לפני
כבוד השופט אילן בן-דור
מערערים
יוסף קציב ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
משיבים
ממונה על חדלות פירעון – מחוז תל אביב ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
תוכן
TOC o "1-3" h z u א. מבוא PAGEREF _Toc170625626 h 1
ב. ההליך והרקע PAGEREF _Toc170625627 h 2
ב(1) פסקי חוץ רוסיים, שקבעו כי היחיד ביצע מעשי מרמה שבגינם חויב לשלם כ-58 מליון ₪ ופסקי הדין בישראל שקבלו נגדו את התביעה לאכיפת פסקי החוץ PAGEREF _Toc170625628 h 2
ב(2) פניית המערער להליכי חדלות פירעון שימנעו אכיפה נגדו של החוב נושא פסקי הדין PAGEREF _Toc170625629 h 3
ב(3) ההחלטה נושא הערעור PAGEREF _Toc170625630 h 3
ג. תמצית הטענות העיקריות בערעור PAGEREF _Toc170625631 h 3
ג(1) תמצית טענות המערער PAGEREF _Toc170625632 h 3
ג(2)תמצית טענות הממונה PAGEREF _Toc170625633 h 4
ד. ההכרעה PAGEREF _Toc170625634 h 4
ה.הנימוקים להכרעה PAGEREF _Toc170625635 h 5
ה(1) המסגרת הנורמטיבית החלה על הפעלת תפקיד הממונה לצורך ההחלטה האם לפתוח בהליכים. PAGEREF _Toc170625636 h 5
ה(2) סמכות הממונה לצורך ההחלטה האם לפתוח הליכים אינה רק טכנית וצרה . פרשנות תכליתית מראה כי כשהוקנתה לממונה הסמכות , עליו לשקול גם את השיקולים המהותיים הנדרשים להפעלתה PAGEREF _Toc170625637 h 5
ה(3)(א ) הביקורת השיפוטית על תפקידי הממונה שבכללם גם החלטת הממונה האם לפתוח הליכים מתאפיינת בריסון. PAGEREF _Toc170625638 h 7
ה(3)(ב) זהירותנדרשת בפרט ,בביקורת השיפוטית על שיקול דעתשלא לפתוח הליך לגבי חובות שאינם בני הפטר מכוח החוק PAGEREF _Toc170625639 h 8
(ה) (3) (ג) זהירות רבה במיוחד נדרשת בביקורת השיפוטית על שיקול דעת שלא לפתוח הליך לגבי חוב שנוצר בפעילות בלתי חוקית שעולה כדי מרמה ממש PAGEREF _Toc170625640 h 8
ו. מן הכלל אל הפרט- אין להתערב בהחלטת הממונה שהיא סבירהויתירה מכך גם מוצדקת לגופה PAGEREF _Toc170625641 h 9
ז. סוף דבר PAGEREF _Toc170625642 h 10
א. מבוא
מקרה המעורר את השאלה האם להתערב בהחלטת הממונה שלא ליתן צו פתיחת הליכים לבקשת יחיד אשר הורשע ברוסיה בפרשת מרמה בהיקף של כ58 מיליון ₪ לאחר שפסק החוץ הרוסי הוכר כאכיף בישראל . כמפורט להלן, התייחסות הממונה לחובות לפי טיבם, כחובות שנוצרו במרמה אף אם מעבר לגבול ישראל מתיישבת בבירור עם הצדקת קיומה של אכיפה החוצה גבולות כפי שנאמר גם בעניין קציב להלן.
ב. ההליך והרקע
ערעור מיום 23.10.23 על החלטת הממונה, מיום 12.9.23 לדחות את הבקשה למתן צו פתיחת הליכים לבקשת יחיד אשר ניתנה מכוח הסמכות המסורה לממונה בסעיף 105 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 ( להלן: "החוק").
הערעור על נספחיו נפרש על 186 עמודים ומתאר מסכת מורכבת של הליכים הנוגעת לחובות שתמציתה יפורט להלן.
ב(1) פסקי חוץ רוסיים, שקבעו כי היחיד ביצע מעשי מרמה שבגינם חויב לשלם כ-58 מליון ₪ ופסקי הדין בישראל שקבלו נגדו את התביעה לאכיפת פסקי החוץ
החובות של היחיד שמהם הוא מבקש הפטר נקבע ובהליך משפטי, שהחל ברוסיה אך הוכר בישראל.
ובאופן קונקרטי, עסקינן במקרה מיוחד, של יחיד אשר הורשע ברוסיה, בעבירות מרמה, ובמעשי הונאה שונים בסכום של כ-58,000,000 ₪ ( 58 מיליון ₪ ). זאת, לאחר שנמצא שהיחיד ביחד עם אחרים פתחו חשבונות בנק בשמם של תאגידים שונים, נטלו הלוואות אך לא פרעו אותן (פסק הדין הרוסי התייחס לפעולה כארגון פשע) המעשים הללו בוצעו בין השנים 2008-2006 בכספי הבנקImpex Bank(להלן: פסק הדין הפלילי) .
בנוסף לפסק הדין הפלילי, נערך מולו הליך אזרחי שבו חויב היחיד לשלם את הסכום לבנק ברוסיה שהפך לחלוט ביום 31.3.16 (להלן: פסק הדין האזרחי). הן פסק הדין הפלילי , והן פסק הדין האזרחי שניתנו ברוסיה, נותרו על כנם לאחר שנדונו בפדרציה הרוסית בשלוש ערכאות . לפירוט נוסף, של סקירת ההליכים ברוסיה ראו בפסק דינו של כב' השופט גרוסקופף בעניין קציב (בפסקאות 1-6) אגב, התיאורבעניין קציב ביחס לעבירות המרמה, מתמצת פירוט נרחב בהרבה בפסק דין הרוסי האזורי ברוסטוב היחיד . פסק הדין הרוסי מתאר כיצד בשיתוף אחרים פעל בכוונה תחילה מתוך תאוות בצע במטרה לבצע עבירות חוזרות ונשנות והן: "הונאה מ-33 ארגונים, קבלת אשראי בלתי חוקית מ-19 ארגונים, הלבנת הון שנרכש כתוצאה מעבירות הכספים הנ"ל לאחר שפיתחו תכנית פשע להשתלות בלתי חוקית של כספים.
פסק הדין הפלילי, נותר על כנו גם לאחר קביעות בית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג, צרפת (להלן: בית הדין האירופי (אף אם בוטלו החלטות בעניין הארכת מעצרו (על כך ראו פסק הדין בעניין קציב בפסקה 7 לפסק דינו של כב' הש' גרוסקופף (תרגום לפסק הדין האירופאי עצמו צורף כנספח י' עמוד 171 להודעת הערעור).
