לפני
כבוד השופטת יעל טויסטר ישראלי
עותרים
1. פלונית (קטינה) ואח’
נגד
משיבים
1. משרד החינוך/האגף לשירותי חינוך
2. לשכת עורכי הדין בישראל (ידיד בית משפט)
פסק דין- נוסח לפירסום
עתירה מנהלית שעניינה בזכותם של העותרים לייצוג וליווי על ידי עורך דין בעת ביקור בית שעורך המשיב, במסגרת בחינת בקשה לפטור מחוק לימוד חובה לשם חינוך ביתי.
רקע
חוק לימוד חובה תש”ט-1949 (להלן: “חוק לימוד חובה”) קובע כי כל ילד בישראל חייב להיות במסגרת חינוך מוכרת מגיל 3 ועד כתה י”ב. החוק מטיל חובה על ההורים לרשום את ילדם ולדאוג להופעתו הסדירה למוסד החינוכי. שר החינוך או מי שהשר אצל לו סמכות זו, רשאי, על פי סעיף 5 לחוק לימוד חובה, כחריג לכלל, ומטעמים מיוחדים המפורטים בחוק, לפטור הורים מחובתם לשלוח את ילדם למסגרת חינוכית, ולענייננו, לשם חינוך ביתי, ובלבד ששוכנע כי הילד מקבל לימוד שיטתי באופן פרטי.
מכוח סעיף 5 לחוק לימוד חובה, פורסם חוזר מנכ”ל “פטור מחוק לימוד חובה לשם חינוך ביתי ביתי-נהלים. הוראת קבע 0274- החלפה (להלן: “חוזר מנכ”ל”), הקובע את הנהלים להגשת בקשה לפטור מלימוד חובה לשם חינוך ביתי (להלן: “בקשה לפטור”), הדיון בבקשה לפטור ומתן ההחלטה.
העובדות הצריכות לעניין
העותרת 1, קטינה כבת *** שנים, בתם של העותרים 2-3 למדה בבית הספר היסודי **** עד לחודש מרץ 2020 (פרוץ הקורונה) ומאז לא הגיעה לבית הספר.
ביום 2.8.20 הוגשה על ידי העותרים בקשה ראשונה לפטור מחוק לימוד חובה לשם חינוך ביתי בעניינה של העותרת 1. ביום 22.3.21 נשלחה לעותרים החלטה הדוחה את בקשתם. ביום 9.5.21 הגישו העותרים בקשה לעיון מחדש בהחלטה, וביום 25.10.21 ניתנה החלטת מנכ”ל משרד החינוך הדוחה את ההשגה.
ביום 15.12.21 הגישו העותרים עתירה מנהלית (עת”מ *****). ביום 4.5.22, נמחקה העתירה לבקשתם, עוד בטרם הוגשה תגובת המשיב וזאת לאחר שהגישו בקשת פטור חדשה לשנת הלימודים תשפ”ג.
ביום 25.4.22 הגישו העותרים בקשה לפטור לשם חינוך ביתי לשנת הלימודים התשפ”ג. ביום 12.7.22 פנו ב”כ העותרים אל מנהלת מחוז מרכז במשרד החינוך ואל מרכזת החינוך הביתי במחוז, ביקשו לזרז את בדיקת הבקשה לפטור ולתאם מועד לביקור בית בהקדם באמצעותם. ביום 13.7.22 התקבל מענה מטעם המשיב כי הבקשה לפטור התקבלה והועברה לבדיקת המפקחת הגב’ ***** אשר תתאם ביקור בית עם העותרים בהתאם ללוח הזמנים שלה.
ביקור בית ראשון תואם על ידי נציגי המשיב ליום 21.8.22, אך נדחה מטעמי המפקחת.
ביום 31.8.22 נערכה פנייה לעותרת לתיאום מועד לביקור הבית ליום 13.9.22. בשל התנגדות העותרים לקיום הביקור ללא עורך דין מטעמם, לא התקיים הביקור.
ביקור נוסף תואם ליום 16.11.22. הוסבר לעותרים כי לא תותר נוכחות וייצוג על ידי עורך דין. הביקור נדחה לבקשת העותרים. במקביל ביום 15.11.22, פנו ב”כ העותרים במכתב אל שרת החינוך, מנכ”לית משרד החינוך ויועמ”ש משרד החינוך בעניינם של העותרים ובדרישה להורות כי אין למנוע מהעותרים ליווי של עורכי דין מייצגים בביקור בית הנערך במסגרת בחינת בקשה לפטור מחוק לימוד חובה לצורך חינוך ביתי.
ביום 15.11.22 מסרה מרכזת החינוך הביתי כי בכוונת הפיקוח לקיים הביקור וכי מכתב ב”כ העותרים הועבר לגורמים הרלוונטיים. לכך השיבו ב”כ העותרים כי לא יאפשרו את הביקור בהעדר ייצוג.
ביום 27.11.22 נשלחה לעותרים ולבאת כוחם הודעה שיתקיים ביקור בית שכן עצם הגשת העתירה אינה צו מניעה (ר: נספח 8 לתגובה המקדמית). המפקחות הגיעו לביקור ואולם העותרת 2 סירבה להכניסן.
ביום 14.12.22 דחתה מנהלת המחוז את בקשת העותרים לפטור מחוק לימוד חובה לשם חינוך ביתי לשנת הלימודים תשפ”ג. ביום 28.12.22 הוגשה השגה על החלטת מנהלת המחוז (ר: סעיפים 20,21 לתגובה המקדמית).
עיקר טענות העותרים
לכל אדם קיימת זכות להיות מיוצג על ידי עו”ד בפני כל רשות ציבורית מכוח סעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ”א – 1961 (להלן: “חוק לשכת עורכי הדין”). המשיב כרשות מנהלית כפוף לעיקרון חוקיות המנהל אשר משמעו כי הרשות מוסמכת לפעול רק מכוח הסמכה מפורשת בחוק או מכוחו וכל מה שאינו מותר לה על פי דין – אסור לה. חוזר המנכ”ל הינו משני לחוק והוראותיו צריכות לעמוד בהלימה עם הוראות חוק לשכת עורכי הדין. יתר על כן, הואיל וחוק לימוד חובה אינו מגביל את זכות הייצוג, אין המשיב רשאי להטיל איסור מעין זה.
