בפני
כבוד השופטת ורדה פלאוט
מבקשות
1.עיריית תל אביב -יפו
2.מי אביבים 2010 בע”מ
נגד
משיבה
הכשרה היישוב חברה לביטוח
פסק דין
1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה מיום 21.12.18 (כב’ השופט ז. ימיני) אשר דחה את הבקשה למתן היתר למבקשות לצרף מסמכים נוספים לתיק המוצגים מטעמן.
רקע והחלטת בית משפט קמא-
2. בקצרה יפורט כי המשיבה הגישה לבימ”ש קמא תביעה כספית ע”ס כ-103,000 ₪ כנגד המבקשות. עפ”י הנטען בכתב התביעה, ביום 06.11.16 התגלתה בביתם של משפחת הלוי נביעת מים מרצפת מבואת הכניסה לביתם ובחצר, הנובעת מנזילה בצינור המים השייך למבקשות. הודעה על כך נמסרה למבקשות והן תיקנו את הנזילה.
המשיבה- מי שביטחה בפוליסת ביטוח מבנה ותכולה את ביתם של משפחת הלוי במועד הרלוונטי- מינתה שמאי מטעמה אשר אמד את הנזקים בגין הנזילה בסך של 90,000 ₪. המשיבה שילמה את מלוא תגמולי הביטוח למבוטחה, והגישה לבית משפט קמא תביעות תיחלוף כנגד המבקשות.
3. בבית משפט קמא ניתן צו לגילוי מסמכים הדדי (ראו החלטה מיום 05.11.17) ובהמשך הורה ביהמ”ש לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים מטעמם. כן נקבע כי חוות הדעת מטעם הצדדים יוגשו בתוך המועד שנקבע להגשת תצהירי העדות (ראו החלטה מיום 29.04.18).
4. ביום 16.09.18 הגישה המשיבה תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים מטעמה, כאשר לתיק המוצגים צורפו שתי חוות דעת (חוו”ד שמאית וחוו”ד של מהנדס, נספחים ג’ ו-ה’ לתיק המוצגים).
ביום 07.11.18 הגישו המבקשות תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים מטעמן, כאשר לתיק המוצגים צורפה חוות דעת שמאית על נספחיה.
בדיון שהתקיים בבימ”ש קמא ביום 20.11.18 טענה ב”כ המשיבה כי המבקשות צירפו לתיק המוצגים מטעמן חוות דעת בצירוף נספחים רבים, כאשר הנספחים לא גולו במסגרת תצהירי גילוי המסמכים, וכי חוות הדעת מטעם המבקשות הינה עדות שמועה וסברה. בתום הדיון נקבע כי “כל מסמך שלא גולה בגילוי מסמכים גם אם הוא צורף לחוות דעת כזו או אחרת לא יכנס לתיק ביהמ”ש”. ההליך נקבע לשמיעת הוכחות ליום 09.09.19.
5. ביום 26.11.18 הוגשה לבית משפט קמא בקשה מטעם המבקשות לפיה יותר להן לצרף לתיק המוצגים מטעמן מסמכים נוספים, שצורפו כנספחים לחוות הדעת השמאית הנגדית שהוגשה מטעמן. לטענתן, המדובר במסמכים שאותרו בשלב הכנת הראיות, הנוגעים לאירועי הצפה קודמים ומאוחרים למועד הרלוונטי שצוין בכתב התביעה, כאשר המסמכים צורפו לחוות הדעת מטעמן וממילא אין במסמכים כדי “להפתיע” את המשיבה. מנגד, טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה הן מאחר שניתנה החלטה מפורשת האוסרת על צירוף המסמכים והן מאחר שמדובר במסמכים שהיו בידי המבקשות, ולא ניתן לצרפם, לראשונה, במסגרת נספחים לחוות הדעת השמאית.
