בפני
כבוד השופט סארי ג'יוסי
המבקשת
א' ב'
ע"י ב"כ עוה"ד י. מייזלס
נגד
המשיב
ג' ב'
ע"י ב"כ עוה"ד א. האס-ארד
פסק דין
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת הדס גולדקורן, בתמ"ש 40792-02-21), מיום 18.1.23 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לפסיקת מזונות זמניים תחת המזונות הטרום זמניים שנפסקו ביום 03.09.2021.
העובדות הצריכות לענייננו:
בעקבות משבר בנישואי הצדדים, פתח המשיב בחודש אוגוסט 2020 בהליכים משפטיים כנגד המבקשת בבית הדין הרבני בנתניה. הליך ההידברות בין השניים כשל, והמשיב הגיש לביה"ד הרבני תביעת גירושין, אליה כרך את תביעת הרכוש, מזונות האישה ומשמורת הילדים.
ביום 18.02.2021 הגישה המבקשת בבית משפט קמא תביעה למזונות שלושת ילדיהם: ל' —- ילידת 2002, ח' ילידת 2006 וד' יליד 2008. ביום 28.6.2021 הגישה המבקשת בקשה למזונות זמניים עבור ילדיה. במסגרת הבקשה טענה כי בשל פערי ההשתכרות בין הצדדים, מבוקש לחייב את המשיב לשלם לידיה סך של 7,840 ₪ לחודש בגין מזונות הקטינים בהתאם לצרכיהם. בנוסף טענה כי בשל פערי ההשתכרות בין הצדדים, מבוקש לחייב את האב לשאת ב75% מהוצאות החינוך של הילדים ו75% מהוצאות רפואיות. בנוסף, ביקשה לחייב את האב להשתתף בהוצאות המדור העומדות על סך של 3,790 ₪ לחודש.
בכתב תגובתו לבקשה למזונות זמניים מיום 11.07.21, טען המשיב כי יש לסלק את הבקשה על הסף, זאת בשל העובדה לפיה עסקינן בצדדים אשר שקולים זה לזה מבחינה כלכלית. על כן, טען כי אינו חייב במזונות ומדור ילדיו, כאשר הוא נושא בהם ישירות בזמנים שבהם הילדים שוהים במחציתו, אשר כמעט זהים לזמנים בהם הילדים שוהים במחיצת המבקשת.
ביום 03.09.21, ניתנה החלטת בית המשפט קמא במסגרתה נפסקו מזונות זמניים על סך של 3,500 ₪ בנוסף לקצבת הילדים שתשולם למבקשת, וזאת לתקופה קצובה וקצרה, עד לדיון הקבוע בעניינם של הצדדים ביום 07.02.2022, וכי "במועד זה יוכלו הצדדים לטעון הן לעניין גובה דמי המזונות והן לעניין מועד תחילת החיוב". אלא שמאוחר יותר דיון זה נדחה ליום 16.06.2022.
בדיון ביום 16.06.22 לא נשמעו טענות הצדדים בעניין המזונות הזמניים. בית משפט קמא הציע בפתח הדיון להפנות הצדדים להליך של גישור, והם קיבלו את המלצתו, ובכך תם הדיון.
הליך הגישור לא צלח וביום 17.08.2022 הגישה המבקשת בקשה לפסיקת מזונות זמניים. המבקשת טענה, כי ההחלטה מיום 03.09.2021 היתה למזונות טרום זמניים; היא ניתנה מבלי שהמשיב המציא ראיות על הכנסותיו, עיסוקו וחוסנו הכלכלי; כי ההחלטה אינה תואמת את פערי ההכנסות בין הצדדים ואת חלוקת זמני השהות, והיא אינה עולה בקנה אחד עם הקביעות בפסיקה לעניין רף מזונות מינימלי, נטל ההוכחה בפסיקת מזונות זמניים וכן מועד תחילת החיוב בהם.
ביום 05.09.2022 הוגשה תגובת המשיב לבקשה לפסיקת מזונות זמניים. ביום 18.10.2022 הוגשה תשובת המבקשת לתגובת המשיב.
ביום 18.1.2023 ניתנה החלטת בית המשפט קמא מושא בקשת רשות הערעור. בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשת וקבע כי יש להותיר את ההחלטה מיום 03.09.21 על כנה, משמדובר במזונות זמניים שנפסקו בשלב ראשוני על בסיס ראיות לכאורה, "לפיכך לא נדרש בית המשפט להיכנס לעובי הקורה באשר לנתוני הצדדים ) השתכרותם, פוטנציאל השתכרותם, רכושם, חובות, הלוואות ועוד) והוא רשאי לפסוק מזונות זמניים על דרך האומדנא". עוד הוסיף בית משפט קמא כי הוא עיין בטענות הצדדים ולא מצא מקום לשנות מההחלטה שניתנה בעבר.
