לפני כבוד השופטת אספרנצה אלון
המערער
ל'
ע"י עו"ד דוד מועלם (מטעם הסנגוריה הציבורית)
נגד
המשיב
המרכז לבריאות הנפש שער מנשה
ע"י פרקליטות מחוז חיפה (פלילי)
פסק דין
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת שהתכנסה ביום 25.07.2023 בבית החולים "שער מנשה" (להלן: "הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת", "בית החולים" בהתאמה) מכוח סעיף 28א' לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 (להלן: "החוק"), בה הוחלט לא לאשר למערער חופשות (להלן: "החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת").
ברקע יצוין כי ביום 31.10.2007 הוגש כנגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, ת"פ 1119/07). בכתב האישום תואר כיצד ביום 20.10.2007 פגש המערער אדם שהכיר ולאחר שכינה אותו בשמות גמלה בליבו ההחלטה להורגו, על כן הצטייד בסכין וביום 25.10.2007 פגשו ודקר אותו מספר רב של פעמים בחזהו, בראשו ובצווארו. כתוצאה מפצעיו נקבע מותו עת הובהל לבית החולים.
ביום 12.12.2007 הוחלט כי המערער אינו כשיר לעמוד לדין ואינו אחראי למעשיו, על כן הופסקו כנגדו ההליכים והוצא כנגדו צו אשפוז מכוח סעיף 15(א) ו(ב) לחוק.
ב"כ המערער טען בתמצית כי הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת שגתה עת דחתה את בקשת מנהל בית החולים לאישור החופשות למערער במתכונת המבוקשת, בנות מספר שעות, בקרבת בית החולים, בליווי שני בני משפחה. המתכונת המבוקשת הינה מצומצמת, ניתן יהיה לפקח על המערער באמצעות ליווי של אביו, אשר הינו איש שב"ס שידע לבצע את מטלת הפיקוח נאמנה, מעולם לא נרשם לחובת המערער אירוע חריג בזמן חופשה, ולכל הפחות הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת הייתה אמורה לשקול חופשה חד פעמית במתכונת המבוקשת, או לחלופין להביא בחשבון אפשרויות נוספות להפחתת המסוכנות בחופשה על ידי הקשחת תנאי הליווי או צמצום היקפן. ב"כ המערער שם דגש על המילים "בשים לב לתנאי השחרור והפיקוח" שבסעיף 28ג(ג) לחוק וכי לגרסתו יש לבחון את אמצעי ההגנה לטובת הפרט והציבור בכלל (פיקוח) בכל תיק ותיק כגון של המערער לצורך יציאה לחופשה. לגרסתו חופשות מצומצמות עם פיקוח ראוי אינן בגדר "פרס" וניתן במקרה דנן למצוא מתכונת של חופשות שתהיה אפשרית למערער, תוך שמירה על אמצעי פיקוח נאותים. עוד הזכיר ב"כ המערער כי בשנת 2019 כשברח המערער מבית החולים אביו החזירו מיד.
ב"כ המשיב טען כי החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת סבירה ומנומקת, התקבלה לאחר בדיקתו של המערער, לאחר שמנהל בית החולים קבע כי המסוכנות שלו כלפי עצמו בינונית וכלפי אחרים בטווח הארוך במסגרת פחות מגבילה ומפקחת עולה עד כדי מסוכנות גבוהה וכי ניתנה הבהרה שצריך להיות זהירים עם ההמלצה. עוד ציין כי בינואר 2023 המסוכנות שנשקפה מהמערער לעצמו ולאחרים הוערכה כגבוהה, אין רמיסיה לטווח ארוך באופן מספק, בעברו של המערער בריחה מבית החולים, כי המערער גילה כוונות בריחה ולכן לא ניתן לשלול את האפשרות שיברח שוב. עוד צוין על סמך מסמכי הקרדקס והביקור עדויות של התפרצויות אלימות באותה תקופה (ינואר 2023), התפרצויות אלימות כלפי רכוש בבית החולים וכן דווח על דחף בלתי נשלט בתקיפת אנשים. באותה וועדה נקבע ע"י הוועדה שהשיפוט שלו לקוי. בחודש אפריל 2023 דווח כי ניסה לזרוק את הטיפול שלו, נקט עמדה פרנואידית כלפי המערכת הפסיכיאטרית ומתייחס לרצח שביצע כהגנה עצמית, שם נקבע כי התובנה, בוחן המציאות והשיפוט שלו לקויים. עוד טען ב"כ המשיב כי אפילו המחלקה בבית החולים נוקטת כיום בצעדים מאוד זהירים לאור החמרה ועליה במסוכנות הנשקפת ממנו כשהוא במסגרות מגבילות והחליטה להשהות את השיקום שלו ולגשת אליה בהדרגה כשהוא בתוך המחלקה המשפטית היותר סגורה. כל אלה נתונים שהיו לפני הוועדה ומצדיקים את החלטתה.
