לפני כבוד השופטת שרון ריבלין-אחאי
המאשימה
מדינת ישראל – פמ"ד
ע"י ב"כ עו"ד חנה מוצ'ה
נגד
הנאשם
פלוני – בעצמו
ע"י ב"כ עו"ד סמיר אבו עבד
נוכחים:
ק. המבחן הגב' שיר בקשי
אתיר אבו אלהווה
אמו של הנאשם
מתורגמן לשפה הערבית מר חסין אלעביד
<#1#>
פרוטוקול
<#2#>
גזר דין – עותק מותר לפרסום
הנאשם יליד 12.08.2003 וכיום כבן 19 וחצי, הודה בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון ביום 12.01.2022, המייחס לו עבירות בנשק (החזקה)- עבירות לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין התשל"ז-1977.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן ביום 31.07.2021, עת היה הנאשם כבן 17 ואחד עשר וחצי חודשים, סמוך לשעה 21:00, החזיק הנאשם נשק, שהינו אקח חצי אוטומטי סי-זד (CZ) תוצרת צ'כיה מודל 75, קליבר 9 מ"מ פאראבלום, כשעצר המחלק שבור בחלקו (להלן: "האקדח"), אשר יורה ובכוחו להמית אדם. יחד עם האקדח החזיק הנאשם מחסנית תואמת לאקדח ובה עשרה כדורים קליבר 9 מ"מ פאראבלום (להלן: "המחסנית"), והכול שלא כדין.
במועד הנ"ל, בעקבות תלונה על ירי באזור המחבר בין שכונות 30 ו-31 ברהט (להלן: "המקום") הגיעו שוטרים אל המקום וכן התמקמו 3 שוטרים במארב בוואדי הסמוך אל המקום (להלן: "המארב בוואדי"). בין השוטרים במארב בוואדי היו גם השוטרים אלמוג אסרף וחי עמר (להלן: "השוטרים", "אלמוג" ו-"חי").
במועד ובמקום הנ"ל קיבל הנאשם לידיו, את האקדח והמחסנית, מידיו של אחר שזהותו אינה ידועה למאשימה, והחל לצעוד מהמקום לעבר הוואדי, כשהאקדח והמחסנית בידו.
במעמד המתואר, משהתקרב הנאשם כשבידו האקדח והמחסנית, אל המארב בוואדי, יצא השוטר אלמוג כשבידו אקדח משטרתי וצעק לנאשם "משטרה", והשוטר חי האיר באמצעות פנס משטרתי על הנאשם. בתגובה הנאשם אשר נבהל נפל ארצה והאקדח נשמט מידו.
במעשיו המתוארים לעיל החזיק הנאשם נשק ואביזר של נשק ותחמושת בלא רשות על פי דין להחזקתו.
תמצית תסקירי שירות המבחן
הנאשם מגיע ממשפחה המונה זוג הורים נשואים ושבעה אחים כאשר הנאשם הינו האחרון בסדר ההולדה. המשפחה מתגוררת ברהט בבית בנוי בבעלותה. מצבה הכלכלי של המשפחה תואר כדחוק והיא נתמכת בקצבאות המוסד לביטוח לאומי.
מהתסקירים עולה כי אבי הנאשם גינה את מעשיו של בנו ומעלה עמדות נורמטיביות ביחס לשמירה על החוק.
שירות המבחן התרשם כי בשל קשיי הקיום והפרנסה עמם מתמודדת המשפחה הם התקשו לספק לנאשם את צרכיו הפיזיים והרגשיים, אולם קיימת ביניהם מערכת יחסים חיובית המבוססת על כבוד ועזרה הדדית.
הנאשם נשר מהמסגרת הלימודית בגיל צעיר מאוד בשל מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה והרצון לסייע בפרנסת הבית.
הנאשם שולב בתעסוקה, עבד בעסק של בן משפחה ותואר כעובד אחראי המחויב לעסק המשפחתי. לאחר מכן, וכבר קרוב לשנה, הנאשם עובד במפעל סמוך ל . מעסיקו תאר אותו כעובד חרוץ, המגיע בזמן מדי יום עובד כ-12 שעות ביום ומבצע את המוטל עליו. כמו כן מסר מעסיקו כי הוא אינו מעורב באירועים חריגים ונתפס במפעל כעובד חרוץ ואחראי.
