.ד. ובמנוח.
על כך השיב: “אני באותו זמן ובאותה דקה שנרצח המנוח הייתי בבית יושב עם הבן של המנוח היה
יושב אצלי, הבן של הנרצח, היה יושב אצלי בבית, אתה רוצה יותר טוב מזה, אני יושב בבית פתאום
שומעים יריות הבת שלי גרה מולנו…כן שמעתי את הצעקות שלה מה יש ובלגן, אני באותה שנייה,
באותה דקה בכל יום שישי מתכננים לעשות על האש, שקי היה יושב אצלי אתה יכול להביא אותו
לשאול אותו שהוא קיבל טלפון שיש בלגן ואבא שלו נרצח שהיה אצלי יושב, לא יודע מי הלך וסיפר,
בטח הם סיפרו מה שהם רוצים, אתם יכולים לספר מה שאתם רוצים..”.
במסגרת חקירתו הנגדית פירט העד, כי הבחין בנ.א.ו. נוכח שם- יהיה יושב בשכונה עם ילדים אבל
לא אצלי, .. הוא נסע כן… ואחרי זה שמענו את היריות (חצי שעה לאחר מכן)..” עמ’ 839). העד פירט
כי ל.י.א. שהה בביתו באותה העת אך לאחר מכן -ייהתקשרנו אליו שיבוא וישב, שהוא בא לשבת איתנו
שקי (בנו של המנוח) הלך; הוא קיבל טלפון שיש בעיהיי ( עמ’ 840).
32 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
מר ל.י.א. שקי
גם עד זה, אחיו של י.ד., השיב לטענה, ששילמו לו על מנת לפגוע במשפחתו של י.ל. וציין, “אנחנו
אנשים טובים, יש לנו בית, יש לנו כתובת, יש לנו אבא, יש לי אחים קטנים שאני רוצה לגדל אותם;
בנוסף לזה יש לי ילדים קטנים, אין לי זמן לשטויות האלה, למה מה חסר לי בחיים, זה לא נכון, אני
מכחיש את זה, זה לא נכון” (עמ’ 843). העד המשיך – ימי שהיה אצלי באותו לילה היה שק’ באותו
לילה הבן של המנוח ואני זוכר היה במתחם” (עמ’ 843 ש’ 26). העד נשאל היכן היה נ.א.ו. והשיב: “ילא
יודע, באותו רגע אולי במתחם שם ישב עם ילדים קטנים נוער בטח מעשנים סיגריות כל הלילה ביחד
הוא ישב איתם אני לא ראיתי אותו אבל הוא הולך חוזר בא הולך, נכנס, לא יודע, לא חבר שלו, הוא
יותר קטן ממני” (עמ’ 844). העד פנה לנאשם 1 במהלך הדיון וטען לעברו “… לא נעים לא נעים הרסתם
בית שלם” (שם).
מר רמ’ שק’
עד זה הוא בנו של המנוח, המנוח, זכרו לברכה. העד ציין, כי הוא גר מרחק של “שלוש, ארבע דקותיי
מביתו של אביו. העד אישר, כי אחיו הגדול הוא ס.ר.א.. העד הוסיף, כי הוא נשוי לבת של י.מ.ה. נ.א.ו.
הוא בן דודו (עמ’ 939). עובר לאירוע הירי תיאר העד, כי יישב בחוץ.. אצל י.ד.”. העד נשאל מי עוד
היה לצדם והשיב ייוכל הילדים והיה נ.א.ו. עם הילדים יושב”י (שם, שורה 25). העד תיאר כי מייד לאחר
שנ.א.ו. עזב את המקום הוא הבין מהילדים, כי נאשם 1 ירה י.ל.ו. העד ציין, כי נ.א.ו. התקשר לר.ד.
וסיפר לו את שארע. העד המשיך ותיאר, כי הוא התקשר לפ.ר.ש(אביו של נאשם 1) ואמר לו : “… הבן
שלך ירה על נ.א.ו. למטה, לך תפתור את זה. אמר לי אין בעיה, אני הולך שמה” (עמ’ 941).
העד הבהיר, כי פנה לפ.ר.ש לאחר שנ.א.ו. התקשר אליו מהדרך ואמר לו שהבן של פ.ר.ש(נאשם 1) ירה
י.ל.ו. העד הבהיר, כי י.ל. הוא הסבא של אשתו (בתו של י.מ.ה, אחיו של פ.ר.ש(ושל נאשם 2); עמי 962).
העד המשיך ותיאר, כי כאשר שוחח עם ס.ר.א., נודע לו על מות אביו. עוד הבהיר כי העדיף לא לרדת
למטה, כי בפעם האחרונה נעצר בגלל שירד למטה. הוא הסביר כי התקשר לפ.ר.ש שהוא קרוב משפחה
“אני הולך כל הזמן לאבא של אשתי, אני רואה אותו אומר לו שלום הכול לא היה כלום בינינויי ( עמי
980). העד הבהיר כי עם הזמן התפייס עם פ.ר.ש(עמ’ 981).
מר ר.ד. רמ’
חקירתו במשטרה של עד זה הוגשה כתחליף לעדותו הראשית (ת/197). בהודעה ציין, כי ביום האירוע
הוא קיים מספר שיחות טלפון עם נ.א.ו. בסמוך לשעה 1:10 בלילה (עמ’ 1056). כן ציין, כי במסגרתן
של שיחות אלו, נ.א.ו. דיווח לו שיש לו בעיה עם נאשם 1 ושזה מחזיק נשק. העד פירט, כי נ.א.ו. אמר
לו שנאשם 1 ירה י.ל.ו (עמ’ 1057). במסגרת חקירתו הנגדית ציין, כי מייד בשיחה הראשונה, נ.א.ו.
דיווח לו, כי נאשם 1 נושא נשק. העד ציין, כי שהה בביתו באותה העת. לגרסתו בחר שלא לדווח
למשטרה. העד ציין, כי נודע לו על פציעתו של המנוח לקראת הבוקר (עמ’ 1063). עוד ציין, שניסה
33 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
לקיים מספר שיחות עם נ.א.ו. לאחר השיחה הראשונה אך לאחר מכן הוא לא ענה לו. העד פירט
שנ.א.ו. לא דיווח לו בזמן אמת כמה אנשים נמצאים עם נאשם 1 ולא אמר לו במדויק איפה הוא נמצא,
אלא אמר לו שהוא עבר לידם והם עצרו אותו (עמ’ 1066).
מר ל.י.מ. רמ’
אמרותיו במשטרה הוגשו כתחליף לעדותו הראשית (ת/194 ו- ת/195). עד זה הוא בן דודו של המנוח,
המנוח ואביו של העד ר.ד. רמי. העד נשאל על כך שהבחין בתרמילי אקדח באזור בו אירע האירוע
המקדים והתקשר כדי להודיע על כך למשטרה. הוא אישר, שהתקשר לרכז של הכפר, ואז הגיעה
משטרת זבולון למקום. העד אישר, שהסכים שיבדקו לו את המכשיר הנייד ויורידו ממנו צילום שצילם
קרוב לפתח של המנהרה (עמ’ 1070). העד צילם, לדבריו, תרמיל אחד בלבד. הוא ציין, כי צעד על
הכביש בשעות הבוקר ודבר מה נצנץ לו. “איך שנכנסים מתחת לגשר אתה פונה ימינה, מצד
שמאל…ליד העץיי(עמ’ 1071). העד ציין שלא נגע בדבר. העד אישר, שהבין מנ.א.ו. שבאזור זה ייהחל
האירוע” (עמ’ 1075); העד אישר, שהיה מעוניין לייעזור למשטרה” (עמ’ 1076). העד ציין, שאינו יודע
מי הצית את הבתים של י.ל., אך חזה בבתים עולים באש ושמע ירי.
כאן המקום לציין, כי נשמעו לפנינו מספר עדויות קצרות נוספות מטעמה של התביעה.
האחת, מאת השוטר יעקב מלכה. העד אישר, כי חקר את שני הנאשמים. לא נטענו טענות זוטא
בהקשר זה. העד הבהיר, כי במסגרת חקירותיו של נאשם 1 זה האחרון טען, כי בזמן האירוע הוא ישן
בבית של הסבא שלו (י.ל.) וטען שאין לו שום קשר לירי המקדים על נ.א.ו.. באשר לנאשם 2, הרי שהוא
טען בקווים כלליים שהגיע למקום על מנת להפריד בין הילדים הקטנים ועזב.
העדות השנייה היא של השוטרת לילך גאולה. עדה זו חקרה (בין היתר) את הנאשם נאשם 1 ביום
מעצרו לאחר שאותר בדרום הארץ. היא ציינה שגרסתו של נאשם 1 הייתה שהוא ישן לאורכו של כל
האירוע.
ביקור בזירה
ביום 14.6.22 נערך ביקור בזירה. נכחו בביקור, באישורו של בית המשפט, גם מומחים נוספים מטעם
ההגנה – מר ליאור נדיבי, איש מזייפ לשעבר (אשר לימים העיד לפנינו כעד מטעם ההגנה), והייה מוניב
בדרנה, יובל בן ארי ונדים יוסף.
בקצירת האומר נפרט, כי בית המשפט התחיל את הביקור בעיקול שמיד לאחר ההגעה ממנהרת כביש
*, והתרשם מהעץ המצוי לקראת העיקול ואשר תחתיו, לפי גרסת התביעה, עמד נאשם 1 עת הגיע
למקום עד התביעה נ.א.ו. רמי (ביום הביקור במקום ניצב עץ כרות וכסאות שבורים עמדו לצדו). לאחר
מכן, בית המשפט הגיע לאזור המנהרה של כביש *; בה, לפי הנטען, נכנס העד (נ.א.ו.) בנסיעה וביצע
פניית פרסה ביציאה מן המנהרה לאחר שהגיע מולו כלי רכב אחר. כאן המקום לציין, כי ביציאה מן
34 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
המנהרה לכיוון מתחם המשפחה יש אפשרות לפנות שמאלה ולנסוע בדרך חלופית בעת הביקור, ביתו
של י.ל., הניצב משמאל לכביש, נמצא שרוף ובשלבי הריסה.
–
בייכ המאשימה הציג לבית המשפט את הנקודה ליד ביתו ההרוס של י.ל., שבה נמצאו 8 תרמילים על
ידי המשטרה. בית המשפט הגיע למדרגות ביתו של ד.ה.א. ועלה למרפסת ביתו גובה המעקה
במרפסת בית ד.ה.א. נמדד ועמד על 88 ס”מ (בצד ימין 89 ס”מ).
בשלב זה העד ד.ה.א. רמי הצטרף לביקור והוזהר כחוק. לשאלת בית המשפט השיב העד, כי “החלון
המותקן בפינת האוכל לכיוון המרפסת הוחלף אחרי האירוע, לפני 8 חודשים. בזמן התרחשות האירוע,
החלון היה סגור. העד הציג לבית המשפט מבחוץ את הפגיעה: “רואים את הפגיעה מתחת למשקוף”.
העד הציג לבית המשפט את המטבח, וציין, כי “יש פה חלון, וגם שירותים שיש בו חלון אחד (הראה
בחלון את החור שנוצר כתוצאה מפגיעת הקליע).
העד ד.ה.א. רמי, חזר על השתלשלות האירוע לגרסתו “הבן מגיע, אני בבית, אומר לי שירו בו, יצאתי
למרפסת ואני רואה את החבריה מהפינה השמאלית קדמית, הסתכלתי בין ענפי העץ שהיה אז פחות
גדול, אני רואה את החבר’ה מתחילים לצעוק ולקלל ולירות באוויר וסבא שלהם (י.ל.) שצעק: ייתקטלו
את כל מי שאתם רואים” (בערבית). י.ל. עמד במשטח התחתון והנאשמים היו במשטח הגבוה יותר
מעבר למעקה. לאחר מכן מה שק’ ה, מתחילות צעקות, קללות, כל מיני קללות. אחר כך אני רואה
שנאשם 2 (הנאשם 2) יורה. לא הייתה פגיעה. מתחילים להתאסף אמא שלי והמנוח. המנוחה עומדת
בפינה הימנית קדמית של המרפסת. המנוחה הייתה שני מטרים מהמעקה הרחוק, אשתי עמדה
מאחורי המנוחה לידה חצי מטר מאחוריה לכיוון מרכז המרפסת. ה.י.ד. נעה ברחבי המרפסת. ראיתי
את פ.ר.ש וד.ל.א זורקים אבנים לכיוון המרפסת, נפלו אבנים פה, תפסתי אחת בקוטר 10 סיימ, לא
זרקתי עליהם חזרה. אחר כך ראיתי את המנוחה זזה לאחור במרפסת ונפלה בסמיכות לכניסת
המרפסת קרוב למעקה המפריד בין המרפסת של ד.ה.א. למרפסת של ס.ר.א. ה.י.ד. הולכת ומנסה
לשאול את המנוחה מה קרה לה, היא לא מגיבה וה.י.ד. מנסה לדבר איתה שתתעורר. אחרי שהיא לא
הגיבה אשתי התחילה לצעוק מאמצע המרפסת קרוב למעקה המנוחה מתה, המנוחה מתה” (בשלב
זה העד התקרב למעקה, הניף ידיו וצעק כפי שצעקה ה.י.ד.).
לשאלת בייכ הנאשמים, השיב העד, כי “אני שומע ירי, פתאום, האישה (ה.י.ד.) לא הרגישה ואז ראתה
שטפטף דם מידה כחצי מטר מהמעקה רחוק מהפינה. היא צעקה יינפגעתי, נפגעתייי אני כל הזמן
בפינה, שמעתי את הירי. אני מסתכל י.ל.ה ורואה שלולית דם ואת היד שלה מטפטפת. היא אמרה
שנפגעה ביד, אני נשארתי בפינה ובזמן שנאשם 2 (נאשם 2) ירה, באתי אליה והיא הראתה לי שנפגעה
ביד וחזרתי לפינה. היא תפסה את היד שלה ונשארה במקום, זזה למרכז המרפסת כשהיא מחזיקה
את היד ואמרה שכואב לה. התקשרתי לאמבולנס אחרי שנפגעה. את הכדור שקיבלה ברגל לא הרגישה
עד שנכנסה לאמבולנס, החובש גילה את הפגיעה ברגל. אני לא יודע לומר מתי היא נפגעה ברגליי.
לשאלת בייכ הנאשמים, מאז הפציעה היא כל הזמן נעזרת בכיסא גלגלים. לשאלת בית המשפט, הוא
35 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
ענה שנ.א.ו. היה מצוי שלושה מטרים מאחוריו ייקצת ימינה, ה.ר.א. בזמן הזה נמצאת בפינה. תוך
כדי זריקת האבנים צעקתי שיהמנוחה מתה”, צעקתי להם יימה אתם רוצים מאיתנו” והם ענו יינראה
לכם”. אני הייתי בפינה כי רציתי לראות ולזהות את פניהם של כל מי שהיה שם, מי זורק מי מסתכל.
כשאני הסתכלתי מהפינה, יש לי תאורה, הכל דלק, יש גם פרוז’קטור (הוא לא מאיר על המרפסת). יש
רק נורה אחת, בלילה היא נותנת אור. המצלמה לא הייתה באירוע, היא הותקנה אחרי אחרי
שהמנוחה נפלה לרצפה מישהו צלצל לאמבולנס, לא אני, אני המנוח וס.ר.א. לקחנו את המנוחה
מהמקום בו שכבה בחנייה מול ביתו של ס.ר.א., מול המרפסת של ה.ר.א. שם עמדה בחנייה מזדה
שחורה שעמדה 6-7 מטרים מהמרפסת של ד.ה.א., הרכב נסע החוצה דרך הדרך הצדדית. בכניסה
מהבית הראשון (מצביע ליישוב * * * * **) שם עמד האמבולנסיי.
…
העד המשיך ותיאר, כי יימצאנו את המנוח שוכב עם הפנים לכיוון הכביש והרגליים לכיוון הבית של
ס.ר.א., שוכב כשידיו מונחות אחורה כלפי מטה ליד עץ התות. כשתפסתי אותו, הייתי במצב כזה
(מדגים), הייתי עם ג’ינס עם דם, האמבולנס בא ועמד ליד העץ. אחרי שהמנוח נפל, ס.ר.א. צעק “אבא
אבאיי כשהיה הירי מכיוון נאשם 1 באותה שנייה המנוח נפל. שמעתי ירייה, שמעתי את צעקותיו של
ס.ר.א., אני בא ורואה את המנוח על הרצפה (כפי שהדגמתי). אחזתי בראשו של המנוח היה דם. שמעתי
2-3 יריות, אותו זמן רצתי לכיוון הזה. שני אנשים החזיקו נשק, נאשם 1 זה שירה, ראיתי אותו עם
אקדח, ראיתי מהפינה של עץ התות. אני עזרתי להעלות את המנוח לרכב ואחר כך חזרתי למרפסת,
ראיתי את המנוח עומד לפני שהוא נפל, כמה דקות לפני. לא ראיתי לאיזה כיוון היו מופנות פניויי.
העד הדגיש, כי לא חזה בפגיעה עצמה במנוח- “שמעתי יריות, ס.ר.א. צעק והמנוח שכב ליד העץ. אני
שמעתי את האוטו חוזר, עבר 10-15 דקות מאז שהאוטו חזר ועד לפגיעה של המנוח. לשאלת בייכ
הנאשמים הייתי במרפסת בזמן שס.ר.א. צעקיי.
במסגרתו של הביקור בזירה העיר בית המשפט מספר הערות כדלהלן :
האבייד עמד בעמדה של רמי (על פי הנטען) והסתכל על כב’ השופט קוטון והבחין בו מקו מותניים
ומעלה.
האבייד עמד בעמדה בה נטען שעמדו היורים, כב’ השופט קוטון עמד במקום שבו לכאורה ה.י.ד.עמדה
על המרפסת- המקסימום שניתן לראות הוא עד קו החלק הי.ל.ון של החגורה.
פרשת ההגנה –
להלן יפורטו עיקרי עדויותיהם של הנאשמים (נאשם 1 ונאשם 2). יוער, כי לחלק מדבריהם תבוא
התייחסות במסגרת פרק הדיון וההכרעה.
36 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
נאשם 1
נאשם 1 פירט במסגרת חקירתו הראשית, כי הרקע לאירועים נעוץ בסכסוך רב שנים בין י.ל. לבין
ד.ה.א. הנוגע לאדמה שזכויות ההחזקה בה נתונות במחלוקת בין השניים. הוא עצמו איננו קשור כלל
ועיקר לסכסוך זה, כך לדבריו. לצד זאת, הוא ציין, שהוגשו תלונות למשטרה מצדן של שתי המשפחות
בהקשר לסכסוך. התלונות הללו הניבו מעצרם של חשודים משתי המשפחות. הוא סיפר, שרכב – ג’יפ
שהיה שייך לי.ל. נשרף, וכן שבית נוסף, שלא היה מאויש ואשר היה מצוי בחלקה מושא הסכסוך,
נשרף. לדבריו, משפחתו סבורה, כי בני משפחת רמי (או משפחת***) הם האחראים לביצוע מעשי
ההצתה הללו; סבו י.ל. זעם מאוד על כך. הנאשם אישר שהוא היה נתון במעצר בית בתקופה שבה
אירע האירוע דכאן. במסגרת עדותו הראשית, כפר במעורבותו הנטענת באירוע המקדים (מול נ.א.ו.),
שלל הטענה, שאי פעם החזיק בנשק, וטען, שהוא לא נכח בבית י.ל. בזמן האירוע המקדים, אלא
ששהה בביתו שלו (בית הוריו) שבכפר * * * * * *, למרות שאמור היה לשהות בביתו של סבו י.ל. בהיותו
במעצר בית. הוא טען, ששיקר במסגרת חקירתו במשטרה כאשר טען שמצוי היה בביתו של י.ל.. הוא
הסביר, כי עשה כן מכיוון שהוא שהה במעצר בית והפר תנאיו (עמ’ 1156). נאשם 1 טען, כי נ.א.ו.
ייביים” (דהיינו בדה מליבו) את כל האירוע המקדים הנייל (פרוטוקול, עמ’ 1276).
נאשם 1 התקשה לספק תשובה לשאלה, מדוע אם כטענתו, אין בינו לבין נ.א.ו. סכסוך כלשהו, האחרון
התקשר מיד לאחר האירוע המקדים לשני אנשים שונים ומסר את שמו שלו כמי שהיה מעורב בו.
נאשם 1 התבקש להסביר מה עשה החל מהשעות 22:00-23:00 בליל האירוע ומסר, כי אשת דודו בשם
ר.ו.מ התקשרה אליו וזימנה אותו לזירת האירוע. במסגרת חקירתו הנגדית בבית המשפט טען שאותה
ר.ו.מ התקשרה אליו באמצעות יישומון (וואטס אפ) ולא בשיחת טלפון רגילה. לגרסתו, הוא זוכר היטב
את פרטי השיחה שבמסגרתה נאמר לו שירו על בית סבו (עמ’ 1255). בפי הנאשם לא הייתה תשובה
לשאלה, מדוע איש זולתו לא הזכיר את נוכחותה של ר.ו.מ בזירה (עמ’ 1290). נאשם 1 טען, שהוא ובני
משפחתו ירדו למתחם על מנת לשמור על רכושם (עמ’ 1224) אך לא ידע להסביר מדוע התקשר לבן
דודו מייד ובסמוך לאחר הירי בזירה הראשונה (עמ’ 1231). במסגרת חקירתו הודה נאשם 1, כי יכול,
שאכן מי מבני משפחתו יידה אבנים באירוע (עמ’ 1160).
,
הנאשם המשיך ופירט, כי לאחר הירי, בני משפחתו עזבו את המקום *** ומשם לרהט. הוא טען
שמכשיר הטלפון הנייד שלו אבד וכי נסיעתו לרהט לא נועדה כלל ועיקר “לברוח”י מאזור הזירה.
לדבריו, לא מצא צורך לפנות למשטרה חרף חומרת האירועים שהיה עד להם על תוצאותיהם הקשות,
שכן מי שביצע את הירי היו, לדעתו, ל.י.א. וי.ד.. לטענתו של נאשם 1 משפחת רמי חברה למשפחת ***
על מנת לפגוע במשפחתו שלו. מכאן שבני משפחת ***** הם אלה, שביצעו את הירי (ל.י.א. וי.ד.).
לטענתו, הירי שביצעו היה ללא אבחנה, ומטרתו הייתה לפגוע בבני משפחתו.
37 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
נאשם 2 – נאשם 2
במסגרת עדותו הראשית אישר נאשם 2 קיומו של סכסוך בין המשפחות הנוגע לאדמות, הסמוכות
למתחם (עמ’ 1491). נאשם 2 תיאר, שהוא שהה בסלון ביתו כששמע יריות; מיד אחר כך יצא למרפסת
ביתו, אך לא זיהה דבר חריג. הוא המשיך וסיפר, כי לאחר מכן נאשם 1 צרח ודפק בדלת ביתו; הוא,
מצדו, רץ לפתוח את דלת הבית (שהייתה סגורה); לא היה שם איש (עמ’ 1429). נאשם 2 המשיך וסיפר,
שהוא נטל את מפתחות הרכב (קיה) והחל בריצה לעבר הרכב. לאחר מכן זיהה את נאשם 1 רץ יייחף”
ואסף אותו ברכבו. נאשם 2 טען שהוא לא תיאם את הנסיעה עם נאשם 1 (עמ’ 1433). עוד טען, שעם
י.ל.יתו של נאשם 1 לרכבו הם לא החליפו מידע- יהוא לא סיפר לי כלום” (עמ’ 1565 ). לא הייתה בפיו
תשובה לתהייה הכיצד אופן היציאה אל המתחם כמצולם במצלמות נוגד את גרסתו שלו, שלפיה
נאשם 1 הגיע עמו למתחם (עמ’ 1551 ועמ’ 1558).נאשם 2 טען שאיננו יודע כיצד נודע לילדיו שהיו
בביתו על אודות האירוע וכיצד הם יצאו עמו אל המדרגות. בהתייחסו אל ר.ו.מ הבהיר נאשם 2 שלא
ראה אותה ביום האירוע (עמ’ 1435).
נאשם 2 המשיך ופירט, כי לאחר שהגיע עם נאשם 1 אל המתחם, אמו סיפרה, שבני משפחת רמי
מקללים. הוא מצדו יצא אל המרפסת וחזה בד.ה.א. ובנ.א.ו.; הללו אכן קיללו אותם. לאחר מכן, הוא
שמע ירי מכיוון ביתם של ל.י.א. וי.ד., כשלאחר מספר דקות החל ירי מכיוון היהר’. מי שירה באותו
היום היו י.ד.ול.י.א.. בפיו לא היה הסבר מדוע לא מסר גרסה זו במסגרת חקירותיו במשטרה (עמ’
1544). לשיטתו של נאשם 2, נ.א.ו. עלה לעזור ליורים, ירה לכיוון הבית של י.ל. והצית את כל האירוע.
רצה הגורל והירי פגע דווקא בבני משפחתו של נ.א.ו. (עמ’ 1450). לאחר האירוע, לגרסתו של נאשם 2,
הוא שב לביתו ברגל, שכן לא איתר את מפתחות רכבו. הוא הוסיף, שחזה במסוק סורק את האזור של
ההר. לאחר שהגיע אל ביתו הוא דיווח לאשתו, ואמר שבני משפחת ****ירו לכיוונם (עמ’ 1444).
לדבריו, כאשר נעצר על ידי השוטרים בביתו הוא סבר שמישהו מגיע על מנת לפגוע בו ולכן התחבא
מתחת למיטה (לדבריו בשום אופן לא עשה כן על מנת להסתתר מפני השוטרים – עמ’ 1454).
הגב’ ס.א.נ שקי
עדה זו, אחותו של הנאשם 2 ודודתו של נאשם 1 טענה, כי היא שוחחה עם נאשם 2 (אחיה) ואביהם
(י.ל.) ולמעשה היא הייתה זו יישדיווחה להם כי המנוח נרצחיי שכן הם לא היו מודעים לנתון זה כלל
ועיקר. העדה ציינה, כי ניעורה משנתה שעה שהיא שמעה את צעקות אחיותיו של נ.א.ו. ולאחר מכן
החלו יריות. העדה עומתה עם העובדה, שבעדותה המשטרתית (ת/324) מסרה, שי.ל. היה זה שסיפר
לה כי המנוח נרצח, וכי היא “לא דיברה עם נאשם 2 בכלליי. לא הייתה בפיה תשובה לעניין זה.
כאן המקום לציין, כי אל חוות דעתו של עד ההגנה, המומחה, מר ליאור נדיבי (נ/3) ולעדותו נתייחס
בהרחבה בהמשך.
38 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
ערקרר סיכומי הצדדים
בייכ המלומד של המאשימה, עו”ד עופר, עמד על כך שעדויותיהם של כלל עדי התביעה השתלבו אלו
באלו לכדי פסיפס ראייתי שלם, הנתמך בראיות אובייקטיביות. לדידו, פסיפס זה מצביע על כך,
שהנאשם 1 אכן פגש בנ.א.ו. באירוע המקדים; ביצע ירי לאחר שהתגלע ביניהם עימות מילולי ולאחר
מכן, לאחר ששאר בני המשפחה יזומנו לזירת הרצח על ידי נאשם 1 התפתח אירוע אלים, שבסופו
מצאו את מותם שני בני משפחת רמי, המנוחה והמנוח. כל זאת בעוד שני הנאשמים זוהו בוודאות
כאלו שירו במהלך האירוע. צוין, כי גרסתם של עדי הראיה, נתמכת בממצאים הראייתיים הנוספים
שפורטו על ידי המאשימה בהרחבה במסגרת סיכומיה (הללו יוצגו וייבחנו במסגרת פרק הדיון
וההכרעה להלן). ב”כ המאשימה ביקש, כי נדחה את גרסת הנאשמים, בכלל הנושאים, וכי נקבע,
ששקריהם הרבים מהווים סיוע לראיות המפלילות הרבות שהוצגו נגדם. הוא טען, כי לא ניתן לצפות
מכל עד תביעה לתאר את האירוע, מכל הזוויות האפשריות, שכן עסקינן בהתרחשות אירועים אלימה
ומהירה, ולפיכך מרגשת; בנסיבות שכאלו, אין ניתן לצפות מאדם, אשר נחשף להתרחשות שכזו לזכור
כל פרט ופרט ממנה.
לסיכום, נתבקשנו לאמץ את גרסת עדי הראיה הרבים מהאירוע, הנתמכת בעדויות רבות, ובממצאים
רבים נוספים, ולדחות מכל וכל את גרסת הנאשמים לפיה יימעללים עליהם”. נטען כי לאור הראיות
שהובאו בפני בית המשפט, לא יכול להיוותר מקום לספק סביר של ממש, הנדרש ביחס להרשעה
במעשים אשר פורטו בכתב האישום.
מנגד, הסנגור המלומד, טען, כי גם אם תצליח המאשימה להוכיח מעל ומעבר לכל ספק סביר,
שהנאשמים אחזו בנשק, מוטל עליה גם להוכיח, כי הם הם אלה, אשר גרמו למות המנוח ולפציעת
גברת ה.י.ד..
ההגנה טוענת, כי הפללת הנאשמים החלה עוד לפני הגעת הנאשמים או אחד מהם לזירה. במה הדברים
אמורים? נטען, כי עדויות עדי התביעה בעניין מקור הירי אינן אלא יימשענת קנה רצוץ”. לשיטתו של
הסנגור, עדי התביעה תיאמו בינם את עדויותיהם במטרה ברורה להפליל את הנאשמים. הוער, כי
עסקינן בתיק זה בייתלונה ממוחזרתי שכן, שנה וחצי עובר לאירוע מושא האישום (בחודש מרץ 2020),
הגישו המתלוננים נגד הנאשמים תלונה זהה לחלוטין מבחינת תיאור התרחשות הדברים; נטען, כי
בדיקה משטרתית הביאה לכלל מסקנה, שתלונה זו שקרית; משכך, היה על צוות החקירה לנהוג
בזהירות יתירה ובספקנות בטענות עדי התביעה. צוות ההגנה עמד בהרחבה על סתירות שנפלו
במסגרתן של עדויות עדי התביעה וטען שאלו טבולות בדברי שקר, ואיבדו כל אחיזה במציאות.
הסנגור טען, כי הסרטון שצילם ס.ר.א. בתחילתו של האירוע מהווה להלכה ולמעשה ראייה מזכה
עבור הנאשמים, שכן במסגרתו נצפים הנאשמים כשאין ברשותם כלי נשק. עוד טען הסנגור, כי העובדה
שלפיה ה.י.ד. נפצעה על גבי מרפסת ביתה מוכיחה את קו הגנתו שלפיו הירי ממקום אחר (מכיוון
ההר), שכן זוויות הירי הנטען משביל הגישה השייך לביתו של י.ל. לא היו יכולות לגרום לפגיעה במי
,
39 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
שמצוי על מרפסת ביתו של ד.ה.א., שכן זוהי נקודה גבוהה יותר. על כך, לדידו של הסנגור המלומד,
יעיד גם מסלול פגיעת הקליע בראשו של המנוח.
דיון והכרעה
נטל השכנוע הנדרש במשפט הפלילי הוא כידוע “מעבר לספק סביר”. זו רמת השכנוע הגבוהה ביותר
המוכרת בדין (ראו למשל: עייפ 6890/04 מדינת ישראל נ’ בלאוסוב, ניתן ביום 13.9.05). רמת שכנוע
זו מייצגת את רמת הזהירות הנדרשת לעניין קביעת ממצאים עובדתיים, על בסיס התשתית הראייתית
הקיימת.
הדרך להכרעה שיפוטית בדבר העמידה בנטל השכנוע הנייל עוברת דרך קביעותיו העובדתיות של בית
המשפט, הנדרשות להיות מדוייקות ומנומקות כדבעי. על מנת לעשות כן, הורה המחוקק כי ייערכה
של עדות שבעל פה, ומהימנות של עדים הם עניין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של
העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט” (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח
חדש], תשל”א- 1971). ודוקו, אמנם לשון הסעיף מתייחסת לעדות שבעל פה, אך אין מניעה להחילה
גם על ראיות חפציות המוגשות, ככלל, באמצעות העד (המגיש) הרלוונטי – הכול בהתאם לשכלו הישר
של בית המשפט (להרחבה בעניין זה ראו: הלוי, תורת דיני הראיות, כרך ד’ (2013), עמ’ 722).
דרך בחינתן של הראיות השונות הביא לפיתוחם של מספר מבחני עזר, המשמשים את בתי המשפט
ככלי להערכת מהימנותן. ברוב המקרים מבחנים אלו משקפים את דרך השכל הישר וניסיון החיים
לקביעת ממצאי מהימנות.
על כלי ההערכה העיקריים, המשמשים לבחינת מהימנותן של עדויות, עמד כב’ השופט המנוח, י’
טירקל, במסגרתו של עייפ 1258/03 פלוני נ’ מדינת ישראל (ניתן ביום 1.4.04), בציינו כדלהלן:
״המבחנים שעל-פיהם בית-המשפט קובע מהימנות של עדים מעוגנים
בסעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל”א-1971 (להלן – פקודת
הראיות), שקובע כי “ערבה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם
ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות
הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט”. כלי המדידה העיקריים
המיושמים בעת הפעלתם הם הכושר השיפוטי, ניסיון החיים והתבונה
האנושית…הפעלת מבחנים אלה נעשית, בראש ובראשונה, על-ידי
התרשמות ישירה ובלתי אמצעית של בית-המשפט מהופעת העד במהלך
מסירת העדות ובן על-ידי השוואה של העדות לראיות אחרות ולמכלול
הנתונים העובדתיים הנפרסים לפניו…אחד הנתונים שבית-המשפט צריך
להתחשב בהם הוא הפרופיל האישיותי של העד. למושג “אישיות”
40 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
בהקשר זה משמעות רחבה, והוא כולל את אופיו של העד, מצב בריאותו,
עברו וזיקתו לעניין נושא הדיון ובן גורמים נוספים המשפיעים על הערבת
מהימנותו …” (ההדגשה אינה במקור).
בתיק זה מצויות ראיות רבות בעלות אופי אובייקטיבייי כגון מצלמות, מחקרי תקשורת, דוייחות
תפיסה וממצאים נוספים אשר הוגשו בהסכמה לאמיתות התוכן. ראיות אלו, אשר תוכנן, מטבע
הדברים, איננו מצוי במחלוקת יוכלו לשמש עוגן ואף אבן בוחן, המסייעת בקביעת ממצאי המהימנות
הנוגעים לעדויות שננאשם 1ו לעיל.
