לפני כב' השופט רון סולקין
העוררת
תחנת משטרה – טייבה (מרחב השרון)
ע"י ב"כ עו"ד חלי אמיתי-גרינשטיין
נגד
המשיב
פלוני (קטין)
ע"י ב"כ עו"ד מונס יונס
החלטה
ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בפתח-תקווה, כב' ס"נ השופטת רנה הירש, מהיום, במסגרתה הורה על שחרורו של המשיב, קטין, לחלופת מעצר.
החשד בגינו נעצר המשיב הוא לעבירות של נשיאה או הובלה של נשק שלא כדין, בניגוד לסעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"); וכן עבירה של ירי מנשק חם שלא כדין באזור מגורים או במקום אחר שיש בירי בו כדי לסכן חיי אדם, בניגוד לסעיף 340א(ב)(1) לחוק.
השתלשלות הדברים בפרשיה זו אינה שגרתית, ותפורט להלן:
בעקבות תלונות ודיווחים, שנתקבלו, בלילה שבין 26 עד 27 לפברואר 2025, החלה משטרת ישראל בסריקות, במהלכן נעצר לבדיקה רכב מסוג טויוטה, ובו שלושה נוסעים: י.ח.י, שנהג ברכב (להלן: "י.ח.י"); המשיב דנן, במושב הנוסע שלצד הנהג; ו.ס (להלן: "ו.ס"), אשר ישב מאחור.
תחת רגלי המשיב, נתפס תת מקלע מאולתר (תוצרת עצמית) דמוי קרל גוסטב (מהסוג המכונה "קרלו"), כשבצמוד אליו מחסנית עם תחמושת, הנשק והמחסנית היו עטופים בחולצה.
בנוסף, נתפסו, על רצפת הרכב, בסמוך לדלת שמאחורי מקום ישיבתו של המשיב, מספר כדורים 9 מ"מ. בחיפוש ברכב אותרה גם מחסנית נוספת בתא הכפפות וכן כפפה חד פעמית ובתוכה תחמושת נוספת.
בחיפוש על גופו של החשוד ו.ס נתפס גם פגיון, שהוסתר בתחתוניו.
בבוקר שלמחרת, הורה בית משפט השלום, כב' השופט דן באומן, על שחרורו של המשיב לתנאי מעצר בית מלא, בפיקוח שני ערבים צד ג' וכן לאחר הפקדת ערבון בן 1,000 ₪. כאחד הנימוקים לשחרורו ציין המותב הנכבד את היותו של המשיב "קטן גוף במיוחד".
על החלטה זו הוגש ערר, ובית המשפט המחוזי (כב' השופט אבי סתיו), דחה את הערר.
מספר ימים לאחר מכן, בתאריך 04.03.25, הוגשה בקשה להארכת התנאים המגבילים, ובית משפט השלום, כב' השופטת שירי שפר, נעתר לבקשה, למעט מתן אפשרות למשיב לצאת ללימודים בבית הספר וכן מתן אפשרות להתפלל במסגד.
מספר ימים לאחר מכן, בתאריך 10.03.25, בין היתר בעקבות התפתחות חקירתית, במסגרתה נתגלו שרידי DNA של המשיב על המחסנית, שהיתה צמודה לנשק, הוגשה שוב בקשה להאריך את התנאים המגבילים, ובית משפט השלום, כב' השופט איתי רגב, דחה הבקשה, למעט חיובו של המשיב לשהות בצמידות לאחד הערבים המפקחים, בשעות בהן אינו נמצא בבית הספר.
על החלטה זו של בית משפט קמא הוגש ערר נוסף, אשר נדחה גם הוא, בהחלטת חברתי, כב' השופטת מרב בן ארי.
אמש, פנתה היחידה החוקרת לבית משפט השלום בבקשה לעצור מחדש את המשיב, וזאת בעקבות התפתחות משמעותית נוספת בחקירה: תוצאות בדיקות שרידי ירי שנלקחו מהחשודים, ומהן עולה, כי על גופו של המשיב דנן, הן על ידיו והן על שערו, נמצאו שרידי ירי בריכוז חלקיקים גבוה (מעל 100 GSR). יצוין, כי על המשיב שרידי ירי, בריכוז נמוך משמעותי, נמצאו גם על גופו של הנהג – י.ח.י.; ואילו על גופו של הנוסע מאחור – ו.ס – נתפסו שרידי ירי בריכוז מזערי.
