בפני
כב’ השופט הבכיר זכריה ימיני
תובעים
הכשרה היישוב חברה לביטוח
נגד
נתבעים
1.עיריית תל אביב
2.מי אביבים 2010 בע”מ
פסק-דין
תביעת שיבוב של התובעת נגד הנתבעות בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטח שלה בגין נזקי מים שפרצו מצנרת מים עירונית.
כללי:
בעלי הדין:
התובעת הינה חברת ביטוח המנהלת בארץ עסקי ביטוח.
הנתבעת 1, עיריית תל-אביב-יפו, היא עירייה שהוקמה על פי פקודת העיריות (להלן-“העירייה”). בהתאם לפקודת העיריות, כל הרחובות הינם בבעלות העירייה.
הנתבעת 2 היא תאגיד המים של העירייה ופועלת תחת בעלות העירייה ואשר תפקידה, בין היתר, לנהל ו/או תחזק ו/או לטפל בתשתיות המים והביוב בשטח העירייה (להלן-“התאגיד”).
האירועים עד להגשת התביעה:
התובעת ביטחה את ביתו של מר הלוי אברהם (להלן-“המבוטח”) הנמצא ברחוב נתיבות 15 בתל-אביב (להלן-“הבית”) בביטוח מבנה ותכולה, כולל נזקי מים.
תקופת הביטוח הייתה מיום 1.10.2016 ועד ליום 30.9.2017.
הבית נמצא בשכונת הארגזים בת”א. בהתאם לחוות הדעת הנדסית שהגישה התובעת מדובר בכתובת לא מעודכנת, וכי מדובר בבית הנמצא בגוש 6137 חלקה 99.
ביום 6.11.2016 גילה המבוטח נביעת מים מרצפת מבואת הכניסה לבית ובחצר ביתו. מיד זימן המבוטח שרברב שערך בדיקות וגילה שקו המים העובר במקום השייך לעירייה התבקע וגרם לנזקים שונים למבנה ובכלל זה סדקים בקירות הסמוכים ונזקים רבים אחרים.
המבוטח פנה לעירייה ודיווח על הנזילה, ושרברב של התאגיד הגיע למקום ותיקן את הנזילה.
התובעת מינתה את משרד השמאים אמיר גולדברג על מנת שיתן חוות דעתו אודות המקרה, ושמאי יוסי בניסטי מטעמו טיפל בשמאות זו. מר בניסטי מינה את משרד המהנדסים גולדקלנג טריכטר על מנת שיבדוק את הבית מבחינה הנדסית ויעריך את עלות תיקון הנזקים מבחינה הנדסית. מבדיקתו של מר טריכטר במקום האירוע, מצא מר טריכטר כי המים פרצו מצינור עירוני ראשי מפלדה אשר תוקן על ידי העירייה והתאגיד באמצעות “חבק” על הצינור הקיים, ובדיקה שערך מצא שעדיין קיימת נזילת מים מה”חבק” שבוצע.
לאחר קבלת חוות הדעת של מר טריכטר, כתב מר בניסטי כי תביעת המבוטח לתיקון של הבית בערכי כינון הייתה בסך 171,990 ₪ והסך 5,000 ₪ דמי שכירות לתקופת ביצוע התיקונים.
מר בניסטי הגיע להסכמה עם המבוטח כי התובעת תשלם לו בערכי כינון את הסך 85,000 ₪ ובנוסף את הסך 5,000 ₪ דמי שכירות בגין תקופת ביצוע התיקונים בבית.
טוענת התובעת כי שילמה למבוטח את הסך 90,000 ₪ ונשאה בשכר המומחים מטעמה בסך 9,456 ₪. לטענת התובעת, נכון ליום הגשת התביעה (8.1.2017) שווי התביעה מגיע לסך 103,298 ₪.
טענות הצדדים:
תביעת התובעת:
ביום 8.1.2017 הגישה התובעת את תביעתה נגד הנתבעות על הסך 103,298 ₪, בה תבעה מהנתבעות לשלם את התשלומים ששילמה למבוטח, מהסיבות כדלקמן:
העירייה הינה הבעלים של המקרקעין מהם פרצו המים, והתאגיד הינו הבעלים של הצינור ממנו פרצו המים וגרמו לנזק לבית;
העירייה לא מילאה חובותיה על פי פקודת העיריות והתאגיד לא מילא חובתו על פי חוק תאגידי מים;
המדובר בנזקי מים, ועל כן עובר נטל הראיה את הנתבעות להוכיח שלא התרשלו בנסיבות העניין;
יש להחיל בנסיבות העניין את הכלל “הדבר מדבר בעדו”, ויש להעביר את נטל הראיה אל הנתבעות.
הגנת הנתבעות:
בכתב ההגנה טענו הנתבעות טענה של חוסר סמכות מקומית, אך זנחו טענה זו, ולא טענו אותה בסיכומיהם. על כן קנה בית המשפט סמכות מקומית לדון בתביעה זו.
