בית המשפט העליון
תמצית פסק הדין בבג"ץ 5119/23 התנועה לטוהר המידות נ' הכנסת ו-2 עתירות אח'
תאריך מתן פסק הדין: י"א בחשון התשפ"ד (26.10.2023).
שופטי ההרכב: הנשיאה (בדימ') א' חיות; ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן; השופט י' עמית; השופט נ' סולברג; השופטת ד' ברק-ארז; השופטת (בדימ') ע' ברון; השופט ד' מינץ; השופטת י' וילנר; והשופט א' שטיין
ביום 30.7.2023 קיבל בית המשפט העליון פה אחד עתירות בעניין תיקון מס' 53 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965, וקבע כי הוראות התיקון יפורשו באופן שלא תהא להן תחולה על הבחירות הקרובות לרשויות המקומיות. בשל דחיפות העניין ניתן פסק הדין בלא נימוקים. היום פרסם בית המשפט את נימוקיו.
התיקון ביקש לאפשר לחבריה של ועדה ממונה וליושב ראשה להתמודד בבחירות לרשות המקומית שאליה מונו. שלוש העתירות שהוגשו נגד התיקון ביקשו שייקבע כי הוא אינו חוקתי, או שייקבע, בדרך פרשנית, כי הוראותיו לא יחולו על הבחירות הקרובות לרשויות המקומיות.
ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן (בהסכמת הנשיאה (בדימ') א' חיות, השופט י' עמית, השופטת ד' ברק-ארז והשופטת (בדימ') ע' ברון) קבע כי הגם שהתיקון מעלה שאלות חוקתיות כבדות משקל, אין הכרח להידרש אליהן, מאחר שבטלותו של חוק היא בבחינת "מוצא אחרון". במקרה דנן, פרשנות התיקון כך שלא יחול בבחירות הקרובות לרשויות המקומיות, מרפאת חלק מן הפגמים שדבקו בו. נקבע כי לצד כוונתו של המחוקק לקדם את הזכות לבחור ולהיבחר כבר בבחירות הקרובות, ניצבה תכלית פרסונלית ברורה – לאפשר לראש הוועדה הממונה בטבריה להתמודד בבחירות. אל מול תכליות אלו, ניצבות תכליות אובייקטיביות כבדות משקל, ובהן הכלל שלא משנים את כללי הבחירות בתוך תקופת הבחירות ("לא משנים את כללי המשחק תוך כדי המשחק"); ושעל חקיקה להיות כללית ולא פרסונלית. נפסק כי החלופה הפרשנית שלפיה התיקון לא יחול בבחירות הקרובות לרשויות המקומיות היא זו שעולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של השיטה המשפטית. העמדה ההפוכה, משמעותה כי חוק שעניינו בבחירות המקומיות שונה בתקופת הבחירות, על מנת להיטיב עם אדם אחד – ראש הוועדה הממונה בטבריה.
השופט א' שטיין סבר כי תחולתו המידית של החוק והמניע שמאחוריו הופכים אותו לחוק פרסונלי. חוק פרסונלי, לשיטת השופט שטיין, אינו חוקתי מאחר שהוא מפר את העיקרון של "שוויון גמור" שכלול בהכרזת העצמאות, היא הנורמה הבסיסית שמסמיכה את הכנסת לחוקק חוקים. השופט שטיין קבע כי מדובר בחוק שאינו חוקתי רק בתחולתו המידית.
השופטת י' וילנר סברה כי הפרשנות שלפיה הוראות התיקון לא יחולו בבחירות הקרובות מתחייבת מהכלל שלפיו "אין משנים את כללי המשחק תוך כדי המשחק" – ודי בנימוק זה כדי להגיע לתוצאה שנקבעה בפסק הדין החלקי. לשיטתה, ההיסטוריה החקיקתית מלמדת כי המחוקק לא התכוון לעשות כן. גם לשיטת השופט נ' סולברג הפגם העיקרי בתיקון נוגע לשינוי כללי הבחירות במהלך תקופת הבחירות, פגם שאף המחוקק ביקש להימנע ממנו, ועל כן מצדיק פרשנות שדוחה את תחולתו בזמן של התיקון. עוד קבע השופט סולברג כי לשיטתו לא ניתן לקבוע כי תכלית התיקון היא פרסונלית. השופט ד' מינץ הצטרף לנימוקיהם של השופטים וילנר וסולברג.
