ע”מ 35877-06-19 אברזל נ’ מנהל מע”מ רמלה
מערערת
משיב
כבוד השופט שמואל בורנשטין
Albyet
פתח דבר
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
סימונה שמחה אברזל
נגד
מנהל מע”מ רמלה
פסק דין
1. לפניי ערעור על החלטת המשיב שדחה את השגת המערערת על קביעות מס שהוצאו
לה בהתייחס לתקופה שמחודש ינואר 2011 ועד לחודש דצמבר 2016 (להלן:
“קביעות המס” או “השומה”) ולפיהן לא דיווחה על עסקאותיה במסגרת עיסוקה
כמגדת עתידות ומוכרת קמעות. על פי השומה חויבה המערערת במס עסקאות בסך
של 331,820 ₪ (קרן).
2. אציין כבר עתה, כי בתיק זה לא הוגשו סיכומים על ידי המשיב, אלא רק לאחר
שקבעתי, בחלוף הזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנו למשיב לעשות כן, כי הוא לא
יורשה עוד להגיש סיכומים וכי דינו כדין מי שלא התייצב לדיון, וזאת כמצוות תקנה
160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984, כפי שהיו בתוקף באותה עת,
ועל סמך תקנה 10א לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור) תשליין1976, המחילה את תקנות סדר הדין האזרחי בשינויים המחויבים.
משכך, וכמצוות הדין, תינתן הכרעה בתיק זה על יסוד כתב הערעור, כתב התשובה,
תיק המוצגים שהוגש בהסכמה (הכולל גם את ההשגה וההחלטה בהשגה), עדי
המערערת וסיכומי המערערת.
1 מתוך 17
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ 35877-06-19 אברזל נ’ מנהל מע”מ רמלה
3. אעיר, כי לא קיימת בפסיקה הכרעה חד משמעית בשאלה מה המשמעות שיש ליתן
לסנקציה הנובעת מאי הגשת סיכומים על ידי בעל דין נתבע, בנסיבות שבהן כבר
נשמעו העדים, לרבות עדי הנתבע שלא הגיש סיכומיו. על פניו נראה כי במקרה שכזה
אין להיזקק לראיות הנתבע לצורך ההכרעה בהליך. בנוסף, עשויה לעלות שאלה
האם התובע רשאי בנסיבות האמורות להידרש לדברים שעלו לטובתו בחקירתו
הראשית או הנגדית של עד הנתבע. בעניין זה סבורני כי שורת ההיגיון והשכל הישר,
כמו גם ההגינות, מחייבת כי התובע יהיה רשאי לעשות כן, שהרי אין זה מתקבל על
הדעת כי מצבו בנסיבות אלה יהיה פחות טוב ממצבו אילו הנתבע היה מגיש
סיכומים. עם זאת, האמור לעיל הינו למעלה מן הצורך שכן לא מצאתי כי במקרה
דנן חקירתו של העד מטעם המשיב תמכה בגרסת המערערת.
.6
4. עוד אעיר בהקשר זה כי אין בידי לקבל את טענת המערערת כי משעה שלא הוגשו
הסיכומים והמשיב נחשב כמי שלא התייצב לדיון, יש לקבל, מניה וביה, את הערעור
אך בשל כך. תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת לאמור: “התייצב
התובע ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע
להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש
ולכל סעד מתאים אחר”.
משמע, כי על המערערת עדיין מוטלת החובה להרים את נטל הראיה ולהוכיח
טענותיה, כפי הנטל המוטל עליה על פי הדין. במקרה דנן, על המערערת להוכיח כי
נפל פגם בהחלטת המנהל בהשגה, ככל שהיא מתבססת על החומר שעמד בפניו
באותה עת. חומר זה כולל, בין היתר, עדויות שנגבו במסגרת הליך החקירה שהתנהל
כנגד המערערת בחשד להעלמת הכנסות וממצאי אותה חקירה.
5. השאלה שיש לשאול, אפוא, במסגרת הליך זה היא, האם עלה בידי המערערת
להוכיח כי אין בסיס להחלטתו של המשיב בהשגה וכי יש לקבל את גרסתה לפיה לא
היו לה עסקאות החייבות במס.
הרקע העובדתי הנדרש
המערערת נרשמה במשרדי המשיב כ”עוסק פטור”י בשנת 2004. לטענת המשיב,
חקירה שנערכה בעניינה של המערערת העלתה כי היא סיפקה ללקוחותיה שירותי
קריאה בקפה ובקלפים ולא דיווחה על עסקאותיה אלו. לטענתו, המערערת אינה
2 מתוך 17
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ 35877-06-19 אברזל נ’ מנהל מע”מ רמלה
36. במידה רבה תוצאה זו מקורה בכך כי המערערת נמנעה מלזמן עדים שהיה מצופה
כי יתמכו בגרסתה; לא זומן אהרון ליס. לא זומנה אורנה בן יהודה. לא זומנה בתה,
הגב’ תהילה אברזל, או קרובי משפחה אחרים שלפי הנטען סייעו למערערת, והיו,
לטענתה, מקור חלק נכבד מהכספים שהופקדו בחשבונות הבנק. לא זומן בן הזוג של
המערערת, שלפי טענתה תמך בה בכספים משמעותיים, והמערערת אף לא מסרה
פרטים כלשהם אודותיו. לא זומנה הגב’ אטל אליס, שלדברי המערערת עזרה לה
בתיאום פגישות ללקוחות וסייעה לה ברישום באותה יימחברת אדומה”י אשר לטענת
המערערת הוסתרה ממנה טרם הדיון בהשגה. בנוסף, לא זומנו אותם גורמים
עלומים – שתי נשים ורב – שלפי טענת המערערת הועברו אליהם הכספים לשם הכנת
הקמעות ועריכת הטיפולים”. במאמר מוסגר יצוין כי ממילא אין בטענות אלו של
המערערת בעניין העברת הכספים לאותן שתי נשים ורב כדי לסייע בידה בעניין
תשלום מס העסקאות. לכל היותר, יכול היה הדבר לסייע בידי המערערת במישור
של ניכוי תשומות הקשורות במתן שירותיה. אך גם בהיבט זה כשלה המערערת
מלהוכיח טענותיה.
