העותרת
המרכז לתרבות האנדלוסית ולפיוט בישראל
נגד
המשיבים
.1 משרד התרבות והספורט
.2 ועדת התמיכות במינהל התרבות והספורט
נוכחים:
ב”כ העותר – עו”ד אלון גלר, עו”ד ינקי פפר, עו”ד אלי אתגר
ב”כ המשיבים – עו”ד יעקב פונקלשטיין
מר יעקב בן סימון – מנכ”ל העותרת
גב’ טלי סהרוני – יו”ר העותרת (יצאה מהאולם)
עו”ד גבריאל מאיר – יועץ משפטי במשרד התרבות
גב’ מריה יריב – משרד התרבות
מר שמעון דיוגמטין – משרד המשפטים
<#1#>
פרוטוקול
עו”ד גלר: המהות של העניין הוא אותו סעיף 3ד’ שמתייחס למה הוא גוף מוביל והתנאים להכרה בו. אני מסכים שהרעיון והתכלית של התיקון שנעשה ב-2017 היה לצמצם את הפער בין התזמורת המערבית והמזרחית. המועצה לתרבות ואומנות שהיא הגוף שנקבע שהוא יקבע מי הגוף המוביל, קבע בפירוש, המליץ, שהיא העותרת. היועץ המשפטי מתייחס לאותו סעיף ד’ לכך שהוא זוכה להכרה בינלאומית (מפנה לסעיף).
הטענה שלנו אומרת שמדובר באפשרות שהיא עוד אחת מהאפשרויות להכרה כגוף מוביל ולא תנאי בלעדיו אין.
אם היה רוצה המחוקק לקבוע שזה תנאי בלעדיו אין, היה קובע כפי שעשה בחוק שהפננו אליו – סעיף 1ד’. או קובע לא יחול אלא אם. ברגע שהוא לא אמר יש פה אפשרות פרשנית נוספת וזו פרשנות לגיטימית. אבל דבר שהוא לא פחות חשוב, דווקא עולה מהדברים שכתב חברי בתשובה בס’ 53-57 בתשובה, הוא מדבר על כך שלא יכול להיות שתהיה אפליה בין הקביעה לגבי המערבי והמזרחי ובין גוף מוביל. אני מסכים איתו בעניין הזה. אם אנחנו רואים לגבי גוף מוביל קלאסי מזרחי לעומת מערבי, הרי שבמערבי אין את התוספת הזו. לשאלת ביהמ”ש מה ההסבר שלי לזה הוא כי אני חושב שרצו לתת אפשרות נוספת גם אם גוף עדיין אין לו הכרה בינלאומית. הכרה בינלאומית לא חייבת להיות סיבוב הופעות. יש הרבה שחקנים שמופיעים ויש להם הכרה בינלאומית למרות שהם לא יצאו. באו לתת תוספת ולהגיד שאם אתה תעשה סיבוב הופעות נכיר אותך.
להערת ביהמ”ש שאולי הכוונה הייתה שמול גוף ששנים כבר מקבל את ההכרה רצו להקל ולהגיד למרות שאותו גוף מופיע הרבה פעמים, במקרה שלכם נסתפק אפילו באחד, אני משיב שגם זה יכול להיות אבל אנחנו בסוג של אפליה מתקנת ופרשנויות שונות. אפילו עו”ד גבריאל מאיר, בפרוטוקול מה-3.3 בעמ’ 120 בעתירה – נספח 10 בשורה האחרונה (מקריא). הוא לא פוסל את האפשרות.
