בפני כבוד השופט יוני לבני
מבקשים מדינת ישראל
נגד
משיבים פלוני
החלטה
לפניי בקשת המדינה למתן צו פיקוח בנוגע למשיב, לפי סעיף 14)ג( לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, תשס”ו-2006 )להלן: חוק הפיקוח(, וזאת לפרק זמן של שנה וחצי נוספות.
השתלשלות העניינים
ביום 1.12.2010 הורשע המשיב על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון ,בשתי עבירות של מעשה מגונה בקטין שלא מלאו לו 14 שנים לפי סעיף 348)א( לחוק העונשין, התשל”ז-1977, ובעבירה של מעשה מגונה בפומבי )ריבוי עבירות( לפי סעיף 349 לחוק זה. בהתאם לכתב האישום שבו הורשע )כפי שהוא מתואר בהערכת המסוכנות שבוצעה למשיב(, ביצע המשיב מעשים מגונים בשני קטינים בני 8.5 ו-10, שהיו שכניו. בתוך כך, בעת ששהה עם הקטינים בחצר הסמוכה לביתם, החדיר המשיב את ידו מתחת לבגדיו של אחד הקטינים ונגע באיבר מינו. מעשיו הופסקו עקב התערבות שכנה שראתה את המתרחש. בשלושה מקרים נוספים הכניס המשיב את ידיו אל מתחת לבגדי אחד מהקטינים ונגע באיבר מינם. בחלק מהמקרים, נהג המשיב לאונן בביתו לאחר ביצוע המעשים. במקרים אחרים, חשף המשיב את איבר מינו בפני הקטינים, בביתו או בחצר הבית, ואחד מהם אף נגע באיבר מינו החשוף. בעקבות הרשעתו, הוטלו על המשיב עונשים של 4 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי. להרשעתו של המשיב קדמה הרשעה נוספת בעבירת מין משנת 2000, בגין ביצוע מעשה מגונה בפומבי ומעשה מגונה בנסיבות אינוס כלפי קטין, שבגינה ריצה עונש מאסר.
ביום 26.2.14 ניתן בעניינו של המשיב צו פיקוח ומעקב לפרק זמן של חמש שנים )עד ליום
20.6.18(. זאת לאחר שקודם לכן, ביום 20.6.13, ניתן בעניינו צו פיקוח זמני. הצו ניתן בהתבסס על הערכת מסוכנות מינית שנערכה למשיב, שבה נקבע כי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו גבוהה, וכן בשים להמלצת יחידת הפיקוח ולהסכמת המשיב עצמו. צו הפיקוח כלל את התנאים הבאים:
חובת שיתוף פעולה ,התייצבות וקיום מפגשים עם קצין הפיקוח, במועדים ובתדירות שייקבעו על ידי קצין הפיקוח מעת לעת, לרבות חובה להתייצב במרכז הארצי להערכת מסוכנות לקראת תום תקופת הפיקוח, לצורך הערכת מסוכנות עדכנית, כדי לשקול את הצורך בחידוש צו הפיקוח.
איסור יצירת קשר והרחקה מקורבנות העבירה.
איסור התחברות ו/או שהייה במחיצת קטינים, למעט קטינים בני משפחה כאשר נוכח בגיר נוסף המודע למגבלה.
איסור שהייה במקומות כינוס ייחודים לקטינים, למעט פארקים.
איסור לעבוד, בין בתמורה ובין בהתנדבות, בעבודה הכרוכה בקשר וקירבה עם קטינים.
כניסה למקוואות בליווי בגיר נוסף המודע לעבירה ולמגבלה זו .
לשם פיקוח על מילוי תנאים אלה, ניתנו לקצין פיקוח סמכויות בהתאם לסעיפים 18)א(
)1(-)4( ו-)8( לחוק הפיקוח.
בתום תקופת הפיקוח, הגישה המדינה בקשה למתן צו פיקוח לשלוש שנים נוספות בתנאים שנקבעו בצו הקודם, וזאת בהתבסס על הערכת מסוכנות עדכנית שנערכה, שבה נמצא כי מסוכנותו של המשיב עודנה גבוהה. בית המשפט )כב’ השופט ע’ מיכלס( מצא שהתקופה המבוקשת מידתית; שאין מקום להיעתר לבקשת המשיב להתיר לו להיכנס לפארק הסמוך למקום מגוריו – זאת בשים לב לפוטנציאל הגעתם של קטינים אליו; ושאין מקום לבטל את דרישת קצין הפיקוח לדווח לו על מקום הימצאו, ובכלל זה יציאה לעבודה וחזרה ממנו .
