בפני
כבוד השופטת מירה רום פלאי
תובעת
מ' א'
נגד
נתבע
ג' א'
פסק דין
שתי תביעות הוגשו על ידי התובעת (להלן- האם) כנגד הנתבע (להלן- האב). האחת למשמורת וזמני שהות בתלה"מ 59222-12-20 והשניה בתלה"מ 2104-01-21 למזונות ומדור.
האם והאב הם בני זוג לשעבר, נישאו כדמו"י ביום 30.06.2005, ומנישואיהם נולדו שני קטינים; בן יליד 19.05.2009 ובת ילידת 20.01.2013 (להלן-הקטינים).
בבעלות הצדדים דירה ברחוב xxxxx xxxx, הידועה כחלקה xx בגושxxxx (להלן-הדירה המשותפת). על הדירה רובצת משכנתא בסך 846,654 ₪ לטובת בנק איגוד. החזר המשכנתא נכון להיום הוא בסך של 5,500 ₪ בקירוב.
האם עובדת כפקידה בהיקף משרת אם, והאב הוא עצמאי בעל עסק לביצוע וניהול פרויקטים.
תמצית טענות האם
במהלך תקופת חייהם המשותפים, הצדדים חיו בשפע, האב מרוויח טוב, מעבר לסכומים בגינם הוא מושך תלוש שכר, כך שיש בידיו הרבה כסף במזומן.
בכתב התביעה טענה האם כי הקטינים זקוקים למזונות ולסיפוק צרכיהם בסך של 12,050 ₪ לחודש בתוספת הוצאות מדור.
התא המשפחתי היה מורכב מבית שבו האם אמונה על גידול הקטינים, מיום שנולדו, הקטינים קשורים לאם בחבל הטבור. האם דומיננטית ופעילה בגידול הקטינים, בחינוכם, היא בקשר עם מוסדות החינוך, בעוד האב מראשית הנישואין מפתח את העסק שלו כעצמאי בתחום הגבס וניהול פרויקטים יוקרתיים. הוא יוצא בשעות הבוקר המוקדמות לעבודה, חוזר בשעות הערב המאוחרות, כאשר הקטינים כבר אחרי ארוחת ערב, אחרי מקלחות, ואחרי שהאם ישבה להכין איתם שיעורים.
הקטינים הורגלו לחיי פאר והדר, למותגים, משחקים יוקרתיים, שימוש ללא הגבלה בתכני טלוויזיה ומשחקי מחשב.
קיימים פערים מהותיים ומשמעותיים בהשתכרות הצדדים וביכולת ההשתכרות של כל אחד מהם.
לצורך הדגמת הפערים, נטען כי רק לאחרונה רכש האב לקטין נעליים בסך של 400 דולר, ואייפון חדש בסך של 5,000 ₪.
לטענתה, אלו הוצאות שהאם אינה יכולה להרשות לעצמה, מהמשכורת המינימלית שמרוויחה במשרת אם כשכירה.
האם קיבלה מאז ומתמיד חיזוקים מהאב, אשר טען פעם אחר פעם שהוא מהווה את הגב הכלכלי שלה ושל הילדים. האם השתמשה בכרטיס אשראי ללא הגבלה, והמציאות מלמדת שלאב פוטנציאל השתכרות מאוד משמעותי.
רב הנסתר על הגלוי. האב מציג טפח ומכסה טפחיים, מסתיר את כספיו הרבים שהועלמו מיום הפרידה, והוא פעל באופן שיטתי להקטנת הכנסותיו. במקביל האב מנהל חיי רווקות מהוללים, אינו נושא אחריות בגידול הקטינים כאשר הנטל מוטל אך ורק על כתפי האם.
האם ללא השכלה, ללא ידע, מצבה הבריאותי והן הנפשי אינו מאפשר להגדיל את היקף הכנסותיה, וכן הצורך בגידול הקטינים שמוטל אך ורק על כתפיה בלבד.
ההוצאות החודשיות הנטענות שמוצאות ריאלית על ידי האב מעידות כאלף עדים על פוטנציאל השתכרותו, ועל היכולת והמסוגלות שלו לעמוד בתשלום מזונות גבוה, ריאלי, וכן בתשלום מלוא ההוצאות של הקטינים כפי שקורה כיום הלכה למעשה.
