בפני
כבוד הרשמת הבכירה אביגיל ון-קרפלד
תובע/מבקש
יצחק רלבג
ע"י ב"כ עוה"ד אברהם משה סגל
נגד
נתבעים/משיבםי
1. מרים גית
2. גמאל גית
3. נהיל גית
ע"י ב"כ עוה"ד מדחת סיבה
החלטה
לפני בקשת התובע לעיון חוזר בהחלטה מיום 16.1.25 בה הורה ביהמ"ש, במסגרת החלטה בדבר ביטול מחמת הצדק של פסק דין בהעדר הגנה בתביעה בסדר דין מקצור, שניתן ביום 15.6.16, שעל התובע להגיש כתב תביעה מתוקן, שיותאם לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018 בתוך 20 יום.
בתמצית התובע טוען, שהחלטת בימה"ש מיום 16.1.25 בשגגה יסודה ולכן מבקשים שיובהר שאין התובע צריך להגיש כתב תביעה מתוקן לפי תקסד"א – 2018, אלא שהנתבע צריך להגיש בקשת רשות להתגונן לפי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 שחלות. נטען, שתקנות 180(ג) לתקסד"א – 2018 חלות רק על הליך שנפתח ביום התחילה, 1.1.21, או לאחריו, כך שעל הליך זה יחולו התקנות הישנות. כן נטען, שביהמ"ש לא היה רשאי ליזום את החלטתו מבלי שהנתבעים ביקשו זאת.
הנתבעים מתנגדים לבקשה מנימוקי תגובתם שהוגשה ביום 3.3.25. בין היתר נטען, בהתבסס על סעיף 180(ג)(1) לתקסד"א -2018.
דיון והכרעה
ביהמ"ש סבור, כי הפרשנות של סעיף 180(ג) סיפה ביחד עם סעיף 180(ג)(1) משמעותה שנקבע, שהוראות מסויימות יחולו מיום תחילה, דהיינו מיום 1.1.21, ובמקביל הוראות אחרות של התקנות יחולו גם על הליכים שנפתחו ערב יום התחילה, דהיינו, על הליכים שנפתחו לפני מיום 1.1.21, כמו תיק זה.
מעת שהתקנות מורות במפורש שיש תקנות שיחולו גם על תיקים שנפתחו לפני יום 1.1.21, ותיק זה הוא אחד מאותם מקרים, אין טעות בהחלטה.
תקנה 180(ג) סיפה ביחד עם תקנה 180(ג)(1) מורות במפורש, שפרק ט"ז יחול מיום התחילה על הליכים שנפתחו ערב התחילה. תקנה 131 ממוקמת בפרק ט"ז שתקנה 180(ג) סיפה ותקנה 180(ג)(1) חלות עליו. ודוק ביהמ"ש רשאי לקבוע תנאים לפי תקנה 131 על הליכים שנפתחו לפני יום התחילה ותקנה 131 אינה קובעת שהסמכות לקבוע תנאים היא רק לגבי הנתבע. מטעמים אלה אין מקום לשנות את ההחלטה שניתנה.
ביהמ"ש מוסיף שסבר שסעיף התחולה והוראות המעבר והתחילה ידועים וברורים ולכן לא נימק. מובהר שההחלטה מיום 16.1.25 ניתנה מכח שיקול דעת ביהמ"ש לפי תקנה 131, לפיה, ביהמ"ש רשאי לבטל החלטה שניתנה לפי צד אחד בתנאים שיראו לו וההוראה להגיש כתב תביעה מתוקן לפי תקסד"א – 2018 היא תנאי שנראה לביהמ"ש שיש להורות עליו מטעמי יעילות, חסכון בזמן שיפוטי ולשם קידום התנהלותו של הליך משפטי ראוי והוגן: תקנה 3(א) והוגנות דיונית: תקנה 3(ב). בפרט בנסיבות בהן היה פגם בהליך שנפתח ב- 2016 שלמעשה ניתן לומר עליו שעוד לא החל, בהעדר המצאה כדין.
מעבר לנדרש, בסיפה של תקנה 180(ג)(1) נקבע במפורש, שלביהמ"ש סמכות להורות שכל תקנה של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 תחול על הליך שנפתח לפני יום 1.1.21.
לא נעלם מעיני שנטען, שניתנה החלטה של מותב אחר שפסק אחרת, אך מדובר בהחלטה שניתנה באותה ערכאה שאינה מנחה או מחייבת ביהמ"ש זה.