בכתב ההגנה טענו הנתבעות שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן:
המבוטח בנה את ביתו שלא כדין על שטח ציבורי ו/או על תוואי צנרת מים ציבורית, ועל כן מנועה התובעת כמי שבאה בנעלי המבוטח להלין על הנתבעות;
התובעת כשלה בהליך החיתום של המבוטח, כמו גם בהליך תביעתו, והתובעת שילמה למבוטח את תגמולי הביטוח כמתנדבת;
המדובר בנזקים אותם ממחזר המבוטח אשר המבוטח דורש אותם מידי שנה בשנה, דבר הגורם לחשד שהתובע תובע מידי שנה פיצויים בגין אותם נזקים. פועל יוצא מכך שהוא שאין קשר סיבתי בין אירוע התבקעות הצינור לבין הנזקים בבית המבוטח;
המבוטח נוקט בדרכי תחבולה, כאשר כל שנה הוא עורך ביטוח בחברת ביטוח אחרת;
אין כל יריבות בין התובעת לבין הנתבעות מאחר והמבוטח היפר את דיני התכנון והבנייה ואת דיני התכנון והבנייה ובנה את ביתו על מקרקעין ציבוריים וצינור מים ראשי, ויש להחיל על נסיבות העניין את סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין;
יש לדחות את התביעה נגד העירייה בהעדר זיקה שלה למערכת המים והביוב בעיר תל-אביב-יפו.
העדויות:
עדויות התובעת:
מטעם התובעת העידו העדים כדלקמן:
נציג התובעת, מר זאב לייטנר, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית אודות האירועים ממועד פניית המבוטח בקשר לנזק, מינוי המומחים מטעם התובעת לבדיקת הנזק, מסקנות המומחים והתשלומים ששילמה התובעת למבוטח ולמומחים. כן צירף מר לייטנר את הרשימה לפוליסת הביטוח ממנה עולה שהתובעת ביטחה את המבוטח בביטוח מבנה ותכולה מיום 1.10.16 ועד ליום 30.9.17.
מר לייטנר נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי צירף את הרשימה לפוליסה וב”כ התובעת הוסיפה את הג’קט לפוליסה צירפה לגילוי המסמכים. לא התייחס להצעת הביטוח כי הוא לא עוסק בחיתום. המבוטח מבוטח אצל התובעת משנת 2015. המבוטח מבוטח בביטוח מבנה ותכולה. אין לו כל מושג על עברו הביטוחי של המבוטח. לגבי אירועים קודמים יש לשאול את השמאי. סכום הנזק שולם כסכום גלובלי, ולא מדובר בסכום כינון או שיפוי. את התשלום עבור דמי שכירות התובעת שילמה על פי סעיף הוצאות שכירות שבז’קט. המידע אודות תביעות בעבר הוא מידע רלוונטי לגביו לעניין תשלום תגמולי הביטוח.
האמור בתצהירו של מר לייטנר לא נסתר, ותצהירו עמד על כנו.
השמאי יוסף בניסטי אשר הגיש חוות דעת שמאית בום 21.11.16. בחוות דעתו כותב מר בניסטי כי אירוע המים אירע ביום 6.11.16 והוא ביקר בבית המבוטח ביום 8.11.16. מר בניסטי תיאר את השתלשלות הדברים כפי המתואר בכתב התביעה. כן כתב מר בניסטי כי המדובר במבנה ששטחו כ- 110 מ”ר המחולק ל-5 חדרים, שבחלקו נבנה לפי 50 שנה ובחלקו האחר הינה תוספת מלפני 28 שנה.
כשבועיים לפני האירוע נתגלו סדקים שונים בחלקי הבית המבוטח, והמבוטח שייך זאת לתזוזת האדמה. בימים שלאחר התפרצות המים ממרצפת מבואת הכניסה, משטח המחופה באריחי קרמיקה, זומן שרברב מחברת ש.כ.ל. שאיתר נזילת מים מצנרת מים השייכת לרשות המקומית, אך עובר בתוך חצר בית המבוטח, נזילה אשר תוקנה על ידי התאגיד. לאחר קבלת חוות דעת הנדסית שכללה מפרט עבודות לתיקון, הופץ המפרט בין שני קבלנים, וגם המבוטח הביא הצעת מחיר ביצוע התיקונים. בביקור השני בבית המבוטח נכח בקר של התובעת, אליו הועברו סכומי התביעה והערכה, ולאחר משא ומתן עם המבוטח ובהסכמת הבקר, סוכם סכום תגמולי הביטוח עם המבוטח וכפיצוי גלובלי שאינו כפוף להצגת אסמכתאות, כאשר העלות כוללת מע”מ.
מר בניסטי נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הערכתו אינה בערכי כינון אלא בערך מוסכם, והוא כתב זאת במפורש בחוות דעתו. הוא כתב שהסכום כולל מע”מ על מנת שאם לאחר תשלום תגמולי הביטוח יגיש המבוטח קבלות ויבקש את המע”מ, לא יוכל המבוטח לדרוש זאת מהתובעת. הוא לא כתב את האומדן האמיתי שלו, על מנת שלא לפתוח מול המבוטח את האומדן האמיתי. המבוטח אמר לו שאין לו היסטוריה של תביעות, וכי זו תביעה ראשונה אצל הסוכן דרכו רכש את הביטוח. לא זוכר אם שאל את המבוטח על הצפות קודמות. המבוטח אמר לו שעשה שיפוץ כללי לבית והכל בבית חדש, אך לא אמר לו שזה באמצעות חברת ביטוח. לא מודע למקרים קודמים, ולא רלוונטי לבדיקה שלו. הוא אמר לו שהיה לו אירוע הצפה בעבר ותבע את הביטוח. לא ידע שהיה לו אירועי הצפה בשנים קודמות המתייחסות לשנים 2008 עד 2013. אם המבוטח היה אמר לו שהיו אירועים בשנים קודמות החל משנת 2013 לאחור, היה הולך ובודק. הוא בטוח שכתובת הדירה היא נתיבות 15 בת”א. חוות דעתו לבניית התוספות אינה מבוססת, ויכול להיות שהבית נבנה כמקשה אחת. לגבי כתובת הבית, העירייה שינתה שמות רחובות. הצינור נמצא בצמידות למבנה, והנזקים נמצאים בצמידות למבנה. הבית בחלקו נמצא על הצנרת. הוא כתב בחוות הדעת שבשלב זה יש לפצות את המבוטח רק ב- 85,000 ש”י כי המבוטח לא הגיש חוזה שכירות. חוזה השכירות נמצא אצלו, והוא יעביר אותו, לכן התובעת שילמה גם את הסך 5,000 ₪. לא ראה את חוות הדעת הנגדית של הנתבעת.
