בעניין:
מדינת ישראל
ע"י עו"ד מרים בן גל
המאשימה
נגד
1. ולדיסלב ירין
ע"י עו"ד איתן להמן
2. תום חן (עניינו הסתיים)
3. עוז סמאק
ע"י עו"ד ורד בירגר
הנאשמים
גזר דין (נאשמים 1 ו-3)
השופט א' דראל – סגן נשיא:
כתב האישום והכרעת הדין
הנאשם 1 (להלן: ולדי), הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של ניסיון רצח – לפי סעיף 305 (1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (כלפי י' ס'); בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה – לפי סעיף 329 (1) לחוק (כלפי א' ל'); בשתי עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 ו- 335 (1) ו-(2) לחוק העונשין (כלפי מ' ג' ו-א' א'); ובעבירה של הפרת הוראה חוקית – עבירה לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין. לצד זאת זוכה ולדי מעבירות של שוד מזוין, וניסיון רצח (כלפי א' ל').
הנאשם 3 (להלן: עוז), הורשע לפי הודאתו, שניתנה לאחר שמיעת פרשת התביעה ובטרם נשמעה עדותו, בעבירה אחת של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין (כלפי א' ל').
ביסוד כתב האישום והכרעת הדין אירוע שהתרחש בליל ל"ג בעומר בשנת 2021, שבמהלכו חברו שלושה, ולדי, עוז והנאשם 2, תום חן (להלן: תום), שגזר הדין בעניינו ניתן בנפרד, והגיעו למסיבה של צעירים שכללה את י' ס', מ' ג', א' ל', וא' א' (להלן: המתלוננים). במהלך המסיבה תום, עוז והמתלוננים שתו שתייה אלכוהולית. אחד המתלוננים, מ' ג', שהיה ממארגני המסיבה, פנה לעוז וביקש ממנו, שהוא ותום יעזבו, שכן המדובר במפגש פרטי. עוז הבטיח למ' ג' שכך יעשו, אך השניים לא עזבו. כעבור זמן הגיעו למסיבה ולדי וחברתו. י' ס' ניגש אל ולדי וביקש ממנו שיעזבו את המקום, בשל כך שמדובר במפגש פרטי. ולדי אמר לי' ס' שיבוא עמו למקום מרוחק מהמסיבה, על מנת לדבר, וי' ס' התלווה אליו.
בעת שהיו בדרכם, שאל ולדי את י' ס': "אתה רוצה שאני אדקור אותך?, אתה רוצה שאני ארצח אותך?", והחלו להישמע חילופי צעקות בין השניים. בשלב זה תום, עוז וחברתו של ולדי, שלו, התקרבו למקום שבו היו ולדי וי' ס', וכן התקרבו לשם שלושת המתלוננים הנוספים. ולדי וחבריו החלו לתקוף את המתלוננים. בהמשך לכך, דקר ולדי את י' ס' בחזה, ולאחר מכן דקר את א' ל' ופגע בשניים אחרים. עוז הודה בכך שפצע את א' ל' באמצעות חפץ חד.
הפגיעות הפיזיות שנגרמו למתלוננים היו:
א' ל' – סבל מפצע דקירה בחזה ודקירה עמוקה ברום הבטן, אשר סיכנה את חייו; כתוצאה מהדקירה נגרמו קרע בכבד, קרע בראש הלבלב, קרע בכיס המרה. א' ל' עבר ניתוח חרום של פתיחת בטן, אשר במהלכו זוהה דמם משמעותי, נכרת כיס המרה והוכנסו מספר נקזים לבטנו. לאחר הניתוח זוהה דמם נוסף, מסכן חיים, וחלה החמרה. הוא עבר ניתוח ובהמשך אובחן כסובל מתסמונת חרדה חריפה.
י' ס' –נחבל חבלה חודרת בחזה שמאל, סמוך לפטמה, באורך של 2 ס"מ עם פגיעה משמעותית בריאה, ותפליט משמאל. לגופו הוחדר נקז בין-צלעי פעמיים והוא נזקק לתפרים.
מ' ג' – נפצע פצע שטחי באורך 2 ס"מ בגב התחתון שמאל. הוא נזקק לסגירה באמצעות שתי סיכות.
