לפני כבוד השופט אביים ברקאי
התובעים:
1. טל אלקובי
2. XXXXX
3. XXXXX
4. גבריאל אלקובי
5. אסתר אלון
6. אפרת אלון
7. אורי אגוז
8. XXXXX
9. גלעד לוי
10. ריקי לוי
11. ג’ורגט סאבג
12. ג’קי סאבג
13. XXXXX
14. אהוד ג’מיל
15. אירית ג’מיל
16. מרי בוטון
17. אנדרי שלמה בוטון
18. יוסף שמואל פיקרד
19. רחל פיקרד
20. XXXXXX
21. XXXXXX
22. XXXXXX
23. XXXXXX
24. לאונרט זפרן
25. סנדרה אסתר זפרן
26. נעמה תבור
27. מרדכי תבור
28. ציון סעדון
29. יפה סעדון
30. תקווה חלייס
31. יוסף חלייס
32. גדי שמיר
33. תניה שמיר
34. XXXXXX
35. XXXXXX
36. XXXXXX
37. XXXXXX
נגד
הנתבעים:
1. שיא טרוול תיירות בארץ ובעולם 2016 בע”מ
2. Club ness one-דניאל אוחיון
3. Blue bird airways
פסק דין – עותק מותר לפרסום
פסק הדין המקורי ניתן ביום 9/9/2022
ב”כ התובעים -עו”ד יריב ואקנין
ב”כ הנתבעת 1 ומודיעת צד ג’- עו”ד שרי נוימן
ב”כ הנתבעת 3 וכן ב”כ צד ג’ – עו”ד ניצן אפגין, יגאל בורוכובסקי ושות’ – משרד עורכי דין
הערה מקדימה- פסק הדין בהליך זה ניתן ביום 9 בספטמבר 2022 תוך שהוא נאסר בפרסום.
לבקשת הנתבעת 1, ותוך שהתובעים מתירים את ההחלטה בידי בית המשפט, אני נעתר לבקשת הנתבעת 1 ומורה על פרסומו של פסק הדין בנוסח שלהלן:
למען הסר ספק- נוסח פסק דין זה הוא מותר לפרסום.
פסק דין
חלק ראשון – פתח דבר – מהות פסק הדין; הסכומים שנכללו בתביעה; מי ומי בהליך – בעלי הדין והעדים שנשמעו
מהות פסק הדין
עניינו של פסק דין זה הוא תביעה על סך של 555,000 ₪ הנובעת מהזמנת חבילת נופש. התביעה הוגשה במקור על ידי 37 תובעים, נוסעים ומשפחות על סך שהועמד על 15,000 ₪ לכל נוסע. שניים מתוך התובעים ביקשו להימחק מרשימת התובעים והתביעה המשיכה עם 35 התובעים הנותרים.
חבילת הנופש כללה הזמנה ל-11 ימים ו-10 לילות על בסיס פנסיון מלא במהלך חג הפסח. חבילת הנופש התקיימה בשני מלונות ברודוס שביוון – מלון אליסיום ומלון פלדיום. שני המלונות סמוכים במיקומם וכפי שהוצג, נמצאים במרחק הליכה של דקות ספורות זה מזה.
התובעים טענו לעיכוב בטיסה, טענו לכך שלא קיבלו ההטבות להן הם זכאים על פי דין וכן טענו לעגמת נפש. טענות אלה גובו בסכומי פיצוי אותם דרשו התובעים.
בנוסף, כלל כתב התביעה טענות בדבר רמת האוכל במלון וטענות ביחס לטיב הפעילות וההופעות. כעקרון הלינו התובעים על כך שההופעות התקיימו במלון אליסיום הסמוך למלון פלדיום וכלשונם – “נופשי מלון “פלאדיום” נאלצו להעביר את שהותם במלון ללא כל תכנית אמנותית כמובטח, ולכל היותר התקיים שיעור תורה בצרפתית פעם ביום במלון, וזאת בניגוד לנופשי המלון “אלסיום” שנהנו מתכנית מגוונת” (סעיף 24 לכתב התביעה). כלומר, דווקא הייתה פעילות ו”תכנית מגוונת” – ואולם זו רוכזה במלון אחד מבין שני בתי המלון הסמוכים והיה על שוכני מלון פלדיום לצפות ולהשתתף בתכנית המגוונת במלון הסמוך אליסיום. מכאן הטענה והתביעה.
עוד טענו כנגד כשרות בית המלון ברודוס שביוון. התובעים הלינו על כך שהמשתנות בשירותי הגברים הציבוריים היו אלקטרוניות וכך גם הברזים, התובעים הלינו על כך שהמלון לא התקין מעלית שבת, עוד הלינו על כך שמנעולי דלתות חדרי המלון ביוון היו ללא מפתח ובנוסף לא הייתה גדר עירוב. הטענות לא התייחסו לכשרות האוכל והנתבעת 1 דאגה כדבריה לאוכל כשר למהדרין ולשפים מומחים וקונדיטורים לעניין זה.
להשלמה יש להוסיף הדברים הבאים – ראשית, הטענות ביחס לרמת האוכל, הפעילות וההופעות וכן מעלית השבת וכיו”ב – לא כללו סכום תביעה ספציפי והופיעו במסגרת תיאור “הרקע העובדתי” בכתב התביעה; שנית, כטענת הנתבעת 1, עיקר המגורים היו ממילא במלון אליסיום ואילו במלון פלדיום השתכנו רק ארבע משפחות בשישה חדרים. המשפחות שהתארחו במלון פלדיום הם התובעים 5-13; 16-17; 20-25.
הערה ביחס לסכומי התביעה – התובעים עתרו לפיצוי בסך של 15,000 ₪ (לצרכי אגרה) לכל תובע בין אם הוא בגיר ובין אם הוא קטין. זאת כאשר עלות חבילת הנופש עמדה, לדבריהם, על סך של כ – 7,500 ₪ לבוגר וכ – 5,500 ₪ לקטין. לדברי הנתבעת 1 העלויות עמדו על סך של כ – 7,000 ₪ לבוגר וכ – 3,000 ₪ לקטין. עיון בתצהירי התובעים מעלה שהסכום הנכון, ככל הנראה, הוא 7,500 ₪ לבוגר ו – 4,500 ₪ לקטין (ר’ למשל תצהירי התובעים גבריאל וטל אלקובי וכן התובעים ציון סעדון או מרדכי תבור).
התובעים דורשים אפוא פיצוי העולה פי כמה על הסכומים אותם שילמו מלכתחילה, באופן שישיב להם את מלוא עלות חבילת הנופש ויותיר בידם סכום המאפשר להם לצאת אליה לפחות פעם אחת נוספת. זאת לאחר שהתובעים טסו לחו”ל, שהו במהלך כל ימי הנופש במלון, סעדו בו ואף ניצלו או לפחות יכולים היו לנצל את הפעילות שהתקיימה.
פירוט הסכומים שנכללו בתביעה
בכתב התביעה נכללו הסכומים הבאים:
סך של 2,080 ₪ לנוסע, אשר הופחת בסיכומי התובעים לסך של 1,320 ₪ בלבד לנוסע – פיצוי בשל עיכוב טיסה העולה כדי ביטול הטיסה. הפיצוי הוא בכפוף למרחק היעד ובהתאם לסעיף 6 לחוק שירותי התעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע”ב- 2012 [להלן: “חוק שירותי תעופה (פיצוי)”]
סך של 10,390 ₪ לנוסע בגין אי מתן הטבות בהתאם לחוק שירותי התעופה – פיצוי בגין אי מתן הטבות, מזון ושתיה, בהתאם לחוק שירותי התעופה (פיצוי).
