ת"פ 7447-10-18 מדינת ישראל נ' סלע(אסיר)
בפני
כבוד השופט הישאם אבו שחאדה
בעניין:
המאשימה – מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז מרכז
(פלילי)
ע"י המתמחה – אריאל סיני
נגד
הנאשם – בני סלע (אסיר) – באמצעות
היוועדות חזותית ממקום מאסרו בבית
הסוהר השרון
ע"י עוה"ד איתי בר עוז
כתב האישום
.1
.2
.3
ג ז ר ד י ן
על פי עובדות כתב האישום, ביום 5.1.17 בשעה 09:00 או בסמוך לכך, שהה הנאשם בתא
מעצר מספר 4 בבית משפט השלום ברמלה (להלן: תא 4). באותה עת, שימשה המתלוננת
כסוהרת ונכחה בעמדת הרישום הממוקמת מטרים ספורים מהתא (להלן: המתלוננת).
בנסיבות אלה, הבחינה המתלוננת בנאשם שעמד על ספסל הנמצא בתא 4, מסתכל לכיוונה
של המתלוננת ומאונן בחשפו את איבר מינו.
לכן, יוחסה לנאשם בכתב האישום ביצוע עבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק
העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין).
הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ולאחר שמיעת הראיות, הורשע בעבירה שיוחסה לו
בכתב האישום.
עמוד 1 מתוך 8
ת"פ 7447-10-18 מדינת ישראל נ' סלע(אסיר)
טענות הצדדים לעונש
.4
.5
המאשימה טענה בתמצית כדלקמן: לנאשם עבר פלילי מכביד בעבירות מין ולכן יש להכביד
את הענישה בעניינו; יש לעשות שימוש בהוראות סעיף 40ה לחוק העונשין בכך שיש לחרוג
לחומרא ממתחם העונש ההולם; לחילופין, היה ובית המשפט לא ימצא לנכון לחרוג ממתחם
העונש ההולם, יש לעשות שימוש בסעיפים 140 ו-40ז לחוק העונשין ושעניינם החמרה בענישה
בתוך המתחם וזאת מסיבות של הרתעה אישית והרתעת הרבים, בהתאמה; בנוסף, יש לחייב
את הנאשם לשלם פיצוי למתלוננת.
בא כח הנאשם טען בתמצית כדלקמן: מדובר ברף הנמוך של העבירות של מעשה מגונה באדם
בשל העובדה שלא היה מגע עם המתלוננת; נפלה שגגה בהכרעת הדין בכך שנקבע שלאחר
שהמתלוננת ביקשה מהנאשם להפסיק את מעשיו, הוא המשיך בשלו" כאשר מעדותה של
המתלוננת עולה שלא אמרה שהוא המשיך בשלו"; הנאשם הוא בסטטוס של אסיר מכוח
הרשעותיו בתיקים אחרים ואף הוגדר כ-"אסיר נצרך" (נ/19); במהלך שנת 2021 התקבלה
בקשתו של הנאשמים על ידי הגורמים הרלוונטיים בשבייס להעניק לו טיפול פסיכולוגי מעקב
של עובדת סוציאלית (נ/18).
הטענה של ההגנה שנפלה שגגה בהכרעת הדין בתיאור עדותה של המתלוננת
.6
בהכרעת הדין קבעתי שיש להעדיף את עדותה של המתלוננת על פני עדותו של הנאשם לגבי
השתלשלות הדברים באירוע המתואר בכתב האישום. בפסקאות 3(1) עד (ח) להכרעת הדין
נאמרו הדברים הבאים בעת תיאור עדותה של המתלוננת להשתלשלות הדברים באירוע מושא
כתב האישום :
ייך.
המתלוננת לא השתתפה בתדריך ונתבקשה לשמש
כיומנאית ולכן ישבה בעמדה מול תא 4. בעודה יושבת
בעמדה, היא הבחינה בנאשם עומד על הספסל, גופו מוטה
קדימה במקצת, מכנסיו מופשלים באופן חלקי ואיבר מינו
חשוף וזקור. הנאשם לבש באותה עת בגדי אסיר כתומים.
