לפני
כבוד השופט אביב שרון
בעניין: מדינת ישראל – פרקליטות מחוז מרכז המאשימה
ע"י ב"כ עו"ד עינת בניטה ועו"ד גבריאל דניאל
נ ג ד
מוחמד אזברגההנאשם
ע"י ב"כ עו"ד שמעון אסף
גזר דין [עותק מותר בפרסום – 4.3.24]
איסור פרסום
עניינו של תיק זה בעבירת מין שביצע הנאשם כלפי קטינה. שמה של הקטינה וכל פרט מזהה אודותיה אסור בפרסום. גזר הדין אינו כולל פרטים מזהים אודות הקטינה ועל כן מותר בפרסום.
כתב האישום; הודאת הנאשם; הסדר הטיעון
1. הנאשם, יליד 1989, הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בעבירה של מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
על פי עובדות כתב האישום, א.א הינה קטינה ילידת 4.4.06, ובעת הרלוונטית עבד הנאשם כנהג בחברת "מטרופולין". ביום 10.9.19 בשעה 15:00 עלתה הקטינה לאוטובוס מספר קו 75 של חברת "מטרופולין" בסמוך לבית ספרה ברעננה כשבכוונתה לחזור לביתה. בעת שעלתה לאוטובוס ביקשה הקטינה לשלם עבור הנסיעה אך הנאשם אמר לה שאין צורך בתשלום. בהמשך, התיישבה הקטינה באוטובוס, והנאשם קם מכיסא הנהג, התיישב בסמוך אליה והחל לשאול אותה מה שמה ובאיזה כיתה היא, והקטינה השיבה לו שהיא בכיתה ח'. במהלך השיחה אמר הנאשם לקטינה שהיא ממש יפה, ושאל אותה שאלות נוספות. בעקבות זאת, נלחצה הקטינה מדברי הנאשם, שוחחה בטלפון עם חברתה ובהמשך לכך, עשתה עצמה משוחחת עם אמה כשהיא שואלת האם היא בחוץ ואומרת שהיא יוצאת. לאחר מכן פנתה הקטינה לנאשם ואמרה לו: "טוב, אני צריכה לצאת, אמא שלי הייתה בדיוק בעיר אז היא באה לאסוף אותי", וקמה והלכה לכיוון דלת האוטובוס, שהייתה סגורה. בעקבות זאת הלך הנאשם אחרי הקטינה לכיוון דלת האוטובוס, אמר לה "טוב, חבל באסה", ובהמשך כשעמדה בסמוך לדלת האוטובוס, לחץ הנאשם את ידה בחוזקה ונישק אותה על לחייה. בהמשך לכך, אמר לה הנאשם שהיה נעים להכיר וחבל שהיא הולכת, ולאחר מכן פתח את דלתות האוטובוס והקטינה מיהרה לצאת מהאוטובוס.
2. הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו הנאשם יודה במיוחס לו בכתב האישום ויורשע. הוסכם שהנאשם ישלח לשרות המבחן לצורך קבלת תסקיר בעניינו, אשר לבקשת ההגנה יבחן את שאלת ביטול ההרשעה, כשהמאשימה עומדת על הרשעתו; כן הוסכם שהנאשם ישלח למרכז להערכת מסוכנות מינית לצורך קבלת חוות דעת בדבר מסוכנותו מינית; עוד הוסכם שיוגש תסקיר נפגעת עבירה; וכי עובר לטיעונים לעונש יפקיד הנאשם סך של 8,000 ₪ כפיצוי לקטינה.
תסקיר נפגעת עבירה
3. מתסקיר נפגעת עבירה מיום 5.9.23 עולה כי הקטינה חשה בהלה, פחד וחרדה בעת האירוע, ועוד במהלך שהותה באוטובוס ניסתה לפנות לעזרה מחברות וכשהצליחה להיחלץ מהנאשם, יצרה מיד קשר עם אמה. אמה של הקטינה תיארה שבשיחת הטלפון לאחר האירוע התפרצה הקטינה בבכי והיתה נתונה בסערת רגשות. כתוצאה מהאירוע הושפעה הקטינה "בתת מודע" באופן בו היא נזהרת במצבים שונים ונמנעת מקשרים, במיוחד עם גברים מבוגרים עימם חשה תחושות חוסר אונים וחוסר נוחות. מהתסקיר עולה שהקטינה זקוקה להכרה ולתיקוף רגשי בעקבות הפגיעה והשלכותיה, זקוקה להכרה וקבלה של הרגשות, המחשבות, התחושות וההתנהגות שלה שהושפעו ממעשי הנאשם. הקטינה מיהרה להגיש תלונה במשטרה ומבקשת להיות מעורבת בהליך המשטרתי והמשפטי ואף להוביל אותו. במהלך ארבע השנים שחלפו הקטינה מנסה להתאושש ולצמוח, מתמודדת באומץ ונחושה לתקן את העוול שנגרם לה ולמנוע את הפגיעה הבאה בה ובאחרות.