סך של 5,000 ₪ לנוסע – פיצוי בגין עגמת נפש.
רכיבים שלא כומתו בפיצוי והופיעו בפרק “הרקע העובדתי” של התביעה – התובעים התייחסו במסגרת הרקע העובדתי של כתב התביעה לטענות בדבר רמת האוכל בבית המלון וכן טענות נוספות, דוגמת אלה שהופיעו בסעיפים 1.4 ו-1.5 לעיל. התובעים לא כימתו הנזק בגין רכיבים אלה ואף לא כללו סכום פיצוי נפרד, זאת להבדיל מסכומי הפיצוי שנדרשו כאמור בס”ק (א), (ב), (ג) לעיל.
מי ומי בהליך – בעלי הדין וכן 17 העדים שנשמעו
התובעים הם מי שרכשו “חבילת נופש” בעיירת הנופש פליראקי, ברודוס אשר ביוון.
הנתבעת וכן מודיעת צד ג’1 היא מי שפרסמה שיווקה ומכרה את הכרטיסים לחבילת הנופש.
הנתבע 2 הוא לטענת התובעים מי שהוזמנו גם ממנו הכרטיסים לחבילת הנופש. בכל מקרה – לא בוצעה מסירה לנתבע 2 וזה לא נטל חלק בהליך.
הנתבעת 3 היא המוביל האווירי אשר הפעיל את הטיסות הלוך ושוב לרודוס ולישראל.
צד ג’ – קווי חופשה בע”מ – היא החברה באמצעותה רכשה הנתבעת 1 את כרטיסי הטיסה עבור התובעים.
העדים שנשמעו
במסגרת ההליך נשמעו 17 עדים, כמפורט להלן:
מטעם התובעים נשמעו 13 עדים – התובעים 4,7,9,10,11,12,16,17,24,26,27,32,33.
מטעם הנתבעת 1 נשמע עד אחד – מר עדיאל רוסה מנכ”ל הנתבעת 1.
מטעם הנתבעת 3 העידו שני עדים – מר מנוס זרבאקיס, מנהל פעולות הקרקע של הנתבעת 3; ומר ניקולאס פאפאנטוניס, מהנדס תעופה המשמש כמנהל התחזוקה של הנתבעת 3. עדים אלה הצהירו ונחקרו בשפה האנגלית. הציטוטים בפרוטוקול הם מתוך תצהיר שתורגם לשפה העברית.
מטעם הצד השלישי נשמע עד אחד – מר עמרי אלישע, מנהל פניות הציבור בצד ג’.
חלק שני – דיון והכרעה
אין לקבוע פיצוי בגין עיכוב בטיסה
כללי והתייחסות לטיסה “הלוך” לאי רודוס
התובעים עתרו בכתב התביעה לפיצוי לכל תובע בסך של 2,080 ₪ ללא הוכחת נזק. זאת בגין עיכוב בטיסה. במסגרת סיכומיהם הפחיתו התובעים סכום זה, בהתאמה למרחק הטיסה בין ישראל לרודוס, לסך של 1,320 ₪ לתובע.
כתב התביעה התייחס לאיחור בטיסה לאי רודוס. איחור בגינו התובעים “המתינו בשדה התעופה למעלה מ-10 שעות ללא תנאים סבירים בחוסר וודאות וללא מזון ושתיה כשלבסוף הם מוטסים בחברה אחרת”. בגין אותו איחור נתבעו הסעדים שפורטו אף בסעיף 2 לעיל.
כתב התביעה לא נקב בפרטים ביחס לטיסת ה”חזור” לישראל. נכון הוא שעיון בעשרות סעיפי כתב התביעה מגלה גם התייחסות לטיסת ה”חזור” וכך בסעיף 31 לכתב התביעה נרשם את המשפט – “העיכוב בטיסת ההלוך והחזור… רמת האירוח הירודה… כמו גם התחמקות מלקיחת אחריות… מהווים הפרה חמורה ובלתי סבירה וכן התרשלות רבתי בתנאי ההתקשרות של התובעים עם הנתבעות”. עם זאת, לא נמסרו פרטים ביחס לטיסת ה”חזור”.
לסיכום עד כאן ייאמר שההכרעה ביחס לפיצוי בשאלת האיחור תתייחס לטיסת ה”הלוך” מישראל לאי רודוס. ההתייחסות היא לטיסת ה”הלוך” בלבד וזאת בשל שניים – ראשית, הפרטים בכתב התביעה התייחסו לטיסת ה”הלוך”; שנית וחשוב, אפילו הסעד הנדרש מתייחס לעיכוב אחד בלבד ולא לעיכובים בשתי טיסות נפרדות. כלומר לא נדרש פיצוי בדין טיסת ה”הלוך” וטיסת ה”חזור” גם כן.
אין לקבוע פיצוי וזאת לאור העובדה שהטיסה בוטלה לאור נסיבות פטור כאמור בסעיף 6(ה)(1) לחוק
חוק שירותי תעופה (פיצוי) קובע פיצוי סטטוטורי בגין ביטול טיסה או שינוי בתנאיה. ואולם סעיף 6(ה)(1) לחוק מסייג את תחולת הפיצוי וקובע כך:
“בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ג), נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי התקיים אחד מאלה:
(1) הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות;”
כלומר, החיוב בפיצוי אינו בגדר הוראת “אחריות מוחלטת”. אין די בכך שיתקיים עיכוב בטיסה, או שינוי בתנאיה – גם במקרה כזה ניתן יהיה לפטור מתשלום פיצוי ככל שיוכח שמדובר ב”נסיבות מיוחדות שלא בשליטתו” של מפעיל הטיסה או המארגן וכן ש”גם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות”.
בעניינינו העיד ביחס לתקלה שעיכבה את הטיסה מר ניקולאס פאפאנטוניס, מהנדס תעופה המשמש כמנהל התחזוקה של הנתבעת 3. כפי שהדגישה הנתבעת 3, מר פאפאנטוניס משמש כמהנדס תעופה מזה כ-50 שנה. לגופו של ענין נתמכה עדותו של מר פאפאנטוניס במסמכים המאמתים את טענותיו.
עוד הוכח שבפועל אכן המריא ויצא במועד לישראל מטוס על מנת להטיס את התובעים לאי רודוס. המטוס המריא משדה התעופה בבוקרשט רומניה ואולם בשל תקלה שהתגלתה לאחר ההמראה, שב המטוס לנמל התעופה ברומניה ושם קורקע. לכך הוצגו גם ראיות.
בנוסף הוכח שהנתבעת 3 פעלה ומצאה לתובעים ולנוסעים נוספים מקומות טיסה במטוסים של חברות תעופה אחרות עימה יש לה הסכמים. כל אלה מביאים לקבלת גרסת הנתבעת 3 ולכך אתייחס בפסקאות הבאות.
המטוס שיועד להוביל את התובעים עבר לפני הטיסה בדיקה יומית
הנתבעת 3 הציגה אסמכתא לפיה המטוס שיועד להוביל את התובעים עבר בהצלחה בדיקה יומית וזאת ביום שלפני הטיסה. לעניין זה צורף אישור מיום 17/4/2019 כנספח 1 לתצהירו של מר פאפאנטוניס, מהנדס התעופה.
מהנדס התעופה, מר פאפאנטוניס הצהיר שתכנית התחזוקה של המטוס, כמו גם הבדיקה שנערכה הם בהתאם לנהלי תעופה של EASA, הנציבות האירופית האחראית על הקמה ויישום תקנות בטיחות תעופה אזרחית, המחייבים את כל חברות התעופה באירופה.
