בפני
כבוד השופטת, סגנית הנשיאה ו. פלאוט, אב"ד
כבוד השופט צ. ויצמן
כבוד השופטת י. מושקוביץ
מבקש
ס. א.
נגד
משיב
ש. ע.
פסק דין
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כבוד השופטת ר. מקייס) מיום 31.8.22 (ת"ב 41249-04-16), במסגרתו נדחתה בקשה לביטול פסק בורר שהוגשה על ידי המערער והתקבלה בקשה לאישור פסק בורר שהוגשה על ידי המשיב. הערעור בפנינו נדון אחר שבקשת רשות לערער על פסק הדין התקבלה בהחלטת סג"נ כבוד השופטת ו' פלאוט מיום 20.2.2023.
רקע ותמצית טענות הצדדים בפני בית המשפט קמא
הצדדים הם אחים אשר ניהלו בשותפות עסק של סיטונאות למכירת מזון ומוצרי ניקיון במשך שנים רבות. בשנת 2009 נפלה מחלוקת בין הצדדים ודרכיהם נפרדו. בשנת 2012 פנו הצדדים לברר את טענותיהם ההדדיות בפני הבורר מר עמנואל מזעקי (להלן: "הבורר"). עיקר הטענות ההדדיות נוגע לנטילה שלא כדין של כספי השותפות שבאמצעותם נרכשו נכסים שונים הרשומים כיום על שם הצדדים או על שם ילדיהם. ביום 16.3.2016 חתם הבורר על מסמך הנושא את הכותרת "סיכומי הבורר בתיק". על פי קביעת הבורר חולקו נכסים משותפים (חנויות ומגרשים) בין האחים, והמערער חויב לשלם למשיב סך של 4,982,898 ₪.
מתוך שכך הגיש המשיב בקשה לאישור פסק הבורר, והמערער עתר לביטולו.
בדיון בבקשות הצדדים בנוגע לתוקפו של פסק הבורר הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן לאחר הגשת כתבי טענות ומסמכים יינתן פסק דין קצר על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 אשר יכריע במחלוקת בין הצדדים לגופה ויכלול חיוב כספי בלבד של מי מהצדדים. הסכמה זו בוטלה במסגרת ערעור שהוגש על ידי המשיב (עמ"ש 55597-06-20) , שכן המערער לא העביר את מלוא המידע שהיה עליו להעביר במסגרת ההסכמה (ובעיקר את רשימת נכסיו של אחד מילדיו, שעל פי הטענה, נרשמו על שמו נכסים שנרכשו מכספי השותפות מושא הליך הבוררות). משבוטלה הסכמת הצדדים שב התיק לבית המשפט קמא על מנת שיכריע בבקשה לביטול פסק הבורר ובבקשה הנגדית לאישורו.
תמצית טענות המערער
לטענת המערער, הורתו של הליך הבוררות בחטא; מלכתחילה, החלה ההדברות בין הצדדים, באמצעות הבורר, כגישור וניסיון להשכין שלום. בהמשך, החתים אותו הבורר על מסמך שכותרתו "ייפוי כוח בלתי חוזר לביצוע בוררות" הנושא תאריך 28.5.12, אך אין חולק כי נחתם במועד מאוחר יותר, שכן המערער התלבט האם ברצונו לחתום על המסמך ורק בשלב מאוחר יותר חתם עליו.
לטענת המערער, די בתיאור הדברים הנזכר כדי לקבל את בקשתו לביטול פסק הבורר, שכן בורר שאינו מגשר בהתאם לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג- 1993 (להלן :"תקנות הגישור"), אינו יכול לפתוח בהליך גישור ולאחר מכן להפוך בורר.
יתרה מכך, לטענת המערער, המסמך עליו חתם אינו הסכם בוררות; כותרתו "ייפוי כוח בלתי חוזר לביצוע בוררות", רק הוא חתום עליו וכותרתו מעידה על תכנו, היינו מדובר בייפוי כוח בלבד ובהעדר הסכם בוררות פגם זה מהווה עילה לביטול פסק הבורר מכוח סעיף 24(1) לחוק הבוררות התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק" או "חוק הבוררות").
לטענת המערער הוא לקח חלק בהליך הבוררות ונכח בשלוש או ארבע ישיבות. אך משגילה כי הבורר והמשיב עושים יד אחת נגדו, ובהתייעצות עם בתו, שהיא עורכת דין ועם עורך דין נוסף, שאת שירותיו שכר, הודיע, ביום 1.11.12, באמצעות עורך דינו, כי ייפוי הכוח עליו חתם מבוטל, דרש כי לא תבוצענה פעולות מכוחו וחדל להגיע לישיבות הבוררות, שלגישתו, לאו בוררות היא.
במענה למכתב בא כוחו השיב הבורר, כי מאחר וייפוי הכוח שניתן הוא בלתי חוזר, הרי שאין הוא ניתן לביטול, ועל כן הוא ממשיך לנהל את הליך הבוררות, לרבות גביית שכר טרחה בגינו.
המערער טען, אפוא, כי לבד מהעובדה שלא נחתם הסכם בוררות וכי הבורר, שלא כדין, החל את ההדברות עם הצדדים כמגשר, התגלו לו במהלך הליך הבוררות ולאחריו, פגמים רבים היורדים לשורשו של ההליך.
כך, לטענתו, הבוררות נמשכה למעלה משלושה חודשים וזאת בניגוד לסעיף 2 לחוק שכן הליך הבוררות החל בשנת 2012 ופסק הבורר ניתן בשנת 2016, וכי הבורר האריך את תוקפו של ההליך ללא מתן זכות תגובה למערער או לבא כוחו.