ביום 12.02.23 הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בהחלטה בעניין המזונות הזמניים, אשר נדחתה ביום 13.02.23 ע"י בית המשפט קמא אשר ציין כי אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו.
בקשת רשות הערעור
על ההחלטה מיום 18.01.2023 מלינה המבקשת בבקשת רשות הערעור שלפניי. המבקשת חוזרת על טענותיה אשר נטענו לפני בית המשפט קמא, ולדידה, המשמעות של ההחלטה היא קריסתה הכלכלית של המבקשת ואף חשש לפגיעה בכלכלת הילדים.
לטענתה, טעה בית המשפט קמא כאשר לא התייחס לכך שהמשיב הפר את דרישות הדין ביחס לגילוי הכנסותיו, משלא המציא כל ראיה המעידה על הכנסתו ולא סתר במסמכים טענת המבקשת בדבר גובה הכנסתו.
המבקשת מוסיפה וטוענת כי הגם שמדובר בפסיקת מזונות על דרך האומדנה, ראוי שתעשה באופן פרופורציונלי ובהתאם להערכה כללית של נסיבות הצדדים. בנוסף, נטען כי סכום המזונות הוא נמוך מהמינימום הקבוע בפסיקה וכי המזונות הזמניים שנפסקו (3,500 ₪ לשלושת הילדים) הם נמוכים מאוד בשים לב למצבם הכלכלי של הצדדים, רכושם וימי השהות של הילדים עימם.
עוד לטענת המבקשת, מועד תחילת החיוב אינו תואם את המועד הקבוע בדין וכי חלוף הזמן מבלי שהתקיים אף דיון בנושא מרוקן מתוכן את תכלית המזונות הזמניים.
התבקשה תשובת המשיב וזו הוגשה ביום 03.05.23, בגדרה טען כי החלטת בית המשפט קמא מעוגנת היטב בהוראות החוק והפסיקה הנוהגת. לעמדתו, בשים לב לשלב המקדמי של ההליכים, ההחלטה הינה סבירה ביותר ואין להתערב בה. לטענתו, המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל על כתפיה להוכחת היקף מופרז של הוצאות הילדים, וממילא, פסיקת המזונות הזמניים אינה המועד המתאים לבירור העניין לעומקו. עוד טוען כי סכום המזונות מהווה נטל כלכלי כבד על כתפיו, כאשר הכנסתו עומדת על כ-10,416 ₪ ברוטו לחודש.
דיון והכרעה
אמנם, עניינה של בקשת רשות הערעור שבפני היא החלטת ביניים של בית משפט, במסגרת קביעת חבותו של המבקש בדמי-מזונות זמניים עבור שלושת הקטינים שעה שבהלכה עקבית ורבת-שנים נקבע, כי התערבותה של ערכאת הערעור בסוגית מזונות זמניים תהא מצומצמת, וזאת אף בשים-לב לכך שמדובר בהחלטה זמנית, אשר אינה חורצת את גורל התביעה כולה.
אפנה לדבריו של כב' השופט בדימוס, י. דנציגר ב-בע"מ 1326-12 פלוני נ' פלונית (28.03.2012), פסקאות 5-6:
"פסיקת מזונות זמניים וגדר התערבותה של ערכאת הערעור בשיעור המזונות הזמניים שפסקה הערכאה הדיונית הן סוגיות המוסדרות היטב בהלכה הפסוקה ומשכך אין הבקשה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית ומקרה זה מתמצה בנסיבותיו הקונקרטיות ובדל"ת אמותיהם של הצדדים….בבחינת למעלה מן הצורך, יצויין כי חרף העובדה שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית כפי שהטעים השופט הנדל בבע"מ 1078/11 הנ"ל (כן ראו: החלטתו של השופט א' רובינשטיין בבע"מ 3708/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 2.8.2007), פסקה ד'), שומה על בתי המשפט המחוזיים לדבוק בכלל שהתגבש בהלכה הפסוקה לפיו התערבות בפסיקת מזונות זמניים על ידי הערכאה הדיונית תתאפשר במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד. קרי אי התערבות היא הכלל ואילו התערבות היא החריג לכלל שיש להפעילו במשורה ובצמצום. הדיון במזונות הזמניים בערכאה המבררת נערך בשלב ראשוני בו טרם נשמעו ראיות ומדובר בסעד זמני המבוסס על ראיות לכאוריות בלבד [ראו למשל: החלטתו של השופט י' זמיר בע"א 2398/97 אייל נ' אייל, פ"ד נא(5) 608, 614 (1997)]. משכך, שומה על בתי המשפט המחוזיים להימנע מהתערבות בקביעתם של בתי המשפט לענייני משפחה בדבר שיעור המזונות הזמניים אלא אם אכן מדובר במקרה חריג ויוצא דופן".
