לפני
כב’ השופט רון סולקין
תמצית גזר דין
ב”ה
תמצית מאושרת לפרסום – גזר דין ת”פ 50347-04-22 מדינת ישראל נ’ שאפי חאבס אשויכיה
הנאשם, תושב העיירה דהריה שבאזור יהודה ושומרון, נותן את הדין בגין ארבע עבירות של גניבה, ארבע עבירות של התפרצות לבית מגורים במטרה לעבור עבירה, עבירה אחת של הסגת גבול לבית מגורים, עבירה אחת של החזקת מכשירי פריצה, שש עבירות של שהיה שלא כדין.
כתב האישום המתוקן, בו הודה הנאשם במסגרת הסדר טיעון, עניינו ארבעה מקרים של התפרצות לבתי מגורים בעיר באר שבע, כולם באישון לילה, בשלושה מתוכם – כאשר בני הבית היו ישנים בביתם ובמקרה הרביעי – היו בני הזוג בחופשה משפחתית לרגל יום הולדתה של אם המשפחה, חופשה אשר ירדה לטימיון בשל כך שבמהלכה נודע להם על ההתפרצות. במקרה חמישי, הסיג הנאשם גבול בכך שנכנס לחצר בית בבאר שבע, חמוש בכלי פריצה, והציץ לבית דרך חלון בעודו אוחז מברג, אלא שהאזעקה פעלה והנאשם נמלט מהמקום. במקרה נוסף, נתפס הנאשם מחזיק ברכוש החשוד כגנוב. בכל חמשת המקרים – עבר הנאשם העבירות כשהוא שוהה בעיר באר שבע באופן בלתי חוקי, ופעם נוספת – נתפס הנאשם שוהה בעיר באר שבע ללא היתר, בלא שנעברה עבירה אחרת.
הנאשם עבר את העבירות בסמוך לאחר שחרור ממאסר קודם וכאשר מרחף מעליו עונש מאסר מותנה בן חודשיים.
נפגעי העבירות הגישו הצהרות מטעמם, בהם פירטו את הנזקים הישירים שנגרמו להם, בין היתר, גניבת רכוש בשווי רב, לרבות מכשירי טלפון ניידים ואופניים חשמליים; גניבת מחשב נייד ובו עבודות בהן הושקע זמן רב; גניבת תכשיטים בעלי ערך סנטימנטלי; גניבת כספים מזומנים. במרבית המקרים, לא אותר הרכוש הגנוב ולא הושב לבעליו.
מעבר לאמור, פירטו נפגעי העבירה בהצהרותיהם את הנזקים העקיפים שנגרמו להם, החל מהצורך במיגון הבית, בעלות אלפי ₪, וכלה בנזקים בתחום הנפשי, כאשר מאז ההתפרצויות מסרבים ילדיהם לישון לבדם; מסרבים לישון ללא אור; סובלים מפחדים וחלקם מקבלים טיפול רגשי או פסיכולוגי.
אחת מנפגעות העבירה ציינה, בהצהרתה: “ההרגשה היתה איומה ומפחידה לדעת שאנשים זרים נכנסו לבית שלך, הפרטי, והסתובבו חופשי”. נפגע נוסף ציין, בהצהרתו: “אם מישהו מהמשפחה היה מתעורר ורואה את הפורץ זה יכול להסתיים אולי אחרת”.
בית המשפט עמד, בגזר דינו, על החומרה היתירה הנלווית לעבירות אלה ועל פוטנציאל הסיכון המשמעותי לשלומם של בני הבית, כאשר המדובר בהתפרצות לבית מגורים, כשבני הבית נוכחים.
בית המשפט הפנה, בגזר דינו, לעמדת המשפט העברי, המחמיר בהתייחסותו לגנב “הבא במחתרת” לעומת גנב עליו “זרחה השמש”, כשההחמרה עם זה “הבא במחתרת” נובעת מהחשש, שכאשר מדובר בפורץ המגיע לבית באישון לילה, יתעמת עמו בעל הבית בניסיון להגן על רכושו, וכתוצאה מעימות זה תהיה סכנה ממשית לשלומם ולחייהם של בני הבית. בית המשפט ציין, כי טבעם של בני אדם לא השתנה במהלך השנים שחלפו, וגם היום, עומד חשש זה בעינו.
לאור עונשים קודמים שלא הרתיעו את הנאשם, מצא בית המשפט, כי יש להרחיקו מהחברה לתקופה ממשית.
בית המשפט גזר על הנאשם שש שנות מאסר בפועל וכן הפעיל עונש מאסר מותנה, בחלקו במצטבר לעונש שהוטל.
בית המשפט חייב את הנאשם לפצות את נפגעי העבירה בסכומים משמעותיים וציין בגזר הדין, שבהיות הנאשם תושב האוטונומיה באזור יהודה ושומרון, יקשה על נפגעי העבירה לנהל מולו, בעתיד, הליך אזרחי לקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם, ולכן ראוי שהנאשם יחויב לפצותם כבר במסגרת גזר הדין בהליך הפלילי.
