לפני כבוד השופט אביים ברקאי
המבקשת:
Global Drinks Finland OY
חברות
נגד
המשיבות:
.1 משקאות חינאוי ג'ורג' חנויות (2004) בע"מ חברות 513510867
.2 אנוטקה (ח.ג.) בע"מ חברות 514094085
.3 אי.אס. ספיריט בע"מ חברות 515121309
.4 חב' חינאוי ניקולא 1995 בע"מ חברות 512227133
צד ג':
shaman spirits ltd
ב"כ המבקשת: עו"ד בני כהן
ב"כ המשיבות: עו"ד ויקטור זכאכ
ב"כ צד ג': עו"ד תמיר אפורי, עו"ד יהונתן פורן ממשרד עוה"ד שבולת ושות'
החלטה
פתח דבר ותוצאת ההחלטה
עניינה של החלטה זו בבקשה למתן צווי מניעה – עשה זמני. הבקשה הוגשה רק ביום 5/5/2024. כשנה לאחר מועד הגשת כתב התביעה ולמעלה משלוש וחצי שנים לאחר מכתב התראה ראשון מיום 7/10/2020.
בסיומה של החלטה זו תידחה הבקשה, תוך הפניה לחמישה נימוקים שיפורטו בס' 3 להלן.
תמצית טענות הצדדים
טענות המבקשת
במסגרת הבקשה עתרה המבקשת "להוציא צווי מניעה-עשה זמני כנגד המשיבות, בין בעצמן ו/או בין באמצעות כל אחד הבא במקומן ו/או מטעמן, בכל דרך, במישרין או בעקיפין, לעניין הפרת סימן המסחר אשר בבעלותה הבלעדית של המבקשת, וודקה לפלנדיה" הואיל ולטענתה, המשיבות מפרות את סימן המסחר שלה ובתוך כך גורמות לה לנזקים כספיים, תדמיתיים ועסקיים.
במסגרת הבקשה עתרה ליתן את צווי המניעה – עשה , כדלקמן:
" לאסור על המשיבות על המשך ייבוא ו/או שווק ו/או הפצה ו/או מכירה ו/או פרסום ו/או העמדה לרשות צד ג' ו/או כל פעולה על טובין המבקשת.
להורות למשיבות לאסוף לאלתר את כל טובין המבקשת ואשר המשיבות הפיצו ו/או שווקו ו/או הציבו למכירה לקהל הרחב בכל חנות ו/או ספק ו/או מפיץ ו/או רשת ו/או צד שלישי כלשהו.
להורות למשיבות לגנוז טובין אלו ולא להשתמש בהם עד להוראה חדשה מאת ביהמ"ש הנכבד.
להורות למשיבות להמציא למבקשת, תצהיר רו"ח, לטובין המבקשת אשר נאסף מכל גורם שהוא לרבות הקיים אצל המשיבות, בפירוט כדלקמן: רשימת כלל הגורמים להם המבקשות מייבאות ו/או משווקות ו/או מפיצות ו/או מוכרות ו/או מעמידות לרשות צד ג', שם הגורם, כתובת הגורם, כמות טובין המבקשת הקיימת אצל הגורם, כמות שנאספה, כמות ככל שנותרה אצל הגורם.
ליתן כל סעד אחר על פי שיקול דעתו של בית המשפט הנכבד כראוי ונכון בנסיבות העניין".
לטענת המבקשת, הבקשה מוגשת לנוכח חשש מהותי "לנזקים בלתי הפיכים לרבות בריאות הציבור ו/או פגיעה ביוקרתו של המותג ו/או בתדמית המותג ו/או בנזקי התובעת ההולכים ומתגברים ו/או עסקי התובעת למול משווקים וזכיינים נוספים".
המבקשת הוסיפה שכבר כיום היא חווה פגיעה בעסקיה עקב ביטולים ו/או עצירת עסקים למול משווקים פוטנציאליים אחרים והמשך מכירה לצרכן הסופי של חיקוי זול ומזויף של מותג התובעת אשר מיוצר ללא כל פיקוח ו/או השגחה ו/או בקרה שלה על איכותו ובטיחותו לצרכן, עלול לגרום לנזקים בריאותיים ו/או עסקיים שפגיעתם בציבור הצרכנים ו/או בה תהא "אנושה". עוד לטענתה, המשיבות מעוולות עת ממשיכות לעשות שימוש בסימן המסחר הרשום על שמה לתועלתן האישית ללא כל אישור ממנה ועל חשבונה.