קביעת ממצאי מהימנות
נפנה לקבוע קביעות מהימנות ביחס לכלל עדויות עדי התביעה. קביעות אלו ייעשו הן בהתחשב בדרך
מסירת העדות על גבי דוכן העדים, הן תוך השוואת תוכנה של העדות שנמסרה לדברי העד עצמו
בחקירות המשטרתיות, לעדויות העדים האחרים ותוך בחינתה אל מול נתונים, העולים מראיות
אובייקטיביות כגון סרטוני וידאו, פלטי תקשורת וכל כיוצ’יב.
מהימנות עדותו של נ.א.ו. רמי
נפנה כעת לנתח את עדותו של נ.א.ו. ולבחון אותה לעומקה. נתחיל בבחינת דבריו ביחס לארוע
המקדים, שבמסגרתו, לפי הנטען, ירה לעברו נאשם 1 בשובו ברכבו לאזור ביתו.
נזכיר, נ.א.ו. הוא היחיד מבין עדי התביעה המוסר עדות ישירה ביחס ל”אירוע המקדים”; תיאור
האירוע המקדים מפיו מתקשר במישרין לאירועי המתחם, אשר ארעו לפי הנטען לאחריו ובעקבותיו.
ראוי לשים לב לכך, שבכל הנוגע לאותו אירוע מקדים, הנאשם נאשם 1 סותר חזיתית את דברי נ.א.ו.
ולפיכך, הקביעות לגבי אירוע זה יקרינו במישרין לא רק על מהימנותו של נ.א.ו. אלא גם על מהימנות
עדותו של הנאשם נאשם 1.
עדותו של נ.א.ו. ביחס לאירוע המקדים, חרף היותה עדות יחידה, יכול שתיבחן לאורך של ראיות
אובייקטיביות רבות, אשר הוגשו לפנינו כראיות לאמיתות תוכנן. הראיות הללו כוללות בין השאר את
הסרטונים שנקלטו במצלמות האבטחה של כביש *. נקדים ונציין – בחינת סדר השתלשלות הדברים
כפי שהם נצפים בסרטונים אלו תואם באופן כללי את תיאורו של נ.א.ו.. חשוב לציין בהקשר זה כי
נ.א.ו. לא היה מודע לקיומן של ראיות אלו עובר למסירת תיאור האירוע לרשויות החקירה. מכאן
המשמעות הראייתית הרבה הנודעת לבחינת ההתאמה בין שתי הראיות הללו.
נ.א.ו. תיאר, כזכור, שנסע לכיוון ביתו בחזרה מן הכפר ושבדרכו זו, נתקל בנאשם 1 יימתחת לעץ”;
הוא סיפר שבהמשך, האחרון ירה בסמוך לרכבו כפי שתואר לעיל. סרטון מצלמות כביש * מהשעה
41 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
הרלבנטית מאשש טענה זו: אף הוא מלמד על כך שרכב כלשהו נסע בתוואי האמור (אף כי כמובן
גרסתו במה שנוגע לזהות הרכב, זהות האדם המעורב בירי ולעצם העובדה שבוצע ירי איננה יכולה
לזכות לאימות בסרטון); נמצאו אפוא התאמה ואישוש לדבריו ביחס למיקום האירוע המתואר,
למסגרת הזמנים ולסיפור המסגרת.
צירפנו, לנוחות קורא הכרעת הדין, חלונית (פריים) אחת כללית ממעוף הציפור מתוך הסרטון הנ”ל
***
(ראו בנוסף לצורך בחינת כלל האירועים צילום סרטון רחפן, המצוי בדיסק הנייד להבנת תמונת האזור
בכללותו).
******
עיינו בשחזורו של נ.א.ו. על רקע עדותו (ת/38) תוך השוואת הפרטים לנצפה בתקריב סרט המצלמה
מ****** (סרטונים המצויים בדיסק הנייד: מצלמות כביש * – ת/261, ת/262, ת/263, ותקריב מצלמות
כביש * – ת/283)). עיון מעמיק מדוקדק, יסודי, חוזר ונשנה זה לימד, כי בהתאם לגרסתו של נ.א.ו.,
הוא נהג ברכבו מסוג מזדה כשהוא מצוי ברכב בגפו. בדרכו לביתו, הרכב נכנס למעבר המצוי מתחת
לכביש * (ואכן, כלי רכב נצפה נוסע במקום האמור בשעה 1:05:30 – ראו תקריב מצלמת
בים
הנייד); מייד לאחר מכן, רכב זה נראה פונה ימינה (סמוך לאחר המעבר). נ.א.ו. העיר, כזכור, כי עשה
כן למרות שקיימת דרך נוספת, המוליכה אל ביתו. לפי דבריו, כשהרכב בו נהג הגיע לעיקול שמשמאלו
נמצאת רפת, הוא הבחין בנאשם 1 ליד עץ, המצוי לפני העיקול. לטענתו, מלבד נאשם 1 היו נוכחים
במקום אנשים נוספים (שלושה במספר, להערכתו, אנשים, שאותם לא יכול היה לזהות). נ.א.ו. הוסיף
וסיפר, שבאותם רגעים, נאשם 1 הגיח לכיוונו בצורה מפחידה” (במרחק שישה מטרים מן העץ);
נ.א.ו. הבחין באקדח, המצוי במכנסיו. לדבריו, נאשם 1 התקרב אליו בעודו מצוי ברכבו, ושאל אותו
יימי זהיי? נ.א.ו. השיב: “מה יש לך? אתה לא מכיר אותי? זה אני…”. כן פנה נ.א.ו. אל נאשם 1 ואמר
לו, לגרסתו, שהוא הפחיד אותו (וכן שאל מה היה קורה אילו למשל אחותו הייתה עמו ברכב). לאחר
מכן, לדבריו של נ.א.ו., נאשם 1 החל לחזור למקום בו ישב עם האנשים הנוספים, שלף את האקדח,
הסתובב לעברו וירה מספר יריות. עובר לכך, נ.א.ו., מפאת פחדו, נסע לאחור; ואכן, הרכב נצפה
בסרטון נוסע לאחור לפתע בשעה 1:05:49. מנקודה זו בזמן, הרכב הנצפה בסרטון נעצר; לאחר מכן
הרכב ממשיך קמעה בנסיעה לאחור וסב על עקביו. מיד אחר כך הוא מתחיל בנסיעה בחזרה בדרך
שבה הגיע – במנהרה (שעה 01:06:27). שם (מעבר למנהרה) הרכב מסתובב פעם נוספת (01:07:00)
ומתחיל לנסוע שוב באותו כיוון (01:07:05), כשמולו חולף במנהרה רכב אחר.
נ.א.ו. ציין בעדותו, שאיננו יודע לאן כוונו היריות (לפי דבריו, הוא הבחין ברשף שנבע מהירי והעריך
שמדובר בכשמונה יריות). במסגרת ההובלה והשחזור שערך ציין, כי חיכה שהירי יסתיים ואז המשיך
בנסיעה מהירה (יינסעתי במהירות חזקהיי) אל ביתו באותה הדרך (כמתואר גם בשחזור שביצע נ.א.ו.).
42 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
יצוין, כי במצלמות כביש * (נומרטור 01:06:23), נצפה הבזק העשוי ללמד על רשף של ירי מנשק
(ובדיוק אחר כך הרכב מתחיל בנסיעה מהירה לאחור ומסתובב לכיוון המנהרה כמפורט לעיל, בשעה
01:06:27); ראוי להדגיש כי אין וודאות בטענה, שמקור אותו הבזק היה רשף של ירי ושייתכן שהמקור
היה אחר. כך או כך, מדובר בנתונים אובייקטיבים, התומכים בגרסתו של נ.א.ו. תמיכה ממשית,
וגרסתו הכללית זוכה, אפוא, לאישוש ממשי בהם. מעניין לציין, כי בשעה 01:06:37 נצפים אורות כלי
רכב נוסף נדלקים (שניות לאחר שנצפה ההבזק); כלי הרכב נראה כנוסע בכיוון הנסיעה שאליו נצפה
נוסע הרכב הראשון (לפי הטענה רכבו של נ.א.ו. לאחר שכבר ביצע סיבוב פעם נוספת וכעת פניו שוב
אל המנהרה לכיוון ביתו – שעה 01:07:00); אותו רכב נוסע מול הרכב הראשון (של נ.א.ו. לפי הנטען)
וחולף על פניו בדרכו לביתו (מהדרך שבה נתקל נ.א.ו., לפי הנטען, בנאשם 1). למעשה, רכב זה (רכבו
של נ.א.ו., לפי הנטען) נצפה מתחיל בנסיעה לאחור (החל משעה 01:05:48 עד ביצוע החזרה למנהרה
בשעה 01:06:27). נתונים אלו מעידים על משך זמן בן 39 שניות שבמהלכו רכב זה עומד במקום
(למעשה), כנטען, אל מול נאשם 1 ואחרים.
–
מן הראיות, שהוגשו בהסכמה (ת/212-214, ת/222, ת/224-226, ת/229, ת/229א’, ת/196-194א’,
דויים מזייפ), עלה, כי קיימים שמונה תרמילי תחמושת מסוג 9 מיימ (שנתפסו ליד העץ
האירוע
המקדים) אשר תואמים (שניים מהם נדגמו – ת/225) לאחד עשר תרמילים שנתפסו זמן קצר לאחר
הרצח ליד מרפסת ביתו של י.ל. ; טענת ההגנה לפיה תרמילים אלו הושתלו בזירת האירוע המקדים
בידי שלוחי משפחת רמי תיבחן לגופה בהמשך. ברי, כי תפיסת תרמילים זהים בשתי זירות אלו,
תואמת לגרסתו של נ.א.ו., שכן זו מצביעה על נוכחות כלי נשק זהה שבאמצעותו בוצע ירי בשני
המיקומים בזמן סמוך עד מאוד, כפי גרסתו שתובא בהמשך.
נתון ראייתי נוסף בעל אופי אובייקטיבי העשוי לשמש אבן בוחן וראיה מאמתת או מפריכה ביחס
לגרסת נ.א.ו. היא בחינת טענתו בדבר עריכת שיחות לגורמים שונים בזמן אמת כמפורט להלן. פלט
השיחות הוגש בהסכמת הצדדים כראיה לאמיתות תוכנו. פלט זה מצביע על תיאום מדויק בלוחות
הזמנים בין האירועים אשר נקלטו במצלמות כביש* לבין ממצאי מחקרי התקשורת שבוצעו למכשיר
הסלולרי של נ.א.ו.. ממחקרי התקשורת הללו (ת/160), עלה, כי נ.א.ו. שוחח עם ר.ב. (עדות ת/311 ו-
312 – ראו פלט שיחות שעה 1:06 ו- 1:10 במסגרת ת/197, מס’ מנוי סלולרי: * * * * * * *). לפי דבריו
באמרתו בהתייחסו לשיחה שבוצעה בשעה 1:10, הוא דיווח ******, שיי…אחד ממשפחת שקי מאיים
י.ל.ו..” (הודעתו שורה 15).
הפלט מלמד גם על שיחות מן השעות 1:10, 1:12 עם העד ר.ד. רמ’ (מס’ מנוי סלולרי * * * * * * – אחיינם
של המנוחים כעולה מדבריו של האחרון באמרתו – ת/197, אשר הוגשה כתחליף לעדות ראשית); לפי
דברי נ.א.ו. באמרתו הנייל, הוא דיווח לעד זה, כי יילנאשם 1 יש נשקיי וישיש לו בעיה עם נאשם 1″.
עוד ראוייה לציון בהקשר זה העובדה, שר.ד. ציין, במסגרת עדותו (החקירה הנגדית), שהוא שהה עם
43 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
נ.א.ו. וי.ד.אצל ל.י.א. באותו הערב וכי מספר דקות לאחר שנ.א.ו. עזב את המקום האחרון התקשר
אליו ואמר לו שנאשם 1 ירה לעברו (עמ’ 1063).
דיווחים אלו נעשו בזמן אמת ובסמוך לאירוע האלימות, שלפי דבריו, חווה נ.א.ו.. מדובר באמרה אשר
חל י.ל.ה סעיף 9 לפקודת הראיות; סעיף זה עניינו בחריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה; הוא מורה
כי יי עדות על אמרה שנאמרה בשעה שנעשה, לפי הטענה, מעשה עבירה, או בסמוך לפניו או לאחריו,
והאמרה נוגעת במישרין לעובדה השייכת לעניין, תהא קבילה אם אמר אותה אדם שהוא עצמו עד
במשפט” (ראו להרחבה בעניין זה: ואקי, דיני הראיות, כרך ג’ (2011), עמ’ 1380). סעיף זה מחייב
לצורך תחולתו התקיימות שלושה תנאים מצטברים כדלהלן: האחד, שעל האמרה להיות רלוונטית
מן הבחינה העניינית למעשה העבירה (האמור בדברים שנאמרו בלהט האירוע על-ידי קרבן אלימות
הנוגעים ישירות לזהות התוקף, נתונים שיש בהם כדי לבסס אחריות בפלילים); השני, על האמרה
להיאמר בסמיכות בזמן למעשה העבירה. ספונטאניות האמרה אינה נדרשת, ודי בסמיכותה במישור
הזמן לאירוע האלים. במקרה הנדון כאן, השיחות נערכו מייד עם “מפגשו” של נ.א.ו. עם נאשם 1;
השלישי, על אומרי האמרה להיות עדים במשפט (נ.א.ו. ור.ד. העידו לפנינו ואילו עדותו של ר.ק.
התקבלה כראיה לאמיתות תוכנה). עולה בבירור, שהתנאים להפעלת סעיף 9 לפקודת הראיות
התקיימו כאן. מתייתר, לפיכך, הצורך להידרש לשאלה, האם ניתן לקבל אמרה זו מכוח הוראות
החריגים האחרים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה כגון הכלל בדבר אמרת עצם האירוע (res gestae).
(ראו בעניין זה: גבריאל הלוי, תורת דיני הראיות, כרך ב’ (2013), עמ’ 630). (ראו גם: עייפ 5391/07
כהן נ’ מדינת ישראל, ניתן ביום 31.12.07).
אימות נוסף, עקיף באופיו, יש למצוא בדברי העד רמי שק’ (בנו של המנוח ובן דודו של נ.א.ו., הנשוי
לבתו של י.מ.ה, אחיו של נאשם 2 ודודו של נאשם 1). עד זה פירט, שהוא מתגורר בכפר ושביתו מצוי
במרחק קצר מביתו של י.ד. (חברו), ת/111-114, ת/123). רמי שקי פירט, כמתואר לעיל, שהוא נכח
בבית הוריו של י.ד., יחד עם י.ד.. הוא סיפר, כי הבחין בנ.א.ו. יושב בסמוך אליהם (עם נערים צעירים
בני המקום); רמי שקי הסביר, שלאחר שנ.א.ו. עזב את המקום, הוא שמע מר.ד. שנ.א.ו. צלצל אליו
(אל ר.ד.) ודיווח לו שנאשם 1 ירה לכיוונו; יודגש, רמי לא שמע את תוכן השיחה; עם זאת, עדותו
בנקודה זו חשובה שכן יש בה כדי לחזק את קבלת גרסתו של ר.ד. “בזמן אמת” (כדרישת סעיף 9
לעיל) לאור העובדה שהיא תואמת בדיוק לנתוני התקשורת ולגרסאות ר.ד. ונ.א.ו..
עוד מסר רמי שקי, שמייד לאחר מכן, הוא התקשר לפ.ר.ש, אביו של נאשם 1, ודיווח לו על אודות
הירי תוך שהוא מבקש ממנו שיתערב ויפתור את העניין. לגרסתו, פ.ר.ש אמר לו שהוא מצוי באותה
העת באעבלין, אך הבטיח, שבהמשך, הוא ייסע למתחם. נתונים אלו מאומתים במחקרי התקשורת
שנערכו לפ.ר.ש(מזכר מחקר תקשורת – ת/157, ת/245, ת/273; ת/267, י – ת/288-289). יצוין,
השיחות בין רמי שק’ לבין פ.ר.ש התקיימו בשעות 01:14 (לאחר השיחות דלעיל), וב-01:23. ואכן,
44 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
לאחר מכן, פ.ר.שיצא מאעבלין ברכבו אל המתחם (דויית צפייה אעבלין – ת/267). במאמר מוסגר
נציין, כי התנהלותו זו של רמ’ היא סבירה והגיונית ביחס למי שמעוניין למנוע התפתחות אירוע
אלים ואף לחדול אותו, על ידי הפניית בקשה לגורם בצד השני, שעמו הוא עומד בקשר (פ.ר.ש) על
מנת שזה יחתור לעשות כן.
נתון נוסף המהווה אישור לגרסת נ.א.ו. עניינו בכך, שכעולה מעדויות בני המשפחה כולם, מייד עם
ההגעה לביתו (לאחר האירוע) הוא מסר לבני משפחתו, כי נאשם 1 ירה לכיוונו.
אל מול גרסתו של נ.א.ו. ניצבת גרסתו של הנאשם נאשם 1. זו תיבחן לגופה בפירוט בהמשך. עם זאת,
נציין כבר בנקודה זו, שלגרסתו של האחרון, ה”אירוע המקדים” כלל לא התקיים; בהתאם לגרסתו,
שניתנה בבית המשפט (יוער כי מדובר בגרסתו האחרונה העדכנית והייכבושה”), בזמן התרחשותו
הנטענת של האירוע, הוא נכח בבית משפחתו בכפר. אל המתחם הגיע בעקבות שיחה טלפונית שקיים
עם קרובת משפחתו, ששמה ר.ו.מ. רק לאחר מכן, הוא הגיע לביתו של י.ל. יחד עם נאשם 2 (נאשם 2).
כל זאת עשה, לאחר ששוחח עם נאשם 2 בביתו ועדכן אותו על אודות השיחה עם ר.ו.מ.
מנגד גרסתו של נ.א.ו., נתמכת בראיות חיצוניות; הללו מאששות את גרסתו ומאמתות אותה. חשוב
לציין, כי נ.א.ו. הקפיד לדבוק באמת ונמנע מלמסור, במסגרת עדותו, פרטים מגמתיים, העשויים
“להשחיר פניו” של נאשם 1 מעבר למה שאירע בפועל. כך, הוא נזהר מלהוסיף לגרסתו נדבכים
שמטרתם הפללת יתר של נאשם 1. הוא לא טען שנאשם 1 ירה במטרה לפגוע בו. הוא אף נטה
לצמצם בעוצמת הסכסוך ובאופי הדברים שהוחלפו בינם באותו מפגש. הוברר, כי בין הצדדים ניטש
ויכוח סביב זכות המעבר בכביש גישה זה. אופי האירוע ושורשיו נטועים, אפוא, עמוק בקרקע הסכסוך
המתמשך, ששרר בין המשפחות. סכסוך זה נגע, בין היתר, גם לזכות המעבר באותו כביש גישה; הדבר
נמסר בעדותו של ד.ה.א. כמו גם בעדות נ.א.ו. (כמפורט לעיל – ראו עמ’ 249 לפרוטוקול). שם נאמר, כי
קיים סכסוך בין פ.ר.ש לבין י.ח.ב. (בנו של ד.ה.א.) בנוגע למעבר בכביש הסמוך לביתו של י.ל.. נמצא,
כי קיים בסיס ראייתי איתן לקביעה, שלפיה מעשיו הנטענים של נאשם 1 הונעו ממטרתו שלא לאפשר
למשפחתו של ד.ה.א. (ובכלל זה בנו, נ.א.ו.) לעשות שימוש בדרך גישה זו. נ.א.ו. ביקש לעבור בשעת
ליל מאוחרת באותו כביש גישה, מה שהיה לצנינים בעיני נאשם 1; נאשם 1 ירה ירי אזהרה כדי
להרתיעו ; ואילו נ.א.ו. התעקש למרות הכל לשוב ולהמשיך לנסוע בדרך זו.
ההיגיון הטמון בגרסת המתלוננים ביחס לאירועי ההמשך הטראגיים נעוץ בכך, שהאירוע המקדים,
אשר הסתיים במעברו “להכעיס’ של נ.א.ו. בדרך שבמחלוקת, הצית שרשרת אירועים אלימה, שכללה
השמעת איומים ידוי אבנים ולבסוף ירי, אשר הסתיימו במות המנוח ובפציעת ה.י.ד..
בכל הנוגע לאירוע המתחם”, גרסתו של נ.א.ו. תואמת בקווים כלליים לגרסתו של אביו ולגרסת בני
משפחתו האחרים. לדבריו, לאחר שדיווח לאביו על התקרית הוא יצא מן הבית ונעמד במרפסת. לאחר
מכן, לדבריו, הוא ראה שהגיעו למקום כלי רכב מסוגים שונים: “קאיה ריוי; ייטנדר טויוטהיי ו-
45 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
ייהונדה אקורדי, אשר ייסגרו את הכבישי. העד ציין, שאיננו זוכר את המספר המדויק של האנשים
שהגיעו באמצעות כלי הרכב הללו. לדבריו, לאחר מכן החלו צעקות לעברו “אני אזיין אותך אם תעבור
מהכביש הזה ככה”; “אם אתה תעבור מהכביש הזה, אנחנו נהרוג אותך”; וכן, “אם אתה גבר בוא
תעבור מהכביש הזה עכשיו”. נ.א.ו. הבהיר, שדודו המנוח יצא למרפסת בנו; או אז, התחילו לזרוק
אבנים. כאשר נשאל מי יידה אבנים השיב: “נאשם 1, בן של נאשם 2, ד.ל.א ור.א.ש, בן של
פ.ר.שוד.מ.ח. “. בשלב מסוים “…י.ל. התחיל לצעוק לא, לא, תמשיכו ותלכו תהרגו אותו שלא יישאר
אף אחד”. וזאת לנוכח ניסיונות הרגעה מצדו של פ.ר.ש . נ.א.ו. תיאר כי יידו אבנים שפגעו בדודתו
והמשיך לתאר, כי לאחר שדודתו המנוחהנפגעה מן האבן, הוא ואחותו (נ.י.נ) צעקו שהמנוחה נפגעה
לאחר מכן, החל הירי לכיוונם. נ.א.ו תיאר כי הבחין בס.ר.א. מזמין את כוחות מד”א. העד טען, כי
הבחין בנאשם 1 יורה באמצעות אקדח והוסיף, “נאשם 2 ראיתי אותו עם אקדח ועם 16-M;
“כשנאשם 1 ירה, נאשם 2 היה עם הנשק שלו וגם ראיתי, שמעתי יריות של 16-Mיי. ייראיתי אחרי
שירה נאשם 1 איפה המרפסת ליד המרפסת של י.ל., ראיתי אותו עם הנשק שלו, כן, ליד..”. בהמשך
תיאר: “…ראיתי מתי שהתחיל הירי, ראיתי דוד נפל בזמן שאנחנו היינו מזמינים אמבולנס לדודה,
ושדוד נפל, התחלנו לצעוק ייהמנוח נהרגיי. נ.א.ו. הבהיר, כי דודו המנוח עמד ליד שני עצי הלימון בעודו
מתאמץ להרגיע את הרוחות, עת שנפגע. נ.א.ו. פירט, כי אמו עמדה בתחילה על המרפסת, אך לאחר
שהמנוחה נפגעה, היא הבחינה בו ובאחותו (נ.י.נ) מטפלים בה, ואז התקדמה לכיוונם. נ.א.ו. הסביר
שירד בתחילה מן המרפסת עם ס.ר.א. על מנת לפנות את המנוחה לרכב ורק לאחר מכן, כשחזר
למרפסת הבחין במנוח נפגע. הוא עמד על כך, שהבחין רק בנאשם 2 ובנאשם 1 לבדם אוחזים בנשק.
הוא גם טען, כי חזה בנאשם 2 פונה לאביו (י.ל.) ואומר לו, במהלך האירוע, שיסלק את המצלמות
המותקנות על ביתו. בעקבות דברים אלו הוא הבחין בי.ל. שולף מכשיר מרובע בצבע שחור (DVR)
ונעלם מסביב למרפסת. נ.א.ו. אף ציין, כי אזור עמידתם של היורים (במרפסת בית י.ל.) היה מואר
באותם רגעים. עוד הוסיף, כי כאשר ס.ר.א. צילם את האירוע באופן חלקי הוא היה ממוקם בקרבתו.
נ.א.ו. ציין, שלפי מה שראה, מי שירה באמו היה נאשם 1. עוד ציין, כי כאשר פ.ר.ש. הגיע לזירה הוא
החל בניסיון להרגעת המעורבים (בניגוד לי.ל.). באשר לשאר המעורבים ציין, כי אם אינו טועה, חזה
בד.ו.מ. מיידה רימון רסס (או אמצעי לחימה אחר שהרעיש) וראה את ר.א.ש זורק אבנים כאשר ד.ל.א
סגר את הכביש.
הסנגור טען, בסיכומיו, כי נפלו אי דיוקים ותהיות בגרסתו של נ.א.ו.; לא מצאנו כי יש באלו כדי לגרוע,
כהוא זה, מאמינות הדברים.
נטען, לדוגמה, שהעובדה שנ.א.ו. קיים שיחות טלפון עם אביו במהלך האירוע מלמדת בהכרח על כך,
שהוא לא נכח במתחם בזמן האירוע. הסברו של נ.א.ו., שלפיו שוחח עם אביו טלפונית למרות שהשניים
שהו שניהם ברחבי המתחם הניחה את דעתנו על רקע אופיו הרועש, הסוער והמהיר של האירוע; הסבר
זה משתלב היטב עם דבריו של נ.א.ו., שנע ונד אל ומבתי בני משפחתו האחרים במהלך האירוע. משמע,
46 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
הוא לא היה ייצמודיי לאביו. נטען, כי נ.א.ו. ניסה לטשטש סכסוכים בין משפחתו לבין בני משפחת שקי
וכי הדבר מלמד על העדר אמינות גרסתו. לא כך התרשמנו. התרשמנו, שדבריו הייממזערים” בנושא
זה נבעו מהיכרות חלקית בלבד של מערכות היחסים המורכבות בין המשפחות ומיחסיו הטובים
(יחסית) עם נאשם 1 ועם בני משפחה אחרים עד קרות האירועים הנדונים כאן. ההגנה טענה במסגרת
סיכומיה בכתב (בעמ’ 27) כי נ.א.ו. ביצע שיחה עם ר.ק. בשעה 1:06 – עובר לזמן הירי הנטען על ידי
נאשם 1 במסגרתו של האירוע המקדים
ושבמסגרתה דיווח לו שעומד להתרחש ירי על ביתו כמעין
–
נביא, הצופה פני עתיד (עמ’ 341 שורה 26); משכך, גרסתו של נ.א.ו נגועה מלכתחילה בשקר. אלא,
שעיון באמרתו של ר.ק. (שהוגשה כראיה לאמיתות תוכנה) מלמד, כפי שפורט לעיל, כי ר.ק. שוחח עם
נ.א.ו. גם בשעה 1:10 (משך שיחה של 29 שניות); במסגרת שיחה זו, נ.א.ו. סיפר לו, שאחד מבני
משפחת שקי מאיים י.ל.ו (הודעתו, שורה 15); אין מחלוקת כי זמן שיחה זה הוא לאחר ביצוע הירי
הנטען (והנצפה לכאורה) במסגרתו של האירוע המקדים. בתמיכה לנתונים אלו, נזכיר כי גם העד ר.ד.
רמי ציין כי במסגרת השיחות שקיים עם נ.א.ו. (מן השעות 1:10, 1:12 לאחר ביצוע הירי הנטען באירוע
המקדים) זה האחרון דיווח לו, כי יילנאשם 1 יש נשקיי וישיש לו בעיה עם נאשם 1יי; עוד נזכיר,
בהקשר זה, את דבריו של רמי שקי, אשר ציין, שר.ד. אמר לו שהוא שוחח עם נ.א.ו. ושנאשם 1 ביצע
ירי לכיוון נ.א.ו. (ושבעקבות כך קיים שיחה בשעה 1:14 לפ.ר.ש אביו של הנאשם 1 על מנת לנסות
להרגיע את הרוחות). אין גם מחלוקת, נוכח נתוני פלט השיחות, כי נ.א.ו. קיים מספר שיחות (או
ניסיונות לשיחות) במהלך האירוע הכולל עם ר.ד.. מכאן, כי נ.א.ו. קיים מספר שיחות באותם רגעים
ואין לשיטתנו להיתפס לפרט בעדותו שדווקא בשיחה, שהתקיימה בשעה 1:06 (ולא למשל במסגרת
השיחה של 1:10) הוא דיווח לר.ק., שעומד להתבצע ירי על ביתו. מסתבר, כי לאור התנהגותו של נ.א.ו.
(מעבר על גבי דרך הגישה על אפו וחמתו של נאשם 1) לאחר שבוצע כלפיו ירי אזהרהיי על ידי נאשם
1, דברים אלו שאמר לר.ק. ואחרים נאמרו לאחר הירי ולא לפניו. ודוקו, יצוין, כי במצלמות כביש
*(נומרטור 01:06:23), נצפה ההבזק העשוי ללמד על רשף של ירי מנשק (ובדיוק אחר כך רכבו של נ.א.ו
מתחיל בנסיעה מהירה לאחור ומסתובב לכיוון המנהרה כמפורט לעיל, בשעה 01:06:27. עינינו
הרואות: עסקינן בפערים של שניות ולא של דקות. פלט התקשורת אינו מעיד מתי בדיוק החלה השיחה
שקיים נ.א.ו. עם ר.ק.. אין ראיה לכך, שהשיחה החלה בשעה 1:06 בדיוק. פלט התקשורת ונתוני
התקשורת אינם נותנים מענה חד חד ערכי בנקודה זו. ייתכן בהחלט שהשיחה, שמשכה 23 שניות
בלבד, החלה בשעה 1:06:30 לאחר שנ.א.ו. עושה דרכו בחזרה למנהרה (ולאחר ביצוע הירי); זהו סד
זמנים שהוא בהחלט מסתבר בהתחשב בכלל הנתונים והנסיבות. מכל מקום מכיוון שגם לר.ד. דיווח
נ.א.ו. שיש לו בעיה עם נאשם 1 לאחר ביצוע הירי (בשעה 1:10) יקשה לקבל טענה זו של ההגנה.
לסיכום הערכת מהימנות עדות נ.א.ו. נציין כי זו הרשימה אותנו בכנותה, בישירותה ובהיותה נאמנה
לאירועים. כאמור, בחינת דבריו בראי הנתונים האובייקטיביים לימדה, כי קיימת השתלבות טובה
בין השניים. המכלול אשר פורט לעיל מקרב לקביעה, שלפיה גרסתו של נ.א.ו. נאמנה לתיאור
47 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
המציאות כהווייתה. בחינת דבריו בראי הנתונים האובייקטיביים לימדה, כי קיימת השתלבות טובה
בין השניים.
מהימנות עדותו של ד.ה.א. רמי
העד ד.ה.א. רמי, אביו של נ.א.ו. הנייל, העיד לפנינו שעות ארוכות (במשך שלוש ישיבות כמו גם במהלך
הביקור בזירת האירועים). לפיכך, הייתה לנו הזדמנות נאותה להתרשם ממנו באורח בלתי אמצעי.
התרשמנו, שמדובר בעד אשר שיתף אותנו באורח גלוי לב בידוע לו ; עד שלא ביקש להשחיר פניו של
איש לשווא; ניכרו בו בד.ה.א. אותות האבל הכבד בו היה שרוי בצל אובדן אחיו ואחותו באירוע הנדון
כאן ; אך, התרשמותנו הייתה, כי חרף זאת, בכל הנוגע לאירוע בו עסקינן, לא הוכתמה עדותו במניעים
זרים כלשהם וכי הוא סיפר את הדברים כהווייתם.
ד.ה.א. אישר, בעדותו, את דבריו של בנו בדבר כניסתו הביתה בליל האירוע לאחר הייארוע המקדים”
כשהוא נסער וסיפר מייד על כך שהותקף בנשק בידי נאשם 1 שכן הוא עבר באזור עם רכבו ושלאחר
מכן הוא “…ברח ובא הביתה”. מייד לאחר מכן, לפי דבריו, בני משפחתו (ה.י.ד.- אשתו, נ.א.ו. ובנותיו
– נ.י.ד. וי.ס.נ.) יצאו למרפסת.
| –
הסנגור טען בסיכומיו, כי ד.ה.א. שיקר בתחילת עדותו בבית המשפט, שכן הסתיר את העובדה שהגיש
בעבר (ביום 8.3.20) תלונה נגד משפחת הנאשמים. במסגרת תלונה זו, טען שייי.ל. והבנים שלו ירו לעבר
הבית שלי… כל אלה אתמול ירו י.ל., כל זה התחיל אתמול והיום בבוקר כל כמה דקות יצא מישהו
ממשפחת י.ל. שק’ ואיימו י.ל.י שירצחו אותי… בבוקר זרקו לי על הבית אבנים ומי שירה על הבית
שלי ברח לכיוון ההר..”.
ההגנה טענה בסיכומיה, כי הזהות המוחלטת בתוכן תיאור הדברים על ידי עדי התביעה השונים
שהעידו לפנינו מרמזת על כך שעניין לנו בשורה של עדים בלתי מהימנים אשר תיאמו את גרסאותיהם
מתוך כוונה להפליל את אותם נאשמים זו הפעם השנייה. בעבר, מזימתם נכשלה. אי בדיקת טענה זו
במהלך החקירה מהווה, אליבא דסנגור, מחדל חקירתי חמור שהיה בו כדי לפגוע בהגנת הנאשמים
בתיק זה.
כזכור, בעדותו של ד.ה.א. לפנינו, הוא תיאר את הסכסוך עם משפחת הנאשמים כמינורי מאד, מה
שאינו משקף את הדברים כהווייתם. המניעים שמאחורי תיאור ממזער זה של הסכסוך לא הובררו עד
תום. יכול שעדי התביעה, ובראשם ד.ה.א. חשו נבוכים ומבויישים מכך שנקלעו לסכסוך כה קשה עם
מי שהם בסופו של יום בני משפחתם; יכול שחשו רגשות אשם על כך שמעורבותם בסכסוך המיטה על
משפחתם אסון נורא בדמות אובדן שניים מבניה; יכול שסברו שהדבר יטיל צל על אמינותם בעינינו.
הדבר ניטל בחשבון עת באנו לבצע קביעת מהימנות עדויותיהם ובהחלט תהינו בדבר. על כל פנים,
ברור שיחסים עכורים שררו בין הצדדים, וכי עדי התביעה נקלעו לסכסוך עם י.ל. שקי ובני משפחתו.
48 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
לא מצאנו כי יש בכך כדי לפגוע במהימנות עדויותיהם או לגרום להפחתה ממשית במשקלן כפי שטענה
ההגנה, בכל הנוגע לאירוע שבמחלוקת. לטעמנו, נתון זה צריך שיישקל בין יתר הנתונים והשיקולים
בקביעת מהימנות העדויות ויהא בו כדי להביאנו לנהוג בהן בזהירות הראויה.