סעיף 5.2 לחוזר מנכ”ל – אינו קובע רשימה סגורה של נוכחים מטעם המבקשים את הפטור בביקור הבית. אין בעובדה כי הסעיף מונה את הנוכחים הנדרשים בביקור הבית כדי ללמד כי הסעיף מונע את השתתפותם של גורמים נוספים לבקשת המשפחה לרבות עורכי הדין המלווים את המשפחה. לטענתם, פרשנות לפיה הסעיף האמור יוצר הסדר שלילי ביחס לנוכחותם של עורכי דין בביקור הבית אינה פרשנות נכונה שכן זכות הייצוג היא זכות יסוד שאין לפגוע בה ללא הסמכה מפורשת בחוק.
ביקור הבית הינו שלב קריטי ביותר במסגרת הליך בחינת הבקשה לפטור. הסתייעות בליווי עורך דין מטעמה של המשפחה הינה זכות לגיטימית ובמקרים מסוימים אף חיונית ונוכחות עורך דין בביקור אינה מונעת התרשמות מהסביבה החינוכית ומהתנאים שמתקיימים לצורך קיום התוכנית ללימוד ביתי המוצעת אלא מסייעת בשמירה על התנהלות תקינה של מהלך הביקור ובשמירת זכויותיה של המשפחה להליך תקין. עו”ד יכול לוודא כי השאלות המפונות להורים ולילד הינן לגיטימיות ורלוונטיות, כי ההליך מתקיים באופן מכבד מצד כל הצדדים הנוכחים וכי בסופו של דבר דו”ח הביקור אכן משקף באופן ראוי את הדברים שעלו בביקור שנערך.
העובדה שנדרשת נוכחות או פעולה אישית של העותרים בביקור הבית אינה גורעת מהזכות שלהם לכך שעו”ד מטעמם יהיה נוכח במעמד ביקור הבית.
יש לדחות טענות המשיב לחוסר ניקיון כפיים. העתירה עוסקת בשאלת ייצוג עו”ד ונוכחותו בעת ביקור בית וזאת בלבד. העותרים לא פעלו בחוסר ניקיון כפיים והמשיב הוא שנקט בסחבת ובחוסר הגינות כלפיהם. מכל מקום לאחר הדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 11.5.23 החזירו העותרים בהתאם להנחיית בית המשפט את בתם ללימודים בבית ספר מוכר. זאת ועוד, קיים אינטרס חיוני, הן של ההורים, הן של הקטינה והן של הציבורי בבירור העתירה.
עיקר טענות המשיב
דין העתירה להידחות על הסף מחמת העדר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמי. העותרים מפרים את חובתם על פי חוק לימוד חובה ולא שולחים את בתם הקטינה למסגרת חינוכית מאז חודש מרץ 2020. יתרה מכן בקשתם לפטור מחוק לימוד חובה לשנת הלימודים תשפ”א, נדחתה. חוזר מנכ”ל מדגיש כי חוק לימוד חובה חל על כל הורה לגבי ילדו וכל עוד לא ניתן פטור חייבים ההורים בקיום הוראות החוק. הלכה ידועה היא כי הפונה לבית המשפט חייב לבוא כשידיו נקיות ותוך מתן כבוד לחוקי המדינה ולנהלי הגוף הציבורי שאת החלטותיו הוא מבקש לתקוף, ודי בהתנהלותם של העותרים כדי לדחות את העתירה.
לגופה של העתירה, עמדת מערכת החינוך בישראל הינה כי מקומם של תלמידים בגיל לימוד חובה הוא במסגרת מוסדות החינוך הפועלים בהתאם לחוק לימוד חובה, חוק חינוך ממלכתי, התשי”ג-1953 וחוק הפיקוח על בתי הספר התשכ”ט- 1969.
חוזר מנכ”ל מאפשר מתן פטור מחוק לימוד חובה לשם חינוך ביתי על פי השיקולים והתנאים הקבועים בו ובקשות לחינוך ביתי מחייבות עמידה בתנאים של הוראות חוזר המנכ”ל. ביקור הבית נעשה על ידי אנשי מקצוע אשר גם הם אינם מלווים ואינם מיוצגים על ידי עורך דין.
רשימת הנוכחים בביקור הבית מטעם העותרים כמפורט בסעיף 5.2 ד2 לחוזר מנכ”ל הינה רשימה סגורה. זאת ועוד, נוכחות עו”ד בביקור הבית מנוגדת לתכלית הביקור, כפי שעולה מסעיף 5.2. לחוזר המנכ”ל, קרי, הרצון והצורך להתרשם בצורה ישירה מהסביבה האותנטית של הילד. נוכחות עורך דין מונעת אפשרות להתרשמות אותנטית וישירה זו ולמעשה חוטאת לתכלית הביקור. השיח בביקור הבית הוא שיח אישי ופדגוגי וחשוב שיתקיים באווירה נינוחה.
החלטת המשיב שלא לאפשר ייצוג עורך דין במסגרת ביקור הבית ניתנה לאחר הפעלת שיקול דעת, מאפייניו ותכליותיו של ביקור הבית ובהתבסס על הוראות חוזר מנכ”ל אשר קובעות הן את תכלית הביקור והן את זהות הגורמים שיהיו נוכחים בביקור.
הזכות לייצוג על ידי עורך דין אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית העשויה לסגת מפני אינטרסים אחרים. ההחלטה כי בביקור הבית לא יהיה נוכח עורך דין נובעת משיקולים הנוגעים לטובת הילד העומדים בבסיס ביקור הבית והאינטרס הציבורי בהענקת חינוך הולם.
חינוך ביתי הוא חריג לכלל ואינו זכות מוקנית. ביקור הבית, אשר הינו שלב נדרש ונחוץ בבחינת הבקשה לפטור, אינו גורע זכות, אלא מברר אפשרות למתן פטור מהחובה הכללית. לא ברור כיצד נפגעת זכותם של העותרים בכלל וזכותם לאוטונומיה בפרט מעצם העובדה שביקור בית נעשה ללא ייצוג עורך דין.
בהתאם להלכה פסוקה בית המשפט לא ימיר את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשיקול דעתו ולא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת מקום בו החלטתה אינה חורגת ממתחם הסבירות. התערבות בית המשפט בהחלטה מקצועית של רשות מוסמכת הינה התערבות החורגת מכללי הביקורת השיפוטית בהליך מנהלי.
העותרים יכולים להיות מיוצגים על ידי עורך דין בהתנהלות מול המשיב, בהגשת הבקשה לפטור, בהליכי השגה על ההחלטה ובעתירה מנהלית בבית המשפט לעניינים מנהליים.
המשיב הפנה לבג”צ 8946/22 פלונית נ’ משרד הרווחה, מיום 11.5.23, בו דחה בית המשפט העליון עתירה שעניינה בזכות לייצוג על ידי עורך דין בוועדות תסקירים לנוכח אופייה ומהותה של הוועדה.