המערער טען בפניי כי רמת המסוכנות שלו היא נמוכה, ובמילותיו הוא: "הכי נמוכה שיש אני לא מסוגל לפגוע באף אחד". כן הביע את הקושי אותו הוא חש, הסביר שזו הייתה סיבת ניסיון בריחתו, הסביר כי הוא מתנהג טוב במחלקה, "עוזר לצוות, מתפלל, משתף פעולה עם נאשים, מדבר יפה", כי הוא רוצה להכיר אישה, ללמוד, להתקדם בחיים. חשתי את כאבו והקושי שלו בהיעדר חופשות.
דיון והכרעה:
כאמור לעיל, החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת היא לא לאשר למערער חופשות.
נימוקי הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת היו כדלקמן:
"אך לפני כשישה חודשים קבענו, בבדיקתו במהלך הדיון כי מסוכנותו של המטופל לעצמו ולאחרים היא ברמה גבוהה. היום הערכנו את מסוכנותו לעצמו ולאחרים ברמה בינונית. לדעת מנהל המחלקה מסוכנותו לעצמו היא בינונית ולאחרים היא גבוהה.
מהקרדקס הרפואי עולה כי בתאריך 6.6.23 הוא נצפה כעוס, רגזני, ואף איים על הצוות.
בתאריך 27.6.23 נצפו אצלו תכני רדיפה וגדלות אותם ניסה להסתיר.
בתאריך 1.7.23 הוא גילה כעסים כלפי הצוות והיה מתוח וחסר סבלנות.
בשיחה עם מנהל המחלקה הסביר הלא את המלצתו הרפה להעניק למטופל חופשות קצרות בקרבת בית החולים בליווי שני בני משפחה בגירים בכך שמצבו של המטופל לא ישתנה. הוא אף אמר לנו במהלך השיחה: "אני מודע לסיכון שהולך וגובר כשהוא בחוץ".
בשל האמור לעיל, לא ניתן לאשר למטופל חופשות.
ממצאי בדיקת המערער בפני הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת היו כדלקמן (בחדר הוועדה נכחו עו"ד מהסנגוריה ציבורית חיפה ומפרקליטות חיפה): "ללא עדות לפסיכוזה פעילה, יחד עם זאת מבטא תחושות קיפוח עם בסיס פרנואידי. אפקט רגזני, מלא תלונות ומאשים. התנהגותו אגרסיבית לעומתית ומעידה על שיפוט לקוי במידה רבה. חסר תובנה וניכרת מגלה קוגנטיבית. מתלונן על תחושות קיפוח ורואה בזה הצדקה שהמערכת תענה לדרישותיו.
הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת העריכה כי מצד המערער קיימת מסוכנות עצמית ולאחרים המוערכת ברמה בינונית.