–
ניכר, שעדותו של ד.ה.א., בכל הנוגע לירי שבוצע במתחם, זהה בקווים כלליים לעדותם של בני
משפחתו ובפרט עדויות נ.א.ו., ס.ר.א., נ.י.נ וה.י.ד.. העד הסביר, בין היתר, כי המרחק בין המרפסת
שלו לבין המרפסת של י.ל. עומד על 15
20 מטרים. הוא ציין, כי על מרפסתו של י.ל. קיימת תאורה
(ייפרוז’קטורי), כך שניתן היה בלי קושי להבחין בדמויות המעורבות ולזהותן. ד.ה.א. מיקם את עצמו
על המרפסת בביתו בצדה השמאלי (כעולה מדויים ההובלה וההצבעה). כך הבחין לדבריו, בזמן אמת,
בי.ל., פ.ר., פ.ר.ש, ד.ו.מ. ור.א.ש, בנאשם 2 ובנאשם 1, העומדים על המדרגה, המובילה מן המרפסת
של בית י.ל. לרחוב. הוא תיאר את השתלשלות האירועים בקווים כלליים, הדומים לתיאור שנמסר
מפי עדי התביעה האחרים. הוסבר, שבתחילה היו קללות וצעקות ושלאחר זמן קצר, אחותו (המנוחה)
המנוחה נפלה על הרצפה. ד.ה.א. טען, כי אבן פגעה בה בכתף ימין. בשלב זה תיאר, כי אשתו (ה.י.ד.)
החלה לצרוח שהמנוחהמתה; בכך קיוותה לגרום להפסקת זריקת האבנים; לדבריו, לאחר מכן שמע
קולות ירי לכיוונם. ד.ה.א. פירט, כי ה.י.ד.נפגעה מקליע בידה. הוא הבחין בנאשם 2 יורה וציין שאשתו
נפגעה מירי זה. לגרסתו, ראה את נאשם 2 עם אקדח ורובה ארוך (M16) וגם את נאשם 1 אוחז
באקדח; לטענתו, קליעים נורו גם באמצעות רובה הM16 על מנת להפחידיי. העד טען, שהוא הבחין
בנאשם 2 יורה לעבר אשתו; לדבריו, תנאי הראות אפשרו זאת: המרחק לא היה רב (כ – 15 מטרים)
וייהיה אוריי. כמו כן, טען, שבזמן זה האקדח של נאשם 1 היה בידו. העד הבהיר, כי אשתו נפגעה לאחר
שהמנוחהפונתה מן המקום . עוד טען, כי אינו זוכר את מספר היריות שנורו באותה העת. נזכיר, כי
כאשר נשאל האם י.ל. נהג באלימות באותם רגעים, ציין, שכל שראה היה שנאשם 2 ונאשם 1 החזיקו
נשק בחוץ ושי.ל. היה בחוץ. כאשר העד נשאל מה עשה ד.ו.מ. באותם רגעים השיב, כי ככל הנראה
נזרק רימון לעבר המרפסת שלו והוא שמע ייבום”. ד.ה.א. נשאל האם חזה בד.ו.מ. או בר.א.ש נושאים
נשק והשיב שלא ראה שיש להם נשק. העד ציין, כי נאשם 2 אמר לאביו (י.ל.) לאחר הירי לשלוף מן
המקום את המצלמות המותקנות על הבית. הוא הוסיף, שלאחר שהמנוח נפגע, הנאשמים ובני
משפחותיהם ברחו לכיוון ההר. עוד הוסף, כי בעת בריחת הנאשמים, הוא הבחין בנאשם 2 יורה בנשק
על מנת להפחיד ועל מנת שאף אחד לא ירדוף אחריהם .
יצוין, במרוצת האירוע, צלצל ד.ה.א. מספר פעמים למשטרת ישראל ודיווח על ירי מצד בני משפחת
שקי . פעם נוספת יצר קשר עם המשטרה לאחר שה.י.ד. נפצעה (שעה 1:42). הקשבה לשיחות אלו
(למוקד 100) מרשימה את המאזין להן כאותנטיות; כמשקפות דבריו של אדם, שנקלע למצוקה
ומשווע לעזרה (ראו למשל תיאור שלפיו “אשתו נפצעה ביד מהירי; עונה לשם ה.י.ד.. נשמעו צרחות
ברקעיי – ת/186 עמ’ 6).
49 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
סיכומו של דבר, בחינת עדותו של ד.ה.א. בעיניים ביקורתיות ובזהירות המתבקשת מלמדת, כי היא
משתלבת היטב במכלול הראייתי, שנפרש לפנינו. על אף שעד זה איבד הן את אחותו הן את אחיו
במהלך הפרשה הנדונה כאן, הוא לא הפריז בתיאוריו: הוא נזהר שלא להפליל מעורבים אחרים כגון
את י.ל. או את נכדיו האחרים. הוא שרטט ציר זמן כרונולוגי העולה בקנה אחד עם מה שתיארו עדי
התביעה האחרים, רובם ככולם. תוכן שיחות הטלפון שלו ושל ס.ר.א. עם מוקד משטרת ישראל, מעיד
על אותנטיות דיווחם ועל כך, שכפי שמסרו בעדותם, הם נקלעו לאירוע מפחיד, פתאומי ובלתי מתוכנן
החל בתחילת הירי לעבר משפחתו, וכלה בפציעת רעייתו. תיאורו משתלב היטב עם האירוע המקדים,
שכן יש בו כדי להוות המשכו ההגיוני והטבעי.
וזאת יש לזכור – אנו עוסקים כאן באירוע מרובה מעורבים, אלים מאד, מהיר ומפחיד, כזה המקשה
על המעורבים בו לדייק במיקומו של כל מעורב בכל נקודת זמן במהלך האירוע.
לא אחת הדגיש בית משפט הי.ל.ון כי אין לצפות מאמרות ועדויות של נפגעי עבירה באירוע אלימות
מרובה משתתפים, שיביאו לידי מארג עובדתי מלא, חף משגיאות.
ייבעדויות על קטטה רבת משתתפים בזאת אין לצפות לכך שלא תהיינה סתירות
בפרט זה או אחר, באשר העדים חזו במחזה מרגש המתחולל לנגד עיניהם במהירות
וקשה לאדם לשחזר לאחר מכן את מהלך הקטטה על כל פרטיה, ומה גם שכל עד
רואה את האירועים מזוויות ראיה שלו” (עייפ 564/78 שחאדה נ’ היועץ המשפטי
לממשלה, פ”ד לג(3) 77, 79 (1979)).
דברים נכוחים אלה נכונים גם ליכולת לשרטט את תמונת ההתרחשויות המדוייקת במקרה שלפנינו.
עניין לנו באירוע רב משתתפים (משני צידי המתרס); אירוע המורכב מהתרחשויות רבות ומהירות;
אירוע מרגש ומסעיר; אירוע, שבמהלכו, רבים מהמשתתפים חשו בסכנה מוחשית ומיידית, בבהלה
ובפחד; אירוע, שלפי הנטען, כלל כמות גדולה של פעולות בעלות אופי אלים ומסוכן: יידוי אבנים, ירי
באמצעות כלי נשק שונים, השמעת דברי איום ובכללם איומים מפורשים ברצח. אין לתמוה, אפוא,
על כך, שעדויות עדי הראייה אינן זהות זו לזו וכי חלקן סוטות מתיאור מדויק ומדוקדק של המתרחש.
משאלה הם פני הדברים, כל שניתן הוא לשרטט תמונת התרחשות כללית – כזו שתוכח מעבר לספק
סביר – הדומה במידה רבה למה שהתרחש במציאות. תמונה זו תשורטט על בסיס מכלול הראיות
והעדויות אשר הובאו לפנינו.
לסיכום, יש לומר כי עדותו של ד.ה.א. השתלבה היטב עם הנתונים בשטח, עם לוחות הזמנים אשר
נבעו ממחקרי התקשורת וממצלמות כביש *; היא השתלבה כראוי עם עדויות עדי הראייה האחרים
והיא אף לא סטתה מן האמור באמרותיו במשטרה. יהא זה אפוא בטוח לקבוע ממצאי עובדה על
בסיסה.
50 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
י.ל. מתגורר בפאתי כפר ****** , בקדמת ביתו של י.ל. מצויה רחבה.
נאשם 2, ד.מ.ח. ו – אי מתגוררים בבניין בכפר * * * * * * ; פ.ר.ש, נאשם 1, ב’ ו- ג’ מתגוררים בקומות
אחרות באותו הבניין. בקומה אחרת בבניין זה, מתגורר י.מ.ה שק’, אחיהם של פ.ר.ש. ושל נאשם מס’
2. בית האחים הנייל (להלן: “בית האחים”) מצוי במרחק של 400 מטרים לערך מביתו של י.ל., אביהם.
אל מול הרחבה בביתו של י.ל. ניצבים, במרחק של כ-30 מטרים לערך, מספר בתים, שבהחזקת בני
משפחת רמ’. כביש צר מפריד בין בית י.ל. לבין בתי משפחת רמ’ (אזור זה יקרא להלן, לשם הנוחות:
“המתחם”).
הבית הסמוך ביותר לבית י.ל. הוא ביתו של ד.ה.א. רמי (להלן: ייד.ה.א.”י), בן דודו של י.ל.. בבית זה
מתגוררים עם ד.ה.א., אשתו ה.י.ד. וילדיו, נ.א.ו., נ.י.נ, נ.י.ד, וד’, דלת הכניסה של ביתו של ד.ה.א.
מובילה למרפסת מרוצפת רחבת ידיים, אשר ממנה ניתן להבחין בבית י.ל. ובכביש המפריד בין בית
י.ל. לבין בתי משפחתי רמ’.
סמוך לביתו של ד.ה.א. מתגוררים אחיינו, ס.ר.א. רמי ובני משפחתו, אשתו נ.א.מ. (להלן ובהתאמה :
ייס.ר.א.י ו – יינ.א.מ.י) וילדיהם הקטנים. בסמוך לבית זה התגורר אביו של ס.ר.א. (ואחיו של ד.ה.א.)
המנוח ז”ל, ביחד עם אשתו, ה.י.נ. רמי (להלן ובהתאמה: “המנוח”י ו – ייה.י.נ.”). בסמוך לביתו של
המנוח התגוררה אחותו, המנוחה זייל, יחד עם אמה, הגב’ ה.ר.א.
במועד הרלוונטי לאישום שררו יחסים מתוחים בין בני משפחת הנאשמים לבין בני משפחת רמי, בין
היתר על רקע חשד מצד בני המשפחות כי בני המשפחה האחרת היו מעורבים באירועי ירי ופגיעה
ברכוש, אשר כוונו כלפיהם. בגין חלק מן האירועים הללו אף הוגשו תלונות במשטרה.
ביום 10.7.21 בסמוך לשעה 1:06 נסע נ.א.ו. ברכבו לעבר ביתו (בית משפחת ד.ה.א.), לאחר שעבר
במעבר. באותה העת, במרחק קצר מן המעבר, שהה הנאשם 1 יחד עם אחרים, כאשר הנאשם 1 נשא
עמו אקדח שסוגל לירות כדור, שבכוחו להמית אדם ומחסנית תואמת לאקדח שהכילה כדורים בקוטר
9 מיימ (להלן : “יהאקדח”י).
משהבחין נאשם 1 בנ.א.ו., התקדם לעבר רכבו וסימן לו לעצור. נאשם 1 שאל את נ.א.ו. מי הוא ומה
הוא עושה במקום. נ.א.ו. השיב ואמר לויי מה יש לך? אתה לא מכיר אותי ולא מכיר את הרכב שלי?
למה אתה כועס?” בתגובה נאשם 1 החל לצעוק ולשלוף את האקדח ממכנסיו. נ.א.ו. נסע לאחור, לכיוון
המעבר. בשלב זה ירה נאשם 1 לכל הפחות 8 כדורים מן האקדח.
בסיומו של הירי, נסע נ.א.ו. ברכבו לכיוון ביתו (בית ד.ה.א.) ואילו נאשם 1 צעד אל בית י.ל. כשהגיע
נ.א.ו. לביתו עדכן את בני משפחתו בדבר אירוע הירי הנייל. אלו יצאו למרפסת הבית והתעמתו
מילולית עם י.ל., עם אשתו, עם נאשם 1 ועם ג’. כל אלה נכחו במקום.
5 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
בשעה 01:10 יצא בי מבית האחים ונסע בטנדר מסוג טויוטה אל עבר בית משפחת י.ל., אליו הגיע
כעבור שתי דקות. בשעה 01:15 יצאו נאשם 2, ד.מ.ח. ו – אי מבית האחים באמצעות שני רכבים אל
עבר ביתו של י.ל., אליו הגיעו כעבור שתי דקות. נאשם 2 הגיע לבית י.ל. כשהוא נושא עמו נשק שסוגל
לירות כדור שבכוחו להמית אדם ומחסנית תואמת לנשק שהכילה כדורים תואמים לנשק.
בסמוך לכך עודכן פ.ר.ש, אשר שהה באותה העת ***** אודות האירוע שהתרחש ליד ביתו של י.ל..
בשעה 01:31 הגיע פ.ר.שבאמצעות רכבו אל חלקו האחורי של בית י.ל. ומייד הצטרף לנוכחים במקום.
החל מרגע הגעת הנאשמים ובני משפחתם לבית י.ל. הם התעמתו עם בני משפחת רמי, הם קראו
קריאות לפגיעה בבני משפחת רמי, זרקו אבנים וחפצים אל עבר בני משפחת רמי, וירו מכלי נשק.
בסמוך לשעה 01:32, בעוד מעשי הנאשמים ובני משפחותיהם נמשכים, המנוחה, שישבה על מיטה
במרפסת התמוטטה ואיבדה הכרתה. בני משפחת רמי צעקו לעבר הנאשמים ובני משפחתם כי המנוחה
מתה וביקשו שיחדלו ממעשיהם, אך ללא הועיל.
בני משפחת רמי ובהם המנוח, העלו את המנוחה אל רכבו של ס.ר.א., כשהיא מחוסרת הכרה. ס.ר.א.
ו- ד’ הסיעו את המנוחה לקבלת טיפול רפואי. בשעה 01:35 הם חברו אל כוחות מד”א ששהו בכפר
חסידים. הם העבירו את המנוחה אל האמבולנס והיא הובהלה על ידי אמבולנס מד”א לבית החולים
רמביים, תוך שמבוצעים בה ניסיונות החייאה מרובים, ללא הועיל. מותה של המנוחה נקבע בשעה
02:38, זמן קצר לאחר הגעתה אל בית החולים.
לאחר פינויה של המנוחה מן המקום, קראו חלק מבני משפחת הנאשמים לפגיעה בכל משפחת רמי,
שנכחו במרפסת בית ד.ה.א. ובסביבת בתי משפחת רמי. הנאשמים וחלק מבני משפחתם שאחזו
בנשקים, ירו בצוותא חדא, מן הרחבה ומסביבתה לעבר בני משפחת רמי, וזאת בכוונה להטיל בהם
נכות או מום, או לגרום להם חבלה חמורה, כשהם שווי נפש לאפשרות גרימת תוצאת מוות. בסמוך
לשעה 01:40 שניים מן הכדורים שנורו במהלך הירי פגעו בה.י.ד. באמת יד ימין ובירך שמאל.
סמוך לאחר הפגיעה בה.י.ד., המשיכו הנאשמים וחלק מבני משפחתם, בצוותא חדא, לירות לעבר בני
משפחת רמי. באותה העת עמד המנוח מול בית ס.ר.א., ליד הכביש, במרחק של כ- 45 מטרים מבית
י.ל.. אחד הכדורים שנורו במהלך הירי פגע בראשו של המנוח, באזור הרקתי ימני במרחק של כ – 9
סיימ מפסגת הקודקוד וכ- 11 סיימ מקו האמצעי קדמי. הקליע יצא באזור העורפי מימין במרחק של
כ- 10 סיימ מפסגת הקודקוד ו כ- 3.5 סיימ מקו אמצעי אחורי. המנוח התמוטט על הרצפה ונפל על
הקרקע.
מייד לאחר מכן הגיעו למקום כוחות משטרה ומד”א. הנאשמים ובני משפחותיהם, למעט י.ל. ואשתו,
נמלטו מן המקום. מותו של המנוח נגרם מנזק חמור למוח בעקבות מעבר קליע דרך הראש שגרמה
נזק למוח הגדול ולמוחון.
6 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
מהימנות עדותה של נ.י.נ רמי
נ.י.נ מסרה בעדותה דברים דומים לאלו שמסרו אביה ונ.א.ו.. היא סיפרה, שסמוך לאחר האירוע
המקדים התפתח עימות מילולי בין המשפחות. בתחילה, לדבריה, ירה נאשם 1 באוויר באמצעות
נשקו. נ.י.נ הסבירה, כי בני משפחתה יצאו מן הבית, וכך העימות המילולי נמשך מספר דקות; אחר
כך, הגיעו למתחם בני משפחתם של הנאשמים. היא ציינה, שראתה את המנוחה, המנוח, ואת ה.י.נ.
מגיעים לביתו של ד.ה.א.. נ.י.נ הסבירה, שלאחר מכן, צילם ס.ר.א. את הסרטון (סיוע 722/21); או אז,
ד.ו.מ., ר.א.ש וד.ל.א החלו זורקים אבנים לעברם והמנוחה התמוטטה ונפלה. עוד מסרה נ.י.נ,
שס.ר.א. פינה את המנוחה מן המקום. נ.י.נ מסרה גם, שהבחינה בנאשם 2 ובנאשם 1 יורים (ממקום
עומדם בין הרחבה של בית י.ל. לכביש) לכיוון המרפסת שלהם. לדבריה, הבחינה בכך, שהירי שייצר
נאשם 2 היה זה שפגע במנוח, ואילו יריות שירה נאשם 1 פגעו באמה (ה.י.ד.). נ.י.נ הסבירה, שחזתה
במהלך העניינים במו עיניה, וכי מי שפינה בפועל את המנוחה היה ס.ר.א. בעזרתה של י.ס.נ.
(אחותה). גם נ.י.נ עמדה על כך שהירי שגרם לפגיעות במנוח ובה.י.ד. החל לאחר הפינוי של
המנוחה.
נ.י.נ לא התכחשה לקיומו של פער בין דבריה באמרותיה במשטרה לבין עדותה בבית המשפט (ביחס
לשאלה אם ר.א.ש וד.ו.מ. נטלו חלק בירי) וטענה שפער זה נובע מן הלחץ שבו הייתה נתונה בחקירתה.
נ.י.נ הבהירה כי כשהגיעו השוטרים (תומר קסלסי וליאם חביש) לבית החולים, שם שהתה עם אמה
לאחר פגיעתה, היא אכן סיפרה להם שר.א.ש ירה (ת/67, ת/75), ואילו במסגרת השחזור שנערך לה
(ת/64-65) ציינה, שד.ו.מ. גם כן ירה; לדבריה, גרסה זו נמסרה כשהייתה נתונה בטראומה ולא שיקפה
נכונה את מה שראתה.
אין ספק, שהפער בין הגרסאות הללו איננו מבוטל באופיו; עם זאת, העובדה שלפני בית המשפט היא
דבקה בגרסה מצמצמת דווקא בהחלט מצביעה, בעינינו, על רצון לדבוק באמת תוך זניחת גרסה
מרחיבה, אולי פרי טעות או בלבול שאחז בה בזמן חקירה זו. טענת ההגנה ביחס לעדה זו, שלפיה שינוי
הגרסה הוא פרי של “תאום” אותו ערכה עם בני משפחתה האחרים איננה מבוססת, אין לה על מה
לסמוך ואנו דוחים אותה על סמך התרשמותנו ממנה ומהעדים האחרים, בני משפחתה. מכל מקום,
שינוי גרסה זה איננו פוגע, בראייתנו, במשקל העדות.
היא הוסיפה שהבחינה במנוח, לפני שהוא נפגע, כשהוא ניצב סמוך לעץ התות וכשפניו מופנים לעבר
ביתו של י.ל. כשהוא מביט לכיוון היורים. נ.י.נ מסרה, שהיא שמעה מישהו אומר לכבות את
המצלמות. עוד היא מסרה, שלאחר שהיא ובני משפחתה זעקו שהמנוח נהרג, הנאשמים ובני
משפחותיהם ברחו ברגל לכיוון ההר’.
עדותה של נ.י.נ, הן לפי דרך מסירתה הן לפי תוכנה והשתלבותה עם תיאור הדברים כפי שזה בא לידי
ביטוי בדברי עדי התביעה האחרים ובראיות אובייקטיביות בשטח היא מהימנה וראויה לאמון. אכן,
ניכר בדברי העדה, כי מדובר באירוע טראומתי אשר הייתה לו השפעה על רוחה ונפשה; אין ספק,
51 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
שהדבר גרר בלבול בזכירת הדברים ובמסירתם בשלבי החקירה הראשוניים. עם זאת, שוכנענו
לחלוטין שאין עניין לנו כאן בעדה, המבקשת לעוות את המציאות או להטעותנו. העדה הודתה,
שבתחילה לא הייתה ממוקדת בזהות היורים וכי הדברים היו מבולבלים בראשה. עם זאת, לבסוף,
במהלך עדותה ציינה שהיא בטוחה לחלוטין שהנאשמים שלפנינו הם הם אלו שירו ופגעו באימה
ובדודה. ניכר, כי עדה זו לא הייתה מעורבת בפרטי הסכסוך בין משפחת שק’ לבין משפחתה; עם זאת
בליל האירוע היא הייתה עדה לכל שלבי האירוע החל בירי שבשלב המקדים ועד לשלב בו אימה נפצעה
ודודה נהרג. תיאוריה בדבר אופי העימות בין המשפחות בליל האירוע עלה היטב בקנה אחד הן עם
עדויות העדים האחרים הן עם הסרטון שאותו צילם ס.ר.א. כפי שיפורט להלן. סיכומו של דבר, סברנו
שיש לתת אמון מלא בעדות זו ויהיה זה בטוח לקבוע ממצאים על סמכה.
מהימנות עדותה של נ.י.ד. רמי
נ.י.ד., בת נוספת למשפחת רמי מסרה עדות אשר השתלבה יפה בעדויות נ.א.ו. ד.ה.א. ונ.י.נ. היא
תיארה, מצדה, כי ד.ו.מ., ד.ל.א, ר.א.ש, פ.ר.ש, , נאשם 1 ונאשם 2 כולם יידו אבנים לעבר בני משפחתה.
עדה זו סיפרה שראתה שידה של המנוחה הייתה מלאה בדם ושלאחר פינויה של המנוחה, החלו נאשם
1 ונאשם 2 לירות. העדה אישרה שראתה את שני הנאשמים יורים: ינאשם 2 היה לו רובה, נאשם 1
אני חושבת היה לו אקדחי. עדה זו טענה, כי לא ראתה מישהו אחר יורה בנשק. עוד אישרה את
שאמרה בחקירה, כי ד.ו.מ. זרק רימון בעת האירוע: “הוא זרק איפה הכביש לידינו זה היה רעש קול
של רעש ומה שנקרא כתם שחורי.
נ.י.ד. הרשימה אותנו כעדה, אשר ביקשה לשתפנו ביושר ובאורח מלא בכל הזכור לה ממאורעות ליל
האירוע. מצאנו, כי דבריה השתלבו היטב עם עדויות עדי התביעה האחרים ושיקפו היטב את
כרונולוגיית האירועים העולה מהם. כנערה צעירה, אין תימה על כך שעדה זו לא הייתה מצוייה ברזי
הסכסוך בין משפחת שק’ לבין בני משפחת רמי. עם זאת, ניתן בהחלט להתרשם שהכירה וידעה היטב
את שאירע מאז כניסת נ.א.ו. בצעקות לבית בשעת ליל מאוחרת; הייתה עדה ליידוי האבנים, ציינה
מי מבני משפחת שקי יידה אבנים; סיפרה על פציעת המנוחה ועל פינוייה בידי ס.ר.א.; ועל כך שהירי
החל אחר כך מידי נאשם 1 ונאשם 2; היא אף עמדה על סוג כלי הנשק שהיה בידי כל אחד מהם; כן
עמדה על כך שה.י.ד. נפגעה ראשונה וכשהמנוח נפגע אחריה; ושבעקבות מות המנוח ברחו בני משפחת
שקי אל ההר. כאמור, עדות זו עולה בקנה אחד עם עדויות בני המשפחה האחרים ומשקפת יפה את
שהתרחש באירוע המדובר. היא סבירה, הגיונית וקוהרנטית וניתן לסמוך עליה ממצאי עובדה.
מהימנות עדותה של י.ס.נ. רמי
י.ס.נ. רמי היא בת נוספת של ד.ה.א. וה.י.ד.. היא מסרה לפנינו עדות ונחקרה בחקירה נגדית. במספר
עניינים, אין ניתן להימלט מהרושם, שעדותה של עדה זו (שעיקריה הובאו לעיל), הייתה מאוד
מבולבלת ובלתי קוהרנטית. היא טענה, במסגרת עדותה, ששהתה בשלב מסוים של האירוע בתוככי
52 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
ביתה. כזכור, העדה טענה שהיא שגתה כאשר מסרה בחקירתה המשטרתית (שנערכה בין כותלי בית
החולים – ת/67, ת/74, ת/75, ו – ת/277) שגם ד.ל.א וד.מ.ח. היו בין היורים באירוע. היא הסבירה
זאת בבלבול ובלחץ שאחז בה עת נחקרה בבית החולים. איננו סבורים שהדברים נמסרו מתוך כוונה
להי.ל.ל ושוכנענו שמקור הטעות בבלבול הרב ובטראומה אשר אחזה בה באותו אירוע. לפנינו היא
מסרה עדות אשר שיקפה היטב את מה שחוותה. אנו דוחים, אפוא, את טענת ההגנה שהשינוי בגרסה
מקורו בתאום כלשהו בינה לבין בני משפחתה. תיאורה, כי היא עזרה לס.ר.א. לפנות את המנוחהמן
המקום, ושאחותה הגדולה (נ.י.נ) היא זו שיצאה ראשונה למרפסת בתחילת האירוע מתאשר בעדותה
של נ.י.נ ולפיכך, יש לראותו כמשקף את השתלשלות האירועים לאשורם. נדגיש, עדותה הרשימה
אותנו באופן כללי ככנה וישירה. האמור בעדות, משתלב היטב עם האירועים כפי שהם מתוארים בידי
עדי התביעה האחרים וכפי שהם מאומתים על ידי הנתונים האובייקטיביים. י.ס.נ. ציינה שכמו
אחותה נ.י.נ, היא הייתה ערה, חרף שעת הלילה המאוחרת ולפיכך, שמעה במו אוזניה את הירי כבר
במהלך האירוע המקדים. בכך, דבריה מחזקים את דברי נ.א.ו.; בכך היא גם מאשרת את דבריו בדבר
כניסתו הנסערת הביתה. ראינו חשיבות גם בעניין זה. עדה זו תיארה את השתלשלות העימות על
חלקיו השונים באורח כרונולוגי וגרסתה זו משתלבת היטב עם עדויות עדי התביעה האחרים: יציאת
הוריה למרפסת לאחר הגעת נ.א.ו.; השמעת קללות מפי ד.ו.מ. ונאשם 1, זריקת אבנים בידי ד.ו.מ.
והחזקת נשק בידי נאשם 1, יציאת י.ל., דודתה המנוחה ודודה המנוח מביתם; המשך יידוי אבנים
בידי ד.ו.מ. ; חששותיה שגרמו לה להיכנס פנימה ויידוי אבנים מאסיבי שבוצע בשלב זה; ירי בידי
נאשם 1; “יהירגעות” נאשם 1 שהפסיק בירי והמשך יידוי אבנים בידי ד.מ.ח. ; יציאת הוריה וכן נ.א.ו.,
המנוחהוהמנוחהחוצה; נפילת דודתה כתוצאה מהיפגעותה מאבן; הגשת סיוע רפואי למנוחה מידי
נ.י.נ וס.ר.א.; הגעת פ.ר.ש, נאשם 2 וד.ל.א לזירת האירוע באמצעות רכבם. פינוי המנוחה יחד עם
ס.ר.א. לכיוון האמבולנס שהגיע וקביעתה החד משמעית שלא היה ירי מכיוון ההר. אין אפוא קושי
לטעמינו לקבוע ממצאים על בסיס דבריה בבית המשפט.
‘
מהימנות עדותה של ה.י.נ. רמי
עדותה של ה.י.נ. רמ’, אלמנתו של המנוח, המנוח זייל, הייתה עדות מאוד נרגשת ונסערת. לצד זאת
היא הרשימה אותנו כאמינה וככזו המשקפת את המציאות. עדה זו אכן הייתה מעורבת בתלונת העבר
אשר הוגשה נגד בני משפחת שק’ (בחודש מרץ 2020). היא הייתה היחידה מבין בני המשפחה שהייתה
מודעת לאופי הסכסוך בין המשפחות ושיתפה אותנו בפרטיו (חלקת אדמה שנטען שי.ל. גזל מד.ה.א.).
היא נשאלה אם אכן מסרה, כטענת ההגנה, תלונת שווא למשטרה שלפיה נאשם 2 ירה בה באירוע
מחודש מרץ 2020. היא טענה בתחילה, שציינה בתלונתה, שנאשם 1 היה זה שהיכה אותה וכי בהמשך,
נאשם 2 ירה לעברה. בהמשך תיקנה דבריה וציינה, שפ.ר.ש, נאשם 1 וי.ל. היו אלו שירו לעברה ולא
נאשם 2; בדיעבד הסתבר, שנאשם 2 היה במועד המדובר במקום עבודתו ולא במקום בו הותקפה
,
53 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
העדה. איננו סבורים, כפי שטען הסנגור, שבלבול זה מלמד על העדר אמינות מצד העדה או על מניע
להטעות את בית המשפט או לזרות חול בעיניו. כאן המקום להעיר, כי לא נחשפנו לפרטי אותה תלונה
משנת 2020, לעדויות שנגבו במסגרתה ולפרטי טענת האליבי, כך שלא נוכל להתרשם כי אכן היתה זו
תלונת שווא, כפי שטוענת ההגנה. מכל מקום, איננו סבורים כי ניתן להסיק מהתנהלותה של עדה זו
או של עדים אחרים, באירוע שהתרחש במרץ 2020 מסקנות כלשהן לעניין מהימנות עדויותיהם בפנינו.
מהימנות עדותו של ס.ר.א. רמי
עדותו של ס.ר.א. רמ’, בנו של המנוח, הרשימה אותנו כאמינה וככזו המשקפת את הדברים שתיאר
לאשורם. הוא פירט, כי אשתו העירה אותו לאחר פגיעת קליע בסלון ביתם; לגרסתו, בשלב הזה, שמע
צעקות, שלימדו, שבניו של פ.ר.ש יורים לעברם. ס.ר.א. השיב, שלא ייתכן שהפגיעה בסלון ביתו
התרחשה במועד שהוא מוקדם לאירוע (ראו מזכר פגיעה בבית ס.ר.א. – ת/233). ס.ר.א. חזר גם הוא
על כך שיכול היה להבחין היטב בהתרחשויות אותו הלילה, שכן התאורה בביתו של י.ל. ובין הבתים
השונים אפשרה זאת.
במהלך האירוע, קיים ס.ר.א. מספר שיחות למשטרת ישראל. לדבריו, השיחות בוצעו בחלקן כשהוא
היה בביתו, וחלקן האחר בעודו נע באזורים שונים במתחם. במסגרת השיחה ראשונה (ת 1867 – שעה
01:15) הוא דיווח שירו על ביתו, גם באמצעות M16 (המעורבים הם ילד ואבא שלו). ס.ר.א. הסביר
כי שיחה זו התקיימה כשהוא מצוי בתוך ביתו; לפיכך, הדברים שמסר הגיעו לידיעתו מפי אחרים
(מבין אלו ששהו בחוץ). עם זאת, שיחה זו מהווה ראיה ישירה ואמינה לכך, שביתו נפגע וכי התרחש
ירי לעבר הבית.
השיחה השנייה (שעה 01:16) היוותה שיחת קישור. במסגרת השיחה השלישית (שעה 01:18), אומר
ס.ר.א., שכרגע יורים לו על הבית (“ילד בן 15 ואבא שלו”י) ונשמעות צעקות של אשה ברקע. מייד לאחר
מכן התקיימה השיחה רביעית (בשעה 01:19) ובמסגרתה, דיווח כי היורה מצוי מולו. מייד בסיום
שיחה זו צילם ס.ר.א. את הסרטון, אליו נתייחס להלן.
הסרטון שצילם ס.ר.א. בזמן אמת
ס.ר.א. צילם את הסרטון ת/268 (בשעה 01:19:18), ופירט שהוא צולם כשהוא מצוי בצמוד למרפסת
ביתו של ד.ה.א.. צפייה בסרטון מאפשרת לזהות את שעת הגעתם של נאשם 2 (הנאשם 2) בצוותא
חדא עם חלק מבני משפחתו ובמיקומו של נאשם 1.
כפי שצוין לעיל, עיון בסרטונים שצולמו במצלמות האבטחה המותקנות בבית הנאשמים, מלמד, שמן
הכפר יצאו שלושה כלי רכב: רכב מסוג קיה, ובו נאשם 2; רכב מסוג טויוטה ובו ד.ו.מ., ורכב מסוג
הונדה ובו ד.ל.א וד.מ.ח. . כל אלו נצפים בסרטוני מצלמות האבטחה המותקנות לאורך הדרך
(מצלמות י.מ.ה – ת/199, מצלמות אמל ת/258; כן ראו הדו”חות -ת/259, ת/261-264, ת/280).
שיירת כלי הרכב נצפית נוסעת עד הגעתה סמוך לביתו של י.ל., במתחם. כלי הרכב הוחנו מאחורי
54 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
ביתו. נאשם 1 טען, כזכור, שהוא הגיע למתחם ביחד עם נאשם 2 ברכב הטויוטה. בטענה זו, כמפורט
לעיל, אין כל אמת והדברים הובהרו.
בתחילת הסרטון של ס.ר.א., רואים כי י.ל. מצוי לבדו במרפסת ביתו. בשנייה 00:04 (מונה בשניות –
לא שעה) לסרטון, נצפות שלוש דמויות מגיעות מכיוון העיקול על הכביש (לאחר העץ); בשנייה 00:12
לסרטון, נצפית דמות נוספת, המגיחה למרפסת. זהו נאשם 2 (על כך אין מחלוקת). לאחר מכן, הטלפון
המצלם איננו מופנה לכיוון ביתו של י.ל. עד אשר בזמן 00:22, נצפית דמות, הלובשת מכנסיים קצרים
(לפי זיהויו של ס.ר.א. המדובר בד.ו.מ.). ד.ו.מ. נראה צועד לכיוון המרפסת שם ניצבים י.ל. ונאשם 2.