היא איננה זוכרת אם לבש מעיל. הנאשם אחז עם יד שמאל
בדלת של השירותים במטרה למנוע את נפילתו בעת הטיית
גופו קדימה וביד ימין אונן, הכל כאשר הוא מביט לעברה
של המתלוננת.
עמוד 2 מתוך 8
ת"פ 7447-10-18 מדינת ישראל נ' סלע(אסיר)
ז.
ח.
העמידה על הספסל נתנה לנאשם יתרון גובה שֶׁאִפְשֶׁר לו
לראות מבעד לסורג ומעבר להגבהה של העמדה את פלג
גופה העליון של המתלוננת כאשר היא יושבת בעמדה,
לרבות פניה וחזה.
המתלוננת בקשה ממנו להפסיק את מעשיו אך הוא המשיך
בשלו. היא נבהלה וקמה מהעמדה ודיווחה מידית למאיר
על מעשיו של הנאשם ורשמה מזכר בעניין. מאיר הגיע
למקום והורה על העברתו של הנאשם לתא מספר 5 אשר
אינו מאפשר למי שנמצא בו להשקיף על העמדה."
(ההדגשות שלי – ה'אישי)
.8
.10
בשלב הטיעונים לעונש, בא כוח הנאשם טען שנפלה שגגה בהכרעת הדין בתיאור של בית
המשפט לעדותה של המתלוננת וזאת בנוגע לשאלה האם אמרה "יהוא המשיך בשלו", קרי
שאחרי שביקשה ממנו להפסיק לאונן בפניה הוא בכל זאת המשיך". לטענת ההגנה, הקביעה
שהמתלוננת אמרה שהנאשם המשיך לאונן אחרי שהתבקש להפסיק"י, איננה מדויקת.
למען הסדר הטוב, עברתי על עדותה של המתלוננת בשנית. טענת ההגנה מקובלת עליי. על
מנת להעמיד דברים על דיוקם, יובהר שהיא אמרה שהיא ביקשה ממנו להפסיק" ומיד עזבה
את המקום על מנת לקרוא למפקד הליווי, מאיר לידני. עם זאת, אם בדקדוקי לשון עסקינן,
היא אכן לא אמרה שהנאשם המשיך" אחרי שהתבקש "להפסיק"י, אך גם לא אמרה שהוא
אכן ייהפסיקי כאשר נדרש לעשות כן (ראו: פרוט' מיום 1.1.20, עמ' 36 ש' 12 -31, עמ' 37 ש'
8-2, עמ' 116 ש' 33-16, עמ' 191 ש' 1 עד עמ' 192 ש' 12).
מכל מקום, העובדה שהמתלוננת לא אמרה שהנאשם המשיך", כפי שגם לא אמרה שאכן
ייהפסיקי לאחר שנדרש לעשות כן, איננה מפחיתה כהוא זה מעוצמת האשם של הנאשם
בביצוע העבירה שבה הורשע. החידוד הלשוני שעליו עמדה ההגנה, לא מהווה נסיבה לקולא
בעת גזירת עונשו של הנאשם.
ואף זאת. גם אם הנאשם ייהפסיקי לאחר שנדרש לעשות כן (וכאמור, המתלוננת לא אמרה
שכך קרה), עדיין אין בכך כדי להפחית כהוא זה מאשמו בביצוע העבירה.