מעשה העבירה- הנאשם הודה בביצוע העבירה והביע חרטה על מעורבותו בה. אשר לנסיבות ביצועה ציין כי בעת שנכח בחתונה של משפחתו המורחבת החלו יריות באוויר, ודקות לאחר מכן אדם רעול פנים שאינו מוכר לנאשם, אך הוא מניח כי מדובר במשהו ממשפחתו המורחבת, רץ לעברו וזרק את הנשק לידו. הנאשם שחשש להסתבך החליט לברוח. הנאשם מסר כי הבין את הפסול שבמעשיו אולם היה מונע מהפחד שאחז בו. לדבריו האירוע התרחש על פני דקות ספורות בלבד בהן לא הצליח להפעיל שיקול דעת נכון. כיום בחלוף הזמן הנאשם מוסר כי הוא מבין שפעל בצורה שגויה ואילו היה נתקל בסיטואציה כזאת כיום היה מניח את הנשק ולא בורח, ואף שיתף כי כיום הוא נמנע מללכת לחתונות מחשש שייתקל בנשק. הנאשם מסר כי במשפחתו ובהוראת השייח, אוסרים על הבאת נשק בחתונות.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם הביע רצינות רבה ביחס למסרים שהועברו לו והוא הביע כאב אודות המצב הקשה במגזר הערבי ואובדן החיים הרב, כמו כן התרשם כי הנאשם מביע חרטה כנה אודות מעורבותו בעבירה ומביע עמדות נורמטיביות ביחס לשמירה על חוקים, אי החזקת נשק ושימוש בנשק, וכן מבין את הנזקים וההשלכות ההרסניות שיש למעשים אלו.
כמו כן מתרשם כי הנאשם מבחין בין טוב לרע ומבחין כי עליו לשמור על עצמו באופן הדוק, שכן לעתים קרובות ישנם אירועי אלימות בקרבת ביתו.
הקשר עם שירות המבחן-ב- 08.08.2021 הוגש נגד הנאשם כתב האישום וכן בקשה למעצר עד תום ההליכים נגדו. הנאשם נעצר ושוחרר למעצר בית ביום 17.08.2021 בפיקוח דודיו מצד האב. הוא הביע קושי רב לשהות במעצר בית מלא וחש כי מהווה נטל על משפחתו מבלי יכולת לסייע להם כלכלית במצב הקשה בו היא מצויה. בהמשך השתלב הנאשם בתעסוקה והביע שביעות רצון במישור זה. ביום 12.01.2022 התנאים המגבילים שונו והוחלט כי הנאשם ישהה במעצר בית לילי בין השעות 07:00-19:00 בפיקוח הוריו, ביום 05.04.2022 הורחבו שעות ההתאווררות כך שמעצר הבית תקף בין השעות 06:00-23:00 בלבד.
שירות המבחן מציין כי הנאשם הגיע לרובן המוחלט של הפגישות אליהן זומן, וכן יצר עמו קשר גם מיוזמתו, בשיחות עמו מדבר באופן כן ונעים, ומביע את רצונו ללמוד עברית ולהשתלב בתעסוקה משמעותית. שירות המבחן מציין כי לאור המוטיבציה הגבוהה שהביע הנאשם להשתלב בשירות לאומי, הוא הופנה לקורס כיבוי אש במסגרת עמותת בת עמי לנערים דוברי ערבית בעלי תיקים פליליים, והוא מצוי בשלב זה במיונים. שירות המבחן התרשם כי הפנייתו לקורס ושילובו נעשה מיוזמתו ורצונו האישי בלבד ולא מתוך רתיעה מן ההליך הפלילי.
