לפני
כבוד השופטת, סגנית הנשיאה ו. פלאוט, אב"ד
כבוד השופט צ. ויצמן
כבוד השופטת צ. גרדשטיין- פפקין
המערער – ח. ב
באמצעות ב"כ עוה"ד אבי גפן
נ ג ד
המשיבים – 1. ר. ל. י. (אשל"א)
באמצעות האפוטרופוס לדין עו"ד רימונה אלייני2. עמותת גג לנזקק ולחוסה
ע"י עו"ד טל זלץ
3. א. י.
4. נ. י.
5. האפוטרופוס הכללי במחוז תל אביב
פסק דין
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפ"ת (כב' הש' מורן ואלך – ניסן) מיום 18.2.24 במסגרתו הורה בית המשפט על פינוי המערער מהבית הרשום על שם המשיבה 1 (להלן – האשל"א) בכפר יונה (להלן – הבית).
הנדרש לנדון
האשל"א, ילידת 1952, רווקה ללא ילדים, שוהה כעת, בשל אירוע מוחי שפקד אותה בחודש אוקטובר 2022, באגף סיעודי בדיור מוגן אחוזת נווה חוף בראשון לציון, וזאת אחר שעברה טיפול ממושך במחלקה הנוירוכירורגית בשיבא תל השומר.
המערער היה בן זוגה של המשיבה במהלך השנים שקדמו לאירוע מוחי. לטענתו, הצדדים התגוררו בבית יחדיו, קודם לאירוע המוחי, משך כ – 12 שנה. אף שאין מחלוקת כי היה נשוי לאחרת עד לשנת 2022, אז התגרש ממנה. בין לבין ניהל מערכת זוגית עם גברת ב.ב, ונוהלו ביניהם הליכים משפטיים אליהם נתייחס בהמשך.
משיבה 2 היא עמותה שמונתה כאפוטרופוס לגוף ולרכוש של האשל"א (להלן- העמותה) ואילו המשיבים 3-4 הם אָחֶיהָ של האשל"א.
לצורך קיצורם של דברים (ההליכים המרובים להם נדרשו הצדדים בנדון פורטו באריכות בפסק דינו של בית משפט קמא) נציין, כי קיים עימות קשה ועצים בין המערער לבין אחי האשל"א, הטוענים כי המערער ניצל את האשל"א במהלך השנים, כפי שניצל נשים אחרות על מנת לגזול רכושן; כי נהג בה בניצול ובגסות; וכי למעשה ניתק אותה ממשפחתה שהייתה משפחה מלוכדת ומאוחדת אשר דאגה לה רבות אף בפן הכלכלי. כך, כדוגמה, הם סייעו לה כלכלית, כשבהסכמתם בית הוריהם בעיר רחובות, הועבר לבעלות האשל"א נוסף לביתה שלה בכפר יונה, שרכשה שנים רבות טרם הכרותה את המערער.
המערער טען מנגד היפוכם של דברים, לטענתו הוא והאשל"א חיו בזוגיות אוהבת משך שנים רבות ונהגו בשיתופיות מוחלטת, אלא שכעת אחר האירוע שפקד את האשל"א, האחים נותנים עינם ברכושה ומבקשים להדירו. לטענתו אין האחים מעוניינים כלל בשיקומה של האשל"א והם מסיתים אותה נגדו.
בית משפט קמא מצא למנות אפוטרופוס לדין חיצוני לאשל"א (עו"ד רימונה אלעני). כאשר העמדה ראשונית אשר הוגשה מטעמו לבית המשפט הייתה חיובית כלפי המערער וציינה את התרשמותה של האפוטרופסית כי המערער דואג לאשל"א ולצרכיה. אולם בעבור הזמן השתנתה עמדת האפטרופוסית לדין והיא מצאה להמליץ בפני בית המשפט, נוכח התרשמותה מהמערער והתנהלותו, על הרחקת המערער מהאשל"א בשל המתחים והלחצים שהוא גורם לה, תוך כך שהמערער נוהג להתעמת שלא לצורך עם הגורמים המקצועיים המטפלים באשל"א.
בהמשך ההליכים מצא בית המשפט למנות גם אפוטרופוס חיצוני לגוף ולרכוש לאשל"א (המשיבה 2) וזאת נוכח הנתק הממושך מהאחים מחד, ומאידך, אחר שמצא כי גרסתו של המערער לאירוע המוחי שפקד את האשל"א מעלה תמיהות ולא היה בגרסתו להבהיר מדוע הוא פנה עם האשל"א לטיפול רפואי אך ורק יממה לאחר האירוע המוחי וזאת על אף שבמהלכו האשל"א נפלה ונפגעה קשות בארובת העין ובפניה. בנוסף, בית משפט קמא התרשם מסרטון בו נראית האשל"א עונה לשאלות רבות שמציג לה המערער ומשיבה במעין דיקלום של "דף מסרים" מוכתב מראש (נציין כי גם סרטון זה הוצג לפנינו ע"י ב"כ המערער במסגרת הדיון שהתקיים ביום לפנינו ביום 30.7.24 ואף אנו חשנו בדבר). כאמור העמותה, המשיבה 2, מונתה לעניין זה לצורך דאגה לעניינה הגופניים והרכושיים של האשל"א.