עוד טען המערער, כי הבורר פעל במשוא פנים לטובת המשיב וזאת נוכח היכרות מוקדמת ביניהם עוד מתקופת בר המצווה של בנו של המשיב.
עוד נטען כי תוכנו של פסק הבורר מנוגד לתקנת הציבור, וזאת בניגוד לסעיף 24 (9) לחוק, בין היתר, נוכח העובדה כי הבוררות התבססה על יפוי כוח בלתי חוזר שניתן לאדם שאינו עורך דין, בניגוד לדין. עוד טען כי תכנו של פסק הבורר מנוגד לתקנת הציבור, שכן, הבורר פסק שעל המערער להשיב למשיב את מלוא השכר והכספים שנגזלו מהשותפות, בעוד שהמערער והמשיב היו שותפים מלאים בשותפות, כך שלכל היותר שומה היה על המערער להשיב למשיב מחצית מהסכומים, שכן את מחציתם הוא זכאי לקבל בהתאם לחלקו בשותפות.
כן טוען המערער כי חוות דעת השמאי עליה הסתמך הבורר לצורך קביעת סכום פסק הבורר, לא הומצאה לידיו וכי השמאי לא זומן ליתן עדות במסגרת הליך הבוררות, ומשכך, נמנעה הימנו הזכות לחקרו. כך נטען כי נערכה שמאות לנכסיו בלבד ולא לנכסי המשיב באופן המבסס את הטענה בדבר היות הבוררות מוטה.
עוד טען המערער כי במהלך הליך הבוררות לא קיבל את הפרוטוקולים ולא היה ער לתוכנם, אך גילה לאחר מכן, כי הבורר ערך את הפרוטוקולים ושינה את תכנם, וע"כ המדובר בתרמית המחייבת את ביטול פסק הבורר.
כן נתגלה למערער, לטענתו, כי הבורר הורשע בפלילים בגין עבירה של חטיפת ילד וזיוף דרכון. משנחשף המערער למידע זה, פנה אל הבורר בהודעת דוא"ל מיום 22.4.2013, אך הבורר התעלם מהודעתו ולא השיב לה. כך או כך, לטענת המערער שומה היה על הבורר לחשוף בפני הצדדים את עברו ומשלא עשה כן, נפגם תוקפו של הליך הבוררות, בפגם היורד לשורשו של ההליך ויש בו בכדי להביא לביטולו.
תמצית טענות המשיב
המשיב טען, מאידך, כי יש לדחות את כל טענות המערער. כי העובדה שהמערער הגיש את הבקשה לביטול רק לאחר שהמשיב עצמו הגיש בקשה לאישור פסק הבורר, די בה לבדה בכדי לדחות את הבקשה.
לטענת המשיב, בנוסח ייפוי הכוח קיים פירוט לגבי נושא הבוררות והוא מהווה הסכם בוררות לכל דבר ועניין, שכן מצויה בו הסמכות "לטפל ולעשות בכל הקשור בנושא הבוררות לכל עניין שהוא, בנושא כספים, סחורות, ציוד ונכסים, נשוא עניין הבוררות…"
יתרה מכך, כבר בחודש פברואר 2012 סוכם בין הצדדים כי יתקיים הליך בוררות, והיוזמה לקיום הליך בוררות בפני הבורר הייתה של אח הצדדים, הרב עמיאל, והוא זה שאף הציע את זהות הבורר.
כך נטען, כי ביום 28.5.12 מינו הצדדים את הבורר, וקבעו את סמכויותיו, כי הליך חתימת ייפוי הכוח על ידי המערער תועד בפרוטוקול מיום 5.8.12, ומצוין שם שהצדדים הסכימו לכך שהבורר ייפגש עם כל אחד מהם לחוד. עוד נטען, כי לבא כוחו של המערער נשלחו מלוא הזימונים לכל ישיבת בוררות ולא ניתן, בדיעבד, לאחר קבלת פסק הבורר, לטעון כנגד סמכות הבורר.
לטענת המשיב לא החל הליך גישור טרם הליך הבוררות, ואף אילו היה מתחיל ההליך כגישור, הרי שבהסכמת הצדדים אין מניעה כי יהפוך לבוררות. הצדדים נפגשו תחילה עם הבורר בכדי לקבל הסכמה לגישור אלא שהסכמה לגישור לא ניתנה והוחלט בסופו של יום כי הסכסוך יוכרע בבוררות.
עוד טען המשיב, כי בשל מורכבות ההליך הוא לא הוגבל בזמן על ידי הצדדים בזמן, כי בא כוחו של המערער נפגש עם הבורר וצילם את מלוא המסמכים אשר הוגשו לבורר וזאת אף לאחר שחלפו תשעים ימים מתחילת הליך הבוררות ואף התקיימו ישיבות בוררות להן היה מודע בא כוחו ואף מטעם זה לא ניתן לטעון כי הבוררות הוגבלה בזמן.
כן טען המשיב כי לא מתקיימת עילת הביטול שבסעיף 24 (9) לחוק. אין מקום לקבל את הטענה כי הפסק נוגד את תקנת הציבור. הפסק מנומק, תואם את דיני הראיות, ניתנה למערער הזדמנות לחשוב טרם החתימה על הסכם הבוררות והוא בחר לחתום עליו ולא פעל לבטלו בדרך המשפטית הראויה אלא המתין עד לאחר קבלת פסק הבורר ורק אז העלה טענותיו.