שירות המבחן מציין כי התלבט בבואו לגבש המלצה בעניינו של הנאשם, שכן מחד מדובר בנאשם אשר ביצע עבירה חמורה מאוד שבעקבותיה עשוי היה לפגוע באופן חמור בזולת, וכן לאור המצב הקשה במגזר הערבי בכלל ובעיר מגוריו של הנאשם בפרט, יש להעביר מסר ברור בנוגע לחומר המעשים. מאידך מדובר בנאשם אשר שיתף פעולה מאז שהופנה לשירות המבחן: הגיע למרבית הפגישות, יצר קשר וניכר כי הבין את חשיבות שיתוף הפעולה עמם. הנאשם לקח אחריות על מעשיו והשיחות עמו היו משמעותיות מאוד. הוא מקיים אורח חיים תקין, אינו מעורב באירועים חריגים ולא נפתחו כנגדו תיקים פליליים נוספים. הוא מביע רצון לקיים אורח חיים נורמטיבי ולהתקדם בחייו, ולהימנע ממעורבות בפלילים.
שירות המבחן מציין כי ההליך הטיפולי מול הנאשם והשיח אודות העבירה מוצו ובשלה העת לסיים את ההליכים הפליליים נגדו, אך לאור המוטיבציה שמביע להשתלב בשירות לאומי יש מקום להמשיך וללוותו בתהליך באמצעות צו מבחן למשך חצי שנה.
בסופו של יום המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשם ולנקוט כלפיו בדרכי טיפול בדמות- צו מבחן למשך חצי שנה, התחייבות, של"צ וקנס.
טיעוני הצדדים
ב"כ המאשימה עתרה שלא לקבל המלצת שירות המבחן על כל רכיביה.
ב"כ המאשימה הדגישה את העובדה כי בעת ביצוע העבירה היה הנאשם ימים ספורים לפני בגרותו וכידוע ככל שהקטין מגיע בפני בימ"ש לנוער, קרוב לבגרות בעת המעשים כך משקלם של השיקולים הקבועים בחוק העונשין, ובפרט עיקרון ההלימה עולה. ב"כ המאשימה סברה כי במקרה זה יש לתת את המשקל לסוג הנשק ולגילו של הנאשם, כמו גם לעובדה שמדובר בעבירה שהיא מכת מדינה ובמיוחד באזור מגוריו של הנאשם.
בהתייחסה לתסקיר טענה כי חומרת העבירה, כפי שאף עולה מהנסיבות המתוארות בתסקיר, אינה עומדת בהלימה עם המלצת שירות המבחן.
המאשימה הגישה אסופת פסיקה כדי לתמוך בטענותיה, ובין היתר הפנתה לע"פ 241/21 מדינת ישראל נ' פלוני, שם הורשע נאשם שהיה קטין בעת ביצוע העבירה ונגזר עליו עונש מאסר על דרך של עבודות שירות, חרף תסקיר חיובי של שירות המבחן. היא ציינה כי אמנם שם מדובר בעבירות חמורות יותר של נשיאה והובלת נשק, אך עדיין ניתן ללמוד מהאמור שם על הפסיקה הראויה בעבירות נשק, כאשר ביהמ"ש העליון חוזר ומבהיר כי קטינות אינה מהווה תעודת ביטוח מפני הרשעה ואף ענישה מחמירה במקרים המתאימים. כן הפנתה לת"פ ת"פ 39270-12-20 שם הורשע מי שעבר עבירות של החזקת נשק וירי בנשק חם שביצע בהיותו קטין, וזאת חרף המלצה חיובית של שירות המבחן, ולת"פ 69833-11-18 גם שם הורשע מי שעבר עבירה של החזקת נזק בהיותו קטין, חרף המלצה חיובית של שירות המבחן, והושתו עליו מאסר על תנאי, קנס ושל"צ (בהמשך הגישה את ענ"פ 30078-12-19 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע אשר דחה ערעור ההגנה על גזר הדין הנ"ל).
לבסוף, ציינה כי אף שהמדיניות בעבירות מסוג זה הינה לטעון לעונש של מאסר בפועל, הרי שנוכח הנסיבות המתוארות בתסקיר, עתרה להרשעת הנאשם וכן להשתת מאסר בפועל שבאופן חריג-יכול שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי, וקנס שלא יפחת מסך 10,000 ₪.