יודגש שהאישור הוא אמנם מיום 17/4/2019 והתברר שהבדיקה נערכה בלילה שבין ה – 16/42019 ל – 17/4/2019 ואולם בהינתן העובדה שהמטוס יצא והמריא לכיוון ישראל ביום 19/4/2019 בשעה 05:00 בבוקר – הרי אין כל פסול בכך שהבדיקה היומית הייתה בלילה שבין 16/4/2019 ל – 17/4/2019.
המטוס שיועד להוביל את הנוסעים יוצא לכיוון ישראל, אך לאחר ההמראה מתגלית תקלה
המטוס שיועד להוביל את התובעים לאי רודוס יצא כשעליו צוות תא הטייס בלבד מבוקרשט לכיוון ישראל ביום 18/4/2019 בשעה 05:00. כפי שנמסר, לאחר ההמראה התגלתה תקלה טכנית לאחר שהמטוס עבר את הגובה של 10,000 רגל. בגין כך ובהתאם לנהלי התעופה, שב המטוס על עקבותיו ונחת בשדה התעופה בבוקרשט (סעיפים 8-9 לתצהירו של מר פאפאנטוניס).
עם הנחיתה ולאחר בדיקות שנערכו, התברר שקיים כשל במחשב בקרת הלחץ של המטוס. המטוס קורקע והחלו בפעולות לאיתור רכיב להחלפה. גם לאחר שהוחלף מחשב לחץ האוויר נדרשו בדיקות ופעולות נוספות כך שהמטוס היה תקין וכשיר לטיסה רק לאחר מעט פחות מ – 24 שעות, ביום 19/4/2019 בשעה 01:00.
כל האמור לעיל נתמך בתצהירו של מר פאפאנטוניס מהנדס התעופה. אך יותר מכך – לתצהיר צורפו אסמכתאות ודו”ח שהוצאו בזמן אמת. אסמכתאות ביחס לתקלה והזמנים לתיקון וכן דו”ח שנשלח לרשות התעופה האזרחית – CAA, ביחס לתקלה.
במקביל לתקלה שהתגלתה – הנתבעת 3 פועלת לאיתור טיסות חלופיות לנוסעים
התקלה שהתגלתה השביתה וקרקעה את המטוס שיועד להובלת התובעים לאי רודוס. הנתבעת 3 הסבירה, באמצעות מנהל פעולות הקרקע – מר מנוס זרבאקיס, ששקלה בתחילה להקצות מטוס אחר להובלת התובעים. עם זאת, לוח הטיסות של מטוסיה לא אפשר הקצאה כאמור וכלשונו של מר זרבאקיס (סעיף 9 לתצהירו) – “… עד מהרה התברר כי פתרון זה אינו ישים שכן כל המטוסים כבר היו מתוכננים לטיסות באותו היום (ערב פסח)”.
בנסיבות אלה פנתה הנתבעת 3 לחברות תעופה אחרות עימה יש לה הסכמי גיבוי. מר זרבאקיס ציין בתצהירו שהנסיונות לאתר טיסות חלופיות נתקלו בקשיים – הן לאור העובדה שהיה צורך בטיסות המאושרות על ידי רשות התעופה האזרחית בישראל, עוד נתקלו בקשיים לאור העובדה שהתקלה התגלתה לאחר שהמטוס מטעמה כבר המריא ויצא לישראל, עוד נתקלו בקשיים לאור העובדה שהתקלה אירעה בערב פסח, בשיא עונת התיירות.
בסופו של דבר הצליחה הנתבעת 3 לאתר מקומות טיסה בשתי חברות. התובעים 9-15 עלו על טיסה של חברת ישראייר שהמריאה בשעה 17:40 ואילו יתר התובעים עלו לטיסה של חברת TUS AIRWAYS שהמריאה בשעה 19:05.
בנסיבות שהוכחו, לאור התקלה שהתגלתה לאחר המראה לכיוון ישראל וכן קרקוע המטוס – אין לחייב בתשלום פיצוי
לאור האמור לעיל אין מקום לקבוע פיצוי בגין העיכוב בטיסת ה”הלוך” לאי רודוס וזאת מהנימוקים הבאים המהווים בחלקם סיכום האמור לעיל:
ראשית, הנתבעת 3 הציגה, כאמור, מסמכים שהוצאו במסגרת התנהלות גם בשדה התעופה בבוקרשט וכן אל מול רשות תעופה אזרחית באירופה. אין מדובר במסמכים שהוכנו במיוחד להליך כאן. המסמכים תומכים באופן חד משמעי בגרסה לפיה מטוס שיועד להוביל את התובעים קורקע בשל תקלה שהתגלתה לאחר שהמריא לדרכו מבוקרשט לישראל. אותם מסמכים אף התייחסו לתקלה שהתגלתה ולתיקונה.
שנית, הנתבעת 3 הציגה מסמך אשר הוכיח שהמטוס שיועד להובלת הנוסעים עבר בדיקה יומית טרם היציאה לדרך. כלומר, מדובר במטוס שהיה תקין וללא כל תקלה. אותה תקלה שהביא לקרקועו התגלתה לאחר המראה ובדרכו לישראל.
שלישית, מהנדס התעופה מטעם הנתבעת 3 העיד שמדובר בתקלה נדירה. לכך שנתתי אמון בעדות המהנדס אתייחס בהמשך. לגופו של ענין – העובדה שהמטוס נבדק ונמצא תקין, ולפתע נדרש לסוב על עקבותיו לאחר שהמריא לישראל, אך מלמדת על כך שאין מדובר בתקלה שהייתה ידועה ואשר היה צורך להיערך אליה מבעוד מועד.
רביעית, הנתבעת 3 הוכיחה שנערכה כראוי לאפשרות של תקלה ואכן לאחר שזו התגלתה הצליחה לאתר לתובעים טיסות חלופיות במסגרת הסכמי גיבוי עם חברות טיסה אחרות.
חמישית, התובעים הפנו לכך שבמהלך חקירתו הנגדית של מהנדס התעופה פאפאנטוניס התחוור שהמטוס שיצא מבוקרשט לישראל אינו שייך לצי המטוסים הרגיל של הנתבעת 3 אלא נחכר על ידה. במלוא הכבוד אין בכך כדי לגרוע מגרסת הנתבעת 3, ודוק – העובדה שחכרה מטוס מחברה שלישית אינה מלמדת שעליה לשלם פיצוי כלשהו.
שישית, מעבר לכל האמור לעיל נתתי אמון גם בדברי מהנדס התעופה פאפאנטוניס. דבריו גובו באסמכתאות שצורפו לתצהירו, לא הוצגו כל ראיות או עדויות נוגדות וגם בחקירתו הנגדית שהייתה קצרה ביותר לא עלה דבר שיש בו כדי לערער בהצהרותיו.
זאת ועוד, אמינות העד פאפאנטוניס התגלתה כאשר לא נרתע לגלות דברים אשר עשויים לסייע לתובעים, כך למשל ביחס לבדיקה האחרונה שבוצעה במטוס העיד מר פאפאנטוניס שזו נעשתה לא במהלך יום 17/4/2019 אלא מוקדם יותר בלילה שבין 16-4 ל – 17/4 ור’ ע”מ 90 לפרוטוקול, שורות 14-17 שם העיד (ההדגשות לא במקור) – “הבדיקה נערכת בלילה לפני תחילת היום הקלנדרי הזה. זאת אומרת שבדיקה של ה-17.4 נערכה בלילה שבין ה-16.4 לבין ה-17.4”.
