לפני:
המאשימה:
הנאשם:
בשם המאשימה:
בשם הנאשם :
שראל
בית משפט השלום בנתניה
כתב האישום המתוקן
כבוד השופט גיא אבנון
מדינת ישראל
באמצעות תביעות מרכז – שלוחת נתניה
.1
נגד
אבנר שמלה
עוייד אלמוג בן חמו ועוייד שיר זהבי
עוייד אוהד חן ועוייד משה גזלה
ההליך התנהל בדלתיים פתוחות, אך גזר הדין המלא ניתן תחת צו איסור פרסום, על מנת
למנוע פגיעה בפרטיותה של המתלוננת. לאחר שנתקבלה הסכמתה של המתלוננת לפרסומו
כששמה חסוי, ניתן בזה פומבי לגזר דין כנוסחו להלן. הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בכתב
אישום מתוקן בעבירות אלימות כנגד בת זוגו (דאז), גב' — (להלן: המתלוננת). לאחר הודייתו
הופנה הנאשם לקבלת תסקיר מבחן, ללא הסכמות עונשיות בין הצדדים. בדיון מיום 8.3.22 טענו
הצדדים לעונש והובאו ראיות, לרבות עדותה של המתלוננת. זה המקום לציין כי ההגנה ביקשה
להפנות את הנאשם לקבלת תסקיר נוסף, אך בקשתה נדחתה כפי שיפורט בהמשך.
גזר דין
נוסח מותר בפרסום
במועד הרלוונטי היו הנאשם והמתלוננת בני זוג משך כשנה ומחצה, מאורסים על סף
חתונה. המתלוננת התגוררה בבית הוריה. מספר ימים עובר ליום 2.9.20 הודיעה המתלוננת
לנאשם כי היא מעוניינת להיפרד ולבטל את החתונה.
אישום מס' 1: ביום 2.9.20 בשעה 23:00 לערך שבה המתלוננת לביתה. משהבחין
הנאשם כי החנתה את מכוניתה, רץ לעבר הרכב, נכנס למושב הנהג, התיישב על המתלוננת, סגר
את הדלת, הניע את הרכב והחל לנסוע מהמקום תוך שאחז בידה של המתלוננת ומ
ומנע ממנה לצאת
מהרכב. בהמשך עצר את הרכב, לקח את מכשיר הטלפון של המתלוננת מידה, ודרש כי תצא מן
הרכב. משסירבה תפס אותה בחוזקה בשד ימין, ושב על דרישתו. משעמדה על דעתה תפס הנאשם
את המתלוננת במותניה, הוציא אותה בכוח מן הרכב, הניף אותה על כתפיו ונשא אותה לפינה
חשוכה בסמוך, שם איים עליה כי "אם לא תיתן לו עוד צ'אנס, הוא יתחיל ללכלך עליה".
עמוד 1 מתוך 12
שראל
בית משפט השלום בנתניה
המתלוננת ניסתה לחזור למכוניתה כדי לעזוב את המקום. אז לקח ממנה הנאשם בכוח את
מפתחות הרכב, הניחם על הארץ וחסם את המתלוננת מלהגיע אליהם. האחרונה שבה והבהירה
לו כי ברצונה לנסוע, ובתגובה איים עליה פעם נוספת באומרו: "אם צריך שאני אהרוג אותך
בשביל שלא תלכי, אני אהרוג אתך, אאנוס אותך אם צריך". רק לאחר שהמתלוננת הסכימה
להצטלם עם הנאשם "תמונת סלפי" כשהיא מחייכת, והבטיחה לו לבקשתו כי השניים יחזרו
לזוגיות, נאות הנאשם להשיב לה את מפתחות הרכב ואיפשר לה לעזוב את המקום. כתוצאה
ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת חבלות בדמות סימן כחול ברגלה וסימנים אדומים
בצווארה. בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז1977 (להלן: חוק העונשין); תקיפה הגורמת חבלה של ממש בן זוג, לפי סעיפים 380 ו
382(ג) לחוק העונשין.
אישום מס' 2: ביום 30.8.20 בשעות הערב
הנאשם הגיע למקום ללא
הזמנה, ביקש לשוחח עם המתלוננת, ובמהלך השיחה איים עליה באומרו כי אם לא תסלח לו,
הוא יגמור לה את החיים. בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק
העונשין.
אישום מס' 3: ביום 27.8.20 בשעות הערב הלכו הנאשם והמתלוננת למסיבת יום הולדת
ב—–. הנאשם החליט לשוב הביתה, וכי המתלוננת תחזור בהמשך הערב במונית. בחלוף דקות
אחדות ביקש מן המתלוננת לצאת החוצה, ולחזור עמו לבית. משחשה המתלוננת כי הנאשם עתיד
להשתולל, יצאה לעברו, אז תפס הנאשם בחוזקה בזרועותיה, הרים אותה, אחז אותה בלסת
והבהיר לה כי איננו מאשר לה להישאר במקום, ושהוא יחזיר אותה הביתה. בהמשך החל הנאשם
לבכות, ואיים עליה באומרו: "אם את רוצה לגמור לי את החיים, אני אגמור את שלך". המתלוננת
השיבה כי היא רוצה להישאר, ובתגובה הרים אותה הנאשם והשליך אותה לרכב. בגין אישום זה
הורשע הנאשם בעבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; תקיפה סתם – בן זוג, לפי
סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין.
