בפני
כבוד השופט אריה נאמן
המבקש:
ע.ד.
ע"י ב"כ עוה"ד צדיקה עמוס
נגד
המשיבה:
נ.ד.
ע"י ב"כ עוה"ד יעקב אנוך
פסק דין
בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא מיום 15.10.23 (כב' השופט ניר זיתוני) במסגרתה דחה את בקשת המבקש לתיקון כתב ההגנה.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק קמא, מצאתי לדון בבקשה ולתת רשות ערעור בהתאם לתקנה 149(2)(א)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, אשר הוחלו גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, ומכח סמכותי עפ"י תקנה 138(א)(5) החלטתי שדין הערעור להתקבל, מהטעמים שיפורטו.
הצדדים הינם בני זוג מוסלמים, אשר נישאו זל"ז ובמסגרת נישואיהם חתמו על הסכם נישואין לפי הדין השרעי הקרוי 'עקד', כשההסכם כולל סעיף שהצדדים מסכימים שלא להחיל עליהם את חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973. (להלן: "הסכם העקד")
התיק בבימ"ש קמא נפתח לפני פחות מחצי שנה, ביום 14.5.23, בבקשת המשיבה למתן סעדים זמניים בעניין רכוש הצדדים, כאשר שלושה ימים לאחר מכן, ביום 17.5.23 הוגשה מטעם המשיבה התביעה הרכושית למתן פסק דין הצהרתי, פירוק שיתוף ואיזון משאבים.
ביום 2.7.23, הגיש המבקש את כתב הגנתו, כאשר בכתב ההגנה טען טענות לגוף הרכוש, ולא טען כל טענה לעניין הסכם העקד עצמו ונפקותו לעניין התובענה.
לאחר הגשת כתב ההגנה, ביום 11.7.23, נתן בימ"ש קמא את החלטתו בבקשת המשיבה לסעדים זמניים בעניין הרכוש (להלן: "החלטת הסעד הזמני"), כאשר במסגרת החלטתו ציין בימ"ש קמא בסעיף 19 להחלטה, כי שני הצדדים לא העלו כל טענה בעניין הסכם העקד ונפקות הסעיף בהסכם העקד שבמסגרתו הצדדים הסכימו שלא להחיל עליהם את חוק יחסי ממון.
בעקבות החלטתו זו של בימ"ש קמא וכעבור כחודשיים (כאשר כל תקופת החודשיים נפלה כמעט כולה על פגרת הקיץ), הגיש המבקש ביום 11.9.23 בקשה לתיקון כתב ההגנה, באופן שיותר לו להגיש כתב הגנה מתוקן שיכלול טענות לעניין הסכם העקד ונפקות הסעיף אשר קובע כי חוק יחסי ממון לא יחול על הצדדים. הרכוש (להלן: "בקשת התיקון") המבקש ציין בבקשת התיקון כי התיקון התבקש בעקבות החלטת הסעד הזמני שבה ביהמ"ש ציין כי הצדדים לא טענו לגבי הסכם העקד.
כבר בשלב זה רואה אני לנכון לציין, כי למעשה מאז שהוגש כתב ההגנה ביום 2.7.23, ועד הגשת בקשת התיקון ביום 11.9.23 (=כחודשיים בלבד), ולמעשה מאז פתיחת התיק בחודש 5/23, לא בוצעו בתיק הליכים מהותיים, למעט הליך הסעד הזמני שבו התקיים דיון, הוגשו סיכומים וניתנה החלטה וכמו כן ניתנו החלטות נוספות לעניין מומחים, אך קדם המשפט עצמו טרם התקיים עד היום וקבוע למעשה רק ליום 12.5.24. כלומר: לא יכולה להיות מחלוקת כי התיק נמצא בשלב מקדמי ביותר, כאשר מבחינה מהותית מצויים בתיק אך ורק כתבי הטענות ולא התקיים כל דיון בתובענה עצמה, ולמעשה התיק צפוי להתקדם מבחינה דיונית רק בקדם המשפט שקבוע לעוד כחצי שנה.
בהחלטתו מושא הערעור דנן, דחה בימ"ש קמא את הבקשה לתיקון כתב הגנה, תוך שהיה ער לכך כי הבקשה הוגשה בשלב מקדמי מאד בתיק עוד טרם התקיים קדם משפט, בימ"ש קמא אף הוסיף וציין כי הוא ער לגישה הליברלית של בתי המשפט בבקשות לתיקון כתבי טענות בשלב כה מקדמי, אך עם זאת דחה את הבקשה לתיקון כתב הגנה משני נימוקים עיקריים:
המבקש השתהה בבקשתו חודשיים לאחר החלטת הסעד הזמני.