חוות דעתו של מר בניסטי לא נסתרה בחקירה הנגדית. וכבר עתה אני מציין שאני מעדיף את חוות דעתו של פני חוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעות, מכיוון שמר בניסטי נתן את חוות דעתו לאחר שביקר בשטח וראה את הנזקים במו עיניו מיד לאחר קרות האירוע וקרות הנזק, ואילו השמאי מטעם הנתבעות לא ביקר בשטח, אלא הסתמך על חוות דעת שמאיות, בלי לצאת ממשרדו.
מר גיא טריכטר, הנדסאי בנין ומומחה בטיחות, אשר הגיש חוות דעת הנדסית. מר טריכטר ביקר בבית המבוטח ביום 10.11.16, יחד עם מהנדס הבניין אינג’ יוסף גולדקלנג. בחוות דעתו תיאר מר טריכטר את הנזקים שנגרמו למבוטח כתוצאה מהתבקעות הצינור, את רשימת התיקונים שיש לבצע, וצירף הצעת מחיר של הקבלן אורן אמינוב, המבצע פרויקטים בבניה ושיפוצים, לפיה עלות התיקונים שיש לבצע בבית המבוטח כתוצאה מאירוע הנזק מגיעה ל- 147,000 ₪ בתוספת מע”מ והזמן המשוער לביצוע התיקונים הינו כ- 60 יום.
בהתאם להצעה זו ברור לחלוטין מדוע התובעת הסכימה לפצות את התובע רק בסך 90,000 ₪ כולל דמי שכירות, ובכך חסכה לעצמה קרוב ל- 100,000 ₪.
מר טריכטר נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הבית הוא ישן אך לא רעוע. הוא נפגש במקום יחד עם המבוטח ואינג’ גולדקלנג. מאחר וגם הוא קונסטרוקטור, לא היה צריך שאינג’ גולדקלנג יתן גם הוא חוות דעת. מאחר שנאמר לו שהיה חשש לקריסה של הבית הוא הביא עמו את אינג’ גולדקלנג, על מנת שיהיה עוד אדם שיחווה דעה בעניין, אך התברר בעת הביקור שזה לא כצעקתה. לא יכול להיות שהניחו את הצנרת לאחר שהבית היה קיים. סביר להניח שהבית נבנה כשהצנרת הייתה קיימת. לא בדק אם הבניין נבנה בהיתר. הכתובת שקיבל מהתובעת היא רח’ נתיבות 15, ת”א, אך קשה מאד למצוא את הכתובות ואת מספרי הבתים בשכונה, והאשמה היא של עיריית ת”א. על כן הוא ציין מס’ גוש וחלקה עליהם נמצא הבית. כאשר ביקר בנכס, הנכס היה רטוב. לא שאל את התובע לגבי מקרי הצפה קודמים, כי זה לא רלוונטי לעניין שלנו. ההצפות הקודמות לא היה הבעיה במקרה הנוכחי. כתוצאה מהפיצוץ בצינור נוצר בולען מתחת לריצפה של המבוטח, ולא משנה אם יש ריצפת בטון מתחתיה או לא. בשנות ה- 50 וה- 60 של המאה הקודמת, בעת שהייתה תקופת הצנע לא יצקו בטון מתחת לרצפה, אלא רצפו על פני הקרקע, מטעמי חיסכון. היה צורך להחליף פנלים, כי אם מפרקים רצפה, אזי מפרקים פנלים. חמור מאד שיש כל כך הרבה הצפות והעירייה לא מטפלת בכך. כאשר צינור מתפוצץ מתחת לבית ויוצר בולען, והצינור לא תוקן כמו שצריך, ויוצר בולען לאחר התיקון, כל ההצפות שקדמו לאירוע התבקעות הצינור אינן רלוונטיות. לא ראה את הצעת המחיר של הקבלן אמינוב. הצעת המחיר של מר אמינוב היא גבוהה. סדקי התפשטות הם סדקים שנוצרים בין חלק מבנה שנבנו לסירוגין,, והדבר לא בהכרח שייך לנזקים שנגרמו בשל התבקעות הצינור.
חוות דעתו של מר טריכטר לא נסתרה בחקירה הנגדית.
המבוטח מר אברהם הלוי אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו חזר על הטיעון העובדתי שבכתב התביעה והוסיף כי הוא המתגורר בבית מעל 30 שנה, ובמשך כל השנים העירייה ידעה לגבות ממנו תשלומי חובה, כגון ארנונה, היטלים, מים וכו’. מעולם לא קיבל כל פנייה ו/או תלונה ו/או מכתב בנוגע ל”חוקיות” הבנייה. בכל פעם שהתגלתה תקלה ו/או בעיה בתשתית העירונית, דיווח על כך לעירייה, והעירייה טיפלה בכך בלי להלין על חוקית מגוריו ו/או על אופן הבנייה. ביום כיפור שהיה יום לפני התבקעות הצינור, הוא קרא לעירייה ושבאה לטפל בבעיה עליה התלונן.