חוות דעת המרכז להערכת מסוכנות מינית; תסקירי שרות המבחן
4. מהערכת המסוכנות המינית שנערכה לנאשם מיום 21.3.23 עולה התרשמות שהנאשם בעל קווי אישיות נמנעת ותלותית עם מאפייני חוסר בשלות וילדותיות, הבאים לידי ביטוי באורח חיים סגפני, XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX ומתגורר עם אחיו בבית המשפחה. XXXXXXXXXXXXX. המרכז להערכת מסוכנות הצביע על שיתוף פעולה חלקי מאוד, ניכר שחסר לנאשם ידע בסיסי אודות מין ומיניות בריאה ואודות קשרים זוגיים בכלל. ביחס לעבירה, אין התרשמות מקיומה של פתולוגיה מינית מובהקת, ונראה שמדובר בעבירה המאופיינת בניצול הזדמנות על רקע עיוותי חשיבה ולא במשיכה מינית כלפי קטינות. הנאשם שלל בעייתיות בתחום המיני ואינו מעוניין בטיפול. המסוכנות המינית הוערכה ברמה בינונית-נמוכה.
5. מתסקיר שרות המבחן מיום 26.3.23 עולה שהנאשם כבן 33, רווק, תושב טייבה ועובד כנהג מערבל בטון. הנאשם סיים 12 שנות לימוד ובגרות חלקית, התייתם מאמו בגיל 13 ומאז מקיים אורח חיים דתי. אביו נפטר לפני מספר חודשים. לאחר סיום לימודי התיכון עבד הנאשם בעבודות שונות וכשהוציא רישיון נהיגה על אוטובוס החל לעבוד בחברת "מטרופולין" ופחות משנה לאחר מכן ביצע את העבירה דנן. הנאשם שב לעבוד כנהג מערבל בטון באופן עצמאי לאחר שרכש משאית והוא מועסק בחברת "סולל בונה". לנאשם אין הרשעות קודמות, הוא מודה בביצוע העבירה, אך ממוקד בהבעת חרטה על התנהגותו והודף כל ניסיון להעמיק במניעיו, מחשבותיו ורגשותיו. הוא מתאר את העבירה והפגיעה המינית שביצע באופן כללי, ללא יכולת להתייחס לאלמנטים השונים או מרכיבי העבירה שיכולים להצביע על גורמי סיכון. כשהובהרו לו קשייו בשיתוף הפעולה מצדו, הנאשם הביע נכונות לשתף פעולה מתוך מוטיבציה חיצונית הקשורה במצבו המשפטי ולא ממוטיבציה פנימית.
השרות התרשם שהנאשם ללא כל ניסיון מיני או זוגי ועם קשיים בולטים ביצירת קשרים בין אישיים וקושי בהשתלבות חברתית. הוא מנהל אורח חיים חברתי מצומצם ובעל מערכות תמיכה חלשות. XXXXXXXXXXXXX ודימויו העצמי והגברי נמוך. השרות ציין שהנאשם מתקשה בהבנת החומרה שבפגיעה בקטינה, מתמקד בפסול החברתי-תרבותי שבמעשיו, והפנומנולוגיה של העבירה יכולה להצביע על קושי בוויסות הדחף המיני ולא ניתן לשלול משיכה פדופילית. בנוסף, צוין שהנאשם לוקח אחריות פורמלית ללא הכרה בקיומה של בעייתיות. בנסיבות אלה, כשברקע רמת מסוכנות מינית שהוערכה כבינונית-נמוכה, העריך שרות המבחן שקיים סיכון להישנות העבירה.
נוכח העובדה שהערכת המסוכנות המינית הועברה לשרות לקראת חתימת התסקיר, התבקשה דחייה בת כ-6 חודשים לצורך בניית תכנית שיקומית בעניינו של הנאשם ולגבש עמדה סופית לענין סוגיית ביטול ההרשעה.
מתסקיר משלים מיום 24.8.23 עולה כי בתקופת הדחייה הופנה הנאשם לבדיקת התאמה לטיפול ייעודי לעברייני מין כשמדו"ח בדיקת ההתאמה עלה שהנאשם XXXXXXXXXXXX, מתקשה לגעת בעולמו הרגשי, ילדותי וככל הנראה העבירה קשורה לחסכים רגשיים ומיניים שאינו מודע אליהם. עלה הרושם שהעבירה בוצעה על רקע ניצול הזדמנות ולא על רקע פדופיליה. הנאשם נמצא מתאים לטיפול במסגרת "פאדי סאמר" בעפולה והומלץ על תכנית טיפול פרטנית וקבוצתית אחת לשבוע לתקופה שלא תפחת משנה, אשר תכלול התייחסות לתכנים טיפוליים, רכישת כלים לניהול מצבי סיכון, בחינת מאפייני המיניות הבריאה, פיתוח יכולות ליצור אמון כבסיס לקשרים בינאישיים בריאים, התבוננות מעמיקה בתהליך ההתפתחות הרגשית והמינית, פיתוח אמפתיה וחמלה לאחר. הנאשם שולב בקבוצה לעברייני מין XXXXXXXXXXXXXXXXXXX.