תמצית תשובת הנתבעות/המשיבות
המשיבות עתרו לדחות את הבקשה לאלתר. לטענתן , התנאים הדרושים למתן הסעדים אינם מתקיימים שכן "ישנו שיהוי משמעותי בהגשת הבקשה , חוסר תום לב והיעדר ניקיון כפיים מטעם המבקשת, היעדר יריבות בינה לבין המשיבות, הסתרת עובדות ומסמכים מהותיים ונזקי כלכלי גדול אשר ייגרם למשיבות".
לטענת המשיבות יש לדחות את הבקשה מפאת השינוי הניכר שבהגשתה. לדבריהן הבקשה הוגשה כשנה לאחר הגשת התביעה שבכותרת. עוד לדבריהן הבקשה הוגשה בהיעדר ניקיון כפיים וחוסר תום לב מטעם המבקשת כאשר היא מסתירה עובדות מהותיות ומסמכים מרכזיים.
לדבריהן, בין המבקשת לחברת Shaman קיים הסכם אשר התיר לחברת Shamanלהשתמש באופן בלעדי בסימן המסחר לפלנדיה, לייצר את המוצר "וודקה לפלנדיה", למכור ולהפיץ את המוצר לצדדי ג' בפינלנד ובכל העולם. ההסכם העביר למעשה לצד השלישי באופן בלעדי ומוחלט את מלוא זכויות השימוש בסימן המסחר שבמחלוקת.
אשר לטענה כי מדובר במוצרים מזויפים המפירים את סימן המסחר הרשום של המבקשת נטען כי זו חסרת בסיס שכן המוצרים יוצרו על ידי הצד השלישי כדין ולפי זכות שניתנה לצד השלישי מטעם המבקשת בהתאם להסכם.עוד נטען כי המוצרים אינם מזויפים וכי במשך שנים המשיבה 3 ייבאה ארצה את וודקה לפלנדיה מהצד השלישי ומעולם לא הועלתה טענה כי מוצרים אלו מזויפים או מהווים סכנה לבריאות הציבור או כל טענה מהטענות שהועלו בבקשה.
עוד צוין כי המשיבה 3 הפסיקה לעת הזו לייבא ארצה את וודקה לפלנדיה מהצד השלישי וזאת עד לקבלת החלטה מגורם שיפוטי מוסמך המבהיר את כל הסוגיה. לדברי המשיבות, בידי המשיבה 3 ויתר המשיבות בקבוקי וודקה לפלנדיה מהזמנות קודמות ולכן איסוף בקבוקים אלו וגניזת בקבוקי וודקה לפלנדיה –יגרמו נזק כלכלי כבד.
תשובת צד ג'
צד ג' עתר למתן ארכה להגשת תשובתו תוך שהוא מציין שכלל לא קיבל את הבקשה ישירות מהמבקשת.
עוד מעלה צד ג' טענות כנגד המבקשת.
לגופו של עניין , עתר צד ג' למתן ארכה להגשת תשובתו וציין שבסד הזמנים שנקבע למתן תשובה לא תהיה אפשרות " להעביר את תוכן הבקשה לצד השלישי בפינלנד, ולתאם את התשובה שתוגש בשמם".
דיון והכרעה
אין מקום לקבל את הבקשה והיא נדחית בשל חמישה נימוקים שדי בכל אחד מהם כדי לדחותה. הכל כמפורט להלן:
נימוק ראשון מחמישה לדחיית הבקשה- הבקשה הוגשה בשיהוי
בקשה למתן סעדים זמניים מתייחסת, מעצם טבעה, למצב מיידי אותו יש לשמר, או למנוע – וזאת עוד טרם ההכרעה בהליך גופו. בקשה לסעד זמני המוגשת כשנה לאחר הגשת התביעה – אינה עולה בקנה אחד עם דרישת המידיות והדחיפות שבבסיס הסעדים הזמניים.
