לפני
כבוד השופטת אספרנצה אלון
מערער
ש’
ע”י ב”כ עו”ד אוריאן בן מוחה (סנגוריה ציבורית)
נגד
משיב
מרכז בריאות הנפש מזרע (מזור)
ע”י פרקליטות מחוז חיפה – פלילי
החלטה
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת שהתכנסה ביום 20.11.2023 בבית החולים “מזרע” (להלן: “הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת”, “בית החולים” בהתאמה) מכוח סעיף 28א’ לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ”א-1991 (להלן: “החוק”), בה הוחלט לא לאשר למערער חופשות כלל (להלן: “החלטת הוועדה הפסיכיאטרית”), היא כדלקמן:
“לא לאשר חופשות בכלל.
הועדה מחליטה שלא לאשר חופשות כלל. תשומת לב מנהלת המחלקה לכך שהמטופל הביע לראשונה את הסכמתו להיכנס לתכנית גמילה, כולל במחלקה סגורה, כדוגמת המחלקה לתחלואה כפולה בבאר שבע.”
מטופס ההפנייה לוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת נלמד כי עסקינן במערער בן 51, רווק, תושב נהריה, גר עם האם ואחיו, אינו עובד, מתקיים מקצבת נכות מביטוח לאומי. המערער מתמודד עם תחלואה כפולה, סכיזופרניה ושימוש מתמשך בסמי רחוב, מוכר לוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת מבדיקות קודמות. בשנת 2007 אושפז בצו אשפוז בבית החולים “שער מנשה” עקב איומים במסגד, ובמהלך אשפוזו ביצע רצח של מטופל אחר. מיום 24.12.2007 נמצא בתוקף צו אשפוז כפוי לפי סעיף 15א’ לחוק בגין אישום ברצח (ת”פ XXX). ביום 04.02.2013 הועבר לבית החולים מזור במצב של רמיסיה חלקית. במהלך אשפוזו בלטו בעיקר מרכיבים דיסוציאליים והתמכרותיים. בוצעה תכנית שיקומית וגמילה מסמים. בינואר 2022 לאחר 15 שנים של אשפוז בצו ולאחר שיפור במצבו הנפשי והיותו במחלקה פתוחה ועבודה בעבודה שיקומית בסופר מחוץ לבי”ח וחופשות, צו האשפוז הומר לצו מרפאתי כפוי. באותו חודש לאחר שחרורו הפסיק טיפול תרופתי כפוי, פוטר מעבודתו בסופר עקב חציית גבולות בתחום חיזור אחרי נשים שעובדות בסופר. באפריל 2022 נעצר 3 פעמים. מעצר ראשון בגין הטרדת קטין במסגד במזרעה (לטענת המערער רק תפס ידו בעת משחק), והשני בגין הפרת צו הרחקה ממזרעה. היו דווחים על חזרה לשימוש בסמים, שוטטות בלילות. הועבר לטיפול בזריקות פעמיים בחודש, הגיע למעקב, תקופות באיחור ובלי הזריקה. ביום 05.07.2022 ניצב בפני וועדה פסיכיאטרית מיוחדת ובבדיקתו הוועדה התרשמה ממצב פסיכוטי פעיל עם מחשבות רדיפה כלפי מערכת המשטרה, עם פגיעה ניכרת בתובנה ושיפוט. לאור כך הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת המרה את צו הטיפול המרפאתי הכפוי לצו אשפוז. נרשם שמעברו ידוע כי לא משתף פעולה עם שירותי סל שיקום, נפלט ממסגרת תעסוקה נתמכת, הוצע לו לעבוד במפעל מוגן אך היה קשה לתאם עמו פגישות, שיתוף פעולה חלקי ביותר ופורמלי עם תכניות הגמילה. עוד נרשם כי בחודשים אחרונים במחלקה המערער משתף יותר פעולה, ללא דיווחים על התנהגות תוקפנית או אלימה, יוצא לשעה חופשית בליווי צוות בתוך מוסד וחוזר בזמן, כמו כן לאחר ניסיון של שעה חופשית ללא ליווי לא חזר בזמן והוחזר למחלקה על ידי צוות המחלקה באיחור של חצי שעה, אין סימנים שמעידים על אינטוקסקציה של סמים, וגם במעקב של בדיקות שתן לסמים תוצאות שלילית, בבדיקות פסיכיאטריות חוזרות ללא סימני פסיכוזה פעילה, ללא סימנים אפקטיבים מג’ורים, לא מגלה תסמיני אינטוקסקציה חריפה, שלל מחשבות או כוונות תוקפניות או אובדניות אך מגלה תובנה שטחית בלבד למצבו וצורך בטיפול תרופתי. אמו של המערער ביקשה את שחרורו באופן מידי. בית החולים העריך כי מצד המערער לא נשקפת מסוכנות עצמית אך כן נשקפת מסוכנות לאחרים ברמה בינונית.