ב"כ הנאשם עתר לאמץ את המלצות שירות המבחן כלשונן.
ראשית התייחס לפסיקה אליה הפנתה ב"כ המאשימה וציין כי בע"פ 241/21 דובר בתיק שהוגש לבית המשפט המחוזי בגין עבירות הובלה ונשיאת נשק, ומשכך הוא לא רלוונטי לעניינינו. ביחס לת"פ 39270-12-20 – ציין כי מדובר בהחזקת נשק ותחמושת ועבירה נלווית של ירי בנשק חם ועל כן גם שם מדובר במקרה חמור יותר מאשר בענייננו.
אשר לטענת המאשימה בנוגע לגילו של הנאשם ולהנחיות בעבירות אלה- טען ב"כ הנאשם כי לטעמו הגיל אינו רלוונטי ומה שרלוונטי היא שאלת מודעותו של הנאשם למעשיו, והשאלה האם הפיק לקחים מהטעות שעשה והפנים והבין את טעותו.
ב"כ הנאשם ציין כי נסיבות ביצוע העבירה הן אלו המפורטות בהרחבה בתסקיר ואינן מהנסיבות החמורות בעבירות מסוג זה.
בהתייחסו לתסקיר ציין כי הנאשם היה עצור 8 ימים וכן שהה במעצר בית מלא, לאחר מכן מעצר בית חלקי ויציאה לעבודה, ללא כל הפרת תנאים. הנאשם הגיע לכל המפגשים שנקבעו לו בשירות המבחן והשתתף בקבוצות כנדרש.
ב"כ הנאשם הוסיף, שביחס לעבירה, מהתסקיר עולה כי גם הוריו של הנאשם מבינים את חומרת המעשה ואת ההשלכות האפשריות, הם מעבירים לנאשם מסרים נורמטיביים ביחס לשמירה על החוק ומביעים דאגה ביחס לעתידו. הנאשם משולב בתעסוקה וחוות דעת מעסיקו חיובית מאוד, הנאשם מסייע למשפחתו, חוסך כסף ומביע שאיפות נורמטיביות לעתידו. ציין כי עולה מהתסקירים כי מדובר בצעיר חכם המבחין בין טוב לרע, שומר על עצמו ונמנע מהסתבכות באירועים אלימים או פליליים.
עוד ציין לזכות הנאשם כי מהתסקירים עולה שהוא מודה בביצוע העבירה, מביע חרטה, ולוקח אחריות על מעשיו. הנאשם אף נמנע מלהגיע לחתונות כדי להתרחק מעבירות מסוג זה ומבין את ההשלכות של עבירות הנשק. ב"כ הנאשם הדגיש את הקשר החיובי והרציף של הנאשם עם שירות המבחן אשר המליץ לנאשם להשתלב בקורס כיבוי אש, במסגרת עמותת בת עמי כאשר הנאשם מסכים לכל התנאים הנדרשים כדי להשתלב בהכשרות הנדרשות.
ב"כ הנאשם הוסיף ואמר כי אנשים כדוגמת הנאשם עם ועל אף עברם הפלילי הגיעו לתפקידים בכירים בצבא ובשירות הציבורי, ולאור המלצתו החיובית של שירות המבחן נראה שיש להעדיף אפקט טיפולי שיקומי על פני אפקט הרתעתי וזאת על אף הנחיית פרקליט המדינה ביחס לענישה. בסוף דבריו טען כי שילובו של הנאשם בשירות הלאומי בכיבוי האש עשוי לתת תכלית לחייו ולשרת את הציבור ולעומת זאת ואם יורשע בעבירות נשק לא תהיה בכך כל תועלת לאינטרס הציבורי, על כן עתר לאמץ את המלצות שירות המבחן במלואן.