עיקר טענות לשכת עורכי הדין
לשכת עורכי הדין ביקשה להצטרף להליך כ”ידיד בית המשפט”. ביום 4.5.22 קיבל בית המשפט את הבקשה. לשכת עורכי הדין הבהירה כי תעסוק רק בסוגיה המשפטית של הזכות לייצוג על ידי עו”ד בביקור בית.
יש לחייב את המשיב לאפשר לעותרים להיות מיוצגים על ידי עו”ד בעת ביקור בית. יש להורות למשיב לתקן את הוראות חוזר המנכ”ל כך שתתאפשר, או לא תישלל, זכות הייצוג על ידי עורך דין, ממבקשי פטור מלימוד חובה, בעת ביקור בית.
המשיב כרשות מנהלית, כפוף לעיקרון חוקיות המנהל הקובע כי הרשות מוסמכת לפעול רק מכוח הסמכה מפורשת בחוק או מכוחו וכל מה שאינו מותר מפורשות בחוק- אסור. חוק לימוד חובה המסמיך את המנכ”ל להוציא חוזרי מנכ”ל, אינו מגביל זכות הייצוג. חוזר המנכ”ל הינו משני לחקיקה ראשית ולכן המשיב אינו רשאי להטיל איסור מעין זה בהוראות חוזר המנכ”ל.
בהתייחס לטענות המשיב לסילוק על הסף נטען כי המדובר בטענות העוסקות בהתנהלות העותרים 2 ו-3 ולא בקטינה עצמה ולמעשה בשל התנהלות הוריה מבקש המשיב למנוע מהקטינה את הזכות לייצוג.
בסעיף 5.2 א לחוזר המנכ”ל שעניינו ברשימת הנוכחים בביקור הבית מטעם המשיב, נכתב מפורשות שזו רשימה פתוחה: “המבקר רשאי לצרף לביקור חברי וועדה או עובדי משרד החינוך וכן מנהל מחלקת חינוך או קצין ביקור סדיר או גורם נוסף רלוונטי לפי שיקול דעתו או המלצת הוועדה” . יש להחיל דין זהה על הנוכחים בביקור הבית מטעם המבקשים את הפטור, קרי העותרים.
המשיב הוא הגורם המחליט ובעל הכוח וההשפעה. מניעת זכות הייצוג מהעותרים מעצימה את פערי הכוחות בין המשיב לעותרים.
ביקור של חברי הוועדה שמטרתו לתשאל את הילד ממילא הופך את “הסביבה הטבעית” לסביבה מאיימת עבור הילד, האמור להישאל על ידי אנשים זרים שאלות הנוגעות לדרך חינוכו, יחסיו עם הוריו כמורים ושאלות שתעסוקנה במסוגלות של הוריו בעניינו. לשיטתה, דווקא נוכחות של עו”ד, שהילד יודע שמטרתו לעזור לו יש ביכולתה להרגיעו.
ביקור הבית הינו שלב קריטי ביותר במסגרת הליך בחינת הבקשה לפטור, שלילת זכות הייצוג היא פגיעה מהותית בהגינות ההליך. תפקידו של עורך הדין בביקור הבית להשגיח שהשיח יעסוק אך ורק בעניינים חינוכיים ולא יגלוש לתחומים אחרים שאינם מעניינה של הוועדה. ככל והשיחה תיסוב סביב נושאים חינוכיים פדגוגים עו”ד לא יחליף את מקומם של ההורים בשיחה. אולם כאשר ביקור הבית יתמקד בהיכרות עם ביתו של התלמיד יש לאפשר לעו”ד המייצג להתערב שכן עסקינן בשאלת המסוגלות ההורית ליתן לתלמיד סביבה לימודית נאותה ועניין זה הוא בעל היבטים משפטים ואינו עניין חינוכי.
המסגרת הנורמטיבית
כאמור, חוק לימוד חובה קובע כי כל ילד בישראל חייב להיות במסגרת חינוך החל מגיל 3 ועד כיתה י”ב. על מנת לוודא כי מטרת החוק תוגשם, מחייב החוק את הורי הילד לרשום אותו למוסד חינוכי ולדאוג להופעתו הסדירה של הילד ללימודים. חובת ההורים לרשום את ילדם למוסד חינוך מוכר מוסדרת בסעיף 3, וחובתם לדאוג לכך שילדם ילמד באופן סדיר במוסד חינוכי מוסדרת בסעיף 4. סעיף 4 (ב) מטיל אחריות פלילית וקובע מהי הסנקציה להפרת חובה זו ואת התנאים להפעלתה.
סעיף 5 לחוק לימוד חובה מקנה לשר החינוך, את הסמכות לפטור הורים מהחובה לדאוג להופעת ילדם באופן סדיר במוסד חינוך מוכר, במידה וקיימים טעמים מיוחדים לכך ובתנאי שהילד מקבל “חינוך שיטתי המניח את דעת השר” או כשהילד אינו מסוגל ללמוד במוסד מוכר. הפטור מחוק לימוד חובה הינו חריג לכלל הינו חריג לכלל. סמכות השר הואצלה למנהלי הלשכות המחוזיות של משרד החינוך.
סעיף 5(ב) לחוק חינוך חובה, קובע את הטעמים שבגינם רשאי השר להורות על מתן פטור מלימודי חובה כדלקמן:
“(ב) (1)השר רשאי להורות, בהוראה כללית או מיוחדת, כי ההורים ונותן העבודה של ילד או של נער, וכן הנער עצמו, יהיו פטורים מן החובות המוטלות עליהם לפי סעיף 4, אם –
(I)קיימים, לדעת השר, טעמים מיוחדים לכך שהילד או הנער לא ילמד במוסד חינוך מוכר, והילד או הנער מקבל באופן פרטי לימוד שיטתי המניח את דעת השר; או
(II)השר משוכנע שאין הילד או הנער מסוגל ללמוד באופן סדיר במוסד חינוך מוכר;”
הדברים סוכמו בחלק הכללי של חוזר מנכ”ל כדלקמן: “עמדת מערכת החינוך בישראל היא שמקומם של ילדים ונערים בגיל לימוד חובה הוא במסגרת מוסדות החינוך הפועלים בהתאם לחוק לימוד חובה, התש”ט-1949, חוק חינוך ממלכתי, התשי”ג–1953, חוק פיקוח על בתי הספר, התשכ”ט-1969 וחוק מוסדות חינוך תרבותיים-ייחודיים, התשס”ח-2008. על פי חוק לימוד חובה קיימת חובת לימוד במוסד חינוך מוכר החל בגן ילדים לגילי 3 ועד כיתה י”ב.