:(26.8.2014)
37. הימנעות כה גורפת מהבאת עדים מטעמה של המערערת, מקימה חזקה שאילו
הייתה מעידה אותם, היו דבריהם פועלים לרעתה, וזאת בהתאם לכלל לפיו הימנעות
מהבאת ראיה מקימה חזקה לפיה לו היא הובאה, היא הייתה פועלת לחובתו של מי
שמצופה היה ממנו להביאה.
ראו את שנאמר בע”א 3886/12 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע”מ נ’ מנהל מע”מ
“בית המשפט המחוזי הנכבד סבר בצדק כי יש לזקוף לחובת
המערערת את העובדה שנמנעה מלהביא ראיות רלבנטיות נוספות
שיכולות היו לשפוך אור על הפרשה, וזאת בהתאם לכלל שלפיו
כשבעל-דין נמנע מהבאת ראייה הנמצאת בחזקתו – קמה חזקה
שאילו הובאה הראיה היתה פועלת כנגדו… המערערת אכן נמנעה
מלהעיד עדים חשובים ולהמציא ראיות רלבנטיות.
–
נוכח המסקנה כי נטל השכנוע מוטל על המערערת אני סבור כי
ניתן היה לצפות מהמערערת לנסות ולהאיר את אופן ההתנהלות
שלה אל מול חברת מ.ע.ת.א בכל דרך אפשרית. לפיכך בחירתה של
המערערת להסתפק בדברים שאמר וואהל בהודעותיו בפני חוקרי
רשות המסים, חרף הסתירות הרבות שנפלו בין ההודעות השונות,
והימנעותה מהבאתו לעדות – בהחלט פועלת כנגדה”.
11 מתוך 17
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ 35877-06-19 אברזל נ’ מנהל מע”מ רמלה
ראו גם: ע”א 9656/05 שוורץ נ’ רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע”מ (27.7.2008);
עייא 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות נ’ רוזנברג, פייד מז(2) 605 (1993);
עייא 465/88 הבנק למימון ולסחר בע”מ נ’ מתתיהו פייד מה(4) 651 (1991)).
38. המערערת זימנה לעדות שתיים מחברותיה וכן העידה בעצמה.
ראשונה העידה הגב’ יונית ששון אריש, שסיפרה בחקירתה הראשית כי היא מכירה
את המערערת שנים רבות, כי היא נתנה כסף למערערת, בדרך כלל במזומן, ולפעמים
המערערת הייתה נותנת חשבונית (פרוטוקול מיום 15.3.2021, עמ’ 3 ש’ 14-24).
שניה העידה הגב’ תמר יוגב שסיפרה בחקירתה הראשית כי אף היא חברה של
המערערת במשך שנים רבות, וכי בשל קשייה הכלכליים של המערערת היא, וחברות
אחרות, הלוו לה כספים שהוחזרו להן. העדה הוסיפה כי “יש לה פנקס קבלות כבר
20 שנה לידה, ירוק או כחול. זה בחירה של אותו אדם אם הוא לוקח או לא. אבל
פנקס קבלות תמיד מונח שם ותמיד היא רושמת” (עמ’ 5 ש’ 12-14). לא למותר לומר
כי פנקס קבלות לא הוצג על ידי המערערת, ואף קשה לייחס משקל של ממש לעדות
זו נוכח העובדה כי העדה לא הבהירה כמה פעמים הגיעה למקום עיסוקה של
המערערת והאם ראתה שהתקבולים נרשמים באותו פנקס שייתמיד מונח שם”.
העדה אף הוסיפה כי “כאשר הגעתי לשם ראיתי לקוחות אחרים. תמיד יש לקוחות.
לפעמים המקום היה ריק לפעמים היו שניים שמחכים..” (עמ’ 5, ש’ 26-27).
בסופו של יום, לא היה בעדויות אלה כדי לסתור את השומה, ואולי דווקא להיפך –
עדויות אלו תמכו בעמדת המשיב לפיה למערערת היה עסק פעיל אליו הגיעו לקוחות
לצורך קבלת שירות של קריאה בקפה ובקלפים, ומנגד – העדר דיווח מסוג כלשהו.
39. עדותה של המערערת לא נתמכה בכל ראיה חיצונית ולפיכך משקלה מועט ביותר.
המערערת חזרה על הדברים שמסרה במהלך חקירתה ברשות המסים ולפיה
הכספים בחשבונות הבנק מקורם גם בהלוואות ועזרה כספית מחברות וקרובי
משפחה. ראו את האמור בפרוטוקול עמ’ 13 ש’ 4-11:
יכב’ הש’ בורנשטין: עורך הדין שלך הפנה אותך [לתובלה; צ.ל.
לטבלה] הזו לרשימת ההפקדות בבנקים.
מה שאת אומרת שכל ההפקדות האלו זה
מחברות מחברים משפחה ?
העדה, גב’ שמחה אברזל: כל מיני נגיד לא, לא רק מחברות וחברים
לדוגמה אני, אני רק פותחת בקפה וקלפים
12 מתוך 17
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ 35877-06-19 אברזל נ’ מנהל מע”מ רמלה
ואני חברה של כולם אין לי לקוח שהוא לא
חבר שלי. אין לי עניין כזה שאם אתה בא
פעמיים שלוש אז אני לוקחת לך מדויק אין
כולם ואין לי לקוח שהוא לא חבר שלי אחר
כך. אני נשארת חברה של כולם אני בן אדם
קודם כל אפשר להתקשר אלי בכל שעה
להתייעץ איתי אני לא גובה כספים על זה
על דברים כאלה….יי.