בהחלטתו, קבע בית המשפט, בין היתר כי –
המשיב לא השכיל לנצל את תקופת המאסר המשמעותית שנגזרה עליו לצורך קבלת טיפול שיכול והיה בו כדי להפחית את מסוכנותו. המשיב אמנם השתלב בטיפול במסגרת קבוצה ייעודית לעברייני מין מטעם מב”ן, אולם הוצא מן הטיפול בחלוף שבעה חודשים בלבד על רקע הפרת תנאי מסגרת הטיפול, כאשר התנהגותו הוערכה כפאסיבית, ילדותית ואופיינה באי לקיחת אחריות על מעשיו. מהבדיקה העדכנית שנערכה למשיב עלה שהמשיב לא מגלה בושה, אשמה או חרטה על מעשיו ושהוא אינו מודע לסכנה הנשקפת ממנו. לדברי המשיב, הוא אינו מעוניין בטיפול ואינו מעוניין בהפחתת דחפיו. לפיכך, התרשמות גורמי המקצוע היא שמנגנון הפיקוח מהווה עבור המשיב מעין “שומר חיצוני הכרחי לנבדק שלא פיתח מנגנון של שומר פנימי .”
בצד האמור, ובהסכמת המבקשת, התיר בית המשפט למשיב להשתתף בשמחות משפחתיות של קרוב משפחה מדרגה ראשונה, שבהן נוכחים קטינים שאינם בני משפחה, ובלבד שהדבר ייעשה בתיאום מראש עם קצין הפיקוח; שיתלווה אל המשיב אדם מבוגר שיאושר על ידי קצין הפיקוח, המודע לעבירות ולצו הפיקוח; ושמלווה זה ישהה עם המשיב בכל רגע נתון, לאורך האירוע כולו, מרגע יציאתו של המשיב מביתו ועד למועד חזרתו הביתה בתום האירוע. בכלל זה, על המשיב לשהות עם המלווה גם בשעה שהוא יוצא מאולם האירועים לצורך כלשהו, וגם בשעה שהוא ניגש לשירותים להתפנות .
על החלטה זו הוגש ערר. בית המשפט המחוזי )כב’ השופט ע’ קובו( קיבל את הערר בחלקו וקבע כי המשיב לא יידרש לדווח לקצין הפיקוח על כל יציאה וחזרה מהעבודה, ככל שהדבר נעשה בשעות השגרתיות של היציאה והחזרה מהעבודה. בית המשפט הבהיר כי בעוד שהמשיב אינו נדרש לדווח על כל יציאה שגרתית מהבית בתחומי עירו, עליו לדווח על יציאה שאינה שגרתית, כגון יציאה מתחומי העיר.
לקראת תום תקופת הפיקוח, הגישה המבקשת בקשה נוספת להארכת משך התקופה לפרק זמן של שנתיים. בבקשתה עמדה המבקשת על מספר הפרות של צו הפיקוח שנרשמו בהתנהלותו של המשיב בתקופת הפיקוח. בתום הדיון, האריך בית המשפט את צו הפיקוח לפרק זמן של 18 חודשים, וזאת בהסכמת הצדדים, ובהתאם לתנאים שהיו בתוקף עד לאותו מועד.
לקראת תום תקופה זו הוגשה בקשה זו שלפניי, שבה עתרה המבקשת כי בית המשפט יוציא צו הפיקוח לפרק זמן של 18 חודשים נוספים. לבקשה צורפה הערכת מסוכנות עדכנית שלפיה הסיכון הנובע מן המשיב עודנו גבוה. על רקע הערכה זו, בחנה יחידת הפיקוח בשב”ס את עניינו של המשיב והמליצה על הטלת תנאי פיקוח לפרק הזמן האמור, שהם, לדידה ,חיוניים כדי למנוע ביצוע עבירות מין נוספות על-ידי המשיב. לדעת המבקשת, בנסיבות אלה, נדרשת הטלת צו לשם הגנה על הציבור. המשיב טוען מנגד, כי בעיתוי הנוכחי, בחלוף פרק זמן של תשע שנים וחצי שבהן הוא נתון תחת צו פיקוח, ומשעה שלאורך תקופה זו לא בוצעו עבירות נוספות, משתנה נקודת האיזון, ובשלה העת להסרת התנאים המגבילים מעליו. לדבריו, צו הפיקוח טומן בחובו פגיעה חמורה בחירותו ובפרטיותו, ובנתונים שהוצגו על ידי המבקשת אין די כדי להותירו על כנו, לאחר תקופת זמן כה ממושכת.