תסקיר מבחן
.2
יודגש בפתח הדברים כי התסקיר נערך בליווי מתורגמנית, ומובן שכך גם הדיונים בבית
המשפט. הנאשם בן 23, עלה מצרפת לפני כשנתיים וחצי בעקבות הוריו. הוא השלים 12 שנות
לימוד בצרפת ללא תעודת בגרות, קורס משגיחי כשרות, קורס מאמני כושר, עבד תקופה
במסעדנות ותקופה נוספת בתחום הבנייה. הוא מתגורר בבית הוריו, ועובד כמאמן כושר ללקוחות
עמוד 2 מתוך 12
טיפולית, אל מול קצינת המבחן, בחר להתכחש להם, ביטל כל טענה לאלימות פיזית או מילולית
כלשהי מצדו כנגד המתלוננת, והסתפק בנטילת אחריות בגין הטרדתה וחוסר כיבוד החלטתה
להיפרד ממנו. ראוי לתת את הדעת לכך שאלו אמירותיו של הנאשם לאחר ההליכים הטיפוליים
שעבר, ואם זהו המצב כיום, ברי כי מסקנתה של קצינת המבחן, לפיה הנאשם איננו מתאים או
בשל להליך טיפולי – מבוססת על אדנים ראויים. אוסיף כי בניגוד לטענותיו של ב"כ הנאשם
שהלין כנגד מקצועיות התסקיר, התרשמתי כי קצינת המבחן ביצעה עבודה יסודית, זהירה
ורגישה: בחנה כל נתון אפשרי; שוחחה עם הנאשם ממושכות בליווי מתורגמנית; איפשרה לו
להתבטא באורח חופשי; מיקדה אותו בקשיים; הציבה בפניו מראה בה נמנע הנאשם להתבונן;
שוחחה עם המתלוננת ועם הגורמים שטיפלו בנאשם; ובקצרה, עשתה עבודתה באופן מקצועי
ומעורר הערכה.
שראל
בית משפט השלום בנתניה
.9
הערה בטרם סיום: בתום עדותה לפניי ביקשה המתלוננת להוסיף דברים אשר מפאת
חשיבותם יובאו כלשונם: "יש עוד דבר אחד חשוב שרציתי להגיד. הגעתי עם חברה אחת, לא עם
המשפחה, לא עם ההורים, לא עם עוד חברות. ההורים שלי לא יודעים את כל הסיפור. אף הורה
לא יכול לשמוע את זה. אני לא יכולה לספר להם. לא רוצה שידעו מה חוויתי. לא הייתי יכולה
לדבר איך שאני מדברת עכשיו". דבריה של המתלוננת ממחישים את הבדידות והקושי שהם מנת
חלקן של נפגעות עבירות האלימות במשפחה, אשר לעתים רבות נמנעות מלספר לסביבתן
הקרובה את שאירע להן, גם שנים רבות לאחר האירוע. הסיבות לכך מגוונות – בושה, רצון להותיר
את הדברים מאחור, חשש מפני הפגיעה הנפשית שתיגרם לבני המשפחה כתוצאה מהחשיפה,
ועוד. יהא הנימוק אשר יהא – התוצאה היא שקורבנות העבירה נאלצות לשאת בנטל לבדן, על
ההשלכות הכרוכות בכך. בהינתן עמדתה זו של המתלוננת, מצאתי להורות בשלב זה על איסור
פרסום גזר הדין, והריני לקבוע כי התיק יהיה חסוי מפני הציבור. בצד זאת, המאשימה מתבקשת
לעמוד בקשר עם המתלוננת ולהביא את עמדתה באשר לאפשרות פרסומו של גזר הדין בנוסח
מצונזר, תוך הסתרת שמה וחלק מהפרטים (ומנגד תוך מתן פומבי לשמו של הנאשם).
.10
אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
א.
ב.
14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי 9 ימי מעצר (2.9.20 – 10.9.20).
6 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך שלוש שנים עבירת
אלימות מסוג פשע.
3 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך שלוש שנים עבירת
אלימות מסוג עוון, לרבות איומים.
עמוד 11 מתוך 12
ג.
.2022
שראל
בית משפט השלום בנתניה
ד.
פיצויים בסך 10,000 ₪ אשר ישולמו למתלוננת (עדת תביעה מס' 3). הפיצויים
ישולמו ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 10.5.22 ובכל 10
בחודש שלאחריו. לא ישולם איזה מהתשלומים במועדו, תעמוד יתרת הפיצויים
לפירעון מידי.