שביעית, למען הסר ספק נתתי דעתי לת”א (שלום רחובות) 69167-11-16 רגב ואח’ נ’ אל-על נתיבי אויר לישראל בע”מ (הש’ מ’ מזרחי) וכן אל ת”א (שלום רחובות) 1040-02-16 דוד סגל נ’ אל-על נתיבי אויר לישראל בע”מ (השופטת א’ הובר היימן) אליהם הפנו התובעים. פסקי דין לפיהם תקלה טכנית כשלעצמה לא מקנה פטור מתשלום פיצוי. ואולם עיון בשני פסקי הדין מלמד שכלל לא הוכח בבית משפט השלום בו נדונו אודות התקלה שגרמה לעיכוב.
וכך – בעניין דוד סגל נגד אל על, כלל לא הייתה התייחסות למסמכים או לראיות שהובאו ביחס לתקלה; בעניין רגב ואח’ נגד אל על – הבהיר בית המשפט עד כמה לא ניתן לתת אמון בטענות אל על וכך נקבע (ההדגשות לא במקור) – “מדובר בתקלה שהשכיחות שתתרחש היא כדברי עד הנתבעת 3 – 4 פעמים בשנתיים וחצי שבהן הוא עובד בתפקיד, הרי שמתוך דבריו ניתן ללמוד שמדובר בתקלה צפויה, שאכן התרחשה בעבר, שאינה נדירה כלל ועיקר והיה על הנתבעת להתכונן לאפשרות שתקרה בשנית. מעבר לכך, עד הנתבעת לא הצטייד במסמכים התומכים בעדותו, לא הציג לבית-המשפט את מהות התקלה (אף אם מדובר בעניין סודי – ניתן היה לעשות כן לעיני בית-המשפט) לא הציג מסמכים, לא הציג ראיות בזמן אמת, המלמדות על המאמצים שנעשו לפתרון הבעיה, מהו המערך העומד לתיקון בעיות כגון אלה, כיצד בסופו של יום נפתרה הבעיה ומה לקחים הופקו לעתיד”.
ובעניינינו – דווקא כן הוצגו מסמכים, דווקא כן הוצגו “ראיות בזמן אמת”, הוצגה לבית המשפט מהות התקלה, הובהר שמדובר בתקלה נדירה ולא נאמר שזו תקלה המתגלית 3-4 פעמים בשנתיים וחצי. כלומר, הנימוקים שעמדו בפסק דין רגב לחובת המוביל האווירי אל-על, דווקא עומדים כעת לזכותה של הנתבעת 3 ומביאים לכך שאין לקבוע פיצוי.
סוף דבר לעניין הפיצוי בגין עיכוב בטיסה
לסיום ומכל האמור לעיל יש לקבוע שהעיכוב ביציאה מישראל נבע מתקלה העונה לדרישות סעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה (פיצוי) המתייחסות לתקלות “בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות”.
אין לקבוע פיצוי בגין הטענה לאי מתן הטבות
כללי
התובעים עותרים לפיצוי בסך של 10,390 ₪ לכל תובע וזאת “בשל אי קבלת ההטבות כמתחייב מהוראות לשון סעיף 6” בחוק שירותי תעופה (פיצוי). לעניין זה הם מפנים לסעיף 11(א)(1)(ב) הקובע כך:
11. (א) בית המשפט רשאי לפסוק לנוסע שהונפק לו כרטיס טיסה פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,590 שקלים חדשים, אם מצא כי נעשה ביודעין אחד מאלה:
(1) מפעיל טיסה או מארגן –
(א)…
(ב) לא נתן הטבות לנוסע שטיסתו בוטלה, בניגוד להוראות סעיף 6;
במלוא הכבוד, אין מקום לקבוע כל פיצוי ועל כך בפסקאות הבאות.
הוכח שהתובעים קיבלו הטבות, שוברי מזון וארוחות בשדה התעופה
אסמכתאות שהציגה הנתבעת 3
הנתבעת 3 הציגה אסמכתאות לרכישת מזון וארוחות. לעניין זה צורפו, כנספח 2 לתצהירו של מר מנוס זרבאקיס, אסמכתאות המתייחסות לרכישת מזון בעלות של 7,723.73 דולר ארה”ב שהם 27,867.29 ש”ח. האסמכתאות הן:
חשבונית של חברת QAS, המעניקה שירותים בשדה התעופה על סך של 7,723.73 דולר ארה”ב שהוא 27,867.29 ₪.
אישור מיום 18/4/2019 של מסעדת “ארומה אספרסו בר” לרכישת 147 ארוחות בוקר עבור הטיסה BZ694;
אישור נוסף מיום 18/4/2019 של מסעדת “ארומה אספרסו בר”, הפעם לרכישת 47 יחידות “קפה + מאפה” עבור הטיסה BZ694;
אישור נוסף מיום 18/4/2019 של מסעדת “ארומה אספרסו בר”, הפעם לרכישת 50 יחידות “קפה + מאפה” עבור הטיסה BZ694;
אישור מיום 18/4/2019 של מסעדת “לה פרינה”, לרכישת 170 “ארוחות קלות” עבור הטיסה BZ694, אך יחד עם טיסה נוספת שמספרה נכלל באישור. לצורך העניין אצא מהנחה שאכן האישור לא מתייחס במלואו לארוחות עבור התובעים או יתרת נוסעי טיסתם;
אישור נוסף עבור שני נוסעים לבודפשט – אליו לא אתייחס.
כלומר, הוצגו אסמכתאות עבור רכישת 514 מנות(=170+50+47+140) מתוכן 170 מנות נכללו באסמכתא משותפת לטיסת התובעים ולטיסה נוספת. כך או כך מדובר במאות מנות וארוחות שנרכשו עבור נוסעי הטיסה. לא ניתן לומר שהתובעים לא נהנו מהטבות וארוחות בהתאם לחוד שירותי תעופה (פיצוי).
עדויות של התובעים מהן לומדים שקיבלו שוברי ארוחות ושאין בסיס לתביעתם
במהלך החקירה הנגדית של התובעים התברר שגם לגרסתם הם קיבלו שוברי ארוחות. וכך ניתן להפנות לחלק מהתשובות הבאות:
כאשר התובעת גב’ נעמה תבור נשאלה, היא השיבה שהוצעו שוברי ארוחות, אך כלשונה – “אמרו לנו ללכת לארומה, אנחנו לא רצינו חלבי”. וכך נשאלה וענתה (ע”מ 38, ש’ 24-27, ההדגשות לא במקור):
עו”ד אפגין: עכשיו, כשהייתם בנמל התעופה בטיסת ההלוך בישראל, חלק משמעותי מהתובעים שתובעים יחד איתך, הנוסעים מציינים שהם קיבלו שוברי מזון בשדה התעופה. את מכירה את זה?
ת: אמרו לנו אמרו לנו ללכת לארומה, אנחנו לא רצינו חלבי.
ובהמשך נשאלה גב’ תבור והשיבה (ע”מ 39, שורות 6-9, ההדגשות לא במקור):
עו”ד אפגין: מי הציע לכם את שוברי המזון? זה נציג של חברת התעופה?
העדה, גב’ תבור: ברמקול.
עו”ד אפגין: ברמקול.
העדה, גברת תבור: אמרו לנו בגלל שהטיסה מתאחרת, אתם יכולים להיכנס לאכול בארומה.
