לפני
כבוד השופט צ. ויצמן, אב"ד
כבוד השופטת י. מושקוביץ
כבוד השופטת צ. גרדשטיין פפקין
מערערת
(המשיבה בעמ"ש 2528-11-22)
ש. א. כ.
ע"י ב"כ עוה"ד מ.י. אוסדיטשר ואח'
נגד
משיב
(המערער בעמ"ש 47995-02-23)
ד. מ. כ.
ע"י ב"כ עוה"ד ש. שמחיוב
פסק דין
פתח דבר
ערעורים הדדיים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' הש' ע. בן דב ג'וליאן) מיום 28.8.2022, במסגרתו קבע בית משפט קמא את שיעור חיובו של המשיב במזונות ילדיו הקטינים לעבר ולעתיד וכן קבע את אופן איזון המשאבים בין הצדדים ביחס לנכסיהם, זכויותיהם וחובותיהם.
הצדדים, שניהם, ערערו במצטבר כמעט על כל אחת ואחת מקביעותיו של בית משפט קמא. אולם, בדיון שהתקיים לפנינו נאותו הצדדים למקד כל אחד את ערעורו, למספר סוגיות מצומצם כפי המסגרת הדיונית אותה נפרט בהמשך הדברים.
מטעמי נוחות, תכונה להלן – המערערת בעמ"ש 47995-02-23 והמשיבה בעמ"ש 2528-11-22 – המערערת ואילו המערער בעמ"ש 2528-11-22 והמשיב בעמ"ש 47995-02-23 יכונה המשיב.
תמצית העובדות הנדרשות לנדון
1. הצדדים נישאו ביום 7.12.2007 והתגרשו ביום 26.2.2020. לצדדים חמש בנות קטינות ילידות 2008 ,2009 ,2011 ,2015 ו – 2017.
במהלך החיים המשותפים המשפחה התגוררה בדירה בישוב *** הרשומה על-שם הורי המשיב (להלן- דירת המגורים). הצדדים ניהלו חשבון בנק משותף אליו הפקידו הכנסתם וממנו שולמו ההוצאות השוטפות.
ביום 6.9.2017 פתחה המערערת בהליך ישוב סכסוך, מועד זה נקבע כמועד הקרע בין הצדדים. כבר למחרת, ביום 7.9.2017, הפרידו הצדדים את מגוריהם והמשיב עזב להתגורר בבית הוריו.
ביום 31.12.17 הגישה המערערת תביעתה למזונות הקטינות (תלה"מ 63768-12-17).
ביום 1.1.18 הגישה המערערת את תביעתה לאיזון משאבים (תלה"מ 922-01-18).
במסגרת הליך ה"ט (12248-10-17) הוסכם בין הצדדים כי המערערת תעזוב את דירת המגורים עד ליום 31.1.2018.
בחודש 1/18 המערערת עברה להתגורר עם הקטינות בדירה שכורה בישוב מגורי הצדדים. המשיב שב להתגורר בדירת הוריו.
2. בעניין הקטינות הוגשו תביעות הדדיות (תלה"מ 64588-12-17; תלה"מ 50792-11-19).
ביום 27.1.2020 ניתן פסק דין, בהסכמת הצדדים, הקובע אחריות הורית משותפת על הקטינות. זמני השהות עם המערערת נקבעו בימים א, ג, ה כולל לינה. זמני השהות עם המשיב נקבעו בימים ב, ד כולל לינה. זמני השהות בסופי השבוע מתחלפים, מיום ששי עד בוקר יום ראשון.
3. בעניין מזונות הקטינות ניתנו החלטות זמניות באופן הבא –
בהחלטה מיום 19.1.2018 – נפסקו מזונות זמניים עבור חמש הקטינות: 5,500 ₪ בחודש+ 50% מהוצאות שכר הדירה (ולא יותר מ-2,000 ₪ בחודש)+ מחצית הוצאות חינוך ורפואה; נציין כי זמני השהות של המשיב עם הקטינות התקיימו אותה עת פעמיים בשבוע למשך ארבע שעות כל פעם.
4. בין לבין, על יסוד תסקירים שהוגשו בהחלטה מיום 29.8.2018 הורחבו זמני שהות הקטינות עם המשיב והתקיימו פעמיים באמצע השבוע ממסגרות החינוך, פעם אחת עד השעה 19:30 ופעם כולל לינה. בנוסף, בכל שבוע שני ממסגרות החינוך ביום ששי ועד למסגרות החינוך ביום א'.
כאמור, בפסק דין מיום 27.1.2020 נקבעה אחריות הורית משותפת על הקטינות, כאשר זמני השהות נקבעו באופן בו המשיב שוהה עם הקטינות 6 ימים מתוך 14.
5. מעת שכך, בהחלטה מיום 24.1.2021 – הופחתו המזונות הזמניים. נקבע כי המשיב ישלם לידי המערערת סך 2,000 ₪ עבור מזונות הקטינות (שתיים מהן היו עדיין מקטני קטינות) + 800 ₪ עבור הוצאות המדור והחזקתו + מחצית מהוצאות חינוך ורפואת הקטינות כאשר במחצית השנייה תישא המערערת.