ובהמשך, בעמ’ 13 ש’ 14-20 :
ייהעדה, גב’ שמחה אברזל: לדוגמה אני לא יודעת לעזור, אני לא יודעת
לעזור יש אנשים שבאים רוצים להוציא עין
הרע. יש אנשים שבאים רוצים קמע יש
אנשים שבאים רוצים עזרה אני לא יודעת
לעזור אני יודעת לתת יעוץ נקודה. יש לי
מישהי שגרה בג’אריש ערביה ויש לי רב. מי
שהייתי מרגישה קרובה אליו הייתי
אומרת וגם רואים את זה בתנועות חשבון
בנק שאם הייתי מפקידה את הכסף של
הערבייה אחרי כמה ימים הייתי מושכת
את אותו סכום. היא הייתה לוקחת 7 אלף
את אותו סכום מעולם לא גביתי מאף אחד
עליי.
40. כשנשאלה לגבי ההפקדות בחשבונות הבנק, והכיצד ניתן לדעת מתי מדובר בהפקדה
מלקוח ומתי בהלוואה או עזרה מאחת מחברותיה, השיבה (עמ’ 14 ש’ 6-15):
ייהעדה, גבי שמחה אברזל: אני יכולה להגיד לך חברות הן עדיין
חברות אין לי חברות שהתנתקו ממני.
כב’ הש’ בורנשטין:
לקוח זה משהו שהוא חד פעמי.
אם אני מסתכל על הרשימה הזו אני יכול
לדעת מה חברה ומה [צ.ל. ומה לא]
העדה, גב’ שמחה אברזל: אתה יכול יש כאלה שאתה תראה אותם
חוזרים על עצמם שזה חברות.
אבל אני לא רואה פה לפי הרשימה הזו
אני רק רואה מספר סכום כי אני לא רואה
כלום כמעט.
כב’ הש’ בורנשטין:
העדה, גבי שמחה אברזל: יש מלא חברות שהן חוזרות על עצמן מלא
אנשים שהם חוזרים על עצמם ויש את
הלקוחות שהם חד פעמי זה. זה פשוט אני
הייתי מפקידה הייתי אומרת זה בצ’ק או
בהעברה הייתי מבקשת שיעבירו אלי וככה
גם הייתי מגדילה את המחזור שלי ככה
[הייתי] הגדלתי את המחזור בבנק.
13 מתוך 17
12345678
5
9
10
9=8CI%912858 4 * 48882-4444444+ +
11
13
14
16
17
20
22
23
24
25
26
27
29
30
31
32
33
34
35
36
37
38
39
40
41
42
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ 35877-06-19 אברזל נ’ מנהל מע”מ רמלה
41. כשנשאלה לגבי ההפקדות בחשבון הבנק עייש אהרון ליס השיבה (עמ’ 15 ש’ 21- עמי
16 ש’ 11):
ייהעדה, גב’ שמחה אברזל: מזומן יש שם הפקדות מזומן. לא רק
העברות[.] מזומן מעולם לא הפקדתי
בחשבון של אהרון ליס.
ושל מי [זה] המזומן זה שלו?
כב’ הש’ בורנשטין:
העדה, גב’ שמחה אברזל: שלו. אני יכולה להראות לך במה הוא עובד
אם כבודו יסכים לי.
הבנתי אז המזומן זה שלו והצ’קים זה
כב’ הש’ בורנשטין:
שלך ?
העדה, גב’ שמחה אברזל: כן חלק לא כל הצ’קים מה ששלי שלי אבל
מזומן זה היה הסכם שלי אתו.
זה היה אהרון ליס.
כב’ הש’ בורנשטין:
העדה, גבי שמחה אברזל: שאני לא מפקידה מזומן כי רק הוא מפקיד
מזומן.
הבנתי.
כב’ הש’ בורנשטין:
העדה, גב’ שמחה אברזל: ואני יכולה להראות כבודו אם אתה רוצה.
כב’ הש’ בורנשטין: ובחשבונות האחרים?
העדה, גב’ שמחה אברזל: בחשבונות האחרים של אורנה ליס זה הכל
של אורנה בן יהודה הכל שלי.
הכל שלך גם מזומן וגם צ’קים?
כב’ הש’ בורנשטין:
העדה, גבי שמחה אברזל: הכל שלי.
כב’ הש’ בורנשטין: ותהילה?
העדה, גב’ שמחה אברזל: תהילה זה הבת שלי הכל שלי.
כב’ הש’ בורנשטין:
העדה, גבי שמחה אברזל: הכל שלי.
הבת שלך, הכל שלך?
מלקוחות ומחברות?
כב’ הש’ בורנשטין:
העדה, גבי שמחה אברזל: כן.
כב’ הש’ בורנשטין: גם וגם?
העדה, גבי שמחה אברזל: גם וגם.
כב’ הש’ בורנשטין:
אוקי ואיך אנחנו יודעים לדעת להבחין בין
צ’ק של חברה ובין צ’ק [צ.ל. צ’ק של
לקוח]
העדה, גב’ שמחה אברזל: יש להם שם [בס] קודם כל אם שאלו אותי
אם היו שואלים אותי אחד לאחד אז הייתי
מראה לא שאלו אותי אחד לאחד שאלו
אותי גלובלי בכללי אז עניתי בכללי. תשאל
אותי תעבור איתי עכשיו אחד אחד אני
אגיד לך אחד אחד מה לקוחה ומה שכתוב
7, 7 יצא גם שבעיי.
14 מתוך 17
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
888888888888******$++4+
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
37
38
39
40
41
42
43
44
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ 35877-06-19 אברזל נ’ מנהל מע”מ רמלה
42. מהאמור עולה כי גם אם אאמץ את גרסת המערערת לפיה בחשבונות הבנק בהם
השתמשה הופקדו גם כספים שאינם מלקוחות, אלא מחברות או מקרובי משפחה,
או כי בחשבונות הבנק של ליס הופקדו גם כספים שלו עצמו, הרי שבנסיבות אלו של
ערבוב הכספים, ובהעדר כל תיעוד אודות מקור הכספים, ניתן היה לכל הפחות
לצפות כי בידי המערערת תהיה אפשרות להציג בפני המשיב או בית המשפט ראיות
המלמדות איזו הפקדה משקפת הכנסה מלקוח החייבת במס, ואיזו הפקדה משקפת
הלוואה או מתנה.