המבוטח נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הוא הבעלים של הבית. מי שבנה את הבית הם בני משפחתה של רעייתו לפני כ-50 שנה, והוא מתגורר בבית מזה כ- 30 שנה. הוא מבוטח בחברות ביטוח מזה כ- 10 שנים. כמעט כל שנה יש הצפות בימי החורף, אשר פוגעות בבית. הוא היה מבוטח במספר חברות ביטוח, מספר שנים בכל חברת ביטוח. כאשר חברת ביטוח מסרבת לבטח אותו, הוא הולך לחברת ביטוח אחרת. כאשר הצטרף לביטוח, לא ביקשו ממנו למלא הצעת ביטוח. רכישת הביטוח נעשתה טלפונית, והביטוח כלל ביטוח מבנה, כולל נזקי מים וביטוח תכולה. לא זוכר אם היה סוקר בבית. לא בירר מדוע חברות הביטוח הפסיקו לבטח אותו, וזה לא מעניין אותו. לא זכור לו אם הגיע אליו סוקר כאשר ביטח את הבית והתכולה בחברות אחרות. לא זוכר כמה תביעות הגיש, אך זוכר שהוא נמצא בתביעות עם העירייה לאחר כל הצפה. אחרי כל שיטפון הוא משפץ את ביתו מ-א’ ועד ת’. הנזילה הייתה בחצר הבית מחוץ למבנה הבית ליד המטבח, וכשהוא התפוצץ, הייתה לו מזרקה בתוך הבית. הנתבעות התקינו צינורות מים מסביב לביתו, אך הוא לא מחובר לצינורת אלו. הוא תיקן את הבית ויש לנתבעות הכל. באשר לתיקוני הבית בכל פעם שקרה לו נזק מים, הוא מציע לנתבעות לפנות לשמאים שהיו אצלו בבית. מאחר והיה הסכם עם התובעת על פיצוי גלובלי, אין לו קבלות על ביצוע התיקונים. גובה המים שנכנסו לבית באירוע היה בין 30 ס”מ ל-50 ס”מ. יש לו מטה נפתחת שיש מתחתיה ארגז מצעים שניזוקו. הוא תיקן את נזקי ההצפה באמצעות קבלן ושילם לו במזומן. אם הנתבעות מבקשות קבלות ישלמו את מחיר החשבוניות. לגבי דיווח לחברות הביטוח על תביעות קודמות השיב כי אם היו שואלים אותו עובר לעריכת הביטוח, היה משיב להם תשובות נכונות. חברות הביטוח יודעות על העבר שלו. כתב היד בטופס התביעה לחברת הביטוח אינו כתב ידו. הוא הודיע לתובעת על מקרה ביטוח והיא שלחה אנשים לטפל באירוע. הוא התפשר עם התובעת כי רצה לקבל את הכסף מהר על מנת לתקן את הנזקים בבית, כי הבית היה מלא ריח לא טוב, והוא אינו גר בדיר חזירים. בתקופת השיפוצים הוא יצא מהבית להתגורר בבית חמותו, ובעת השיפוצים רעייתו וילדיו התגוררו בבית חמותו, והוא ישן בבית לשמור על הבית. הוא שכר את הבית מחמותו. בשכונת הארגזים ניתן לשלם דמי שכירות ללא קבלות ולגור בבית של המשכיר.
תצהירו של המבוטח לא נסתר בחקירה הנגדית.
עדויות הנתבעות:
מטעם הנתבעות העידו העדים כדלקמן:
מר זלדיץ הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי הוא משמש כמהנדס מים באזור מזרח בנתבעת 2. בבדיקות שנערכו בנתבעת 2 עולה כי לא ניתן לדעת האם הצינור שהתבקע הוא צינור עירוני או לא, מכיוון שמדובר במקרקעין שאינם מוסדרים לא קיים מיפוי של כל קווי המים העירוניים באזור.
מר זלדיץ נחקר חקירה שכנגד ובתחילתה הציג את עצמו כמהנדס מחלקת אחזקת תשתיות של הנתבעת 2 משנת 1994. מכיר את שכונת הארגזים שנבנתה לפני שנים רבות. אספקת המים בשכונה לא מוסדרת, ואפילו אין להם מפות של קווי המים. כל האזור מוקף צינורות פלסטיק שהעירייה לא הניחה בכלל (כנראה שהעד לא יודע שהצינור שהתפוצץ הוא צינור פלדה בקוטר 2 צול השייך לעירייה, ולא צינור פלסטיק). הוא מכיר את נושא ההצפות בשכונת הארגזים, אך לא אחראי על מקרים אלו. יש מנהל שמטפל בביוב. בזמן ההצפות לא היה בתפקיד, אלא הזיזו אותו לטפל בביוב במרכז העיר. אינו יודע באופן אישי על מקרה בקיעת המים מהצינור בביתו של התובע. הוא לא יכול לומר שלא היה מקרה של התבקעות הצינור בביתו של התובע בשנת 2016, כי לא היה שם. כאשר הנתבעת 2 מתקנת תקלה בצינור, יש תיעוד על כך. התורן במי אביבים מגיע לשטח שיש בו תקלה ומחליט האם התקלה בצנרת פרטית או בצנרת של הנתבעות (מכאן עולה שהנתבעות קבעו בתחילה שהצינור שהתבקע היה שייך לנתבעות, ועל כן תיקנו אותו).
מעדותו של מר זלדיץ עולה כי הוא לא טיפל בבקיעת הצינור בביתו של התובע, וכל אשר הוא מעיד הינו מדברים ששמע מאחרים וקרא במסמכים. אך הדבר החשוב ביותר העולה מעדותו הוא שלנתבעות לא היו מפות של קווי המים בשכונת הארגזים, וכי אם הנתבעות תיקנו את הצינור שהתבקע, משמע שעשו זאת לאחר שבדקו שהצינור אכן שייך לנתבעות.