אף בהמשך ההליכים התרשם בית המשפט מהתנהלות שאינה תקינה מצד המערער. כך, ביום 14.02.23, נמסרה תגובת העו"ס לחוק החוסים והכשרות המשפטית לאחת מבקשות המערער ממנה עולה, כי בהליך המתנהל כנגד העיריה ממשיכים להיות מוגשים מסמכים שחתומים ע"י האשל"א, בזמן שהיא מאושפזת ואינה כשירה לקבל החלטות, למרות שהמערער לא קיבל ייפוי כוח לפעול בשמה. העו"ס ציינה, כי המערער אינו משתף פעולה עם הכנת התסקיר, לא הגיע לפגישות ולא הגיש מסמכים, וכי אין מקום להעביר את הטיפול ללשכת רווחה אחרת כפי בקשתו. בדומה, בתסקיר מיום 14.02.23 צוין, כי בעבר התקיים קשר קרוב בין האשל"א לאחיה, אולם לאחר שהכירה את המערער, הקשר עמם הצטמצם מאוד, כאשר המערער טוען שהאחים התרחקו מיוזמתם, ואילו האחים טוענים, שהמערער בודד את האשל"א. עוד צוין, כי בעקבות האשפוז האחרון, האחים חזרו למעורבות מלאה בטיפול באשל"א וכי היא מביעה שביעות רצון מהקשר עם בני משפחתה ושאר מבקריה. העו"ס ביקש לברר עם האשל"א מדוע היא והמערער התגוררו בבית בקומות נפרדות בבית אך האשל"א סירבה להשיב לכך. בנוסף התקבלו דו"חות מבית החולים כי המערער אינו מקבל את דעת הרופאים ומרבה להתלונן על הטיפול ולהתנגד לו, ואף פועל בניגוד להוראת הגורמים הרפואיים. כך למשל "היה צורך בהתערבות מכיוון שאינו מאכיל אותה בצורה נכונה ויכול לגרום לה לחנק… אחות אחראית הבהירה לו כי במידה ולא ייצמד להנחיות הבליעה יוזמן לו ביטחון… אירוע נוסף התרחש כשהחזיר אותה לחדרה… החליקה מהכיסא לרצפה, לא נחבלה…". עוד עלה מהתסקיר, כי על אף החלטת בית המשפט באשר לחלוקת זמני השהות של הצדדים עם האשל"א הופרה על ידו.
ביום 06.03.23, במסגרת דיון שהתקיים בבית משפט קמא הבהירה עוה"ד מטעם העמותה כי האשל"א אינה יכולה לשוב להתגורר עם המערער בביתה, עקב מצבה הרפואי ועקב חוסר שקיפות, חוסר אמינות וחוסר שיתוף פעולה מצדו של המערער. העמותה ביקשה לקבל את הרכב של האשל"א המצוי בידי המערער על מנת למכור אותו, וכן ביקשה שהבית יושכר כדי לממן לאשל"א סידור מוסדי הולם, גם האפוטרופוס לדין תמכה באותה בקשה. במסגרת אותו הליך הסתבר כי כל הוצאות הבית משולמות למעשה מחשבון בנק הרשום על שם האשל"א. המערער לא העביר כל מסמכים או ראיות באשר לרכושו אף שטען כי יש לו נכסים רבים. בהמשך לאמור ניתנה ביום 09.03.23 החלטת בית משפט קמא המאריכה את מינוי העמותה כאפטרופוס זמני לאשל"א.
בהמשך לכך, ביום 20.04.23, הוגש ההליך לו אנו נדרשים שעניינו פינויו של המערער מהבית בכפר יונה וקביעת דמי שימוש ראויים, המערער נדרש בהחלטה שניתנה בו ביום להגיש כתב הגנה בהתאם לתקנות. על אף שכך, לא הוגש מטעם המערער כתב הגנה במועד והוגשו בקשות אורכה רבות מטעם המערער, כאשר כתב ההגנה הוגש בסופו של יום אך ורק ביום 25.07.23, במסגרתו טען המערער לראשונה כי הוא והאשל"א ידועים בציבור ומכאן שיש לו זכויות בבית בכפר יונה ולא ניתן להורות על פינויו או על השבת הרכב.
בין לבין, הגישה העמותה בשם האשל"א, ביום 25.04.23, בקשה לצו הגנה כנגד המערער, בטענה שבעת ביקוריו בבית החולים הוא מלחיץ אותה ומנסה בכח להחתים אותה על מסמכים, ולכן מבוקש לא יגיע למוסד הסיעודי בו היא עברה להתגורר. באותו היום ניתן צו הגנה במעמד צד אחד ונקבע דיון למעמד שני הצדדים. ביום 27.04.23, הוארך הצו בשלושה חודשים, לאחר שהמערער לא התייצב לדיון במעמד שני הצדדים ולאחר שהוצג סרטון לבית המשפט בו נראית האשל"א בוכה ואומרת כי המערער החתים אותה בכוח על המסמכים שהוא אילץ אותה לחתום והיא לא רצתה לחתום על כך (ראו פרוטוקול בה"ט 44734-04-23). בחודש יולי 2023 הוגשה בקשה נוספת לצו הגנה, במסגרתה נטען כי המערער ניצל את האשל"א במשך שנים ארוכות וכי עם פקיעת צו ההגנה הקודם, הוא הגיע למוסד הסיעודי בו היא שוהה וניסה לכפות עליה להיפגש עמו, על אף שהיא מסרבת לכך וחוששת ממנו. בדיון מיום 02.08.23 ניתן בהסכמה צו מניעה האוסר על המערער להתקרב לאשל"א או למוסד הסיעודי בו היא שוהה וכן להטרידה בכל דרך ובכל מקום (פרוטוקול מיום 02.08.23).