בעניינינו, ההתנהלות ביחס לבקשה לסעד זמני מלמדת מעצמה על חוסר הדחיפות שבצווים המבוקשים. וכך ניתן לראות בבקשה מיום 9/5/2024 שיהוי על גבי שיהוי כמפורט להלן:
שיהוי ראשון בהגשת הבקשה, חלפו למעלה משלוש וחצי שנים ממכתב ההתראה – הבקשה מתייחסת לפגיעה בקניין הרוחני של התובעת. ואולם עיון בכתב התביעה מלמד שמכתב התראה נשלח אל הנתבעות כבר ביום 7/10/2020, כלומר למעלה משלוש וחצי שנים לפני הגשת הבקשה כאן (ור' סעיף 24 לכתב התביעה וכן נספח 2 לתביעה).
שיהוי שני בהגשת הבקשה, חלפה כשנה ממועד הגשת התביעה – הצווים הזמניים מתייחסים למצב קיים מזה זמן והבקשה הוגשה לפתע כאמור ביום 9/5/2024 למרות שהתביעה הוגשה כשנה קודם לכן, וכבר ביום 30/5/2023.
שיהוי שלישי בהגשת הבקשה, חלף כחודש ממועד מחיקת בקשה קודמת לסעדים זמניים – הבקשה בה ניתנת ההחלטה כעת, היא סבב נוסף של בקשה למתן סעדים זמניים. ואסביר. התובעת הגישה גם ביום 6/4/2024 בקשה למתן צווי מניעה-עשה זמניים; בהחלטה מאותו יום שניתנה על ידי הש' ר' נבון, נמחקה הבקשה מכיוון שהיקפה עלה על שמונה (8) עמודים וחרג מהמגבלה המותרת; עוד נמחקה הבקשה גם בשל העובדה שההתחייבות אינה חתומה על ידי החברה.
ניתן היה לצפות שהתובעת, המבקשת לקבל סעד זמני מיידי, תגיש אף היא באופן מיידי את הבקשה פעם נוספת, ולא תמתין עם הגשת הבקשה המחודשת עד ליום 5/5/2024.
ובנוסף, הודעת התובעת על כך שאין מדובר בסעד דחוף – התובעת בהגינות ציינה שאין מדובר בסעד דחוף. וכך ב"בקשת הבהרה" שהוגשה על ידה ביום 6/5/2024 הבהירה התובעת כי (ההדגשות לא במקןר) – "הבקשה הוגשה לתיק ביהמ"ש ככל בקשה ולא כבקשה דחופה ו/או במעמד צד אחד" .
הגשת הבקשה כעת ובשיהוי הרב, לא נובעת משינוי בנסיבות – יודגש כי הגשת הבקשה כעת גם לא נובעת משינוי מהותי במצב או בעובדות. הבקשה מפנה למעשה לנימוקים שהיו ידועים כבר בעת הגשת כתב התביעה וכך למשל טוענת המבקשת בסעיף 2 לבקשה כי :"מדובר בחשש מהותי לנזקים בלתי הפיכים לרבות בריאות הציבור ו/או פגיעה ביוקרתו של המותג ו/או בתדמית המותג ו/או בנזקי התובעת ההולכים ומתגברים ו/או עסקי התובעת למול משווקים וזכיינים נוספים. כבר כיום חווה המבקשת פגיעה בעסקיה עקב ביטולים ו/או עצירת עסקים למול משווקים פוטנציאליים אחרים. המשך מכירה לצרכן הסופי של חיקוי זול ומזויף של מותג התובעת אשר מיוצר ללא כל פיקוח ו/או השגחה ו/או בקרה של המבקשת על איכותו ובטיחותו לצרכן, עלול אף לגרום לנזקים בריאותיים ו/או עסקיים שפגיעתם בציבור הצרכנים ו/או במבקשת תהא אנושה וייתכן שכלל לא ניתן יהיה לתקנם לרבות חשיפת התובעת לתביעות צרכניות שהרי כלפי הצרכן מדובר במותג שלה כביכול. לפיכך יש לעצור לאלתר את הגדלת הנזקים במישורים השונים כמוסבר לעיל , ויפה שעה אחת קודם". בנסיבות אלו ומשטענה זו הייתה ידועה כבר בהתחלה הרי שבוודאי לא מדובר בבקשה דחופה ובצו שיש להיעתר לו בדחיפות הנדרשת במסגרת הבקשה שלפניי.
ברגיל יש להימנע מליתן סעד זמני בבקשה שהוגשה בשיהוי רב, שיהוי שיש בו כדי לאיין את הבקשה מבסיסה. לענין זה קובע סעיף 95(ד)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 כי בין השיקולים במתן סעד זמני יש להתייחס גם אל (ההדגשות לא במקור) – "תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני".