6. בכל הקשור לתובענה הרכושית דומה כי עיקר המחלוקת בין הצדדים נגעה לטענת המשיב כי יש לאזן אף חובות רבים שנצברו במהלך תקופת הנישואין, העולים על סכום הזכויות הצבורות, ובכללם חובות שנצברו קודם למועד הקרע אך הוחזרו לאחר מועד הקרע.
7. נציין לעניין המחלוקת הרכושית כי אחת מטענות המשיב הייתה כי הוריו הילוו כסף לצדדים. קדמה לטענה זו תביעה אותה הגישו הורי המשיב כנגד המשיב והמערערת להחזר הלוואה ע"ס 717,400 ₪ אותה נתנו לצדדים (תמ"ש 45068-12-17). ביום 1.11.2018 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הורי המשיב והצדדים לפיו נדחתה התביעה כלפי המערערת. עוד נקבע, כי המשיב ישלם להוריו את מלוא החוב בסך 717,400 ₪ וכן ישלם את הוצאותיהם בסך 10,000 ₪ וכי הצדדים שומרים על טענותיהם בעניין חבות המערערת כלפי המשיב בחוב הנטען.
8. מכל מקום, במסגרת ההליך הרכושי מינה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 9.12.2018 מומחה חשבונאי, רו"ח אבי יחזקאל, כמומחה מטעם בית המשפט למתן חוות דעת בדבר איזון שווי כלל רכושם של הצדדים, מכל מין וסוג, לרבות זכויות וחובות, זכויות סוציאליות, כספים והכנסות מכל מקור לרבות הכנסות ממשלח ידם של הצדדים, בתקופה שממועד הנישואין 7.12.2007 ועד מועד הקרע 6.9.2017. כמו כן נדרש המומחה לחוות דעתו בעניין שווי העסקים של הצדדים נכון למועד הקרע.
חוות הדעת הוגשו לתיק בית המשפט ביום 11.11.2020 ותשובותיו לשאלות ההבהרה הוגשו לתיק ביום 15.7.2021. המומחה אף נחקר על חוות דעתו.
9. בקיצור מילין נאמר, כי לעניין הערכת שווי הפעילות העסקית של עסקי הצדדים והשתכרותם, מצא המומחה, כי יש להחיל ביחס לעסקהּ של המערערת את "גישת ההכנסה" לצורך הערכתו. המומחה מצא, בהינתן שהעסק מספק למערערת את השתכרותה החודשית, הרי שאין לו ערך מעבר לכך. ביחס לחברת "ש. ש. ה. ופ." (להלן – חברת ש.ש.) שבבעלות המשיב נמצא, כי תלויים בעניינה הליכים משפטיים אשר טרם הוכרעו סופית, שיש בהם להשפיע על הכנסות החברה. חוסר הוודאות בקשר עם תזרים מזומנים הצפוי לחברה מונע את קביעת שוויה במודל היוון תזרים מזומנים ("גישת ההכנסה"). לפיכך "גישת השווי הנכסי הנקי" נבחרה על ידי המומחה כגישה המתאימה להערכת שוויה של חברת ש.ש כאשר דרך התחשיב הוא שווי נכסי החברה בניכוי התחייבויותיה של החברה למועד הקרע. המומחה אף התייחס להסכם העמלות שנחתם בין חברת א. בה הועסק המשיב כשכיר לבין חברת ש.ש.. המומחה עמד על כך שכרגע לחברה ש.ש. אין הכנסות. כך עמד המומחה על כך שבחודש דצמבר 2015 המשיב הקים שתי חברות נוספות ק.ע וק.א. (להלן: החברות הקשורות) ואולם גם בהן לא היו הכנסות בשנים 2016-2019.
המומחה ציין כי בהתאם לגישת "השווי הנכסי" נכון למועד הקרע קיים לחברה ש.ש. גרעון בהון בסך 66,551₪, וכי ככל שלא ייקבע במסגרת ההליכים המשפטיים התלויים נגד החברה שלה זכות לקבלת עמלות בגין התקופה הקובעת עד מועד הקרע, אין לחברה שווי בהתאם לגישה זו.
כמו כן עמד המומחה על כך שלמשיב 2% ממניות חברת אס. אותן רכש תמורת 100,000 ₪. וכי עומדת תביעת חברת אס. נגד המשיב לחייבו בפיצוי בסך של 500,000 ₪ ולמכור במכר חוזר מניות שרכש באופן פרטי בקבוצת אס. תמורת 100,000 ₪ אשר טרם הוכרעה. אשר למניות אלו העלה המומחה שתי הצעות לחלוקה – חלוקה בעין או השבת חלק המערערת (50%) בסכום בו נרכשו המניות (100,000 ₪).
10. את העניינים הבאים הותיר המומחה להכרעת בית המשפט בשאלה האם לכלול באיזון המשאבים:
א. כספים שפדה המשיב מקרנות השתלמות על שמו לצורך תשלום עיקולי כספים.
