לפני
כבוד השופטת יעל בלכר
בקשה מס’ 17
המבקשת
א. בן-צבי, עו”ד – חברה לשירותים משפטיים וניהול
ע”י ב”כ
עו”ד בן־צבי
נ ג ד
המשיבים
1. Horizon Capital Fund SICAV-RAIF S.A.
ע”י ב”כ
עוה”ד חיים מכלוף ונדב יפית
2. ווילאם זאב רוז
3. שמעיה דניאל אולך
ע”י ב”כ
עוה”ד רוני כהן ומוטי ארליך
החלטה
לפניי בקשה לעיון בתיק בית המשפט מצד מי שאינו בעל דין בתיק, על יסוד תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס”ד – 2003 (תקנות העיון).
רקע וטענות הצדדים
תיק זה, מושא בקשת העיון, עניינו בתביעה כספית על סך של 5,367,084 ש”ח שהגישה התובעת (המשיבה 1) כנגד הנתבעים (המשיבים 2-3) בטענה שהם ערבים לחובה שחבה לה חברה סינגפורית בשם Ltd Lemare Agromond Pte (החברה), אשר לוותה כספים מהמשיבה 1. הצדדים בתיק הגיעו להסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 29.11.2023. בתביעה נטען כי המשיב 2 היה בעל עניין בחברה; והמשיב 3, הוא אביו של דוד אולך, בעל המניות היחיד ודירקטור בחברה – ייסד את החברה.
מבקשת העיון (המבקשת) טענה בטופס הבקשה לעיון, כי היא מנהלת הליכים כנגד המשיבים 2 ו-3, ואף ניתן פסק דין בתביעה כנגד החברה על סך של 400 אלף ₪ שטרם שולם, וכי קיים חשש להברחת נכסים.
המשיבה 1, לא נקטה עמדה באשר לבקשת העיון, והותירה את העניין לשיקול דעת בית המשפט. היא אינה צד להליכים בין המבקשת למשיבים 2 ו-3. עם זאת ביקשה להסב את תשומת לב בית המשפט לסעיף 6 להסכם הפשרה בין המשיבה 1 למשיבים 2 ו-3, שניתן לו תוקף של פסק דין, ועניינו בשמירה על סודיות תוכנו של הסכם הפשרה שלא ייחשף לפני צדדים שלישיים.
המשיבים 2-3 מתנגדים לבקשת העיון. לשיטתם, המבקשת לא הראתה כל טעם שיצדיק את העיון בתיק. אומנם המבקשת ציינה כי קיים הליך פתוח בינה לבינם, אך אין כל קשר בין ההליכים. המבקשת טוענת כי קיים חשש להברחת נכסים מצד החברה החייבת, אך חברה זו אינה צד להליך דנן. המבקשת לא הציגה כל זיקה והצדקה לעיון בתיק מלבד “מסע דיג”. הצדדים בתיק זה הסכימו על סודיות ההסכם ביניהם, ומשכך יש לכבד זאת ולדחות את הבקשה לעיון.
בתגובה לתשובה עמדה המבקשת על עיקרון פומביות הדיון והזכות לעיין בתיקי בית המשפט הנגזרת ממנה, וטענה כי מבקש עיון בתיק בית המשפט אינו נדרש להראות זיקה או עניין אישי לשם כך. עוד טענה כי אין עליה כל חובה להראות קשר בין ההליכים שהיא מנהלת לבין ההליך דנן, וכי על המתנגד לעיון להציג נתונים קונקרטיים לפגיעה. נטל השכנוע מוטל על כתפי המתנגד לעיון להבהיר כיצד הוא עלול להיפגע ממתן זכות העיון, והמשיבים 2-3 לא עמדו בנטל זה והסתפקו באמירות כלליות בעלמא. נטען עוד כי המבקשת היא בעלת חוב כלפי החברה המצויה בהליכי פירוק בסינגפור (העתק החלטת הפירוק צורף בנספח 1), וגם כלפי המשיבים 2 ו-3, “בעלי השליטה ונושאי משרה בכירים בחברה המתפרקת”. המבקשת אף הגישה תביעת חוב למפרק של החברה בסינגפור; ונציג המבקשת ונציג המשיבה 1 מונו על ידי אספת הנושים להיות חברים בוועדת הבדיקות הסטטוטורית שהוקמה בהתאם לחוק בסינגפור (נספח 2). מדובר בהליכים שנוגעים במישרין להליכי הפירוק של החברה בסינגפור.