הנאשם ייתן התחייבות בסך 4,000 ₪ להימנע במשך שלוש שנים מביצוע עבירת
אלימות מסוג פשע או עוון, לרבות איומים. הנאשם יצהיר על התחייבותו לפניי
עוד היום, שאם לא כן, ירצה תקופת מאסר בת 5 ימים. ההתחייבות תיכנס לתוקף
במועד שחרורו של הנאשם ממאסר.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.
גזר הדין המלא, המחייב והאסור בפרסום ניתן במעמד הצדדים ביום ב' ניסן תשפ"ב, 03 אפריל
כאמור, הנוסח המצונזר דנן מותר בפרסום.
ניתן היום, ב' ניסן תשפ"ב, 03 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.
עמוד 12 מתוך 12
גיא אבנון, שופט
ת"פ 9522-09-20 מדינת ישראל נ' שמלה
פרטיים. הנאשם נעדר הרשעות קודמות, הופנה לראשונה לשירות המבחן בהליך המעצר, נעצר
תחילה בפיקוח אלקטרוני, בהמשך שוחרר לחלופת מעצר, והתנאים הוקלו מעת לעת. הנאשם
תיאר מערכת יחסים יציבה, קרובה ומכבדת עם המתלוננת משך כשנתיים. כחודשיים עובר
לחתונתם החליטה להיפרד ממנו, לתפיסתו הדבר נעשה בלחץ משפחתה. הוא סיפר כי התקשה
לקבל את החלטתה, במיוחד כיוון שלשיטתו הדבר לא נבע מרצונה, אלא מקשייה לעמוד אל מול
בני משפחתה שהתנגדו לקשר בין השניים בשל פערים כלכליים בין המשפחות. לדברי קצינת
המבחן, הנאשם הצליח להתייחס להתנהגותו האובססיבית, לקשייו לקבל את הפרידה, והודה כי
הטריד את המתלוננת וכפה את נוכחותו עליה. בצד זאת, התקשה להתייחס להתנהגותו האלימה
והמאיימת המפורטת בכתב האישום. באשר לאישום הראשון, שלל אלימות פיזית ומילולית. הוא
כפר בטענות כי תפס בשדה של המתלוננת, כי נשא אותה שלא בהסכמתה וכי איים עליה. באשר
לאישום השני, טען כי לא התבטא באופן מאיים, וגם באשר לאישום השלישי כפר בביצוע
העבירות. בצד טענותיו של הנאשם כי הוא "מבין כיום" שהתנהגותו "הייתה בעייתית", וכי
"מערכת היחסים הייתה הרסנית עבורו", כך שהיה עליו לקבל את החלטתה של המתלוננת ולא
לנסות לחזור לקשר עמה באופן מטריד ואובססיבי, מצאה קצינת המבחן להדגיש כי הנאשם "שלל
ככלל התנהגות אלימה ביחסיו עם המתלוננת, וכמתואר עלתה הכחשה של חלקים אלו והדיפה
של ניסיונותינו להתבונן עמו בהם באופן מעמיק יותר".
,
הנאשם סיפר כי בחודש נובמבר 2020 השתלב בטיפול NLP ראשוני בן שבעה מפגשים,
כשלדברי המטפלת התקשה תחילה לבין את חומרת מעשיו והשפעת התנהלותו על המתלוננת,
ובהמשך הבין שטעה כשניסה ליצור עמה קשר לאחר פרידתם, ופיתח יכולות שליטה ואיפוק
במצבי כעס. בהתאם להמלצתה של המטפלת השתלב הנאשם בטיפול בן כשישה חודשים אצל
מטפל זוגי. משיחה עם המטפל עלה כי מטרת הפגישות הייתה לסייע לנאשם להסתגל לתנאי
המעצר, לעבד את הפרידה מבת זוגו, לבחון את דפוסי התנהגותו ולרכוש כלים להתמודדות
במצבי כעס. לדבריו, הנאשם סיים את הטיפול מיוזמתו, חרף הערכתו של המטפל כי הלה נזקק
להמשך טיפול.
בשיחה עם המתלוננת התרשמה קצינת המבחן כי במהלך הקשר בין השניים חוותה
המתלוננת אלימות באופנים שונים, ונאלצה להתמודד עם צורכי השליטה של הנאשם וניסיונותיו
להצר את צעדיה ולצמצם את קשריה החברתיים. לאחר הפרידה חלה הסלמה באלימות הפיזית
כמתואר בכתב האישום. המתלוננת סיפרה כי לאחר פרידתם פנתה לטיפול, כי מאז לא יצר איתה
עמוד 3 מתוך 12
שראל
בית משפט השלום בנתניה
הנאשם קשר ישיר, אך לדבריה מצאה לאחרונה כי הלה ממשיך במעקב אחריה ברשתות
החברתיות, וכי עדיין חוששת מפניו וחשה מאוימת.
קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם נעדר דפוסי התנהגות עברייניים או שוליים. בצד זאת,
בכל הקשור בהתנהלותו במישור הזוגי, הוא טשטש את הקשיים והקונפליקטים במערכת היחסים,
ומסר תיאור מצומצם ומגמתי. ניכרו צורכי שליטה גבוהים, תלותיות, קושי בנפרדות וקושי
בוויסות בעיקר במצבי תסכול. התנהגותו של הנאשם הסלימה בעקבות החלטתה של המתלוננת
להיפרד ממנו, אז פעל באובססיביות ללא יכולת לראות את צרכיה של המתלוננת או להתחשב
ברצונותיה. הטיפול שעבר הנאשם סייע לו להכיר בהתנהגותו המטרידה והכפייתית, והוא אף
החל לקבל את רצונה של המתלוננת להיפרד ממנו. בצד זאת, הכחיש כאמור כל אלימות פיזית,
נפשית ומילולית המפורטות בכתב האישום. קצינת המבחן התרשמה כי כיום הנאשם מודע יותר
למחירים שהוא שנאלץ לשלם בגין התנהגותו, ולהשפעתו המרתיעה של ההליך המשפטי. היא
המליצה לנאשם לשלבו בטיפול ייעודי באלימות זוגית, אך האחרון שלל נזקקות טיפולית, תוך
ששב והתמקד בקשיי הפרידה מן המתלוננת ובטיפולים שעבר. בכך חיזק הנאשם את התרשמותה
של קצינת המבחן מקשייו בהתבוננות ביקורתית אודות דפוסי התנהגותו, ומהיעדר מוטיבציה
לערוך שינוי. משכך לא באה קצינת המבחן בהמלצה שיקומית או טיפולית.
ראיות לעונש
.3
עדות המתלוננת: בפתח ישיבת הטיעונים לעונש הוגש תצהיר נפגעת העבירה, אך יותר
מכך, היא אזרה כוחות והתייצבה בבית המשפט מול הנאשם, העידה באומץ, והשיבה לשאלותיו
של ב"כ הנאשם. המתלוננת סיפרה בעיקר על קשייה ותחושותיה בעקבות אירועי האלימות
שחוותה. היא טופלה משך כמחצית השנה על ידי פסיכולוגית בטיפול ייעודי לנשים שסבלו
מאלימות פיזית, ובהמשך הצטרפה לקבוצת תמיכה טיפולית. המתלוננת תיארה כיצד ביטחונה
העצמי אבד, כיצד נאלצה ללמד את עצמה מחדש מי היא, ומהם הכוחות הטמונים בה. היא העידה
על שלבי התפתחות שונים וקשים במצבה הנפשי: "הייתי עצובה, אחרי זה לא הבנתי למה ומה
קרה לי. הייתי כועסת. גזרתי את כל השיער שלי, אח"כ צבעתי לכל מיני צבעים שאבנר לא יזהה
אותי מאחורה. ניסיתי למצוא כל מיני פתרונות שהוא לא יזהה אותי בכלל. השמנתי 13 ק"ג. כל
הרגשות שלי אכלתי אותם באוכל. זה החיים שלי מעכשיו. כדי לא לחשוב על מה שחוויתי עבדתי
פי 2. בלימודים השקעתי פי 2 כדי להיות תמיד עסוקה ולחשוב רק העבודה והלימודים שלי ולא
מה שחוויתי. הייתי יושבת ושנייה חושבת על זה, אז הייתי חוזרת למצב הרע שהייתי וזה לא
משהו שרציתי. הפסקתי קשר עם כל החברים המשותפים שהיו לנו. חסמתי אותם באינסטגרם
עמוד 4 מתוך 12
שראל
בית משפט השלום בנתניה
והפייסבוק. חצי מהחברים אין לי כי לא רציתי שהם יראו איפה שאני נמצאת ומה אני עושה שיגידו
לו. הייתי מפחדת מזה. אני כבר שנתיים לא מסתובבת לבד. אני תמיד עם מישהו בצד". היא סיפרה
על חששותיה שהתעצמו בעקבות שחרורו של הנאשם ממעצר בית.
לשאלת ב"כ הנאשם כיצד היא מגדירה את מצבה הנפשי מאז האירוע, השיבה בדמעות
כי מדובר בתהליך בעל עליות ומורדות: אבלות, פחד, חוסר ביטחון עצמי. בית המשפט הציע
לב"כ הנאשם לשקול להפסיק את חקירתה הנגדית של המתלוננת, מחשש כי אין בכך כדי לסייע
בהגנתו של הנאשם, אך הלה עמד על דעתו לשאול מספר שאלות נוספות. בשלב זה הציג ב"כ
הנאשם בפני המתלוננת סרטון, והטיח בה כי היא נראית שמחה ורוקדת על שולחן במועדון.