בזמן 00:23 נצפות שלוש דמויות הניצבות על הכביש הכביש (סמוך למרפסת של י.ל.) וכן דמות נוספת
(תירייה, אשתו של י.ל.). בזמן 00:42, נצפה נאשם 1 מגיח מתוך הבית. לפיכך, בזמן 00:47 מצויים
על המרפסת נאשם 1, נאשם 2, י.ל., ***, וד.ו.מ.. בזמן 01:14 נצפה נאשם 2 צועד אל מאחורי ביתו
של י.ל.. בזמן 01:26 ד.ו.מ. (הדמות עם המכנסיים הקצרים) צועק שתהרוג את בני משפחת רמי (ראו
גם בתמלול – ת/268א’). בסרטון אין רואים כלי נשק ואין שומעים ירי.
למען הנוחות יובא להלן תמליל דויית הצפייה של תיעוד הסרטון (ת268א’ עבודת סיוע 722-21 אשר
הוגש בהסכמה לאמיתות תוכנו):
“מדובר בתיעוד באורך של 01:32 דקות, בתיעוד ניתן להבחין שמי שתיעד בסרטון תיעד
מתוך מרפסת לעבר בית ממול עם סככה ומתחת לסככה (מרפסת רעפים) עומד אדם
מבוגר שיער לבן, לבוש חולצה כחולה ומכנס כהה מזוהה וברקע שומעים צעקות ובכי של
אישה מבוגרת: “אוי לי יא אימא!” ושומעים קול של אישה נוספת שאומרת בערבית:
יימה הם רוצים מאיתנו!” ואחרי זה קול של גבר בצעקות: “כנסי בפנים!” ייה.נ.י הם
הגיעו… הגיעו!”, “תתרחקי מהדלת, תתרחקי…! אמרתי לך תתרחקיי ואחרי זה קול
של אישה : ייזוזי, זוזי, תני לו לצלם!” קול של גבר: ייתתתרחקי אמרתי תתרחקי!”
בתיעוד ניתן לראות גם מישהו הולך ממול במרפסת עם חולצה קצרה ירוקה ומכנס ג’ינס
ברקע קול אישה מבוגרת : “למה יא י.ל. אתה עושה בנו ככה, למה יא י.ל.!” קול של
גבר: “תתרחקי יא סבתא תתרחקי! תתרחקי מהחלון” ואז רואים את הצילום מופנה
לכיוון הסבתא קצת ורואים בתיעוד גבר צעיר ליד רכב שצועק ומאיים : “אם יש גברים…
(לא ברור) מהדרך הזו… הבן של פ.ר.!” ממול ומכה עם חפץ על הפח של הרכב ניתן
להבחין שיש עוד שלוש דמויות בתיעוד ליד הרכבים וליד המרפסת… במקביל הצד
שמצלם מתחילים לקלל בחזרה: “וואלה ללען אבובק!”, וצעקות של אישה : “תפסיקו
חאלס ואלק אתם אחים.. אחים!… ואז שומעים צעקות וקללות: “יא בני שרמוטה!”,
בתיעוד ניתן לראות שמצלם את המרפסת עם הסככה ניתן להבחין בארבע דמויות אישה
מבוגרת לבושה שמלה כחולה עם מטפחת על הראש, גבר עם חולצה ירוקה ומכנס ג’ינס,
גבר לבוש שחורים ועוד דמות של נער יוצא מפתח הדלת עם חולצה קצרה שחורה והאישה
55 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
צועקת ברקע: יילמען השם תאספו את הילדים שלכם!” וממשיכים לצעוק מהצד הנגדי
והאישה המבוגרת ברקע שומעים אותה אומרת:”יא מנאייק! יא בני שרמוטה יא בני
קאחבות יא מנאיק!”.. ברקע ניתן לשמוע קול של התנעת מנוע רכב שמתניע. כמו כן
בתיעוד ניתן לראות שהבחור עם החולצה הירוקה ומכנס הג’ינס נראה עוזב את הסככה
תוך כדי שמסמן עם היד שלו ומצביע לאיש המבוגר עם החולצה הכחולה ולאישה
המבוגרת עם היד לכיוון הבית, ובהמשך לתיעוד ניתן לשמוע קול של בחור מאיים ואומר
: “הלילה.. הבן של פ.ר. יזיין יהרוג אתכם הלילה!”, אותו בחור שמאיים ניתן לראות
אותו בתיעוד שמגיע מתחת למרפסת ממול ודופק עם היד על רכב מתחת למרפסת ניתן
לראות בחור שלובש חולצה קצרה בצבע אפור וכחול ומכנס קצר כחול כהה מרים את
יד ימין ומאיים ואומר “אני הבן של פ.ר. אני אמחק את כל משפחת *** יא בני שרמוטה
(בני זונה)”, במקביל הצד המצלם עונה לו: “יילען רבאק היום אני אזיין אותך!” והבחור
שאיים עונה לו: “אני אזיין אותך” ובזה מסתיים התיעודי.
–
נחזור, לכרונולוגיה ונעיין בשיחותיו הבאות של ס.ר.א. למשטרה (לאחר צילום הסרטון) –
במסגרתה של השיחה החמישית (בשעה 01:22) דורש ס.ר.א. את הגעת הכוחות בזריזות כי יורים לו
על הבית. גם במסגרתה של השיחה השישית הוא צועק ונסער (בשעה 01:27). הוא מוסיף, כי יש
אנשים עם נשקים. במסגרתה של השיחה השביעית (בשעה 01:32) נשמעות זעקות ברקע ודרישה
להגעת רכב הצלה בדחיפות (לגרסתו שיחה זו בוצעה לאחר פציעתה של המנוחה(עמ’ 567). גם
במסגרתן של שתי השיחות שביצע אחר כך (דקה ודקתיים לאחר מכן) הוא ביקש הגעת כוחות
בדחיפות.
–
לנתונים אלו חשיבות מרובה בהיבט של תחימת מסגרת הזמן שמתחילת העימות המילולי בין הצדדים
עד לפגיעה בהמנוחה. בהתאם להצלבת הנתונים, חלפו כ
17 דקות בין השיחה הראשונה שקיים
ס.ר.א. (בעודו מצוי בביתו) לבין הפגיעה בהמנוחה. במהלך דקות אלו נוהלו שיחות עם רשויות האכיפה
וההצלה אך ורק מצדם של בני משפחת רמי. משפחת הנאשמים לא התקשרה מצדה למשטרה או
לכוחות ההצלה, אלא בשלב מאוחר הרבה יותר, כאשר הכוחות כבר מצויים היו במתחם וניסו להפיג
את המתח (דויים צפייה בפריקת טלפון י.ל. – ת/314 ו- ת/315). יש בכך כדי לרמז לכך, שבני משפחת
רמי היו אלו שחשו מותקפים ותחת איום במהלך העימות. ס.ר.א. ציין, כי השיחות והסרטון (מזכר
ת/321 ודויים הפעולה – ת/276) צולמו בזמן אמת. הוא הוסיף, כי במהלך האירוע (סמוך לתחילתו)
הוא הצליח לשמוע את נאשם 2 דורש מנאשם 1 שלא יירה באוויר (אלא בכינון ישיר). לגרסתו של
ס.ר.א., לאחר שנאשם 2 דרש מאביו (י.ל.) לכבות את המצלמות, הוא ניגש ליטול רובה ארוך
(רוסיירM16 ) מכיוון הרפתות. בזמן זה אביו יצא מהבית כאשר מכשיר ה-DVR בידיו. לדברי ס.ר.א.,
הוא אף שמע את י.ל. מדרבן את בני משפחתו לפגוע בהם, כפי שאף טען נ.א.ו. במסגרת עדותו. לטענתו,
56 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
ד.ל.א ופ.ר.שזרקו אבנים אולם אין לו ידיעה מי מהם פגע במנוחה. הוא הוסיף, כי ד.ו.מ. יידה סוג של
חפץ שגרם לפיצוץ.
כאן המקום לציין, כי מכשיר שחור (DVR) נתפס ליד ביתו של י.ל. אך ניסיון לדלות מתוכו מידע
(פריקה) נכשל ( ראו: איתור מכשיר ת/279 ודויים פריקה ת/281).
–
באשר לפגיעתה של המנוחה, ציין ס.ר.א., שהבחין בחבלה שספגה בראשה ובנפילתה בהיותה
במרפסת. לאחר מכן, הוא עצמו פינה אותה באמצעות רכבו (בשעה 01:37 – ראו דוייח צפייה במצלמות
כביש * ת/261 וכן ראו מצלמות גוף בדיסק הנייד – השוטר לופן – שם נצפית העברת המנוחה
לאמבלונס עד השעה 1:41). לגרסתו, עם חזרתו למתחם (לאחר העברת המנוחה לכוח ההצלה) הוא
הבחין באביו (המנוח) עומד, הוא שמע יריות מכיוון ביתו של י.ל., ולאחר מכן הוא הבחין באביו צונח
ארצה בסמוך לעץ התות. לאחר מכן, לפי דברי ס.ר.א., בני משפחת הנאשמים נמלטו מן המקום וביצעו
ירי באוויר.
עדותו של ס.ר.א. לפנינו הרשימה אותנו כמהימנה. גרסתו משתלבת, כללית, עם הראיות החיצוניות
ועם עדויות נ.א.ו., ד.ה.א. נ.י.נוה.י.ד.. חרף העובדה, שאביו נרצח במהלך האירוע הוא הקפיד להימנע
מהפללת יתר במסגרת עדותו; הוא לא הצביע במדויק על זהות האדם שפגע באביו ונזהר מלעשות כן
במפורש. ההגנה טענה, על סמך הדיווחים בזמן אמת (השיחות למשטרה שערך), כי ס.ר.א. שיקר
ודיווח תמונה שקרית למשטרה. אין בידינו לקבל טענות אלה. השיחות שערך עם המשטרה
והשתלשלות האירועים תואמים אלה את אלה באורח הגיוני ומסודר. הסלמת האירוע והירי לכיוון
המנוחארעו לאחר פגיעתה של המנוחה. גם בטענת ההגנה שלפיה, דיווחו הראשוני למשטרה שלפיו
היורים הם “ילד בן 15 ואבאיי (כאשר בפועל מדובר בנער בן 17 ודודו) הוא מטעה אין ממש, ואין בה
כדי לקעקע כהוא זה את אמינות דבריו ודיווחיו. ס.ר.א. הסביר כי את השיחות הראשונות למשטרה
ערך כשהוא מצוי בביתו ומשכך הדיווחים נעשו על ידיו על סמך מידע חלקי שהתקבל מבני משפחתו.
מכל מקום, אין לצפות ממנו בשעת מתיחות וסערת רגשות פועל יוצא של אירוע מסעיר וקיצוני כל כך,
עת מתנהל מחוץ לביתו קרב של ממש שבמהלכו הוא ובני משפחתו מותקפים בחמת זעם וחייהם
נתונים בסכנה, לדייק בגיל המדויק של נאשם 1 ובקשר המשפחתי המדויק בינו לבין נאשם 2.
ודוקו, העובדה שבסרטון אין נראים הנאשמים אוחזים בנשק אינה מפחיתה ממהימנות עדותו של
ס.ר.א. או של יתר עדי התביעה ואינה מלמדת על כך שלא היה ברשותם נשק במהלך האירוע. אורך
הסרטון כדקה וחצי והוא צולם בשעה 01:19. ס.ר.א. העיד, כי לאחר צילום הסרטון, צעקו בני משפחת
הנאשמים לי.ל. לכבות את מכשיר ה-DVR בביתו, ורק לאחר מכן נכנס נאשם 2 לכיוון הרפת להוציא
כלי נשק. העובדה שנאשם 2 איננו נראה בסרטון אוחז בנשק בידו אינה מלמדת שלא נשא אותו אותה
עת על גופו ואינה שוללת את האפשרות שירה באמצעותו קודם לכן (לכן דיווח ס.ר.א. גם בשיחה
למשטרה שקדמה לצילום הסרטון שיורים על ביתו). הסרטון צולם לפני שנורו ה.י.ד. והמנוח, ועל כן
57 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
אין בעובדה שבמשך דקה וחצי לא נראו הנאשמים בסרטון יורים בנשק כדי להטיל ספק בטענות
התביעה ובעדויות עדי התביעה.
לסיכום, נתנו אמון מלא בדבריו של ס.ר.א. לפנינו. הערכה זו נובעת בראש ובראשונה מדרך מסירת
הדברים ומהתרשמותנו הבלתי אמצעית ממנו. ניכר, שעד זה, בנו של המנוח, מסר עדותו מתוך כאב
עצום על אובדן אביו באורח כה מיותר. דבריו מגובים הן בצילום וידאו שערך בזמן אמת (שבו אף
שומעים חלק מההתרחשויות ממש) ובדיווחיו למוקד 100 בזמן אמת, דיווחים אשר מלמדים על סערת
הרגשות הממשית בה היה מצוי, על חששותיו מפני אנשי משפחת שק’ ועל הבעתה שאחזה בו כשהבין
שדודותיו ואביו נפגעו באירוע. עד זה הבהיר שהחזקת כלי נשק בידי הנאשמים שלפנינו לא היתה עניין
מקרי או חולף. עמידתו האיתנה על דבריו שהנאשמים היו אלו שפגעו באביו תוך שהוא מבהיר שאילו
אדם אחר כלשהו היה עושה כן הוא היה מספר זאת בלי היסוס מדברת בעד עצמה. מכאן, שלטעמנו,
אין מניעה לבסס ממצאים על דבריו בעדותו.
מהימנות עדותה של נ.א.מ. רמי
נ.א.מ. מסרה לפנינו עדות מסודרת כנה ואמינה. היא הסבירה, כי האירוע החל בחדירת קליע לסלון
ביתם. אף היא ציינה שראתה את הנאשמים ואת בני משפחתם לנוכח התאורה ששררה בחוץ.
לגרסתה, רק לאחר מכן היא העירה את ס.ר.א. משנתו. עדה זו תיארה אף היא כי ראתה את פ.ר.ש
ואת בניו-ר.א.ש וד.ו.מ. – מיידים אבנים. לטענתה של העדה, היא הבחינה בשני הנאשמים יורים. היא
הוסיפה, כי הבחינה בר.א.ש אוחז בנשק (אך לא יכלה לקבוע אם עשה בו שימוש). כמו כן, היא חזתה
בד.ו.מ. זורק חפץ שגרם לרעש ופיצוץ (רעד ללא רסס). העדה הסבירה שלאחר שהמנוחה התמוטטה
היא הבחינה שלשני הנאשמים היה נשק (לנאשם 2 היה מונח על הגוף נשק ארוך, ועל המותן אקדח).
לדבריה, הבחינה בשני הנאשמים יורים; הירי נפסק רק לאחר שהמנוחן פל. או אז, ברחו הנאשמים
מהמקום. נ.א.מ. הבהירה שהיא הבחינה בשני הנאשמים יורים ביחד, בזמן שהמנוח נפגע בעודו מנסה
להתקרב כדי לראות מה קרה לה.י.ד.. בשלב זה, נפגע המנוח מהירי שנורה על ידי נאשם 2. כאמור
לעיל, עדותה של נ.א.מ. הרשימה אותנו ככנה ואמיתית. גם אם דרך מסירת העדות לימדה על כעס
גדול כלפי הנאשמים, הרי שתיאורה את האירוע מתיישב היטב עם התיאורים שמסרו עדי התביעה
האחרים ועם המציאות הראייתית, העולה בבירור ממכלול הראיות בתיק. משכך, יש בעדותה כדי
לחזק את התמונה הראייתית שהצטיירה מדברי ס.ר.א., נ.א.ו. וד.ה.א., כמפורט לעיל. טענתה כי
נעורה כתוצאה מצליל נפץ, המשקף פגיעת קליע בתריס ביתה אומתה בממצאים פורנזיים ובממצאי
הביקור במקום, אשר העלו קיומה של פגיעת קליע באחד התריסים המותקנים על חלונות ביתה.
תיאורה הכרונולוגי של האירועים מתיישב היטב עם הידוע מעדויותיהם של העדים האחרים:
זעקותיה של המנוחה בעקבות זריקות האבנים לעברה; השמעת קללות מפי נאשם 1 אל עבר ה.י.ד. ;
ירי מצדו של נאשם 1 שפגע בה.י.ד.; התפוצצות של רימון (ככל הנראה רימון הלם); פינוי המנוחה בידי
ס.ר.א. ולאחר מכן פציעתה של ה.י.ד.; החזקת מספר כלי נשק בידי נאשם 2 ונאשם 1; הריגתו של
58 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
המנוח; בריחת בני משפחת שקי אל עבר ההר. התרשמותנו הבלתי אמצעית ממנה הייתה כי חרף
הלחץ הרב בו הייתה נתונה באירוע, היא זכרה היטב את האירועים ושיתפה אותנו בהם באורח כן
והגון. לא התרשמנו כי היא ביקשה להחמיר מצבו של מאן דהוא מבני משפחת שק’ אלא סיפרה
הדברים כהווייתם. לפיכך, סברנו שאין כל קושי לקבוע ממצאי עובדה על סמך דבריה.
מהימנות עדותה של ה.י.ד. רמי
ה.י.ד., אשר נפצעה באירוע, מסרה לפנינו עדות, אשר ניכרו בה סימני אמת. דרך מסירת העדות, מתן
מענה כן לכל השאלות הקשות שנשאלה ורצונה לשתף בדברים באורח מלא, כל אלה לימדו, כי עדה זו
משתפת את בית המשפט באירועים כהווייתם. כך, תיארה בצורה חיה ואותנטית את כניסתו של נ.א.ו.
מיד לאחר העימות המקדים עם נאשם 1 כאשר הוא תוהה מדוע הותקף כך; ה.י.ד. הבהירה שמיד
אחר כך ובאופן טבעי יצא ד.ה.א. למרפסת כדי להתעמת עם בני משפחת שק’ על רקע תקיפת נ.א.ו..
אכן, ה.י.ד. ציינה בעדותה שאין סכסוך בין המשפחות; עם זאת, בהחלט יכול שכוונתה היא שאין
בנמצא סכסוך העשוי להצדיק אלימות שכזו.
בכל הנוגע ליידוי האבנים לעבר בני משפחת רמי הרי שה.י.ד. מבהירה שהדבר נעשה בידי ד.ו.מ., נאשם
1, ר.א.ש וד.ל.א. זהו השלב הראשון בעימות. בשלב זה מגיע נאשם 1; כך אף עולה מהראיות המלמדות
כי נאשם 2 מצטרף באיחור לעימות. לאחר הפגיעה במנוחה ופינויה החל שלב הירי; לדבריה, היורים
הם נאשם 1 נאשם 2 וד.מ.ח. . ה.י.ד. הבהירה שכלל לא חשה את פציעתה; לדבריה, היא הבחינה
בפציעה רק כששבה למרפסת, משמע פציעתה ארעה מחוץ למרפסת. חשוב לציין, שמדובר באירוע
מסעיר ומהיר אינטנסיבי ואלים; אין לתמוה אפוא על כך שה.י.ד. התקשתה לתאר במדויק את המקום
בו נפצעה. ה.י.ד. העידה כמו עדי התביעה האחרים שנאשם 1 ונאשם 2 היו אלו שירו.
גם בדבריה של ה.י.ד. ניכרו אותות האירוע והטראומה שהייתה מנת חלקה כפועל יוצא ממנו. היא
תיארה את האירוע באורח כרונולוגי, התואם את הידוע מדברי עדים אחרים. כך, סיפרה על תאורה
טובה אשר אפשרה להבחין במתרחש היטב; סיפרה על צעקות שנשמעו בתחילת האירוע ועל יידוי
אבנים לעבר בני משפחתה. לדבריה, היא עצמה לא הבחינה בפגיעת האבן במנוחה. היא סיפרה,
שהבחינה בנאשמים ובד.ו.מ. מבצעים ירי, והבהירה שמלבד אותם אנשים היא לא ראתה איש יורה.
היא ציינה, שלאחר תחילת הירי, היא חשה שנפצעה. עם זאת, ציינה, שאינה יכולה לדעת מתי בדיוק
היא נפצעה. ה.י.ד. הוסיפה וציינה, שהמנוח היה ממוקם באותם רגעים די קרוב אליה (עת ירדה
ממרפסת ביתה). דא עקא, כשהיא שבה היא הבינה שהמנוח נפל. בנוסף, הסבירה ה.י.ד. שהנאשמים
הסתובבו באזור המתחם ולא ניצבו במקומם. לאחר הפגיעה במנוחה, היא פנתה לכיוון בני משפחת
הנאשמים ודרשה שיחדלו ממעשיהם כי המנוחה מתה, אולם ללא הועיל. עוד אישרה שאכן ס.ר.א.
וי.ס.נ. פינו את המנוחה מן המקום. לדברי ה.י.ד. היא חזתה בהבזקי ירי בעת הירי מכלי הנשק, כאשר
את קני כלי הנשק כווינו, לדבריה, שני הנאשמים לעבר בני משפחתה. גם היא סיפרה, ששמעה במהלך
האירוע פיצוץ (רעש חזק) אך לא ידעה לומר מה גרם לו.
59 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
ניתוח מעמיק של עדותה של ה.י.ד.מביא לכלל דעה ברורה וחד משמעית שהיא מספרת את הדברים
כהווייתם. זו גם הייתה התרשמותנו ממנה עת שמענו עדותה. יצוין, כי כבר בעת חקירתה בבית
החולים (לאחר שנפגעה) היא סיפרה שהנאשמים היו אלו שירו (לצד ד.ו.מ.). גרסתה בחקירתה
(שנערכה בבית החולים עוד טרם פגשה את נ.א.ו. וכמובן בטרם שהיה בידיה סיפק לשוחח עימו) זהה
לגרסתו של האחרון (ת/66, ת/67 – תמלול תשאול ה.י.ד.ת/74, ת/75, ת/76, ת/246, ת/247 ו – ת/248).
תיאורה בדבר אורח גילוי פציעתה מתאפיין באותנטיות רבה (היא תיארה שנעה ונדה ולאור זאת, לא
הבחינה מייד שנפגעה בידה). זהו תיאור סביר והגיוני ובהחלט מתקבל על דעתנו כמשקף את שאירע
באורח מהימן (עמ’ 712-715). יובהר, כי לאחר פינויה מן הזירה, ה.י.ד. הובהלה בדחיפות אל חדר
ההלם של בית החולים רמביים (ת/19 – חוות דעת מנהל המרכז הלאומי לרפואה משפטית ; ת/189 –
סיכום רפואי וכן ת/304). בהתייחס לפציעותיה של ה.י.ד., טענה ההגנה שעדה זו העמידה פני נכה
הנעזרת בכיסא גלגלים; טענה זו הסתמכה על כך, שהיא צולמה זמן רב לאחר פציעתה, כמי שמתנהלת
במרפסת ביתה באופן רגיל (נ/2 ו – נ/2ב). צילומים שביצע חוקר פרטי הוכיחו, לשיטת ההגנה, כי
ייהאמת אינה נר לרגליה”. עוד הוצג סרטון שצילמה אחותו של נאשם 2, עדת ההגנה ס.א.נ שקי (נ/2ב),
שהעידה כי ארבה לה .י.ד.בבוקר יום הדיון שבו העידה בבית המשפט, וצילמה אותה כשהיא הולכת
מביתה לכיוון הרכב (עמ’ 1653 ש’ 1-12). צילומים אלו נטען, לא נעשו על מנת לערער על החלטת המוסד
לביטוח לאומי בעניינה בדבר אחוזי נכותה. נציין, כי במסגרת הסרטון שצולם על ידי חוקר פרטי מטעם
ההגנה, זהותה של מי שתולה כביסה במרפסת אינה ברורה לחלוטין; אך, גם אם נצא מנקודת ההנחה,
שה.י.ד. היא המצולמת וכי היא מצליחה לתלות כביסה במרפסת דירתה, ולצעוד מספר צעדים בלא
להיעזר בכיסא גלגלים לכיוון הרכב, על מנת להגיע להעיד בדיון שאליו היא מחויבת להגיע, אין בכך
כדי לפגום באמינותה הכללית ובוודאי שאין בכך כדי להשפיע על הערכת מהימנות דבריה בהתייחסה
לליבת האירוע. דברים אלה נתמכים בעדויות אחרות ובשורה של נתונים אוביקטיביים: ה.י.ד. נפגעה
באירוע – זו עובדה שאיננה נתונה כלל ועיקר במחלוקת. מסמכים רפואיים אותנטיים מלמדים על אופי
הפציעה: אובחנו שבר מרוסק ביד ימין שקובע בחדר ניתוח, ופצע ירי (כניסה ויציאה) בירך שמאל.
עדותה של ה.י.ד. לפנינו הייתה עדות לא פשוטה. ניכר כי היא עדיין סבלה, בשעת מסירת העדות
מהמכאובים, אותם היא נושאת איתה מאז פציעתה וכי הצלקות הנפשיות שהותיר בה האירוע טרם
הגלידו. ה.י.ד. עשתה מאמץ גדול להתגבר על כל אלה ולשתפנו באירועים שחוותה. התרשמותנו הייתה
שהיה זה שיתוף אותנטי ואמיתי כשאין הוא נגוע במניעים או באינטרסים זרים זולת מסירת האמת.
עדותה השתלבה היטב בעדויות האחרות ובכרונולוגיה של האירוע כפי שבאה לידי ביטוי במכלול
הראייתי שבא לפנינו. מצאנו, לאור דרך מסירת העדות, סבירותה, הגיונה הפנימי והשתלבותה במכלול
הראייתי שניתן בבטחה לקבוע על סמכה ממצאים.
עדויותיהם המהימנות של נ.א.ו., ד.ה.א., ס.ר.א.נ.י., נ.י.ד. וה.י.ד. מאפשרות לשרטט בשלב זה את
תמונת האירוע בקווים כלליים :
60 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
.
•
•
האירוע האלים בו אנו עוסקים החל ואותחל לאחר שנ.א.ו. הגיע לביתו ודיווח שנאשם 1 ירה
לעברו.
אירוע הירי במתחם החל לאחר שהמעורבים השונים יצאו מבתיהם, ולאחר שהחלה חלופת
צעקות שנמשכה מספר דקות.
בני משפחת הנאשמים הגיעו למקום בכלי רכב ורק לאחר מכן, החלה זריקת אבנים לעבר
בני משפחת רמ’.
הנפגעת הראשונה באירוע הייתה המנוחה, שנפצעה מזריקת אבן; רק לאחר פינויה מן
המקום החל הירי לכיוון בני משפחת רמ’.
הייתה תאורה טובה במקום; במרוצת האירוע י.ל. טרח לשלוף את מחשב מצלמות האבטחה
המותקנות על ביתו (DVR), ככל הנראה כדי למנוע שמירת תיעוד האירוע.
הנאשמים עשו שימוש בנשקים באירוע וירו באמצעותם.
לגרסת חלק מן העדים י.ל. “דירבן” את בני משפחתו לפגוע בהם (משפחת רמ’).
תמונת האירועים הטמונה בפרטים, שהם המכנה המשותף לעדויות הללו משתלבת היטב עם
הראיות האובייקטיביות שננאשם 1ו לעיל, היא שרטוט קוהרנטי של השתלשלות האירועים, יש בה
הגיון פנימי והיא עומדת במבחני השכל הישר.
אף אם קיימות סתירות מסוימות בין עדויותיהם של בני משפחת רמ’, אין בהן כדי לגרוע ממהימנותן.
ראוי להזכיר בהקשר זה כי:
“…יודגש כי אף אם קיימות סתירות כאלה ואחרות בין הגרסאות שמסרו העדים לאורך
הזמן, הרי שמדובר בסתירות נקודתיות ולא מהותיות, שאין בהן כדי לגרוע מעקביות
גרסאותיהם של העדים ביחס לגרעין הדברים. כפי שציין בית משפט קמא, מדובר בשני
אירועים קשים של ירי שנורה לעברם של המתלוננים ולעבר בתיהם, בהם שהו באותה
עת בני משפחתם. משכך, אין זה מן הנמנע כי בשל הלחץ והמתח בו היו שרויים
העדים באותה עת, אין ביכולתם לזכור באופן חד ומדויק את האירועים לפרטי פרטים,
ומטבע הדברים תהיינה סתירות כאלה ואחרות בין הגרסאות שמסרו ביחס אליהם. עם
זאת, משאין מדובר בסתירות מהותיות הנוגעות לשורשו של עניין, הרי שכפי שקבע
בית משפט קמא – אין בכך כדי לפגום במהימנותן של העדויות…”(עייפ 5684/22 פלוני
נ’ מדינת ישראל, ניתן ביום 20.4.23) (ההדגשה אינה במקור).
בהתייחס לשאלה מי היה זה שקליע שנורה מנשקו פגע במנוח ומי היה זה שקליע מנשקו פגע
בה.י.ד. אין אפשרות להשיב לשאלה זו בפסקנות על סמך העדויות הללו. גם על השאלה מי ירה מתי
קיים קושי לתת תשובה חד חד ערכית על סמך העדויות הללו. עם זאת, עולה בבירור מהן, כי
61 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
הנאשמים שלפנינו היו אלו שביצעו ירי מכלי נשק במהלך האירוע, ירי אשר כוון בכיוונם של בני
משפחת הקורבנות. ראוי להזכיר בהקשר זה, כי
–
“…הסקת המסקנה המפלילה היא תולדה של הערבה מושכלת של הראיות,
בהתבסס על ניסיון החיים והשכל הישר. וכמובן, אין הכרח שכל ראיה נסיבתית,
בשלעצמה, תספיק לצורך קביעת המסקנה המפלילה, וזו עשויה להתקבל מצירופן
של מספר ראיות… שלב זה, והבא אחריו, ייחודיים לבחינת ראיות נסיבתיות, ואלו
מהדהדים את ההבנה כי בוחן של אלה נובע לא רק מאיכותן, אם כי גם מכמותן
וצירופן זו לזו..”(עייפ 2050/21 אלהואשלה נ’ מדינת ישראל, ניתן ביום 16.5.23)
במאמר מוסגר, נעיר, כי הראיות לעיל מאפשרות לנו בנוסף להצביע על מועד הפגיעה בהמנוח. את
זאת ניתן לקבוע משילוב הנתונים העולים מכמה ראיות שונות. הדיווחים למשטרה החלו כאמור
בשעה 01:15. כעולה משורה של ראיות מהימנות, ס.ר.א. עזר בפינוייה של המנוחה; משמע, הפגיעה
במנוח (בה חזה ס.ר.א. כשחזר למתחם) לא ארעה לפני השעה 1:41 לערך (בהתאם לשעת עריכת
השיחות בידי ס.ר.א. ותוכנן וכן לאור נוכחותו בשעת פינויה של המנוחה). מן החומר הראייתי אשר
הוגש לנו עולה, כי כוחות ההצלה המתינו ליד הכביש המוביל למנהרה. הם החלו בתנועתם בשעה
01:41 (מצלמות כביש *) והגיעו למתחם בשעה 01:43:30 (כעולה מסרטון שצולם במצלמת הגוף של
השוטר קובי לופו). רכב הטיפול הנמרץ, שאנשיו קבעו את מותו של המנוח, יצא בשעה מאוחרת יותר
והגיע למתחם בסביבות השעה 02:07. נתון רלבנטי נוסף הוא דויים פעולה של השוטרת מוריה סדון
(ת/211), אשר לימד, שזו הגיעה לשטח ההיערכות הסמוך למתחם בשעה 01:36. שם היא הבחינה
בהגעת ס.ר.א. (בפינוי המנוחה), כאשר ברקע היא שמעה “קולות של צרורות ירי רבים המגיעים
מקרבת הבתים”. גם מהודעתו של *** שק’, שכן של משפחת רמי ושל י.ל., שהתקבלה כראיה
לאמיתות תוכנה (ת/177) ניתן ללמוד שהוא התקשר למשטרה וסיפר, שבני משפחת רמ’ צעקו במתחם
לחדול מאחר שהמנוחמת.
בחינת מהימנות עדות הנאשמים ועדי ההגנה
בחינת מהימנות עדותו של נאשם 1 (הנאשם 1)
באורח כללי, גרסתו של נאשם 1 היא, שהוא לא היה מעורב כלל ועיקר באירועי אלימות כלשהם באותו
הלילה. לגרסתו, הוא שמע ירי מרוחק, ולאחר שזיהה את כוחות המשטרה עזב את המתחם. הוא טען
כי איננו יודע מה הביא להתפתחות האירוע בכללותו ומדוע לפתע פתאום ניצת עימות בין נ.א.ו. לבין
סבו, י.ל. (עמ’ 1364). גרסה זו לא נשמעה מפיו במסגרת חקירותיו במשטרה. יש להגדירה, אפוא כעדות
כבושה. נאשם 1 נחקר במשטרה שש פעמים : ב – 20.7.21 (ת/153 ו-154); ב – 26.7.21 (ת/127 ו-128);
62 מתוך 95
ר
בית המשפט המחוזי בחיפה
–
2.8.21 (ת/143-1144), ביום 4.8.21 (ת/1146 -147), וביום 6.8.21
(ת/149).
כידוע, –
“…הלכה היא כי ערכה הראייתי של עדות כבושה הינו מועט בהעדר הסבר
משכנע לכבישתה (ראו, למשל: ע”פ 2854/18 משה נ’ מדינת ישראל
(27.8.2019)). בענייננו, הגרסה האחרונה שהציג המערער אינה רק גרסה
כבושה, כי אם גרסה כבושה שקדמו לה מספר גרסאות שקריות, אשר
סותרות זו את זו. ביתר פירוט, בית משפט קמא עמד על כך שהמערער הציג
את גרסתו הכבושה רק לאחר שכל עדי התביעה סיימו להעיד, וכי היא
הייתה בבחינת “סיבוב פרסה” לעומת גרסאות קודמות שמסר. המערער
עשה על בית משפט קמא רושם גרוע ביותר, ונקבע כי לא ניתן לתת כל אמון
בגרסתו…” (עייפ 7473/20 מדינת ישראל נ’ מחאמיד, ניתן ביום 29.6.21).
(ההדגשה אינה במקור).
במסגרת חקירתו הראשונה, מסר נאשם 1 שהוא איננו מחזיק טלפון נייד מזה תקופה ארוכה. הוא
סיפק תשובה תמוהה לשאלה מדוע נסע לרהט ונותר שם עד שנעצר, בתום האירוע בכללותו. תשובתו
הייתה כי הוא “אינו יודע במדויק מדוע עשה כן”). בהמשך טען, כי עשה זאת מכיוון שאיימו לשרוף
את בית משפחתו. עוד טען, כי בזמן האירוע הוא ישן בביתו של י.ל. (סבו). בהתאם לאותה הגרסה,
הוא לא שמע רעש כלשהו ולא היה מודע כלל ועיקר לייבלגן” ששרר במתחם. נאשם 1 טען, שאינו זוכר
מתי ראה את נ.א.ו. בפעם האחרונה וכפר בכך שהחזיק ברשותו נשק. טענתו הייתה, שמשפחת
המתלוננים מעוניינת יילתפור לו תיקיי. בהמשך שמר על זכות השתיקה.