ביהמ"ש הלך כברת דרך וניתח באופן מהותי ומשפטי ולגופו של עניין את הטענות המשפטיות לעניין נפקות הסכם העקד והגיע למסקנה משפטית כי לא תהיה להסכם העקד כל נפקות משפטית שכן ביהמ"ש איננו כבול להסכם העקד.
המבקש בערעורו סבור שבימ"ש קמא שגה, שכן גם אם היה "שיהוי" של חודשיים בין החלטת הסעד הזמני לבין הגשת הבקשה לתיקון כתב הגנה, אין בכך דבר שכן ממילא במהלך חודשיים אלו התיק לא התקדם כלל, לא בוצע כל מהלך מהותי בתיק שיסיג את התיק לאחור לו התיקון יתקבל, כאשר ממילא קדם המשפט קבוע רק לחודש 5/24, ולפיכך לנוכח הגישה הליברלית בתיקון כתבי טענות בשלב כה מקדמי בתיק, לא אמורה להיות כל השפעה ל"שיהוי" מועט זה של חודשיים.
ולגבי הניתוח המשפטי שערך בימ"ש קמא טען המבקש שלא היה זה המקום כבר בשלב זה של בקשה לתיקון כתב תביעה לבצע ניתוח משפטי של הטענה לגופה, שכן הטענה בדבר נפקותו של הסכם העקד איננה עומדת בפני עצמה אלא נסמכת גם על עובדות החתימה על ההסכם, כוונת הצדדים- אלמנטים עובדתיים שיש לשמוע בעניינם ראיות, ועל כן לא היה על בימ"ש קמא לחרוץ את גורל הטענה מבחינה משפטית כבר במסגרת הבקשה לתיקון כתב ההגנה.
כבר בהחלטתי המקדמית מיום 19.10.23, הפניתי את המשיבה לכך שהבקשה לתיקון כתב הגנה הוגשה בשלב מקדמי ביותר בתיק, כשקדם המשפט קבוע רק לחודש 5/24 ולפיכך גם אם יותר למבקש להגיש כתב הגנה, הדבר לא ישפיע כהוא זה על ההתנהלות הדיונית בתיק ולא יגרום לדחיית קדם המשפט.
המשיבה הגישה את תגובתה וביקשה לדחות את הערעור בטענה עיקרית שהתיקון לכתב ההגנה מהווה הרחבת חזית באופן מהותי.
ייאמר מייד שהמשיבה כללה בתגובתה טענות נוספות, אולם אין בכוונתי לדון בהן, שכן חלקן הגדול לא בא זיכרן בתגובתה לבימ"ש קמא – ברם יותר מכך: בימ"ש קמא כלל לא השתית את נימוקיו על טענות אלו וממילא הן אינן יכולות להוות בדיעבד נימוק להחלטת בימ"ש קמא. (ואף לגופן סבורני שאין הן ממש).
אודה ולא אבוש, לא הבינותי את טענתה זו של המשיבה בדבר "הרחבת חזית": אף אם תיקון כתב ההגנה המבוקש מהווה הרחבת חזית באופן מהותי (לטענת המבקש אין הדבר כך, ברם לצורך הערעור מוכן אני לצאת מנקודת הנחה שמדובר בתיקון והוספת טענה מהותית), ברם מה בכך שיש בתיקון כתב ההגנה "הרחבת חזית"? לא מדובר בתיקון כתב תביעה שבא לאחר הגשת כתב הגנה, ואף לא בתיקון כתב טענות שבא בשלב דיוני מאוחר, אלא בתיקון כתב הגנה כשלפניו ממילא לא הוגש כל כתב טענות מהותי אחר לרבות לא כתב תשובה מטעם המשיבה ואף לא התקיים כל דיון עיקרי בתובענה שבו נשמעו טענות הצדדים לגופה של התובענה. גם אם תיקון כתב ההגנה מהווה "הרחבת חזית" ביחס לכתב ההגנה המקורי, אין בכך בלבד כדי לדחות את התיקון המבוקש שכן אין המדובר בהרחבת חזית אסורה. מדובר בכתב הגנה שלאחריו לא הוגש כתב טענות אחר וטרם התקיים קדם משפט. מדובר כאמור בשלב מקדמי מאד בתיק, לא רק שטרם התקיים קדם משפט בתיק, אלא הוא אף קבוע למועד מאוחר מאד – בעוד כחצי שנה, למעלה משמונה חודשים ממועד הבקשה לתיקון כתב ההגנה.