מכל מקום, בתביעת הפינוי נקבע דיון במעמד הצדדים והאפוטרופוס לדין ליום 26.09.23. בית המשפט פטר את האשל"א מהתייצבות, אחר שבמכתב מטעם המוסד הסיעודי בו היא שוהה הובהר כי היא במצב סיעודי ובמצב נפשי עדין, וכל סיטואציה הקשורה במערער מלחיצה אותה וגורמת לה לרגרסיה. כך צויין כי היא מסרבת בתוקף לפגוש את המערער בבית המשפט, וכי אפילו הזכרת שמו גורמת לה לאי שקט, בכי וצעקות.
במסגרת הדיון שהתקיים ביום 26.09.23 עזב המערער את הדיון ללא רשותו של בית המשפט (ראו עמ' 27 לפרוטוקול). במסגרת הדיון הנזכר ציינה האפוטרופא לדין כי היא התרשמה שהאשל"א סובלת מפוסט טראומה וכי היא עברה שנים קשות עם המערער ורק עכשיו היא מתחזקת ומסוגלת להביע את רצונה שלא להיות בקשר עמו.
בית המשפט בהחלטתו איפשר למערער להמציא ראיות שתומכות בטענותיו לשיתוף ספציפי בבית שכן לא הובאה כל תמיכה לכך בכתב ההגנה. בית המשפט נתן אורכה להמצאת הראיות תוך 14 יום. תחת זאת הגיש המערער ביום 28.9.23 תביעה לסעד הצהרתי לפיו הוא והאשל"א ידועים בציבור ומכאן שלשיטתו זכאי למחצית מכלל הרכוש של האשל"א, לרבות הבית בכפר יונה, דירה נוספת השייכת לאשל"א ברחובות המושכרת לצד ג', הרכב והמיטלטלין (תמ"ש 58616-09-23). התביעה נתמכה, בין השאר, באישור העברת כספי ירושה של המערער בסך 74,798 יורו לחשבון הבנק של האשל"א בשנת 2019 ואישור בגין משיכת הכספים לחשבון האפוטרופוסות של האשל"א, כמו גם צילום כל הקודים לכרטיסי האשראי של האשל"א.
בית המשפט עמד על כך שהתביעה כלל לא נמסרה כנדרש לידי האפוטרופסים שמונו לעניינה של האשל"א.
מכל מקום, ביום 29.10.23, ומעת שהמערער לא הגיש ראיות לתיק הפינוי (א"פ 44732-07-23), כדרישת בית המשפט, העמותה ביקשה ליתן פסק דין במעמד צד אחד. ניתנה למערער זכות תגובה בת 5 ימים, אך רק ביום 15.11.23 הוא הגיש את תגובתו בה טען כי הגיש את ראיותיו במסגרת התביעה לפסק דין הצהרתי בתיק הקשור. בהחלטה מיום 16.11.23 הבהיר בית המשפט למערער כי עליו להגיש לתיק הנוכחי כל מסמך שעליו הוא מבקש להסתמך כנגד תביעת הפינוי. גם הפעם לא הוגשה תגובה מצד המערער והעמותה שבה ועתרה ביום 23.11.23 למתן פסק דין. בית משפט קמא איפשר למערער ליתן תגובה עד ליום 5.12.23 והבהיר כי ככל שזו לא תוגש תינתן החלטה על בסיס החומר המצוי לפני בית המשפט. בהמשך ניתנו למערער אורכות נוספות עד ליום 30.01.24. ושוב עתר המערער לאורכה של 30 יום אלא שהפעם לא מצא בית המשפט להעתר למבוקש. ונתן את פסק דינו.
פסק דינו של בית משפט קמא
בית המשפט התרשם כי כל עוד המערער ממשיך להתגורר בבית אין לו כל אינטרס לקדם את ההליכים המשפטיים, וכי הוא יוצר סחבת מכוונת באמצעות בקשות חוזרות ונשנות למתן ארכות, בקשות הנוגעות לאופן המצאת המסמכים, בקשות הנוגעות לסמכות העמותה להגיש הליכים בשמה של האשל"א ועוד. בית המשפט קבע כי על פי תקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א- 2020 שומה היה על המערער לבצע גילוי מסמכים מוקדם, כך שהיה עליו לצרף את כל ראיותיו במסגרת כתב ההגנה, שהוגש בהיותו מיוצג, אולם הוא בחר שלא לעשות כן. לאחר מכן, ניתנו לו מספר הזדמנויות להשלמת ראיות בתיק דנן, אולם הוא בחר שלא לעשות זאת. לא הוגשו מצידו ראיות לכוונת שיתוף בבית בכפר יונה והוא לא הצביע על נימוק שיאפשר לו להמשיך להתגורר בבית בכפר יונה ללא תמורה, בזמן שהאשל"א מצויה במוסד סיעודי שעלותו גבוהה ואינה מתגוררת עמו בבית מחודש אוקטובר 2022, קרי כשנה וארבעה חודשים.