בתחילת הטיפול, לאחר כחודש וחצי, התקבל דיווח על אירוע חריג בעניינו של הנאשם כשבשיחה הטיפולית ובקבוצה שיתף שהוזמן לחקירה בחשד לביצוע מעשה מגונה ביום בו הגיע לראיון ההתאמה בעפולה. הנאשם הודה שגירד את איבר מינו מעל הבגדים אך שלל כוונה מינית, ומסר למשטרה שהוא XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX. מטפליו התרשמו שהוא אדם פשוט מאוד המתקשה לשמור על כללי התנהגות במרחב הציבורי, לא בשל בעיית חוסר גבולות אלא מחוסר מודעות להתנהגותו ומשמעותה. מדו"ח טיפול מיום 5.8.23 נמסר שהוא מצוי בשלב ראשוני בטיפול, בטיפול הקבוצתי הנאשם מצליח ליצור אינטראקציה עם שאר המשתתפים, מקשיב ומביע את דעתו ולעיתים נראה שמתקשה להתעמק בתכנים מסוימים. בטיפול עמו עלה שהוא רואה את העולם בפשטות, נוטה להתעלם ממורכבות ומרגישות סיטואציות שונות בחייו, מתבונן בשטחיות ללא העמקה המותאמת לגילו, והתנהגותו לעיתים אימפולסיבית וילדותית. XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX, חרוץ ומשקיע את מירב זמנו בעבודה XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX. מתיאור העבירה על ידו עלה רושם שהנאשם חווה ביטחון רב מהשהייה עם הקטינה באוטובוס ונראה שפעל מתוך אימפולסיביות על רקע חסכים רגשיים. נראה שבאמצעות אינטראקציה עם הקטינה חווה תחושת העצמה. הרושם שמביע חרטה אמיתית, אולם עדיין אינו מבין את מניעי התנהגותו במלואם. הנאשם שומר על קשר עם שרות המבחן, מבטא שביעות רצון מההליך השיקומי ומקפיד על הגעה סדירה. הוא דיווח שערך מאמצים למציאת בת זוג ועתיד להתארס בקרוב לבחורה מרהט. בשיחה עמו הדגיש הנאשם את חשיבות סיום ההליך ללא הרשעה, ושיתף שלעיתים מפסיד עבודה כשמדובר בהובלת בטון לאתרים ציבוריים, זאת לאחר שבמקרה אחד נמנעה כניסתו לאחד האתרים כשהוא עמוס בטון בשל קיומו של התיק דנן. בנסיבות אלה, הומלץ על דחייה בת כ-4 חודשים על מנת להמשיך ולעקוב אחר שילובו בהליך הטיפולי.
מתסקיר סופי מיום 1.1.24 עולה כי בתקופת הדחייה המשיך הנאשם בהליך השיקומי ומתמיד בו כנדרש. כמו כן הנאשם התחתן לפני כחודשיים, אשתו כבת 29 עקרת בית, מורה למדעים במקצועה ומחפשת עבודה, דיווח על כי הנישואין שיפרו את חווייתו הגברית. מדיווח מטפליו עולה שחלה התקדמות בהליך הטיפולי, הנאשם מצליח לערוך שינוי ומגלה רצון להשקיע כוחות ולשתף, ביטחונו העצמי גבר והצטמצמה תחושת הנחיתות שחווה לאורך השנים. חל שיפור בהופעתו החיצונית וחלה הפחתה ניכרת בהתנהגות לא מותאמת בציבור. מבירור עלה שמלבד האירוע בו נפתח תיק מב"ד בגין מעשה מגונה ביום 28.4.23 לא נפתחו נגדו תיקים נוספים וכן עלה שנפתח ונסגר תיק פלילי בתחנת משטרת כפר סבא בגין מעשה מגונה בפומבי מיום 2.4.23, אולם הנאשם שלל כל ידיעה על כך והדגיש שמעולם לא נחקר בגין אירוע כזה והחל לטפל בעניין באמצעות בא כוחו. בעת הזאת, העריך שרות המבחן שפחת הסיכון להישנות העבירה מצד הנאשם וגברו סיכויי שיקומו. על כן, המליץ שרות המבחן על המשך תוכנית השיקום במסגרת צו מבחן למשך שנה וחצי. באשר לשאלת ביטול ההרשעה – ציין שרות המבחן שהוא אינו ממליץ על ביטולה, זאת נוכח נסיבות ביצוע העבירה, היותו נהג ציבורי בעת ביצועה, ומאחר והשפעת הרשעתו ופגיעתה בעיסוקו הינה מידתית.
טיעוני ב"כ הצדדים
6. ב"כ המאשימה הפנה לערכים החברתיים המוגנים בעבירה אותה ביצע הנאשם וטען שבית המשפט העליון עמד בשורה של פסקי דין על חומרתן הרבה של עבירות המין הגורמות נזק נפשי לקורבנות, בפרט כאשר מדובר בקטינים, כאשר הפגיעה עלולה לצלק את נפשם ולהותיר בהם משקעים רבים. התובע הפנה לכך שהנאשם נהג אוטובוס ציבורי, ניצל את תפקידו ואת הנגישות לקטינה כדי לבצע בה מעשה מגונה לצורך גירוי מיני. נטען שהנאשם תכנן את מעשיו כשהוא אומר לקטינה שאין צורך לשלם על הנסיעה, היא נכנסה והתיישבה בתמימות באוטובוס והנאשם ניצל הזדמנות זו. נסיבה לחומרא היא פער הגילאים כשהקטינה כבת 13 והנאשם כבן 30. בנוסף, נטען שדלת האוטובוס הייתה סגורה והקטינה ביקשה לצאת, ובטרם פתח הנאשם את הדלת הוא בחר לבצע את זממו. התובע הפנה לתסקיר הקורבן שמלמד אודות הנזק שנגרם לקטינה, כאשר הפגיעה בה משמעותית. המאשימה טענה כי מדיניות הענישה מלמדת שהאינטרס הציבורי מחייב ענישה מחמירה של עברייני מין שתבטא את מידת הסלידה מעבירות אלה, תמנע ותרתיע אחרים מביצוען. העונש שקבוע בצדה של העבירה הוא 7 שנות מאסר, ובהתאם להוראת סעיף 355 לחוק העונשין נקבע עונש מינימום של רבע מהעונש המקסימלי, אלא אם בית המשפט מחליט מטעמים מיוחדים שירשמו שיש להקל בעונש, והמאשימה סבורה שאין בענייננו תנאים מיוחדים כאלה.