לאחר ההליך הרוסי, נדונה והתקבלה בישראל תביעת הבנק הרוסי לאכיפת פסק החוץ שניתן כנגד המערער מכוח חוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ"). תביעתו התקבלה תחילה בביהמ"ש המחוזי מרכז בלוד ע"י כב' השופט שוורץ בת"א (מחוזי מרכז) 10064-08-16 ZAO Raiffeisenbank נ' יוסף קציב (נבו 26.07.2020). בית המשפט המחוזי הכריז על פסקי הדין האזרחיים כברי אכיפה בישראל, כי מצא שמתקיימים התנאים הנדרשים בס' 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ. לפיכך מצא בית המשפט המחוזי להכריז כי: "כי פסק הדין של בית המשפט האזורי של קירוב בעיר רוסטוב ברוסיה בתיק 2-1/2014 מיום 13.08.2014 וכן פסק הדין בערעור של בית המשפט המחוזי ברוסטוב ברוסיה בתיק 33-132/2015 מיום 04.02.2015 הם ברי-אכיפה במדינת ישראל." (ע' 43 לכתב הערעור).
ביום20.12.21 דן בית המשפט העליון במותב תלתא, בערעור שהגיש המערער שלפני על החלטת האכיפה כלפיו, והערעור נדחה בהחלטה מפורטת בע"א 7251/20 יוסף קציב נ ZAO Raiffeisenbank (נבו 20.12.2021) (להלן: "עניין קציב"). בית המשפט העליון הבהיר בין היתר כי "פסק חוץ איננו מוכר באופן אוטומטי בישראל, ונדרש שהוא יעבור הליך קליטה כדי שניתן יהיה לאוכפו או להכיר בו בישראל (סעיף 2 לחוק אכיפת פסקי חוץ.בית המשפט שמע גם את טענות המערער כנגד ההליך ברוסיה אך מצא שאין בהן למנוע את אכיפת פסק החוץ. כב' השופטת חיות בעניין קציב (פסקה 2 ) "עמדת חברי כי אופן ניהול ההליך הפלילי במקרה דנן מעורר קשיים, אף היא מקובלת עלי ועמד על כך גם בית המשפט קמא בפסק דינו. זאת בעיקר משום שחלק לא מבוטל משמיעת ההוכחות התקיים מבלי שהמערער נכח בדיונים. ואולם, כפי שציינה גם חברתי השופטת ברק-ארז, בהינתן העובדה שהמגבלות שהוטלו על המערער בהקשר זה נבעו מהתנהגות בעייתית ביותר שהפגין הוא עצמו במהלך הדיונים שבהם נכח, וכן בהינתן העובדה כי המערער היה מיוצג לאורך כל ההליך, אני מצטרפת לעמדת חבריי כי בנסיבות אלה, הפגיעה בזכויות המערער אינה מצדיקה את המסקנה כי קמה לו ההגנה הקבועה" עוד הובהר שם כי "הליכי הכרה ואכיפה של פסקי חוץ זרים, מתאפשרים, בעיקרו של דבר, ממספר טעמים מצטברים: השאיפה לשים קץ להתדיינויות משפטיות ולמנוע את אי היעילות הכרוכה בהתדיינות חוזרת ונשנית באותם סכסוכים; הרצון לעשות צדק עם הצד שזכה במשפט ולמנוע ממנו את ההטרדה החוזרת בגין אותו עניין; המגמה לטפח יחסי גומלין בינלאומיים של עזרה הדדית עם מערכות משפט ושיפוט זרות" כתולדה מפסיקה זאת התקיים למעשה מנגנון האכיפה הקליטה המרכזי בישראל שמיועד לאכיפתו של פסק זר – קרי הכנתו להוצאה לפועל שהוא מנגנון אכיפה סטטוטורי פסברג 492 את פסק הדין העיקרי בביהמ"ש העליון נתן כב' השופט גרוסקופף אך ר' גם את החלטות כב' הנשיאה חיות וכב' השופטת ברק ארז. (ע' 46-66 לכתב הערעור).
ב(2) פניית המערער להליכי חדלות פירעון שימנעו אכיפה נגדו של החוב נושא פסקי הדין
ביום 11.5.23 לאחר שנדחו כל ניסיונותיו ברוסיה ובישראל לטעון כנגד החובות, פנה היחיד לממונה בבקשה לפתיחת הליכי חדלות פירעון במגמה לזכות בהפטר.
ב(3) ההחלטה נושא הערעור
הממונה דחה את הבקשה למתן צו פתיחת הליכים בהחלטה מנומקת ביום 12.9.23 שבה קבע בשורה התחתונה כי: "כבר בשלב ראשוני זה יש לדחות את הבקשה, על בסיס המידע עליו הצהיר החייב ולאור שכל חובות החייב נובעים ממרמה בזיקה ישירה ואינם בני הפטר" (ס' 13). וזוהי ההחלטה נושא הערעור.
בבסיס מסקנת הממונה סדרת הנימוקים העיקריים הבאים: א. כל חובותיו המוצהרים של החייב כפי שעולים מבקשתו לצו לפתיחת הליכים אינם בני הפטר לפי סעיף 175(א)(2) לחוק (ס' 15) כי נוצרו במרמה ( ס' 16) ב. היקף החובות שלהם זיקה ישירה לפעולות המרמה מהווים 100% מסך חובותיו (ס'17) ג. הממונה הסביר שהחלטתו מחייבת דיון צופה עתיד כבר עתה לפי ס' 175 לחוק (ס' 19) וכי "מקום שבו הובהר כבר בשלב הגשת הבקשה, כי הוראות החוק שוללות קטגורית כל אפשרות להפטיר את החייב מכל חובותיו הרי שאין בהליך חדלות הפירעון כל תועלת אין איפוא מקום למתן צו פתיחת הליכים כאשר ידוע מראש כי לא יהיה בצו כדי להושיע את החייב מפני חדלות פירעון." ( ס'21).
אגב, ברקע להחלטתו, הממונה ציין שהיחיד הצהיר על חוב בסך של כ-5,582,684 לנושה, עוד ציין בין היתר שפסד הדין הרוסי מצא שחוב היחיד יחד ולחוד עם אחרים נאמד על סך של כ-58 מיליון ₪ וזאת כסקר בקצרה את ההליכים ברוסיה ואת אופן יצירת החובות.הממונה ציין גם שפסק הדין, ניתן כנגד המערער ובת זוגו בפרשיה שכונתה כאחת מההונאותהגדולות ברוסיה בשנים האחרונות (סעיפים 1-13). הממונה ציין בין היתר כי בקשת החייב לצו לפתיחת הליכים הוגשה באופן לקוי וחסר תוך החסרת פרטים רבים ומסמכים רבים וכי נאלץ לשלוח מספר דרישות ( סעיף 7).
ג. תמצית הטענות העיקריות בערעור
ג(1) תמצית טענות המערער
המערער, ביקש להורות לממונה על מתן צו לפתיחת הליכים עבורו כי הוא רוצה לפתוח בישראל דף חדש בחייו. עמדתו פורטה בכתב הערעור ובתשובת המערער לתגובת הממונה מיום 25.2.24 לאחר שהוגשה תגובה מיום 20.2.24 בלי תצהיר.