במסגרת חקירתו השנייה הוצגו לנאשם 1 סרטוני המצלמות מכביש *. הוא, בתגובה, טען שלא נכח
במקום. גם כאשר הוצג לו הסרטון (הנייל), שאותו צילם ס.ר.א. הוא טען שאיננו מזהה את המעורבים
ושהוא עצמו ישן בבית סבו באותה העת. בהמשך שמר על זכות השתיקה. במסגרת העימות שנערך לו
עם נ.א.ו., טען נאשם 1 שזה האחרון שיתף פעולה עם ל.י.א. וי.ד. ושהם היו, למעשה, היורים.
במסגרת חקירתו הרביעית טען נאשם 1 שנ.א.ו. משקר; עוד הבהיר, שבאותה העת הוא היה נתון
ביימעצר בית” מטעם בית משפט ומשכך, לא יצא מן הבית.
במסגרת חקירתו החמישית התכחש נאשם 1 לעובדה ששוחח עם ד.ל.א ביום האירוע (מייד לאחר
האירוע המקדים – בשעות 11:07 – 1:14) ובסמוך ליציאתם (הנטענת) של בני משפחתו מן הכפר לכיוון
המתחם (ראו מחקרי תקשורת שהתקבלו בהסכמה לאמיתות תוכנם – ת/155); הוא אף המשיך
–
63 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
להכחיש שהיה ברשותו טלפון נייד כלל ועיקר. עוד במסגרת חקירה זו, הוצגה לנאשם התאמה בין
תרמילי התחמושת שנמצאו במתחם (שנאספו מייד במתחם בלילה לאחר הירי במנוח) לבין כאלו,
שאותרו באזור האירוע המקדים. לכך הגיב באומרו, שמאן דהוא זרק תרמילים זהים בשתי הזירות.
טענה זו חזרה ונשנתה מפיו גם במסגרת חקירתו השישית.
***
במסגרת עדותו בבית המשפט אישר נאשם 1 שגרסתו דלעיל במשטרה הייתה שקרית. בפועל, סתרה
גרסתו בעדות בבית המשפט חזיתית את דבריו בחקירותיו השונות. במסגרתה, הוא אישר שאכן
החזיק בטלפון, כי הוא אכן שוחח עם מכרו (מזכר – ת/138), וכי הוא אכן הדמות אשר צולמה
יוצאת מבית י.ל. והנצפית בסרטון (הנייל), שאותו צילם ס.ר.א.. גרסתו של נאשם 1 (לפיה הוא נכח
בתחילת האירוע בבית משפחתו בכפר), איננה נתמכת כלל ועיקר בראיות חיצוניות. במסגרת עדותו
הראשית, נאשם 1 נתבקש להסביר מה עשה החל מן השעה 22:00 ואילך בליל האירוע. לכך, הוא השיב,
שר.ו.מ, קרובת משפחתו, התקשרה אליו ודיווחה שיורים עליהם לכן, כל משפחתו ירדה מן הכפר אל
המתחם (כולל הוא עצמו). נאשם 1 הדגיש, שהוא הגיע למתחם (לאזור ביתו של י.ל.) בצוותא חדא עם
נאשם 2 (נאשם 2), ד.ל.א, ד.ו.מ. ור.א.ש. כולם פגשו את י.ל. לראשונה (באותו הלילה) במרפסת ביתו.
בנקודה זאת חשוב לציין, כי לפי דבריו נאשם 1 היה נתון במעצר בית באותם הימים (כשעל פי החלטת
בית המשפט היה עליו לשהות בבית י.ל. כחלופת מעצר); אלא מאי, לדבריו, בליל הרצח, הוא החליט
בלי כל סיבה מהותית לישון דווקא בבית הוריו ולהפר בכך את צו בית המשפט.
בייכ המאשימה הטיח בנאשם 1 שאין בנמצא בפלט שיחותיו שיחה, התואמת לשיחה עם ר.ו.מ, שאותה
הוא תיאר בעדותו. תשובתו הייתה, שקרובת משפחתו התקשרה באמצעות “יישומון שיחותיי ולפיכך
היא איננה נרשמת בפלט השיחות. בהקשר זה, לנאשם 1 לא היה מענה ראוי לשאלה מדוע אף לא אחד
מן המעורבים הזכיר את נוכחותה של ר.ו.מ במתחם. לשאלה בעניין זה השיב: “לא יודע לענות לך על
זה” (עמ’ 1287).
במסגרת חקירתו הנגדית בבית המשפט נשאל נאשם 1, כיצד הוא הגיע בליל האירוע לביתו של י.ל..
לשיטתו, לאחר מספר גרסאות שונות, ציין כי יירדנו הנענו את האוטו (קיה) וירדנו למטה פגשתי
אותם למטה”י.
נאשם 1 טען שהוא הגיע לביתו של נאשם 2 ושם סיפר לו על אודות השיחה עם ר.ו.מ (כפי שנפרט
בהמשך, נאשם 2 שולל את טענת נאשם 1 שהאחרון עבר דרך ביתו לקרוא לו) נאשם 1 פירט שלאחר
מכן הצטרפו אליהם ד.מ.ח. וד.ל.א, בעוד את ד.ו.מ. ור.א.ש הוא פגש במדרגות (עמ’ 1219).
לנאשם 1 אף לא היה הסבר מספק לשאלה, מדוע בשעה 01:07 (מזכר צפייה במחקר תקשורת
ת/155), כחצי דקה לאחר הירי הנטען לכיוונו של נ.א.ו., הוא התקשר אל ד.ל.א, בן דודו (ת/155)
וכעבור ארבע דקות לערך (סיוע 787/21) ד.ו.מ. נצפה נכנס לטנדר (השייך למשפחתו של נאשם 1) ונוסע
אל ביתו של י.ל. (כעולה מצילום בדרך סיוע 792/21).
64 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
בשעה 01:14 (בהתאם למחקר התקשורת האמור) נאשם 1 התקשר פעם נוספת לד.ל.א ללא הסבר
מספק מצדו מדוע עשה כן. מייד לאחר מכן, נצפים שלושה בני משפחה נוספים נוסעים בזה אחר זה
לבית י.ל.: נאשם 2 ברכב הקיה, ואילו ד.ל.א וד.מ.ח. (בניו של נאשם 2) ברכב הונדה השייך
למשפחתם. כלי הרכב נסעו זה אחר זה לביתו של י.ל. (עמ’ 1231 וכן – 1305).
נאשם 1 ייהתעקש” בגרסתו האחרונה שהוא הגיע לביתו של י.ל. מן הכפר (כאמור ללא נוכחותו כלל
ועיקר באירוע המקדים) באמצעות רכב הקיה שבו נהג נאשם 2 – ללא עצירות או סיבובים באמצעות
הרכב – תוך כדי נסיעה ישירה רציפה למתחם (עמ’ 1229). בהמשך, גרסתו שונתה, והוא טען, שנאשם
2 במהלך נסיעתו סובב את רכבו על הכביש וכך הוא עלה עליו. עדותו בעניין זה הייתה בלתי
קוהרנטית; לאחר מכן סתר את עצמו פעם נוספת, בעודו טוען ייעלינו ביחד אני והוא לאוטו, לא עלינו
כל אחד בנפרד, עלינו ביחד לאוטו” (עמ’ 1293). בהמשך תיקן שוב וטען שנאשם 2 צפה בו צועד ואסף
אותו בהמשך הדרך (עמ’ 1307), שכן הוא צעד ייכדי לראות יותר טוביי את ביתו של י.ל. והמתחם.
לאחר מכן טען שאמר לנאשם 2 “… אני עולה אתך” (עמ’ 1308). נאשם 1 לא הצליח לספק הסבר הגיוני
לשאלה הכיצד ייתכן שלמרות, שלטענתו הוא הגיע לרכב מכיוון ביתו, בצוותא חדא עם בני משפחתו,
הוא כלל לא נצפה במצלמות ביתם יורד במדרגות (עמ’ 1372). תוצרי המצלמות מבית י.מ.ה (סיוע
787/21, ת/259), וכן המצלמות השייכות לאמריה (סיוע 792/21, ת/258) סותרים בעליל את המציאות
שאותה ניסה נאשם 1 לשרטט. נראה בסרטונים אשר הופקו מן המצלמות שנסיעת כלי הרכב רציפה,
וכי בניגוד לשאר בני משפחתו, הנצפים בהם בבירור, נאשם 1 איננו נצפה בצילומים. כעולה ממצלמות
אלו (דוייחות צפייה – ת/261 – ת/ 258, יצוין, כי יש להוסיף שעה ודקה לזמן אמת המצלמה) נאשם 2
(נאשם 2), יחד עם בני המשפחה האחרים, יצאו מביתם לכיוון המתחם (ת/252-257) באמצעות כלי
רכב פרטיים מסוג קיה והונדה, וכן עם טנדר מסוג טויוטה. זמן נסיעתם למתחם עמד על שתי דקות
ומחצה לערך (מדידת זמנים ת/266 וצילום בתים ת/254). לא זו אף זו, במהלך אירוע הירי, שהתרחש
לאחר האירוע המקדים, בסרטון שצילם ס.ר.א. (ת/268). נצפים חלק מבני משפחת הנאשמים כשהם
מגיעים לזירה. במסגרתו של סרטון זה נצפה נאשם 1 מגיח מתוך ביתו של י.ל. בשנייה 00:42.
כאן המקום לציין את אמרתה במשטרה של ח’. שק’, אשתו של נאשם 2 (נאשם 2) (ת/170-171), אשר
הוגשה כראיה לאמיתות תוכנה. הנתונים בהתאם לאמרתה מצביעים על כך שלאחר ביצוע הירי
המקדים, ד.ל.א וד.מ.ח. שהו בביתם וכך גם נאשם 2. מסגרת הזמנים מעידה על כך שכדקה לערך
לאחר ביצוע הירי הנטען לכיוון נ.א.ו., נאשם 1 התקשר אל בני משפחתו (תחילה בשיחה בשעה 1:07).
אלו יצאו בזה אחר זה, כולל נאשם 2 (נאשם 2) בדרכם למתחם בית י.ל.. ח’ אישרה כי חזתה ממרפסת
ביתה בבעלה וילדיה מחנים את הרכבים ועולים רגלית לכיוון ביתו של י.ל.. היא טענה שהם עשו כך
שכן כביש הגישה לביתו של י.ל. הוא צר (עמ’ 50). משמע, השיחות שערך נאשם 1 עם ד.ל.א היוו
שיחות קריאה לצורך הגעתם למתחם. מייד לאחר האירוע המקדים. במובן זה, גרסתה של ח’
משתלבת היטב עם הנצפה במצלמות האבטחה והנראה בסרטון שצילם ס.ר.א. ומעמידה את גרסתו
של נאשם 1 כגרסה שקרית וכוזבת.
65 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
ככלל,
“הלכה היא עמנו כי שקרי הנאשם בחקירתו או במשפטו מספקים חיזוק ואף סיוע
פורמאלי לראיות התביעה, מקום שמדובר בשקרים מהותיים; ברורים וחד-
משמעיים; המכוונים לסיכול החקירה ולהטעיית בית המשפט; אשר הוכחו
באמצעות ראיה פוזיטיבית ועצמאית; ואשר קשורים לעבירה י.ל.ה נסב המשפט,
באשר הם מצביעים על תחושת אשם של הנאשם ועל ניסיונו להרחיק עצמו
ממעשה העבירה…” (עייפ 5864/19 פלוני נ’ מדינת ישראל, ניתן ביום22.8.21)
(ההדגשה אינה במקור)
עדותו של נאשם 1 בבית המשפט הותירה בנו רושם עגום ושלילי ביותר והתקשינו להאמין לדבריו.
התנהגותו על גבי דוכן העדים שידרה חוסר אמינות מובהק. עדותו הייתה מתחמקת, חסרת הגיון
פנימי ורצופה שקרים הזועקים לשמיים (ניתן אף היה להבחין ללא קושי בשינויים בגוון קולו כאשר
יינדחק לפינה”י ונתפס בשקריו). שקרים אלו נערמו זה על גבי זה ויצרו גיבוב שקרי אשר ספק אם מאן
דהוא יכול היה לתת בו אמון. דומה, כי כל מטרתו בעדותו הייתה לשכנע בכך שהוא לא השתתף כלל
ועיקר באירוע המקדים וכי לא הוא היה זה שירה לכיוונו של נ.א.ו.. בחקירותיו במשטרה טען, כזכור,
שאכן שהה במתחם (וישן בבית סבו, י.ל.); בעדותו לפנינו שינה טעמו וניסה לשכנע (בלא הצלחה) כי
לא נכח באזור האירוע המקדים מתחילתו, אלא הגיע בצוותא חדא עם בני משפחתו אל המתחם. במו
פיו הודה, שבחר לשקר בחקירתו במשטרה. להגנתו בעניין זה הפנה אל עצת עורך דינו (עמ’ 1149).
טענתו שלפיה בחר לשקר כי חשש שמא ייחשד כמי שהפר את תנאי מעצר הבית, בעוד על הפרק תלוי
היה ועומד כנגדו חשד לביצוע רצח, נשמעה כמעט מגוחכת.
לאור העובדה שלאחר האירוע המקדים נאשם 1 נצפה בשטח המתחם (והוא אף מאשר זאת), הרי
שככל שטענתו בדבר קנוניה שנרקמה נגדו (למשל ע”י השתלת הקליעים בזירת האירוע המקדים)
תידחה, יהא בנתון זה בדבר מציאת תרמילים זהים בשתי הזירות גם יחד כדי לסבכו במעורבות
לכאורית בירי בשתי הזירות כאחת. בהקשר זה, ראוי לציין, כי נאשם 1 (הנאשם 1) טען שמייד עם
הגעת כוחות המשטרה לאזור המתחם הוא שב לביתו. לגרסתו הוא עשה כן בגפו בדרך שהיא יינטולת
מצלמות אבטחה” (עמ’ 1322), ורצה הגורל ובמהלך הליכתו בדרך זו מכשיר הטלפון הנייד שלו אבד
אף הוא (עמ’ 1330). גם נאשם 1 (כמו נאשם 2) התקשה להסביר הכיצד מכשירו הסלולרי המשיך לפעול
(למרות שהוא מוגן בקוד פתיחה) עד לשעה 03:58 עת נרשמה שיחה שערך עם אמו (עמ’ 1343). כאן
המקום להעיר, כי במסגרת ת/157 (נתוני תקשורת עייש פ.ר.ש שקי ) שהתקבל כראיה לאמיתות תוכנו,
אכן מופיעות השיחות של שקי רמי עם פ.ר. שכפי שצוינו, ושיחה נוספת שפ.ר.שקיים עם נאשם 1 בשעה
02:14 (נזכיר, כי נאשם 1 טען, כי באותם רגעים מכשירו הנייד כבר לא היה ברשותו שכן אבד).
66 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
יוזכר גם, שנאשם 1 טען שלאחר הירי, בני משפחתו עזבו את המקום, ומ***** נלקחו לרהט. לטענתו,
אין המדובר בבריחה מן הזירה. בראייתנו, האמור במובהק בהתנהגות מפלילה לאחר מעשה,
העשויה לשמש כראיית סיוע, באשר היא מביאה לידי ביטוי תחושה ברורה של אשמה (ראו למשל :
עייפ 3452/11 שאלתיאל נ’ מדינת ישראל, ניתן ביום 8.7.13).
התרשמותנו הבלתי אמצעית מנאשם 1 על גבי דוכן העדים כשזו מצטרפת לתוכן עדותו – אשר היה
בלתי סביר לא פעם – ולסתירות הברורות בין דבריו בחקירתו לבין דבריו לפנינו ובין דבריו לדברי עדים
אחרים (ובהם נאשם 2, דודו וחברו לספסל הנאשמים) מביאה אותנו לקבוע בפסקנות רבה כי אין לתת
כל אמון בדבריו לפנינו.
בשורה של עניינים, הוא נתפס בשקרים מהותיים. כך לדוגמה, בסוגיית החזקת המכשיר הנייד בזמן
האירוע ובשעות שלאחריו. לא זו אף זו, הוא לא מסר אמת כשטען שסיפר לנאשם 2 על אודות שיחה
שניהל לדבריו, עם ר.ו.מ; לא אמר אמת בהתייחסו לשאלה מתי וכיצד הגיע לזירת האירועים: לפנינו
טען, כזכור, שהגיע למתחם מביתו בכפר (בצוותא חדא עם בני משפחתו), בעוד למעשה הוא הגיע
לשם במישרין מזירת האירוע המקדים. שקר זה הוא בעל משמעות מפלילה מאד בשים לב לכך,
שהוא נועד להרחיקו ממיקומו באירוע המקדים, שבו עבר עבירה הכרוכה בשימוש בנשק ובעוינות
כלפי בן למשפחת רמ’, על כל המשמעויות הנודעות לכך.
בחינת מהימנות עדותו של נאשם 2 (הנאשם 2)
באשר לנאשם 2 (הנאשם 2) נעיר, כי זה נחקר באזהרה ארבע פעמים – 12.7.21 (ת/115 ו- 116), 15.7.21
(ת/120), 28.7.21 (ת/135 ו-136), 6.8.21 (ת/148). כאן המקום להזכיר, כי נאשם 2 טען שלא היה כל
שימוש בנשק מצד בני משפחתו, וגם הוא טען שעלילה מתוחכמת נתפרה כנגדו. הגרסה, שמסר נאשם
2 בעדותו בבית המשפט, בדיוק כמו נאשם 1, הייתה גרסה כבושה, חידוש מוחלט ביחס לגרסאות
שמסר בחקירותיו במשטרה.
במסגרת חקירתו הראשונה במשטרה, טען נאשם 2 שהוא נעצר עת שהיה מצוי על מיטתו, ולא
מתחתיה, כעולה מדוייחות השוטרים העוצרים. הוא טען, כי האירוע המתואר בכתב האישום כלל לא
אירע. כל שעשה באותו הלילה, לדבריו, היה “לרדת” לבדוק מה שלומה של אמו, כאשר על הדרך הוא
ייהפרידיי בין כמה ילדים קטנים שהסתכסכו, ולאחר מכן הוא שב לביתו (לאחר ששמע ירי מרוחק);
במסגרת חקירתו השנייה טען נאשם 2, שלא פגש את אביו י.ל. ביום האירוע. לאחר שהוצג לו הסרטון
של ס.ר.א., הוא טען שאינו מזהה את עצמו או אדם אחר כלשהו במסגרתו.
בחקירתו השלישית הוצגו לו צילומים מבית י.מ.ה וכן הוא עומת עם גרסת רעייתו, ח’. נאשם 2 חזר
על גרסתו, שלפיה הוא יצא לבד מהבית (על אף שילדיו מצולמים בסמוך אליו יורדים במדרגות).
בחקירתו הרביעית הוצגה לו ההתאמה בין התרמילים שנתפסו באזור האירוע המקדים לבין אלו
שנתפסו במתחם; הוא, מצדו, טען שלא ירה בנשק, ולא פגש בנאשם 1 או בנ.א.ו. באותו היום.
67 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
בעדותו בבית המשפט טען שהגיע למתחם עם נאשם 1; עוד סיפר, שהירי שבוצע באירוע היה מכוון,
למעשה, לעבר בני משפחתו. הרושם, שהותירה בנו עדותו של נאשם 2 היה שלילי ביותר. עדותו
הייתה רצופה בשקרים ורצופה ניסיונות בלתי מוצלחים לחמוק מלהתמודד עם עובדות מפלילות.
לנאשם 2 לא היה הסבר הכיצד הוא נצפה, בסרטונים, מגיח משביל הגישה לביתו של י.ל. (לצד שאר
בני משפחתו – אלו שהגיעו ברכבים מביתם בכפר).
גרסאות שני הנאשמים סתרו זו את זו, שכן בעוד נאשם 1 טען בתחילה, כי שוחח עם נאשם 2 ותיאם
עמו שייסעו ביחד למתחם (לאחר השיחה שהתקבלה לגרסתו מדודתו, ר.ו.מ) – נאשם 2 הכחיש זאת
וטען, שנאשם 1 לא תיאם עמו את ההגעה למתחם. נאשם 2 לא הצליח במסגרת עדותו לפנינו לספק
הסבר הגיוני, מדוע אשתו דיווחה בחקירתה שהוא ובניו לא שבו לביתו לאחר האירוע (עמ’ 1520).
נאשם 2 אף נכשל בניסיון להסביר מדוע נמצא כשהוא מתחבא מתחת למיטה בחדרו. התיאור הנובע
ממזכרי השוטרים בהקשר זה (ת/215, ת/223 ו- ת/313) העלה, כי בעת מעצרו השוטרים נקשו על
הדלת, תוך שהם צועקים צעקות יימשטרה משטרה לפתוח את הדלת”. הדבר היה עת נשמעו רעשים
מתוך הבית. שניים מחברי צוות השוטרים חדרו דרך החלון, ומצאו את נאשם 2 שוכב מתחת למיטה.
משאלה היו פני הדברים, טענתו כי פרצו את דלתו מה שהביאו להיבהל והסתתר, שכן חשש שגורמים
אחרים יפגעו בו- נסתרה. בהקשר זה, כשנדחק לפינה במהלך עדותו טען טענה דחוקה נוספת, לפיה,
לא היה לו אמון במשטרה (עמ’ 1509). ברי, כי שינוי גרסה זה מעל גבי דוכן העדים איננו תורם למתן
אמון בעדותו. ראוי, אפוא, להגדיר את התנהגותו בשעת המעצר (הסתתרות מפני המשטרה) התנהגות
מפלילה, וככזו, היא עשויה לשמש חיזוק לראיות התביעה מקום שבו כזה נדרש (ראו למשל: עייפ
8680/11 פלוני נ’ מדינת ישראל, ניתן ביום 5.6.13).
סוגייה רלבנטית נוספת, שביחס אליה מסר נאשם 2 גרסה כבושה אשר הופרכה פוזיטיבית בראיות
התביעה היא סוגיית העברת רכב הקיה המשמש אותו ואת ח.ס. לעבודה מביתו לבית ח.ס. הנייל.
בעדותו לפנינו טען נאשם 2, כי בבוקר שלמחרת האירוע, פנה לבתו ודרש ממנה להתקשר לח.ס., כדי
שיאסוף את רכבו מן המתחם. דא עקא, שורה של ראיות מהימנות סתרו גרסה זו ולימדו שרעייתו, ח’
.הייתה זו שביקשה מח.ס. ליטול את הרכב לאחר שפינתה אותו מהזירה בליל האירוע. על פי עדותו
של ח.ס., לאחר שח.ס. שוחח עם ח’, היא דרשה ממנו לבוא לקחת את רכב הקיה (מזכר עם ****
ת/124). לא זו אף זו, הודעתו של * * * * * * (ת/172) אשר התקבלה בהסכמה לאמיתות תוכנה, מלמדת,
כי ד.ל.א, בנו של נאשם 2, הגיע אליו בשעות הבוקר ואמר לו, כי נאשם 2 אינו עתיד להגיע לעבודה,
שכן “… הוא בכלא או ברח”י (ת/173, עמ’ 8, שורות 33-36). על כך יש להוסיף, כי בהתאם להודעתו
של * * * * (ת/176) נאשם 2 לא התייצב לעבודתו ביום ראשון (שלאחר האירוע). ח.א., בהודעתה שלה,
סיפרה, שהיא אכן הייתה זו שהחזירה את רכב הקיה מן המתחם. לגרסתה, בהגעתה למתחם, היא
הבחינה ברכב כאשר מפתחותיו מוטלים בתוכו (בהודעתה המשטרתית, בעמ’ 42). עוד טענה, כי
68 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
כשהגיעה לשם נכחו במקום י.ל. ו**** בלבד. כאשר שאלה אותם היכן בעלה וילדיה אלו השיבו שאינם
יודעים (עמ’ 46). דא עקא, במסגרת חקירתו הנגדית התקשה נאשם 2 עד מאוד לספק תשובה ראויה
לשאלה מדוע מסר למשטרה גרסה שונה מזו (ראו עמ’ 1518 ו- 1528). הוא טען טענה דחוקה, שלפיה
שעה לעצת עורך דינו דאז.
נוסף על כך, גרסתו בדבר איסוף נאשם 1 ברכבו ונסיעה משותפת למתחם, באה לעולם רק לאחר
שנאשם 2 שמע את נאשם 1 מעיד בבית המשפט בעניין זה, וככל הנראה הבין שאם ישמיע גרסה שונה,
הדבר יהיה בעוכריו.
כאן גם המקום לציין, כי לנאשם 2 לא היו תשובות לתהייה שהתעוררה עת טען כי מכשיר הטלפון שלו
אבד, בעוד הוצגו לו בעדותו מחקרי התקשרות, המלמדים על כך שהטלפון שלו היה פעיל עד לשעה
ארבע לפנות בוקר לערך (עמ’ 1584). (ת/151 מחקר תקשורת עייש נאשם 2).
לא נתנו כלל ועיקר אמון גם בדבריו של נאשם 2 לפנינו. בנוסף להתרשמותנו הבלתי אמצעית ממנו
(המתבססת על התנהלותו על גבי דוכן העדים ועל קשייו להתמודד עם שורה של תהיות ושאלות אשר
הופנו לעברו), גם הוא נתפס לא פעם סותר דברים שמסר באמרותיו המשטרתיות ואף נתונים
אובייקטיביים אשר הוכחו לפנינו. כך לדוגמה, הוא נמנע מלמסור את האמת כשטען שמכשיר הטלפון
הנייד שלו אבד (כמפורט לעיל). גם בהתייחסו לנסיבות מעצרו ניסה להוליכנו בכחש. באורח דומה,
גרסתו בעדותו, שלפיה מעורבותו באירוע התמצתה בצפייה בילדים מתקוטטים ומשם חזרה הביתה
(תוך ניסיון לטעון שהוא עצמו מצוי בסכסוך עם אביו י.ל.) היא גרסה מנותקת מן המציאות, כזו
שהומצאה במטרה להרחיקו מן האירועים. כאמור בהקשר זה, אף אחד משני הנאשמים לא מסר
אמת בכל הנוגע לאופן הגעתו למתחם. המניעים לכך ברורים. הגעה מתואמת של נאשם 2 למתחם
מלווה ברבים מבני משפחתו על מנת לתקוף את בני משפחת רמי ובכך חבירה לנאשם 1 ולאביו, י.ל.
מהווה ראיה מפלילה משמעותית לחובתו, ראיה העלולה לסבכו במעורבות בפגיעה במנוח ובנפגעים
האחרים. מכאן, שניסיון להרחיק עצמו מהגעה שכזו ומשהות ממושכת במתחם הייתה הכרחית בכדי
לנסות ולנקות עצמו מאשם. מטעמים דומים, הוא נמנע מלמסור אמת בכל הנוגע לנסיבות שבהן
הוחזר רכבו אל ביתו בכפר (כמפורט לעיל, החזרה בידי ח.ס.אשתו ולא בידיו).
לא למותר להוסיף, כי י.מ.ה שק’, אחיו של נאשם 2 מסר למשטרה את מצלמות ביתו, וציין באמרתו
(ת/178), שלאחר סיומו של האירוע ד.ו.מ. (בנו של אחיו פ.ר.ש, ואחיו של נאשם 1) הגיע אל ביתו ושבר
את המצלמות (דויים פעולה המתאר בעל מקצוע המתקן את המצלמות ת/221 ו- ת/280). יתרה מכך,
מהקלטות מוקד 100, עולה כי י.ל. שקי התקשר למוקד בזמן שכוחות המשטרה כבר מצויים בזירה,
ודיווח כך – יילפני חצי שעה ירו לו על הבית. לא ראה אדם חשוד. לא מסוכסך עם אף אחד. אין
מצלמות. אשתו הייתה בבית כשזה קרה”. (שעה 2:06 ת/186 עמ’ 8). בהקשר זה ראוי גם לאזכר את
69 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
אמרתו של * * * * * * (ת/271-272). ממנה עולה, כי הוא שוחח עם סבא י.ל. בשעות הבוקר המוקדמות
שלאחר האירוע (ת/241). הוא טען שי.ל. ביקש ממנו להגיע בדחיפות לאסוף ממנו טלאים מן המתחם.
דא עקא, כשזה הגיע לזירה (בשעה 6:30 בבוקר) הוא הותקף על ידי קומץ אנשים במקום. בתגובה
הוא התקשר זועם לי.ל.. דבריו של י.ל. באוזניו הם בגדר עדות מפי שמועה ולפיכך לא יובאו כאן ולא
יובאו בקהל הראיות הקבילות, שיהוו בסיס להכרעת דינם של הנאשמים, אך עלה מהם כנגזרת מן
ההסכמה לעצם אמירת הדברים כי י.ל. נכח גם נכח בזירה בעת קרות האירועים ולא כפי שציין
במסגרת שיחתו למשטרה.
התאמת התרמילים שנמצאו באזור האירוע המקדים לאלו שנמצאו במתחם לאחר הירי
חשיבותה הראייתית של סוגיית התאמת התרמילים שנמצאו באיזור האירוע המקדים לאלו שנמצאו
במתחם היא ברורה וגלויה לעין. ככל שיוכח שאכן קיימת זהות שכזו הרי שברור שמי שירה במסגרת
האירוע המקדים (ככל שכזה התרחש) ירה גם במתחם וקרוב לוודאי גרם למותו של המנוח ולפציעתה
של ה.י.ד.. הדבר יהווה חיזוק מהותי לגרסתו של נ.א.ו. ויגרור עמו מיניה וביה שלילה מוחלטת של
גרסת נאשם 1, לפיה כלל לא נכח במקום. נפנה לבחון את הראיות שעל פיהן תיחתך התשובה לתהייה
זו.
מציאת התרמילים באזור הייאירוע המקדים” ותפיסתם
–
ל.י.מ. רמי, אביו של ר.ד. רמי, מסר באמרתו (ת/194), כי מספר ימים לאחר האירועים, ביום 16.7.21,
הוא הבחין בתרמילים של תחמושת, במהלך נסיעה לעבר המתחם, בו אירע הרצח. זה המקום לציין,
שלפי הודעתו, שוחח עם נ.א.ו. לאחר הירי. לדבריו, הוא הבחין באקראי בתרמילים מנצנצים” מתחת
לעץ (ראו גם ת/222). הוא סיפר כי התקשר מיד לדווח על כך לאיש משטרה המוכר לו (לשוטר בשם
סאלח -המשייק של ******); האחרון הנחה אותו להתקשר למוקד המשטרה. הוא עשה כפי שנצטווה.
למקום הגיעו שוטר ושוטרת, שאספו את התרמילים (ראו: ת/214 דויים פעולה מאת השוטרת, רסייר
נוי אמסלם אשר תפסה שמונה תרמילים והכניסה אותם לשקית משטרתית, לאחר הכוונה של ל.י.מ.).
איסוף תרמילים ממתחם האירוע העיקרי
יצוין, כי סמוך לאחר סיומו של אירוע הירי, בשעה 3:30 לפנות בוקר אספה המעבדה הניידת של מזייפ
צפון, ביו היתר, 11 תרמילי תחמושת בקוטר 9 מיימ “לאורך כביש הגישה למתחם המגורים מכיוון
דרום לצפון”. עוד נכתב בדויים תפיסת המוצגים, כי “…כ- 50 מטר צפונית לתרמילים ובסמוך לביתו
של הקורבן, כתמי חחייד על הקרקע. חור הנראה כחור מעבר קליע במסגרת חלון בסלון (הפונה מערבה)
אשר ממשיך לתוך הסלון. על רצפת הסלון מספר שרידי קליעיי (ת/229).
ממצאי בדיקת התרמילים שנתפסו באזור מתחם האירוע הערקרר
בהתאם לחוות דעת מומחה (ת/224) נקבע, כי 11 תרמילים אלו (בקליבר 9 מיימ פאראבלום) יינורו
מכלי נשק אחד (יקרא c1), יתכן מאקדח חצי אוטומטי גלוק… או מכלי נשק אחר המטביע סימנים
70 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
כתוצאה מן הירי סבלה ה.י.ד. משני פצעי ירי. היא פונתה מן המקום על ידי מד”א לחדר הלם בבית
החולים רמביים, שם אובחנו שבר מרוסק ביד ימין שקובע בחדר ניתוח, ופצע ירי (כניסה ויציאה) בירך
שמאל שנחבש במיון בית החולים.
לשיטתה של המאשימה, במעשיהם המתוארים לעיל הנאשמים :
גרמו בצוותא חדא עם אחרים למותו של המנוח כשהם שווי נפש לאפשרות גרימת מותו;
פצעו וחבלו חבלה חמורה בה.י.ד., שלא כדין, בצוותא חדא עם אחרים, באמצעות נשק חם בכוונה
להטיל בה.י.ד.נכות או מום או לגרום לה חבלה חמורה;
ניסו שלא כדין, בצוותא חדא עם אחרים, לפגוע בבני משפחת רמי נוספים בקליע, בכוונה להטיל בהם
נכות או מום, או לגרום להם חבלה חמורה;
החזיקו ונשאו, בצוותא חדא נשק, שסוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם ובתחמושת לנשק, בלא
רשות על פי דין.
נאשם 1 ירה מנשק חם שלא כדין.
תשובת הנאשמים לכתב האישום
הנאשמים מסרו את תשובתם לכתב האישום בכתב, באמצעות סנגורם המלומד, עוייד רחאל.
צוין, כי הנאשמים כופרים בכל המיוחס להם בכתב האישום. הוסף, כי הם אינם כופרים בכך שהמנוח
הלך לעולמו כמו גם בעובדה שהמנוחה נפגעה. עם זאת, הם טענו, שאין הם מעורבים כלל בירי, שכן
זה בוצע ממקום אחר, ולא מהאזור, שי.ל.ו הצביעו המאשימה ועדיה.
הנאשמים אישרו את פרטי המגורים המפורטים בכתב האישום (סעיפים 1 עד 6 לכתב האישום ) אם
כי כפרו באומדן המרחקים בין הבתים, המצוינים בכתב האישום. אושר, כי במועד הרלוונטי לכתב
האישום, אכן שררו יחסים מתוחים בין בני משפחת הנאשמים לבין בני משפחת רמי, בין היתר על רקע
החשד מצד בני המשפחות הנוגע לאירועי ירי שהתרחשו בעבר ופגיעה ברכוש (סעיף 7 לכתב האישום).
נאשם 1 כפר בהתרחשות אירוע הירי המקדים ובטענה כי נתקל בנ.א.ו. (סעיף 8 עד 20 לכתב האישום).
נאשם 2 אישר שאכן הגיע לביתו של י.ל., אך לא בנסיבות המתוארות בכתב האישום ולא כשהוא נושא
עמו נשק (סעיף 12 לכתב האישום).