חברי אמר שלא יכולה להיות אפליה. אני מבקש להפנות לעמ’ 74, נספח 5. אנחנו רואים שבשנת 2018 התזמורת הפילהרמונית ביצעה בסך הכל קונצרט אחד בחו”ל, כלומר היא לא עשתה סיבוב הופעות, בדיוק כמו העותרת. לא יכול להיות שתהיה אפליה כזאת שגוף כלי מוביל מערבי יעשה סיבוב הופעות אחד ואילו מזרחי בצפון אפריקה הדבר לא ייחשב לה כסיבוב הופעות. אי אפשר לאחוז במקל בשני קצותיו. לכן ניתן לראות שגם עו”ד מאיר ראה שניתן לראות בסיבוב אחד.
ברור לנו שההיסטוריה ותכלית החקיקה לא באו להקשות על גוף כלי מערבי לעומת מזרחי. נהפוך הוא. יש לזה חשיבות. בע”א 4799/19 קלנר נ’ הליכוד, התייחסו לסעיף 59 לחוק הבחירות לכנסת (מקריא). באותו מקרה סיעת כולנו רצתה להתחבר לסיעת הליכוד. בא ביהמ”ש בחן ואמר נכון שקבוצה יכולה להיות סיעה, אבל אם בוחנים את ההיסטוריה והתכלית זאת לא הייתה הכוונה ובעצם פירש באופן שמאפשר כמה פרשנויות. אותו דבר אצלנו. הפרשנות שהמועצה נתנה היא לגיטימית ואז החלטת המועצה היא לגיטימית.
אני רוצה להוסיף שהעובדה שהתזמורת העותרת הופיעה ב-18 ו-19 בפסטיבל ידוע במרוקו בתור גוף שפתח את הפסטיבל הדבר בסיס להכרה.
כאשר יש לנו כמה אפשרויות לפרשנות, ניתן לבחון בפרשנות שמאפשרת את התכלית.
לעניין כללי הצדק הטבעי, היה מכתב שהגיע לוועדה, לא הביאו לידיעתנו ולא ביקשו מאיתנו להגיב עליו. אנחנו מניחים שמי שכתב את המכתב זה מזרח ומערב. לא קיבלנו הודעה על המכתב, על חוות הדעת ואפילו לא קיבלנו תשובה על המכתב ששלחנו אחרי שקיבלנו את החלטת הוועדה.
לבוא ולטעון שיהוי כאשר לא מגיבים לנו למכתב משך חודש ימים, אנחנו מגישים את העתירה על פי החוק ואז לטעון שיהוי וגם המדינה מחלקת את הכסף אחרי שהעתירה הוגשה ולטעון שיהוי, מעשה עשוי.
הקביעה לגבי גוף כלי מוביל היא לשלוש שנים ולכן גם ייקבע לגבי הנושא של חלוקה ל-2021 שיש כאן כבר מעשה עשוי והכסף חולק, אין פה שום מניעה ושום חשש לגבי 2022. ההחלטה שמדברת על כך כמה יחולק כל שנה ולמי, כל שנה יש וועדה שדנה.
עו”ד פונקלשטיין: ההחלטה לגבי גוף כלי מוביל ניתנת לשלוש שנים, ההכרה היא לשלוש שנים. אבל ברגע שיש סירוב לשנה, ל-2022 כולם יכולים להגיש את הבקשה. הוא יכול עכשיו לפנות מחדש, וגם אמרנו להם את זה. זה שהם איחרו את השנה, זה לא מונע כלום לגבי 2022. יגישו בקשות וידונו בהן. לכן הסירוב הוא לא סירוב לשלוש שנים.