המערער, מבקש להפוך את החלטת הממונה מהנימוקים העיקריים הבאים:
א. המערער לא כפר בכך, שפסק החוץ הוכר כבר אכיפה בישראל, אך טען שהחלטת הממונה המתייחסת אליו מושתתת על "הסתכלות צרה" למרות שלממונה סמכות רחבה לצורך ההחלטה אם לפתוח הליכים(ס' 4). לדעת המערער מהסמכות הרחבה, נובע, שצריך לחייב את הממונה להתייחס למה שכינה כסוגיה בין לאומית, לייחודו של ההליך ולקשיים ולליקויים שתוארו בפסה"ד הישראלי ובתצהיר יחיד. (ס' 3 +4 וכן ס' 13). ב.למרות שהמערער לא כפר בכך שפסק החוץ הקובע את החוב אכיף הוא כפר בחוב שמגולם בפסק הדין כי נמצא שרימה (ס' 16 לכתב הערעור וס' 3 -13 לתגובתו). ג. המערער ביקש גם במסגרת זאת לשוב ולטעון שתוצאה זאת, מוצדקת מחמת פגיעה שהייתה ברוסיה בזכויותיו (ס' 14 לכתב הערעור וס' 14 לתגובה לתגובת הממונה להודעת הערעור). כלומר המערער מבקש בדרך מעשית זאת לעקור מתוכן את אכיפת פסק הדיןג.המערער סבור שגם אם ייראה בית המשפט את החובות כחובות שנוצרו במרמה, חובות שנוצרו במרמה אינם מחסום בלתי עביר, לפי ס' 175 (א) לחוק כי גם אם לשונו ברורה, יש פסיקה שלטעמו מאפשרת לו לעבור מחסום זה (ס' 17 לכתב הערעור וס' 14 לתגובה). ד. לשיטת המערער, קיימת תוחלת להליך לשיקומו, גם מחמת נסיבותיו ובהן גילו, כיליד 1955, מצבו האישי והבריאותי, צוין שהוא חולה סוכרת ( ס' ,517 ו-20), ומטעמי צדק והגינות יש לשקול מתן הפטר אם יפתח הצו (ס' 21). ה. המערער כופר באשמתו והוא סבור שיש למנות את מספר השנים שחלפו מאז המעשים וטען שלא תרם להתמשכות הליכים. ו. המערער מאשר בעלות במקרקעין בישראל אך לטעמו יש לאפשר לו הפטר כי גם אם ימומש הנכס היחיד שלו בישראל, עדיין יישאר חוב שאינו מסוגל לשלם כי מעל ראשו מרחף סכום של 58 מיליון כי הנושה פתח הליכים בסכום של כ-5 מיליון ₪ מטעמי אגרה (ס' 21) בכך כמובן שהמערער התעלם מאינטרס הנושה. ז. מכתב הערעור עולה שהמערער סבור גם שיש לאפשר לו לפתוח הליך כדי שהוא יוכל להשתמש בו על מנת לברר מה הנכסים שמימשו משותפים אחרים למרמה לפי פסה"ד ברוסיה (ס' 22). ח. לטעמו יש לו זכות לפתוח דף חדש כחלק מהזכות לחירות (ס'(23אי מתן הצו מהווה סנקציה נוספת ולא מוצדקת (ס' 15).
אגב ביחס לאופן הגשת הבקשה לפתיחת הליכים – המערער ציין כי פעל להשיב מיד ככל הניתן בהתאם לדרישת הממונה וכפר בביקורת הממונה על אופן הגשת הבקשה.(ס'6-10 לכתב הערעור ביחס לס' 7 להחלטה נושא הערעור).
ג(2)תמצית טענות הממונה
הממונה – הגיב לערעור וטען שיש לדחות אותו תוך חיוב המערער בהוצאות בתגובתו לערעור
המערער חוזר למעשה על נימוקי ההחלטה כמפורט בתגובותיו להודעת הערעור מיום 21.1.24 ותשובתו לתגובת המערער שמיום 18.3.24.
עמדת הממונה נסמכת על הטעמים העיקריים הבאים: א. הוקנה לו שיקול דעת האם לפתוח הליך ואין המדובר בסמכות שהיא רק טכנית (ס' 10 לתגובה הראשונה) והיא נועדה לצורך שמירת תקינות יעילות והגינות של ההליכים ולשמירת אינטרס ציבורי לפי ס' 268 לחוק (ס' 8). במקרה זה, שכבר בשלב הגשת הבקשה נמצא שאין במתן הצו למנוע את חדלות הפירעון, לא היה מקום לאפשר את פתיחת ההליך (ס' 6). ב. ביחס לטענות המערער חידד הממונה כי המערער מבקש להיכנס בשערי הליך שכל חובותיו אינם בני הפטר לפי ס' 175 וזאת כעולה מהמידע שמצוי בבקשת המערער(ס' 3) וכן מפסקי הדין שנתנו (ס' 12-19) לפיהם כל החובות נוצרו בגין מעשי מרמה והונאה של המערער( ס' 11) ובזיקה ישירה אליהם (ס' 21 לתגובה מקורית וסעיף 2 לתשובה לתגובת המערער) ג. למערער חוב יחד ולחוד עם אחרים ששיעורו כ- 58 מיליון ₪ (ס' 12) אף אם הצהיר כשלעצמו על חוב של 585,2694 ₪ (ס' 13) מקום שבו הובהר כבר בשלב הגשת הבקשה כי הוראות החוק שוללות קטגורית כל אפשרות להפטיר יחיד כל חובותיו הרי שאין בהליך כל תועלת ואין מקום ליתן הצו שלא יהיה בו להושיע (ס' 24 ( וזאת בהליך ארוך ויקר.
ד. ההכרעה
לאחר שעיינתי בחומר שבפניי החלטתי כדלהלן:
ראשית, אציין שהחלטתי להכריע בערעור על יסוד החומר בכתב, בהתאם לתקנה 138(א) (5) לתקנות סדר הדין האזרחי וגם לנוכח פנית המערער מיוני השוו כב' השופט מינץ בע"א 2609/23 לאה עמר נ' עו"ד גיא נצר מנהל מיוחד (נבו 28.11.2023).
שנית, התרשמתי שדין הערעור להידחות, הואיל ואין בסיס להתערב בהחלטת הממונה. יתירה מכך, החלטת הממונה נחזית כנכונה לגופה.
בתמצית, אציין שמדובר ביחיד שנקבע שיצר במרמה את חובותיו, ששיעורם כאמור יוצא דופן ומגיע לכ-58 מיליון דולר. כמפורט להלן, לגבי חוב שנוצר במרמה מצא המחוקק לקבוע שאינו בר הפטר, לא כי היחיד שרימה אינו מעדיף שיקום, אלא כי "נקודת האיזון" שונה, ומועדפים שיקולים חברתיים ומוסריים שאינם מצדיקים לפטור רמאי מהחוב שיצר במרמה. כל זאת כדי לא להוציא חוטא נשכר במקרה זה, לא "רק" עיקר חובותיו נוצר במרמה אלא כי כולם נוצרו במרמה וכאמור היקפם עצום.
