בפני כבוד השופט אריה נאמן
המבקש:א.י
ע"י ב"כ עוה"ד יניב ערבה
נגד
המשיבה:א.א.
ע"ב ב"כ עוה"ד קרן הכהן
פסק דין
בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא מיום 24.5.23 (סגן הנשיאה כב' השופט טל פפרני) במסגרתה דחה את בקשת המבקש לחייב את המשיבה במזונות זמניים בגין ילדיהם הקטינים.
[הערה: ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד]
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), אשר הוחלו גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.
הצדדים הינם גרושים ולהם שני קטינים כבני 15 ו-16.
בין הצדדים קיים הסכם גירושין שאושר כפסק-דין אך לפני כשנתיים, ביום 25.3.21, בו הוסכם על משמורת משותפת וזמני שהות שווים, ולמרות זמני השהות השווים בצד גיל הילדים דאז (13-14), הוסכם כי המבקש ישלם למשיבה עבור מזונות הילדים בגין מחצית הזמן שהם שוהים עימה, סך חודשי של 5,000 ₪. (הוצאות הבריאות והחינוך בחלקים שווים).
כיום אין מחלוקת כי החל מחודש 4/21 לערך נמצאים הילדים עיקר הזמן אצל המבקש, ובעקבות כך הגיש המבקש את תביעתו לביטול חיוב המזונות בסך 5,000 ₪ ומנגד חיוב המשיבה לשלם לו מזונות עבור הילדים.
לאחר הגשת התביעה הגיש המבקש שתי בקשות, האחת לביטול חיוב המזונות המוטל עליו בסך 5,000 ₪ והשנייה לחייב את המשיבה לשלם לו מזונות זמניים עבור הילדים. המבקש צירף מסמכים רבים. המשיבה הגישה תגובותיה, גם היא צירפה מסמכים רבים.
ביום 21.3.23 החליט בית משפט קמא על הפסקת חיוב המבקש במזונות בסך 5,000 ₪, למעט מחצית הוצאות החינוך והבריאות שבהם ימשיכו הצדדים לשאת בחלקים שווים בהתאם להוראות הסכם הגירושין. לעניין עתירת המבקש לחיוב המשיבה במזונות זמניים החליט בימ"ש קמא (6.3.23) כי לנוכח הפערים הרבים בהצגת התמונה מצד כל אחד מהצדדים, החלטתו לא תינתן על יסוד הבקשה והתגובה בלבד אלא לאחר דיון בו יישמעו טענות הצדדים.
ואכן ביום 24.5.23 התקיים הדיון, במהלכו שמע בית משפט את טעוני הצדדים בהרחבה כפי שבית משפט קמא מציין בסעיף 10 להחלטתו מושא הערעור.
מייד לאחר הדיון, כשהתרשמות בית משפט קמא מהצדדים ומטענותיהם עדיין טרייה בזיכרונו, הוציא בית משפט קמא את החלטתו מושא הערעור, לאחר שפירט בהרחבה את הנתונים שעמדו בפניו, כמו גם את מהלך הדיון, התרשמותו מהצדדים מטענותיהם, והגיע למסקנה כי בשלב זה הוא לא מוצא לנכון לחייב את המשיבה לשלם למבקש מזונות זמניים. (עניין הוצאות החינוך והבריאות נותר על כנו תוך שביהמ"ש נתן הוראות טכניות לגבי אופן הנשיאה בהוצאות אלו בחלקים שווים).
המערער איננו מסכים לקבל את החלטתו של בימ"ש קמא ובגין כך הגיש את בקשתו זו למתן רשות ערעור.
עסקינן בהחלטה זמנית של בית משפט קמא, העוסקת במזונות זמניים.
הלכה פסוקה, עיקבית ורבת שנים לעניין מידת ההתערבות המצומצמת של ערכאת הערעור בהחלטת מזונות זמניים, על פיה, רוחב שיקול הדעת המוענק לבית המשפט לענייני משפחה בבואו לקבוע מזונות זמניים, עומד ביחס הפוך לצמצום שיקול הדעת של ערכאת הערעור.
ההכרעה של בית המשפט לענייני משפחה על אודות מזונות זמניים, חייבת להיות מהירה, עניינית, ומטבעה נשענת על תמונה חלקית וניזונה מממצאים עובדתיים חלקיים. הגבלה זו תורמת לריסון שעל ערכאת הערעור לנקוט בבואה לבקר החלטת הערכאה המבררת.
כך או כך, החלטת מזונות זמניים לעולם איננה סופית ואיננה חורצת את גורל התביעה וככל שיתברר לאחר שמיעת ראיות כי יש לחייב המשיבה בתשלום מזונות למבקש עבור הילדים, ניתן לשנות זאת לעבר ולעתיד.