בטופס ההפניה לוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת מיום 17.07.2023 נכתב כי מדובר בגבר בן 39, מאושפז בבית החולים מעל 15 שנה בצו אשפוז בגין אירוע רצח, בהיותו שרוי במצב פסיכוטי פעיל. מאובחן כלוקה כתהליך סכיזופרני ממושך. לאורך האשפוז היו תנודות במצבו. היו תקופות בהם קיבל חופשות מהוועדה, פעמיים היה במחלקה שיקומית אך לא החזיק מעמד שם, והיו תקופות בהם עלה מפלס החשדנות, התעצמו תכנים פרנואידים ורמת המסוכנות והוא חזר למחלקות משפטיות. כמו כן, לאורך השנים אירעו מספר ניסיונות בריחה או דיווחים על כוונה לברוח. עד להעברתו למחלקה בה הוא נמצא כיום היה במחלקה שיקומית, הייתה המלצה לחדש לו חופשות ונבנתה תכנית שיקום תעסוקתי אך ימים ספורים לפני הועדה ברח מהאשפוז. בשל כך חזר למחלקה משפטית ולא ניתנו חופשות. במחלקה לאורך האשפוז היו תנודות במצבו. מאז העברתו במשך כשנה לא היה מעורב באירועים חריגים, בהתחלה היה מאוד מתוח וחשדני, בהמשך התאקלם והשתדל לשתף פעולה עם הצוות. לאורך האשפוז במצבו של המטופל ניכרו בעיקר סימנים שליליים של מחלתו ובולטת פגיעה קשה בתובנה ושיפוט. עם זאת יש רושם לדיסימולציה. לעיתים ניתן לזהות עמדות פרנואידיות כלפי המערכת הפסיכיאטרית, כולל מטפליו והוועדה, הוא ממזער בחומרת מעשה הרצח, ללא חרטה אמיתית על מעשה הבריחה, לא לוקח אחריות על מעשיו ותוצאותיהם ועדיין משוכנע שהגן על עצמו. בשנים האחרונות המחלקה המליצה על מתן חופשות קצרות בליווי אך הדבר לא אושר בוועדות. לאחר מכן היו מספר מקרי אלימות, תקיפת חולה, חבלה ברכוש המחלקה ונושא החופשות ירד מהפרק בוועדות האחרונות. מאז הועדה האחרונה לא היה מעורב באירועים אלימים. מאז העברתו למחלקה היו מספר ניסיונות לקדם תהליך שיקומי. עוד לפני מגפת הקורונה התחיל לצאת לחצר המחלקה ואף למועדונית בליווי צוות ובני המשפחה ועד היום ממשיך ביציאות בהתאם למצבו. בזמן האשפוז במחלקה נערך דיון משותף עם המחלקה השיקומית בבית החולים לגבי אפשרויות שיקום נוספות אך לאור ההיסטוריה של בריחות חוזרות ללא כל ביקורת על המעשים והחמרות במצב ועליית מסוכנות במסגרות פחות מגבילות, הגיעו למסקנה שאינו מתאים למחלקה שיקומית שהינה פתוחה. סוכם שהתהליך השיקומי יעשה בהדרגה מתוך מחלקה משפטית. בשנת 2020 נעשתה למטופל הערכת מסוכנות קרימינולוגית בהתבסס על מכלול הנתונים. רמת מסוכנותו המידית במחלקה סגורה תחת טיפול ופיקוח הוערכה כנמוכה עד בינונית ואילו בתנאים מגבילים פחות כגון חופשות ארוכות עם לינה רמת הסיכון עולה לבינונית עד גבוהה, במיוחד בשל היעדר פיקוח הולם, סיכון לבריחה, הפסקת טיפול ושימוש בחומרים פסיכואקטיביים. הומלץ על מהלך איטי הדרגתי ומפוקח במתן חופשות. מאז הוועדה האחרונה לא היה מעורב באירועים אלימים, אין שינוי במצבו הקליני. לפעמים גובר המתח ואז יודע לפנות לצוות ולבקש עזרה ותוספת טיפול. ממשיך לצאת לשטח בית החולים מחוץ לחטיבה לביטחון מרבי בליווי מטפלים או בני המשפחה. לא היו ניסיונות בריחה. להערכת בית החולים מדובר במצבו הבסיסי של המערער. הערכת מסוכנותו לעצמו נקבע כבינונית ולאחרים כגבוהה ("בטווח המידי בינונית במסגרת מחלקה סגורה, בטווח ארוך יותר ובמסגרת פחות מגבילה ומפקחת – הסיכון עולה עד גבוה"). בית החולים המליץ לשקול אפשרות למתן חופשות קצרות בנות מספר שעות בקרבת בית החולים בליווי שני בני משפחה בוגרים. משפחת המערער סבורה שמצבו מאפשר חופשות, לחלופין המשך אשפוזו במחלקה פתוחה ואף שחרור. עוד סברה המשפחה כי אורך אשפוזו אינו מידתי.