בית החולים ביקש לאשר למערער חופשות מוגבלות בזמן, ללא לינה, בליווי המשפחה.
הוועדה הפסיכיאטרית העריכה כי מצד המערער נשקפת מסוכנות עצמית ברמה נמוכה ומסוכנות לאחרים ברמה בינונית. הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת לא אישרה יציאה לחופשות.
נימוקי הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת היו כדלקמן:
“המסוכנות הנשקפת מהמטופל לאחרים היא ברמה בינונית (ולעצמו נמוכה). מנהלת המחלקה העריכה בטופס ההפניה לועדה הפסיכיאטרית כי זו היא אכן רמת המסוכנות הנשקפת ממנו, מסקנה זו זהה למסקנות מנהלת המחלקה ולמסקנת הועדה אף בישיבתה הקודמת שקדמה לה.
בישיבה הקודמת נמצא, במהלך הבדיקה בעת קיום ישיבת הועדה, כי למטופל מחשבות פרנואידיות וקביעה זו הייתה נדבך חשוב במסקנתנו כי המסוכנות הנשקפת ממנו לאחרים היא ברמה בינונית.
התכנסנו היום שוב לדון בעניינו של המטופל על פי החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.9.23 בתיק ע”ו 38012-09-23 על ידי כבוד השופט סארי ג’יוסי, שהורה מנימוקים שפורטו לקיים ישיבה לא יאוחר מתאריך 29.11.23.
גם היום הגענו למסקנה כי המסוכנות הנשקפת למטופל לאחרים היא ברמה בינונית. מסקנה זו מבוססת בעיקרה על העולה מטופס ההפניה לוועדה הפסיכיאטרית:
א. מנהלת המחלקה מציינת כי: “ההתרשמות שקיים פוטנציאל לאלימות כלפי האם, אך היא והאחות מכחישות זאת בתוקף”. אמנם באותו טופס הפנייה נאמר כי לא קיים יעד אלימות אפשרי, אך המדובר בטופס מובנה וככל הנראה במילה “לא קיים” לא נמחקה מהטופס.
ב. אך לאחרונה התחיל המטופל טיפול התנהגותי קוגנטיבי (CBT). הצורך בטיפול מוסבר בטופס ההפניה בכך ש”מתמקד בשליטה על אימפולסיביות וכעסים”. הטיפול ארך זמן קצר בלבד והופסק עם פרוץ המלחמה. ההתמקדות בצורף לשלוט בכעסים ובאימפולסיביות מעידה על כך שהרופאים המטפלים סבורים כי למטופל צורך בטיפול זה.
על פי דרישת הדין, על מנת לאשר למטופל חופשות, יש צורך להיווכח כי חל שינוי יסודי, בסיסי ורציף לאורך זמן במצבו הנפשי, באופן המאפשר קביעה בוודאות גבוהה כי אין הוא מהווה סכנה לעצמו או לאחרים. זה לא המצב בענייננו. אך לאחרונה זיהתה הועדה אצל המטופל מחשבות פרנואידיות, מסוכנותו הוגדרה בחודשים האחרונים ברמה בינונית לאחרים. אף לו היינו קובעים היום כי רמת מסוכנותו לאחרים נמוכה, אזי, על פי הפסיקה, טרם חלף הזמן בנדרש, כך שאפשר היה לאשר למטופל חופשות.
במהלך הבדיקה דהיום התרשמנו כי מצבו של המטופל אכן השתפר ולא הייתה עדות לקיום מסוכנות מידית, אך כאמור לנגד עינינו עמדו העובדות שפירטנו לעיל, שאין אנו יכולים להתעלם מהן, בבואנו לקבוע את רמת מסוכנותו.
יצוין כי בישיבה היום הוצע לנו מלווה, אחיו של המטופל XXX. התרשמנו כי המלווה איננו מתאים.