בית המשפט התרשם מתוך התיעוד שהונח לפניו כי קיים ספק רב אם יש באפשרותה של האשל"א לעזוב את המוסד ולשוב ולהתגורר בבית בשלב זה, ומכל מקום גם אם יתאפשר לה לעשות כן אין היא מעוניינת להתגורר עם המערער. בית המשפט נתן דעתו לכך שניתן צו מניעה בהסכמה המונע את התקרבות המערער לאשל"א והתרשם כי למערער נוח המצב הקיים שבו הוא מתגורר לבדו בבית הרשום ע"ש האשל"א, בלעדיה.
בית המשפט עמד על כך שהבית נרכש על ידי האשל"א קודם להיכרותה את המערער וכי לא הוצג כל מסמך המלמד על הסכמה או על כוונה לשיתוף בבית, כאשר הנטל להוכחת שיתוף ספציפי מוטל על המערער, נטל שאינו פשוט, בין השאר, בהתחשב בעובדה שהמערער היה נשוי לאחרת עד לשנת 2022, היינו אף בתקופה בה טען להיותו ידוע בציבור עם האשל"א. עוד ציין בית המשפט, כי על אף שהמערער עתר לשיתוף מכוח חזקת השיתוף הוא סירב לפרט את פרטי רכושו שלו, במיוחד יפים הדברים עת טען המערער כי הוא עתיר נכסים. בית המשפט עמד על כך שעל פי הפסיקה שיתוף כלכלי הוא שיתוף הדדי, באופן שצד אינו רשאי לטעון כי רעהו התכוון לשתף אותו בנכסיו, אולם הוא לא התכוון לשתף את רעהו בנכסים שלו (תלה"מ (חד') 51908-11-21 פלונית נ' פלוני (2022)).
בית המשפט סבר כי ככל שהמערער אמיד ויש לו נכסים רבים, כנטען על ידו, הרי שלא ייגרם לו כל נזק מפינוי הבית בכפר יונה, והוא רשאי להמשיך לנהל את תביעתו הרכושית גם בהיותו מחוץ לבית.
בית המשפט אף לא התעלם מכך שהמערער הוכיח, לכאורה, כי הפקיד כספי ירושה בהם זכה לחשבון הבנק הרשום על שם האשל"א, ואולם מצא כי לא הובהרה טיבה של הפקדה זו ונסיבותיה בהינתן שבעת שביצע את הפקדה הוא היה נשוי לאחרת.
בית המשפט הבהיר כי אין באמור כדי לנעול את הדלת בפני המערער מלהוכיח את היותם של הצדדים ידועים בציבור ואת טענתו לכוונת שיתוף, וכי הוא רשאי לעשות כן בהליך נפרד במסגרתו יציג את מלוא ראיותיו. עם זאת, סבר בית המשפט שאין מקום לאפשר למערער להוסיף ולהתגורר בבית עד לבירורה של התביעה, בפרט על רקע הסחבת המכוונת מטעמו ועל רקע העובדה שגם אם תוכח כוונת שיתוף, ממילא אין לו זכות להמשיך ולעשות שימוש בלעדי בבית בכפר יונה, בזמן שהאשל"א שוהה במוסד סיעודי. בית המשפט הורה, אפוא, למערער לפנות את הבית תוך 60 יום וכן חייבו בהוצאות ההליך בסך של 10,000 ₪. בית המשפט הוסיף וציין כי ככל והעמותה עומדת על דרישתה לדמי שימוש היה עליה לעשות זאת בהליך נפרד.
תמצית טענות המערער
שגה בית משפט קמא בכך שהורה על פינוי המערער מבית בו יש לו זכויות, למצער, על פי טענתו, וזאת מבלי לקיים הליך הוכחות סדור ומבלי לאפשר לו להוכיח את טענותיו ולברר את התמונה במלואה. בית המשפט קיבל את גרסת המשיבים מבלי לאפשר למערער לסתור את טענותהם, שאינן נכונות מהבחינה העובדתית ואף לא מהפן המשפטי. פסק דינו של בית המשפט פוגע ברצונה האמיתי של האשל"א ואף אינו צודק שכן לא יגרם לאשל"א כל נזק אם וככל שישאר בבית עד לבירור טענותיו בשלמותן. בית המשפט קיבל את טענות המשיבים לפיהן המערער קיים מערכות יחסים עם נשים אחרות על מנת ליטול את רכושם למרות שאין הדברים נכונים כלל ועיקר – מאשתו הראשונה, לה נישא בשנת 1969, יש למערער שני ילדים ואילו מבת זוגו השניה עמה חי כידוע בציבור החל משנת 1994, משך כ 12 שנה, נולדה לו בת, בגירה כיום, רק לאחר מכן הכיר את האשל"א. עם האשל"א התגורר משך כ- 12 שנה. מדובר, אפוא, לטענת המערער, במערכות יחסים יציבות שנמשכו פרקי זמן ארוכים ואין מדובר כלל במי המנסה לגזול כספם או רכושם של נשים.