הנאשמים אישרו כי התקיים יידין ודברים” בין המשפחות, אך זה לא התרחש “בנסיבות המתוארות”
על ידי המאשימה (סעיף 14 לכתב האישום). הנאשמים כפרו, מחוסר ידיעה, בפרטי פינויה של המנוחה
מן הזירה. הם כפרו בכך שלאחר פינויה של המנוחה הם המשיכו בירי מן הרחבה לעבר בני משפחת
רמי ובטענה, שכתוצאה מכך נגרם מותו של המנוח (סעיפים 15 עד 18).
7 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
הנאשמים אישרו שבעקבות מעשי האלימות (מצד משפחתו של המנוח) הם נאלצו לעזוב את המקום.
צוין גם, שחקירת המשטרה נגועה במחדלי חקירה רבים והללו, לפי הנטען, יורדים לשורשו של עניין.
נטען שמעורבים נוספים לא הועמדו לדין ובכך לוקה כתב האישום באכיפה בררנית משהנאשמים
לבדם הועמדו לדין. צוין, כי טענות אלו ילובנו במסגרת הסיכומים לקראת הכרעת הדין.
מבנה הכרעת הדין
לנוחות קוראי הכרעת דין זו ובטרם שנצלול לעומק הראיות אשר הובאו לפנינו, להערכתן ולקביעת
ממצאים בהתבסס על הערכה זו, מצאנו לנכון להציג את המבנה הסכימטי של הכרעת הדין, מה
שיסייע בהתמצאות בה ובהבנתה.
תחילה, נציג את עיקרי הראיות שהובאו על ידי התביעה ממבט-על. הדבר יאפשר להבין את
ייהמסגרת הראייתית” שעליה מבוססת הכרעת הדין; כאן יצופו העניינים, שההכרעה בהם היא
קריטית למתן מענה לשאלה, אם הצליחה התביעה להרים את הנטל הכבד המוטל עליה ולהוכיח את
טענותיה בכתב האישום.
השלב הבא יכלול את סקירת תמצית ראיות התביעה, אשר הובאו לפנינו.
השלב השלישי יכלול את הצגת עיקרי עדויות הנאשמים ועדי ההגנה. בשלב זה, נעמוד בקצרה על
עיקר טיעוני הצדדים בסיכומיהם (בכתב ובעייפ); הדבר יקל לזקק את המחלוקות המהותיות שנתגלעו
בין הצדדים והמחייבות הכרעתנו.
אבן הדרך הרביעית והמרכזית בדרכנו להכרעה נעוצה בהערכת העדויות תוך השוואתן לראיות כולן,
עדויות של עדים אחרים, אמרות חוץ, מסמכים אחרים ויתרת ראיות ההגנה והתביעה. בשלב זה תגיע
אף השעה להביע התרשמותנו מהעדויות, אשר באו לפנינו תוך יישום המבחנים, הנהוגים בכגון דא:
התרשמות מהתנהגות העדים מעל גבי דוכן העדים, השתלבות העדויות זו בזו, סתירות בין עדותו של
עד לבין אמרותיו הקודמות, בחינת הגיונה הפנימי של כל עדות וסבירותה; בדיקת השתלבותה
במציאות כפי שזו עולה מנתונים אובייקטיביים ועוד כיוצ’יב.
לאחר השלמת שלב הערכת מהימנות העדים והנאשמים נעבור לעסוק בטענות ההגנה העיקריות, אשר
נועדו להטיל ספק בתיזה אותה הציגה התביעה במסגרת כתב האישום. במסגרת זו, תיבחן לעומקה
חוות דעת מומחה ההגנה, המתייחסת להיתכנות ביצוע הירי המתואר בכתב האישום ככזה אשר הביא
למות המנוח ולפציעתה של הגב’ ה.י.ד. בשים לב למיקומם של היורים; נעסוק בטענות בדבר מחדלי
החקירה הנטענים; ובטענות המעלות יותר מפקפוק בתפיסה שלפיה קיימת התאמה בין הקליעים
שאותרו בזירת האירוע המקדים לבין אלו שנתגלו במתחם (באירוע העיקרי). כל אלו ייבחנו לבסוף
בראי התרחיש החלופי, אותו העלתה ההגנה, תרחיש, שלפיו לא הנאשמים היו אלו שביצעו את
הירי, אלא אחרים עשו כן כשניצבו וירו מאיזור ההר.
8 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
סוגיים דומים”. נעיר, כי נתפסו תרמילים נוספים בזירה (ראו התאמה בין פ 30 – סומן 5 בזירה ו- 319
המהווה חלק ממעטפת קליע מתוך שרידי קליע בסלון שסומנו בת/224). צוין, שאלו נורו מקנה של כלי
נשק אחר (אשר סומן b1).
ממצאי השוואת תרמילי האירוע המקדים לתרמילי מתחם האירוע העיקרי
במהלכה של החקירה – לאחר שבתחילה לא הייתה היחידה החוקרת מודעת לקשר בין האירוע
במתחם לבין תפיסת התרמילים ביום 16.7.21 (כנזגרת מהדיווח של ל.י.מ.), על ידי השוטרת נוי
אמסלם – שמונה תרמילים אלו הובאו ביום 2.8.21 לבדיקת מעבדה (ת/ 225 ו- ת/226). נמצא כי שני
תרמילים שנדגמו מתוך שמונת התרמילים שנתפסו מאוחר יותר (פ1 – פ2) נורו מכלי נשק אחד, ואלו
תואמים (השוואה חיובית) גם לאירוע הירי בתיק דכאן – במתחם (10.7.21) וגם בהתייחס לירי לעבר
אדם בשפרעם שאירע בתאריך 22.6.21.
בחינת טענת “השתלת” תרמילים באזור האירוע המקדים
–
כזכור, הצדדים לא חלקו על קבילות דו”חות התפיסה או על שרשראות המוצג. האם ייתכן, כי
התפיסה המאוחרת של התרמילים ביום 16.7.21, מהווה חלק מייקנוניה” (למשל השתלה מכוונת של
תרמילים בזירת האירוע המקדים) אשר מטרתה להפליל את הנאשמים? בחינת היתכנות טענה זו
מניבה תשובה שלילית ברמה של קרוב לוודאי. נבהיר עמדתנו: אחד עשר התרמילים נתפסו סמוך
מאוד לסיום האירוע (כשעתיים לאחר סיומו, כשכוחות המשטרה באזור ת/229). יקשה להלום
סיטואציה, שבמסגרתה, הושתלו תרמילים זהים ליד העץ כשישה ימים לאחר מכן, תוך יצירת תיאום
מושלם לתרמילים שנורו במתחם. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך, שהתאמת התרמילים
עולה היטב עם כרונולוגיית האירועים, המפורטת בעדות נ.א.ו.. מכאן, שהתאמת התרמילים היא נדבך
נוסף המאשש את סיפור המסגרת. אף ללא ראייה זו, צבר הנסיבות הצביע על קיומו של האירוע
המקדים כפי שזה תואר. המסקנה העולה ממציאת התרמילים התואמים, היא כי אותו כלי נשק ירה
הן באירוע המקדים הן באירוע העיקרי (והן עובר לכך באירוע נוסף בשפרעם). ברי, כי הקביעה, שלפיה
נאשם 1 אכן עשה שימוש בנשק במסגרתו של האירוע המקדים, מקרבת לאפשרות לקבוע ברמת
הוודאות הנדרשת בפלילים, שבנשק זה אכן השתמש נאשם 1, הן בגדרו של האירוע המקדים והן לאחר
מכן באירוע המתחם. זאת מבלי שנביע עמדה בכל הנוגע לזהות היורה בשפרעם.
תרחיש חלופר
התרחיש החלופי, אשר הוצע על ידי ההגנה במסגרת סיכומיה הוא כי הירי במתחם יבוצע מכיוון אחר
ו/או בוצע ירי לכיוון בית הנאשמים ו/או כי לא נשללה האפשרות לפיה בוצע ירי עיין ייהרכב החשוד
או על עייי ל.י.א, י.ד. ונ.א.ו.” (ראו עמ’ 77 במסמך סיכומי ההגנה). נטען, כי העובדה שה.י.ד. נפצעה
בהיותה במרפסת מהווה הוכחה חותכת לביצוע ירי דווקא מכיוון אחר. הסנגור טען כי הנאשמים
71 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
,
העלו את טענת התרחיש החלופי במהלך חקירתם, כשלא הכירו את מסקנות דויים הנתיחה של
המנוחשלפיו כיוון כניסת הקליע לראשו של המנוח נוטה כלפי מטה.
ככלל,
“הסבר חלופי כאמור אשר יש בכוחו למוטט את המסקנה הלכאורית בדבר
אשמתו של הנאשם, נדרש להיות בעל אחיזה ריאלית בחומר הראיות, י.ל.ו
לעמוד במבחני השכל הישר וניסיון החיים וי.ל.ו להקים ספק אמיתי ומהותי
העולה בקנה אחד עם מארג הראיות הנסיבתיות (ע”פ 8030/21 אבו זיינב
נ’ מדינת ישראל, פסקה 42 (25.12.2012)). אין להסתפק באפשרות
תיאורטית או דחוקה שמעלה המערער בדי לברסם באשמה הניכרת
מהראיות הנסיבתיות (ע”פ 1464/21 קפוסטין נ’ מדינת ישראל, פסקה 33
(11.9.2022))…” (ע”פ 3965/22 טל נ’ מדינת ישראל, ניתן ביום
30.3.23). (ההדגשה אינה במקור).
||
ראשית, ובטרם בחינת ראשיה העובדתיים השונים של טענת התרחיש החלופי, ראוי להתייחס להגיונם
הפנימי ולסבירות התרחשותם. המשותף לתרחישים הללו הוא כי נ.א.ו. (או דמות אחרת מקרב בני
משפחת רמי) הזמין “עבודת חיסוליי מאת י.ד. או ל.י.א., במטרה שאלו יירו ויפגעו בבני משפחת
הנאשמים. מכאן, רצה הגורל והביצוע השתבש, שכן מבצעי המעשה ירו דווקא בבני משפחת “מזמיני
העבודה”י – באמו של מזמין העבודה ובדודו המנוח(המנוח). כל זאת, נזכיר, שעה שאלו (ואחרים מבני
משפחת רמי) יוצאים לאוויר הפתוח במסגרתו של עימות מילולי עם משפחת הנאשמים. ברור לכל בר
בי רב שככל שי.ד.ו/או ל.י.א. התבקשו להתנקש בבני משפחת שקי , אין זה הגיוני או סביר שיפעלו
כאשר דווקא בני משפחתם שלהם (משפחת רמי) חשופים לירי. יותר מכך, אין הגיון רב או סבירות
גבוהה לכך שהוצאה לפועל של אותו ייחוזה סיכולי תיעשה דווקא בזמן שמתנהלת תגרה המונית בין
המשפחות מה שבהכרח מסכן את בני משפחת רמי.
נעבור מכאן לבחון את האדנים העובדתיים של הטענות הללו-
***
חוות הדעת של מומחה מטעם ההגנה ועדותו
דומה, שבריח התיכון של התרחיש החלופי (על ראשיו השונים) הוא חוות דעתו של מומחה ההגנה, מר
ליאור נדיבי (נ/3 ו-נ/3א). חוות דעת זו מטילה לכאורה צל על התרחיש המוצג על ידי התביעה, שלפיו,
המנוח והגב’ ה.י.ד. נפגעו מירי הנאשמים, זאת בהתבסס על הטענה שזוויות הירי שנמדדו בין מקום
עומדם של הנאשמים למקום עומדם של המנוח וה.י.ד., אינן עולות בקנה אחד עם אופי הפגיעות של
קליעים בגוף המנוח והגב’ ה.י.ד..
72 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
העד המומחה, מר נדיבי, ערך חוות דעת, הנוגעת לניתוח ממצאים וחישובי מסלולי קליעים. העד הוא,
בין היתר, מומחה עצמאי בתחום הזיהוי הפלילי ועבודת המשטרה, הבעלים של “שירותי זיהוי פלילי
מתקדמים”. במסגרת חוות דעתו, הסתמך העד על מספר מסמכים מתוך תיק המוצגים שהועברו
לעיונו בידי הסנגור המלומד (ראו פירוט בעמ’ 3 לחוות הדעת). ביום 14.6.22 הגיע העד לזירה (במקביל
לביקור בזירה שערכנו אנחנו במקום).
ממצאי חוות הדעת של העד הצביעו לשיטתו, בין היתר, על מספר עובדות כדלהלן –
צוין, כי עלה מן המסמכים שהמנוח באירוע, המנוח ז”ל, ניצב, עובר לפגיעה בו, בסמוך לעץ הנמצא
מזרחית לפתח הכניסה למרפסת הבית, כשפניו לכיוון מערב (תמונה מס’ 1 לנספח). הוער, כי בהתאם
לחוות הדעת מטעם המכון לרפואה משפטית (מיום 1.8.21, דייר אבי זלן), אזי המנוח נפגע באזור
הרקתי הימנייי. כמו כן, ייפצע יציאת הקליע נמצא באזור העורפי מימין”.
לשם השלמת התמונה נצטט להלן, מתוך חוות דעת המכון לרפואה משפטית בעניין נתיחת גופו של
המנוח המנוחאת מלוא הנתונים בעניין זה (ראו: ת/234).
“.. .באזור הרקתי הימני במרחק כ- 9 ס”מ מפסגת הקודקוד וכי 11 ס”מ מקו האמצע
הקדמי, נמצא פצע כניסת קליע בצורת נקב עגלגל בקוטר כ- 0.5 ס”מ, מוקף בטבעת
שפשוף ברוחב עד כ- 0.4 ס”מ בין השעות 11-12. סביב הפצע אין סימני ירי משניים.
מפצע הכניסה נלקח שקף דביק. בבדיקה לעומק כיוון תעלת הקליע אחורה, שמאלה
ומעט למטה. מעבר תעלת הקליע דרך האונה הרקתית הימנית, האונה העורפית הימנית
וחלקו הימני- חיצוני של המוחון. פצע יציאת הקליע נמצא באזור העורפי מימין במרחק
כ- 10 ס”מ מפסגת הקודקוד וכ- 3.5 ס”מ מקו האמצע האחורי, בצורת קרע אנכי למדי
באורך כ- 1.5 ס”מ…”.
טרם צלילה לתוך גוף חוות הדעת ראוי להעיר, כי המיקום המדויק שבו ניצבה ה.י.ד. עת נפגעה נתון
במחלוקת בין הצדדים (האם עמדה על המרפסת שמא במיקום אחר סמוך לביתה, בפתח הבית או
בפתח המרפסת). עוד עלה מן הראיות השונות שהוגשו, כי קיים קושי ממשי לקבוע מהו קוטר הקליע
שפגע בה.י.ד.. בהתייחס לקליע שגרם לפגיעת המנוח עולה, שככל הנראה האמור בקליע בעל קוטר 9
מיימ (ת/10 וכן ת/9). עוד נעיר, כי לא ניתן לקבוע בוודאות מאיזה מרחק בוצע הירי שפגע במנוח
.(323/5)
מומחה ההגנה ציין, כי בתיק החקירה קיימות מדידות שערך הצוות המשטרתי שהגיע לזירה. זה
הצביע על כך שהמרחק, המפריד בין האזור שבו עמדו החשודים לאזור שבו התמוטט המנוח עומד על
44 מטרים. המרחק בין מיקום החשודים לבין המקום שבו נפגעה ה.י.ד. עמד על 55 מטרים. פציעותיה
של ה.י.ד. היו באמה ימין – פצע כניסה על גבי שליש אמצעי של האמה; ובירך שמאל – פצע כניסה
73 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
ויציאה בסמוך אליו (עמ’ 5 לחוות הדעת). הוסף, כי מומחה ההגנה היה ער למסמך שנכתב על ידי
דייר חן קוגל (לבקשת בית המשפט במהלך ניהול הליך ההוכחות) שלפיו: בהסתמך על החומר
הרפואי בעניינה של ה.י.ד.רמי “לא ניתן לקבוע את כיווני הירי”.
מומחה ההגנה ציין, (בעמ’ 7 לחוות הדעת), כי מחוות הדעת הרפואית עולה, כי הקליע שפגע במנוח
נורה מצד ימין מהחזית שלו. לשיטתו של העד, היות שתואר כי המנוח עמד בזירה כשפניו מופנות
מערבה (צד ימין מופנה לצפון), לא סביר שנפגע מקליע שנורה מכיוון דרום. המומחה טען,
שמהחישובים הבליסטיים שערך, עלה, שאילו המנוח היה נפגע מקליע שנורה מכיוון דרום, הרי
שמסלול הקליע אמור היה להיות מלמטה כלפי מעלה ולא כפי שנמצא (כלפי מטה). צוין, שפניו של
המנוח אמורות היו לפנות לכיוון דרום – מזרח, על מנת שתיגרם פגיעה אלכסונית בראשו.
עוד נכתב, שמן הדוייחות הרפואיים המתייחסים לפגיעה בה.י.ד. עולה שהיא נורתה מכיוון הגב לכיוון
החזית (מאחור לכיוון קדימה), כאשר עסקינן בפגיעות משני קליעים שונים, שניתן להניח שנורו
בסמיכות זה לזה. הודגש, כי “היות שגובה הפגיעה בירך שמאל הוא כ- 60 ס”מ מהעקב, לא ייתכן
שהיא נפגעה מקליע שנורה מכיוון דרום, בגלל המעקה הדרומי שגובהו 79 ס”מ (גם אם נעלה נעליים
עם עקב); לציין גם שמסלול קליע, לפי החישובים שערכתי, לו היה נורה מכיוון דרום והיה עובר
מעט מעל למעקה, היה עובר בגובה של 86 ס”מ מעל רצפת המרפסת…בהנחה ששתי הפגיעות בה
אירעו בסמוך, היא ככל הנראה נורתה מכיוון אחר, ככל הנראה מנקודה גבוהה ממנה יש קו ירי נקי
לעבר המרפסת”. עוד נכתב, כי “מחוות דעת המומחה של מעבדת הנשק ניתן לראות שהיו בזירה
לפחות שני כלי נשק, אקדח גלוק ואקדח fn. מהעובדה שנמצאו קליעים וחלקי קליעים בשני האזורים
בהם עמדו היורים בכלי הנשק הנייל, ניתן לומר בסבירות גבוהה, כי לעבר אחת משתי הנקודות, בהן
נמצאו קליעים, בוצע ירי מכיוון לא ידוע. היות שאזורים אחרים מצפון ומדרום לשני הבתים
המעורבים, לא נסרקו, לא ניתן לדעת אם היו מעורבים כלי נשק נוספים והאם בוצע ירי מאזורים
אלהיי.
יוער, כי המאשימה לא חלקה על החישובים הטכניים (מדידות המרחקים, גבהים, מהירות לוע וכיו”ב)
שנערכו על ידי מומחה ההגנה, אלא על נקודת המוצא של חוות דעתו.
ראשית נעיר, כי במסגרת עדות מומחה ההגנה, הוא אישר, כי התייחס, במסגרת חוות דעתו, לשני
ביקורי היחידה החוקרת שנערכו בזירה כמקשה אחת. הובהר לו במהלך עדותו, כי י.ל.ו להתייחס
לממצאים שנתפסו בסמוך לסיומו של האירוע ולא לאלו שנתפסו לאחר יממה ויותר (עמ’ 1717).
יתרה מכך, בהתייחס לפגיעה במנוח, פירט מומחה ההגנה, כי החישוב מתבסס על צילום שוטר
(ומרחקי המדידה) שניצב לכאורה במקום בו עמד המנוח ובזווית בה ניצב המנוח לכאורה אז. המומחה
אישר, כי נתון זה היווה עבורו נקודת המשען לבחינת אפשרויות הפגיעה במנוח. כנגזרת מכך, ציין
המומחה כי בהתחשב בגובה שבו, ככלל, מוחזק נשק, זווית הכניסה והיציאה, בראשו של המנוח,
74 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
הייתה צריכה להיות אחרת – מלמעלה לכיוון למטה. במובן זה, נתוני הגבהים במתחם מלמדים כי
זווית הירי המשוערת מכיוון ביתו של י.ל. צריכה היתה להיות מלמטה לכיוון מעלה (עמ’ 1689).
כאן המקום לציין, כי במסגרתה של חקירתו הראשית אישר מומחה ההגנה שהוא התייחס לזווית
הראש לבדה, ואישר, כי שינוי בתנועה של גוף האדם יכול ותשנה את “.. את כל התמונה” (עמ’ 1694).
נאמר מיד, נקודת המוצא עליה נשענת חוות הדעת (נקודת מוצא בלעדית) שלפיה המנוח עמד סטטי
במנח פנים וגוף קבועים מראש (לצורך חישובי מומחה ההגנה) ללא תנועה, במהלך אירוע כה סוער,
לאחר פינוייה של המנוחה מן המקום אינה מתיישבת עם השכל הישר. קו ההגנה נשען על אמרות של
עדים שטענו שהמנוח עמד בנקודה האמורה כשפניו מופנים בזווית מסוימת קבועה. אין ניתן לקבוע
ממצאים הנוגעים לתנוחה הנקודתית של כל מעורב באירוע זה בכל רגע נתון ואף לא לרגע ההיפגעות
מהירי. גם אמרות העדים השונים אינן מאפשרות זאת בהעדרה של ראייה ישירה המאששת קביעה
זו.
הצילום, שבמסגרתו ניצב השוטר (ת/17) (שצולם בידי רפיק תומר קסלסי) ושי.ל.ו התבססה תזת
המומחה בוצע לאחר השחזור שקיימה עדת התביעה נ.י.נ במקום המשוער של המנוח. ברי, כי צילום
זה אינו מהווה ראייה חד חד ערכית וקונקלוסיבית בכל הנוגע למבטו ולזווית עמידתו של המנוח בזמן
אמת. יודגש, העובדה שקיים צילום שנערך ע”י קצין משטרה, המדמה לכאורה את אופן עמידתו של
המנוח באותה העת, אין בה, כדי לשמש ראייה מדויקת לגבי מיקומו של המנוח ואופן עמידתו בעת
שנורה.
מומחה ההגנה במהלך עדותו הופנה לחומרי חקירה אחרים (ועדויות) המצויים בתיק (מלבד התצלום
שי.ל.ו הוא נסמך). הללו מאפשרים להסיק זוויות אחרות המתייחסות למנח בו המנוח עמד (עמ’
1725). כך ענה מומחה ההגנה ביחס לשאלות בעניין זה שהופנו כלפיו על ידי ב”כ המאשימה: המומחה
נשאל – “האם אתה מסכים אתי שאם היה שינוי בגובה שלו האפשרות שהוא נפגע מהמקום שבו
נגיד שאתה סימנת לעומת נקודות A ו-B הוא אפשרי נכון?
העד, מר ל. נדיבי :
עוייד ט. עופר :
העד, מר ל. נדיבי :
עוייד ט. עופר :
אם הוא כיוון את עצמו למסלול ירי של קליע אז כן.
או קיי, אתה מניח בחוות הדעת שהירי הוא מגובה כתף שהאדם
מחזיק את היד, נכון?
כן.
או קיי, אנחנו לצערנו חיים מציאות טיפה שונה שאנשים לא עומדים
במטווח עם רגליים כפופות ומכוונים את הנשק, יש כאלה שמרימים
את היד ומטים את האקדח לכיוון אנשים מה שמעלה את גובה הקנה,
משנה גם את זווית הקנה, אלו נתונים משתנים רבים אתה מסכים
איתי?
75 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
העד, מר ל. נדיבי :
עוייד ט. עופר :
העד, מר ל. נדיבי :
עוייד ט. עופר :
העד, מר ל. נדיבי :
(ההדגשה אינה במקור)
בוודאי.
עכשיו כל אחד מהם כל סטייה מינימלית באחד מהנתונים האלה כי
לא מדובר ביורים מקצועיים בוא, כל אחד מהם בהכרח משנה את
האפשרות לפגיעה במנוח.
בוודאי.
בסדר, למה אתה כאיש מקצוע לא בודק את האפשרויות האלה? למה
אתה לא רושם בחוות הדעת שלך תקשיבו זאת חוות דעת על סמך
נתונים יבשים כל שינוי מינימלי באחד מהגורמים המשתנים בהכרח
מוביל למסקנה אחרת.
לא יודע אם למסקנה אחרת, לתוצאות אחרות.
מכלול האמור לעיל מלמד, כי מומחה ההגנה התייחס לנתונים, שלפיהם המנוח ניצב זקוף וכי היורה
השתמש בנשקו באופן ייתקנייי ואחז אותו באחיזה ייתקניתי כייכזה ראה וקדש”, דהיינו כאילו עניין
לנו בעובדות מוכחות שאין בלתן. דא עקא, כפי שצוין לעיל, נוכח אופי הראיות המצויות בתיק, בהחלט
קיימות אפשרויות יציבה ואחיזה אחרות, שהן פועל יוצא של דינמיות האירוע. אפשרויות אלה הן
סבירות בדיוק כמו זו שבה דבק מומחה ההגנה. אכן, די היה שהמנוח ינוע מעט באותה העת; ישנה
את מנח גופו או את מבטו קמעה; אלה אפשרויות סבירות לחלוטין. ודוקו, מומחה ההגנה הבהיר, כי
יש באפשרויות אלה כדי להסיט ואולי אף לשנות כליל את ממצאי ומסקנות חוות דעתו.
נפנה לעיין בהתייחסותו של מומחה ההגנה לפציעתה של ה.י.ד..
נעיר מיד בפתח הדברים, המיקום שבו ה.י.ד. נפצעה נתון במחלוקת בין הצדדים (על המרפסת או שמא
במיקום אחר קרוב לביתה כאשר נעה ונדה).
גם בעניין זה מסר המומחה, כי הוא קיבל נתון קשיח והחלטי, שלפיו ה.י.ד. נפגעה בעודה ניצבת
במרפסת. לאור נתון זה, קבע, שה.י.ד. לא הייתה יכולה להיפגע ברגלה שעה שהיא עומדת במרפסת
מירי שמקורו בביתו של י.ל. (עמ’ 1684) “…ליד פח האשפה השחור…”. ודוקו, ה.י.ד. העידה, כי
במרוצת האירוע היא אינה יודעת להצביע על הנקודה בזמן שבה היא נפגעה, אלא רק על זו שבה היא
הבחינה בפגיעתה ואף זאת, רק לאחר שהסובבים אותה הסבו את ליבה לכך שנפצעה. בנה מצדו,
במסגרת עדותו פירט, כי אמו עמדה בתחילה על המרפסת, אך לאחר שהמנוחה נפגעה היא הבחינה בו
ובאחותו (נ.י.נ) מטפלים בה, ואז התקדמה לכיוונם.
המומחה אישר, בהקשר זה, כי כל נתון אחר, הממקם את ה.י.ד. מחוץ למרפסת יכול ויחייב חישוב
מחודש (עמ’ 1713-1717). ההגנה עמדה על כך שה.י.ד. נפצעה על המרפסת; ההתייחסות לנתון זה
הייתה כאל נתון מוחלט ובלתי ניתן לערעור, שכן במסגרת חקירותיה תיארה ה.י.ד. לחוקרים, שעמדה
במרפסת ורק בתשובות שנתנה בהמשך, שינתה את גרסתה (כי עמדה במרפסת או בפתח הבית, ראו
76 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
עמ’ 66 בסיכומי ההגנה). ההגנה עמדה על כך, כי מכיוון שנמצאו כתמי דם במרפסת, אין ספק
שפציעתה של ה.י.ד. אכן נגרמה בהיותה מצויה על המרפסת (כך גם העידה נ.י.נ).
לטעמנו, יקשה לקבל טענה זו כפשוטה. עניין לנו כאן באירוע דינאמי מאוד. אין בידינו נתונים חד
משמעיים המלמדים היכן בדיוק עמדה ה.י.ד. כשנפגעה מירי. הוכח, כי ה.י.ד. נפגעה תוך כדי תנועה
במתחם (בסביבת המרפסת); אך אין ניתן להשתחרר מהתהייה שמא היא רק החלה לדמם בעודה
במרפסת). משמע, מסקנת ההגנה, שלפיה עובדה היא שה.י.ד. עמדה במרפסת עת נפגעה, מה שמחייב
את המסקנה, שמישהו אחר ביצע את הירי תלויה על בלי-מה. המסקנה הנוספת, שלפיה הירי הגיע
מכיוון ההר דווקא אין לה על מה לסמוך.
בהקשר זה לא למותר לציין את דברי מומחה ההגנה, שלפיהם מיקומו האפשרי של מי שירה באירוע
במתחם כנגזרת ממיקום מציאת התרמילים בסמוך לאחר תום האירוע (קונוסים ממוספרים 4-1),
הירי התרחש מקצה מרפסת ביתו של י.ל.. הירי בוצע לעבר בתי משפחת רמי, כאשר בוצעה תזוזה של
מספר מטרים של ירי לכיוון שמאל (מקום עמידתו של המנוח). נתונים אלו מתיישבים היטב עם ליבת
האירוע, שעליה העידו כל עדי הראייה.
היטיב לתאר זאת באופן הבא מומחה ההגנה –
“…כן, הוא בהתחלה ירה בזווית נקרא לזה לעבר הבית שבו היה פגיעת קליע ולאחר מכן הוא
הפנה את הקנה יותר שמאלה שזה צפונה, יכול להיות שגם הייתה התקדמות מסוימת תוך
כדי הירי קשה לי לדעת בשביל לדעת צריך מרחק מדויק, אני מדבר על מישהו שהתחיל ירי
כשהוא אומר [צ”ל עומד] באזור הפח השחור…התקדם קדימה לכיוון הבית של ד.ה.א. מרחק
של 2 מטרים…” (עמ’ 1725).
אין בידינו, אפוא, לייחס משקל כלשהו לממצאיו ומסקנותיו של המומחה בכל הנוגע לשלילת
האפשרות של ירי במנוח ובה.י.ד. מכיוון מרפסת ביתו של י.ל., שם נמצאו תרמילי נשק. הטעם לכך
נעוץ בעובדה, שהמומחה נצמד לנתונים אשר אין כל ביטחון באמיתותם, נתונים, אשר כל שינוי קל
בהם מביא לשינוי ואף להיפרד מסקנות המומחה. בסיס הנתונים אשר שימש את המומחה לא היה
בטוח כלל ועיקר ולכל ברור (וגם הוא עצמו הודה) כי ניסיון החיים מלמד שתזוזה בתנוחת ראשו או
גופו של אדם במהלך אירוע דינמי כמו זה המתואר כאן הוא דבר טבעי וצפוי. משנתוני הבסיס מהווים
לא יותר ממשענת קנה רצוץ, המסקנות עומדות על בלי מה ואין בהן כדי לשלול את תזת התביעה.
הדברים נכונים בפרט נוכח דעתו של המומחה עצמו, כי גם ירי, אשר בוצע מכיוון “ההר”י, לא צפוי היה
לפגוע במנוח במקום שבו הוא ניצב (עמ’ 1737).
הייתכן שירי מההר גרם לפגיעה במנוח ובה.י.ד.?
ההגנה ביקשה ללמוד מהימצאותו של קליע מעוך באזור בית י.ל. (סימונים 5 ו- 6 בדויים המזייפ), כי
בוצע ירי לעבר בית זה. כאן המקום לציין, כי מומחה ההגנה התייחס לקליע המעוך הנייל בציינו שלא
77 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
ניתן לקבוע כנגזרת מן הסימן שהותיר האם אכן עסקינן בפגיעת קליע שהוטח ברצפה (קונוס מס’ 6).
יוער, כי הבדיקה להימצאות סימני נחושת העלתה תוצאה שלילית (עמ’ 1704-1700). במסגרת חקירתו
הנגדית הבהיר מומחה ההגנה שאין זה סביר שהקליע המעוך נוצר במגע (כפי שמצולם) עם הבטון
בציינו כדלהלן : “…לגבי הקליע המעוך אמרתי אני לא יודע מאיפה הוא נורה אבל הוא פגע באיזושהי
נקודה וכנראה ניתז ממנה למקום שבה הוא נמצא, הוא פגע במשהו קשה כמו קיר או קיר אבנים
שיש מתחת לסככה…”.
משמע, נוכח המקובץ מקור היווצרתו של הקליע המעוך אינו ברור דיו. דבר אחד ברור כפי שצוין כי
קיימת התאמה בין התרמילים שנורו במהלך האירוע המקדים לבין אלו שנמצאו מייד לאחר סיום
האירוע במתחם. וכן קיימת התאמה כמפורט בת/224 בין פ – 30 (קליע זה שסומן 5 בזירה) לבין פ-
31 (חלק מעטפת קליע) מתוך שרידי הקליע בסלון דירתו של ס.ר.א.. אלו כאמור בחוות הדעת יינורו
מקנה של כלי נשק אחד (יקרא b1)”.
דוייחות הפעולה של אנשי המשטרה, לופו וטרודי, שהגיעו למתחם מייד לאחר הפגיעה במנוח, לימדו
כי כאשר לופו (הראשון שהגיע לזירה – ת/261), הופיע, (בשעה 01:43 לאירוע, לאחר פגישתו עם ס.ר.א.
קודם לכן במהלך פינוי המנוחה זייל), המנוח(המנוח) היה שרוע על הקרקע (ראו: מצלמות הגוף של
השוטרים – בדיסק נייד וכן ת/209 ו-210); השוטר לופו הבהיר, במסגרת עדותו (ת/208), שאת הירי
מכיוון “ההריי הוא שמע, רק לאחר הגעתו לזירה. עדותו של השוטר לופו בעניין זה מתיישבת היטב
עם עדררות בני משפחת רמי, שדיווחו בעדויותיהם, שבעת בריחת בני משפחת הנאשמים, האחרונים
ביצעו ירי (אזהרה) מן ההר. הוא מצדו יצא לסריקות באזור זה רק לאחר ששמע, לטענתו, ירי נוסף
בשעה הנייל (01:43). יותר מכך, כלל הדיווחים למוקד (ת/182-187) מתווים מסגרת זמנים קוהרנטית
והגיונית, המצביעה בקירוב על התפתחות האירועים השונים על ציר הזמן. מן הנתונים הללו עולה, כי
זמן לא רב לאחר פציעתה של ה.י.ד.(בשעה 1:42) התקבל דיווח בעניין זה במוקד (“המודיע ד.ה.א.:
אשתו נפצעה ביד מהירי עונה לשם ה.י.ד.. נשמעו צרחות ברקע” – ת/186 עמ’ 6); השוטרים שהיו
כבר בדרכם למתחם (“מת”ח בדרכו למקום”
שעה 1:42) קיבלו דיווח על כלל הפגיעות הידועות
–
במתחם (“עד כה ידוע על 3 פצועים אחת בהחייאה, אחד שוכב על הרצפה לא ידוע מצבו, השלישית
פצועה ביד לא ידוע מצבה” – ת/186 עמ’ 6). הדיווח על ביצוע ירי מאזור הייהריי נעשה בשעה 01:52
ולא לפני כן (לציין כי כשהצוותים היו במקום עדיין היה נשמע חילופי יריות מההר הדרומי של
* * * * * * חייב מסוק לסייע בסריקותיי ת/ 186 עמ’ 7); דרישה אחרונה זו (להקפיץ מסוק) מסתברת לאור
דיווח עדכני באותה השעה על ידי צוותים שהיו בזירת הרצח (מספר דקות לאחר שהנאשמים ובני
משפחתם ברחו לאותו אזור- ת/188).