השמאי יאיר וידר, אשר הגיש חוות דעת נגדית, בה סקר את כל תביעות הפיצויים של התובע בגין נזקי מים בביתו החל משנת 2006 ועד לשנת 2017. לאחר סקירה זו, כותב מר וידר בסעיפים 25 עד 28 כדלקמן:
“מהמסמכים ומהפירוט הנ”ל עולה כי בבית מבוטח התובעת הנדון (משפ’ הלוי) אירעו במשך השנים מספר אירועים נטענים להצפות בגינן הגיש בעל הדירה דרישות כספיות/תביעות ישירות לעיריית ת”א/הנתבעת וכן למבטחות שונות ואף פוצה בגינן.
בחינה השוואתית של כל נזקיה הנטענים של משפחת הלוי מלמדים כי כמעט בכל האירועים חוזרים על עצמם הנזקים וראשי הנזק הנתבעים כאשר בכל אירוע פוצתה המשפחה על אותם רכיבים דומים.
לא ברור האם משפחת הלוי (מבוטח התובעת) פעלה לתיקון הנזקים בביתה לאחר כל נזק שאירע ולאחר כל אירוע לו נטען במהלך השנים וממילא לא הוצגו על ידי התובעת כל מסמכים ו/או קבלות ו/או חשבוניות המעידות על תיקונים כאמור ו/או רכישת פריטים חלופיים וכיו”ב.
בשים לב לאמור ולאור הזהות הכמעט מוחלטת בין ראשי הנזק השונים בכל אחד מן האירועים שקדמו ובהיעדר כל הוכחה כי אלה תוקנו קודם לאירוע נשוא התביעה בה אנו דנים ולאור העובדה כי משפחת הלוי טענה לנזקים שונים אף לאחר האירוע נשוא תביעתנו כמו גם קודם לו ניתן לקבוע בבירור כי הנזקים הנטענים כיום בתביעה נשוא חוות דעתי זו אין מקורם באירוע נשוא תביעתנו כי אם באירועים שקדמו לו או באירועים השונים שהתרחשו לאחריה ומבלי שניתן לייחסם כלל לאירוע מושא חוות דעתי זו”.”
(ההדגשה במקור – י.ז.)
בסוף חוות דעתו כותב מר וידר כי להערכתו הנזק שנגרם לתובע באירוע הינו אפס.
עוד לפני החקירה הנגדית ניתן לומר על חוות דעתו של מר וידר שאינה חוות דעת אלא פסק דין, ובכך הסיג את גבולו של בית המשפט.
בנוסף, דבריו של מר וידר לוקים בסתירה פנימית. אם הוא כותב לפני דבריו המודגשים כי לא ידוע אם התובע תיקן את הנזקים בכל פעם שנגרמו לו כתוצאה מההצפות, מדוע לא בירר זאת? יתירה מכך, שמאים בדקו את דירתו של התובע לאחר כל אירוע, ולא כתבו בחוות דעתם שמדובר בנזקים ישנים, אלא אישרו תשלום פיצויים. אם שמאים אלו שראו את הנזקים בזמן אמת אישרו מתן פיצויים, משמע שראו שדירתו של התובע הייתה משופצת כדבעי לאחר כל אירוע שגרם נזקי מים לביתו. אם כן, מר וידר שלא ביקר בביתו של התובע, כיצד יכול לקבוע אחרת?
מר וידר נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי לא ביקר בביתו של התובע לפני מתן חוות דעתו. לא ערך כל מסמך שצורף לחוות דעתו. בהחלט יכול להיות שלאחר חוות דעת יש חוות דעת משלימה אודות כינון הנזקים, אך לא יכול לומר אם לחוות הדעת שצירף לחוות דעתו היו תוספות אודות כינון או לא. לא עיין בתמונות של השמאים שצירף לחוות דעתו. הנזקים בבית התובע דומים אך לא חופפים. הוא לא פונה לחב’ הכשרה לקבל מסמכים אלא לב”כ הנתבעות. לא קרא לעומק את חוות הדעת שצירף. לא ייחס משמעות לדברי השמאי משנת 2013 שכתב שהנזקים הקודמים בביתו של התובע תוקנו, מכיוון שאין לזה משמעות. הוא עובד עם העירייה כ- 25 שנה על נזקים בשכונת הארגזים. הוא מכיר את התובע ואישר לו נזקים בעבר. מעולם לא המליץ לעירייה לשלם או לא לשלם, והוא רק עורך לעירייה את חוות הדעת. הוא לא שוחח עם הנתבעות על המקרה, אלא קיבל חומר כתוב, ונתן את חוות דעתו. הוא יודע שבחלק מהתביעות התובע קיבל פיצויים, וזאת מתביעות השיבוב שהוגשו נגד העירייה. לא יכול לסתור את הטענה שהתובע שיפץ את ביתו לפני האירוע נשוא התביעה.
מר מוטי סיני מנהל יחידת גבייה מגורים בעירייה. מר זלדיץ הגיש תצהיר עדות ראשית בה הצהיר כי כתובת מגוריו של התובע הרשומה בספרי העירייה היא רח’ 3694 מס’ 5, ולא כפי שנטען בכתב התביעה.