א' א' – נחתך חתך שטחי באורך 0.5 ס"מ ללא דימום.
נוסף על כך, בעת האירוע אמור היה ולדי לשהות במעצר בית מלא בביתו, ונקבע כי עליו להתרחק משלו – והוא הפר הוראה חוקית.
כאמור, בכל הנוגע לולדי, נשמעה מסכת הראיות עד תומה, בעוד שעוז הודה במסגרת הסדר טיעון לאחר תום שמיעת ראיות התביעה, שמיעת עדותו של ולדי ורגע לפני שאמור היה לעלות לדוכן העדים. תום הודה בשלב מוקדם יותר, ודינו נגזר למאסר בפועל לפרק זמן של שנתיים (בהסדר טיעון סגור) (ר' פרוטוקול הדיון מ-18.10.2022).
הראיות לעונש
מטעם המאשימה הוגשו שני תסקירי נפגע עבירה (בעניינם של א' ל' ו-י' ס'), תדפיסי המידע הפלילי לגבי שני הנאשמים, וגזרי דין שכוללים עונשי מאסר להפעלה.
[הושמט]
תדפיס המידע הפלילי בעניינו של ולדי מלמד על חמש הרשעות קודמות. הראשונה משנת 2016, בעת שולדי היה בן 19, והורשע בביצוען של עבירות רכוש, תקיפה ואיומים, שבוצעו בשנים 2013-2015. הוא נדון ל-8 חודשי מאסר; השנייה מ-2016 בגין עבירות שוד, שוד מזוין, קבלת דבר במרמה, החזקת סכין, והפרת הוראה חוקית, בגינן נדון ל-18 חודשי מאסר; השלישית משנת 2018, ובה הורשע בעבירות רכוש ונדון ל-5 חודשי מאסר; הרביעית משנת 2019 – בגינה הורשע בעבירה של מעשה סדום, בעילה בכוח, תקיפה ואיומים, ונדון ל-18 חודשי מאסר. האחרונה משנת 2019 בגינה נדון למאסר על תנאי בשל עבירה של שימוש בסם לצריכה עצמית. הנה כי-כן, בחמש השנים (שהם 60 חודשים) מאז היותו בן 19 ועד הגיעו לגיל 24 (הגיל בו ביצע את העבירות נושא הליך זה) נדון ולדי ל-49 חודשי מאסר (אף שחלקם רוצו בחופף). לצד תדפיס המידע הפלילי הוגש גזר הדין בתפ"ח (י-ם) 17890-06-19, שבו הוטל על ולדי, לצד העונש של מאסר בפועל, עונש מאסר על תנאי למשך 6 חודשים שהוא בר הפעלה בהליך זה.
באשר לעוז, תדפיס המידע הפלילי בעניינו כולל הרשעה קודמת משנת 2020 בבית המשפט לנוער, שעניינה עבירות תקיפה והיזק לרכוש שבוצעו ב-2017 ו-2019, שבגינן נדון למאסר על תנאי. המאסר המותנה, למשך 6 חודשים, הוא בר הפעלה בהליך זה (גזר הדין בת.פ. 32673-02-18, 22568-04-19 הוגש על ידי המאשימה לאחר הדיון).
התסקיר בעניינו של ולדי מפרט את הרקע האישי והמשפחתי. לפי האמור בו ולדי, בן 25, נשוי ואב לבן, שנולד תוך כדי מעצרו. אביו עזב את הבית בעת שולדי היה בן שנה, ואמו גידלה אותו ואת אחותו לבדה, תוך שהייתה שקועה בהישרדות כלכלית. בשלב מסוים ולדי הוצא מהבית ושולב במסגרות חוץ ביתיות ובהן "בית הצייר", והחל לצרוך סמים ואלכוהול. שירות המבחן ציין כי ולדי מבטא רצון כן לשיקום חייו, אך רמת המסוכנות הנשקפת ממנו נותרה גבוהה. ההמלצה היא לענישה, שתציב גבול, בדרך של מאסר בפועל, ושילובו בטיפול במסגרת שב"ס. לצד התסקיר הובאו לעדות מטעם ההגנה, אמו של ולדי, אחותו, וכן בת הזוג שלו, שכולן ביקשו להקל בעונשו ולהתחשב במסלול חייו הקשה, שהביא אותו למקום שבו הוא נמצא כעת. הן העידו וסיפרו על אופיו הטוב, ועל הקשיים שחווה בשנות חייו שהביאו אותו למקום שבו הוא ניצב כעת. בנוסף להן, התייצב בבית המשפט מי שליווה אותו בעת מגוריו ב"בית הצייר", מנהל המוסד, מר מאיר אוחיון, שתיאר גם הוא את מידותיו הטובות של ולדי, את תפקודו התקין באותה המסגרת, ואת העזרה שנתן לאחרים במסגרת מיזם חברתי – סח"י. בקשר לאותו מיזם, שעוסק במתן בסתר למשפחות נזקקות, העיד גם מי שניהל את המיזם, מר עומר לבקוביץ, ותיאר את מידת התרומה של ולדי.