בהתייחס לטענת המערער בדבר שינוי הפרוטוקולים טען המשיב, כי חוק הבוררות אינו מחייב עריכת פרוטוקול מילולי מדויק, וכי צורת ניהול הפרוטוקול מסורה לשיקול דעת הבורר. מטבע הדברים כאשר מקלידים תוך ניהול הישיבה ניתן למצוא בפרוטוקול שגגות מסוימות ויש לתקנן על מנת שהפרוטוקול יהיה סדור ומובן. העובדה שנמסרו הן הפרוטוקולים כפי שנערכו בזמן אמת והן אלו שנעשו בהם אותם תיקונים טכניים מעידה על שקיפות ולא על רצון להסתיר או לרמות.
בכל הנוגע לטענה בדבר משוא פנים או היכרות מוקדמת טען המשיב, כי אין קשרי היכרות מיוחדים בינו לבין הבורר, כי כלל בני המשפחה מכירים את הבורר היכרות שטחית באופן דומה, ובנוגע להרשעת הבורר טען המשיב כי המערער ידע על הרשעת הבורר עוד לפני שהחל הליך הבוררות, או סמוך לאחר תחילתה ובחר שלא לפנות לבית המשפט אף בעניין זה.
פסק דינו של בית המשפט קמא
בית המשפט קמא דחה את טענת המערער בדבר היעדרו של הסכם בוררות תקף. בית המשפט קבע, כי ייפוי הכוח עונה על הדרישה הצורנית הקבועה בסעיף 1 לחוק, שכן מדובר בהסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין צדדים להסכם וכי הסכמת הצדדים צוינה אף בפרוטוקולים שהעלו על הכתב את הפגישות בין הצדדים והבורר (פגישות מיום 28.5.2012 ומיום 5.8.2012). התוכן וכוונת הצדדים מאפילים על הצורה הפורמאלית ומעידים על הסכמת המערער למסור את הסכסוך להכרעת הבורר.
בית המשפט קמא אבחן את פסה"ד בעניין חזן אליו הפנה המערער (ת"א 525/98 חזן נ' חזן (28.10.2004)) בו, לטענת המערער, נקבע כי ייפוי כוח אינו בגדר הסכם בוררות. בית המשפט ציין, כי באותו ענין בייפוי הכוח כלל לא נזכרה המילה בוררות וזאת בשונה מהעניין כאן, בו עולה מייפוי הכוח כי עניינו בוררות בין הצדדים.
בית המשפט קמא אף דחה את טענת המערער כי כוונת הצדדים הייתה "השכנת שלום" ולא הכרעה כספית במחלוקת בניהם וזאת הן לאחר ששמע את עדויות הצדדים והן בהתייחס לעובדה שמדובר בסכסוך בהיקף כספי משמעותי.
בית המשפט דחה את טענת המערער לפיה מדובר בשליחות אגב בוררות וכי משמונה הבורר כשלוח, אין הוא יכול לשמש בהמשך כבורר. בית המשפט קבע, כי אמנם כותרת המסמך הינה ייפוי כוח, אך במהותו הוא מהווה הסכמה מצד המערער לקיומו של הליך הבוררות.
בכל הנוגע לטענת המערער בדבר הליך הגישור שהחל על ידי הבורר טרם הליך הבוררות, קבע בית המשפט, כי בהתאם לתקנה 5(ח) לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג-1993, מגשר יכול להתמנות כבורר ככל שישנה הסכמה כזו מטעם הצדדים. לאור העובדה שאין חולק שהמערער חתם על הסכם הבוררות לאחר מועד ישיבות הגישור הנטענות (על אף שלא נקבע כי מדובר היה בישיבות גישור) הרי שניתנה הסכמת המערער כנדרש בתקנה 5(ח) האמורה.
בית המשפט נתן דעתו לחקירתו של הבורר שהעיד בפניו, ממנה עלה כי לא הייתה ישיבת גישור בין הצדדים (עמ' 49 לפרוטוקול מיום 31.10.21) וכי טרם שהחל הליך הבוררות לא הועברו לבורר מסמכים כל שהם שחשיפתם השפיעה על תפקידו כבורר.
בית המשפט דחה את הטענה בדבר קיומו של משוא פנים משזו לא הוכחה בפניו וכי אף טענת המערער הנטענת להשתתפותו של הבורר באירוע שערך המשיב, טענה שהוכחשה על ידי המשיב, התייחסה לאירוע שהתקיים לפני עשרים שנים והדבר אינו מעיד על קרבה או משוא פנים.
בית המשפט קמא דחה את טענת המערער לפיה, היה בשינוי מסוים בפרוטוקולי הדיונים שביצע הבורר בכדי לבסס את ביטול הפסק. בית המשפט קבע כי מדובר בטענות ערעוריות במהותן שאינן מבססות עילת התערבות, אך למעלה מן הצורך ציין, כי התרשם מעדות הבורר כי מדובר בתיקונים טכניים במהותם שנועדו לנוחות הקורא.
בית המשפט סקר את השינויים שהפנה אליהם המערער, קבע כי אין מדובר בתיקונים מהותיים או בכאלה ששינו מתוכן העדויות, קל וחומר כאשר מדובר בבורר שאינו שופט. יחד עם זאת, ציין בית המשפט, כי מוטב היה לו לא בוצעו תיקונים אלה.
בכל הנוגע לטענה בדבר הימנעות הבורר מזימון השמאי לחקירה, והטענה לפיה לא הוכח כי כספי רכישת נכסי המערער מקורם בשותפות בין הצדדים, קבע בית המשפט כי מדובר בטענה ערעורית שאינה יכולה להביא לביטול פסק הבורר.
