לפני
כבוד השופטת אספרנצה אלון
המערער
ה'
נגד
המשיב
מרכז בריאות הנפש מזרע (מזור)
ע"י פרקליטות מחוז חיפה – אזרחי
פסק דין
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהתכנסה ביום 08.11.2023 בבית החולים "מזרע" (להלן: "הוועדה הפסיכיאטרית", "בית החולים" בהתאמה) מכוח סעיף 10(ג)(2) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: "החוק"), בה הוחלט על הארכת תוקף האשפוז כחודש ימים, היינו עד ליום 06.12.2023 וכן כי ככל שיוגש לוועדה (נוספת – א.א.) יש להגיש דוח סוציאלי לגבי היחסים במשפחה ואפשרויות שחרורו למסגרת חלופית מוגנת (להלן: "החלטת הוועדה הפסיכיאטרית").
המערער בן 73, נשוי+3, מתגורר ב-xxxx עם אשתו, חולה כרוני, לוקה במחלת נפש מסוג סכיזופרניה פרנואידית, אושפז לראשונה בבית חולים "מעלה הכרמל" בשנת 1995 ומאז נמצא במעקב פסיכיאטרי. אושפז בבית החולים לפני כשלוש שנים, לאחר שחרורו הפסיק את נטילת התרופות על דעת עצמו בטענה שאינו חולה ולא זקוק לטיפול פסיכיאטרי. אושפז בשל מצב פסיכוטי פרנואידי פעיל כולל מחשבות שווא של גדלות ורדיפה כלפי כנופית אנשים זרים, אשתו ושכניו, במקביל מריבות, איומים ועימותים איתם. הוראת אשפוזו הכפוי של המערער ניתנה ביום 05.06.2023, קרי המערער מצוי תחת הוראת אשפוז מזה כחצי שנה.
בטופס ההפניה לוועדה הפסיכיאטרית נרשם כי מנהל המחלקה ביקש להאריך את אשפוזו של המערער בחודשיים הואיל ועודנו שרוי במצב פסיכוטי פרנואידי, כולל השתלטות מוחלטת של פסיכוזה בהתנהגותו, כושר שיפוט פגום, מחוסר כל תובנה למצבו הנפשי, טוען לבריאותו הנפשית המלאה, אינו משתף פעולה, דיסימולטיבי ומכחיש את כל מה שמיוחס לו במסמכים הרפואיים. נרשם כי אשתו תיארה פחד רב לקראת חזרתו האפשרית של המערער לבית והביעה התנגדות חד משמעית לחזרתו. עוד נכתב כי הואיל והמערער מחוסר תובנה למצבו הנפשי עדיין לא קיימת תכנית שיקום וכי אין בכוונת המערער להמשיך את הטיפול המומלץ לאחר שחרורו. נוכח כל האמור ובהיעדר הטבה קלינית משמעותית פנה בית החולים בבקשה להאריך את אשפוזו הכפוי של המערער בחודשיים נוספים "היות ובמידה וישתחרר – עלול לסכן את זולת ואת עצמו סיכון פיזי מידי".
הוועדה הפסיכיאטרית העריכה כי מסוכנותו העצמית של המערער הינה ברמה בינונית ולאחרים ברמה גבוהה. הערכת מסוכנות זו הינה זהה להערכת המסוכנות של בית החולים. הוועדה הפסיכיאטרית החליטה כאמור על הארכת אשפוזו הכפוי של המערער עד ליום 06.12.2023.
נימוקי הוועדה הפסיכיאטרית היו כדלקמן:
"מדובר במטופל המוכר למערכת הפסיכיאטרית ומאובחן כלוקה בהפרעה סכיזואפקטיבית. לאחרונה שוחרר מאשפוז בדצמבר 2022. כעת מאושפז בתוקף הוראת אשפוז מתאריך 5.6.23 לאחר שנערך ביקור בית עקב אי שקט והתנהגות תוקפנית כלפי אשתו. היום בקשת המחלקה להאריך את האשפוז לתקופה נוספת של עד חודשיים.
על פי דיווח מהמחלקה עדיין שרוי במצב פסיכוטי פרנואידי פעיל, כולל השתלטות מוחלטת על הפסיכוזה על התנהגותו. חסר כל תובנה למצבו. שיפוטו פגום, נגטיביסט, דיסימולטיבי, מכחיש את כל מה שמיוחס לו במסמכים הרפואיים.