תשובתה מדברת בעד עצמה: "ת. לא מגיע לי להיות שמחה ? ש. איך זה מסתדר עם המצב הנפשי
שתיארת עד עכשיו. ת. לא מגיע לי להיות שמחה ? את האמת? הייתי שיכורה ואגיד גם למה. הייתי
שיכורה כי כל המחשבות הרעות שלי, הפתרון היחיד שלי היה לשתות כדי לשכוח".
עדי ההגנה לעונש: אמו ואביו של הנאשם ביקשו לספר על בנם מנקודת מבטם, סיפרו
כי אהב את המתלוננת, כי עבר מאז שיקום, עושה ספורט, לא התפרנס במשך 15 חודשים, פגש
בפסיכולוגים, "שינה את האישיות שלו, הוא איש חדש ואיש אחר", "איש אחר לגמרי, היום הוא
איש נחמד".
טיעוני הצדדים לעונש
.4
כאמור, בפתח הדיון ביקשו ב"כ הנאשם לשוב ולהפנות את הנאשם לקבלת תסקיר
משלים. ב"כ הנאשם הגדיל וטען כי "בתחילה, כשקראתי את התסקיר ושוחחתי עם הנאשם,
שקלתי לבקש חזרה מהודיה. שוחחתי עם הנאשם וניסיתי להבין מה קרה, שכן הנאשם הודה בבית
המשפט ולא הודה אצל קצינת המבחן. הנאשם לא הבין בפירוש את קצינת המבחן. לא מדובר
בניסיון להתחמק או לשפר עמדות… הנאשם לא מבין את השפה העברית". ב"כ המאשימה
התנגדו לבקשה, הפנו לכך שהתסקיר נערך בליווי מתורגמנית, וכי לא עלו קשיי תקשורת כלשהם.
הבקשה נדחתה לאחר שנמצא כי מדובר בתסקיר מעמיק, רציני ומפורט, מרובד בפרטים, ללא
אינדיקציה כלשהי לבעיות הבנה או תקשורת.
ב"כ המאשימה עמדו על התנהגותו האובססיבית של הנאשם כלפי המתלוננת, על
התפתחותם של האירועים כעולה מכתב האישום, על ניסיונותיו החוזרים של הנאשם לשלוט
במתלוננת ולנהוג בה כחפץ, ועל מסוכנותו הרבה כלפיה. הם הפנו לעדותה של המתלוננת,
עמוד 5 מתוך 12
ת"פ 9522-09-20 מדינת ישראל נ' שמלה
לפגיעה המתמשכת שחוותה ועודנה חווה, ולתהליך השיקום הממושך והמורכב שהיא עוברת.
הם סקרו את מדיניות הענישה ומגמת ההחמרה כלפי נאשמים המתעמרים בבנות זוגם, וביקשו
לקבוע מתחם ענישה כולל בין 26-12 חודשי מאסר בפועל. בגזירת העונש בתוך המתחם עמדו
על גילו הצעיר של הנאשם, היעדר הרשעות קודמות, הודייתו במיוחס לו בכתב אישום מתוקן
והחיסכון בזמן שיפוטי. בצד זאת הפנו להתרשמות קצינת המבחן, להימנעות מנטילת אחריות
אמיתית על מעשיו, לשלילת נזקקות טיפולית ולחוסר תובנה להתנהגותו. משכך ביקשו לגזור
עליו מאסר בפועל שלא יפחת מ-18 חודשים, מאסר על-תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת.
ב"כ הנאשם עמד על נסיבות ביצוע העבירות בסמיכות זו לזו, אשר התרחשו בשלב בו
הנאשם היה נתון ב"סיר לחץ" לאחר עלייתו לארץ, תחת השפעה של קשיי קליטה וקשיי שפה.
הוא ביקש לאבחן את פסקי הדין שהגישה המאשימה, ועתר לקבוע מתחם ענישה שתחתיתו
במאסר על-תנאי ושל"צ, וחלקו העליון ב-12 חודשי מאסר בפועל. לזכותו של הנאשם עמד על
גילו הצעיר, היעדר הרשעות קודמות, הודייתו בבית המשפט. הוא ביקש לקרוא את התסקיר
בכללותו, וללמוד ממנו כי הנאשם קיבל אחריות על מעשיו גם בפני קצינת המבחן. לשיטתו,
התסקיר מכיל סתירה מובנית – מחד גיסא, הנאשם הודה במיוחס לו וסיפר על ההליך הטיפולי
בו נטל חלק, ומאידך גיסא, קצינת המבחן טענה כי הנאשם לא הודה בעבירות האלימות והאיומים
וסירב להליך טיפולי. לטענתו, שירות המבחן צריך היה לנקוט פעולה אקטיבית ולחייב את
הנאשם להשתתף בהליך טיפולי, שאז הדברים היו נראים אחרת. ב"כ הנאשם ביקש לשקול לזכותו
את התנאים המגבילים בהם היה נתון: מעצר ממש בן 9 ימים, מעצר בפיקוח אלקטרוני בן כ-5
חודשים (עד יום 4.2.21), ומאז מצוי בחלופת מעצר בתנאים מגבילים שהוקלו מעת לעת (הודעה
מוסכמת שהוגשה ע"י הצדדים ביום 15.3.22). סופו של טיעון עתר לאפשר ענישה שיקומית
בדמות מאסר בדרך של עבודות שירות באמצע המתחם שהציע (פר' עמ' 16 ש' 15-13).