הדין ויישומו לענייננו
תקנה 4(א) לתקנות העיון קובעת בזו הלשון: “כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט (להלן – בקשת עיון) ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין.” בהתאם וכפי שנקבע בפסיקה, נקודת המוצא היא שיש לאפשר עיון בתיקי בית המשפט גם למי שאינו צד להליך. וזאת כנגזרת מהעיקרון של פומביות הדיון (ע”א 3976/04 בורנשטיין נ’ קבוצת כרמלטון בע”מ, פסקה 4 (25.10.2004). עם זאת הזכות לעיון אינה זכות מוחלטת, ויש לאזנה מול זכויות ואינטרסים אחרים הראויים להגנה. בתקנה 4(ד) לתקנות העיון נקבע כי “בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה”. ההלכה היא שנטל השכנוע כי יש לדחות את הבקשה לעיון הוא על המתנגד לה, וזאת נוכח מעמדה הרם של זכות העיון (רע”א 4890/20 סביטקין נ’ תה ויסוצקי (ישראל) בע”מ, פסקה 8 (3.1.2021)), כלומר, “… יש להציג טעם ממשי וכבד משקל למניעת העיון, וכל עוד זה לא הוצג על פניו יש לאפשר אותו … ” (שם והאסמכתה ששם).
על פי הפסיקה בקשת העיון בתיק נבחנת במסלול תלת-שלבי: בשלב הראשון יש לבחון אם קיים איסור שבדין על העיון. בשלב השני יש לבחון אם העיון בתיק מוצדק, וזאת בהנחה שאין איסור בדין על העיון. נקודת המוצא היא שיש לאפשר את העיון. הנטל מוטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו. ההכרעה מבוססת על איזון בין האינטרסים והזכויות המעורבים בעיון עצמו ובין האינטרסים והזכויות הקשורים במניעת העיון. ובשלב השלישי, אם נמצאה הצדקה לעיון, יש לבחון אם ניתן להגשים את העיון תוך פגיעה מידתית בזכויות המתנגדים לעיון ובשים לב לסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט (ע”א 8849/01 פקיד שומה למפעלים גדולים נ’ פז-גז חברה לשיווק בע”מ, פ”ד נט(5) 385, 393-394 (2005)).
לאחר שעיינתי בבקשה בתגובות לה ובתשובה לתגובות וביישום הדין לענייננו, סבורני כי יש לקבל את הבקשה, כמבואר להלן.
כעולה מטענות הצדדים לעיל, אין טענה כי יש איסור בדין על עיון בתיק, אלא טענת המשיבים היא כי המבקשת לא הראתה (לשיטתם) שיש הצדקה להתיר את העיון. וכאמור, נקודת המוצא היא שיש לאפשר עיון, ועל המתנגד לעיון מוטל הנטל לשכנע שאין להתירו. סבורני, אפוא, מתוך המונח לפני בית המשפט בתיק זה שבו מבוקש לעיין ובטענות הצדדים הנ”ל ועל רקע הדין החל, כי המבקשת עמדה בנטל הקל המוטל עליה בבקשת העיון ומנגד, לא מצאתי כי המשיבים 2-3 עמדו בנטל המוטל עליהם למנוע את העיון ולא הציגו כל טעם שיצדיק את דחיית הבקשה שלפניי. יפים לכאן בשינויים המחויבים דבריו של בית המשפט העליון ברע”א 8521/09 בירן נ’ הרמולין (29.11.2012) כדלקמן: “[…] המבקש טוען כי החומר בתיק דרוש לו לצורך ההתדיינות בבית המשפט לענייני משפחה. בהתחשב בכך שהנטל המוטל על מבקש העיון הוא קל יחסית […] נימוק כגון דא עשוי לעמוד בדרישת ההנמקה המצומצמת המוטלת על מבקש העיון. מקובל הוא כי אין הכרח שהמבקש יסביר כיצד העיון בחומר יועיל לו במסגרת ההתדיינות האחרת […] מנגד, המתנגדים לעיון, אשר עליהם רובץ הנטל לשכנע כי אין להתיר את העיון, לא הציגו טעמים משכנעים לשלילתה המוחלטת של זכות העיון […]” (פסקה 4 והאסמכתאות ששם; ההדגשה במקור).