ב. הלוואה בסך 717,400 ₪ להורי המשיב.
ג. תביעות נגד המשיב שטרם ידועות תוצאות החלטה בעניינן.
ד. האם על המערערת לשאת בחלק היחסי בגרעון ההון בחברת ש.ש. נוכח היות המשיב חתום על ערבות אישית לחובות החברה לבנק לאומי שם מתנהל חשבון החברה.
פסק דינו של בית משפט קמא
11. פסק דינו של בית משפט קמא התייחס, כאמור, לשתי התובענות שלפניו – זו הנוגעת למזונות הקטינים וזו הרכושית, ולהלן נעמוד על קביעותיו בכל אחת מהן.
כאן נציין כי בית המשפט התייחס אף לתביעת המערערת למזונותיה שלה ודחה תביעתה זו, וכיוון שאין ערעור בעניין זה לא נרחיב בדבר.
תביעת המזונות
12. בכל הקשור להכנסות הצדדים ויכולתם הכלכלית, קבע בית המשפט כי המערערת, שהינה מטפלת באומנות, בעלת תואר שני בטיפול באומנויות, ושני תארים ראשונים בייעוץ חינוכי וכן היא מדריכת הורים בהכשרתה (פרוט', עמ' 51 שורות 17-21), לא הניחה לפני בית המשפט את מלוא המידע בנוגע להכנסתה בפועל, ומכל מקום, בסופו של יום בהתחשב הן בהכנסתה כשכירה והן בעבודתה כעצמאית העריך את שכרה בשיעור של כ – 10,000 ₪ בחודש, ובהתייחס לכך שהיא נדרשת לתשלום שכ"ד בשיעור של כ 4,000 ₪ לחודש העריך את השתכרותה הפנויה בשיעור של 6,000 ₪ בחודש.
בכל הקשור למשיב, אשר שימש כעצמאי בתחום השקעות ופיננסיים בתחום הנדל"ן, בהתחשב, בין השאר, מפוטנציאל ההכנסות מחברת אס., שיעור הכנסתו עת עבד כמנהל בחברה (כ – 15,000 ₪ נטו) והעמלות שקיבל אותה עת, וטענותיו כי מצבו הכלכלי התדרדר עד שנדרש תקופה ארוכה לקבלת דמי אבטלה (בשנת 2020 כ- 7,200 ₪ לחודש), העובדה שהוא מתגורר בבית הוריו, התרשם בית המשפט כי כיום הכנסותיו הפנויות של המשיב זהות להכנסותיה הפנויות של המערערת וכי לשני הצדדים יכולות דומה לפרנס את הקטינות ולשאת בצרכיהן.
13. את צרכי הקטינות שהן מעל לגיל 6 העמיד בית המשפט על סך של 1,800 ₪ לחודש ואילו את צרכי הקטינה שהייתה במועד פסק הדין מקטני קטינות העמיד בית משפט קמא בשיעור של 1,400 ₪. בית המשפט עמד על כך שמדובר בסכומים הנמוכים לכאורה מהמקובל בפסיקת בית המשפט לצרכי קטינים, וזאת נוכח היכולת הכלכלית המוגבלת הנחזית של הצדדים והן בהתחשב בפירוט צרכי הקטינות כפי שפורטו על ידי הצדדים עצמם.
בנסיבות אלו קבע בית המשפט, ראשית דבר, כי אין מקום לקיזוז מזונות העבר שנפסקו ויש להתייחס אליהם כמזונות שנאכלו. נקבע כי לנוכח יכולות הצדדים המוגבלות, כמו גם חיובי המערערת הכספיים כלפי המשיב במסגרת ההליך הרכושי, עליהם נעמוד להלן, אין מקום להשבת כספי מזונות שנאכלו שכן הדבר עלול לפגוע ברווחת הקטינות. בצד זה ובהתחשב בקביעתו זו מצא בית המשפט שלא להשית על המשיב חיוב מזונות עתידי עבור הקטינות מהגיען לגיל 6, אף כי תחשיב אריתמטי של חיוב המזונות היה בו להשית עליו חיוב כספי מסוים מדי חודש.
מאידך ביחס לבת מקטני קטינות חויב המשיב לשאת במזונותיה בשיעור של 800 ₪ לחודש עד להגיעהּ לגיל 6.
עוד הורה בית המשפט כי בהוצאות שאינן תלויות שהות, ובכללן: חינוך, רפואה, תספורת, טלפון סלולרי והחזקתו, ומתנות לחברים יישאו ההורים בחלקים שווים.
כאמור לעניין חיוב המזונות הגישו הצדדים ערעורים הדדיים כפי שיפורט להלן.
התובענה הרכושית
14. התובענה הרכושית כללה פרטי רכוש רבים ובכללם חובות נטענים ודרישות להערכת שווי עסקי הצדדים. לצורך הקיצור והבהרת מסקנות בית משפט קמא מצאנו לסכם את פרטי פסק הדין בטבלה –
נכס/ זכות/חובה
פרטים עובדות ונימוקים
מסקנה
1.