על סמך פסיקה שהגיש, עתר התובע לקבוע מתחם העונש הולם הנע בין 9 חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שרות לבין 18 חודשי מאסר.
נטען שמהערכת המסוכנות עולה שהנאשם ניצל הזדמנות על רקע עיוותי חשיבה, שולל בעייתיות כלשהי בתחום המיני ולא מעוניין בטיפול וההתרשמות שהנאשם ללא מודעות רגשית לקורבן, ונקבע שקיימת מסוכנות בינונית-נמוכה. עוד נטען שמהתסקירים עולה שנפתח לנאשם תיק חדש בגין מעשה מגונה, ובעוד שהנאשם טען שלא נחקר לגביו, הרי שמבדיקה של המאשימה עולה שנחקר. נטען שאכן הנאשם השתלב בהליך שיקומי, משתף פעולה ומתקדם, אך בסופו של תסקיר בא שרות המבחן בהמלצה לענישה מקלה בדמות צו מבחן לשנה, ענישה שאינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי. כמו כן, שרות המבחן לא בא בהמלצה לביטול ההרשעה. לזכות הנאשם נזקפת הודאתו בכתב האישום המקורי, העדר הרשעות קודמות, חסכון בזמן שיפוטי וההליך הטיפולי בו הוא משתף פעולה. יחד עם זאת, נטען שהנאשם מצוי בשלבי טיפול ראשונים ולפניו כברת דרך.
לאור האמור, ביקשה המאשימה למקם את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש לו עתרה ולגזור עליו 9 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שרות, מאסר על תנאי ופיצוי מוסכם בסך 8,000 ₪ שהופקד.
7. ב"כ הנאשם לעונש טען שמדובר בעבירת מין שנמצאת ברף התחתון של קשת המעשים המגונים המוכרים ובמידת חומרה נמוכה. נטען גם שהפגיעה בקטינה אף היא במידה מועטה, כשעיקר הפגיעה בשלוות נפשה ובשבירת אמון במידה מסוימת בנהג האוטובוס, הואיל ועיקר הלחץ של הקטינה התעורר עוד בשלב שהנאשם שוחח איתה באוטובוס. בנוסף נטען שהקטינה התעקשה לרדת מהדלת האחורית שנותרה נעולה, פנתה לנאשם וביקשה שיפתח אותה, באופן המלמד על מידת חשש נמוכה מצידה, אחרת הייתה רצה לדלת הקדמית ויורדת. נטען שלא מדובר בתכנון מוקדם, הואיל והאוטובוס עמד במקום באופן מתוכנן לאיסוף תלמידים מבית ספר ושעת היציאה שלו קבועה, כשהאירוע התרחש מספר דקות לפני שהתלמידים נכנסו לאוטובוס. נטען שלא הופעלה כל אלימות כלפי הקטינה, הנאשם לא ניסה לעכב בעדה, כשהדלת הקדמית נשארה פתוחה. הגם שהשיחה עם הקטינה אינה מקובלת כשמדובר בפער גילאים שכזה, נטען שהלכה למעשה עד לנשיקה בלחי הנאשם לא ביצע שום עבירה, וגם לחיצת היד בחוזקה לא מלמדת על ביזוי או סיפוק מיני, ולכן מדובר בפגיעה ברף נמוך בערכים המוגנים.
על סמך פסיקה שהגיש, ביקש הסניגור לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין צו של"צ למאסר על תנאי.
ב"כ הנאשם טען שהותרת ההרשעה כל כנה והטלת עונש חמור יפגעו בנאשם ובסיכויי שיקומו ויגרמו לו לפגיעה קונקרטית, זאת מכיוון שהנאשם עובד כנהג משאית בחברת "שיכון בינוי", כקבלן משנה, ולעיתים נדרש להעביר חומרים למתקנים ביטחוניים. על פי מסמך שהעבירה החברה, הרשעה פלילית תמנע ממנו כניסה לאתרים רגישים, עובדה שתגרום לירידה דראסטית בפרנסתו (נע/1).
בנוסף, נטען שהנאשם התחתן לפני כחודשיים לאחר שעשה מאמצים גדולים למצוא בת זוג מתאימה, והרשעה בדין עלולה לפגוע בתא המשפחתי הצעיר. עוד נטען שהנאשם נעדר עבר פלילי, הודה כבר בחקירתו במשטרה ובבית המשפט, מהתסקיר עולה שאינו בעל סטייה מינית וכי המעשה נבע מחסך רגשי, בדידות, וחוסר בטחון גברי, וכאשר הקטינה עלתה לאוטובוס חש תחושת בטחון, אך מיד התעשת והקטינה ירדה מהאוטובוס. לגבי תיק המב"ד החדש שנפתח לנאשם, הרי שזה נסגר, וכך גם תיק נוסף שנפתח נגדו. נטען שמהתסקירים ניכר שסיכוייו של הנאשם להשתקם גדולים והסיכון להישנות העבירה פחת. לאור האמור, ביקש ב"כ הנאשם להורות על ביטול ההרשעה, ולחילופין ביקש לגזור על הנאשם מאסר על תנאי לצד צו מבחן ופיצוי שכבר הופקד.