בבדיקתו המטופל שרוי עדיין במצב פסיכוטי פעיל ובנוסף התחלה של MCI. ממשיך לגלות מחשבות שווא של יחס ורדיפה. חסר כל תובנה למצבו ולצורך בטיפול. שיפוט ובוחן המציאות פגומים במידה ניכרת ועקב כך התנהגותו בלתי צפויה ועלולה להיות מסוכנת. לדעת הוועדה, בשלב זה עדיין לא ניתן לשקול חלופת אשפוז. הוועדה נעתרת לבקשת המחלקה חלקית, ומחליטה להאריך את האשפוז עד חודש ימים, ומבקשת להגיש דוח סוציאלי מפורט לגבי היחסים במשפחה ואפשרות למצוא לו מסגרת חלופית."
הודעת הערעור הוגשה בכתב יד המערער, בה ביקש מבית המשפט לשחררו באופן מידי, הואיל והוא "מרגיש טוב", "מתפקד טוב", "לוקח כדורים בזמן" וכי הוא סבור ש"אינו מסוכן לעצמו או לאחרים".
בדיון שנערך לפניי טען ב"כ המשיב כי העילה להמשך אשפוזו הכפוי של המערער הינה רמת המסוכנות הנשקפת לאחרים לאור הדיווחים של בני המשפחה, חוסר הבנתו למצבו לרבות הצורך בנטילת תרופותיו ורף תסכולו הנמוך. ב"כ המשיב הפנה את בית המשפט לדוח הסוציאלי של המערער ולכך שמשפחתו מעלה חשש לאלימות מצדו וכי ישנן עדויות לגבי תוקפנות כלפי שכנים ופגיעה ברהיטים בבית. לגרסת ב"כ המשיב אלה משתיתים את הערכת המסוכנות שנקבעה לגביו. ב"כ המשיב טען כי נעשו בעבר ניסיונות של טיפול בקהילה והמערער סירב להם פעם אחר פעם. לגרסת ב"כ המשיב מדובר בהחלטה מנומקת, סבירה ומידתית נכון ליום קבלתה, על כן ביקש להותירה על כנה.
לטענות אלה השיב המערער במהלך הדיון שנערך מולי כי "אם אשתחרר אמשיך לקחת את התרופות. אף פעם לא הפסקתי לקחת את התרופות" וכי אינו מוכן להמשיך להיות עוד בבית חולים שם נמצא כבר מספר חודשים. עוד טען שלא שבר רהיטים בבית ושאינו אלים, ובלשונו: "מה עשיתם ממני? […] עשיתם ממני איזשהו רוצח? […] את רוצה תתקשרי לאשתי, היא תבכה לך, היא מחכה בקוצר רוח לשחרור שלי […]."
על פי החלטתי מיום 20.11.23 הוגש ביום 22.11.2023 מכתב מהשירות הסוציאלי של בית החולים בו הוספו נתונים בעניינו של המערער. נרשם כי המערער התקבל לאשפוז עקב החמרה במצבו הנפשי על רקע של הפסקת טיפול תרופתי, דבר שבא לידי ביטוי בהתנהגות לא מאורגנת כולל התפרצויות, תוקפנות ואיומים לפגיעה פיזית באשתו הסיעודית וכלפי בנותיו, בנוסף לאמירות נרדפות וחשדניות כלפי הזולת. נטען כי הוא אינו משתף פעולה בכל הנוגע לתכנית שיקומית בקהילה, מסרב לכל הצעה בתוכנית יומית או סידור חוץ ביתי תואם צרכיו. נרשם כי בעבר אשתו דאגה לחלק התרופתי בטיפולו ששמר עליו לאורך השנים, אך עם הזמן הפכה אשתו להיות סיעודית ואינה יכולה עוד ליטול על עצמה תפקיד זה. לאחרונה יש ניסיון למצוא ולקבל תמיכה מהמשפחה המורחבת לצורך קבלת החלטה בנוגע לסידור מוסדי. המשפחה העלתה חשש בנוגע לשחרורו עקב התנהגותו התוקפנית במצבים של הפסקת טיפול תרופתי. עוד הודגש כי המערער מעלה כוונה ברורה להפסיק את הטיפול לאחר שחרורו מבית החולים, "דבר שיהווה איום וסכנה מידית לסובבים ולאישה שמתגוררת עמו".