האב נושא בגפו בתשלומי החזרי המשכנתא, שעומד על סך של כ- 6,000 ₪ לחודש. האב משלם בנוסף את מלוא ההוצאות של החוגים וההוצאות הרפואיות והחינוכיות של הקטינים.
האם עותרת לכך שהאב ימשיך לשאת במלוא ההוצאות, כפי שנוהג עד היום ללא החלטה שיפוטית, והדבר מעיד על מסוגלותו.
מאחר שהאב לא לוקח את הקטינים, האם אינה יכולה להגדיל את ההכנסות שלה.
בסיכום טענות האם, הסכום הנתבע למזונות הקטינים ירד לסך של 5,000 ₪ עבור שני הקטינים וכן חלוקה בנוגע להוצאות חינוך ורפואה ביחס של 80% לאב ו-20% לאם.
כמו כן, האם מבקשת כי ככל שהאב לא יקיים את זמני השהות עם הקטינים, הוא יחויב בקנסות משמעותיים וכן דמי טיפול עבור האם.
תמצית טענות האב
האב נושא בהחזר חודשי קבוע של 2,122 ₪ לחודש, בגין הלוואה בסך של 65,000 ₪.
מחודש פברואר 2020 ועד היום האב משלם את הלוואת המשכנתא סך של כ-5,500 ₪, ותשלומים קבועים נוספים לרבות מים, ארנונה, חשמל, הוט, קופת חולים וביטוח בריאות שמגיעים לסך של כ- 9,000 ₪.
האב נאלץ למשוך את כספי הפנסיה בסך של 95,003 ₪ לצורך החזרי החובות ותשלום חיובים שוטפים.
שכרו הממוצע של האב הוא כ-12,97 ₪, וההוצאות השוטפות מהוות 70% מהכנסתו החודשית.
האב מתגורר בדירת חדר שבבעלות אחותו ובתמיכתה הכלכלית, ומוותר על צרכיו האישיים על מנת שלא לפגוע במימון צרכי הקטינים.
האם מכרה את הרכב המשותף ורכשה באמצעות התמורה, ובתוספת עוד כסף, רכב חדש.
האב מבקש לקבוע כי האחריות ההורית על הקטינים תהא לאם וכן לקבוע זמני שהות עמו.
לאב ילדה מחוץ לנישואים, כיום היא בת 17.
הקטינים שוהים אצל האב פעמיים-שלוש בשבוע לטענתו. זמני השהות שלו עם הקטינים הם בימים ב' ו-ד' וכל סוף שבוע שני. הם מדברים כל יום, מתכתבים.
האב משלם עבור הוצאות הקטינים, ובכלל זה מורים פרטיים, חוגים, לרבות חוג כדורגל שעלותו 3,000 ₪ בשנה, חוג ריקוד 2,000 ₪ בשנה, וכן הוא רוכש עבורם את כל הביגוד והציוד הדרוש.
האב נושא בתשלומי מזונות בסך של 3,000 ₪ לחודש עבור שני הילדים המשותפים לו ולאם, ועבור הילדה מחוץ לנישואין משלם 1,570 ₪ לחודש.
תביעת מזונות ומדור 2104-01-21
התשתית המשפטית
בהלכת בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.17) נקבע, כי על מנת לקבוע את מזונות הקטינים, יש לבחון את צרכי הקטינים, יחס הכנסות הצדדים ויחס סדרי השהות.
ראו בעניין זה: עמ"ש (מחוזי מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ' ל.צ.ס ( 22.9.20) הקובע כי:
"על פי פסק דינו של בית המשפט העליון, חיוב המזונות יעשה בהתחשבות בצרכי הקטינים, יכולותיהם הכלכליות של כל אחד מההורים, חלוקת זמני השהות ואופי האחריות בפועל של כל אחד מההורים ביחס לקטינים".