עמוד 3 מתוך 8
ת"פ 7447-10-18 מדינת ישראל נ' סלע(אסיר)
מתחם העונש ההולם
.11
.12
העבירה שבוצעה על ידי הנאשם שעניינה חשיפת איבר מינו בתא המעצר של בית המשפט
וזאת תוך התבוננות לעבר סוהרת של שביים שישבה בעמדת היומן מחוץ לתא וביצוע מעשה
אוננות, פגעה בשני ערכים מוגנים נפרדים: ראשית, פגיעה אישית במתלוננת, בשל הפגיעה
בכבודה ובצנעת פרטיותה; שנית, פגיעה באינטרס הציבורי הכללי של שמירה על כבודם של
עובדי ציבור במהלך ביצוע תפקידם כחוק והבטחת העבודה התקינה של נציגי שבייס, לרבות
בליווי עצורים לבית משפט.
לעניין מדיניות הענישה הנוהגת בעבירה של מעשה מגונה באדם, אסתפק בהפניה לשתי
דוגמאות מפסיקתו של בית המשפט העליון :
א.
רע"פ 5205/15 טנוס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 9.8.15). בשתי הזדמנויות שונות,
המבקש ישב ליד המתלוננת, פעם באוטובוס ציבורי ופעם ברכבת, ונגע בחלק הפנימי
של ירכה באזור המפשעה. בית משפט השלום השית עליו 7 חודשי מאסר לריצוי
בפועל. המדינה ערערה לבית משפט המחוזי על קולת העונש והעונש הוחמר ל-12
חודשי מאסר בפועל. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון,
נדחתה.
.13
ב.
רעייפ 2162/17 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 2.5.18). המבקש הורשע בביצוע
מספר עבירות של מעשה מגונה בפומבי בכך שבמספר הזדמנויות שונות, חשף את
איבר מינו בפני קטינות בסמוך לבית ספר ושפשף אותו בפניהן. בית משפט השלום
השית על הנאשם 7 חודשי מאסר לריצוי בפועל. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט
המחוזי על חומרת העונש והערעור נדחה. כמו כן, בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית
המשפט העליון נדחתה גם כן.
לפיכך, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירה שבוצעה על ידי הנאשם נע בין 5 ועד 18
חודשי מאסר בפועל, בצירוף מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.
חריגה לחומרא ממתחם העונש ההולם
.14
סעיף 40ה לחוק העונשין קובע כדלקמן:
עמוד 4 מתוך 8
ת"פ 7447-10-18 מדינת ישראל נ' סלע(אסיר)
.15
.16
יי40ה. קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם
לעיקרון המנחה ומצא כי יש חשש ממשי שהנאשם יחזור
לבצע עבירות, וכי החמרה בעונשו והרחקתו מהציבור
נדרשות כדי להגן על שלום הציבור, רשאי הוא לחרוג
ממתחם העונש ההולם, ובלבד שלא יהיה בעונש שיקבע
משום החמרה ניכרת מעבר למתחם העונש ההולם; בית
המשפט לא יקבע כאמור אלא אם כן מצא שלנאשם עבר
פלילי משמעותי או אם הוצגה לו חוות דעת מקצועית".
דוגמא מובהקת מהפסיקה לשימוש בסעיף 40ה לחוק העונשין הוא עייף 3373/17 מדינת
ישראל נ' צרפתי (פורסם בנבו, 5.12.18) (להלן: עניין צרפתי). המשיב חשף את איבר מינו בפני
קטינה, מישש ושפשף אותו, התקרב אליה והגיע לסיפוקו ופלט את נוזל הזרע שלו על ידיה
ועל חולצתה של הקטינה. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שמתחם העונש ההולם נע בין
12 ועד 43 חודשי מאסר בפועל והשית עליו 43 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת מאסר על
תנאי של חודשיים במצטבר, כך שסך הכל הושתו עליו 45 חודשי מאסר בפועל.
בעניין צרפתי, המדינה הגישה ערעור על קולת העונש לבית המשפט העליון ועתרה לעשיית
שימוש בהוראות סעיף 40ה לחוק העונשין, קרי החמרה בענישה תוך סטייה ממתחם העונש
ההולם מטעמים של הגנה על שלום הציבור. ערעור המדינה התקבל ועונשו של המשיב הוחמר
ל-60 חודשי מאסר בפועל, קרי 17 חודשים יותר מהגבול העליון של מתחם העונש ההולם
שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי.