עיון בפרוטוקול יעלה את ההסברים לכך.”
דיון והכרעה:
דין הערעור להידחות.
הסעיף עליו יוכרע הערעור הינו סעיף 28ג(ג) לחוק, המורה כי “ועדה מיוחדת תאשר לחולה חופשה לפי סעיף זה, רק אם סברה כי חל שינוי יסודי, בסיסי ורציף, לאורך זמן, במצבו הנפשי של החולה, וכי יש בו – בשים לב לתנאי השחרור והפיקוח – כדי לשלול ברמת ודאות גבוהה את מסוכנותו של הנאשם לשלום הציבור, לאנשים מסוימים או לעצמו.”.
על אף שאני סבורה בהחלט כי יש במתן חופשות כדי להועיל למערער, ככל אדם המצוי תחת אשפוז כפוי, סבורני כי מערכת השיקולים הכוללת הינה רחבה יותר ואינה מורכבת אך משיקולים רפואיים, אלא כוללת גם שיקולים כגון שלטון החוק, אמון הציבור ושמירה על שלומם של אחרים. הקריטריון באשר להוצאה לחופשה של מי שביצע מעשה רצח הוא אכן נוקשה, וכך ראוי שיהיה. חומרת מעשה העבר של המערער משפיעה באופן ישיר ביחס לרמת הוודאות הנדרשת לשלילת מסוכנותו, לעצמו ולאחרים. אורך זמן הרמיסיה הנדרש מחולה שהוצא לו צו אשפוז בשל עבירות פעוטות, אינו כדין זה הנדרש מחולה שהוצא לו צו אשפוז בגין מעשה רצח. יישומו של העיקרון הכללי המחמיר בדבר מתן חופשה למי שביצע מחמת מחלת הנפש בה לקה מעשה רצח, מצריך באשר לתקופה אשר צריכה לחלוף ממועד תחילת האשפוז ועד לתחילת מתן חופשות כי יחלוף זמן ארוך, הצריך להימדד בדרך כלל בשנים, אשר במהלכו יחול בחולה “שינוי יסודי ובסיסי” אשר ישלול ברמת וודאות גבוהה את מסוכנותו לשלום הציבור. שחרור לחופשות קודם לכן פוגע באמון הציבור במערכת המשפט ובשלטון החוק מחד, ומסכן את שלומו של הציבור יתר על המידה, מאידך. (עיינו ע”ו (מחוזי חיפה) 36193-12-10 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלוני (נבו 09.01.2011)).
המערער ניצב בפני וועדות פסיכיאטריות מיוחדות בעבר, אשר קבעו כדלקמן:
וועדה מיום 06.12.2022 – הערכת מסוכנות עצמית ברמה בינונית ולאחרים ברמה בינונית.
וועדה מיום 28.02.2023 – הערכת מסוכנות עצמית ברמה נמוכה ולאחרים ברמה בינונית. (בטופס ההפנייה מיום 26.06.2023 בית החולים העריך כי אין מסוכנות עצמית, ולאחרים ברמה בינונית)
וועדה מיום 13.06.2023 – הערכת מסוכנות עצמית ברמה נמוכה ולאחרים ברמה בינונית. (בטופס ההפנייה מיום 04.06.2023 בית החולים העריך כי אין מסוכנות עצמית, ולאחרים ברמה בינונית)
וועדה מיום 29.08.2023 – הערכת מסוכנות עצמית ברמה נמוכה ולאחרים ברמה בינונית.
ביום 28.09.2023 ניתן פסק דין על הודעת ערעור החלטת הוועדה הפסיכיאטרית מיום 29.09.2023 שלא לאשר למערער חופשות כלל (ע”ו 38012-09-23, כבוד השופט ס’ ג’יוסי), שם נקבע כדלקמן:
“[…] ושוכנעתי כי יש לדחות את הערעור בכפוף להערות הבאות כפי שהקדמתי והצעתי לצדדים, לאמור, כי הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת תתכנס מחדש בעניינו של המערער וזאת לא יאוחר מיום 29.11.23, תבחן את האפשרות לאשר למערער חופשות, בשים לב לדברים הבאים:
א. כי צוות בית החולים המליץ בעבר אף בפברואר השנה על חופשה.
ב. כי מהחומר הרפואי כולל הקרדקס לא עולה אינדיקציה ברורה בדבר קיומה של מסוכנות לצד המערער בהתאם לתצפיות שנערכו ולרישומים שמופיעים שם.