לאחר שהתקבלו כל התגובות לבקשה ניתנה ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור, וזו לשונה: “באי גילוי המסמכים שצורפו לחוות דעת השמאי יש משום הפרת צו גילוי המסמכים, משום שהשמאי הוא בבחינת מי מטעמן של הנתבעות. על כן, אני דוחה את הבקשה”.
תמצית טענות הצדדים-
6. לטענות המבקשות שגה ביהמ”ש עת דחה את בקשתן: ההחלטה אינה מנומקת ואינה מפורטת כנדרש; אי גילוי המסמכים הנוספים במועדם נעשה בתום לב מוחלט ומתוך שגגה; אין בצירוף המסמכים, בשלב זה, כדי לפגוע בצד שכנגד ולגרום לו לנזק כבד שאינו ניתן לפיצוי; המדובר במסמכים שגילויים חשוב לצורך חשיפת האמת; המסמכים צורפו לחוות הדעת השמאית.
7. מנגד טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה: ההחלטה נכונה ואין להתערב בה; ההחלטה חוסה תחת סע’ 1(10) לצו בית המשפט; לא הוגשה לביהמ”ש בקשה לצירוף ראיות; מטרת המבקשות לעקוף את סדרי הדין; המבקשות צירפו את המסמכים לחוות הדעת השמאית ללא קבלת רשות והיתר לעשות כן; השמאי מטעם המבקשות לא ביקר בנכס, לא שוחח עם המבוטח ולא העריך את הנזק אלא התבסס על כתבי הטענות בלבד.
דיון והכרעה-
8. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה אני סבורה כי יש ממש בבקשה ועל כן ניתן רשות ערעור והבקשה תידון כערעור.
דין הערעור להתקבל כמפורט להלן.
9. תחילה יובהר כי אין המדובר בהחלטה שחל לגביה צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס”ט -2009 (להלן “צו בתי המשפט”). ודוק, בהתאם לסע’ 1(10) לצו בתי המשפט לא תינתן רשות ערעור ביחס להחלטה “לפי פרק ט’ לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ”ד-1984 למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון”. בענייננו, ההחלטה קמא מתייחסת לבקשה לצירוף מסמכים (שצורפו לחוות הדעת מטעם המבקשות וביהמ”ש הורה על הוצאתם מהתיק), להבדיל מבקשה לעיון וגילוי מסמכים כללי, שלגביה חל סע’ 1(10) לצו בתי המשפט.
10. הלכה היא כי היא ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות דיוניות באשר לאופן ניהול הדיון, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או גורמת לעיון דין (ראו רע”א 2829/14 לבנת נ’ אדלר, מיום 30.06.14; רע”א 9156/12 פז חברת נפט בע”מ נ’ תחנת תדלוק ושירותים צבר בע”מ, מיום 01.01.13).
בנסיבות האמורות לעיל, אני סבורה כי העניין שלפני נמנה עם אותם “מקרים חריגים” המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.
ודוק, החלטת ביהמ”ש הדוחה את בקשת המבקשות אינה מנומקת כנדרש, אינה מפורטת, ואינה יכולה לעמוד (ר’ רע”א 1982/05 מקומון כל הצפון נ’ פלוני, מיום 23.01.16).
כידוע, על בית משפט לנמק החלטותיו, ראו א’ גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שתיים- עשרה, 2015) עמ’ 581:
“… על בית המשפט לתת נימוקים להחלטה, בין שהוא מקבל את העתירה ובין שהוא דוחה אותה, אלא אם כן ההחלטה מקובלת על שני הצדדים. ההנמקה הנדרשת יכולה להיות, לפי נסיבות המקרה, קצרה ותמציתית. מידת ההנמקה תלויה בטיב העניין. אבל דבר אחד בוודאי הכרחי- שתהא אפשרות לבית המשפט שלערעור לעמוד על דעתה של הערכאה הראשונה ועל טעמי החלטתה” (ההדגשות אינן במקור).