באותו אופן התייחס בית המשפט קמא לטענה לפיה, הבורר לא רשאי היה לפסוק סכומים לטובת המשיב מעבר לשבע השנים שלפני תחילת ההליך הבוררות, קרי לפני יום 5.8.2005, כאשר בפועל פסק לטובתו סכומים בגין עבודתו משנת 2002 וסכומים אלו התיישנו.
בית המשפט הוסיף וקבע כי חלק מטענות אלה (הן הטענות לעניין תיקון הפרוטוקולים והן הטענות לעניין חקירת השמאי) כבר נדחו בהחלטתו מיום 16.5.21, בשל היותן טענות ערעוריות במהותן ומדובר בהחלטה חלוטה.
בנוגע לטענה לפיה פסק הבורר ניתן כעבור ארבע שנים ממועד תחילת הליך הבוררות ובניגוד לקבוע בסעיף טו' לתוספת הראשונה לחוק, קבע בית המשפט כי המערער מנוע מהעלאת טענה כאמור לאור הוראת סעיף 26 (ג) לחוק ולפיה בעל-דין אינו רשאי לטעון כי פסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו. המערער לא רק שלא שמר לעצמו זכות זו, בכתב, אלא שבמכתב המערער לבורר בדבר "ביטול ייפוי כוח" הנושא תאריך 1.11.12, שהועבר לבורר לאחר המועד הקבוע בתוספת לחוק למתן הפסק, לא נטען דבר בעניין האיחור במתן הפסק, ולא נכתב דבר מטעם המערער באשר לשמירת הזכות להעלות טענה זו. בית המשפט הוסיף וקבע כי לא מצא שבאי מתן פסק הבורר במועד נגרם למערער עיוות דין.
בית המשפט קמא דחה את טענת המערער לפיה יש לבטל את קביעות הבורר בנוגע לתשלומים שעל המערער לשלם למשיב בהיותם מנוגדים לטענת הציבור ולכללי הצדק הטבעי, הן מהטעם שאף ענין זה כבר נדון הוכרע ונדחה בהחלטת בית המשפט מיום 16.5.2021, הן מהטעם כי בהתאם לפסיקת בתי המשפט, טענה בעניין גובה סכומים שפסק הבורר אינה מהווה פגיעה בתקנת הציבור והן מהטעם כי זוהי תוצאתה ומשמעותה של בחירת המערער שלא לקחת חלק בהליך המשפטי.
בית המשפט הוסיף ודחה את הטענה לפיה יש בעברו הפלילי של הבורר בכדי להביא לביטול פסק הבוררות. בית המשפט התבסס על עדותו של משה, אחיהם של הצדדים, שהעיד כי כלל הקהילה ידעה על עברו הפלילי של הבורר, דבר שלא מנע מהמערער להעלותו כחזן בתפילה, להזמינו לאירועים ולהעריך את דעתו. כן קבע בית המשפט קמא כי אדם סביר היה בודק את עברו של הבורר טרם הסכמתו לפנות להליך בוררות ומשלא עשה כן, עליו לשאת בתוצאת מעשיו. כך או כך, בין אם ידע ובין אם לא ידע והיה עליו לבדוק, אין בכך בכדי לבטל את פסק הבורר בהתאם לסעיף 24 (10) לחוק.
טענות הצדדים בערעור
במסגרת הערעור שבו הצדדים וחזרו על טענותיהם בבית משפט קמא ומתוך שכך לא נרחיב ונפרטן פעם נוספת ונבוא הישר אל הדיון בנטען.
דיון והכרעה
לאחר שעיינו בהודעת הערעור ובתשובה לה, על נספחיהן, כמו גם בפסק הבוררות ובפסק הדין של בית המשפט קמא, ולאחר ששמענו באריכות רבה את טיעוני הצדדים מזה ומזה, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן נימוקינו –
קיומו של הסכם בוררות
נפתח בטענתו המרכזית של המערער לפיה, המסמך שכותרתו "ייפוי כוח בלתי חוזר לביצוע בוררות" אינו מהווה הסכם בוררות.
לטענת המערער מדובר בייפוי כוח ולא בהסכם בוררות ומשכך לא ניתן לבסס את הליך הבוררות על מסמך זה. כן טוען המערער כי המסמך לא נחתם על ידי שני הצדדים אלא נחתם בנוסח זהה על ידי כל אחד מהצדדים ואין בו את הסממנים הדרושים להסכם בוררות ובכלל זה לא ניתן להבין הימנו כי מר מזעקי יהא הבורר ואפשר להבין הימנו כי מר מזעקי מוסמך "לטפל ולעשות בכל הקשור בנושא הבוררות" ומשכך, ניתן לסבור, כי מר מזעקי יפעל לאיתור בורר המוסכם על הצדדים.
איננו מקבלים את טענות המערער.
ראשית, מלשון המסמך עולה בבירור כי מדובר במסמך שנועד לכונן הליך בוררות לפני מר מזעקי:
"הנני להצהיר בזאת, כי אני מקבל עלי כל החלטה של מזעקי עמנואל, בנושא בוררות זו ולא יהיו לי כל טענות בדבר החלטות אשר יתקבלו בכל הנושאים דלעיל".
היינו, מדובר במסמך שברור מתכנו כי מהווה הוא הסכמה להליך בוררות בפני מר מזעקי ואין בעובדה שכותרתו היא "ייפוי כוח בלתי חוזר לביצוע בוררות" בכדי לגרוע מתכנו ונפקותו.