אמנם נכון הוא שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית, ברם שומה על ערכאת הערעור להימנע מהתערבות בקביעתם של בתי המשפט לענייני משפחה בדבר המזונות הזמניים ו"לדבוק בכלל שהתגבש בהלכה הפסוקה לפיו התערבות בפסיקת מזונות זמניים על ידי הערכאה הדיונית תתאפשר במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד. קרי אי התערבות היא הכלל ואילו התערבות היא החריג לכלל שיש להפעילו במשורה ובצמצום". (בע"מ 1326/12 פלוני נ' פלונית (28.3.12) סע' 5-6).
וראה עוד:
בע"מ 1078/11 פלוני נ' פלוני (27.4.11).
רמ"ש 34826-10-18 פלוני נ' אלמונית (17.10.18).
לאחר עיון בתיק קמא, ולאחר שבחנתי את החלטתו המפורטת והמנומקת של בימ"ש קמא, כל זאת בשים לב לנסיבות המקרה הנדון כפי שפורטו ע"י ביהמ"ש בהרחבה בהחלטתו, לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור, ואף לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית משפט המחייבת את התערבות ערכאת הערעור. ניכר מהחלטת בימ"ש קמא, כי ביהמ"ש שקל שיקולים רלוונטיים בבואו להכריע שאין המשיבה חייבת בשלב זה במזונות זמניים, תוך ראיית התמונה הרחבה ככל האפשר בנסיבות התיק והצדדים, בין היתר שם לנגד עיניו את השיקולים המצטברים הבאים: לא ניתן להתעלם מהסכמת המבקש בהסכם הגירושין לשלם למשיבה מזונות בסך 5,000 ₪ למרות היות הקטינים מחצית מהזמן אצלו; החיוב הנ"ל בסך 5,000 ₪ בוטל כיום כך שלמבקש התווספה הכנסה פנויה של 5,000 ₪; גיל הקטינים כיום כבני 15-16; הכנסות הצדדים בפרט הכנסתו של המבקש בשים לב לכך שהינו בעלים של החברה ממנה מקבל הכנסות תוך ניכויי רשות רבים ועוד.
לכך נוסיף את אשר ציין בימ"ש קמא בסעיף 10 להחלטתו:
בסעיפים 30-34 לערעורו תוקף המערער את הצעת בית המשפט שניתנה לצדדים טרם מתן החלטתו; אלא שבכל הכבוד הראוי לא הבינותי מה הרלוונטיות של הצעת בית המשפט להחלטת המזונות הזמניים. בית המשפט הציע הצעה, מי מהצדדים או שניהם סירבו להצעה, ומשכך נתן בית משפט קמא את החלטתו שהינה לפי שורת הדין ובזאת תם הדיון בהצעת בית המשפט.
בסעיפים 35-39 חוזר המערער על טענותיו בבימ"ש קמא לעניין רכוש הצדדים; אלא שסוגיה זו, כפי שקבע בימ"ש קמא, איננה בעלת משקל ממשי בשלב זמני זה של מזונות זמניים שכן המבקש לא הצביע על כל שינוי נסיבות בעניין הרכוש מאז הסכם הגירושין שנחתם אך לפני שנתיים. ואכן גם בבקשת רשות ערעור זו, מעבר לסקירת הרכוש בסעיפים הנ"ל, המבקש לא טורח לפרט האם חל שינוי כלשהו ברכוש הצדדים ביחס למועד הסכם הגירושין, ומשכך צדק בית משפט קמא משלא נתן משקל ממשי לעניין זה במסגרת חיוב זמני של מזונות.
בסעיפים 40-47 משיג המערער על קביעותיו של בימ"ש קמא לעניין הכנסות הצדדים לצורך שקילת מזונות זמניים; ראשית נזכיר שמדובר בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו ע"י בימ"ש קמא לאחר שכל צד הניח בפני ביהמ"ש מסמכים רלוונטיים רבים מאד ולאחר שמיעת הצדדים בדיון. בפסיקה נאמר לא אחת, כי הליך ערעורי לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בטענות העובדתיות שנדונו והוכרעו על ידי הערכאה הדיונית, והתערבות ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות תיעשה בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות בלבד, בהן מתגלה שגיאה בולטת על פני החלטתו של בית משפט קמא. כך למשל כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים כלל בחומר הראיות, או מקום שבו הגרסה העובדתית שאותה אימץ בית משפט קמא אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם מבחנים של היגיון ושכל ישר (ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב (15.1.2004); ע"א 826/21 הימנותא בע"מ נ' יוסף שדאד (3.3.2021)).