כאשר נשאלה גב’ תניה רבקה שמיר, השיבה גם היא שחולקו שוברי מזון וכך נשאלה והשיבה (ע”מ 51, שורות 3-8, ההדגשות לא במקור):
ש: אוקיי. עכשיו, את אומרת שקיבלתם במהלך השהות שוברי מזון. מי מסר לכם את שוברי המזון? נציג חברת התעופה?
ת: נציג, הוא הזדהה כנציג חברת התעופה.
ש: אוקיי. האם זה נכון שחוץ מהארוחה שאת מתארת שקיבלתם, הציעו לכם גם קפה ומאפה בשעות הבוקר מארומה?
ת: עד כמה שזכור לי, הציעו.
לעומת גב’ שמיר, הרי מר גד שמיר ניסה בתחילה להתכחש לכך שהוצעו וחולקו שוברי מזון ואולם גם הוא הודה לבסוף שאלה חולקו. וכך נשאל והשיב (ע”מ 56, ש’ 16 ואילך):
ש: לא לא לא, אני שואלת לגבי ארוחות שהם חילקו שוברים.
ת: לא היה, לא טילפנו, לא היה, כאילו אנחנו נמצאים בירח. לא היה אף אחד שידבר לנו. כלום, כלום, לא הנציגים שם,
ש: סליחה שאני עוד פעם עוצרת. האם ידעת שחלקו קפה ומאפה בארומה?
ת: לא לא. אני לא יודע, גם בזה, גם את האוכל שחילקו, ראינו מרחוק קבוצה של אנשים, אז אמרנו נלך לשם לראות מה קורה.
אך מיד לאחר מכן הודה מר גד שמיר שאכן חולקו שוברי מזון ואפילו תיאר את המזון, וכך הדבר בפרוטוקול:
ש: אז קיבלתם או לא קיבלתם?
ת: אז הלכנו לשם ואז אמרו שזכות לחביתה עם כריך.
ש: אז לקחתם או לא לקחתם?
ת: לקחנו וזרקנו את זה.
ש: לקחתם וזרקתם?
ת: מה זה זרקנו, הילדים אכלו והחביתה הייתה קרה, והלחם היה דבוק לחביתה, לא אכלו.
גם מר שלמה בוטון, מהתובעים, הודה שחולקו שוברי מזון. וכך נשאל והשיב מר בוטון (ע”מ 75 שורות 11-23, ההדגשות לא במקור):
ש: חלק מהנוסעים מצהירים שבנמל התעופה נציג של חברת התעופה נתן להם שוברי מזון.
ת: כן, קיבלנו.
ש: אתה קיבלת?
ת: קיבלנו ב-3 בערך, 2 או 3 אחר הצהריים קיבלנו שובר מזון.
ש: מה קיבלת? מהו כלל?
ת: כריך ושתייה אם אני לא טועה בארומה.
ש: ואכלת?
ת: בוודאי. היינו רעבים.
ש: אתה ואשתך?
ת: גם כן.
ש: וראית אנשים שאוכלים?
ת: כל אחד קיבל והלך זה,
וגם מר טל אלקובי הודה שחולקו שוברי מזון, וכלשונו (ע”מ 87, שורות 1-6):
ש: כשהיית בטיסת ההלוך קיבלת שוברי מזון?
ת: קיבלתי שוברי מזון אחרי שצרחתי שהילדים שלי רעבים, אנחנו כבר רכשנו לעצמנו בכסף שלנו, קיבלנו את השוברים מזון כשהם כבר לא היו שמישים לנו.
ש: אז למה צעקת כדי לקבל שוברים מזון אם כבר אכלת?
ת: כי, צרחנו, אני,
התובע, מר זפרן, התייחס אף הוא לשוברי המזון וכן נשאל והשיב (ע”מ 99, שורות 2-7, ההדגשות לא במקור):
עו”ד אפגין:בסדר. קיבלתם במלון, בנמל התעופה שוברי, שוברים למזון?
העד, מר זפרן: עדיאל שלח לי הודעה קולית באיזשהו שלב, לא זוכר בדיוק מתי, שאפשר לגשת לא זוכר איזה בית קפה שם ואפשר לקבל שובר קפה ומאפה או משהו כזה כן.
עו”ד אפגין:והלכת ומימשת? קפה במאפה היה?
העד, מר זפרן: נדמה לי שכן. או לא זוכר בדיוק מה היה, אבל כן.
מכל האמור לעיל עולה שלצד האסמכתאות בדבר רכישת מאות מנות וארוחות, הרי גם התובעים מודים שאכן קיבלו בשדה התעופה שוברי מזון וארוחות.
התייחסות לטענה, שהורחבה בסיכומי התובעים, לפיה לא הוצעה לתובעים החלופה של ביטול הטיסה והשבת התמורה או כרטיס טיסה חלופי
התובעים טוענים, בעיקר בסיכומיהם, שהם זכאים לפיצוי בגין כך שלא הוצע להם להשיב את התמורה במלואה או כרטיס טיסה חלופי – כמשמעות סעיף 6(א)(2) לחוק שירותי תעופה (פיצוי). מכאן, לטעמם, יש מקום גם כן לפצותם בסך של 10,590 ₪ כאמור בסעיף 11(א)(1)(ב) לחוק בגין אי קבלת ההטבות להן הם זכאים על פי דין.
אין מקום לקבל טענה זו של התובעים וזאת מהנימוקים הבאים:
ראשית מדוע אין לקבל טענת התובעים ביחס לאפשרות ביטול והשבת התמורה, לטענת הנתבעים, דרישה זו היא בגדר הרחבת חזית. כאן ייאמר שספק אם בכתב התביעה אכן התכוונו התובעים לעתור לפיצוי בגין העובדה שלא הוצע להם לבטל את טיסתם. עיקר כתב התביעה כלל לא מתייחס לפיצוי בגין רכיב זה וגם תצהירי התובעים לא מתייחסים לכך. עם זאת ולמען ההגינות ייאמר שסעיף 37 לכתב התביעה כולל התייחסות גורפת לסעיף 6 לחוק שירותי תעופה (פיצוי) ובמסגרת זו מוזכרים “שירותי סיוע, השבת תמורה או כרטיס חלופי”. כך שאמנם נושא זה הוצנע בכתב התביעה, אך לא ניתן לומר שכלל לא הוזכר.
שנית ועיקר מדוע אין לקבל טענת התובעים ביחס לאפשרות ביטול והשבת התמורה, התובעים רכשו חבילת נופש בת 11 ימים ועשרה לילות והיו חלק מקבוצה שיצאה במאורגן לאי רודוס למהלך חג הפסח. איני יכול לקבל הטענה לפיה התובעים היו מוותרים על כל חבילת הנופש אילו היו מציעים להם לבטל את טיסתם ולקבל את תמורתה או כרטיס חלופי. אין מדובר בטיסה אקראית, אלא בטיסה שהיא תחילתה של חופשה ונופש בן 11 ימים, לא סביר ואף אין לקבל טענה שהתובעים היו מוותרים על ימי הנופש אילו רק הוצע להם לקבל את תמורת כרטיס הטיסה.
כאן יש לומר שנטל השכנוע ביחס להיקף הפיצויים רובץ על כתפי התובעים וכך למדים גם מ ע”א (מרכז) 45537-10-21, יונייטד אירליינס אינק נ’ ג’סטין קגן (מיום 23/5/2022, סג’ הנ’ הש’ י’ שפסר). בעניינינו לא עשו התובעים דבר על מנת לשכנע שאכן היו מוותרים על כל חבילת הנופש תמורת עלות כרטיס הטיסה לכיוון אחד, מתל אביב לרודוס.