43. בסופו של יום לא היה בראיות שהוצגו על ידי המערערת כדי לתמוך באופן ממשי
בגרסאות שמסרה בנוגע לכספים שנכנסו לחשבונות הבנק בהן פעלה ולכספים
שלטענתה הוצאו משם לטובת צדדים שלישיים.
44. המערערת חזרה וטענה, ולמעשה טענה זו עמדה במרכז ערעורה, כי מצבה הכלכלי
הוא בכי רע ואין זה סביר להניח כי פעילותה בקריאת קפה וקלפים הניבה הכנסות
בהיקף הנטען על ידי המשיב, שכן, אם אמנם כך היה המצב, לא הייתה מגיעה כדי
פשיטת רגל. ברי, כי אין בטענות אלו לבדן כדי לגרוע מהשומה, המבוססת על ממצאי
החקירה שלא נסתרו בדרך כלשהי בראיות שהובאו על ידי המערערת.
45. לא מצאתי בטענות הנוספות של המערערת כדי לשנות ממסקנתי.
46. כך לגבי הטענה הנוגעת לאותה יימחברת אדומה” שנזכרה בעת החקירה הנגדית.
מחברת זו – יומן הפגישות – מצוינת בדויים החקירה (מוצג 2 בתיק המוצגים), ולא
הייתה כל מניעה מצד המערערת לבקש לקבלה ולעיין בה, אם וככל שסבורה הייתה
שיש בה כדי לתמוך בגרסתה.
אזכיר בהקשר זה כי המערערת בחרה שלא לזמן לעדות את הגב’ אליס אטל, על אף
שזו ציינה בהודעתה כי נהגה בין היתר לערוך רישום בעניין לקוחותיה של המערערת
באותה מחברת. ממילא אין כל משקל לטענה כי היה במחברת כדי לסייע למערערת.
15 מתוך 17
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ 35877-06-19 אברזל נ’ מנהל מע”מ רמלה
47. אשר לטענה בדבר הפגמים שנפלו בהודעה בדבר קביעות המס, ברי כי פגמים אלה
נרפאו כבר בשלב הדיון בהשגה, כאשר הובהר למערערת ולמיצגיה כי הרישום
במסמך קביעות המס, לפיו הן מבוססות על נתוני מיסוי מקרקעין” הוא שגוי. לא
מצאתי כי בשל שגיאה זו, שתוקנה כבר בשלב הדיון בהשגה, נפגעה זכות כלשהי של
המערערת או שנמנע ממנה בדרך כלשהי האפשרות להציג כדבעי את ראיותיה
ולהפריך את שומת המשיב.
: (16.3.2010)
48. באופן דומה לא מצאתי ממש בטענה כי אין לקבל את שומת המעיימ המבוססת על
ממצאי חקירת מס הכנסה, רק משום שלא הוצאו למערערת שומות מס הכנסה.
העובדה שפקיד השומה בחר שלא להוציא למערערת, בנסיבות העניין, שומת מס
הכנסה, בוודאי שאינה גורעת משיקול דעתו של מנהל מעיימ להוציא קביעות מס,
ככל שסבר כי המערערת לא דיווחה על עסקאותיה כדין.
49. לבסוף, לא מצאתי גם ממש בטענה כי היה על המשיב להביא בחשבון תשומות שהיו
למערערת. אם וככל שהיו תשומות, שומה היה על המערערת להציגן בפני המשיב
וכפי שנאמר בע”א 8945/06 בוסקילה נ’ מדינת ישראל – מנהל מע”מ באר שבע
“יש לאפשר ניכוי מס תשומות רק מקום שאכן שולם מע”מ בעבור
התשומות אשר שימשו לעיסקה החייבת…
כפי שנפסק זה מכבר, “ניכוי מס התשומות איננו עניין הנשלט עלפי הערכה או שומה אלא הוא נושא חשבוני, הנבחן על יסוד
מסמכים” (ע”א 401/82 מדינת ישראל נ’ אלפחל, פייד לט(2), 547,
549…). הדרישה לקיום מסמכים הממלאים אחר דרישות טכניות
שונות…, מעבר לדרישות המהותיות, נועדה ליצור מכשיר פיקוח על
מנגנון הגביה העצמית המאפיין את מע”מ (נמדר, 859)”.
50. באותו אופן לא מצאתי בטענה כי היה על המשיב להביא בחשבון לא רק את הכספים
שהופקדו בחשבונות הבנק, אלא גם את הכספים שהוצאו משם. בהעדר הפרדה, אף
לפי גרסת המערערת, בין כספים שמקורם בלקוחות ובין אלה שמקורם בהלוואות
שיש להחזיר, או בינם לבין כספים שמיועדים לעבור לצדדים שלישיים, כגון לצורך
הכנת הקמעות, ממילא הנטל על המערערת להוכיח את נתיב הכספים, את מקורם
ואת ייעודם, תוך “הצלבהיי בין סכומי ההפקדות וסכומי המשיכות. בהעדר כל
ראיות בעניין זה, רשאי המשיב להניח כי הפקדות כספים בחשבונות הבנק שאין
ראיה אחרת באשר למקורם, הגיעו מלקוחות של המערערת ולפיכך חייבים במס.
16 מתוך 17
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
סוף דבר
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ 35877-06-19 אברזל נ’ מנהל מע”מ רמלה
51. הערעור נדחה.
52. חרף התוצאה אליה הגעתי, ונוכח התנהלותו של המשיב כמתואר בראשית הדברים
(כאשר בשל התנהלותו זו חויב המשיב בהוצאות בסך כולל של 22,500 שייח), לא
מצאתי מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיב.
ניתן לפרסם את פסק הדין.