באשר לעוז, התסקיר מלמד על מאמצי שיקום שנקט ועל תהליך שעבר במסגרת 'החוט המשולש'. עוז שהה במסגרת מספר חודשים, ולאחריהם, עזב את המסגרת ושהה במעצר בפיקוח אלקטרוני ובמעצר בית. שירות המבחן הפנה לכך שעוז עבר כברת דרך, אך מן הצד האחר, ציין כי הקשר עם שירות המבחן ניתק, וכי הסיכון הנשקף ממנו מוערך בעוצמה בינונית. עם זאת, ובשל חשש לכך שמאסר בפועל יהווה עבור עוז גורם מכשיל ומדרדר לחבירה לגורמים עברייניים, המליץ שירות המבחן על הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.
עיקרי טענות הצדדים
באת כוח המאשימה תיארה בטיעוניה את הסיטואציה שבה נפגעו הנערים מידי ולדי, עוז ותום. אירוע שבו נערים יושבים ומבלים עם חבריהם, והנאשמים מגיעים, הורסים את המסיבה, ולאחר מכן הורסים למתלוננים את חייהם, חובלים בהם, ופוצעים אותם ללא כל סיבה, ורק משום שביקשו מהם שלא יפריעו למסיבה. לדבריה, האירוע הוא 'בלתי נתפס', ואין להלום מצב שבו אדם מבקש שקט ומוצא עצמו נדקר ועומד בסכנת חיים. היא הפנתה לתוצאות החמורות של האירוע, לפגיעה הגופנית במתלוננים ולצדה בפגיעה הנפשית בהם.
באת כוח המאשימה סברה כי יש לפצל את האישום למספר אירועים כמספר הנפגעים, ולקבוע מתחם ענישה הולם נפרד לכל פגיעה. היא עמדה על הערכים המוגנים ובהם קדושת החיים, שלמות הגוף והמלחמה באלימות ובשימוש בסכין. בעניינו של ולדי הדגישה באת כוח המאשימה כי חשיבות השיקול של גמול, על רקע מעשיו החמורים, והפגיעה וכן בהינתן כי הוא מחולל האירוע והגורם לתוצאותיו החמורות. היא ציינה כי המאשימה שקלה האם אין מקום לעתור לחריגה ממתחם העונש ההולם כלפי מעלה אך החליטה להימנע מכך. באשר לעוז היא ציינה, בהגינותה, כי הוא אינו מחולל האירוע, ואינו היוזם, אך הוא נטל חלק באירוע אלים, ובמקום להתרחק, השתתף ועשה שימוש בחפץ חד לפגיעה באדם.
נוכח עמדתה למתחמים שונים עתרה באת כוח המאשימה לקביעת מתחם שנע בין 14 ל-19 שנות מאסר בגין עבירת ניסיון הרצח; מתחם שנע בין 7 ל-11 שנות מאסר בגין עבירת החבלה בכוונה מחמירה; ומתחם שנע בין 2 ל-5 שנות מאסר בגין עבירת הפציעה בנסיבות מחמירות (2 עבירות לולדי, ואחת לעוז). באשר לעבירת הפרת ההוראה החוקית נטען למתחם שנע בין 4 ל-10 חודשי מאסר.