שלישית, החוב אומנם נוצר בארץ זרה (ברוסיה), אך לא ניתן להתעלם מאופן יצירתו, מעת שהפסק הזר הוכר ובמיוחד לאחר החלטה המנומקת בבית המשפט העליון בישראל שאף פירט בעניין קציב, את טעמי המדיניות שביסוד ההכרה בפסק החוץ.
לא זהו המקרה בו מוצדק להתערב בשיקול הדעת שהפעיל הממונה אשר נמנע מלפתוח שער ליחיד לאחר שמצא שמדובר בהליך חסר תועלת עקב חובות שאינם בני הפטר. לא זהו המקרה שבו ניתן למעשה לאיין בעקיפין את החלטת בית המשפט העליון לאחר שרשרת ההליכים ברוסיה כי רצונו של החייב לחמוק מנושיו.
בלשון כב' השופט מינץ בעניין יצחק כהן פסקה 11 לא לכך נועד הליך המבוסס על "חסד של המחוקק" (וראו לאחרונה: ע"א 4174/21 חוסין נ' עו"ד גבריאלי עופר, [פורסם בנבו] פסקה 6 (22.6.2021) והאסמכתאות שם).
אגב, לעניין ס' 22 גם אם המערער מעוניין לבדוק נתונים על עצם מימוש והיקף המימוש של נכסי שותפיו למרמה ברוסיה – לא ראיתי כי יוכל להפעיל לתכלית זאת מנגנון ציבורי יקר בישראל למרות שחובותיו אינם בני הפטר בישראל.
להלן יפורטו הנימוקים להכרעה
ה.הנימוקים להכרעה
ה(1) המסגרת הנורמטיבית החלה על הפעלת תפקיד הממונה לצורך ההחלטה האם לפתוח בהליכים.
על המקרה שלפני חלה מסגרת נורמטיבית, המעוגנת בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי תשע"ח – 2018ובין היתר בסעיפים הבאים: א.ס' 286 לחוק העוסק בתפקידי הממונה, שהוא האחראי לנהל את הליכי חדלות הפירעון של יחידים לפי חלק ג' לחוק ב. בס' 105 לחוק, המראה שכבר ב"שער ההליך" על הממונה הוטלה המשימה להחליט האם להיעתר ליחיד המתדפק על השער ולפתוח הליכים לבקשתו לפי ס' 104 לחוק ג. התפקיד של ההחלטה האם לפתוח את שער ההליך הוא תפקיד חשוב בעיני המחוקק כעולה גם מס' 278(ב) סיפא לחוק, המבהיר שהסמכות נתונה רק לעובד הממונה שניחן בתנאי הכשירות מיוחדים הנדרשים כי הינו "עובד הממונה שהוא הסמיכו לכך, ושהוא עורך דין בעל ניסיון של חמש שנים" ד.המדובר בהליך הצופה ל"שער יציאה" מהליך שבו ס' 175 לחוק מבהיר שיש חובות שאינם בני הפטר. ה. ס' 286(א) סיפא מצביע על כך שלאחר שנפתח הליך לבקשת היחיד כי הממונה התיר זאת, קיימת סמכות לבית המשפט להורות על ביטול הליך גם " אם אין בצו כדי לסייע במניעת חדלות פירעונו" ו.לאחר שהממונה נתן "החלטה שלא לתת צו לפתיחת הליכים לפי סעיף 105;" המדובר בהחלטה סופית שיש עליה ערעור בזכות מכוח סעיף 350(א){(1) לחוק.
להלן- אראה כיצד הוראות הסעיפים הנ"ל בראי הפסיקה מראות שאין להתערב בהחלטת הממונה.
ה(2) סמכות הממונה לצורך ההחלטה האם לפתוח הליכים אינה רק טכנית וצרה . פרשנות תכליתית מראה כי כשהוקנתה לממונה הסמכות , עליו לשקול גם את השיקולים המהותיים הנדרשים להפעלתה
הסמכות החשובה האם להורות על מתן צו פתיחת הליכים לבקשת היחיד הוקנתה במפורש ובמיוחד לממונה, ולא לבית המשפט. זאת, מכוח הוראה מפורשת בס' 105 (א) המורה כדלהלן:" 105.(א) מצא הממונה כי ייתן, בתוך 30 ימים ממועד הגשת בקשת היחיד, צו לפתיחת הליכים מתקיימים התנאים המנויים בסעיף 104(א).(דגשה לא במקור). א.ב.) הסמכות לפתוח הליכים לבקשת היחיד הוקנתה לממונה בעוד וזאת להבדיל מסמכות לפתיחת הליכים לבקשת הנושה שהוקנתה לבית המשפט לפי ס' 109 לחוק.
נראה, שאין "מחלוקת פורמאלית" בין הצדדים כי סמכות הממונה לצורך החלטה האם לפתוח הליכים בעניין היחיד אינה רק סמכות טכנית וצרה, המוגבלת לתנאים פורמאליים זאת חרף השימוש שעושה ס' 105 לחוק במילה "ייתן" אם "מצא הממונה כי מתקיימים התנאים המנויים בסעיף י104(א)".
המחלוקת היא האם הופעלה הסמכות כראוי במקרה דנן
אולם, למען הסר ספק אציין כי המסקנה ,לפיה הוקנה לממונה, שיקול דעת מהותי ולא רק טכני, לצורך החלטה אם לפתוח הליכים לפי סעיף 105 לחוק נגזרת לטעמי מ"פרשנות תכליתית" של הסמכות ואפרט חמישה שיקולים התומכים בכך:
ראשית- דומה שאין עוררין על כך שיש שיקולים מהותיים, הרלבנטיים להחלטה האם לפתוח הליכים. למרות זאת, הסמכות לא פוצלה בחוק החדש והיא נתונה לממונה שמתפקידו לנהל הליכי חדל"פ של יחיד.
שנית- תפיסת הסמכות בס' 105 לחוק כמהותית, תואמת סדרת סמכויות נוספות שהוקנו לממונה ונתפסו כמהותיות כעולה מהמשטר הנורמטיבי לעיל בראש עם כך שהממונה הוא אשר הוסמך בחוק הנוכחי, לנהל את הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד לפי ס' 268(2) לחוק זאת כחלק מתפקידיו לצורך התפקידיםוכעולה מס' 268 רישא לחוק, הוקנה לו שיקול דעת רחב. העולה משורת שיקולים רלבנטיים שנמנים בס' 286 רישא לחוק הקובע כדלהלן: "תפקידו של הממונה לפעול לשמירת התקינות, היעילות וההגינות של הליכים לפי חוק זה ולשמירת האינטרס הציבורי בהליכים אלה.ס' 269 לחוק מבהיר כי כל סמכות הנתונה לפי חוק זה לנאמן, תהיה נתונה גם לממונה
אציין מעתה – טיב השיקולים הענייניים שנכתבו במפורש בס' 268 רישא לחוק, המתיישב לטעמי בבירור עם אפשרות שהממונה ישקיף גם לעבר ס' 175 לחוק כדי לבחון אם מדובר בחובות שאינם בני הפטר וקל וחומר אם נוצרו במרמה שזהו מצב שבו אינטרס חברתי גובר על האינטרס השיקומי גם משיקול יעילות אין טעם לנהל הליך סרק. ואחדד זאת כנראה כשלשון החוק כפי שידון להלן מאבחנת במפורש ובמיוחד חוב שנוצר במרמה.