8. הנאשם בדברו האחרון הוסיף שמדובר במקרה חד פעמי וכי הוא זקוק לפרנסה הואיל ויש לו חובות כספיים כבדים בעקבות הלוואות שלקח על מנת לממן את החתונה ומערבל בטון שרכש, כשהרשעה פלילית עלולה למנוע ממנו להיכנס לאתרי בנייה מסוימים ולפגוע בפרנסתו.
דיון והכרעה
9. עבירות מין בקטינים נתפסות כעבירות חמורות, בין היתר בשל פוטנציאל הנזק הנפשי העצום הגלום בהן, והפסיקה דנה רבות בחשיבות העליונה שבשמירה על שלומם ורווחתם הגופנית והנפשית של קטינים, חסרי ישע, כשעל העונשים הנגזרים על נאשמים בעבירות אלה לשקף את סלידתה של החברה מאותם מעשים ולהרתיע עבריינים פוטנציאליים [ע"פ 2677/06 פלוני נ' מדינת ישראל (18.4.07)].
במעשיו פגע הנאשם בערכים חברתיים מוגנים שעניינם שמירה על ביטחונם האישי של קטינים, על כבודם ועל זכותם לאוטונומיה על גופם, כמו גם מניעת נזק נפשי הנגרם בעקבות עבירות מין המחללות את גופם ופולשות למרחב האישי המוגן שלהם.
בע"פ 6690/07 פלוני נ' מדינת ישראל (10.3.08) עמד בית המשפט העליון על החומרה היתרה הגלומה בעבירות אלה וקבע כדלקמן:
"על החומרה שיש בעבירות מין, לא כל שכן כאשר הן מבוצעות בקרבן קטין או קטינה, דומה כי אין צורך להכביר מילים. חילול כבוד האדם של הקרבן, ניצול התמימות האמון, חוסר האונים ואי היכולת להתנגד באופן משמעותי שמאפיינים פעמים רבות קרבנות עבירה קטינים, ניצול החשש והפחד אצל רבים מהם מחשיפת המעשים, הצלקות הנפשיות העמוקות הנחרתות בנפשם, הפגיעה בתפקודם השוטף במסגרות החיים השונות, הזוגיות, החברתיות, האישיות ואחרות – כל אלה הם אך מקצת הטעמים לחומרתן היתרה של עבירות המין המבוצעות בקטינים. הגנה על שלומם של קטינים, על שלמות גופם ונפשם הינה אינטרס חברתי מוגן על ידי דיני העונשין. על העונש הנגזר במקרים שעניינם לשקף את ההגנה על כבודם, גופם ונפשם של קטינים וקטינות ולהרחיק מן הציבור את אלו מהם נשקף להם סיכון. על העונש לשקף את הסלידה מן המעשים, את הוקעתם, ולשלוח מסר מרתיע לעבריין שעניינו נידון ולציבור העבריינים בכוח".
10. בענייננו, יש לומר, מידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים היא ברף נמוך-בינוני ביחס לקשת ולמגוון המעשים העוטים תחת ההגדרה של "מעשה מגונה". זאת הואיל והגם שמדובר בנהג אוטובוס שביצע את המעשה בקטינה כבת 13, בתוך האוטובוס, במהלך תפקידו, כשביניהם פער גילאים של כ-20 שנים, הרי שהמעשים כללו נשיקה על הלחי ולחיצת יד בחוזקה, ללא נגיעה באיברים מוצנעים אינטימיים, ללא הפעלת כוח, והנאשם אף חדל מהמעשים לאחר זמן קצר ולא הסלימם.
11. מנסיבות הקשורות בביצוע העבירה עולה כי בעת שעבד כנהג אוטובוס ציבורי ניצל הנאשם הזדמנות בה עלתה הקטינה, כבת 13, לאוטובוס בתום יום לימודים, ובעת ששהו לבדם באוטובוס התיישב במושב לידה, החל משוחח עמה, שאל לפרטיה האישיים והחמיא ליופייה, כל זאת כשדלת האוטובוס סגורה.
גם לאחר שהקטינה נלחצה ורצתה לרדת מהאוטובוס, וביקשה ממנו לפתוח את הדלת, השתהה הנאשם בעודם ליד דלת האוטובוס, לחץ ידה בחוזקה ונישק אותה על לחייה, תוך שהוא אומר לה שחבל שהיא הולכת והיה נעים להכירה, ורק לאחר מכן פתח את דלתות האוטובוס.
בנסיבות אלה, הגם שלא ניתן לייחס לנאשם תכנון מוקדם באשר לסיטואציה בה ישהה לבדו עם הקטינה באוטובוס, הרי שניכר שבעת שעלתה הקטינה לאוטובוס, ניצל הנאשם "שעת כושר" ותכנן את הבאות, כאשר אמר לה שאין צורך בתשלום עבור הנסיעה, והרי אם אין לנאשם כל כוונה כלפי הקטינה – מדוע פטר אותה מתשלום עבור הנסיעה? אין זו אלה כדי לשדר לקטינה חיבה מסוימת וליצור אצלה אהדה וקירבה.