הנאשם טען לעונש ולהלן יובאו דבריו כלשונם:
"עשיתי טעות גדולה ואני יודע שזה גורם להרבה בעיות. אני למדתי מהטעות שלי. אני רוצה להתקדם בחיים שלי, יש לי את אמי שהיא חולה סכרת ואני רוצה לשמור עליה ועל אבא שלי גם. אני רוצה להתפרנס ולקיים את החיים שלי. אני בגיל 18 ולא ראיתי שום דבר בחיים. למדתי מהטעות שלי. יודע את הסיבות ומה יכלו לגרום הבעיות מהנשק שהיה איתי".
דיון והכרעה
לאור דיווח למשטרת ישראל על ירי בעיר רהט, ובתגובה לכך, הקימו מספר שוטרים מארב אשר הנאשם מצא עצמו צועד הישר לעברו ובידו אקדח חצי אוטומטי ומחסנית. כתב האישום בדומה לגרסת הנאשם בפני שירות המבחן, מתאר כי הנאשם קיבל לידיו את הנשק מאחר שזהותו אינה ידועה למאשימה ואף לא לנאשם וכך החל הנאשם לצעוד לכיוון הוואדי שם נעצר על ידי שוטרי המארב והנשק נתפס. אילו לא היה צועד הנאשם הישר לעבר המארב לא ניתן היה לדעת מה היה עולה בגורלו של הנשק, שכן עצם הימצאו של כלי נשק בידיו של מי שאינו מוסמך לכך, מגלם בחובו פוטנציאל נזק רב, אף מבלי לחשוש מכוונותיו הספציפיות של הנאשם בעניינינו.
בהקשר זה נאמר בע"פ 3288/14 מדינת ישראל נ' קריספל:
"אמנם המשיב הורשע בגין החזקת נשק ולא בשל שימוש בו. אולם בשל פוטנציאל ההרס הטמון בכלי נשק, הכולל גם אפשרות לפגיעה עיוורת באנשים מן היישוב, מתפקידו של בית המשפט להרתיע אף מפני עבירת החזקת הנשק שלא כדין. זאת כדי לבלום את שרשרת העבירות בשלב ראשוני".
הנאשם בחר באופן אקטיבי ליטול עמו את הנשק ולנוע עמו לעבר הוואדי ובכך הגדיל את פוטנציאל הסיכון הנ"ל.
בית המשפט העליון חזר ועמד על הצורך בהחמרה בעבירות נשק, החמרה שאף קיבלה לאחרונה ביטוי בהטלת עונש מינימום בחוק ויפים לכך הדברים שנאמרו לאחרונה בע"פ 2482/22 מדינת ישראל נ' אחמד קדורה, (פורסם במאגרים ובנבו):
החזקת נשק שלא כדין מאיימת על שלום הציבור ובטחונו (ע"פ 7473/20 מדינת ישראל נ' מחאמיד, פסקה 24 [פורסם בנבו] (29.6.2021)). לנוכח היקפן המתרחב של עבירות המבוצעות בנשק, הזמינות הבלתי נסבלת של נשק בידי מי שאינו מורשה לכך, מהווה כאמור סיכון של ממש ומגבירה את הסיכון לביצוע עבירות חמורות נוספות (ע"פ 9702/16 אבו אלוליאיה נ' מדינת ישראל, פסקה 3 לפסק דינו של השופט מינץ [פורסם בנבו] (13.9.2017(; ע"פ 2398/14 אלהזייל נ' מדינת ישראל, פסקה 4 לפסק דיני [פורסם בנבו] (8.7.2014)) כמו גם לאסונות נוראיים. יעידו על כך ריבוי המקרים במגזר הערבי בעת האחרונה, כאשר אזרחים תמימים – כמו ילד רך בשנים ועלמה צעירה – נפגעים ואף מוצאים את מותם בביתם-מבצרם או בגן השעשועים, כל זאת כתוצאה משימוש בנשק של אחרים. מציאות קשה זו מחייבת לנקוט ביד מחמירה כלפי מעורבים בעבירות נשק, אף אם הם נעדרי עבר פלילי (ע"פ 8846/15 דראז נ' מדינת ישראל, פסקה 6 [פורסם בנבו] (13.3.2016); ע"פ 5330/20 ענבתאוי נ' מדינת ישראל, פסקה 14 [פורסם בנבו] (22.11.2020)). ענייננו ב"מכת מדינה" שהצורך להילחם בה על מנת להגן על הציבור, מצריך מענה הולם והטלת עונשי מאסר משמעותיים (ע"פ 2251/21 אבו עראר נ' מדינת ישראל, פסקה 25 [פורסם בנבו] (15.12.2021)). ידע כל מי שמחזיק בנשק בלתי חוקי כי צפוי הוא להיענש בחומרה, בבחינת "אם מחזיקים – למאסר נשלחים".