תמצית טענות האשל"א באמצעות האפוטרופוס לדין
לא נפלה כל שגגה בהחלטת בית משפט קמא. האשל"א אינה מעוניינת בכל קשר עם המערער כך שאין מקום להותיר את המערער בביתה, בית שנרכש קודם להיכרות עמו. האשל"א מעונינת כי המערער יעזוב את הבית ולא ישוב אליו, ממילא אין כל מניעה כי טענות המערער יתבררו כשהוא מחוץ לביתה של האשל"א ולו על מנת שלא יהיה במגוריו כדי לפגוע בה מהפן הנפשי. אין זה סביר שהמערער שאין לו חלק בביתה של האשל"א מתגורר בו לבדו כשהיא עצמה שוהה במוסד.
תמצית טענות העמותה
אין מקום להתערב בדרך הדיונית בה בחר בית המשפט לנהל את ההליך. אין למערער להלין אלא על עצמו בלבד בכך שהתעלם פעם אחר פעם מהחלטות בית המשפט נקט בדרך של דחייה ועיכוב ההליך עד שלא היה מנוס אלא להכריע על פי הראיות המונחות לפיתחו של בית המשפט וזאת מכוח סמכותו על פי תקנה 63 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט- 2018, כפי שאכן עשה בית המשפט. בנדון עסקינן באשל"א אשר מצבה הרפואי עדין ורגיש ועצם השארותו של המערער בביתה פוגע במצבה הנפשי ובשיקומה. אין מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא לפיה לא הומצאו כל ראיות המלמדות על כוונת שיתוף בבית, בית שנרכש קודם להיכרותם של הצדדים. המערער נהג באופן דומה אף במערכת היחסים הקודמת שקיים עם אישה בשם ב.ב. כאשר סירב להתפנות מהבית הרשום על שמה וטען כי יש לו זכויות בבית בשל היותם ידועים בציבור ואולם טענותיו אלו נדחו בכל הערכאות ונראה כי המערער מנסה לפעול בדרך דומה ביחס לאשל"א ושומה על בית המשפט לדחות כל נסיון לעשות כן.
תמצית טענות המשיבים 3-4
אף המשיבים 3-4 סבורים כי המערער מנסה לעשות כל דבר על מנת למשוך את ההליך על מנת שיוכל להוסיף ולהתגורר בבית. כך פעל המערער בהארכת ההליך עת הגיש אין ספור בקשות אורכה ובקשה לפסילת מותב קמא. מאידך, לא הציג כל ראיה ממשית לתמוך בטענותיו לעניין כוונת שיתוף בבית שאינו רשום על שמו ואשר נרכש קודם להיכרות הצדדים. המערער טען טענות סותרות בהליכים שונים המנוהלים על ידו, כך בהליך הנדון טען כי הוא עתיר נכסים ואולם בהליך שהתנהל מול הגב' ב.ב טען שהוא חסר כל, אם לא די בכך המערער עושה שימוש בחתימותיה של האשל"א בניגוד לרצונה והסכמתה עד היום.
****
נציין כי במהלך הדיון שהתקיים לפנינו ביום 30.7.24, טענו הצדדים לפנינו ובנוסף הציגו סרטונים של האשל"א שצולמו במכשירים סלולריים. המערער הציג סרטונים שצולמו בחודש 2/23 ו- 3/23, עת שהתה האשל"א עדיין במחלה הנוירוכירורגית, מהם הוא מבקש ללמוד כי האשל"א רוצה בקרבתו ותמיכתו, ואילו האפוטרופה לדין של האשל"א הציגה סרטון שצילמה יומיים קודם לדיון, לדבריה לבקשת האשל"א, ממנו עולה כי האשל"א מבקשת וחפצה בהרחקתו של המערער מהבית וכי אינה רוצה כל קשר עימו.
התרשמנו מן הסרטונים ולמדנו מהם, בין השאר, על הלחץ הנפשי בו נתונה האשל"א לאורך זמן, על מצבה העדין ועל הצורך בהמשך הטיפול, החיזוק והתמיכה אותו היא מקבלת במוסד בו היא שוהה כעת. לדברים אלו השלכה אף על הנדון כפי שיפורט להלן.
נקדים ונאמר כי מצאנו לקבל את טענת המערער לפיה לא היה מקום ליתן פסק דין סופי בעניינו קודם שהציג לבית המשפט את מלוא ראיותיו וטענותיו כדבעי וכי היה מקום לאפשר לו לקיים הליך ראייתי מסודר תוך המצאת ראיות וחקירת עדים. אומנם אין להתעלם ממחדליו הדיוניים הרבים של המערער והתנהלותו אשר על פניו נראית כחסרת תום לב, אשר כל מטרתה הינה הארכת הדיון תוך שהוא ממשיך להתגורר בבית הרשום ע"ש האשל"א בגפו, ואולם כתרופה לכך ניתן להעזר בארגז כלים מגוון העומד לפני בית המשפט ובכלל זה מתן סעד זמני טרם מתן פסק דין סופי, וזאת גם אם נראה כי בשלב זה ראיותיו הממוסמכות דלות בעיקרן. לסברתנו הוצאת המערער מן הבית, כסעד זמני, עד לבירור טענות הצדדים הינו מאוזן וראוי יותר בנסיבות העניין, מאשר מתן פסק דין סופי בעניינו וזאת על אף שהסיכוי להצלחת טענותיו נראה קלוש לכאורה, והכל כמובן מבלי לקבוע מסמרות בדבר.