לאור האמור לעיל ובהינתן העובדה שקביעת הפיצוי בהתאם לסעיף 11(א)(1)(ב) הוא בכפוף לשיקול דעת בית המשפט – אני קובע שאין מקום לחייב בפיצוי בגין העובדה שלא הוצע לתובעים לבטל הטיסה ולקבל תמורתה או כרטיס חלופי.
סוף דבר וסיכום הדיון לעניין הפיצוי בגין אי מתן הטבות
הוכח שהתובעים קיבלו ההטבות על פי חוק. עוד נקבע לעיל שאין מקום לפצות את התובעים בשל העובדה שלא הוצע להם לבטל את טיסת ההלוך ולקבל תמורה כספית או כרטיס טיסה חלופי. לאור האמור לעיל – אין לקבל התביעה לתשלום פיצוי בגין אי מתן הטבות.
אין לקבוע פיצוי בגין עגמת נפש
התובעים עותרים לפיצוי נוסף, בגין עגמת נפש, בסך של 5,000 ₪ לכל תובע. במלוא הכבוד אין לקבל דרישה זו, בוודאי לא כאשר נדחו טענות התובעים לפיצוי סטטוטורי מכח חוק שירותי תעופה (פיצוי).
ככלל ייאמר שבמקרים בהם קמה לה חפיפה בין רכיבי פיצוי, הרי יש להיזהר פן רכיב פיצוי אחד יוחלף ברכיב פיצוי כללי כפיצוי בגין עוגמת נפש. קביעת פיצוי בגין עגמת נפש אינה בגדר ברירת מחדל למקרים בהם נפסלו כל רכיבי הפיצוי על פי דין. לעניין זה ר’ ע”א (מחוזי תל אביב) 28167-08-19, מועלם ואח’ נ’ אפריקה התחדשות עירונית בע”מ (מיום 24/12/2019, השופטת א’ כהן) שם נקבע כך – “באשר לאי פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש: פסיקת פיצוי בגין רכיב זה מסורה לשיקול דעת בית משפט ולא נעשית בדרך שבשגרה. למעשה, בכל מקרה של הפרת חוזה, ניתן יהיה לטעון, כי נגרמת “עוגמת נפש” לצד שהחוזה כלפיו הופר ובכל זאת, אין פוסקים לרוב נוסף לפיצוי הממוני בגין נזק שנגרם כתוצאה מהפרת החוזה, גם פיצוי בגין “עוגמת נפש”. לרוב פוסקים פיצוי בגין רכיב זה, כאשר לא ניתן לפסוק לטובת התובע פיצוי בגין רכיב אחר באופן שישקף עוולה שנעשתה ביחס אליו או את הפרת החוזה כלפיו”. להרחבה ר’ גם ע”א 628/87, חורי נ’ חברת החשמל לישראל בע”מ, פ”ד מו(1) 115 (1991); וכן ע”א 4630/04, קניונים נכסים ובנין בע”מ נ’ בני יעקב נדל”ן בע”מ, (מיום 13/2/2006).
לאור האמור לעיל, כאשר נדחו כל טענות התובעים לפיצוי בגין עיכוב בטיסה, או אי מתן הטבות – הרי אין בעניינינו לקבוע פיצוי ברכיב נוסף ונפרד של עגמת נפש.
אין לקבוע פיצוי בגין טענות כנגד האירוח ברודוס
כללי
התובעים העלו במסגרת “הרקע העובדתי” בכתב התביעה, טענות ביחס לאיכות המזון במלון בו התארחו, ביחס לאירועי הבידור וכן ביחס להיעדר מעלית שבת וכיו”ב טענות באשר ל”כשרות” המלון. קריאה קפדנית של כתב התביעה מלמדת שבגין רכיבים אלה לא נתבע סכום פיצוי ספציפי. עם זאת ולמען הזהירות אתייחס גם לטענות אלה, טענות שבמלוא הכבוד יש לדחות.
אין לפסוק פיצוי בגין הטענות לאיכות המזון במלון
התובעים העלו טענות ביחס למגוון המזון שקיבלו במלון ברודוס וכן איכותו. הטענות לא עולות כדי עוולה משפטית או כדי הפרת הסכם המחייבים בפיצוי. הטענות, לכל היותר, הן בגדר ביקורת אישית, שמקומה הוא במסגרת חוות דעת שיווקית ולא במסגרת קביעה שיפוטית.
הנתבע 1 ציין שגייס אנשי מקצוע מיוחדים לצורך הכנת מאכלים כשרים במלון באי רודוס. כאשר ניסו הנתבעים לחדד ולהבין מה הטענות כנגד איכות ומגוון האוכל שהוגש, התברר כאמור שמדובר בהעדפות אישיות של התובעים ולא בהפרת הסכם או עוולה, וכך למשל כאשר נשאלה גב’ ריקי לוי היא ציינה (ע”מ 31, שורות 25-26) “וגם האוכל היה קטסטרופה, סליחה שאני אומרת את זה” אך לפני כן השיבה (ע”מ 31 לפרוטוקול שורות 1 ואילך, ההדגשות לא במקור):
ש: רוצה לפרט לנו מה היה ירוד באוכל?
ת: בוודאי. כשאנחנו הגענו למלון, קודם כל, בארוחת ערב חג, נכנסנו ב-21:00 בערב לאכול. אבל הוגשו לנו המנות ב-00:00 בלילה.
ש: זה ליל הסדר.
ת: כן. הוגשו 4 סוגי סלטים ו-2 מנות של כבד ועוד איזה מרק, משהו. כבד אם אני לא טועה. כבש וזהו, זה מה שהוגש.
ומר מרדכי תבור העיד והתלונן על המזון כך (ע”מ 18, ש’ 18 ואילך, ההדגשות לא במקור):
“כן אני, הוא היה אצלי בשולחן ואמרתי לו, יש פה 500 אנשים ומתוך ה-500 יש 400 אנשים מעדות אשכנז ו-100 מעדות המזרח אז צריך אולי גם לדאוג להם בארוחה סבירה, בוא נאמר לא עיראקית, לא מרוקאית, אבל משהו שיהיה אכיל, אבל לא להכריח אותנו לאכול מה שאנחנו לא אוהבים, מה שאנחנו לא רגילים לאכול, מילא היית עושה משהו אחר אז היינו מסתדרים עם זה, אבל זה לא היה לא זה ולא זה”
גב’ ג’קי סבאג העידה לגבי האוכל במלון כך (ע”מ 43, שורות 13-15):
“אני ובתי היינו צריכות לאכול 4 מצות בערב חג, כששמים 4 סוגי סלטים, בזמן שאני באזכרה של אמי, זכרונה לברכה, שמה 12 סוגים של סלטים”
גב’ נעמה תבור נשאלה והשיבה לגבי האוכל שהוגש (ע”מ 34, שורות 6-8, ההדגשות לא במקור):
עו”ד נוימן:בליל הסדר היה ארוחת חג?
העדה, גברת תבור: האמת? לא הייתי מרוצה בכלל. זה לא אוכל בשבילנו, הכל היה מתוק בקושי היה מה לאכול. לא אהבתי את זה.
גב’ תניה רבקה שמיר הלינה על רמת הצ’יפס שהוגש ועל כך שהוגש “פעם אחת או פעמיים” (ע”מ 45, שורה 16) וכן העידה (ע”מ 45, שורות 3-4):
ת: ציפיתי לארוחות ילדים. הילדים שלי חיו על מצה ועל חטיפים שהבאתי מהבית.