הנזק שנגרם לקטינה נפשי ורגשי. כבר במהלך השיחה עם הנאשם, היא נלחצה מדבריו, ניסתה להיחלץ מהסיטואציה המבהילה אליה נקלעה באמצעות שיחת טלפון לחברתה, ובהמשך אף עשתה עצמה משוחחת עם אמה ופנתה לנאשם ואמרה לו "טוב, אני צריכה לצאת, אמא שלי הייתה בדיוק בעיר אז היא באה לאסוף אותי", וקמה לעבר דלת האוטובוס הסגורה.
על נזקיה הנפשיים של הקטינה ניתן ללמוד אף מתסקיר נפגעת העבירה שהוגש לבית המשפט, ממנו עולה משבר אמון שחוותה הקטינה בעטיו של האירוע, בעיקר בקירבה לגברים מבוגרים. למעשה, בעבירות מסוג זה הנזק הנפשי הוא אינהרנטי וטבוע בהן [ע"פ 540/21 פלוני נ' מדינת ישראל (13.7.21].
ברע"פ 1478/22 פלוני נ' מדינת ישראל (6.3.22) נאמר לענין זה:
"עבירות מעין אלה אשר בוצעו תוך הפרת אמון ופערי כוחות, פוגעות בלב ליבם של הערכים המוגנים העומדים בבסיס איסורים אלו, ופוצעות את נפשם של קורבנות העבירה. יש לוודא כי חוטא לא ייצא בלא-כלום בהעלותו טענה, מן השפה ולחוץ, בדבר 'תמימותם' של המעשים".
12. מדיניות הענישה בעבירה של מעשה מגונה בקטין עיקרה הטלת מאסרים בפועל, בין אם לריצוי בעבודות שרות (רע"פ 1478/22 פלוני נ' מדינת ישראל (6.3.22); ת"פ (מחוזי ב"ש) 24927-07-16 מדינת ישראל נ' בן דוד (30.7.17); ובין אם לריצוי מאחורי סורג ובריח (עפ"ג (מחוזי מרכז) 45708-12-22 מדינת ישראל נגד אבו נעמה (3.4.23); ת"פ (שלום ראשל"צ) 43189-01-21 מדינת ישראל נגד ואנונו (31.12.23)), הכל בהתאם לנסיבות הקונקרטיות בכל מקרה ומקרה.
להלן תובא פסיקה אשר אל חלקה הפנו גם ב"כ הצדדים:
רע"פ 3621/19 פלוני נ' מדינת ישראל (2.6.19) – המתלוננת, קטינה בת 14, הייתה הנוסעת היחידה באוטובוס בו נהג המבקש. לאחר שנכנסה לאוטובוס ביקש ממנה המבקש לשבת לידו ובהמשך הציע לה הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, חיבק אותה, ונישק אותה בניגוד להסכמתה. על המבקש נגזרו 5 חודשי מאסר על תנאי, 200 שעות של"צ ועונשים נוספים. בקשתו לביטול ההרשעה נדחתה בנימוק שסוג העבירה וטיבה אינה מאפשר שקילת הימנעות מהרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים כגון גמול והרתעה, ואף אם ייגרם לנאשם נזק קונקרטי בגין הרשעתו, האינטרס הציבורי גובר.
עפ"ג (מחוזי מרכז) 45708-12-22 מדינת ישראל נגד אבו נעמה (3.4.23) – הנאשם, עובד ניקיון בבית ספר, הורשע לאחר שמיעת הראיות, בביצוע מעשה מגונה בקטינה, בכך שליטף את גבה והחמיא לה על יופייה, חיבק ונישק אותה. הנאשם בעל עבר פלילי. בית משפט השלום גזר על הנאשם 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות, בתוך מתחם של 24-6 חודשי מאסר. ערעור המדינה על קולת העונש התקבל ובית המשפט המחוזי קבע שהנאשם ירצה את 9 החודשים במאסר של ממש.
עפ"ג (מחוזי מרכז) 22842-07-11 חייט נ' מדינת ישראל (27.9.11) – הנאשם, נהג אוטובוס ב"אגד", בן 51, אחז בידה של נוסעת בת 19, עמה היתה לו היכרות מוקדמת וקשרי ידידות, קירב אותה אליו ונשק פעמיים על צווארה לאחר שהוריד את נוסעי האוטובוס בתחנה האחרונה. נגזרו עליו 100 שעות של"צ, לצד מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת ההגנה והורה על ביטול הרשעתו בדין, זאת נוכח גילו של הנאשם וסיכוייו להשתקם; היותו אב ל-6 ילידים הסמוכים לשולחנו; הרשעת הנאשם שינתה חייו מקצה לקצה, הוא פוטר מעבודתו וספק אם יוכל להמשיך לפרנס את ילדיו באופן ראוי; הערכת המסוכנות בעניינו היתה נמוכה; ושרות המבחן המליץ על ביטול הרשעתו.
עפ"ג (מחוזי י-ם) 34190-12-13 מדינת ישראל נ' הכט (19.5.14) – הנאשם, בעל הרשעות קודמות בעבירות מין, הורשע על פי הודאתו במעשה מגונה בכך שנגע בידיה וחזה של מתלוננת שישבה בסמוך אליו בעת נסיעה באוטובוס בעת שישנה. נגזרו עליו, בין היתר, 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.