מר סיני נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הוא עובד בעירייה משנת 1998. אינו מטפל בהצפות אלא בארנונה, והוא נתן תצהיר לגבי כתובת הנכס אותו מחזיק התובע. הכתובת הרשומה בספרי הארנונה של העירייה כי כתובת שנעשתה על פי חלוקת השטח שביצע מחלקת הארנונה. אין לו מושג היכן נמצא רח’ נתיבות 15 בת”א, מכיוון שלא בדק זאת. לא ידוע לו אם רח’ 3694 הוא רח’ נתיבות מכיוון שלא בדק זאת.
מעיון בחוות דעת השמאים שצורפו לחוות דעתו של מר וידר, עולה בבירור שכתובת דירתו של התובע היא ברח’ נתיבות 15 בת”א, והכתובת רח’ 3694 היא כתובת שנתנה מחלקת הארנונה לרחוב בלי לדעת את שם הרחוב.
הנתבעות הזמינו לעדות את חתמת התובעת גב’ מירי איטח אשר העידה בחקירת הנגדית כי לא ביצעה את חיתום לפוליסת הביטוח של התובע. התובע היה מבוטח בתובעת במשך כשנתיים בלבד. שם סוכן הביטוח לא זכור לה בדיוק, וייתכן ששמו אש אינבסט. לתובע היה ביטוח תכולה בסך 248,000 ₪. בביטוח תכולה מבקשת דו”ח סוקר, אך אין להם דו”ח סוקר כי הביטוח נעשה בסוכנות ביטוח, אשר הייתה לה סמכות להזמין דו”ח סוקר. כשמבוטח מבקש לרכוש ביטוח הוא ממלא טופס הצעה, אך אין להם את טופס ההצעה. אם הייתה יודעת שבעבר היו לתובע הצפות קודמות, לא הייתה מבטחת את התובע. בטופס הצעת הביטוח יש שאלה על מקרים קודמים. לא מאמינה שהתובע הצטרף לביטוח בלי טופס הצעה. פעולות סוכנות החיתום מחייבת את התובעת. התביעה של התובע מחברת הביטוח בגין המקרה הנוכחי היא התביעה הראשונה של התובע ממנה. ראתה רק את העבר הביטוחי של התובע בתובעת, והוא תביעה נשוא התיק ועוד 2 תביעות משנת 2018. עבר ביטוחי לא תמיד משפיע האם לקבל את המבוטח, שכן ייתכן שהיו לו בעבר תביעות קטנות ולעומת הפרמיה שהוא משלם שווה למבטחת לבטח אותו, ויכול להיות שתהיה תביעה אחת גדולה, ואז לא ישתלם למבטחת לבטח אותו. אך אם היו 10 – 15 תביעות קודמות לא היו מבטחים אותו.
לאחר סיום שמיעת הראיות, הגישו הצדדים את סיכומיהם.
דיון ומסקנות:
כתובת ביתו של התובע:
טוענות הנתבעות כי אין בתל-אביב רחוב נתיבות 15, ולשם כך הביאה לעדות את מר מוטי סיני.
סבור אני שטענה זו של הנתבעות נטענה בחוסר תום לב, מהסיבות כדלקמן:
מר סיני העיד שהכתובת הרשומה בספרי העירייה היא כתובת לצורך גביית ארנונה ותו לא, אך לא בדק את הכתובת של הבית שלא לצרכי ארנונה;
הנתבעות הגישו את חוות דעתו של מר יאיר וידר, אליה צורפו חוות דעת שמאיות של נזקי מים משנים שקדמו למועד האירוע נשוא התביעה. במסגרת חוות דעת אלו הוגשו חוות דעת לעיריית תל-אביב ומטעם עיריית בתל-אביב בהם רשומה בפירוט רב כתובתו של התובע שהיא רח’ נתיבות 15 בתל-אביב.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנתבעות בקשר לכתובת התובע, וקובע כי ביתו של התובע נמצא ברחוב נתיבות 15 בתל-אביב.
הצינור שהתבקע הינו צינור באחריות הנתבעות:
מר זלדיץ העיד שכאשר צינור הוא צינור פרטי העירייה לא מתקנת אותו, אך כאשר הצינור שייך לנתבעות, הן מתקנות אותו.
מחומר הראיות עולה שהנתבעות הן אלו שתיקנו את הצינור שהתבקע, לאחר שבדקו שהצינור הוא צינור עירוני. על כן, סבור אני שהצינור שהתבקע הינו צינור עירוני שהיה באחריות הנתבעות.
מאחר והצינור שהתבקע הינו צינור עירוני, לכן על פי סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע כי:
“בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה.”
עובר הנטל את הנתבעות להוכיח שלא התרשלו בנסיבות העניין, ועל כך ארחיב להלן.
טענת ההתרשלות של התובעת בעריכת הביטוח:
הנתבעות טענו להתרשלות התובעת בביצוע החיתום ובקבלת הביטוח.
סבור אני שטענה זו כמה שהיא נשמעת רצינית, אין בה ממש. זאת מן הסיבה שאם התובעת לא הייתה עורכת את הביטוח, היו הנתבעות ניצבות בעימות ישיר עם התובע כניזוק, וככל שהיו נמצאות אחראיות לנזק, לא משנה למי הן משלמות, למבוטח הניזוק או לתובעת כמבטחת, שכן תביעת התובעת היא תביעת תיחלוף, ולמעשה היא ניצבת בנעלי המבוטח.
התובעת פעלה בהתאם לחבותה על פי הפוליסה, כך שלא שילמה כמתנדבת, ויש לדחות את טענת הנתבעות בעניין זה.
טענת המרמה כלפי המבוטח:
טוענות הנתבעות כי התובע השתמש במרמה על מנת כל פעם לתבוע את נזקיו ולא גילה לתובעת על תביעותיו הקודמות.