הגם, שהלכת בית המשפט העליון קובעת, "שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית", היא עומדת במקביל על הצורך בהימנעות ערכאת הערעור מהתערבות בקביעות בתי המשפט לענייני משפחה באשר לגובה דמי-המזונות הזמניים, אלא במקרים יוצאי-דופן.
לאחר קריאה מעמיקה של בקשת רשות הערעור על נספחיה, של תשובת המשיב ושל תיק בית משפט קמא מצאתי לדון בבקשה כבערעור, ולקבל את הערעור באופן חלקי, זאת בעיקר משום חלוף הזמן הרב מיום שהוגשה התביעה, המועד שבו ניתנה ההחלטה למזונות טרום זמניים, מבלי שבית משפט קמא בחן שיעור המזונות הזמניים על יסוד הרצאות פרטים ונתוני הכנסה לרבות תדפיסי חשבון עדכניים ומלאים, אף נכון למועד בו ניתנה.
ודוק: מאז נפסקו המזונות הזמניים, ונראה כי נכון יותר להתייחס אליהם כאל "טרום זמניים", כמתחייב מהחלטת בית משפט קמא מיום 03.09.2021 בגדרה נפסקו, חלפה למעלה משנה וחצי, ומעל לשלוש שנים מיום הגשת התביעה, כשבית משפט קמא ציין כי מזונות זמניים ייפסקו לאחר קיום דיון במעמד הצדדים, זה שהיה אמור להתקיים ביום 07.02.2022. אלא שמועד אחרון זה נדחה ליום 16.06.2022, וכאמור בדיון שהתקיים הופנו הצדדים לגישור, מבלי שהמזונות הזמניים נבחנו על יסוד נתונים יותר מדוייקים אותם ניתן לקבל באמצעות אסמכתאות אשר בכוחן לספק מידע יותר מהימן, לעומת זה הנשען על טענות הצדדים בלבד.
אכן, צודק בית משפט קמא בקביעתו כי מזונות זמניים נפסקים על יסוד ראיות לכאורה, כשהבירור המעמיק ייעשה בשלב שמיעת הראיות ומתן פסק-הדין. לצד זאת, שעה שההחלטה על מזונות זמניים ניתנה בנסיבות שפירטתי לעיל, כשבית משפט מודיע כי בכוונתו לשוב ולהידרש להם מחדש במועד קרוב, וכי הם נפסקו "במהלך תורנות", כשלצד כל האמור סיום התיק ומתן פסק-דין עדין אינו מתאפשר, יש להימנע מלהותיר את המזונות "הטרום זמניים" כאבן שאין לה הופכין, מבלי שנבחנו פעם נוספת, שמא בכך יצא צד הנמנע מהצגת נתונים חלקיים בעניין יכולתו הכלכלית נשכר מאותה התנהלות, ומקיבוע הסכומים שנפסקו כזמניים. על כן בנסיבות כגון אלה, ובהינתן חלוף הזמן, מן הראוי להידרש לגובהם של המזונות הזמניים, ממועד הגשת הבקשה המקורית, על יסוד נתונים העולים מאסמכתאות יותר מהימנות, בדיוק כפי שנתבקשו על ידי בית משפט קמא מן המשיב, בהתאם להחלטתו מיום 22.11.2022, שעל פי המבקשת טרם קויימה., בעוד שהמשיב טוען שהם הומצאו ב-02/2022, טרם הגשת בקשה זו.
בהקשר זה אפנה לדברים שכתבתי בעבר ברמ"ש 1903-02-22 ח' נ' ח' (20.03.2022) בדבר אופיים של המזונות הזמניים, דרך קביעתם, אבני הבוחן המרכזיים וחובת הנמקתם:
"…הדבר נכון ביתר-שאת עת מדובר בהכרעה בסוגית מזונות, גם אם זמניים הם, כאשר בהחלטה, לא צויין, ולו ברמז, מה עלה מאותו חומר בו עיין בית משפט קמא. יתרה מכך, לא ניתן היה להכריע בסוגית המזונות, כאשר קיים "חוסר בהירות ביחס לזמני השהות", שמהווה אחד מן הרכיבים המשמעותיים בהכרעות בסוגיות כגון דא.