ניתן היום, ג’ אדר ב’ תשפייב, 06 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
17 מתוך 17
Maharl
שמואל בורנשטין, שופט
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
13
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ 35877-06-19 אברזל נ’ מנהל מע”מ רמלה
עונה להגדרת ייעוסק פטור” ולפיכך היה עליה לדווח על עסקאותיה בהתאם לסעיף
69(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל”ו-1975 (להלן: “חוק מע”מ”), ובכל מקרה, אף אם
היא נחשבת ייעוסק פטור”י, היה עליה להגיש הצהרה מדי שנה על מחזור עסקאותיה
וזאת בהתאם לתקנה 15 לתקנות מס ערך מוסף (רישום), התשלייו – 1976. לאור
האמור, הוציא המשיב קביעות מס למערערת מתוקף סמכותו על פי סעיף 76(א)
לחוק מע”מ.
7. המערערת הוכרזה כפושטת רגל בשנת 2009. את מסמך קביעות המס צירף המשיב
לבקשה שהגיש ביום 24.4.2018 לביטול הליך הפשייר נוכח ממצאי החקירה הנייל
(נספח 2 להודעת הערעור). במסמך קביעות המס נכתב כי קביעות המס נערכו
בהתבסס על נתוני מיסוי מקרקעין”. המשיב הודה כי מדובר בטעות (ראו מוצג 11
לתיק המוצגים, וכן פרוטוקול הדיון בהשגה מיום 12.5.2019), אך טען כי טעות זו
נרפאה במסגרת הדיון שנערך עם המערערת בו הובהר כי קביעות המס מתבססות
על ממצאי החקירה הנוגעים לפעילותה של המערערת כמגדת עתידות ומוכרת
קמעות וכלל אינן קשורות למקרקעין.
8. ביום 9.5.2019 הגישה המערערת תגובה לבקשת המשיב לביטול הליך הפשייר
ובמסגרתה צירפה כתב השגה על קביעות המס (מוצג 9 לתיק המוצגים, נספח 4
להודעת הערעור). לטענת המערערת, המשיב, באמצעות מי שייצגו בהליך פשיטת
הרגל של המערערת, עוייד זהר בשארה, צפה במסמך ההשגה ביום 13.5.2018 וזאת
כפי שניתן ללמוד ממוצג מע/1 (צילום מתוך מערכת נט המשפט) שהוגש במהלך דיון
ההוכחות.
9. ביום 12.5.2019 התקיים דיון בהשגה. ההחלטה בהשגה, הנושאת תאריך 13.5.2019,
נמסרה למערערת, לפי טענתה, ביום 19.5.2019.
בהחלטתו בהשגה דחה המשיב את טענות המערערת. מכאן הערעור.
תמצית טענות המערערת
10. קביעות המס למערערת הומצאו ביום 24.4.2018 וזאת במסגרת בקשה אותה הגיש
המשיב בהליך הפשייר. המערערת הגישה השגה ביום 9.5.2018 והמשיב קיבל אותה
בו ביום וכן פעם נוספת ביום 13.5.2018 עת צפה בה במערכת נט המשפט מי שייצג
3 מתוך 17
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ 35877-06-19 אברזל נ’ מנהל מע”מ רמלה
את המשיב בהליך הפשייר. ההחלטה בהשגה נמסרה למערערת רק ביום 19.5.2019,
דהיינו שנה ו-10 ימים לאחר הגשתה, כאשר ההחלטה נושאת תאריך 15.5.2019,
דהיינו שנה ו-6 ימים לאחר הגשתה. לפיכך יש לראות בהשגה בהתאם לסעיף 82(ד)
לחוק מעיימ כאילו נתקבלה. כמו כן, הדיון בהשגה התקיים ביום 12.5.2019, דהיינו
רק לאחר המועד שבו יש לראות בהשגה כאילו נתקבלה.
11. המשיב הודה כי הליכי השומה וההשגה היו פגומים מיסודם, וכי לא היה כל יסוד
לאמור במסמך קביעות המס כי הן מבוססות על יינתוני מיסוי מקרקעין”. אין מקום
לקבל טענת המשיב כי פגמים יסודיים אלה נרפאו במסגרת הדיון בהשגה, מקום
שבו לא כל החומרים הרלוונטיים הוצגו למערערת טרם הדיון בהשגה.
12. מהחומר שהגיע לידי המערערת הסתבר כי השומה מבוססת על נתונים שקיבל
המשיב מרשויות מס הכנסה, וזאת בשעה שלא הוצאה שומת מס הכנסה למערערת,
לרבות בשנים סגורות לגביהן קיימת חזקה כי אין תוספת הכנסה.
13. במהלך הדיון בבית המשפט הסתבר כי במסגרת החקירה שנערכה בעניינה של
המערערת נתפסה יימחברת אדומה” שבה פרטים משמעותיים, אך אותה מחברת לא
הועמדה לרשות המערערת לצורך הדיון בהשגה, וממילא היא הושמה בעמדת
נחיתות. ההסתרה של המחברת אומרת דרשני ומחייבת קבלת הערעור.
14. המערערת היא אישה קשת יום נטולת הכנסה משמעותית, פושטת רגל, והכספים
שקיבלה היו מקרובי משפחה ומחוג חבריה והם אף הוחזרו להם. הסכומים שייחס
המשיב למערערת הם סכומים דמיוניים, המשקפים הכנסות עתק של כ-2.3 מיליון
במשך 4 שנים, סכומים שאינם מתקבלים על הדעת לאור עיסוקה כקוראת קלפים
כאשר הכנסות מעיסוק זה הן אפסיות.
15. המשיב ניסה להטיל דופי במערערת בטענה כי הסתירה את עיסוקה כקוראת קלפים
אך בפועל המערערת לא הסתירה דבר. לעומת זאת, המשיב שקט על שמריו במשך
תקופה ארוכה ולא התריע בפני המערערת כי אינה מגישה דוחות.
16. המשיב הוציא שומה בהתבסס על כל הסכומים שנכנסו לחשבונות הבנק שייחסו
למערערת, ומבלי להביא בחשבון את התשומות שהיו לה, כלומר המס הוטל על
המחזור ולא על הערך המוסף. המשיב אף לא הביא בחשבון את הכספים שיצאו
4 מתוך 17
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ 35877-06-19 אברזל נ’ מנהל מע”מ רמלה
תמצית טענות המשיב
מחשבונות הבנק ואת הטענה כי אותם כספים הופקדו פעם אחר פעם על מנת
להראות תנועה ופעילות בחשבונות לצורך קבלת אשראי.