אינני אומר שאין משמעות לכך שהמבקש לא העלה טענה זו לעניין הסכם העקד בכתב ההגנה המקורי, אך משמעות זו ראוי שתידון במסגרת פסק הדין בתיק, ולא די בה כדי למנוע את עצם התיקון של כתב ההגנה והוספת טענה זו בשלב כה מקדמי בתיק.
תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי מקנה לביהמ"ש סמכות להורות בכל עת על תיקון כתב טענות שהגיש בעל דין, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן – בדגש על הליך שיפוטי ראוי והוגן, המאפשר לצדדים לברר את טענותיהם לגופו של עניין. כמובן שהתרת התיקון המבוקש צריכה להתחשב בין היתר בהתנהלותו של מבקש התיקון, בשלב הדיוני שבו הוגשה בקשת התיקון ובמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג – ראו רע"א 2915/23 לוי נ' רדלר, סעיף 10 שם, וההפניות הרבות לפסיקה המאוזכרת שם – החלטה זו של ביהמ"ש העליון ניתנה ממש לאחרונה ביום 31.7.23.
בנידונינו, הבקשה לתיקון כתב ההגנה הוגשה בשלב מקדמי ביותר, עוד טרם התקיים קדם המשפט, ולא זו אף זו, אלא שקדם המשפט נקבע למועד מאוחר של 8 חודשים מיום הגשת הבקשה. לא יכולה להיות מחלוקת שמדובר בשלב דיוני מקדמי ביותר. לא יכולה להיות גם מחלוקת כי מטרת התיקון המבוקש נוגעת לטענה מהותית ביותר בדבר תחולת חוק יחסי ממון על הצדדים לנוכח קיומו של הסכם העקד, ועל מנת לאפשר הליך שיפוטי ראוי והוגן יש לאפשר למבקש להעלות טענה זו על מנת שתידון בהליך.
גם טענת השיהוי שהעלה בימ"ש קמא, לטעמי איננה נכונה בנסיבות אלו. אינני סבור כי שיהוי של חודשיים בין החלטת הסעד הזמני ועד לבקשת התיקון, הינו שיהוי משמעותי, אם בכלל, שכן לנוכח השלב המקדמי בתיק ואי קיום כל הליך מהותי עד היום, אין לשיהוי זה כל משמעות ו/או השפעה. בפרט בנידונינו שתקופת השיהוי כמעט כולה נפלה בתוך פגרת הקיץ.
אכן הדין האזרחי מוקיר ומכיר בחשיבותו של הזמן. ברם בעוד שכללי ההתיישנות מסדירים את משמעותו של חלוף הזמן באורח כללי וכמותי גרידא, דוקטרינת השיהוי משקפת שיקולים של יושר והגינות המתעוררים במקרה הקונקרטי (ע"א 2483/14 צביקה שלומוביץ נ' בית חנניה מושב עובדים להתיישבות, סע' 30). מטרת דוקטרינת השיהוי הינה להגן על בעל דין שהסתמך על מצג שיצר בעל הדין שכנגד. באם בנידונינו ניתן לומר שהמשיבה "הסתמכה" על מצג שיצר המבקש? הלא ממילא לאחר הגשת כתב ההגנה לא הוגש מטעמה כל כתב טענות מהותי ואף לא התקיים קדם משפט שבו ניתן לומר שכבר נשמעו טענות הצדדים. אין בנידונינו כל "הסתמכות" של המשיבה על כתב ההגנה המקורי.