הנאשם בדברו האחרון סיפר כי רצה להתחתן עם המתלוננת, "אבל לצערי הרב זה נגמר
בצורה לא יפה". הוא התנצל "על כל מה שקרה… אני מתחרט לגמרי על כל מה שקרה… השתניתי
ושיניתי את ההתנהגויות שלי בצורה ענקית. אני היום מאוד רגוע. הדבר היחיד שאני מקווה הוא
לעבוד בצורה חופשית. ההורים שלי עוזרים לי. אני היום רוצה ליהנות מהחיים, מהחברים שלי
ומהמשפחה שלי. אני מקווה להיות משוחרר. אני מתנצל בפני –
— על כל מה שקרה".
עמוד 6 מתוך 12
דיון
קביעת מתחם העונש
שראל
בית משפט השלום בנתניה
.5
מזה שנים רבות שמערכת אכיפת החוק מצויה במלחמת חורמה בתופעה הבזויה של
עבירות האלימות במשפחה. מן העבר האחד – הקלות הבלתי נסבלת בה מעזים גברים להפעיל
את נחת זרועם כלפי בנות זוגם, בין אם מדובר באלימות פיזית, מילולית, כלכלית או נפשית, ומן
העבר האחר – הפגיעה הקשה והמתמשכת בנפגעות העבירה, אשר שנים ארוכות לאחר הפגיעה
הישירה נאלצות לחוות פוסט טראומה מתמשכת, המלווה אותן בכל מישורי החיים – נתונים אלו
מחייבים נקיטת יד קשה ובלתי מתפשרת כנגד העבריינים, כזו שתהלום את חומרת מעשיהם,
ותרתיע אותם ושכמותם.
לפנינו דוגמה אחת מני רבות. הנאשם, בחור צעיר, עולה חדש, סירב לקבל את החלטתה
של בת זוגו להיפרד ממנו. כתוצאה מכך נקט כלפיה אלימות פיזית ומילולית, איים עליה, הקטין
אותה, השפילה, נהג בה כחפץ, והכל כדי לכפות עליה את רצונו. כעולה מכתב האישום, הנזק
הפיזי שנגרם לקורבן העבירה איננו מן החמורים. הנזק הנפשי, מנגד, כבד מאוד, וניכר כי ימשיך
וילווה את המתלוננת עוד שנים ארוכות.
מידת חוסר האכפתיות של הנאשם מן המתלוננת, והאופן בו ראה בה חלק מרכושו, כזו
שאין צורך להתחשב בדעתה, ברצונה, במחשבתה החופשית, אלו מתבטאים במישרין במעשיו
המפורטים בכתב האישום. כך באישום הראשון בזמן (השלישי): הנאשם החליט (על דעת עצמו)
כי אל לה לנאשמת להישאר לבדה במסיבה – היא תשוב עמו. משכך אחז בחוזקה בזרועותיה,
הרים אותה, אחזה בלסת, והבהיר לה כי "אינו מאשר לה להיות ביום ההולדת". כשהעזה
המתלוננת להביע את התנגדותה, איים הנאשם על חייה, הניף אותה בזרועותיו, והשליכה ככלי
ריק לתוך הרכב. באישום השני "הסתפק" הנאשם באיומים על חייה של המתלוננת. באישום
האחרון בזמן (הראשון) ניכרה הסלמה בהתנהגותו של הנאשם: עת חזרה המתלוננת לביתה
התפרץ לתוך מכוניתה, התיישב עליה במושב הנהג, סגר את הדלת, הניע את הרכב והחל לנסוע
מהמקום תוך אחיזה במתלוננת על מנת שלא תוכל לצאת מן הרכב. מעשה אלים וברוטלי זה של
הנאשם מלמד כי איננו רואה במתלוננת בת אנוש, כמוה כחפץ, כרית ישיבה. חסד עשתה
המאשימה עם הנאשם כשלא ייחסה לו עבירות חמורות יותר, ולו בגין שלב זה של האירוע.