שר החינוך ומי שהשר אָצַל לו סמכות זו רשאים לפטור מהחובה ללמוד במוסד חינוך מוכר את המבקשים פטור מהחוק האמור לשם חינוך ביתי במקרים שבהם יציגו המבקשים השקפת עולם מגובשת השוללת חינוך במסגרת מוסד חינוך או במקרים שקיימות נסיבות יוצאות דופן, מיוחדות וחריגות, שבעטיין ישתכנעו המוסמכים לכך במשרד החינוך להיענות לבקשת הורים שילדם לא ילמד במוסד חינוך מוכר, בתנאי שהגורמים המוסמכים ישתכנעו כי הילד עתיד לקבל או מקבל חינוך שיטתי המקנה לו מענה לסך צרכיו הכולל מיומנויות למידה וידע, מיומנויות וכישורים חברתיים ורגשיים.”
כל עוד לא ניתן פטור מחוק לימוד חובה, חייבים ההורים בקיום הוראות החוק.
פטור מחוק לימוד חובה לשם חינוך ביתי
כאמור מכוח סעיף 5 לחוק לימוד חובה, פורסם “חוזר מנכ”ל”. חוזר המנכ”ל קובע את “הנהלים להגשת בקשת הורים לפטור מחוק לימוד חובה לשם חינוך ביתי, את הדרכים לבחינת הבקשה, את התנאים לאישור הפטור, את התנאים החלים על מתן הפטור, את חובת ההורים עם קבלת הפטור, את הדרכים להגשת השגה על החלטת מנהל המחוז ואת ההתנהלות עם סיום הפטור וחזרתו של הילד למוסד חינוך. והקריטריונים למתן פטור מלימודי חובה לצד מתן אישור ללימוד בחינוך ביתי.” (מתוך תמצית ההוראה בחוזר מנכ”ל).
סעיפים 4-4.5 לחוזר מנכ”ל מסדירים את אופן הגשת הבקשה לפטור מחוק לימוד חובה ולאישור חינוך ביתי. הורים אשר בוחרים עבור ילדם בחינוך ביתי, מוותרים על חינוך במסגרת הבית ספרית, המסופק לילד מתוקף חוק חינוך חובה, ומלוא האחריות הבלעדית לכל צרכיו החינוכיים, הלימודיים, הרגשיים והחברתיים של הילד לרבות הקניית מיומנויות למידה וידע, כישורים חברתיים ורגשיים, מוטלת על הוריו של הילד בלבד.
בקשה לפטור מחוק חינוך חובה וחינוך ביתי מוגשת אל מנהל המחוז הגיאוגרפי בו מתגורר הילד. לבקשה יצורפו כל המסמכים המפורטים בסעיף 4.3-4.5 לחוזר מנכ”ל.
במחוז בו תוגש בקשה ימנה מנהל המחוז ועדה מייעצת לבחינת הבקשה (להלן: “הוועדה המייעצת”). (סעיף 5.1 לחוזר מנכ”ל).
סעיף 5.2 לחוזר מנכ”ל קובע כי הרפרנט המחוזי לחינוך ביתי או מפקח כולל בשלב הגיל התואם לגיל הילד בענייננו הוגשה הבקשה, יבקר בביתו של הילד (להלן: “המבקר”). המבקר רשאי לצרף לביקור חברי ועדה או עובדי משרד החינוך וכן מנהל מחלקת חינוך או קצין ביקור סדיר או גורם רלוונטי לפי שיקול דעתו או המלצת הוועדה.
מטרתו של ביקור הבית מפורטת בסעיף 5.2 ב’ לחוזר מנכ”ל כדלקמן:
“מטרת ביקור הבית היא לפגוש את הילד ואת המבקשים בביתם ולשוחח איתם כדי להכיר אותם, ללמוד על הסביבה החינוכית ועל התנאים שמעמידים המבקשים לצורך קיום התוכנית המוצעת על ידם..”
ביקור הבית הוא תנאי הכרחי לצורך המשך בחינת הבקשה והמשך הטיפול בבקשת הפטור. (סעיף 5.2.ג לחוזר מנכ”ל).
סעיף 5.2 ד’ לחוזר מנכ”ל מפרט את התנאים לביקור ומציין את הנוכחים בעת הביקור מטעם המבקשים:
“ד. הביקור יתקיים לפי התנאים האלה:
1. מועד הביקור יתואם מראש עם המבקשים
2. בעת ביקור הבית יהיו נוכחים:
(א). הילד שעבורו מוגשת בקשת הפטור.
(ב). מבקשים;
(ג). הגורם האחראי לחינוכו של הילד אשר ימצא עם הילד בכל ימות השבוע;
(ד). הגורמים שאמורים להשתתף ביישום התוכנית.
3. דוח הביקור יימסר לוועדה ויכלול את התייחסותו של הילד.
הוועדה תבחן את בקשת הפטור ואת המסמכים שהוגשו לה לרבות התוכנית המוצעת על ידי ההורים. דוח מביקור הבית וכל מסמך אחר. יו”ר הוועדה רשאי לפי שקול דעתו הבלעדי, לזמן את המבקשים ואת הילד לישיבת הוועדה.(סעיף 5.3 לחוזר מנכ”ל). הוועדה רשאית לבקש מידע, מסמכים, חוות דעת ממסגרות חינוך, רשויות מקומיות, פנימיות, והחלטות בעניינו של הילד. הוועדה רשאית להעביר למבקשים הערות, בקשות לתיקונים השלמות ועוד.
הוועדה תכין חוות דעת בכתב הכוללת את המלצתה, אשר תועבר למנהל המחוז.
מנהל המחוז הוא הגורם המוסמך לקבל את ההחלטה בבקשה. ככלל הפטור יינתן לשנת לימודים אחת.
במקרה של דחיית הבקשה לפטור או ביטול פטור שניתן, על ידי מנהל המחוז, רשאים המבקשים להגיש השגה בכתב תוך 14 ימים מהיום בו נשלחה להם ההחלטה. השגה תוגש באמצעות ממונה חינוך ביתי ארצי, אל המנהל הכללי (סעיף 14 לחוזר מנכ”ל).
דיון והכרעה
לאחר שקראתי העתירה, התגובה המקדמית והתשובה ושמעתי את טענות הצדדים וסיכומיהם, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות הן על הסף והן לגופה .
חוסר ניקיון כפיים
העיקרון לפיו הפונה בעתירה לבית המשפט חייב לבוא בניקיון כפיים, שאם לא כן עלולה עתירתו להידחות על הסף, עובר כחוט השני בפסיקת בית המשפט העליון. האיסור על עשיית דין עצמי הוא חלק מכלל זה.
יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט (כתוארו אז) א’ גרוניס בבג”ץ 3483/05 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע”מ נ’ שרת התקשורת, [פורסם בנבו] בפסקה 12 (9.9.2007)):
“חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא סעד מבית משפט או עושה הוא דין לעצמו. שני אלה בה-בעת לא יעשה אדם…” (בג”ץ 8898/04 ג’קסון נ’ מפקד כוחות צה”ל באזור יהודה ושומרון (לא פורסם, 28.10.2004) בפסקה האחרונה לפסק הדין; כן ראו, בג”ץ 851/06 עמונה אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע”מ נ’ שר הביטחון (טרם פורסם, 29.1.2006); בג”ץ 6102/04 מועדי נ’ שר הפנים (לא פורסם, 26.9.2005); בג”ץ 1547/07 בר כוכבא נ’ משטרת ישראל (טרם פורסם, 11.7.2007)).
בית המשפט לא יפתח דלתותיו למי שעושה דין לעצמו, מזלזל בהוראות חוק ומבקש להעמיד את הרשות אל מול עובדות מוגמרות. האיסור על עשיית דין עצמי הינו חלק מכלל רחב יותר הדורש מבעל דין הפונה לבקש סעד מבית המשפט כי יפעל בניקיון כפיים (ראו למשל, בג”ץ 197/81 פרידמן נ’ ראש עיריית אילת, פ”ד לו(2) 425 (1982); בג”ץ 212/56 סלומינסקי נ’ עיריית פתח תקווה, פ”ד יא 446, 448 (1957); ד”נ 19/68 עיריית פתח תקווה נ’ שר החקלאות, פ”ד כג(1) 253 (1969); בג”ץ 609/75 ישראלי נ’ ראש עיריית תל-אביב-יפו, פ”ד ל(2) 304 (1976)).
מדובר בכלל המוגדר כעילת סף לעניין פנייה לבית המשפט הגבוה לצדק או לבית המשפט לעניינים מנהליים. על כן, בעל דין הפועל בחוסר ניקיון כפיים יכול שימצא כי עתירתו תידחה על הסף בלא שטענותיו תידונה לגופן.” (ראו גם: בג”ץ 5812/11 קלקודה נ’ רשות שדות התעופה [פורסם בנבו] (1.2.2012). (ההדגשות אינן במקור, י.ט.י).
כאמור, עניינה של העתירה בדרישת העותרים לאפשר להם להיות מיוצגים על ידי עורך בעת ביקור בית המתקיים כחלק מתהליך בחינת בקשתם לפטור מחוק לימוד חובה, לצורך חינוך ביתי. בה בעת, והגם שבקשתם לפטור מלימוד חובה נדחתה, הם אינם שולחים את בתם לבית הספר מזה למעלה משלוש שנים בניגוד לחוק. מדובר במקרה מובהק של עשיית דין עצמי.
רק לאחר הדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 11.5.23 ולאחר ששמעו את הערותיו של בית המשפט, נמסר על ידי העותרים כי הקטינה הוחזרה לבית הספר.
טענת העותרים כי לא פעלו בחוסר ניקיון כפיים וכי המשיב הוא זה שנקט עימם בסחבת, דינה להידחות. עצם הגשת בקשה למתן פטור מלימוד חובה והיתר לחינוך ביתי, ואף הגשת עתירה לבית המשפט, אינה פוטרת את העותרים מהחובה המוטלת עליהם על פי חוק לשלוח את בתם לבית ספר מוכר באופן סדיר. כך גם נכתב במפורש בסעיף 1.3 ג’ לחוזר המנכ”ל :”כל עוד לא נתקבל פטור מלימוד חובה ואישור לחינוך ביתי, ההורים חייבים בקיום הוראות לחוק לימוד חובה, וחובה עליהם להבטיח שהילד מבקר במוסד חינוך מוכר כמשמעו בחוק לימוד חובה..”.
טענת העותרים שאין כל רלוונטיות להפרת חובתם לשלוח את הקטינה לבית הספר, לנושא העתירה – (זכותם לייצוג על ידי עורך דין בביקור בית), דינה להידחות גם כן. העותרים הפרו את חובתם על פי חוק חינוך חובה, לא שלחו את ביתם לבית הספר במשך למעלה משלוש שנים וגם לאחר שבקשתם לפטור נידחתה, וכעת מבקשים כי בית המשפט יעניק להם סעד הקשור לאופן בחינת בקשתם לפטור מלימוד חובה ומתן היתר לחינוך ביתי. טענתם הינה ניסיון מלאכותי לנתק את התנהלותם חסרת ניקיון הכפיים והקשר ההדוק בינה לבין העתירה שהוגשה.
התוצאה היא, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים בשל עשיית דין עצמי.
כאמור דין העתירה להידחות גם לגופה שכן החלטת המשיב שלא לאפשר נוכחות וייצוג העותרים על ידי עורך דין בעת ביקור בית, אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט.
הזכות לייצוג על ידי עורך דין בביקור בית
כאמור עניינה של העתירה בשאלה האם זכאים העותרים להיות מיוצגים ומלווים על ידי עורך דין בעת ביקור בית שמתקיים בהתאם לסעיף 5.2 לחוזר מנכ”ל במסגרת בחינת בקשת הפטור.
העותרים טענו כי הזכות להיות מיוצגים על ידי עו”ד זכתה לעיגון בסעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין, כדלקמן:
“אדם שייפה כוחו של עורך דין זכאי להיות מיוצג על ידיו בפני כל רשויות המדינה, רשויות מקומיות וגופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין; אין בהוראה זו כדי לגרוע מכל סמכות לדרוש נוכחותו או פעולה אישית של האדם המיוצג, ואין בה כדי לפגוע בחיקוק המסדיר את הייצוג בפני רשות, גוף או איש כאמור”.
העותרים מיקדו את טענותיהם בפגיעה הנגרמת להם לשיטתם בזכותם לייצוג על ידי עורך דין נוכח סירוב המשיב לאפשר להם להיות מיוצגים על ידי עורך דין בעת ביקור הבית. העותרים טענו כי לא ניתן לשלול את זכות הייצוג באמצעות חוזר מנכ”ל, וכי מכל מקום, את רשימת הנוכחים בביקור הבית מטעם מגישי הבקשה, כפי שנקבעו בסעיף 5.2ד’ לחוזר מנכ”ל, יש לקרוא באופן שאינו שולל נוכחות וייצוג של ההורים על ידי עורך דין.
זכותו של אדם לייצוג משפטי הינה זכות יסוד מוכרת במשפטנו. יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא כי זכות הייצוג ככל זכות, אינה מוחלטת אלא זכות יחסית שיש לאזנה למול אינטרסים אחרים, ואין היא חלה בהכרח בכל מקרה שבו הפרט בה במגע עם רשויות המדינה.