ת"פ (מחוזי ב"ש) 24927-07-16 מדינת ישראל נ' בן דוד (30.7.17) – הנאשם בן 65 הורשע על פי הודאתו בכך שבעת שקטינה בת 14, קרובת משפחתו, נישקה אותו על לחיו, הוא סובב את פניה אליו, נשק לה בפיה ונגע בידו בחזהּ. נגזרו עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.
ת"פ (שלום ב"ש) 31391-09-17 מדינת ישראל נ' זרוק (23.10.19) – הנאשם הודה במעשה מגונה בקטינה בת 14, בכך שהתיישב לידה באוטובוס החל ללטפה באזור הירכיים, החל לנשקה על צווארה ועל לחיה, הניח את ראשו על כתפה וליטף את רגליה, תוך שממשיך לגעת בה. הנאשם חדל ממעשיו רק לאחר פנייתה לעזרת הנוסעים באוטובוס. נגזרו עליו 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.
ת"פ (מחוזי חיפה) 261/01 מדינת ישראל נ' מסרי (30.10.02) – הנאשם, בן 38 נעדר עבר פלילי, נהג אוטובוס בחברת הסעות תלמידים לבית ספר, אמר לתלמידה בת כ-16.5 שהוא חושק בה, הושיבה לידו על ספסל, סגר את וילונות האוטובוס והחל ללטפה על גבה ועל חזה. המתלוננת ניסתה להימלט והנאשם אחז בה והמשיך ללטפה ואולם לאחר שביקשה שיחדל פתח הנאשם את דלת האוטובוס ואפשר לה לצאת. על הנאשם נגזרו 9 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי ופיצוי.
ת"פ (שלום רמלה) 28030-08-17 מדינת ישראל נ' בן ציון (27.12.18) – הנאשם התיישב מאחורי המתלוננת באוטובוס, שלח ידו ברווח שבין המושבים ונגע בחזה. במקרה נוסף, קירב ידו לחזה של אותה מתלוננת, אך לא נגע בו, והמתלוננת עברה למושב אחר. על הנאשם נגזרו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות לצד מאסר על תנאי ופיצוי.
ת"פ (שלום ראשל"צ) 43189-01-21 מדינת ישראל נגד ואנונו (31.12.23) – הנאשם, שכן של הקטינה, וכששיחקה בחצר ביתו עם הכלב, הוא ניצל הזדמנות, חיבק, נישק ונגע לקטינה בחזה על בגדיה. בית המשפט גזר עליו 14 חודשי מאסר במתחם הנע בין 12 ל-30 חודשי מאסר.
13. לאור האמור לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שרות ל-20 חודשי מאסר, לצד רכיבי ענישה נלווים.
14. מנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה עולה כי הנאשם בן 34, רווק, תושב טייבה, עובד כנהג מערבל בטון בחברת "סולל בונה", הודה במסגרת הסדר טיעון ובכך חסך זמן שיפוטי יקר ובכלל זה את העדת הקטינה, על כל המשתמע מכך. הנאשם נעדר עבר פלילי, לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה, גם במסגרת הערכת המסוכנות, בפני שרות המבחן ולפני בית המשפט.
מנסיבותיו האישיות עולה שמדובר בבחור דל ברמה האישיותית, אשר נוטה להתעלם ממורכבות ורגישות סיטואציות שונות בחייו, שהתנהלותו בסיטואציות חברתיות אינה מותאמת לגילו ולעיתים מאופיינת בילדותיות ואימפולסיביות.
בתחילה התרשם שרות המבחן שהנאשם ממוקד בהבעת חרטה על התנהגותו והודף כל ניסיון להעמיק במניעיו לביצוע העבירה, וההתרשמות הייתה שמביע מוטיבציה חיצונית בלבד להליך טיפולי, כל זאת לצד הערכת מסוכנות מינית בינונית-נמוכה.
עם זאת, בהמשך הדרך נערך לו ראיון התאמה ביום 28.4.23, שלאחריו שולב הנאשם בהליך טיפולי פרטני וקבוצתי במסגרת ייעודית לעברייני מין, בתדירות של אחת לשבוע ומהתסקירים עולה תמונה חיובית סך הכל. כך, ניכר כי הוא משתף פעולה כנדרש, מקפיד להגיע ולשמור על רצף טיפולי, מצליח לערוך שינוי ומגלה רצון להשקיע כוחות ולשתף, ביטחונו העצמי גבר, חל שיפור בהופעתו החיצונית, ולאחרונה אף נישא והחל בונה את תאו המשפחתי. בנוסף, ההתרשמות היא כי העבירה בוצעה על רקע ניצול הזדמנות ולא על רקע פדופיליה, וכי הנאשם בעל חסכים רגשיים וחברתיים וקושי ביצירת קשרים בינאישיים ואינו בעל משיכה מינית סוטה.
יש לומר שהגם שהשרות העריך כי נוכח קשייו בשיתוף והתנהלותו בכל הקשור לעולמו הרגשי והמיני התקדמותו בטיפול צפויה להיות איטית והדרגתית, וכי עדיין מצוי בראשית ההליך וישנה כברת דרך טיפולית שעליו לעבור, הרי שלמאמציו להשתלב בהליך שיקומי ממושך עד כה, כמו גם לשיפור שחל בו ולנכונותו להיתרם ממנו קיימת השפעה באשר למיקומו של העונש בתוך מתחם הענישה.