ובהמשך (ע”מ 45-46):
ת: כשלא היה את הצ׳יפס הטרי אז הם לא אכלו כלום, היה יומיים שהיה כאילו ארוחת ילדים מסודרת, ואז אכלו ובסדר, אבל מעבר לזה, אני לא זוכרת שהיה ארוחה שאני יכולה להגיד, אוקיי הילדים שלי אכלו ובסדר, היה להם מה שהם אוהבים.
לסיכום ביחס למזון שהוגש – הדוגמאות לעיל מלמדות שאכן לתובעים טענות כנגד המזון שהוגש. בין אם מדובר באוכל מתוק יתר על המידה. בין אם מדובר בארוחה הכוללת, מבחינת מגוון הסלטים, ארבעה שלטים בלבד. ובין אם מדובר בהעדפות לארוחות המתאימות גם לעדה כזו או אחרת. ואולם, אין בטענות בסיס המהווה מסד משפטי למתן פיצויים. ובמילים פשוטות יותר – לא הוכחה כל הפרת הסכם, או כל עוולה שמחייבת רביעת פיצוי. אין מדובר במצב בו קיבלו התובעים התחייבות לתפריט סגור ומוגדר והייתה חריגה מהתחייבות זו. גם אין הדבר דומה, למשל, לאדם המזמין מנה מסוימת במסעדה ומקבל מנה אחרת לגמרי.
אין לפסוק פיצוי בגין טענות לפיהן לא התקיימו אירועים
כללי – התובעים טענו שלא הייתה כל פעילות במלון במהלך הנופש, וכלשון כתב התביעה – “נופשי מלון “פלאדיום” נאלצו להעביר את שהותם במלון ללא כל תכנית אמנותית כמובטח, ולכל היותר התקיים שיעור תורה בצרפתית פעם ביום במלון, וזאת בניגוד לנופשי המלון “אלסיום” שנהנו מתכנית מגוונת”.
הנתבעת 1 דווקא הקימה אוהל מיוחד לאירועי הבידור – מנגד הבהיר מר עדיאל רוסה מטעם הנתבעת 1 שנערך במיוחד לקיים אירועים, כאשר בחצר מלון אליסיום השכן למלון פלדיום – “הוקם ונבנה לשם כך בערב החג אוהל מיוחד וגדול ע”י הנתבעת 1 ועל חשבונה, על מנת שיוכל להכיל את כל הנופשים משני המלונות יחד וכל הנופשים משני המלונות מוזמנים להגיע לכל הופעה או פעילות ובכל עת שיחפצו” (סעיף 8 לתצהירו).
אירועים ואמנים שהוזמנו
מר עדיאל רוסה הוסיף ופירט בתצהירו שורה ארוכה של אמנים שהוזמנו ואירועים שהתקיימו, וכך למשל:
הנתבעת 1 הביאה, בטיסה שהוזמנה את “גדול הזמרים ישי ריבו” וזה הופיע בפני אורחי שני המלונות;
בנוסף הובא למקום “הזמר הנודע שמחה פרידמן” שהגיע למקום במיוחד לכמה שעות בהן הופיע בפני אורחי שני המלונות;
בנוסף דאגה הנתבעת 1 להביא “קלידן בעל שם” שהופיע כל ערב באוהל המיוחד;
אותו קלידן הנזכר לעיל אף ארגן מעגלי “קומזינג” בלובי המלון “עם שירי רגש לתוך הלילה”;
בנוסף הובא מישראל “חזן וזמר בעל מוניטין” שינעים את תפילות החג;
בנוסף, הובא מישראל אמרגן אשר ארגן פעילויות לאורחי שני המלונות;
באחד הערבים התקיימה תחרות “כוכב נולד” לילדים והעולים לשלב האחרון הופיעו באוהל לפני אורחי שני המלונות;
עוד התקיים, באחד הערבים, “חידון טריוויה דיגיטלי ומושקע” אשר כלל “מקרן ענק שבו הופיעו הן החידות והן דירוג הפותרים נכונה”;
בנוסף, חגגו האורחים את המימונה באירוע משותף שנערך במלון פלדיום;
בנוסף, במשך כל שעות היום ארגנה הנתבעת 1 “חדרים מיוחדים עם שמרטפיות דוברות עברית שהובאו במיוחד לשם כך מישראל עם ארגזים מלאים במשחקים ובציוד”;
ועוד בנוסף, אורחי המלונות יצאו לטיולים ברחבי רודוס – “שייט, שופינג וסיורים”;
ועוד בנוסף, לאורחי שני המלונות ניתנה האפשרות ליהנות מאטרקציות ימיות במחיר סמלי.
שני בתי המלון, פלדיום ואליסיום, ממוקמים בסמוך זה לזה. במלוא הכבוד אין כל פסול בכך שאירועים, זמרים, חידונים ופעילויות שונות – אורגנו יחדיו באחד משני בתי המלון הסמוכים. כך בכלל, וכך כאשר הוכח שהתובעים ידעו ואף השתתפו גם באירועים במלון אליסיום.
חלק מהתובעים עמדו על כך שכלל לא ידעו על ההופעות שאורגנו, אך ניכר מתשובות תובעים אחרים שאכן ידעו על ההופעות, וזאת מתוך הטענות שהעלו ביחס לאותן הופעות. וכך למשל נשאלה והשיבה גב’ תבור (ע”מ 36, שורות 18-22, ההדגשות לא במקור):
עו”ד נוימן:בהופעה של ישי ריבו היית?
העדה, גברת תבור: הייתי האמת. לא נהניתי, היה נורא חם, זה היה אוהל כזה מסכן, הכניסו אותו שם, היה מלא ילדים שפשוט אי אפשר היה לשמוע אותו, ליהנות ממנו וכל מה שהגישו כאילו מה שלקחנו, לא משנה, זה ילדים, אני לא אוהבת את זה, פשוט באו ולקחו לנו הכל שם.
מר זפרן טען לאפליה בין אורחי שני המלונות וכלשונו (ע”מ 95, שורות 30-32):
ת: להדגיש לך? להגיד לך בדיוק מה אני חשבתי? חשבתי שיש פשוט אפליה בין אלה ששוהים במלון אליסיום לבין אלה שיושבים, שנמצאים במלון שלנו. הייתה פשוט אפליה. לא.
אך לפני כן הודה מר זפרן שידע על ההופעות, אם כי “בטעות” וכך נשאל והשיב (ע”מ 94, שורות 9 ואילך, ההדגשות לא במקור):
ש: הבנתי. ההופעות שהיו במלון ליד, באליסיום ידעתם עליהן?
ת: לא אני ידעתי עליהם בטעות. לא עדכנו אותנו.
ועוד העיד מר זפרן, ביחס להופעת הזמר ישי ריבו:
ש: ובאתם להופעה ישי ריבו?
ת: אני הגעתי להופעה של ישי ריבו, רק בגלל שמישהו הואיל בטובתו לעדכן אותי על זה.
ש: הבנתי. אז בהופעה של ישי ריבו היית?
ת: הייתי, אבל לא נשארתי.
ש: למה?
ת: כי היה, לא היו תנאים טובים בכלל. עמדתי, לא היה מקום היה חם, היה רעש נוראי, אפילו דיברתי עם ישי ריבו בעצמו אחרי ההופעה, הוא בעצמו לא נהנה בכלל מההופעה.
ובהמשך כאשר נשאל מר זפרן ביחס לחגיגת המימונה, סיכם את החופשה כולה וציין – “לא נהניתי מסך החופש” וכך בפרוטוקול:
ש: הבנתי. המימונה שהיה אצלכם,
ת: המימונה שהיה אצלנו, כן?