הרבה למעלה מן הצורך נציין, כי על אף שלשון סעיף 1 לחוק קובעת כי על הסכם בוררות להיות בכתב, כבר נקבע בפסיקה, כי קיומו של הסכם נבחן בהתאם לדיני החוזים ומשכך, אף אם לא נחתם, יכול להוות הסכם בוררות מחייב (ראו: רעא 4986/08 TYCO BUILDING SERVIES נ' אלבקס וידיאו בע"מ (12.4.2010) בפסקה 28):
"אין הכרח שהסכם הבוררות ייחתם על ידי הצדדים כתנאי לתקפותו. אף שנדרש שההסכם יהיה בכתב (סעיף 1 לחוק הבוררות), הוא יכול להשתכלל גם בהיעדרה של חתימה (אוטולנגי, עמ' 64)."
כך נקבע, כי הסכמה להליך בוררות יכולה שתלמד מהאירועים שקדמו לתחילתה וממסמכים שאינם נושאים כותרת "הסכם בוררות" או חתומים על ידי הצדדים (ראו ע"א 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ (1986).
בענייננו, כלל הנסיבות שקדמו לחתימת הסכם הבוררות ופרוטוקולי הישיבות שנערכו קודם לחתימתו מאששות את הסכמת המערער לקיומו של הליך בוררות בפני מר מזעקי (ואלו מתווספים להסכם הבוררות שנחתם על ידו, כמתואר לעיל).
כך פרוטוקול ישיבה מיום 5.2.2012 שנערכה בין הצדדים מעלה, כי המערער הסכים לעריכתה של הבוררות, כי ייחתם ייפוי כוח לביצוע הבוררות על ידי הבורר, וכי הבוררות תתנהל בשכר ואף הסכים כי הבוררות תכלול את כל הכספים והרכוש שנצברו במהלך תקופת השותפות וכך עולה מפרוטוקול אותה ישיבה:
"ג. סוכם עם השניים כי נבצע הליך זה כהליך של בוררות לכל דבר וענין ועל כל המשתמע מכך. שני הצדדים מביעים הסכמתם לכך, זאת בנוכחות האח משה עמיאל.
ד. סוכם כי פרק הזמן לפגישה נוספת יהיה עפ"י אשר השיגו כל צד את החומר אותו הוא רוצה להציג, ובמעמד זה, יחתמו על יפוי כח בלתי חוזר, לביצוע הבוררות, אשר תנוהל על ידי.
ה. כן סוכם, כי הבוררות תנוהל בשכר. כן סוכם כי הבוררות תכלול את כל הסעיפים והרכוש, אשר נצבר במהלך היות העסק והשותפות בין מר סעדיה אומי, לבין מר שמואל עוומי."
לאחר עריכתו של פרוטוקול זה, התקיימה ישיבת יום 28.5.12 ופרוטוקול ישיבה זו מבסס ומאשש את הסכמת המערער להליך הבוררות והבנתו כי מדובר בהליך בוררות שיתנהל בפני מר מזעקי כבורר:
"2. במהלך פגישה זו, הביעו הצדדים את הסכמתם המלאה ומרצונם הטוב והחופשי ובפה מלא על קיום הבוררות, בה אני אמלא את תפקיד הבורר ואקיים בה ישיבות ודיונים עם הצדדים, אקבל חומר מכל צד, כדי להוכיח דבריו ואחליט בסוף התהליך, על ביצוע מהלכים, הן בדבר הכספים, הון (כך במקור – ההרכב) העסק והן בדבר הנכסים אשר נקנו מכספי העסק. לרבות ציודים, רכבים וכל פרט אשר נקנה מכספי העסק.
3. במעמד פגישה זו, חתם מר שמואל עוואמי על יפוי כח זה ואילו סעדיה ביקש לבדוק משמעות של יפוי הכח המדובר.
4. בהסכמת הצדדים, החלה הבוררות מהיום ושוב התבקשו הם להביא כל חומר וניירת אשר תצביע על אמיתות דבריהם".
ואכן, לאחר כל אלה, נחתם הסכם הבוררות העומד בבסיס הליך כאן, ובפרוטוקול ישיבת יום 5.8.2012 ציין הבורר:
"5. שוב חוזר מר סעדיה אומי, כי באם הוא חייב כסף לאחיו שמואל, הוא מוכן ל"שים את מפתחות ביתו" בידי, כן מוכן הוא לקבל כל החלטה שלי אשר תהיה וכי הוא מאמין בי."
ודוק; המערער אשר קבל כנגד פרוטוקולים רבים שלטענתו שונו על ידי הבורר באופן חד צדדי, לא קבל כנגד פרוטוקולים אלו שנערכו כולם טרם הודעתו על ביטול ייפוי הכוח ובנוכחותו, ואף בהודעתו בדבר חזרתו מייפוי הכוח, שנשלחה על ידי בא כוחו, לא נטען דבר כנגד פרוטוקולים אלו.
כאמור, לשונו של הסכם הבוררות ברורה ועולה הימנו כי המערער הסכים להעברת בירור המחלוקת בינו לבין המשיב בפני הבורר מר מזעקי. הסכמתו של המערער אף עולה מפרוטוקולי הישיבות שקדמו לחתימה על המסמך, מהעובדה שטרם החתימה עליו שקל המערער האם ברצונו לחתום על המסמך ורק לאחר ששקל את הדברים ובחנם, החליט לחתום על המסמך.