צרכי הקטינים;
ברמ"ש (מחוזי מרכז) 59188-10-18 נ. נ' נ., נקבע ע"י כב' השופט ויצמן כי:
"… יש לזכור כי קודם להלכת בע"מ 919/15 נהגו בתי המשפט לאמוד צרכיו החודשיים של קטין בשיעור של כ – 1400 ₪ ואולם הערכה זו נגעה אך ורק באשר לצרכיו ההכרחיים ואולם מאז שניתנה הלכת בע"מ 919/15 אין מקום לחלק בין צרכים הכרחיים לאלו שאינם הכרחיים ויש לאמוד את הצרכים בכללותם…"
בענייננו, הוכח כי צרכי הקטינים גבוהים מצרכי קטין ממוצע, והם זוכים לחוגים יקרים, אשר לשם השתתפות בהם יש צורך בציוד יקר וביגוד יקר. כמו כן, הוכח כי הם גם זוכים למכשיר אייפון חדש, נעליים יוקרתיות, ונראה כי מסופקים להם צרכים שאינם הכרחיים בשפע, ומעל לממוצע.
הכנסות הצדדים;
בהתאם לתלושי השכר שצירפה האם לכתב התביעה, שכרה הממוצע הוא 4,000 ₪ לחודש בקירוב. נתון זה לא נסתר על ידי האב. אמנם נטען כי פוטנציאל השתכרותה עומד על סך של 8,000 ₪, אולם לא הובאה כל ראיה לביסוס טענה זו.
בהתאם לדו"ח הוצאות והכנסות של האב שצורף על ידו, וכן בהתאם לעדותו, עולה כי הכנסתו עומדת על סך של בין 16,500 – 16,000 ₪ נטו לחודש.
אמנם טענה האם כי האב מרוויח הרבה יותר ממה שהוא מצהיר, אולם הראיה היחידה עליה הסתמכה היתה העובדה שהוא משלם את כל ההוצאות בפועל ומדובר בהוצאה גבוה יותר מהכנסתו.
ב"כ האם לא התייחסה לטענת האב כי הוא נאלץ לפרוע קופה שנצברה לצורך מימון ההוצאות, ואף לטענתו כי בשל ההוצאות הרבות אותן הוא משלם לרבות פירעון הלוואת המשכנתא, לא נותר לו די ממון כדי לשכור לו דירה לעצמו בה יוכל להלין את הקטינים, דבר המונע ממנו לטענתו לשאת בנטל האחריות ההורית באופן משמעותי יותר.
לאור האמור, עולה כי יחס הכנסות הצדדים הוא 80% (האב) – 20% (האם).
זמני השהות;
בהתאם להסכמה העקרונית בין הצדדים, אשר באה לידי ביטוי בהחלטה מיום 10.11.2021, נקבע כי האב ישהה עם הקטינים בימים ב' ו-ד' מתום המסגרת החינוכית ועד השעה 20:00, עת ישיבם לבית האם, וכן בכל סופ"ש שני מיום שישי מתום המסגרת החינוכית ועד כניסת השבת, עת ישיבם לבית האם.
בפועל, הצדדים מתנהלים בהתאם להחלטה זו, אולם, זמני השהות לא מתקיימים באופן סדיר. הקטינים כלל אינם לנים אצל האב, הוא נוסע לחופשות בחו"ל, מבלי ליידע את האם וככל הנראה גם לא את הילדים.
למרות זאת, נראה שהקשר עם האב טוב, משמעותי ושוטף. היחסים בינו לבין הקטינים הם טובים והוא דואג לכל צרכיהם החומריים.
על כך ייאמר, כי לא כל המשפחות דומות ולא כולן מעוניינות בחלוקה שווה בזמני השהות של הקטינים עם כל אחד מההורים. כפי שהוכח לי, משפחת א' מנהלת חיי משפחה באופן שהאם היא זו שדואגת לצרכיהם הרגשיים והפיזיים של הקטינים, בעוד שהאב מספק להם את רוב צרכיהם החומריים.
כמו כן הוכח כי יכולותיו הכלכליות של האב גבוהות בהרבה מאלה של האם, וייאמר לזכותו, כי על אף החלטות בית המשפט ביחס למזונות הזמניים, הוא רואה לנגד עיניו את טובת ילדיו ובפועל, לא מחסיר מהם דבר.