חברת ש. ש.
הוקמה ביום 30.3.2015 במהלך הנישואין ועיסוקהּ במתן שירותי ניהול ואחזקה פיננסיים. המשיב הוא בעל המניות היחיד בחברה. בעלת ערך שלילי זולת לעניין תביעת עמלות שהוגשה על ידי המשיב חושב לפי גישת "השווי הנכסי" בהעדר אפשרות להערכה על פי "גישת ההכנסה".
אין לאזן
2.
חברת ק. א.
הוקמה ביום 16.12.2015 במהלך הנישואין. המשיב הוא בעל המניות היחיד בחברה. בעלת ערך שלילי להערכת המומחה. חושב לפי גישת "השווי הנכסי" בהעדר אפשרות להערכה על פי "גישת ההכנסה".
אין לאזן
3.
חברת ק. ע.
הוקמה ביום 28.12.2015 במהלך הנישואין והמשיב הוא בעל המניות היחיד בה. בעלת ערך שלילי להערכת המומחה. חושב לפי גישת "השווי הנכסי" בהעדר אפשרות להערכה על פי "גישת ההכנסה".
אין לאזן
4.
עסק המערערת לטיפול באומנות
הוקם ב 2010. למעשה מהווה מקור למשכורת המערערת . אין שווי זולת למשכורות שחושבו במסגרת הליך המזונות. המומחה ביסס את חוות דעתו בדבר שווי עסקה של האם על שיטת "היוון זרמי המזומנים העתידיים" (D.C.F), "גישת ההכנסה" כהגדרתה בחוות הדעת.
אין לאזן
5.
הלוואה מקרן השתלמות מיטב דש
הוכח כי נלקחו הלוואות בתקופת הנישואין בשיעור של 62,000 ₪ אשר הופקדו לחשבון המשותף.
יש לאזן סך של 62,000 ₪.
6.
חוב בעלים לחברה
הוכחה יתרת חוב לחברה בשיעור של 65,000 ₪ נכון למועד הקרע.
מדובר בחוב משותף בסך 65,000 ₪ שיש לאזנו
7.
יתרת חוב לבנק לאומי
המומחה אישר בחקירתו שיתרת חוב בסך 142,785 ₪ לבנק לאומי כוללת יתרות החזר שתי הלוואות מבנק לאומי, לחברת ישראכרט, לחברת מימון ישיר ויתרת עו"ש בסך 16,141 ₪. אף שההלוואות נעשו ללא אישור המערערת הן הועברו לחשבון המשותף.
יש לאזן החוב נכון למועד הקרע.
8.
יתרת חוב לבנק דיסקונט
החשבון בבנק דיסקונט רשום ע"ש המערערת. על פי חוות הדעת, נכון למועד הקרע החוב לבנק עמד על סך 2,800 ₪. המשיב לא השיג על יתרת החוב לבנק דיסקונט.
יש לאזן החוב נכון למועד הקרע.
9.
זכויות סוציאליות
יש לאזן הזכויות לפי מועד הבשלתן כמפורט בגישה ב' המוצעת בחוות דעת המומחה.
10.
מניות חברת אס.
למשיב 2% במניות חברת אס. שנרכשו בהסכם שנחתם בין המשיב לבין בעלת השליטה בחברות, חברת "א. פ. בע"מ". כנגד המשיב הוגשה תביעה (ת"א 13934-06-16) במסגרתה התבקש בית המשפט לחייב המשיב למכור את המניות במכר חוזר תמורת 100,000 ₪.
בהינתן כי תלויה ועומדת תביעה נגד המשיב למכר חוזר של המניות בסכום השווה לשווי החלוקה (100,000 ₪) אשר טרם הוכרעה ומשהצדדים לא התייחסו בסיכומים לחלופה המועדפת על ידם לחלוקה ובשים לב, כי ההלוואה לרכישת המניות ניטלה בתקופת החיים המשותפים – נקבע כי המערערת זכאית למחצית שווי רכישת המניות במועד רכישתן – 50,000 ₪ אשר ישולמו לה על ידי המשיב.
11.
חוב לבנק לאומי בגין ערבות המשיב לחברה
בכל הנוגע לחשבון העסקי – בכתבי הטענות מתייחס המשיב להלוואה שנטלה החברה מהבנק בסך 110,000 ₪ והכספים הופקדו בחשבון הבנק המשותף כשנה לפני מועד הקרע. טענה זו לא נסתרה על ידי המערערת, כמו גם השימוש שעשו הצדדים בכספים. לא הוכח כי כספים נוספים הופקדו לחשבון המשותף.
על המערערת להעביר למשיב מחצית מההלוואה בסך 110,000 ₪ (55,000 ₪).
12.
תביעת חוב "חדד יועצים"
מדובר בפעילות עסקית במהלך עניינים רגיל של חברה. המשיב הוא בעל המניות היחיד בחברה ולא הוכח שהמערערת הייתה שותפה לפעילות עסקית זו או הייתה מודעת לה.