.17
בעניין צרפתי נאמרו הדברים הבאים על ידי כבוד השופט עמית (פסקה3 לחוות דעתו):
ייהמשיב שלפנינו חריג בכל קנה מידה ועיון בהרשעותיו הקודמות
מעלה כי לפנינו עבריין מין סדרתי, רצידיויסט שחוזר שוב ושוב על
מעשיו, מי שריצה עונשי מאסר ממושכים שמסתכמים ב-20 שנות
מאסר, תוך שהוא מבצע עבירות מין על אף מאסרים תלויים
ועומדים כנגדו. הערכת המסוכנות שנערכה בשעתו למשיב היא
גבוהה מאוד, ואציין כי במאסריו הקודמים נהג באלימות ואף ביצע
עבירות מין כלפי עובדות שבייס."
(ההדגשות שלי – ה'אישי)
עמוד 5 מתוך 8
ת"פ 7447-10-18 מדינת ישראל נ' סלע(אסיר)
.18
המקרה שבפני הוא דומה למקרה של עניין צרפתי ולכן מקובלת עליי טענת המאשימה שיש
לסטות לחומרא ממתחם העונש ההולם שקבעתי מטעמים של הגנה על שלום הציבור, קרי,
יש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל שיהיה גבוה יותר מהתקרה העליונה של מתחם
העונש ההולם שקבעתי. הווה אומר, עונשו של הנאשם צריך להיות חמור יותר מ-18 חודשי
מאסר בפועל.
.19
.20
להלן תמצית הרישום הפלילי של הנאשם (ת/5):
השנה
שבה ניתן
סוג העבירות
גזר הדין
1997
מעשה מגונה בקטין
1997
1997
2000
2004
2012
2017
2020
הערכאה
עיקרי העונש
מחוזי ת"א
שנתיים
בפועל
מאסר
התנהגות פרועה במקום ציבורי
מעשה מגונה באדם
שלום רחובות מאסר על תנאי
שלום נתניה
10
חודשי
מאסר
בפועל
12 תיקים במגוון עבירות: מעשה מחוזי ת"א
סדום, מעשה מגונה באדם, מעשה
35
שנות
מאסר
בפועל
מגונה בפומבי, התפרצות למגורים,
תקיפה
הגורמת חבלה, בעילה
בהתעללות, בעילה שגרמה לחבלה,
הדחה
בחקירה, בעילת קטינה
מתחת לגיל 16, איומים.
הטרדת עד
שלום ת"א
בריחה ממשמורת חוקית, שימוש | שלום
בכח או באיומים למנוע מעצר.
ראשלייצ
מעשה מגונה בפומבי
שלום רמלה
היזק לרכוש במזיד
שלום נתניה
מאסר על תנאי
4 שנות מאסר בפועל
6
חודשי
מאסר
בפועל
12
חודשי
מאסר
בפועל
לנאשם עבר פלילי מכביד בעבירות מין ונדון רק בגינם, מבלי לחשב את המאסרים בפועל
שהושתו עליו בעבירות אחרות שאינן עבירות מין, לתקופה כוללת של 38 שנות מאסר בפועל
עמוד 6 מתוך 8
ת"פ 7447-10-18 מדינת ישראל נ' סלע(אסיר)
.21
.22
.23
ועוד 4 חודשים (בתיק הראשון בשנת 1997 לשנתיים, בתיק השני בשנת 1997 ל-10 חודשים,
בתיק השלישי בשנת 2000 ל-35 שנים ובתיק הרביעי בשנת 2017 ל-6 חודשים).
