בית המשפט העליון
בג”ץ 3823/22 נתניהו נ’ היועצת המשפטית לממשלה
תאריך מתן פסק הדין: כ”ח בתמוז התשפ”ג (17.07.2023)
הרכב השופטים: השופטים נ’ סולברג, ד’ ברק-ארז ו-ח’ כבוב.
בית המשפט העליון קבע פה אחד כי אין מקום להתערבותו בהחלטת היועצת המשפטית לממשלה שלא להורות על פתיחה בחקירה פלילית בחשד למסירת מידע שלא ברשות, לאחר שמידע מתוך השלמת החקירה שהתנהלה בעניינו של העותר ‘דלף’ לאמצעי התקשורת.
לאחר שהחל שלב שמיעת ההוכחות בהליך המתנהל נגד העותר מסרה אחת מעדות התביעה לידי משטרת ישראל, מידע חדש שהיא סברה שעשוי להיות רלוונטי לאישום המוכר גם כ”פרשת 1000″, המייחס לעותר קבלת טובות הנאה מאנשי עסקים בניגוד לדין. בעקבות המידע שנמסר, בוצעו השלמות חקירה, אך לאחר בחינת החומר שנאסף החליט היועץ המשפטי לממשלה דאז לגנוז את השלמת החקירה ולהעביר את ממצאיה לידי סנגוריו של העותר. ברם, עוד בטרם הגיע המידע לידי הסניגורים הוא מצא את דרכו לאמצעי התקשורת השונים. בעקבות כך, פנה העותר מספר פעמים ליועץ המשפטי לממשלה דאז, בבקשה כי יורה על פתיחה בחקירה לאיתור מקור ההדלפה לגורמי התקשורת, ומשלא התקבלה החלטה בבקשה הוגשה העתירה. בהמשך, לאחר בחינת טענות העותר, החליטה היועצת המשפטית לממשלה כי אין מקום להורות על פתיחה בחקירה פלילית בנדון כמבוקש, וכן החליטה ליזום עבודת מטה למניעת הישנות תופעת ה’הדלפות’. בעקבות התפתחויות אלה הוגשה עתירה מתוקנת והתקיים עוד דיון בעתירה.
בית המשפט העליון קבע, מפי השופט ח’ כבוב, כי תופעת ה’הדלפות’ מחדרי החקירות מסבה נזק רב לאמון הציבור ברשויות האכיפה ולתפיסה של האזרחים את הרשויות הללו ככאלו שפועלות על בסיס שיקולים ענייניים בלבד. משכך, נקבע כי אין מקום לשלול את האפשרות להשתמש בכלי הפלילי כדי להתמודד עם תופעת ה’הדלפות’, גם אם לא נגרם נזק לחשוד או לנאשם במקרה הקונקרטי. עם זאת, בנסיבות העניין, מקום בו בכירי מערכת אכיפת החוק סברו כי תוחלת החקירה וסיכוייה להביא לידי איתור הגורם המדליף – נמוכים מאוד, מצא בית המשפט, בהתאם לאמות המידה שהותוו בהלכה הפסוקה בהקשר זה, כי אין עילה להתערבותו בהחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית במקרה דנן. השופט נ’ סולברג הצטרף למסקנתו ולדרך הילוכו של השופט כבוב, והוסיף כי הזהירות בנקיטת הליכים פליליים, אכן הכרחית וחשובה. אך זהירות יתרה, צפויה להביא לסתימת הגולל על חקירה יעילה וטיפול הולם ברעה החולה של הדלפות שכאלה. קשה עד בלתי אפשרי לקיים חקירה אפקטיבית בחלוף זמן רב. בד בבד עם הזהירות, נחוצה זריזות. השופטת ד’ ברק-ארז הצטרפה למסקנה כי דין העתירה להידחות, בציינה כי קבלת עתירות מסוג זה, המופנות כנגד שיקול דעת רשויות התביעה, שמורה למקרים של אי-סבירות קיצונית, וכזו לא נמצאה במקרה זה.