אין לאזן החוב .
13.
גרעון חברת ש. ש.
קיים גרעון של 66,000 ₪ נכון למועד הקרע ואולם אין מקום לחייב המערערת בגרעון זה.
אין לאזן החוב.
14.
הלוואה מחברת אמנה
מדובר בשתי הלוואות אחת נלקחה בתקופת הנישואין בגינה שילם המשיב לאחר מועד הקרע סך של 25,000 ₪, והשנייה נלקחה לאחר מועד הקרע.
אין לאזן ההלוואה שנלקחה לאחר מועד הקרע.
בכל הנוגע לסך ששולם על ידי המשיב בגין ההלוואה שנלקחה בתקופת הנישואין (25,000 ₪) יש לאזנו בין הצדדים.
15.
יתרת חוב בחשבון המשותף בבנק הפועלים
בחודש 6/2018 הגיש הבנק נגד הצדדים תביעה כספית על סך 178,751 ₪ בגין יתרת חוב לעו"ש ואשראים בחשבון הבנק הרשום על שמם (תא"ק 37783-06-18). המערערת הגיעה עם הבנק להסדר בעניין חלקהּ בחוב.
אין לאזן בין הצדדים את חלקו של המשיב בחוב.
16.
חוב נטען להורי המשיב
הורי המשיב הגישו תביעה כספית נגד הצדדים ע"ס 717,400 ₪ אשר התנהלה לפני מותב אחר. ביום 1.11.2018 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הורי המשיב והצדדים לפיו נדחתה התביעה כלפי המערערת. נקבע, כי המשיב ישלם להוריו את מלוא החוב בסך 717,400 ₪ וכן ישלם את הוצאותיהם בסך 10,000 ₪ וכי הצדדים כאן שומרים על טענותיהם בעניין חבות המערערת כלפי המשיב בחוב בהליך לפני בית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 45068-12-17) ; בית המשפט מצא כי הוכח שהמשיב החזיר להוריו סך של 155,000 ₪ ויש לראות נוכח חלוף הזמן כוויתור מצד ההורים באשר ליתרת החוב.
יש לאזן את הסך שהוכח כי שולם על ידי המשיב להוריו (155,000 ₪) וכן את הוצאות המשפט ששילם להוריו (10,000 ₪).
17.
הברחת 12,000 ₪ מהחשבון המשותף
לא הוכח מי משך את הסכום, לצורך מה נמשך.
אין לאזן החוב הנטען.
18.
הכנסות המערערת בתקופה שבין 7-9/17
הכנסות אלו הובאו בחשבון בהליך המזונות ולא במסגרת ההליך הרכושי
אין לאזן.
כאמור, בכתבי ערעורם טענו הצדדים כמעט ביחס לכל פרט ופרט בהכרעתו של בית משפט קמא. בצד זה במסגרת הדיון שלפנינו נאותו הצדדים לצמצם את ערעוריהם ולמקדם במספר נושאים עיקריים, כפי שיובא להלן.
תמצית טענות הצדדים לעניין פסק הדין הנוגע למזונות הקטינות
15. לטענת המערערת שגה בית המשפט בכך שלא חייב את המשיב במזונות ילדותיו מעל לגיל 6, וזאת תוך התעלמות מכושר ההשתכרות של המשיב. שגה בית המשפט בנמקו את פטור המשיב בתשלומים שנשא בתקופת הנישואים ולאחריה. בית המשפט התעלם מכושר השתכרותו של המשיב היותו בוגר תואר בכלכלה ובמנהל העסקים וכן מתעלם מההשפעה שיכולה להיות להסכם העמלות של חברת ש.ש. עם חברת אס. לכושר השתכרותו של המשיב. ודוק, התביעה שהגישו ש.ש. והמשיב כנגד חברת אס. וחדד יועצים הועמדה על סך של 6.7 מיליון ₪ (ת.א 48743-11-21) ובמסגרתה צוין כי הסכם העמלות שריר וקיים. כך שגה בית משפט קמא בכך שלא חייב את המשיב בהוצאות מדור הקטינות במיוחד שחלק מהם מקטני קטינות.
16. מנגד הלין המשיב בערעורו על כך שבית המשפט הותיר על כנו את חיובו במזונות העבר ולא הפחיתו כנדרש. בית המשפט מצא להפחית בחיובו של המשיב במזונות הקטינות אחר שמצא כי המערערת הסתירה את מלוא השתכרותה אך התעלם מהדבר עת נדרש להורות על החזר סכומי מזונות משמעותיים בהם חויב המשיב בשל התנהלותה חסרת תום הלב של המערערת, וכך נמצא כי המערערת התעשרה שלא כדין במהלך שנות ניהול ההליך הרבות, במאות אלפי ₪ אותם נדרש המשיב לשאת שלא כדין בגין מזונות הקטינות.
****
17. כבר עתה יאמר כי מצאנו לדחות את הערעורים ההדדיים של הצדדים בכל הקשור לסוגיית המזונות.