הדבר היחיד שהאב אינו מקפיד עליו לטובתם, הוא השהות שלו עמם. התרשמתי כי האב, אינו מקיים את זמני השהות כפי שנקבעו בהחלטת בית המשפט במלואם, ונוטה להחסיר מהם באופן שאכן מגביר את שהותה של האם עמם. התוצאה היא כי האחריות בפועל, מוטלת על האם והיא זו אשר דואגת למלוא צורכיהם הרגשיים והפיזיים, בעוד שהאב דואג למלוא צרכיהם החומריים.
לנוכח כל הנתונים שפורטו לעיל, בשים לב לצרכי הקטינים, ליחס הכנסות הצדדים וליחס זמני השהות, הריני מורה כדלקמן:
האב ישלם לאם עבור מזונות הקטינים סך של 1,500 ₪ בחודש לכל קטין (להלן- דמי המזונות).
האם מתגוררת בדירה המשותפת והאב משלם וימשיך לשלם בגין פירעון הלוואת המשכנתא כל חודש סך של 5,500 ₪ בקירוב, הן בגין חלקו והן בגין חלקה של האישה. בכך משתתף הוא בתשלום מדורם, וכן בהוצאות מדורם של הקטינים.
לפיכך, החל ממועד פסק הדין האם היא זו שתדאג לתשלום מלוא הוצאות אחזקת הדירה בה היא מתגוררת עם הקטינים.
במקרה שהדירה תימכר, הרי שהאב יישא בשיעור של 40% מדמי שכירות בסך שלא יעלה על 6,000 ₪, בתוספת סך של 1000 ₪ בגין השתתפות בהוצאות אחזקת המדור, עבור שני הקטינים.
דמי המזונות ישולמו ביום הראשון לכל חודש עבור כל חודש מראש.
דמי המזונות ישולמו עבור כל אחד מהקטינים עד יום מלאת לו 18 שנה או עד ליום סיום לימודיו בבית הספר התיכון עפ"י המאוחר מבין שני מועדים אלה (להלן-מועד הבגירות).
ממועד הבגירות ועד לסיום שירות חובה צבאי, לאומי, או התנדבותי, של כל אחד מהקטינים ישלם האב שליש מדמי המזונות ששילם עד מועד זה.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן שבסיסו מדד חודש 06/23 והם יעודכנו מדי שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים למפרע, בהתאם למדד האחרון הידוע ביום העדכון.
פיגור בתשלום דמי המזונות יגרור תשלומי הפרשים כחוק מהיום שהיה מיועד לביצוע התשלום ועד ליום התשלום בפועל.
בנוסף לדמי המזונות האמורים, יחלקו הצדדים בשיעור של 20% האם ו-80% האב בהוצאות הקטינים כדלקמן:
הוצאות רפואיות;
הוצאות חינוך, לרבות תשלומים למוסד החינוכי, רכישת ציוד וספרי לימוד, ושיעורי עזר, היה ותבוא על כך המלצה של המורה המקצועי ו/או מחנך/ת הכתה ו/או יועץ/ת בית הספר. מהוצאות אלה ינוכה המענק המתקבל מן המל"ל, ככל שתקבל אותו האם, וכן צהרון עד סיום כתה ג';
הוצאות עבור קייטנה בתקופת הקיץ בתעריף ציבורי.
הוצאות חוג הכדורגל לבן וחוג הריקוד לבת, לרבות ציוד וביגוד עבורם ישולמו במלואם על ידי האב.
תשלומי המוסד לביטוח לאומי בגין הילדים ישולמו לידי האם ויתווספו לדמי המזונות.
תוקף החיוב החל ממועד מתן פסק הדין. עד מועד זה, תחול ההחלטה למזונות זמניים.
התרשמתי כי כל אחד מההורים בדרכו, עושה מאמץ גדול עבור ילדיהם המשותפים, לפיכך לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים.
פסק הדין מותר לפרסום בהעדר פרטים מזהים.
ניתן היום, ז' תמוז תשפ"ג, 26 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