בעטיה של התפתחות זו, תוקנה גם בקשת המעצר ונתווסף חשד לעבירה של ירי מנשק חם שלא כדין באזור מגורים או במקום אחר שיש בירי בו כדי לסכן חיי אדם, בניגוד לסעיף 340א(ב)(1) לחוק, כפי שצוין ברישא להחלטה זו.
חרף התפתחות חקירתית זו – לא מצא בית משפט קמא, כב' ס"נ השופטת רנה הירש, להיעתר לבקשה והורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר של מעצר בית מלא.
העוררת אינה משלימה עם החלטה זו ומכאן – הערר שלפניי.
לטענת העוררת, חומרת המסוכנות הנשקפת מהמשיב – מחייבת מעצרו.
עוד טענה העוררת, כי לא היה מקום להבחין בין המשיב לבין החשוד י.ח.י, שמעצרו הוארך עד ליום א' הקרוב.
לטענת העוררת, גם היות המשיב בגדר קטין לא תמנע את מעצרו או, בלשונה של ב"כ העוררת – "קטינות" אינה חסינות.
העוררת הפנתה להשלמות החקירה, אשר נתבקשו על ידי הפרקליטה המלווה מטעם התביעה הכללית.
העוררת עותרת להותיר את המשיב במעצר.
בתשובתו לערר, הדגיש ב"כ המשיב את גילו הצעיר של מרשו. לטענת ב"כ המשיב, קיים הבדל משמעותי ביחסו של החוק לקטינים כלעומת היחס לבגירים.
לטענת ב"כ המשיב, הימצאות שרידי ירי על גופו של המשיב אינה מלמדת בהכרח, כי הוא אשר ירה.
עוד קבל ב"כ המשיב על כך, שמרשו נרדף על ידי היחידה החוקרת, או, בלשונו – "לא הלך להם פעמיים…".
עם זאת, הסכים, ב"כ המשיב, בהגינותו, כי העבירה שהתווספה לבקשת המעצר כעת – היא חמורה יותר.
לאחר שבית המשפט שמע את טענות הצדדים ועיין בחומר החקירה ובהשתלשלות ההליכים עד כה – מוצא לקבל את הערר.
לא נעלמה מעיניו של בית המשפט העובדה, כי המשיב היה משוחרר ממעצרו מזה מספר שבועות.
כמובן, שם בית המשפט לנגד עיניו גם את הוראות המחוקק בנוגע למעצרם של קטינים, המשמש כ"מוצא אחרון".
עם זאת, אין בית המשפט רשאי לעצום את עיניו אל מול המצב השורר בארץ, מבחינת הביטחון האישי; ובייחוד – בכל הנוגע להחזקת כלי נשק חם והקלות הבלתי נסבלת של השימוש בנשק זה. בית המשפט מהווה חלק ממערכת האמונה על השלטת החוק.
המלחמה בתופעה של נשיאה של החזקה ושימוש בנשק בלתי חוקי – אינה יכולה להיוותר במישור הרטורי בלבד, אלא נדרשות פעולות בעולם המעשה, וזאת גם אם לצורך כך יהיה צורך לערוך איזון מחודש בין האינטרס הציבורי לבין זכויותיהם של חשודים או נאשמים.
מצב בו פועלות מערכות האכיפה באופן מידי ובמרץ לאתר החשודים בירי, ובחלוף ימים ספורים – חוזרים אותם מעורבים, לכאורה, לשגרת חייהם – הוא מצב שלא יוכל לסכון.
כפי שאכן נקבע, לא פעם, בפסיקה, לרבות בהלכות שיצאו מפי בית המשפט העליון – "קטינות אינה חסינות". בידוע, כי תחמושת הנורה מנשק חם, שנישא על ידי קטין – אינה קטלנית פחות מזו הנורה על ידי נשק של בגיר. זאת, גם כאשר המדובר בקטין, שמימדי גופו אינם גדולים. רק בשנים האחרונות, היו מספר לא מבוטל של מקרים, חלקם מעבר לים, בהם נערים, ואפילו ילדים קטנים, עשו שימוש בנשק חם והביאו לקטילת חיים.