המקרה דנן אינו נכלל באותם מקרים "חריגים קיצוניים". אכן נכון הוא שהתמונה שהונחה לפני בימ"ש קמא הינה תמונה ראשונית ומטבע הדברים חלקית כפי שבימ"ש קמא עצמו מציין בסעיף 18 להחלטתו ש"הדבר דורש בירור יסודי ומעמיק", ולמבקש טענות רבות כנגד התנהלותה הכלכלית של המשיבה והכנסותיה הלא מוצהרות לטענתו מעסק לבניית ציפורניים, ברם מקומן של טענות אלו להתברר כדבעי במסגרת הליך הוכחות והבאת ראיות; אין מקום במסגרת הליך פסיקת מזונות זמניים, שהינו מהיר ונשען מלכתחילה על תמונה חלקית בלבד, להכריע כבר עתה ולקבוע מסמרות בכל הקשור להכנסות הצדדים ויכולת השתכרותם.
עיון בהחלטתו של בימ"ש קמא לכל אורכה, נימוקיה וקביעותיה, מלמד כי בית משפט קמא דן באופן יסודי בטענות הצדדים מכאן ומכאן, בחן את חומר הראיות שהונח לפניו לצורך מתן סעד זמני של מזונות זמניים, והתרשם מהצדדים. על יסוד כל אלה ניתנה החלטתו המנומקת ולא מצאתי בטענות המערער כל בסיס להתערבות בקביעות אלה.
ועם כל זאת, בל נשכח כי מדובר בהחלטה זמנית בלבד, שאיננה סופית והינה מועדת לשינוי. עוד נזכיר, כי החלטת מזונות זמניים היא כספית במהותה וככזו היא הפיכה. ככל שיתברר במהלך הישיבות הקרובות ו/או לאחר שמיעת ראיות כי נפלה טעות באי-חיוב המשיבה במזונות זמניים, ניתן יהיה לתקן זאת לעבר ולעתיד. בפרט כאשר בימ"ש קמא כבר קבע את התיק לשמיעת ראיות למועד שאיננו רחוק כלל ועיקר (באופן יחסי, בהתחשב בפגרת הקיץ, החגים לאחר מכן ופגרת סוכות) – לחודש 2/24.
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.
ואחר הדברים האלה, אינני יכול לסיים החלטתי בדחיית רשות הערעור וזהו; בהינתן שהחלטתו של בימ"ש קמא מנומקת היטב, ובזיקה להלכה הפסוקה לעניין התערבותה המצומצמת של ערכאת הערעור בהחלטות למזונות זמניים, בפרט ההחלטה בנידונינו שהינה מנומקת, מפורטת, שניתנה לאחר קיום דיון ושמיעת הצדדים באופן פרונטלי, למעשה לא היה כל מקום להגשת בקשת רשות ערעור זו, שסיכוייה בעת הגשתה היו קלושים אם בכלל.
ואכן שאלתי את עצמי, מדוע המבקש, שהינו מיוצג כדבעי בידי בא כוח המכיר היטב את דיני המשפחה וההלכות הפסוקות בעניין התערבות ערכאה ערעורית בסוגיית מזונות זמניים שנפסקה בהחלטה כה מפורטת ומנומקת, הגיש בקשת רשות ערעור זו שסיכוייה היו מלכתחילה קלושים אם בכלל, ודומה שהתשובה לכך נמצאת בדברי בימ"ש קמא בסעיפים 11-12 להחלטתו – וטוב שראה לנכון בימ"ש קמא לציין זאת בהחלטתו, על מנת שערכאת הערעור תהא מודעת להתרשמותו זו של בימ"ש קמא:
סוגיית המזונות הזמניים, מהווה איפוא כלי ניגוח – וד"ל.
כך או כך, המערער, בהגישו בקשת רשות ערעור זו שמראש סיכוייה היו קלושים אם בכלל, גרם לבזבוז זמן שיפוטי יקר, שהיה יכול להיות מוקדש למתדיינים אחרים הזקוקים לזמן שיפוטי זה, ועל כן ולמרות שלא נדרשה תשובה מהמשיבה ולפיכך אין מקום לשפותה על הוצאות שלא היו לה, מוצא אני לנכון לחייב את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 ₪, שינוכו מהעירבון ככל שהופקד והיתרה תוחזר למפקיד באמצעות ב"כ.
מי שחפץ להשתמש בערכאה הערעורית להמשך כלי הניגוח, יידע שיש לכך מחיר!
סוף דבר
בקשת רשות הערעור נדחית, תוך חיוב המערער בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 ₪.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, ג' תמוז תשפ"ג, 22 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