את יישום השיקול המהותי הנעוץ באינטרס הציבורי לצורך החלטה האם לפתוח הליך ניתן לראות כבר לפי כב' השופט ברק בעניין דני :ב פסקה 16: "בנסיבות אלו נחה דעתנו כי מדובר באי-חוקיות העולה כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור. מטעם זה לא מצאנו עילה להתערבותנו במסקנתו של בית-המשפט המחוזי שלפיה אין המערערים זכאים לחסות תחת כנפי הפקודה. אשר-על-כן נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין לא הייתי עושה צו להוצאות."
לנוכח השיקולים העניינים שהממונה נדרש לבחון בעת הפעלת תפקידיו אין להורות לממונה לעצום עיניו במקרה שלפניו יחיד שיצר את כל חובותיו במרמה. להיפך, כמי שמופקד גם על האינטרס הציבורי עליו לפקוח עיניו לרווחה להישיר מבט לחובות לטיבם, להיקפם ולשאלה אם יש בצו כדי לסייע במניעת חדלות פירעונו גם בשלב פתיחת ההליך שיקולים אלה רלבנטיים גם בשים לב לחומרה שבה החוק מתייחס לחובות אלה. אמנם לאחר פתיחת הליך על בית המשפט להחליט לפי סעיף 286 (א) לחוק, אך שיקול זה רלבנטי גם בעת הכניסה כמובן מתוך מבט זהיר מאד ולכך מתקשרים לטעמי דברי יפים אמירת כב' השופט מינץ בעניין יצחק כהן פסקה 21 שידונו להלן ור' גם התייחסות בפסיקה מחוזית להיות חוב שנוצר ממעשה מרמה מכוונים בקצה של קשת החובות לפי כב' השופטת בן ארי בעחדל"פ 45278-02-24 אמיר טבעון נ' ממונה על חדלות פירעון מחוז תל אביב (נבו 21.04.2024)(פסקה 29)(להלן: "עניין טבעון"):" ניתן לתאר את החובות השונים בבסיס הליך חדלות הפירעון על פני קשת, שבקצה האחד שלה חובות שנוצרו בתום לב מוחלט (למשל: עקב קשיים כלכליים) ובקצה האחר חובות שנוצרו כתוצאה ממעשי מרמה מכוונים, שאינם זוכים להפטר".
שלישית- כעולה מהצעת החוק מתן זכות לערעור הוסבר בכך ש"הממונה הוא גוף מינהלי, שהחוק המוצע מעניק לו סמכות לקבל החלטות מהותיות בהליך. מוצע לקבוע כי החלטות סופיות של הממונה נתונות לערעור בזכות לפני בית משפט השלום." (ע'768 להצעת החוק) החלטה על פתיחת הליכים היא הראשונה המנויה במפורש בס'350 המקנה זכות ערעור.
רביעית- תפיסת סמכות הממונה לצורך ההחלטה האם לפתוח הליך כסמכות, מהותית, מתיישבת עם עמדת הפסיקה שהקנתה לממונה סמכות לקבוע את משך תקופת הצינון שצריכה לחלוף בין מועד ביטול הליך חדל"פ, לבין המועד שבו רשאי החייב להגיש בקשה חדשה לחדל"פ. גם שיקול זה של משך הצינון אינו כתוב בס' 104 לחוק אך נשקל. לעניין זה יפים דברי כב' השופט מינץ ברע"א 663/21 שייח יוסף מנאר נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון- מחלקת ערעורים (נבו 20.06.2021) ( פסקה 21) שם נאמר בין היתר:" לא ניתן לקבל את טענת המבקשים כי הענקת הסמכות לקבוע את אורך התקופה אינה עולה בקנה אחד עם אופי הסמכות הנתונה לממונה בחוק, שהיא טכנית בעיקרה. החוק מבקש להפקיד את האחריות השוטפת לניהול הליכי חדלות פירעון של יחידים בידי הממונה (ראו גם למשל: דברי ההסבר להצעת החוק, עמ' 596). הפקדת סמכות זו בידי הממונה הולמת אפוא את הסמכויות המהותיות השונות שניתנו לו מכוח החוק – הסמכות ליתן צו פתיחת הליכים ליחיד (ס'105 לחוק); הסמכות להסיר הגבלות שהוטלו על היחיד בצו פתיחת הליכים (ס' 143 לחוק); הסמכות להתיר את הפעלת עסקו של היחיד לאחר שניתן צו פתיחת הליכים בעניינו (ס'157 לחוק) ועוד. לא למותר לציין כי החלטת הממונה נתונה לערעור בזכות לבית משפט של חדלות פירעון (סעיף 350(א)(1) לחוק). "(הדגשה לא במקור א.ב.).
חמישית- הלכה למעשה הצטבר ניסיון לאחר הפעלת החוק, והוא מצביע על פרשנות מרחיבה לסמכות הממונה על פי ס' 105 לחוק. ר' כב' הש' קראוןהבוחנת את הניסיון שהצטבר לאחר הפעלת החוק וסוקרת גישות שונות וזאת ברחד"פ (מחוזי חיפה) 57250-06-22 מרק חנוכייב פרנק נ' הממונה על חדלות פירעון – מחוז חיפה והצפון (נבו 20.02.2023) (ס'29 )(להלן: "העניין חנוכייב") שבו נאמר בין היתר כדלהלן: "אני סבורה שצדק בית המשפט קמא משתמך בפסק דינו בגישה המרחיבה שאומצה בפסיקה הקיימת עד כה בשאלת פרשנות סמכות הממונה על פי סעיפים 105 ו-106 לחוק, קרי האם מוסמך הממונה להפעיל שיקול דעת רחב במועד בו עליו להחליט האם לתת במקרה פרטני צו לפתיחת הליכים ."עוד ר' שם בין היתר פסקה 36 שבה נאמר גם: "אחר שבחנתי הנימוקים שתוארו לעיל, אני סבורה כי כיום, לאחר שהצטבר ניסיון מספיק בנוגע לשאלת אופן הפעלת הסמכות על פי ס'105 לחוק על ידי הממונה, ראוי כי השיקולים שפורטו לעיל יידחו מפני שיקולים מערכתיים אחרים, לרבות ובמיוחד הצורך להימנע מניהול הליכי חדלות פירעון שהם הליכי סרק, כבר בתחילת הדרך"
אגב, הובעה , בעבר, עמדה שונה בספרם של עודד מאור ואסף דגני הפטר – חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים) (2019) (להלן: מאור ודגני) שסברו אז שהממונה כגוף מנהלי, אינו אמור לשקול את התנאים המהותיים למשל אם הבקשה עצמה הוגשה בחוסר תום לב, אם אין חדלות פירעון או אם אין תועלת בהליךכי לדעתם, אם מצא הממונה שאין ליתן צו לפתיחת הליכים מסיבה מהותית, יפנה לבית המשפט בבקשה להעביר את ניהול הליכי חדלות הפירעון לבית המשפט. סברתי שהגישה הנוהגת הנוכחית היא שונה אציין שגם לפי מאור ודגני, צורך מתן צן לפתיחת הליכים לא קיימים רק תנאים טכניים אלא גם תנאים מהותיים אשר יצדיקו הימנעות מפתיחת הליכים ליחיד (שם בעמוד 115) דומני שנקודת המוצא בחוק הנוכחי היא שסמכות הממונה בס' 105 הוקנתה במודעות לכך שיש שיקולים מהותיים שישקול הממונה בניהול הליכים של יחידים לפי ס'286 (2) לחוק.