לגבי המעשה עשוי, יש כל שנה אוצר, אני את האוצר הזה מחלק, אני לא שומר אותו אצלי. באוצר הזה כלול כפל התקציב. אין סכום ברור, כל שנה מהתקציב אני מחלק. יש לי 3 תזמורות, אז אני מחלק את זה ל-4, אחת מקבלת כפל תקציב. הכסף של השנה, המנה האקסטרה, כבר חולקה בין כולם ולכן אין אותה ובמובן הזה המעשה עשוי. אנחנו בגלל הקורונה התעלמנו מ-2020, יכול להיות שהוועדה תחליט שבגלל שהקורונה התמשכה גם ב-2021, נמשיך עם זה. ברגע שהמעשה הוא עשוי, מאיפה אני אביא לו את זה? אומרת העותרת וזה נכון, אנחנו משרד התרבות, הגופים האלה מתוקצבים על ידינו, משרד התרבות יש לו את האפשרות לקזז, אנחנו מחתימים אותם לפני כן, אבל לא במקרה כזה. אני לא אומר שאם אני ארצה אני לא אוכל לעשות את זה, אבל זה לא מה שצריך להכריע את ההחלטה המשפטית, כיוון שהדבר הנכון היה לעשות זה להגיע אלינו בזמן ואז אני הייתי מכלכל את צעדיי. אם מבקשים צו ביניים או שאנחנו מודיעים הודעה מסוימת. הם לא עשו את זה והשיהוי רובץ לפתחם. אין לי מה לתת להם. לכן לפי דעתי העתירה צריכה להימחק על הסף מהסיבות האלה.
עו”ד מאיר: בגלל התמשכות הקורונה יתכן ויצטרכו לעדכן את המכרז.
עו”ד גלר: חברי בעצם אישר את מה שאמרתי. זה לא יאומן שגוף שלא השיב לנו במשך תקופה עכשיו בא ומגלגל עיניים ומאשים אותנו. זה לא יאומן וזה מדינת ישראל ואני לא חושב שאפשר לעבור על זה לסדר היום. אני חושב שלא ייתכן לא להשיב, לא לפנות אלינו, לקבל החלטות חד צדדיות, לא לקבל את המלצות הוועדה ואחרי זה להגיד שאנחנו לא בסדר.
לעניין השבת הכספים, חברי אישר את מה שאמרתי שזה אפשרי. אבל גם אם בימ”ש חושב שזה לא ראוי עדיין יש אפשרות לגבי 2022 ו-2023 אין שום מעשה עשוי. גם חברי אישר שיש לעשות אבחנה בין גוף כלי מוביל לשלוש שנים לבין המבחנים שכל שנה מתחדשים. איש אינו יודע מי יגיש ל-2022.
אם ביהמ”ש יחליט שלגבי 2021 יש מעשה עשוי/שיהוי, זו החלטה שלו ואין לנו מה לומר. אבל לגבי 2022, 2023 אין שום שיהוי ומעשה עשוי.
לגבי אי צירוף המשיבים, יש פה שוב אחיזה במקל משני קצותיו. מצד אחד אומרים תגישו עתירה מיד, מצד שני אנחנו לא יודעים מי הגופים הנוספים. אנחנו מקבלים את המכתב ביולי, פונים ולא מקבלים תשובה באוגוסט, אין לנו מושג מי הגופים. המקום שבו למדנו לראשונה מי הם הגופים האלה זה בתשובה לעתירה, ולכן לא ניתן לצפות מאיתנו בעתירה שאומרים לנו תגישו אותה מהר, לדעת מי הגופים הללו.
אחרי 2021 זה לא פוגע באותם גופים. צריך לזכור שבפני וועדת התמיכות הייתה החלטה של אפס או אחד, הייתה המלצה של המועצה לתרבות ואומנות והיא המליצה על העותרת. לכן העתירה מתייחסת אך ורק לאותה החלטה שלה ולכן הפגיעה במשיבים אחרים יכולה להיות לגבי 2021, אבל אין במשיבים האחרים פגיעה אחרת לגבי הגדרה של גוף כלי מוביל, כי ההתמודדות היא עם אותה החלטה של ועדת התמיכות. ועדת התמיכות לקחה את חוות הדעת וקיבלה אותה ולא דנה.