גם לעובדה לפיה מיהר הנאשם והפקיד סכום פיצוי נכבד לטובת המתלוננת עובר לשלב הטיעונים לעונש, קיימת משמעות בבואו של בית המשפט למקם את עונשו של הנאשם בתוך המתחם האמור.
עוד נלקחה בחשבון העובדה שהעבירה בוצעה על ידי הנאשם בשנת 2019 ומאז חלפו כ-4.5 שנים.
15. לאור האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה שיש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם אותו קבעתי לעיל, בכפוף לעונש המינימום הקבוע בסעיף 355 לחוק העונשין.
16. באשר לעתירת ההגנה לביטול ההרשעה, הרי שזו אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו בבית המשפט העליון בהלכה הפסוקה (ע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל, נב(3) 337), ויש לדחותה.
ייאמר מיד כי נוכח סוג העבירה בה הורשע הנאשם, נסיבות ביצועה וחומרתה – אין בסיום ההליך ללא הרשעה כדי לשקף באופן נכון וראוי את האינטרס הציבורי ואת תכלית הענישה, גם אם נסיבות ביצוע העבירה הן ברף הנמוך של עבירות המין. בכך למעשה, הנאשם אינו צולח את המבחן הראשון שנקבע בהלכת כתב לעניין זה, עוד בטרם בחינת התנאי המצטבר השני, לפיו עליו להראות ולהוכיח פגיעה קונקרטית בסיכויי שיקומו ובתעסוקתו.
ולמען הסר ספק, גם באשר לפגיעה הקונקרטית הנטענת בשיקום הנאשם, הרי שממכתב שצירף הנאשם ממעסיקו עולה כי הרשעה בדין לא תביא לפיטוריו או להעדר יכולת להתפרנס בעתיד, ומדובר במניעה ספציפית להיכנס לאתרי בנייה מסוימים ו"רגישים" (נע/1). צודק, איפוא, שרות המבחן במסקנתו שמדובר בפגיעה מידתית נוכח חומרת העבירה בה הורשע הנאשם ואשר וודאי אינה פוגעת בסיכויי שיקומו ואינה מצדיקה נקיטת צעד חריג ונדיר של הימנעות מהרשעה.
לעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון ברע"פ 3621/19 פלוני נ' מדינת ישראל (2.6.19), הנזכר לעיל, שם הורשע נהג אוטובוס במעשה מגונה בקטינה כבת 14, בנסיבות דומות, וביקש מבית המשפט לבטל הרשעתו בדין –
"לגופם של דברים יוער, כי לא נפל פגם ביישום התנאים לאי-הרשעה. בהתאם להלכת כתב, הימנעות מהרשעה היא החריג לכלל, והיא אפשרית בהצטבר שני תנאים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה. בענייננו, כפי שציינו הערכאות דלמטה, החומרה הגלומה במעשיו של המבקש, שהטריד מינית וביצע מעשה מגונה בקטינה בת 14 ששהתה עם המבקש ביחידות בעל כורחה באוטובוס בו נהג, כמו גם הקשיים שעלו מתסקיר שירות המבחן והערכת המסוכנות, אינם מאפשרים לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים דוגמת הרתעה וגמול. כאמור, שני התנאים לאי-הרשעה הם שני תנאים מצטברים, ועל כן, אף אם תעסוקתו של המבקש אכן נפגעה, בנסיבות אלו אין מקום להימנע מהרשעה. למעלה מכך, מאחר שהעבירות בוצעו במהלך עבודתו של המבקש כנהג אוטובוס, מן הראוי שהדבר יהיה גלוי בפני מעסיקו, אף אם המעשים בוצעו במסגרת עבודתו אצל מעסיק אחר".
כך גם בענייננו בשינויים המחויבים.
17. לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 5 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, וזאת בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השרות מיום 25.2.24 ובהסכמת הנאשם.
הנאשם ירצה את עבודות השרות בבית לשובע, רח' צ'לנוב 18 תל אביב, 5 ימים בשבוע על פי טווח השעות המתאפשר בחוק העונשין.
לצורך תחילת ריצוי העונש יתייצב הנאשם ביום 1.5.24 שעה 08:00 ביחידת ברקאי, עבודות שרות שלוחת מרכז, רח' לוחמי בית"ר 6, רמלה.
הנאשם מוזהר שבמידה ולא יבצע את עבודות השרות או לא יישמע להוראות הממונה, יהיה רשאי הממונה להפקיע את עבודות השרות והנאשם ירצה את המשך עונשו במאסר ממש.
ב. 17 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת מין.
ג. פיצוי לנפגעת העבירה בסך 8,000 ₪, כפי שהוסכם במסגרת הסדר הטיעון. הסכום הופקד ויועבר לנפגעת העבירה באמצעות הוריה, על פי פרטים שתמסור המאשימה בתוך 7 ימים.
ד. אני מעמיד את הנאשם בצו מבחן למשך 18 חודשים מהיום, וזאת בהתאם להמלצת שרות המבחן ובהסכמתו.
מובהר לנאשם שבמידה ויפר את צו המבחן, או שלא יישמע להוראות שרות המבחן ולנהליו, יהיה מוסמך בית המשפט לשוב ולגזור את דינו מחדש.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 יום.
ניתן היום, כ' אדר א' תשפ"ד, 29 פברואר 2024, במעמד ב"כ המאשימה, עו"ד עינת בניטה, הנאשם ובא-כוחו.