ה(3)(א ) הביקורת השיפוטית על תפקידי הממונה שבכללם גם החלטת הממונה האם לפתוח הליכים מתאפיינת בריסון.
החלטת הממונה נתונה, כאמור לעיל לערעור בזכות לבית משפט של חדלות פירעון מכוח ס'350(א)(1) לחוק.
אולם, הלכה היא שהביקורת השיפוטית על החלטות בעל התפקיד "מכל סוג ומהות, בביצוע תפקידו תופעל במשורה ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד" כאמור מפי כב' השופטת פרוקצ'יה ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (נבו 27.12.2010) (להלן: "עניין פז") ובניגוד למשתמע מס' 4 לטענות המערער בכתב הערעור.
לאחר תחילת החוק הנוכחי, נקבע כי "ככלל, תפקידו של בית המשפט של חדלות פירעון מתמצה בפיקוח ובקרה על אופן ביצוע התפקיד. בהתאם לכך, מוקנה לבעל התפקיד שיקול דעת רחב בביצוע תפקידו, והתערבותו של בית המשפט בפעולותיו מתאפיינת בריסון, ומצטמצמת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה" כב' השופט מינץ ע"א 8038/20 ב.ר.ן יזמות והשקעות בע"מ נ' חיים ומשה מנגד בע"מ (בפירוק) (נבו 26.01.2021) (פסקה 40) (להלן: "עניין ב.ר.ן") שלפיו "ככלל, תפקידו של בית המשפט של חדלות פירעון מתמצה בפיקוח ובקרה על אופן ביצוע התפקיד. בהתאם לכך, מוקנה לבעל התפקיד שיקול דעת רחב בביצוע תפקידו, והתערבותו של בית המשפט בפעולותיו מתאפיינת בריסון, ומצטמצמת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה" זהו המשך ישיר לקביעות בעניין פז".
ההסבר לכך שהתערבות צריכה להיות מרוסנת ניתן בהרחבה ובבהירות בעניין פז: "בראיית המכלול… נראה, עם זאת, כי אף שקנויה לבית המשפט מכח הפקודה והתקנות סמכות פורמלית להתערב ולשנות החלטות נאמן הן בהיבט המשפטי והן בהיבט העובדתי כאמור בסעיף 178(א) לפקודה, ואף ליתן החלטות אחרות תחתן, עדיין מדובר בהפעלת סמכות של ביקורת שיפוטית על החלטות הגורם המקצועי המופקד על תחום מיוחד של ניהול נכסי החייב וחלוקתם בין הנושים. הדעת נותנת כי הביקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור היקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בענין זה. השיקולים לענין זה דומים ביחס לפונקציות השונות שהנאמן ממלא, והכרעות הנאמן בתביעות חוב של נושים בכלל זה." ודוק בענין דברים בענין ב.ר.ן מתייחסים לבעל תפקיד וברור שדברים שנאמרו במקור בעניין פז לגבי הנאמן נכונים לגבי הממונה ואולי אף קל וחומר בשים לב לתפקידוכמתיישב גם עם ס 269 לחוק שלפיה כל סמכות הנתונה לפי חוק זה לנאמן, תהיה נתונה גם לממונה." הוראה זאת, יש לקרוא בשים לב להוראות נוספות בחוק המבקש להפקיד את האחריות השוטפת לניהול הליכי חדלות פירעון של יחידים בידי הממונה (כעולה למשל דברי ההסבר להצעת החוק, עמ' 596).
לאור האמור לעיל אין להתערב בהחלטות ממונה כשהן סבירות, וכשלא עשה שימוש פסול בשיקול הדעת.
הדברים האמורים נכונים לטעמי בבחינת קל וחומר לגבי חובות שנוצרו במרמה לנוכח הוראות החוק המיוחדות לגביהם.
חוב הנוצר בפעילות בלתי חוקית ובלתי מוסרית מובהקת עלול שלא להיות בר הפטר מכוח פסיקה – אך בהחלטה שלא לפתוח הליכים בגין שימוש בשיקולי תקנת הציבור יש לפעול במשנה זהירות
אקדים ואציין שפסיקה ותיקה קבעה שאדם שיצר חוב בפעילות שהיא בלתי מוסרית מובהקתעלול שלא לקבל הפטר וזאת תוך שימוש בעקרון של "תקנת הציבור". אולם דומה שיש להצביע על "מדרג" שבראשו החובות המנויים במפורש בחוק. לא בנקל יתווספו להם אחרים שיהיו יצירי פסיקה והחלטות ממונה.
הפסיקה ,שמצאה שלא לפתוח הליכים עקב פעילות בלתי חוקית, ובלתי מוסרית מובהקת הסבירה שאין הצדקה לנהל הליך סרק. בהקשר זה, בית המשפט התייחס למקרים עם מאפיינים מחמירים אלה: א. חוסר תום לב קיצוני בדרך יצירת החוב או בהתנהלות בהליכי ההוצאה לפועל ב.מדובר במקרים בהם יסבור בית המשפט כי כל רצונו של החייב הינו להתחמק מנושיו ולהפוך את הליך פשיטת הרגל ל"עיר מקלט". השוו לכב' השופט דנציגר בע"א 307/12 ישראל בלום נ' כונס הנכסים הרישמי (נבו 14.08.2012) כב' השופט ברק ב ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197 (2003) ( (להלן: עניין דני). ראו גם כב' השופט בך ב ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מה(3) 61 (1991) (להלן: עניין קלאר) לכך, שמרמה מצויה בקצה העליון של קשת המעשים חסרי תום הלב ,ולבחינת היקף החוב שנוצר במרמה השוו כב' השופטת בן ארי בעניין טבעון.
דומה, שגם בהקשר הנורמטיבי של חדלות פירעון, יש להיזהר מאד גם ביצירה של חוב חדש שאינו בר הפטר מכוח שיקולי תקנת הציבור ואם אין המדובר בחובות שנקבעו במפורש בחוק כחובות שאינם בני הפטר נקודת המוצא היא שהינם בני הפטר. באנלוגיה לדברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בעע"מ 2190/06 מדינת ישראל נ Bueno Gemma, [פורסם בנבו] (13.5.2008) פסקה 40: "הפרשנות התכליתית איננה סוס פרא הדוהר למרחבים בלא רסן. היא דומה יותר לסוס מאולף, הנע בתלם חרוש, שאת תחומיו וגבולותיו מגדירים הלשון והנוסח".) הדגשה לא במקור א.ב.)