לאחרונה בבג”ץ 8946/22 פלונית נ’ שר משרד הרווחה ואח’ ( 11.5.23), (להלן: עניין פלונית), דן בית המשפט העליון בשבתו כבג”ץ ב”עתירה כנגד תוקפה של הוראת תקנון עבודה סוציאלית (תע”ס), המסדירה את אופן עבודתה של עובדת סוציאלית לסדרי דין, ובתוך כך מסדירה גם את אופן השתתפותם של עורכי דין בוועדת תסקירים מקומית, המייעצת לעו”ס בבואה לערוך תסקיר בעניינו של קטין. העתירה התמקדה בתנאי ובהגבלה הקבועה בתע”ס לפיה השתתפות עורך דין בוועדה הינה כמשקיף בלבד.”
וכך קבע בית המשפט בעניין פלונית באשר לזכות הייצוג :
“זכותו של אדם לייצוג משפטי היא “זכות יסוד מוכרת במשפטנו” (ראו רע”ב 6976/18 שירות בתי הסוהר נ’ פרש, פסקה 54 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (16.06.2021); בג”ץ 2284/15 מקת נ’ שר הביטחון, פסקה 5 לפסק דיני והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (2.4.2015); ע”א 8077/08 אוניברסיטת חיפה נ’ בן הרוש, פסקה כג לפסק דינו של השופט רובינשטיין [פורסם בנבו] (30.12.2012) (להלן: עניין אוניברסיטת חיפה); רע”א 6810/97 בן שושן נ’ בן שושן, פ”ד נא(5) 375 (1997)).
לזכות הייצוג כמה היבטים שונים, ובכלל זה הזכות להיוועץ בעורך דין והזכות להיות מיוצג על ידי עורך דין במסגרת ההליך עצמו – שהיא הרלוונטית לענייננו (ראו למשל ע”פ 5121/98 יששכרוב נ’ התובע הצבאי, סא(1) 461, 495 (2006); ע”פ 2868/13 חייבטוב נ’ מדינת ישראל, פסקאות 91-90 לפסק דינו של השופט שהם [פורסם בנבו] (2.8.2018); אסף פורת “על הזכות לייצוג משפטי בהליכי משמעת – המקרה המיוחד של הדין המשמעתי בצבא” משפט ועסקים יז 469, 472, 477 והאסמכתאות שם (2014) (להלן: פורת)). אין חולק בדבר חשיבותה של זכות זו, אך ככל זכות אחרת גם היא אינה זכות מוחלטת, אלא זכות יחסית שיש לאזנה למול אינטרסים אחרים (ראו למשל עניין אוניברסיטת חיפה, פיסקה ל”א לפסק דינו של השופט רובינשטיין והאסמכתאות שם); ואף אין היא חלה בהכרח בכל מקרה שבו הפרט בא במגע עם רשויות המדינה – ודאי לא במלואה ועל כל היבטיה (ראו למשל ד”נ 13/75 מפקד משטרה צבאית חוקרת נ’ פלוני, פ”ד ל(3) 617 (1976) (להלן: עניין מצ”ח); בג”ץ 1380/02 בן ארצי נ’ שר הביטחון, פ”ד נו(4) 476 (2002) (להלן: עניין בן ארצי); וכן השוו לרע”פ 2060/97 וילנצ’יק נ’ הפסיכיאטר המחוזי – תל-אביב, פ”ד נב(1) 697, 714-713 (1998), שם נקבע כי זכותו של הפרט להשמיע טענותיו בפני הרשות “כוללת בחובה, במקרים מתאימים, ייצוג הפרט על ידי פרקליטו”.
עוד נקבע בעניין מצ”ח, אשר אוזכר בעניין פלונית, כי כאשר נדרש בית המשפט לשאלה האם קיימת לעותרים במקרה כזה או אחר הזכות להיות מיוצגים על ידי עורך דין, על בית המשפט לבחון השאלה בשים לב לכוונת המחוקק בנושא שבעניינו מתבקשת זכות הייצוג ובהתייחס לאופייה ומהותה של הפעולה שבה רוצה הפרט להיות מיוצג על ידי עורך דין. עוד נקבע, כי גם בהעדר הוראת חוק מפורשת עשויה זכות הייצוג להישלל או להיות מוגבלת.
“….מטרת החיקוק, מבנהו, וההוראות השונות המצויות בו, משתמע ברורות שכוונת המחוקק היא לשלול או לצמצם את זכות הייצוג. כשאנו בוחנים את כוונת המחוקק בנושא זה, אין להתעלם מהאופי והמהות של הפעולה שבה רוצה האדם להיות מיוצג על-ידי עורך-דין. כך לדוגמה, הנטייה נגד פירוש השולל או מצמצם את זכות הייצוג צריכה להיות חזקה יותר, כאשר מדובר בהליכים שבהם עלולה ליפול החלטה על פגיעה בחירותו של אדם, בגופו או בזכויותיו, מאשר בהליכים שבהם לא נקבע כל דבר לגבי זכויותיהם של בני־אדם. מן הראוי לציין, שאפילו זכותו של אדם להביא את טענותיו בפני הרשות, לפי עקרונות הצדק הטבעי, ספק אם היא חלה על הליכי חקירה, שאינם אלא צעד ראשון לקראת דיונים, שבהם יוחלט על זכויות של אדם שבהם תהיה לו זכות ייצוג” (עמ’ 622; וכן עמ’ 626).
עוד נקבע על ידי כבוד השופט י’ עמית בעניין פלונית:
“ואכן, כבר נקבע בעבר כי בהליכים מסוימים לא עומדת לפרט זכות לייצוג על ידי עורך דין, או שאופן הייצוג יכול שיהא מוגבל, וזאת גם בהעדר הוראת חוק מפורשת המורה כך (ראו עניין בן ארצי; בג”ץ 1026/02 מלנקי נ’ שר הביטחון, פ”ד נט(3) 56, 62-61 (2004); בג”ץ 1843/93 פנחסי נ’ כנסת ישראל, פ”ד מט (1) 661, 719-717 (1995); עניין מצ”ח; עניין אוניברסיטת חיפה, פסקה מא לפסק דינו של השופט רובינשטיין (יוער כי שם מדובר היה בגוף שאינו גוף שלטוני); וכן ראו גם ברק-ארז, עמ’ 525-524; פורת, עמ’ 483-482, 496-489))”(ראו בסעיף 21 לפסק הדין בעניין פלונית).