אמנם, מזונות זמניים נפסקים על יסוד ראיות לכאורה בלבד, מבלי להיכנס לעובי הקורה, כשהבירור המעמיק נעשה בשלב שמיעת הראיות. אך עדין, על בית משפט לפרט בהחלטה זו את ממצאיו על יסוד ראיות אלה, ואת הנתונים הספציפיים עליהם מבסס קביעת המזונות הזמניים, ובין היתר, הערכת היכולות הכלכליות של הצדדים, הערכת צרכי הילדים, גם כשהדבר נעשה על דרך האומדנא, זמני השהות של הילדים והשפעתם על חלוקת המזונות בין ההורים ועוד. למצער, ובמקרים מתאימים, גם סקירת טענות הצדדים ביחס לנתונים האמורים וציון אבני-הבוחן שנלקחו בחשבון בעת ההכרעה, יהא בהם כדי ללמד שהדברים נשקלו ונבחנו וניתן להם המשקל הראוי בהליך קבלת ההכרעה.
אפנה לדברי, מן העת האחרונה ב-רמ"ש 57290-01-22 א. נ' ב. (17.02.2022):
"הגם, שיודגש, כי על הערכאות הדיוניות לציין במסגרת החלטותיהן בסוגית דמי-מזונות זמניים, את הנתונים הספציפיים עליהם הם מסתמכים בעת קביעת דמי-המזונות הזמניים, סבור אני, כי בענייננו שעה שבית משפט קמא, פירט, במסגרת ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, את טענות הצדדים בפרוטרוט, וציין במסגרת החלטתו את אותם אבני-בוחן שנלקחו בחשבון בעת ההכרעה תוך "גיבוש החלטתו והעברת רעיונותיו בכור ההיתוך של שיקול הדעת השיפוטי" (ר', א. ברק שיקול דעת שיפוטי 48-46 (1987)), אין טענות המבקש מצביעות על פגם היורד לשורשו של עניין, אשר מצדיק את התערבות ערכאת הערעור, בשלב זה, וזאת גם בשים-לב לגילאי הקטינים, זמני-השהות שלהם עם כל אחד מן הצדדים, וגובה דמי-המזונות הזמניים, אשר נקבעו לעת הזו'".
על כך אוסיף אף זאת; פסיקת מזונות זמניים על יסוד מסד רחב של נתונים העולים מאסמכתאות רלוונטיות והמאפשר בשלב מקדמי לדלות מידע מדוייק יותר על יכולות הצדדים, צרכי הילדים, חלוקת הזמן ההורי ועוד, תשרת את עשית הצדק, ותעודד הסכמות והבנות בין המתדיינים, ולא מן הנמנע, בנסיבות מתאימות, סיום התיק בשלב מקדמי זה, בלא צורך בשמיעת ראיות.
הגם שאין מניעה לפסוק מזונות זמניים על יסוד כתבי טענות ואסמכתאות שהציגו הצדדים, ללא צורך בקיום דיון, טוב יעשה בית משפט קמא אם יועיד לכך דיון לפניו, בהתאם ליומנו, ובהתאם לשיקול דעתו, גם לשם קידום ההליכים בתיק העיקרי לקראת הכרעה, כשהמזונות הזמניים ייבחנו, בין היתר, על יסוד מסמכים שנתבקשו מן המשיב, אשר טען בתשובתו כי הומצאו (כ-176 עמודים) עוד בתחילת 02/2023, בניגוד לנטען ע"י המבקשת בבקשתה. לצד זאת יש להקפיד כי התמונה שתוצג לפני בית משפט קמא תשקף נתוני שני הצדדים, ולא רק של המשיב. ככל שאסמכתאות אלה לא יוצגו, כי אז יסיק בית משפט קמא את המסקנות המתחייבות מהימנעות אותו צד, וההשלכות שתהיינה לכך על שיעור המזונות הזמניים שיפסוק.
המשיב ישא בהוצאות המבקשת בסך של 2,000 ₪.
מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים והשמטת פרטים מזהים.
ככל שהוופקד עירבון, זה יוחזר לידי ב"כ המבקשת, עבור המבקשת.
ניתן היום, כ"ג אייר תשפ"ג, 14 מאי 2023, בהעדר הצדדים.