ה(3)(ב) זהירותנדרשת בפרט ,בביקורת השיפוטית על שיקול דעתשלא לפתוח הליך לגבי חובות שאינם בני הפטר מכוח החוק
בכל אופן, במקרה שלנו המדובר בסוג הפעילות הבלתי חוקית שהחוק קבע פוזיטיבית ובנחרצות, שחובות שנוצרו בהאינם ברי הפטר ולפיכך ב"תלם חרוש היטב".
אחדד שלכל ה"חובות שאינם בני הפטר" שנדונים בס'175 נמצא "מכנה משותף "הנעוץ באופן יצירתם כחובות, שמבחינה מוסרית וחברתית לא מוצדק שההפטר יחול עליהם.פסיקה הבהירה שהאמור לגבי חובות האלה, לפני החוק נכון "ביתר שאת אחריו" כב' השופט מינץ בע"א 4288/21 יצחק כהן נ' עו"ד סאלם סוהיל בתפקידו כמנהל מיוחד (נבו 27.06.2021) " 9. המשותף לכל אותם חובות שצו הפטר איננו חל לגביהם הוא אופן יצירתם. היינו חובות שמבחינה מוסרית וחברתית לא מוצדק שההפטר יחול עליהם (ע"א 5735/09 עיריית טבריה נ' סינואני, [פורסם בנבו] פסקה 6 (17.4.2012)). שיקולים אלו שבגינם ראוי שלא להכלילם בצו ההפטר קשורים בכלל שלפיו "לֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר" (חלה, ב, ז; ע"א 3083/13 פלונית נ' שיכמן, [פורסם בנבו] פסקה 21 (11.1.2015); להרחבה ר' גם דברי ההסבר לס' 175 להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח 1027, 692 (להלן: דברי ההסבר לחוק). אין זה ראוי אפוא שחייב יזכה לפטור מחיוב שצמח לו כתוצאה מפעילות מרמה שבה היה מעורב, או מחיוב שממנו הוא ניסה להתחמק באמצעות מרמה. "
אגב בפסיקה אף הובעה דעה ולפיה גם כאשר החוב עצמו לא נוצר במרמה, אך החייב ניסה להתחמק מקיומו באמצעות מרמה, תוך שימוש בהליכי פשיטת הרגל, הרי שהדבר מצדיק את החרגתו מתחולת ההפטר (ע"א 2434/19 קיירה נ' שלומי, [פורסם בנבו] פסקאות 21-20 (27.5.2020)). על כך נכתב ברע"א 1685/14 סדן נ' פנינסולה נכסים בע"מ [פורסם בנבו] (20.1.2015) כי:"המחוקק ביקש שלא לאפשר לחוטא – חייב שחובו נוצר במרמה, לצאת נשכר […] מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת פריסת הגנה רחבה על המעמד המיוחד שייחד המחוקק לחובות אלה בכלל, ולחוב שלפי הטענה נוצר במרמה בפרט; לכך טעם ערכי משמעותי וראוי." (שם, פסקה ט"ז). 10.הכללים האמורים נקבעו זמן רב טרם כניסתו של החוק לתוקף, אך הם רלוונטיים ביתר שאת גם כיום" ( הדגשה לא במקור א.ב.)
(ה) (3) (ג) זהירות רבה במיוחד נדרשת בביקורת השיפוטית על שיקול דעת שלא לפתוח הליך לגבי חוב שנוצר בפעילות בלתי חוקית שעולה כדי מרמה ממש
אולם, מבין כל החובות שאינם בני הפטר "חוב שנוצר בדרך מרמה" ,נמנה על החובות עימם החוק מחמיר במיוחד אף לעומת חובות אחרים שבהם קיים "שיקול חברתי" שגובר על השיקול השיקומי. החוק מחמיר ,ביחס לחוב שנוצר במרמה אפילו ביחס ל"חוב מזונות "של אדם שלא זן את ילדיודומה שזאת הייתה כוונת הממונה בס' 21 להחלטה נושא הערעור כתב הממונה כי "מקום בו הוראות החוק שוללות קטיגורית כל אפשרות להפטיר את החייב מכל חובותיו, הרי שאין בהליך חדלות הפירעון כל תועלת".
אפנה בהקשר, זה להוראות החוק עצמו ולכך שס' 175(א)(2) לחוק אכן קובע בבירור ובנחרצות :"(א) ההפטר לא יחול על חובות עבר אלה: …(2) חוב שנוצר בדרך מרמה או הנובע מעבירת גניבה או מעבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001;"
ודוק- ס' 175(ב) לחוק אמנם התיר לחרוג מהכלל של ס' 175(א) ולהורות על הפטר, בנסיבות חריגות המצדיקות זאת, אך זאת בצורה בררנית אך ורק לגבי חובות מסוימים שנחזים כרשימה סגורה שחוב שנוצר במרמה אינו אחד מהם . משנכתב "(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), בית המשפט רשאי, בנסיבות חריגות המצדיקות זאת, להורות כי ההפטר יחול על חובות עבר המפורטים להלן, כולם או חלקם, ורשאי הוא להתנות החלת הפטר כאמור בתנאים: "לפיכך חוב שנוצר במרמה אכן, אינו ניתן לכאורה להחרגה מרשימת החובות שאינם בני הפטר. כלומר, אף לא הוקנה לגביו אותו שיקול דעת שניתן להחיל במשורה ובמקרים חריגים למשל לגבי חוב מזונות. לפירוט ר' בחדל"פ (שלום ראשון לציון) 32742-11-21 ח.א נ' ממונה על חדלות פירעון מחוז תל אביב (נבו 17.03.2024) ( פסקאות 27 -35).
אגב, לגבי חוב שנוצר במרמה הפסיקה הבהירה שלא די בהוכחה כי החוב נוצר במרמה, אלא נדרש אף להוכיח כי פושט הרגל היה שותף לאותה מרמה. ראו כב' השופט מינץ בע"א 2609/23 לאה עמר נ' עו"ד גיא נצר מנהל מיוחד (נבו 28.11.2023: " (במאמר מוסגר יצוין כי סעיף 175(א)(2) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 מסתפק במילים "חוב שנוצר בדרך מרמה" ללא התייחסות למעורבותו של החייב במעשה המרמה. לצד זאת ראו עמ' 692 לדברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, מהם עולה כי לא הייתה כוונה לשנות מהדין הקיים)."