ג. כי החזקת מציתים, חמישה במספר ריקים על ידי המערער כפי שציינה הוועדה אינה מלמדת להבנת בית המשפט על מסוכנות הנשקפת ממנו ובוודאי לא זו הנדרשת על פי החוק.”
ביום 20.11.2023 התכנסה הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת בעניינו של המערער, כפי שנדרשה לעשות כן על פי פסק הדין ע”ו 38012-09-23, וקבעה כי אין לאשר למערער חופשות כלל.
הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת ביססה החלטתה על מספר נימוקים.
הראשון, כי מצד המערער הוערכה מסוכנות לאחרים ברמה בינונית, הערכה שתאמה את הערכת המסוכנות הנשקפת מצד המערער על ידי מנהלת מחלקת בית החולים (בינונית). מסקנה זו הינה זהה למסקנת הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת והערכת מנהלת מחלקת בית החולים גם בישיבות הקודמות שנערכו בעניינו של המערער.
השני, מנהלת בית החולים ציינה כי קיימת התרשמות שקיים פוטנציאל לאלימות כלפי האם. על אף הכחשת האם והאחות, זו הייתה התרשמותה המקצועית של מנהלת בית החולים.
השלישי, הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי אותו התחיל המערער ארך זמן קצר בלבד והחל בשל סברת רופאיו המטפלים כי הוא זקוק לטיפול באימפולסיביות וכעסים.
רביעית, בדין קבעה הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת כי לצורך אישור חופשות יש הכרח להיווכח כי חל שינוי יסודי, בסיסי ורציף לאורך זמן במצבו הנפשי של מטופל (בענייננו, מערער) באופן המאפשר קביעה בוודאות גבוהה כי אין הוא מהווה סכנה לעצמו או לאחרים. הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת מצאה כי זה לא המצב בעניינו של המערער, תוך שציינה כי אך לאחרונה זיהתה הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת אצל המערער מחשבות פרנואידיות.
הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת ציינה כי “אף לו היינו קובעים היום כי רמת מסוכנותו לאחרים נמוכה, אזי, על פי הפסיקה, טרם חלף הזמן בנדרש, כך שאפשר היה לאשר למטופל חופשות”. אכן, נוכח חומרת מעשה העבר של המערער נדרשת הערכת מסוכנות לפחות אחת מאת מנהל בית החולים שאינה עולה על נמוכה, זאת להבדיל מבינונית, לחלופין הערכת מסוכנות אחת לפחות שתינתן על ידי וועדה פסיכיאטרית מיוחדת, שאינה עולה על נמוכה. אין בדבריי אלו כדי לקבוע מסמרות האם די בהערכת מסוכנות אחת אלא בעיניי זהו תנאי הכרחי ולא גיבשתי דעתי האם זהו תנאי מספיק. כל מקרה ייבחן לגופו.
טרם חתימה סופית של פסק הדין, אציין כי במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 17.01.2024 ביקשתי לקבל מבית החולים הבהרה לשאלה שהעלתה הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת, וכיצד מתיישבת בקשת בית החולים לאפשר למערער חופשות (מוגבלות בזמן ותחת ליווי), אם הערכת המסוכנות שנרשמה על ידו הינה ברמה בינונית. ביום 28.01.2024 התקבל מכתב מבית החולים בו נרשם כי בתקופה המדוברת הייתה התרשמות של מספר חודשים שהמערער נמצא במצב קליני טוב ושיתף פעולה, נטל טיפול תרופתי קבוע וסדיר, ציית לנהלי המחלקה ולאור זאת ניתנה ההמלצה. עוד נרשם כי “ב-06.01.2024 עלה חשש כי המערער היה מעורב בתקיפת מטופל אחר במחלקה, נערכה פתיחת מצלמות עקב החשש מפגיעה בחסר ישע ולאחר מכן הוגשה תלונה נגדו במשטרה (מטעם בית החולים). לאור זאת בשלב זה הוא סגור במחלקה ובקשה לחופשות לא רלוונטית כלל”.
מהמידע האחרון שהתקבל מבית החולים מתחזקת מסקנתי כי לא נפלה כל שגגה בהחלטת הוועדה המיוחדת ודין הערעור להידחות.
סוף דבר, הערעור נדחה.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, כ’ שבט תשפ”ד, 30 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.