בהתייחס למיקומו של ולדי בתוך המתחם, טענה באת כוח המאשימה, כי נוכח ההרשעות הקודמות, ריצוי עונשי המאסר בעבר, ואי-קבלת אחריות שאינה מזכה אותו בהקלה, יש להטיל על ולדי עונש של 20 שנות מאסר, תוך הפעלה במצטבר של המאסר המותנה ופסיקת פיצוי משמעותי למתלוננים; באשר לעוז, באת כוח המאשימה עמדה על כך ששיתוף הפעולה עם שירות המבחן היה חלקי, לחובתו הרשעה קודמת ומאסר על תנאי בר הפעלה, והנימוק שהובא על ידי שירות המבחן לעמדתו, שלא להטיל על עוז עונש של מאסר בפועל, אינו יכול להצדיק הקלה כה משמעותית בעונשו. בהינתן שהמעורב האחר, תום, שחלקו דומה לזה של עוז, נדון ל-24 חודשי מאסר, היא ביקשה להטיל על עוז עונש דומה ולהפעיל את המאסר המותנה כך שחודשיים יהיו במצטבר והיתרה בחופף. נוסף על כך, נתבקשה פסיקת פיצוי לא' ל'.
בא-כוחו של ולדי, עו"ד א' להמן, פתח את טיעוניו בהפניה לשירו של שמעון ספיר, "בִּרְחוֹב הַנְּשָׁמוֹת הַטְּהוֹרוֹת", (שיר שמתאר את דרכו של המשורר מהתחנה המרכזית הישנה של תל אביב לשכונת התקווה), והפנה לכך שולדי, נער שגדל במשפחה קשת יום, סבל מהזנחה חברתית, וגדל בתנאים שלהגדרתו, כמעט ואינם מאפשרים אלא להגיע למקום שאליו הגיע. הוא הצביע על האופי החיובי של ולדי, כפי שניתן ללמוד עליו מעדותם של האם, האחות ובת הזוג, וכן מעדותם של מנהל "בית הצייר", ומי שהפעיל את עמותת סח"י, שולדי נטל בה חלק. הוא עמד על כך שולדי נפל לסמים ואלכוהול, ואלו גברו עליו גם בעת שהתרחש האירוע. הוא הגיע למקום האירוע כשהוא מבושם, לא הייתה לו היכרות קודמת עם הנערים, ולא הייתה לו כל תכנית מוקדמת לפגוע בהם. המדובר אפוא באירוע קצר, שתוצאותיו קשות. לטענתו, אין ללמוד ממדיניות הענישה שאליה הפנתה המאשימה לענייננו אלא יש לראות את ולדי כמי שעניינו ממוקם בקרבת הסייג. בהיעדר תכנון מפורט ומקדים לרצוח, והיות המעשה על רקע שימוש באלכוהול, הוא ביקש לקבוע מתחם ענישה אחד – שנע בין 4 ל-8 שנות מאסר. באשר לעונש בתוך המתחם, ביקש בא-כוחו של ולדי למקום את עונשו בתחתית המתחם ולאפשר לו את השיקום שהוא כה זקוק לו.
באת-כוחו של עוז, עו"ד ו' בירגר, עמדה על חלקו המצומצם של עוז באירוע, על הזמן שחלף מאז, ועל כך שמשך השנים שחלפו עוז נמנע מכל הסתבכות. היא ציינה שהיה במעצר למשך שבעה חודשים, ולאחר מכן שהה תשעה חודשים במסגרת "החוט המשולש", עד שבעקבות אירוע של אלימות כלפיו עזב את המסגרת ושהה בביתו משך שבעה חודשים במעצר בפיקוח אלקטרוני ולאחר מכן במעצר בית. עמדתה היא כי ניתן להסתפק בכך, ולהימנע מהטלת עונש נוסף שכן תקופת המעצר, המעצר בפיקוח אלקטרוני, השהות במסגרת סגורה, ומעצר הבית 'בולעים' את תקופת המאסר שניתן היה להטיל על עוז בגין העבירות שביצע. בהתייחסה לנסיבות האירוע, היא עמדה על כך שעוז הגיע לאירוע, שתה, ועזב את האזור, ואז חזר כשהוא נגרר ומזדנב אחר ולדי. לחלופין, היא הציעה להשהות את מתן גזר הדין, ולאחר מכן להסתפק בעונש של עבודות שרות.