בין אם נמלך המערער בדעתו בכל הנוגע להסכמתו להפנות את ההליך לבוררות, ובין אם, כטענתו כיום, מלכתחילה לא נתן הסכמתו להליך בוררות, הרי שבוודאי לא יכול היה לשבת בחיבוק ידיים, לאפשר להליך הבוררות להתנהל שלא בנוכחותו ורק לאחר קבלת פסק דין שלא נשא חן בעיניו לפנות לבית המשפט בבקשה לבטלו. שומה היה עליו לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה כבר בשנת 2012. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו המערער פנה, באמצעות בא כוחו, למר מזעקי בהודעה על ביטול ייפוי הכוח ומתשובת מזעקי עלה בבירור כי הליך הבוררות שריר וקיים וכי בכוונתו להמשיך ולנהלו. כאמור לעיל, ובוודאי נוכח תשובה זו של הבורר, לא יכול היה המערער לעמוד מנגד משך שנים ורק לאחר קבלת פסק דינו של הבורר (ולמעשה, רק לאחר שהוגשה הבקשה לאישור פסק הבורר), לפנות ולבקש את ביטול הפסק.
לעניין זה יפים הדברים שנקבעו ברע"א 4535/23 יובל גולן נ' דוד רז אלבז (2.7.203):
"בהתאם לסעיף 15(א) לחוק הבוררות, כאשר בעל הדין הוזמן כדין לישיבה ולא התייצב, לבורר נתונה הסמכות לדון בסכסוך בהיעדרו (סעיף 15(א) רישא); וכאשר בעל הדין נדרש לטעון טענותיו ולא עשה כן במועד שנקבע לכך, רשאי הבורר לפסוק בסכסוך בהיעדרו (סעיף 15(א) סיפא). כמו כן, לפי פרט ט' לתוספת הראשונה (החלה על כל בוררות בהיעדר הסמכה אחרת בין הצדדים, לפי סעיף 2 לחוק), כאשר ציווה הבורר על בעל דין "דבר הכרוך בניהול הבוררות" ובעל דין לא מילא אחרי הצו ללא סיבה מוצדקת, רשאי הבורר לאחר שהתרה בבעל הדין לדחות את התביעה או למחוק את ההגנה "ולפסוק בסכסוך כאילו לא התגונן הנתבע", לפי העניין.
בבסיסן של הוראות אלה עומד הצורך במניעת מצב שבו אחד הצדדים להליך הבוררות יוכל לסכלה על ידי חוסר היענות לצווים שהוציא הבורר תחת ידיו. הוראות אלה נועדו להגביר את יעילותו של הליך הבוררות ואת ההגינות הדיונית שבין הצדדים (ראו: רע"א 1626/19 קרייזלר נ' שכטר, פסקה 17 (29.4.2019); רע"א 4572/20 שמש נ' גגות וחיפויים בע"מ, פסקה 11 (23.9.2020); רע"א 4869/22 שגיא בנתאי, עו"ד נ' אושרת שוקר, עו"ד, פסקה 10 (31.7.2022))."
התייחסות לטענותיו הנוספות של המערער
מצאנו טעם בדברי המשיב, לפיהם, לאור התנהלות המערער, שבחר במודע שלא לקחת חלק בהליך הבוררות, הוא מושתק כיום מהעלאת טענות הנוגעות הן לעצם הסכמתו להליך והן לאופן ניהולו של הליך הבוררות. כך, ידע המערער על מינויו של שמאי (אך סירב לאפשר לו להיכנס לנכסיו על מנת לשום אותם), היה ער לכך כי הליך הבוררות נמשך למעלה מ-90 ימים (משפניית בא כוחו לבורר בטענה כי ייפוי הכוח בטל בוצעה בחלוף 90 ימים מאז תחילת ההליך וממילא אף תשובת הבורר לפיה הבוררות ממשיכה להתנהל כסדרה ניתנה למעלה מחלוף 90 ימים מאז תחילתה). המערער אף היה ער לכך שהכרעת הבורר תתייחס לכלל הנכסים והמחלוקות הכספיות שבין הצדדים בתקופת השותפות (לאור לשון הסכם הבוררות) וכן היה ער לאותה היכרות מוקדמת ונטענת בין המשיב לבין הבורר (וזאת מבלי לגרוע מקביעות בית המשפט קמא לפיהן למערער הייתה היכרות שטחית ומוקדמת עם שני הצדדים).
משהיה המערער ער לכל אלה במהלך ניהולה של הבוררות ובחר שלא לפעול, אלא לאחר שהתקבל פסק הבורר, אין הוא יכול לבקש כיום על בסיס כל אלו, את ביטול פסק הבורר.
באותו אופן לא ניתן לשעות לטענת המערער כי היה על המערער לחשוף את הרשעתו בפניו ומשלא עשה כן, דין פסק הבורר להתבטל מטעם זה. מבלי שנקבע מסמרות בשאלה האם ידע המערער על הרשעה זו טרם הליך הבוררות (כטענת אחיו שהעיד בפני בית המשפט קמא), אם לאו, או האם לא ניתן להתבסס על הרשעה זו משנמחקה הרשעתו מן המרשם הפלילי, אין חולק כי המערער ידע על הרשעתו של הבורר בשנת 2013 (עת שלח לבורר הודעת דוא"ל בנוגע לעניין זה). ואם כן, מקום בו ידע המערער על הרשעה זו בשנת 2013 ולא עשה דבר בעניין עד לאחר קבלת פסק הבורר, מושתק הוא מהעלאת הטענה כנימוק שיש בו בכדי להביא לביטול פסק הבורר.