נוכח היעדר ההלימה בין הערכת מסוכנותו של המערער על ידי בית החולים (הערכת מסוכנותו לעצמו נקבע כבינונית ולאחרים כגבוהה) לבין ההמלצה למתן חופשות קצרות בנות מספר שעות בקרבת בית החולים בליווי שני בני משפחה בוגרים, החליטה הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת ליצור קשר טלפוני עם החתום על טופס ההפניה (ד"ר לייסקר) לצורך שאילת שאלות והבהרות. ד"ר לייסקר הבהיר לגבי הערכת מסוכנותו מצד המערער כי "לעצמו ברור שזה בינונית ואם הוא לא במחלקה הסגורה הוא יכול להגיע לגבוה", הבהיר כי הוא "מאוד זהיר בהמלצה", שהוא מודע לבעייתיות של המערער אך לדעתו הדבר ייתן לו קצת אופק, כי "הסיכון הוא קיים" אך לדעתו צריך "לפרק את הסיכון". כן סיים את דבריו בדברים "אני מודע לסיכון שהולך וגובר כשהוא בחוץ".
עיון בפרוטוקול וועדה פסיכיאטרית מיוחדת שהתכנסה ביום 31.01.2023 נמצא כי רמת מסוכנותו העצמית ולאחרים מצד המערער הוערכה כגבוהה. בנימוקי ההחלטה שלא אישרה חופשות נכתב בין היתר כי "בחודשים אוגוסט וספטמבר (2022 – א.א.) שבר דלת ונתן אגרוף לקיר. בחודש אוקטובר (2022 – א.א.) אף נזקק להגבלה עקב דיווח על דחף בלתי נשלט לתקוף אנשים. […]."
מעיון בקרדקס והדוחות הרפואיים של המערער מצאתי כי נרשמו הדברים הבאים:
04.09.2023 – "לדברי צוות הנ"ל בימים האחרונים לא יציב רגשי, מתוח, לא ישן טוב בלילה. הבוקר בבדיקה בהכרה מלאה, משתף פעולה חלקי, דיספורי, מתוח, רגזני, חשיבה מהירה, קונקרטית. מוסר שיש לו מתח פנימי בגלל שלא נותנים לו לצאת לים יחד עם חלק מטופלים אחרים. […]."
05.09.2023 – "הנ"ל לדברי צוות בימים אחרונים לא ישן טוב, שרוי באי שקט בינוני, עצבני יתר. בשיחה שיתף פעולה, אפקט מתוח, מדבר בקול רם, חשיבה קונקרטית. מוסר שבלילות אחרונים לא יכול להירדם בעקבות מחשבות טורדניות. […]."
19.09.2023 – "ללא שינוי מהותי במצב. […] פסיכוטי כרוני, עם עמדות ופרנויות פרנוידיות בקשרים בין אישיים, חסר תובנה למצב, שיפוט לקוי. ממשיך בטיפול קבוע."
17.10.2023 – "[…] אפקט רגזני אך נרגע תוך בדיקה, […] כמו כן חושב שהוא "צדיק", יש לו קשר עם שמיים, יכול לרפות [לרפא – א.א.] אנשים אחרים. […]."
26.10.2023 – "הנ"ל בשיחה משתף פעולה. אפקט מצומצם, מעט מתוח, חרדתי, חשיבה קונקרטית. מוסר שלאחר הפסקת טיפול ב-XXXX מרגיש לא תמיד יציבות רגשית. […]."
29.10.2023 – "ללא התנהגות אלימה אך ניכר מתח, סף גירוי נמוך. הבוקר סירב לקחת כדור קרטיה. מבקש לתת לו "טופס שחרור". מבחינתו מיצה את האשפוז, אנחנו לא בסדר שמחזיקים אותו במחלקה. ללא תובנה למצבו. שיפוט לקוי. […]."
06.11.2023 – "[…] משתף פעולה באופן פורמלי, שקט אך מתוח, סף גירוי נמוך, דיבור לקוני בטון מוגבר, […] בתוכן מגלה מחשבות שווא של גדלות […] שיפוט וביקורת מציאות לקויים."