דיון והכרעה
חבורת נערים, חלקם חיילים, באה לחגוג יחדיו את ל"ג בעומר; הנערים והנערות התאספו, הביאו ציוד לשמיעת מוזיקה, רכשו מזון ומשקאות והתכנסו יחדיו ביער גילה. בואם של הנאשמים לקרבת המסיבה, הותיר בסופו של האירוע ארבעה נערים חבולים, שניים מהם נדקרו ונזקקו לטיפול רפואי ארוך, והם סובלים מפגיעה גופנית קשה ויותר מכך מפגיעה נפשית. כל חטאם היה שביקשו לחגוג, וככל הנראה לא ראו בעין יפה את הצטרפותם הכפויה של הנאשמים, ואת רצונם של הנאשמים, ובראשם ולדי, לקחת מהם את השתייה שקנו והביאו למסיבה.
הנאשמים אינם כמו המתגוררים "בִּרְחוֹב הַנְּשָׁמוֹת הַטְּהוֹרוֹת", והם אינם רק 'עושים צרות ונטפלים לנערות' (כמאמר השיר), אלא נהגו בבריונות ואלימות, שאחד מהם, ולדי, דקר בסכין ופצע נערים תמימים ללא כל סיבה וללא כל הצדקה, עד שכמעט והביא למותו של אחד מהם, תוצאה שהזהיר את הנער מראש לגביה, ואילו עוז, שנגרר אחריו, "הסתפק" בדקירה מחפץ חד. ולדי היה הרוח החיה, והוא פגע בארבעת הנערים, כך בדרך נס, לא גרם למותם של חלקם. את ההתנהגות האלימה והביריונית הזו אין לתלות בשכונה שבה גדלו, וברחובות שבהם הסתובבו, יהא שם הרחוב אשר יהא. את הפער בין התיאורים שניתנו על התנהגותו הטובה של ולדי לבין מה שאירע במקרה הזה, לצד התנהגותו הפלילית בעבר, לא ניתן אפוא לתלות בשכונת מגוריו, ובכך להכתים שכונה שלמה.
דומה כי לא נדרשת הרחבה על הערכים המוגנים שנפגעו, קדושת החיים, שלמות הגוף והנפש, ועל חומרת הפגיעה בהם. הענישה בגין עבירות אלימות בכלל, וכאלה שבהן נעשה שימוש בנשק קר בפרט, מחייבת ענישה מחמירה:
"קיים אינטרס ציבורי מובהק וחד משמעי בהרתעת היחיד והרתעת הרבים מפני נקיטה בדרך של כוח ואלימות ליישוב מחלוקות וסכסוכים תוך שימוש בנשק קר. המסר שצריך לצאת מבית משפט זה הוא שחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם שימוש בסכין לשם פתרון מחלוקות וסכסוכים. יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. נגע האלימות הינו רעה חולה שיש לבערה מן היסוד, ומן הראוי שידע כל איש ותדע כל אישה כי אם יבחרו בדרך האלימות ייטו בתי המשפט להשית עליהם עונשי מאסר משמעותיים ומרתיעים מאחורי סורג ובריח…" (ע"פ 3573/08 עודה עוואדרה נ' מדינת ישראל, פסקה 45 (13.4.2010); ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן, פסקה 21 (10.11.2009))
ובמקום אחר:
"עבירת אלימות חמורה מסוג זו שהורשע המשיב בביצועה, המכוונת כלפי גופו של אדם והפוגעת פגיעה אנושה בכבודו ובזכות לשלמות גופו, מחייבת השתת עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה ומשמעותית, אשר תביא לידי ביטוי הולם את שיקולי ההרתעה; הן הרתעתו של מבצע העבירה מלשוב ולבצע עבירות דומות בעתיד הן הרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות אלימות אשר פשו כנגע בחברה הישראלית."
(ע"פ 8244/17 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 13 (26.1.2018)).
באשר למתחמי הענישה, לא ראיתי לקבל את עמדת המאשימה ולקבוע מתחמים נפרדים, מקום בו המדובר באירוע אחד מתמשך, אף אם נעשתה פגיעה במספר נערים ולא באחד, ולפיכך ייקבע מתחם אחד ביחס לכל נאשם.