17. חשבונות הבנק הנייל ממילא אינם של המערערת, ובעיקר חשבון הבנק של מר אהרון
ליס שהוא קבלן שיפוצים ומקבל הכנסות מפעילותו וכן דמי שכירות מנכסים
בבעלותו. ליס לא העיד בבית המשפט ומדובר בעד שבשליטת המשיב, שהמערערת
מנועה מליצור עמו קשר, ואף אין מן הנמנע כי דיווח ושילם מס על הכספים
שבחשבונו.
18. מההודעות שנגבו מהמערערת וממעורבים נוספים עולה כי המערערת השתמשה
בחשבונות בנק בבעלותם של אחרים – אהרון ליס, אורנה בן יהודה ותהילה אברזל
– לצרכיה שלה וזאת על מנת להסתיר את הכנסותיה.
19. בחקירתה אישרה המערערת כי הכספים שהופקדו בחשבונות הבנק על שם גבי בן
יהודה מקורם בלקוחות שלה, אך טענה כי מרביתם של הכספים שולמו לאחרים –
רב ושתי נשים מהמגזר הערבי שהכינו את הקמעות והכישופים הגם שסירבה
למסור פרטים אודותם. כמו כן, המערערת טענה כי קיבלה כספים למחייתה מבן
זוג, אך סירבה למסור את פרטיך.
20. מר ליס מסר בהודעתו כי המערערת עסקה בקריאת קלפים בחדר שבביתו, כי הייתה
גובה סך של ₪400 למפגש, וסך של 7,000 ₪ עבור טיפול, וכי הייתה מקבלת בין 10
ל-20 לקוחות ביום.
21. לקוחות של המערערת מסרו בהודעותיהם כי קיבלו שירותי קריאת קלפים וקפה
ושילמו מאות שקלים לפגישה, ואלפי שקלים בעבור קמעות מסוגים שונים. עוד
העידו כי לא קיבלו חשבונית או קבלה.
22. במסמך קביעות המס אכן נפלה טעות בכך שנאמר בהן כי הן מתבססות על נתוני
מיסוי מקרקעין, אך הובהר למערערת במסגרת הדיון בהשגה וההחלטה בהשגה כי
השומה קשורה אך ורק לעסקאות שבתחום עיסוקה כקוראת בקלפים ובקפה.
למערערת ניתנה הזדמנות לשטוח טענותיה בדיון בהשגה וכן במסגרת ערעור המס,
5 מתוך 17
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ 35877-06-19 אברזל נ’ מנהל מע”מ רמלה
דיון והכרעה
כפי שאכן עשתה, מה גם שבהתאם לסעיף 155 לחוק, לא יגרע תוקפה של פעולה
מחמת פגם בצורה, טעות או השמטה אם אין בהם כדי לפגוע בעיקר או להטעות.
23. העובדה כי לא הוצאו למערערת שומות מס הכנסה, אינה מעלה ואינה מורידה.
מדובר בחוק נפרד ובתכלית שונה, כאשר למנהל מע”מ שיקול דעת עצמאי שאינו
קשור לזה של פקיד השומה.
האם ההחלטה בהשגה ניתנה באיחור?
24. הרושם העולה מסיכומי המערערת הוא כי את עיקר יהבה היא תולה בטענה לפיה
המשיב איחר במתן ההחלטה בהשגה, ולפיכך יש לקבלה.
לעניין זה המערערת מסתמכת על סעיף 82(ד) לחוק מעיימ ולפיו יילא החליט המנהל
כאמור בסעיף קטן (ב) תוך שנה מיום הגשת ההשגה, יראו את ההשגה כאילו
נתקבלה”.
טוענת בהקשר זה המערערת כי השגתה הוגשה למשיב במועד בו הוגשה תגובתה
לבקשת המשיב לביטול הליכי הפשייר, שאליה צורפה ההשגה, ולכל המאוחר במועד
שבו מייצג המשיב בהליכי הפשייר צפה בתגובתה הנייל על צרופותיה במערכת נט
המשפט.
25. אין בידי לקבל טענתה זו של המערערת.
ראשית, השגה יש להגיש למשרד המשיב ולא ניתן לקבל כי השגה תוגש בדרכים
אחרות ושונות. העובדה כי המערערת צירפה לתגובה שהוגשה על ידה במסגרת הליך
הפשיר את השגתה על קביעות המס שהוצאו לה על ידי המשיב, אין משמעה כי בכך
נחשבת היא כמי שהגישה את ההשגה למשרדי המשיב.
בוודאי שאין לומר כי צפייה במערכת נט המשפט במסמך התגובה אשר אליו צורף
מכתב ההשגה במסגרת הליך פשייר – די בה על מנת שתחשב כאילו הוגשה למשיב.
אזכיר, כי על פי הדין צפייה יזומה במסמך במערכת נט המשפט אינה נחשבת
כהמצאה כדין אף לצורך ההליך עצמו המתנהל בבית המשפט, כמו גם, למעט
6 מתוך 17
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ 35877-06-19 אברזל נ’ מנהל מע”מ רמלה
חריגים, לצורך הליך הערעור על פסק דין (ראו: בש”מ 2129/17 עיריית רחובות ני
דינה שולץ (10.8.2017); בש”א 6682/20 ריקרדו שטיינבאום נ’ יהונתן אופק
(11.10.2020)). על אחת כמה וכמה שאין הצפייה במערכת נט המשפט נחשבת
כהמצאה או ייהגשהיי כדין לצורך הליך “חיצונייי להליך המשפטי, כדוגמת הגשת
השגה על שומת מס ערך מוסף.