מעבר למה שאמרתי, אם הפגיעה בצד שלישי מזערית, יש יסוד להניח שאין הוא מעוניין לטעון (מקריא), יש גם פסק דין שמדבר על אם… במקרה הזה אם אנחנו מדברים על פגיעה מזערית הרי שלגבי 2022-2023 אין פגיעה בכלל. גם לגבי 2021 הפגיעה יחסית מצומצמת. ההפרש בין הכפל תמיכה לתמיכה שתקבל העותרת הוא יחסית קטן. לגבי האפשרות שאם המשיבים יציגו באופן מלא וטוב את הטענות הנוגעות לאותו צד, הרי מי שקיבל את ההחלטה זה היה הייעוץ המשפטי, הוא התייחס לסוגיית הפרשנות והוא ייצג טוב את המשיבים. אתייחס לתזמורת היחידה שטענה שהיא גוף כלי מוביל מזרח ומערב, היא שלחה מכתב בלי לצרף אותנו, הגישה עתירה לבג”ץ בלי לצרף אותנו. לא ביקשה להצטרף להליך הזה. הרי יש מניעות מצידה לטעון שלא צרפנו אותה, שתיים – היא גם גילתה את דעתה שהיא לא רוצה להצטרף, אחרת היא הייתה מגישה בקשה שהיא רוצה להצטרף.
עו”ד פונקלשטיין: אני מתנגד לטיעונים בכיוון הזה.
עו”ד גלר: ברור שיש את אותו סייג שאם צירוף גורם לעיכוב וסרבול של ההליך, חברי ציין קודם את החשיבות להגשה מהירה. ברור שדבר כזה היה מסרבל.
אם ביהמ”ש יחשוב שלמרות כל מה שאמרתי צריך לצרף אותם, אני חושב שזה רק דיון ראשון ואפשר עדיין לצרף אותם. דבר שני, אנחנו סבורים שהפרשנות שלנו היא הנכונה והוועדה הייתה צריכה לקבל את ההמלצה לתרבות ואומנות, במיוחד לאור הדברים שראינו כאן, לאור העובדה שגוף הכלים המוביל בדיוק עמד באותם תנאים כמונו, עשה קונצרט אחד בלבד ב-2018, הרי בנסיבות האלה צריך לאשר אותנו.
אם ביהמ”ש לא מקבל את העמדה שלנו, יש לו את האפשרות להחזיר את התיק לוועדת התמיכות ואז לא נפגע אף אחד מהמשיבות האחרות.
יש גם סוגיה של אינטרס ציבורי, שמדבר על כך שיהיה גוף כלי מוביל גם לגבי תזמורת קלאסית מזרחית. זה לעניין טענת השיהוי.
עו”ד פונקלשטיין: השאלה של צירוף משיבים זו בכלל לא שאלה של עיתוי. התקנות קובעות שכל צד שעשוי להיפגע צריך להיות פה, שתהיה לו היכולת להשיב. אנחנו לא יכולים לקבוע ולהחליט החלטות שיפגעו בצדדים שלישיים שלא שומעים אותנו. טענו סילוק על הסף בכתב התשובה, היה יכול לעשות את זה אחרי זה. ביהמ”ש אמר לו לעשות את זה. מה עשתה עם זה העותרת? כלום. רק מהטעם הזה שיש פה צדדים שברור בעליל שהם יכולים להיפגע מההחלטה, צריך לצרף אותם. אומרת העותרת שמדובר בסכומים זניחים, אבל מדובר ב-1.5 מיליון שקל שאם מחלקים את זה לתזמורות האחרות, זו לא חלוקה דיפרנציונלית, הסכום הממוצע הוא כ-55,000 ₪. מי אנחנו שיכולים להגיד לגוף אני לוקח לך בממוצע 55,000 ₪? בלי לשמוע איתכם, בלי לתת לכם זכות טיעון. רק בגלל הדבר הזה אנחנו לא יכולים להמשיך לברר את העתירה.
זה חוץ מהעניין שהמעשה הוא מעשה עשוי.