תקנה זו מעגנת את פסיקת בתי המשפט, כפי שהופיעה בהרחבה ברע"א 1864/13, מיטב אשכנזי נ' ש.נ דרור אחזקות בע"מ (הש' נ' סולברג, מיום 10/4/2013) וכן ר' רע"א 1215/23, דוד מימוני גרינר נ' בול מסחר והשקעות בע"מ (מיום 22/3/2013, הש' ' מינץ); רע"א 1450/20, פרופ' טוביה פרילינג נ' ניר משה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (מיום 19/4/2020, הש' ד' מינץ); וכן ר' ת"א (מחלקה כלכלית, מחוזי תל אביב) 18025-02-24, אלקובי ואח' נ' חכים ואח' (מיום 8/2/2024, הש' א' צימרמן).
לאור השיהוי הניכר שבהגשת הבקשה – הן השיהוי בהגשת התביעה, והן תקופות השיהוי לאחר הגשת התביעה – הרי אין לקבל את הבקשה.
נימוק שני מחמישה לדחיית הבקשה – שינוי מצב קיים. הסעד המבוקש לא נועד לשמר מצב קיים, אלא לשנות מצב קיים
קבלת הבקשה כעת בוודאי לאור השיהוי הניכר בהגשתה היא למעשה בגדר שינוי מצב קיים. בעת דיון בבקשות לסעד זמני יש לזכור את ייעודן ומטרתן כפי שנקבעה בסעיף 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (ההדגשות לא במקור) – "מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין". אך כאשר אותה "זכות לכאורה" לא מתקיימת וכאשר כבר שנים ארוכות המצב הקיים הוא בניגוד ל"זכות לכאורה" נטענת – הרי הכרעה בבקשה משמעה קביעת זכות ותנאים חדשים שמתאימים לפסק דין בסיומו של הליך, ולא לסעד זמני בתחילתו.
להרחבה ביחס לכך שאין מקום לקבוע סעד זמני המשנה מצב קיים, ר' רע"א 7696/19, ההתאחדות לכדורגל בישראל נ' עירוני מודיעין העמותה העירונית לספורט מודיעין מכבים רעות (מיום 25/11/2019, הש' ד' מינץ), עוד ר' רע"א 1052/24, בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' זק"א – איתור חילוץ והצלה (מיום 2/4/2024, הש' ג' כנפי שטייניץ) שם נקבע שסעד כזה "יינתן רק במקרים חריגים במיוחד, בהם הוכיח התובע כי התערבותו של בית המשפט חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר, ובתוך כך נזק משמעותי שייגרם לו שאינו בר-פיצוי" (ההדגשות לא במקור).
אין מקום לקבוע סעד זמני אשר משנה מצב קיים. ראוי לומר שכאשר בית משפט מגיע למסקנה לפיה קבלת הבקשה לסעד זמני תביא לשינוי המצב הקיים, הרי ברגיל עליו לדחות הבקשה ולא לקבלה. כך הדין גם בעניינינו.
נימוק שלישי מחמישה לדחיית הבקשה – הסעד הזמני זהה לסעד העיקרי
הסעד הזמני זהה לסעד העיקרי ומהותו היא מניעת הפצת מוצרי הצד השלישי. צד שכלל אינו נתבע בהליך ואשר צורף להליך רק על ידי הנתבעות/משיבות. אין מקום לקבל את הבקשה מקום בו הסעד הזמני ייתר מתוכן את הסעד העיקרי. בעניינינו מדובר בסעד זמני שמבוקש ליתן והיעתרות לצו שכזה משמעותו קבלת התביעה כבר בתחילתה.
על כך שלא בנקל יינתן סעד זמני הזהה לסעד העיקרי, ר' רע"א 7696/19, ההתאחדות לכדורגל בישראל נ' עירוני מודיעין העמותה העירונית לספורט מודיעין מכבים רעות הנזכר לעיל; עוד ר' רע"א 2071/21, חצרי אלף בית דוד המלך בע"מ נ' אזורים בנין (1965) בע"מ (מיום 13/7/2021, הש' ע' גרוסקופף) שם התייחס בית המשפט לכך שאין לקבל סעד זמני המשנה מצב קיים והוסיף (ההדגשות לא במקור) – "הלכה זו חלה ביתר שאת מקום בו הסעד הזמני המבוקש חופף לסעד העיקרי שנדרש בתביעה".