בית משפט קמא היה מודע היטב לסכומים בהם חויב המשיב בגין מזונות העבר, כאשר חלקם, כאמור, נקבע בעת שזמני השהות היו שונים באופן מהותי מהמצב היום, ומירב נטל גידול הקטינות הושת על המערערת.
בית המשפט לא קבע בחישובו מדור עבור הקטינות, קביעה שיחד עם העובדה שעל המשיב לשאת עוד שנים רבות במזונות הקטינות ובהתייחס ליחס זמני השהות של הקטינות עם כל אחת מהקטינות ומדורן, ולאחר שיבוצע חישוב אריתמטי, ניתן למצוא איזון של הדברים באופן שמחד הופטר המשיב ממזונותיהן העתידיים של הקטינות ומאידך הותיר את החיוב העודף בגין העבר על כנו בגדר מזונות שנאכלו, תוך התחשבות, בין השאר, בסכומים אותם תידרש המערערת להחזיר למשיב בגין תשלומי האיזון בתובענה הרכושית. בנוסף, בית המשפט סבר כי החזר מזונות העבר העודפים בצירוף הנטל הכספי של איזון המשאבים המוטל על המערערת עלול לפגוע בטובת הקטינות וריווחתן. לפיכך מצא לאזן הדברים על ידי פטור המערער ממזונות עתידיים.
לסברתנו שיקול דעתו של בית המשפט לפטור את המשיב מחיובי המזונות העתידיים ומאידך לא להורות על החזר מזונות עבר, אותם הגדיר כ"מזונות שנאכלו" הוא סביר וראוי ואין מקום להתערב בו (לעניין שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט באי החזרת מזונות עבר בגדר "מזונות שנאכלו", ראו, כדוגמה, בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלונית (2005); עמ"ש 65143-10-21 ה. נ' ה, (2022) והמובאות הרבות המפורטות בהן).
תמצית טענות הצדדים לעניין פסק הדין בתביעה הרכושית
18. בעניין פסק הדין הרכושי צמצמה המערערת את טענותיה לעניינים הבאים –
שגה בית משפט קמא בקובעו כי עסקי המשיב ובמיוחד חברת ש.ש. הם חסרי ערך. ברי שלא ניתן לקבוע קביעה שכזו כאשר עומדת על כנה תביעה על סך למעלה מ 6.7 מיליון ₪ אותה הגישה החברה כנגד גורמים שונים. לו תזכה החברה בתביעה או בחלקה יהא בדבר להשפיע באופן מהותי על ערכה ושוויה, לפיכך ראוי להמתין בנדון לבירור התובענות התלויות ועומדות.
כמו כן שגה בית משפט קמא עת קבע כי על המשיב להחזיר למערערת מחצית מהערך הנומינלי ששולם בגין מניות חברת אס. בחודש יולי 2014. אחת משניים או שערך המניות יוערך נכון להיום או שחיוב המשיב בהחזר יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הרכישה ואולם ברי כי אין כל מקום להחזר נומינאלי.
19. המשיב בערעורו שלו טען לשתי הסוגיות הבאות – האחת, שגה בית משפט קמא עת חייב את המערערת בהחזר חובות על בסיס נומינאלי שעה שעסקינן בהלוואות שנלקחו מגורמים מסחריים הנושאות ריבית בנקאית ובכך מצא עצמו המשיב נושא בעול הריבית שנלקחה בגין הלוואות אשר שימשו את הצדדים שניהם, כאשר בסופו של יום שיעור הריבית עולה על שיעור קרן ההלוואה. השנייה, טענה הנוגעת לחיובה של המערערת אך ורק במחצית סך של 155,000 ₪ מההלוואה שניתנה לצדדים על ידי הורי המשיב אחר שבית משפט קמא קבע כי בהינתן שזהו הסך שהוחזר על ידי המשיב בארבע השנים האחרונות הרי שיש להניח כי ההורים ויתרו על יתרת סך ההלוואה שנתנו לצדדים. לטענת המשיב שגה בית משפט קמא בקבעו ויתור מצד ההורים שכלל לא הוכח וכי שומה על המערערת לשאת בכל סך אותו ישיב להוריו מכלל ההלוואה שניתנה על ידם.
****
20. אחר שבחנו את טענות הצדדים באשר לפסק הדין הרכושי מצאנו כי יש לקבלן באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.