לשאלת ביהמ”ש – כשאני מחליט להכיר, ההכרה נשארת בתוקף לשלוש שנים. כשאני מסרב, אפשר לבקש שוב להכיר בי אחרי שנה. אנחנו מעוניינים בכך. הכסף הזה לא נשאר בקופת המדינה, זה מחולק. או שזה מתחלק ל-27 או שלא. אנחנו רוצים שיהיה לנו גוף כלי מוביל. לכן הטענה של העותרת היא לא נכונה.
כותבת העותרת בעיקרי הטיעון שלה, שנכון שהיא לא צרפה מטעמים אלה ואלה וחוץ מזה גם ביהמ”ש היה יכול לעשות את זה. אי אפשר לקבל את הטיעון הזה. זו לא אחריות ביהמ”ש. מי שלא מגיש את העתירה שלו נכון, יש לו בעיה. דרך אגב, אם היום הייתי מגלה את זה, ביהמ”ש לא היה מקבל החלטה לגבי צד שלישי שלא נמצא פה. זה עיקרון כללי במשפט המנהלי, הוא נמצא בכל חוק, אפילו יש פסיקה ייעודית לדבר, בחוק חופש המידע למשל. זה עיקרון על שאי אפשר לחיות איתו במדינה דמוקרטית.
מעשה עשוי צריך להיבחן בשאלה אם המעשה נעשה או לא נעשה. זה אחד המבחנים, אבל לא הבלעדי. זה שהמדינה יכולה לקחת כסף מהגופים הנתמכים בה בעתיד, זה לא אומר שהמעשה לא עשוי. ביהמ”ש לא יתערב בתקציב של שנה א’ בשנה אחרת.
הדבר המרכזי שבעיניי טועה העותרת, זה שכאילו אפשר לפצל את התמיכה לשלוש שנים, לשנה ושנתיים. אומרת העותרת גם אם נקבל את טענות הסף של המדינה, הן רלבנטיות רק לגבי 2021, ביהמ”ש תן לי את השארית של 2022-2023. המדינה אומרת לא. אנחנו נותנים תקציב לשלוש שנים ובודקים את השלוש שנים. ברגע שיש לך זכאות לשנה ראשונה, אנחנו ממשיכים לשנה שתיים ושלוש. לכן, ברגע שהיא לא התקבלה לשנה א’, היא גם לא תקבל את ב’ ו-ג’, כיוון שזה מבחן התמיכה. אם הם יפנו כרגע והם יוכרו, הם יקבלו שלוש שנים שיתחילו מעכשיו.
העיקרון הראשון זה שאנחנו נותנים את זה לשלוש שנים וזו חטיבה אחת ואי אפשר לפצל. השני, אנחנו יכולים לתת את זה כל שנה שלא נוגסת בשלוש שנים שניתנו בעבר. אם יש סירוב כל שנה אפשר לגשת עד שתהיה הכרה ואז ההכרה תהיה לשלוש שנים. התשובה שהעותרת נתנה למדינה לבקשה לסילוק על הסף, לא מספקת.
המשמעות של הדבר, יתערבו לי במשטר של ה-3שנים.
לגוף העניין, המועצה לא מחליטה, היא ממליצה. האבחנה מלכתחילה בין הגופים היא כיוון שהאבחנה של הגוף האחר זה משהו שהוא מאוד ברור, המבחן של הסימפונית הוא מ-2005 בעוד ההוספה של התזמורת הנוספת היא מ-2017, של גב’ רגב. שם יש תבחינים מיוחדים. ככל שהעותרת רצתה לתקוף את המבחנים, הייתה יכולה לעשות את זה לפני שניתנה ההחלטה, בדיוק כמו במכרז.
הטענות החדשות שנשמעו פה היום לגבי הפילהרמונית, זו טענה חדשה שלא בדקתי. ניסינו לבדוק את זה עכשיו, אין לנו תשובה לגבי זה.