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את הבקשה ואת צרופותיה, והאזנתי לטענות הצדדים, מצאתי כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי כך שיוצא צו הפיקוח בתנאים שהתבקשו, לפרק זמן של שנה אחת. אבהיר את טעמיי.
המסגרת הנורמטיבית
כידוע, חוק הפיקוח מסמיך את בית המשפט להוציא מתחת ידיו צו פיקוח ומעקב לגבי עבריין מין מורשע, אם השתכנע שרמת הסיכון כי ישוב ויבצע עבירות מין “אינה נמוכה “)סעיף 12)א( לחוק הפיקוח(. צו הפיקוח מטיל על העבריין תנאים ומגבלות שונים, במטרה להגן על הציבור או על קורבנות מסוימים; למנוע חשיפה של עבריין המין המורשע לגורמים מגבירי סיכון ולאפשר קיום מעקב אפקטיבי של קצין פיקוח )בש”פ 8017/16 שאלתיאל נ ‘מדינת ישראל, פסקאות 15-17 )6.11.2016((. תכליות אלה זוכות למשנה תוקף כשמדובר בקורבנות שהם קטינים )בש”פ 5772/17 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 23, )24.7.2071((.
הצורך בהגבלות אלה, שהן חריגות באופיין, במובן זה שיש בהן כדי לפגוע בזכויותיו של אדם שסיים לרצות את עונשו וכבר “שילם את חובו” לחברה, נובע מטבען של עבירות המין ,המאופיינות ברצדיביזם, בקשיי התמודדות מצד רשויות החוק ובשכיחות גבוהה )ראו בש”פ 578/15 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 6 )24.2.2015(; בש”פ 7248/16 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 8 )26.9.2016(; בש”פ 9587/17 מדינת ישראל נ’ פלוני, פסקה 8 )22.1.2018((.
עם זאת, דווקא בשל ייחודו האמור של חוק זה, שומה על בית המשפט, קודם שהוא מטיל צו פיקוח, לערוך איזון בין זכויותיו של העבריין המורשע לבין הרצון להגן על החברה ועל האינטרס הציבורי, ולהחיל בגדר כך את מבחני המידתיות המקובלים .
בתוך כך, יש לבחון אם המגבלות שהוטלו על העבריין תואמות את הסיכון שנשקף ממנו ;אם מדובר באמצעי שפגיעתו מינימלית, ואם מגבלות אלה אינן חורגות מהמידה הדרושה כדי להגשים את תנאי הפיקוח )בש”פ 1064/12 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 7 )17.4.2012((. בין השיקולים שיישקלו במסגרת בחינה זו, ייבחנו חומרת המעשים ואופי העבירות שבהן הורשע עבריין המין; קיומן של הרשעות קודמות, בפרט בעבירות מין; חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות ואם בוצעו עבירות נוספות במהלך תקופה זו; גילו של
העבריין; יחסו לעבירות שבהן הורשע; קיומם של עיוותי חשיבה; מידת התובנה למעשים ;המידה שבה הוא מגלגל את האחריות למעשים על אחרים; קיומה של התנהגות מניפולטיבית; מוטיבציה לקבל טיפול ושיתוף פעולה עם גורמי הטיפול; רקע התמכרותי ;מעגל התמיכה סביב המפוקח; וכיוצא באלה )ראו ע”ח 20-10-13246 מדינת ישראל נ ‘פלוני, פסקה 18 )12.9.2021((.