עמוד 7 מתוך 12
ת"פ 9522-09-20 מדינת ישראל נ' שמלה
בהמשך תקף הנאשם את המתלוננת כשתפס בחוזקה בשדה שוב אירוע אלימות
מקטין, משפיל, מחפיץ. גם הפעם הלכה המאשימה כברת דרך ארוכה לקראת הנאשם כשנמנעה
מלייחס לו (אפילו בכתב האישום המקורי) עבירה של מעשה מגונה [למען הסר ספק, הנאשם נותן
את הדין אך ורק בגין העבירות בהן הורשע]. המתלוננת סירבה לצאת מן הרכב, והנאשם (שידור
חוזר של האישום השלישי, בסדר הפוך) הוציא אותה בכוח, הניפה על כתפיו ונשא אותה כבובת
סמרטוטים לפינה חשוכה. שם איים עליה, לקח בכוח את מפתחות מכוניתה, מנע ממנה פיזית
מלהגיע אליהם, אז גם הסלים את איומיו – הפעם לא הסתפק באיום כי ירצח את המתלוננת, אלא
הוסיף ואיים כי יאנוס אותה. האירוע המפחיד והמסוכן הסתיים רק לאחר שהמתלוננת המפוחדת,
המאוימת והחבולה נאותה לדרישותיו של הנאשם והצטלמה איתו כשהיא מחייכת ומבטיחה
לשוב לחיות עמו. האירוע מושא האישום השלישי כמוהו כאפיזודה מסרט אימה, כזה שלצערנו
נאלצה המתלוננת לחוות על בשרה, ושלבטח נצרב בנפשה. פערי הכוחות הפיזיים בין הנאשם
והמתלוננת קיבלו ביטוי מובהק במעשיו מושא האישומים הראשון והשלישי, עת אחז במתלוננת,
הניפה על כתפיו ועשה בה כרצונו.
ב"כ הצדדים עתרו לקבוע מתחם עונש אחד, הכולל בחובו את האירועים כולם, זאת
בעיקר על רקע זהות הקורבן וסמיכות הזמנים. כך ייעשה, תוך שמובהר כי במסגרת קביעת
המתחם שקלתי את ריבוי האירועים; חומרתם; החזרתיות שבמעשים; ההסלמה; ההתעלמות
המוחלטת מן המתלוננת – מכך שמדובר באדם בעל מחשבות, רצונות, דעות; הפגיעה הפיזית
במתלוננת אינה גבוהה, אך פוטנציאל הנזק הפיזי משמעותי – האופן בו הניף הנאשם את
המתלוננת – פעמיים – עלול היה להסב לה נזקים, וכך גם הנהיגה ברכב באישום הראשון
כשהנאשם ישב על המתלוננת, עלולה הייתה להסתיים בתוצאות הרות גורל; הנזק הנפשי שנגרם
למתלוננת כבד ביותר. דבריה של המתלוננת בבית המשפט מדברים בעד עצמם. התרשמתי
מאישה רצינית, אמיצה, אשר שיתפה את בית המשפט בנימי נפשה, ולא חסכה בתיאורים אודות
חוויותיה האישיות המורכבות כתוצאה ממעשיו של הנאשם. בתום הדיון מצאתי לפנות באופן
ישיר למתלוננת, להודות לה על התייצבותה, על דבריה האמיצים והמרגשים, והבטחתי לה כי אלו
יילקחו בחשבון. כך נעשה.
.6
בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלימות במשפחה, מלמדת על קשת ענישה
רחבה, אשר נקבעת בראש ובראשונה בהתאם לנסיבות המקרה ולחומרתו. להלן מקבץ רלוונטי
בעבירות אלימות בין בני זוג, באירועים שמרביתם נופלים בחומרתם מעניינו של הנאשם.
עמוד 8 מתוך 12
ת״פ 9522-09-20 מדינת ישראל נ' שמלה
(-) רע"פ 2486/19 נאטור נ' מדינת ישראל (11.4.19). המבקש הורשע בהתאם
להודאתו בתקיפה גורמת חבלה כלפי בת זוגו, תקיפת בת הזוג ואיומים בארבעה
אישומים. לחובת המבקש 2 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, והוא עבר הליך טיפולי
ממושך, אשר בעקבותיו נדון בבית משפט השלום ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות.
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קבע כי העונש חורג לקולה במידה קיצונית, ובהתחשב
בעברו הפלילי של הנאשם, ומנגד ההליך הטיפולי המשמעותי שעבר, העמיד את העונש
על שנת מאסר בפועל. בקשת רשות ערעור נדחתה, תוך שבית המשפט העליון הבהיר כי
"לא זו בלבד שהעונש שהושת על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת
אף מקל עמו".
הוא
(-) רע"פ 7660/19 פלוני נ' מדינת ישראל (21.11.2019). המבקש הורשע בעבירות
איומים ותקיפה סתם לאחר שמיעת ראיות: איומים כלפי גרושתו וחברותיה, ותקיפת בן זוג של
אחת מהחברות, לאחר שלא הצליח ליצור קשר עם גרושתו על מנת לתאם החזרת בתו הקטנה
לרשותה. דוּבַּר באירוע יחיד, במבקש נעדר הרשעות קודמות, אשר נדון לשלושה חודשי מאסר
לריצוי בדרך של עבודות שירות ועונשים נלווים. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם
בקשת הרשות לערער.