סעיף 28ג(ג) לחוק מורה כי "ועדה מיוחדת תאשר לחולה חופשה לפי סעיף זה, רק אם סברה כי חל שינוי יסודי, בסיסי ורציף, לאורך זמן, במצבו הנפשי של החולה, וכי יש בו – בשים לב לתנאי השחרור והפיקוח – כדי לשלול ברמת ודאות גבוהה את מסוכנותו של הנאשם לשלום הציבור, לאנשים מסוימים או לעצמו.".
כידוע, חולה המאושפז בבית החולים מכוחו של צו אשפוז, אינו זכאי לצאת לחופשה כל עוד לא אישרה זאת הוועדה הפסיכיאטרית, ובעניינו הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת. אישור זה יכול שיינתן אך ורק בתנאי שזו תשתכנע כי אין בכך כדי לסכן את שלומו ובטחונו של הציבור מעבר למידה מינימלית בה ניתן לשאת בהתחשב תנאי הפיקוח וההשגחה בחופשה ובשיקולים נוספים ככתוב בחוק. על המערער לעמוד בתנאי הסף בדבר יציבות והטבה ממושכים במצבו הנפשי שעל בסיסם תסיק הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת כי הושגה רמת וודאות גבוהה שלא תארע תקלה בעת יצא לחופשה בהתחשב בתנאיה. הדגש מושם על הצורך לשמור על שלום הציבור או מי מבין הציבור (עיינו דברי כבוד השופט ש' ברלינר, ע"ו (מחוזי חיפה) 17640-06-19 פלוני – נפגע העבירה נ' אלמוני (נבו 30.07.2019)).
החלטת הוועדה הפסיכיאטרית הינה החלטה שבשיקול דעת, רפואית ביסודה, של גוף מקצועי הנושא באחריות רבה, בין היתר לאור הרכב מותבו. בהחלטה כמעין החלטה זו אין בית המשפט מתערב אלא במקרים חריגים, כגון אם נפל פגם חמור בהליך קבלת הממצא הרפואי או בהכרעה הרפואית שניתנה על ידי הוועדה, כגון שההחלטה התקבלה תוך סטייה ברורה וקיצונית ממתחם הסבירות, כגון מצב בו כללי הצדק הטבעי נפגעו, כאשר ההליך היה בלתי תקין, כאשר ההחלטה אינה משתלבת עם התמונה הכללית המתגבשת לגבי אותו חולה וכיו"ב (עיינו החלטתי בע"ו (מחוזי חיפה) 39469-01-22 א' ה' נ' מרכז בריאות הנפש מזרע (מזור) (נבו 06.02.2022)).
בית החולים העריך כי מצד המערער מסוכנות עצמית ברמה בינונית ולאחרים גבוהה. ד"ר לייסקר הבהיר כי הוא מאוד זהיר בהמלצתו לאישור חופשות המערער, שכן הסיכון קיים, וכי הוא מודע לסיכון שהולך וגובר כשהמערער "בחוץ". הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת העריכה כי מצד המערער קיימת מסוכנות עצמית ולאחרים ברמה בינונית. די בהערכות אלה של הגורמים המקצועיים כדי לקבוע שלא נפלה שגיאה בהחלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת. אף לא אחד מבין הגורמים הרפואיים העריך כי מצד המערער נשקפת רמת מסוכנות נמוכה, שנמשכת לאורך זמן מספק, שהיא לדעתי רמת הסף המינימלית הנדרשת במקרה כגון המקרה דנן לאישור חופשות, עת עסקינן במערער שבצער רב לו ולנפגע העבירה ומשפחתו, ביצע בעברו את הנורא מכל. לדברים אלה מצטרפים הדיווחים בקרדקס והמסמכים הרפואיים של המערער שציינתי לעיל.