עניין נוסף הקשור להיתכנות התרחיש החלופי המחייב הכרעה עובדתית הוא הערכת עדויותיהם של
הייחשודים” כמי שביצעו את הירי מההר: ל.י.א. וי.ד. שקי . נפנה אפוא לעיין באלה.
78 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
עדותם של ל.י.א. וי.ד. שק’ (ונשותיהם) בראי התרחיש החלופי
אמרותיו במשטרה של י.ד.שקי הוגשו כתחליף לעדותו הראשית (ראו: ת/108-110); הוגש מחקר
תקשורת (כראייה לאמיתות התוכן – ת/167), ודויים חיפוש (ת/206-207).
נזכיר, כי במסגרת עדותו בבית המשפט ציין י.ד., שהוא היה, בזמן האירוע, בצוותא חדא עם שקי רמי
(בנו של המנוח). לא זו אף זו, י.ד.פירט, כי באותם רגעים הוא שמע את רמי שקי משוחח בטלפון שיחה,
שבה התבשר על האירוע. י.ד.פירט, כי הוא שוחח על כך עם ל.י.א.. זה האחרון הגיע אליו לאחר שרמי
שקי עזב את ביתו.
העד אישר, שנ.א.ו. נכח קודם לאירוע בסמוך לביתו בשכונה, והוא חזה בו יושב עם חבר’ה צעירים
יותר; י.ד.הסביר שנ.א.ו. נסע עם רכבו ואת הירי הם שמעו בפרק זמן של כרבע שעה-חצי שעה לאחר
שנ.א.ו. נסע (“רבע שעה … אני לא יודע את הזמן המדויק”). העד התנער מכול מעורבות בביצוע ירי
ומעורבות בזירה. כאן המקום לציין, כי עיון במחקר התקשורת הנ”ל מלמד, שי.ד. לא יצר קשר עם
נ.א.ו., או עם אדם אחר כלשהו במהלך הזמן בו התרחש האירוע. עדותו של י.ד. זוכה לאישוש בעדותו
של רמ’ שק’, ובזו שנמסרה על ידי ל.י.א. (אמרתו הוגשה כתחליף לעדות ראשית: ת/106-107, מחקרי
תקשורת הוגשו וסומנו – ת/161; דוייחות, המלמדים על חיפוש שנערך בביתו של העד לבירור טענות,
שהוא ואחיו היו אלו שירו במסגרת האירוע – ת/299-301). ל.י.א. ציין באמרתו, כי ראה את נ.א.ו.
יושב באזור השכונה שלהם (עובר לאירוע המקדים); גם ל.י.א. פירט שבעת האירוע הוא לא סר
מסביבת ביתו. הוא ציין, כי במסגרת שיחה שקיים עם אחיו י.ד., נודע לו, כי רמי קיבל שיחת טלפון
אודות האירוע, ובהמשך הודיעו לו, שאביו נרצח. ל.י.א. אישר, שבערב האירוע, נ.א.ו. ישב בשכונה
(בצוותא חדא עם קרובי משפחה אחרים שלו) אך הוא הבחין בו מעת לעת. כאן המקום לציין, כי עיון
במחקר התקשורת הנ”ל מלמד כי ל.י.א. לא יצר קשר עם נ.א.ו., או עם אדם אחר כלשהו במהלך
האירוע. עוד הסביר ל.י.א., כי לאחר ששמע את ייהצרחותי של בת המנוח הוא הבין שמשהו רע קרה
וכך התבשר על מותו של המנוח (עמ’ 842).
דבריהם של השניים נתמכים בעדויות רעיותיהם. *** שק’, אשתו של ל.י.א. הבהירה הן במסגרת
עדותה (דיון מיום 4.1.23) הן במסגרת הודעתה במשטרה (ת/102), כי בעלה נכח בבית בערב ובזמן
אירועי הירי. היא הדגישה שהוא היה בטווח הראיה שלה, בפרט כאשר נודע להם ולשכנים על תוצאות
האירוע. ****
אף אישרה, שנ.א.ו. שהה באזור ביתו של י.ד., ועזב את המקום כחצי שעה לערך לפני
האירוע. גם מדברי שק’ (דיון מיום 30.1.23), אשתו של י.ד., עלה, כי בעלה (י.ד.) נכח בביתו בזמן
האירוע (ת/104). עוד הבהירה העדה, כי חזתה בבעלה בזמן שנודע לה ולאחרים באזור על אודות מותם
של המנוחים. היא פירטה, כי הייתה באותו הערב בביתה של * * * * * (
* * * (הלכה ושבה), ולכן עת לא הייתה
בבית, מייד התקשרה לבעלה על מנת לבדוק שהכול בסדר עם ילדיה.
לעדותם של אלו יש להוסיף את עדותו של מר שק’ רמ’ (בנו של המנוח) (דיונים מן הימים 11.1.23 ו –
24.1.23; ת/112א) הנשוי לבתו של י.מ.ה (אחיו של נאשם 2). עד זה הסביר שהוא מתגורר במרחק לא
79 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
רב מביתו של י.ד.. לדבריו, בליל האירוע הוא שהה עם י.ד. בכפר, מחוץ לבית הוריו של האחרון, בעודו
מבחין בנ.א.ו. שישב בסמוך אליהם, כשלצדו ר.ד. וצעירים נוספים. כפי שפורט לעיל, שק’ רמי הסביר
שלאחר שנ.א.ו. עזב את המקום, הוא הבין מר.ד., כי נ.א.ו. התקשר לר.ד. ודיווח לו שנאשם 1 עשה
שימוש בנשק. עוד הבהיר שק’, כי אביו (המנוח) שוחח עמו לפני שנפגע והזהיר אותו לבל יירד לכיוון
המתחם, שכן מתבצע שם ירי. הוא ציין, כי במסגרתה של שיחה זו (עם אביו המנוח) הוא שמע קולות
ירי ברקע. לדאבון הלב, בשלב מאוחר יותר נודע לו מאחיו (ס.ר.א.) שאביו נורה. רמי שקי אישר, כי
בזמן האירוע במתחם הוא ביצע נסיעה קצרה מן הכפר למחסן שבבעלותו, ולאחר מכן חזר לכפר.
,
יוער, כי ההגנה הפנתה תשומת ליבנו לאחת מאמרותיו של נ.א.ו. (ת/36 שורה 2 “אני בשעה שתיים
עשרה בלילה אמרתי להם שיש לי עבודה ואני הולך…”) שלפיה הוא עזב את הכפר לקראת חצות
(שעה 00:00); ההגנה טענה כי משמעות נתון זה היא, שבמשך שעה זו – מעשיו של נ.א.ו. נותרו בגדר
תעלומה. אין בידינו לקבל טענה זו. ייאמר מייד, קריאת הודעותיו של של נ.א.ו. מלמדת כי השימוש
במונח שעה שתיים עשרה (ראו גם: ת/ 43 עמ’ 9 שורה 27) לא היה יותר מאשר תיאור זמן כללי אשר
נועד להבהיר כי הייתה זו שעת ליל מאוחרת משוערת ולא נקיבה בשעה קונקרטית ומדוייקת. השימוש
בשעה 12:00 נעשה אפוא כשימוש במונח גנרי.
מכלול האמור לעיל מלמד, כי הטענה למעורבותם של ל.י.א., י.ד.א ונ.א.ו. בביצוע הרצח תלויה על
בלימה, משוללת הגיון או מניע ונסתרת באורח ברור וחד משמעי בראיות. דברי השניים, שהיו
אמינים עלינו וזוכים לאישוש בראיות חיצוניות (כגון עדויות רעיותיהן ועדותו של רמ’ שק’
שהתקבלו על דעתנו כמהימנות ואותנטיות) מלמדים, כי נ.א.ו. אכן שהה באזור ביתם עובר לאירוע
המוקדם (הוא יצא מאזור זה אל ביתו בקירוב לשעה אחת לפנות בוקר כפי הנצפה במצלמות כביש *);
אין ראיה המאשרת טענה שלפיה נוצרה תקשורת בינם לבין נ.א.ו. (בראי קשירת הקשר הנטענת
עמם לאחר עזיבתו את המקום).
מעבר לכל האמור לעיל, כלל הוא, כי כאשר בית המשפט נדרש לבחון הסבר חלופי, יש לייחס חשיבות
למידת האמון לו זוכות עדויות הנאשמים, שעליהן נסמך אותו תרחיש (ראו בעניין זה עייפ 7007/15
שמיל נ’ מדינת ישראל, פסקה 34 (5.9.2018)). העדר אמון בגרסת הנאשם אמנם איננה מהווה סוף
פסוק בתהליך בחינת התרחיש החלופי אך אין ניתן לאיין משקלו.
מתאימים לעניין זה דברים אלו –
״מקובלת י.ל. הטענה כי על בית המשפט לבחון את סבירותה
של אפשרות שיש בה כדי לזכות נאשם בבל שהיא עולה
מחומר הראיות, ללא קשר למידת המהימנות שמייחס בית
המשפט לגרסתו של הנאשם […] עם זאת, אין פירוש הדברים
כי שקריו של נאשם או שינויים בגרסתו אינם נלקחים בחשבון
בבחינת אשמתו, ויהיה זה מלאכותי לבחון את מכלול הראיות
80 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
מבלי ליתן את הדעת למידת מהימנותו של הנאשם כפי שהיא
משתקפת מהתנהגותו בהליכי החקירה והמשפט. בענייננו,
מצאתי כי הסברו של המערער לראיות שהובאו נגדו אינו מניח
את הדעת; הן בשל חוסר סבירותו של ההסבר לגופו, הן בשל
המשקל הנמוך שיש ליחס לדבריו של המערער נוכח
התנהלותו בחקירתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט” (עייפ
8422/14 מוגאהד נ’ מדינת ישראל, פסקה 36, ניתן ביום
.(10.5.15
ציינו לעיל, עדויותיהם של הנאשמים שלפנינו לא זכו לאמון מצידנו כלל ועיקר; עמדנו, לעיל, על
שקריהם הבולטים, שהוכחו בראיות חיצוניות; לפיכך, יקשה לבסס תרחיש חלופי על עדויותיהם.
הראיה היחידה שהוצגה בידי ההגנה בתמיכה בתרחיש החלופי (ואל מול הראיות המפריכות דלעיל)
היא חוות דעת מומחה ההגנה, הא ותו לא. לא זומנו מי מבני משפחת הנאשמים שהיו מעורבים
במעטפת האירוע. כך למשל, ר.ו.מ העומדת בליבת גרסתו של נאשם 1, לא זומנה למתן עדות מטעם
ההגנה, ולא זומנו בני משפחה נוספים אשר אין ספק כי היו מעורבים באירוע.
“כלל מושרש המקובל בהליכים אזרחיים ובהליכים הפליליים באחד, הוא כי אי
הבאתו של עד ואי הבאתה של ראיה רלוונטית, בלי שניתן לכך הסבר סביר,
נזקפות לחובתו של בעל הדין שנמנע מהבאתם. כאשר נמנע בעל דין מהבאת
ראיה המצויה בשליטתו, חזקה היא בי הראיה תתמוך בגרסה שמנגד. ההימנעות
מעוררת חשד שמא הוא חושש מהעדות או מחשיפת הראייה ומבקש להימנע
מהן…”(ואקי, דיני ראיות, כרך א’ (2020), עמ’ 403-405, והאסמכתאות שם).
המכלול דלעיל מביאנו לכלל מסקנה ברורה וחד משמעית, שלפיה הסיכוי שהתרחיש החלופי שהוצע
אכן התקיים בעולם המציאות – אפסי ולפיכך, שיש לדחותו כאפשרות תאורטית ורחוקה שאין לה
כל אחיזה בעולם המציאות.
טענות בדבר מחדלי חקירה
בסיכומי ההגנה הוקדש פרק למחדלים נטענים של הגורם החוקר, אשר היה בהם כדי לפגוע בהגנת
הנאשמים ולשבשה. ככלל, הלכה היא, שאין במחדלי חקירה כדי להביא לזיכוי של נאשם אם למרות
התרחשותם, הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו בעבירות שיוחסו לו (עייפ 8447/11
סולימאן נגד מדינת ישראל, ניתן ביום 24.9.12). לצד דברים אלו יש לזכור ולחדד בנוסף גם את
הדברים שנכתבו במסגרתו של עייפ 6199/20 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 78 (ניתן ביום 8.3.22),
לפיהם –
‘
״טענות בדבר “מחדלי חקירה” נהנות מפופולריות רבה לאחר שקנו
אחיזה במשפטנו. התדירות שבה טענות אלה מועלות מעמידתן בשורה
81 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
אחת עם “חוסר תום-לב” כטענת סל המושמעת בקול תרועה רמה
כמעט בכל התדיינות … בכך, כמובן, אין שום רע כל אימת שמדובר
בטענה שיש לה אחיזה במציאות, להבדיל מטענה אשר נזרקת לחלל
האוויר ללא תימוכין של ממש ומתוך תקווה ליצור באמצעותה “ספק
סביר”, … חקירה פלילית איננה “תבנית בבקשתך” וכי לנאשם אין זכות
קנויה באשר לאופן שבו המשטרה מבלבלת את צעדיה ומקצה את
משאביה החקירתיים. כפי שהבהיר השופט י’ עמית בע”פ 2796/15
פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 20 (8.2.2018), “בכל תיק קיימות אינסוף
פעולות שניתן לבצע בכיווני חקירה שונים, כך שהמלאכה מרובה,
והפוי.ל.ם אינם עצלים אך המשאבים מוגבלים. שיקול הדעת מסור
לגורמים שמנהלים את החקירה, אך האחריות הכבדה המוטלת י.ל.הם
מחייבת אותם לעשות מאמץ ניכר כדי לרדת לחקר האמת ולהימנע
מקיבעון מחשבתי.” מחדלי חקירה מהם זכאי הנאשם להיבנות הם בגדר
רשימה מוגבלת ומצומצמת של מחדלים חמורים, שעיקרם אי-נקיטת
פעולה חקירתית מתבקשת באופן אשר מטיל ספק רציני בראיות שבאות
להפליל את הנאשם…” (ההדגשה אינה במקור).
הסנגור המלומד הצביע על שורה של מחדלי חקירה נטענים.
א.
ההגנה טענה, כי ראש צוות החקירה לא ייחס את המשקל הראוי לעובדה, שלפיה הנשק
המעורב בתיק דכאן היה מעורב, עובר לאירוע, בירי שהתרחש בעיר שפרעם.
ב. לא ניתן משקל ראוי לתלונה הקודמת מצד משפחת רמי, כפי שזו פורטה לעיל.
ג. נטען שלא נעשתה בדיקה ראויה לצורך איתור הרכב שנצפה במצלמות כביש * במקום האירוע
המקדים.
ד.
רשויות החקירה לא בחנו באופן מעמיק את המסלולים הבליסטיים בראי טענתם של
הנאשמים לירי מכיוון אחר.
ראש צוות החקירה, רפיק תומר קסלסי, אחד מראשי המחלקים במפלג תשאול בימייר ומי שהיה
האחראי על ניהול החקירה נדרש להגיב לטענות אלו במסגרת עדותו לפנינו. העד תיאר, כי ביום
האירוע, צוותו הגיב לאירועים בצוותא עם צוותים מקומיים של תחנת זבולון. רפיק קסלסי פירט
שהוא הגיע לזירה לאחר תום האירוע. לאחר מכן הגיע לבית החולים שם פגש את קורבנות העבירה
ומיד החל לתשאלם (עמ’ 865). העד תיאר, כי יהיו ניסיונות איתור מאוד מאוד מאוד מאומצים על
מנת להגיע לחשודים עד שלמעשה התברר מקום מחבואם באזור רהט בדרום. זה דרש מהמשטרה
הרבה כוחות והרבה יכולות בשביל להגיע..”. העד אישר כי נאשם 2 נעצר בביתו יימתחבא מתחת
למיטה” (עמ’ 867). העד הבהיר, כי בהתייחס לאירוע הירי הראשוני “אחד העדים, אני לא יודע
בדיוק מה תפקידו היה באירוע אבל אחד מהעדים שגבו את העדות שלו אז הוא אומר שהוא מצא,
82 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
“1
מצא את התרמילים והתקשר למשטרה והגיע השוטר המקומי ותפס את התרמילים” (עמ’ 873). העד
נשאל מדוע צוות החקירה חיפש תרמילים בזירה רק לאחר 12 ימים וציין, כי יי ..איך שהבנתי שהיה
אירוע ירי נוסף, מידית הלכנו לבדוק. זה מה שנקרא התפתחות בחקירה… כשנ.א.ו. נחקר ואז מסר
לנו שבוצע נגדו ירי, רק אז שלחנו לשמה צוות… לא ידענו על האירוע הזה ביום 10/7 ” (עמ’ 891). העד
חידד, כי “.. כובד החקירה נעשה על הזירה הספציפית של שתי הגופות. שם בוצעו רוב מאמצי החקירה
…” (עמ’ 894).
הובהר, מפי רפיק קסלסי כי י.ד. ול.י.א. נחקרו תחת אזהרה, נוכח גרסתם של הנאשמים בחקירתם
אשר חייבה אותו לבחון גם כיוון חקירה זה. העד העיר, כי על פני הדברים, היעדר מעורבותם נראתה
ברורה למדי. בהתייחסו למחדלים הנטענים הספציפיים, שהועלו על ידי ההגנה לעיל נציין כך –
א. קסלסי התייחס לטענת ההגנה שלפיה היה קיים צורך בבדיקת מחקרי תקשורת או נתונים
אחרים שיוכלו להצביע’ על מעורבים אחרים אפשריים, על רקע מעורבות כלי הנשק
(התאמה) לאירוע שהתרחש בשפרעם בחודש יוני 21: הוא הבהיר בדבריו, כי עסקינן בכלי
שהוא נייד. משכך, טבעי הוא, שכלי נשק אחד נמצא לעיתים מתאים לירי שבוצע בזירות
ב.
ג.
ד.
שונות.
ביחס לבדיקת התלונה הקודמת ציין רפיק קסלסי שהדבר נעשה וכי נמצא שזו נסגרה מפאת
העדר ראיות מספיקות. הוא לא סבר שיש קשר הכרחי בין אותה תלונה והטיפול בה לבין
התלונה שהניבה את כתב האישום הנדון כאן.
במסגרת השחזור שנערך לקרבנות השונים נעשו בדיקות ביחס לאפשרויות הפגיעה בזוויות
הנטענות אף כי לא נערכה חוות דעת מומחה בעניין המסלול הבליסטי.
בהתייחסו לרכב האחר שנצפה יוצא מן המתחם, ציין, שלאור העדויות שנאספו הוסק, כי רכב
זה אינו קשור לחקירה.
בחינה מדוקדקת של טענות ההגנה בדבר מחדלי חקירה בראי הסבריו המפורטים של ראש צוות
החקירה ועל רקע התשתית הראייתית שנפרסה לפנינו הביאה אותנו לדעה ברורה, שלפיה, המחדלים
הנטענים, שעליהם הצביעה ההגנה לאו מחדלים הם; בוודאי שלא היה בהם כדי לפגוע בהגנת
הנאשמים כהוא זה; אין לתמוה על כך, שבתחילת החקירה, פנו החוקרים לבדוק את המובן מאליו –
טענות הקרבנות, שלפיהן הפוגעים בהם היו הנאשמים ובני משפחתם דווקא. ככל שהתעורר צורך
לברר סוגיות, אשר עליהן הצביעו הנאשמים, נעשה הדבר. אכן, מציאת התאמה בין תרמילים שנורו
באירוע הנדון כאן לבין תרמילים שנורו בזירה בשפרעם היא בעלת משמעות. דא עקא, ככל שאירוע
הירי בשפרעם לא פוענח לא היה בכך כדי לקדם את החקירה. אף מקובלת עלינו הטענה שלפיה שימוש
בכלי נשק זהה במספר זירות, רחוקות זו מזו בזמן ובמקום, אינו מצביע על זהות היורה.
83 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
תלונה קודמת שהוגשה בידי משפחת רמי נגד בני משפחת שקי עשויה בהחלט ללמד על פגיעה
במהימנות המתלוננים ככל שנמצא שמדובר בתלונת שווא. לא זו הייתה התמונה שהצטיירה. לפנינו
ניתנה תשובה, לפיה יכול וחל בלבול בין גורמים שונים במשפחת שק’ בקרב מוסרי התלונה; בכך אין
כדי לאיין את משקלה של התלונה הנוכחית. על כל פנים, אין למצוא כאן מחדל חקירתי. החומר
החקירתי הועמד לרשות ההגנה והיא יכולה הייתה לחקור (ואף עשתה כן) את בני משפחת רמי בעניין
זה כאוות נפשה. בכל הנוגע לרכב, שאורותיו נצפו במהלך האירוע המקדים, ייתכן שראוי היה להעמיק
ולחקור בדבר מעורבותו של נהג הרכב הנצפה באירוע המקדים בשים לב לכך, שרכב זה ניצב במקום
התרחשות האירוע המקדים בזמן אמת. כזכור, נ.א.ו. פירט, בעדותו, כי נאשם 1 ישב במקום
ייהפגישהי ליד העץ עם עוד מספר אנשים, שלנוכח התאורה הדלה במקום, הוא לא הצליח לזהותם;
נאשם 1 מצדו הכחיש את הימצאו במקום; מצפייה חוזרת ונשנית בסרטון, דומה, כי אורותיו של
הרכב הנוסף, נדלקים מייד אחרי הירי שביצע נאשם 1; או אז, הרכב הנוסף רודף אחר או נוסע בכיוון
כללי של רכבו של נ.א.ו. (שהסתובב באותה עת, נסע לכיוון הכפר וחלף מתחת למנהרה); אלא ששם
הסתובב רכבו של נ.א.ו. פעם נוספת (עוד לפני שהרכב הנוסף מגיע מולו); אפשרות סבירה בהחלט
הייתה שייתכן שרכב זה היה בשימוש אחד או יותר מן האנשים שישבו עם נאשם 1 באותה העת ;
לאחר הירי הללו נמלטו מהמקום. זוהי רק אחת מן ההשערות. לא מצאנו, כי אי בדיקת נתון זה (עד
כמה שהדבר היה אפשרי) גרמה לנאשמים נזק ראייתי. אולי ההפך הוא הנכון.
טענת אכיפה בררנית
טענה, שנטענה בתחילת הדרך על ידי ההגנה (במסגרת התשובה לאישום), אך במידה רבה נזנחה
במסגרת סיכומי ההגנה, היא הטענה בדבר אכיפה בררנית אשר בה לקתה הגשת כתב האישום. אכן,
במרוצת הליך שמיעת הראיות ותוכן עדויות עדי הראייה, עלתה תהייה מדוע לא הועמדו לדין מעורבים
נוספים, דווקא מצדם של בני משפחתם של הנאשמים, אשר הופנו כלפיהם האשמות חמורות, שיידו
אבנים באירוע או שידלו את האחרים לביצוע העבירות.
אכיפה בררנית יכולה להקים הגנה מן הצדק מקום בו נאכף הדין באופן שונה ביחס למעורבים באותה
פרשה, ובלבד שאין כל טעם רלוונטי המבחין ביניהם (רע”פ 3823/17 פלוני נ’ המחלקה לחקירות
שוטרים, ניתן ביום 2.10.19). בהקשר זה יש להדגיש, כי, חזקה היא שהפרקליטות שוקלת את שיקולי
העמדה לדין כדבעי, על בסיס התמונה הראייתית המלאה העומדת לרשותה ושיקוליה בדבר (הסיכוי
הסביר להרשעה) עמה – כל עוד אין נטועים בשיקוליה מניעים זרים (לחזקת התקינות המנהלית ביחס
לפעולותיה – ראו למשל: עייפ 3215/07 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 37, ניתן ביום 4.8.08). על הטוען
טענת הגנה מן הצדק להניח תשתית ראייתית ראשונית שלפיה בוצעה הבחנה בלתי ראויה בין שווים.
במקרה דנן, הצבר הראייתי השלם (זה שהוכח מעבר לספק סביר) הצביע על הנאשמים כאלו שעשו
שימוש בנשק באופן בלעדי (על אף אמירות מסוימות שהשמיעו חלק מעדי הראייה בדבר השתתפות
מעורבים נוספים בירי; אמירות אלה לא הצדיקו הן עצמן קביעה כי הללו אכן השתתפו בירי לאור חזרת
אותם עדים מדבריהם או לנוכח חוסר החלטיות שדבקה במידת שכנועם של אותם עדים בדברים). ברי,
84 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
כי מסד ראייתי זה שימש כנקודת המשען להגשת כתב האישום נגד שני הנאשמים דכאן. מכל מקום, גם
אילו היה מוגש כתב אישום כנגד חלק מבני משפחת הנאשמים (אם כי הסנגור כיוון כנדמה לבני משפחת
רמי) אין אלו נכללים באותה קבוצת ייחוס אליה שייכים הנאשמים (זריקת אבנים אל מול ירי חי).
נזכיר, מותה של המנוחה לא יוחס לבני משפחת הנאשמים, שכן סיבת מותה לא הובררה די צורכה
(חוות הדעת מטעמו של המכון הפתולוגי לא סיפקה מענה ברור לסיבת מותה של המנוחה). מן הטעם
הזה בלבד, לא כל שכן שעה שלא הונחה תשתית ראייתית לפיה הפרקליטות פעלה ממניעים זרים, אין
לקבל את הטענה לאכיפה בררנית. נעיר, למען הסר ספק, שלא מצאנו בתשתית הראייתית חשד לביצוען
של עבירות אלימות חמורות, כאלו שבוצעו באירוע הכולל מצדם של בני משפחת רמי.
קביעת ממצאי עובדה
הוצגו הראיות שהוגשו בתיק; הבאנו את הערכת מהימנות העדים; דנו בטענות בדבר היתכנותו של
תרחיש חלופי שהוצע על ידי ההגנה כעולה מהתשתית הראייתית אשר הוכחה לפנינו ובדבר החשש
לנקיטת אכיפה בררנית על ידי ב”כ המאשימה. באה השעה להשתית ממצאי עובדה על קביעותינו
בדבר מהימנות ומשקל, כפי שאלו פורטו ונומקו לעיל.
ממצאים ביחס לאירוע המקדים
על סמך עדותו המהימנה של נ.א.ו., כמו גם ראיות פורנזיות רבות (מחקרי תקשורת, צילומי מצלמות
כביש * ועוד) אנו קובעים, כי בשעה 01:05:30, נ.א.ו. שב מן הכפר אל עבר ביתו שבמתחם. לאחר
פנייתו ימינה לאחר המעבר שמתחת לכביש *, ליד העץ שנמצא לפני העיקול, בשעה 1:05:49 הוא
הבחין בנאשם 1 לפניו. נאשם 1 נכח במקום עם אנשים נוספים (שזהותם אינה ידועה). או אז, נאשם 1
הגיח לכיוונו של נ.א.ו. (בעודו ישוב ברכבו); נ.א.ו. עצר את רכבו והניעו לאחור; החלו בין השניים
חילופי דברים (בסבירות גבוהה על אודות זכות המעבר בכביש). לאחר כ- 39 שניות, בשעה 01:06:23,
לאחר שהתרחק מעט מרכבו של נ.א.ו., ירה נאשם 1 באקדח שהיה ברשותו מספר יריות על מנת
להפחיד את נ.א.ו.. לאחר מכן, נ.א.ו. הסיע רכבו מעט לאחור, וסבב על עקביו. הוא החל בנסיעה חזרה
בדרך העפר, שממנה הגיע, לכיוון המנהרה (שעה 01:06:27). שם (מעבר למנהרה) נ.א.ו. סובב שוב את
רכבו (01:07:00) והתחיל לנסוע שוב באותו הכיוון (01:07:05), כשמולו חולף במנהרה רכב אחר. נ.א.ו.
למעשה שב באותה הדרך (מעבר שהיה לצנינים בעיני נאשם 1) אל ביתו.
כפי שקבענו לעיל, גרסתו של נ.א.ו. הנוגעת לאירוע המקדים היא גרסת אמת שהוכחה מעבר לכל
ספק סביר. גרסתו של נאשם 1 בעניין זה הייתה שקרית, משוללת היגיון ונעדרת-סבירות.
ממצאים ביחס לאירוע המתחם
בעקבות האירוע המקדים וכהמשך ישיר לו, החלה להתרחש שרשרת האירועים במתחם. נ.א.ו. שב
בסערה אל ביתו; הוא העיר את אביו משנתו וסיפר לו על אודות האירוע המקדים. ד.ה.א. יצא מייד
אל המרפסת והביט לכיוון הרחבה בביתו של י.ל.. החלו צעקות בין המשפחות על רקע האירוע
85 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
המקדים ועל רקע הסכסוך בדבר המעבר בדרך, הנתונה במחלוקת והמובילה למתחם. בו זמנית,
(לאחר סיום האירוע המקדים) נאשם 1 יצר קשר טלפוני עם בני משפחתו שבכפר על מנת להזעיקם אל
המתחם, בעודו מתקדם לעבר ביתו של י.ל.. בעקבות שיחות אלו, יצאו מן הכפר בני משפחתו בשלושה
כלי רכב: נאשם 2 (ברכב מסוג קיה); ד.ו.מ. (ברכב מסוג טויוטה); ד.ל.א וד.מ.ח. (ברכב מסוג הונדה).
כל אלה הגיעו סמוך לביתו של י.ל. במתחם. את רכביהם הם החנו מאחורי ביתו. בשלב זה, בני
משפחתו של ד.ה.א. (ה.י.ד.- אשתו, נ.א.ו. – בנו ובנותיו – נ.י., נ.י.ד. וי.ס.נ.) כבר יצאו אל מרפסת
ביתם והחלו בדין ובדברים (קללות ואיומים) עם י.ל. ובני משפחתו שעמדו אף הם מחוץ לביתם, כאשר
המקום מואר היטב. המנוחים הגיעו אף הם אל מרפסת ביתו של ד.ה.א. והחלו אף הם לנהל דין
ודברים בצעקות עם י.ל. ובני משפחתו. החל יידוי אבנים מאסיבי מכיוון בני משפחתו של י.ל. לכיוון
בתי משפחת רמי. כמו כן, נשמע ירי. לאחר זמן קצר, ניעורו משנתם גם ס.ר.א. ורעייתו לאחר שקליע
חדר לסלון ביתם. בשעה 01:15 החלו הדיווחים הראשוניים מצדו של ס.ר.א. למוקד משטרתי 100 על
אלימות מצד בני משפחת הנאשמים; בשעה 01:19 ס.ר.א. צילם סרטון, המלמד על נוכחותם של נאשם
1, נאשם 2, י.ל., ***, וד.ו.מ. אל מול בית משפחת רמי. בהמשך, בשעה 01:27 כבר ניצבו שני הנאשמים
עם כלי נשקם אל מול בתי משפחת רמי. עובר לכך, ובהתאם לבקשת נאשם 2, י.ל. דאג להסיר את
מכשיר ההקלטה של מצלמות ביתו. בזמן זה החלה זריקת אבנים לכיוון בתי משפחת רמי. בסמוך
לשעה 01:31 הגיע גם פ.ר.ש(* * * * *) עם רכבו אל מאחורי ביתו של י.ל., והצטרף לנוכחים במתחם.
בשעה 01:32, במסגרת שיחותיו של ס.ר.א. כבר נשמעות זעקות ברקע ודרישה להגעת רכב הצלה
בדחיפות. זהו בקירוב, הזמן, שבו נפגעה המנוחה, שעמדה חשופה בפינה הקדמית של המרפסת. מייד
לאחר מכן, המנוחה התיישבה על מיטה במרפסת, התמוטטה ואיבדה הכרתה (סיבת מותה לא נקבע
באופן ברור). לאחר הפגיעה במנוחה, נ.י.נוס.ר.א. (ולאחר מכן גם י.ס.נ.) חשו להושיט לה סיוע ; בשלב
זה, ה.י.ד. קרבה גם כן לבדוק לשלומה. ס.ר.א. פינה את המנוחה אל רכבו (בעזרתם של המנוח, ד.ה.א.
ונ.א.ו.) והעבירה אל כוחות ההצלה שהמתינו מחוץ למתחם; שם, הועברה המנוחה אל אמבלונס.
ס.ר.א. חזר למתחם בשעה 01:42 בקירוב, בעוד הנאשמים יורים באמצעות כלי נשקם לעבר בתי
משפחת רמ’ מאזור קצה מרפסת ביתו של י.ל.; בשעה זו, פציעתה של ה.י.ד. בידה כבר נגלתה
לסובבים אותה (בעוד הפציעה ברגלה נחשפה רק לאחר פינוייה). כתוצאה מן הירי סבלה ה.י.ד. מפצע
ירי, שגרם לשבר מרוסק ביד ימין, ומפצע ירי נוסף (כניסה ויציאה) בירך שמאל. באותם רגעים, הירי
שביצעו הנאשמים נמשך תוך שהוסט מעט שמאלה (כשהכיוון הכללי היה לעבר מקום עמידתו באותה
העת של המנוח – ליד עץ התות בעודו מנסה להניא את בני משפחת הנאשמים מלהמשיך במעשיהם).
באותם רגעים (בשעה 01:43 בקירוב) המנוח נפל ארצה לאחר שקליע חדר לראשו. מותו נקבע לאחר
מכן.
במהלך האירוע במתחם, נורו בידי הנאשמים לכל הפחות 11 קליעים לעבר בני משפחת רמי ולכיוונם.
לאחר הפגיעה במנוח, בני משפחת הנאשמים כולם, מלבד י.ל. ואשתו, נמלטו מן המקום דרך שביל
(המצוי בצמידות לבית השייך לאם אשתו של י.ל.) לכיוון ההר. בד בבד עם בריחתם, נורה ירי אזהרה
86 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
על ידי הנאשמים. לאחר הירי, נאשם 1 ובני משפחתו ברחו מן המקום; ***** הם נלקחו לרהט, שם
נתפסו. נאשם 2 נתפס מסתתר מתחת למיטתו בביתו שבכפר.