46. עוד טען המערער, כי הבורר כבר נטל בעבר חלק בבוררות שתוצאותיה נקבעו וסוכמו מראש (אותה כינה "בוררות מוזמנת"), וכי ניתן ללמוד ממעורבותו הליך שכזה כי אף הבוררות כאן הייתה מוטה וכי תוצאותיה נקבעו מראש. אף טענה זו יש לדחות – לבד מהעובדה שהטענה לא הועלתה בבקשה לביטול פסק הבורר, הרי שאף לגופה אין בה ממש. ההחלטה אליה מפנה המערער, בה לטענתו היה מעורב הבורר באותה "בוררות מוזמנת", הינה החלטה ממנה עולה כי נשכרו שירותיו של הבורר, בכובעו ובמקצועו כחוקר פרטי, להתחזות כמי שמבקש מבורר מיועד להבטיח את תוצאות הבוררות. לא נקבעה כל קביעה בנוגע אליו באופן אישי וההליך כלל לא עסק בו ולא נקבע כל ממצא בנוגע אליו ומשכך אף בטענה זו אין בכדי לסייע למערער.
47. בכל הנוגע לטענה כי לא ניתן למערער לחקור את השמאי, וכן טענות המערער לעניין אופן ביצוע הקיזוז והיעדר קיומה של חוות דעת לעניין מקור נכסיו של המערער, קבע בית המשפט קמא כבר ביום 16.5.2021, כי מדובר בטענות ערעוריות, ובדין נקבע כך. מדובר בטענות אשר לכל היותר ניתן היה לטעון לגביהן כי מדובר בשגגה משפטית וכאמור, באלו לא מתערב בית המשפט, שכן בית המשפט (ובוודאי בית המשפט של ערעור) אינו מהווה ערכאת ערעור על פסקי בוררות והוא אינו נדרש לבחון האם פסיקת הבורר הינה נכונה וצודקת או שמא טעה הבורר בפסיקתו. על בית המשפט לבחון האם חרג הבורר מכללי ניהול הבוררות המוגדרים בהסכם בין הצדדים ובחוק, באופן המצדיק את ביטולו. משהבורר הוסמך לדון באופן רחב במחלוקות בין הצדדים כמצוטט לעיל, הרי שקביעות הבורר לעיל אינן מהוות חריגה מכללי ניהול הבוררות (ראו: רע"א 318/10 שאול לוי נ' דינה אורן (2.2.2010) בפסקה 30 להחלטה).
48. המערער הרחיב בפנינו בטיעון לעניין שינוי פרוטוקולי הבוררות וטען, כי התיקון המהותי ביותר שביצע הבורר בפרוטוקולים היה בעדותה של אחות הצדדים, הגב' לאה חסקי, אשר העידה כי אחת מהדירות מושא המחלוקת נרכשה "מכספי עבודה" והתיקון שבוצע בפרוטוקול נועד להבהיר כי מדובר בכספי העסק המשותף.
אכן, יש ממש בטענה לפיה לאחר חתימת פרוטוקול הדיון אין מקום לעשות בו שינויים ובעניין זה אין עמדתנו כעמדת בית המשפט קמא אשר קבע כי מדובר בטענה ערעורית. אין מדובר בטענה ערעורית, אלא בטענה המתייחסת לאופן ניהולה של הבוררות ואכן, יכול ובנסיבות מסוימות יהיה בתיקון פרוטוקול, בדיעבד, בכדי להביא לביטול הליך הבוררות. לא כך בענייננו.
49. כאמור, בית המשפט קמא קבע, כממצא שבעובדה, לאחר שמיעת העדים, כי כלל התיקונים שבוצעו בפרוטוקולים היו תיקונים זניחים שאינם מהותיים. בכל הנוגע לעדותה של הגב' חסקי בפני הבורר בנוגע למקור כספי רכישת הדירה ברחוב קיבוץ גלויות, העידו הן הבורר והן הגב' חסקי בפני בית המשפט קמא (כך פרוטוקול עדותו של הבורר מיום 17.10.2021 עמ' 18 שור' 1-11 ועדותה של הגב' חסקי, מיום 31.10.21 בעמ' 148 שור' 4-25). לאחר שמיעת עדותם, קבע, כי התיקון היה זניח ולא שיקף שינוי מהותי, ומשכך, לא מצאנו להתערב בקביעה עובדתית זו.
50. יתרה מזו, בדיון בפנינו טען בא כוחו של המערער כי כלל פרוטוקולי הבוררות הועברו לידי המערער כשנתיים לאחר עריכתם, היינו, בשנת 2014. המשיב כופר בטענה זו וטוען כי כלל הפרוטוקולים הועברו מיד אחר עריכתם, אך אין חולק כי אף לגישת המערער, הוא לא פנה לבית המשפט גם אחר שקיבל את הפרוטוקולים, אלא לאחר קבלת פסק הבורר ורק לאחר שהוגשה על ידי המשיב בקשה לאישורו. כך בעמ' 9 שורות 9-21 מבהיר ב"כ המערער:
"גם הפרוטוקולים לא יכולים להיחשב כהסכם. הם הועברו לצדדים שנתיים אחרי שהחלה הבוררות. יש על כך ראיות ועל כך גם נחקרו הצדדים. 3-4 שנים מהרגע שהם נכתבו הם הועברו לצדדים. אם היה מועבר פרוטוקול שבו היה כתוב שהחלה בוררות, יכול להיות שעורך הדין היה אומר שיש פה הסכם וצריך לבטל אותו. נכון שגם אחרי 4 שנים הוא לא פנה, ויכול להיות שיש בכך טעות משפטית. מבחינתו לא התקיימה בוררות כי ייפוי כוח ניתן לבטלו. מבחינתו הוא ביטל את ייפוי הכוח. אני מבין את הקושי
51. ובנוסף לכל אלה, נחזור ונדגיש; המערער בחר שלא ליטול חלק בהליך הבוררות בידיעה כי היא מתקיימת, בחר שלא לשמוע את עדויות העדים, בחר שלא לחקור אותם, בחר שלא להביא ראיות מטעמו, ועל יסוד מלוא הראיות שהובאו בפני הבורר, ניתן פסק דינו של הבורר. הדברים יפים אף לעניין מקור הכספים באמצעותם נרכשה דירת המערער ברחוב קיבוץ גלויות, קביעה המבוססת על כלל הראיות שהובאו בפניו ועל פי מיטב שיקול דעתו. לאור אלה, הבהרת הבורר את פרוטוקול הדיון, אף באם בוצעה בדיעבד, אינה יכולה לבדה לבסס את ביטול פסק הבורר, משכלל הנוכחים בדיון מאשרים כי ההבהרה משקפת את הדברים כפי שהובאו במסגרת הליך הבוררות ומשהמערער אינו יכול לסתור עמדתם זו.