מתחם העונש ההולם – ולדי
עיון בפסיקת בית המשפט העליון, שאליה הפנו הצדדים, מזה ומזה, מלמדת כי המתחמים בגין כל אחת מהעבירות כשהיא נפרדת מהאחרות קרובים יותר למתחמים, שלהם טענה המאשימה (אף שאכן, כפי שהציג בא כוח הנאשם נקבעו עונשים קלים יותר ואולם אלה הוטלו בעיקר בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה) באשר למתחמים בגין העבירות השונות, הרי שמנעד הענישה בעבירות של ניסיון רצח הוא רחב ונקבע כי המתחם נע בין 14 ל-19 שנות מאסר, המתחם שלו טענה המאשימה (ר' ע"פ 6962/17 אברהם קשת נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (24.8.2020), וכן השוו ע"פ 2555/15 מחמד מוהלווס נ' מדינת ישראל (19.7.2016), שם הוטל עונש של 15 שנות מאסר). באשר לעבירה הנוספת של חבלה בכוונה מחמירה, נקבע כי העונש הראוי לעבירה שנעשתה במידת חומרה בינונית עומד על מחצית מהעונש המקסימאלי – 10 שנות מאסר (ר' ע"פ 687/22 יריב טלוי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 וההפניות שם (19.5.2022) וכן ר' המתחם שנקבע בע"פ 1222/17 שארי אבו גנאם נ' מדינת ישראל (27.6.2017), והמתחם שנקבע על ידינו בתפ"ח (י-ם) 24544-09-20 מדינת ישראל נ' מחמד מסאלמה, פסקה 11 (13.9.2023)). לכך יש להוסיף שתי עבירות נוספות של פציעה בנסיבות מחמירות ועבירה של הפרת הוראה חוקית. בהתבסס על כך, מצאתי שיש להעמיד את המתחם בעניינו של ולדי על עונש מאסר שנע בין 15 ל-20 שנות מאסר, לצד מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעי העבירה.
מתחם העונש ההולם – עוז
העבירה שבה הורשע עוז, עבירת הפציעה, היא קלה מהעבירות שבהן הורשע ולדי ומעשהו חמור פחות אך חמור דיו. עיון בפסיקות בתי המשפט בנוגע לעבירה זו, מלמד גם הוא על מנעד רחב, הנקבע בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי. הנסיבות בענייננו נמצאות ברף הבינוני של פציעה בנסיבות מחמירות– וזאת בהינתן מספר הדקירות, הנזק שנגרם מביצוע העבירה והנזק האפשרי שהיה יכול להיגרם, סוג הכלי ששימש לפציעה, הרקע המקדים של האירוע וחלקו היחסי של עוז באירוע. באשר למדיניות הענישה הנוהגת ניתן לפנות לרע"פ 1529/20 אל סייד נ' מדינת ישראל (15.3.2020); רע"פ 4574/17 אבו עראר נ' מדינת ישראל (23.8.2017), ורע"פ 8421/19 דהן נ' מדינת ישראל (24.12.2019)).
יחד עם זאת, המקרה שלפנינו חריג בחומרתו, עוז נטל חלק בערב של פורענות בריונית, ובאמצעות חפץ חד דקר נער חף מכל פשע וגרם לו לנזקים פנימיים משמעותיים ולסיכון חיים, וכן לנזקים נפשיים חריפים. על המתחם לשקף את חומרת המעשה והשלכותיו. על יסוד האמור, יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בעניינו של עוז על עונש של מאסר בפועל למשך 24 עד ל-48 חודשים, לצד עונשים נלווים, וזאת בשים לב לכך שהמאשימה עתרה לכך שזה יהיה הרף התחתון של המתחם.
מיקום העונש בתוך המתחם – ולדי
את עונשו של ולדי יש למקום במחצית המתחם אם לא מעבר לכך, וזאת בהינתן העבר הפלילי המכביד, שכולל עבירות אלימות, תוך שלא ניתן להביא בחשבון לקולא הודאה או נטילת אחריות. לצד זאת, יש לתת משקל גם אם מוגבל, לנסיבות האישיות שתוארו בתסקיר ועל ידי העדים, לפגיעה שיש בהטלת עונש מאסר ממושך על בני המשפחה ובעיקר על בנו הפעוט שנולד בעת מעצרו ועל בת זוגו.