21. אשר לטענות המערערת בסוגיית הערכת שווי עסקו של המשיב, מצאנו כי יש בה ממש במובן מסוים שיפורט להלן. אין חולק כי עסקו של המשיב נפתח במהלך תקופת הנישואין ולפיכך יש מקום לחלוק בשווי העסק – חברת ש.ש.. אומנם מומחה בית המשפט קבע כי לעת עתה, ובהתעלם מהתביעה הכספית המשמעותית שהוגשה על ידי חברת ש.ש כנגד גורמים שונים, יש להעריך חברה זו כחסרת ערך ממשי, ואכן מבחינה חשבונאית אנו תמימי דעים עם המומחה לעניין ערכה המוערך של החברה בשלב זה, ואולם לסברתנו אין מקום לקביעת שווי החברה כעת ובטרם התבררה התביעה הכספית המשמעותית ביותר אותה היא הגישה כנגד גורמים שונים ואשר תוצאותיה בוודאי שיהא בהן להשפיע על ערכה של החברה (ודוק; אין מדובר בשווי החברה כפי שיתגבש לאחר מועד הקרע, מדובר בתביעה לתשלום עמלות להן זכאית היתה החברה טרם מועד הקרע, ומשכך בוודאי שיש בהם להשפיע על ערכה). לפיכך הדרך הראויה, לסברתנו, היא לקבוע כי בכל הקשור לחלוקת הזכויות בחברה ש.ש תעמוד למערערת, ככל שתחפוץ בכך, זכות תביעה לעתור לאיזון שוויה של החברה בעתיד, אחר שתתבררנה זכויותיה של החברה בתובענה שהוגשה על ידה. זכות תביעה שכזו, לכאורה, אינה עומדת למערערת על פי פסק דינו של בית משפט קמא ויש בדבר לקפח שלא כדין את המערערת. למותר לציין שאין באמור לגרוע מטענה מטענותיו של המשיב באשר להוצאות להן נדרש בגין תביעתו הנזכרת לצורך התביעה הכספית שהוגשה בשם החברה וכיוצ"ב, טענות אותן יוכל להעלות במסגרת הגנתו, ככל שתוגש תביעה, כאמור.
22. גם בטענתה הנוספת של המערערת לעניין שיעור ההחזר המגיע לה בגין רכישת מניות חברת אס. יש ממש. על פי פסק דינו של בית משפט קמא היא זכאית למחצית הסך ששולם בגין רכישת המניות על פי ערך הרכישה בחודש יולי 2014. המערערת סבורה כי קביעה זו מקפח אותה כיוון ששווי המניות עלה. המומחה סבר כי לא ניתן להעריך את שווי המניות בשלב זה.
בעניין זה, לסברתנו, שגה בית המשפט בקבעו השבה בערכים נומינאליים. המומחה הציע שתי חלופות; חלוקה בעין (לגבי ציין כי לכך עלויות וכן סיכונים משפטיים לאור העובדה כי החברה תובעת מהמשיב את השבת המניות הללו) או העברה למערערת של מחצית הסכום ששילם המשיב עבור המניות (וציין כי סכום זה הוא אף הסכום שתבעה החברה עבור השבת המניות, ובכך אינדיקציה שמצא המומחה לשווי המניות). סברנו, כי נוכח המחלוקת המשפטית שעשויה להביא לכך כי המניות תושבנה לחברה, ונוכח העלויות הנובעות מהעברת הזכויות במניות, כדין קבע בית המשפט, כי יש לבצע השבה כספית ולטעמנו יש להשיב את הכספים בתוספת הצמדה למדד, וזאת מקום בו שווי מניות מטיבו אינו משקף בהכרח את שווי רכישתן ושווין כיום אינו ידוע (לסברתינו אין מקום להוסיף ולחייב את המשיב אף בתשלום ריבית שכן די בשמירת ערך המניות ללא תשואה אשר לא ברור כלל האם נוספה להן). עוד נבקש להוסיף לעניין זה כי ככל שיבקשו הצדדים בהסכמה לקבוע כי המערערת תהא זכאית ל1% מהמניות בעין תחת האיזון הכספי, יוכלו לעשות כן. כמו כן ככל שידרש המשיב להשיב את המניות שנרכשו על ידו תעמודנה לו טענותיו בגין השבה זו כנגד המערערת.
23. אשר לנטען על ידי המשיב ביחס לפסק הדין בתובענה הרכושית, הרי שגם כאן מצאנו לקבל טענותיו בחלקן.
ראשית, בכל הקשור לאופן חיוב המערערת בהשתתפות בחובות שנקבעו כמשותפים ברי כי יש להעריך את שווי החובות נכון למועד הקרע כאשר הם כוללים את הריבית החלה עליהם, בין אם זו ריבית בנקאית חריגה ובין אם ריבית אחרת. לאחר איזון החובות במועד הקרע הרי שככל שקיים סכום שטרם שולם על ידי המערערת כנדרש על-פי תחשיב האיזון אזי רשאי המשיב לפתוח כנגדה תיק הוצל"פ אשר יצברו את הריבית וההצמדה הנוהגים בלשכת ההוצל"פ. הדבר נכון בנסיבות העניין גם כאשר נקבע שהמערערת לא הייתה מודעת להלוואות שנטל המשיב, מכיוון שהיא נהנתה מן ההלוואות ועל כן יש מקום כי תשתתף בהשבתן. ואולם, אין מקום לחייב את המערערת, כטענת המשיב, בשיעור החזר ההלוואה בריבית החריגה ששילם הוא בגין השבת ההלוואה לאחר מועד הקרע, אלא בריבית והצמדה על פי חוק. קבענו כך, שכן לסברתנו, לאחר מועד הקרע, אין המערערת צריכה לשאת במחדלו של המשיב באי החזרת ההלוואה אותה נטל. בדומה, לו היו הצדדים נוטלים יחדיו הלוואה מגורם בנקאי כזה או אחר היה כל אחד מהם יכול להגיע להסכמות עם המלווה ביחס לחלקו בהלוואה (כפי שנעשה בכל הנוגע לחוב לבנק הפועלים). במקרה כזה, כל צד היה משיב את ההלוואה בתוספת הריבית הקבועה לגביה, אך לא היה מי מהצדדים מחויב לשאת בריבית חריגה בגין אי עמידה בפירעון ההלוואה על ידי הצד שכנגד לאחר מועד הקרע. היינו, לאחר מועד הקרע אין מקום לחייב המערערת בריבית ההלוואה, אלא עד למועד הקרע בלבד וממועד הקרע ואילך על פי הריבית הנהוגה בחוק.