שנית, הנטל להוכיח כי ההחלטה בהשגה ניתנה באיחור מוטל על המערערת. אלא
שהמערערת לא הציגה כל ראיה כי ההשגה הוגשה על ידה למשיב במועד כלשהו,
כגון באמצעות חותמת יינתקבליי או אישור או מסמך אחר ממנהל מעיימ המלמד על
המועד שבו הוגשה ההשגה. אעיר, כי המשיב ציין בכתב התשובה כי ההשגה
התקבלה במשרדו בתאריך 12.2.2019, ואולם המשיב לא הבהיר מה הבסיס
לקביעתו בדבר מועד הגשת ההשגה, ואף לא צירף אסמכתא בעניין זה. עם זאת,
סבורני כי אין בכך כדי לגרוע מחובתה של המערערת עצמה להוכיח את מועד ההגשה
של ההשגה למשרדי המשיב, עת היא מבקשת להסתמך על הוראת סעיף 82(ד) לחוק
מע”מ.
26. משלא הוכיחה המערערת את המועד שבו הוגשה על ידה ההשגה למשרדי המשיב,
ממילא אין היא יכולה להסתמך על סעיף 82(ד) לחוק ולטעון כי יש לקבל את ההשגה
מחמת התיישנות. בסופו של יום, המערערת לא הציגה כל ראיה ממשית לפיה
המשיב לא נתן החלטה בהשגה בתוך שנה ממועד הגשתה.
על כן יש לדחות את טענת המערערת לפיה יש לקבל את הערעור על הסף.
ממצאי החקירה עליהם ביסס המשיב את קביעות המס
27. כאמור, השומה מושא הערעור מבוססת על ממצאי החקירה שנערכה בעניינה של
המערערת והכוללים הודעות שמסרה המערערת, הודעות שמסרו מספר גורמים
מעורבים, הודעות מטעם מספר רב של לקוחות המערערת, ומסמכים שונים (בעיקר
דפי חשבון בנק). כפי שציינתי לעיל, אין בידי לקבל את טענת המערערת כי משעה
שהמשיב מוחזק כמי שלא התייצב לדיון, משמעות הדברים היא, מניה וביה, כי יש
לקבל את הערעור. גם במצב דברים זה הנטל הוא על כתפי המערערת להוכיח כי נפל
פגם בשומה.
7 מתוך 17
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ 35877-06-19 אברזל נ’ מנהל מע”מ רמלה
28. מדויים החקירה שבתיק המוצגים ומהמסמכים והעדויות שצורפו אליו ניתן ללמוד
כי המערערת עוסקת בקריאה בקפה ובקלפים ונותנת הכוונה וייעוץ ללקוחות וזאת
במשך שנים רבות. לדברי המערערת היא הפעילה את עסקה בביתו של אהרון ליס
ושילמה לו בגין כך סך של כ-3,000 ₪. המערערת מסרה כי מכל לקוח גבתה סך של
400 ₪, אך מי שהגיע מספר פעמים בשנה שילם בין 150 ל-200 ₪. המערערת מסרה
כי היא מרוויחה כ-5000 ₪ בחודש וכי מאז שהחלה בהליכי פשיטת רגל עסקיה
נפגעו. המערערת ציינה כי פתחה תיק עוסק זעיר במעיים, אך לא הגישה מעולם
דוחות למס הכנסה מאחר שלא ידעה על אודות חובתה לעשות כן.
כשהתבקשה המערערת ליתן הסבר באשר לשיקים שנתפסו אצלה וכן יומני פגישות
הכוללים רישום של סכומי כסף שונים, מסרה כי מדובר בכספים שהיא נדרשה
להחזיר או להעביר לצדדים שלישיים בגין קמעות וטיפולים, כמו לאישה אחת
מרמלה, אישה מרהט וכן לרב. המערערת סירבה למסור פרטים אודות זהותם של
אלה. עוד מסרה המערערת כי היא נתמכת על ידי בן זוגה, אך לא מסרה כל פרט
אודותיו.
אשר להפקדות בחשבונות הבנק עייש אחרים מסרה המערערת בנוגע לחשבון הבנק
של אהרון ליס כי מדובר בכספים של ליס מעסק עבודות חשמל שלו, וכי הגם
שהפקידה בחשבון זה שיקים שלה, היא משכה אותם לאחר זמן קצר. בנוגע
לחשבונות הבנק על שם אורנה בן דוד ועל שם בתה תהילה אברזל מסרה כי מדובר
בכספים שלה, של בני משפחתה, כספי לקוחות וכן הלוואות מחברות, שאותן
החזירה לאחר זמן קצר.
29. אהרון ליס מסר בחקירתו כי המערערת הייתה גובה מכל לקוח סך של 400 ₪ למפגש
וסך של 7000 ₪ לטיפול. לדבריו, המערערת קיבלה בכל יום בין 10 ל-20 לקוחות.
ליס הוסיף כי המערערת השתמשה בחשבון בנק של אורנה בן יהודה וכן בשני
חשבונות בנק שלו, בהן פעלה עד לחודש אפריל שנת 2016.
30. גב’ אורנה בן יהודה סיפרה בחקירתה כי היא חברה של המערערת שנים ארוכות, כי
היא פתחה חשבון בבנק דיסקונט שנוהל באופן בלעדי על ידי המערערת וכי חשבון
זה נסגר לאחר שהדבר נודע לבנק. לאחר מכן פתחה חשבון בבנק הפועלים שאף הוא
נוהל אך ורק על ידי המערערת, אך לבסוף סגרה אותו בעצת אחיה. לדבריה היא
העניקה באמצעות חשבונות הבנק שלה הלוואות למערערת בסך של 90 אלף שקלים
8 מתוך 17
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ 35877-06-19 אברזל נ’ מנהל מע”מ רמלה
לרכישת רכב. עוד הוסיפה כי המערערת ביקשה מלקחותיה להפקיד כספים לחשבון
הבנק שלה, וכן לשלוח אליה אישור על ההפקדה.
31. תהילה אברזל, בתה של המערערת, מסרה בחקירתה כי המערערת הייתה מפקידה
כספים בחשבון הבנק שלה על מנת להראות פעילות שתאפשר לקיחת הלוואות
לצורך תשלום כספים לכונס הנכסים. לדבריה המערערת קיבלה הלוואות
מחברותיה.