נימוק רביעי מחמישה לדחיית הבקשה – התייחסות ליצרן, שכלל אינו נתבע ואשר מצא דרכו אל ההליך רק כצד ג'
כטיעון נוסף, במלוא הזהירות ומבלי להביע עמדה ודווקא תוך התבססות על כתב התביעה – אציין שעל פניו המחלוקת העיקרית היא מול צד ג' – Shaman Spirits LTD (להלן: "שאמאן"). צד ג', שהוא על פניו בר הפלוגתא האמיתי של התובעת כלל לא נתבע בכתב התביעה ו "יובא" אל ההליך על ידי הנתבעות.
לשאמאן טענות שונות בדבר ניהול ההליך כאן לרבות החובה לנהל הליך בוררות שתתקיים בפינלנד, ולא הליך בבית משפט בישראל. כך או כך, לא בנקל יינתן סעד זמני כאן, באופן שיפגע בצד שלישי שהתובעת הקפידה לא לכלול בכתב התביעה.
כאן ייאמר שהתובעת הופנתה היטב לכך שמהות הצו היא בפועל פגיעה בצד ג'. לענין זה ר' החלטת הש' ר' נבון אשר דחה ביום 9/4/2024 בקשה קודמת של התובעת למתן צו תוך שהוא מציין כי "הצו דכאן מקרין גם על ענייני צד ג' (שאמאן)".
נימוק חמישי מחמישה לדחיית הבקשה – יישום והתייחסות ל"מקבילית הכוחות"
המסגרת הנורמטיבית – הכרעה בבקשה למתן סעד זמני תיבחן בשניים – בהתייחסות לסיכויי הערעור ובהתייחסות למאזן הנוחות. הלכה פסוקה היא שהשיקול המכריע בין השניים הוא שיקול "מאזן הנוחות", ולענין זה ר' עעמ 3312/18, אשל עכו-זהר נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה תל אביב-יפו (מיום 24/5/2018, השופטת ע' ברון, ההדגשות לא במקור) שם נקבע – "שתיים הן אמות המידה לבחינת בקשה למתן סעד זמני בערעור: סיכויי הערעור להתקבל ומאזן הנוחות בין הצדדים. היחס הנוהג בין שני שיקולים אלה הוא של "מקבילית כוחות", אולם ככלל השיקול המכריע בין השניים הוא מאזן הנוחות" עוד ר' עעמ 6441/17, המוביל הדרומי צביקה (1990) בע"מ נ' עיריית באר שבע (מיום 23/8/2017).
באשר למאזן הנוחות – מאזן הנוחות נוטה כעת לצידן של הנתבעות אשר ככל שתידחה הבקשה יוכלו להמשיך להתנהל במצב הקיים. כאן יש להוסיף שבדיון הודיעו הנתבעות שחדלו לרכוש מוצרים חדשים משאמאן, ואולם עדיין ברשותם מוצרים שנרכשו.
באשר לסיכויי התביעה – בהינתן העובדה שההליך קבוע לדיון לפני ואני הוא זה שיקבע בסופו של יום את פסק הדין, הרי נכון יהיה להימנע מלהכריע מלכתחילה סיכוייו של מי מהצדדים טוב יותר. אשר על כן, ניתן להכריע גם על סמך מאזן הנוחות הנוטה באופן מובהק לטובת הנתבעות ולענן זה ר' עעמ 2380/19, אי.פי.וי. טורס בע"מ נ' רשות האוכלוסין וההגירה (מיום 30/5/2019), שם כלל לא נבחנו סיכויי ההליך תוך שנקבע כך (ההדגשות לא במקור) – "שיקול מאזן הנוחות מכריע את הכף לעבר דחיית הבקשה, ואיני רואה צורך להידרש לסיכויי הערעור".
סוף דבר
לאו האמור לעיל הבקשה נדחית. אני מחייב את התובעת בתשלום הוצאות הנתבעות בסך של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד החלטה זו ועד למועד התשלום בפועל. איני עושה צו להוצאות ביחס לצד ג'.
ניתנה היום, בי"ח אייר תשפ"ד, ב26 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