מן הכלל אל הפרט
ההוראות באשר למתן פטור מחוק לימוד חובה נקבעו בחוזר מנכל ספציפי וייעודי וזאת בהתאם לסמכות השר לעשות כן כפי שנקבעה בסעיף 5 לחוק לימוד חובה. הרכב הוועדה המייעצת כמו גם רשימת הנוכחים הנדרשת מטעם המבקשים בביקור הבית וסדרי הדיון בוועדה, אינם חייבים להיקבע בחיקוק ויכול שיהיו מעוגנים גם בהנחיה מנהלית כפי שנקבע בחוק המסמיך (ראו סעיף 17 לחוק הפרשנות התשמ”א -1981, וכן בג”ץ 9061/14 פלוני נ’ עיריית ירושלים, פסקה 3 (10.3.2014).
בהתאם להוראות חוזר מנכ”ל, הבקשה לפטור מלימוד חובה לשם חינוך ביתי מוגשת על ידי ההורים בצירוף מסמכים שמטרתם להציג בפני הגורמים המוסמכים לבחינת הבקשה וקבלת ההחלטה בה, תכנית כוללת בדבר החינוך הביתי שיוענק לקטין במקום המסגרת הבית ספרית.
לכאורה, ניתן היה לקבוע כי הוועדה המייעצת, (בהתאם לסעיף 5.1 לחוזר מנכ”ל), רשאית לגבש את חוות דעתה הכוללת המלצה (בהתאם לסעיף 5.4 לחוזר מנכל), על פי הבקשה והמסמכים שצורפו אליה כנדרש, ולהגישה למנהל המחוז, גם ללא ביקור בית. אלא שלא כך הדבר. חוזר מנכ”ל קובע באופן מפורש כי ביקור הבית הינו תנאי מקדים לדיון הוועדה בבקשת הפטור ולא בכדי.
מאחורי הבקשה עומדים הורים המבקשים להוציא את ילדם ממסגרות החינוך הקיימות בישראל ולקבל פטור מחובתם על פי חוק לשלוח את ילדם למסגרת חינוכית. מאחורי הבקשה עומד קטין אשר אם הוריו יקבלו את הפטור מחוק לימוד חובה, הוא יעזוב את המסגרת החינוכית ויעבור לפיקוח בלעדי של הוריו גם בנושאים החינוכיים המסורים על פי דין למדינה ולפיקוחה.
כפי שפרטו המשיבים בתשובתם לעתירה וכפי שאף נרשם בחוזר מנכ”ל, ביקור הבית נועד לפגוש את העומדים מאחורי המסמכים שהוגשו: את הילד, את המבקשים ואת הגורמים השותפים והאחראיים לחינוכו של הילד וליישום התוכנית. לפגוש אותם בביתם של הילד והוריו, הסביבה האותנטית והמקום בו עתיד הילד לקבל את החינוך הביתי. הביקור נועד להתרשמות ישירה ובלתי אמצעית מהוריו של הקטין מהקטין וצרכיו ומהתהליך החינוכי שהוריו- מתכננים עבורו.
ביקור הבית הינו שלב בבחינת הבקשה על ידי הוועדה המייעצת ואינו הליך שיפוטי או מעין שיפוטי ואינו מתנהל על פי סדרי דין כלשהם.
יתרה מכן, ביקור הבית מתקיים על ידי יו”ר הוועדה המייעצת- הרפרנט המחוזי של משרד החינוך לחינוך ביתי, או מפקח כולל בשלב הגיל התואם את גיל הילד (להלן: “המבקר”). המבקר הינו גורם מקצועי פדגוגי וחינוכי. המבקר רשאי לצרף לביקור חברי ועדה או עובדי משרד החינוך וכן מנהל מחלקת חינוך או קצין ביקור סדיר או גורם נוסף לפי שקול דעתו או המלצת הוועדה. המבקר והגורמים שיכול המבקר לצרף לביקור, הם גורמים מקצועיים חינוכיים, פדגוגיים והקשורים למהות בקשת הפטור ובחינתה. סמכות המבקר נועדה להגשים את מטרת הביקור כאמור, לפגוש את הילד והוריו בביתם לשוחח איתם שיח ישיר כנה ופתוח כדי להכיר אותם, להתרשם מהיכולת והרצון של ההורים לתת מענה לצרכיו החינוכיים והחברתיים של הקטין, המוערכים באמצעות כלים מקצועיים, ללמוד על הסביבה החינוכית ועל התנאים שהם מעמידים לצורך קיום התכנית המוצעת על ידם לחינוך ביתי של ילדם, בדגש על טובתו.
לאחר ביקור הבית מגיש המבקר דוח ביקור לוועדה המייעצת. הוועדה המייעצת מגבשת חוות דעת והמלצה לאחר שבחנה את בקשת ההורים, את כל המסמכים שהוגשו לרבות התוכנית המוצעת, דו”ח ביקור הבית וכל מסמך אחר שבפניה. חוות הדעת וההמלצה מועברת למנהל המחוז, שהוא הגורם המוסמך להחליט בבקשה.
יתרה מכן, ביקור בית מצריך על פי מהותו וטיבו “פעולה אישית” מצד ההורים והילד, שיתוף פעולה, מענה לשאלות הצגת תכניות וכיוצ”ב. סעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין קובע במפורש כי זכות הייצוג אינה חלה מקום שבו נדרשת נוכחותו או פעולה אישית של האדם המיוצג.
“רוצה לומר, שהליכים אלה מעצם טיבם ואופיים הייחודי דורשים “פעולה אישית” מצד הורי הקטין, וסעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין קובע במפורש כי זכות הייצוג אינה חלה מקום שבו נדרשת “נוכחותו או פעולה אישית של האדם המיוצג” (ראו למשל בג”ץ 291/86 בן-יעקב נ’ המוסד לביטוח לאומי, פ”ד מא(1) 449, 476 (1987); ברק-ארז, עמ’ 524; יצחק זמיר הסמכות המנהלית כרך ב 1182 (מהדורה שנייה, 2011)). על מהות הפעולות הנדרשות מההורים במסגרת התסקיר ניתן ללמוד גם מסעיף 3 לחוק הסעד, הקובע כי עו”ס לסדרי דין רשאי “לחקור כל אדם שהוא סבור שיש לו ידיעות הנוגעות לקטין או לחולה הנפש, וחייב הנחקר לענות לעובד הסוציאלי תשובות כנות ומלאות”. הכיצד יוכלו עורכי הדין לענות במקום ההורים על שאלות העו”ס וחברי הוועדה? הכיצד יוכלו אלה לממש את תפקידם הטיפולי בדרך זו? הכיצד יוכלו לעשות כן אם עורכי הדין יתערבו וימנעו מההורים להשיב “תשובות כנות ומלאות”? כפי שציינו המשיבים, לא רק שלנוכח אופייה ומהותה של הוועדה אין צורך בייצוג פעיל במסגרתה, אלא שיש ועצם נוכחותם של עורכי הדין עלולה לחתור תחת התכלית שלשמה התכנסה.”