52. למעלה מן הצורך נזכיר; סעיף 24 לחוק הבוררות קובע רשימה של עילות שבגינן רשאי בית המשפט לבטל פסק בוררות, אך סעיף 26 (א) לחוק קובע, כי אף באם מתקיימת אחת מעילות הביטול הקבועות בסעיף 24, רשאי בית המשפט שלא לבטל את פסק הבוררות אם לא נגרם עיוות דין (רע"א 10320/09סגל נ' אלישיוב (2010)). לטעמנו, לאור כל המתואר לעיל, ובעיקר, נוכח העובדה, כי הן הבורר והן הגב' חסקי הבהירו כי התיקון שבוצע משקף את הדברים שנאמרו בפני הבורר, ברי כי לא נגרם למערער עיוות דין כתוצאה מהתיקון האמור ואף בכך יש בכדי לדחות את טענתו.
53. יש לדחות אף את טענת המערער לפיה תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור משנפסקו למשיב סכומים שלא נתבעו או סכומים שיש לגבותם מהשותפות ולא מהמערער.
בית המשפט יבטל פסק בוררות אשר תוכנו נוגד את תקנת הציבור רק מקום שיש בתוכנו של פסק הבוררות "כדי לפגוע באינטרסים, בעקרונות ובערכים שחברתנו מבקשת לקיים ולשמר" (ראו: דנ"א 9563/03 כדורי נ' כליף (1.4.2004), רע"א 3971/04 ד"ר רם מודן נ' מכבי שירותי בריאות (22.5.2005), או אם תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור, בשונה מתוצאתו (ראו רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר (4.3.2010) בחוות דעתו של כב' השופט י' דנציגר.
בענייננו, כאמור, הוסמך הבורר להכריע בכלל המחלוקות והנכסים הנובעים מהשותפות ומשכך, משעשה כן, בוודאי שלא ניתן לטעון כי מדובר בהכרעה המנוגדת לתקנת הציבור (וזאת אף באם הייתה מתקבלת טענת המערער כי תוצאתה המשפטית שגויה).
54. כך אף בנוגע לטענה לפיה החל ההליך כהליך גישור ומשכך לא רשאי היה הבורר לקיים את הליך הבוררות. הטענה נדחתה על ידי בית המשפט קמא מהפן העובדתי וכלל ידוע הוא כי בית המשפט של ערעור לא יתערב בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי בית המשפט קמא. הרבה למעלה מן הצורך נציין, כי לא ניתן למצוא בהפניית המערער לה"פ (ת"א) 3988-08-18 אילון חברה לביטוח נ' א.א. שי אחזקות וייעוץ (2010) בע"מ (2019) את שמבקש הוא ללמוד מאותו פסק דין, שכן, באותו ענין נפסל מינויו של הבורר ממגוון טעמים ולא דווקא בשל תחילת ההליך כהליך גישור (באותו ענין היה המגשר גם מנסח ההסכם וגם יועצו המשפטי של אחד הצדדים).
55. יתרה מכך, בשונה מעמדת המערער, הכירה הפסיקה בכך שבהליך בוררות רשאים הצדדים להסכים כי מי שהחל כמגשר יוכל אף להפוך לבורר (ראו רעא 4416/09 גבאי אדריכלות ובנין ערים בע"מ נ' א.רובין אדריכלים בע"מ (פורסם 3.9.09)):
"לכך יש להוסיף, כי הצדדים מלכתחילה הסכימו, במסגרת הסכם הגישור, כי אם הליך הגישור לא יצלח, אותו אדם שכיהן כמגשר יתפקד כבורר בהליך. משכך, ברור שההתנהלות בהליך הגישור תהיה ידועה לו וכל מסמכי הגישור יהיו חשופים בפניו. כלומר, הסכמת הצדדים מראש העידה על כך שאין מניעה מבחינתם שהבורר יהיה מודע לכל מה שקרה במסגרת הליך הגישור, במידה וזה האחרון לא יצלח. אמנם, בענייננו, מי שכיהן כמגשר בחר בעצמו שלא להמשיך לכהן כבורר, אולם סבורני כי הרציונאל ממשיך לחול גם על הבורר החליף."
56. משלא מצאנו לקבל את כלל טענות המערער – דין הערעור להידחות.
המערער יישא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 20,000 ₪.
הערבון שהופקד יועבר לידי המשיב על חשבון ההוצאות.
ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים.
ניתן היום, ה' אב תשפ"ג, 23 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
ורדה פלאוט, שופטת, סגנית הנשיאה – אב"ד
צבי ויצמן, שופט
יעל מושקוביץ, שופטת