ש: היה בסדר?
ת: יחסית למה היא בסדר? יחסית ל,
ש: אתה אומר לא נהנית, אני מחפשת את מה כן נהנית. מימונה היה בסדר?
ת: תראה אני לא נהניתי מסך החופש.
כך או כך, נראה שאין חולק על העובדה שהתובעים ידעו היטב על האירועים באוהל שהוקם במיוחד בשטחי מלון אליסיום. ההוכחה לכך מובאת בכתב התביעה עצמו, כאשר הלינו התובעים על קיום האירועים במלון אליסיום וכלשונם (סעיף 24 לכתב התביעה) – “בנוסף, נופשי מלון “פלאדיום” נאלצו להעביר את שהותם במלון ללא כל תוכנית אמנותית כמובטח ולכל היותר התקיים שיעור תורה בצרפתית פעם ביום במלון, זאת בניגוד לנופשי המלון “אלסיום” שנהנו מתכנית מגוונת”.
לסיכום ביחס לפעילויות שאורגנו במהלך הנופש – מכל האמור לעיל עולה שדווקא היו אירועים שאורגנו במהלך הנופש אליו יצאו התובעים. עולה שחלק מהאירועים ואפילו מרביתם התקיימו באוהל שהוקם במיוחד באחד משני המלונות אליהם אורגנה חבילת הנופש, ואולם מדובר בשני בתי מלון סמוכים שניתן להגיע מהאחד לשני בהליכה רגלית קצרה. עוד הוכח שהתובעים, ולפחות חלקם הודו בכך, אף עברו לאוהל האירועים ואף השתתפו באירועים לרבות חגיגת מימונה במלון פלדיום. במצב דברים כזה לא קמה כל עילה לקבוע פיצוי לתובעים.
אין לקבל הטענות ביחס להיעדר מעלית שבת במלון הנוכרי או קיומם של שירותי גברים וברזים אלקטרוניים במסגרת חדרי השירותים הציבוריים, וכן טענות ביחס לדלתות חדרי המלון או היעדרו של “עירוב” במלון
התובעים טענו שבמלון בו שוכנו לא פעלה מעלית שבת. עוד טענו לכך שחדרי השירותים הציבוריים כללו משתנות אלקטרוניות וכן ברזים אלקטרוניים. עוד הלינו התובעים על כך שדלתות חדרי המלון נפתחו באמצעות כרטיס מגנטי – כך שהיה עליהם להשאיר אותן פתוחות על מנת לא לחלל את השבת והחג. בנוסף טענו התובעים להיעדרו של “עירוב” במלון.
מנגד העלתה הנתבעת 1 טענות שונות וביניהן טענה לקיומם של גויים של שבת או טענה לפיה התובעים מוקמו בקומות נמוכות.
במלוא הכבוד, אין מקום לקבוע פיצוי בגין האמור בס”ק (א) לעיל. ניתן להבין את המורכבות בשהותם של בן או בת העם היהודי, במלון נוכרי בו לא פועלת מעלית שבת; או בשהות במקום בו לגברים לא קיימת אפשרות לעשות שימוש בשירותים ציבוריים בשבתות ויש צורך להגיע לחדר הפרטי לשם כך. אך לא ברור כיצד ניתן לחייב בתי מלון מחוץ לישראל בהתקנים כאמור ומכאן לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי ככל שלא קיימים התקנים אלה.
נכון הוא שבמדינת ישראל קיימים פתרונות לחלק מהמורכבויות עליהן הצביעו התובעים. כך למשל ניתנה תשובה למורכבות “מעלית השבת” וכך קובע סעיף 158א(א1)(1) לחוק התכנון והבניה, תשכ”ה – 1965 כפי שתוקן בשנת 2001 כי “בכל בנין מגורים, ובכל בנין ציבורי כהגדרתו בסעיף 158ב, שבהם מותקנת יותר ממעלית אחת יותקן באחת המעליות מנגנון פיקוד שבת” (ההדגשות אינן במקור).
באשר להיעדרו של “עירוב” בבית המלון, נראה שמצב כזה אינו דווקא נחלת בית המלון אליו הופנו התובעים. גם לא הוצגה כל הוכחה לכך שנהוג במלונות נוכרים לקיים עירוב בחצריהם. על פניו היעדר העירוב אינו מונע כל התנהלות, אך מגביל טלטול חפצים.
כך או כך לא הוצגה כל חוות דעת מקצועית, או אף שאינה כזו המבהירה מה משמעו של אותו היעדר עירוב? ובעיקר כיצד ניתן להתמודד עם היעדרו? האם ניתן למשל לשכור חצרי המלון למהלך השבת או החג? האם ניתן לפזר חפצים קודם השבת או החג? או האם ניתן לפעול בכל דרך הלכתית אחרת? לא סביר הוא שהמשמעות ההלכתית היא שלבנות ובני העם היהודי אסור להתארח בבתי מלון נוכריים. בכל מקרה – אף אם זו המשמעות, הרי היא לט הוכחה.
כאמור, לא מצאתי כל חובה מכוחה ניתן לחייב בתי מלון מחוץ לישראל להתקין מעליות שבת, או התקנים אחרים שעל היעדרם הצביעו התובעים. חובה שבהיעדרה ניתן להיפרע פיצויים ממארגני טיולים שחשפו את התובעים למלונות מסוג זה. זאת ועוד, התובעים לא המציאו כל חוות דעת או כל מידע אמפירי ממנו ניתן ללמוד שנהוג וידוע שבתי מלון בניכר מתקינים התקנים דוגמת מעלית שבת וכיו”ב. מכאן גם אין מקום לחייב בתשלום פיצוי בגין היעדרם של התקנים אלה.
הערה לפני סיום וכן סוף דבר
למען הסר ספק, נתתי דעתי לכך שהתובעים כללו בכתב התביעה טענות להפרת חובה חקוקה ואף רשלנות מצד הנתבעים. עם זאת מסקנות פסק הדין לעיל מלמדות שאין לקבוע פיצויים – לא בשל טענות האיחור בטיסה ולא בשל הטענות ביחס לאירוח ברודוס – כאשר לא הוכחה כל הפרת חובה חקוקה או התרשלות כלשהי.
ביחס לזהות הנתבעים אציין שצירופה של הנתבעת 3 לתביעה, ממד שמהות התביעה ועיקרה היה אך ורק טענת העיכוב בטיסה. ודוק, לא ייתכן שהתובעים אכן התכוונו לתבוע את הנתבעת 3, חברת תעופה, בגין כשלים באירוח בבית מלון או בגין היעדר הופעות בידור מספקות במהלך הנופש.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני קובע כדלקמן:
התביעה כנגד הנתבע 2, אשר כלל לא נטל חלק בניהולה – נמחקת.
התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-3 נדחית.
הודעת צד ג’ שהגישה הנתבעת 1 ממילא נדחית.
אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בסך כולל של 36,000 ₪. סכום זה ישולם כדלקמן: 24,000 ₪ לידי הנתבעת 1 ו – 12,000 ₪ לידי הנתבעת 3. כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.
אני מחייב את הנתבעת 1 ומודיעת צד ג’ בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד לצד ג’ בסך כולל של 12,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
תשומת הלב לכך שהתובעים 18-19 נמחקו מההליך לבקשתם בהחלטה כבר מיום 19/9/2021.
ניתן היום, י”ג אדר תשפ”ג, 06 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
ניתן היום, י”ג אדר תשפ”ג, 06 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
חתימה