סבור אני שיש לדחות את טענתן זו של הנתבעות מהסיבות כדלקמן:
זכותו של אדם לבטח רכושו בכל חברת ביטוח, על מנת שתשלם לו את תגמולי הביטוח, ולאחר מכן תגיש תביעה נגד המזיק, זאת מכוח זכותו להגנה על רכושו;
המבוטח לא נשאל על נזקים קודמים, וממילא לא היה חייב לנקוט בגילוי יזום על נזקיו הקודמים;
מאחר ומדובר בטענה מן הדין הפלילי, הנטל על הנתבעות להוכיח טענה זו הוא נטל מוגבר, שהנתבעות לא הרימו נטל זה;
בכל מקרה, גם אם המבוטח לא היה רוכש ביטוח אצל המבטחת, היו הנתבעות עומדות מולו, כאשר המבוטח היה טוען כנגדן בדיוק אותן טענות שנטענות כנגדן בכתב התביעה הנוכחי, ולנתבעות לא הייתה צומחת כל תועלת אם המבוטח לא היה רוכש את הביטוח אצל התובעת.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת המרמה שטענו הנתבעות נגד המבוטח.
נזקים קודמים:
טוענות הנתבעות שבבית המבוטח היו נזקים קודמים מאירוע הצפה קודמים, ולכן יש לדחות את תביעתו.
סבור אני שיש לדחות את טענתן זו של הנתבעות מהסיבות כדלקמן:
המבוטח העיד שלאחר כל הצפה שהייתה הוא שיפץ את ביתו והחזירו למצבו הקודם, ועדותו לא נסתרה;
גם בחוות הדעת השמאית לגבי האירוע משנת 2013 נכתב בפירוש שהתובע שיפץ את דירתו;
טענתן זו של הנתבעות מסתמכת על חוות דעתו של השמאי יאיר וידר, אשר אינה מקובלת עלי מהסיבות שפירטתי לעיל, ואשר לא ביקר בדירת המבוטח עובר למתן חוות דעתו;
גם מר וידר בחקירתו הנגדית ציין שמדובר בנזקים דומים ולא בנזקים זהים. דבר ברור הוא שנזקי הצפה גורמים לנזקים דומים ולא לנזקים זהים.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנתבעות שהנזקים בביתו של המבוטח נגרמו באירועי הצפה קודמים.
הפרת דיני התכנון והבנייה ובנייה על תוואי צנרת:
הנתבעות טוענות שיש לדחות את תביעת התובעת מכיוון שהמבוטח בנה את ביתו שלא כדין תוך הפרת חיקוקי התכנון והבנייה וכן על תוואי צנרת מים.
סבור אני שיש לדחות טענה זו של הנתבעות מהסיבות כדלקמן:
מאחר והנתבעות טענו טענה זו, מוטל עליהן הנטל להוכיח זאת. הנתבעות לא הביאו בדל ראיה שהתובע בנה ביתו ללא היתר בנייה;
הנתבעות לא הביאו בדל ראיה כי נקטו נגד התובע בהליכים פליליים בגין בנייה ללא היתר. אילו הייתה טענתן נכונה, היו צריכים להביא כראיה את ההליכים הפליליים שננקטו נגד התובע בגין בנייה ללא היתר;
מר זלדיץ העיד שאין לנתבעות מפה של קווי המים בשכונת הארגזים, וזו שכונה ישנה שנבנתה לפני למעלה מ-50 שנה. מהעדויות עולה שהצינור שהתבקע היה טמון באדמה, וגם הנתבעות לא ידעו היכן טמון צינור המים. אם הנתבעות שהטמינו את הצינור לא ידעו היכן הצינור ומיקומו, כיצד היה יכול המבוטח לדעת שביתו בנוי בסמוך מאד לצינור מים?
לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנתבעות אודות בנייה ללא היתר של בית המבוטח.
שאלת היריבות ושאלת האחריות:
טוענות הנתבעות שאין יריבות בינן לבין התובעת, ולכן יש לדחות את תביעת התובעת כנגדן.
מאחר ותביעת התובעת הינה תביעת שיבוב והיא באה בנעלי המבוטח, יש לבדוק האם יש אחריות של הנתבעות כלפי המבוטח.
עד לשנת 2001 היו העיריות אחראיות על אספקת המים בתחומי העירייה. בשנת 2001 נחקק חוק תאגידי מים וביוב, תשס”א-2001 אשר מטרותיו הינן (כפי שהוגדרו בסעיף 1(א) לחוק) כדלקמן:
(1) להבטיח רמת שירות, איכות ואמינות נאותים, במחירים סבירים ובלא הפליה, בתחום שירותי המים והביוב;
(2) להבטיח ייעוד של ההכנסות ממתן שירותי אספקת מים וביוב לצורך השקעות במערכות המים והביוב, הפעלתן ומתן השירותים;
(3) לאפשר גיוס הון להשקעות במשק המים והביוב, ושיתוף משקיעים פרטיים בבעלות ובחלוקת הרווחים;
(4) להביא לניהול עסקי, מקצועי ויעיל של מערכות המים והביוב ברשויות המקומיות;
(5) לעודד חיסכון במים ובמשאבים אחרים, שמירה על מקורות המים, בריאות הציבור, איכות הסביבה וערכי טבע ונוף ומניעת זיהום הים והנחלים, ככל שהדברים נובעים ממשק המים והביוב;
(6) לעודד תחרות במתן שירותים הקשורים במשק המים והביוב.