עקב חומרת המרמה בהקשר הנורמטיבי של חדלות פירעון, פסיקה אף שהחריגה גם "חוב שניסו להתחמק מקיומו במרמה" וגם אם לא "נוצר במרמה"" ראו בעניין יצחק כהן פסקה 9 שבה נקבע כי " אין זה ראוי אפוא שחייב יזכה לפטור מחיוב שצמח לו כתוצאה מפעילות מרמה שבה היה מעורב, או מחיוב שממנו הוא ניסה להתחמק באמצעות מרמה. משום חומרת מעשי המרמה בפסיקה אף הובעה דעה – שהגיונה בצידה – כי גם כאשר החוב עצמו לא נוצר במרמה, אך החייב ניסה להתחמק מקיומו באמצעות מרמה תוך שימוש בהליכי פשיטת הרגל, הרי שהדבר מצדיק את החרגתו מתחולת ההפטר (ע"א 2434/19 קיירה נ' שלומי, [פורסם בנבו] פסקאות 21-20 (27.5.2020)). השוו כב' השופט רובינשטיין ברע"א 1685/14 סדן נ' פנינסולה נכסים בע"מ [פורסם בנבו] (20.1.2015) כי:"המחוקק ביקש שלא לאפשר לחוטא – חייב שחובו נוצר במרמה, לצאת נשכר […] מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת פריסת הגנה רחבה על המעמד המיוחד שייחד המחוקק לחובות אלה בכלל, ולחוב שלפי הטענה נוצר במרמה בפרט; לכך טעם ערכי משמעותי וראוי." (שם נ, פסקה ט"ז).
בספרם של מאור ודגני נכתב כי אין תועלת לצדדים בהליך כאר חובותיו של היחיד אינם בני הפטר משנכתב"כך גם אין טעם לקיים הליכי חדלות פירעון כאשר חובותיו העיקריים של היחיד אינם בני הפטר, למשל אם נוצרו בעבירות פליליות חמורות או במרמה. גם אם ינוהל בעניין היחיד הליך חדלות פירעון, לא יוכל לקבל הפטר ממנו ועל כן נשאלת השאלה לשם מה לנהלו.(עמוד 123) וראו שם את פירוט הדוגמאות. זאת אף אם כאמור לדעת המחברים נכון ליום הכנת הספר, בחינת התנאים המהותיים למתן צו פתיחת הליכים צריך להיות שלב ביניים של פניה לבית המשפט בבקשה להעביר אליו את ההליכים". (עמוד 110)
ו. מן הכלל אל הפרט- אין להתערב בהחלטת הממונה שהיא סבירהויתירה מכך גם מוצדקת לגופה
יישום הפרמטרים הנוגעים להיקף הביקורת על החלטת הממונה, כפי שעולים מפסקי דין הדין בענין ב.ר.ן ובעניין פז לעיל מוביל בבירור למסקנה שאין להתערב בשיקול דעת הממונה. החלטתו מצויה בתוך מתחם הסבירות ממילא אין חריגה קיצונית מסבירות ותקינות ולא נעשה שימוש פסול בשיקול הדעת.
יתירה מכך, וכאמור ,על פי העובדות כפי שהוצגו החלטתו של הממונה נחזית גם נכונה לגופה בשים לנסיבות המקרה עליהן הממונה שם את הוראות החוק והפסיקה בנוגע למרמה. נימוקי הממונה מקובלים עלי..
הממונה לא יכול היה להתעלם מהצהרת היחיד בבקשתו ומהאמור בפסק הדין של בית משפט העליון שהבהיר שיש לאכוף את פסק חוץ נגדו.
העובדות המתוארות בפסק הדין של בית המשפט העליון חמורות. אך כאמור רק מתמצתות את פסק הדין הרוסי המתאר גם כיצד בשיתוף אחרים פעל בכוונה תחילה מתוך תאוות בצע במטרה לבצע עבירות חוזרות ונשנות והן: "הונאה מ-33 ארגונים, קבלת אשראי בלתי חוקית מ-19 ארגונים, הלבנת הון שנרכש כתוצאה מעבירות הכספים הנ"ל לאחר שפיתחו תכנית פשע להשתלטות בלתי חוקית של כספים.
המעשים החמורים, בוצעו אמנם בניכר, אך פסק החוץ כבר הוכר, והתייחסות הממונה למעשים ולחובות לפי טיבם, כחובות שנוצרו במרמה אף אם מעבר לגבול ישראל, מתיישבת בבירור עם הצדקת קיומה של אכיפה החוצה גבולות כפי שנאמר לגבי המערער עצמו , בעניין קציב בפסקה 19"19. הליכי הכרה ואכיפה של פסקי חוץ זרים, מתאפשרים, בעיקרו של דבר, ממספר טעמים מצטברים: השאיפה לשים קץ להתדיינויות משפטיות ולמנוע את אי היעילות הכרוכה בהתדיינות חוזרת ונשנית באותם סכסוכים; הרצון לעשות צדק עם הצד שזכה במשפט ולמנוע ממנו את ההטרדה החוזרת בגין אותו עניין; המגמה לטפח יחסי גומלין בינלאומיים של עזרה הדדית עם מערכות משפט ושיפוט זרות." גישה זאת מתיישבת עם המגמה שלא להפוך את מדינת ישראל רק "ארץ מקלט " מי שמגיע לישראל לאחר חוב שיצר במרמה בחו"ל לא אמור לצפות רק משום כך ליחס שונה מיחיד שהוא תושב ישראל.
במסקנה לפיה הממונה הפעיל את שיקול דעתו בסבירותבפתח ההליך תומכים גם דברי כב' השופט מינץ כשבעניין יצחק כהןכשהתייחס לכך שלא היה מקום לפתוח הליך לגביו, בשים לב נסיבותיו בהליך באומרו : " לטעמי לא היה מקום כלל לאפשר לחייב מסוג זה לנקוט בהליך פשיטת רגל או חדלות פירעון, שכן לא לכך נועד הליך המבוסס על "חסד של המחוקק" (ור' לאחרונה: ע"א 4174/21 חוסין נ' עו"ד גבריאלי עופר, [פורסם בנבו] פסקה 6 (22.6.2021) והאסמכתאות שם). "במיוחד במקרהמיוחד זה צדקהממונה כשמצא שאין לפתוח את שער ההליך כדי לחסוך הליךסרק הנוגע לחובות שנוצרו במרנה.
אגב, וכאמור ער אני לכך שהמערער טען במעורפל, לגבי גובה החוב לנושה "מאחר ואין נתונים בידי המערער על גובה הסכומים שמומשו .." בפרט במקרה מעין זה ובהיקף חוב כה גבוה כאשר הנושה כבר פנה למימוש ואין טענה לפירעון כלשהוא מצדו הרי שלא ראיתי הצדקה הפעלת מנגנון יקר ערך של חדלות פירעון לצורך בדיקה זאת . השוו במאור ודגני שלפיהם : " תועלת הליך משמעה קבלת הפטר ליחיד או לחלופין גביית שיעור ניכר מהחוב עבור הנושים. מטרות אחרות, זרות להליכי חדלות פירעון אינן מצדיקות קיום הליכים" (שם עמוד 123)
ז. סוף דבר
מכל האמור לעיל דין הערעור להידחות. לפנים מהדין לא אחייב בהוצאות.
ניתן היום, כ"ג סיוון תשפ"ד, 29 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
חתימה