בנוסף, במהלך מאסרו הוא המשיך לבצע עבירות שונות, וביניהן, גם עבירת מין. ההרשעה
משנת 2017 של בית משפט השלום ברמלה בעבירה של מעשה מגונה בפומבי, עניינה חשיפת
איבר מינו בפני סוהרת של שבייס במהלך מילוי תפקידה כרופאה בבית הסוהר. עבירה זו
בוצעה ביום 23.6.14, הכרעת הדין ניתנה ביום 5.1.17 וגזר הדין ניתן ביום 3.4.17 (ת/6).
בתיק שבפני כיום, העבירה בוצעה ביום 5.1.17, קרי באותו היום שבו ניתנה הכרעת הדין
בתיק הקודם שבו חשף את איבר מינו בפני סוהרת אחרת של שבייס וזאת בעת שהובא לבית
המשפט השלום ברמלה על מנת שבית המשפט ימסור לצדדים את הכרעת הדין.
בנסיבות אלה, הנני קובע שקיים חשש ממשי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות מין, לרבות כלפי
סוהרות של שבייס ולכן נדרשת החמרה בעונשו כדי להגן על שלום הציבור, הכל כפי הוראת
סעיף 40ה לחוק העונשין.
ענישה במצטבר ולא בחופף
.24
.25
.26
הנאשם הוא בסטטוס של אסיר ואמור לסיים לרצות את מאסרו רק בשנת 2040. כאן עולה
השאלה האם העונש שיושת על הנאשם בתיק הנוכחי, צריך שיהיה במצטבר או בחופף
לתקופה המאסר הארוכה שעדיין ממתינה לריצוי.
שאלת ההצטברות או החפיפה של עונשי מאסר בפועל, וזאת לאחר תיקון 113 לחוק העונשין,
נדונה ב- עייפ 7927/14 ואזנה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.2.15) בפסקאות 8 – 18 לפסק
דינו של כבוד השופט מזוז. שם נקבע כי הכלל הוא הצטברות של עונשי מאסר בפועל, במיוחד
כאשר מדובר באירועים עברייניים נפרדים ושונים, והחריג הוא חפיפה וזאת רק בהתקיים
נסיבות מיוחדות ובכפוף להנמקה מתאימה. על ההלכה האמורה חזר בית המשפט העליון ב-
עייפ 1552/15 גואל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.6.15) בפסקה 8 לפסק דינו של כבוד
השופט פוגלמן.
במקרה שבפני, יש לפעול על פי הכללי של הצטברות הענישה ולא על פי ייהחריג" של חפיפת
הענישה. אין לנאשם נסיבות חריגות כלשהן שמצדיקות חפיפה. נהפוך הוא, הנסיבות
המיוחדות לחומרא שמחייבות סטייה ממתחם העונש ההולם מטעמים של הגנה על שלום
עמוד 7 מתוך 8
ת"פ 7447-10-18 מדינת ישראל נ' סלע(אסיר)
הציבור, גם מחייבות שעונש המאסר בפועל שיושת על הנאשם, יהיה במצטבר לתקופת
המאסר אותה מרצה כיום.
סוף דבר
.27
לאור כל האמור לעיל, הנני משית על הנאשם את העונשים הבאים:
א.
24 חודשי מאסר בפועל. תקופת המאסר האמורה תרוצה במצטבר לכל תקופת מאסר
אחרת שהוטלה על הנאשם בתיקים אחרים.
ב.
ג.
8 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום הנאשם לא יבצע עבירה
לפי סימן ה לפרק י' לחוק העונשין.
הנאשם ישלם פיצוי למתלוננת, בסך 5,000 ₪.
הפיצוי ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים כאשר הראשון שבהם עד
ליום 1.1.2022 והיתרה ב-1 לכל חודש שלאחריו. היה ואחד התשלומים לא ישולם
במועד, אזי יעמוד מלוא סכום הפיצוי לפירעון מידי.
זכות ערעור תוך 45 ימים.
ניתן היום, י"ב כסלו תשפייב, 16 נובמבר 2021, במעמד הצדדים.
עמוד 8 מתוך 8
הישאם אבו שחאדה, שופט