32. במסגרת החקירה אף נגבו 37 עדויות של לקוחות שהעידו על עיסוקה של המערערת
בקריאת קפה וקלפים. מרבית הלקוחות הפקידו שיקים בחשבונות הבנק של בן
יהודה, ליס ותהילה. מהעדויות עולה כי המערערת גבתה סך של ₪400 לפגישה, וכן
סך של 7000 ₪ עד 14,000 ₪ עבור קמעות. מרבית הלקוחות העידו כי לא קיבלו
חשבונית או לא זכרו כי קיבלו חשבונית. מספר מצומצם של לקוחות העידו כי
הכספים שמסרו למערערת היו בגדר הלוואה.
33. בהתאם לאמור בכתב התשובה, קביעות המס שהוצאו למערערת על יסוד ממצאי
החקירה, נקבעו על בסיס הנתונים שעלו מכל תדפיסי חשבונות הבנק בהן השתמשה
המערערת וכן מצילומי ההמחאות אשר הוצלבו עם הסכומים המופיעים בחשבונות
הבנק. בסיכום הדברים חויבה המערערת בסכום מס עסקאות של 331,820 ₪ בגין
מחזור עסקאות כולל של 1,984,701 ₪.
34. כאמור, הנטל על המערערת להוכיח כי נפל פגם בשומת המשיב וזאת לאור הכלל כי
בערעור לפי חוק מעיימ, מוטל יינטל השכנוע”י על המערער-העוסק בהיותו “המוציא
מחברויי.
ראו בהקשר זה את הדברים שנקבעו ברע”א 1436/90 גיורא ארד, חברה לניהול
השקעות ושירותים בע”מ נ’ מנהל מס ערך מוסף, פייד מו(5) 101, 107-108 (1992):
“אכן, ערעור מע”מ, כמו ערעור מס הכנסה, כמוהו לכל דבר ועניין
כתובענה הבאה לפני ערכאה ראשונה, שבה יש “תובע”, הוא
המערער, ו”נתבע”, הוא המשיב.
המערער, אשר נחשב כתובע לצורך העניין (וראה תקנה
10(ב) לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין
בערעור), תשל”ו-1976) (להלן- תקנות מס ערך מוסף) – עליו מוטל
נטל השכנוע להוכחת ערעורו בהיותו המוציא מחברו. דינו כדין כל
תובע גם לעניין נטל השכנוע.
9 מתוך 17
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”מ 35877-06-19 אברזל נ’ מנהל מע”מ רמלה
לתוצאה זו אכן מגיעים אנו גם לאור תקנות 158ו- 159לתקנות סדר
הדין האזרחי, אשר חלות על ערעור מע”מ לפי תקנה 10(א) לתקנות
מס ערך מוסף (למעט חלקים מסוימים שבהם, שאינם לענייננו),
כמוסבר לעיל, בכפוף לכך כי בכל מקום שנאמר בהוראות תקנות
סדר הדין האזרחי “תובע” קרי “מערער”, “נתבע” קרי
“משיב”, “תובענה” – קרי “ערעור”, הכול לפי העניין ובשינויים
המחויבים.
משמע, קיימת סימטריה מלאה בין נטל השכנוע הרובץ על תובע
דרך כלל (בכפוף לחריג שבתקנה 159לתקנות סדר הדין האזרחי)
לבין נטל השכנוע הרובץ על מערער מע”מ, דרך כלל (בכפוף לחריג
שיפורט להלן). מערער בערעור מס נכנס לנעלי התובע בתובענה
רגילה, זוכה לזכויותיו וכפוף לחובותיו של התובע, ובכלל זה נטל
השכנוע. אותו היגיון עליו עמדנו לעיל, המטיל את חובת השכנוע על
מי שמוציא מחברו, מנחה אותנו גם כאן…
היות רשות המס בגדר “נתבעת”, המתגוננת, והנישום בגדר “תובע”
נובע מהחזקה, שפעולתה של הרשות כדין היא, וכי פעולתה מעוגנת
במקור סמכויותיה הסטטוטוריים.
כל המבקש להתנגד להפעלת סמכות זו, עליו נטל הראיה ונטל
השכנוע. פעולתה של רשות מס, המעוגנת בחוק, מוחזקת כפעולה
שנעשתה כדין, והמעוניין בביטולו של הצו שהוציאה הרשות הוא
הנישום המערער עליו. לכן, על הנישום רובץ הנטל לשכנע את בית
המשפט כי יש לבטל את הצו או לשנותו. עם הוצאת הצו נוצר מצב
מסוים, שאת שינויו מבקש המערער, ומי שמבקש את השינוי – עליו
נטל השכנוע, זאת זולת אם קיימת הוראה מיוחדת בחוק לעניין נטל
השכנוע ו/או נטל הבאת הראיות”.
ראו עוד: רעייא 3646/98 כ.ו.ע. לבנין בע”מ נ’ מנהל מס ערך מוסף, פייד נז(4) 891,
899 (2003); ע”א 3758/96 סלע חברה למוצרי בטון בע”מ נ’ מנהל המכס ומע”מ,
פייד נג(3) 493 (1999); עייא 3576/92 מנהל מס ערך מוסף נ’ חברת מפגש האון, פייד
מט(3) 726 (1995).
35. האם עמדה המערערת בנטל זה?
סבורני כי יש להשיב לשאלה זו בשלילה. לא היה בראיות שהציגה המערערת כדי
לסתור באופן ממשי את ממצאי החקירה שעל בסיסם נקבעה השומה; גם בתום
ההליך המשפטי הסתבר כי המערערת לא הצליחה להוכיח כי הכספים שהופקדו
בחשבונות הבנק, אין מקורם בהכנסותיה מהעסק שלה.
10 מתוך 17
-N^+%o 09-8^+ 4 2858844 8 8 8
1
2
3
4
5
6
7
8
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