אשר לרע"א 43887-10-16 הורוביץ ואח' נ' טייטלבאום (17.11.16) אליו הפנה התובע, מעיון עולה, שהוגשה בר"ע על החלטת רשמת בכירה אחרת מיום 10.10.16 בה הורתה על ביטולו של פסק דין בהעדר הגנה והורתה להגיש כתב הגנה הגם שהיה מדובר בתביעה שהוגשה בהליך של סדר דין מקוצר. הבקשה נדחתה ללא תגובה, בין היתר, מהטעם שהיא נופלת בגדר סעיף 1(7) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט – 2009. עולה עוד, שבאותו הליך ניתנה החלטה מתקנת על ידי הערכאה הדיונית שיש להגיש בקשת רשות להתגונן כך שגם התייתר הצורך במתן החלטה לגופו של עניין. בכל מקרה ניתן לאבחן אסמכתא זו מהתיק שלפני בכך שמאז נכנסו לתוקף תקסד"א – 2018 וההחלטה שניתנה בתיק שלפני ניתנה בהתאם לתקנות החדשות.
אשר לע"א 19763-03-14 שבו הורה ביהמ"ש של ערעור שהתיק יוחזר לרשם לשלב שבו הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר והמערער יהיה רשאי להגיש בקשת רשות להתגונן, הערעור עסק בשאלת נטל ההוכחה על ביצוע המצאה כדין, וקבע שהוא מוטל על התובע, אשר אין בידיו אישור של הנתבע עצמו על קבלת המסמכים. ההחלטה ניתנה ביום 9.1.18, לפני כניסת התקנות החדשות לתוקף ביום 1.1.21, ולכן ניתן לאבחן מהמקרה שלפני מטעם זה.
אשר לטענה שנפלה טעות שכן ביהמ"ש פעל מיוזמתו וללא בקשה, הטענה נדחית. הפסיקה בעשורים האחרונים עברה מפרדיגמה של אדברסריות טהורה לפרדיגמה פוסט-אדברסרית והחותם המשפטי למעבר זה מצוי בתקסד"א – 2018. ראה ארנה רבינוביץ-עיני, דורון דורמפן, "שימוש לרעה וחוסר תום לב בהליך האזרחי: הפער שבין מודל פוסט-אדברסרי למודל ייצוג מסורתי", פורסם בספר שלמה לוין (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, 2013 ע' 255. קיימת התייחסות לקידומן של מטרות מערכתיות וניתן דגש על החלטות שיפוטיות המתיימרות לפעול במישור המערכתי להכוונת התנהגות כתוצאה מהעומס ההולך וגובר שבו נתונה המערכת ומהרצון לקדם התנהגות דיונית יעילה יותר. כאמור החותם לכך ניתן בכך שהותקנו תקנות חדשות, ע' 295 לעיל.
יש להתרגל לכך שכיום ביהמ"ש הוא אחראי על ניהול הליך לשם הגשמת המטרות שביסוד התקנות החדשות ולשם כך עליו ליזום, אם נדרש, ולהחליט כל החלטה לפי תקנות אלה במטרה לקדם את התנהלותו של הליך ראוי והוגן: תקנה 3(א) לתקסד"א – 2018. בהתאם לסמכויות אלה ניתנה ההחלטה ביום 16.1.25.
אשר לטענה שהייתה חובה על ביהמ"ש לקבל את עמדת התובע בטרם מתן ההחלטה בסעיפים 4 וב' לסיכום בהחלטה מיום 16.1.25, ביהמ"ש סבור שאין כך הדבר. מעבר לנדרש, בכל מקרה, משעמדת התובע הובאה לפני ביהמ"ש ביום 28.1.25 באריכות, היא נבחנה והיא נדחית לגופה מהנימוקים שלעיל.
יש לתת משקל לכך בידי התובע היה להימנע מהתוצאה אליה הגיע ביהמ"ש אם היה פועל לפי כללי ההמצאה בתקנות סדר הדין, התשמ"ד -1984. בכך לבטח היה חוסך, ללא ספק, זמן מצד בית המשפט. כאמור, במקרה זה נקבע שנפל פגם בהמצאה והביטול של פסק הדין בהעדר הגנה היה מחמת הצדק.
ניתן לאבחן גם את רע"א (י-ם) 7412-04-21 עטא גריב נ' סלימאן קרש (4.5.21) מהמקרה שלפני, ששם הוגשה בקשה על ידי הנתבע למחיקת כותרת ולהארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות להתגונן. אין זה המקרה שלפני שבו הוגשה בקשה לביטול פסק דין בהעדר שנקבע לגביו שנפל פגם בניתנתו ושעה שמתקין התקנות ראה מקום לבטל בתקנות החדשות הליך בדרך של תביעה בסדר דין מקוצר. לא ראיתי ממש גם ביתר האסמכאות אליהן הפנה התובע
הבקשה נדחית.
בגין דחיית בקשת התובע היה מקום לחייב לפי תקנה 53 בהוצאות לטובת הנתבעים. מחמת העדר הנמקה לא נמצא לעשות צו להוצאות במקרה זה.
המזכירות תקבע עיון בכתב תביעה מתוקן בתום 20 יום מהיום.
ניתנה היום, ט"ז אדר תשפ"ה, 16 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.