דבריו של בית המשפט לעיל בעניין פלונית יפים לענייננו.
גם אם הייתי קובעת כי נכונה טענתם של העותרים, שסעיף 4 לחוזר מנכ”ל אינו שולל השתתפותו של עורך דין בביקור הבית (ולא קבעתי כן), סבורה אני כי לאור כל האמור, יש לקבל את עמדת המשיב כי ייצוג העותרים על ידי עורך דין בעת ביקור הבית עלול לחבל בתכלית שלשמה נועד ביקור הבית, ולפגוע ביכולתו של המבקר לבצע את תפקידו ולהגשים את מטרות הביקור. על ההורים המבקשים ליטול על עצמם את האחריות מידי המדינה לחינוך, להוכיח את יכולתם הם להעניק חינוך ביתי לילדם. לא ניתן להפקיד מלאכה זו או חלקה בידי עורך דין מטעם העותרים. יתרה מכן, נוכחותו של עורך דין בשלב זה עלולה להפריע למהלך הביקור המבוסס בין היתר על שאלות ותשובות ועל שיח באווירה נינוחה ואותנטית. כך למשל אם יתערב עורך הדין ולא יאפשר להורים או לילד לענות על שאלות או יפסיק אותם באמצע מענה.
זאת ועוד, בעת ביקור הבית לא נבחנים היבטים משפטיים כלשהם. גם אם מדובר במעמד שבו על ההורים להוכיח כי יש בידיהם להעניק לילדם חינוך ביתי שיטתי המקנה לו מענה לסך צרכיו, הכולל כאמור מיומנויות למידה וידע, כישורים חברתיים ורגשיים כמפורט בחוזר מנכ”ל, הרי דווקא מהורים המבקשים ליטול על עצמם תפקיד ואחריות מסוג, מצופה שיהיו יכולים, להתמודד בכוחות עצמם עם ביקור ביתי של גורמי חינוך, ולהציג בפניהם את יכולותיהם בנושא בקשתם ללא ייצוג משפטי תווך או הגנה. אין מדובר בביקור בית שנערך אצל אוכלוסיות מוחלשות שיש להגן עליהן ולאזן בין יחסי הכוחות, כמו למשל בוועדות תכנון טיפול והערכה (ראו: ענ”א 28157-11-21 אלמונית נ’ מחלקה לשירותים חברתיים ב-X (21.12.21)). הורים המבקשים לתת לילדם חינוך ביתי על כל המשתמע מכך על פי חוזר מנכ”ל, לתכנן וליישם תכנית המספקת את כל צרכי החינוך של ילדם, להוכיח שסביבת הלימוד שיצרו בחינוך ביתי מאפשרת למידה, העשרה, התפתחות חברתית ואישית לילדם, אינם זקוקים ל”שופר” המומחה בדין כדי לסייע להם להוכיח את יכולתם לשאת באחריות אותה הם מבקשים ליטול על עצמם, מה עוד שלא ביכולותיו של עורך הדין עסקינן. דומני כי שלב ביקור בית במסגרת בחינת בקשה לפטור מלימוד חובה לצורך חינוך ביתי, הוא בדיוק המקרה בו לא עומדת לפרט זכות הייצוג על ידי עורך דין גם בהיעדר הוראת חוק מפורשת.
ממה נפשך, אם תתקבל טענת העותרים כי נתונה להם הזכות להיות מיוצגים על ידי עורך דין בביקור הבית, מדוע לא תהיה נתונה להורים הזכות להיות מיוצגים גם ביום הורים, בפגישה עם מחנכת הכתה, היועצת, מנהלת בית הספר וכיוצ”ב. ומדוע יסכימו במקרים אלו המדינה ועובדיה להישאר בלתי מיוצגים על ידי עורך דין. כך יהפוך כל מפגש חינוכי ושיח פדגוגי לזירה והליך משפטי, החוטא למטרות המפגש ומאיין את מהותו.
מכל מקום יש להדגיש, זכות הייצוג בהליך עצמו קרי, הבקשה לקבלת פטור, אינה נשללת. ההורים רשאים להיוועץ עם עורך דין בעת הכנת הבקשה לרבות ניסוחה, הם רשאים להיעזר בעורך דין לצורך הגשת הבקשה וצירוף כל המסמכים הנדרשים. העותרים רשאים להיפגש עם עורך דינם לפני הביקור ולהיוועץ איתו בכל עניין. זאת ועוד, ככל ומנהל המחוז ידחה את הבקשה זכאים ההורים להגיש השגה ולהיות מיוצגים על ידי עו”ד. כך גם ככל ותוגש עתירה מנהלית, רשאים העותרים להיות מיוצגים על ידי עורך דין.
סוף דבר
מקובלת עלי עמדת המשיבים כי ביקור הבית ביסודו הינו מפגש פדגוגי חינוכי בין המבקשים לבין המבקר. כמו גם עמדתם שהביקור אמור להיות מפגש בלתי אמצעי המאפשר שיח אותנטי, ישיר, ופתוח על מנת להתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מהוריו של הקטין והקטין והגורמים השותפים לחינוכו. על כן, גם מטעם המשיב לא מצטרף עורך דין לביקור. נוכחות עורך דין תהפוך את המפגש לזירה משפטית ושיח משפטי ובכך נחטא ממטרות ביקור הבית. ההחלטה שאין לאפשר ייצוג העותרים על ידי עורך דין בעת הביקור אינה פוגעת בזכות העותרים להיוועץ עם גורם משפטי ואף לעתור במידת הצורך כנגד החלטה הדוחה את בקשתם.
לאור כל האמור העתירה נדחית.
הערת סיום: במהלך הדיון שאל בית המשפט את המשיב הכיצד לא נאכפה החובה לשלוח את הקטינה לבית הספר במשך שנים. תשובה בעניין זה לא התקבלה. הגם שאין באמור כדי לגרוע מחובת העותרים לשלוח את הקטינה לבית הספר, דומני כי מן הראוי שעניין זה ייבדק על ידי הגורמים המוסמכים וזאת ללא קשר לתוצאת פסק הדין.
בשים לב לתוצאה ולהתנהלות העותרים, ישלמו העותרים למשיב הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב”כ הצדדים.
ניתנה היום, ט”ו כסלו תשפ”ד, 28 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.
חתימה