לא ניתן אף להתעלם מהעובדה כי הנאשם ביצע את העבירה ימים ספורים טרם הגיעו לבגרות וכידוע "אין דינו של קטין שביצע את העבירה על סף גיל האחריות הפלילית כדינו של קטין אשר חצה את גיל האחריות הפלילית זה מכבר". נקבע, כי כאשר מדובר בקטין המתקרב לגיל הבגירות, ניתן משקל מופחת לשיקולי הענישה הנוגעים לעבריינים קטינים (ראו בעניין זה ע"פ 1776/10 פלוני נ' מדינת ישראל (5.5.2010); ע"פ 10715/05 פלוני נ' מדינת ישראל (4.9.2007);ע"פ 6393/07 פלוני נ' מדינת ישראל (25.9.2007)).
אמנם בית משפט זה שם לנגד עיניו את שיקולי השיקום בעניינם של נאשמים קטינים כשיקול משמעותי וכבד משקל, וככלל הסטייה מהמלצות שירות המבחן כאשר יש בנמצא אופק שיקומי תהיה רק מטעמים כבדי משקל (ראו בעניין זה ע"פ 8717/16 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.17)), אולם לצד האמור נקבע כי השיקולים אותם שוקל בית המשפט בבואו לגזור את העונש עשויים להיות רחבים משיקולי השיקום אשר מנחים את שירות המבחן בגיבוש המלצותיו, ועל כן "יודגש, המלצות שירות המבחן – אליהן אנו מתייחסים בכובד ראש רב ורואים בהן כלי עזר חשוב במלאכת השפיטה – כשמן כן הן, המלצות! על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו להכריע בכל עניין ועניין בהתחשב בכלל האינטרסים הרלבנטיים, וכך אנו עושים גם במקרה זה." (ע"פ 8768/14 פלוני נ' מדינת ישראל)
על כך אוסיף כי אין חולק שהשיקולים המנחים את בתי המשפט לנוער הינם בראש ובראשונה שיקולי שיקום, וזאת בשונה מהשיקולים בעניינם של בגירים, אשר הובנו בתיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז 1977, ואשר העיקרון המנחה לגביהם הוא עקרון ההלימה (סעיף 40ב לחוק העונשין). משכך אף הוחרג עניינם של קטינים מהתיקון האמור, אולם לצד האמור קבע המחוקק (בסעיף 40 טו לחוק העונשין) כי "בית המשפט רשאי להתחשב בעקרונות ובשיקולים המנחים בענישה המנויים בסימן זה, תוך התאמתם לענישת הקטין, ככל שסבר שראוי לתת להם משקל בנסיבות המקרה."
ואכן בית המשפט העליון קבע לא פעם כי "קטינות אינה יוצרת חסינות ולעתים שיקולים של הרתעה, מניעה ותגמול עולים במשקלם על השיקול השיקומי" (ע"פ 8264/02 פלונים נ' מ"י), וכי "מתן הדגש המיוחד על שיקולי שיקומו של הקטין אינו מאיין את הצורך באיזון עם שיקולי ענישה אחרים, כמו שיקולי ההרתעה והגמול, בהתאם לחומרת העבירה ונסיבותיה" (ע"פ 6435/16 פלוני נ' מדינת ישראל (13/09/2016)).
משכך ככל שגילו של הקטין קרוב לגיל הבגירות, וככל שקיים אינטרס ציבורי רחב להחמרה בענישה, יקבלו שיקולי ההרתעה וההלימה משקל מוגבר.