טענה לגבי מתן תמיכה לגוף שלא נמצא פה היום, לדעתי צריך לשמוע מה הוא אומר לגבי זה.
כשאני מסתכל ברשימת הסיורים, מדובר על פערים משמעותיים.
המבחן להכרה בינלאומית מהגוף הכלי המוביל במוזיקה הקלאסית הוא מנוסח בצורה אחרת. בעוד שלגבי האחד ההכרה הבינלאומית היא מובהקת, לגבי השני היא לא מובהקת, ולכן ניתנו מבחנים לתמיכה וככל שיש למישהו התנגדות למבחנים האלה היה צריך לתקוף אותם במועד, בוודאי הוא לא יכול לעשות אותם היום. אפשר לראות איזו הכרה בינלאומית ענפה לעומת השני.
אפשר מאוד להניח, שהעובדה שיש פערים כאלה בגלל התנהלות העבר בגלל התחום האחד לשני, חייב שבתחום השני תהיה הגדרה של מינימום כדי להסביר מה זה הכרה בינלאומית למרות שעד היום לא קיבל תמיכה ממשלתית מסיבית.
צריך להזכיר שהיה להם את האמצעים הפיננסיים כדי לעשות את זה, כי הם כבר היו נתמכים 3 שנים והקורונה היא רק לאחרונה.
לכן, בנסיבות האלה אני חושב שאת העתירה הזאת צריך לדחות על הסף בגלל עילות הסף שלה. העותרת יכולה ותוכל להגיש ל-2022. מבחני התמיכה אפשר שהם ישתנו, כפי שאמר היועץ המשפטי של הוועדה, לפי שיקול דעת השר. אנחנו לא רואים איך אפשר להתקדם פה, בטח לא לגבי טענות לגבי גופים שלישיים שלא נמצאים כאן בכלל.
עו”ד מאיר: לגבי המכתבים של תזמורת ירושלים מזרח ומערב, אנחנו מחלקים כמעט מיליון שקל לשנה, לכ-800 גופים. העניין הזה התחיל בסוף פברואר והכריח ליווי בירור חוות דעת, וחייב מספר ישיבות. כל ההלוך ושוב הפנימי בין כל הגורמים הרלבנטיים. להערכתי הושקעו כאן מאות שעות אדם של המערכת כולה. כאשר אנחנו מדברים על בונוס, אבל בגלל התעסקויות מהסוג הזה, הגענו למצב שחילקנו תמיכות ב-31.12. כאשר אנחנו שוקלים את המאזן, מי יקבל שירות אולי פחות טוב עם כל הצער, אנחנו צריכים לעשות סדרי עדיפויות ולא להיכנס לעוד סבב דיון וחוות דעת ובירור נוסף, כאשר אין זכות שימוע. זו לא החלטה שקיבלה ומשנים אותם לרעה.
לא התעלמתי מהם, ראיתי את הדברים. קיבלתי מכתבים גם מגופים אחרים. מה הדרישה פה? צריך להיות גבול לזמן, משאבים ומאמץ שאפשר להשקיע על חשבון הציבור הרחב שנפגע ממאות השעות. אם הייתי צריך לשים קו, זה מה שעשיתי. צריכים לתת לכל אחד את כל המשאבים, ככה אנחנו מנסים לעשות. ראוי לגנאי? בסדר. כל האמירות של העותרים כאילו התעלמנו מהם ולא טיפלנו בהם או לא ידענו מה קורה, או שהייתי משנה את חוות הדעת אילו הייתי יושב איתם ומקיים מו”מ כביכול. אני מאוד ממלכתי, ללכת ולפרש לפי מה שנכון. יש גבול לאפשרויות, לתשומת הלב. גופים נפגעו. חילקנו תמיכות השנה ב-31.12 לשנת הכספים 2021. זאת המציאות שבה אנחנו חיים, שאיתה אנחנו צריכים להתמודד. יש גופים שלא אישרנו להם כלום עדיין עד היום האחרון של השנה.