בענייננו, החלטת בית משפט קמא לקונית ולא התייחסה לכלל טענות המבקשות: כך, למשל, אין התייחסות לטענת המבקשות לפיה המסמכים התגלו להן רק במסגרת הליך הבאת הראיות ולפיכך צורפו בשלב זה; ביהמ”ש לא בחן את הטענה לפיה המסמכים היו ברשות מבוטחה של המשיבה וידועים למבטחת (שכן מדובר באירועים שהתרחשו בביתו של המבוטח); אין התייחסות לעובדה כי המסמכים צורפו לתיק המוצגים (כנספחים לחוות הדעת); לא נבחנה הטענה כי המסמכים לא צורפו בשגגה ובתום לב להליך והאם ניתן לרפא פגם זה ע”י הטלת הוצאות לטובת המשיבה.
11. בנסיבות האמורות, ולאחר ששקלתי בדברים, אני סבורה כי האיזון הראוי בין האינטרסים השונים- אינטרס חשיפת האמת וצירוף המסמכים מחד, ואינטרס מניעת עינוי דין ומניעת פגיעה בסדר הבאת הראיות, מאידך- מצביע על כך שהיה מקום להתיר את צירוף המסמכים האמורים בכפוף לחיוב המבקשות בהוצאות לטובת המשיבה.
ודוק, המסמכים אותם מבוקש לצרף להליך אכן צורפו לתיק המוצגים מטעם המבקשות (במסגרת נספחים לחוות הדעת), ובית המשפט בהחלטתו מיום 20.11.18 הורה על הוצאתם מהתיק. נוכח מועד דיון ההוכחות בהליך קמא (הקבוע ליום 09.09.19), אין בצירוף המסמכים להליך כדי לפגוע בזכויות דיוניות ו/או מהותיות של מי מהצדדים, ובפרט כאשר המסמכים היו ידועים למשיבה, לכל המאוחר, החל בחודש נובמבר 2018 (עת צורפו לחוות הדעת). ככל שהמשיבה תבקש לחקור אודות מסמכים אלו, ניתן יהיה להגיש בקשה מתאימה לזימון עדים.
אינני נדרשת להכריע, בשלב זה, האם דבר קיומם של המסמכים האמורים נודע למשיבה ולמבוטחה עוד קודם למועד האמור, כמו גם בטענה כי ניתן היה לאתר את המסמכים בשלב מוקדם יותר של ההליך. ואולם, נוכח טענת המבקשות, אשר נראה, על פניו, כי בשגגה ובתום לב הגישו את המסמכים במועד שבו הוגשו (תוך צירופם לחוות הדעת), וכי הדבר לא נבע, חלילה, מזלזול בביהמ”ש, יש מקום להתיר את צירוף המסמכים האמורים לצורך חשיפת האמת ובירורה, ובפרט כאשר לא תפגענה זכויות המשיבה. כאמור, ניתן היה לרפא פגם זה ע”י הטלת הוצאות לטובת המשיבה, אך נוכח ההליך שבכותרת וקבלת בקשת רשות הערעור, חיוב המבקשות בהוצאות לטובת המשיבה מתקזז עם חיוב המשיבה בהוצאות לטובת המבקשות (בגין הליך זה).
12. טענות המשיבה המתייחסות לחוות הדעת שהוגשה מטעם המבקשות, כמו גם הטענה כי השמאי לא בדק את הנכס וחוות דעתו מהווה עדות שמועה בלבד- הינן טענות שיש לברר במסגרת ההליך קמא ולא במסגרת בקשות רשות הערעור שבכותרת.
13. לפיכך נקבע כדלקמן:
החלטת בית משפט קמא מיום 21.12.18 מבוטלת.
המסמכים שפורטו בבקשה שהוגשה לבימ”ש קמא מיום 26.11.18 (בקשה מס’ 13) יצורפו לתיק קמא.
נוכח התוצאה אליה הגעתי, כאמור, אין צו להוצאות בהליך זה.
העירבון שהופקד יוחזר למבקשות באמצעות ב”כ.
ניתן היום, כ’ אדר א’ תשע”ט, 25 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.