(-) רע"פ 3077/16 פלוני נ' מדינת ישראל (2.5.16). המבקש הורשע באירוע יחיד של
תקיפת בת זוג לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין ("דחף את המתלוננת לעבר המיטה,
משך בשערה, סובב את גופה, וכופף את גופה לעבר הרצפה בעודו אוחז בצווארה"). בית משפט
השלום קבע מתחם ענישה בין מאסר לתקופה קצרה שניתן לרצות בדרך של עבודות שירות לבין
14 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כנסיבה לחומרה נשקלה היעדר הבעת חרטה ולקולה היעדר
הרשעות מהעת האחרונה ונתק בין המתלוננת והמבקש. נגזר על המבקש עונש מאסר בפועל בן 6
חודשים לריצוי מאחורי סורג ובריח. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשת רשות
ערעור. בית המשפט העליון עמד על כך שמעשיו של המבקש ראויים לגינוי חריף ולענישה
שתהלום את חומרתם.
(-) רע"פ 303/16 טלקר נ' מדינת ישראל (13.1.16). המבקש הורשע בהתאם להודאתו
בתקיפת בת זוג בכך שדחף את רעייתו, אשר כתוצאה מכך מעדה ונפלה על הרצפה. מיד לאחר
מכן בעט בה בעודה מוטלת על הרצפה. בית משפט השלום גזר את עונשו לחמישה חודשי מאסר
לריצוי בדרך של עבודות שירות, לאחר שקבע מתחם בין מאסר על תנאי לבין שנת מאסר בפועל,
ולאחר ששירות המבחן המליץ על עונש מוחשי ומציב גבולות. הערעור לבית המשפט המחוזי
עמוד 9 מתוך 12
נדחה, וכך גם בקשת רשות הערעור, תוך שנקבע כי עונשו של המבקש נמצא על הצד המקל ביחס
לחומרת מעשיו.
שראל
בית משפט השלום בנתניה
(-) עפ"ג (מחוזי ירושלים) 48832-10-15 פלוני נ' מדינת ישראל פרקליטות ירושלים
(9.8.16). נדחה ערעורו של מערער אשר הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של תקיפת בת זוג,
וצירף תיק נוסף בו הודה והורשע בעבירת איומים. על רקע ויכוח בין המערער לרעייתו הדף אותה
המערער בכתפה באמצעות ידיו וכן שלח לה מסרון מאיים. הוא נדון לשלושה חודשי מאסר
בעבודות שירות.
.7
לנוכח השיקולים עליהם עמדתי ובהתאם להוראות סעיפים 40ג(א) ו-40ט לחוק העונשין,
מצאתי לקבוע מתחם ענישה בין 24-12 חודשי מאסר בפועל.
גזירת העונש בתוך המתחם
.8
ב"כ המאשימה עתרו לגזור את עונשו של הנאשם ל-18 חודשי מאסר בפועל, קרי, בקרבת
מרכז המתחם לו עתרו. ההגנה עתרה אף היא לקבוע את עונשו של הנאשם במרכז מתחם העונש
לו עתרה, היינו, 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות. לכאורה, משעה ששני הצדדים
ביקשו לקבוע את עונשו של הנאשם במרכז המתחם, ניתן היה לסיים בכך את גזירת הדין, ולגזור
על הנאשם מאסר בפועל בן 18 חודשים, בדומה לעתירת המאשימה. לא הסתפקתי בכך, ובחנתי
את השיקולים הרלוונטיים לשלב זה של ההליך.
לזכותו של הנאשם: גילו הצעיר, היעדר הרשעות קודמות, הודייתו במיוחס לו בשלב
מוקדם של ההליך, תוך הימנעות מהבאתה של המתלוננת לדוכן העדים בשלב הכרעת הדין, כמו
גם חיסכון בזמן שיפוטי. מהלך חייו של הנאשם עד האירועים נחזה כנורמטיבי, וקצינת המבחן
התרשמה כי אין מדובר במי שמחזיק דפוסי התנהגות עברייניים או שוליים. עוד זקפתי לטובת
הנאשם את השתתפותו, גם אם קצרת מועד, בהליכים טיפוליים מחוץ למסגרת שירות המבחן –
7 מפגשים עם מטפלת וכשישה חודשי טיפול זוגי. כן נלקחו בחשבון הימים בהם היה הנאשם
נתון במעצר ממש, תקופת המעצר בפיקוח אלקטרוני, והחודשים בהם היה נתון בתנאים מגבילים.
לחובתו של הנאשם: חרף ניסיונו להציג את עצמו כמי שהפיק לקחים, קיבל אחריות על
מעשיו והשתנה (הנאשם והוריו מיקדו דבריהם בטענות אלה), ניכר כי דבריו של הנאשם הובאו
מן הפה ולחוץ. בבית המשפט הודה אמנם במעשיו, אך כשנדרש להתמודד עימם בשיחה
עמוד 10 מתוך 12