נוכח האמור – יש לאזן את ההלואות והחובות הנזכרים בסע' 27 וסע' 32 לפסק הדין נכון למועד הקרע והחל ממועד הקרע להוסיף לסך האיזון שלא שולם הפרשי הצמדה וריבת כחוק בלבד.
כאן נעיר, כפי שציינו קודם, כי אין לחייב את המערערת לשאת בסך נוסף בגין החוב לבנק פועלים אחר שנקבע כי היא נשאה ישירות בחלקה בחוב זה על פי הסכם שחתמה ישירות עם הבנק (סע' 36 לפסק הדין).
24. בכל הקשור לטענת המשיב כי לא היה מקום לפטור את המשיבה מיתרת ההחזרים הכספיים אותם ישיב להוריו בגין ההלוואה שניתנה לצדדים וכי שגה בית משפט קמא בקבעו כי הוכח ויתור של ההורים על יתרת ההלוואה זולת לסך 155,000 ₪ ששולמו על ידו. אנו סבורים כי יש ממש בטענה זו שכן אין בעובדה שלעת עתה החזיר המשיב אך ורק 155,000 ₪ להוריו בכדי ללמד כי אלו ויתרו על יתרת ההלוואה שניתנה על ידם בשיעור של 717,400 ₪. קביעתו זו של בית משפט קמא אינה מבוססת על ראיות או עובדות שהובאו לפניו ויש לבטלה. משמעות הדבר היא, כי ככל ובעתיד ישלם המשיב להוריו סכומים נוספים ויטען כי הורתם בהחזר ההלוואה שניתנה על ידם הוא יוכל להגיש תובענה מתאימה בגין סכומים אלו. ברי כי אין באמור כדי למנוע מהמערערת להגיש טענותיה נגד חיובה בגין סכומים אלו, ככל שתחפוץ בכך, מכל טעם שהוא.
סוף דבר
25. הוחלט לקבל את הערעורים ההדדיים שהוגשו על ידי הצדדים באופן חלקי כמפורט להלן –
המערערת תהא רשאית להגיש בעתיד תובענה הנוגעת להערכת זכויותיה בחברת ש.ש אם וככל שתחפוץ בכך בהתחשב להתפתחות והתקדמות תביעת ש.ש לפיצויים ועמלות, כאשר שמורות למשיב כל טענות ההגנה העומדות לו לעניין זה – בין טענות קיזוז ובין טענות אחרות.
במסגרת האיזון תהא המערערת זכאית למחצית מסכום רכישת מניות אס. המשיב בתוספת הצמדה (ככל שיבקשו הצדדים בהסכמה לקבוע כי המערערת תהא זכאית ל1% מהמניות בעין תחת האיזון הכספי, יוכלו לעשות כן, כאמור, בהסכמה בלבד). אם בעתיד ידרש המשיב להשיב את המניות תעמוד לו זכות לעלות טענותיו בעניין זה כנגד המערערת.
קביעת בית משפט קמא לפיה הורי המשיב ויתרו על החזר יתרת ההלוואה כלפיהם תבוטל וככל שהמשיב ישיב להוריו סכומים נוספים בגין ההלוואה יהא רשאי להגיש תובענה בעניין הכספים הנוספים כנגד המערערת, למערערת שמורות כל טענותיה כנגד התביעה, ככל שתוגש.
החובות בגין ההלוואות לבנק לאומי, ישראכרט ומימון ישיר המפורטים בסע' 27 ו – 32 לפסק הדין תאוזנה נכון למועד הקרע (בצירוף הריביות החלות על הלוואות אלו נכון למועד הקרע) ולאחרי כן יתרת סכום האיזון שלא שולם יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.
26. בנסיבות העניין בהן התקבלו חלק מטענות כל אחד מהצדדים לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.
27. ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.
ניתן היום, י"ח סיוון תשפ"ד, 24 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
צבי ויצמן, שופט – אב"ד
יעל מושקוביץ, שופטת
צבייה גרדשטיין פפקין, שופטת