חלק מרכיבי האיזון מוטמעים בהוראות החוק עצמן. כך, בהתאם לסעיף 14 לחוק הפיקוח ,פרק הזמן המרבי שבו יוטל צו הפיקוח הוא 5 שנים. עם זאת, סעיף 14)ג( לחוק מתיר לבית המשפט להוציא צו פיקוח חדש אף בתום חמש שנות פיקוח, וזאת “אם סבר, לאחר שקיבל הערכת מסוכנות, שרמת הסיכון שעבריין המין יבצע עבירת מין נוספת היא גבוהה”. כפי שנקבע בפסיקה, בקשה למתן צו פיקוח לאחר פרק זמן של 5 שנים אינה בבחינה הארכה של צו קיים, כי אם נקודה שבה נדרש בית המשפט לבחינה חדשה ויסודית של ההצדקה לצו פיקוח, תוך הסטת נקודת האיזון לעברו של העבריין. בתוך כך, שוב אין להסתפק ברמת סיכון ש”אינה נמוכה” ונדרשת רמת סיכון “גבוהה”. עוד יש להביא בחשבון את משך הזמן שבו שהה עבריין המין תחת פיקוח עד לאותה עת, ואת התנהלותו במשך התקופה שבה חל עליו הצו. ודוקו: אין דינו של מי שלא נפל רבב בהתנהגותו בתקופת הצו כדינו של מי שהפר את תנאיו )בש”פ 587/15 הנ”ל, פסקאות 7-9(. כך או כך, הבחינה תיעשה באופן אינדיבידואלי ובהתאם לנסיבות העניין הקונקרטי, תוך מתן משקל לרמת הפגיעה בעבריין המין הנובעת מן הצו מחד גיסא, ולעוצמת האינטרס הציבורי מאידך גיסא )בש”פ 1741/14 מדינת ישראל נ’ אחמד, פסקה 5 )26.3.2014((.
מן הכלל אל הפרט
המשיב בענייננו נתון תחת צו פיקוח למשך פרק זמן מצטבר של תשע שנים וחצי. אין חולק כי מדובר בפרק זמן ממושך מאוד, שלאורכו נפגעו ומוסיפות להיפגע זכויות יסוד של המשיב, ובראשן חירותו, פרטיותו ותנועותיו. מצב דברים זה מחייב את בית המשפט לבחון באופן דקדקני אם התועלת הציבורית הצומחת ממתן צו פיקוח לתקופה נוספת, ארוכה עוד יותר, עומדת ביחס ישר לעוצמת הפגיעה בזכויותיו. בד בבד עם פרק זמן ממושך זה, המטה ,כאמור, את המטוטלת, במידה מסוימת, לעבר הגנה על זכויותיו של המשיב, יש להביא בחשבון גם את העובדה שלאורך תקופה זו, לא שב המשיב לבצע עבירות מין ובמובן זה “מבחן המציאות”, הבוחן את התנהלותו של המשיב בפועל, פועל לזכותו .
מנגד, יש להביא בחשבון את הערכת המסוכנות בעניינו של המשיב. בהערכה מפורטת ונרחבת מטעם המרכז להערכת מסוכנות מיום 17.11.22, מצוין, מחד גיסא, כי המשיב משתף פעולה עם קצין הפיקוח, מנהל סדר יום יציב ומאורגן ומגלה עמדות חיוביות כלפי הטיפול. מאידך גיסא, נמצא כי המשיב מתקשה ליטול אחריות על התנהגותו ולחוש אמפתיה; כי הוא מאשים את סביבתו במצבו; וכי הוא נהנה מגורמי תמיכה דלים בלבד בקהילה – בין היתר נוכח הקשר החלש עם אמו, אי הכרת אביו במסוכנותו והיעדרם של חיי חברה. עוד מצוין כי המשיב שולל מכל וכל משיכה מינית כלפי קטינים ממין זכר, ומכאן שלדעת מעריכת הסיכון, אינו ער לקיומם של מצבי סיכון שהיו רלוונטיים לעבירות שביצע ,או מנסה להציג עצמו כאדם פחות מסוכן עקב הטיפול שעבר; מסתיר את עברו מבת זוגו ,דבר המקשה על מערכת היחסים עמה לשמש עבורו רשת ביטחון; ובעל הבנה ראשונית בלבד של הפגיעה שגרם ושל השלכותיה על הקורבנות. בתוך כך, במסגרת הערכת המסוכנות מובא סיכום מיום 8.11.22 של הטיפול שערך המשיב במכון “ארגמן”. מהסיכום עולה כי בצד שיתוף פעולה “מלא ואותנטי, לעיתים מרצה” עם ההליך הטיפולי, מוטיבציה גבוהה לשינוי, וקשר חיובי קרוב עם המטפל, נדרשת עוד “עבודה” בין היתר, בנוגע ל”התייחסות למצבי סיכון בהם עלול להימצא”. אמנם, חוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות היא אך בבחינת כלי עזר בידי בית המשפט להבנת נסיבות ביצוע העבירה והסיכון להישנותה, וההחלטה אם יש מקום למתן צו מונחת לפתחו של בית המשפט )ראו בש”פ 1179/09 פלוני נ’ מדינת ישראל )24.2.2009((. עם זאת, לחוות הדעת ולהמלצות הכלולות בה, הניתנות על-ידי אנשי מקצוע, שלהם ידע, היכרות וניסיון בתחום הרלוונטי, יש מקום לייחס משקל בלתי מבוטל.