ודוק, בנדון עסקינן באשל"א הנמצאת במצב נפשי רגיש כעולה מתסקירי רשויות הרווחה, דיווחי עו"ס העמותה, ועמדות האפוטרופוס לדין. על פי התרשמותם של כל גורמי המקצוע כמו גם האפוטרופסא לדין ששוחחה עם האשל"א, עצם שהותו של המערער בביתה, כנגד רצונה, גורם לה לחץ נפשי הפוגע בתיפקודה ובשיקומה מאותו אירוע מוחי. נעיר כי לאחר הצפייה בסרטון שהוצג בפנינו, אשר צולם יומיים לפני הדיון, גם אנו התרשמנו כי אזכור שמו של המערער מביא את האשל"א לכדי לחץ נפשי. זה המקום לציין, כי על פי דברי האפוטרופוס לדין של האשל"א הסרטון הוקלט על ידה – לבקשתה של האשל"א עצמה על מנת להציגו לפני בית המשפט.
עוד עלה מהדיון כי האשל"א מבקשת לשוב לביתה, בעזרת מטפלת, אך היא אינה יכולה לעשות כן בתקופה זו נוכח מצבה הרפואי ונוכח המצאותו של המערער בבית (ראו דברי העו"ס המטפלת באשל"א מטעם העמותה בדיון לפנינו).
ב"כ העמותה הבהיר כי בשלב זה ועד שהאשל"א תוכל לשוב לביתה, סבורה העמותה כי יש להשכיר את הבית לצד ג' ולגבות דמי שכירות חודשיים שיופקדו לחשבונה של האשל"א, וזאת בהינתן שהיא עצמה עדיין אינה יכולה לעבור ולהתגורר בביתה בשלב זה. אכן יש בידי האשל"א נכסים אחרים מהם ניתן לספק את שהותה במוסד הסיעודי היקר בו היא מטופלת ובו היא מתגוררת בשלב זה (אשר עלותו כ-40,000 ₪ לחודש), ואולם אין כל סיבה למנוע ממנה להנות ולנצל את רכושה כרצונה כבר בשלב זה אך ורק בשל טענות וסברות רחוקות שמעלה המערער. כך גם לו תוכל האשל"א לשוב לביתה, אין כל סיבה לעכב חזרתה רק בשל הימצאותו של המערער בביתה שלה. בנוסף, כפי שגם ציין ב"כ העמותה, מאחר שהמערער טוען כי הוא עצמו עתיר נכסים (אף שלא הסכים להציג את פרטי רכושו למרות טענותיו לחזקת השיתוף אשר יש בהן כדי לחייבו להציג אף את חלקו שלו ברכוש לצורך חלוקתו), לא אמורה להיות לו כל בעייה למצוא מקום מגורים חלופי עד לבירור טענותיו, וככל ימצא כי יש בהן ממש יוכל לקבלפיצוי ראוי על הרחקתו מהבית.
22. יש להוסיף ולהזכיר כי גם המערער עצמו, במסגרת הדיונים בצווי ההגנה שהוגשו נגדו לצורך הרחקתו מן האשל"א – הסכים למתן צו מניעה המונע ממנו להתקרב לאשל"א. מעת שנמצא שעצם שהותו של המערער בביתה של האשל"א פוגעת אף היא במצבה הנפשי וגורם לה ללחצים, דומה כי הסעד של פינוי זמני עד לבירור טענות הצדדים הינו סעד ראוי ומאוזן.
לא נעלמה מעינינו טענתו של המערער כי הסכמתו לעניין צו המניעה הייתה מותנית בזמן, וכי סבר כי תנתן החלטה או חוות דעת לעניין רצונה של האשל"א בנוכחותו. עם זאת, שוכנענו כי לעת הזו רצונה של האשל"א מובאת במלואה על ידי האפוטרופסא, ורצונה המלא של האשל"א הוא כי המערער יורחק ממנה ומרכושה.
23. עוד יש להביא במסגרת כלל השיקולים את העובדה, עליה אין חולק, כי הבית הרשום על שם האשל"א נרכש על ידה שנים קודם שהכירה את המערער. בנוסף, המערער היה במערכת יחסים זוגית עם הגב' ב.ב. (על כך ניתן ללמוד מפסקי הדין בין המערער לגב' ב.ב. והדבר יובהר בהמשך) וזאת לאורך רוב התקופה לגביה הוא טוען כי היה בקשר של ידב"צ (גם) עם האשל"א, ואף היה נשוי לאחרת ממנה התגרש בפועל אך ורק בשנת 2022.
24. לכל אלו יש להוסיף את מחדליו הדיונים של המערער. מחדלים דיוניים נמשכים. מחדלים דיוניים, שהביאו לכדי התמשכות ההליכים ואי יכולת לדון בתביעת הפינוי שהוגשה.
לו המערער היה פועל להגשת כלל המסמכים הנדרשים, לרבות כתב הגנה, או מסמכים המלמדים, כך כטענתו, על כוונת שיתוף בנכס של האשל"א, הרי שהדיון בתביעת הפינוי, מן הסתם, היה כבר מסתיים, לרבות בטענות המערער כי אין לפנותו נוכח זכויות נטענות בנכס.