לא די בכך, גם אם בית החולים היה סבור כי רמת המסוכנות הנשקפת מהמערער הינה נמוכה והוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת הייתה חושבת אחרת, גם אז אינני משוכנעת כי היה מקום להתערב החלטתה, וכפי שכבר נכתב: "באשר למערער – די בשוני בהערכת הוועדה לגבי מסוכנותו של המערער כבינונית, לעומת הערכת הרופאים כי המסוכנות שבו נמוכה, כדי להצדיק את הוועדה בהגעתה למסקנה מחמירה יותר עם החולה, מזו עליה המליצו רופאיו. הערכת המסוכנות על ידי הוועדה היא קביעה רפואית ביסודה ובעיקרה, הערכה זו מצויה בלב ליבה של עבודת הוועדה ובית המשפט לא יתערב בה אלא במקרים חריגים" (עיינו כב' השופט ש' ברלינר, ע"ו (מחוזי חיפה) 50587-12-12 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים שער מנשה (נבו 06.01.2013))
הרכב הוועדה המיוחדת מעיד כאלף עדים על הזהירות המתחייבת בקבלת החלטה לעניין חופשות, ולא בכדי יו"ר הוועדה המיוחדת הינו שופט מחוזי בדימוס, ולצדו מכהנים פסיכיאטר בעל ניסיון של 10 שנים לפחות, וקרימינולוג קליני בעל וותק של 3 שנים, ובעל ניסיון בהערכת מסוכנות ובעבודה עם נאשמים חולי נפש, כפי שנדרש וקבוע בסעיף 28א(א) לחוק. הוועדה הפסיכיאטרית קיבלה החלטתה כפי שצוין לעיל תוך ביסוס עובדתי ומשפטי.
סבורני כי החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת הינה סבירה בהחלט ואין בטענות המערער כדי לשכנעני כי זו חרגה ממתחם הסבירות המחייבת את התערבותו של בית המשפט.
ועל מנת שלא יוותרו טענות שלא קיבלו התייחסות ומענה, סעיף 28(ג) לחוק הינו סעיף המתיר לוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת לאשר לחולה חופשה "רק אם סברה כי חל שינוי יסודי, בסיסי ורציף, לאורך זמן, במצבו הנפשי של החולה, וכי יש בו – בשים לב לתנאי השחרור והפיקוח – כדי לשלול ברמת ודאות גבוהה את מסוכנותו של הנאשם לשלום הציבור, לאנשים מסוימים או לעצמו". שלא כדעת ב"כ המערער אלא כדעת ב"כ המשיב, סבורני כי יש לפרש את הסעיף האמור ככזה המורה על שני שלבים. הראשון, השתכנעות הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת בוודאות קרובה על שינוי מהותי ובסיסי שיש בה כדי לנטרל את מסוכנותנו של המטופל. השני, נקיטת אמצעי זהירות במהלך החופשה.
יפים דברי חברי כבוד השופט ש' ברלינר בע"ו (מחוזי חיפה) 51192-03-14 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (נבו 06.04.2014), כדלקמן:
"נוכח אירוע כה קשה, שאך כפסע היה בינו לבין רצח [ובענייננו – רצח ממש – א.א.], נדרש כי הוועדה תשתכנע, בוודאות קרובה, שחל בחולה שינוי מהותי ובסיסי עקב הטיפול אותו הוא מקבל בבית החולים, אשר מתבטא ברמיסיה יציבה לאורך זמן, שיש בה כדי לנטרל את המסוכנות שבחולה, שמא יארע הרע מכל, והוא יחזור על מעשהו. בנוסף לאותו שינוי יסודי ויציב לטובה, יש צורך בנקיטת אמצעי זהירות במהלך החופשה (ליווי, הגבלה של זמן ומקום, יידוע המשטרה, וכו'). שני אלה יחד: השינוי הבסיסי והיציב לטובה, ואמצעי הזהירות בעת הימצא החולה מחוץ לבית החולים, צריכים לאזן את הסיכון הנשקף מן החולה" [ההדגשות אינן במקור – א.א.].
בהיעדר אותו שינוי יסודי ויציב לטובה, טרם עבר המטופל את הטרקלין שיש בו להוביל אותו אל עבר בחינת חופשות, ומכאן שאין כלל מקום לבחינת אמצעי הזהירות במהלך חופשה.
דין הערעור להידחות וכך אני מורה.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק דין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, א' כסלו תשפ"ד, 14 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.