בכל הנוגע לעוז, המאשימה עתרה לעונש של 24 חודשי מאסר בפועל, והפעלה במצטבר של עונש המאסר המותנה כך שלעונש יצטברו שני חודשי מאסר לריצוי בפועל והשאר ירוצו בחוף. על אף חומרת המעשה לא ראינו מקום לחרוג מהעונש שהמאשימה טענה לו, בהתחשב בכך שהעבר הפלילי של עוז אינו מכביד, ונוסף על כך יש לתת ביטוי להודאתו, גם אם נעשתה לאחר שמיעת ראיות התביעה; וכן לכך ששהה משך שבעה חודשים במעצר בפיקוח אלקטרוני ומשך תשעה חודשים במסגרת סגורה (ולאחר מכן במעצר בית).
סיכום
על יסוד האמור, אני מציע לחברי כי נטיל על הנאשם 1, ולדיסלב ירין את העונשים הבאים:
17 שנות מאסר בפועל – שיימנו החל מיום מעצרו 4.5.2021;
הפעלה במצטבר של עונש המאסר המותנה שהוטל בתפ"ח (י-ם) 17890-06-19 – 6 חודשים, כך שעונש המאסר הכולל שאותו ירצה יעמוד על 17 שנים וחצי מיום מעצרו 4.5.2021.
מאסר על תנאי למשך שנה והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע בתוך 3 שנים ממועד שחרורו ממאסר.
פיצוי למתלוננים: א' ל' – בסכום של 50,000 ₪; י' ס' – בסכום של 30,000 ₪; מ' ג – בסכום של 5,000 ₪; א' א' – בסכום של 2,000 ₪. הסכומים ישולמו עד ליום 1.3.2024.
עונשו של הנאשם 3, עוז סמאק, יהיה:
מאסר בפועל למשך 24 חודשים בניכוי הימים שבהם שהה במעצר בבית המעצר (30.4.2021 – 14.11.2021).
הפעלת עונש מאסר על תנאי למשך 6 חודשים שהוטל בת.פ. (ירושלים) 32673-02-18, 22568-04-19, כך שחודשיים מתוך התקופה יצטברו לעונש המאסר המוטל בתיק זה וארבעה חודשים יהיו בחופף. עונש המאסר הכולל יעמוד על 26 חודשי מאסר בניכוי ימי המעצר שבהם שהה בבית המעצר.
מאסר על תנאי למשך 3 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע בתוך 3 שנים ממועד שחרורו ממאסר.
פיצוי למתלונן א' ל' בסכום של 5,000 ₪. הסכום ישולם בשני תשלומים שווים: הראשון לא יאוחר מ-1.3.2024; השני לא יאוחר מ- 1.4.2024.
ארנון דראל, סגן נשיא
השופט א' אברבנאל:
אני מסכים.
אלי אברבנאל, שופט
השופטת ח' זנדברג:
אני מסכימה
חיה זנדברג, שופטת
הוחלט להטיל על הנאשמים 1 ו- 3 את העונשים כמפורט לעיל.
התייצבות:
הנאשם 3 יתייצב לריצוי עונש המאסר שהוטל עליו ביום 20.3.2024 עד השעה 10:00 בבימ"ר ניצן, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על הנאשם לפנות לענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר לצרכי מיון מוקדם ותיאום הכניסה למאסר, בטלפונים: 074-7831077 או 074-7831078.
איסור פרסום:
מאחר והתיק מסווג כאסור בפרסום, הצדדים יודיעו עד 4.2.2024 אם יש מניעה לפרסום גזר הדין והכרעת הדין, וככל שנדרשות השמטות, יפרטו מה נדרש להשמיט.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.
מילה אחרונה לנפגעי העבירה. לבנו אתכם, ועם הסבל שהיה מנת חלקכם, בפן הפיזי ובפן הנפשי, על לא עוול בכפכם. אין לנו אלא לקוות כי תמצאו את הכוחות להמשיך בחייכם, כל אחד בדרכו, ואף לחגוג כאשר הדבר יתאפשר ללא מורא וללא חשש.
ניתן היום, י"ט בשבט התשפ"ג, 29.1.2024, במעמד הצדדים.
ארנון דראל, סגן נשיא
אלי אברבנאל, שופט
חיה זנדברג, שופטת
[גרסה מותרת בפרסום]