25. בית המשפט במסגרת סמכותו בקדם המשפט בירר מה הן הראיות והמסמכים העומדים למערער לצורך הוכחת טענותיו. בכך פעל ע"פ סמכותו שהורתה, בין השאר, בחובתו של בעל דין בהליך המתקיים בבית המשפט למשפחה לצרף את מכלול ראיותיו לכתב טענותיו (תקנה 17 (א) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ"א -2020 (להלן – תקנות בית המפשט לענייני משפחה) כאשר בתקנה 17 (ד) צויין כי –
"לא צירף בעל דין מסמך כאמור בתקנות משנה (א) או (ב) רשאי בית המשפט לתת צו גילוי מסמכים ולפעול לפי תקנה 60 לתקנות סדר הדין האזרחי בשינויים המחוייבים"
תקנה 60 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט -2018 מורה –
"הליכי גילוי ועיון נאותים מהווים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, סבר בית המשפט שבעל דין לא קיים כראוי א חובתו לפי פרק זה, רשאי הוא לחייבו באופן מיידי בהוצאות ובמקרים מיוחדים אף למחוק את כתב טענותיו" (הדגשה שלנו)
כאשר בית המשפט פונה פעם אחר פעם למערער ו"מתחנן" לפניו – פשוטו כמשמעו! על מנת שיגיש ראיותיו לנטען על ידו וזה מנגד מתחמק פעם אחר פעם מהמצאת הנדרש במועד, מאריך הדיונים ומגיש אין ספור בקשות תוך משיכת הזמן השיפוטי באופן שאינו ראוי ואינו הוגן, ולבסוף בעת הדיון בבית המשפט אף מעז פנים ויוצא את אולם בית המשפט ללא קבלת רשות המותב הדן בעניינו, אין לו להלין על כך שבית המשפט הורה על פינויו בהעדר הגנה ממשית והוכחה לזכות קניינית בבית שאינו רשום על שמו ושנרכש קודם להיכרות האשל"א עמו.
26. בצד זה אנו סבורים, כאמור, ובעניין זה אנו הולכים במידה רבה לפנים משורת הדין לקראת המערער, כי לא היה מקום למתן פסק דין סופי לפינוי בשלב זה. ואולם, יש לקבוע כי הפינוי ינתן כסעד זמני עד לבירור ההליך המתקיים לפני בית המשפט, שכן אין סיבה ממשית שהמערער יוסיף להתגורר בבית הרשום על האשל"א לבדו כאשר עצם מגוריו בבית גורם לאשל"א ללחצים נפשיים ומורת רוח כעולה מהבהרת האפוטרופוס לדין והגורמים המקצועיים המטפלים בה. וכאשר מאזן הנוחות בעניין זה הוא חד משמעי ונוטה באופן מובהק לטובתה של האשל"א.
כאמור, מתן צו הפינוי כסעד זמני הוא פתרון ביניים המאזן בין אינטרסי הצדדים מחד האשל"א לא תסבול מעצם המשך מגוריו של המערער בביתה – עניין הפוגע בבריאותה וזאת עד לבירור טענות הצדדים ומאידך המערער שטען כי הוא עתיר נכסים יוכל למצוא בנקל מקום מגורים חלופי עד לבירור טענותיו בתום ההליך.
27. ודוק, ביטול פסק דינו של בית משפט והפיכתו לסעד זמני עד לבירור טענות הצדדים מעבר להיותו מאוזן וראוי, מצוי בסמכותו של בית המשפט אף בשלב קדם המשפט כפי שהובהר בתקנה 63 (ב) (13) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט -2018, המסמיכה את בית המשפט ליתן סעד זמני מיוזמתו כבר בשל קדם המשפט.
כידוע, מתן סעד זמני יעשה אחר ביצוע בחינה משולשת של – סיכויי התובענה, מאזן הנוחות ושיקולי יושר.