נדגיש, חומר הראיות המונח לפנינו איננו מאפשר לקבוע קביעה נחרצת, מעל ומעבר לכל ספק סביר
(על רקע שילוב הגרסאות) מי משני הנאשמים, בעת האירוע, ירה במנוח ומי בה.י.ד. ובאיזה שלב
באירוע כל אחד מהם עשה שימוש בנשק שהיה ברשותו (בהתאם לגרסת העדים). ראייה אוביקטיבית
המאפשרת קביעה כאמור איננה בנמצא והסתמכות על דברי העדים בעניין זה איננו בטוח כלל ועיקר
בשים לב לאופי האירוע לסערת הנפש ולחרדה בה היו שרויים כלל המעורבים בו. נזכיר, עסקנין
באירוע רב משתתפים וטראומתי, המשפיע באורח קיצוני על יכולת הקלט והזכירה של המעורבים
השונים. דומה, כי השלכות אלו השתקפו היטב בעדויות עדי הראייה. הללו התאימו זו לזו בכל הנוגע
לתאור עיקרי האירועים, אך באשר לפרטי הפרטים נתגלו אי התאמות קלות, שהן אופייניות, טבעיות
ומובנות בנסיבות אלו.
האם ממצאי העובדה ממלאים את יסודות העבירות המיוחסות לנאשמים?
הרשעה בפלילים מחייבת רמת שכנוע של מעל ומעבר לספק סביר. ואכן, אותו מושג חמקמק ששמו
הספק הסביר זכה לכך שפסקאות, עמודים, ספרים ואף ספריות נתמלאו בניסיונות להגדירו. אנו
נסתפק באמירה פשוטה זו:
1-
הספק הסביר מורכב ממרכיב אובייקטיבי – האם הראיות משכנעות באשמת הנאשם עד כי מסקנה
בדבר חפותו איננה אלא אפשרות רחוקה ותאורטית שסיכויי התממשותה קלושים; וממרכיב
סובייקטיבי – האם בליבו של מי שמלאכת השפיטה הפלילית נתונה בידיו נותר חשש שמא הוא
עומד להכתים חף בכתם פלילי ולהטיל י.ל.ו עונש שלא בצדק.
חשש זה הוא חשש מקנן, חשש המדיר שינה מעיניו, חשש המחייבו לומר
כי הנאשם ביצע את המעשה אך אינני בטוח בכך לחלוטין.
–
סביר מאד הוא בעיניי
די בכך שאחד הרכיבים הללו (שהם כמובן כרוכים זה בזה) על מנת שהשופט היושב בדין יימנע
מהרשיע בשל הספק המקנן.
זה איננו המצב במקרה המונח לפנינו. משוכנעים אנו, שלושתינו כאחד, מעל ומעבר לכל ספק סביר:
הנאשמים שלפנינו ביצעו את המעשים; הם ואין בלתם.
נוכח התשתית הראייתית שננאשם 1ה לעיל, הוכח, לשיטתנו, מעל ומעבר לכל ספק סביר, כי שני
הנאשמים הם אלו שביצעו ירי לעבר בני משפחת רמ’, במהלך האירוע המתואר, והם אלו שגרמו
לפגיעה במנוח ובה.י.ד. כפועל יוצא מירי זה. נאשם 1 עשה שימוש בנשקו במסגרתו של האירוע
המקדים באזור העץ ולאחר מכן עשה שימוש באותו כלי נשק באזור המתחם. נאשם 2 עשה שימוש
לכל הפחות בכלי נשק אחד או יותר שהיה ברשותו במהלך האירוע.
87 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
התמונה הראייתית החד-משמעית מלמדת, כי נאשם 2 ונאשם 1 פעלו יחדיו, מתוך מטרה ותכלית
משותפת (לפגוע בבני משפחת רמי) כאשר מעשיו של כל אחד מהם משקף את רצונו הזהה של האחר.
אלו קשרו קשר (תכנון מוקדם שהתרחש בזמן קצר יחסית) במתחם וזה בא לביטוי בירי שביצעו לעבר
בני משפחת רמי. במצבים מעין אלו נכנסים לפעולה, במסגרת תורת הדין העונשי, הדפוסים
המודרניים של השותפות לדבר עבירה – במקרה זה הביצוע בצוותא. היטיב לתאר זאת, המלומד, פרופ’
הלוי, במסגרת ספרו תורת דיני העונשין, בציינו כלדלהן –
–
“ביצוע בצוותא הוצאה מודעת אל הפועל של תוכנית עבריינית לבצע עבירה פלילית
ספציפית בידי מספר משתתפים, אשר נרקמה ביניהם במסגרת קשירת הקשר הפלילי
לעבור את העבירה הספציפית”.
וכך הוא ממשיך,
“…לעיתים עולה על רקע זה שאלת הביצוע הספונטאני של העבירה. לכאורה ביצוע
ספונטאני של העבירה הפלילית הספציפית אינו טומן בחובו תכנון מוקדם (הכנה) של
העבירה, וכאשר מדובר בביצוע רב משתתפים . הביצוע הספונטאני של העבירה אינו
טומן בחובו את התקיימות הקשר הפלילי. למעשה, ביצוע ספונטאני של העבירה אינו בר-
ביצוע כאשר מדובר בעבירה פלילית, אשר מבצעיה מודעים להתקיימותה העובדתית…
אמנם כי בן, התכנון המוקדם של העבירה עשוי להתרחש בפרק זמן קצר ביותר ואף
בצמידות בזמן לתחילת הוצאתה של העבירה הפלילית אל הפועל והבאתה לידי ביצועה
המוגמר, עד כי נדמה שמדובר בביצוע “ספונטאני”. עם זאת, על אף פרק הזמן הקצר שבו
התקיים תכנון מוקדם עובר לתחילת ביצועה, עדיין מדובר בתכנון מוקדם, אם בי קצר.
באשר אדם ניגש לביצועה של עבירה פלילית ספציפית, גם ללא מחשבה מעמיקה בדבר,
אך תוך שהוא מודע להתנהגותו הרי שהוא מוציא אל הפועל את רצונו, אשר התעצב באופן
ראשוני בתכנונה המוקדם של העבירה…”.
(ראו בהרחבה: הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ב’ (2009), עמ’ 582- 636).
על מהותה של השותפות לדבר עבירה (הביצוע בצוותא) עמד גם כב’ השופט א’ לוי במסגרת עייפ
2895/08 פרחי נ’ מדינת ישראל (ניתן ביום 25.10.07) בציינו כדלהלן :
״המבצעים בצוותא (סעיף 29 לחוק העונשין) משמשים גוף אחד
לביצוע המשימה העבריינית, כאשר כל אחד מהם נוטל בה חלק.
כולם עבריינים ראשיים שתרומתם לביצוע העבירה היא “פנימית”
ואחריותם לה ישירה. תתבן חלוקת תפקידים בין העבריינים, באופן
שהם יפעלו במקומות שונים ובזמנים שונים, מבלי שכל אחד מהם
מיצה את העבירה, ובלבד שחלקו בביצועה היה מהותי (ע”פ
4389/93 מרדכי נ’ מדינת ישראל, פ”ד נ(3), 239, 250 (1996)).
88 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
בנוסף לכך, יש לבחון אם התקיימה הכוונה לבצע יחד את העבירה
במישור החפצי, היינו, האם העבריינים פעלו במטרה לבצע, בצוותא
חדא, את העבירה המסוימת המיוחסת לכל אחד מהם (ע”פ
6157/03 הוך נ’ מדינת ישראל (לא פורסם, 28.9.2005))…לעניין
האחריות בצוותא, “אין נפקא מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או
אם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר” (סעיף 29(ב) לחוק
העונשין, וראו גם דנ”פ 1294/96 משולם נ’ מדינת ישראל, פ”ד נב
(5) 1, 21 (1998)). …השותפות ביניהם הייתה אמנם, כפי שטענו,
ספונטאנית בלא תכנון מוקדם, אך היא נוצרה שעה שכל אחד מהם
היה מודע למעשי אחיו, והם פעלו למטרה אחת ובכוונה אחת…”.
(ההדגשה אינה במקור).
נחדד את האמור ונציין, כי במסגרתו של הביצוע בצוותא נדרשת התקיימות כלל רכיבי היסוד
העובדתי של העבירה הפלילית הספציפית בקבוצה העבריינית כגוף אחד. התקיימות זו אינה מחויבת
להתרחש באופן נפרד בכל אחד מן המבצעים בצוותא. עם זאת, בכל הנוגע ליסוד הנפשי, הרי שנדרשת
התקיימות כלל רכיבי המחשבה הפלילית (בעבירה הרלוונטית) בכל אחד מחברי הקבוצה העבריינית
בנפרד.
נבחן את התקיימות דרישות אלו בראי העבירות שיוחסו לנאשמים.
עבירת הרצח
העבירה הראשונה שיוחסה לנאשמים, היא רצח עם יסוד של אדישות בהתאם לסעיף 300(א) לחוק
העונשין (בצירוף לסעיף 29 לחוק העונשין), המורה כדלהלן-
“הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, דינו – מאסר עולם”.
עבירת הרצח הנייל היא עבירת מחשבה פלילית תוצאתית. בכל הנוגע לנדבך ההכרתי עבירה זו דורשת
מודעות להתנהגות הרלוונטית (הגורם), מודעות לנסיבות (אדם) ומודעות לאפשרות גרימת התוצאה
(מוות), כפועל יוצא מהתנהגות זו (קשר סיבתי משפטי לתוצאה – לצד זה העובדתי). הנדבך החפצי של
העבירה דורש לכל הפחות הלך נפש המתבטא באדישות כלפי תוצאת המוות.
נכון לצטט בהקשר זה את דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס’ 124) (עבירות המתה),
התשע”ו-2015, הייח 972, 166, 169) המבארים מהו הלך הנפש מסוג אדישות
״יסוד נפשי של אדישות […] מגלם עמדה שלילית מובהקת
ויסוד נפשי מגונה כלפי הערך של חיי אדם […] העושה האדיש
אינו חפץ בהשגת התוצאה הקטלנית, אך דווקא על רקע זה
ולאור החשיבות של הערך של חיי אדם, ניתן לצפות מהעושה
89 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
להעדיף בבירור להימנע ממעשה שהוא צופה שיביא
להתרחשות תוצאה זו. ואולם לאדיש, בניגוד לקל דעת, אין
העדפה לעניין אפשרות גרימת התוצאה. אחת היא לו אם
יקופחו חיי אדם אם לאו.על כן יסוד נפשי זה מבטא זלזול
מובהק והתנברות קשה וחמורה לערך של חיי אדם, שבעטיים
מעשה ההמתה הוא מעשה חמור מובהק” (דברי ההסבר
לחוק, עמי 169).
נאשם 2 ונאשם 1 היו מודעים היטב לאנשים הניצבים מולם, עת עשו שימוש בנשקם בירי לכיוונם.
כפי שפורט בהרחבה לעיל הראיות לימדו, כי באותם רגעים כל אחד מהם היה מודע לכך, שהתוצאה
הספציפית של מעשיו (מוות) היא אפשרות בת קיימא (ראו בהרחבה: הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ב’
(2009), עמ’ 112-103). דא עקא, אלו המשיכו במעשיהם (ירי) מתוך שוויון נפש, הנלמד מתוך צבר
הראיות שפורט, המבטא זלזול מובהק והתנכרות קשה וחמורה לערך של חיי אדם. ודוקו, מאחר ששני
הנאשמים פעלו כגוף אחד, אין זה משנה בכל הנוגע לאחריותם הפלילית מאיזה כלי נשק של מי מן
השניים נורה הקליע שפגע בפועל במנוח (הקשר הסיבתי העובדתי). שניהם צפו בפועל את אפשרות
התרחשות האירועים בעת התנהגותם (קשר סיבתי משפטי) (שם, עמ’ 109). מותו של המנוח נקבע
כתוצאה מחדירת אחד מן הקליעים שהשניים ירו במהלך האירוע לגולגולתו.
משאלה הם פני הדברים,
אנו קובעים כי נאשם 1 (הנאשם 1- קטין בעת ביצוע העבירה) ביצע בצוותא חדא עם נאשם 2,
עבירה שעניינה רצח (באדישות) בהתאם לסעיף 300 (א) לחוק העונשין
נאשם 2 (הנאשם 2) מורשע בביצועה של עבירה זו – רצח (באדישות) בהתאם לסעיף 300(א)
לחוק העונשין.
כפי שיפורט להלן, צבר הראיות הצביע על כך שנאשם 2 ונאשם 1 ביצעו את הירי מנשקם מתוך מטרה
לפגוע בבני משפחת רמי ולגרום להם לכל הפחות לחבלה חמורה. מאחר והמאשימה ייחסה לשני
הנאשמים עבירה שעניינה רצח באדישות, לא מצאנו לנכון להתייחס ליחס בין רמת הרצון הגבוהה
(כוונה כללית וכוונה מיוחדת) לגרום לחבלה חמורה לבין רמת האדישות המיוחסת לנאשמים כלפי
גרימת המוות. מבלי לטעת מסמרות, נאמר בזהירות המתבקשת, כי בחינה מעמיקה של שאלת רמת
מחשבתם הפלילית של הנאשמים בעת ביצוע הירי עלולה היתה להרע את מצבם המשפטי. נעיר רק,
שירי מרובה לכיוונם הכללי של בני אדם ממרחק לא רב בהחלט עלול להיתפס ככוונה לגרום למוות ולא
רק כהתנכרות לבטחונם ואדישות לגרימת מותם.
חבלה בכוונה מחמירה
העבירה השנייה שיוחסה לנאשמים היא עבירת החבלה בכוונה מחמירה בהתאם לסעיף 329(א)(1)
לחוק העונשין, בצירוף לסעיף 29 לחוק העונשין, המורה כדלהלן –
90 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
או אז, נשרטט את ממצאי העובדה העולים מהראיות האמינות שבאו לפנינו. שלב קביעת ממצאי
העובדה יחולק לשניים: חלקו הראשון יעסוק בקביעת ממצאים לגבי האירוע המקדים ואילו חלקו
השני יעסוק בקביעת ממצאים ביחס לאירוע שארע במתחם (אירוע שבו מצאו את מותם המנוח
והמנוחה ואשר בו נפצעה הגבי ה.י.ד.). לאחר סיום הטיפול בקביעת ממצאי עובדה ביחס למעורבות
כל אחד מהנאשמים במעשים שיוחסו לו (וככל שהדבר יידרש) נבחן אם העובדות הללו אכן ממלאות
את יסודות העבירות השונות, שיוחסו לכל אחד מהנאשמים לפנינו. בכך תיחתם הכרעת הדין.
ראיות התביעה ממבט על
בייכ המלומד של המאשימה, עו”ד טל עופר, במסגרת נאום פתיחה שנשא, הציג תמונות של זירת
האירוע. הוא ציין, כי לפי הראיות שבידיו, המנוח נפגע מקליע בראשו. הוא הוסיף, כי מותו של המנוח
אירע זמן קצר לאחר מותה של המנוחה. הוסף, כי בשעה 01:43, הגיעו השוטרים למקום. בהגיעם
לזירה, היה המנוח מוטל על האדמה והנאשמים ובני משפחתם, למעט י.ל. ואשתו, נמלטו באותה העת
מן המקום.
בייכ המאשימה עמד על כך שאין בידי המאשימה יכולת להוכיח מי היה זה שירה את הירייה הקטלנית.
עם זאת, נטען, כי קיימות ראיות למכביר שמצביעות על שני הנאשמים כמי שביצעו ירי לכיוון זה
במועד הרלוונטי, ולכן, מן הבחינה המשפטית, לטענת המאשימה, יש לראותם בגדר מבצעים בצוותא.
בייכ המאשימה העיר כי אין בידיו צילומי מצלמות אבטחה ממקום האירוע. לצד זאת נטען, שקיימים
צילומים שהופקו ממצלמות האבטחה אשר הותקנו בידי החברה המפעילה את כביש *, וכן צילום
שבוצע בסמוך לכביש, מן החומה של המרפסת הראשונה של בני משפחת רמי (מרפסת בית משפחת
ד.ה.א., ואשר בה מצאה המנוחה את מותה). את הצילום הנייל (אשר מתעד, לפי הנטען, את הכניסה
אל בית משפחת י.ל.) ביצע, לפי דברי התובע, ס.ר.א. רמי, אחד מעדי התביעה המרכזיים. צוין, כי
צילומים אלו הם הצילומים היחידים, המצויים בידי המאשימה ושהם הרלוונטיים לאירוע. הודגש,
כי לפי גישת התביעה, חשיבותו של הסרטון אשר צולם בידי ס.ר.א., (צילום שבוצע לפי הנטען בשעה
01:20 לערך) הוא לעניין זיהוי הדמויות השונות המצויות בזירה והכרתן. צוין, כי בין המצולמים
במסגרתו, ניתן למצוא את שני הנאשמים. מצלמות אחרות רלוונטיות, מצויות היו בבית משפחתם של
הנאשמים. בראיות שבידי התביעה נכללה עדותה של אשתו של נאשם 2, בה סיפרה שבעקבות שיחת
טלפון, יצאו בני משפחתה בבהלה החוצה. צילומים ממצלמות כביש *מתעדות כלי רכב, המגיעים
לזירה בעת הרלוונטית. מעדותה של אחת מבנות המשפחה עלה, שכלי רכב אחד נותר אחרי האירוע
בזירה ומשכך היא דאגה להחזירו הביתה (נתון זה זכה לאישוש במצלמות האבטחה של בית המשפחה
ב* * * * * *). צוין עוד, כי מאמרות בני משפחת רמי עלה באופן מדויק באיזה סוג כלי רכב הגיע כל אחד
מהמשתתפים; עדים אלו ציינו כי להם היכרות עם האנשים המעורבים.
9 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
בייכ המאשימה ציין, שייחס לנאשמים את המעורבות בביצוען של העבירות הנייל בהתבסס על אמרות
עדי ראייה לאירועים, בני משפחת רמי. באמרותיהם, האחרונים זיהו את הנאשמים כמי שביצעו ירי
בעת שבה ה.י.ד. והמנוח נפגעו מירי.
בנותיה של ה.י.ד. נחקרו בעודן שוהות בבית החולים לצד אמן בסמוך לאחר האירוע (ולפי הנטען,
בטרם שוחחו עם בני משפחתם הנוספים על אודות מצבם לאחר הירי). צוין, כי באמרות אלו מסרו
הבנות את שמות המעורבים באירוע. אמרות אלו, כך נטען, לימדו את המאשימה על חלקם של
הנאשמים באירוע. נטען, שדיווחו של נ.א.ו. על אודות האירוע המקדים, המתואר בכתב האישום,
מתיישב עם הממצאים העולים ממצלמות כביש *: ניתן לאמת שרכב אכן נע בהתאם למסלול שאותו
תיאר העד באמרתו. לשיטתה של המאשימה, לאחר שהרכב ביצע פניית פרסה, ניתן לחזות בהבזקים
של ירי.
הוער, כי במקום שבו התרחש האירוע המקדים (סמוך לעץ הבודד בדרך הביתה, אחרי היציאה ימינה
מהמנהרה של כביש *) נערך חיפוש מאוחר (מקץ שישה ימים מיום האירוע). הוסבר, כי בשלב מסוים,
אדם שנחשף למידע בדבר מה שאירע, עבר במקום והבחין בתרמילים. אותו אדם התקשר למשטרת
זבולון והזעיקה למקום. השוטרים הגיעו למקום ואספו את התרמילים. שמונה תרמילים נתפסו
בסמוך לעץ. צוין, כי בהתאם לחוות דעת מעבדת נשק ארצית, התרמילים שנמצאו מתחת לעץ, נורו
מכלי הנשק שממנו נורו הכדורים שתרמיליו נמצאו בקצה רחבת הבטון; מחוות הדעת עלה, שאותו
כלי נשק היה מעורב בשני אירועי הירי.
הפרקליט המלומד, עוייד עופר, הבהיר, כי במסגרת כתב האישום צוין, שבאירוע המתואר בו, מעורבים
נוספים מבני משפחת הנאשמים (אשר ירו, לפי הנטען, בכלי נשק). הפרקליט הדגיש, כי נתון זה נכלל
בכתב האישום לאור השחזורים שערכו העדים השונים במסגרת חקירתם, ושבמסגרתם הסבירו היכן
עמדו, לשיטתם, היורים.
עוד הובהר, כי מותה של המנוחה איננו מיוחס לנאשמים, לאור העובדה שסיבת מותה לא הובהרה
די הצורך. פורט, כי קיים מספר לא מבוטל של עדים, המעידים שהמנוחה נכחה במרפסת עת שנפגעה;
דא עקא, חלקם מסרו שהיא נפגעה מאבנים שהשליכו אחרים מבני משפחת הנאשמים (מאזור משטח
הבטון שנמצא מתחת למרפסת). הפרקליט הבהיר, כי חוות דעת המכון לרפואה משפטית לא סיפקה
מענה ברור לסיבת מותה של המנוחה.
ראיות התביעה –
ראיות התביעה כללו, כמקובל, את עדותם של עדי הראייה לאירועים הנדונים כאן (שתוכנן יוצג להלן
בהרחבה) אך גם שורה ארוכה של מוצגים, שהוגשו בהסכמת ההגנה כראייה לאמיתות תוכנם. תיק
מוצגים זה כלל 323 מוצגים (בעיקר אמרות של עדי ראיה ואחרים).
10 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
329. (א) העושה אחת מאלה בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או
להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור, דינו –
מאסר עשרים שנים:
(1)
פוצע אדם או גורם לו חבלה חמורה, שלא כדין;
דא עקא, עבירה זו מתייחסת לפגיעה בגופו של אדם בדרך של התנהגות המכוונת לפגוע בשלמות גופו
של אדם. דרישת היסוד העובדתי בעבירה לפי סעיף 329(א)(1) הנייל כוללת דרישת התקיימות של רכיב
תוצאות (פצע או חבלה חמורה, כהגדרתם בסעיף ההגדרות הכללי של חוק העונשין – סעיף 34כד לחוק
העונשין). נציין, כי סעיף זה מורה, כי “חבלה חמורה” היא חבלה העולה כדי חבלה מסוכנת, או
הפוגעת או עלולה לפגוע קשות או לתמיד בבריאות הנחבל או בנוחותו, או המגיעה כדי מום קבע או
כדי פגיעת קבע או פגיעה קשה באחד האיברים, הקרומים או החושים החיצוניים או הפנימיים.
במובן זה, נדרשת מחשבה פלילית (מודעות להתנהגות, מודעות לנסיבות, מודעות לאפשרות גרימת
התוצאה וכן לכל הפחות פזיזות ביחס לתוצאה בתוספת כוונה מיוחדת ביחס למטרות דלעיל, ראו
בהרחבה: הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ד’ (2009), עמ’ 599-598.
נאשם 2 ונאשם 1, בשלב מסוים באירוע, כשזה הסלים, ביצעו את הירי מנשקם מתוך מטרה (כוונה
מיוחדת) לפגוע בבני משפחת רמי ולגרום להם לחבלה חמורה. באותם רגעים, כפי שתואר, הנאשמים
היו מודעים היטב לבני משפחת רמי הניצבים מולם, עת עשו שימוש בנשקם בירי לכיוונם. באותם רגעים
כל אחד מהם היה מודע שהתוצאה הספציפית של מעשיו (חבלה חמורה) היא אפשרות בת קיימא (ראו
בהרחבה: הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ב’ (2009), עמ’ 112-103). לא זו אף זו, צבר הראיות לימד, כי
בעת ביצוע התנהגותם זו, אלו אף פעלו מתוך רצון מודע המלווה את ההתנהגותם, כי התוצאות מאותה
התנהגות אכן תתרחשנה (כוונה ביחס לתוצאה של חבלה חמורה) (ראו: עייפ 8871/05 יוסף שליו שנגלוף
נגד מדינת ישראל, פסקה 6, ניתן ביום 12.3.07), ולחלופין מתוך אמונה – הערכה מודעת של אפשרות
התרחשות התוצאות כאפשרות קרובה לוודאי (הלוי, שם, עמ’ 152). לדאבון הלב, הנאשמים השיגו את
מטרתם בגרימת חבלה חמורה לה.י.ד.- שבר מרוסק ביד ימין, ופצע ירי (כניסה ויציאה) בירך שמאל,
כמפורט לעיל. ודוקו, גם במקרה זה, מאחר ששני הנאשמים פעלו כגוף אחד, אין זה משנה בכל הנוגע
לאחריותם הפלילית מי מן השניים פגע בפועל בה.י.ד..
משאלה הם פני הדברים,
•
יש לקבוע כי נאשם 1 (הנאשם 1- קטין בעת ביצוע העבירה) ביצע בצוותא חדא עם נאשם 2,
עבירה שעניינה חבלה בכוונה מחמירה בהתאם לסעיף 329(א)(1) לחוק העונשין.
נאשם 2 (הנאשם 2) מורשע בביצועה של עבירה זו – חבלה בכוונה מחמירה בהתאם לסעיף
.(1)(N)329
91 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
חבלה בכוונה מחמירה – ניסיון לפגוע
כאן המקום לציין, כי לנאשמים יוחסו לצד העבירה הנייל ריבוי עבירות המתייחסות לניסיון לפגוע באדם
באמצעות קליע מתוך מטרה (כוונה מיוחדת), בין היתר, של הטלת נכות או מום או של גרימת חבלה
חמורה לאדם. עבירה זו באה לידי ביטוי בסעיף 329(א)(2) לחוק העונשין המורה כדלהלן –
329.(א) העושה אחת מאלה בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד
למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור, דינו – מאסר עשרים שנים:
[…]
(2) מנסה שלא כדין לפגוע באדם בקליע, בסכין, באבן או בנשק מסוכן או פוגעני אחר;
נציין, בקצרה כי במסגרתו של סעיף קטן (2) הנייל נדרשת כוונה מיוחדת ביחס לפגיעה באדם (ניסיון),
לצד מודעות להתנהגות ומודעות לנסיבות (באופן כלול לשני רכיבים אלו – ניסיון לפגוע באדם
בקליע…או בנשק מסוכן…) בתוספת כוונה מיוחדת ביחס למטרות דלעיל (מתוך כוונה להטיל באדם
נכות מום או לגרום לו חבלה חמורה…). ודוקו, במסגרתו של סעיף קטן (2) התקיימותו של רכיב תוצאתי
אינו נדרש, זאת בשונה מסעיף קטן (1) שננאשם 1 לעיל (הלוי, שם).
מאחר ונאשם 1 ונאשם 2 ירו במסגרתו של האירוע מעל 11 קליעים במשותף, באמצעות נשק מסוכן הרי
שמלבד מותו של המנוח והפגיעה בה.י.ד., נעשו ניסיונות נוספים מצדם (מודעים ומתוך כוונה מיוחדת
כמפורט) לפגוע בבני משפחת רמי מתוך מטרה לגרום להם לחבלות חמורות.
ברי, אפוא, כי
יש לקבוע כי נאשם 1 (הנאשם 1- קטין בעת ביצוע העבירה) ביצע בצוותא חדא עם נאשם 2,
ריבוי עבירות שעניינן חבלה בכוונה מחמירה בהתאם לסעיף 329(א)(2).
נאשם 2 (הנאשם 2) מורשע בביצוען של ריבוי עבירות אלו – חבלה בכוונה מחמירה בהתאם
לסעיף 329(א)(2).
עבירות בנשק – החזקה ונשיאה
לשני הנאשמים יוחסו עבירות בנשק, לפי סעיפים 144(א) ו- (ב) רישא וסיפא בצירוף לסעיף 29 לחוק
העונשין, כפי נוסחם דאז (עובר לתיקון 140 לחוק העונשין שנכנס לתוקף בהוראת שעה ביום
.(8.12.2021
כזכור, ההגנה לא חלקה על כך שמותו של המנוח נגרם מפגיעת קליע ושפציעתה של ה.י.ד. נגרמה
כתוצאה מירי. כפי שתואר לעיל בהרחבה, הוכח מעל ומעבר לספק סביר שהנאשמים ביצעו ירי מכלי
נשק לעבר בני משפחת רמ’. דא עקא, נשקים אלו לא נמצאו.
ככלל, סעיף 144(ה) לחוק העונשין מורה, כי –
92 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
תעודה החתומה בידי קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה והיא מאשרת שחפץ פלוני
הוא נשק, תשמש ראיה לדבר, כל עוד לא הוכח היפוכו; אולם הנאשם זכאי להזמין
את חותם התעודה לחקירה, ואם עשה כן, לא תשמש התעודה ראיה אלא אם חותם
התעודה נענה להזמנה; בית המשפט חייב להודיע לנאשם על זכותו להזמין את חותם
התעודה לחקירה.
משמע, תעודה חתומה בידי קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה תשמש ראיה כי חפץ פלוני הוא נשק.
אם כך, נשאלת השאלה האם ללא איתור הנשק והוצאת תעודה כאמור, ניתן לקבוע כי פלוני, למשל,
החזיק או הוביל נשק שלא כדין. התשובה לסוגיה זו ניתנה, בין היתר, גם במסגרתו של עייפ 7532/12
איטל נ’ מדינת ישראל ( ניתן ביום 11.12.16) שם נקבע כדלהלן –
“…בזבור, המערער טען כי התביעה לא הציגה את האקדחים שסחר בהם לכאורה,
וממילא לא הציגה תעודה חתומה, המאשרת שהועבר ‘נשק’, בהגדרתו בחוק. סעיף
144(ה) לחוק העונשין קובע כי “תעודה החתומה בידי קצין משטרה בדרגת מפקח
ומעלה והיא מאשרת שחפץ פלוני הוא נשק, תשמש ראיה לדבר, כל עוד לא הוכח
היפוכו”. עם זאת, קיימות דרבים נוספות להוכחת עובדה זו, ובכללן ראיות נסיבתיות. בך
למשל, נפסק בי: “נטל השכנוע מוטל על שבם התביעה הכללית להוכיח את בל יסודות
העבירה, הקבועים בסעיף 144(א) לחוק העונשין. דרכי ההוכחה רבות הן ומגוונות,
ובמקום שהאקדח עצמו לא נמצא ולא נבדק, ניתן להיעזר בהוכחות נסיבתיות ובהנחות
הנובעות מהשכל הישר” (ע”פ 592/83 מאיר נ’ מדינת ישראל, פ”ד לח(1) 331, 333
(1984); ראו גם: ע”פ 6992/08 כץ נ’ מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פס’ 7 וההפניות
שם (12.10.2009))…” (ההדגשה אינה במקור).
נוכח העדויות והראיות שננאשם 11 לעיל והוכחו מעבר לספק סביר, יש מקום לקביעה חד משמעית,
שלפיה כלי הנשק, שבם עשו שימוש הנאשמים אכן ייסוגלו לירות כדור… שבכוחו להמית אדם…”
(סעיף 144(ג)לחוק העונשין). משמע, הנאשמים החזיקו נשק בלא רשות על פי דין להחזקתו (סעיף
144(א) לחוק העונשין) ונשאו או הובילו נשק בלא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו (סעיף 144(א)
לחוק העונשין). לא כל שכן, נוכח הקביעה שנעשה שימוש באותו הנשק הן במסגרת האירוע המקדים
הן בגדרי האירוע במתחם לאחר מכן.
לפיכך,
יש לקבוע כי נאשם 1 (הנאשם 1- קטין בעת ביצוע העבירה) ביצע בצוותא חדא עם נאשם 2,
עבירות בנשק לפי סעיפים 144(א) ו- (ב) רישא וסיפא בצירוף לסעיף 29 לחוק העונשין (בנוסחם
דאז);
נאשם 2 (הנאשם 2) מורשע בביצוען של אלו – עבירות בנשק לפי סעיפים 144(א) ו- (ב) רישא
וסיפא בצירוף לסעיף 29 לחוק העונשין (בנוסחם דאז)
93 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
ירי מנשק חם שלא כדין
בכל הנוגע לנאשם 1 בלבד, הרי שיוחסה לו עבירת ירי מנשק חם, שאותו ביצע בגדרו של האירוע
המקדים. עבירה זו בהתאם לסעיף 340א(א) לחוק העונשין, מורה כי
היורה מנשק חם שלא כדין, דינו – מאסר שנתיים.
ודוק, עבירה זו אינה דורשת התקיימות של פגיעה בגופו של אדם או אף יצירה של סיכון מסוים
דווקא. זוהי עבירת מחשבה פלילית הדורשת מודעות להתנהגות ומודעות לנסיבות. מאחר שקבענו
שנאשם 1 ירה בנשק על מנת להפחיד את נ.א.ו. עת יינפגשו במהלך האירוע המקדים, הרי שזה ביצע
עבירה זו לפי סעיף 340א(א) לחוק העונשין. הוא היה מודע למעשיו (ירי מנשק שלא כדין). נאשם 1,
כידוע, אינו אוחז ברישיון נשק ומכל מקום, הירי שביצע היה מיותר ולא הכרחי (לצרכי הפחדה) (ראו
בהשוואה: הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ד’ (2009), עמ’ 610). נזכיר, כי באותו כלי נשק הוא עשה
שימוש לאחר מכן במתחם.
אנו מרשיעים, אפוא, את נאשם 2 (הנאשם 2) בעבירות המפורטות לעיל, וקובעים כי נאשם 1 (הנאשם
1, קטין) ביצע את העבירות שיוחסו לו. צבר הראיות הישירות וכן אלו הנסיבתיות בתיק זה בהחלט
מאפשר ואף מחייב לעשות כן.
סוף דבר
מכלול האמור לעיל מביאנו למסקנות המשפטיות שלהלן –
–
הנאשם 1 – קטין בעת ביצוע העבירות – עבר את העבירות המפורטות להלן –
רצח (עם יסוד של אדישות), לפי סעיפים 300(א) ו – 29 לחוק העונשין,
חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(1) ו – 29 לחוק העונשין;
חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(2) ו – 29 לחוק העונשין (ריבוי עבירות)
עבירות בנשק, לפי סעיפים 144(א) ו- (ב) רישא וסיפא בצירוף לסעיף 29 לחוק העונשין.
ירי מנשק חם, לפי סעיף 340א(א) לחוק העונשין.
הנאשם 2 מורשע בביצוען של העבירות המפורטות להלן –
רצח (עם יסוד של אדישות), לפי סעיפים 300 (א) ו – 29 לחוק העונשין,
חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(1) ו – 29 לחוק העונשין;
94 מתוך 95
בית המשפט המחוזי בחיפה
חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(2) ו – 29 לחוק העונשין (ריבוי עבירות)
עבירות בנשק, לפי סעיפים 144(א) ו- (ב) רישא וסיפא בצירוף לסעיף 29 לחוק העונשין.
ניתנה היום, כ”ז טבת תשפ”ד, 08 בינואר 2024, במעמד הצדדים
جهد
باکری
سم
אי לוי, שופט
[אב”ד]
עי קוטון, שופט
ע’ וינברגר, שופטת
95 מתוך 95