על מנת לאפשר קיומן של מטרות אלו, קבע המחוקק בסעיף 1(ב) לחוק כי לשם השגת מטרות החוק יוסמכו הרשויות המקומיות להקים, לפי חוק זה, חברות לשירות ציבורי, שתפקידן העיקרי יהיה לתת שירותי מים וביוב בתחומיהן; על החברות יוטלו חובות לעניין מתן השירותים, באיכות נאותה לכלל התושבים בלא הפליה, יוסמכו לגבות את התשלומים בעד השירותים, והן יהיו נתונות לפיקוח הממונה ולבקרת איכות ועלויות השירותים בידי הרשות, אשר תקבע גם את תעריפי השירותים.
בהתאם להוראות חוק תאגידי מים הקימה הנתבעת 1 את הנתבעת 2, והעבירה לה את כל הבעלות על כל רשת המים ברחבי העירייה, בהתאם להוראות חוק תאגידי מים ובכלל זה תכניות, מפות, סקרים וכיוצא באלה (סעיף 9(א)(5) לחוק תאגידי מים). אך למרות העברת האחריות לרשת המים בעירייה לנתבעת 2, לא שוחררה העירייה מאחריותה למשק מים ולרשת המים ברחבי העירייה, ועל כך להלן.
פרק י”ב לפקודת העיריות [נוסח חדש] דן בחובותיה וסמכויותיה של עירייה. סימן ב’ של פרק י”ב דן בחובותיה של עירייה.
סעיף 238(א) לפקודת העיריות נמצא בסימן ב’ של פרק י”ב, ולעניין אספקת המים בתחומי העירייה קובע כדלקמן:
“(א) בענין מפעלי מים שהוקמו על ידי עיריה או כל גוף ציבורי אחר או אדם פרטי לשם הספקת מים בתוך תחום העיריה, תעשה העיריה פעולות אלה:מיום 25.8.2001תיקון מס’ 75ס”ח תשס”א מס’ 1776 מיום 25.2.2001 עמ’ 144 (ה”ח 2905)
(1) תמנע בזבוז, שימוש לרעה, צריכה יתירה או הזדהמות המים המסופקים לשימוש ציבורי או פרטי;
(2) תקבע את המידה, הטיב, העצמה והחומר של צינורות, שסתומים, ברזים, בורות, סוליות קרקע, אסלות ומכשירים ובתי קיבול אחרים אשר ישמשו להובלת מים, הספקתם, הסדרתם ואצירתם, וכן אופן סידורם, מיקומם, שינוים, סילוקם, חידושם ותיקונם, ותורה בדבר השימוש בהם;
(3) תסדיר את הספקת המים הציבורית על ידי צינורות זקפים והשימוש בהם;
(4) תסדיר את הספקת המים על ידי מדידה ואת החמרים, המונים, האביזרים והמיתאמים המשמשים למטרה זו או בקשר אתה;
597344590170ס”ט-2009
00ס”ט-2009
(5) תסדיר את התנאים שלפיהם יסופקו מים לצרכי בית ולצרכים אחרים.”
מאחר והנתבעת 2 הינה הבעלים של רשת המים, ובכלל זה הצינור שהתבקע, אזי בהתאם לסעיף 38 לפקודת הנזיקין עבר אליה הנטל להוכיח שלא התרשלה, שכן המים שנמלטו מהצינור עלולים לגרום נזק, ואכן גרמו נזק בפועל, והנתבעת 2 הייתה בעלו של הצינור או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלטו המים.
הנתבעת 2 לא הביאה כל ראיה להוכיח שלא התרשלה בתחזוקת הצינור.
מעדויות הנתבעות עולה שלנתבעת 2 לא היו מפות של קווי המים בשכונת הארגזים. דבר זה מלמד על התרשלות הנתבעת 1 שלא ערכה מפות של קווי המים בשכונת הארגזים, ולא העבירה מפות אלו שהייתה צריכה להכין אותן לנתבעת 2. בכך מנעה הנתבעת 1 מהנתבעת 2 לתחזק כראוי את הצינור שהתבקע, ומנעה מעצמה את היכולת לפקח על עבודות התחזוקה של הצינור, בהתאם לחובתה על פי סעיף 238(א)(2) לפקודת העיריות, דבר המבסס נגד הנתבעת 1 עוולה של הפרת חובה חקוקה, שכן הפיקוח על תאגיד המים בא לטובתם ולרווחתם של תושבי העיר, שהעירייה הקימה את תאגיד המים לטובתם ולרווחתם.
לאור האמור לעיל אני קובע שאכן יש יריבות בין התובע לבין הנתבעות, וכי הנתבעות אחראיות להתבקעות הצינור ולגרימת הנזק לביתו של התובע.
שאלת הנזק:
כפי שציינתי לעיל, דחיתי את חוות דעתו של השמאי יאיר וידר, וקיבלתי את חוות דעתו של השמאי יוסף בניסטי, תוך שאני מציין שסכום תגמולי הביטוח שהוסכם עם המבוטח חסך לתובעת ולנתבעות סכומים רבים של עשרות אלפי ₪.
התובעת הוכיחה כי שילמה למבוטח את הסך 89,554 ₪ וכי שילמה למומחים מטעמה את הסך 5,773 ₪. בסך הכל שילמה התובעת בהתאם לחבותה על פי הפוליסה את הסך 95,327 ₪.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, על הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן:
את הסך 95,327 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (8.1.2017) ועד ליום התשלום בפועל;
את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט במלואה ושכר העדים כפי שנפסק, הכל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל;
שכ”ט עו”ד בסך 17,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום, י”ב טבת תשפ”ג, 05 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.