בנדון, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, וכפי שציינו לעיל, סיכויי תביעת האשל"א גבוהים ועל פניו, מנגד סיכויי טענות ההגנה של המערער קלושים באשר המשוכות שעליו לעבור לצורך הוכחת טענותיו נחזות להראות גבוהות במיוחד. מתוך העובדות שהונחו לפני בית המשפט הבית נרכש על ידי האשל"א קודם להיכרותה את המערער ונרשם על שמה בלבד, לא נערך כל הסכם ממון בין הצדדים, ולא הוצגו עד כה ראיות ברורות המלמדות על כוונת שיתוף ספציפי בבית שהוא נכס חיצוני לקשר הזוגי, כאמור. כך גם קשה להתעלם מהעולה מהתרשמות הערכאות בהליכים אחרים שניהל המערער עם בנות זוג אחרות, בהיותו נשוי לאחרת בפועל עד לשנת 2022, כך בעניין רע"א 5369/09 ח. ב. (המערער דכאן) נ. ב.ב (2009) דן בית המשפט בסירובו של המערער להתפנות מדירה בה התגורר בטענות שונות תוך התנהלותו הדיונית מזכירה את התנהלותו אף בנדון, וכך כותב כב' הש' דנציגר ביחס למערער באותו עניין –
"השופטת לבהר-שרון ציינה כי מנסח הטאבו עולה כי המשיבה היא בעלת הזכויות הבלעדית בדירה ובין הצדדים נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת שלא הוכחש על ידי המבקש. המבקש טען בעלמא כי הוא בעל זכויות בדירה מכוח הלכת השיתוף אולם בית משפט השלום לא התיר למבקש להוסיף טענה זו לכתב הגנתו, הן נוכח התנהלותו עד אותו מועד (אי עמידה במועדים, הגשת בקשות סרק רבות, זלזול כלפי בית המשפט, אי קיום צווי בית משפט, אי תשלום הוצאות וכדומה), הן בשל היות הטענה משום שינוי חזית והן נוכח קיומו של הסכם שכירות הסותר אותה לגופה. נוכח דברים אלה, נמוכים סיכויי הערעור. באשר לטענת המבקש כי פינויו מהדירה יביא לכך שלא יהיה לו מקום מגורים חלופי, דחה בית המשפט טענה זאת, נוכח טענת המשיבה שלפיה המבקש הוא בעל זכויות במחצית דירה אחרת, עובדה שלא הוכחשה על ידו. בנסיבות אלה, קבע, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, שהמשך שהיית המבקש בדירה מונע ממנה את מימוש זכויותיה הקנייניות. יצויין כי במסגרת החלטה זו נדחתה גם בקשה של המבקש להורות על חקירת המשיבה על תצהירה… זאת ועוד, נוכח קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום נראה לכאורה כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים ביותר. אשר לשיקולי מאזן הנוחות, אמנם מדובר בפינוי אדם מדירת מגורים, נסיבות שבהן יטה בדרך כלל בית המשפט להיעתר לבקשה, אולם סבורני כי בנסיבות המקרה אין הדבר כך. המשיבה מזה שנים אינה יכולה לממש את זכויותיה הקנייניות בדירה בעוד המבקש נהנה לכאורה מהדירה ללא תשלום כלשהו. התנהלותו של המבקש בערכאות דלמטה, כפי שעולה מהחלטותיהן, מלמדת כי המבקש מתחמק מתשלום הוצאות ומציות לצווים ופסקי דין של בית המשפט, ומכאן החשש שדווקא המשיבה היא שתצא וידיה על ראשה. למבקש היה די זמן על מנת לדאוג לעצמו לדיור חלוף. לא למותר להוסיף כי על אף שהחלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה כבר ביום 21.5.2009, לא מיהר המבקש לפנות לבית משפט זה, והמתין עד ליום 1.7.2009, ארבעה ימים לפני מועד הפינוי שנקב "(הדגשה שלנו).
ודומה כי הדברים מדברים בעד עצמם.
28. בכל הקשור למאזן הנוחות, כפי שציינו לעיל – הרי שמצד אחד הפגיעה שיכולה להיגרם למערער בפינויו – היא בפן הכספי ביחס לאותם חודשים בהם המערער ידרש לעזוב את בית האשל"א, כמו גם אי הנוחות שיכולה להיגרם ממעברו מאותו בית. מאידך, הפגיעה הצפוייה להיגרם לאשל"א ולשיקומה יכולה אף היא להיות גבוהה אף יותר מזו הנגרמת למערער, זאת נוכח מצבה הנפשי הרעוע והלחץ בו היא נתונה, לכאורה, כל עוד המערער שוהה בבית. כמו כן ומכיוון שלטענת העו"ס המטפלת באשל"א מטעם העמותה יש כוונה להביאה למצב בו תתגורר האשל"א בביתה עם מטפלת צמודה, ראוי כי המעבר יהא מהיר ללא צורך בעיכובים דיוניים שבוודאי ידרשו, כל עוד המערער שוהה בבית.
גם שיקולי היושר ותום הלב תומכים במסקנה לסעד זמני. על פניו, ובמידת הזהירות הנדרשת, נאמר כי נראה כי אורחותיו של המערער הן ביחס לנשים אחרות (ר' עניין הגב' ב.ב שצוטט לעיל), והן מחדליו הדיוניים, מלמדות כי הוא מבקש לנקוט בדרך של משיכת זמן, התעלמות מהחלטות בית המשפט וכיוצ"ב. דווקא פינויו מבית המגורים של האשל"א עשוייה להביא לזירוז ההליכים ולקידום האינטרסים ההדדיים של שני הצדדים.
29. סוף דבר, מצאנו לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא המורה על פינוי המערער מהבית ותחת זאת להורות כי פינוי המערער מהבית יהווה אך ורק סעד זמני במהלך ניהול ההליך ובירורו, כאשר על המערער לפנות את הבית עד ליום 15.9.24 (וזאת בהתחשב בפרק הזמן הארוך שחלף ממועד החלטת בית משפט קמא). במקביל יוחזר התיק לבית משפט קמא לצורך המשך בירור טענות הצדדים במסגרת ההליכים הקיימים.
בית משפט קמא יתן עדיפות לבירור ההליך הנזכר בהקדם האפשרי וזאת בהתחשב במצבה של האשל"א והצורך בבירור מהיר של ענייניה.
בנסיבות העניין לא מצאנו לעשות צו להוצאות.
הערובה שהופקדה על ידי המערער (בסך 15,000 ₪) תושב לו באמצעות בא כוחו.
ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.
ניתן היום, כ"ט תמוז תשפ"ד, 04 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
ורדה פלאוט, שופטת, סגנית הנשיאה – אב"ד
צבי ויצמן, שופט
צבייה גרדשטיין פפקין, שופטת