דיון והכרעה:
עסקינן באיש מבוגר המצוי מזה כחצי שנה תחת אשפוז כפוי. השאלה שיש לתת עליה את הדעת הינה שאלת המסוכנות הנשקפת מן המערער ושאלת המענה המידתי בעניין מסוכנותו לאחרים. שאלת מסוכנתו העתידית של אדם עניינה בהערכת הסיכון העתידי הנשקף ממנו והיא אינה בגדר מדע מדויק. הערכה זו תעשה על בסיס מצבו הנוכחי של מי שמסוכנותו מוערכת, בשים לב לעברו, לתהליך הטיפולי ולתוצאותיו, ולגורמי הסיכון המלווים אותו אף היום ובמיוחד במצב בו ישוחרר מאשפוז. עמדת הרופאים המטפלים צריכה שתתבסס על נתונים אלו ועל ניסיונם המקצועי (עיינו רע"א 9716/10 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (נבו 12.01.2011)) (להלן: "עניין פלוני").
מעיון בפרוטוקול נלמד כי הוועדה הפסיכיאטרית לא דיברה עם אף אחד מנציגי המשפחה ולא קיבלה התרשמות ישירה וברורה מהם באשר להיקף האלימות ולמידת האלימות / המסוכנות. כזכור טענת האלימות והמסוכנות היא טענה שעלתה מפי בני משפחת המערער בלבד אין לה תימוכין בדוחות הרפואיים ובקרדקס (ראו לדוגמה הקרדקס מיום 16.10.23, 18.10.23, 30.10.23, 14.11.23) ונזכיר כי המערער מצוי כאמור מזה כחצי שנה תחת הוראת אשפוז כפוי. נדמה כי לא ברור מה היא אותה מידת המסוכנות וביטויי האלימות שהתרחשו ובאו לידי ביטוי על ידי המערער. שהרי שדין "שבירת צלחת על הרצפה" אינו כדין "זריקת צלחת" אל עבר אדם. דין קללה אינה כדין איום לאלימות כלפי בן אדם. דין צעקה על שכן אינו כדין תוקפנות פיזית כלפי שכן. דין וויכוח מילולי בין בני זוג אינו כדין אלימות פיזית בין בני זוג. "התנהגות תוקפנית כלפי אשתו" הינה מונח רחב ועמום ויש מקום לרדת ולחקור את הדברים ובפרט שאין בכך כדי לבסס קביעה כי רמת המסוכנות לאחרים היא ברמה גבוהה המחייבת המשך אשפוז בכפייה של אדם למעלה מחצי שנה. ככל שחולף הזמן מבחן המציאות בשטח הוא זה שצריך לגבור, שאם לא כן, יוכל אדם למצוא עצמו מצוי תחת הוראת אשפוז כפוי חודשים רבים, וזאת אך בשל "הערכה" עתידית שלא באה בהלימה עם המציאות.
לא די בכך, החלטת הוועדה הפסיכיאטרית התייחסה לחלופת אשפוז במשפט אחד בלבד והוא "לדעת הוועדה, בשלב זה עדיין לא ניתן לשקול חלופת אשפוז", הא ותו לא. נימוק זה אינו מספקני ותמהה אני מדוע לא יוכל המערער להמשיך ולקבל טיפול רפואי שאינו פוגעני כאשפוז כפוי, בפרט כאשר נכתב בדוח הסוציאלי כי בעבר אשתו דאגה לטיפול התרופתי אשר נתן מענה הולם למערער ולמשפחתו וכיום ניתן לבחון אפשרות של בן משפחה אחר שידאג לכך.
סוף דבר: מבחינה פרקטית הוארך תוקף האשפוז עד למחרתיים, 6.12.23.
ככל שיחליט מנהל בית החולים להאריך את תקופת האשפוז כי אז מתבקשת הועדה הפסיכיאטרית לבחון היטב את התשתית העובדתית באשר למסוכנות הנטענת מצד בני המשפחה וכן לשקול חלופות אשפוז באופן מקיף ומעמיק ותנמק החלטתה בעניין חלופות האשפוז באופן שערכאת הערעור תוכל לבחון את סבירות ההחלטה.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא בדחיפות לצדדים.
ניתן היום, כ"א כסלו תשפ"ד, 04 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