נוכח כל האמור לא מצאתי כי ניתן או ראוי להימנע מהרשעתו של הנאשם בעבירה החמורה אותה ביצע.
לצד האמור, בבואי לגזור את עונשו של הנאשם נתתי משקל רב לתסקירים החיוביים מאוד בעניינו של הנאשם, ובית המשפט מברך אותו על שיתוף הפעולה עם גורמי הטיפול, ההתמדה והאמונה בהליך, וכן על האפיק החיובי אותו סיגל הנאשם לעצמו כדרך חיים ואם ימשיך הנאשם להתמיד בכך יהא זה שכרו ושכרה של החברה כולה.
משכך, ובאופן חריג לראוי ולנהוג בעבירות נשק, לא מצאתי לנכון לגזור על הנאשם עונש מאסר, אשר יהיה בו כדי לקטוע את דרכו החיובית ובחרתי להסתפק בעניינו בעונש צופה פני עתיד. לעניין זה יוער כי ע"פ 241/41 אותו הביאה ב"כ המאשימה ובה נגזר עונש מאסר על דרך של עבודות שירות, (כמו גם ת"פ 39270-12-20 ות"פ 69833-11-18 שם נגזרו על הנאשמים עונשי מאסר על תנאי), עוסקים בעבירות חמורות יותר, כפי שטען בצדק ב"כ הנאשם. כמו כן לעניין הקנס, וחרף הצורך להרתיע, ככלל מפני ביצוע עבירות נשק גם באמצעות רכיבים כספיים משמעותיים, מצאתי כי בנסיבותיו של הנאשם, נוכח המחירים הכבדים שכבר שילם בתקופות בהן היה נתון במעצר מבלי אפשרות לפרנס עצמו, אין מקום להשית קנס מפליג בחומרתו.
לאור כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם על פי סעיף 24(1) לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א- 1971 וגוזרת דינו כדלקמן:
גוזרת על הנאשם 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מהיום, אותן ירצה אם יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירה שעניינה נשק או אמצעי לחימה: החזקה, שימוש, ייצור או סחר לרבות עבירות של ניסיון, שידול או סיוע לעבירות אלו.
הנאשם יועמד במבחן, בפיקוח קצין מבחן לנוער, למשך חצי שנה מהיום. מובהר לקטין כי במהלך תקופת המבחן עליו להמשיך בטיפול פרטני ו/או קבוצתי על פי שיקול דעת קצין המבחן, ככל שיידרש ממנו, והובהרה לו חשיבות שיתוף הפעולה עם שירות המבחן. הסברתי לנאשם את סמכותו של בימ"ש זה, לפי סעיף 27(א) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971 וסע' 20 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969, להטיל עליו עונש במקום צו המבחן, וזאת ככל שלא ימלא אחר הוראה מהוראות צו המבחן או יורשע בביצוע עבירה נוספת בתקופת המבחן , ועל פי שיקול דעתו של בית המשפט.
הנאשם ישלם קנס בסך 3000 ₪ אשר ישולם בשישה תשלומים שווים ורצופים, הראשון שבהם ביום 01/04/2023.
את הקנס ניתן לשלם כעבור 3 ימים מהיום באחת מהדרכים הבאות:
* בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il
* מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592 *
או בטלפון 073-2055000.
* במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בהצגת שובריתשלום). ככל שהופקדו כספים בתיק או בתיקי המעצר, יקוזזו לטובת הקנס והיתרה תוחזר למפקיד.
הסברתי לנאשם כי מתנדב הצפוי להשלים 12 חודשי שירות לאומי אזרחי, יוכל לפנות לנשיא המדינה בבקשה לקיצור תקופת ההתיישנות או המחיקה של הרישום הפלילי בטלפון 02-5411519 או באמצעות המרשתת (אינטרנט) של מחלקת חנינות במשרד המשפטים.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תוך 45 ימים מהיום.
<#3#>
ניתנה והודעה היום ט' אדר תשפ"ג, 02/03/2023 במעמד הנוכחים.
שרון ריבלין-אחאי, שופטת
הוקלד על ידי אורלי מרקוס