יש כאן עניין של סדרי עדיפויות וזה גם עניין ציבורי. קבעתי מה שקבעתי לטוב ולרע. אני חושב שחילקתי באופן הראוי והטוב יותר שהיה ניתן.
עו”ד גלר: אני משוכנע שעו”ד מאיר עשה את מה שהוא חושב לנכון, אבל עדיין זה לא צודק. אני חושב שזה לא בסדר. יש הבדל אם תוקפים אותי ובין אם מישהו אחר פונה. צריך לזכור שביקשנו מסמכים נוספים ואמרו לנו לא, אבל כשמישהו אחר ביקש, נתנו לו.
מפנה לסעיף 6ד’1 מהנוהל, עמ’ 36 לעתירה (מקריא). כלומר, מי שקובע אם התנאים מתקיימים או לא, זו המועצה לתרבות ואומנות. חברי בסוף כשלא כל כך הייתה לו תשובה לסוגיה של מערבית ומזרחית, אבל יכול להיות שמישהו חשב ככה ומישהו אחרת. הוא שכח שהסמכות היא של המועצה לתרבות ואומנות, והיא קבעה את זה.
אנחנו שוב עוסקים בפרשנות, לכולנו ברור שלא יעלה על הדעת שמישהו ניסה לעשות תנאי סף קשים יותר למזרחית מאשר למערבית. זאת רוח הפרשנות שאיתה אנחנו צריכים ללכת כדי לפרש את הסעיף. אני אומר שאפשר לפרש את הסעיף בכמה פירושים, עו”ד מאיר אומר שיש פרשנות אחת.
גם המועצה עצמה ראתה שב-2018 לפילהרמונית היה רק קונצרט אחד ולמרות זאת היא אישרה את זה.
אני לא בטוח שאותו כלל של הכרה בינלאומית שיש בו גם את האופציה, לא חל גם על מערבית, אבל אני שם את זה בצד. יש פה את המינוח “להלן הכרה בינלאומית”. אבל אני לא נכנס לזה.
כל זה מוביל שעמדה שנותנת רק פרשנות אחת לאותו סעיף שהוא זוכה להכרה בינלאומית היא מרחיקת לכת ולא מתאימה לנסיבות המקרה. לכן הגורם היחיד שמוסמך לקבוע מי הוא הגוף על פי אותו נוהל, זאת המועצה לתרבות ואומנות והיא דנה בזה וקיבלה את ההחלטה שלה. לכן ההחלטה הייתה צריכה להיות בדיוק כפי שהמועצה קבעה.
לנושא המעשה העשוי וצירוף משיבים. חברי אומר שהמלצת המועצה תיבחן אחת לשלוש שנים, לכן אי אפשר עכשיו לדון מחדש. אבל נניח שאפשר. אבל כרגע זה המצב, כיוון שהוועדה דנה השנה. חברי טוען שהוא לא יכול לתת ל-2022, 2023 אם לא נתתי ל-2021, אבל זה לא נכון. אם העותרת היא הגוף המוביל והוא אומר בגלל תקלות וכו’ אנחנו לא ניתן ב-2021. אנחנו נישא באחריות, יכול להיות שטעינו. אבל מה לזה ול-2022, 2023. אף אחד לא יודע מי הגופים שיגישו תמיכה, כמה יקבל כל גוף. לכן אין לזה שום משמעות. אין לתיאוריה שחברי בנה שום אחיזה במציאות.
עובדתית כבר הגישו בקשות לתמיכה ל-2022, אף אחד לא פרסם אפשרות לפנות לגבי גוף כלי מוביל. גם נאמר להם שאי אפשר. זה לא באמת משנה. במהות אם המועצה המליצה והיה צריך לקבל, כי זאת המסקנה המשפטית, לכן במקרה הזה לא צריכה להיות שום מניעה. זה עניין טכני, במהות יש גוף כלי מוביל ל-2021, 2022, 2023. זה לא צריך לשנות כהוא זה. צריך לזכור שההמלצה הייתה רק לגבינו.