אשר לטענה כי על פי הסכם הפשרה שבין המשיבה 1 למשיבים 2-3 חלה חובת סודיות לגבי תוכן ההסכם – בית המשפט הבהיר לצדדים מראש, כי אין בידו ליתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שיישאר חסוי. וזאת לאחר שהצדדים הגישו בקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה ואת הסכם הפשרה צירפו במעטפה סגורה לעיון בית המשפט בלבד. הבהרתי לצדדים כי אם רצונם לשמור על סודיות תוכן ההסכם, בידם להגיע להסכמות ולבקש למחוק או לדחות את התביעה נוכח ההסכם שאליו הגיעו מחוץ לכתלי בית המשפט, ומבלי שיינתן להסכם תוקף של פסק דין. כך קבעתי בהחלטתי מיום 14.11.2023:
“הסכם הפשרה עצמו (סומן נספח 1) לא צורף.
מעבר לכך, לא ניתן להטיל חסיון על פסק הדין. הדבר מנוגד לעקרון הפומביות של ההליך המשפטי, על פסקי הדין שניתנים בבית המשפט. אציין כי ממילא במצב הקיים פסקי דין שניתנים בפתקית אינם מפורסמים במאגרים (אך התיקים ניתנים לעיון יזום בתיק לפי כללי הדין). לחלופין, ניתן לבקש לסיים את התיק נוכח ההסכמה שמחוץ לכותלי בית המשפט מבלי ליתן תוקף של פסק דין להסכמה. למען הסר ספק אציין כי כידוע, אין הדבר גורע כהוא זה מתוקפו החוזי של הסכם הפשרה.
[…]”.
ובהמשך להחלטה מאותו יום קבעתי כך:
“כעת התקבלה בלשכתי מעטפה סגורה. אין לי אלא להפנות להחלטתי לעיל. ככל שמבקשים הצדדים לקבל את המעטפה חזרה, יודיעו במועד שנקצב לעיל. בהעדר הודעה לעניין זה עד לאותו המועד, ייגרסו המסמכים”.
הצדדים ביקשו שהות לבחון את העניין ולבסוף חזרו וביקשו ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, כשהותירו את נושא חסיון פסק הדין לשיקול דעת בית המשפט (ומבלי שניתן כל טעם שמצדיק זאת לפי דין); והבהירו כי אין בכך שבית המשפט לא ייעתר למבוקש כדי לפגוע בתוקף הסכם הפשרה או הבקשה למתן תוקף של פסק דין. ביום 29.11.2023 נתתי תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים בתיק, והוספתי וקבעתי שוב כי “… כפי שציינתי בהחלטה קודמת, אין טעם שמצדיק לפי הדין את חסיון פסק הדין…”.
נמצא, אם כך, כי הצדדים בחרו לבקש ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אף שלא יהיה הוא חסוי, והגם שבית המשפט הבהיר מראש כי צד ג’ שיבקש לעיין בתיק יוכל לעיין בהסכם הפשרה.
אשר לשלב השלישי במבחן התלת שלבי שנקבע בפסיקה – לא ראיתי כל צורך להטיל מגבלות על העיון בתיק. מדובר בתיק סגור שמצויים בו כתבי טענות והסכם פשרה שאינם מגלים כל טעם להטלת מגבלה על העיון. המשיבים לא העלו כל טענה לפגיעה בזכות כלשהי או לפגיעה בהם בשל חשיפת פרט כזה או אחר שבתיק ולא ביקשו בקשה קונקרטית לחיסוי פרט מסוים שבתיק, אלא כאמור, העלו טענה כללית (שנדחתה) כי המבקשת לא לימדה שיש לה זכות מספקת לעיין בהסכם. כאמור, פסקת הסודיות בהסכם אינה מקנה להם כל זכות לחיסויו.
סוף דבר: אני מקבלת את הבקשה לעיון.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
המזכירות תאפשר למבקשת עיון בתיק.
המזכירות תדוור לצדדים.
ניתנה היום, כ”ז שבט תשפ”ד, 06 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.