השיהוי הוא נחלת המקרה הפרטני. קיומו נבחן בהתחשב בנתונים המיוחדים של המקרה וחלוף הזמן אינו נתון בלעדי (ע"א 3602/97 נציבות מס הכנסה ומס רכוש נ' דניאל שחר; עע"מ 867/11 עיריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ). ניתן להוסיף שחלוף הזמן אף אינו נתון בעל חשיבות עצמאית בעת בחינת השיהוי. אמנם הזמן הוא "גוף" השיהוי, אך תפקידו הוא בעיקרו בגדר מכשיר. ביהמ"ש יקבע כי קיים שיהוי רק אם חלוף הזמן שימש קרדום ביד בעל הדין כדי לפגוע בעוצמה הנדרשת בבעל הדין שכנגד, או שחלוף הזמן הוביל לשינוי מצב בעל הדין שכנגד. (ע"א 4352/15 קורן נ' הראל). "אין המדובר בנתונים מצטברים – חלוף הזמן בצירוף שינוי מצב לרעה או חלוף הזמן וחוסר תום לב – אלא בנתונים מתלכדים, בגוף ובנשמה. הקול קול הפגיעה בנתבע והידיים ידי הזמן שחלף. חלוף הזמן אינו הפגם שבו נגועה התנהגות התובע אלא רק הנשא שלו. הוא, כשלעצמו, אינו מספיק…" (ע"א 4352/15 קורן נ' הראל)
בפרשת רדלר אליה הפניתי בסעיף 12 לעיל, הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטה קמא שדחתה בקשה לתיקון כתב תביעה, לאחר שהתקיים דיון קדם משפט ולאחר שחלפו שנתיים קרי מדובר בחלוף זמן משמעותי ביותר! ועם זאת פסק ביהמ"ש עליון כי אמנם התקיים כבר קדם משפט וחלף פרק זמן של שנתיים אך בפועל התיק מצוי בשלב דיוני מקדמי ביותר, כאשר רק דיון קדם משפט אחד התקיים, ועל כן קיבל ביהמ"ש העליון את הערעור והתיר לתובע לתקן את כתב התביעה, על אף שתיקון כתב תביעה מזכה את הנתבע בתיקון כתב ההגנה >> ויוזכר, כי החלטה זו ניתנה ביום 31.7.23, כשהתקנות החדשות כבר עמדו לנגד עיני ביהמ"ש, כמו גם הגישות השונות של בתי המשפט דלמטה בדבר השפעת התקנות החדשות על התרת תיקון כתבי טענות.
בנידוננו כאמור, מדובר בתיקון כתב הגנה (ולא בתיקון כתב תביעה המזכה את בעל הדין שכנגד בתיקון כתב הגנתו), ופרק הזמן שחלף מיום הגשת התביעה ועד להגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה עומד בסך הכל על 4 חודשים בלבד= פרק זמן קצר ביותר ולא משמעותי כלל, כאשר במהלך פרק זמן זה, ולמעשה עד היום, טרם התקיים ולו קדם משפט אחד, ולא זו אף זו אלא שקדם המשפט קבוע לעוד כחצי שנה שהינם כ-8 חודשים מיום הגשת בקשת התיקון.
לטעמי, בנסיבות אלו לא היה כל מקום למנוע מהמבקש בשלב מקדמי זה את תיקון כתב ההגנה באופן שיכלול התייחסות להסכם העקד. לטעמי, לא היה כל מקום שבימ"ש קמא בשיקוליו לעניין אי-התרת התיקון המבוקש, יבצע ניתוח משפטי מעמיק של הסוגיה המשפטית ויגיע למסקנה משפטית בדבר אי-הסיכוי של טענה זו כאשר בסופו של יום מסקנה זו אמורה להיות מוסקת בין היתר על סמך עובדות כגון נסיבות חתימת הסכם העקד, כוונת הצדדים ועוד – עובדות שיש לשמוע עליהן ראיות.
אשר על כן, ולנוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומאפשר למבקש להגיש כתב הגנה מתוקן בתוך שבועיים מהיום.
אמנם עד היום המשיבה לא הגישה בקשה להגשת כתב תשובה בהתאם לתקנות ביהמ"ש לענייני משפחה, ברם הגשת כתב הגנה מתוקן מזכה את המשיבה, ככל שתסבור לנכון, לפנות לבימ"ש קמא ולהגיש בקשה מתאימה להגשת כתב תשובה בהתאם לתקנות ובימ"ש קמא יחליט בעניין זה כמיטב חוכמתו, לרבות הטלת הוצאות ככל שיסבור לנכון.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי, המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך 2,000 ₪, וזאת על הצד הנמוך שכן בסופו של יום המבקש גרם לתוצאה זו בכך שמראש לא הגיש את כתב הגנתו באופן שכולל התייחסות להסכם העקד.
סוף דבר
הערעור מתקבל.
העירבון ככל שהופקד מטעם המבקש יוחזר למפקיד באמצעות ב"כ.
פסק דין זה מותר לפרסום בהשמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, כ"ט חשוון תשפ"ד, 13 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.
ניתן היום, כ"ט חשוון תשפ"ד, 13 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.
חתימה