עו”ד פונקלשטיין: אם מקבלים את טענת חברי להגשמת חברי, הרי תזמורת ירושלים צריכה להיות פה היום. הסעד שמבוקש הוא שתינתן לחברי ההכרה לא יכולה לעמוד, הרי שברור שצריך לצרף את הגוף האחר. המשמעות היא להכריע היום בהכרה של 2021, זה מנוגד להליך המנהלי. המדינה נותנת הכרה לשלוש שנים, היא יכולה לתת אותה כל שנה.
עו”ד גלר: המועצה לקחה את הפרשנות שלה והמליצה על גוף אחד. וועדת התמיכות לא אישרה. המועצה הייתה לה עמדה משפטית וקבעה גוף אחד והמליצה עליו. לכן השאלה היחידה שעומדת בפני ביהמ”ש, האם עמדת עו”ד מאיר יכולה לעמוד או לא.
<#2#>
החלטה
פסק הדין יישלח לצדדים.
<#3#>
ניתנה והודעה היום כ”ח שבט תשפ”ב, 30/01/2022 במעמד הנוכחים.
ענת זינגר, שופטת
בית המשפט מביע עמדתו לגבי התיק
לאחר הפסקה
עו”ד גלר: אנחנו מבקשים לוודא את מה שנאמר כאן, שתהיה פנייה גם השנה לקבל מעמד של גוף כלי מוביל לשנים הבאות ואנחנו רוצים לוודא את זה. בכפוף להבהרה זו, בצער רב נקבל את עמדת בית המשפט.
עו”ד מאיר: הפרשנות שאני נתתי שההמלצה היא תקפה לשלוש שנים, אבל סירוב לאו דווקא, ולכן אין מניעה משפטית ב-2022 לאפשר לגופים לפנות ולבקש המלצה לקבלת מעמד של גוף כלי מוביל. זאת חוות הדעת המשפטית שלי ואם לא יהיו שינויים שלא תלויים בי, זה המצב. אלו הצעדים שאני מתכוון לנקוט בהם.
אוסיף ואגיד שזו גם פרשנות מתבקשת של מבחני התמיכה, שאם בפעם הראשונה אין גוף שקיבל המלצה, מן הראוי וגם מתבקש לגופים לפנות בשנה עוקבת כדי לקבל המלצה.
עו”ד גלר: נוכח ההבהרה שהשנה תתאפשר הגשת בקשה לקבלת מעמד של גוף כלי מוביל החל משנת 2022 לשלוש שנים קדימה, נקבל את המלצת ביהמ”ש ונמשוך את העתירה.
אנחנו מבקשים שזה יהיה ללא צו להוצאות.
עו”ד פונקלשטיין: לעניין ההוצאות, משאירים לשיקול דעת בית המשפט.
לשאלת הכלים המובילים לשנים הבאות, המדינה תידרש לשאלת תחולת ההגדרה של הכרה בינלאומית לגבי שני הענפים והמדינה תידרש לבחינה האם וכיצד יש לערוך השוואה בין בדיקת המבחנים בין שני הענפים.
בכפוף לזה, אנחנו מבקשים שהעתירה תידחה.
<#4#>
פסק דין
העתירה נדחית על בסיס טענות הסף וללא שהתקבלה כל הכרעה לגוף העניין.
על יסוד הסכמת הצדדים, לא ייעשה צו להוצאות וכל צו יישא בהוצאותיו.
<#5#>
ניתן והודע היום כ”ח שבט תשפ”ב, 30/01/2022 במעמד הנוכחים.
ענת זינגר, שופטת
הוקלד על ידי מלכה צידון