במקרה דנן, נמנע בית משפט קמא מליתן את המשקל המתאים להתפתחות החקירתית, שהיא משמעותית ביותר, וממנה עולה, בסבירות גבוהה עד כדי ודאית, כי המשיב – הוא שירה בנשק החם, נשק אוטומטי מסוג תת מקלע, שפגיעתו קטלנית במיוחד. שכן, על גופו של המשיב, לרבות ידיו ושערותיו (במנח ירי לרוב הראש קרוב לכוונת) – נמצאו שרידי ירי בפער עצום, של יותר מפי 5, מהשרידים שנמצאו על גופו של הנהג וכמעט פי 30 מהשרידים שנמצאו על גופו של הנוסע מאחור.
לכך, יש להוסיף את הממצאים הביולוגיים שנתגלו על גבי המחסנית הצמודה לנשק.
בנסיבותיו של המקרה דנן, כאשר המדובר בחבורה, שנסעה יחד ברכב, ובו נשק חם אוטומטי בצירוף תחמושת רבה; כשעל רצפת הרכב נמצאו כדורים; תחמושת נוספת הוסלקה בתוך כפפה; כשעל ידיו וראשו של המשיב נמצאו שרידי ירי בריכוז גבוה; כשבתחתוניו של חשוד נוסף הוסלק פגיון – המדובר, לכאורה, בהתארגנות עבריינית של ממש ובנסיבות אלה – נסיבותיו האישיות של המשיב, לרבות קטינותו, נסוגות אחור; כשהבטחת שלומו, ואף חייו, של הציבור – תקבל את הבכורה.
יתר על כן, יש ממש גם בטענת העוררת, כי בעוד שבנוגע למעורב י.ח.י (שכמות שרידי הירי שנתפסה על גופו קטנה בהרבה) – מצא בית משפט קמא להורות על הארכת מעצרו, כשאחד הנימוקים להחלטה היה – מסוכנותו לשלום הציבור – לא מצא ליתן משקל כלשהו לאותה עילה, כאשר המדובר במשיב דנן.
אופן ההתארגנות העבריינית והמסוכנות העצומה העולה ממעשיו של המשיב, לכאורה – תחייב גם העמקת חקר באשר לנתוניו ולמידת מעורבותו בעולם העברייני טרם מתן החלטה כלשהי בשאלת מעצרו וגם בנוגע לכך, נפלה שגגה אצל בית משפט קמא, שהורה על שחרורו בהיעדר בדיקה מסוג זה, אשר לרוב יקשה לערוך אותה בשלב הדיוני הנוכחי.
אמנם, על המדינה נטל כבד לשכנע את בית המשפט בצידוק המעצר, כאשר המדובר במי ששוחרר ממעצרו. אך אחד החריגים המצדיק מעצר מחודש הוא – התפתחות חקירתית משמעותית, כגון ראיה, שלא הייתה לפני בית המשפט קודם לכן (ראו בש"פ 2704/10 ביטון נ' מדינת ישראל (2010, פורסם במאגרים), סעיף 7 לאותה החלטה. עוד ראו, כמובן, בש"פ 8015/09 קוניוף נ' מדינת ישראל (2009, פורסם במאגרים)).
היחידה החוקרת הצהירה, בבית משפט קמא, כי ביום א' הקרוב – יהיה בידה להגיש הצהרת תובע, ולפיכך – מורה בית המשפט על הארכת מעצרו של המשיב עד ליום א', 23.3.25, שעה 14:00.
לנוכח העובדה, כי המדובר במשיב שהוא קטין – יותר פרסומה של החלטה זו ללא פרטים מזהים.
על מנת לייעל ההליכים בהמשך מתבקש שירות המבחן לנוער להתערב כבר כעת בעניינו של המשיב.
תיק החקירה מוחזר לב"כ העוררת.
<#8#>
ניתנה והודעה היום כ"א אדר תשפ"ה, 21/03/2025 במעמד הנוכחים.
רון סולקין, שופט
ב"כ המשיב:
אבקש צו בנוגע להכנסת ציוד.
<#11#>
החלטה
הכנסת ציוד – בהתאם לנהלי שב"ס.
<#12#>
ניתנה והודעה היום כ"א אדר תשפ"ה, 21/03/2025 במעמד הנוכחים.
רון סולקין, שופט
הוקלד על ידי אורית שטורם