זאת עוד, המשיב הפר את תנאי השחרור שלוש פעמים, פעמיים מתוכן בשנת 2020. אמנם ,מאז הפרות אלה, ולאורך כל תקופת הפיקוח הנוכחית לא נרשמו הפרות נוספות, ואולם הפרת הצווים מספר פעמים בעבר הלא רחוק, מקימה אף היא מכשול בפני היכולת להסיק כי המשיב למד להציב לעצמו גבולות ולא להיחשף למגבירי סיכון שעלולים להניעו לשוב ולבצע עבירות מין. לכך יש להוסיף כי מהערכות הסיכון הקודמות שבוצעו למשיב עולה שרק מקץ שנים לא מעטות מאז ניתן צו הפיקוח הראשון, החל המשיב לראשונה להפנים באופן משמעותי את מעשיו, להביע חרטה, לגלות מוטיבציה ולשתף פעולה באופן שלם עם הטיפול הייעודי. לחלוף הזמן יש להתייחס, אפוא, בד בבד עם נתון אחרון זה.
נתון רלוונטי נוסף בהקשר זה הוא חומרת המעשים שבהם הורשע המשיב. מדובר במעשים ברמת חומרה משמעותית, שבוצעו כלפי קטינים ,במספר הזדמנויות, לאחר שעוד קודם לכן הורשע המשיב בעבירות בעלות אופי דומה. אמנם, ברי כי צו הפיקוח אינו צופה פני עבר ואינו בבחינת ענישה נוספת, ואולם, חומרת העבירה היא בעלת זיקה לרמת המסוכנות הנובעת מן העבריין ולעוצמת החשש כי ישוב ויבצע עבירות אף עתה.
אכן, שלא כמו בחלק מהערכות המסוכנות הקודמות, מזה זמן מה ניכר שיתוף פעולה מטעם המשיב, ומוטיבציה מצדו להשתקם. אין חולק שעובדה אחרונה זו היא בעלת משקל בעת הערכת מסוכנותו ומידת ההצדקה למתן צו. עם זאת, מהערכת המסוכנות עולה כי הטיפול הייעודי שהמשיב עובר טרם הושלם והוא עודנו בעיצומו. במובן זה, לשמירת מסגרת הפיקוח ולהפחתת החשש לחשיפתו של המשיב למגבירי סיכון קיים ערך מסייע גם מנקודת מבטו שלו, בהגדלת הסיכוי לשיקומו וליכולתו להמשיך בחייו )ראו בש”פ 8763/12 פלוני נ ‘מדינת ישראל, פסקה 15 )23.12.2012((. בניגוד לטענת המשיב, שלפיה מהערכת המסוכנות עולה כי לעד ייחשב מי שהורשע בעבירות מין לבעל פוטנציאל מסוכנות גבוה, הצלחת הליך טיפולי זה מגדילה את הסיכוי להפחתת רמת הסיכון הנובע מן המשיב בעתיד הנראה לעין ,ולהסרת תנאי הפיקוח בעניינו כפועל יוצא.
בשקלול נתונים אלה, בשים לב לזמן הרב שחלף ,ובאיזון בין האינטרס הציבורי לבין זכויות המשיב, מצאתי, מן הצד האחד, כי טרם בשלה העת להסרת תנאי הפיקוח שנקבעו בעניינו של המשיב אך מן הצד השני – כי אין מקום למתן צו פיקוח נוסף לפרק זמן של 18 חודשים כפי שנתבקש.
תחת זאת, ותוך שאני מביא בחשבון גם את הטיפול הייעודי שהמשיב נוטל בו חלק ,ושעתיד להסתיים בחודש יוני 2023, ואת התהליך החיובי ההדרגתי שהוא עובר כפועל יוצא, ושתואר בהרחבה במסגרת הערכת המסוכנות, מצאתי כי יש מקום להסתפק בהארכת התנאים נושא הצו שבתוקף, לפרק זמן של שנה אחת.
הצו ניתן, אפוא, לפרק זמן של שנה, עד 20.12.23. במובן זה, הבקשה מתקבלת באופן חלקי.
בהמשך להחלטתי בפרוטוקול הדיון, ומשעה שקיבלתי את בקשת המשיב כי ההחלטה תפורסם ללא אזכור של שמו, אני קבוע כי ההחלטה תפורסם כך ששם המשיב יופיע כ”פלוני .”
1
ניתנה היום ,ט”ו טבת תשפ”ג, 08 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.2
3
4
5
